עברנו את פסח, מה עכשיו? הצעד האחרון בדרך לגאולה השלמה

00:00 עברנו את חג הפסח, ובן אדם שואל את עצמו: מה עכשיו? מה העבודה שלנו? מה התפקיד שלנו כעת? חג הפסח זה חג של גאולה, חג של חירות, זמן חירותנו, כמו שאנחנו אומרים בתפילות. חירות בגוף וחירות בנפש. מתחיל בימים הראשונים של פסח, וזמן השיא מגיע בימים האחרונים של פסח, במיוחד כמו שמוסבר בתורת החסידות, שהבעל שם טוב גילה שבשביעי של פסח, אחרון של פסח, זה הזמן שבו מאיר הארת המשיח. נו, הגענו לשיא, הגענו למקום הכי גבוה והכי נעלה, ואז בן אדם מגיע ואומר: עכשיו מה? מה התפקיד שלנו? מה העבודה שלנו? להשתחרר מהגלות? לצאת מהגלות אל הגאולה. בזה עסקנו כל הפסח. עכשיו אנחנו נמצאים אחרי הפסח ועדיין יש לנו שבוע שלם בחודש ניסן. הרבה פעמים כשאנחנו מחפשים לדעת מה התפקיד של יהודי בחיים, מה אנחנו אמורים לעשות ועם מה לחיות, אז מסתכלים בדברי ימי ישראל, ואז אנחנו יכולים לגלות ולהבין מה התפקיד שלנו, מה הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו עכשיו. יש דברים מפורסמים ויש דברים שהם לא כל כך מפורסמים. כולם יודעים מה זה חג הפסח, אבל יש גם כן דברים שהם לא כל כך מפורסמים. אבל כשמתבוננים בהם, זה כמובן חלק מההיסטוריה של עם ישראל, חלק מההיסטוריה שלנו שיש לזה השלכות בחיי היומיום שלנו. אנחנו יודעים שבתורה שום דבר זה לא במקרה. כל דבר יש לזה את ההוראה והלקח שלו. אז כשאנחנו מחפשים מה קרה בימים שאחרי הפסח, אז כתוב במדרש סדר עולם, יש מדרש שנקרא סדר עולם. המדרש הזה נכתב על ידי אחד התנאים, רבי יוסי, והוא כתב את ההיסטוריה של עם ישראל. הרבה דברים שאנחנו לא יודעים, את התאריכים, זמנים. אז במדרש הזה, בספר הזה, אנחנו

02:16 מגלים הרבה, הרבה דברים שחשובים להיסטוריה של עמנו. ושם הוא כותב שהכיבוש יריחו היה בשבוע שאחרי הפסח. מסביר כל התהליך. הרי בני ישראל עברו את הירדן עם יהושע בן נון. זה היה בי' בניסן. זה היה היום ה... זה כתוב מפורש בתנ"ך שבעשירי לחודש, בי' בניסן, עם ישראל עבר את הירדן. למחרת, י"א בניסן, הייתה ברית המילה. אז הם עשו את הברית מילה. כל אלו התנ"ך מספר בפרטיות, מה קרה עם עם ישראל שלא הספיקו, לא עשו ברית מילה כל ארבעים שנה בגלל סכנה במדבר וכו'. אז באותו יום, י"א ניסן, יהושע בן נון מל את כל העם. אחרי זה חיכו כמה ימים כדי להתרפא ואז התחיל חג הפסח. באותה שנה פסח חל כמו השנה הזאת, ביום ראשון, מוצאי שבת התחיל הפסח. שבוע שלם חגגו את הפסח. התנ"ך מספר שכבר עשו את כל הלכות הפסח באותו שבוע. שביעי של פסח היה ביום השבת, ולמחרת, ביום ראשון, כ"ב בניסן, שבחוץ לארץ זה אחרון של פסח, בארץ ישראל זה כבר אסרו חג. אז התחיל השבעה ימים שכתוב בתנ"ך. מה, איך התחיל כיבוש יריחו? היה שבעה ימים שהכוהנים הסתובבו מסביב לחומת יריחו והלכו עם ארון הברית ותקעו בשופר. ועל ידי זה, ביום השביעי, שזה היה ביום השבת, שבת כ"ח בניסן גם כן, כמו שאנחנו השנה יהיה שבת מברכים יוצא בכ"ח בניסן, זה היה היום שבו ותיפול החומה, וכל הניסים הגדולים של מלחמת יריחו קרו באותו יום, כ"ח בניסן. נו, אז אם ככה, אז אנחנו מקבלים פה מסר. סיפור שקרה בהיסטוריה של עם ישראל בשבוע של אחרי חג הפסח. כמו שאמרנו קודם, הסיפורים של התורה יש להם מסר. יש פה הוראה מה

04:41 אנחנו יכולים ללמוד? הרי הרבי דיבר בשנים קודמות, כשהיה בדיוק קביעות כמו השנה הזאת. זה היה בשנת תשל"ז, תשמ"א, כמה פעמים שהייתה קביעות הלא רגילה, הייחודית של השנה הזאת, שחג הפסח חל ביום ראשון ושביעי של פסח זה בשבת ויום ראשון אחרון של פסח בחוץ לארץ. אז הרבי התייחס לנקודה הזאת. מה ה... שזה בדיוק אותה קביעות כמו שהיה בפעם הראשונה שבני ישראל נכנסו לארץ ישראל. מה מלמד אותנו מלחמת יריחו? דבר נוסף באותו עניין, מאוד מעניין, שגם כן בשבוע הזה חל יום ההילולה של יהושע בן נון, זה שנכנס עם עם ישראל לארץ ישראל, והוא היה, כמו שהגמרא קוראת אותו, ראש לכובשים, שהוא היה זה שכבש את ארץ ישראל, ראש הכובשים. אז ה... פטירה שלו, לפי מה שכתוב גם כן בספרים, הייתה בכ"ו בניסן. זאת אומרת שבשבוע של אחרי הפסח זה גם כן הסיפור של כיבוש יריחו וגם יום ההילולה של יהושע בן נון. זאת אומרת שכאן אנחנו מדברים על הכניסה לארץ ישראל, כיבוש ארץ ישראל וכיבוש ארץ ישראל עצמו. מדברים פה על כיבוש יריחו, כמו שרש"י מביא לנו מהמדרש שזה מנעולה של ארץ ישראל. העניין של כיבוש יריחו, למה זה כל כך חשוב? זה כל כך מרכזי כי אנחנו יודעים שיריחו זה היה המנעול של ארץ ישראל, וזה היה המקום הכי אסטרטגי כדי שיוכלו לכבוש את כל ארץ ישראל. גם בגשמיות זה היה השטח של כניסה לארץ ישראל, ובמיוחד במובן גם כן הרוחני, כמו שהמדרשים מסבירים לנו שיריחו הייתה עיר כל כך חשובה, כל כך מיוחדת, שכל המלכים מכל הממלכות, כל אחד היה לו איזשהו שטח, כל אחד היה לו מקום בערך ביריחו בגלל החשיבות

06:47 והיוקרה של המקום הזה. אז מזה אנחנו מבינים שכיבוש יריחו זה דבר מאוד חשוב. השאלה היא מה זה אומר לנו לחיים שלנו בחיי היומיום. מה היהודי יכול לקחת מהסיפור של כיבוש יריחו בעבודה הפרטית שלנו? אז היום אנחנו נדבר על הנושא של בכלל כיבוש ארץ ישראל וכיבוש יריחו במיוחד, ויהושע בן נון, שזה קשור עם העבודה שלנו, ואיך זה מתקשר עם עבודת השם שלנו עכשיו כשאנחנו נמצאים אחרי שעברנו את ההתרוממות הרוחנית והנעלית בימים הנעלים של חג הפסח. מוסבר בתורת החסידות שכל הנושא של כיבוש ארץ ישראל זה גם כן מדבר על כיבוש ארץ ישראל הרוחנית. זאת אומרת, כל מה שאנחנו מדברים על השטח הגשמי של ארץ ישראל קיים גם כן בארץ ישראל הרוחנית של כל יהודי. למה נקרא שמה ארץ? שרצתה לעשות רצון קונה. כל יהודי הוא בבחינת ארץ ישראל, ארץ כנען. צריך להפוך אותה לארץ ישראל. ארץ מלשון רצון, ארץ מלשון לרוץ. יש לכל אחד כוח הרצון ויש לנו את כוח המרוצה, הכוח, הרצון וכוח המרוצה זה נמצא בארץ כנען, כלומר ברצונות גשמיים חומריים. הבן אדם נמצא בעולם גשמי וחומרי, יש לנו נפש בהמית ויש לנו את כל הרצונות הגשמיים והחומרניים של העולם. רוצים לעשות כסף, לעשות חיים, ליהנות ולעשות כל מה שבא לנו. אבל יהודי יודע שזה לא המטרה. הנשמה ירדה לעולם בשביל מטרה מסוימת והמטרה היא להפוך את ארץ כנען לארץ ישראל. כיבוש הארץ. כיבוש הארץ, יש שבע אומות. מוסבר בתורת החסידות בשם הבעל שם טוב שהשבע אומות זה כנגד שבע המידות הרעות שיש בנפש. יש לכל אחד שבעה מידות, שבע מידות שאותם אנחנו צריכים לתקן. המידות הרעות זה נקרא אומות העולם. שבע אומות: הכנעני, החיתי,

09:06 האמורי. בחסידות מוסבר כל עם, כל אחד מהאומות מה זה מסמל בנפש שלנו? כוח האהבה, כוח היראה, חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות. שבע מידות שכל מידה מסמלת אחד מהמידות הרעות שיש לנו בנפש הבהמית, ואנחנו צריכים לעבוד עליהם, לכבוש, לקחת את המידות האלה, להפוך אותם מאהבה לדברים שבן אדם לא אמור להתחבר אליהם ולאהוב אותם, לאהוב את הקדוש ברוך הוא, לאהוב יהודי, לאהוב את התורה, היראה שהיא יראת שמיים וכולי. כל מידה, כל תכונה, כל אופי, כל רגש להפוך אותו לארץ ישראל. כיבוש ארץ ישראל. אבל כדי לעשות כיבוש ארץ ישראל יש את העניין של יריחו. מה מסמל הנושא של יריחו? אז יריחו זה הרי מלשון ריח. ריח קשור עם המקום הכי עמוק בנפש. הריח יש לזה קשר עם כוח התענוג. זאת אומרת לא רק הרצון, אלא גם כן התענוג. יש מה שבן אדם עושה, פועל, חושב, מבין, מרגיש, אבל יש את העונג. ממה אני מתענג? איפה הנפש שלי נמצא? הריח, הנושא של ריח יש לזה כוח שזה מגיע למקום הכי עמוק בנפש, שזה מעורר את כוח התענוג שבנפש. העונג זה המקום הכי פנימי בנפש של הבן אדם. שלכן שבת זה ״וקראת לשבת עונג״, עונג שבת. הנושא של עונג זה הנושא הכי עמוק. אנחנו מדברים על עונג, אז בעולם מדברים על תענוגות, תענוגות גשמיים חומרניים, וזה נשמע משהו מאוד גס, מאוד חומרי, עונג. אבל האמת היא שעונג זה המקום הכי עמוק בנפש. כשאדם מרגיש עונג פנימי, עונג אלוקי, עונג רוחני בעבודת השם. אז בן אדם, כשהוא נמצא בלשון איך שכתוב בספרי החסידות, אין למעלה מעונג. זאת אומרת, כשאדם מתענג בעבודת השם, זאת אומרת שכל כולו נמצא שמה, המציאות

11:22 שלו נמצא שמה. בעצם העונג הוא המנוע של הרצון. אדמו"ר הזקן מדבר על זה גם בתניא. בן אדם רוצה משהו, הרצון זה הפעולה. אני רוצה לאכול, רוצה לישון, רוצה לרקוד, רוצה ללמוד, רוצה לעשות, רוצה לפעול. אבל מה המניע של הרצון? זה העונג, כוח העונג שבנפש. אז כמובן יש את העונג שבנפש הבהמית ויש את העונג של הנפש האלוקית. התפקיד שלנו של יהודי זה לגלות את העונג האמיתי. יריחו, ריח. הריח מעורר את העונג. אנחנו רואים שכשבן אדם מתעלף, אחד מהדרכים, מהאופנים איך לעורר בן אדם שמתעלף זה על ידי ריח, ריח חריף. רואים גם כן אנשים ביום הכיפורים, יש אנשים שמריחים כל מיני דברים חריפים כדי להתעורר. גם ביום כיפור בגלל שהוא צם אז הוא עייף והוא חלש והנפש שלו נמצאת במצב כזה של, של תהליך של התעלפות כזאת. אבל הריח החריף מעורר את הנפש. יש בכוח הריח לעורר מהתעלפות. אז בעבודת השם יריחו זה להגיע למקום הכי עמוק, להתענג בעבודת השם, שברגע שבן אדם מרגיש את העונג בעבודת השם, אז גם חיי היומיום שלו, הרצונות שלו משתנים. הוא יכול להפוך את כל הרצון, ארץ, הארץ כנען, הרצונות הזרים, הרצונות השליליים, להפוך אותם לארץ ישראל, לרצונות של קדושה. וזה בעצם היה העניין של מנעולה של ארץ ישראל. הקדוש ברוך הוא אומר ליהושע בן נון, ראש לכובשים, אנחנו נכנסים לארץ ישראל. דבר ראשון אנחנו צריכים לכבוש את יריחו. דבר ראשון אנחנו צריכים להגיע לעונג, שיהודי ירגיש את התענוג שלו בקדושה. תענוג שלו באלוקות, בעבודת השם. וכאן נשאלת השאלה הגדולה: איך אני מגיע לתענוג? אני רואה פה יהודי שחי ומונח בתענוגות גשמיות חומרניות ומתענג מכל מה שקשור עם בשר וחומר.

13:41 איך פתאום אני אהפוך את העונג שלי לעונג אלוקי? אז על זה מגיע, אז התנ"ך מספר לנו את הסיפור שאחרי חג הפסח. דבר ראשון היה תקופה של חג הפסח. חג הפסח. יהודי אכל מצה שבע ימים, אכל אמונה. בחג הפסח קיבלנו את כוח האמונה לכל השנה כולה, כמו שהזוהר מסביר שהמצות מסמלים את האמונה. מאכל המצה זה מאכל האמונה. מאכל המצה זה מאכל של רפואה, לרפא את האמונה. יהודי בחג הפסח, בזמן חירותנו, מנתק את עצמו מהחמץ והוא אוכל מצה ומחזק את האמונה, והוא מגיע לשיא של האמונה. בשביעי של פסח הוא קורע את הים, קורע את כל הדברים שמסתירים על הטבע ולא נותנים לו לראות את האמת האלוקית, ומתגלה האור האלוקי בעולם ומתגלה אור המשיח. כמו שהבעל שם טוב מסביר לנו, שבשביעי של פסח, באחרון של פסח, מאיר גילוי אורו של משיח בעולם, ואז יהודי מקבל את הכוח לצאת ולכבוש את ארץ ישראל. עכשיו זה הזמן לקחת את עצמך בידיים ולדעת שאתה יכול לכבוש את המנעול, לכבוש את העונג שלך, להפוך שהתענוג שלך יהיה בנושאים של קדושה ותורה ומצוות. וברגע שהתענוג יהיה במקום הנכון, אז התענוג משפיע, כמו שאמרנו, הוא המנוע של הרצון. אז הרצונות יהיו במקומות הנכונים והרצון ישלוט על הכלים, על השכל ועל הרגשות, ובעיקר על המעשה בפועל, על המחשבה והדיבור והמעשה. מעניין שבזוהר הוא מספר שהיה פעם תנאים שהלכו ברחוב, והיה שמה ילד שהוא היה ילד מאחד מגדולי, מגדולי הזוהר. היה בן של אחד מגדולי התנאים של הזוהר, והוא ראה את התנאים האלה. הם באו אליו ועברו שמה והוא הזמין אותם, והוא אמר להם: אני מריח בריח של הבגדים שלכם שלא אמרתם שמע ישראל, שהיום לא קראתם

15:56 שמע. אז הוא מספר שזה היה אמיתי באמת. הם לא אמרו את השמע בגלל שהם היו עסוקים במצווה אחרת, הלוויית המת. אז הם היו פטורים משמע, אבל הוא הריח את זה בריח הבגדים. אומר אדמו"ר הזקן שהנושא הזה של הריח, כמו שאמרנו, הריח, אמרנו שזה הדבר הכי עמוק. מצד שני, הסיפור של הזוהר, שהוא אמר שהוא הריח בבגדים שלהם, הוא מקשר את הנושא של הריח דרך הבגדים. דרך הבגדים הוא הריח מה קורה אצלם, שהם לא קיימו את מצוות קריאת שמע. מסביר אדמו"ר הזקן שכפי שאמרנו, הריח מצד אחד זה הדבר הכי עמוק, ומצד שני זה מתבטא בדברים הכי חיצוניים, בבגדים. כשאנחנו מדברים על בגדים, אז בגד בחסידות, בתניא, אדמו"ר הזקן הרי אומר שהבגדים מסמלים את לבושי הנפש. מחשבה, דיבור ומעשה זה נקרא לבושי הנפש. אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא שהנפש האלוקית, אותו דבר גם הנפש הבהמית, יש בהם כוחות הנפש ויש לבושי הנפש. כוחות הנפש זה השכל, זה המידות, הרגשות. אבל לבושי הנפש זה המעשה בפועל, מחשבה, דיבור ומעשה, כמו בגד. הבגד זה משהו חיצוני. בן אדם מלביש, זה משהו חיצוני, אבל זה משהו שהמהות של האדם מתבטאת דרך הבגד שלו. אנחנו יכולים לראות את זה באופן מוחשי שאצל בני אדם, למרות שהבגדים זה דברים חיצוניים, דרך הבגד אתה יכול להכיר את האדם. עד כדי כך שהגמרא אומרת הבגדים נקראים כבוד, כי הם מכבדים את האדם ולפעמים גם משפילים את האדם. האדם כשמתלבש בבגדים נורמליים כמו שצריך, אנחנו יכולים דרך הבגד לדעת לפעמים מה המהות של האדם, איך הוא לבוש, באיזה צורה הוא לבוש וכו'. אז ממילא יוצא שמצד אחד הבגד הוא דבר חיצוני, מצד שני זה מגלה איפה

17:57 נמצא ה-ה-העונג, העונג, הדבר הכי עמוק של הנפש שלו, נמצא. אז לכן כשאנחנו מדברים על כיבוש יריחו, זה אומר העונג, ל-ל-איפה נמצא עומק הנפש שלי. אבל זה מתבטא בבגדים, בלבושים. זאת אומרת שזה צריך להתבטא במחשבה, דיבור ומעשה, בלבושי המצוות, במעשי המצוות בפועל. וזה גם כן הפירוש מנעולה של ארץ ישראל. יריחו היא מנעולה של ארץ ישראל. כדי לכבוש את ארץ ישראל, לכבוש את הנפש שלנו. בן אדם רוצה שהשכל שלו יהיה שכל יהודי בריא והרגשות יהיו רגשות יהודיות בריאות, אהבת השם, יראת השם, שמחה בהשם, לימוד תורה, הבנה בתורה, שיהיה לנו שכל ומידות ורגשות בריאות ונכונות. זה צריך להתבטא בלבושים. הבגדים יש להם כוח לשנות את האדם. בן אדם דרך מהחיצוניות הוא מגיע לפנימיות, מהלבושים הוא מגיע אל הנפש. המחשבה, דיבור ומעשה, קיום מצוות בפועל ממש, שמה זה פועל את השינוי המהותי, שיתגלה התענוג האמיתי שיש לנו בהקדוש ברוך הוא בתורה ובמצוות. ואז הבן אדם יכול להפוך את כל המציאות שלו מארץ כנען לארץ ישראל. וזה מה שהתנ"ך מספר לנו. שבע ימים עם ישראל הלכו, הכהנים עם לוחות הברית, והסתובבו מסביב לחומת יריחו. כל יהודי נקרא כהן, ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. כל יהודי הוא בבחינת כהנים. כל יהודי יש לו שייכות לתורה, ללוחות הברית, וזה בעצם הסיפור פה. כשבני ישראל אחרי הפסח, אחרי השבוע שהם אכלו אמונה בארץ ישראל ועשו את הסיבוב מסביב לחומת יריחו ואכלו מה ו-ו-ו-ו הם הלכו עם ה-- הלכו יחד עם ארון הקודש וכהנים, שזה מסמל, כמו שאמרנו, שהוא בן אדם מעורר בתוך עצמו את ה-- את כוח הכהנים שיש לו, שיהודי הוא ממלכת כהנים וגוי קדוש, והוא קשור עם התורה עם

20:17 לוחות הברית. אז על ידי זה הוא עושה את זה יום אחרי יום. אז כשמגיע יום השבת, יום שכולו עונג, אז ותיפול החומה. כל החומה של יריחו המקולקלת, יריחו המגושמת, יריחו שמסמל את העונג של הדבר, של, של החומריות והגשמיות, ותיפול החומה, ואז יכולים לכבוש את יריחו ועל ידי זה לכבוש את כל ארץ ישראל ולהפוך אותו לארץ הקודש. וזה היה קשור עם העניין של יהושע בן נון, כמו שאמרנו, שבימים האלה, כ"ו ניסן, זה יום ההילולה של יהושע בן נון, שהוא היה ראש לכובשים, וממנו אנחנו מקבלים את הכוח שיהודי צריך לדעת שיש לו כוח לכבוש. לא צריכים להתרגש ולא צריכים לפחד. למה רגשו גויים ולאומים יהגו ריק. לא לפחד מאומות העולם, אלא לדעת שיש לנו את היכולת לכבוש את יריחו, וזה גם כן יביא שנזכה גם כן לכיבוש בפועל. כמו שאנחנו מדברים בכיבוש בנפש, אז בוודאי בימים האלה, כשאנחנו נמצאים עכשיו בימי חודש ניסן וחכמינו אומרים לנו בניסן נגאלו או בניסן עתידים להיגאל. אז השבוע הזה זה שבוע של עת רצון לפעול שכמו שהיה אז בימים ההם, לפני בערך שלושת אלפים שלוש מאות שנה, כשהיה כיבוש יריחו בפעם הראשונה וראו ניסים ונפלאות של ותיפול החומה, וכבשו את יריחו בצורה נפלאה ובצורה ניסית. אותו דבר גם כן נזכה ששנה הזאת ותיפול החומה, שכל הדברים ה-ה-הבלתי רצויים, הרי הדברים הלא טובים, שיהיה הנפילה של כל הרוע שבעולם ושיהיה ניצחון הקדושה ונזכה לכבוש את ארץ ישראל, ארץ הקודש, שיהיה המקום שבו בחר הקדוש ברוך הוא, ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה, שנזכה לגאולה השלמה תכף ומיד ממש, אמן כן יהי רצון.