המדריך המלא לשינוי הנפש בימי ספירת העומר

00:00 היום אנחנו נדבר על הנושא של תיקון המידות. ימי ספירת העומר הם ימים מיוחדים. התורה אומרת: "וספרתם לכם ממחרת השבת, שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום". בין חג הפסח לחג השבועות יש לנו את המצווה המיוחדת של ספירת העומר. אנחנו סופרים את הימים. מה אבל המשמעות העמוקה מעבר לספירת הימים שאנחנו עושים בימים האלו? אז על זה אנחנו היום נדבר, להבין לעומק הדבר: מה זה בדיוק, מה אנחנו אמורים לעשות בימים האלה? ימים האלה הם ימים גדולים, ימים קדושים הם, ימים מיוחדים. זה ימים של בין יציאת מצרים, חג הפסח, לבין מתן תורה. אנחנו מתכוננים לחג הגדול, לרגע הגדול שבו אנחנו הולכים לקבל את התורה מחדש. התורה זה לא רק ספר של היסטוריה, זה לא ספר של סיפורים מהעבר, וגם המצוות לא רק אנחנו עושים דברים של מסורת כדי לזכור דברים שהיו בעבר, אלא בעצם זה דברים שבהווה. תורת החסידות מלמדת אותנו שכל מצווה שאנחנו עושים אנחנו צריכים לעשות אותה כמו משהו בהווה. אז השאלה שאנחנו צריכים להבין: מה בדיוק המשמעות של ספירת העומר מעבר לעצם ספירת הימים שאנחנו עושים? נכון, כתוב במדרש שהנושא של ספירת הימים, יש בזה משמעות עמוקה ביותר. זה המשמעות של ההשתוקקות, הגעגועים שבני ישראל משתוקקים לקבל את התורה, כמו בן אדם שיודע שהולך להגיע משהו מאוד, מאוד מיוחד, הוא סופר כל יום ויום מתי זה כבר יגיע. כך היה בפעם הראשונה. בני ישראל ידעו שהם הולכים לצאת ממצרים ויקבלו את התורה. הם ספרו את הימים עם השתוקקות עצומה, עם געגועים עצומים. מתי כבר יגיע הרגע המיוחל הזה שבו הם יזכו לקבל את התורה? ואותו דבר זה גם כל שנה ושנה.

02:05 ספירת העומר מסמלת את הגעגועים, ההשתוקקות, הדבקות, הרצון של יהודי באמת מצפה ומחכה, שהוא רוצה עוד פעם לקבל את התורה מחדש, להתחבר עוד פעם עם הקדוש ברוך הוא, עם נותן התורה, שזה מה שהולך לקרות בחג השבועות. אבל אנחנו יודעים שיש עוד נקודה מאוד עמוקה בקשר לספירת העומר, וזה הנושא שנקרא בלשון ספרי המוסר והחסידות תיקון המידות. בימים האלו אנחנו אמורים לעבוד על תיקון המידות שלנו. המידות, הרגשות, התנהגויות, מידות הנפש, כוחות הנפש שיש לכל אחד ואחד, ואנחנו צריכים לעבוד עליהם, לתקן. כתוב בספרים שיש את השבע, שבעה שבועות בין פסח לעצרת, בין פסח לשבועות. השבעה שבועות מסמלים את השבע מידות. יש לכל אחד, כמו שכתוב בספרי קבלה, ישנן שבע מידות. השבע מידות האלה, יש מידות רעות ומידות טובות. המידות של הנפש הבהמית, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא, המידות של הנפש האלוקית, והתפקיד שלנו בימים האלה זה לעבוד על לזכך את המידות. מה זה אומר תיקון המידות על פי תורת החסידות? אנחנו מבינים שמדובר על נושא מאוד, מאוד משמעותי, כי בעצם עד כדי כך שכתוב בספרי החסידות, כתוב שכל תכלית בריאת האדם בעולם זה לתקן את המידות. הבעל שם טוב אומר את זה בשם רבי סעדיה גאון. אחד מתורות הבעל שם טוב הראשונים, שהוא אמר בשם רבי סעדיה גאון שכל תכלית בריאת האדם בעולם זה לתקן את המידות. מה זה אומר לתקן את המידות? מה אנחנו אמורים לעשות? איך מתקנים? מה זה אומר? בעצם כל בן אדם נולד עם אופי, עם תכונות אופי, עם תכונות הנפש, עם מידות שונות. זה האופי שלנו, זה הטבע שלנו. כך אני נולדתי. אז מה זה אומר לתקן את המידות? ואיך אנחנו אמורים לתקן את

04:11 המידות? ואיך כל זה מתחבר עם הנושא של ספירת העומר? כשאנחנו אומרים היום יום אחד לעומר, שני ימים לעומר. מה זה אומר הנושא הזה של תיקון המידות בעבודת השם? היום אנחנו נלמד על הסבר נפלא ומאלף שמיוסד על תורה של אדמו"ר הריי"צ, שהוא אמר בשם אדמו"ר הצמח צדק, שמסביר נושא מהותי וכללי בתורת החסידות בקשר לתיקון המידות, ואנחנו ננסה להבין לעומק מה זה אומר ואיך אנחנו בדיוק אמורים לעבוד על זה. מה זה אומר גם במשמעות ה-- ב-ב-בפועל בחיי היומיום, העבודה הזאת של תיקון המידות. אדמו"ר הריי"צ אומר שהצמח צדק נשאל מה המשמעות של תורת החסידות? מה בדיוק אדמו"ר הזקן חידש עם תורה? עם ספר התניא, עם תורת החסידות חב"ד. מה הוא באמת רצה? מה, מה הוא רצה לפעול עם ה-- עם ה-- עם הלימוד? אז אדמו"ר הצמח צדק הסביר שעיקר החידוש של תורת החסידות זה שהבן אדם ישנה את טבע מידותיו. והוא הוסיף: לא רק לשנות את מידותיו הטבעיים, גם זה מאוד חשוב, אבל זה עדיין לא החידוש של תורת החסידות. החסידות מלמדת אותנו לשנות את טבע מידותיו. לכאורה זה נראה משחק מילים. מה ההבדל בין מידותיו הטבעיים לטבע מידותיו? ומה זה אומר שלשנות את מידותיו הטבעיים זה אפשר לעשות גם בלי חסידות? חסידות מלמדת אותנו על הדבר הנפלא הזה, שזה לשנות את טבע מידותיו. מה זה אומר ומה הפירוש בחיי היומיום אצל כל אחד מאיתנו? כשאנחנו מדברים על תכונות הנפש, מידות. תינוק נולד, כל בן אדם נולד עם אופי מסוים. כל בן אדם נולד עם תכונות מסוימות. זה האופי שלנו, זה הטבע שלנו. יש ילדים שנולדים, אפשר כבר לראות אותם בתור תינוקות שבטבע הוא ילד מתוק, ילד טוב,

06:28 ילד שאוהב לתת בקלות, מחלק, נותן. אנחנו רואים הילד הזה הוא יגדל בעל חסד. עכשיו כמובן החסד מתבטא בדברים קטנים, תינוקות, בסוכריות, במשחקים, אבל אפשר לראות שהילד הזה יש לו אופי של נתינה. אותו דבר גם כן, לפעמים רואים ילד עם אופי של עקשנות. אנחנו רואים הילד הזה, יש לו עקשנות, יש לו תקיפות, זה אופי. וכיוצא בזה כל מיני תכונות אופי של שמחה, של רצינות, תכונות אופי שהבן אדם נולד איתם. עכשיו במשך החיים אנחנו מתפתחים וכאן יש מה שנקרא לשנות מידותיו הטבעיים. כלומר, כל אופי, כל תכונת הנפש יש לזה כל מיני היבטים וצדדים. באופן כללי, כל התנהג... כל תכונת נפש, כל אופי שיש לכל בן אדם יש לזה השלכות בצד החיובי וצד השלילי. ניקח לדוגמה את האופי של הילד הטוב והמתוק והנותן. אז גם יש בזה כמובן צד חיובי ביותר. הילד הזה יכול לגדול בעל חסד, בעל נתינה, גומל חסדים נפלא ביותר. אבל לפעמים אנחנו יודעים שגם כן התכונה הזאת זה סוג של תכונה של רכות הנפש, שהוא גם כן יכול להיות שהתכונה הזאת תביא שהוא ייסחב אחרי החברה. אין לו את התקיפות ל-ל-ל-להתאפק, להחזיק ברצונות שלו. להיפך, בגלל האופי הרך שלו, הרכות שלו יעשה שהוא גם כן ירצה להתחבר בגלל שהוא כזה טוב לב, הוא יצא עם ילדים שתהיה להם השפעה לא טובה עליו, ינצלו אותו. ואותו דבר גם כן באופי, כמו שדיברנו, הילד העקשן, הילד התקיף. אנחנו יודעים שעקשנות ותקיפות אפשר להשתמש בזה בצד הקדושה. להיות חזק, להיות גיבור, הרי איזהו גיבור? הכובש את יצרו. ולפעמים הגבורה כשהיא עוברת את המידה זה גבורה שלילית. זה יכול לגבול ברוע לב, יכול לגבול בעקשנות במקומות, מחוזות לא נכונים,

08:49 וכיוצא בזה כל מידה, כל תכונת הנפש יש לזה כל מיני צורות של ביטוי. מה בדיוק העבודה של יהודי בעולם בעבודת תיקון המידות? כמו שמובא בספרי הלכה, בספרי מוסר וכמה וכמה מקומות, שזה תיקון המידות. לקחת את תכונות הנפש שלנו ולעדן אותן, לזכך אותן ולתקן אותן. זאת אומרת להשתמש עם תכונות הנפש שיש לי, שהשם נתן לי באופי שלי, בכיוון הנכון, בדרך הנכונה. זה בעצם המשמעות של לשנות את מידותיו הטבעיים. כלומר מידותיו הטבעיים. הבן אדם נולד, כמו שאמרנו, עם מידות טבעיות בטבע, באופי, בתכונות הנפש, איך שאני נולדתי, ותכונות מולדות, וצריך לשנות אותם. זאת אומרת, להוציא מהם את החומרניות, את הגסות, את הרוע, את הצד השלילי ולחפש את הצורה החיובית איך להנהיג אותם בדרך הנכונה. אבל כאן עדיין זה רק התחלת עבודת השם. זה עדיין לא החידוש הגדול שאדמו"ר הזקן התכוון אליו, שהוא אמר שתורת החסידות באה לא רק לתקן את מידותיו הטבעיים, אלא גם לשנות את טבע מידותיו. מה זה לשנות את טבע מידותיו? וכאן מגיע סיפור שאדמו"ר הריי"צ סיפר באחת מהשיחות שלו, שהיה חסיד של אדמו"ר הזקן. קראו לו רבי זלמן זעזמער, היה מגדולי החסידים של אדמו"ר הזקן, ובעיירה שלו היה גר יהודי שהיה תלמיד חכם מאוד גדול, יהודי ירא שמיים, ובעיקר הוא הצטיין עם תכונות נפלאות ביותר של אהבה, חסד, נתינה. כולם ידעו האיש הזה תמיד הבית שלו פתוח, תמיד הוא נותן, תמיד משפיע, אוהב לעזור לכל אחד. היה בן אדם באמת מיוחד במינו, גם תלמיד חכם גדול, גם ירא שמיים גדול ובעיקר הוא הצטיין בטוב לב שלו, במידת הרחמנות, במידת החסד. יום אחד היה לו שיחה עם רבי זלמן זעזמער, מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, ודיברו

11:12 על תורת החסידות. הוא ידע שרבי זלמן הוא מגדולי חסידי אדמו"ר הזקן, והוא רצה לדעת מה בדיוק אדמו"ר הזקן מלמד. מה זה תורת החסידות? הוא שאל אותו. מה חידש הבעל שם טוב? מה גילה אדמו"ר המגיד ממזריטש ומה אדמו"ר הזקן מלמד אותם בתורת חסידות חב"ד. ורבי זלמן אמר לו בקיצור, נתן לו להבין שתורת החסידות באה גם כן, בפרט חסידות חב"ד, חב"ד ראשי תיבות חכמה בינה דעת, שהבן אדם לא רק יהיה לו רגש ומידות טובות, אלא גם שהמוח ישלוט על הרגשות. הוא רצה להבין יותר טוב מה זה אומר, ורבי זלמן אמר לו, הציע לו בוא ניסע לרבי, ניסע לאדמו"ר הזקן, ושם תשאל את הרבי. חסידים היו נכנסים ליחידות ושואלים את הרבי שאלות בעבודת השם. אז תשאל את הרבי מה, מה זה אומר? וכך הוא עשה. הוא נסע לאדמו"ר הזקן והוא שאל את השאלה שלו: מה תורת החסידות נותנת לאדם? ואדמו"ר הזקן ענה לו ואמר לו כזה דבר, הוא אמר לו: הבהמה, בעל חי, היא פרא, יש לה תכונות של בהמה, של בעל חי. כשאנחנו רוצים ל-לעשות שהבעל חי יהיה לו התנהגות יותר בריאה, אנחנו שמים אותו בתוך דיר, בתוך מקום סגור, שומרים עליו, שמים עליו עול כדי שהוא לא יעשה בלגן, כדי שלא יעשה מהפכות, כדי שהוא לא יהיה חיה פרא, שיהיה מסודר, שיעשה את הדברים שהוא צריך לעשות. שהבהמה, פרה, השור, הבעלי חיים יתנהגו בהתנהגות בריאה. אבל למרות שאנחנו סגרנו אותם בדיר, הם עדיין נשארו בעלי חיים, עדיין לא הפכו לבני אדם. אומר להם אדמו"ר הזקן אותו דבר גם כן בנפש. כמו שאמרנו, התינוק נולד עם תכונות אופי. התכונות אופי האלה יכולים להיות

13:37 כמו שהפסוק אומר: "ועיר פרא אדם יולד". גם האדם בטבעו הוא פרא אדם. אז התכונות אופי שלו הן תכונות פרא. ואז הבן אדם בשלב מסוים עובד על עצמו כדי שהמידות שלו יהיו מידות נורמליות, בריאות, עם שיווי משקל בריא. אבל עם זה הוא עדיין לא הפך להיות לבן אדם, ועם זה הוא בינתיים הוא בעל חי. הוא כמו בהמה שנמצאת בתוך דיר, שומרת על עצמה, מתנהגת טוב, אבל הוא עדיין לא אדם. להפוך לאדם, כאן צריך להיות שינוי מהותי יותר. כאן הקדוש ברוך הוא נתן לאדם את כוח השכל, עם המוח, עם הלימוד, עם התבוננות. יהודי יש לו כוח להפוך את המידות שלו, להפוך את תכונות הנפש שלו, שהן יהפכו להיות מתכונות נפש רגילות של טבע רגיל של אדם לתכונות נפש של מידות אלוקיות. כשהאדמו"ר הזקן דיבר על אותו יהודי, ככה הסיפור שהאדמו"ר הריי"צ מספר, אז מרוב התרגשות פתאום הוא שם לב, כך הוא סיפר אחר כך, כשהרבי דיבר אליו, פתאום הוא שם לב שכל החיים שלו, למרות שהוא היה אדם נפלא, בן אדם שלא הפסיק לעשות טוב וחסד, אבל הוא הגיע פתאום להכרה שכל ההתנהגות שלו הייתה התנהגות של בסך הכול בהמה בריאה, בעל חי בריא, התנהגות טובה ונפלאה. אבל זה האופי שלי. ככה נולדתי. אלא מה, למדתי להתנהל, להשתדל, להשתמש עם זה בצורה נכונה, עדיין לא הפכתי לאדם. ומרוב התרגשות החסיד-- אותו יהודי התעלף. אחרי שטיפלו בו וכולי, אז הוא התעורר ושאל: רבי, איך אנחנו? איך אני הופך להיות לאדם? ואז אדמו"ר הזקן אמר לו: כתוב "שמע ישראל". יהודי מתפלל כל יום ואומר "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". שמע זה ראשי תיבות "שאו מרום עיניכם". בן אדם

15:55 יש לו את הכוח להתרומם, מרום מלשון להתרומם, להסתכל כלפי מעלה, לצאת מהחומר, לצאת מהטבע, להתרומם, להגיע להכרה בגדולת הקדוש ברוך הוא. בשביל זה הקדוש ברוך הוא נתן לך את המוח, את השכל. ללמוד ולהתבונן בגדולת השם, להתרומם מעל הטבע ומעל הגבולות הטבעיים, ואז הבן אדם יש לו יכולת מיוחדת להפוך את התכונות שלו, לצאת מהגבולות הטבעיים שלו ולעבוד את השם מעל המגבלות של טבע החומר שלו, גם הטבע הטוב. לעבוד את השם, לתקן את המידות שלו, לא רק מידותיו הטבעיות, אלא טבע מידותיו. לעבוד את השם לא רק במידותיו הטבעיות, אלא גם בטבע מידותיו, זה אומר שאתה יש לך את היכולת ל-לש-לשנות את המהות שלך ממהות למהות, שגם אם ב-- אתה תצטרך לשנות את הטבע שלך לגמרי, שבו תצטרך לצאת מהאופי הרגיל שיש לך. כל זמן שאתה מונח עם עצמך, זה מה שאני וזה מה שאני עושה. אבל לפעמים בן אדם נדרש ללכת נגד הטבע שלו. במקום להשתמש עם מידת החסד, לפעמים צריכים להשתמש גם עם מידת הגבורה. לפעמים בן אדם צריך, כמו שאנחנו לומדים אצל אברהם אבינו, זה הסמל בשבילנו לשינוי מהותי, שינוי במהות הנפש. מספרים מה-מה התורה מספרת על אברהם אבינו? הרי אברהם אבינו היה איש שכל כולו חסד. מה אנחנו רואים על אברהם אבינו? שיחד עם כל החסד שהיה לו והוא פתח את הבית, מי ש-- היה לו דלת פתוחה מארבעת צדדים והוא נתן לכל אחד ואחד ונתן בלי גבול. אבל הוא לימד את האנשים אמונה. "ויקרא שם בשם ה' א-ל עולם". אל תקרי ויקרא אלא ויקריא. הוא דרש, לימד וחינך את אה-- בני האדם להאמין בקדוש ברוך הוא. אברהם אבינו היה יהודי שכל כולו חסד. המדרש

18:14 אבל מספר שבני אדם היו באים אליו והיה מאכיל אותם, משקה אותם, נותן להם את השינה והכול. אבל בסוף היום היה דורש מהם חשבון. כך וכך צריך לשלם. אכלת טוב, אתה נמצא במדבר, התשלום הוא יקר. ואז התחילו להתווכח ואברהם אבינו דרש מהם להודות ולשבח ולברך את הקדוש ברוך הוא על כל הדברים שהשם נותן לי. זה היה הסיפור שהמדרש מספר. ואז כאן אברהם איש החסד, פתאום הפך להיות לאיש גבורה. הוא דרש מבני האדם שלא יסתפקו רק באכילה ושתייה, אלא שיהיה להם גם כן צמיחה רוחנית, שיחפשו את האמת, יחפשו את הקדוש ברוך הוא, יגלו את האמונה. בשביל זה אברהם אבינו היה צריך להשתמש לא רק עם מידת החסד, גם עם מידת הגבורה. עוד יותר מאוחר אנחנו רואים איך שהקדוש ברוך הוא ניסה אותו עם הניסיון הגדול של עקידת יצחק. אם אנחנו מתבוננים מי זה היה אברהם שכל כולו היה איש חסד, כמו שכתוב במדרש שאברהם אבינו היה נדיב בגופו, בממונו, בנפשו, כל מהותו הייתה החסד, מידת האהבה והחסד. אברהם אוהבי, ופתאום הקדוש ברוך הוא מבקש ממנו לקחת את הבן היחיד שלו, יצחק, לעקידה, שזה היה דורש מאברהם להפוך מחסד לגבורה לגמרי. תכונת אופי אחרת לגמרי שלא הולכת עם האופי של אברהם. כאן אברהם אבינו היה צריך להפוך את הטבע שלו, וזה קרה רק בגלל שאברהם אבינו הגיע להכרה שאני לא עובד את השם רק מה שנוח לי, מה שקל, מה שאני אוהב מצד הטבע. מה הרצון העליון ברגע הזה? בשביל זה היהודי צריך להתרומם. "שאו מרום עיניכם", להתרומם למקום יותר נעלה. לדעת להפוך את תכונת הנפש שלו מצד לצד, ורק אז מתחילה עבודת השם האמיתית שאתה יהודי. איך

20:25 כתוב בעקידת יצחק, הקדוש ברוך הוא אומר לאברהם אבינו: עתה ידעתי. עכשיו אני שם לב כי ירא אלוקים אתה. עכשיו אני רואה שאתה ירא אלוקים. שימו לב, אברהם אבינו בגיל מאה שלושים ושבע בעקידת יצחק, הוא עבד את השם מאה שלושים ושבע שנים. שנים של חסד, שנים של אהבה, שנים של עבודת השם. הוא עשה ברית מילה בגיל תשעים ותשע, עשרה ניסיונות. הוא הגיע לדרגות הכי גבוהות בעבודת השם, ועדיין לא בטוחים. רק בעקידת יצחק: עתה ידעתי. עכשיו שמתי לב כי ירא אלוקים. נשאלת השאלה: מה קרה עכשיו? אז אדמו"ר הזקן מסביר: כל זמן שאברהם אבינו, עבודת השם שלו הייתה בקו האהבה והחסד, עדיין לא היה בטוח שאצלו זו עבודת השם האמיתית, שהוא באמת השתחרר מהמגבלות הטבעיות שלו. הוא שינה את מידותיו הטבעיות, ברור, אבל עדיין לא שינה את טבע מידותיו. הוא עדיין לא הפך ממהות למהות. הוא עדיין לא באמת יצא מהמציאות שלו. נכון, הוא עשה המון חסד. הוא גם לימד את בני האדם אמונה, והוא עשה את זה גם כי היה צריך גבורה, אבל זו הייתה גבורה שבחסד, לא גבורה אמיתית. זה לא היה שעדיין רואים אצל אברהם אבינו שהוא הצליח להפוך את מידותיו ותכונותיו מן הקצה לקצה. כשהגיעה עקידת יצחק: עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה. אתה עובד את השם. באמת אתה מוכן, מוכן לצאת לגמרי, להשתחרר לגמרי מהתכונות הנפלאות שיש לך רק בגלל שהקדוש ברוך הוא מבקש ממך תכונה אחרת, התנהגות אחרת, שזה לא בדיוק הולך עם תכונות הנפש הרגילות. יש סיפור נפלא בגמרא שאדמו"ר הזקן גם כן מספר את זה בקשר לעניין הזה. הגמרא מספרת על אחד מגדולי התנאים, רבי חנינא בן תרדיון, שהוא

22:26 היה מעשרה הרוגי מלכות, יהודי שמסר את נפשו כפשוטו כמשמעו כדי להפיץ תורה בזמן של גזירת הרומאים. עד כדי כך שהגמרא מספרת ששרפו אותו על קידוש השם. הוא היה מעשרה הרוגי מלכות, בתפילות, בתפילות של יום הכיפורים מתפללים עליו. אז מסופר בגמרא שרבי חנינא בן תרדיון שאל את רבי יוסי בן קיסמא, גם אחד מגדולי התנאים, מובא בפרקי אבות. הוא שאל אותו לפני שהלך למות, הוא שאל אותו: אז מה אני לחיי עולם הבא? תשמעו שאלה. בן אדם הולך על מסירות נפש בגלל כל מה שהוא עשה למען היהדות. הולכים לשרוף אותו על קידוש השם, והוא מסתפק האם יהיה לו עולם הבא. הגמרא מספרת שהוא שאל אותו: איזה מצווה באה לידך? רבי יוסי שאל אותו: תגיד לי, איזה מצווה עשית בזמן האחרון? ואז הוא מספר לו שהיה לו כסף, שהוא קיבל כסף פרטי שהתערב אצלו עם כסף של צדקה. מעות פורים עם מעות צדקה התערבבו, והוא נתן הכל לצדקה. אמר לו: אם ככה, אתה בטוח בחיי עולם הבא. כששומעים את הסיפור בגמרא נשאלת השאלה: מה? מה קרה פה בדיוק? היו חסרות לו מצוות? היו חסרים לו מעשים טובים? הנה עכשיו תראה מה הוא עשה. הוא מסר את נפשו למען היהדות. זה לא מספיק. מצא איזושהי מצווה שהתערבב לו כסף והוא נתן את הכל לצדקה. מה הוא רוצה להגיד? אומר אדמו"ר הזקן: זו בדיוק אותה נקודה, מה שדיברנו קודם. רבי חנינא בן תרדיון הייתה לו תכונת הגבורה. זה היה האופי שלו. הוא היה בן אדם שבשבילו לסבול, להצטער, עבודה כזו לא הייתה לו קשה. עבודה שקשורה עם קו הגבורה. דרש מעצמו אז ללכת במסירות נפש, בחירוף נפש ללמוד, זה היה

24:31 בשבילו חלק מתכונות הנפש. הוא לא הרגיש בזה שכאן הוא עושה משהו נגד הטבע, ולכן היה לו ספק אם באמת הוא עובד את השם או פשוט זה נוח לו. זה האופי שלו, זה מסתדר לו עם תכונות הנפש. בסיפור של נתינת הצדקה הייתה פה תכונה הפוכה מהאופי הרגיל שלו, תכונת החסד, כנגד תכונת הגבורה. כאן הוא שבר את האופי שלו. האופי שלו היה בן אדם מדקדק, בן אדם של גבורות, בן אדם שהיה מוכן לסבול. אופי יותר של בן אדם סגפני, שהבן אדם הזה פתאום יהפוך לתכונה הפוכה של לתת, גם אם על פי חשבון היה יכול למצוא לזה כל מיני הסברים על פי ההלכה איך לדקדק כאן ולא לתת את הכל, ולקח את הכל, נתן לצדקה. הוא שבר את הטבע שלו. זה נקרא לשנות את טבע מידותיו. בשביל זה צריכים את השמע ישראל. צריכים את ההתבוננות, את הלימוד, את להתרומם לרמה יותר גבוהה שאדם משתחרר מעל מגבלות הטבע. זה הכוח של החוכמה, של המוח ששליט על הלב. הלב, גם כשהלב נמצא במצב טוב רוחני, אבל הלב הוא יותר מוגבל. הלב זה יותר האני, האני הטבעי, האני, כמו שאמרנו, איך שהבן אדם בטבע מולד שלו. אז גם כשאתה עובד עם המידות ומתקן אותן, ונשארת אבל בתכונת האופי שלך, עדיין לא עבדת את השם בצורה הכי עמוקה. כשהמוח משתלט על הלב, השכל, הלימוד, שאו מרום עיניכם, כוח השכל זה שאדם יכול להתרומם מעל הטבע שלו וללמוד על גדולת השם ולראות את הגדולה של האין סוף, ולהבין שאנחנו באמת בתור יהודים קשורים עם האין סוף. יש לנו כוח להאיר את העולם, להפוך את הטבע של העולם ולגלות את האין סוף פה למטה בעולם, וזה מתבטא

26:30 בעבודת המידות. לשנות לא רק את מידותיו הטבעיים, אלא גם את טבע מידותיו. ועל זה יש לנו את ימי ספירת העומר. בתורת החסידות מוסבר שכשיהודי אומר היום יום אחד לעומר, מה המהות של ספירת העומר? יום זה אור. להביא את האור של המוח, אור השכל, אור החוכמה, שזה מגיע על ידי לימוד, התבוננות בגדולת השם. היום צריך להביא את היום, את האור של תורה ופנימיות התורה לתוך תכונות הנפש, של המידות של הנפש הבהמית שלנו. ספירת העומר — להאיר ספירה. אנחנו יודעים, תורת החסידות מלמד, ספירה זה מלשון ספיר, בהירות, להביא אור לתוך העומר. עומר זה מאכל בהמה. עומר זה היה קורבן שעשו משעורים. שעורים מבטא את הבהמה, כמו שאמרנו קודם, מאכל בהמה. הבהמה של הבן אדם. יש גם בהמה טובה, כמו שאמרנו, בעל חי קם בבוקר, עושה, מתנהג ועושה דברים טובים, אבל הוא עדיין לא הפך מבהמה לאדם. ספירת העומר — להפוך את הבהמיות שלנו, את תכונות הנפש, את המידות שלנו, שהמידות שלנו יהיו מידות שמתנהגות על פי החוכמה ועל פי השכל, שעד שבן אדם עד כדי כך שלא יכול להפוך את המהות שלו ממהות למהות. זה עבודה של ספירת העומר. עם זה יהודי מתכונן לחג השבועות. מה זה אומר ביום יום? כל אחד מאיתנו. אנחנו יודעים שיש הרבה דברים בחיים של יהודי בעבודת השם, שתורה ומצוות, ויש דברים שאנחנו יותר מתחברים אליהם בטבע ויש דברים שהם יותר קשים לנו בטבע. ניקח לדוגמה דברים פשוטים בחיי היומיום. יש אנשים שהם בטבע, תבקש מהם לשבת וללמוד, אין להם בעיה ללמוד, להתפלל עם עצמם, אבל לעשות טובה ליהודי אחר או ללכת לחפש יהודי אחר ולשאול אותו אם הוא רוצה להניח תפילין או

28:47 ללמוד תורה, קשה להם. אנחנו, בן אדם עם בן אדם, יותר עם עצמי, יותר בטבע, מתבייש לצאת לשני, להפריע לו. לא, לא, לא מרגיש נוח עם זה. כאן מגיע הנושא של לשנות טבע מידותיו, להפוך את טבע הנפש, לצאת מהאנוכיות שלנו, גם האנוכיות הרוחנית, הטבע הזה שאני יהודי טוב עם עצמי, לצאת גם ליהודי אחר, לחפש אותו. לפעמים גם הפוך. יש אנשים שתבקש מהם לעשות טובות וללכת ולפעול, יש להם, הם תענוג בזה. אוהבים שהם מעשי חסד, אבל תשב, תקשור את עצמך, כמו שאומרים, לספסל, לכיסא, ולשבת חצי שעה וללמוד, קשה להם. הראש שלהם רוצים כל הזמן לקפוץ ולעשות, אבל לשבת להתפלל בכוונה, ללמוד קצת, זה גם. אז כל אחד מאיתנו אפשר יכול למצוא בחיי היומיום שלו מה הם הדברים שבו מדובר לא רק על לשנות את מידותיו הטבעיים, אלא לשנות את טבע מידותיו, כדי שבן אדם באמת יוכל לעשות את זה. לשבור את האופי הרגיל שלו ולהפוך מטבע לטבע. בשביל זה צריכים את האור של פנימיות התורה. זה ה"שאו מרום עיניכם" שהתבור הזה כן אמר, להתרומם, להתחבר למשהו יותר גבוה, להבין שהנפש שלי היא חלק אלוק ממעל ממש. אני מגיע ממקום שהוא לא מוגבל במגבלות של טבע. יצאנו עכשיו ממצרים, מהמְצָרים הרוחניים גם כן של מגבלות הטבע שלנו, ולכן אנחנו יכולים גם כן עכשיו לספור את העומר, לזכך את תכונות הנפש שלנו, לעבוד על עצמנו, להפוך ממהות למהות, מבהמה לבן אדם, ואז אנחנו באמת מוכנים להגיע למתן תורה, לקבלת התורה, שבו הקדוש ברוך הוא נותן לנו מחדש את ה"אנכי ה' אלוקיך", שזה התורה והמצוות שאנחנו מקבלים בהר סיני, שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד מאיתנו את הכוח לספור

30:52 את העומר, לתקן את המידות שלנו, וזה עיקר עבודת השם. כתוב בחסידות בימים האלה בתור הכנה לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, שבו אנחנו נזכה לכבוש את כל אומות העולם, שזה מסמל את המידות הרעות, ולהפוך אותם לארץ ישראל במהרה בימינו אמן.