אין מקום לייאוש! | 3 נקודות מהתניא לחיים של שמחה

00:00 החלום של כל אחד ואחד מאיתנו זה שיהיה לנו חיי מנוחה ושלווה, חיים מוצלחים, חיים מאושרים ובעיקר שנהיה על חוף מבטחים. הן בנוגע לגשמיות, חיים בעולם הזה, פרנסה, בריאות, נחת מהילדים, שהכל ילך חלק, ומצד שני גם במובן הרוחני בעבודת השם, שיהיה לי חשק ללמוד, חשק להתפלל, שיהיה לנו אהבת השם, יראת השם, שמחה בחיי היומיום בעבודת השם, שנהיה בטוחים בדרכינו, בחיי התורה והמצוות. והכל נפלא, אבל במציאות אנחנו יודעים שזה לא בדיוק ככה. במציאות אנחנו יודעים שהדברים לא עובדים כל כך בקלות, הדברים לא הולכים חלק. כל אחד ואחד מאיתנו מתמודד, מתמודדים גם בגשמיות בכל מיני נושאים. אנחנו תמיד מתפללים, מבקשים מהקדוש ברוך הוא, ושהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד ואחד חיים מאושרים, חיי הרחבה בכל הנושאים: בנים, פרנסה, בריאות, שלום בית, שידוכים טובים, שיהיה לכולנו רוב טוב גשמי ורוחני. אבל במציאות של החיים כולנו מתמודדים, בחיים הרוחניים בכפל כפליים. כל אחד מאיתנו רוצה להיות צדיק, רוצים להיות שלמים, רוצים לחיות חיי מנוחה ושלווה, שהיצר יפסיק לרדוף אחרינו, להפריע לנו, להפיל אותנו בכל פינה, בכל מיני דברים שאנחנו בעצמנו לא רוצים להיות שמה. רוצים להיות יותר בטוחים בחוף מבטחים בעבודת השם, אבל ביומיום אנחנו יודעים שזה לא הולך ככה. יש לנו מלחמה והמלחמה היא לא פשוטה, ולפעמים יש גם כן את הרגש של הייאוש שתוקף אותנו. אני לא הולך לשום כיוון. אני מנסה ואני מנסה ואני קם בבוקר עם חשק: היום הולך להיות משהו אחר, והולך לישון בלילה גם עם החלטה: מחר יהיה משהו אחר לגמרי ויהיה לי יום טוב ומוצלח. ואנחנו לוקחים החלטות טובות, או לפעמים גם כן בתקופות שונות, בזמנים שונים. אם זה בהתחלת השנה

02:20 או בהתחלה של תקופה או מגיע איזה מועד ואנחנו אומרים: זהו, גמרנו, אנחנו מתחילים תקופה חדשה. אני מבריח את היצר הרע. הוא לא יותר ילך להפריע לי ואני לוקח החלטה חזקה. ואז עוד הפעם אנחנו נופלים ועוד הפעם, וחוזרים אלינו כל מיני מחשבות, בלבולים, מחשבות זרות, הרהורים ונפילות בעבודת השם. וזה מאוד מייאש. איך אנחנו מצליחים לעמוד חזק ולא ליפול לתוך הדבר הנורא הזה שקוראים לזה ייאוש? אנחנו כולנו יודעים שייאוש זה לא דבר נכון. כולנו יודעים שאין מקום לייאוש. רבי נחמן מברסלב אמר תמיד, וזה הפתגם שלו: אין ייאוש, אסור להתייאש. יהודי לא מתייאש. תורת החסידות מדברת הרבה על הנושא הזה. השאלה היא אבל מה בדיוק המסר? מה בדיוק הדבר, הנקודה שאני צריך לומר לעצמי שייתן לי את הכוח הזה לא להתייאש? במיוחד אני רוצה היום לדבר על הייאוש במובן הרוחני, הייאוש שיכול לתקוף אותנו בעבודת השם, בזה שהדברים לא הולכים חלק כמו שאנחנו רוצים, וזה שיש לנו כל הזמן, חוזרים ונופלים לאותם רצונות, תאוות, הרהורים, מחשבות. מהו הנקודה שאני אמור? איך אני מחזיק את עצמי? להחזיק חזק, לא ליפול לזרועות הייאוש, ואדרבה, שאני אוכל לעבוד את השם בשמחה וטוב לבב. דבר ראשון, אנחנו נדבר היום כמה נקודות. נדבר היום, נחלק את זה לשלושה נקודות. שתי נקודות מספר התניא, נקודה שלישית ממאמר של אדמו"ר הזקן שקשור עם חג הפורים, שאנחנו בדיוק בסמיכות לזמן הפורים, אז נדבר על זה. יש שלושה נקודות שלדעתי הן חשובות ביותר לתת לעצמנו את הנקודות האלו להתבוננות ולמחשבה שיכולים להרים אותנו. הקדמה ראשונה שאני רוצה להגיד פה, שהיא חשובה לפני שניכנס ונצלול למה שהתניא מלמד אותנו, זה הטעות הגדולה שיש לנו שאנחנו רוצים להגיע

04:35 למקום מבטחים. אנחנו חושבים, החלום שלנו בחיים זה שיגיע היום שבו תיגמר המלחמה. שיגיע היום שבו הכל ילך חלק, שלא יהיה לי יותר רצונות, שלא יהיה לי יותר תאוות, שלא יהיה לי יותר מלחמות, שאני אהיה בן אדם שפשוט-פשוט קם בבוקר עם חשק והחשק הזה מלווה אותי, מלווה אותי כל היום. אני אוהב את הקדוש ברוך הוא, אני ירא מהקדוש ברוך הוא, אני שמח בעבודת השם שלי. במציאות זה לא ככה, ויכול להיות גם כן שזה אף פעם לא יקרה. וזה נשמע חזק, אבל אף על פי כן, כאן בדיוק הנקודה שפה אנחנו נתחיל ללמוד מה שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בספר התניא. דבר נפלא שאנחנו חייבים להתבונן בזה, להבין את עצמנו. וזה אחד מיסודות, יסודות ספר התניא שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו. כולם יודעים שספר התניא נקרא ספר של בינונים. זה השם השני בעצם עוד לפני ספר התניא. אדמו"ר הזקן לא קרא לספר שלו תניא, זה השם הנפוץ, אבל אדמו"ר הזקן קרא לספר שלו ספר של בינונים, כך הוא כותב בדף השער. מה זאת אומרת ספר של בינונים? אז אדמו"ר הזקן מסביר בהרחבה. אני לא ניכנס עכשיו לכל פרטי הדברים. נקודת הדבר, אדמו"ר הזקן מלמד אותנו שהקדוש ברוך הוא ברא את רוב המין האנושי, רוב עם ישראל, רובם ככולם, נבראו לא במטרה להיות צדיקים. אדמו"ר הזקן מביא מה שהגמרא אומרת במסכת בבא בתרא, איוב אמר: ״בראת צדיקים, בראת רשעים״. והשאלה המפורסמת: מה זאת אומרת בראת צדיקים, בראת רשעים? הקדוש ברוך הוא לא בורא צדיקים ורשעים. אז צדיקים ורשעים זה תלוי בבחירה של האדם. האדם צריך לבחור, ״ובחרת בחיים״. זה לא דבר שמלמעלה גוזרים עלינו, חלילה. הקדוש ברוך הוא

06:37 נותן לאדם בחירה חופשית. אבל האדמו"ר הזקן מסביר לנו בצורה מאוד נפלאה שיש פה שני דברים שונים. יש את הצדיק והרשע במעשים, שזה כל אחד יש לו בחירה חופשית, אבל יש צדיק ורשע בנשמה. יש נשמות. הקדוש ברוך הוא בורא שני סוגי נשמות ישראל. יש נשמות שהם נבראו עם מטרה, שהם נשמות גבוהות במיוחד, נשמות מאוד-מאוד מיוחדות שבאו לעולם במטרה מאוד-מאוד מיוחדת, שזה נשמות הצדיקים. וכאן אנחנו מתכוונים לצדיקים האמיתיים, מה שנקרא צדיק יסוד עולם. אברהם אבינו, משה רבנו, יוסף הצדיק, נשמות של צדיקים בכל הדורות. יש תמיד הנשמות הגבוהות של צדיקי הדורות, שהם נשמות גבוהות שנולדו עם נשמה מיוחדת, עם תפקיד מיוחד ומטרה מיוחדת. זה סוג אחד. יש אבל את רוב הנשמות שזה נקרא נשמות הבינוניים. כשהגמרא אומרת "בראת רשעים", אומר התניא, היא לא התכוונה לרשעים במובן הפשוט הרגיל של המילה רשע, אלא אנשים רשעים הכוונה אנשים עם מלחמה. בדיוק על מה שאנחנו מדברים פה היום. אנשים שנולדו עם מלחמה פנימית יומיומית. יש להם נפש אלוקית, יש לנו נפש בהמית, יש יצר טוב, יצר הרע ויש מלחמה יומיומית בכל רגע ורגע. המלחמה הזאת היא מלחמה קיומית, כי הנפש האלוקית עומדת חזק וכל רגע ורגע היא רוצה להיות כל כולה, לשלוט על הגוף, על המחשבה, על הדיבור, על המעשה, על הרגשות, על השכל שהיהודי יהיה כל כולו מסור לתורה ולעבודת השם. אבל מצד שני יש את הנפש הבהמית שרוצה בדיוק להפך, להפריע ולהיכנס בכל מקום ומקום, לקחת שליטה על המוח, על הלב, על האיברים, על הרגשות, על המחשבות, על הדיבורים, על המעשים. המלחמה היא מלחמה עקובה מדם. שלמה המלך מתאר את זה בקהלת: עיר קטנה ואנשים בה מעט, ויש את

08:48 הילד חכם ומסכן, שזה משל על היצר הטוב, הנפש האלוקית. יש את המלך זקן וכסיל שרוצה לכבוש את העיר, שזה משל על היצר הרע, והמלחמה היא מלחמה קשה ביותר. המלחמה הזאת היא המלחמה של האדם הרגיל בחיים שלו. אומר האדמו"ר הזקן דבר נפלא. זה שבן אדם נכנס לדיכאון או לייאוש, למחשבות מייאשות, כי הוא חושב: למה אני עדיין יש לי את המחשבות האלה? למה עדיין יש לי את ההרהורים האלה? איך זה שעוד יש לי תאוות ושיש לי חשק לדברים לפעמים אסורים, דברים לא נכונים, דברים שאני יודע שהקדוש ברוך הוא לא רוצה אותם. איך זה? ואנחנו מתחילים להוכיח את עצמנו ולהכות על עצמנו ולהגיד: מי אני, חתיכת זבל, שאני מונח בדברים כאלה נמוכים? אומר האדמו"ר הזקן, זה טעות בשורש. זה טעות בהסתכלות. זה בגלל שאנחנו לפעמים חולמים שאנחנו במדרגת צדיק. אומר האדמו"ר הזקן דברים נפלאים. המחשבות האלה זה מגיע מגסות הרוח. עצם המחשבה שאני אמור להיות בן אדם בלי מלחמה זה מגיע מזה שאתה חושב שאתה נולדת במדרגה אחרת, בליגה אחרת. אנחנו נולדנו עם המטרה הזאת, הקדוש ברוך הוא ברא אותך דווקא באופן כזה והוא מעוניין בזה. הקדוש ברוך הוא רוצה שאנחנו נהיה אנשים של לוחמים, אנשים שלוחמים יום יום עם היצר הרע. ואדרבה, בזה נמצא התענוג והנחת רוח הכי גדולה של הקדוש ברוך הוא, במלחמה הזאת, בזה שיהודי יש לו הרהור, יש לו איזה רצון, יש לו תאווה והוא מתגבר על זה. על כל התגברות, כל פעם שאנחנו שולטים על עצמנו, שליטה עצמית, על לא לחשוב מחשבה שלילית שאנחנו לא אמורים לחשוב עליה, לא להסתכל איפה שלא אמורים להסתכל, לא לשמוע מה שאנחנו לא אמורים לשמוע, משהו במחשבה

10:53 או בדיבור או במעשה, הנחת רוח של הקדוש ברוך הוא זה נחת רוח נפלא ביותר. אומר הזוהר, האדמו"ר הזקן מביא דברי הזוהר, כל פעם שאדם כופה את המחשבה, את הדיבור, את המעשה שלו, כל כפייה קטנה ביותר ברצונות שלנו, בתאוות שלנו גורמת נחת רוח עצום למעלה, והנחת רוח הזה עושה בלשון הזוהר התגלות של הקדוש ברוך הוא בכל העולמות. יש פה התגלות אלוקית לא נורמלית שקורה כל פעם שיהודי כופה את עצמו אפילו בפעם אחת במחשבה אחת. הדבר הזה זה הנחת רוח הכי גדול של הקדוש ברוך הוא. אומר האדמו"ר הזקן בהמשך הפרק, פרק כ"ז בתניא, ולכן אל ייפול לב האדם, שבן אדם שלא תהיה לו נפילת הרוח מזה שיש לו מלחמות, מזה שהוא לא מצליח להפוך את הלב שלו ואת הרצונות שלו, שיהיו כולם קדושה, שיש לו מלחמה ויש לו תאוות ושיש לו נפילות ועליות, כי לכך נברא וזאת תהיה עבודתו כל ימיו במלחמה זו. הקדוש ברוך הוא רוצה את המלחמה הזאת. הוא מתענג כביכול, הנחת רוח הכי גדולה שיש לקדוש ברוך הוא מזה שבן אדם מצליח לכבוש את היצר בכל פעם ופעם. מעניין המשל שהאדמו"ר הזקן נותן על זה. כתוב בזוהר על הסיפור של עשיו ויעקב, יצחק אבינו מבקש שיביאו לו מטעמים שיכינו לו אוכל, סעודה, מטעמים. אומר הזוהר שהמטעמים האלה יש לזה את הפירוש הפשוט, הסיפור של יצחק שהוא ביקש אוכל, ואז עשיו הלך לחפש ואז יעקב הקדים קיבל את הברכות. אבל הזוהר מפרש את כל הסיפור על הנשמה והקדוש ברוך הוא. והזוהר אומר מטעמים לשון רבים. יש שני סוגי מטעמים בגשמיות בעולם שלנו באוכל ישנם שני סוגי אוכל. יש מאכלים מתוקים שהם טעימים בטבע ויש מאכלים

13:11 שצריכים להמתיק אותם. מאכלים שבעצם הם מרים או חריפים וצריכים לעבוד, לעשות לזה תיבול מיוחד, שזה יהיה ערבים לנפש. ואנחנו רואים שדווקא המאכלים האלה הרבה פעמים הם המאכלים שבן אדם, כשהוא רוצה באמת להשיב את נפשו. אז המאכלים החריפים, המאכלים האלה שהיו מרים ונמתקו, הם אלו שהם באמת לוקחים את האדם, נותנים לו חיים, נותנים לו הרבה יותר כוח ואנרגיה מאשר המאכלים שהם מתוקים בטבע. מסביר הרבי, אותו דבר זה בקשר לנושא שאנחנו מדברים על זה. יש שני מיני מטעמים כביכול גם לשכינה הקדושה, לקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא יש לו נחת רוח מאוד מיוחד מהאוכל המתוק. אוכל המתוק זה הצדיק היהודי המתוק. יש את הצדיקים שנולדו צדיקים, שיש להם את התכלית בעבודת השם, שזה עבודת הצדיקים, וזה גורם נחת רוח לקדוש ברוך הוא. אבל יש את הנחת רוח המיוחד לקדוש ברוך הוא מזה שהחושך נהפך לאור, מזה שהמרירות נהפכת למתיקות במלחמה עצמה. היהודי הזה שיש לו יצר הרע עצום, יש לו אש, ולמרות זאת הוא מגביר את הצורה על החומר. הוא מגביר את עצמו, הוא מתאפק, שולט ברוחו. הגבורה הזאת גורמת לנחת רוח עצומה לקדוש ברוך הוא לאין שיעור, כמו המאכלים החריפים שמשיבים את הנפש. אז זו נקודה ראשונה. פשוט אנחנו צריכים להתחיל להבין מה הולך פה. ברגע שאדם יודע את מטרת הבריאה, בן אדם יודע מה בדיוק הקדוש ברוך הוא רוצה מאיתנו, לאיפה אנחנו אמורים להגיע. כשאדם יודע שהתכלית בחיים זה לא לשבת על הגבעה בצורה של מנוחת הנפש, מנוחת הגוף, נגמרה המלחמה, הכל טוב ויפה, אלא להיפך, המלחמה עצמה היא התכלית, וכל רגע ורגע זה עצמו, זה מה שמביא את הנחת רוח הגדול לקדוש

15:14 ברוך הוא. אז הבן אדם אמור להיות בשמחה ובטוב לבב. כל פעם שהיה לי את הניסיון הזה והצלחתי לעמוד בניסיון, אם זה במחשבה, אם זה בדיבור, אם זה בראייה, אם זה בשמיעה, אם זה באיזשהו נושא שיהיה. הצלחתי להגביר את הצורה על החומר במה שזה יהיה, בפעולה פרטית מסוימת, גרמתי נחת רוח עצומה לקדוש ברוך הוא. שברתי את כוח הקליפה, את כוח הרע והבאתי אור לעולם. בשביל זה אני חי וזה אמור להביא לבן אדם את השמחה הכי גדולה בעבודת השם. ואז אדמו"ר הזקן אומר לנו נקודה שנייה. בהמשך ספר התניא אדמו"ר הזקן אומר עוד נקודה: כמו שדיברנו, נפש אלוקית, נפש בהמית, הנשמה הטהורה חלק אלוקה ממעל ממש. היא ירדה פה למטה, הייתה תחת כיסא הכבוד. הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש, הדבר הכי נפלא והכי יקר, והיא ירדה כאן לעולם הזה הגשמי. נשמה שנתת בי. אנחנו אומרים כל בוקר: טהורה היא, אתה בראתה, אתה יצרתה, אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי. הגוף, הנפש האלוקית יורד ומתלבש בתוך נפש בהמית, בתוך גוף חומרני גשמי, עפר מן האדמה, ושמה מתחילה מלחמה. מה תכלית הבריאה? מי עשה אותנו ככה? אנחנו עשינו את עצמנו? לא. הקדוש ברוך הוא עשה את זה. הוא זה שלוקח את הנשמה הטהורה שהיא חלק ממנו כביכול, חלק אלוקה ממעל, והוא עצמו לוקח, מוריד את הנשמה לעולם הזה. אנחנו כאן צריכים עכשיו להתחיל להתבונן מה תכלית הבריאה, למה הנשמה הטהורה שהיא טהורה, היא לא אמורה לסבול, היא לא אמורה להיות שמה. מה היא עושה פה למטה בעולם הזה הגשמי? אומר אדמו"ר הזקן: הנשמה לא ירדה לעולם בשביל עצמה. בשביל עצמה תישאר למעלה תחת כיסא הכבוד בגן עדן, נהנים

17:15 מזיו השכינה כמו שכתוב בגמרא. הנשמה למעלה נמצאת במצב הכי טוב. בשביל מה הקדוש ברוך הוא לקח את הנשמה והוריד אותה לגוף? זה לא לצורך הנשמה. הנשמה הרי לא צריכה תיקון לעצמה. היא מתוקנת, היא מושלמת. יש פה מטרה בבריאה. מה מטרת הבריאה? אז כאן מגיע מה שהמדרש אומר. מטרת הבריאה היא כי הקדוש ברוך הוא רוצה דירה בעולם הזה הגשמי. המדרש מסביר לנו שכל תכלית הבריאה זה שהקדוש ברוך הוא בחר, רוצה, מתאווה, מלשון המדרש. התאווה כביכול של הקדוש ברוך הוא זה שהעולם הזה הגשמי יהיה דירה. לעשות את העולם הזה הגשמי דירה לקדוש ברוך הוא, זה לא יכולים לעשות דרך שום רגשות נפלאות ועמוקות. אפשר לעשות את זה רק עם המעשים הגשמיים שהקדוש ברוך הוא כתב על זה בתורה. השולחן ערוך, קיום המצוות ובלשון הזוהר מעשים טובים. הדרך היחידה להשכין כביכול את השכינה, להביא את הקדוש ברוך הוא לעולם הזה, זה עם הפעילות שבן אדם עושה במעשים טובים במעשה בפועל. אם בן אדם יישב כל היום ויעשה התבוננויות ויעסוק בכוונות, בדבקות עצומה, בייחודים עליונים, והוא יחשוב כוונות עליונות של סודות הקבלה, אבל אם בפועל ממש, במציאות, הוא לא ייקח ויניח זוג תפילין, הוא לא ישים ציצית, הוא לא יאכל את האוכל הכשר או יקיים את מצוות השבת במעשה, בדיבור, לומר את המילים של התפילה עם הפה, היו לו כוונות עליונות, החסרת את העיקר. הקדוש ברוך הוא רוצה את הדירה פה בעולם הזה הגשמי. הידיעה הזאת אומרת לנו שהמטרה זה לא הניצחון הטוטאלי, שהלב שלך יתהפך ללב טהור וקדוש שרק אוהב את הקדוש ברוך הוא יומם ולילה. שמה יש מלחמה כמו שאמרנו, הקדוש ברוך הוא מתענג מהמלחמה עצמה. מה

19:27 אבל הרצון האמיתי של הקדוש ברוך הוא? זה העבודה היומיומית במחשבה, בדיבור ובמעשה. העבודה על המחשבה, בדיבור ומעשה זה נמצא בידיים שלנו. זה יש בכוח כל אחד ואחד. בשביל זה אתה לא אמור להיות צדיק, אתה לא צריך להיות צדיק. כל בן אדם יש לו שליטה על המעשים שלו, על הדיבורים שלו, כל מה שקשור עם המחשבה, דיבור ומעשה בפועל יש לנו בחירה חופשית. על רגשות לא תמיד יש לנו בחירה. הייתי רוצה שהרגשות שלי יהיו טהורות והם לא, ופה מתחילה מלחמה. על החלקים היותר פנימיים רוחניים שלנו, שמה צריך הרבה עבודה ויגיעה. כמובן בן אדם צריך להתייגע ובן אדם צריך לנסות ובן אדם צריך לעבוד על עצמו, אז זה צריך להיות עבודה עצמית ופנימית של התבוננות, לימוד, זיכוך פנימי. לאט לאט להרחיק את הרצונות החומרניים ולהפוך אותם לרצונות רוחניים. ודאי שיש תהליך גם בזה, אבל לא שמה צריך להפנות את הזרקורים. לא שמה צריך להיות התכלית. העבודה במעשה בפועל. מעשים טובים, כמו שהזוהר מאריך ומסביר שכל תכלית ירידת הנשמה של יהודי פה למטה בעולם הזה הגשמי זה לשים שמן. יש פתילה, זה הגוף. יש את האור, האש זה האור האלוקי, זה הקדוש ברוך הוא, זה השכינה הקדושה שנמצאת עלינו. החיבור בין השכינה והגוף זה דרך שמן. מה זה השמן? מעשים טובים, מעשה בפועל, לימוד התורה בפועל, קיום המצוות בפועל, עשייה, עשייה ועשייה ועשייה. ובכן, בזה אנחנו אמורים להשקיע את עצמנו. כשבן אדם מתחיל להבין מהי מטרת הבריאה, אם זה מטרת הבריאה, אז ממה אתה מתייאש? למה אתה נופל לדיכאון בגלל שאתה לא הצלחת? שאין לך, אין לך את החשק, את האהבה המושלמת לקדוש ברוך הוא. לא שמה אתה צריך

21:40 להיות מונח. זה מה שקורה. מה שקורה זה שכשבן אדם מונח בעצמו הוא חושב מה אני רוצה, איך אני נראה, איך אני הייתי רוצה להיראות. אני שם את עצמי באמצע ברוחניות של עצמי. אני רוצה להיות צדיק. אני רוצה להיות קדוש. אני רוצה להיות המושלם. אני רוצה להיות הטהור. אני הייתי רוצה להיות רבי שמעון בר יוחאי, הבעל שם טוב, קודש קודשים. האני נמצא פה באמצע, ואז אנחנו מתחילים את מלחמת הייאוש והדיכאון, כי אנחנו לא מגיעים לזה. אבל אתה לא אמור להיות שם בכלל. מי ביקש ממך להיות כל הדברים? אתה צריך ללמוד מהצדיקים. צריכים ללמוד מהאבות הקדושים. צריכים ללמוד מהצדיקים הקדושים. אבל הרצון הזה שאני אהיה האיש הקדוש הזה, זה לא מגיע מהמקום הנכון. הרצון שלנו אמור להיות מה הקדוש ברוך הוא רוצה, מה התענוג שלו, מה הנחת רוח שלו. נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה פה למטה בעולם הזה התחתון. זה הרצון של הקדוש ברוך הוא. וכשאני שם את הדגש שמה, אז היהודי הוא בשמחה גדולה ביותר על כל מעשה טוב שהוא עושה. כל מצווה וכל-- ודווקא שמה נמצא כל תכלית הבריאה, להביא את הרצון העליון של הקדוש ברוך הוא, לזכך את הגשמיות, לעשות את העולם הזה הגשמי עם עוד מצוות, עם עוד עשייה, לעשות טובה ליהודי ובמעשים בפועל, ושמה אנחנו ממלאים את תכלית הבריאה והשמחה של הקדוש ברוך הוא היא השמחה שלנו. וכאן מגיעה נקודה שלישית, נקודה נפלאה שאדמו"ר הזקן מדבר באחד מהמאמרים של חג הפורים. מאוד, מאוד מעניין איך שזה נמצא בסיפור של פורים, אבל זה פסוק בעצם בישעיהו וזה שייך לכל השנה. בישעיהו ס"ג יש פסוק, הנביא אומר, "כי אברהם לא ידענו וישראל

23:39 לא יכירנו כי אתה אבינו." זה הפסוק. כי אתה אבינו גואלנו. זה מדובר על ימות המשיח. כשמשיח יבוא זה מה שיהיה. עם ישראל יגידו את המילים האלה. אברהם לא ידענו, ישראל לא יכירנו, כי אתה אבינו. השאלה היא מה המסר פה? מה זאת אומרת אברהם לא ידענו, ישראל לא יכירנו? יש בגמרא, הגמרא דנה על זה. הגמרא במסכת שבת דף פ"ט. הגמרא מספרת שכשמשיח יבוא, אז לפני ביאת המשיח, בתקופה שאנחנו נמצאים עכשיו, ואז הקדוש ברוך הוא יבוא לאברהם אבינו והוא יגיד בנך חטא. ואברהם אבינו לא יצליח לשכנע את הקדוש ברוך הוא כביכול שיסלח לנו. ואז ישראל, יעקב, יעקב, ישראל זה אותו בן אדם, וגם אליו הקדוש ברוך הוא יפנה וגם הוא לא יצליח להביא לסליחה ומחילה. רק יצחק, אומרת הגמרא, יאמרו ליצחק כי אתה אבינו. למה יצחק? מה מיוחד ביצחק מכל האבות שדווקא ליצחק אתה אבינו? מה בדיוק הפסוק הזה בא להגיד לנו? מה פה המסר? אני לא איכנס לכל האריכות, אני אלך ישר לנקודה בקשר למה שדיברנו קודם. אומר אדמו"ר הזקן דברים נפלאים. אברהם וישראל מסמל את העבודה הרוחנית של יהודי. מה שדיברנו קודם. אברהם הוא סמל החסד, סמל האהבה. אברהם אוהבי, אהבת השם. יהודי מלא, אברהם אבינו היה מלא אהבת השם. עבודת השם היה שלו חדור באהבה נפלאה לקדוש ברוך הוא. ישראל גם כן, יעקב אבינו, שזה עבודה של יהודי בעבודה פנימית, רוחנית, מלאה עם אהבה, עם רוחניות, עם יראת שמיים, עם שמחה בעבודת השם. יש אבל זמנים שאין לי את כל זה. אני מנסה. אני מנסה ללמוד, מנסה להתבונן, מנסה להתפלל. אברהם וישראל לא ידענו, לא יכירנו, אני לא מצליח. ואז הבן אדם כמו

26:04 שדיברנו, אנחנו מתייאשים. לא מצליח. במיוחד בגלות הקשה, בניסיונות הקשים, בחושך הכפול והמכופל, העולם מלא חושך, שזה עוד יותר מקשה עלינו. איך אני יכול להתעורר באהבה לקדוש ברוך הוא כשאנחנו רואים את החושך הכפול והמכופל בעולם? בזמן הגלות קשה לעורר אהבת השם רגילה, בריאה, שמחה בעבודת השם. מוקפים עם האויבים, מוקפים עם כל הצרות והייסורים והעינויים, מוקפים עם כל הבלבולים בטרדות הפרנסה. מאיפה אני אצליח להתרומם? כי אתה אבינו. אומר אדמו"ר הזקן דברים נפלאים. יהודי, גם כשהוא לא נמצא ברגעים של התלהבות, של אהבה, של שמחה, והדברים לא ברורים אצלו, המוח לא קולט את הדברים עד הסוף, הרגשות הם לא בהתעוררות הכי מושלמת, אבל יש לכל יהודי את ה"כי אתה אבינו". זה לא קשור עם רגש, זה לא קשור עם מדרגות נפלאות, עם רמה של הבנה, השכלה ורגשות נפלאות של אהבה ושמחה. זה עצם המהות של יהודי. אני יהודי, ואתה, הקדוש ברוך הוא בעצמו, אבינו. הצעקה של "כי אתה אבינו", צעקת הנשמה שיהודי אומר: יש לי את הקדוש ברוך הוא, אבינו מלכנו, אבא שבשמיים. ה"כי אתה אבינו" זה יותר חזק מהכול. הבעל שם טוב, כידוע, היה הולך ממקום למקום והיה ניגש ליהודים, והדבר היחיד שהוא ביקש מהם ש... מה נשמע? שיהודי יגיד ברוך השם. ברוך השם על הפרנסה, ברוך השם על השדה, ברוך השם על הפרה שנותנת חלב, ברוך השם על, על מה שזה יהיה. אבל המילים "ברוך השם" זה מבטא את ה"כי אתה אבינו". הבעל שם טוב פעם גילה לתלמידים שלו, הוא הראה להם את הנחת רוח הגדולה שיש לקדוש ברוך הוא כשיהודי פשוט אומר מילה בתפילה ובאמצע נותן צעקה: אה! טאַטע, אבינו שבשמיים. המילים האלה, זה למרות שהוא

28:18 לא מבין מה הוא אומר בתפילה, הוא אומר את המילים, הוא לא מבין, הוא לא מאמין, הוא לא מבין את פירוש המילים הפשוטות אפילו. אבל עצם הצעקה, החיבור הזה, "כי אתה אבינו", זה העומק של יהודי. זה העומק הכי נפלא של יהודי, וזה דווקא בימינו אלו, בימים הכי קשים, זה תמיד נמצא, זה אף פעם לא נרדם. זה הסיפור של פורים. פורים היה רגעים של חושך, הסתרת פנים. אסתר, אסתר מן התורה מניין, אומרת הגמרא? "ואנוכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". היה הסתרת פנים לא נורמלית. מלמעלה הקדוש ברוך הוא היה בבחינת הסתרת פנים, נתן שיקרה גזירת המן, הגזירה איומה, ומלמטה הסתרת הפנים שבני ישראל היו נהנו מסעודתו של אותו רשע, השתחוו לצלם. היה מצב של הסתרת פנים משני הצדדים, הפנים שלמעלה והפנים שלמטה. אז היה מצב של חושך. אבל מה ראינו ברגע שהיה גזירה? מה התעורר? "לך כנוס את כל היהודים", התעורר היהודי "לא יכרע ולא ישתחווה". מרדכי הצליח לעורר באנשי דורו את הנקודה היהודית, את הנקודה של הנשמה, את הנקודה של הניצוץ היהודי, שהוא אף פעם, למרות כל מה שהיהודי יעשה כל החיים שלו, הוא תמיד שלם אצלו. הצעקה של "כי אתה אבינו" מוציא את הבן אדם מעומק תחת לעומק רום. זה מה שמרים את האדם, מחבר אותו עם הקדוש ברוך הוא בעצמו, ואז כל החושך מתאדה. כל הרע, כל החושך, כל הדברים שמפריעים ומעלימים ומסתירים, הכול נעלם. זה הסיפור של פורים וזה הסיפור של כל אחד ואחד מאיתנו. גם כשאין אצלך רגש של אהבת השם ויראת השם, גם כשאתה לא מצליח להיות מושלם מבחינה מוח, שכל, רגש בעבודת השם, אבל יש לך את האמונה, יש לך את

30:12 ה"כי אתה אבינו". זה יצחק. הסיפור של יצחק. יצחק זה מסירות נפש. יצחק זה הסיפור של העקידה. זה הסיפור של יהודי קשור לקדוש ברוך הוא ברגעים הכי קשים והכי חשוכים, הוא אף פעם לא מתנתק. להפך, נקודת המסירות נפש שיצחק אבינו גילה בכל יהודי על ידי סיפור העקידה זה בעצם הסיפור של "כי אתה אבינו", שאנחנו רואים את זה בזמן האחרון, אנחנו עדים, רואים את זה בצורה כל כך נפלאה. מה שהולך בעולם, בעם היהודי בזמן האחרון, איך שמתעורר הנקודה היהודית אצל היהודים שהיו הכי רחוקים בעבודה היומיומית בעבודת השם. "כי אתה אבינו" תמיד נמצא שלם, וברגע שיש את זה אתה לא נופל, אתה מתחזק. ובסוף זה גם יביא את האהבה וזה יביא את היראה ויביא את השכל ואת המידות ואת הבן אדם כל כולו, את... חלק מעבודת השם. אז זה אנחנו לומדים. לסיכום, הנקודות שאנחנו צריכים תמיד לזכור כדי שאנחנו נקים את עצמנו, נרומם את עצמנו, נתחזק ונהיה מחוזקים ונדע: אין שום מצב של ייאוש בעולם. אל"ף, דבר ראשון, לדעת שהנחת רוח הכי גדול של הקדוש ברוך הוא זה המלחמה עצמה. המטעמים, התענוג של הקדוש ברוך הוא זה מהדבר הזה שיהודי מתגבר ביום־יום למרות שיש לו את המלחמה. נקודה השנייה, לעשות את העולם, לשים את הזרקורים במקום הנכון. אל תהיה שקוע בעצמך ובשלמות העצמית שלך, לאיזה דרגה אתה נמצא, אלא תחשוב ממה הקדוש ברוך הוא שמח, מה הוא רוצה. הוא רוצה את המעשים, הוא רוצה את הדירה בעולם הזה התחתון, שעושים את זה דווקא על ידי מעשים, דיבורים ומחשבות בפועל. והנקודה השלישית, "כי אתה אבינו". ה"כי אתה אבינו" זה מה שמוציא אותנו מכל הדברים, מרים אותנו, מחזק אותנו,

32:16 נותן לנו את הכוח, מחבר אותנו עם הקדוש ברוך הוא, הופך את הגלות לגאולה, ושהקדוש ברוך הוא יעזור באמת שבקרוב נוכל לראות את זה, להתעורר, שהאהבה תתעורר בצורה הכי גלויה, כי אתה אבינו מלכנו וגואלינו, שנראה את הגאולה השלמה, שמחג הפורים נגיע לחג הפסח, חג חודש ניסן. בניסן עתידין להיגאל בגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו אמן.