מתכוננים לפורים - משמעותו העמוקה של החג לאור החסידות

00:00 חג הפורים הוא מהחגים שעל פניו קצת קשה להגדיר אותו. זה חג שקצת אפשר להגיד אפוף מסתורין וקצת מלא עם סתירות. לא כל כך ברור מה המהות של החג הזה. אנחנו רואים בעולם איך שחוגגים את חג הפורים. כמובן יש את המצוות של חג הפורים, מקרא מגילה, משלוח מנות, מתנות לאביונים, וסעודת פורים, משתה ושמחה. ויחד עם זה, אבל ההגדרה של החג היא לא ברורה. בדרך כלל אנחנו רואים אנשים בפורים שותים יותר מהרגיל, מתבלבלים, רוקדים, יוצאים לרחובות, כל מקום בצורה כזאת או אחרת. ויש כאלה, נגיד בצורה קצת פתוחה, יש כאלה שמחכים שיגיע יום הפורים, יום קצת שאני יכול להתפרק, ויש כאלה שדווקא לא אוהבים את ההתפרקות הזאת, מחכים שזה כבר יעבור. סוגרים עיניים ולא כל כך נוח להם עם היום ומצפים שזה יעבור כבר ולחזור עוד פעם לחיי יום יום רגילים. אבל מה באמת הנקודה של חג הפורים? מה הולך פה בדיוק? מה השורש? מה המהות של החג? נס גדול שהיה בפורים, ונהפוכו. אבל כמו שהמגילה מספרת לנו, אבל ניסים היו לעם ישראל בכל הזמנים, בכל הדורות. אנחנו רואים שחג הפורים יש בזה משהו מאוד מאוד מיוחד, עד כדי כך שאנחנו יודעים את מאמר חז"ל, המדרש במשלי פרק ט', "טבחה טבחה מסכה יינה". בהתחלת פרק ט' של משלי אומר על זה המדרש, ילקוט שמעוני, מדרש משלי, כתוב דברים נפלאים ביותר. כל המועדים עתידים להתבטל חוץ מימי הפורים. משהו שאתה חושב על זה, אתה אומר וואו, כל המועדים, כל המועדים, הכוונה המועדים, גם המועדים שכתובים בתורה, פסח, שבועות וסוכות, כל המועדים עתידים להתבטל לעתיד לבוא כשיבוא משיח. אז מכל המועדים, המועד היחיד, החג היחיד שגם לעתיד לבוא יישאר

02:33 חג הפורים. שנאמר "וזכרם לא יסוף מזרעם". פסוק במגילה, יפה מאוד. אבל מה? למה? מה יש בפורים שגם כשיבוא משיח וכל המועדים יתבטלו, אז פורים לא יתבטל? במדרש שמה הוא ממשיך ואומר, יש, מביא עוד שיטה, ר' אלעזר שאומר שגם יום הכיפורים, אבל על יום הכיפורים יש מחלוקת. ר' אלעזר אומר ככה, אבל לא כולם אומרים ככה. על פורים אין מחלוקת, עד כדי כך שגם הרמב"ם מביא את זה בספר ההלכה שלו. הרמב"ם בהלכות, הלכות מגילה, מביא את זה להלכה גם כן, שחג הפורים זה חג עצום ונפלא, והוא מביא את המדרש הזה שכל המועדים מתבטלים חוץ מפורים, "וזכרם לא יסוף מזרעם". מה יש בחג הפורים? על זה אנחנו היום נדבר. מה שתורת החסידות מגלה את העומק הנפלא והמיוחד שיש בחג הפורים. אנחנו נתחיל היום, נדבר על דברי אדמו"ר הזקן. בעצם נתמקד על ההסבר הנפלא בתורת אדמו"ר הזקן. אני רוצה להגיד לכם שיש משהו עצום שאפשר לראות בתורת החסידות, בפרט בחסידות חב"ד, בקשר לימי הפורים. יש הסברים נפלאים, עמוקים ומאלפים ביותר על המהות של חג הפורים, על המגילה, על העומק של המגילה, מגילת אסתר, כל הפרטים, עם הסברים נפלאים אקטואליים גם בשורש הדברים למעלה בעולמות הרוחניים, גם בנפש האדם. איך זה מתבטא בחיים. יש המון דברים נפלאים, וכמובן שאנחנו נעמוד על דברי אדמו"ר הזקן. ישנם הרבה מאמרים אצל חסידי חב"ד. חג הפורים נחשב לאחד מהחגים, החגים היותר עמוקים ורציניים. זה דבר מעניין. אני זוכר, בתור בחור זכיתי להיות אצל הרבי, אצל הרבי מליובאוויטש בחג הפורים כמה שנים, וההתוועדות של חג הפורים הייתה התוועדות אחת מההתוועדויות העמוקות והמרוממות יחד עם זה ביותר. הרבי היה מתוועד שעות על גבי שעות יחד עם

05:03 השמחה של פורים, השיחות והמאמרים, התורה שהרבי דיבר, דברים עמוקים. להסביר את העומק של החג. פסוקי המגילה, הוראות בעבודת השם, לקח לכל החיים, דברים שמחג הפורים חיים על זה כל השנה. אז כאמור, אנחנו נדבר היום על נקודה מדברי אדמו"ר הזקן שנותן לנו את היסוד, את המפתח, את הנקודה. אחת מהנקודות הכי נפלאות ועמוקות מהמסר של פורים, שממנו אנחנו נבין למה באמת פורים הוא חג כל כך נפלא עד כדי כך, כמו שאמרנו בקשר לימות המשיח, שדווקא חג הפורים הוא החג הנצחי יותר מכל שאר החגים. מה יש בחג הזה כל כך עמוק וכל כך נפלא? דברי אדמו"ר הזקן מיוסדים בעצם על תורה של הבעל שם טוב, שהבעל שם טוב אמר פעם בסעודת פורים. הוא הסביר את הנושא שידוע שחג הפורים ויום הכיפורים הם שמות דומים. הדבר הזה כבר כתוב גם כן בזוהר הקדוש, בתיקוני זוהר. תיקון כ"א, כתוב שמה שפורים ויום הכיפורים הם באותו שורש, אבל בזוהר הוא לא מסביר הרבה, הוא רק אומר שבגלל שפורים ויום הכיפורים הם דומים, זה אומר שלעתיד לבוא, אומר הזוהר, בימות המשיח גם יום הכיפורים יהפוך כמו פורים, שזה הפשט. כיפורים כפורים של עתיד לבוא, יום הכיפורים גם יהיה כיום פורים, יום משתה ושמחה שעתידים להתענג בו וכו'. אז יפה. אבל הבעל שם טוב אמר משהו חזק, ובעצם אפשר להגיד במידה מסוימת נקודה הפוכה גם כן בשורש העניין, שמזה שאנחנו אומרים שיום הכיפורים זה כפורים, כלומר שבעצם במקום הזה פורים נמצא במרכז ויום הכיפורים הוא רק כפורים, דומה לפורים. אבל יש משהו, נקודה מסוימת, שבו פורים עוד יותר נעלה, יותר עמוק אפילו מיום הכיפורים. אמר הבעל שם טוב: כדי שיהיה משהו שונה צריך

07:25 להיות גם משהו דומה. מהו הדמיון בין יום הפורים ויום הכיפורים? על פניו, לא רק שזה לא דומה, זה נראה לגמרי הפוך. תשאל בן אדם רגיל, תנסה למצוא את המשותף בין יום הפורים ויום הכיפורים — ממש לגמרי הפוך. ההתנהגות שלנו. יום הכיפורים זה יום רציני, יום של תשובה, יום של תפילה, יום של צום, יום של תענית. חמישה דברים שיהודי צריך להיזהר ביום הכיפורים: אכילה, שתייה, רחיצה וכל ההלכות. יש המון. יום הכיפורים זה יום עינוי, ״ועיניתם את נפשותיכם״, אומרת התורה. יום רציני ביותר, היום הרציני של השנה. פורים לגמרי להפך. חוגגים, אוכלים, שותים, שמחים, עוברים את ההגבלות גם כן עם השתייה, גם על פי ההלכה. זה לא פשוט. איך זה שפורים ויום הכיפורים הם יהיו באותה רמה? ואז עוד אומרים לנו עוד יותר: תדע לך שיום הכיפורים זה רק כְּפורים. פורים זה עוד יותר גבוה. אמר הבעל שם טוב פעם בהתוועדות של חג הפורים, הוא הסביר שהקשר בין שניהם זה העניין של הגורל. גורלות. פורים, המגילה אומרת למה זה נקרא פורים? ״הפיל פור הוא הגורל״. כלומר שהמילה פורים בשפה הפרסית זה גורל. אז פור הוא הגורל. חג הפורים נקרא על שם הגורל. המן עשה גורל בגורל, הוא רצה לדעת מתי לעשות את הגזירה הרעה והאיומה של ״להשמיד ולהרוג ולאבד״ את כל היהודים. נפל, נפל חודש אדר ואז היה ונהפוך הוא. אז השם של פורים נקרא על שם הגורל הזה. מאוד משונה, מאוד מעניין, מוזר. צריך להבין את זה, אבל אנחנו יודעים שפורים קשור עם הגורל, זה השם שלו. יום הכיפורים זה גם גורל. הרי אחד מהדברים המרכזיים שהתורה בפרשת אחרי מות מספרת לנו, מסבירה לנו מהמצוות, מהעבודה של יום

09:42 הכיפורים שכהן הגדול היה עושה ביום הכיפורים היה הגורל. היו מביאים שני שעירים שהיו צריכים להיות דומים בכל הפרטים, ואז היו שמים שתי, הייתה קלפי, היה את הארגז, הקופסה שבה היו שמים את שני הגורלות, היה אחד כתוב לה' והשני היה כתוב לעזאזל. ואז כן, הגורל היה אמור לצאת לימין, היה לה', ולשמאל היה לעזאזל, וכל התהליך של הגורל שהתורה מספרת לנו בקשר ליום הכיפורים. ואז השעיר שלקחו לעזאזל, זה היה לוקח את כל חטאות עם ישראל, ״ונשא עליו את כל עוונות בני ישראל״ על פי שהם, וזה היה יום סליחה ומחילה. אז הקשר זה בגורל. יפה. השאלה היא מה זה אומר לנו? מה עומק הדבר? מה הדבר הזה של הגורל? ועד כדי כך שזה המרכז גם של יום הכיפורים, גם של פורים, וזה מה שעושה את המשותף ביניהם. מסביר לנו אדמו"ר הזקן ככה. בחינת הגורל, אם אנחנו מסתכלים מה פירוש לעשות גורל, גורל פירושו שבן אדם שם את השכל שלו בצד. יש דברים שהבן אדם חושב, מחליט על שיקול דעת. יש את הצד הזה, צד הזה, ואתה עושה חשבון ואז אתה מגיע למסקנה ואתה אומר אני בוחר בדבר מסוים, כי זה יותר טוב, זה יותר חשוב, זה יותר מובן, זה יותר נעלה, זה יותר מרומם ולכן אתה לוקח את זה. גורל פירושו שאדם אומר אני שם את השכל שלי בצד, את הרגשות בצד, את הרצונות בצד. לא מעניין מה אני רוצה, מה אני אוהב, מה אני מבין. אז כל זה לא קיים עכשיו. מה שהגורל יאמר זה מה שאני ארצה ואז כל השאר יבוא. אז הגורל זה התמסרות למשהו שהוא למעלה מן הדעת, למעלה מן השכל. אשרינו

11:59 מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו. יהודי יש לו קשר עם הקדוש ברוך הוא. הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא זה מהרבה בחינות. יש את הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא מהמקום של רגש. יהודי אוהב את הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא אוהב את היהודי. יש מהמקום של השכל. הוא מבין, הוא לומד ומתעמק בגדולתו של הקדוש ברוך הוא. ואותו דבר גם הקדוש ברוך הוא אל עם ישראל. יש את הקשר של רצון, אבל יש משהו של גורל. אשרינו מה טוב חלקנו, מה נעים גורלנו. כלומר שיהודי יש לו התמסרות לקדוש ברוך הוא ממקום כזה, באופן כזה, שזה למעלה מהשכל, גם כשהשכל לא מבין, גם כשהרגש לא נמצא, אבל הוא מסור. הבחינה של גורל זה ההתחברות הכי עמוקה של יהודי לקדוש ברוך הוא והקדוש ברוך הוא ביהודי. ״אתה תומיך גורלי״. אז במילא זה הנקודה של יום הכיפורים. מה שקורה ביום הכיפורים זה יהודי נעמד פנים אל פנים מול הקדוש ברוך הוא. הוא יודע שבמשך השנה הוא עשה הרבה דברים שהם לא באמת רצויים, ראויים. הוא חטא, חטאים, עוונות, פשעים, על חטא שחטאנו לפניך. ביום הכיפורים אנחנו כולנו פתוחים, מגלים את האמת ומכים על חטא וכולי. אבל מה? כאן מגיע הכוח הנפלא של התשובה, שזה מה שקורה ביום הכיפורים, הבחינה של גורל. אם אנחנו נלך לפי חשבונות על פי שכל, המצב קשה. למה מגיע לנו שנה טובה? למה מגיע לנו כל טוב שהקדוש ברוך הוא ייתן לנו? איך התנהגנו? איפה היה בדיוק ההתנהגות שלך יותר טובה מההתנהגות של הגוי? להבדיל. אבל מה, כשיהודי מגיע ביום הכיפורים לבחינת הגורל לפני השם? איך כתוב בפסוק על יום הכיפורים? כתוב שם בפסוק

14:24 אומר "לפני ה' תטהרו", "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו". אומר אדמו"ר הזקן: "לפני ה'" זה הפירוש הוא במדרגה הכי גבוהה, למעלה למעלה מכל השמות. איפה שנגמרים השמות, הספירות, הכלים. יהודי עומד פנים אל פנים מול הקדוש ברוך הוא בעצמו, ושם הגורל בבחינת הגורל. אז לה' חטאת. אז הימין מנצח, עם ישראל, וזה הנס. זה הכוח הגדול של הימים הנוראים, של יום הכיפורים, שאז על ידי זה שיהודי עומד ועושה תשובה ביום הכיפורים, הוא מגיע למקום כל כך נעלה ששם הקדוש ברוך הוא מוחק לו את כל העבר, לא מתחשב עם כל החשבונות. מגיע לו, לא מגיע לו. מוחקים את הכל ומתחילים דף חדש, ואז מקבלים חתימה וגמר חתימה טובה לכל השנה. זה העניין של יום הכיפורים. בעצם זה מה שקרה גם ביום הכיפורים הראשון שהתורה מספרת לנו. מה קרה ביום הכיפורים הראשון? זה היה אחרי חטא העגל, חטא חמור ביותר שעם ישראל חטא. ואז היו ימי רצון, ימי תשובה. וביום הכיפורים זה היה היום שמשה רבנו ירד עם הלוחות השניים. אחרי כל הסיפור של חטא העגל, שבירת לוחות ראשונות והתפילות וכולי וכולי. ביום הכיפורים, "סלחתי כדבריך". משה ירד עם הלוחות השניים והשם סלח ומחל לעם ישראל, ואז היה החיבור הכי נפלא של פנים בפנים, שעם ישראל עמדו פנים בפנים מול הקדוש ברוך הוא, ומאז זה נקבע יום הכיפורים, יום סליחה ומחילה. זה הבחינה של גורל של יום הכיפורים. בחג הפורים היה משהו דומה. קודם כל נדבר על הדומה ואז נדבר על השונה. בחג הפורים קרה משהו דומה. עם ישראל הגיע למצב של שפל, היה שפל גשמי. שבעים שנים של גלות בבל והיה שפל רוחני, שפל

16:53 מוסרי, כמו שהגמרא אומרת לנו. מה קרה לפני? מה הביא לגזירה של המן? היה נושא של השתחוו לצלם נבוכדנצר, חטא שקשור עם עבודה זרה, והיה נושא של נהנו מסעודתו של אותו רשע. אחשוורוש הזמין את כולם ועם ישראל באו, ולא סתם באו, באו ונהנו. ובסעודה הזאת היו גם כן כל מיני נושאים של חילול השם, וזה מה שהביא לגזירת המן. ואף על פי כן הקדוש ברוך הוא סלח לנו למרות כל מה שקרה, למרות ההתנהגות של עם ישראל שלא הייתה התנהגות רצויה. וכמו שכתוב במדרש, שהמן הגיע לאחשוורוש והוא אמר לו: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים, ודתי המלך אינם עושים", הם לא שומעים. ועל זה מוסבר במדרש ובספרים שהמן, בעצם הטענה שלו הייתה כלפי הקדוש ברוך הוא. המן אמר לפני המלך, הכוונה המלך. כן, מה שכתוב במדרש שהמלך במגילה הרבה פעמים זה מסמל את הקדוש ברוך הוא, מלך מלכי המלכים, וזה המקטרג שמגיע לקטרג על עם ישראל ואומר: "ישנו עם אחד", אבל הוא מפוזר ומפורד בין העמים. במקום שיהיה עם אחד עם כל מה שזה משתמע, אחד עם הקדוש ברוך הוא, השם אחד ושמו אחד, אחד באחדות, אחד בעולם, אז מפוזר ומפורד. "ודתי המלך", מלכו של עולם, "אינם עושים", "ולמלך אין שווה להניחם". לא, הם לא עושים את מה שהם צריכים לעשות, בשביל מה צריכים אותם? אז כאן היה הסיפור של המן עם הגזירה שלו, ובדיוק הנושא הזה מסביר לנו למה הפורים נקרא בשם פורים, כי הגורל היה משהו מאוד מאוד מרכזי פה. מגיע המן ועושה גורל. הוא רוצה להשתמש עם אותו טכניקה, עם אותו מתכונת. הוא לוקח את הגורל, אבל את

19:24 הגורל הוא רוצה להשתמש לכיוון ההפוך. כמו שיש את הבחינה של גורל שביום הכיפורים, אז לא מתחשבנים עם שום חשבונות ואז יוצא לצד ההוא, לצד הקדושה. אז המן אמר: אפשר לעשות גם הפוך. הגורל, כי אם אנחנו ניכנס לחשבונות, אז נכון שעם ישראל לא מתנהג טוב, אבל יתחילו להגיד גם אתה לא מתנהג טוב. מי יותר גרוע? הוא לא יודע אם הוא ינצח או לא. לכן הוא רצה להשתמש עם הטכניקה של גורל, כי הוא חשב שככה לפחות יש לו אחוז מסוים שהוא ינצח. וזה הסיפור של הגורל. זה מסביר לנו העומק למה המן עשה את הגורל ולמה עושים עסק מהגורל, עד כדי כך שחג הפורים נקרא על שם הגורל. כי בחשבון של המן היה שמכיוון שהגורל זה למעלה מהסברים, זה מקום כזה ששם לא כל כך מסתכלים על חשבונות, אז אם ככה, יש גם מצב שהרע ינצח מול הטוב. אבל כאן יתגלה הסוד של פורים, שדווקא מהמקום של הגורל קרה ונהפוך הוא. כאן התגלה הנס של פורים, הנס הנפלא של פורים, שהתגלה המהות האמיתית של יהודי, הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, בדיוק כמו שביום כיפורים. מה קורה ביום הכיפורים? יהודי מעורר את הקשר המהותי שלו עם הקדוש ברוך הוא. יום הכיפורים זה היום שבו יהודי נעמד פנים אל פנים מול הקדוש ברוך הוא ואומר: אני קשור אליך, ואז הקדוש ברוך הוא מוחל על הכל. זה מה שקרה גם בחג הפורים. בני ישראל נעמדו בחג הפורים, כוחו של מרדכי היהודי שעורר אצלם את האמונה. הם נעמדו במסירות נפש מוחלטת. אז התעורר אצל בני ישראל הנקודה, הניצוץ היהודי, בגלל גזירת המן, ובכוחו של מרדכי, כמו שהמדרש מספר לנו, איך

21:36 שמרדכי הצליח לעורר אצל כל עם ישראל שהם עמדו במסירות נפש מוחלטת באותה תקופה, ואת זה מה שהביא בעצם לנס הגדול של ונהפוך הוא. אז מה כאן הקשר בין פורים ויום הכיפורים? שבשניהם יש פה התגלות של בחינה, של גורל. הקשר הפנימי של פנים אל פנים. לא כמו שהמן חשב שגורל פירושו חמישים חמישים, אולי כן, אולי לא. להפך, אלא הבחינה הזאת של גורל, שעל זה נאמר: "יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה". הבחירה של הקדוש ברוך הוא בעם ישראל, שזה הדבר הכי עמוק והכי נפלא, שהקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל בבחירתו החופשית, ומהבחירה הזאת הוא לא מתחרט, וזה מה שמביא למחילה של יום הכיפורים. באותה צורה ובאותו עומק, בחג הפורים התעורר, התגלתה הבחינה הזאת של הבחירה של הקדוש ברוך הוא ממקום עליון של למעלה מכל ההסברים, למרות שלא מגיע להם, ומשם הגיע ונהפוך הוא, כל הנס של פורים, "בלילה ההוא נדדה שנת המלך" וכל המשך המגילה. אז מה זה הדמיון בין פורים ויום הכיפורים? וכאן מגיעה הנקודה של ההבדל, אבל כשמתחילים להיכנס לפרטים רואים הבדל גדול ביותר. ההבדל, דבר ראשון, הוא שביום הכיפורים יש עדיין כללים. למרות שיום הכיפורים אומרים שזה יום סליחה ומחילה, הקדוש ברוך הוא סולח ומוחל לכל יהודי, אבל יש כללים. הגמרא אומרת בסוף מסכת יומא: יום הכיפורים מכפר על חטאים של מצוות לא תעשה. אבל יש דברים שיום הכיפורים לא מכפר. לדוגמה, חילול השם. הגמרא אומרת שעל חילול השם יום הכיפורים לא מספיק. יש דברים שצריכים, יש חטאים של כרת, מיתות בית דין, שאז צריכים ייסורים, חילול השם וכולי. מה קרה בפורים? בפורים דבר נפלא. הרי החטא של פורים היה

24:01 קשור עם חילול השם, כמו שאמרנו קודם, ואף על פי כן הקדוש ברוך הוא סלח. חג הפורים היה באופן שהקדוש ברוך הוא סלח לעם ישראל לגמרי, מחק לגמרי, למרות שהחטאים הם חטאים כאלה שאפילו יום כיפור לא מספיק. מה ההסבר לזה? וכאן מגיעה נקודת העומק שמסביר לנו את העילוי, את הנפלא שיש ביום הכיפורים יותר אפילו— סליחה, בפורים יותר מיום הכיפורים. כמו שאמרנו, יום הכיפורים זה חג שכתוב בתורה. זה חג שניתן לנו במתן תורה או בתרי"ג מצוות. זה חלק מתורה שבכתב. אז יש בזה כללים ויש לזה הגדרות. זה חג שקשור עם התורה שבכתב, קשור עם המשכן, עם בית המקדש, כמו שאנחנו קוראים בפרשיות השבוע. מה, מה, איך כל הסיפור של יום הכיפורים, הכהן הגדול ובית המקדש, זה חג מסוג הזה, ודווקא בגלל זה יש לזה כל מיני גבולות והגבלות. פורים זה חג שהתגלה בזמן של חושך. זה זמן שהתגלה בתקופה של חושך הכי גדול שיכול להיות, דווקא בזמן כזה של חס ושלום הסתרת פנים, זמן של חושך כפול ומכופל. ודווקא ברגע הזה הגיע חג הפורים והתעוררה האהבה של הקדוש ברוך הוא לעם ישראל בצורה כל כך נפלאה, וזה בעצם העומק של פורים. בגלל שזה מגיע ברגעים של חושך, בתוך ההסתרה הכי גדולה נמצאת ומתעוררת האהבה הכי גדולה, וזה מה שהגמרא אומרת בקשר לחג הפורים. אסתר המלכה. למה קראו לה אסתר? "ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא". זאת אומרת שבתוך הסתרת הפנים נמצא אנוכי, הקדוש ברוך הוא בעצמו. החיבור היותר עמוק, דווקא ברגעים של חושך אני נמצא איתך, ואני נמצא איתך בצורה הכי עמוקה של קשר, יותר מהזמנים היפים. בזמנים היפים, כשעם ישראל, אה,

26:31 מקיימים מצוות, לומדים תורה, בית המקדש על מכונו, כהן, לוי וכולי, כל ה— אז היה הקשר של הקדוש ברוך הוא עם עם ישראל ממקום יותר גלוי, אהבה גלויה, אבל האהבה הגלויה היא גם אהבה חיצונית. דווקא במקום הנסתר, ברגעים של הסתרת פנים, שמה יש אהבה הרבה יותר עמוקה, הרבה יותר פנימית. שמה מתעורר החיבור היותר עמוק, שיהודי אומר לקדוש ברוך הוא, "אתה אבא שלי", והקדוש ברוך הוא אומר לעם ישראל, "אתם העם שלי, אתם הבנים שלי". ופה, בחיבור הזה, בעומק הזה, אין שום כללים ושום הגבלות. ולכן דווקא בחג הפורים היה שהקדוש ברוך הוא, ונהפוך הוא, מהקצה אל הקצה, וסלח ומחה לעם ישראל גם על החטאים שיום הכיפורים עצמו גם לא, גם לא מספיק. וזה העומק של יום הכיפורים וזה המסר הכי נפלא, וזה הסיבה למה החג הזה הוא חג שיש לזה את העומק הכי הכי עצום כל שנה ושנה, עד כדי כך, כמו שאמרנו, שגם בימות המשיח חג הפורים זה יהיה חג נצחי, עוד יותר אפילו מיום הכיפורים, כמו שאמרנו שבקשר ליום הכיפורים יש שיטות שונות. בקשר לפורים אומרים לנו שזה חג שגם בימות המשיח יהיה בכל התוקף, כי הנקודה הזאת זה העומק, החיבור של יהודי עם הקדוש ברוך הוא שאין יותר ממנו. זה החיבור הכי נפלא, הכי עמוק שיש בין יהודי לקדוש ברוך הוא. וכאן מגיע אדמו"ר הזקן ומסביר לנו פסוק בספר ישעיהו שיש לזה ביטוי בעבודת השם שלנו בחיי היומיום. "כי אתה אבינו". ישעיהו פרק ס"ג. "כי אתה אבינו, כי אברהם לא ידענו, ישראל לא יכירנו, אתה ה' אבינו אתה". מה אומר הפסוק? אומר אדמו"ר הזקן, זה בעצם מיוסד על גמרא במסכת שבת גם כן, אומר

28:49 האדמו"ר הזקן, איך אנחנו מתרגמים את זה בעבודת השם? מה קורה פה? הוא אומר, בזמן הגלות יש אברהם וישראל. אומר: אברהם לא ידענו, כמו שדיברנו, יהודי עובד את הקדוש ברוך הוא בבחינת אברהם, בחינת ישראל. זה כשיהודי עובד את השם מתוך אהבה, כמו אברהם אבינו שהוא אהב את השם, מתוך שמחה, ישראל, כמו אברהם, יעקב, האבות הקדושים, ואז הקשר שלנו עם הקדוש ברוך הוא זה קשר גלוי, קשר של, של חיבור, של עבודת השם בצורה יפה, ואז גם כן מלמעלה הקשר הוא באותה צורה. מגיע זמן הגלות. יהודי אומר לקדוש ברוך הוא: אין לי אברהם, אין לי ישראל. זאת אומרת שאין לי את האהבה הרגילה, חסר לי רגש, חסר לי עומק, חסר לי ידע, חסר לי בכל דבר שאתה רוצה. אברהם לא ידענו, ישראל לא יכירנו. עבודת השם שלי זה על הפנים. אבל אתה אבינו. דווקא ברגעים האלה של הסתרת פנים, יהודי אומר לקדוש ברוך הוא: אני יהודי ואני קשור אליך. בביטוי מעשי, אומר הרבי, קורה שאנחנו לפעמים, דווקא הבן אדם מתלונן: אני מנסה ללמוד, קשה לי. מנסה להתפלל, לא מתחבר. מנסה לעורר אהבת השם בתפילה, מנסה לעורר שמחה. לא, לא, הכל תקוע, הכל סתום. לא הולך לי. אבל אומרים לנו: כי אתה אבינו. יש משהו שזה נמצא בכל התוקף. אני יהודי והקדוש ברוך הוא אבא שלי, ויהודי יש לו את הכוח לצעוק: אבא, אני שלך! והכוח הזה, הצעקה הזאת, הרי יש לנו את זה בזמן הגלות, עוד יותר מהזמנים הכי יפים של זמן בית המקדש. וזה מה שיהודי אומר לקדוש ברוך הוא בזמן הגלות, וזה מה שבני ישראל אמרו לקדוש ברוך הוא בימי הפורים. אנחנו לא בסדר בזה,

31:09 לא בסדר בזה, חסר לנו פה, חסר לנו שם, אבל אבינו אתה. יש לי, אני יהודי ויש לי אמונה ואני מחובר אל הקדוש ברוך הוא. ומתוך האמונה הזאת יהודים עמדו במסירות נפש כל התקופה. לכן במגילה עם ישראל נקרא יהודים, שם שמופיע רק במגילת אסתר ובתנ"ך בעזרא ונחמיה, שזה בזמן של מגילת אסתר. לא מוצאים את השם יהודי בחומש, גם לא בתנ"ך בחלקים הראשונים. דווקא בתקופה הזאת של גלות בבל פתאום יהודים. כמובן שיש לזה הרבה הסברים, אבל יש את ההסבר שהגמרא אומרת במסכת מגילה. יהודי זה שכופר בעבודה זרה. יהודי זה שהוא מאמין בקדוש ברוך הוא. יהודי זה שהוא קם בבוקר ואומר מודה אני לפניך, אני מודה, ואני מודה, כולל גם כן את ההסבר שזה האמת. אני לא מרגיש, לא מבין, לא משיג, חסר לי פה, חסר לי שם, אבל מודה אני. אני יהודי.

32:15 והיהודי הזה, הכוח הזה התעורר דווקא ברגעים הכי קשים של פורים, וזוהי הסיבה שנס פורים זה הנס הכי גדול והחג הכי גדול, שזה מה שמביא את הפורים למקום הכי עמוק. מה שאמרנו שמתוך סעודה, יום הכיפורים זה יום תשובה, וגם אז מתעורר היהודי, כמו שאמרנו קודם, יהודי אומר אני יהודי ועל ידי זה הוא חוזר לקב"ה בתשובה. אבל ביום הכיפורים יש תנאים, יש עינוי, הוא לא אוכל, הוא לא מתרחץ, הוא מתרומם מעל העולם, הופך להיות מלאך, ושם הוא צועק. צועק אבינו מלכנו, זה רמה אחת. אז הקב"ה סולח לך, אבל זה מגיע ממקום רוחני, ממקום גבוה, ממקום שהבן אדם מתעלה לבחינת מלאכים למעלה מהעולם. פורים אומר לך לא, אנחנו נמצאים בתוך העולם, בתוך הגלות, בחיי היומיום, בתוך הסעודה, בתוך המשתה והשמחה. ואז יהודי צועק כי אתה אבינו. אז יהודי אומר אני יהודי ואני קשור לקב"ה וזה המסר של חג הפורים וזה הכוח. לכן זה חג כל כך עמוק שעם זה אנחנו חיים ברגעים הכי קשים של הגלות, שיהודי אומר לקב"ה אני איתך בכל מצב ובכל עניין. ולכן פורים זה ימי משתה ושמחה. זה פורים. זה ימים שבו מותר בעשיית מלאכה מן הדין. כמו שאמרנו, בהלכה אומרים שלא כדאי לעשות מלאכה, אבל הכוונה היא שזה לא ימים שאתה הופך להיות למלאך. אתה נמצא בתוך ימי חיי היומיום, בתוך האוכל, בתוך העסק, בתוך הדברים, חיי היום ברחוב, בדברים הפשוטים, ושמה הצעקה של יהודי: אין עוד מלבדו. כי אתה ה' אבינו, אתה, החיבור הזה זה חיבור כזה שמעורר את האהבה הכי עמוקה בין הקב"ה לעם ישראל, ולכן החג של פורים הוא החג של עד דלא ידע. יהודי מתחבר עם הקב"ה במקום שלמעלה

34:28 מהשכל, למעלה מהדעת, ואת זה אנחנו מביאים לכל ימות השנה, שתהיה שנה שבו יהודי באמת מחובר לקב"ה בדברים הכי פשוטים בחיי היומיום. וזה ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. כן תהיה לנו, שמחג הפורים אנחנו לוקחים כוח לכל השנה, ודווקא בתקופות הכי קשות של הגלות, וזה השמחה הכי גדולה ועם זה אנחנו נחיה. וגם כשמשיח יבוא אז גם כן אז חג הפורים לא יסוף מזרעם, כי גם אז המסר של חג הפורים, הנקודה של פורים היא נקודה שהיא אפילו באור הגדול של ימות המשיח. גם אז המסר הזה יהיה מסר בולט, חזק ונותן כוח. שנזכה באמת לראות כבר את הגאולה השלמה של ונהפוך הוא בצורה מוחלטת עם ההמן שבדורנו, שיהיה כבר ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר. כן תהיה לנו, אמן כן יהי רצון.