מתכוננים לפורים - דמויות המגילה לאור החסידות

00:00 מי לא צמא למילה של תקווה, של עידוד, של ביטחון? בימים האלו, בתקופה הזאת של ימי הרת עולם, חושך כפול ומכופל של חודשים שלמים שאנחנו כבר מחכים ומצפים. מתי כבר ייגמר חלום הבלהות הזה? מתי כבר ייגמר הצער, הייסורים? מתי ייגמרו כבר כל הבשורות הקשות שמגיעות אלינו יום יום? מתי אנחנו כבר נוכל להיות ב-- להגיע לרגע המיוחל הזה של ניצחון האור על החושך? הרגע המיוחל של הגאולה שכולנו מצפים לה, שאנחנו נזכה, כל עם ישראל בארץ ישראל ובגולה ובכל העולם, לראות כבר את האור הגדול של הגאולה השלמה. כשמגיע חודש אדר, מתקרבים לימי הפורים, אז בוודאי שמתעוררת אצל כל אחד ואחד מאיתנו התקווה והביטחון עוד יותר חזק בצורה הכי נפלאה. מגילת אסתר זה בעצם הסיפור של החיים שלנו. זה הסיפור של עם ישראל, לא רק לפני אלפיים שנה, כשהיה הסיפור של המן ואחשוורוש, ומצד השני מרדכי ואסתר והעם היהודי שחיו בתקופה של פרס ומדי. כי בעצם הסיפור של המגילה זה הסיפור של עם ישראל בכל הדורות. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו, והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם. יש-- בכל דור ודור יש המן בצורה כזאת, בצורה אחרת, בשם כזה או בשם אחר. ובכל דור ודור יש את מרדכי ואסתר המלכה, ובכל דור ודור אנחנו רואים את הנסים והנפלאות שהשם מראה לנו. אנחנו עכשיו מחכים ומצפים לנס פורים של תשפ"ד, הנס פורים של הדור שלנו, התקופה שלנו, ובוודאי בימים האלו שקרובים לחג הפורים מפעמים את התקווה ומתעורר אצל כל אחד מאיתנו שבאמת השנה הזאת, בימים האלה לא נצטרך לחכות יותר, נזכה באמת לראות את הנסים והנפלאות, את ההשגחה העליונה, איך שהיא מנהלת את הדברים כמו שזה היה בסיפור של פורים.

02:27 ובצורה הכי נפלאה והכי מושלמת. מגילת אסתר בעצם זה מגילה חיה, זה סיפור חי, סיפור מהווה. הבעל שם טוב אומר לנו, אומר הסבר נפלא: "הקורא את המגילה למפרע לא יצא". הגמרא אומרת, המשנה אומרת, מובא בהלכה, כשאתה קורא את מגילת אסתר צריכים לקרוא את זה על הסדר. מתחילים, "ויהי בימי אחשוורוש", וצריכים לקרוא את זה פרק אחרי פרק עד סוף המגילה. "כי מרדכי היהודי רצוי לרוב אחיו" וכולי וכולי. המגילה נקראת על הסדר, ומי שקורא את המגילה למפרע, כלומר הוא התחיל מהפרק האחרון. לפעמים קורה כשאתה רוצה, כבר לא יכול להתאפק, רוצה לדעת איך נגמר הסיפור ומתחיל מהפרק האחרון. אומרת המשנה: לא יצא. אי אפשר לקרוא את המגילה באופן בלתי מסודר. חייבים לקרוא את זה על פי סדר, כפי שזה כתוב. אומר אבל הבעל שם טוב, יש פה הסבר יותר עמוק. "הקורא את המגילה למפרע", אומרת המשנה. בן אדם שקורא את סיפור המגילה והוא קורא את זה כמו סיפור שקרה למפרע, סיפור שקרה בעבר, למפרע. פעם היה לפני שלושת אלפים ואלפיים שנה, סליחה, היה סיפור בפרס ומדי, שמה היה אחשוורוש המלך והיה סיפור. מי שקורא את המגילה וקורא את זה כמו סיפור מהעבר לא יצא. הוא לא קיים מצוות מגילה. כלומר מצוות מגילת אסתר, כשאנחנו קוראים ומתעמקים במגילה, אנחנו צריכים לראות את הסיפור, המגילה, כמו סיפור מהווה, סיפור חי. עכשיו, יש בזה עצמו, אפשר ללמוד את זה בשתי צורות. יש בצורה יותר גלובלית, כללית על העם באופן כללי, וכמובן הסיפור של המגילה, כמו שאמרנו, זה הסיפור של ההיסטוריה של עם ישראל בכל דור ודור. ובצורה הכללית כמובן יש את הדמויות. יש תמיד את הדמות של המלך אחשוורוש וההיסטוריה עם שם

04:40 אחר במדינה אחרת. יש את הסיפור של המן, המן בא, הדמות של המן בהיסטוריה, ומצד שני כמובן הדמות של אסתר המלכה, מרדכי, ותמיד בצורה כזאת ואחרת הסיפור חוזר על עצמו בעם היהודי הכללי, בהיסטוריה הכללית שהקדוש ברוך הוא מציל את העם היהודי מכל השונאים, ומראה לנו איך שהוא נמצא איתנו ואוהב אותנו, וכמו שחכמינו אומרים: כבשה אחת בין שבעים זאבים והיא משתמרת. עם ישראל כבשה אחת, יש שבעים זאבים שמקיפים אותנו וכולם רוצים לטרוף אותנו, והקדוש ברוך הוא גדול הרועה, כמו שחכמינו אומרים, ששומר על הכבשה. אבל היום אנחנו ניקח את סיפור המגילה ונראה את זה בצורה הנפלאה והעמוקה שתורת החסידות מסבירה לנו את המגילה. המגילה בנפש, המגילה בחיי היהודי בחיים של עבודת השם, במיוחד בתקופה הזאת. ממגילת אסתר אנחנו יכולים לקבל הוראות, יכולים לקבל לקח מהסיפור איך יהודי חי בימים של חושך, בימים של גלות, העבודה של יהודי דווקא בימים הקשים האלה. ויש כמובן המגילה, אפשר לדבר ולדבר בלי סוף ולעמוד על כל דמויות המגילה. כמובן שזה בשיעור אחד אנחנו לא נספיק את זה. אז היום אנחנו נבחר בדמות אחת מהמגילה ואנחנו ננסה להיכנס קצת לפרטים, להסביר את הדמות הזאת, מה היא מסמלת בחיים האישיים שלנו, בנפש של כל יהודי ויהודי, מה זה מסמל, וגם כמה בפרטים, כמה שנספיק עם הזמן לראות מה אנחנו יכולים ללמוד מזה הוראות בעבודת השם שלנו. וכמו שאמרנו, המגילת אסתר זה הסיפור של היהודי כשהוא נמצא ברגעים של חושך, ברגעים של גלות, ברגעים של הסתרת פנים, שזה בעצם המצב שאנחנו עם ישראל נמצאים כעת. והסיפור של המגילה וכל הפרטים, הרי המגילה היא חלק מכתבי הקודש. "כתבוני לדורות", ביקשה אסתר המלכה, וייעלה את זה, כי

07:15 מכל מילה במגילה, כל אות במגילה, יש בזה תילי תילים של סודות נפלאים ביותר. אנחנו אבל נעמוד רק על חלק, כמה פסוקים מהמגילה. אנחנו נבחר את הדמות הכי מרכזית במגילה, שהיא אסתר, על שמה המגילה נקראת מגילת אסתר. ניקח את הדמות של אסתר המלכה וננסה להבין אותה, מה הדמות הזאת מסמלת בחיים של כל אחד, כל יהודי, וגם הפרטים שהמגילה אומרת, מה זה אומר לנו. הפסוק הראשון שמדבר על אסתר המלכה, בוא, בוא, בוא נקרא את הפסוק הזה. המגילה אומרת בפרק השני של מגילת אסתר, ב-- אחרי-- בפסוק ז', אחרי שהמגילה אומרת לנו בפסוק ה': "איש יהודי היה בשושן הבירה ושמו מרדכי בן יאיר, בן שמעי, בן קיש, איש ימיני", מספרת לנו על מרדכי היהודי. אז המגילה ממשיכה אחרי זה בפסוק ז' ואומרת: "ויהי אומן את הדסה, היא אסתר בת דודו, כי אין לה אב ואם". המגילה מתארת לנו מי, מי ה-- מי זאת האסתר הזו, האסתר הזאת שעליה אנחנו עכשיו הולכים לקרוא את כל המגילה, והיא בעצם הדמות המרכזית שבזכותה קרה הנס הנפלא הזה של פורים. אז אנחנו שומעים שאסתר המלכה הייתה בת דודה למרדכי. למרדכי היה דוד שקראו לו אביחיל, דוד מרדכי. לאביחיל הייתה בת שקראו לה אסתר, ומרדכי ואסתר היו ככה בני דודים. אז המגילה מספרת ש... אסתר הייתה יתומה ומרדכי לקח אותה. אז "ויהי אומן", מרדכי, הוא זה שגידל, כן? אומן את הדסה, היא אסתר. אז פה אנחנו מגלים שבעצם לאסתר היו שני שמות, הדסה היא אסתר. עכשיו דבר מעניין, השם הדסה מופיע פעם אחת ויחידה. זהו. אבל זה נראה כאילו שזה השם היותר מ-מפורסם, היותר ידוע, השם המקורי שלה, כי

09:47 הדבר הראשון המגילה קוראת לה הדסה, ואז היא אומרת הדסה היא אסתר. אוקיי, יש לה עוד שם, אסתר, ופתאום השם הזה הופך להיות לשם של המגילה. אנחנו לא נשמע עוד פעם את השם הדסה שום פעם, רק אסתר כל הזמן. בזמן הגזירה, אחרי הגזירה, גם בזמן הניצחון, עד סוף המגילה, השם היחיד שמופיע זה אסתר. אז זה כבר נקודה שאנחנו רוצים להבין אותה. מה זה הסיפור הזה? היא הדסה או היא אסתר? בכלל, מה זה חשוב לדעת? אם המגילה רוצה לקרוא לה רק בשם אסתר, אז למה היא מספרת לנו שהיה לה גם שם אחר? קראו לה גם הדסה. למי זה מעניין? מה החשיבות של זה? ובמיוחד כמו שאמרנו, המגילה אפילו לא חוזרת על זה. אומר רק הדסה היא אסתר וגמרנו. מה הסיפור פה? אחרי זה, בהמשך, מספרת המגילה כל מה שקרה, איך שהגיע אחשוורוש ויקבץ נערות רבות לשושן הבירה, ואז אנחנו שומעים כל מיני פרטים ש-- מה אחשוורוש נתן לכל הנערות כשהוא בחר, חיפש את המלכה, "ובהגיע תור נערה ונערה אז נתנו לה שישה חודשים בשמן המור, שישה חודשים בבשמים ובתמרוקי הנשים, ובזה הנערה באה אל המלך". אסתר המלכה, אומרת לנו המגילה בפסוק ט"ו: "ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי אשר לקח לו לבת לבוא אל המלך לא ביקשה דבר". היא לא מבקשת שום דבר, וההמשך של הסיפור שדווקא בה המלך בוחר, "ותילקח אסתר אל המלך" וכל המשך הסיפור הנפלא של פורים. אז אנחנו רוצים להבין מה המסר, מה אנחנו יכולים ללמוד, מה זה אומר לנו, מי זאת אסתר המלכה, מה היא מסמלת בחיים שלנו ופרטי הדברים שאנחנו קראנו עכשיו, מה הם אומרים, מה הם מסמלים

11:59 לנו בחיי היומיום. אז כשמסתכלים בגמרא אז רואים דבר מעניין. הגמרא במסכת מגילה בדף י"ג, הגמרא אומרת: "הדסה זה שם של צדיקים". כך הגמרא אומרת, הדסה קשור עם הצדיקים ומביאה פסוק, "והוא עומד בין ההדסים", שזה מסמל על הצדיקים. מעניין, זה הגמרא בדף י"ג במגילה, ובמקום אחר הגמרא במסכת סנהדרין מוסיפה גם פרטים על זה. "והוא עומד בין ההדסים" זה נבואה של זכריה, זכריה הנביא שהיה נביא באותה תקופה של מגילת אסתר, הוא היה מהנביאים האחרונים, הוא היה באותה תקופה. אז הנבואה שזכריה ראה, הוא ראה את המרכבה של סוסים, "והוא עומד בין ההדסים". אומרת הגמרא מי זה הדסים? הצדיקים חנניה, מישאל ועזריה. אנחנו יודעים מה הסיפור של חנניה, מישאל ועזריה? הם היו אנשים שחיו בתקופה ההיא של גלות בבל, והם היו יהודים שעמדו במסירות נפש ממש. כן, למרות שהם היו בבית של נבוכדנצר, בבית של מלך בבל, וכשהגיע הרגע של הניסיון הגדול של להשתחוות לצלם, נבוכדנצר רצה שכולם ישתחוו לצלם שלו, והיחידים שעמדו במסירות נפש וזרקו אותם לכבשן האש היו חנניה, מישאל ועזריה. כמו המשך הסיפור עם כל הפרטים שכידוע, אז זה ההדסים, כי הצדיקים שיש להם ריח טוב כמו הדסים יש להם ריח טוב, אותו דבר גם כן הצדיקים יש ריח טוב, וזה הפירוש הדסה, היא נקראת הדסה כי היא הייתה אישה צדקנית. היא אסתר, אומרת הגמרא שהשם אסתר זה בלשון פרסית, מסמל את הנושא של הירח, הלבנה. אסתר זה מלשון אסתהר, שזה המילה הפרסית של לבנה, ירח. כלומר שהירח מאיר בלילה, אותו דבר אסתר היא האירה בלילה, חושך, הייתה תקופה, רגע של חושך, רגע של גלות, והיא האירה את העם היהודי בזמן של חושך.

14:30 אנחנו יודעים שהלבנה, הירח, זה משהו הרבה יותר עמוק. הירח, הלבנה, מסמל את העם היהודי. כמו שכתוב, אומרים את זה בתפילה של קידוש לבנה, שהם עתידים להתחדש כמותה. עם ישראל הוא בדוגמת הלבנה, כמו שהלבנה יש לה רגעים של חושך. בסוף החודש, כשהירח נעלם מהאופק, נהיה חושך לגמרי ואז מתחיל להאיר מחדש, ואז עד שמגיע לשלמות האור. אותו דבר העם היהודי, יש להם רגעים של חושך, רגעים של אור. אסתר קשורה עם העם היהודי במצב של הירח. עוד יותר, אומרת הגמרא במסכת חולין בדף קל"ט עמוד ב', אומרת הגמרא שמה על אסתר: "אסתר מן התורה מנין?" הגמרא שואלת מה המקור של השם אסתר בתורה, והגמרא אומרת פסוק בפרשת וילך בסוף החומש: "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". כלומר, השם אסתר מסמל את הנושא של הסתרת הפנים, "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". הקדוש ברוך הוא אומר שיגיע רגע, יגיע הזמן שהקדוש ברוך הוא יסתיר את עצמו. הרגעים של חושך הגלות, שאז הקדוש ברוך הוא מסתיר את פניו מהעם היהודי, וזה בעצם מסמל השם אסתר. מה המסר החיובי שיש פה בדבר הזה? כשאתה מסתכל על זה על פניו, כלומר השם אסתר זה שם שלילי, שם שאומר הסתרת פנים. אבל לא, חס ושלום, זו טעות, וזה בעצם המסר של הפסוק הזה במגילה. הדסה היא אסתר. זה לא שני דברים. כשאנחנו אומרים "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא", אז המסר של הפסוק פה הוא מסר עצום, מסר חיובי ביותר. זה מסר עצום ומעצים. מסר שנותן לנו כוח ברגעים הכי קשים של הגלות. מה שהפסוק אומר לנו, או כפי שהבעל שם טוב מסביר את זה, שהפירוש "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא" בא לומר

17:04 לנו שלמרות שיש מצב של הסתרה, אתה מסתכל בעיניים רדודות. מה אתה רואה? אתה רואה הסתרת פנים. אתה רואה חושך. אתה רואה מצב של-של גלות קשה ביותר. אבל תדע לך שבתוך ההסתרה הזאת, האנכי, אותו אנכי, הקדוש ברוך הוא, זה שעמד בהר סיני והתגלה לכל אחד ואחד ואמר לו "אנכי ה' אלוקיך". אני בעצמי, אנכי, אני הכוח שלך, ה' אלוקיך, כוחך וחיותך. אז אותו אנכי, "הסתר אסתיר פני". בתוך ההסתרה, בתוך הלבוש, בתוך הדבר הזה, מי נמצא שמה? אנכי, הקדוש ברוך הוא נמצא פה, וזה הסיפור של מגילת אסתר. הסיפור של מגילת אסתר זה הסיפור של העם היהודי והסיפור של כל אחד ואחד מאיתנו. כלומר, כשאנחנו נמצאים בעולם הזה הגשמי, נמצאים בזמן של חושך גלות, יש את המציאות של הסתרת הפנים. הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. הנשמה של כל יהודי היא נשמה טהורה, כמו שאדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא, חלק-- "נפש השנית בישראל היא חלק אלוקה ממעל ממש". הנשמה נמצאת תחת כיסא הכבוד. הנשמה נמצאת למעלה בגן עדן ונהנית מזיו השכינה, וזה הנשמה של כל יהודי ויהודי. הנשמה הטהורה הזאת היא בבחינת הדסה. כל נשמה של כל יהודי בלי יוצא מהכלל הוא בעצם מהותו בבחינת הדסה. יש לו את כל הריח הנפלא של הכוח, המסירות נפש וכוח האמונה. יהודי בעצם מהותו יש לו בנשמה חקוק אצלו אמונה טהורה, תמימה ונאמנה לקדוש ברוך הוא. זה בעצם השורש שלנו, זה המקום שלנו. אומרים את זה כל בוקר כשמתעוררים בהשכמת הבוקר בברכות השחר: "אלוקיי, נשמה שנתת בי טהורה היא". הנשמה בעצם היא טהורה. לא אומרים פעם היא הייתה טהורה, גם עכשיו היא טהורה, טהורה היא. אבל הנשמה יורדת לעולם, "ואתה בראתה, אתה

19:50 יצרתה, אתה נפחתה בי". הנשמה יורדת משלב לשלב, מדרגה לדרגה, מעולם לעולם, מתלבשת בגוף גשמי, ובצד, ליד היצר הטוב, שוכן יצר הרע. ובלשון התניא, הנפש הבהמית שהיא נמצאת בלב של כל אחד ואחד. כמו שהתניא מסביר, בצד הימני יש את הנפש האלוקית, בצד השמאלי שוכנת הנפש הבהמית, שמשם מגיעות המידות הרעות, המחשבות השליליות, הדיבורים הלא טובים והמעשים הלא טובים. הכל מגיע מהנפש הבהמית. אז כאן יש את העניין של הסתרת הפנים וכאן מגיע המן. המן מסמל את הרוע. המן מסמל את הכוח של הגאווה. גידל המלך אחשוורוש את המן. המן זה סמל של הגאווה, של האנוכיות, של האגוצנטריות, שהבן אדם רואה רק את עצמו ואת הצרכים שלו. המן הרי זה סמל הגאווה. זה אנחנו רואים במגילה בכל פרט ופרט, והוא רוצה להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים. כלומר, מה הוא רוצה? הוא רוצה להשמיד את היהודי שיש בנו. היהודי. היהודי זה הכוח, האמונה, הכוח של להודות לקדוש ברוך הוא. כולנו יהודים, זה השם שלנו במגילה. זה נפלא. בכל התנ"ך, בכל המקומות, עם ישראל נקרא עם ישראל, בני ישראל, בני יעקב, עוד שמות. יהודים, במגילת אסתר עם ישראל נקרא יהודים, גם בעזרא ונחמיה. כלומר, בתקופה הזאת דווקא כולנו נקראים יהודים. כמובן שיש לזה הרבה הסברים, אבל יש את ההסבר שהגמרא במגילה אומרת: כל הכופר בעבודה זרה נקרא יהודי. כי יהודי בעצם הפירוש הוא שהוא מודה ומאמין ומכיר באמת. כל יהודי יש לו הודאה. מודה אני לפניך. אתה קם בבוקר, אתה אומר מודה אני. המודה אני זה בעצם הנקודה היהודית, הניצוץ היהודי, פינטעלע איד, מה שנקרא המהות היהודית שלנו, שהיא תמיד קשורה לקדוש ברוך הוא, וזה הכוח הזה. יש את זה אצל

22:14 כל אחד ואחד. המן רוצה להשמיד ולהרוג ולאבד את היהודי. אסתר המלכה מסמלת את הנשמה הטהורה שלנו, שהיא נמצאת בתוך ההסתרה הזאת. היא נמצאת בבית של המלך אחשוורוש. מה זה המלך אחשוורוש? אומר המדרש: אחשוורוש זה הקדוש ברוך הוא. אחשוורוש זה סוג של נוטריקון, סוג של רמז, שאחרית וראשית שלו. המלך הקדוש ברוך הוא, שאחרית וראשית שלו, הוא נמצא בכל מקום, בהתחלה, בסוף ובאמצע. הקדוש ברוך הוא נמצא גם בזמן הגלות, גם ברגעים של חושך הוא נמצא, אבל הוא נמצא במצב של הסתרת פנים. הגמרא אומרת: גלו לבבל, שכינה עמהם; גלו למדי, לעילם, פרס, שכינה עמהם; גלו לאדום, שכינה עמהם. השכינה הולכת יחד עם עם ישראל, עמו אנוכי בצרה. הקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתנו גם בגלות, אבל בדיוק נמצא באופן של גלות. השכינה נמצאת בגלות. זה נותן מקום שיכול לבוא איזשהו המן, ויגדל להרגיש כאילו שהוא פה בעל הבית והוא יכול לעשות מה שהוא רוצה. וכאן אנחנו חוזרים לאסתר המלכה. אומר לנו הפסוק: מרדכי היהודי, מרדכי הוא זה שהוא עומד חזק. מרדכי הוא זה שאצלו הדברים מאירים. הוא הצדיק הזה שאצלו הדברים מאירים בצורה הכי ברורה, ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. היהדות אצלו נמצאת בכל הכוח ובכל התוקף ובכל הגאון. אז הוא אומן את הדסה היא אסתר. מרדכי חינך, הדריך, לימד, אומן. מה זה אומן? אומן זה חינוך. מחנך נקרא אומן, מאמן. מה התפקיד של אומן? אומן זה שהוא מרגיל את הנער, מלמד אותו, מפתח אותו עד שהוא יוכל לעמוד על הרגליים שלו. תינוק, ילד קטן לא יודע שום דבר, לא יודע כלום. הוא צריך שיהיה אומן, מישהו שירגיל אותו, ילמד אותו גם בגשמיות איך ללכת, איך לעמוד, איך

24:57 לאכול, איך לנגוע, איך לעשות. וכמובן גם בחינוך הרוחני. שהוא יהיה בן אדם, שהוא יהיה בן אדם עם ערכים, אומן. אומר לנו הפסוק, וכאן מגיעה ההוראה הנפלאה של מגילת אסתר: ומרדכי, מה עשה מרדכי? ״ויהי אומן את הדסה היא אסתר״. זאת אומרת, מרדכי אומר ליהודי שנמצא במצב של הסתרת פנים, ומזכיר לו ומלמד אותו וחוקק אצלו: תדע לך, זה לא שני דברים. הדסה היא אסתר. זאת אותה נשמה טהורה, היא נמצאת אצלך, אתה בעצם הדסה במהות שלך. אסתר, עכשיו אנחנו נמצאים בהסתרה, אבל מה ההסתרה הזאת? זה לא שני דברים. אל תחשוב שמדובר פה על שני מצבים. פעם הייתי נשמה טהורה, לפני שנולדתי הנשמה שלי למעלה בגן עדן, בעולם האצילות, אז הנשמה שלי הייתה הדסה, אבל עכשיו זה אסתר. כשהיינו בזמן בית המקדש, כשהיינו בזמנים טובים, היו ימים שהעם היהודי היו קדושים, טהורים וצדיקים. היו כאלו דברים, אבל הדור שלנו, הדור שלנו זה דור חלש, זה הדור שלנו, זה דור ירוד. אנחנו לא הדסה, זה דבר שבעבר, היום אנחנו אסתר. מרדכי הוא זה שמחנך ומלמד ופותח לנו את העיניים ואומר לנו: תדעו לכם חבר'ה, הדסה היא אסתר, הדסה זה אסתר. הדסה הזאת נמצאת גם בתוך ההסתר הזה, בתוך ההסתרה הזאת, הנשמה שלך נמצאת בתוך הגוף והנפש הבהמית והיצר הרע וכל זה, אבל בעצם המהות שלך שום דבר לא השתנה. וזה הכוח של המסירות נפש וה״אנוכי הסתר אסתיר״. בתוך הסתרה נמצאת האמונה היוקדת ביהודי בכל התוקף, ולכן אתה יכול להתגבר על כל הניסיונות ועל כל הדברים שמפריעים לך בעבודת השם ולהגיע לדברים הכי עמוקים והכי נפלאים, וזה בעצם ההמשך של המגילה וזה שהמגילה אומרת לנו: ״ובמות אביה ואמה לקחה מרדכי

27:38 לו לבת״. בואו נסביר את זה לפי ההסבר הרוחני של הדברים. בתניא מוסבר שכשאומרים אביה ואמה, יש את האב ואם, הורים ביולוגיים. יש אבל אב ואם במובן הרוחני. אב ואם במובן הרוחני הכוונה חכמה, בינה, דעת, זה נקרא אב ואם, כי משם מגיעים הרגשות של אהבת השם, יראת השם. כשבן אדם מתבונן בגדולת השם, חכמה ובינה, אז מזה נולדת אצלו אהבה לקדוש ברוך הוא, יראה לקדוש ברוך הוא. אומר הפסוק: ״ובמות אביה ואמה״, מגיעים רגעים של חושך שבו השכל לא עובד. אנחנו לא מצליחים להתרכז, לא מצליחים להתבונן בגדולת השם, לא מצליחים לעורר אהבת השם ויראת השם. בזמן שבית המקדש היה קיים או בזמנים שהעם היהודי היה בזמנים של אור, אז היה בסדר. היינו יכולים לראות את גדולת השם, ימים שבהם ראינו את יד השם באופן גלוי. אז היה אצל כל אחד אביה ואמה, היה לו שכל, התבוננות, קיבל אהבת השם ויראת השם, ומזה הוא עבד את הקדוש ברוך הוא. אבל פה, ״ובמות אביה ואמה״, נמצאים ברגעים כאלה שהשכל לא פועל. קשה להבין מה קורה פה. יש לנו הרבה שאלות, הרבה קושיות, הרבה תמיהות על המצב, ואהבת השם ויראת השם נמצאים במצב הכי בשפל. ״לקחה מרדכי לו לבת״: מגיע מרדכי, זה שאצלו האמונה מאירה בכל התוקף. המרדכי הזה של ״לא יכרע ולא ישתחווה״. הוא לא מתרגש מכל הקשיים של הגלות, ומרדכי אומן את הדסה היא אסתר. מרדכי, אפשר להגיד, שזה הצדיק הנשיא, הצדיקים שבדור שהם מלמדים לנו, מעמידים אותנו במקום, מלמדים אותנו איך לראות את הדברים בצורה נכונה, מחזקים את האמונה בעם ישראל, כמו שהמדרש אומר שמרדכי בדורו כמשה בדורו, ובכל דור ודור יש את משה רבנו, המרדכי הזה,

30:06 שהוא זה שעומד במסירות נפש ומחזק את היהודי אצל כל אחד ואחד. בעצם מרדכי זה כוח התורה, לימוד התורה, שזה מה שנותן לכל אחד ואחד מאיתנו את הכוח לעמוד בניסיונות בחושך הזה של הגלות. אז מרדכי אומן את הדסה היא אסתר. הוא מלמד, הוא חוקק בהדסה שהיא תבין שהדסה היא אסתר, שזה המהות האמיתית שלנו, ולכן מהכוח הזה אפשר להמשיך הלאה ולא להתרגש. נכון, אנחנו עכשיו נקרא לך אסתר כל הזמן, כי אנחנו נמצאים בהסתרת הפנים, אבל הדסה היא אסתר, וזה אני לוקח איתי כל הנסיעה הזאת וכל התהליך הארוך הזה שאנחנו הולכים להמשיך עכשיו במגילת אסתר, איפה שנמצא המן ואחשוורוש בזמן הגלות, עם כל מה שהולך להיות. אז אסתר המלכה עומדת בתוקף והיא מצליחה להפוך את הונהפוך הוא, להפוך את החושך לאור, להפוך את הרע לטוב, להפוך את האבל ליום טוב, להפוך את כל הדברים מהצד הכי הכי הכי חשוך למקום הכי נפלא והכי וואו. מה הסמל של אסתר המלכה? וכאן מגיע לקח והוראה נפלאה ביותר בעבודת השם. מה המגילה מסמלת לנו במהות של אסתר המלכה? אומרת המגילה: לא ביקשה דבר. ובהגיע תור נערה ונערה, אז יש כל מיני דברים שהמלך נותן ומבקשים, ויש את תמרוקי הנשים ויש את שמן המור והבשמים. ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי, אומרת המגילה: לא ביקשה דבר. מה מסמל הסיפור הזה של לא ביקשה דבר? זה מסמל את הנשמה היהודית, הכוח הנפלא. מה זה יהודי? כשמגיעים הרגעים הכי קשים, אנחנו רואים את זה בתקופה האחרונה בצורה שזה פשוט מעורר התרגשות. זה מעורר משהו לא נורמלי שאנחנו רואים בעם היהודי דווקא בחודשים האחרונים, רואים את זה בצורה לא נורמלית. יהודי, נשמה של יהודי,

32:28 יהודי שעומד פנים מול פנים, מול האמת, מול הקדוש ברוך הוא ומול האמונה. אני לא צריך שום דבר. יש את הדבר הזה, "תן לי". יש את הדבר הזה, ורואים בימים הרגילים שאנחנו ניגשים לקדוש ברוך הוא בתפילה, אומרים: תן לי, תן לי פרנסה, תן לי בריאות, תן לי גשמיות, תן לי רוחניות, מה אני ארוויח מזה? מהי התועלת? זה עושה משהו. אני רוצה לקבל. רוצה לקבל גן עדן. רוצה לקבל עולם הבא. רוצה לקבל עולם הזה. כשיש דווקא ברגעים הכי קשים בהיסטוריה של העם היהודי, רואים בצורה נפלאה ומעוררת השתאות. רואים את זה עכשיו בימים שלנו, ב- בהתנהגות של חיילים ו-ו-יהודים דווקא ברגעים של הסתרת פנים הכי גדולה. לא ביקשה דבר. אני לא רוצה שום דבר. לא רוצה שום דבר. כלומר, לא רוצה שום דבר לעצמי. אני רוצה את המלך. לא ביקשה שום דבר. רוצה את הקדוש ברוך הוא. יש את הפתגם שהרבי מליובאוויטש היה חוזר על זה המון בהתבטאויות, ובדרך כלל הוא היה מתרגש עד דמעות כשהוא היה אומר את זה. פתגם בשם אדמו"ר הזקן, שהוא היה חוזר על זה הרבה והיה אומר בדבקות: אני לא רוצה שום דבר, וכך הוא מדבר כביכול עם ריבונו של עולם ואומר: ריבונו של עולם, אני לא רוצה שום דבר. אני לא רוצה גן עדן, לא רוצה עולם הבא. אני רוצה רק אותך, אותך בעצמך. מה עומק התפילה הזאת? מה עומק, מה עומק הביטוי הזה, הבקשה הזאת? יהודי יש לו את ההתמסרות לקדוש ברוך הוא בצורה מוחלטת. המסירות נפש של היהודי. אני רוצה להיות שלך. זה הכל. לא מבקש כלום. לא מבקש, לא שכר גשמי, לא שכר רוחני. אני רק רוצה להיות שלך

34:44 וזה מה שהמגילה מסמלת לנו. "ובהגיע תור אסתר בת אביחיל דוד מרדכי" — לא ביקשה דבר. אני רוצה להיות שלך, של הקדוש ברוך הוא, ודווקא זה "ותילקח אסתר אל המלך אחשוורוש", כמו שאמרנו, מלכו של עולם, וכל המשך המגילה, שאסתר עומדת בחצר והיא נוגעת בשרביט, בראש השרביט, ואז בהמשך כל הסיפור ממשיך והולך בכיוון הזה. איך שנשמה יהודית טהורה מתעוררת בתשובה, מתעוררת להתחבר לקדוש ברוך הוא, ואז הנשמה הזאת יוצאת מכל החושך, מכל הדברים שמפריעים ומסתירים, ומאיר האור האלוקי שבנשמה בצורה הכי נפלאה, ואז אנחנו רואים את המידה כנגד מידה. ברגע שיהודי מתעורר בתשובה, ברגע שיהודי מעורר את הפנימיות שלו, מעורר את המהות האמיתית שלו, אז גם כן "בלילה ההוא נדדה שנת המלך". אומר המדרש: שנת המלך, מלכו של עולם. העם היהודי מתעורר מהשינה. הקדוש ברוך הוא כביכול גם מתעורר מהשינה. חס וחלילה, הקדוש ברוך הוא לא ינום ולא יישן שומר ישראל. אבל לפעמים הקדוש ברוך הוא עושה עצמו כביכול כאילו הוא ישן. כך אומר המדרש. וזה כדי לעורר אותנו מהשינה. ברגע שהיהודי מתעורר מהשינה ומגלה את ה"אנוכי הסתר אסתיר פניי", מגלה את המהות האמיתית שלו, הדסה היא אסתר, מעורר את כוח המסירות נפש שלו, מתחזק להתקרב לקדוש ברוך הוא, זה פועל מידה כנגד מידה שרואים בצורה הכי נפלאה, נפלאה. איך שנדדה שנת המלך, זה תוקפו של נס. מגיע כל ההמשך של ונהפוך הוא, "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו". זה הולך על מרדכי היהודי. ואז העיר שושן צהלה ושמחה, וליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. וכמו שמסיימים בהבדלה, כן תהיה לנו. אז זה המסר שאנחנו לוקחים לימים שלנו, שאנחנו נזכה לראות את זה בימים האלה בצורה הכי גלויה

37:12 והכי מושלמת, שכל אחד ואחד מאיתנו, שנזכה להיגאל מהחושך הכפול והמכופל הזה, שנזכה לראות בעיני בשר איך, איך בלילה ההוא נדדה שנת המלך. שנזכה לראות את האור הנפלא של הגאולה השלמה שכולנו מחכים לה, שליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן תהיה לנו. והחודש, החודש הזה שנהפך להם מיגון לשמחה, מאבל ליום טוב, שזה יהיה גם כן עכשיו, בימים ההם, בזמן הזה, שנזכה לשמחה מושלמת, שמחת פורים ושמחה של גאולה שלמה ואמיתית על ידי משיח צדקנו.