מפחד לאהבה: המהפכה של החסידות בחודש אלול

00:00 שבת מברכים אלול. אומר האדמו"ר הריי"צ שבאותו שבת כבר האווירה משתנה. יש כבר רוח של תשובה, רוח של אלול נכנסת. במיוחד השנה הזאת ששבת מברכים אלול זה גם כן ערב ראש חודש אלול. אז בוא נעמוד קצת על המהפכה הגדולה שחסידות עשתה בחודש אלול. כידוע שהבעל שם טוב ואחריו המגיד ממזריטש, אדמו"ר הזקן ובכלל בתורת החסידות יש מהפכה של ממש בכל מה שקשור לעבודה של חודש אלול. כולנו יודעים חודש אלול זה ראשי תיבות אני לדודי ודודי לי. המילים עצמן אני לדודי ודודי לי כבר אומרים לנו שהחודש הזה הוא בעצם חודש של אהבה. דודי, דודי זה לשון של אהבה. פסוק אני לדודי ודודי לי זה פסוק בשיר השירים, וכאן מדובר על הקשר בין הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל, חתן וכלה. אני, הכלה, כנסת ישראל, מתקרבת לדודי מתוך אהבה, והקדוש ברוך הוא, דודי, מתקרב לכנסת ישראל גם כן, לי, מתוך אהבה. אז בוא נדבר היום על הקשר של אהבה. חודש אלול זה חודש חשבון הנפש, ובדרך כלל חשבון הנפש זה דבר שגורם לבן אדם דווקא הרגשה של מרירות, עצבות, הרגשה לא נעימה. כי כשאנחנו מתחילים לעשות חשבון הנפש, אז כל אחד ואחד יודע שבמשך השנה לא כל מה שעשיתי היה מאה אחוז, ולפעמים בלשון המעטה. אז כשאנחנו יודעים את המצב שלנו, אז במה אנחנו באמת יכולים להתרגש, לשמוח? אבל יחד עם זה מגיע המסר הנפלא של חודש אלול ואומר לנו: אדרבה, אני לדודי ודודי לי. חודש אלול זה זמן של אהבה, זה זמן של קירוב, וזה מה שפותח לנו את הצוהר להבין את עומק הנושא של תשובה שהתגלה בתורת החסידות, ועומק הנושא של חודש אלול כפי שהתגלה בתורת החסידות. קודם

02:21 כל נעמוד על המילה תשובה כפי שהיא מוארת באור היקרות של תורת החסידות, ומשמה נעבור לנקודה מסוימת של חודש אלול שייתן לנו את הכוח, החשק והמרץ להיכנס לעבודה של חודש אלול מתוך שמחה. בקשר למילה תשובה, אומר לנו אדמו"ר הזקן בתניא שהפירוש של המילה תשובה זה בעצם התרגום הכי פשוט של המילה לשוב. כשאנחנו אומרים את המילה תשובה, אז בן אדם דבר ראשון הוא חושב תשובה פירושו חרטה. תשובה פירושו להצטער על מה שעשיתי, אבל בעצם זה לא התרגום המילולי של המילה תשובה. חרטה ותשובה הם שתי מילים שונות. תשובה בפירושו המילולי והכי פשוט, וזה גם כן הפירוש הכי עמוק, זה לשוב. לשוב לאיפה? הלכנו לאיזשהו מקום, אנחנו חוזרים, לשוב. אומר אדמו"ר הזקן שהפירוש של תשובה זה לשוב לקדוש ברוך הוא. יהודי בעצם תמיד מחובר עם הקדוש ברוך הוא. יהודי יש לו נשמה. אחד מהדברים שאדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא בחלק הראשון בצורה נפלאה, שכל יהודי יש לו נפש השנית, נפש אלוקית, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. אז בעצם כל יהודי בעצם תמיד קרוב אל הקדוש ברוך הוא. זה המהות שלנו, זה העצמיות שלנו. החיבור עם הקדוש ברוך הוא, החיבור האלוקי שיש לכל יהודי. מה שקורה זה שבמשך השנה לפעמים אנחנו מתרחקים. מתרחקים לאיפה? מתרחקים מעצמנו, מתרחקים מהקשר הזה שזה בעצם המהות שלנו. כשמגיע הרגע של תשובה, פירושו לשוב ולהתחבר, לשוב ולהתקשר. אז בעצם התשובה היא לשוב אל הקדוש ברוך הוא, אבל בצורה יותר עמוקה זה לשוב בעצם לעצמנו, לשוב למי שאנחנו באמת. יהודי באמת הוא תמיד רוצה להיות מקושר ומחובר לקדוש ברוך הוא. בעצם כבר לפני התניא זה כתוב מפורש ברמב"ם. רמב"ם מפורסם בהלכות גיטין, שהרמב"ם אומר שם בקשר

04:46 לזה שיהודי תמיד רוצה לקיים את רצון השם, וזה שלפעמים הוא אומר שהוא לא רוצה זה יצרו שאנסו. כלומר, הרמב"ם אומר לנו טבע היהודי זה שהוא רוצה להיות מחובר לקדוש ברוך הוא. יהודי בעצם רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמיים. זה הטבע, המקום הטבעי שלו. אלא מה? היצר, יצר הרע תוקף אותנו, אונס אותנו ומכריח אותנו לפעמים להתרחק ממה שאנחנו באמת. אז ברגע שיהודי מתעורר בתשובה, בעצם הוא חוזר לעצמו. הוא חוזר לעצמי האמיתי שלו, למקור האמיתי שלו. הדבר הזה, התשובה הזאת, כשחושבים על התוכן הזה, אז זה מעורר אצלנו שמחה גדולה ביותר, כי בעצם זה אומר לנו שאנחנו אף פעם לא היינו רחוקים. זה אומר לנו שתמיד היינו בקשר, שגם כשיהודי נופל, מתרחק ונמצא במצב של חטאים, עוונות, פשעים, אבל זה לא הוא. זה משהו, מעטפה חיצונית שגורמת לו להתרחק מהקדוש ברוך הוא. אבל מי אני במהות הפנימית שלי? חלק אלוקה ממעל ממש. גם עכשיו, כמו שאומר אדמו"ר הזקן בתניא, גם בשעת החטא הייתה באמנה איתו יתברך. יהודי תמיד נמצא בחיבור, תמיד נמצא בקשר, תמיד הוא בעצם דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. גם בשעת החטא הנשמה שלו בוכה, היא לא רוצה להיות שם, אבל יש את כוח הבחירה ולכן לפעמים בן אדם בוחר בדרך הלא נכונה. אבל גם אז הקשר המהותי אף פעם לא משתנה, תמיד נשאר. אז תשובה פירושו לשוב אל המקום האמיתי שלי. שיבה אל המקורות, לחזור למי שאני באמת. ובחודש אלול לפי זה אנחנו נבין את עומק הנושא של חודש אלול בעצם. אני לדודי. כשאנחנו אומרים שחודש אלול ראשי תיבות זה אני לדודי, זה אומר שבחודש אלול יהודי מעורר ומגלה את האני האמיתי שלי.

07:07 מיהו האני האמיתי? בן אדם מחפש את עצמו. מי אני? איפה אני? מה האני שלי? מגיע חודש אלול ואז מתגלה שבעצם האני האמיתי שלי זה לדודי. הקשר שלי עם הקדוש ברוך הוא שאני כל כך אוהב, ודודי לי, הקדוש ברוך הוא גם כן נמצא יחד איתי, ובעצם אנחנו כל הזמן היינו ביחד. רק שההתנהגות במשך השנה, כל אחד רץ לדברים שלו ועסוקים בחיי החולין, בחיי החומר. אז זה גרם ששכחתי או איבדתי את הכיוון ואני לא שם לב לקשר שיש אצלי. וחודש אלול זה הזמן לעורר ולחדש את הקשר. האדמו"ר הזקן במאמר המפורסם שלו, אני לדודי ודודי לי, בספר ליקוטי תורה, אחד מספרי היסוד בתורת החסידות, מסביר לנו את הנושא הזה עם המשל המפורסם. המשל של האדמו"ר הזקן על חודש אלול זה המשל של המלך בשדה. אם אנחנו נתעמק בפרטי המשל כפי שהאדמו"ר הזקן, כפי שהמשל נכתב במקור בספר ליקוטי תורה, שזה נכתב על ידי, נדפס על ידי האדמו"ר הצמח צדק, וממילא דברים מדויקים. כתוב שמה שמשל למלך שקודם בואו לעיר יוצאים אנשי העיר לקראתו ומקבלים את פניו בשדה, והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים צוחקות לכולם. ואז כל מי שרוצה רשאי וגם יכול לקבל את פניו. ואז המלך מקבל אותם בסבר פנים יפות וגם מראה פנים צוחקות. זה פחות או יותר לשונו של האדמו"ר הזקן בליקוטי תורה, כשהוא מביא את המשל על חודש אלול ואומר כך: בחודש אלול יוצאים להקביל את פניו יתברך בשדה. אז בואו נעמוד קצת על פרטי המשל. מאוד מעניין, וכשמתבוננים בזה זה נותן לנו הרבה עומק ונותן לנו רוממות רוח בקשר לכל מה ש-- מהתפקיד שלנו בימי חודש אלול. מה שהאדמו"ר הזקן

09:43 אומר לנו, יש שני מצבים. יש את המצב של המלך בהיכל מלכותו ויש את המצב של המלך בשדה. כמובן שאנחנו לא מדברים פה רק מקום אסטרטגי. איפה הוא נמצא? נמצא פה, נמצא שם. זה אומר גם כן על הרמה, על הדרגה, באיזה אופן המלך נמצא. יש את המלך בהיכל מלכותו. כל אחד מבין שהמלך בהיכל מלכותו, שמה הוא נמצא עם כל הרוממות, עם כל הגדלות, עם כל התפארת, עם כל הפאר. המלך נמצא בארמון, בארמון עצמו, כל החדרים וכל האולמות וכל היוקר והעשירות וה-- כל הדברים הנפלאים שיש מסביב. וכמובן כשמגיעים לחדר המלך וכיסא המלך והשרים והמשרתים ושכל מה שהולך מסביב למלך, כל הדברים האלה מעוררים אימה, יראה, פחד והתבטלות עצומה. זה המלך בהיכל מלכותו. ואילו כשהמלך נמצא בשדה, אז זה לא רק שהוא במקום של שדה, המלך גם כן נמצא בלבושים של שדה. כך האדמו"ר הזקן אומר מפורש באחד המאמרים שלו: כשהמלך הוא בשדה, הוא גם כן לבוש בבגדים פשוטים. הוא לא נמצא עם כל הכתר ועם כל לבושי מלכות, עם כל השרים, הוא לא מוקף עם כל-- הוא נמצא בפשטות. המלך נמצא במצב של פשטות. וכמובן כשהמלך נמצא במצב של שדה, אז זה לאו דווקא מעורר אימה ויראה ורגש ורצון והתעוררות שהעם ירצו לעמוד ללכת לראות אותו. המלך כביכול נמצא עם כולם. אבל מצד שני, מה אומר לנו המסר הזה שהמלך נמצא בשדה? מה למלך ולשדה? הרי המקום של המלך זה בהיכל מלכותו. מה הוא נמצא בשדה? למה הוא הגיע לשדה? הסיבה למה הוא הגיע לשדה זה בגלל שהוא רוצה לתת הזדמנות שכל העם יוכל בצורה קלה לגשת אליו. כמובן כשהמלך הוא בהיכל מלכותו זה לא פשוט להתקרב

11:50 אל המלך. צריכים לבקש רשות, צריכים הכנה מיוחדת, צריכים להיות במצב מיוחד, צריכים להיות אנשי-- אנשים מיוחדים, יחידי סגולה. לא כל אחד מגיע למלך, לא כל אחד מתקבל לארמון המלך, רק שרים מיוחדים. אבל כשהמלך בשדה כל אחד ואחד יכול לגשת אליו. אין גבולות, אין כללים, אין בזה שום מחיצות, אין תנאים. כל אחד ואחד יש לו את היכולת והרשות לגשת ולהתקרב אל המלך, והמלך מקבל את כל אחד בסבר פנים יפות. לא רק שאפשר לגשת אליו, יש הרגשה של שמחה. המלך מראה שמחה מיוחדת, סבר פנים יפות, פנים צוחקות למי שעומד ובא ומתקרב אליו, וכמובן שאז הרבה יותר קל לגשת, להתקרב ולבקש מה שרוצים. וזה אומר האדמו"ר, אומר לנו האדמו"ר הזקן, זה בעצם ההבדל בין חודש אלול לחודש תשרי. חודש תשרי זה חודש של ימים נוראים, ימי רוממות. המלך הוא בהיכל. הכתרת המלך בראש השנה. אז כמובן אז יהודי הולך לבית כנסת בכובד ראש, הוא הוא בהתבטלות מוחלטת, תקיעת שופר, כמו שאנחנו רואים מנהג ישראל. איך יהודי מתנהג בראש השנה, ביום הכיפורים, הם ימים מסוג אחר. המלך הוא בהיכל מלכותו. חודש אלול אבל הם ימים רגילים, כמו שהאדמו"ר הזקן שמה מדגיש. ימי חודש אלול הם ימי חול. הם לא ימי חג, הם לא ימי שמחה, הם ימים רגילים לכאורה, אבל הם לא ימים רגילים. זה ימים מיוחדים ביותר. האר"י ז"ל כבר גילה לנו שחודש אלול זה זמן של התגלות שלוש עשרה מידות הרחמים. כלומר שבחודש אלול הקדוש ברוך הוא נמצא במצב של התקרבות מיוחדת לעם ישראל, וכל יהודי יש לו את היכולת לגשת אל הקדוש ברוך הוא, להתקרב אליו בצורה הרבה יותר קלה מכל השנה, וזה המשל של המלך

14:06 בשדה. כביכול, הקדוש ברוך הוא נמצא באיזשהו מצב של התקרבות. הוא נמצא בלבושי חול כביכול. כביכול הכוונה שהוא מתקרב למקום שאנחנו, שהעם נמצא, לא דורש מאיתנו תנאים מיוחדים. זה לא ימי שבת, זה לא ימי קודש. זה לא ימים שצריכים לשבת כל היום בבית כנסת ועם המחזור להתפלל. להפך, הם ממשיכים להיות ימים רגילים, ימי חודש אלול. ואף על פי כן אומרים לנו: אני לדודי ודודי לי. בחודש הזה יש לך את היכולת להתקרב אל המלך. אתה צריך לצאת. לצאת מאיפה? לצאת הכוונה לצאת מהרגילות שלנו של כל השנה. קצת להתנתק מחיי החומר והחומרניות של כל השנה. להתרומם קצת, להתקרב, לרצות לקבל על עצמנו עול מלכות שמיים מתוך אהבה ומתוך שמחה. לרצות להתקרב אל המלך. אז כפי שאמרנו קודם, הרצון הזה הוא לא חדש. יש לנו את זה כל השנה, כי יהודי בעצם הוא תמיד מודע לזה שהוא קשור עם מלך, שהוא לא לבד, שהעולם שלנו הוא לא מקום הפקר. יהודי יודע שאנחנו חלק מעם ישראל וחלק מעם ישראל בתור להיות חלק מהעם. אז יש לנו מלך ישראל. אנחנו אומרים את זה כל הזמן בכל התפילות. אלוקינו מלך העולם, מלך ישראל וגואלו, הקדוש ברוך הוא המלך של העולם והמלך של עם ישראל, ואנחנו חלק מהעם. הרמב"ם, כשהוא מדבר על הקשר בין מלך ועם, אומר הרמב"ם: המלך הוא ליבו של העם. כביכול, הקשר בין מלך ועם זה כמו הקשר בין הלב והגוף. הלב בעצם הוא המרכז של הגוף, הוא המהות של הגוף. כל הגוף קשור עם הלב. הלב, האיברים, כל איבר ואיבר הוא חי, הוא מתנענע, הוא עושה, הוא פועל כשהוא קשור עם הלב. גוף בריא זה כשהאיברים כולם

16:28 תלויים על הלב והלב נותן להם את הדם, נותן להם את רוח החיים, נותן להם את כל מה שהם צריכים כדי שהגוף יחיה ויתקיים וינוע ויעשה את כל הפעילויות שלו. וזה בעצם הקשר של כל עם ישראל עם הקדוש ברוך הוא. יהודי יודע שהקדוש ברוך הוא הוא המלך שלנו. אנחנו העם שלו. בראש השנה קיבלנו על עצמנו עול מלכות שמיים על כל השנה כולה. מה שקורה אבל זה שבמשך השנה, כמו שאמרנו, הקשר מתרופף קצת, מתקרר, מתקרר. חיי היומיום, הדאגות, הטרדות גורמות שיהודי לפעמים שוכח מיהו הלב שלנו. מגיע חודש אלול והמלך מתקרב אל השדה. המלך מתקרב אל העם. המלך יורד אלינו ומתלבש בלבושים הפשוטים כדי שיהיה יותר קל לכל אחד להתקרב אליו. לא-- מה שקורה אז, מתעורר הקשר הזה של האני, האני האמיתי. מיהו האני האמיתי? האני האמיתי זה יהודי שאוהב את הקדוש ברוך הוא, רוצה את הקדוש ברוך הוא, רוצה לקבל על עצמו עול מלכות שמיים. הרי השם שלנו, מה השם שלנו? ישראל. עם ישראל. ישראל, אומר אדמו"ר הזקן במאמר אני לדודי, ישראל פירושו שר א-ל. שם א-ל. הקדוש ברוך הוא, זה אחד השמות של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא א-ל. א-ל הוי' ויאר לנו, יאר ה' פניו אליך. השם א-ל הוא השר שלנו. זה מה ששולט, זה מה שמושל, זה מה שבחיים שלי השם א-ל הוא המציאות שלי. היו"ד בהתחלת השם ישראל, אומר אדמו"ר הזקן, מה ההוספה של האות יו"ד? יו"ד בהתחלת המילה אז בלשון הדקדוק זה דבר שהוא תמידי. יו"ד לפעמים זה לשון עתיד ויו"ד לפעמים זה גם כן בלשון הווה, אבל תמידי, הווה ונמשך. ישראל אומר: תמיד השם א-ל הוא השר שלנו. מה שולט בנפש שלי?

18:49 מה שולט בגוף שלי? הקדוש ברוך הוא. ולכן יהודי בעצם תמיד רוצה להיות מחובר לקדוש ברוך הוא, וזה הפסוק בפרשת השבוע. בפרשת ראה: בנים אתם לה' אלוקיכם. בן. יהודי עם הקדוש ברוך הוא כביכול כמו אב ובן. הבן הוא חלק מהאב, ולכן הבן אוהב את האבא. הקשר של בן ואב זה קשר עצמותי. זה לא קשר שצריכים להדליק. זה נמצא, תמיד נמצא. החיבור הזה של יהודי עם הקדוש ברוך הוא כבן לאב, וכמו שדיברנו פה גם כן, במיוחד בתקופה הזאת, זה הקשר של עם אל המלך, עבד אל המלך. יהודי בטבע יש לו את שני הדברים האלה, ולכן בתפילות של ראש השנה אנחנו נגיד כמה פעמים: אנו בניך ואתה אבינו, אנו עמך ואתה אלוקינו. בתפילות אנחנו נגיד הרבה פעמים אבינו מלכנו. הקדוש ברוך הוא גם אבא וגם מלך, ואנחנו גם בנים וגם עבדים שלו. אם כבנים, אם כעבדים. זה המהות הפנימית שלנו. במשך השנה התרחקנו מהמהות שלנו. מגיע חודש אלול וזאת-- הזמן של חודש אלול מעורר אצלנו לגלות את האני ולהתחבר עם דודי, וזה המהות של תשובה. תשובה במהותה זה לשוב, לחזור, להתקרב למהות הפנימית שלנו, לזהות הפנימית שלנו. מי אני באמת? אני בן מלך. אני בנו ועבדו של מלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא. ברגע שאנחנו מגיעים להכרה הזאת, לתפיסה הזאת, אז אנחנו כבר בתהליך של התשובה. זה בעצם המהות של הימים האלו, לזהות את האני הפנימי שלנו, ובאותו רגע כל החטאים, עוונות, ה-- התנהגויות שלא היו כפי שצריך, הכל נמס, הכל נהיה אין. כי ברגע שיהודי מחזיר את פניו אל הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא מחזיר את פניו אל היהודי. פנים בפנים דיבר ה' עמכם. כשיש את

21:12 הקשר של פנים בפנים, אז כל העניינים הלא טובים, הכל נמחק. נשאר רק קשר של אהבה, של אני לדודי ודודי לי, ראשי תיבות אלול. בספרים כתוב שאני לדודי ודודי לי זה ראשי תיבות אלול וסופי תיבות ארבע פעמים י'. הארבע פעמים י' שיש בסוף המילים זה ארבעים, ארבעים הימים מראש חודש אלול עד יום הכיפורים. ארבעים ימים האלה זה ארבעים ימי אהבה. ארבעים ימי ההתחברות שיהודי הולך וקושר את עצמו, מחבר את עצמו שוב לקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתקרב לכל יהודי ויהודי, ואז מגיע היום הגדול של יום הכיפורים, שזה הזמן שמתעורר גודל האהבה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל, והוא מוחק וסולח לנו על כל העוונות והפשעים, והוא נותן לכל אחד ואחד מאיתנו כתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה בכל המושגים, בגשמיות ורוחניות. אז לכן יהודי מגיע בראש חודש אלול, מתחילים לתקוע שופר ומתחילים להגיד את הפרק תהילים לדוד ה' אורי וישעי, הפרק ששם אנחנו מדברים על ההתקרבות הזאת, על הקשר הנפלא שלנו עם הקדוש ברוך הוא. אחת שאלתי מאת ה' אותה אבקש. יהודי מבקש דבר אחד ויחיד, שאני רוצה תמיד להיות יחד איתך, עם הקדוש ברוך הוא, ולכן קווה אל ה' חזק ויאמץ ליבך וקווה אל ה'. תקווה ועוד פעם תקווה שבוודאי הקדוש ברוך הוא עוד בחודש אלול יראה לנו את הפנים שלו, את סבר הפנים היפות ואת הפנים השוחקות, וייתן לכל אחד ואחד מאיתנו ממיטב הברכות שנזכה כבר בשנה הזאת, בחודש אלול הזה, לראות את אור הפנים של הקדוש ברוך הוא, שיהיה רק טוב לעם ישראל וטוב הנראה והנגלה, שנזכה כל אחד ואחד מאיתנו לכתיבה וחתימה טובה, שנה טובה ומתוקה גם בגשמיות, גם ברוחניות, ושחודש

23:22 אלול הזה יהיה חודש של גאולה שלמה בביאת משיח צדקנו.