י"ב-י"ג תמוז: כשהאריה היהודי התעורר ברוסיה הסובייטית

00:00 הגמרא במסכת ברכות בדף י"ב עמוד ב' אומרת: ביקשו לקבוע פרשת בלק ובילעם בקריאת שמע. כלומר, כשהחכמים תיקנו את נוסח שמע ישראל, את נוסח השמע, רצו לצרף לזה גם כן פרשת בלק ובילעם, זאת אומרת הנבואות של בילעם. לא עשו את זה, אומרת הגמרא, בגלל טירחא דציבורא, כדי שלא יהיה מדי ארוך השמע. הגמרא שואלת: מה יש בנבואת בילעם שקשור עם שמע ישראל? הגמרא מתרצת, מביאה את הפסוק: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". הפסוק אומר לנו פה שעם ישראל, בילעם, שהוא מברך את עם ישראל, כידוע הוא רצה לקלל את עם ישראל והשם הפך לו את הקללה לברכה. ובין הברכות הנפלאות שהוא נותן לעם ישראל הוא אומר: "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". מסביר רש"י שהפסוק הזה קשור עם שמע. "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו" — בשכבך ובקומך. שמע ישראל אנחנו אומרים בלילה לפני השינה ובבוקר כשאנחנו קמים, והפסוק בא ואומר לנו פה שבני ישראל קוראים את השמע בלילה, שכב כארי, ובבוקר מי יקימנו, שבבוקר קוראים שמע, ואז הם ישנים שלווים ושקטים כאריה וכלביא. דברי רש"י. דבר ראשון אנחנו רואים פה דבר נפלא בחשיבות של הנבואה הזאת. פרשת בלק מספרת לנו התורה על נבואות בילעם. בילעם רצה רחמנא ליצלן לקלל את עם ישראל, והקדוש ברוך הוא הפך לו את הקללה לברכה. אז אנחנו מבינים שהברכות האלה שבפרשת השבוע יש להם משהו נפלא ביותר, עד כדי כך שזה היה אמור להיות חלק מברכות שמע. אז בואו נתעמק היום קצת בפסוקים האלה. כמובן שהנבואות בילעם והפסוקים יש המון עומק, עומק לפנים מעומק. התורה כתבה את זה. משה רבנו מספר את זה במיוחד, כמו שכתוב במפרשים. הרמב"ן מאריך בזה שכל הסיפור

02:15 של בלק ובילעם זה בעצם נבואה. הרי עם ישראל לא היו שמה, זה היה בשני מקומות אחרים בעולם. עם ישראל היה במדבר, לכאורה על פניו הם בכלל לא ידעו מה שהולך שמה. בצד השני, בארץ מואב, בלק שוכר את בילעם, מבקש ממנו שיבוא ושידבר ויקלל. אף אחד לא ראה את זה לכאורה בצורה גשמית. זה נבואה. הרמב"ן מסביר, זה הייתה פה נבואה גלויה שמשה רבנו ידע כל מה שקרה וכתב את זה בתורה. אז הנבואות האלו, המילים האלה, הברכות האלה, יש בהם עומק לפנים מעומק, כמו שמוסבר במיוחד בתורת החסידות, שהדבר הנפלא שיש בברכות האלה, דווקא שזה מגיע מתוך אומות העולם. בילעם, שהוא היה סמל הטומאה והקליפה והסטרא אחרא, שהוא היה נביא שהקדוש ברוך הוא הקים לאומות העולם, כמו שהמדרש מאריך מה היה הסיפור של בילעם. אז דווקא מתוך הרע, מתוך החושך, מתוך הטומאה והסטרא אחרא, משמה מגיע יתרון האור מתוך החושך. שמתוך החושך הגדול של אומות העולם מגיע הברכות הכי נפלאות לעם ישראל. "מי יתן טהור מטמא", כמו שכתוב בפסוק. אז אנחנו היום נעמוד על הפסוקים האלה שמסמל את האחד מפסוקים שהגמרא, כמו שאמרנו, אומרת שמסמל את הגודל, החשיבות של עם ישראל, במיוחד בימים האלה, בתקופה הזאת, שזה הפסוקים שמסמל את עם ישראל לאריה וכלביא. שבעצם ישנם שני פסוקים בנבואת בילעם שמדברים על זה. יש פסוק יותר מוקדם גם כן: "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד יאכל טרף". גם שמה מדובר על עם ישראל כמו אריה וכלביא. ורש"י באמת בפרשת השבוע, כשהוא מביא את הפסוק "הן עם כלביא יקום", אומר לנו רש"י גם כן שעם ישראל, כלביא יקום, שהוא קם בבוקר והוא חוטף את המצוות. הוא שם,

04:25 לובש ציצית, אומר את השמע, מניח תפילין, והקדוש ברוך... בלילה לפני השינה הוא אומר את השמע והקדוש ברוך הוא עוזר לו. מביא רש"י מאוד מאוד נפלא, רש"י, שהקדוש ברוך הוא שומר על עם ישראל בלילה כשמגיעים המזיקים, הם מחבלים ורוצים רחמנא ליצלן לעשות רע לעם ישראל, והקדוש ברוך הוא שומר עליהם בזכות המצוות שבני ישראל חוטפים. וכאן עוד הפעם בפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". מה יש בפסוק הזה כל כך נפלא ומעניין שהגמרא בוחרת דווקא את הפסוק השני? לא את הפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", אלא דווקא את הפסוק "כרע שכב כארי". המהרש"א במסכת ברכות עומד על זה באמת, הוא מביא שיש מדרש במדרש תנחומא, שם הוא באמת מביא את הפסוק "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", אבל הגמרא במסכת ברכות מביאה דווקא את הפסוק השני, "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". אז היום אנחנו נדבר על ההסבר הנפלא של הפסוק הזה על פי תורת החסידות, מיוסד על מאמר שהרבי דיבר בהתוועדות י"ב–י"ג תמוז בשנת תשט"ז. י"ב–י"ג תמוז זה חג הגאולה. בימים האלו אנחנו חוגגים את חג הגאולה של אדמו"ר הריי"צ, הרבי הקודם, שהוא יצא מהמאסר לפני קרוב למאה שנה. המאסר של מסירות נפש, שהוא מסמל את המסירות נפש הגדולה שהיה עוד לפני מאה שנה ברוסיה, ברוסיה הסובייטית, ברוסיה הקומוניסטית, שהיה גזרות, הגזרות הקשות שרצו למחוק את הדת, רצו למחוק את עם ישראל ואת התורה, תורת ישראל. ואדמו"ר הריי"צ היה שהוא עמד כמו אריה או כמו לביא ונלחם איש אחד נגד ממלכה אדירה שהייתה באותם ימים וניצח אותם. ואז היה המאסר הקשה בשנת תרפ"ז, המאסר הקשה שבי"ב תמוז הייתה הגאולה. וכמו שהרבי הקודם, הרבי הריי"צ, אז כתב במכתב

06:47 המפורסם, מבקש לחגוג לדורות את החג הזה של הגאולה שלו, כי זה לא הייתה גאולה פרטית, כמו שהוא כותב במכתב, "לא אותי בלבד גאל הקדוש ברוך הוא בי"ב תמוז, בי"ג תמוז, אלא כל איש ישראל, גם מי שבשם ישראל רק יכונה". כלומר גם יהודי שאין לו שום דבר עם היהדות חוץ מזה שהוא מכנה את עצמו יהודי, גם הוא נגאל בי"ב תמוז. כי בעצם המלחמה שהיה באותם ימים היה עצם קיום הדת, עצם קיום היהדות. על פי טבע, הייתה לה אז, לממשלה ברוסיה היה להם את כל הכוח ועשו מה שהם רצו, כולם יודעים. ואף על פי כן היה פה הנס הגדול שהרבי נכנס לתוך לוע הארי והוא יצא בגבורה ובתוקף עם הניצחון הגדול שהם בעצמם שחררו אותו, ואז הוא יצא מרוסיה. ואחר כך כל הכוח הנפלא של המסירות נפש של יהודי רוסיה במשך שבעים שנה, שעמדו חזק ביהדות שלהם ובגאון ובתוקף למרות כל הקשיים, הכל בזכות אותם ימים. הרבי היה נוהג להתוועד כל שנה בי"ב תמוז. אז באחת השנים, בשנים הראשונות, אני מדבר קרוב לפני שבעים שנה בערך, הרבי בהתוועדות דיבר מאמר חסידות. כדרכו בקודש, כל התוועדות של מהמסיבות הגדולות, הרבי היה אומר מאמר חסידות בתוך ההתוועדות, מסביר עניין עמוק בתורת החסידות בקשר עם הזמן. אז הרבי דיבר בשנת תשי"ז בי"ב תמוז, בהתוועדות הוא דיבר על הפסוק "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו?" שאנחנו רואים שהגמרא בוחרת דווקא בפסוק הזה. מה יש בפסוק הזה? מה העומק של הפסוק הזה? אז תשמעו מדרש נפלא במדרש רבה בפרשת ויחי. המדרש עומד על זה שיש שני פסוקים בתורה שהם מאוד דומים. יעקב אבינו, כשהוא מברך את יהודה בפרשת ויחי, "יהודה אתה

09:03 יודוך אחיך", נותן את הברכות לשבט יהודה, ושם הוא כותב לו "לא יסור שבט מיהודה". מדבר על זה, על מלכות בית דוד, מלכות יהודה. אז יש שמה גם כן פסוק מאוד דומה, "כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו". כאן כתוב פסוק דומה, בלעם אומר עם הבדל קטן מאוד. יעקב אבינו אומר כרע רבץ כאריה ובלעם אומר, להבדיל, בלעם אומר, "כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו". אומר המדרש כמה פירושים בזה. אחד הפירושים זה שמזמן פרץ, פרץ היה סבא של בן של יהודה, סבא של דוד המלך. פרץ בן של יהודה. מפרץ עד צדקיהו כל התקופה הזאת, צדקיהו היה סוף מלכי יהודה. סוף בית-- סוף בית המקדש הראשון. כרע רבץ, ומצדקיהו עד מלך המשיח כרע שכב. מה ההסברה בזה? אז מסביר הרבי שההבדל בין רבץ לשכב, האריה כשאריה הוא חזק, כשאריה רובץ זה נקרא כשאריה הוא בריא והוא נמצא במצב החזק שלו אז הוא רובץ, כרע רבץ כאריה. רביצה מראה על האריה כשהוא נמצא עם כל התוקף שלו הוא רובץ כמו מלך. הרביצה המיוחדת של האריה. שכב זה מלשון חלישות, שכב זה כמו שכתוב ונפל על המשכב. מושג של חולי רחמנא ליצלן, או גם הפירוש הפשוט שכב, שינה. אז שכב יכול להיות לשון שכיבה, שינה או יכול להיות שכיבה גם מלשון חולי, מחלה. אומר המדרש זה שתי תקופות בעם ישראל. יש את התקופה של עם ישראל בתקופת הפאר, תקופת היופי, כשעם ישראל היו בשיא שיא הפריחה מפרץ עד צדקיהו. כל התקופות הנפלאות כשהיה לנו את משה רבנו. אחר כך, כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל ואז הגיע דוד המלך, מלכות דוד ומלכות בית דוד עד צדקיהו המלך. זה היה כרע רבץ, עם ישראל

11:43 רבץ עם כל התוקף וכל אומות העולם פחדו מהם. אבל אחרי חורבן בית המקדש ואז התחיל גלות בבל, ואחר כך גלות יוון וגלות פרס וגלות אדום. הגלות הארוכה והאיומה שאנחנו עדיין בעיצומה ובסופה. אז אנחנו נמצאים במצב של כרע שכב. שכיבה. אני ישנה בגלותא. עם ישראל נמצא במצב של שכיבה, מצב של שינה, עוד יותר במצב של חולי, מחלה, ונפל על המשכב. וכאן נשאלת השאלה: כרע שכב כארי וכלביא. איך עם ישראל גם בזמן כזה שהוא שכב, הוא עדיין נקרא ארי וכלביא? מי יקימנו? וכאן מגיע העומק הנפלא והמסר הנפלא שהפסוק הזה בא להגיד לנו. לפי ההסבר הנפלא שהרבי דיבר. כלומר יהודי גם בזמן של גלות, גם ברגעים הכי קשים של חושך הגלות, אז יהודי תמיד הוא נמצא במצב של ארי וכלביא, גם כאשר כרע שכב, גם כשבני ישראל בזמן הגלות נמצאים במצב של אני ישנה בגלותא. אחד ההבדלים של בני ישראל בזמן הבית ובני ישראל בזמן הגלות. בזמן הבית בני ישראל הם במצב של ער. העיניים פתוחות. שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה. יהודי מתבונן ורואה את המי, את הכוח האלוקי שברא את שברא, את כל הבריאה. כאשר אבל וזה היה זמן בית המקדש, בני ישראל היו רואים את עשרה הניסים בבית המקדש, כמו שכתוב במשנה, היה התגלות אלוקית. ראו את הקדוש ברוך הוא באופן גלוי. ההשגחה הפרטית בארץ ישראל והמלחמות שנלחמו מלכי ישראל וניצחו, שהיה מצב שראו באופן גלוי את ההשגחה האלוקית. בזמן הגלות אומרים כמו שכתוב בפסוק אותותינו לא ראינו, אין אתנו יודע עד מה. מצב של שינה. מצב שהעיניים סגורות, לא רואים את הניסים והנפלאות. אני ישנה בגלותא. אומר הפסוק בשיר השירים אני ישנה וליבי ער.

14:14 למרות שעם ישראל נמצא במצב של שינה כביכול, אבל הלב ער. הלב של יהודי אף פעם לא נרדם, גם כאשר נפל על המשכב. יש מצב גם של חולי רחמנא ליצלן, מחלה ברוחניות. זה כשאנחנו נותנים ליצר הרע, לנפש הבהמית להשתלט עלינו. ובן אדם נכשל רחמנא ליצלן בתאוות, בעניינים בלתי רצויים, ואז כביכול נהיה עניין של חולי, מחלה, חולי שיש בו סכנה, חולי שאין בו סכנה, אבל עניין של מחלה רחמנא ליצלן, התרחקות מהקדוש ברוך הוא. ואף על פי כן, גם ברגעים האלה של שינה וחולי, ליבי ער. הלב של יהודי תמיד ער. כוח המסירות נפש נמצא בכל התוקף. אנחנו רואים במציאות, בהיסטוריה של עם ישראל, שגם ברגעים הכי קשים, גם ברגעים הכי חשוכים של עם ישראל, הכוח, המסירות נפש של יהודי ער בכל התוקף. לב ישראל ער. יהודי הוא כמו אריה וכמו לביא. וזה בעצם הסיפור של י"ב-י"ג תמוז. הרבי הריי"צ, כשהוא היה אז ברוסיה, וזה היה בתקופה החשוכה ביותר, ועם ישראל היה אז במצב שעל פי דרך הטבע היה אסור ללמוד, היה אסור ללמד, ולמרות זאת הרבי דרש מכל יהודי לעמוד בתוקף של מסירות נפש לקיום המצוות ולימוד התורה, ללמד תורה לילדים. הוא דרש מכל הורה שישקיע בחינוך של הילדים, למרות שהממשלה לא נתנה את הרשות, וראו אז ממש באופן מוחשי את הכוח של עם ישראל. כל השבעים שנה שהקומוניסטים היו בכל התוקף ולא נתנו ליהודים לקיים תורה ומצוות בצורה נוחה, בצורה גלויה, ראו במוחש את כוח המסירות נפש של יהודים. איך שעמדו ושמרו על הגחלת בכל מצב. וזה בעצם הנושא של כאריה וכלביא, שרואים אצל יהודי את כוח המסירות נפש שמתגלה ופורץ מתוכו במצבים הכי קשים. הסיפור

16:40 הזה חזר על עצמו כל הזמן בהיסטוריה של עם ישראל. גם בתקופה האחרונה אנחנו עדים, במיוחד בשנים האחרונות, בחודשים האחרונים, ברגעים הכי קשים שיש לעם ישראל, דווקא אז אנחנו רואים את הכוח הנפלא של עם ישראל. אנחנו רואים את אשרינו מה טוב חלקנו, את כוח האחדות, רואים את כוח הנשמה, רואים את ההתעוררות בכל חלקי העם שיהודים מתעוררים לאהבת השם, לאמונת השם, לקיום המצוות, או כמו שרש"י אומר לנו בפרשת השבוע, כמו שאמרנו, "הן עם כלביא יקום". אומר רש"י שהם קמים וחוטפים את המצוות, לא רק מקיימים את המצוות, חוטפים את המצוות. חטיפה מלשון חיבה. אדם מחבב משהו, חוטף את זה. החטיפה הזאת שהם חוטפים את המצוות. יהודי קם בבוקר, שם ציצית, שם טלית או שם תפילין, אומר שמע, ממליך את הקדוש ברוך הוא למלך ומתחבר לתורה ולמצוות מתוך אהבה. לפני שהוא הולך לישון אומר את שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. הוא יודע שהקדוש ברוך הוא, הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל. וזה העם כלביא יקום. הכוח הזה, כוח המסירות נפש זה הכוח שלנו, וזה מה שחכמי ישראל רצו להכניס בתוך השמע. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד זה כוח המסירות נפש של יהודי. כשהיהודי אומר, אנחנו יודעים בכל ההיסטוריה של עם ישראל יהודים הלכו לרגעים הכי קשים, יהודים הלכו לכבשן האש, יהודים בזמן האינקוויזיציה, בזמן השואה, יהודים שהיו ברגעים הכי קשים שלהם, ברגעים של חירוף נפש, של מסירות נפש, אמרו את שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, פסוקי הייחוד בכל מצב, כי זה הכוח של יהודי. אז על זה אנחנו אומרים שיחד עם פרשת שמע, איפה שיהודי ממליך את הקדוש ברוך הוא גם ביום, גם בלילה, גם ברגעים של

18:49 אור וגם ברגעים של חושך, יהודי אומר שמע ישראל, הוא יודע שהוא נמצא בידיים טובות וזה נותן לנו את הכוח ואת הביטחון שגם ברגעים האחרונים של חושך הגלות יהודי יודע, כרע שכב, שכב. רגעים של שכיבה, רגעים של גלות, אבל כרע שכב כארי וכלביא. גם כשהיהודי נמצא במצב של משכב, במצב של חושך, של שינה, של חולי רחמנא ליצלן של הגלות, אבל הוא עדיין יש לו את כוח המסירות נפש, יש לו את כוח האמונה ויש לו הכוח הזה נמצא בכל התוקף כארי וכלביא. מי יקימנו? כאן הדיוק. מי יקימנו דווקא? המילים מי יקימנו מסמל לנו גם את הפסוק המפורסם שכתוב מי ייתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים. המדרש אומר דוד המלך בתהילים אמר פעמיים את המילים מי ייתן. יש פעמיים בתהילים, בפרק, בפרק י"ד בתהילים, ובפרק נ"ג בתהילים. כתוב פעמיים פסוק דומה, מי ייתן מציון ישועת ישראל בשוב ה' את שבות עמו יגל יעקב, ישמח ישראל. וזה כתוב פעמיים בתהילים עם שינוי של מילה פה ומילה שם. שואל המדרש מה זה הפעמיים שדוד המלך אמר פעמיים מי ייתן? אומר המדרש יש שני פסוקים בתורה. פסוק אחד בפרשה בהעלותך כתוב מי ייתן? משה רבנו אומר מי ייתן והיה כל עם השם נביאים. כשהיה שם הסיפור של הנבואה, אלדד ומידד מתנבאים במחנה, אז משה רבנו אמר מי ייתן והיה כל עם השם נביאים. הלוואי שכל עם ישראל יהיו נביאים. ובפרשת ואתחנן כתוב גם כן מי ייתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים. הקדוש ברוך הוא אומר למשה רבנו הלוואי שעם ישראל יהיה להם את יראת שמיים שהיה להם במתן תורה כל התקופה, כל ההיסטוריה, כל הדורות. אומר המדרש דברי

21:07 הרב ודברי התלמיד. משה רבנו, דברי התלמיד, הוא אומר: מי ייתן, הלוואי שכל עם ישראל יהיו נביאים. דברי הרב, הקדוש ברוך הוא: מי ייתן והיה לבבם זה ליראה כל הימים. אומר המדרש על זה, אומר לך, שתי הפעמים ״מי ייתן״, ש״מי ייתן מציון ישועות ישראל״, שעוד מעט יבוא המשיח, והקדוש ברוך הוא, ״מי ייתן״ זה הולך על הקדוש ברוך הוא, שהוא זה. כן, ״שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה״. ה״מי״ הזה, שהקדוש ברוך הוא, שעליו נאמר ״מי ברא אלה״, אז הוא זה שכשמשיח יבוא, הוא זה שייתן מציון ישועות ישראל, גם שעם ישראל יהיו נביאים לעתיד לבוא. כמו שכתוב בנביאים, בתנ״ך, שכשמשיח יבוא וכל עם ישראל יהיו, ״ושפכתי את רוחי על כל בשר״, כל עם ישראל יהיו נביאים, ואז גם כן יהיה שכל עם ישראל יהיה, היראת השם יהיה באופן ״וראו כל בשר כי פי השם דיבר״, כל עם ישראל יהיה להם את יראת השם, ״והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים״. אז זה מה שהפסוק אומר פה, לפי הנבואה הנפלאה שאנחנו קוראים בפרשת השבוע: ״כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו״. שבזכות זה שיהודים גם ברגעים האחרונים של חושך הגלות עומדים בתוקף ב״שמע ישראל״, בכוח המסירות נפש להמליך את הקדוש ברוך הוא למלך, ובכוח זה אנחנו לא מפחדים משום דבר, אלא עומדים בגאון יעקב, שרואים עכשיו בימים האלה את הגאון יעקב, וממליכים את הקדוש ברוך הוא למלך ישראל ולמלך על העולם. אז גדול הרועה ששומר עלינו, מציל את הכבשה מהשבעים הזאבים, ואז אנחנו נזכה לראות את ה״מי יקימנו״, את הגאולה השלמה, כמו שכתוב בהמשך הפרשה: ״דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל״, וכל המשך הפסוקים, ״וישראל עושה חיל״, וגאולה שלמה

23:12 על ידי משיח צדקנו.