המשמעות הפנימית של המהפכה בסוריה | דברים מדהימים ששמעתי מהרבי לפני 35 שנה

00:00 בימים אלו אנחנו כולנו חיים היסטוריה, מהפכות לא נורמליות, דברים שקורים יום יום, רגע רגע, שעה שעה. דברים מפתיעים ביותר. מי מילל? מי פילל? מי חיכה? מי חשב שתוך כמה ימים יקרה מה שיקרה ובצורה כל כך מפתיעה? דברים שבעבר היינו חושבים שזה צריך לעבור על ידי הרבה דם, הרבה מלחמות, מחירים כבדים, ופתאום הכל קורה ככה כהרף עין מול העיניים שלנו. אנחנו ברור בימים האלה כותבים היסטוריה. אנחנו-- ברור לנו שאנחנו עכשיו בתהליך שהולך לכיוון, כמובן בתור יהודים מאמינים, מאמינים, אנחנו מאמינים בביאת המשיח. אחכה לו בכל יום שיבוא, וברגעים האלה, בימים האלה, האמונה בביאת המשיח מתעצמת, מתחזקת. אנחנו בטוחים שכל זה הוא חלק מהחזון הגדול, מהתהליך הגדול שהנביאים דיברו עליהם ואמרו לנו, ורואים את זה עכשיו מול העיניים שלנו. אני רוצה לשתף אתכם היום עם דברים שזכיתי לשמוע מהרבי בתקופה הזאת, חודש כסלו, בדיוק לפני שלושים וחמש שנים. זה היה בתקופת חודש כסלו, בין ראש חודש כסלו לי"ט כסלו. ימים האלה, חודש כסלו בכלל חודש מיוחד, חודש שמח, חודש של גאולה. כמובן, דבר ראשון יש את החנוכה בסוף החודש, אבל אצל חסידי חב"ד יש את יום י"ט בכסלו, ראש השנה לחסידות, והרבה ממועדי החסידות, חגים שקשורים עם הולדת, הסתלקות, ימי גאולה של רבותינו נשיאי חב"ד, קשורים עם חודש כסלו. אז באותה שנה זה היה בשנת תש"נ. היו שיחות שהרבי דיבר שכשהיום אנחנו חושבים עליהם, לומדים אותם שוב, נזכרים בהם, ממש זה מרגש ביותר להתחבר לאותן מילים כ-כאילו שהזמן עמד מלכת. זאת אומרת, מה שהרבי דיבר אז הוא ממש חי ואקטואלי בימים האלו, בשנה הזאת, בזמן שאנחנו חיים. זה היה בשנת תש"נ, ואז, אה, הרבי דיבר על שנת תש"נ

02:35 בתור שנת ניסים. תש"נ, הרבי התייחס לזה עוד לפני שהתחילה השנה. כמה חודשים עוד לפני זה, בשנת תשמ"ט, הרבי אומר: עומדת להגיע שנה מיוחדת. אנחנו עומדים להיכנס לשנת תש"נ, שהראשי תיבות שלו תהא שנת ניסים, ועוד לפני חודש-- לפני השנה הרבי כבר הכין אותנו. הוא הסביר ודרש, תבע, לימד מה אומר ליהודי כשהוא שומע על עניין של ניסים. דיבר על עבודת השם באופן של ניסים, להתרומם מעל הטבע, להתרומם מעל הרגילות, לצאת כל אחד ואחד מהעבודת השם שלו, העבודה הרגילה, היומיומית, ודרש ניסים בעבודת השם, סוג של עבודה בדרך נס, עבודה למעלה מההגבלות שלנו. ובהמשך לזה הרבי דיבר שגם בעולם מתחילים לראות ניסים. שנת תש"נ התבררה באמת שנה מלאה ניסים ונפלאות. הדברים שקרו באותם ימים, וזה אני זוכר עכשיו חודש כסלו, והרבי התייחס לזה בהתוועדויות באותן שבתות בצורה מאוד מאוד ישירה. באותה תקופה קרו הרבה ניסים. מה שקרה ברוסיה באותן שנים, המהפכה ברוסיה, מרוסיה הקומוניסטית, המשטר הקומוניסטי נפל, ומה שקרה ברוסיה שאנחנו עדים לזה עד היום, אוקראינה, כל המדינות שמסביב. הרבי התייחס למדינת סין, שגם שם הייתה הפיכה באותה תקופה. הודו, הרבה מהמדינות האלה שעד אז היו בסוג של הנהגה בצורה אחת, דיקטטורית, אז נהיה בזה הרבה מיתון, הרבה שינויים ושינויים גדולים ביותר. באותה תקופה היה גם כן, אה, נפילת החומה בברלין, ואז הרבי דיבר על הנקודה הזאת, שאנחנו רואים שכל הדברים האלה, דברים לא נורמליים, דברים גדולים ביותר, קרו דווקא בצורה שקטה, וזה פלא גדול מאוד. אותם דברים בהיסטוריה, בעבר של העמים, של אומות העולם, דברים כאלה ואפילו דברים קטנים מהם, לקחו שנים על גבי שנים, מלחמות עקובות מדם. כמה קורבנות נפלו בדרך. דברים שבהיסטוריה של העולם אנחנו מלאים

05:09 עם זה, והדברים שקרו אז באותם ימים, מהפכות קיצוניות וגדולות של מעצמות על, של מדינות גדולות, של מיליונים, מיליונים של בני אדם. הכל עבר בצורה חלקה, הכל עבר לפי ערך, כמובן פחות או יותר בצורה שלא לפי ערך בכלל שהיה אמור להיות בזמנים רגילים. מה זה בא ואומר לנו כל זה? הרבי מתייחס לזה ואמר: אנחנו לא אנשים של פוליטיקה, זו לא המטרה שלנו. מה אבל כן, יהודי כשהוא רואה דברים כאלה שקורים בעולם, מה זה אומר לו? וכאן הרבי נכנס להסבר מאוד מאוד נפלא שקשור גם עם הפרשיות שאנחנו קוראים בתקופה הזאת וגם עם ההיסטוריה של תורת החסידות של חודש כסלו. דבר ראשון, אם אנחנו מסתכלים בתורה, אז אנחנו רואים שדווקא בפרשיות האלה שקוראים במשך חודש כסלו, פרשת ויצא ובמיוחד פרשת וישלח וישב. הפרשיות האלה מדברות איתנו על יעקב אבינו והשבטים, אבל הכל ביחס לאומות העולם. אנחנו מוצאים את יעקב אבינו יוצא מבאר שבע, הולך לחרן ונמצא בבית לבן, רחוק מבית ההורים שלו יותר מעשרים שנה, וכל הסיפור בבית לבן, סיפור ארוך ומפותל, ושם דווקא הוא מעמיד את בית ישראל, את השבטים, ואז מגיע עוד יותר מזה, פרשת וישלח. יעקב אבינו כבר חוזר לארץ ישראל, גמר את השליחות שלו בבית לבן עשרים ושתיים שנה, חוזר כבר סוף סוף לארץ ישראל ואז הוא פוגש את עשיו. פרשת וישלח, פרשה נפלאה ביותר שמתארת, מתארת לנו מלחמה שהייתה אמורה להיות בין יעקב ועשיו. עשיו מגיע עם ארבע מאות איש להילחם עם יעקב, ואז מתברר שכל הסיפור מתנפץ לו. יעקב אבינו מתכונן לדורון, לתפילה ולמלחמה וכולי וכולי. כל הסיפור. יעקב שהתורה מספרת לנו, ואז בפגישה הזאת של יעקב עם עשיו, פתאום הכל, הכל

07:30 משתנה. מתחבקים, מתנשקים, משתחווים זה לזה. דברים נוראים ונפלאים שהתורה מספרת לנו מה קרה שם. ועד כדי כך שאותו עשיו שרודף כבר יותר מעשרים שנה, מחפש להתנקם ביעקב ורוצה להרוג אותו, אותו עשיו, לא רק שהוא מנשק ומחבק אותו לרגע, הוא אומר לו: בוא איתי, אני רוצה ללכת איתך. בוא נלך ביחד לעיר, לבית. ויעקב אבינו אומר לו: לאט לאט, אנחנו לא עדיין לא מוכנים, עוד מעט נלך. עד אשר אבוא אל אדוני שעירה, והסיפור של פרשת וישלח. מה הסיפור הזה אומר לנו? ולא נשכח בסיפור של מלחמת יעקב עם המלאך. בתור הקדמה לפגישה של יעקב עם עשיו, יעקב נפגש עם המלאך של עשיו. שמה יש מאבק, ובמאבק הזה יעקב מנצח את עשיו, את שרו של עשיו, והוא מקבל ממנו את הברכה הגדולה: "לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ועם אנשים ותוכל". זה פרשת וישלח. מה הפרשה הזאת מלמדת לנו היום, בהיסטוריה של עם ישראל היום ובכל הדורות? אנחנו יודעים שמלחמת יעקב ועשיו זה מלחמת הגלות. עשיו הוא אדום. פסוק הראשון בפרשה: ארץ אדום. אדום מסמל גלות אדום. אנחנו יודעים שעם ישראל עבר בגלויות בכמה וכמה מקומות, והגלות הכי ארוכה והכי כבדה שאנחנו עדיין בעיצומה זה הגלות אדום שהתחיל מהרומאים שנכנסו לארץ ישראל, כבשו את ארץ ישראל לפני יותר מאלפיים שנה, ועד היום אנחנו עדיין נמצאים בתוך הגלות הקשה הזאת שנקראת גלות אדום. עשיו הוא אדום, וכל הסיפור של יעקב עם עשיו בפרשת השבוע זה הסיפור של עם ישראל בגלות אדום. והבשורה שהתורה אומרת לנו פה, התורה היא נצחית. התורה זה לא רק סיפור של היסטוריה שקרה בעבר. מעשי אבות סימן לבנים. התורה מספרת

09:41 לנו את החיים של עם ישראל במשך כל הדורות. יש עשיו ששונא ליעקב, יש את עשיו שרודף אחרי יעקב והוא רוצה את ה-- רוצה רחמנא ליצלן את הגרוע מכל. אבל יעקב אבינו יודע שבכוח התפילה, בכוח הדורון, בכוח המלחמה, וזה בתקופות הדורות עם ישראל תמיד עבד בשלושת הצורות האלה. תפילה תמיד. הצילני נא מיד אחי מיד עשיו, ועם ישראל ידעו כוח התפילה כמה זה עוזר וכמה זה פועל. מצד שני, בזמנים שונים צריכים לשלוח את הדורון, כמו שהשל"ה הקדוש מאריך בפרשת השבוע. איך עם ישראל התנהג בדורות בכל מיני תקופות, לפעמים בדורון, לפעמים במלחמה וכמובן תמיד בתפילה. אבל יש לנו את ההבטחה "ואתה אמרת היטב איטיב עמך". יש לנו את ההבטחה שהקדוש ברוך הוא מבטיח שאנחנו נגיע, שיהיה הניצחון של יעקב על עשיו. "ויותר יעקב לבדו ויאבק איש עמו עד עלות השחר". המלחמה, מלחמת החושך, מלחמת הגלות, מלחמת ה-ה-החושך, הגלות הקשה שאנחנו נמצאים בה עד עלות השחר. אנחנו נמצאים עכשיו בתקופת עלות השחר, אור הגאולה, וכאן אנחנו מתחילים לראות את הכוח הגדול של עם ישראל והניצחון של עם ישראל, וזה בעצם הסיפור של הפרשה. זה הסיפור של עם ישראל. אם אנחנו עכשיו לוקחים את זה בתקופת אדמו"ר הזקן, בימים האלה, כמו שאמרנו, חוגגים בחודש כסלו את חג הגאולה של אדמו"ר הזקן וחג הגאולה של אדמו"ר האמצעי. הדברים הגדולים שקרו ברוסיה. אדמו"ר הזקן, בתור ממלא מקומו של הבעל שם טוב, הרב המגיד ממזריטש, הרב המגיד גם כן ההילולה שלו זה בי"ט כסלו, ואדמו"ר הזקן, בתור ממשיך דרכו, התחיל להפיץ את מעיינות החסידות. ואז היה קטרוג. אז היה מאסר. המאסר הזה זה לא קרה בגלל כל מיני סיבות אלו ואחרות שיכולים לחשוב, סיבות

12:04 פוליטיות. זה היה בדיוק הנקודה הכי עמוקה, בגלל שתורת החסידות, הבעל שם טוב, כידוע שהבעל שם טוב קיבל את הברכה ממלך המשיח של "יפוצו מעיינותיך חוצה", שהתפקיד שלו זה להביא את מעיינות החסידות לכל העולם. חוצה, חוצה הכוונה בכל העולם, בכל אומות העולם. תורת החסידות, שזה פנימיות התורה, תורתו של משיח, היא אמורה להתפשט בכל העולם. זה היה החזון של הבעל שם טוב, שאת זה הוא קיבל ממלך המשיח. מי שהביא את זה לפועל התחיל אדמו"ר הזקן כאשר הוא יצא מהמאסר. כידוע שאז הוא קיבל את הברכה מהבעל שם טוב שהוא ימשיך הלאה. סיפור מפורסם שאדמו"ר הריי"צ מספר שקיבלו רבי מפי רבי, שאדמו"ר הזקן סיפר שכשהוא היה במאסר באו לבקר אותו הבעל שם טוב מהשמיים. זה כבר היה שנים, הרבה שנים אחרי ההסתלקות של הבעל שם טוב, הבעל שם טוב והרב המגיד ממזריטש ירדו במיוחד מהשמיים לבקר אותו על מסירות נפשו שהוא ישב במאסר למען תורת החסידות. והם אמרו לו לא רק לא, לא, לא, לא, לא להתרגש, חס ושלום לא להפסיק, אלא אדרבה להפיץ יותר. להמשיך יותר בהפצת תורת החסידות, וזה בעצם מה שאדמו"ר הזקן התחיל אחרי שהוא יצא מהמאסר, לפרסם את החסידות בכל הצורות ובכל האופנים בצורה הכי נפלאה, שכל יהודי ויהודי בכל קצווי תבל, בכל מקום בעולם, יוכל ליהנות מפנימיות התורה, שזה בעצם האור שמכין אותנו לגאולת המשיח. וכאן אני חוזר להתוועדויות שהרבי דיבר באותה שנה. אז אמר הרבי במילים כאלה: אנחנו יודעים שתכלית הבריאה, תכלית הבריאה זה שיהודי יעשה את העולם דירה לקדוש ברוך הוא. עם ישראל לא רק נמצא בשביל עצמו. עם ישראל נמצא בשביל לעשות את כל העולם כולו, להפוך אותו למקום אלוקי, למקום

14:12 של קדושה, לדירה, לקדוש ברוך הוא. זה הכל מרומז בפסוק הראשון בתורה: "בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ". אומר רש"י: בראשית, בשביל התורה ובשביל ישראל. כל מציאות העולם, שמיים וארץ, נבראו בשביל התורה, בשביל ישראל. יהודי וכוח התורה עושה את העולם לעולם של אור, עולם של קדושה, עולם של אלוקות. הדבר הזה התחיל והתפשט על ידי אברהם אבינו, האבות, וזה בעצם הפרשיות כמו שדיברנו קודם. אחר כך היה עם ישראל, ירד למצרים, ועד שהגיע מתן תורה, ואז התורה מתחילה להתפשט בכל מקום בעולם במשך הדורות, במשך ההיסטוריה. הגלויות של עם ישראל בכל המקומות, תמיד זה היה המטרה הפנימית, שיהודי בכל מקום שהוא נמצא הוא הופך את המקום למקום של תורה, למקום של קדושה. עם ישראל במשך הדורות גלה, הלך לכל המדינות שבעולם. עוד לא היה מקום שעם ישראל לא היה. עם ישראל היה באירופה, באסיה, באפריקה, בכל השטחים, בכל המקומות. ועד שהגיעו לאמריקה. וכך עם ישראל הולך ומתפשט בכל מקום ומקום בעולם, והמטרה היא שכל העולם וכל אומות העולם יכירו. כמו שאנחנו אומרים בתפילה של עלינו לשבח, "יכירו וידעו כל יושבי תבל", שכל העולם מכיר וכל העולם יודע, "כי לך תכרע כל ברך", שכולם מכירים במציאות השם, בגדולת השם, במלכותו של הקדוש ברוך הוא בעולם. העבודה הזאת היא בעצם העבודה שהתחיל עם יעקב ועשיו, וזה מה שנמשך בכל הדורות. זה בעצם גם מה שרש"י אומר לנו בפרשת השבוע. כשיעקב אבינו שואל לעשיו, סליחה, עשיו שואל ליעקב: בוא יחד איתי, בוא נבוא לשעיר, בוא נלך ביחד. פתאום עשיו רוצה להיות יחד עם יעקב. יעקב אומר לו: "אתנהלה לאטי", אנחנו לא מוכנים. יעקב שם לב שעדיין עשיו לא בעצם מוכן

16:22 לגאולה. עשיו מסמל את כל החושך, כל הרוע, כל הטומאה, כל הקליפה, כל הסטרא אחרא. העולם עדיין ייקח לו זמן להגיע לבירור, לזיכוך, ל-- להזדככות לקדושה הזאת. והוא אומר לו: "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה". אני אגיע. הוא לא שיקר לו. רש"י אומר יעקב אבינו לא מדבר שקר. יעקב הוא איש אמת. "תתן אמת ליעקב". יעקב אומר אנחנו נגיע לשעיר. הוא קיים את זה. לא עכשיו זה יקרה. אימתי יבוא? שואל רש"י. ורש"י אומר ביום שיהיה בביאת המשיח, שאז יתקיים הפסוק שאנחנו קוראים גם כן בהפטרה של השבוע: "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". מגיע היום שבו אנחנו נגיע לסוף של החושך, הגלות הזאת, ואז מושיעים יעלו להר ציון לשפוט את הר עשיו, לגמור את כל העבודה שצריכים לעשות, להפוך את כל המציאות של העולם, שאומות העולם יכירו וידעו במציאות האמיתית של הקדוש ברוך הוא. ואז "והיתה לה' המלוכה", המלוכה של הקדוש ברוך הוא תיגלה בעולם, וזה בעצם מה שקורה. אז הרבי דיבר על זה שאנחנו רואים המאורעות שקורים דווקא בימים האלה, בתקופה הזאת. מה זה אומר לנו? דברים כאלה, מאורעות חובקי עולם, וקורים ככה ברגע, בשקט. יהודי שרואה את הדברים האלה, שומע את הדברים האלה, דבר ראשון הוא רואה גדולת השם. דבר ראשון זה מעורר אצלו להגיד את השבח והודאה לקדוש ברוך הוא על חסדו הגדול. יהודי כשרואה ניסים קורים בעולם הוא צריך להגיד תודה לקדוש ברוך הוא. צריך לחגוג את זה, לשמוח ולהיות בשמחה גדולה מצד אחד. שני, הנקודה השנייה והבעיה והעיקרית, זה צריך לחזק אצלנו את האמונה ואת החיים, את התקווה האמיתית שהנה זה משיח בא. כמו שחכמינו אומרים לנו

18:29 במדרש: אם ראית מלכויות מתגרות זו בזו, צפה לרגליו של משיח. מתי הייתה תקופה יותר גדולה ממלכויות מתגרות זו בזו כמו בתקופה האחרונה שאנחנו עדים לה? וזה שאנחנו רואים הבלגן שקורה בין אומות העולם והדברים המפתיעים שקורים, שהם בעצמם, כמו שאומרים, "למכה מצרים בבכוריהם", הגויים בינם לבין עצמם רבים, והם מביאים לנו את הכל מן המוכן. הדברים האלה שקורים בעולם מעוררים אצל כל יהודי את דברי המדרש שאומר, כשקוראים: אל תפחד, אל תיראו. הגיע זמן גאולתכם. כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, אומר המדרש על הפסוק בישעיהו: "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל אומים ועליך יזרח ה'". זוהי בעצם תמצית התקופה שאנחנו נמצאים פה. ומה עלינו לעשות? יפה מאוד. אנחנו מתחילים להבין שאנחנו בתקופה נפלאה, תקופה מיוחדת. מה זה אומר לנו? זה אומר לנו שאנחנו יהודים צריכים דווקא בימים האלה להתחזק, לחזק את עצמנו ולחזק יהודים שמסביבתנו, לעורר אצלם את הכוח, את התקווה, הביטחון והאמונה בביאת המשיח, לעורר אצלם להתחזק יותר ב-- בכלל בקיום המצוות, במיוחד בלימוד התורה, במיוחד בלימוד פנימיות התורה, כמו שדיברנו, חודש כסלו, חודש שקשור עם שמן. שמן מסמל את פנימיות התורה, שקשור עם אדמו"ר הזקן, עם י"ט כסלו, עם כל החגים והמועדים שיש בחודש הזה, שזה אומר לנו, כמו שהבעל שם טוב קיבל ממלך המשיח, "יפוצו מעיינותיך חוצה". זה הזמן שכל אחד ואחד מאיתנו צריך למסור את עצמו לתפקיד הזה, להשתדל להפיץ את מעיינות תורת החסידות ול-להגיד לעוד יהודי ועוד יהודי: בוא תלמד תניא, בוא תלמד תורת החסידות, בוא תקבל, תהנה מתורתו של הבעל שם טוב, כי דווקא בדרך התורה הזאת אנחנו נחיה. אנחנו מתכוננים, אנחנו

20:53 מתחילים להיכנס לאווירה, לאווירה של גאולה, לאווירה של משיח, ואז באמת יתקיים מה שכתוב בהפטרה שאנחנו קוראים בפרשת השבוע, פרשת וישלח. מתחיל בהתחלת ההפטרה, חזון עובדיה. כידוע שעובדיה היה גר מאדום. חזון עובדיה לאדום, כה אמר השם לאדום. הנבואה של עובדיה לאדום, לגלות שלנו, לכל אומות העולם, וכאן הוא אומר את הפסוק הנפלא בהתחלת ההפטרה: אם תגביה כנשר ואם בין כוכבים שים קנך, משם אורידך נאם השם. דבר ראשון מדבר לגאווה של שונאי ישראל ואומר להם: אם אתה תחשוב שאתה תגיע לשמיים ותוכל לעשות משהו, תדע לך שזה לא יקרה. משם אורידך נאם השם. ועד לסיום ההפטרה, שהוא מסיים בפסוק הנפלא על קיבוץ גלויות, מדבר על ספרד וצרפת ומזכיר כל מיני מדינות שמשמה הקדוש ברוך הוא יקבץ את עם ישראל, ואז הוא מסיים עם הפסוק הנפלא שדיברנו קודם: ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והייתה להשם המלוכה. ושנזכה שזה יהיה כבר באמת בימים ההם בזמן הזה, בחודש כסלו בשנה זו, שנזכה לראות את והייתה להשם המלוכה, והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד.