ל"ג בעומר מזווית שלא הכרתם - משמעותו העמוקה של היום לאור החסידות

00:00 מה יש ביום ל"ג בעומר שעושה אותו ליום כל כך גדול? יום כל כך שמח, אחד מהימים היותר שמחים בכל תפוצות ישראל. אנחנו רואים את זה בכל המדינות, בכל העיירות, בכל המקומות, בפרט בארץ ישראל וגם מחוצה לה. ביום ל"ג בעומר זה יום מיוחד ביותר. ריקודים, מדורות, שירה וזמרה, כינוסי ילדים. מהו הדבר? מה המשמעות? למה ל"ג בעומר הוא יום כל כך שמח? אנחנו מוצאים ומתחילים לחפש בספרי הקודש, גדולי ישראל, הדבר הוא לא כל כך ברור. בהתחלה אנחנו מוצאים את הנקודה הראשונה, שפסקו תלמידי רבי עקיבא למות. כך מובא בכמה גדולי הראשונים עדיין, וגם בספרי הפוסקים, שאנחנו יודעים שהיה בתקופה הזאת, קרתה המגפה הנוראה שהגמרא במסכת יבמות דף ס"ב מספרת על זה, שזה היה הקבוצה של תלמידי רבי עקיבא. לא סתם קבוצה, הקבוצה הגדולה ביותר, עשרים וארבעה אלף תלמידים שמתו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה, והקבלה היא ביד החכמים שביום ל"ג בעומר פסקו למות. טוב, זו סיבה למה להפסיק את האבלות. אנחנו יודעים שיש מנהגים שונים של צער ואבלות שנוהגים בימי ספירת העומר, אז אפשר להבין למה פסקו, למה מפסיקים מכל מיני דיני אבלות, אלו שנוהגים להפסיק. אבל השאלה פה היא למה אנחנו עושים את זה לא רק ליום שמפסיקים את האבלות, אלא אנחנו עושים את זה ליום של שמחה מיוחדת, שמחה של ריקודים וכל החגיגות שמסביב. זה הרבה יותר, הרבה מעבר לזה. אז בעצם מובא בספרי קבלה, בכתבי האר"י ז"ל ותלמידי האר"י ז"ל. אז מובא שהסיבה האמיתית ליום השמח הזה זה בגלל שהיום הזה הוא יום הילולה של רבי שמעון בר יוחאי. אנחנו מגלים שבספר הזוהר, בסוף ספר הזוהר, פרשת האזינו, אז הזוהר מספר באריכות על המאורעות

02:25 המיוחדים שקרו באותו יום, ביום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי. למרות שבזוהר לא כתוב מפורש שזה קרה בל"ג בעומר, אבל כן כתוב מפורט עם פרטי פרטים איך רבי שמעון בר יוחאי ביום פטירתו, שהוא אסף את החבריא קדישא, את התלמידים הכי קדושים וצדיקים שהיה לו, והוא גילה להם סודות התורה, והוא מספר שמה איזו שמחה גדולה הייתה באותו יום. רבי שמעון אמר שכל חייו הוא חיכה לרגע הזה שבו הוא מגיע להתאחדות הכי מושלמת עם הקדוש ברוך הוא, ובזוהר עצמו כתוב רבי שמעון אמר שהוא רוצה שישמחו יחד איתו, כי היום הזה הוא יום השמחה שלו. אז אנחנו מבינים שכאן טמון הסוד של היום הגדול של ל"ג בעומר. אבל גם פה אנחנו צריכים להבין למה באמת, מה באמת הסיבה לשמחה הגדולה הזאת בגלל שנפטר רבי שמעון בר יוחאי? בדרך כלל יום פטירה זה לא יום של שמחה. יום פטירה של צדיקים זה לא יום של שמחה. הנה בוא נבדוק ימי פטירה של צדיקים אחרים ואנחנו לא נראה שעושים חגיגה מזה. כולנו יודעים שיום ז' אדר זה יום הסתלקותו של משה רבנו. לא שמענו, לא ראינו בשום מקום בתפוצות ישראל שחוגגים את יום ז' אדר בצורה כזאת. מגיע ל"ג בעומר, יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, והנה פה עושים חגיגה שלמה כל העולם בכל תפוצות ישראל כמו שאמרנו. מה יש? מהו הסוד של רבי שמעון בר יוחאי? מהו הסוד של היום הזה ל"ג בעומר שזה באמת יום כל כך מיוחד וכל כך שמח? והשאלה הנוספת היא מהו השם הזה הילולה דרבי שמעון בר יוחאי? בעולם כולם קוראים את זה הילולה דרשב"י, יום ההילולה. המקור של המילה הילולה זה בזוהר.

04:32 בעצם בזוהר, איפה שהוא מספר את הסיפור איך שרבי שמעון בר יוחאי ביום האחרון שלו בעולם, שזה בעצם היה היום ל"ג בעומר, אז הוא קרא ליום הזה הילולה. הוא כך אומר: עולו ואתכנשו להילולא דרבי שמעון. זאת אומרת, הוא אומר בואו תיכנסו, הוא מזמין את התלמידים שלו ליום ההילולה שלו, וככה נשאר השם יום ההילולה. עכשיו, אם אתה מתבונן, המילה הילולה זה מילה ארמית שפירושו חתונה. בתלמוד, בגמרא, בכמה מקומות כשיש את המילה הילולה מתכוונים יום חופה, יום נישואין, יום חתונה כמו שרש"י מפרש במקומות שזה נאמר. וכאן נשאלת השאלה: יום פטירה, יארצייט, יום הסתלקות. איך זה הופך להיות ליום חתונה? יום הילולה? מה כאן ההסבר? אז כאן אנחנו ניכנס למשמעות הפנימית של יום ל"ג בעומר, כפי שזה התגלה בתורת החסידות, במיוחד במאמרי אדמו"ר הזקן מהראשונים, שמסבירים בצורה עמוקה ונפלאה. היום אנחנו נראה הסברים מעמיקים ונפלאים שאדמו"ר הזקן נותן לנו על המשמעות של היום הזה. כמו כמו שאמרנו, זה הכל השמחה של ל"ג בעומר, כפי שנראה מהספרים זה כבר היה הרבה שנים קודם, אבל כשהגיע האר"י ז"ל זה הפך להיות משהו יותר משמעותי. כל גדולי הקבלה וגדולי ישראל ועם ישראל שגר באותם שנים, הם מדברים לפני ארבע מאות שנים שגרו באזור הגליל. אז כל פעם יותר ויותר זה הפך להיות למנהג של של לנסוע למירון, ושם היו עושים את החלקה הידועה, תספורת הילדים עם שירה וזמרה ועם ריקודים וחגיגות, ומזמן לזמן זה נהיה דבר גדול יותר ויותר. אבל תורת החסידות, התחיל מהבעל שם טוב ותלמידיו הביאו את המנהג של ל"ג בעומר למקום הרבה יותר מרומם, הרבה יותר רחב, הרבה יותר נפלא, ואדמו"ר הזקן בעל התניא במאמריו שנאמרו בל"ג בעומר, נותן

06:54 לנו את ההסבר הנפלא והמעמיק שנותן לנו את המשמעות שנוכל באמת להבין וגם להתחבר מהמקום היותר פנימי ליום הגדול הזה. מה המשמעות של השמחה הזאת? אז אנחנו נעמוד היום על שתי נקודות: נקודת ההילולה. כמו שאמרנו, למה היום הזה נקרא בשם הילולה? והנקודה של היום ל"ג בעומר, מה אומר? מה, מה המשמעות של המילים האלה? שזה השם הנפוץ שכל עם ישראל קורא לזה ל"ג בעומר? מה יש במילים האלה ל"ג בעומר שנותן לנו את ההבנה בעומק הדבר של החג הנפלא הזה, ואנחנו נראה עד כמה גודל החג הזה. בעזרת השם אנחנו נדבר שביום הזה של ל"ג בעומר, כפי שכתוב בספרי החסידות ומיוסד על ספרי קבלה, שביום הזה מאיר אורו של משיח פה למטה בעולם הזה. ולכן נתחיל קודם כל עם המילה יום הילולה, כמו שאמרנו. הילולה זה חתונה. חתונה אנחנו מוצאים בגמרא בסוף מסכת תענית, כשהגמרא מדברת על יום מתן תורה, והמשנה האחרונה במסכת תענית: "צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעיטרה לו אמו ביום חתונתו וביום שמחת לבו". הפסוק בשיר השירים שמדבר על היום שהקדוש ברוך הוא קיבל את הכתר והעטרה שעיטרה לו ביום חתונתו, אומרת המשנה: מה זה יום חתונתו? זה יום מתן תורה. כלומר שיום מתן תורה, יום חג השבועות שבו ניתנה התורה, נחשב ליום חתונתו ויום שמחת לבו. זה יום החתונה. החתונה היא של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. התורה היא הכתובה שהקדוש ברוך הוא נותן לעם ישראל, את עשרת הדיברות ותרי"ג המצוות, שזה בעצם יום השבועות, יום חג מתן תורה, זה יום החתונה של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. ועל זה מסבירים לנו שמתן תורה היה בחג השבועות ואז ניתנה כל התורה.

09:21 כמובן שמתן תורה היה רק פעם אחת ויחידה ולא יהיה עוד פעם. גם כשמשיח יבוא לא יהיה עוד הפעם מתן תורה, כי אין צורך בעוד פעם מתן תורה. ביום של מתן תורה, ו' סיוון או ז' סיוון, כפי שהגמרא מדברת, ביום שקרה מתן תורה ניתנה כל התורה כולה על כל חלקיה, ואף על פי כן יש בזה שלבים. אנחנו רואים שהתורה, למרות שהיא ניתנה ביום מתן תורה, אבל היה לזה שלבים שונים. מה שניתן מיד בהתחלה, עשרת הדיברות, ואז היה לזה המשך, ועד ארבעים שנה שמשה רבנו היה עם עם ישראל, כל פעם התגלה יותר ויותר עד שקיבלנו את ספר התורה המושלם. אחרי זה יש תורה שבעל פה, ואחרי זה יש את ההתגלות של פנימיות התורה, סודות התורה. תורת הסוד, למרות שגם היא הייתה כלולה בתורה שניתנה בחג השבועות במתן תורה, אבל זה נשאר בסוד. זה היה סוד כמוס ונעלה מעיני כל חי. משה רבנו בוודאי ידע סודות התורה, אבל לקח המון שנים עד שתורת הסוד התגלתה בעולם בתור תורה שיודעים עליה. מיהו היה הראשון שהנחיל את תורת הסוד לעולם? זה היה רבי שמעון בר יוחאי. זאת אומרת, יותר מאלף שנים, או נגיד יותר מאלף חמש מאות שנים שהיה מאז נתינת התורה, הגיע התנא הגדול רבי שמעון בר יוחאי, והוא זה שהיה לו את החבריא, קבוצה של תלמידים בגליל, שאיתם הוא למד וגילה להם את הסודות הנפלאים של ספר הזוהר. אז כאן מתחיל הנושא הנפלא של התגלות פנימיות התורה, כמו שהזוהר בעצמו בפרשת בהעלותך קורא לזה נשמתא דאורייתא. הזוהר אומר: כמו שהאדם מורכב מנשמה ומגוף, גם כן התורה מורכבת מנשמה וגוף. יש חלק ההלכה שבתורה, הגוף של התורה, ויש חלק

11:35 הנשמה של התורה, פנימיות התורה. אז בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי התחילה התגלות פנימיות התורה. ורבי שמעון בר יוחאי בעצמו, היום הזה, היום האחרון, היום של רבי שמעון, הגיע לזמן הכי גבוה שלו, כמו שהוא בעצמו אמר: היום הזה הנשמה שלי מגיעה לשלמות ההתאחדות וההתמזגות בהקדוש ברוך הוא. "בחד קטירא אתקטרנא ביה בקודשא בריך הוא", כמו שהזוהר אומר, בקשר אחד ויחיד אני מתקשר עם הקדוש ברוך הוא, נשמתי יחידא ולהיטא בדביקותא. הנשמה שלי מגיעה עכשיו להתאחדות, לדביקות, ללהיטות בצורה הכי הכי נפלאה ועמוקה. אז באותו יום הוא גילה את הסודות הכי גדולים. הוא אומר: אני הולך לגלות לכם היום את הרזין דרזין, סודות שבסודות. ולכן יום ל"ג בעומר נחשב ליום שבו היה ההמשך לנתינת התורה. אדמו"ר הרש"ב כותב במאמריו: ל"ג בעומר הוא יום נתינת התורה של פנימיות התורה. כביכול ל"ג בעומר וחג השבועות הם יומיים, שתי ימים שהם המשך אחד לשני. וכאמור, להבהיר, זה לא שתי מתן תורה. מתן תורה היא אחת. בחג השבועות קיבלנו את כל התורה כולה, אבל החלק הסוד שבתורה לקח לו יותר זמן עד שהוא ירד לעולם בזכותו של רבי שמעון בר יוחאי. כמו שכתוב בספרי קבלה, שלרבי שמעון בר יוחאי היה את ניצוץ נשמתו של משה רבנו. זה מובא גם כן בזוהר בכמה מקומות. רבי שמעון בר יוחאי, יש חלק שלם בזוהר שנקרא רעיא מהימנא, רעיא מהימנא, הרועה הנאמן, שזה סודות התורה שרבי שמעון בר יוחאי קיבל ממשה רבנו, כמו שכתוב שברבי שמעון בעצמו היה בו ניצוץ של נשמתו של משה רבנו. פעם שאלו את הרבי למה אנחנו קוראים ליום הזה ל"ג בעומר? דבר מעניין, דרך אגב, אבל חשוב למה שאנחנו

13:46 אומרים פה. למה קוראים לזה ל"ג בעומר? הרי לפי המנהג הנפוץ המנהג הוא לקרוא להגיד לעומר, כשאומרים את הימים של העומר, אז אנחנו אומרים היום כך וכך ימים לעומר. ואף על פי כן החג הזה נקרא ל"ג בעומר. יש לזה כמה הסברים. הרבי אומר הסבר מאוד מעניין, שהמילים ל"ג בעומר, זה בגימטריה משה. ל"ג בעומר, אם כותבים בעומר בלי ו' כמו שזה כתוב בתורה, אז ל"ג בעומר זה בגימטריה שלוש מאות ארבעים וחמש, בדיוק כמו שמו של משה רבנו, כי רבי שמעון הייתה לו נשמה של משה, וזה מה שאנחנו רוצים לרמז בזה שאנחנו קוראים לחג בשם ל"ג בעומר ולא ל"ג לעומר, כי ככה זה יוצא בגימטריה שמו של משה. אז רבי שמעון בר יוחאי בעצם היה ההמשך למשה רבנו. הוא זה שזכה להוריד לעולם את הסוד, את הפנימיות, התורה, ולכן השמחה היא שמחת חתונה. כמו שחג השבועות נקרא יום חתונתו ויום שמחת ליבו. יום של שמחה. יום של חתונה. החתונה הגדולה של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל תחת ההר, בחופה של הר כגיגית, החופה של מתן תורה. אותו דבר ל"ג בעומר, ובאופן יותר עמוק, כי זה פנימיות התורה. כשהגיע הזמן רבי שמעון בר יוחאי קיבל את הרשות וזכה להנחיל, להוריד פה לעולם את האור הנפלא של סודות ופנימיות הנשמה של התורה. אז בוודאי שיום הזה הוא יום חתונה, לא סתם חתונה, חתונה של הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל במקום היותר עמוק, היותר פנימי בנשמה של התורה, ולכן השמחה פורצת כל גבולות. אנחנו רואים בחתונה היא השמחה הכי גדולה. בן אדם יש לו הרבה שמחות בחיים, שהקדוש ברוך הוא ייתן לכל אחד המון שמחות. יש שמחת ברית מילה,

15:48 שמחת בר מצווה, שמחת בת מצווה, שמחת שמחה של חתונה, ויש עוד הרבה שמחות וימים יפים בחיים שלנו. אבל אנחנו רואים בחיי היומיום אין שמחה כמו שמחת חתונה. בעצם הסיבה לזה היא כי בחתונה, כתוב בספרים, יש התגלות של כוח האינסוף. למה השמחה בחתונה היא באמת שמחה כל כך גדולה? כי בחתונה יש הארת האינסוף, התגלות אלוקית הכי גדולה, מה שמתבטא אחר כך בחיים, מה שנקרא בניין עדי עד, אומרים בברכות של תחת החופה, בברכות של שבע ברכות: והתקין לו ממנו בניין עדי עד. בניין עדי עד זה הכוח להוליד בנים ובני בנים, פרו ורבו. אז זה הכוח האינסוף הכי נפלא שאנחנו רואים פה למטה בעולם. ההתגלות, הכוח האינסופי של הקדוש ברוך הוא שמתגלה בשמחת הנישואין, זה עצמו גורם לשמחה בלתי מוגבלת. כשיש איזה אור בלתי מוגבל, אז השמחה שפורצת בנפש זה שמחה בלתי מוגבלת, וזה סיבת השמחה בחתונה. אז מזה אנחנו יכולים להבין מהי סיבת השמחה ביום ל"ג בעומר, שמתגלה הכוח האינסוף של הקדוש ברוך הוא בפנימיות התורה, בסודות התורה, וקיבלנו את זה פה למטה. וזה גם כן הסיבה למה זה היה בסוד כל כך הרבה שנים. כי גם תורת הסוד שרבי גילה, רבי שמעון בר יוחאי גילה אותו אז לפני קרוב לאלפיים שנה בארץ ישראל, בגליל. אז אנחנו רואים שאחר כך עוד הפעם נסתרה. עוד הפעם היה הסתתרות, הסתרה של פנימיות התורה. לקח עוד איזה אלף שנים עד שלאט לאט התחיל להתנוצץ פה ושם ניצוצות של קבלה, והכי מפורסם מהם זה באמת האר"י ז"ל. זה עצמו שדרכו יום ל"ג בעומר קיבל את המשמעות העמוקה הזאת של הילולא דרשב"י, והוא עצמו חגג אותה כמו שכתוב בפרי עץ חיים

17:59 בשער הכוונות, ספר הכוונות של האר"י ז"ל. אז משמה זה התחיל להתפרסם, תורת הקבלה בצורה יותר גלויה על ידי ישיבות של קבלה, ועד שהגיע הבעל שם טוב ותלמידיו והרב המגיד ממעזריטש ואדמו"ר הזקן ותלמידי הבעל שם טוב, שהם הפכו את תורת הקבלה, תורת פנימיות התורה לנחלת הכלל. והיום אנחנו יכולים לראות איך שבכל תפוצות ישראל בעצם חוגגים את היום הזה של ל"ג בעומר. אבל כאן אם כך, אנחנו יכולים להבין גם כן את המשמעות. משמעות היא כאן משמעות נפלאה ביותר. זה אומר שכל שנה ושנה ביום הזה של ל"ג בעומר חוזר ומאיר מאורו של רשב"י, מאורו של הל"ג בעומר ההוא הגדול. זאת אומרת שכל שנה ושנה ל"ג בעומר זה יום החתונה, יום הנישואין, היום שבו מתגלה הכוח האינסוף להתגלות פנימיות התורה לעולם. עכשיו ניכנס לכמה מילים על השם ל"ג בעומר, וכאן יש הסבר מעמיק ונפלא מהאדמו"ר הזקן. אומר האדמו"ר הזקן ככה: הרי יש כלל, ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא. אין דבר שלא מרומז בתורה. איפה מרומז בתורה הנושא של ל"ג? למד גימל. המילה למד גימל, אם אנחנו קוראים אותה בצורה הפוכה, זה גל. מה יש במילה גל בתורה? אז יש לנו פסוק אחד בתורה ויש לנו פסוק בתהילים. שני הפסוקים, אם אנחנו נתעמק בהם, נראה את הקשר הנפלא עם רבי שמעון בר יוחאי. הפסוק בתורה שזה הבסיס, זה הסוד, זה הרמז ליום של ל"ג בעומר, זה הפסוק "עד הגל הזה ועדה המצבה". יעקב נמצא בבית לבן. בית לבן זה הסמל של חושך, של רמאות, של כל מה שהפוך מההתנהגות של היהודי, התנהגות תורנית. לבן הארמי, לבן הרמאי. יעקב אבינו נמצא בתוך כל החושך הזה והוא מקים את הבית שלו, מקים

20:26 את הבית היהודי, מתחתן עם הבנות של לבן ומוליד שתיים עשרה שבטים ומעמיד את ה-- ואז מגיע הזמן-- מעמיד את בית ישראל, ואז מגיע הזמן שיעקב אבינו בורח עם כל משפחתו וכל הצאן שלו מבית לבן, ובאמצע הדרך לבן שם לב והוא רודף אחריו. ואז יש את הסיפור בסוף פרשת ויצא שלבן רודף אחרי יעקב, פוגש אותו, ואחרי כל הדו־שיח שהיה ביניהם הם מחליטים לעשות גל. גל של אבנים. לוקחים אבנים, עושים גל, עושים סעודה ואז הוא עושה איתו ברית. הוא עושה איתו ברית, יחד לבן ויעקב, והוא אומר לו: "אני לא עובר את הגל הזה, אתה לא תעבור. עד הגל הזה ועדה המצבה, אם אני לא אעבור ואתה לא תעבור לרעה." כלומר, יש פה איזה גל שעושה הפסק, מחיצה בין לבן לבין יעקב. לבן נשאר בצד הזה, יעקב בצד הזה. אנחנו לא נפריע אחד לשני. המילה גל זה ל"ג בעומר. מה זה מסמל? זה הפסוק הראשון. הפסוק השני זה "גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך". פסוק בתהילים קי"ט אומר לנו הפסוק "גל עיני ואביטה נפלאות". עוד פעם המילה גל. בוא נדבר קודם על הגל הראשון ואז נגיע לגל השני ונראה בצורה הנפלאה ביותר איך שזה נותן לנו את המשמעות של היום הזה. הגל שיעקב עושה עם לבן. למה הוא עושה גל? אנחנו מבינים שהוא רצה להגיד: יש פה מחיצה. אני לא יפריע לך, אתה לא תפריע לי, כל אחד נמצא במקום שלו. אז למה גל? גל זה אבנים שזורקים אחד על גבי השני. זה לא יישאר ככה. בסוף הגל הזה יתבטל. לא עדיף לבנות קיר, חומה, משהו יותר מוצק, משהו יותר קבוע? מה היה חסר ליעקב להגיד: בוא נעשה פה

22:32 חומה בינינו? לא, הוא אומר: לא, חומה לא. אני רוצה גל. מה ההסבר? אז כאן טמון כל היסוד. לבן מסמל את הסמל של גשמיות, חומרניות עד לקליפה וסטרא אחרא טמאה. יעקב מסמל את הקדושה, את האלוקות, את התורה, את המצוות, את כל מה שזה קדוש. יעקב אבינו אומר ללבן: אנחנו עושים גל, צריכים להבדיל, צריכים לעשות מחיצה בין העולם הגשמי לעולם הרוחני, בין העולם הגשמי לעולם האלוקי. אי אפשר שהדברים יהיו מעורבבים כמו שזה היה עד עכשיו. צריך לעשות מאוד, מאוד ברור מה קדוש ומה טמא, מה זה אור ומה זה חושך. מצד שני, מהי המטרה? למה צריך להיות מחיצה בין הגשמיות והרוחניות? לא כדי שזה יישאר ככה לאורך ימים. סוף כל סוף המטרה היא לזכך את הגשמי, להפוך את העולם הזה לדירה לקדוש ברוך הוא. המטרה הסופית היא להפך, שלא יישאר המחיצה הזאת. המטרה היא שהאור, הקדושה יאיר בתוך המציאות של הגשמיות והחומריות וירומם אותה. בשביל זה צריכים גל. אם אין לך את הגל הזה, אם אין לך את המחיצה הזאת, אם אין לך בירור מה זה חומרניות, מה זה גשמיות ומה זה אלוקות, מה זה רוחניות, אז הכל מעורבב אצלך, אז אתה לא יכול לשלוט על החומר. בן אדם שאצלו הכל מעורבב בלב וזה אין לו, לא יודע בדיוק מה קדוש ומה לא, הוא חי בעולם של תערובת. כולנו יש לנו גם גוף וגם נפש. כולנו יש לנו נפש אלוקית, נפש בהמית, יצר טוב, יצר הרע. אבל אם אנחנו לא עושים קודם כל מחיצה שיבדיל בצורה ברורה אז הכל מתערבב. בוודאי, אנחנו אנשים שיש לנו נשמה אלוקית, ומצד הנשמה אנחנו לומדים תורה ומקיימים מצוות, מתפללים. יש לנו

24:40 גם גוף, וזה אומר שצריך לאכול וצריך לעשות עסקים וצריך להיות בעולם וצריך להיות חלק מהעולם. אבל אם אין לך מחיצה אז הכל נהיה בלגן. אז דבר ראשון צריכים לעשות מחיצה, לעשות בירור מה המציאות, מה הם החיים של קדושה וטהרה ומה זה דברים של גשמיות. ויהודי הוא לא חומרני. יהודי הוא בן אדם שאצלו התורה, המצוות, האור האלוקי, הרוחניות, הנשמה זה הדבר העיקר אצלו. גשמיות זה דבר טפל, אבל המטרה היא לא לשבור את הגוף, לא לבטל את החומר, לא לברוח מהעולם ולהתנתק ממנה בצורה תמידית. זה לא המטרה. להפך, המטרה היא זה לעשות מהגשמיות שיהיה כלי לרוחניות, לגלות את האור האלוקי בתוך החומר, בתוך המציאות, ושבתוך הגשמיות של העולם האור האלוקי יאיר. שיהודי גם כשהוא הולך ברחוב, כשהוא אוכל, כשהוא מתעסק, כשהוא עוסק את הדברים הגשמיים, ששם יאיר בו האור של תורה ומצוות, האור האלוקי. הכוח הזה זה מה שיעקב אבינו אומר: גל. המטרה היא בעצם היא לא בהבד- הבדלה מצד עצמה. המטרה היא שמתוך ההבדלה יבוא החיבור הנכון, החיבור האמיתי שהגשמיות יתהפך לרוחניות. הסוד הזה גילה רבי שמעון בר יוחאי. ל"ג בעומר, גל. רבי שמעון בר יוחאי, שהוא גילה את הסוד, את פנימיות התורה, הוא גילה את העומק של המחיצה הזאת. היום יש מחיצה בעולם, ודאי, וחייב להיות המחיצה. אבל מיהו זה שגילה את העומק? איך יהודי יכול לחיות בעולם? רבי שמעון בר יוחאי, על ידי תורת הזוהר, תורת הסוד, פנימיות התורה, נתן לנו את הכלים להסתכל על המציאות ולראות בתוך המציאות של העולם את האור האלוקי. פנימיות התורה מדברת לנו, מסבירה לנו איך שהחומר הוא משהו אחר לגמרי, לא מה שהעיניים הגשמיות שלך רואה. להפך, אתה מסתכל

26:52 על העולם בעיניים של רבי שמעון בר יוחאי. בעיניים של פנימיות התורה אתה מבין איך שכל העולם בעצם יש לו את היכולת להפוך להיות לדירה לקדוש ברוך הוא, וזה התפקיד של היהודי. ולכן גל, יש פה גל. הגל זה לא קיר, זה לא חומה, זה רק גל בלבד. חייבת להיות הבדלה בין החומריות, הגשמיות, לרוחניות, ואז היהודי יכול באמת להיות בעל הבית על העולם ולגלות בתוך המציאות של העולם את האור האלוקי. זה אחד מהנקודות העיקריות של"ג בעומר מלמד אותנו: איך שיהודי אין אצלו שתי רשויות, אין אצלו שתי מחיצות, אין אצלו שני סוגי חיים. כאן אני לומד ומתפלל ואני איש קדוש. כשאני יוצא ברחוב אני בן אדם אחר לגמרי. היה יהודי בביתך וגוי בצאתך. אין כזה דבר שתי רשויות, שני עולמות. רבי שמעון בר יוחאי גילה את האחדות הנפלאה דרך הגל הזה, שבצד אחד ודאי שרוחניות וגשמיות זה לא בלגן אחד גדול. יש פה עולם רוחני ועולם גשמי, ואז אנחנו יכולים לאחד אותם ולעשות את הגשמי כלי לרוחני. ואז מגיעה הנקודה השנייה: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. הכל מתחיל מהתורה כדי שנוכל להסתכל בצורה הנכונה, עם העיניים הנכונות, על העולם, ולראות איך שהעולם באמת הוא מקום אלוקי, מקום שבו יש השראת השכינה, ולהפוך את המציאות של הגשמיות לאלוקות. זה מתחיל מהתורה. גם בתורה אנחנו אומרים: גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך. הבקשה של ל"ג בעומר, הבקשה של רבי שמעון בר יוחאי: גל עיני. לפתוח את העיניים, שהעיניים שלי יהיו עיניים שלא רואות רק את הדברים בצורה שטחית, רדודה. נפלאות מתורתך. בתורה יש גם שני חלקי התורה. יש את חלק הנגלה, חלק ההלכה, ויש את החלק הפנימיות, הסוד. לפעמים

28:56 בן אדם מסתכל על זה כמו שתי תורות שהן לא קשורות אחת לשנייה. כשאני לומד הלכה זה הלכה. זהו, יבשה. אתה לומד גמרא, לומד הלכה. שם יש לך ראש של גמרא, אין משהו אחר. לומד מוסר, לומד סוד, לומד חסידות, לומד פנימיות התורה. עכשיו אני מתעסק עם דברים רוחניים. כביכול שתי תורות. רבי שמעון בר יוחאי, אצלו ראינו ששתי התורות היו תורה אחת. רבי שמעון בר יוחאי הוא נמצא ברוב המשניות. הוא היה מגדולי ההלכה, מחמישה תלמידים של רבי עקיבא שהעמידו תורה שבעל פה. תורת ההלכה ברובה מיוסדת על רבי שמעון בר יוחאי וחבריו, תלמידי רבי עקיבא, ואותו רבי שמעון בר יוחאי הוא זה שגילה את הזוהר, פנימיות התורה. הוא גילה לנו איך שהם בעצם תורה אחת. אין פה שני דברים, וזוהי הבקשה של ל"ג בעומר: גל עיני, שהקדוש ברוך הוא יגלה, יפתח את העיניים, ואז אני אוכל לראות נפלאות מתורתך, מתוך תורת הנגלה, מתוך ההלכה, מתוך ההסתכלות בתורת הנגלה, ושמה לגלות את הסוד, את פנימיות התורה. שאין פה שתי תורות. זו תורה אחת ממש. אחד מהדברים הנפלאים שאנחנו ראינו בהתגלות תורת החסידות, במיוחד בתורת החסידות חב"ד, במיוחד בתורתו של הרש"ב, אנחנו רואים שהוא תמיד דיבר בצורה כזאת שהוא הראה לנו איך שבתוך הנגלה בתורה נמצא פנימיות התורה. בתוך פנימיות התורה נמצא נגלה בתורה. חיבר בצורה נפלאה ביותר את שני חלקי התורה, וזה בעצם הסוד של היום הגדול, סוד השמחה של היום הגדול הזה, ל"ג בעומר. ביום הזה של ל"ג בעומר זה היום שכל אחד ואחד מאיתנו צריך להתחנן ולבקש מהקדוש ברוך הוא ולהגיד: היום, ביום של רבי שמעון בר יוחאי, ביום של מתן תורה של פנימיות התורה, נבקש

30:57 מהקדוש ברוך הוא שיהיה גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, שהשם יפתח לנו את העיניים, יזכך לנו את הראייה, שנוכל לראות את פנימיות התורה בתוך נגלה בתורה, ואז באמת גם כן נוכל להסתכל על העולם בעיניים הנכונות. איך שהעולם בעצם הולך לתוך התהליך הזה, לקראת התהליך הגדול של ביאת משיח, שאז העולם הגשמי עצמו יאיר בו האור האלוקי. שיראו, כמו שהזוהר מסביר באריכות בהרבה מקומות, שבביאת המשיח כל העולם יימלא באור התורה, באור האלוקי. שאפילו ילדים קטנים, אומר רבי שמעון בר יוחאי, שבימות המשיח וגם בימים בתקופה שבסמיכות לימות המשיח, גם רביא, רביא קטנים, ילדים, יהיה להם את היכולת להבין ולהשיג בפנימיות התורה, כמו שאנחנו מתחילים כבר לראות בדור האחרון עד כמה פנימיות התורה הולכת ומתפשטת ומתגלה בצורה כל כך נפלאה ובלי, בלי גבולות. וכל זה אומר לנו את הסוד של היום הזה, ל"ג בעומר, גם כן בקשר להכנה לאור הגאולה. כתוב בספרי קבלה, מובא הסיפור בתלמיד אחד מתלמידי האר"י ז"ל, קראו לו ר' אברהם. הוא היה מקובל גדול מתלמידי האר"י ז"ל שגר בצפת, והוא היה מאלו שהיו בוכים הרבה על חורבן בית המקדש. והוא היה מנהל את המניין של תיקון חצות בצפת, מעיר את האנשים לתיקון חצות. הייתה לו נשמה מיוחדת, שהיה בוכה הרבה ומקונן על החורבן והגלות. הוא היה נוהג להגיד את התפילה שנוהגים אצלנו להגיד את זה רק בתשעה באב בתפילת מנחה, התפילה המפורסמת נחם, תפילה שאומרים בעמידה של תפילת מנחה בתשעה באב, הוא היה אומר את זה כל יום. כל יום ויום היה אומר את זה. זה היה אצלו חלק מהתפילות. מתפלל על החורבן, מתפלל על הגאולה. פעם אחת גם בל"ג בעומר הוא גם

33:03 אמר את זה, ואז התגלה אליו מורו האר"י ז"ל בחלום ואמר לו שרבי שמעון מאוד כועס עליו. איך זה שבל"ג בעומר אמרת את תפילת נחם? והשאלה שהוא שאל לכאורה, מה זאת אומרת? הוא אומר את זה כל יום. הוא אמר את זה גם כן בימים אחרים שהיו ימים של חג, ולמה אף על פי כן הוא לא קיבל על זה שום עונש ושום, ושום קפידא. אבל בל"ג בעומר הוא לא היה אמור להגיד את זה, ואז מוסבר ההסבר לזה כי בעצם ביום ל"ג בעומר, מצד כל מה שהסברנו עד עכשיו, זה מובן שיום ל"ג בעומר זה יום שבו מאיר אורו של משיח. רבי שמעון בר יוחאי, שהיה לו ניצוץ של משה רבנו, הוא זה שגילה את פנימיות התורה פה למטה. הוא זה שהתחיל להכין את העולם לקראת האור הגדול של התגלות פנימיות התורה, תורתו של משיח. כבר זה התחיל הכל בל"ג בעומר, ולכן ביום ל"ג בעומר זה יום שבו מאיר בעולם יום הארת המשיח. ביום כזה יהודי לא אומר נחם. ביום כזה יהודי לא בוכה על חורבן בית המקדש. בפרט יהודי שלומד תורת הקבלה צריך ביום הזה להרגיש את אורו של משיח שמתגלה בעולם. שהקדוש ברוך הוא יעזור שהשנה הזאת נזכה באמת כבר להיות ביום ל"ג בעומר בתוך ההתגלות הזאת, שנוכל לראות את זה בעיני הבשר שלנו. גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך, שנזכה כבר לראות את הגאולה השלמה ולשמוע את סודות התורה מפיו של משיח, ושאורו של משיח יאיר פה למטה בעולם הזה הגשמי בבניין בית המקדש השלישי במהרה בימינו, אמן.