הדור השביעי - למה דווקא אנחנו הדור שיביא את המשיח?

00:00 נפתח בסיפור קצר על הגאון המקובל הרב רבי לוי יצחק שניאורסון עליו השלום, האבא של הרבי מליובאוויטש, שהשבוע, היום כ' במנחם אב, זה היארצייט שלו. הוא נפטר אחרי הרבה ייסורים ומסירות נפש של ממש ברוסיה הסובייטית. כידוע, הרב לוי יצחק היה רב ביקטרינוסלב, מה שנקרא היום דנייפרופטרובסק, אחד המחוזות הגדולים ביותר באוקראינה, ושם הוא היה רב לעשרות שנים ובתקופות הכי קשות בשנות ההנהגה הקומוניסטית. גם במיוחד אחרי שהאדמו"ר הריי"צ נאלץ לעזוב את רוסיה, אז הוא נשאר בעצם המנהיג של בני ישראל של חסידות חב"ד בתור נצר למשפחת שניאורסון, והוא ניהל ביד רמה ובמסירות נפש של ממש את היהדות בשנים הקשות ביותר, כידוע. באותו זמן, בשנת תרצ"ט, הוא נלקח למאסר קשה ביותר, סבל ייסורי מוות ממש, ואחר כך קיבל את העונש להיות חמש שנים בגלות בעיירה לגמרי נידחת בקזחסטן. ואני אומר, שם הוא גם כן סבל הרבה ייסורים גשמיים ורוחניים, ולהיות בכפר של גויים בלי שום יהודים, בקושי להשיג את המינימום של כשרות, של יהדות, ושם הוא חלה את חוליו שממנו הוא לא קם, בשנת תש"ד, בכ' במנחם אב. אז נתחיל עם סיפור קצר שסופר על חסידים שהיו בסוף ימיו, כשרב לוי יצחק כבר היה בסוף ימיו, וכבר ידעו שהוא חולה במחלה ממארת רחמנא ליצלן, וברגעים האחרונים הוא כבר היה חלש ביותר, בקושי יכל לדבר. חסידים התכופפו להקשיב מה הוא אומר. הם שמעו רבי לוי יצחק אומר כאילו מדבר עם עצמו. יכלו להקשיב ולשמוע את המילים שאומר: "ועקבותיך לא נודעו", לשון הפסוק בתהילים, "ועקבותיך לא נודעו". הוא אמר, אוי, עקבתא דמשיחא, עקבותיך לא נודעו. אנחנו לא רואים את הסוף. הוא התכוון לדבר על הגלות. התכוון כאילו להתאנח על הגלות

02:52 הארוכה והמפרכת. עקבותיך, עקבתא דמשיחא. הגמרא בסוף מסכת סוטה מדברת על, על סוף זמן הגלות ועל הגזירות, הקשיים והצרות והייסורים שיהיו לעם ישראל ועל הרגעים האחרונים של הגלות. והגמרא קוראת לזה עקבתא דמשיחא, העקבה של משיח. אז על זה הוא ציטט את הפסוק בתהילים, ע"ז, "עקבותיך לא נודעו". זאת אומרת שאנחנו לא רואים את הסוף, לא יודעים מתי זה הולך להיגמר, הצער והסבל הזה. צריכים לזכור שזה היה בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, ובאותם רגעים אחרונים של החיים שלו זה מה שהוא אמר. וזה מאוד מעניין שהמילים האלה נאמרו ביום הזה, שזה גם כן תמיד יוצא בערך בשבוע שקוראים בתורה בפרשת עקב. מדברים על עקבותיך, עקבתא דמשיחא, ובעצם אנחנו גם כן בפרשה, פרשת עקב. אז בואו נעצור קצת להבין את עומק הדבר. זה לא עוד אמרה, עוד פתגם. כשאנחנו מתבוננים, יש במילים האלה עומק לפנים מעומק, כן? שיש פה מסר להבין את התפקיד שלנו, להבין את הדור שלנו, להבין את הייחודיות של הדור שלנו וגם את התפקיד של הדור שלנו. בעצם, אם אנחנו נחזור לפרשת השבוע, על זה אנחנו נדבר היום. כן? נדבר על השם של הפרשה, המילים הראשונות של הפרשה, ונתעמק במילה עקב, שזה התחלת הפרשה, ונבין את הקשר עם הזמן שלנו, כשאנחנו נמצאים בתקופת העקב, תקופת העקבה, בתקופה של עקבתא דמשיחא, שהנה הנה משיח כבר נמצא בפתח ואנחנו מרגישים את זה בכל מה שקורה מסביבנו. ולהבין את הייחודיות הנפלאה שיש בעבודת השם של יהודי בימים האלה. אז יש את שאלת המפרשים על הפסוק: "והיה עקב תשמעון". כל המפרשים שואלים את השאלה: מה זה אומר עקב? לא מילה רגילה. הפסוק רוצה להגיד שאם אנחנו נעשה מה

05:06 שהקדוש ברוך הוא רוצה, אז נקבל את השכר הגדול, שהפרשה מלאה עם ברכות ושכר ודברים נפלאים. "ושמר השם אלוקיך לך את הברית ואת החסד ואת השבועה שנשבע לאבותיך", ויש המשך של ברכות נפלאות, "והסיר השם ממך כל חולי" וכולי וכולי. המון ברכות נפלאות. וכל זה מגיע לנו כשכר בזכות זה שאנחנו נשמע בקול ה' אלוקיך. עקב תשמעון, ושמרתם ועשיתם אותם. אז המילה עקב לא מתאימה פה. דבר ראשון, המילה הרגילה זה אם. דבר שני, לא רק זה, עקב נשמע כאילו בגלל ש..., מאחר ש..., זאת אומרת שזה בטוח. וכאן נשאלת השאלה, הרי מדובר על תורה ומצוות שיש לנו בחירה חופשית. ובחרת בחיים. יהודי לא כופים עליו לקיים תורה ומצוות. ליהודי יש את הבחירה המלאה לבחור בחיים ולקיים תורה ומצוות. אז איך מתאים להגיד עקב, כביכול שזה משהו בטוח, כאשר המילה הנכונה אמורה להיות אם? אז מפרשים שואלים, יש על זה הרבה הסברים. למשל רש"י. רש"י אומר לנו: "והיה עקב, אם מצוות שאדם דש בעקביו תשמעון." זאת אומרת, רש"י, בגלל שהיה לו את הקושי הזה. רש"י תמיד מפרש פשוטו של מקרא, וכאן רואים דבר מעניין שרש"י מסביר לנו בצורה מעניינת שעקב כאן זה לא עקב בגלל ש..., אלא עקב הכוונה מצוות שאדם דש בעקביו. כלומר, שאם אנחנו נקיים לא רק את המצוות החשובות, גם את המצוות הקלות כביכול, מצוות שבן אדם לא כל כך מקפיד עליהן, הוא מסתכל עליהן כמו מצוות מדי פשוטות, מצוות קטנות, שאפשר להשאיר את זה לסוף היום, ואת זה אנחנו נקיים עם הידור ושמחה, אז הקדוש ברוך הוא יביא לנו את כל השכר. והמפרשים באמת שואלים למה רש"י מפרש את זה בצורה כזאת, ואחד ההסברים זה אכן

07:09 בגלל שרש"י קשה לו למה התורה כתבה את זה במילה לא רגילה. למה כתוב עקב ולא כתוב אם? אז רש"י אומר לנו שעקב בא לרמז על משהו נוסף. מצוות מסוג מיוחד. מכיוון שיש פה שכר מסוג מיוחד, בהמשך הפרשה יש פה ברכות לא רגילות בכלל. אם נתבונן בעומק הברכות, יש פה ברכות ושכר ממקום מאוד מאוד נעלה ונפלא יותר מהרגיל. אז גם כן התורה אומרת עקב, שזה אומר שנשתדל לשמור, זה דווקא בגלל שיהודי שומר גם על העקב, המצוות הקטנות, המצוות שאדם דש בעקביו, אם הוא משאיר את זה לסוף, מצוות, ואת זה אנחנו נקיים, אז נזכה לשכר מיוחד. זה רש"י. ויש עוד הסברים נפלאים במפרשי המקרא, אבל רוצה לתפוס פירוש, ניגע בפירוש נפלא שנאמר על ידי הסבא רבא של רבי לוי יצחק, בעל ההילולה של השבוע, אדמו"ר הצמח צדק, שבעצם זה יסוד נפלא להבין גם כן את סיפור החיים של הצדיק הקדוש רבי לוי יצחק, וגם כמסר מיוחד בשבילנו בימים האלה שאנחנו נמצאים כעת עכשיו. אומר אדמו"ר הצמח צדק: כתוב ברמב"ם בהלכות תשובה. אומר הרמב"ם: "אין ישראל נגאלים אלא בתשובה". הרמב"ם בהלכות תשובה מדבר על התשובה, מהות התשובה, מצוות התשובה, איך עושים תשובה והרבה פרטים נפלאים. עשרה פרקים של הרמב"ם בהלכות תשובה, פרקים נפלאים ביותר שמסביר לנו דרך התשובה, מדבר גם על בחירה חופשית בתור עמוד בעבודת השם, מסביר את הנושא של הבחירה, הבחירה והידיעה, איך הם דברים שלא סותרים, דברים יסודיים ונפלאים ביותר. בהמשך הדברים הרמב"ם מדבר גם כן על השכר הגדול שהקדוש ברוך הוא נותן לבני ישראל, השכר בהווה, השכר בעתיד, מדבר על ימות המשיח, מדבר על עולם הבא, יסודות התורה. אומר הרמב"ם בין

09:23 הדברים שאין ישראל נגאלים אלא בתשובה. בעצם זה מאמר חז"ל, הגמרא בסנהדרין בדף צ"ז, שם הגמרא מדברת איך הגאולה תבוא. יש שם שתי דעות, רבי אליעזר ורבי יהושע, והרמב"ם פוסק כמו רבי אליעזר. רבי אליעזר אומר שהתשובה תגיע על ידי כוח התשובה. וממשיך הרמב"ם ואומר: "הבטיחה התורה", מילים נפלאות בלשון הזהב של הרמב"ם. "הבטיחה התורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלים". התורה מבטיחה לנו שבסוף הגלות יבוא זמן שבני ישראל יעשו תשובה, ואז התורה מבטיחה לנו שבזכות התשובה מיד הם נגאלים. הוא מביא את הפסוק בפרשת ניצבים ושם, אה, הפסוק אומר: "וביקשת משם את ה' אלוקיך ושבת עד ה' אלוקיך ושמעת בקולו בכל לבבך", ואז "ושב ה' אלוקיך את שבותך וריחמך" וכולי. הפסוקים שמשם אנחנו לומדים שבסוף הגלות, אחרי כל הצער והייסורים והסבל של הגלות, אז בני ישראל יחזרו בתשובה. "ושבת עד ה' אלוקיך", בני ישראל ישובו להקדוש ברוך הוא בתשובה שלמה, "בכל לבבך ושמעת בקולו". ואז הקדוש ברוך הוא מבטיח לנו שבזכות התשובה אז "ושב ה' אלוקיך את שבותך", את שבותך, הוא בכבודו ובעצמו, כמו שרש"י אומר לנו שם שהקדוש ברוך הוא בעצמו מחזיק בידו של כל אחד ואחד ומוציא אותו מהגלות, "ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל". אז הרמב"ם בהלכות תשובה אומר לנו שיבוא זמן, והזמן הזה זה יהיה בעקבתא דמשיחא, בסוף הגלות, בבחינת עקביים, שאז הבטיחה תורה. התורה הבטיחה שזה לא יימשך לעולם ועד. יגיע הזמן שיהודים יתעוררו בתשובה, זה מציאות. נכון שיש לנו בחירה חופשית, הבחירה היא שבן אדם לוקח את הזמן, דוחה את זה יום אחרי יום, אבל מגיע הזמן שאי אפשר לדחות יותר. אז התורה מבטיחה לנו שסוף כל סוף

11:57 יגיע הזמן שעם ישראל, זה דבר ודאי. זה לא דבר שמוטל בספק. בעצם זה גם מרומז בפסוק בשמואל, בשמואל ב', פרק י"ד, בסיפור של הפגישה של האישה התקועית שהיא פוגשת, פוגשת את דוד המלך והיא מדברת איתו, ובין הדברים היא אומרת לו את המילים הנפלאות, "וחשב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח". שהפירוש הפשוט, מפרשים אומרים, היא אומרת, האישה התקועית הייתה אישה חכמה שהייתה משבט אשר שהגיעה, היה לה חוכמה מיוחדת, מקום של שמן, כמו שמוסבר בגמרא ומפרשים, והיא הגיעה לדבר למלך ולשכנע אותו מה שהיא רצתה לשכנע אותו, ואז היא אמרה לו את המילים האלה. אז הפירוש הפשוט שהיא דיברה אל המלך, שהמלך יחשוב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, לא לדחות את אבשלום וכולי. אבל מוסבר במפרשים אחרים ומיוסד בזוהר, בתורת החסידות מוסבר באריכות שהפסוק הזה מדובר על הקדוש ברוך הוא כביכול, והפסוק אומר לנו נכון שיש בחירה חופשית, אבל אף על פי כן, "וחשב מחשבות", הקדוש ברוך הוא חושב ולא מפסיק לחשוב, כל הזמן מתכנן תוכניות, "לבלתי ידח ממנו נדח". ששום יהודי לא יישאר חס ושלום נידח כביכול מהיהדות, מהתורה והמצוות. לפעמים נשמה מתגלגלת, מתגלגלת שנה אחרי שנה תקופות ארוכות בחיים, אבל בסוף הקדוש ברוך הוא מוצא את הדרכים לעורר את היהודי בתשובה. ועל זה אומרים הבטיחה התורה שיגיע הזמן שעם ישראל כל כולו יעשה תשובה, וזה אנחנו עדים ורואים בתקופה שלנו, בדורנו, עדים לכוח הנפלא של התשובה. אנחנו רואים במוחש בתקופה האחרונה, בשנים האחרונות, איך שאלפים ורבבות מתעוררים בתשובה, בני ישראל מכל, מכל גווני הקשת. וכמו שחסידות מלמדת אותנו שהטעות שאנשים חושבים שתשובה זה רק לאלו שעושים חטאים. תשובה זה לבעלי עבירה. תשובה זה לבן אדם

14:36 שנמצא רחוק. חסידות אומרת תשובה זה לכל יהודי, גם יהודי שמקיים תורה ומצוות, גם הוא צריך לעשות תשובה. כי תשובה זה משהו אינסופי. תשובה זה לשוב, להתקרב. והרי הקדוש ברוך הוא אינסוף. וכמה שאתה מתקרב אתה יכול להתקרב עוד יותר. וזה מה שאומרים פה, "והיה עקב", לא אם, בעקבתא דמשיחא, כשיבוא תקופת העקב, סוף הגלות בזמן של העקבים, בזמן שאנחנו נשמע כבר את פעמי המשיח מגיעים. אז בעקבתא דמשיחא, "והיה עקב", ודאי לא ספק. בוודאי תשמעון, אומר הצמח צדק. כי סוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותנו ומיד הם נגאלים. יגיע הזמן שבוודאי יעשו תשובה ואז בוודאי תבוא הגאולה. שהתשובה הזאת, התשמעון הזה, פרשת השבוע מדברת איתנו, והכוח התשובה הזאת שיש דווקא בעקבתא דמשיחא, זה תשובה מיוחדת במינה. למה זה תשובה מיוחדת במינה? כי תשובה שמגיעה מתוך הכרה שיהודי מרגיש את הצימאון, את החיפוש ומבקש, הוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. מוסבר במאמרי החסידות של פרשת עקב, את עומק התשובה שיש דווקא בדורנו, בזמן של עקבתא דמשיחא, יותר מכל תקופות העבר. מוסבר על הפסוק שיר השירים. הפסוק אומר "שחורה אני ונאוה בנות ירושלים". אנחנו יודעים ששיר השירים זה כנסת ישראל, שיר השירים זה החתן והכלה, הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. כביכול כנסת ישראל, עם ישראל שנמצאת בגלות בגולה, שחורה אני. שחורה מהחושך, שחורה מהחושך של הגלות, מהצער, מהייסורים, מהכאב. שחורה אני, אבל נאוה. שמה דווקא מתגלה היופי הפנימי של כנסת ישראל. ומי אומר את זה? הנשמה למטה אומרת את זה לנשמה למעלה. לפי תורת החסידות זה אומר בנות ירושלים הולך על הנשמה כפי שהיא נמצאת בגן עדן למעלה בעולם הבא, תחת כיסא הכבוד. הנשמות, הרי הנשמות חצובות מתחת כיסא הכבוד.

17:25 הנשמה כשהיא נמצאת למעלה בגן עדן, בעולם ההוא, בעולם האמת, לפני שהיא יורדת פה למטה לגוף היא בבחינת בנות ירושלים. כלומר ירושלים, יראה שלמה. יש שמה יראה ואהבה וקשר דבקות. הנשמה למעלה רואה אלוקות, שומעת אלוקות, משיגה אלוקות, אוהבת ויראה מהקדוש ברוך הוא, כל כולה נשמה עומדת בצורה הכי נפלאה של דבקות והתחברות לקדוש ברוך הוא. צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. זה הנשמה למעלה. הנשמה יורדת לעולם הזה, כמו שאומרים כל בוקר, נשמה שנתת בי טהורה היא, טהורה היא, הנשמה במהותה היא טהורה, נפלאה, חלק אלוק ממעל ממש, כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, אבל היא יורדת לעולם הזה. אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי, שמה בגוף חומרי גשמי בשר ודם, עם יצר הרע, עם נפש בהמית, מוקף בעולם חושך של קליפות וסטרא אחרא. שחורה אני. כל שכן וקל וחומר בגלות, שזה עוד התגברות החושך על גבי החושך. כל שכן וקל וחומר בעקבתא דמשיחא, כשהגלות הולכת ונהיית יותר, חושך יכסה ארץ וערפל לאומים. ואף על פי כן, ונאוה. למה ונאוה? כי דווקא מתוך החושך מתעורר הצימאון הכי עמוק של הנשמה לקדוש ברוך הוא. שחורה אני ונאוה. לנשמה למעלה אין לה את ה... אין לה את הדבר הזה. שמה למעלה יש לה אהבה, יראה, דבקות. אבל הצימאון הזה, ההתמסרות הפנימית והעצמית לקדוש ברוך הוא, שיהודי דווקא פה למטה, דווקא בעולם הזה, דווקא בחושך, מתעורר אצל יהודי ההתבטלות המוחלטת לקדוש ברוך הוא שנובעת מעומק הנשמה. את זה משיגים דווקא מתוך הצימאון של חושך הגלות, כמו שאמר אדמו"ר הזקן בשם הבעל שם טוב, "מזמור לדוד בהיותו במדבר יהודה, צמאה לך נפשי, כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי

19:48 מים". במדבר יהודה זה הסמל של הגלות, חושך הגלות דווקא במדבר יהודה, כשהנשמה נמצאת במצב של מדבר יהודה, מדבר, מקום ריק. כמו שכתוב בפרשת השבוע, המדבר הגדול והנורא, מקום נחש, שרף ועקרב וצימאון אשר אין מים. זה מסמל את החושך, הגלות, המדבר הגדול והנורא, צימאון אשר אין מים, נחש שרף ועקרב, שזה מסמל את כל החושך, הרוע והטומאה שיש בעולם. היצר שרודף אחרינו עם כל התאוות והתענוגות. ודווקא פה בתוך המדבר הגדול הזה, במדבר יהודה. יהודה זה היהודי שאומר מודה אני, שהוא מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא. אני מודה ואני יודע את האמת, שזה האמת היחידה, והוא מוסר את עצמו לאמת הזאת. ואז צמאה לך נפשי. אמר אדמו"ר הזקן, הצימאון הכי גדול זה דווקא בארץ ציה ועיף בלי מים. כן בקודש חזיתיך. הנשמה אומרת הלוואי. ככה פירש הבעל שם טוב: כן, הלוואי בקודש, בזמנים של קודש, כשנהיה במקומות של קודש בזמן בית המקדש, הלוואי יהיה לנו את הצימאון הזה שהנשמה מרגישה כשהיא נמצאת בחושך הגלות. שחורה אני ונאוה. וזה הפירוש של הפסוק "והיה עקב תשמעון" דווקא בעקבתא דמשיחא. דווקא בבחינת העקב וחושך הגלות מתעורר אצל יהודי התשמעון ושמרתם ועשיתם את כל המשפטים האלה, שיהודי מוסר את עצמו לעבוד את הקדוש ברוך הוא במחשבה, בדיבור ומעשה. תשמעון, איך כתוב? תשמעון, תשמרו ועשיתם. זה שלושת הדברים, מחשבה, דיבור ומעשה. ואת זה אנחנו מקבלים דווקא בחושך הגלות. ודווקא זה מה שיביא את אור הגאולה, וזה מה שאומר לנו הרמב"ם. ומיוסד על הפסוק הזה של פרשת השבוע, בעקבתא דמשיחא הבטיחה תורה שסוף ישראל לעשות תשובה בסוף גלותם ומיד הם נגאלים. ומביא האור החיים הקדוש: אין והיה אלא לשון שמחה. דווקא מתוך ההרגשה הזאת

22:31 שאנחנו רואים היום הבשורה הטובה והמשמחת, שאנחנו רואים דווקא עכשיו איך שיהודים מתעוררים בתשובה. והיה לשון שמחה, שלמרות כל החושך, יהודי נמצא עם שמחה גדולה ועובד את הקדוש ברוך הוא. זה מה שמביא את השמחה הגדולה כביכול אצל הקדוש ברוך הוא, שהקדוש ברוך הוא שמח, והשמחה הגדולה כשהחושך נהפך לאור. כמו שאדמו"ר הזקן אומר בתניא, אומר אדמו"ר הזקן: "ישמח ישראל בעושיו". אומר אדמו"ר הזקן: כל איש מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה', אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים. כלומר, הקדוש ברוך הוא יש לו שמחה נפלאה. השמחה הגדולה ביותר זה כשהקדוש ברוך הוא רואה איך שדווקא בעולם הזה התחתון והחשוך, היהודי, באמונה שלו, בצימאון שלו, בדבקות שלו, למרות החושך הוא מהפך. הוא הופך את החושך לאור על ידי זה שהוא מחזיק חזק בקשר ובדבקות עם הקדוש ברוך הוא. השמחה הזאת זה מה שגורם את השמחה הגדולה והנפלאה למעלה, ובזכות זה אנחנו נזכה שכבר בימים האלו, שאנחנו רואים איך שהעולם עומד ומתקרב בצעדי ענק לקראת הגאולה השלמה, שנזכה כבר שיתהפך מהעקבתא דמשיחא לראות את פעמי המשיח, שנזכה לראות את הגאולה השלמה ולקיים את כל הברכות שנמצאות בפרשת השבוע, עד למילים הנפלאות שכתוב בסוף פרשת השבוע, ש"כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה", שבני ישראל ינצחו בכל המלחמות ויכבשו את הארץ. ומהמדבר, כתוב שם, "מן הנהר, נהר פרת", ארץ ישראל לגבולותיה וארץ ישראל הרחבה, גם קיני, קניזי וקדמוני. שנזכה לראות את זה במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.