שביעי של פסח - משמעותו העמוקה של החג לאור החסידות

00:00 האדמו"ר הצמח צדק פעם בהתוועדות של שביעי של פסח דיבר על גודל היום, חשיבות היום של שביעי של פסח. הוא אמר, יום שביעי של פסח הוא ראש השנה למסירות נפש. ראש השנה זה בא' תשרי, אבל ראש השנה של מסירות נפש זה ביום שביעי של פסח. היהודי הראשון אחרי יציאת מצרים שעמד במסירות נפש היה נחשון בן עמינדב. כולנו יודעים, שביעי של פסח זה היום שבו לפי המדרש, לפי מה שכתוב בתורה, זה היה היום של קריעת ים סוף. כמו שרש"י אומר לנו בפרשת בשלח, שלפי החשבון שעם ישראל יצא ממצרים ביום הראשון של פסח, יום ט"ו בניסן, ולקח שבע ימים עד שעמדו על הים, ואז בליל שביעי של פסח זה היה הלילה ההיסטורי שבו התורה מספרת לנו: "רוח קדים עזה כל הלילה", ואז לפנות בוקר שה... נפתח... "ויט משה את ידו על הים והים נפתח". ואז היה הסיפור של מסירות נפש של שבט יהודה ובראשם נחשון בן עמינדב, כמו שהגמרא במסכת סוטה מספרת לנו את הפרטים. "בצאת ישראל ממצרים", וכתוב בהמשך, "היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו". מה קרה בצאת ישראל ממצרים? "היתה יהודה לקדשו ישראל ממשלותיו". שבט יהודה, מה קרה במיוחד? אז הגמרא מספרת שעם ישראל עמדו על הים ואז נוצר מצב שהם לא ידעו איפה הולכים. מאחורה עמדו כל המצרים ורדפו אחריהם. מקדימה היה ים סוף. מהצדדים ראו את המדבר הגדול והנורא. ואז, כמו שידוע ומסופר במדרשים שעם ישראל נחלקו לארבע כיתות. היו כאלה שאמרו נחזור למצרים, היו כאלה שאמרו ניפול לים, היו כאלה שאמרו נלך למלחמה, היו כאלה שאמרו נעמוד ונתפלל, ואז הקדוש ברוך הוא אמר על ידי משה רבנו, "דבר אל בני ישראל ויסעו". לא

02:27 זה ולא זה. אף אחד מארבע כיתות זה לא הדרך. תמשיכו הלאה. "דבר אל בני ישראל ויסעו. השם ילחם לכם ואתם תחרשון". ואז איפה הולכים? ויסעו. קם נחשון בן עמינדב ואיתו, יחד איתו השבט שלו, שבט יהודה, וקפץ לתוך הים. השם אמר ויסעו, ממשיכים הלאה. ואז כשהגיע עד שהפה שלו הגיע למים, אז ויט משה את ידו, נפתח הים, ואז קרה הנס הגדול, הנס ההיסטורי של קריעת ים סוף, שזה בעצם הנס של ליל שביעי של פסח. אז אנחנו חוגגים ביום שביעי של פסח את הדבר הזה. אמר האדמו"ר הצמח צדק, מאז ועד היום שביעי של פסח זה ראש השנה למסירות נפש. היהודי הראשון שמסר את נפשו. הפירוש מסירות נפש פירושו שאנחנו מוסרים את הרצון שלנו. מסירות נפש זה לא כמו שיש כאלה שחושבים שהפירוש מסירות נפש זה למות למען הקדוש ברוך הוא. מסירות נפש פירושו לחיות למען הקדוש ברוך הוא. מסירות נפש פירושו למסור את הרצון. נפש פירושו רצון. נפשי. "אם יש את נפשכם", כמו שכתוב בפרשת חיי שרה. האם אתם רוצים? נפש זה הרצון. מסירות נפש, למסור את הרצון. היהודי הראשון בעצם שמסר את נפשו, אמר הרבי הצמח צדק, היה אברהם אבינו. אברהם אבינו קפץ לתוך האש בשביל הקדוש ברוך הוא. כולנו מכירים את הסיפור של אברהם אבינו בכבשן האש. הוא היה היהודי הראשון שהוא האב של כל עם ישראל. אבל זה היה בתחילת עם ישראל עוד לפני מתן תורה. אבל מי היה היהודי הראשון אחרי יציאת מצרים, כשבני ישראל היו לעם ואז היו צריכים לרגע של מסירות נפש למלא את רצון השם? הקדוש ברוך הוא אומר ויסעו. איך ממשיכים הלאה? זה היה נחשון בן עמינדב. וכשאנחנו אומרים, אמר

04:38 הצמח צדק, בתפילה "באנו באש ובמים", אברהם אבינו שהוא בא באש ונחשון בן עמינדב שבא במים, והם הסמל לעם ישראל. איך יהודי צריך למסור את עצמו לקדש את שמו של הקדוש ברוך הוא בעולם. אז בראש... ביום שביעי של פסח זה היום שבו יהודי שואב. מה זאת אומרת ראש השנה למסירות נפש? ראש השנה, כמו שחסידות מסבירה, ראש זה כביכול לא רק התחלה, זה הראש. כמו שהראש משפיע חיות לכל הגוף, לכל האיברים, אותו דבר יש בימות השנה ימים שמבחינת ראש, מהיום הזה יש השפעה לכל ימות השנה. בשביעי של פסח, כשיהודי יודע שביום הזה זה היום של קריעת ים סוף, זה היום שבו כל הנס הגדול הזה של קריעת ים סוף חוזר על עצמו כל שנה ושנה, אנחנו חוזרים וחוגגים את הדבר הגדול הזה, מתעורר אצל כל יהודי כוח המסירות נפש שנחשון בן עמינדב לימד אותנו, ומזה אנחנו שואבים כוח למסירות נפש לכל הדורות. אמר האדמו"ר הריי"צ בהתוועדות כאשר הוא סיפר את זה, הוא סיפר גם כן שהאדמו"ר הזקן עוד לפני הצמח צדק, הסבא של הצמח צדק, האדמו"ר הזקן, אמר פעם למשפחתו בהתוועדות של סעודת החג של שביעי של פסח, הוא אמר להם תיקחו חסידות, תיקחו טהרה ליום הזה, בלילה זה שביעי של פסח לכם, לילדים שלכם, לנכדים שלכם, לדורי דורות. זה הלילה, זה היום שביעי של פסח. זה יום שבו יש התגלות אור אלוקי בצורה נפלאה ביותר, שאת זה אנחנו לוקחים עם כוח על כל השנה כולה. להיות יהודים של מסירות נפש, יהודים שמוסרים את עצמנו למען רצון השם. מה יש ביום שביעי של פסח? היום אנחנו נדבר קצת. להיכנס לעומק הדבר, להבין את המשמעות העמוקה של יום

06:58 שביעי של פסח, יום קריעת ים סוף. מה זה אומר לנו? לכל יהודי? וכמובן כאן אנחנו נגיע גם כן לסוד הגדול והעצום שגילה מורנו הבעל שם טוב הקדוש בקשר ליום הזה, שביעי של פסח ויום אחרון של פסח. בחוץ לארץ זה שני ימים. בארץ ישראל זה יום אחד שביום הזה מאיר בעולם גילוי הארת המשיח. אחד מהסודות הנפלאים שקיבלנו ממורנו הבעל שם טוב, שביום אחרון של פסח יש התגלות של הארת המשיח בעולם, ולכן גם כן הבעל שם טוב הנהיג לעשות סעודה מיוחדת בסוף היום של שביעי של פסח ואחרון של פסח בחוץ לארץ. סעודה מיוחדת שבסעודה הזאת אחרי תפילת מנחה בסוף היום נוטלים ידיים ואוכלים מצות. ואז הגיע גם כן אדמו"ר הרש"ב והוא הנהיג שיחד עם המצות גם כן לשתות ארבע כוסות של יין כמו שעושים בליל הסדר. אז גם כן ביום אחרון של פסח עושים סעודה מיוחדת ושותים ארבע כוסות של יין יחד עם המצה, שזה הוא אמר שזה בקשר לארבע כוסות של הגאולה העתידה, כמו שיש ארבע כוסות של יין בתחילת החג בקשר לניסים, לארבע לשונות של גאולה של גאולת מצרים, אז יש גם כן ארבע כוסות כנגד הכוסות של גאולה עתידה, גאולת המשיח, כמו שהוא מביא בפסוקים ביחזקאל הנביא שמדבר גם כן על הניסים של גאולת המשיח, וגם שם יש ארבע ביטויים של כוסות של גאולה. ולזכר העניין הזה, בתור הכנה, מכיוון שבאותו יום, באותו זמן של שביעי ואחרון של פסח, מאיר הארת המשיח בעולם, אז על ידי הסעודה שאנחנו אוכלים את המצות ושותים את היין, זה מעורר אצל כל אחד ואחד מאיתנו לחיות את הגאולה ממקום יותר מוחשי, אמיתי, ולעורר אצל כל אחד מאיתנו את האמונה

09:16 והביטחון שבאמת בקרוב נזכה שנוכל לראות את הגאולה האמיתית והשלמה בעיני הבשר שלנו, ויתקיים כל הפסוקים וייעודי הגאולה, וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר, שנוכל לראות את ההתגלות של מלך המשיח. אז מה באמת יש? מה כל זה קשור אחד עם השני? אמרנו שביעי של פסח, יום קריעת ים סוף. שביעי של פסח זה היום שבו נחשון בן עמינדב קפץ לתוך הים. היום של ראש השנה למסירות נפש. יום שבו מאיר גילוי הארת המשיח. אז יש סיפור, נפתח בסיפור מעניין. הסיפור הזה זה סיפור שאדמו"ר הריי"צ סיפר שהוא שמע מאבא שלו. אבא שלו סיפר לו סיפור שקרה כשהוא היה ילד קטן בגיל ארבע. זה היה בשנת תרכ"ה. ימים האחרונים של פסח. השנה הזו תרכ"ה זה היה השנה האחרונה של חייו של סבו, אדמו"ר הצמח צדק בעולם הזה. אדמו"ר הצמח צדק נפטר יומיים לפני פסח בשנת תרכ"ו, י"ג ניסן. הסיפור הזה היה בדיוק שנה קודם, פסח תרכ"ה. אדמו"ר הרש"ב, כמו שאמרנו, היה ילד קטן בגיל ארבע, אבל הוא זכר את המאורע, והוא סיפר שזה היה בשביעי של פסח. ישבו בשולחן במשפחה וישב יחד עם אביו אדמו"ר המהר"ש, ובסעודה שאלו את השאלה מהו הפשר של החג של שביעי של פסח ואחרון של פסח? למה חוגגים את הימים האחרונים של פסח? והרבי אדמו"ר המהר"ש, האבא, שאל את הילדים מה אתם אומרים? ואז אחת הבנות, רבנית דבורה לאה, הייתה אחת הבנות של אדמו"ר המהר"ש, אחות של אדמו"ר הרש"ב, אמרה, נראה לי היא אומרת, שחג הפסח זה חג שיש את המצווה של אכילת מצה ואיסור אכילת חמץ. מצווה קשה להיזהר לא לאכול שום משהו, שום טיפה וטיפ טיפה של חמץ. יהודי אחרי שבוע שלם

11:40 שהוא שמר והוא נזהר מאכילת חמץ, אז מגיע סוף החג והוא עושה חג להודות לקדוש ברוך הוא שהצליח להיזהר מאכילת החמץ. אדמו"ר המהר"ש אהב את ההסבר והוא אמר לבת שלו, את ילדה חכמה. היא הייתה ילדה קטנה גם כן. למחרת הלכו לבקר את הסבא. כמו שאמרנו, הסבא צמח צדק כבר היה בסוף ימיו, היה מאוד חלש בבריאות באותה תקופה כבר. באו לבקר אותו, להגיד לו חג שמח. כשהם עמדו בביקור אז הרבי מהר"ש, הבן של הצמח צדק, מספר מה היה בסעודה אתמול בלילה על הדו־שיח שהיה בנושא והוא ענה. הוא סיפר מה הבת שלו ענתה. אדמו"ר הצמח צדק מאוד נהנה מהתשובה והוא אמר להם שיתקרבו אליו כי היה לו קשה הדיבור והוא רוצה להגיד להם משהו. ואז אדמו"ר הצמח צדק אמר להם בכמה מילים, אומר להם חג הפסח הוא חג הגאולה. זה חג החירות. זה החג שבו אנחנו חוגגים את הנושא של גאולה, זמן חירותנו. ימים ראשונים של פסח הם הימים של משה רבנו, בהם אנחנו חוגגים את הגאולה הראשונה, גאולת מצרים. ימים האחרונים של פסח בהם אנחנו חוגגים את הגאולה האחרונה, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. כמו שהיה גאולת מצרים, ככה נזכה אראנו נפלאות בגאולה של משיח. התחלת החג הם הימים שבו אנחנו חוגגים את הגאולה הראשונה. סוף החג, בהם אנחנו חוגגים את הגאולה האחרונה, וזה בעצם ההסבר של הימים האחרונים של החג חוגגים בו. יהודי חוגג את האמונה והביטחון שהנה עוד מעט אנחנו נזכה לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, והוא כבר עכשיו חוגג את הדבר. ואז אחרי הסיפור הזה אז אדמו"ר הריי"צ סיפר שלפי בהמשך, בהמשך לסיפור הזה אז הוא גם כן היה המשך

13:59 לזה ששנים אחר כך האבא של האדמו"ר הרש"ב סיפר לו כמה שנים אחרי זה. זה הסיפור הזה היה בשנת תר"ח. יותר מארבעים שנה אחרי זה, תרס"ו, היה בליובאוויטש והוא שמע את הנכדות. הייתה שמה הנכדה שהיא לימים הייתה גם כן הרבנית חיה מושקא עליה השלום, אשתו של הרבי, והיא הייתה אז ילדה בגיל ארבע, חמש שנים, והם עמדו בין הבנות והם דיברו על זה שבהדלקת נרות של הימים האחרונים של פסח לא אומרים ברכת שהחיינו. והיה ויכוח בין הבנות למה לא אומרים שהחיינו על ה-- תמיד אנחנו יודעים שבחגים כשמדליקים נרות גם מברכים שהחיינו. יוצא מן הכלל זה שבימים האחרונים של פסח מברכים על הנרות בלי שהחיינו. למה לא אומרים ברכת שהחיינו? והאדמו"ר הרש"ב אומר: כששמעתי את הבנות מדברות ביניהן על הנושא הזה, נזכרתי באותו סיפור שקרה ארבעים שנה קודם, שהימים האחרונים של פסח אנחנו חוגגים על הגאולה של משיח, שבזה בעצם מוסבר שזה שאנחנו לא אומרים שהחיינו בימים האחרונים זה בגלל ההסבר הזה גם כן, מכיוון שאנחנו ביום הזה אנחנו חוגגים את הגאולה של משיח ועדיין אנחנו מצפים לגאולה. יהודי לא מוכן או עדיין לא מרגיש שהוא יכול להגיד את השהחיינו בצורה מושלמת ומחכה לרגע שבו נזכה לביאת הגואל, ואז נוכל להגיד בפה מלא ובלב שלם שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. ברור, כמובן, כאן חייבים להוסיף שמבחינה הלכתית כמובן יש הסבר הלכתי למה אנחנו לא אומרים שהחיינו בימים האחרונים של פסח. כי בעצם כל השהחיינו זה רק כשיש משהו חדש, חג חדש. אז שמיני עצרת, כמו שהגמרא אומרת, זה נחשב לרגל בפני עצמו, חג בפני עצמו, לכן אומרים בו שהחיינו. אבל שביעי של פסח זה המשך לחג הפסח

16:15 מבחינה הלכתית, מכיוון שאין בו משהו חדש מבחינת הלכה לא נחשב לרגל בפני עצמו, זה נחשב לשביעי של ימי הפסח, לכן לא אומרים בו שהחיינו. כמובן שזה ההסבר ההלכתי, וכאן מגיע ההסבר הפנימי העמוק, מיוסד על ההבנה העמוקה מה בעצם המהות של חג הפסח. אז אחרי כל הסיפורים והפתגמים הנפלאים שאנחנו מבינים שיום שביעי ואחרון של פסח, אה, הימים האחרונים של פסח, יש להם את המשמעות הנפלאה הזאת, בוא ננסה קצת לחדור לעומק, להבין מה באמת הקשר, מה, מה בדיוק המהות של יום שביעי של פסח. איך מתחברות הנקודות האלה של קריעת ים סוף וביאת המשיח שבעצם כל זה אנחנו חוגגים בימים האחרונים של פסח. אז כתוב בספרי קבלה של האר"י ז"ל ועוד מלפני, שבעצם בלילה, ביום שביעי של פסח, זה היום שבו, כך כתוב בכתבי האר"י ז"ל, יום לידת הנשמות. כלומר נשמות ישראל נולדות. זה יום ההולדת של נשמות ישראל ביום שביעי של פסח. מה זאת אומרת יום לידת הנשמות? ואיך זה מתחבר עם הנושא של קריעת ים סוף? אז תקשיבו משהו מאוד נפלא. בקריעת ים סוף אנחנו יודעים מה שקרה, הפך ים ליבשה. קריעת ים סוף היה איזשהו חיבור בין ים ליבשה. בני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. עכשיו בוא נעמוד רגע ונתבונן מה קרה פה. נס ופלא עצום! אנחנו בים ופתאום הים הופך להיות ליבשה ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. והשאלה הנשאלת והפשוטה: מה הייתה המטרה בנס הגדול הזה? אנחנו יודעים שהקדוש ברוך הוא לא עושה ניסים סתם, ואם הקדוש ברוך הוא רצה שבני ישראל-- להציל את עם ישראל, היה יכול לעשות את זה בצורות שונות. מה היה ההסבר שהקדוש ברוך הוא עשה את קריעת ים

18:23 סוף באופן הזה? יתרה מזאת, במסכת פסחים, במסכת-- בפרק ה' פסחים תוספות מביאים מהמדרש שבעצם עם ישראל בכלל לא עברו את הים. זה לא כמו שחושבים, נקרע הים, עברו את הים והמשיכו מעבר לים. לא. המדרש אומר שהיהודים ירדו לים וחזרו לאותו מקום איפה שהם עלו. הם בעצם חזרו לאותו מקום. הם ירדו לים וחזרו לעלות מהמקום שהם ירדו. כך כתוב במדרש. היה עיגול כזה. אז המדר-- התוספות אומר: מה הייתה הסיבה? זה היה כדי להטביע את המצרים. הקדוש ברוך הוא רצה להעניש את מצרים, להטביע אותם בים. אז הוא עשה את כל הסיפור הזה. בני ישראל נכנסו לתוך הים ובאופן ניסי הים נפתח להם והצליחו לעלות, וברגע שהמצרים נכנסו הים נפל עליהם ואז מתו כולם בתוך הים. זה סיפור מעניין ויפה וככה באמת כתוב בתורה. אבל כאן נשאלת השאלה: הקדוש ברוך-- הקדוש ברוך הוא לא יכול למצוא דרכים אחרות להעניש, דרכים אחרות להעניש את המצרים? מה בעצם האופן היחיד ככה לעשות את זה בצורה כזאת מעניינת, משעשעת? הרי אם הקדוש ברוך הוא רצה להעניש את מצרים, הוא היה יכול לעשות את זה בן רגע. אז ודאי יש פה משהו יותר עמוק. וכאן מגיעה הנקודה העמוקה והפנימית והנפלאה. כשאנחנו אומרים ים, ים מסמל, כמו דגים שבים, ים מסמל עולמות רוחניים גבוהים ביותר, כמו שהדג כל כולו בתוך המים הוא לא יכול להתנתק מזה. החיים שלו זה המים. זה סמל על נשמות עם ישראל. הנשמה היהודית היא חלק אלוקה ממעל ממש. כל אחד מאיתנו, כמו שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא, יש לנו נפש יהודית, הנפש השנייה בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש. יהודי יש לו נשמה שהיא מגיעה

20:30 מהמקום הכי עליון, אוצר הנשמות בגן עדן, בעולם האצילות, בעולמות העליונים, והנשמה כפי היא, כפי שהיא במקורה, בשורשה, היא כמו דג בתוך המים. כמו שהדג במים, כל כולו מים, אתה לא יכול להפריד אותו מהמים, הנשמה היא מהאור האלוקי, הנשמה עם שורשיה ומקורה, שהיא חלק אלוקה, זה כל המהות שלה. אין דרך להפריד אותה. זה הנשמה מצד עצמה. כאן מגיע התפקיד של הנשמה לרדת לעולם. הנשמה צריכה לרדת לעולם הגשמי ולהתלבש בגוף הגשמי ולהיכנס לעולם שהוא הפוך לגמרי. עולם של יבשה. עולם שבו האור האלוקי לגמרי לא גלוי. רואים רק עולם חומרני, עולם שכל כולו זה יש ואני ופה והיום, והאור האלוקי נמצא בתכלית ההתעלמות וההסתרה שמה. בבחינת יבשה. הנשמה האלוקית יורדת, כמו שאנחנו רואים את זה כל בוקר בתפילה, בברכות השחר. נשמה שנתת בי טהורה היא. זה הנשמה כפי שהיא בעולם האצילות, הנשמה בבחינת ים. אתה בראתה, אתה יצרתה, ואתה נפחתה בי, ואתה משמרה בקרבי. הקדוש ברוך הוא מוריד את הנשמה מעולם לעולם, ממדרגה למדרגה, עד לתוך הגוף הגשמי. ופה יש לנו את התפקיד. מהו התפקיד? התפקיד המיוחד שיש לנשמות ישראל זה לחבר את הים ביבשה, ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. יהודי אמור ללכת ביבשה, בעולם הגשמי, בגוף הגשמי, אבל יחד עם זה, בתוך היבשה הזאת צריך שיאיר אצלו בצורה גלויה ונפלאה הים. כלומר, היהודי לא מתנתק חס ושלום מהנשמה שלו. להפך, האור, הנשמה שלו, כפי שהוא חלק אלוקה ממעל ממש, ככה הוא מאיר את העולם. הוא פועל בעולם. הוא לוקח את הגוף והנפש הבהמית שלו ועובד איתם על ידי תורה ומצוות, מזכך אותם, והוא מקיים את רצון העליון, ועל ידי זה הוא עושה מכל העולם שהעולם יתהפך

22:53 גם כן לדירה לקדוש ברוך הוא, ביבשה בתוך הים, שבתוך המציאות הגשמית יאיר האור האלוקי, הכוח האלוקי יחדור בתוך המציאות הגשמית של הבריאה. זה התפקיד שלנו בעולם. התפקיד הזה התחיל ברגע של קריעת ים סוף, כשהקדוש ברוך הוא עשה את הנס הגדול והוא פתח את הים ועם ישראל נכנסו לתוך המים, זה... אז קרה הדבר הנפלא הזה. זה היה הכנה למתן תורה. הרי קריעת ים סוף זה היה הדרך למתן תורה. יציאת מצרים היה יציאה מעבדות לחירות. יציאת מצרים ביום ט"ו בניסן, יהודים הצליחו בצורה ניסית ויוצאת מהטבע. הקדוש ברוך הוא עשה את הנס הגדול שמלהיות עבדי פרעה נהיו עבדי השם. קיבלו עליהם עול מלכות שמיים ובני ישראל יצאו ביד רמה. זה היה הרגע של יציאת מצרים, אבל עדיין מצרים רודף אחריהם. עדיין יש, כמו שאמרנו, הים לפניהם, המצרים מאחוריהם. כל הדבר הזה של העולם הגדול והאויב והשונא מפחיד, וזה גרם לעם ישראל את הפחד הגדול. ברגע אבל שקרה הנס הגדול של קריעת ים סוף, אז קרה הדבר הגדול הזה של לידת נשמות עם ישראל. כלומר לידת הנשמה, כלומר החיבור של הנשמה עם הגוף, החיבור של הנשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש עם העולם הגשמי, שיהודי לא מפחד מהעולם. יהודי לא מפחד מהטבע ויהודי לא מפחד מהדברים שנראים, כל הניסיונות והקשיים שנערמים סביבו, כי הוא יודע בטוח ומאיר אצלו בצורה מושלמת ובטוחה שבתוך המציאות הזאת נמצא האור האלוקי, וזה מה שנותן לו את היכולת להפוך את הטבע ולגלות את האלוקות, את האור האלוקי שבתוך הטבע. כל זה קרה ברגע של קריעת ים סוף, וזה היה נחשון בן עמינדב, שבט יהודה, זה הסבא של מלך המשיח. הרי מלך המשיח

25:03 מגיע מבית דוד ומגיע מביתו של נחשון בן עמינדב. כידוע שנחשון הוא הסבא של דוד המלך. אז זאת אומרת כל השושלת של בית דוד התחילה באותו רגע של קריעת ים סוף. הכוח הזה לקחת את הטבע ולהפוך אותו, לגלות את האחדות של הקדוש ברוך הוא בתוך המציאות, להפוך את הטבע של העולם ולהראות שבתוך העולם מה נמצא שמה. המלך הקדוש ברוך הוא, הוא המלך והוא הכל. זה מה שקרה ברגע של קריעת ים סוף, וזה הכין את עם ישראל להגיע לרגע של מתן תורה. לפי זה תתבוננו ואנחנו נראה איך שאנחנו בשירת הים באותו יום, באותו רגע, אחרי שקרה הנס הגדול של קריעת ים סוף, מה עם ישראל אומרים בשירת הים? ממש זה הנקודה של כל שירת הים. אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת. ואיך, מה התוכן של שירת הים? ה' ימלוך לעולם ועד. רש"י מסביר לנו בעצם ברגע של קריעת ים סוף בני ישראל ראו באופן מוחשי את המלוכה של הקדוש ברוך הוא בעולם, ולכן הם ביקשו על בניין בית המקדש. מה כתוב בסוף שירת הים? תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מקדש ה' כוננו ידיך, מכון לשבתך. ה' ימלוך לעולם ועד. עם ישראל עומד מול הים והוא רואה את המטרה של תכלית הבריאה. מה אנחנו נשמות ישראל? אנחנו נולדנו. יציאת מצרים זה היה לידת עם ישראל. יום שביעי, אחרון של פסח, זה היום שבו עם ישראל מבין מה התפקיד שלו, רואה בעיני בשר, רואים במוחש לאיפה אנחנו הולכים. אנחנו הולכים להפוך ים ליבשה, יבשה לים, בתוך הים, ביבשה. גם כשאנחנו נחיה בתוך המציאות של טבע, של עולם, לבושי הטבע, גשמיות, חומרניות, עולם שמוקף מכל הצדדים

27:12 קליפה וסטרא אחרא, אומות העולם. אנחנו יודעים את האמת, והאמת הזאת תלווה אותנו בכל פינה, בכל רגע ובכל זמן. יום שביעי של פסח הוא ראש השנה של מסירות נפש. זה היום שבו יהודי לוקח את המסירות, הרצון שלו, את ההתמסרות, והוא אומר: אני לא מפחד משום דבר, ואני קופץ לתוך המציאות הזאת שנראה כביכול כאילו שהיא מסתירה על האמת, ובו אני מגלה את האור האלוקי של הקדוש ברוך הוא, ואז ביבשה, בתוך הים. יום לידת עם ישראל זה ביום השביעי של פסח, ולכן מגיע הבעל שם טוב ואומר, בדורות האחרונים, אחרי יותר משלושת אלפים שנה שעם ישראל בכל התקופות, בכל הדורות, בכל הזמנים ובכל המקומות, בכל הגלות הארוכה והמפרכת שעם ישראל בכל מקום בעולם עמדו במבחן של המסירות נפש, אז יתגלה הסוד הגדול שבעצם ביום הזה, יום שביעי ואחרון של פסח, זה היום שבו מאיר בעולם גילוי הארת המשיח. כי בעצם המשיח זה הסיום של התפקיד הזה הנפלא, לעשות מהעולם דירה לקדוש ברוך הוא, לגלות את ה' ימלוך לעולם ועד. ותשמעו משהו נפלא שאומר-- בעצם המקור זה מהבעל הטורים, ושזה מתחבר עם כל הנקודה שאנחנו מדברים פה עכשיו, שזה הנקודה. אנחנו אמרנו שימים הראשונים של פסח אנחנו חוגגים את הגאולה הראשונה על ידי משה רבנו. ימים האחרונים של פסח חוגגים את הגאולה האחרונה על ידי משיח צדקנו גם בשביעי של פסח עצמו. שביעי של פסח, קריעת ים סוף, זה היה התחלת השבירה של החומר על ידי משה רבנו. אז ישיר משה ובני ישראל. הסיום יהיה על ידי מלך המשיח. אומר לנו בעל הטורים בפרשת ויחי, בברכתו של יעקב לשבט יהודה, הוא אומר על המילים "שבט יהודה", יעקב אבינו מדבר איתם

29:21 על הגאולה של משיח. הוא אומר להם, כן, "לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה". יבא שילה זה הולך על מלך המשיח. אומר הבעל הטורים שילה, ש', י', ל', ה', בגימטריה משה. יבא זה שלוש עשרה. משה מוסיפים על זה שלוש עשרה. יבא שילה בגימטריה משיח. משיח זה שלוש מאות חמישים ושמונה. משה זה שלוש מאות ארבעים וחמש. משה ועוד שלוש עשרה זה משיח. מה מסמל המספר שלוש עשרה? אחד. א', ח', ד'. נכון, אחד זה אחד, אבל המילה אחד זה שלוש עשרה. א', ח', ד' בגימטריה שלוש עשרה. כלומר משה רבנו הוא התחיל להביא את אור הגאולה, גאולת מצרים. כל אלפי השנים מאז משה רבנו, בני ישראל בכל התקופות וכל הדורות ובכל המקומות וכל הזמנים מביאים את האחד, את האחדות של הקדוש ברוך הוא, מגלים את זה בתוך המציאות, בתוך הבריאה. והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. זה הביטוי של הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. וזה מה שאומרים. יש משה ויש משה עם אחד בגימטריה משיח. משה התחיל את ההתגלות, אבל זה היה-- העולם עדיין לא היה מזוכך, זה רק היה התחלה. זה היה בצורה של מתנה מלמעלה, אבל הזיכוך הפנימי נעשה על ידי כל בני ישראל בכל הדורות ובדור שלנו, שזה הדור האחרון של הגלות והדור הראשון של הגאולה. ואין המלאכה נגמרת-- נקראת אלא על שם גומרה, שהדור שלנו, שאנחנו זוכים ואנחנו רואים כבר בעיני בשר בימים האלו את הנסים הגדולים של גאולה שלמה, גאולת משיח. ודבר נפלא, כותב האר"י ז"ל בקשר למה שאמרנו. אמרנו שבשביעי של פסח זה יום הלידה, הוא אומר בשמיני עצרת, בשמחת תורה

31:42 אז זה היום שבו מתחיל ההיריון. כביכול מבחינת-- על פי הקבלה, יום שמיני עצרת זה היום שמתחיל העיבור, ההיריון של הנשמות. וביום אחרון של פסח זה יום לידת הנשמות. נו, אז בתקופה שלנו הרי ראינו את התקופה הזאת הקשה שהתחיל ביום שמיני עצרת, בשמחת תורה, החושך הגדול שירד לעולם וכל הניסיונות והקשיים. אנחנו מקווים, בטוחים ומתפללים רגע ורגע שאנחנו נזכה שהשנה הזאת, יום אחרון של פסח, אנחנו כבר נהיה בתוך המציאות של הגאולה השלמה ואנחנו כבר נזכה לראות בקיום איך שכל הפסוקים שאומרים בתפילת ה-- בשירת הים, "תביאמו ותטעמו בהר נחלתך, מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך. ה' ימלוך לעולם ועד." ועוד הפעם ה' ימלוך לעולם ועד. ובלשון תרגום ה' מלכותיה קאים לעלם ולעלמי עלמיא. וכמו שממשיכים הלאה בפסוקים בתפילות שאנחנו אומרים את זה בבוקר בתפילה, כי לה' המלוכה ומושל בגויים, והיה ה' למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד. שנזכה כל אחד ואחד מאיתנו לקבל על עצמו שבעזרת ה' ביום האחרון של פסח השנה אנחנו נעשה כמו שהבעל שם טוב לימד אותנו, סעודת המשיח עם המצה והיין, ונשמח ונתחיל כבר לחיות בתוך האווירה של ימות המשיח, כי אנחנו כבר מובטחים שזה נמצא. אנחנו צועדים בתוך התהליך ואז נזכה להגיד שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה וגאולה שלמה על ידי משיח צדקנו. חג שמח לכל אחד מאיתנו.