איך הופכים לשליח? הסוד שהרבי גילה בהתוועדות המיוחדת

00:00 אני רוצה לשתף אתכם היום עם התוועדות מיוחדת שזכיתי להיות נוכח בה לפני שלושים ושבע שנים, בשנת תשמ"ח, שבת פרשת תולדות. הייתה קביעות בדיוק כמו השנה הזאת. שבת פרשת תולדות חל בערב ראש חודש, שבת מברכים כסלו, ובאותה שבת היה כינוס, היה כינוס השלוחים. כי ידוע שעד היום ככה זה: בשבת מברכים כסלו מתאספים אלפים של שלוחי הרבי מכל מדינות העולם, מגיעים למרכז, ל-770, ברוקלין, ניו יורק, ושם מתוועדים כל השבת ואחרי שבת ולפני שבת, ומשהו מאוד, מאוד, מאוד מיוחד. באותה שבת הגיעו גם כן אלפים של אורחים מכל העולם. שבת מאוד, מאוד מיוחדת. ניקח בחשבון גם כן שזה היה ראש חודש כסלו, באותה שנה תשמ"ח היה גם כן עשר שנים מראש חודש כסלו תשל"ח, שבאותה שנה ראש חודש כסלו תשל"ח היה היום שבו הרבי יצא מכלל סכנה. הרבי היה במצב-- באותה-- בתשל"ח היה מצב של בריאות, סכנת נפשות, שברוך השם הרבי הצליח להתאושש ולחזור לביתו באותו ראש חודש כסלו, וזה נקבע אצל חסידים לכל הזמנים, לכל הדורות, ליום של סעודת תודה ושמחה וששון. אז באותה שנה תשמ"ח זה היה עשר שנים, אז כמובן שזה הוסיף לשמחה. גם כן, באותו שבוע הייתה בשורה גדולה שהספרים של הרבי הקודם, שהיה על זה ערעור ומשפט, גם כן יצא ניצחון והספרים היו אמורים לחזור באותם ימים למקומם, לספרייה של הרבי. אז כל זה כמובן, כל דבר הביא לשמחה והוסיף לשמחה הגדולה של אותם ימים. ההתרגשות הייתה גדולה בכלל כשהיה שבת כינוס השלוחים. תמיד זה היה שבת מרוממת ביותר. לראות אלפים של חסידים שמגיעים מכל קצווי תבל, מכל מקומות העולם. השלוחים של הרבי שהרבי השקיע בהם כל כך הרבה כוחות, והם אלו שהם

02:39 נמצאים כל השנה בכל מיני מקומות נידחים ורחוקים, ועושים את התפקיד להביא את אור היהדות לכל מקום, להפיץ את מעיינות החסידות בכל מקום בעולם, להכין את העולם למקום יותר טהור, מקום יותר קדוש ולהכין את העולם לביאת המשיח. אז כמובן שהשבת הזאת הייתה שבת מאוד מיוחדת. אה, אני זוכר במיוחד לראות את השמחה על פניו של הרבי. מי שהבחין ראה שהפנים של הרבי באותם ימים היו ממש בצורה אחרת לגמרי. היה מאור פנים, הייתה שמחה גדולה, התרגשות גדולה. בשבת אחרי הצוהריים, כדרכו בקודש, שבת מברכים, הרבי התוועד. ההתוועדות הזאת הייתה התוועדות מיוחדת במינה, ואני רוצה לשתף אתכם עם נקודות, לפחות כמה נקודות ממה שהרבי דיבר באותה התוועדות, כי אני חושב שהיא חשובה באותה מידה ועוד יותר גם כן בשבילנו בימים האלה, ולא רק בשביל השלוחים, אלא בשביל כל אחד ואחד מאיתנו. כפי שאנחנו נזכיר ונספר מה שהרבי דיבר, אנחנו נראה שהמסר הוא בעצם מסר חשוב ביותר, יקר ביותר, מסר מרומם, מסר מעצים, מסר שנותן כוח לכל אחד מאיתנו. הרבי פתח קודם כל בפרשת השבוע, פרשת תולדות. כשמדברים בקשר לשליחות, אז השליחות הראשונה שיהודי שולח יהודי לשליחות אנחנו מוצאים בפרשת תולדות, שזה הפסוק שכתוב באופן מפורש בסוף פרשת תולדות, "וישלח יצחק את יעקב". יצחק אבינו שולח את הבן שלו יעקב אבינו לחרן, והפסוק כותב, "וישלח יצחק את יעקב". יצחק שולח את יעקב, והוא שולח אותו למען-- ל-- לא רק כדי לברוח, כפי שקוראים את הסיפור, אה, עשיו רודף אחרי יעקב ויצחק ב-- בעצת רבקה אומר לו לברוח מהבית, מבאר שבע, ללכת לחרן, אלא המטרה האמיתית והפנימית והעמוקה, כמו שכתוב בפסוקים, ש-- שיחפש את השידוך שלו במשפחה, במשפחה, משפחת לבן, שזה היה

05:11 משפחה של רבקה, וכל הסיפור בהמשכים שכולנו יודעים איך שיעקב אבינו מגיע לחרן ושמה הוא בונה את הבית, הוא בונה את בית יעקב והוא בונה את הבית המיוחד עם רחל ולאה והשבטים וכל המשך הסיפור שנלמד בפרשיות הבאות. אז יש לנו את השליחות הראשונה בתורה. נכון שבפרשה הקודמת, חיי שרה, גם מדובר על שליחות. אברהם אבינו שולח את אליעזר, אבל שמה רואים ב-- את שתי פרטים. דבר ראשון, אליעזר לא היה יהודי. אליעזר היה עבד אברהם, אבל אליעזר לא נחשב, לא נחשב ליהודי, כמו שרש"י אומר, "אתה ארור ואני ברוך ואין ארור מתדבק בברוך", וזה נאמר על, על אליעזר למרות שהוא היה עבד מסור עם כל מה שאנחנו יודעים עליו, אבל הוא לא היה יהודי. דבר שני, הוא גם כן לא ממש מוגדר בתור שליח. אליעזר הוא עבד, "עבד אברהם אנכי". כל הפסוקים בפרשת חיי שרה כשמדברים על התפקיד של אליעזר לנס-- ללכת לחפש אישה ליצחק, אז הוא נקרא בשם עבד. "ויאמר העבד" וכולי. הכול זה עבד. אז הרבי נכנס להסבר מאוד מעניין, שההסבר הזה גם כן שופך אור על התפקיד המיוחד של השלוחים ולמה באמת השם המיוחד שקוראים להם בשם שלוחים. מה, מה, מה הסי-- מה העומק, מה הפירוש, מה התוכן של המילה הזאת? אז אם אנחנו מתבוננים, אז אנחנו נראה שיש הבדל מאוד גדול בין עבד לשליח. מצד אחד, גם עבד, גם שליח, שניהם הם אנשים שעובדים למען האדון. יש פה אדון, בעל הבית, והוא יש לו עבד שהעבד פועל בשבילו, עושה בשבילו, מתפקד בשבילו. אותו דבר גם שליח. על פי ההלכה בן אדם יש לו את היכולת לשלוח בן אדם אחר בתור שליחות ולהגיד לו, "אני שולח

07:19 אותך כדי שתעשה בשבילי פעולה מסוימת". יכול להיות פעולה של מצווה, יכול להיות פעולה של קנייה, כל מיני הלכות בדיני קניינים, בדיני קידושין וגירושין. הנושא של שליחות הוא נושא מאוד רחב בהלכה, במסכת קידושין, במסכת גיטין ועוד בהרבה מקומות בהלכה ובש"ס שמדברים על זה, והפתגם הידוע, מאמר חז"ל הידוע במסכת קידושין ובעוד מקומות, "שלוחו של אדם כמותו". השליח של האדם, אז הוא בעצם כמו המשלח. יש לו את כוח המשלח, ויש לו את היכולת לפעול דברים למען המשלח, לעשות המון דברים ופעולות ומצוות ועשייה, ויש בזה הרבה נושאים לדיון, אבל באופן כללי זו הנקודה. אז בעצם יש דמיון מאוד גדול בין עבד לשליח, אבל אם אנחנו נכנסים לעומק העניין, אז יש הבדל מאוד גדול. העבד, בעצם המהות של עבד זה ההתבטלות שלו. המהות של עבד זה שהוא קניין כספו, בלשון התורה, של האדון. הוא נחשב לקנייניו, ולכן מעשה העבד נחשב למעשה האדון. ובלשון הגמרא: מה שקנה עבד קנה רבו. דבר שנכנס לרשות העבד, אז באופן אוטומטי זה נחשב לרשות האדון. כי מכיוון שהעבד כל כולו מתבטל, כל המציאות שלו בטלה אל האדון, כנכסי האדון. אז דבר שנכנס ליד העבד זה כאילו נכנס ליד האדון. קנה עבד קנה רבו. ובנוגע לשליח, אבל רואים דבר מעניין, ובנוגע לשליח שאומרים שלוחו של אדם כמותו. הרי גם השליח עושה קניינים בשביל האדון, והוא עושה את הפעולות בשביל האדון, וזה נחשב לפעמים כמו שהאדון עצמו עושה את זה וכולי וכולי. אבל בנוגע לשליח, אומרים שהשליח צריך להיות בר דעת. לא כל אחד יכול להיות שליח. שליח, יש הלכות שלמות. השליח צריך להיות בר דעת. השליח צריך להיות יהודי.

09:41 זאת אומרת ששליח יש לו כללים מיוחדים שרק הוא יכול להיות שליח. מה אנחנו מבינים מזה? שבעצם כשאנחנו באים ואומרים שלוחו של אדם כמותו, זה לא ביטוי כל כך של התבטלות. אני נכסי האדון? לא, להפך. מדובר על בן אדם בר דעת, מציאות עצמאית, מציאות חשובה שבגלל שיש לו את המציאות החשובה הזאת יש לו ערך. אז לכן הבעל הבית יכול לסמוך עליו, לתת לו את הרשות לעשות בשבילו דברים. הוא סומך עליו, והפעולות שלו נחשבות לפעולות חשובות בשביל האדון. זאת אומרת, אם אנחנו מתעמקים בנושא, אז במידה מסוימת הפעולה של שליח, הכוח של שליח, זה הפוך מהכוח של עבד. בעבד ההדגשה זה השלילה, הביטול, ההיעדר, זה שהוא לא מציאות. יש פה אדון. בשליח להפך, נותנים לשליח יכולת שדווקא הוא, בגלל שהוא בן אדם חשוב ויש לו ערך ויש לו דעת, אז לכן יש לו את היכולת לפעול ולעשות. וזה נותן לנו הבנה מאוד מאוד עמוקה ונפלאה בפרשת תולדות ביחס לפרשת חיי שרה. זה שאליעזר היה... פעל את הפעולה של קידושין ואירוסין, והוא הביא את רבקה ליצחק. זה היה בתור עבד. עבד, כמו שאמרנו, בגלל שאליעזר היה עבד שהוא היה בטל לגמרי לאברהם אבינו, דמשק אליעזר, כמו שרש"י אומר, דולה ומשקה, הוא היה בהתבטלות מוחלטת לאברהם אבינו. אז בגלל שהוא היה נכסי, נכסי, נכסיו או איך שנקרא לזה, אז הפעולה של אליעזר עשתה שכל מה שאברהם אבינו היה צריך לעשות, אליעזר עשה את זה. כשאנחנו מדברים אבל בנוגע ליצחק ויעקב, מדברים על אב ובן. זה יעקב אבינו. אז השליחות, זה ששלח יצחק את יעקב, זה כוח של שליח, שלוחו של אדם כמותו, שנותן לו כוח, שהוא בר דעת ויש לו את

12:02 היכולת ויש לו את האפשרויות, ויש לו את כל התכונות אופי החשובות שלכן הוא יכול לעשות את התפקיד שהם צריכים לעשות. ומהו התפקיד? כמו שאמרנו, ללכת למקום של חושך, למקום של חרן, למקום של חרון אף של מקום בעולם, כמו שרש"י אומר, ושם לבנות את בית ישראל, שם להתחיל את כל התפקיד, כל הפעולה הנפלאה הזאת, להרים את השבטים, להקים את השבטים ולהביא את עם ישראל, לבנות את עם ישראל, לבנות את העתיד של עם ישראל. וגם כן, כמו שמובא בתורת החסידות, שכל העבודה של יעקב בבית לבן הייתה קשורה עם בירור הניצוצות. לקחת את הניצוצות, הקדושה שנמצאים במקום החושך, להרים אותם, להעלות אותם ולהביא אותם חזרה למקומם. אז זה בעצם המסר לכל אחד ואחד מאיתנו גם כן. כמו יעקב אבינו בשעתו, ככה כל יהודי נחשב לשליח. כל יהודי יש לו את הכוח של שליח. כשאנחנו אומרים שיהודי הוא שליח, אז כמו שאמרנו, יהודי הוא לא רק עבד. נכון שיש גם פסוקים שבני ישראל נקראים עבדי השם, אבל כאן ההדגשה היא לא בבחינת עבד, אלא דווקא בבחינת שליח. למה השם שליח דווקא? כי בזה מתבטא הכוח המיוחד. בזה מתבטאת הנקודה שהשלוחים, שבעצם כל יהודי הוא שליח של הקדוש ברוך הוא, כל יהודי הוא שליח של נשיא, נשיא דור. כמו שיצחק אבינו בשעתו הוא היה נשיא דור, הוא היה הצדיק הנשיא, ה-ה-המנהיג של עם, של עם ישראל באותה תקופה. אז כל יהודי בעצם הוא גם כן בבחינת שליח של נשיא דור, כמו שכתוב שיש בכל דור ודור ממשה רבנו. כל דור ודור יש את נשיא דור שהוא זה שהוא שולח את השלוחים. הוא שולח את האנשים עם התפקיד המיוחד. אז זה מה

14:10 שרוצים להדגיש פה. הכוח של שליח. שיהיה אדרבה, שרוצים ממך שאתה תשתמש עם הכוחות המיוחדים שלך, שתגלה את הכישרונות, את הכישורים המיוחדים שלך ותעבוד בכוחות שלך, בכישורים שלך, בצורה המיוחדת שיש לך, ואת זה תגלה בתפקיד, בשליחות הזאת. להביא את אור היהדות ואור התורה ואור החסידות לכל מקום בעולם. הרבי מתייחס אז למאמר חז"ל הידוע: רוצה אדם בקב שלו יותר מתשעה קבים של חברו. הגמרא אומרת שבן אדם מעדיף קצת, אבל שזה יהיה שלו, מאשר הרבה שזה יהיה של מישהו אחר. קב שלו. כאן אנחנו אומרים אותו דבר. אם אנחנו היינו אומרים שמה אנחנו עבדים, עושים את התפקיד בתור עבדות, אז בהדגשה של עבדות זה לא שלך, זה האדון. אתה לא שאלת, לא כלום, אתה בטל, אתה אין. כאשר אומרים שליח רוצים להדגיש דווקא להיפך. קב שלו, שיש לך כוחות מיוחדים, יש לך כישורים מיוחדים, יש לך דברים שרק לך יש, ואתה, יש לך תפקיד מיוחד ואתה צריך לפתח, לגלות את הכישורים המיוחדים שלך, שזה יהיה בעבודה, בתפקיד המיוחד, במקום המיוחד שאתה הגעת לעשות את המקום הזה, שזה יהיה מקום של יהדות ותורה. מצד שני, אבל באותו זמן, באותו דבר צריכים גם לשים לב להלכה, שיש הלכות של שליח, ששליח, נכון, שלוחו של אדם כמותו. מתי? כשהוא עושה את הדברים מתאים לרצון המשלח. ככה גם כן אומרת ההלכה שאם השליח לא עשה את הדברים כפי רצון המשלח, הוא קלקל. הוא עשה את זה בצורה אחרת. הוא עשה את זה באופן אחר, וכשהמשלח אמר לו לעשות כך והוא עשה באופן אחר, אז יש בהלכה שהמשלח יכול להגיד לשליח: אני שלחתי אותך לתקן, לא שלחתי אותך לקלקל. אז אם ברגע שהוא עושה

16:24 נגד או באופן הפוך או באופן לא רצוי, לא בצורה שמתאים לרצון המשלח, אז בוודאי שבאותו רגע הוא מפסיק להיות שליח. אז מעניין שמדגישים פה שני צדדים. מצד אחד, ודאי שלוחו של אדם כמותו. השליח צריך לדעת שהוא מגיע מטעם המשלח, בכוח המשלח וברצון המשלח, ולכן הוא צריך להיות תמיד צמוד. לדעת מה המשלח מבקש ממני, מה התפקיד שלי, מה הרצון שלי, שזה יהיה מתאים לרצון והתפקיד שהמשלח שלח אותי לפה, ורק אז השליחות שלי יש לה את הערך. אבל יחד עם זה בן אדם צריך לדעת. אבל כאן יש את הדבר הנפלא שצריך להיות בר דעת. צריך להיות בן אדם עם כוחות וכישרונות ולחשוב בדעת עצמו. לא להגיד כל דבר: לא יודע מה לעשות, אני רוצה שמישהו אחר יגיד לי, לפנות למשלח, תגיד לי מה לעשות בדיוק על כל צעד ושעל, אלא להפך, להשתמש עם הכוחות העצמאיים שלך כדי לכוון לרצון המשלח. וכאן הרבי הגיע לנקודה נוספת חשובה ביותר, מה שלומדים מהשליחות המיוחדת שיצחק שולח את יעקב. אנחנו מסתכלים בפרשת השבוע ובפרשת שבוע הבא, אנחנו רואים דבר נפלא ביותר, שכשיצחק שולח את יעקב לשליחות, הוא פשוט ממלא אותו, עוטף אותו עם ברכות נפלאות ביותר. ברכות יצחק. ואנחנו מוצאים את הברכות המיוחדות שיעקב אבינו השליח מקבל בשלושה מקומות. דבר ראשון יש את ויתן לך האלוקים, עוד לפני שהוא יצא לשליחות. בסיפור של ברכות יצחק, בסיפור המפורסם שהתורה מספרת לנו שעשיו רצה לקבל את הברכות, יצחק התחיל, חשב לתת את זה לעשיו, ואז הוא נתן את זה ליעקב, כמו כמפורסם ומבואר כל הנושא הזה. אז הברכות מגיעות ליעקב, הברכות הנפלאות והגדולות של ויתן לך האלוקים מטל השמיים, משמני הארץ ורוב דגן

18:33 ותירוש, יעבדוך עמים, ישתחוו לך לאומים, הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך, אורריך ארור ומברכיך ברוך וכולי. הברכות הכי נפלאות, כמו שכתוב בספרים שהברכות הכי נפלאות בתורה זה הברכות שיצחק אבינו נתן. אין ברכות יותר גדולות מזה, אבל זה לא מספיק. זה הברכות שלפני היציאה לדרך. כשיצחק כבר שולח אותו, וישלח יצחק את יעקב, עוד הפעם התורה מסיימת בפרשת תולדות, עוד הפעם ברכות. ויצחק אומר ליעקב, והוא אומר לו שכל ברכות שאברהם אבינו נתן, כל הברכות האלה אני נותן לך גם כן. והוא עוד פעם ממלא אותם ברכות גדולות ביותר, שהוא יוכל למצוא את השידוך שלו ושהוא יוכל להתברך בשפע. וכל הברכות כמו שכתוב בסיום הפרשה. ואם זה לא מספיק, אחרי שכבר יעקב יוצא לדרך והוא כבר נמצא באמצע הכביש, כמו שאומרים, הוא כבר נמצא באמצע הדרך, ואז הוא מגיע להר המוריה וכל הסיפור בטל. כמו שהתורה מספרת לנו בפרשה הבאה, שוב מתגלה לו הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו בחלום הסולם. כל הסיפור שנלמד בפרשה ויצא, והוא גם כן מברך אותו שוב בברכות גדולות ביותר. הנה אנוכי עמך ואני הולך איתך בדרך שאתה תלך, ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה, ונברכו בך כל משפחות האדמה ובזרעך, ועוד ברכות וברכות וברכות שאנחנו נלמד פרשה הבאה. אומר הרבי, וזוכר את זה כמו היום, כמה הרבי באותה התוועדות שפך ברכות לכל אחד ואחד שלוקח על עצמו את התפקיד הזה להיות חלק מצבא השלוחים, לצאת לעולם, לכבוש את העולם, להכין את העולם לימות המשיח, לעשות עולם של צדק ויושר, עולם של תורה ומצוות, עולם של יהדות, עולם של אור החסידות יאיר בכל פינה. הרבי אמר באופן כזה שכמו שראינו בשליח הראשון שהוא

20:44 קיבל כל כך הרבה שפע של ברכות בשלוש, שלושה מצבים: לפני שהוא יצא, כשהוא יצא וכשהוא כבר היה בדרך. אותו דבר כל אחד ואחד שלוקח על עצמו את התפקיד הזה להיות שליח ולצאת לכבוש את העולם ולהכין את העולם. אז שידע שיש לו ברכות כבר עוד לפני שהוא התחיל את השליחות הוא כבר קיבל ברכות, ומי שיפתח את העיניים יכול לשים לב שהוא קיבל כבר, יכול לראות בחיים האישיים שלו כמה וכמה ברכות שהתקיימו כבר. הן בנושאים של פרנסה, הן בנושאים של בריאות, הן בנושאים של שלום בית, הן בנושאים של ילדים, גם בדברים הגשמיים וגם בנושאים הרוחניים, הצלחה בלימוד בתורה, בעבודת השם. בהרבה דברים אתה יכול לראות ברכה נפלאה ביותר. רק תפתח את העיניים ותשים לב לזה ותראה כמה ברכה יש. לפעמים, אומר הרבי, הברכה זה לא רק הכמות של כסף שיש לך בכיס, זה גם כן לאיפה הכסף הולך. לפעמים בן אדם מרוויח המון כסף, אבל לדאבוננו הכסף לא הולך למקום מבורך, חס וחלילה. ולפעמים הבן אדם מרוויח קצת, אבל יש ברכה, ברכה בעיסה, ברכה בפרנסה שלו ועוד כל מיני ברכות. ואז כשהוא כבר מחליט לצאת לשליחות הוא מקבל שוב עוד שפע של ברכות, וכשהוא נמצא בדרך הוא רואה עוד ברכות נוספות. וכאן הרבי עוד פעם שפך ברכות על גבי ברכות לכל אחד מהשלוחים. והרבי סיים ואמר באותה התוועדות: כשמדברים על השלוחים, אז נכון שיש את הקבוצה של שלוחי קודש, קבוצת השלוחים שנבחרו באופן רשמי להיות מהשלוחים שנוסעים לייסד בתי חב"ד, לבנות מוסדות חינוך וכל מיני מקומות בעולם עד למקומות הכי נידחים. אבל האמת היא, אומר הרבי, בדור שלנו ובימים האלו, בתקופה הזאת כל אחד ואחד מאנשי הדור

22:48 בעצם הוא שליח. כל אחד ואחד שנמצא בדור שלנו ויש לו איזשהו סוג של יכולת השפעה. ומי אין לו? כל יהודי יש לו בעצם יכולת השפעה. אם יש לך איזשהו דבר מסוים, אתה צריך לדעת שאתה השליח של נשיא הדור. אתה השליח של משה רבנו שבדור, של יצחק אבינו שבדור. לצאת ולפעול ולעשות. אתה לא צריך לגמור, כמו שהרבי אמר הרבה פעמים, מ-א' עד ת' ורק אז לצאת ללמד. אם אתה יודע א', אתה כבר מלמד את ה-א'. אם אתה תדע את הב', אז גם תלמד את הב'. השליחות היא של כל אחד ואחד. כולנו היום, כל אנשי הדור הם בעצם שלוחים. זה נקודה מהתוועדות שזכיתי להיות שמה וזכיתי גם לראות. ואני מנסה עד כמה שאני יכול להעביר את הרגש של מאור הפנים, השמחה הגדולה, העידוד הגדול. באותה התוועדות הרבי גם הבטיח שהוא ייתן השתתפות מיוחדת, השתתפות כספית, בגלל שאחד הדברים הקשים הכי גדולים אצל השלוחים זה איך לממן את ההוצאות ואיך לממן את הדברים האישיים. אז הרבי גם כן אמר שהוא ייתן השתתפות ממשית של כסף לכל אחד מהשלוחים, דיבר על אחוזים. באותו כיוון הרבי אמר שחוץ מההשתתפות הכספית הוא גם כן רוצה לתת השתתפות של תורה, כי על השליח יש את התפקיד להפיץ את התורה. אז הרבי אמר שנדפס עכשיו לכבוד ראש חודש כסלו מאמר חסידות מיוחד שמסביר את כל הנסיעה של יעקב אבינו לחרן והשליחות המיוחדת של יעקב לחרן בצורה מאוד מאוד מיוחדת. זה בעצם מאמר חסידות שהרבי אמר בשנת תשל"ח, עשר שנים קודם לאותה התוועדות של תשמ"ח, התוועדות שהייתה קשורה עם הבריאות של הרבי, שהרבי אז אמר את המאמר הזה. מאמר נפלא וארוך שמסביר

24:48 את כל הסיפור של הליכת יעקב לחרן בשליחות האישית והמיוחדת שיש לכל יהודי בעולם לעשות את הדירה לקדוש ברוך הוא. אז הרבי הודיע בצורה מאוד נפלאה שלמחרת, ביום ראשון, הוא יחלק לכל אחד מהשלוחים את הקונטרס, את החוברת של המאמר הזה רק לשלוחים. אני זוכר בתור בחור צעיר הייתי שמה, עמדתי שמה באותה התוועדות ואני זוכר את ההתרגשות הגדולה על פני כל השלוחים. אבל אני זוכר גם כן את הקנאה האישית, קנאה בריאה, קנאה טהורה שהיה לי ולכל החברים שלי. היינו בחורים צעירים באותה תקופה. עדיין לא היינו שלוחים, היינו בחורי ישיבה. אבל להיות בכזאת התוועדות ולראות ולשמוע ולחיות את הרגעים האלה זה עורר אצל כל אחד ואחד מאיתנו את התשוקה, את הצימאון, את ההחלטה שזה מה שאנחנו רוצים לעשות בחיים שלנו. כל אחד ואחד מאיתנו וכל אחד בצורה שלו, באופן שלו, אנחנו נצא להיות שלוחי הרבי. להביא את הבשורה הגדולה של אור היהדות ואור התורה והבשורה הגדולה שהעולם כבר מוכן לגאולה, והתפקיד שלנו זה התפקיד הזה האחרון להכין את העולם לקראת קבלת פני משיח צדקנו תכף ומיד ממש. אני זוכר שאחרי ההתוועדות הזאת, כשהרבי יצא, הריקודים שהחסידים רקדו היו ריקודים בצורה נפלאה ביותר. אף אחד לא, לא, לא זז. 770, האולם הגדול היה מלא באלפי אנשים. תארו לעצמכם התוועדות של הרבי באותה תקופה, במיוחד כשהגיעו אורחים מכל העולם. היו אלפים באותו אולם, האולם הגדול של 770. אף אחד לא זז מהמקום שלו. הרבי יצא מההתוועדות. התחילו לנגן את הניגון השמח שנקרא אצל חסידים ניגון ראש חודש כסלו. ורקדו ורקדו ורקדו ורקדו שעות בלי הפסק. אף אחד לא רצה ללכת למרות שכבר ישבו שמה שעות על גבי

27:03 שעות. התוועדות ארוכה. התחילה בצהריים של שבת, נגמרה במוצאי שבת. אף על פי כן אף אחד לא זז. כולם רקדו בשמחה גדולה ונפלאה ביותר וככה נכנסו ליום הגדול של ראש חודש כסלו. ייתן הקדוש ברוך הוא שאנחנו, כמו שאומרים בנוסח הברכה שאומרים תמיד, בימים ההם בזמן הזה, כמו שהיה בימים ההם גם אנחנו נזכה לראות בימים ההם בזמן הזה קיום כל הברכות הגדולות והנפלאות לכל אחד ואחד מהשלוחים, שכל אחד מאיתנו ייקח על עצמו את התפקיד להיות שליח ולצאת לעולם ולהשתמש עם הכישרונות המיוחדים שיש לכל אחד מאיתנו. לפעול, להאיר ולהביא את אור היהדות והתורה לעולם, וככה להכין את העולם לקבלת פני משיח צדקנו. שיהיה לכולנו שבת שלום וחודש טוב. חודש כסלו, חודש של גאולה, חודש של שמחה, חודש של חנוכה, חודש של ראש השנה לחסידות. שנזכה כבר לאור הגדול של גאולה אמיתית ושלמה על ידי משיח צדקנו.