להתרומם מעל מגבלות הטבע - המשמעות העמוקה של חודש אייר וספירת העומר

00:00 עברנו את חודש ניסן ונכנסנו לחודש אייר. אצל רבים מאיתנו יש איזה סוג של הרגשה של החמצה מסוימת. חודש ניסן, חודש הגאולה, זמן חירותנו. יהודי חי באווירה שונה, אווירה של גאולה, אווירה של פסח. במיוחד כשמתבוננים במאמר חז"ל, הגמרא במסכת ראש השנה דף י"א: בניסן נגאלו אבותינו ממצרים, בניסן עתידים להיגאל. חודש ניסן זה חודש הגאולה לא רק של גאולת מצרים, אלא גם של גאולה עתידה, גאולת המשיח. חודש ניסן יהודי חי עם תקווה, עם ביטחון, עם הרגשה של כל יום ויום זה יכול להיות היום של הגאולה. ופתאום נגמר חודש ניסן, נכנסים לחודש אייר. ומה עכשיו? וגם כן, במיוחד שההבדל בין ניסן ואייר זה הבדל מאוד גדול, די קיצוני. חודש ניסן, כל החודש לא אומרים תחנון. זה חודש שכל החודש חיים, כמו שאמרנו, עם האווירה של גאולה מסביב לחג הפסח, ואז פתאום חודש אייר מרגישים סוג של נפלנו לתוך חודש די פשוט. חודש שאין בו חגים מן התורה לפחות. נכון שיש את הפסח שני ויש את ל"ג בעומר, שזה גם כן יום גדול שהתווסף יותר מאוחר בהיסטוריה של עם ישראל. אבל אם מסתכלים מבחינת התורה, אז בחודש אייר לכאורה על פניו אין בו משהו מיוחד. וכאן נשאלת השאלה: מה נותן לנו כוח? מה נותן לנו תעצומות? מה, איך, מה צריך להיות ההסתכלות שלנו, המבט שלנו, כדי שלא רק שלא ניפול כביכול מהמעבר הזה, אלא להפך, להתחזק, לקבל תוספת כוח, תוספת עוצמה ללכת, להמשיך הלאה מחיל אל חיל בחודש אייר דווקא. אז אני רוצה לשתף אתכם היום עם שיחת קודש שזכיתי לשמוע מהרבי בהתוועדות שהייתי נוכח בה. זה היה בשנת תש"נ. זה היה בשבת פרשת תזריע מצורע בתחילת חודש אייר.

02:10 הרבי דיבר מסר והסבר שייתן לנו את הכוח. הנקודות שאנחנו נדבר עליהן היום זה להבין מה חודש ניסן נותן לחודש אייר. להבין גם כן את הנושא של ספירת העומר, שזה המצווה המיוחדת שאנחנו מקיימים בתקופה הזאת, שבנקודה הזאת דווקא חודש אייר זה חודש מיוחד שאין כזה חודש בכל חודשי השנה. אם אנחנו מתבוננים בזה, החודש היחיד שיש לנו מצווה מיוחדת כל יום ויום של ימות החודש זה דווקא בחודש אייר. מצוות ספירת העומר. ספירת העומר התחלנו ביום השני של חג הפסח, אז בחודש ניסן היה לנו את זה רק שבועיים, חצי מהחודש. בחודש סיוון יהיה לנו שבוע של ספירת העומר בערך, אבל בחודש אייר מהתחלת החודש עד סוף החודש יש ספירת העומר. אין לנו חודש בשנה שבו מקיימים כל יום ויום מצווה נוספת, מצווה מיוחדת מן התורה, לפחות לדעות, כמה דעות, זה מצווה מן התורה שאנחנו מקיימים אותה בכל יום ויום. אם נגיד אפילו חודש תשרי, שזה מה שנקרא מרובה במועדות, חודש מלא עם חגים ומועדים, אז גם כן יש גם כן ימי הפוגה בין לבין, לפני, אחרי, באמצע. אבל באייר כל החודש ספירת העומר. אז ספירת העומר זה אומר לנו משהו מאוד מאוד חזק, וגם כן בהמשך של אייר ביחס לניסן. ועוד דבר נפלא שיש דווקא בהתחלת חודש אייר, שזה בעצם ייתן לנו גם את ההסבר לכל מה שאנחנו מדברים פה היום. זה שביום השני של חודש אייר, דווקא ביום שבו אנחנו חוזרים לשגרה כביכול, כי בעצם עד ראש חודש אייר ועד בכלל לא אומרים תחנון. כבר יותר מחודש אנחנו לא אומרים תחנון. זה אומר שאנחנו נמצאים בימים גדולים, וזה שלא אומרים תחנון זה בגלל שאנחנו

04:18 נמצאים בימי שמחה, ואז פתאום חוזרים לאמירת תחנון. מה יש ביום השני של חודש אייר? יום ההולדת של האדמו"ר המהר"ש. כמובן שזה גם כן לא דבר של מקרה. למה יום ההולדת של האדמו"ר המהר"ש הוא דווקא ביום השני של חודש אייר? אז אני אתחיל דווקא מהסוף, מהמשמעות. מה הרבי מהר"ש מלמד אותנו? זה מה שהרבי דיבר אז באותה שיחה, ומשמה אנחנו נבין ונקבל גם כן כוח להיכנס לחודש אייר ולהבין מה המהות, מה הזמן הזה אומר לנו. אז האדמו"ר המהר"ש, האדמו"ר הרביעי של חסידות חב"ד, רבי שמואל. זה רבי שיש עליו סיפורים מיוחדים במינם, על התנהגות מאוד מיוחדת גם בחיים, בתורה ובמצוות, בחיי עבודת השם וגם בחיי העולם. הוא היה מנהיג דגול ברוסיה בתקופות הקשות ביותר לפני בערך מאה ושלושים, מאה ארבעים שנה או יותר, שאז הייתה תקופה קשה ביותר, ומתי לא הייתה תקופה קשה ברוסיה, אבל אז היו פוגרומים ועוד כל מיני דברים קשים שקרו אז ברוסיה והוא נלחם בחירוף נפש כדי לבטל גזרות, וכידוע היו אומרים עליו, על הרבי מהר"ש במיוחד, שהוא כביכול הבעל שם טוב בחסידות חב"ד. זאת אומרת, בין כל אדמו"רי חב"ד הייתה לו התנהגות מיוחדת דומה להתנהגות הבעל שם טוב, שכולנו יודעים כשאומרים בעל שם טוב, בן אדם צדיק שכל כולו היה עשיית מופתים, התנהגות ניסית למעלה מן הטבע. המון אלפי אלפי סיפורים על הבעל שם טוב. אז ככה מספרים גם כן על האדמו"ר המהר"ש. יש פתגם שהרבי תמיד היה חוזר על זה כשהוא הזכיר את האדמו"ר המהר"ש, פתגם שזה היה שגור על לשונו של, של הרבי מהר"ש. הוא היה אומר, "העולם אומר שמתחילים קודם כל מלמטה, ואם זה לא עובד אז הולכים

06:29 מלמעלה." עוד מעט נסביר. "אני אומר", אמר האדמו"ר מהר"ש, "שאפשר ללכת לכתחילה מלמעלה." וביידיש: לכתחילה אַריבער, כן? לכתחילה לדלג, לקפוץ מלמעלה. זה היה ביטוי שהאדמו"ר מהר"ש השתמש איתו בכל מיני אופנים ובכל מיני דרכים, כמו שאמרנו, גם בעבודת השם וגם בהתנהגות מול ממשלת רוסיה באותה תקופה. יש המון סיפורי חסידים ומופתים נפלאים שהרבי מהר"ש היה עושה בעניין הזה של לכתחילה אַריבער, מה שנקרא. העבודה, עבודת השם באופן של לא ללכת בסדר הרגיל מלמטה ולנסות בכל מיני אופנים דיפלומטיים, אלא ללכת מלמעלה ולעבור את כל השלבים, וככה למשל כשהיו צריכים לבטל גזירות, יש על כך כמה וכמה סיפורים. יש נגיד אצל צדיקים אחרים, היו הולכים בכל מיני דרכים דיפלומטיות ועושים אסיפות, עושים כל מיני, אה, חושבים מי לשלוח, מי מתאים ואיפה לשלוח ואיך לסדר וללכת כל מיני, עם כל מיני משרדים, משרדים קטנים יותר ואז לעבור ככה ולנסות להגיע למקומות הנכונים. אצל הרבי מהר"ש זה היה לכתחילה, היה מגיע למקום הכי גבוה שהיו צריכים להגיע, לדרג הכי גבוה בממשלה, נכנס ישר ואומר גם כמה שהוא אומר עם הרבה-- אם היו צריכים עזות, תעוזה, ולדבר ולהגיד מה שצריך להגיד. ועד כדי כך, כמו שמסופר, שהממשלה היה להם פחד כביכול מהרבי מהר"ש, כי הם ידעו שמילה שלו לא כדאי להתווכח איתה. זה בענייני ממשלה וכמובן גם בעבודת השם, באופן איך שהוא הדריך את החסידים איך לחיות בחיי היומיום, איך לעבוד את הקדוש ברוך הוא, לא להיכנס לכל מיני מלחמות קטנטנות, מה שנקרא קטנות, עם היצר הרע והנפש הבהמית, ולסחוב, להיכנס לכל מיני ויכוחים, אלא לכתחילה להעמיד את עצמנו במקום יותר נעלה, להתרומם למקום יותר גבוה, ומשם הבן אדם הרבה

08:45 יותר בטוח, ולכתחילה כל הרע, כל החושך נעלם והולך. זאת אומרת, זה דרך בעבודת השם. אז מעניין שהדבר הזה, המסר הזה נאמר על ידי האדמו"ר מהר"ש, שהיום הולדת שלו זה ביום השני של חודש אייר, היום שבו מתחילים תחנון, שגם זה אומר דרשני. אנחנו יודעים ששום דבר זה לא במקרה אצל אף יהודי וכל דבר בעולם. הבעל שם טוב לימד אותנו את הנושא של השגחה פרטית. אז כמובן כשמדברים פה, ונגיע לעניין של של של הרבי מהר"ש, של החיים שלו, יום הולדת של צדיק, שבכלל יום הולדת, הגמרא אומרת שהמזל של הבן אדם גובר. אצל צדיק במיוחד המזל שלו גובר, וזה משפיע על כל על כל העולם, על כל עם ישראל. אז המסר הזה שאצל האדמו"ר מהר"ש היה אצלו הנקודה הזאת שלא לעשות כמו שהעולם אומר, אלא דווקא לעשות בצורה שלכתחילה לדלג, ללכת מלמעלה. זה מסר שאנחנו צריכים אותו דווקא כשנכנסים לחודש אייר. אז מה באמת הולך פה? מה באמת הסיפור? מה הנקודה פה? אז נקודת העניין אומרת לנו ככה: חודש ניסן, כשמו כן הוא, ניסן מלשון נס. חודש ניסן זה חודש שבו מאיר אצל כל יהודי בחינת נס. יהודי מתרומם מעל הטבע. המדרש המפורסם שאומר שכשהקדוש ברוך הוא בחר בעולמו, אז הקדוש ברוך הוא קבע שנים: ראש השנה, חודש תשרי, שזה חיים של טבע, התנהגות של טבע, יום, לילה, קיץ, חורף, התנהגות של יום יום, התנהגות טבעית, הנהגה טבעית, שזה השפעת הקדוש ברוך הוא והטבע. חודש ניסן, אומר המדרש, מי שבחר ביעקב ובבניו נתן להם חודש של גאולה. הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל, הרים אותנו לעולם של גאולה, לעולם שלמעלה מהטבע, לעולם ניסי. התנהגות של הקדוש ברוך

10:49 הוא עם עם ישראל זה התנהגות מסוג אחר לגמרי. לכתחילה ממקום שיהודי בעצם הוא למעלה מהעולם. בני ישראל קדמו לעולם, כמו שהמדרש אומר בתחילת מדרש רבה פרשת בראשית על דברים שקדמו לבריאה. זה לא דיבור זמני. לפני בריאת העולם לא היה זמן. הזמן נברא יחד עם בריאת העולם. כשאומרים קדמו לעולם מתכוונים להגיד הם ברמה, במדרגה, במקום אחר. עם ישראל מושרשים במדרגה גבוהה הרבה יותר למעלה מהעולם, למעלה מהטבע. יציאת מצרים מבטאת חודש ניסן שבו מתגלה אצל כל יהודי הכוח הזה שבעצם אנחנו קשורים עם הלמעלה מהטבע, וזה בעצם מה שנקרא זמן חירותנו לעומק. זמן חירותנו, זמן של גאולה, חודש של גאולה. פירושו גאולה זה לא רק עניין גשמי. יצאנו ממצרים, עברנו למקום אחר. גאולה במהותה זה חירות הנפש, שהנפש משוחררת מכל מיני מגבלות של הטבע, של המציאות, של מה העולם אומר, מה העולם חושב, מה העולם יגיד. הפחד הזה שיש אצל כל אחד ואחד מאיתנו לפעמים, שאנחנו נמצאים בתוך ים, מה מה מה, מה אנשים יגידו? מה יאמרו הבריות? גם כשמדובר בעבודת השם וגם כשמדובר בחיים בעולם. אנחנו מוקפים עם שבעים זאבים, בלשון המדרש כבשה אחת בין שבעים זאבים, וכל אומות העולם מסביב, ובמיוחד בארץ ישראל. ואז נשאלת השאלה: איך אנחנו? הרי אנחנו צריכים לצאת ידי חובה ולהשתחוות לפלוני ולמצוא חן בעיני פלוני, ומה יגידו מהממשלה הזאת? מה יגידו וכו'. ואנחנו מוקפים עם כל מיני חשבונות שזה כאילו עוצר אותנו, תוקע אותנו עוד פעם, גם בחיים האישיים של כל אחד ואחד מאיתנו מול היצר הרע, וגם בחיי עבודת השם, גם בחיים הגשמיים, בחיי הפרנסה. הפחד מה יקרה מחר? ממה אנחנו?... מה מה מה אומרים? מהתחזיות? לפי החשבונות של הטבע

13:01 וכל מיני פחדים שבן אדם יכול להקיף את עצמו בהם. מגיע מסר של חודש ניסן ואומר: לא, יהודי לא שייך לכל זה. הסעיף הראשון בשולחן ערוך, אומר אדמו"ר הזקן בשולחן ערוך, פרק א', סעיף א', הלכה א': יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר. אומר אדמו"ר הזקן, מה פירוש עז כנמר? לא להתבייש מפני המלעיגים. להיות חזק ולא להתבייש ממה שהעולם אומר. אז לא להתבייש פירושו שמלכתחילה זה לא תופס מקום אצלי. למה? כי אני בעצם נמצא במקום אחר לגמרי. יהודי מרומם מעל הטבע, הוא חי במקום אחר לגמרי. הוא חי חיים של גאולה. הוא מחובר עם האין סוף. הוא מחובר עם הקדוש ברוך הוא במקום שבו הטבע, המציאות, העולם, אומות העולם, היצר הרע, חשבונות לא תופסים מקום. זה בעצם חודש ניסן. אבל מה המטרה הפנימית? זה לא להיות מנותק מהעולם. המטרה שהקדוש ברוך הוא לקח את הנשמה הטהורה שלנו, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, והביא אותנו פה לעולם הזה הגשמי. זה לא שיהודי יחיה מנותק מהעולם. יהודי יחיה בבית מדרש, בבית כנסת, ישב עשרים וארבע שעות יומם ולילה וילמד תורה, ולא מעניין אותי מה קורה בעולם. בשביל זה הנשמה לא הייתה צריכה לרדת לעולם. היא הייתה יכולה להישאר בגן עדן. הנשמה ירדה לעולם לתוך גוף גשמי עם יצר הרע, ומוקף בתוך עולם, ובלשון החסידות עולם מלשון היעלם. היעלם שהאור האלוקי נעלם בו, לא מאיר האור האלוקי בעולם, כי יש לנו תפקיד. התפקיד שלנו זה להביא את ההרגשה הזאת, להביא את האמת הזאת, אמת ה' לעולם. לקחת את האמת של הקדוש ברוך הוא שמאיר בנשמה של יהודי, ואת זה להביא אותה לתוך חיי היומיום, לתוך חיי החולין, לתוך חיי

15:07 העולם. שימו לב שהמילה גאולה מורכבת מהמילה גולה עם א'. זה כל ההבדל, גולה, גאולה. ההבדל זה א'. א' זה הקדוש ברוך הוא, אלופו של עולם. התפקיד שלנו זה לא הבריחה מהעולם. התפקיד שלנו זה להביא את הא', את אלופו של עולם, בתוך הגולה. יש גולה, יש מציאות, יש גלות, יש טבע, יש עולם. ובתוך המציאות של העולם יהודי חי למעלה מהעולם. הוא לא... הוא לא מתפעל, הוא לא מתרגש. הוא לא. הוא לא, הוא לא, הוא לא תפוס, הוא לא מכור, הוא לא תקוע. להפך, הוא בעצם למעלה מהעולם ואת זה עצמו הוא מביא לתוך חיי היומיום, לתוך חיי החולין. אז הרבי התבטא ואמר: תשימו לב לפתגם של הרבי מהר"ש. הרבי מהר"ש לא אמר לכתחילה מלמעלה. לא. הוא עשה הקדמה. הוא אמר: העולם אומר שצריכים ללכת מלמטה, ואז כשזה לא הולך אז הולכים למעלה. אני אומר צריכים ללכת מלכתחילה מלמעלה. למה אני צריך להגיד את כל ההקדמה? מה העולם אומר ואז מה אני אומר? תגיד מה שאתה אומר. מה אתה מתייחס בכלל לעולם? אבל זה בדיוק הנקודה. המסר של אדמו"ר מהר"ש זה: אני מגיע מתוך העולם. יש מה שהעולם אומר, יש עולם, יש מציאות של עולם, ובעולם יש גדרי הטבע, יש כללים, יש חוקים ויש דברים. העולם קיים, נמצא, יש מציאות. "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ", ויש את היום והלילה, קיץ וחורף, קור וחום לא ישבותו. יש את הנהגת הטבע. יהודי לא שובר את העולם, לא בורח מהעולם. יהודי מביא את אור הגאולה לתוך העולם, וזה ההוספה של חודש השני לגבי חודש הראשון. חודש אייר נקרא בתורה חודש השני. בפרשת במדבר. חודש השני לא רק במספר, זה

17:11 שני ברמה, בהבנה מה אנחנו עכשיו עושים. חודש ניסן, חודש הראשון, יציאת מצרים היה בריחה. זה היה התהליך. עם ישראל דבר ראשון ברחו ממצרים. בריחה מהעולם, בריחה מהטבע. זה התפקיד שלנו, שהאור הגאולה של חודש הראשון יאיר בחודש השני. זה אומר להביא את החירות, את רגש החירות, רגש השמחה, רגש החיות, רגש הגאולה שבן אדם אסף במשך שלושים יום של חודש ניסן, ואת זה הוא צריך עכשיו להחדיר אותם בחיי היומיום בחודש השני. זאת אומרת בימים הרגילים, בחיי השגרה, שלמרות שהוא נכנס לחיי השגרה, אבל הוא בעצם מעמיד את עצמו, גם בחיי השגרה הוא יודע שבעצם הוא שייך למקום אחר, הוא שייך לרמה אחרת, למדרגה אחרת. הוא יהודי של גאולה, ואת זה הוא בעצם מחדיר גם לחיי היומיום, וזה המהות של ספירת העומר. אם אנחנו מתבוננים מה העומק של ספירת העומר, כפי שדיברנו, שדווקא בחודש אייר יש את כל החודש, אנחנו חדורים עם המצווה הזאת של ספירת העומר. ספירת העומר זה בדיוק הנקודה הזאת. "וספרתם לכם ממחרת השבת". הבן אדם סופר את הימים. לכאורה מצווה פשוטה ביותר. היום יום אחד, היום יום שני. סופרים את הימים, אבל ספירת העומר זה ממחרת השבת. כלומר שבכל יום ויום מהימים האלה האדם מרגיש: מאיפה אני מגיע? אני מגיע ממחרת השבת. אני מגיע מהזמן הנפלא והנעלה של פסח. שבת פה הרי הולך על פסח, ופסח נקרא דווקא שבת בפסוק הזה, כמו שמוסבר בתורת החסידות, כדי להדגיש את הנקודה הזאת של החירות. שבת ומנוחה לחיי העולמים. שבת מסמלת את הגאולה. מזמור שיר ליום השבת, שזה הולך על השבת ומנוחה לחיי העולמים, חיי הגאולה. חג הפסח זה סוג של שבת שיהודי נמצא במצב שאין עולם, אין

19:32 דברים, אין, אין ענייני חול, אין התעסקות בשום דבר מהעולם הזה הגשמי, וזה בעצם פסח עם המשמעות של גאולה וחירות. יהודי עם המצה. חיים של אמונה. חיים שהם לגמרי מנותקים מחיי החומר והגשם, הגשמיות. וממחרת השבת יש את ספירת העומר להחדיר את ה... את האווירה הזאת ביומיום, בכל יום של ימות החול וימות השבוע וימות השנה. וזה גם כן הסיבה למה אומרים עומר, ספירת העומר. בחסידות מוסבר שהפירוש של ספירת העומר, עומר זה מאכל שעורים, זה מאכל בהמה. זאת אומרת שהעניין של זה, זה הרי העומר, זה קורבן שהיו מקריבים בבית המקדש משעורים. הגמרא במסכת פסחים אומרת שעורים זה מאכל בהמה, ואת זה דווקא, את העומר, את מאכל הבהמה צריכים לספור. לספור, אומר אדמו"ר הזקן, פירושו גם מלשון ספירות ובהירות. לספור פירושו להבהיר, להאיר, לתת לזה בהירות. אבן ספיר, יש אבן מיוחדת, אחד מאבני החושן. קראו לזה ספיר. ספיר, אומר אדמו"ר הזקן, זה מלשון בהירות אור. להכניס אור בתוך העומר, בחיי החומר, בחיי גם בנפש הבהמית, גם ביצר הרע. להפוך אותו מאהבת העולם הזה לאהבת הקדוש ברוך הוא. וזה בעצם מה שאנחנו אומרים כל יום ויום. היום יום אחד לעומר, היום שני ימים לעומר. כל יום יהודי לוקח ועובד עם עצמו לזכך, להאיר, להכניס אור ובהירות בחומר שלו, בחומריות שלו, בגוף, בנפש הבהמית, לתקן את המידות יום יום. וכך היהודי מתכונן לחג השבועות, ימי מתן תורה. וזה בעצם ההסבר מה שדיברנו, שדווקא ביום שמתחילים לומר תחנון, ביום הזה שבו אנחנו חוזרים לחיי השגרה, ביום השני באייר נולד הרי המהר"ש, שאצלו מה היה מילת המפתח? מה היה אצלו הפתגם כמו שדיברנו? זה שהעולם אומר שיש תוכנית וצריכים ללכת בסדר מלמטה, להתחיל

21:54 לאט לאט ונראה איך הדברים יעבדו ורק אחרי זה בסוף אם זה לא עובד לחפש דרכים אחרות. אני אומר, מגלה לנו אדמו"ר המהר"ש, יהודי מתרומם למעלה מהחומר. יהודי הוא יהודי של פסח כל השנה. יהודי הוא יהודי של גאולה כל השנה. בעצם אנחנו נמצאים במקום הזה לגמרי. לכתחילה להתחיל ממקום של למעלה. לכתחילה לדעת להכיר בכוח שלנו. מי אנחנו? אנחנו יהודים של גאולה. אנחנו יהודים של נשמה, חלק אלוקה ממעל ממש. זה המהות של היהודי ואת זה אנחנו אחרי זה מביאים אותו לתוך יום יום של כל ימות השנה. זה בעצם המסר של המעבר מחודש ניסן לחודש אייר, להביא את אור הגאולה בתוך הגולה, להחדיר את הא', את אלופו של עולם, בתוך חיי היומיום. ולכן דווקא בספירת העומר, ורואים דבר מעניין, שכל יום אחרי שאנחנו מסיימים את ספירת העומר, אנחנו גם כן אומרים תפילה מיוחדת שיבנה בית המקדש במהרה בימינו, כפי שהקדוש ברוך הוא יחזיר לנו, הרחמן הוא יחזיר לנו עבודת בית המקדש למקומה במהרה בימינו אמן סלה. זאת אומרת אנחנו מתפללים דווקא בספירת העומר בקשה מיוחדת על בניין בית המקדש בימינו. למה דווקא בספירת העומר עושים את זה ולא במצוות אחרות? אז זה בעצם מה שדיברנו, כי זה המהות של בית המקדש שכולנו מחכים אליו. המהות הזאת של לעבור מחודש ניסן ולהיכנס לחודש אייר במצוות ספירת העומר. להביא בהירות, לתת אור בחיי החומר, בחיי השגרה, ביום יום להפוך יום רגיל ליום של קודש. שהקדוש ברוך הוא יתן לנו את הכוח לצאת לשנה הזאת, שיהיה לכל אחד קיץ בריא ושמח, מאושר, שנזכה באמת לשמור גם על הגוף שלנו וגם על הנפש שלנו שיהיו שלמים ובקרוב באמת נזכה לאור הגאולה

23:54 השלמה על ידי משיח צדקנו.