נבואת זכריה מתעוררת לחיים: זה מה שהוא גילה על הימים הקשים שלנו

00:00 מי לא מחכה בימים האלו, מצפה לשמוע מילים של עידוד, מילים של נחמה, מילים שייתנו לנו כוח בימים הקשים האלה. כולנו מחכים לנחמה אמיתית, נחמת ציון וירושלים. אנוכי, אנוכי הוא הנחמכם, אומר לנו הנביא. הקדוש ברוך הוא בעצמו הוא זה שיכול לנחם אותנו בימים הקשים האלה. כולנו מצפים לנחמה הזאת. היום אני רוצה לדבר על מילים ששמענו מהנביא בעצמו, זכריה הנביא. כתוב בתנ"ך, ספר זכריה, נבואה שנאמרה ממש בימים האלו, כ"ד שבט. זכריה הנביא, הוא היה מהנביאים האחרונים. חגי, זכריה ומלאכי. הם היו בגלות בבל. הם היו מאלו שעלו מבבל לארץ ישראל לבניין בית המקדש השני. ספר זכריה, ספר מלא נחמה, נבואות נפלאות. מיד בפרק הראשון של זכריה הוא מביא שביום עשרים וארבע לחודש שבט הייתה לו נבואה מאוד מיוחדת. הנבואה הזאת היא ממש, ממש קשורה וחשובה שאנחנו נתבונן בה, נחשוב עליה בימים האלו. הוא כותב, אומר זכריה: ראיתי הלילה והנה איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים. זכריה רואה בנבואה שלו איש רוכב על סוס אדום והוא עומד בין ההדסים. ואז הוא מספר הלאה והוא אומר: מה אלה? הוא מבקש, הוא רוצה לשאול, שואל את הקדוש ברוך הוא שיסביר לו מה הם הסוסים האלה, מה פשר הסוסים. בהתחלה אדומים ואחר כך לבנים. ואז הוא אומר לו, הוא הולך לבדוק מה קורה בארץ, מה קורה בעולם. התהלכנו בארץ, המלאכים חוזרים ומספרים, התהלכנו בארץ והנה כל הארץ יושבת ושוקטת, שקטה. ויען מלאך ה' ויאמר: ה' צבאות, עד מתי אתה לא תרחם את ירושלים, את ערי יהודה אשר זעמת? ויען ה' את המלאך הדובר בי דברים טובים, דברים נחומים. ואז הוא ממשיך הלאה ואומר דברי הנבואה. כה אמר ה' צבאות:

02:23 קנאתי לירושלים ולציון קנאה גדולה. וקצף גדול אני קוצף על הגויים השאננים אשר אני קצפתי מעט, והמה עזרו לרעה. הקדוש ברוך הוא מודיע לו את הבשורה הטובה. לכן כה אמר ה': שבתי לירושלים ברחמים. ביתי אבנה בה נאום ה' צבאות וקו ינטה על ירושלים. כה אמר ה' צבאות: עוד תפוצנה ערי מטוב וניחם ה' עוד את ציון, ובחר עוד בירושלים. המילים האלה מדברות בעד עצמן. דברי הנביא שאומר לנו, מדבר על הגויים השאננים. הצעקה של הנביא: עד מתי לא תרחם את ציון ואת ירושלים? המילים האלה מהדהדות בראש, באוזניים שלנו היום יותר מתמיד, יחד עם דברי הנחמה שעוד תפוצנה ערי מטוב וניחם ה' עוד את ירושלים. אם אנחנו חושבים על דברי הנבואה האלו ומתבוננים בימים שאנחנו נמצאים פה, מדברים פה על הגויים השאננים שרואים מה שקורה בעולם, רואים מה שקורה בארץ ישראל ולעם ישראל, ועדיין יש את השאננות הזאת, ואנחנו רואים פה את דברי הנחמה שהקדוש ברוך הוא אומר לנו דברים טובים, דברים נחומים, שאנחנו יודעים שברגע שאנחנו רואים שהתקיימו הדברים האלה בוודאי שיתקיים גם המשך הפסוק. הרבי התייחס לנבואה הזאת לפני יותר מארבעים שנה, זה היה בשנת תשמ"ד, שבת, גם כן זה היה שבת מברכים בדיוק כמו השנה הזאת, שבת כ"ד שבט, והרבי התייחס גם כן לנקודה הזאת, לנבואה הזאת. אומר, הנבואה הזאת היא ממש, כשאנחנו מתבוננים בה, רואים בה ממש מילים שקשורות עם הזמן שלנו. הנקודה של הגויים השאננים. מה זה השאננות הזאת? מאיפה זה נובע? נכון שהקדוש ברוך הוא גזר עלינו גלות, מפני חטאינו גלינו מארצנו, אבל השאננות שאומות העולם מסביב רואים כל מה שקורה ואף על פי כן הרבה מהם עומדים ומסתכלים בקרירות ושאננות

04:47 ולא עושים שום דבר, זה דבר כואב מאוד. מעניין, הרבי הסביר מה הסיבה באמת שאנחנו מצפים שהגויים לא יהיו שאננים. למה אנחנו מצפים מהם? נניח שאנחנו מצפים שלא יעשו לנו, לא יעשו לנו יותר צרות, ייסורים, אבל העניין של השאננות, מה הנקודה בזה? הרבי הסביר שבעצם אם אנחנו מסתכלים באומות העולם, יש להם שבע מצוות בני נח, ושבע מצוות בני נח, אז יש אחת מהן זה צער בעלי חיים. איבר מן החי זה אחת משבע המצוות שכל אומות העולם מוזהרים עליהן. לא לצער בעל חי. אז אם לצער בעל חי זה דבר שצריך, זאת אומרת שהתורה דורשת, הקדוש ברוך הוא דורש גם מאומות העולם להתייחס לבעלי החיים, לשמור עליהם ולא לצער אותם, אז קל וחומר צער של בני אדם. עוד יותר קל וחומר צערם של בני ישראל, כמו שרש"י אומר לנו בפסוק הראשון בבראשית שכל העולם נברא בשביל התורה ובשביל ישראל. אז נכון שבני ישראל צריכים להיות בגלות, אבל בגלות עצמה יכולים להיות גם כן כמו שהיה בתחילת תקופת מצרים, במיטב הארץ. עם ישראל היו צריכים להיות בארמון והעינו אותם ארבע מאות שנה, אבל אנחנו רואים שזה לא היה אמור להיות בצורה קשה. זה שהם הוסיפו, כמו שאומר פה בפסוק, "אני קצפתי מעט והם הוסיפו לרע", וזה השאננות הזאת, שזה מראה על חוסר אכפתיות, זה הדבר שהכי כואב לקדוש ברוך הוא. כדי לשבור את השאננות הזאת ולהביא לקיום הייעוד, לקיום הנחמות שזכריה הנביא אומר לנו בנבואה הזאת, אז הכל צריך להתחיל מעם ישראל. הרבי אז דיבר שיחה מאוד מאוד חזקה, מאוד מאוד נפלאה, מעומק הלב. כל מה שקורה בעולם זה מתחיל מעם ישראל. יהודי צריך לדעת שההתנהגות שלו היא זאת שבעצם

06:53 משפיעה על כל הסביבה ועל כל העולם. אנחנו רואים את השאננות שקורה מסביב. זה דורש מאיתנו, דבר ראשון, יהודים, שאנחנו נעשה קץ לשאננות שלנו, מהקור רוח, מהקרירות, להמשיך הלאה כאילו שום דבר לא קורה. צריך להיות אצל כל אחד ואחד מאיתנו תנועת חיים, התעוררות, שמשהו יזוז אצלנו בלב ובעיקר במעשים. לדעת שאנחנו נמצאים עכשיו ברגעים האחרונים של הגלות. הצעקה הזאת שהנביא צועק, "עד מתי לא תרחם על ציון ועל ירושלים?" זאת צריך להיות הצעקה של כל אחד ואחד מאיתנו. זה שיהודי נמצא בגלות ורואים את סבל הגלות, רואים את קושי הגלות ואף על פי כן אנחנו ממשיכים הלאה בחיי היומיום כאילו שום דבר לא קרה, השאננות הזאת היא זאת גם כן שמביאה את השאננות בסביבה. דבר ראשון צריך להתחיל אצלנו, אצל כל יהודי ויהודי, לצאת מהשאננות, להתפלל ולבקש מהקדוש ברוך הוא שהצעקה הזאת, עד מתי, תהיה צעקה פנימית. שבאמת כשאנחנו מתפללים כל יום ומבקשים בתפילה כמה פעמים, בפרט בתפילת העמידה אומרים, "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי לישועתך קיווינו כל היום" ו"תחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". אומרים את זה כל תפילה ותפילה, שלוש פעמים ביום, בשבת. את "תחזינה" אומרים גם בשבתות. אנחנו חוזרים על התפילה הזאת ואומרים אותה, אבל באמת להתבונן במה שאנחנו אומרים. וגם אחרי התפילה שהמילים האלה ימשיכו להדהד אצלנו, שזה יהיה נוגע לנו, שיהיה חשוב לנו שהצעקה הזאת, "עד מתי לא תרחם על ציון ועל ירושלים? עד מתי יחרף צר?" כמה פעמים נמצא בנביא בתנ"ך המילים האלה? עד מתי? זו צריך להיות הבקשה של כל יהודי ויהודי. לצאת מהשאננות שלנו, להתפלל ולבקש שכבר נזכה לראות בקיום דברי הנביא. הסיפור הזה של זכריה עם המלאך, עם האיש

09:11 היושב על הסוסים ועומד בין ההדסים, נמצא גם בגמרא במסכת סנהדרין בדף צ"ג. הגמרא אומרת שמה, מה הפירוש "והוא עומד בין ההדסים"? אומרת הגמרא שהיה זמן שהקדוש ברוך הוא רצה להפוך את כל העולם ללילה. כך הוא מסביר את דברי הנבואה של זכריה. כן, הנבואה מתחילה שזה היה בלילה. השם חס ושלום רצה להפוך את כל העולם לחושך וללילה, חורבן. ואז הוא ראה את הצדיקים, עומד בין ההדסים. מי הם ההדסים? אומרת הגמרא, אלו הצדיקים שמסרו את נפשם על קידוש השם. חנניה, מישאל ועזריה זה היה באותה תקופה. מדברים פה על זמן גלות בבל. אז אנחנו יודעים את הסיפור של חנניה, מישאל ועזריה שהם מסרו את נפשם על קידוש השם כדי לא לכפור בהקדוש ברוך הוא. הנשמות הצדיקים מאז כמה וכמה דורות, רואים את זה באלפי שנות הגלות. כמה יהודים מסרו את נפשם? כמה יהודים נמצאים בדרגה הזאת של ההדסים? אלו הצדיקים שמסרו את נפשם על קידוש השם. במיוחד הנשמות הטהורות בתקופה האחרונה שחשבנו כאלה דברים כבר לא הולך לקרות הפעם. ורחמנא ליצלן, איך שאנחנו רואים את הדברים האלה מול העיניים שלנו, אז אנחנו יודעים, כמו שהגמרא אומרת שמה בסנהדרין שבזכות הצדיקים האלה, עומד בין ההדסים, אז הסוסים האדומים נהפכו לסוסים לבנים. האדום שמראה על דם, על חושך, על רצח, רחמנא ליצלן, מלחמות, נהפכו לסוסים לבנים של סליחה, מחילה וכפרה ונחמה, דברים טובים, דברי ניחומים כמו שאומר כאן הפסוק. זה מאוד מעניין, בתורת החסידות מוסבר כל הנושא של מרכבה. רואים פה איש יושב על סוסים. בחסידות מוסבר שיש במרכבות, שאנחנו רואים בתנ"ך, לומדים על שלוש מרכבות. הנביאים, יש נבואת ישעיהו, נבואת יחזקאל ונבואת זכריה. ישעיהו הנביא הוא ראה את

11:26 המרכבה העליונה, את המלאכים. זה ההפטרה של פרשת יתרו. קראנו את זה לא לפני הרבה זמן, ושם הוא מספר המרכבה שישעיהו ראה, והנה "שרפים עומדים ממעל לו, שש כנפיים, שש כנפיים לאחד". זה סוג של מרכבה אחת. אחרי זה יש את המרכבה של יחזקאל, המרכבה המפורסמת בספר יחזקאל, כמה פרקים שהוא ראה את המרכבה, פני שור, פני אריה, פני נשר, פני אדם וכל פרטי המרכבה שיחזקאל ראה. ויש את המרכבה של זכריה, שאנחנו מדברים על זה היום, הנבואה של כ"ד לשבט. מוסבר בתורת החסידות ששלושה סוגים של המרכבות מדברים, זה שלוש, גם שלושה סוגים של מלאכים. זה קשור עם שלושה זמנים. ישעיהו הנביא הוא היה בזמן בית המקדש, הוא ראה את השרפים עומדים מעליו. דרגה גבוהה של מרכבה, מלאכים בעולם הבריאה. יחזקאל כבר היה בזמן חורבן בית המקדש הראשון, והוא כבר ראה את המרכבה של האופנים. זה רמה נמוכה יותר של מרכבה, וזכריה, שהוא היה מהנביאים האחרונים, כמו שאמרנו קודם, הוא ראה את המרכבה של מרכבת סוסים. סוסים הם חיות טמאות, אבל מה יש דווקא בסוסים? אז מוסבר בתורת החסידות דבר נפלא. הסוס, מה שיש מצד אחד חיה טמאה כמו שאמרנו, סוסים. מצד שני, הסוס יש לו כוח לרוץ בצורה הכי מהירה. הרי כל הנושא של מרכבה, שאנחנו קוראים למלאכים בשם מרכבה, כי מרכבה זה סוג של מרכבה שלוקח אותך ממקום למקום. המרכבה העליונה, כביכול האדם העליון, מה שלוקח את הקדוש ברוך הוא, את השכינה הקדושה, מביא אותה לעולם. כנסת ישראל מתרוממת על ידי המרכבה. הקדוש ברוך הוא, השכינה הקדושה מתגלה בעולם על ידי המרכבה. אז יש הרבה סוגים של מרכבה. מרכבת הסוסים זה כשעם ישראל נמצא בחושך הגלות, הגלות

13:45 הקשה ביותר, ואז זה בחינת סוסים. כמו שאמרנו, חיות טמאות זה מסמל את קושי הגלות, את חושך הגלות. אבל דווקא הסוסים הם אלו שרצים הרבה יותר מהר. הם אלו שיכולים לדלג על ההרים הגבוהים, לעלות במקומות הכי גבוהים וגם לרדת למקומות הכי נמוכים, וזה הסמל של הסוסים. דווקא בחושך הגלות האיומה והקשה שאנחנו נמצאים כעת, שם זכריה הנביא רואה את הסוסים האדומים שנהפכים ללבנים, את הסוסים האלה שמסמל את כוח המסירות נפש, כוח האמונה, כוח הביטחון שאנחנו רואים בתקופה האחרונה. במלחמה האחרונה אנחנו רואים את עם ישראל, איך שכולם מאוחדים, את כוח המסירות נפש, כוח הקדושת עם ישראל, את האמונה היוקדת של עם ישראל, את הביטחון של עם ישראל דווקא ברגעים הקשים האלה. אז לכן אנחנו בטוחים שגם אנחנו נראה את הקיום של כל המילים הנחמה שזכריה הנביא אומר לנו פה: דברים טובים, דברים נחומים, ועוד תפוצנה ערי ירושלים, וניחם עוד ירוש... שהקדוש ברוך הוא הולך לנחם אותנו, ואז נראה, בחר בירושלים, ואז יבנו עוד הפעם חומות ירושלים וחומות ארץ ישראל וכל עם ישראל, וכולנו נזכה לגאולה השלמה, כמו שאנחנו רואים גם בהמשך דברי זכריה הנביא, בהמשך הנבואה שלו: מנורת זהב טהור כולה מדבר על כנסת ישראל, איך שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד עם כל יהודי ויהודי, והוא זה שיוציא אותנו מהגלות ונזכה כבר לראות את הגאולה השלמה עם משיח צדקנו עוד היום הזה ממש.