פסח - משמעותו העמוקה של החג לאור החסידות

00:00 ליל הסדר, הלילה הראשון של חג הפסח, ובחוץ לארץ שני הלילות הראשונים של חג הפסח, זה בעצם זמן השיא בכל החגיגות של חודש ניסן וחג הפסח. באופן כללי, אנחנו בחודש ניסן, חודש של גאולה. בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן גם כן עתידים להיגאל. כולנו מצפים ומחכים שזה יהיה השנה הזאת. כבר רואים את הנסים. אנחנו רוצים לראות את זה עד הסוף, שנזכה כבר לגאולה והישועה האמיתית והשלמה. בתוך חודש ניסן, כמובן שחג הפסח זה החג של מועדים לשמחה, זמן חירותנו. כל ימי החג אנחנו באווירה של חירות, אבל בתוך כל זה זמן השיא זה בליל הסדר. וכל קהילות ישראל, ליל הסדר, לילה מקודש, לילה מיוחד, לילה שבו יושבים משפחות משפחות, קהילות קהילות, כל מקום לפי המנהגים, ההנהגות שלו, מנהגים שונים, עם שמחה, עם שירה ועם ההגדה, סיפורי יציאת מצרים, וכל קהילה עם מנהגיה חוגגים את ליל הפסח בצורה נפלאה עם המון המון שמחה והרגשה של חירות. חכמינו אומרים לנו במסכת פסחים, אומרים את זה גם בהגדה של פסח, "בכל דור ודור חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". כלומר, שכשמגיע כל דור ודור, כל שנה ושנה בלילה הזה, שזה הלילה, ליל שימורים, שבו התחילה יציאת מצרים בפועל, אז הלילה הזה, התורה קבעה את זה ללילה שבו יהודי צריך לראות את עצמו, לא רק לספר, אלא באמת לחוות, לחיות מחדש את האווירה של יציאת מצרים, כאילו שאנחנו בעצמנו עכשיו יוצאים ממצרים. ולכן הנהגות של ליל הסדר עם כל הדברים של החירות והעשירות, שאוכלים בהסיבה ושעל השולחן שמים כלים, את כל הכלים, ומשתדלים לחגוג את זה בצורה הכי עשירה והכי רחבה. לתת את ההרגשה הזאת שבעצם אנחנו כעת, היום, עכשיו נמצאים

02:11 ביציאת מצרים שלנו. אנחנו היום ניכנס קצת לעומק הדבר, להבין מה בעצם המשמעות של ליל הסדר, מה יש בלילה הזה באופן מיוחד, כמובן על פי המשמעות שתורת החסידות נותנת לעומק של הלילה הזה. אנחנו ניקח את הנקודה של תורת החסידות, איך שהיא מאירה באור יקרות את הלילה הזה, שגם נותנת לנו להבין את החוט שמחבר ומקשר חלקים גדולים מההגדה של פסח, שנוכל להבין אותם בצורה יותר עמוקה, בצורה יותר בהירה. בסיפור ההגדה יש הרבה חלקים. מתחילים את ההגדה מלפני-- מיד בהתחלה, את הקטע קדש ורחץ, כל סימני ליל הסדר, ואז מגיעים למגיד, חלק ההגדה של פסח, וכל מיני חלקים שיש חלקים מסוימים בהם שאולי, אולי אנחנו לא מבינים מה הקשר, למה צריכים לספר את זה, ועוד כל מיני שאלות שמתעוררות באמירת ההגדה, שאם אנחנו נבין את העומק למה שקורה בלילה הזה, אז אנחנו נקבל משמעות חדשה בכל סיפור ההגדה וכל מה שאנחנו עושים בליל הסדר, שאז אנחנו נבין, כמו שתורת החסידות תמיד אומרת לנו, שכל המצוות שאנחנו עושים זה לא רק עניין של מסורת. זה לא רק עניין של זיכרון, להיזכר בסיפורים מהעבר, אלא בעצם זו חוויה בהווה. כל המצוות וכל הסיפורים וכל מה שהתורה מספרת לנו זה דברים ש-- של נצח, דברים שבעצם קורים עכשיו, ואם אנחנו משכילים לתפוס את עומק הדבר, אנחנו יכולים להתחבר לכל פרט ופרט מסיפור ההגדה, כל פרט ופרט ממאורעות ליל הסדר בצורה חווייתית עמוקה, שאנחנו נהיה חלק מזה, שאנחנו בעצם נהיה בפנים ונרגיש בעצם את יציאת מצרים כמו משהו אישי פרטי שקורה איתנו הלילה הזה. כמובן שבשיעור שלנו לא נצליח ל-ל-ל-לחבר, לדבר על כל הפרטים. ליל הסדר זה משהו ארוך ועמוק וכל פרט ופרט

04:33 אנחנו כמובן ניקח את הנקודה, אחת הנקודות המרכזיות, ולפחות חלקים מסוימים מההגדה שנעמוד עליהם על פי היסוד הזה. נקדים ונאמר שבא-- אצל הרבי מליובאוויטש הסדר היה בשנים הראשונות, אפשר להגיד בשנים הראשונות של הנשיאות, עשרים שנה משנת תש"י עד תש"ל, הסדר היה שהרבי היה עורך את ליל הסדר בבית של חותנו. מדובר על אחרי הסתלקות חותנו, אבל שם הוא היה ממשיך לערוך את ליל הסדר. זה היה הס-- ההנהגה שלו, ואחרי זה, בלילה השני של פסח, בחוץ לארץ ישנם שני לילות הסדר, אז הסדר היה שאחרי הסדר של לילה שני של פסח הרבי היה יורד לבית הכנסת ב-770, והיו כל הקהל מהאזור מתאספים אחרי שגמרו לערוך את הסדר שלהם, והרבי היה מתוועד. כמובן התוועדות על יבש. אחרי הסדר הרי כבר אסור לאכול ואסור לשתות, אז זה לא היה לא אכילה ולא שתייה, לא אמרו לחיים, אבל הייתה התוועדות מלאה עם ניגונים, ריקודים, שמחה והסברים נפלאים על תוכן ההגדה וליל הסדר. אז מתוך השיחות האלה, מתוך ההסברים האלה קיבלנו הסתכלות נפלאה, הבנה עמוקה ונפלאה מה בעצם הלילה הזה אומר לנו, מה, מה העומק של אותו לילה. הרבי בדרך כלל היה נוהג לפתוח את ההתוועדות ולצטט מה שכתוב בכתבי האר"י ז"ל, בסידור האר"י ז"ל, ששם מובאים כל העניינים, כוונות, קבלה וסודות בליל הסדר, מתחיל בהתחלת ליל הסדר, והוא אומר שהוא-- כשהאדם חוזר מבית-- חוזר לביתו מבית הכנסת בלילה של ליל הפסח וליל הסדר צריך להיות בשמחה גדולה. השמחה הגדולה, הוא כותב, שזו השמחה הכי גדולה. אין שמחה יותר גדולה בכל ימות השנה, השמחה של השכינה הקדושה. והוא מסביר, כמובן שזה ביטוי קבלי, אבל אני חוזר על זה, והוא אומר שבלילה הזה

07:04 הזיווג הוא בעולם העשייה. אם נתרגם את זה במילים פשוטות, כפי שהרבי תרגם את זה, זה אומר הזיווג, הכוונה ההתחברות, הקשר, ההתגלות של השכינה, של הקדוש ברוך הוא מהמקום הכי נעלה והכי גבוה של הקדוש ברוך הוא, כי ידוע שיש הרבה דרגות, ספירות, עולמות עליונים על גבי עליונים. כאן מדובר על הדרגה, על הבחינה, על ההתגלות הכי עמוקה של הקדוש ברוך הוא, מהמקום הכי עליון והכי נפלא, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו הוא מתגלה איפה? פה למטה בעולם העשייה, ולכן הוא ממשיך שבה-- שההגדה ואת כל סדר ההגדה צריכים לעשות את זה, אמירת ההגדה בקול רם ובשמחה רבה, וכך הרבי היה מתחיל את ההתוועדות לעורר אצל החסידים את השמחה הגדולה והריקודים ב-ב-ב-באותו לילה של ליל הסדר. וכמובן ההסבר מה זאת אומרת, כמו שאמרנו, מה יש בלילה הזה באופן מיוחד, ההתגלות הזאת? בעצם אנחנו אומרים את זה בהמשך הגדה של פסח. כשאנחנו מסתכלים בהמשך ההגדה, יש את הקטע המפורסם שהוא אומר בהמשך הגדה של פסח שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו, לא על ידי מלאך, לא על ידי שרף, לא על ידי שליח, אני ולא אחר. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו נגלה עליהם באותו הלילה. הוא גאלם, שזה בעצם הביטוי שאמרנו פה. היה פה, מה שקרה בלילה של יציאת מצרים בפעם הראשונה, הייתה פה התגלות הנפלאה ביותר שחיברה בין שני הקצוות הכי הכי קיצוניים שיכול להיות. מצד אחד ההתגלות הייתה, כמו שאמרנו, לא מלאך, לא שרף, לא שליח, לא אחר, לא שום מדרגה, ספירה, עולמות עליונים, עולמות עליונים, מלאכים, עולמות, מלאכים, ספירות. כל זה לא היה. מה היה ההתגלות של יציאת מצרים? אני הוא ולא אחר. הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. ההתגלות

09:11 של העצמיות של הקדוש ברוך הוא, כפי שהוא למעלה מכל הספירות והמדרגות. איפה זה התגלה אבל? בערוות הארץ, במקום הכי תחתון, הכי נמוך, הכי מגושם, הכי גס, בחושך הכי גדול. עם ישראל הרי היה באותו רגע במקום הכי שפל מכל הבחינות, מבחינה גם חומרנית גשמית היו ב-ב-בעבודת פרך, בחומר בלבנים, בעבודה קשה וכל ה-- בכל השפלות שהם סבלו בארץ מצרים ושהתורה מספרת לנו, ויחד עם זה היו בשפל מוסרי ורוחני הכי גדול, כמו שהמדרשים אומרים לנו, היה-- הללו עובדי עבודה זרה, היו בתכלית הטומאה, ארבעים ותשע שערי טומאה כמו שמוסבר בספרים. אז הייתה פה המצ-- המצב של עם ישראל היה בשפל, וזה היה גודל הפלא וגודל ה-ה-הנס והדבר, הגילוי הנפלא של אותו לילה שהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו לא התחשב עם שום חשבונות, והוא לא שלח שום שלוחים, אלא הוא בעצמו כביכול ירד לתוך מצרים בערוות הארץ, ומשם הוציא את עם ישראל ממצרים. וזו זאת השמחה. זה מה שאומר האר"י ז"ל. מה שהאר"י ז"ל מגלה לנו, וזה יסוד נפלא של תורת הסוד. תורת הקבלה מספרת לנו שאנחנו צריכים לדעת שהסיפור הזה לא קרה פעם אחת ויחידה לפני שלוש אלפים שלוש מאות ושלושים ושש שנים. אז זה קרה פעם ראשונה, אבל עלינו לדעת שכל שנה ושנה, כשמגיע הלילה הזה, ליל הפסח, זה בעצם חוזר וקורה באותו תוקף, ועוד יותר בצורה יותר עמוקה ויותר נפלאה, כמו שהאדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא. האדמו"ר הזקן אומר שבעצם הדבר הזה, הנפלא שקורה ביציאת מצרים. אז הוא מביא על זה דוגמה במשל, ותתאר לעצמך מלך גדול ונפלא, מלך הכי מ-- המלך הכי גדול שיש בעולם, מלך גדול ורם, שהמלך הזה עוזב את כל השרים ואת כל

11:29 העבדים ואת כל המשרתים שיש לו שהוא מוקף בהם, והוא בעצמו בלי שום שלוחים, בלי שום שליחים. הוא לא שולח אף אחד, אלא הוא בעצמו יורד למקום האשפה. ככה אומר האדמו"ר הזקן בתניא פרק מ"ו. הוא יורד למקום האשפה, למקום הכי תחתון, הכי מלוכלך, ושמה הוא מוצא את האדם ששפל ונבזה, שמוטל בתוך אשפה ומוציא אותו משמה. הוא בעצמו לוקח אותו, מנקה אותו, רוחץ אותו ומביא אותו חדר לפנים מחדר ומתייחד איתו. אומר הרבי זה בעצם מה שקרה ביציאת מצרים בפעם הראשונה, ובעצם זה חוזר וקורה כל שנה ושנה ביציאת מצרים. זה קורה, חוזר וקורה בעצם גם כן כל יום ויום במידה מסוימת. אבל כעת, כשאנחנו נמצאים בליל הסדר שזה הזמן השיא, זה השער, כי בעצם יש מצוות יציאת מצרים בכל יום ויום. כאן אנחנו מדברים על השער. יש יום בשנה שביום הזה יש את ההתגלות הזאת, ומהיום הזה יש לנו כוח אחר כך לכל ימות השנה לקחת ניצוץ, לקחת משהו מזה ולחיות עם זה גם בכל יום ויום. הרי אנחנו מזכירים יציאת מצרים בכל יום ויום. האדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא שבכל דור ודור זה גם בכל יום ויום. יהודי כל יום בתפילה מדבר על יציאת מצרים. יש מצווה לזכור את יציאת מצרים בכל יום, אבל מתי מקבלים את הכוח לזה? זה בליל הסדר, בלילה של חג הפסח. זאת אומרת שבלילה הזה השמחה הגדולה של ליל הסדר זה כשיהודי מבין, קולט מה בדיוק קורה היום בלילה. שהיום בלילה זה הלילה שבו הקדוש ברוך הוא בעצמו בכבודו ובעצמו, בלי שום צמצומים, בלי שום ספירות, אלא הוא בעצמו כביכול, כפי שהוא מתגלה פה למטה בעולם הזה, הגשמי והחומרי. והבן אדם

13:27 הזה, אני הפשוט, הגשמי והחומרי, עם הגוף שלי, עם היצר שלי, כמו שאני נמצא בו, הקדוש ברוך הוא מגיע אליי ונותן לי את היין, מרים אותי ונותן לי את הכוח לדלג, שזה בעצם הפירוש של המילה פסח. פסח מלשון דילוג. אומר לנו רש"י: "ופסח ה' על הפתח". הקדוש ברוך הוא מדלג. דילוג זה כל הנושא של פסח. זה חג של דילוג, שיהודי קופץ מהמקום הכי תחתון שלו, מדלג על כל החשבונות ומתעלה למקום הכי גבוה. וזה הכוח הנפלא שיש בלילה הזה. וזה בעצם מתקשר עם כל המהלך של ליל הסדר בעומק, בהבנה, בפנימיות של ליל הסדר. המסר, כמו שהרבי חידד את זה שנה אחרי שנה, המסר בלילה הזה לכל יהודי הוא המסר הנפלא, המעודד, המנחם, שנותן לנו כוח ושמחה הכי גדולה. המסר לכל יהודי בלילה הזה אומר שלא משנה מה הייתה ההתנהגות שלך רגע לפני זה, לא משנה איך עשית, מה עשית, אם עשית, אם לא עשית, לא משנה איך התנהגת ומה עשית רגע קודם. היום, הרגע הזה, הלילה הזה, כהרף עין יש לך את ההזדמנות לתת את הדילוג, את הקפיצה. מדלג על ההרים ומקפץ על הגבעות. דומה דודי לצבי ולעופר האיילים. זה הלילה שבו יש דילוג. אנחנו, עם ישראל, יש לנו את הכוח לדלג מתוך כל החושך הכפול והמכופל שנמצאים פה בעולם הזה הגשמי ולהתחבר לקדוש ברוך הוא בעצמו. הקדוש ברוך הוא גם כן מדלג על כל החשבונות ועל כל הדברים שאומרים אולי כן, אולי לא מגיע לו. כן מגיע לו. יש פה מצב של קפיצה ודילוג משני הצדדים. אנחנו מדלגים ויוצאים מהמצב שלנו. הקדוש ברוך הוא מדלג על כל החשבונות ויש פה את החיבור

15:28 הכי נפלא, שלכן השמחה היא השמחה הכי גדולה. זה בעצם המהות של מה שקורה בלילה הזה. מתחילים עם קידוש, קדש ורחץ. זה זכיתי לשמוע מהרבי בעצמי בערב פסח בשנת תשנ"א. זכיתי להיות אצל הרבי בחודש ניסן תשנ"א. הרבי אז דיבר בהתלהבות גדולה: תשנ"א, ראשי תיבות "תהא שנת אראנו נפלאות", שנת ניסים, ניסים ונפלאות. וכל האווירה הייתה מסביב לניסים ונפלאות שהקדוש ברוך הוא מתחיל לעשות לנו, נפלאות הגאולה. אז אני זוכר, בערב פסח, קרוב לשקיעת החמה, אחרי מנחה, הרבי דיבר שיחת קודש ודיבר על הנושא של חג הפסח, על הניסים שיהודי מתרומם. הייתה שיחה מרוממת, ובין הדברים הרבי אז אמר דבר מעניין. קדש ורחץ. בסימני ההגדה אומרים קדש ורחץ, שהו' הזה זה דבר שלא אומרים. אומרים את זה רק פעם אחת, קדש ורחץ. אחרי זה אומרים כרפס יחץ. הו', החיבור. מה זה החיבור הזה? צריכים להגיד קדש רחץ. אומרים קדש ורחץ. מה ההסבר בזה? קדש הולך על הקידוש שעושים בלילה הזה, ורחץ הולך על רחיצת ידיים. מיד אחרי קידוש רוחצים את הידיים, נטילת ידיים לא בשביל הסעודה, אלא בשביל לאכול את הירק של כרפס, כידוע. אבל מה הסמל? מה זה אומר לנו, המילים האלה קדש ורחץ עם הו' המחבר ביניהם? אז הרבי אומר דבר נפלא. כאן מתחילה נקודה עמוקה שדיברנו, מה קורה בליל הסדר. בדרך כלל הסדר הרגיל והנורמלי זה שבן אדם קודם כל צריך לרחוץ כדי להתקדש. רחיצה זה טהרה. בן אדם שנמצא במצב של טומאה, אז הוא רוחץ. רחיצת ידיים, נטילת ידיים, יש רחיצה במקווה, כל דיני טהרה שהתורה מלמדת אותנו, זה נקרא רחיצה. אחרי הרחיצה, רחצת מהגילולים, רחצת מהטומאה, עכשיו מתחילה קדושה. קדושה זה כבר להיכנס אל

17:49 הקודש, להתעלות לדרגות יותר גבוהות. נגיד למשל יהודי רוצה להיכנס לבית המקדש, אז הוא צריך קודם כל לטהר את עצמו בטהרת פרה אדומה. אז קודם טהרה ואחרי זה קדושה. קודם ורחץ, אחרי זה קדש. קודם סור מרע ואחר כך עשה טוב. זה נכון בימים רגילים. מגיע בעל ההגדה בליל הפסח, פותחים את הסדר, ואומר לנו: הלילה הזה קדש ורחץ. אל תחכה לרחץ, אל תתחיל קודם כל, אני עדיין מלוכלך. בן אדם אומר: איך אני אכנס לליל הסדר? איך אני אביא את קורבן הפסח? איך אני אהיה מוכן לכזה אור גדול שמאיר בלילה הזה? אני הרי מכיר את עצמי ואני יודע שאני מלא מנגעים, מלא לכלוך, מלא רוע, מלא חושך. עדיין לא תיקנתי את המחשבות ולא הדיבורים ולא המעשים. אומרים ליהודי: אדוני, קדש. דבר ראשון, הלילה הזה אין חשבונות. יש התגלות אור אין סוף. יש התגלות השכינה. אז ישר קדש. הקדוש ברוך הוא מקדש אותך. אחרי זה ורחץ. כל הפרטים, תעבוד על זה. אחרי זה תתקן מה שצריך לתקן. אבל עכשיו קדש. הקדוש ברוך הוא מקדש אותך מלכתחילה. קדש. רק אחר כך ורחץ. דבר נפלא. ממשיכים הלאה לתוך הסדר ואומרים את הנוסח המפורסם, הא לחמא עניא, או הלחמא עניא, לפי הנוסחאות איך שאומרים, דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים. זה האוכל העני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. ואחרי זה ממשיכים. מי שרעב, שיבוא לאכול. מי שרוצה, יבוא לעשות קורבן הפסח. השנה הזאת אנחנו פה, שנה הבאה אנחנו בארץ ישראל. השנה הזאת אנחנו עבדים, שנה הבאה אנחנו בני חורין. וכאן נשאלת השאלה: מה בדיוק המסר? למי אנחנו אומרים את זה? חשבתם פעם על הדבר הזה? עומדים כבר בתוך הסדר. אתה כבר יושב בתוך הבית,

19:46 כבר עשית קידוש, יש לך את המצה, הכל מוכן בבית, יש לך את האורחים. מי שהגיע הגיע. אתה יושב בתוך הבית ואתה אומר מה? מה אני אומר פה בדיוק? למי אני קורא? אני אומר מי שרוצה יבוא לאכול. אתה רוצה להגיד את זה? תגיד את זה בבית הכנסת. תעמוד במרפסת ותצעק ברחוב: מי שרוצה יבוא לאכול. לא, אנחנו לא רואים שיהודים עושים את זה. יושבים בבית ליל הסדר עמוק עם המשפחה. האורחים שהבאת כבר דאגת לזה שבועיים לפני פסח, עכשיו אתה כבר לא חושב להביא אורחים חדשים, אתה לא מספר את זה לרחוב, אתה אומר מה בדיוק המסר של הקטע הזה שעם זה אנחנו פותחים את מגיד, החלק בהגדה של סיפור יציאת מצרים? ובכלל, שאלה נוספת, מה-- למה אנחנו מתחילים ואומרים זה הלחם העני שאכלו אבותינו במצרים? מה המסר פה? למה צריכים לספר על העניות ולספר שהלחם העני שאכלו במצרים? לא עדיף לדבר להפך? זה הלחם שאכלנו ביציאת מצרים, זה הלחם מהמצה שעם זה יצאנו ממצרים. הרי יש פה משהו הרבה יותר נפלא במצה. למה צריכים להזכיר ולהתחיל עם זה את ליל הסדר? זה הלחם העני שאכלו אבותינו בארץ מצרים. כל הקטע הזה טעון הבנה, אבל על פי הנקודה שדיברנו קודם, אז בעצם זה המהות, זה הנקודה, זה המסר. פה יש פה מסר נפלא ביותר. המסר הוא הרבה מעבר למילים שכתובים פה. כמו שאמרנו, יהודי מגיע לליל הסדר. ליל הסדר זה הלילה שבו הוא נעמד במצב של חירות, במצב של גאולה, והוא יודע שמלך מלכי המלכים, הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו אומר: ללילה הזה אני איתך, אני גואל אותך, אני מוציא אותך מכל העבדות לחירות, מאבל ליום טוב, מאפלה לאורה.

21:44 זה הלילה. אומר יהודי, אני נמצא בחושך, העולם הוא בחושך. תסתכל מה קורה בעולם. תסתכל על החושך ש-- עלטה שיש מסביב. כמה צרות יש בעולם עדיין, כמה חושך יש בעולם עדיין, כמה גלות יש, כמה גלותיות יש, גם בגשמיות, גם ברוחניות. ואם אני מסתכל על עצמי באופן אישי, איפה אני נמצא? מה ההתנהגות שלי? איפה ה-- מה עם ה-ההתנהגות שלי במחשבה, דיבור ומעשה, במידות, בהתנהגות? איך אני מוכן ליציאת מצרים? אני רחוק מאוד. על זה אומרים ליהודי מיד בפתיחת ליל הסדר, תסתכל מה קרה ביציאת מצרים. הא לחמא עניא דאכלו אבהתנא בארעא דמצרים. בארץ מצרים, רגע לפני החירות, בני ישראל היו בארץ של מצרים. מצרים מלשון מיצר, היו, היו עטופים ב-בכל החושך שהיה שמה, לחמא עניא, היינו עבדים משועבדים לעבודת פרך. כמו שהאבן עזרא אומר שהלחם שאכלו אז היה הלחם, המצות, כמו עבדים שמאכילים אותם מצות, כי המצות הם-- זה אוכל שמחזיק בבטן הרבה זמן, ולכן אכלו מצות. זה היה מצות ממקום של עוול, מקום של עבדות. אומר לנו בעל ההגדה: תראה מה שקרה שמה. ברגע שהגיע זמן הגאולה לא עיכב המקום אפילו כהרף עין. הקדוש ברוך הוא לא השאיר אותנו לרגע. ברגע שהגיע הלילה הזה, בחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים, הקדוש ברוך הוא הבטיח למשה, ככה בדיוק באותו רגע, באותו זמן הייתה מכת בכורות, נגוף למצרים ורפוא לישראל. הגאולה השלמה הגיעה בין רגע. אותו דבר קורה גם כן היום. כל דצריך, כל דכפין, אתה מרגיש רעב, אתה מרגיש חס-חסר לך, אתה לא נמצא במקום שאתה אמור להיות, תדע לך שבלילה הזה הקדוש ברוך הוא נותן לך, מא-מאכיל אותך, נותן לך את הפסח, נותן לך את הכוח לפסוח ולדלג.

23:56 ולכן מה שאנחנו מסיימים ואומרים לשנה הבאה בארץ ישראל, לשנה הבאה בני חורין. אומר הרבי: לא מתכוונים שנה הבאה עוד שנה. לא, לא, לא. הבאה, או אפשר לתרגם בשתי צורות: הבאה, יבוא יום אחד, או הבאה, כעת עכשיו. לשנה הבאה מתכוונים שבאה עכשיו, זה הרגע הזה. עכשיו אנחנו נכנסים לשנה חדשה, זמן חדש, תקופה חדשה. תוך רגע אתה הופך להיות לבן חורין אמיתי. תוך רגע אתה הופך להיות ליהודי שכל כולו זה חירות. זה בן חורין, יהודי שקשור לארץ ישראל, יהודי שקשור לקדוש ברוך הוא. זה הפתיחה של ההגדה של פסח. ממשיכים הלאה. ואז פתאום יש קושיות. ארבע קושיות, ארבע קושיות. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? כאן יש הרבה דברים לדבר, אבל ניקח עוד פעם. נלך עם אותו קו ועם אותו נקודה שאנחנו מדברים. מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות? מה שונה? מה השאלה פה? עומק השאלה, אם נלך באותו קו שאנחנו מדברים, אז עומק השאלה זה שבן אדם שואל את עצמו: איך פתאום אתה רוצה שהלילה הזה מכל הלילות, שאתה אומר לי שהלילה הזה אני יכול בלילה אחד להתהפך מן הקצה אל הקצה? איך אתה אומר לי שבלילה הזה אני יכול תוך שנייה להיות במצב של חירות כזאת? כולנו מסובים כאילו אין שום מצב של עוני, אין שום מצב של שפלות, אין רוע, אין חושך, הכל מאיר, הכל בהיר. איך אתה אומר, מה נשתנה הלילה הזה? מה יש פה בלילה הזה שאתה אומר לי שתוך רגע מתהפך המצב מן הקצה אל הקצה? והתשובה: עבדים היינו ב-- עבדים היינו לפרעה בארץ מצרים ויוציאנו ה' משם ביד חזקה ובזרוע נטויה, כמו שביציאת מצרים הקדוש ברוך הוא עשה את המהפכה באותו

26:13 לילה מן הקצה אל הקצה, מלהיות עבדי פרעה, תוך שנייה נהיו עבדי השם אלוקינו. ולכן הסיפור של יציאת מצרים זה הסיפור שלנו. זה הסיפור של העם היהודי, זו גאולה מהותית. ויציאת מצרים, כמו שהמהר"ל מפראג אומר, יציאת מצרים לא הייתה רק חירות לאותו רגע. ביציאת מצרים היהודי הפך להיות לבן חורין בנפשו, לבן חורין בעצם מהותו. יהודי הוא גאולתי מטבע. יהודי בעצם המהות שלו הוא בן אדם של גאולה. הוא איש של חירות. זה שהוא נמצא בזמנים מסוימים, הוא נופל למצבים של חושך, זה לא הוא. זה דברים חיצוניים. זה לא המהות שלו, זה לא המציאות שלו. וביציאת מצרים קרה משהו. המהר"ל מפראג מסביר את זה בצורה נפלאה בספרים שלו. וביציאת מצרים היה פה איזשהו שינוי מהותי. העם היהודי הפך להיות מעם של עבדים לעם של בני חורין. בני חורין נהיה העצם שלנו, זה נהיה המהות שלנו. ובלילה הזה, עבדים היינו לפרעה במצרים והוציאנו. המהפך הזה, הקפיצה הזאת, זה בעצם מתעורר כל שנה ושנה בליל הפסח, ולכן הלילה הזה באמת נשתנה מכל הלילות. הלילה הזה באמת, זה הלילה שונה, ואתה יכול בלילה הזה לפעול ישועות ונפלאות בצורה שאין לזה אח ורע. אין שום חשבונות, אין שום הגבלות. זה בתוך שנייה. בתוך רגע אפשר לקפוץ, כמו שאמרנו, מהמקום הכי עמוק להכי נעלה. הקדוש ברוך הוא משפיע לכל יהודי את ההשפעות הכי גדולות, בלי שום הגבלות, מלמעלה למעלה עד ללמטה למטה. וכך אנחנו ממשיכים. לפי זה הרבי אומר דבר נפלא. לפי זה אנחנו יכולים להבין מה שכתוב גם כן בהמשך ההגדה. אנחנו אומרים: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו, ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו. כן, מספרים בהגדה מה קרה לאבות

28:26 ישראל בתחילת ההיסטוריה שלנו, אבותינו תרח וכולי שהיו עובדי עבודה זרה, ואברהם אבינו בעצמו נולד עובד עבודה זרה. ואז עכשיו הקדוש ברוך הוא קירבנו לעבודתו, כל ההמשך. והגמרא אומרת מתחיל בגנות, והיא אומרת שזה החובה של סיפור יציאת מצרים. צריך להתחיל מהגנות, לספר מתחילה עובדי עבודה זרה ואז להמשיך את הסיפור, איך שעכשיו הקדוש ברוך הוא הוציא אותנו. וכאן נשאלות שתי שאלות כלליות על הקטע הזה ועל כל ההגדה בעצם. קודם כול, מה הסיבה להתחיל בגנות? הרי לדבר בגנות זה דבר שלילי. הגמרא הרי אומרת שהתורה לפעמים משנה כמה מילים כדי לא לדבר בגנות בהמה. ״הבהמה אשר איננה טהורה״ כתוב בפרשת נח כדי לא להגיד ״בהמה טמאה״. זאת אומרת, אם צריכים, לפעמים אנחנו משנים מילים כדי לא להגיד מילה בגנות, ופתאום פה מדברים בגנות העם היהודי, פותחים בגנות. למה? ובלילה של פסח יש איזה עניין דווקא להתחיל בגנות. למה לא ללכת ישר לתקופה היפה של פריחת עם ישראל? ודבר שני, מה ביטוי הלשון? ״ועכשיו קירבנו המקום לעבודתו״. מה זה ״ועכשיו״? כבר עכשיו זה קרה לפני שלושת אלפים שנה ויותר. היו צריכים להגיד: בתחילה עובדי עבודה זרה היינו ואחר כך קירבנו המקום לעבודתו. אומרים לא, ״ועכשיו״. הרבי אומר דבר נפלא. זה בעצם הנקודה של ליל הפסח. עוד הפעם, זה המהות שלנו כעת. יהודי מגיע לליל הסדר, הוא צריך להגיד לעצמו, הוא אומר את זה לעצמו, אומר את זה לסובבים אותו. הוא נותן להם את ההסבר. תדעו לכם מה קורה בלילה זה היום: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. אני לא מתכוון רק לאבותינו במובן הפשוט שהיו לפני שלושת אלפים שנה. אני מתכוון לאבותינו של עצמי. מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו.

30:33 אני מתכוון לומר שאני, המקום שלי, איך שאני התנהגתי עד עכשיו, גם אני וגם אבותינו גם. זאת אומרת, כל ההתנהגות שהייתה עד עכשיו, יכול להיות שזה היה באופן של עבודה זרה. כמובן שעבודה זרה אפשר להסביר את זה בצורות שונות. עבודה זרה לא חייבת להיות עבודה זרה כפשוטו של פסלים. תורת החסידות מסבירים שעבודה זרה יכול להיות גם בדקויות בנפש, ולפעמים זה מחשבות פסולות. לפעמים זה יכול להיות, כמו שכתוב בתורת החסידות, שבן אדם משקיע את עצמו מדי הרבה בגשמיות, אז זה גם כסוג של עבודה זרה. לתת מדי הרבה כוח לטבע ולהנהגת הטבע, ולמה? ל־ל־לכסף ולגשמיות וחומריות. אז בעצם יש הרבה רמות בעבודה זרה. אז הבן אדם אומר: מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו. לפני ליל הסדר היינו עובדי עבודה זרה, ועכשיו. עכשיו הכוונה, אם ככה, במובן הכי פשוט והכי עמוק. עכשיו זה עכשיו, הלילה הזה, הרגע הזה. ועכשיו, הלילה הזה, ביום הזה, ברגע הזה, ליל הפסח. מה הכוח הנפלא של הלילה הזה? קירבנו המקום לעבודתו. הקדוש ברוך הוא מקרב אותנו, מוציא אותנו מכל הלכלוך, נותן לנו את היכולת להתחבר אליו מן הקצה אל הקצה. בן אדם אומר: אבל אני לא מוכן. מה עשיתי? לא, לא התכוננתי, אני לא עשיתי. אומרים לו: לא, קירבנו. הקדוש ברוך הוא לא מחכה. זה בעצם הנקודה המהותית של ליל הפסח. כמו שמובא בתורת החסידות, ההבדל בין חודש תשרי לחודש ניסן. חודש תשרי יש תהליך ארוך. צריכים להתחיל מחודש אלול, הכנות וחשבון הנפש ותשובה וימי הסליחות, ראש השנה, כיפור, עשרת ימי תשובה. יש תהליך ארוך ושלם ייעודי כדי שיהודי יגיע לתשובה שלו, לחיבור עם הקדוש ברוך הוא. בליל הפסח זה מגיע באופן של מתנה.

32:37 ליל הפסח זה הלילה של טל. אנחנו הרי בחג הפסח מתפללים על הטל, ברכת הטל, תפילת הטל. טל זה מתנה. גשם צריכים לבקש, טל נותנים מלמעלה. אומר המדרש, ליל הפסח הוא הלילה שבו נפתחים טללי אורות, טללי ברכות, טללי השפעות. זה הטל מן השמיים. הקדוש ברוך הוא נותן לכל יהודי, קירבנו המקום לעבודתו. הוא מקרב אותנו, מביא אותנו, נותן לנו את היכולת להגיע מהמקום הכי נמוך שאני נמצא ולדלג למקום הכי גבוה, בלי שום הגבלות, בלי שום חשבונות. אז כאן אנחנו רואים איך שחלק אחרי חלק, קטע אחרי קטע, איך ההגדה של פסח מסמלת אותנו, מלמדת אותנו, מסבירה לנו את העומק הנפלא, מה קורה בלילה הזה. וכמובן כאן אנחנו מגיעים לדבר הכי-- שיא בתוך ליל הסדר עצמו. כמו שאמרתי, לא נוכל לדבר על כל הפרטים, אז נלך ישר לחלק של-- החלק השני של ליל הסדר. פתיחת השערים, פתיחת הדלתות והרגע של פתיחת השער לאליהו הנביא, וכשאומרים את הקטע של שפוך חמתך על הגויים. מה קורה באותו רגע? אז מובא בשיחות בשם רבותינו נשיאינו, האדמו"רים של חב"ד, שאמרו שבזמן שאנחנו פותחים את השער, את הדלת לאליהו הנביא באותו רגע, זה אחד מרגעי השיא של עת רצון נפלא ביותר. כשיהודי פותח את הדלת של הבית שלו, אומר הרבי, באותו רגע נפתחות כל הדלתות שברקיע. כל מה שיהודי עושה פה בלילה הזה למטה, אז קורה באותה צורה למעלה, כביכול. כשאנחנו פותחים את הדלת בליל הסדר, אז נפתחות כל דלתות שמיים, כל שערי שמיים. אין שום דלת סגורה למעלה. ואז אנחנו, יש לנו את היכולת של שפיכת ברכות והשפעות בלי סוף ובלי גבול. וכאן יש את הסיפור שהרבי מביא בהגדה של

35:02 פסח. יש הגדה של פסח עם פירושים שהרבי כתב. ספר נפלא עם הסברים, פירושים ו-- אה, דקויות, אה, מנהגים, הנהגות. ספר נפלא ביותר על הגדה של פסח. אז הוא מביא שמה בתחילת ההגדה, בין הדברים, מה שהוא שמע מחותנו, מהרבי הקודם, הרבי הריי"צ, שהוא סיפר שכשהוא היה ילד, אבא שלו, הרבי הרש"ב, רבי שלום דובער, הרבי החמישי, הרבי אמר לו בליל הסדר, אמר לו וקרא לו בשמו יוסף יצחק, ואמר לו, "בליל הסדר יהודי צריך לבקש להיות מענטש." להיות מענטש. מענטש זה ביטוי, אה, שצריך הרבה הסבר. להיות מענטש, להיות בן אדם, והקדוש ברוך הוא יעזור. בפרט, אמר לו, בעת פתיחת הדלת, פתיחת השער בשפוך חמתך, ברגעים האלה, אז זה הזמן הכי נפלא לבקש. אל תבקש רק על גשמיות, תבקש גם על רוחניות. כלומר, שברגע הזה צריכים לדעת להשכיל מה אנחנו רוצים, מה אנחנו מבקשים. הרבי דיבר על זה שאנחנו יהודים נמצאים עכשיו ברגעים שלפני הגאולה, אז כמובן צריכים לבקש על הדבר הכי עיקרי. יהודי בלילה הזה צריך לבקש ולהתחנן לקדוש ברוך הוא שיביא לנו את המשיח, שיביא לנו את הגאולה השלמה. יהודי לא מסתפק רק בחתיכות קטנות, מתנות קטנות. יהודי צריך לבקש את הכל, את העומק, את הדבר הכי עמוק והכי נפלא. הרבי תמיד היה חוזר על הפתגם של אדמו"ר הזקן שהוא היה אומר ברגעים של דביקות, והיה אומר: ריבונו של עולם, אני לא רוצה שום דבר, לא גן עדן, לא עולם הבא. אני רוצה אותך, אותך בעצמך. אז הרבי אמר בקשר לליל הסדר, זה אומר אל תסתפק רק בבקשות מצומצמות קטנות. תן לי אוכל ופרנסה, ילדים ובריאות, כי גם את זה הקדוש ברוך הוא ייתן לך. אל תדאג.

37:14 הרבי מסביר בשיחות שבליל הסדר הקדוש ברוך הוא משפיע לכל יהודי ברכות והשפעות בכל הדברים, אבל אנחנו צריכים לחפש את הנקודה הפנימית. לבקש על זה שנוכל להתאחד ולהתחבר עם הקדוש ברוך הוא בעצמו, שזה בעצם הגאולה השלמה שאנחנו מחכים אליה. ואז כל החלק השני של ההגדה, הרי זה שמה מדובר על האור של הגאולה, של משיח, על הברכות הנפלאות שיהיו לנו כשמשיח יבוא, ושנה הבאה בירושלים הבנויה, וזה בעצם הנקודה המהותית של ליל הסדר. אני זוכר, אני אסיים עם זיכרון שיש לי מליל הסדר שזכיתי להיות אצל הרבי בשנת תשמ"ח. תשמח, הייתה שנה, שנת תשמ"ח הייתה שנה שמחה ביותר. הרבי קרא לזה תשמח, ובאמת בחג הפסח במיוחד הייתה שמחה גדולה ביותר. אני רק רוצה לספר על נקודה אחת שקשורה עם כל מה שאנחנו מדברים. באותה שנה הרבי דיבר שיחות כל לילה מלילות החג. אחרי תפילת ערבית הרבי דיבר שיחה ודיבר על המהות של היום. אז אחד מהדברים שאני זוכר מאוד חזק היה בלילה השני של פסח, שבחוץ לארץ זה ליל הסדר השני. אז זכור לי שהרבי אז דיבר על השמחה הגדולה של הלילה הזה, והרבי דיבר עם הרבה התלהבות על השמחה הגדולה שצריכה להיות אצל כל אחד ואחד. הרבי ציטט אז את הגמרא. מאמר חז"ל במסכת פסחים דף פ"ה, כזיתא פסחא והלילא פקע איגרא. הגמרא אומרת שהיה פעם בזמן בית המקדש שבני ישראל התאספו, אלפיים או מאות אלפים של יהודים שהתאספו לליל הסדר ואכלו את כזית הפסח ושרו את ההלל, והגגים, הגגות התפוצצו. רש"י אומר, זאת אומרת מרוב הרעש וההמולה היה נראה כאילו שהגגות מתפוצצים מרוב שמחה. אז הרבי הזכיר את מאמר חז"ל ואמר אותו דבר צריך להיות בליל הסדר.

39:30 השמחה גדולה, צריכה להיות כל כך בלי שום גבולות, עד שפקע איגרא, שהגגות התפוצצו מרוב שמחה וריקודים. אני זוכר שבאותו ליל הסדר שחגגנו אז בישיבה ב-770 הייתה שמחה גדולה וריקודים. הרגשנו את ה... את השמחה הגדולה שהרבי דיבר עליה באותו לילה. שהקדוש ברוך הוא יעזור שהשנה הזאת אנחנו נזכה לחגוג את הפסח והגאולה השלמה, שלא נצטרך לחכות אלא עוד לפני חג הפסח כבר נזכה לראות את הגאולה השלמה, ואז יהיה לנו את בניין בית המקדש השלישי, ואז נוכל לקיים את כל מצוות הסדר כהלכתו ונאכל מן הפסחים ומן הזבחים, כמו ש... או הפוך, מן הזבחים ומן הפסחים, כפי שהתורה מצווה עלינו, ונודה לך שיר חדש על גאולתנו ועל פדות נפשנו. שיהיה לכל אחד חג פסח כשר ושמח.