4 דרכים לשמחה פנימית על פי התניא

00:00 משנכנס אדר מרבים בשמחה. אנחנו נמצאים בימים של שמחה. השאלה היא איך אנחנו בדיוק מגיעים לשמחה הזאת? מהו בעצם הסוד? המפתח? הדרך לבוא לשמחה? הבעל שם טוב גילה את הנושא של עבודת השם בשמחה. הבעל שם טוב לא חידש את הנושא של עבודת השם בשמחה. זה בעצם כבר כתוב בתורה. יש פסוק מפורש בתהילים, בפרק ק': עבדו את ה' בשמחה, בואו לפניו ברננה. יהודי צריך לעבוד את השם בשמחה. הרמב"ם בהלכות לולב, סוף פרק ח', אומר הרמב"ם: השמחה שישמח האדם באהבת השם ובקיום המצוות עבודה גדולה היא. הוא מביא פסוקים עד כמה השמחה הוא דבר חשוב. הרמב"ם מביא את הפסוק בעצם שכתוב כבר בתורה שבכתב: תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב. והרמב"ם אומר, מה הפירוש? הפירוש הוא הפירוש המילולי, שעבודת השם חייבת להיות בשמחה. והתורה מדברת, חס ושלום, על עונש: כשלא עבדת את השם בשמחה מגיע עונש. למה? מה כל כך גרוע? למה זה כל כך חמור? מדברים על אדם שעובד את השם ומקיים מצוות, מקיים את ההלכה, מקיים את השולחן ערוך, חסר לו שמחה. אומרים לא. השמחה הוא דבר חשוב ביותר, חיוני ביותר. השאלה היא מה באמת החשיבות בשמחה ואיך אנחנו בעצם צריכים להגיע לשמחה הזאת. הרבה פעמים נראה לנו על פניו כביכול השיטה של הבעל שם טוב, שהוא כל כך עודד את השמחה בעבודת השם, כסוג של רדידות, כאילו לא לחשוב, לא להתעמק. אל תסתכל על הבעיות של החיים, אל תסתכל על העבירות שלך, הכל בסדר, תמשיך הלאה, הכל טוב. סוג של הולכים הלאה. לא, לא, לא מתעמקים, וזה טעות בעצם. השמחה שהבעל שם טוב מדבר עליה זה שמחה מאוד מאוד עמוקה שמגיעה מתוך התבוננות

02:28 מאוד עמוקה ומאוד מפוכחת. אדמו"ר הזקן בספר התניא מקדיש כמה פרקים שמסביר לנו באופן נפלא, נותן לנו את המפתח ואת הדרך איך להגיע לשמחה אמיתית בלי לרמות את עצמנו. זה לא הפירוש שכדי להיות שמח אני צריך לחיות בדמיונות. אני צריך לחיות בצורה שאני מרמה את עצמי. כביכול אני לא רואה את החושך, אני לא רואה את הרע, אני לא רואה את הבעיות ואני רק שמח. הכל טוב. מגיע אדמו"ר הזקן ומסביר שזה לא ככה. מעניין, ישנו מכתב של אדמו"ר הזקן. זה נראה שבאמת כבר בזמנו, בתקופת הדורות הראשונים של תלמידי הבעל שם טוב, היו באמת כאלה שהבינו בטעות שזה בעצם מה שהבעל שם טוב אומר. חבר'ה, תהיו שמחים ולחיות בכיף, להיות שמחים בכל מחיר. אז יש מכתב נפלא מאדמו"ר הזקן. המכתב הזה נדפס בכל הסידורים בנוסח של חב"ד, בסידורי תהילת השם, נוסח האר"י ז"ל. אז יש בהם, בסוף הסידורים, נדפס המכתב הזה. מכתב מאוד מעניין שרואים שאדמו"ר הזקן מתייחס לקבוצת חסידים שהבינו בטעות שמכיוון שהבעל שם טוב ביקש, תורת החסידות דורשת עבודת השם בשמחה, אז היו מתאספים ומדברים ומתלוצצים וחוגגים, והעיקר להגיע לאיזה שמחה, ואז אנחנו נתפלל ונלמד מתוך שמחה. ואדמו"ר הזקן מסביר להם: חבר'ה, זה לא ככה. הבנתם לא נכון את תורת הבעל שם טוב. הנושא של שמחה היא עבודה עמוקה, וכמו שהלשון של הרמב"ם שהזכרנו, עבודה גדולה היא. יש דרך אבל, וכל אחד יכול להגיע לזה. השאלה היא איך אנחנו מפתחים שמחה אמיתית, במיוחד כאשר בן אדם יודע בנפשו, יודע בעצמו שיש הרבה סיבות לא להיות שמח. יש לו הרבה סיבות בגלל הגוף, בגלל המצב, בגלל היצר הרע שלו, בגלל דברים לא טובים שהוא

04:46 עשה. איך אנחנו בעצם מתגברים על כל זה? ואנחנו עובדים את השם בשמחה. אז היום אנחנו נדבר על ארבע דרכים להגיע לשמחה שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בספר התניא. ארבע דרכים נפלאים שכל אחד ואחד יכול לקחת את זה, לאמץ אותם, להביא אותם בחיי היומיום שלו. לפני שאנחנו נדבר על הארבע דרכים שאדמו"ר הזקן מסביר לנו, אני רוצה קודם כל להקדים דבר נפלא שאדמו"ר הזקן מקדים. הוא אומר כלל גדול בעבודת השם. מה בעצם החשיבות? למה כל כך בהכרח הנושא של שמחה בעבודת השם? אז אדמו"ר הזקן אומר לנו נקודה מאוד מאוד מעניינת, חשובה וחיונית מאוד לכל אחד בחיים. הוא אומר, תשמעו, כלל גדול בעבודת השם. הוא אומר, כמו ב... מדברים בניצחון של מלחמה גשמית, מלחמה בין עמים, מלחמה בין אנשים, או אפילו במשחק ש... סוג של מלחמה שאחד רוצה להפיל את השני, לנצח את השני. כשיש שתי אנשים שנלחמים זה עם זה להפיל זה את זה, אומר אדמו"ר הזקן ככה: יכול להיות שאחד הוא יותר גיבור, יש לו יותר שרירים, הוא יותר מיומן בדרכי הלחימה, אבל אם הוא קצת מודאג או עצוב אז הוא ייפול. הוא לא ינצח. כדי לנצח במלחמה לא מספיק שיש לך כוחות, שיש לך שרירים, שאתה יותר גיבור פיזית, צריך שיהיה לך מצב רוח. חייב שיהיה, בלשון אדמו"ר הזקן, זריזות הנמשכת משמחה ולבלי שום דאגה כלל. בן אדם צריך שיהיה לו שמחה אמיתית כדי ש... וזה נותן לבן אדם כוח, אנרגיה, זריזות שבזה הוא יוכל לנצח את המלחמה. אומר אדמו"ר הזקן, אותו דבר זה במלחמת היצר. כשאנחנו עומדים במלחמת היצר יש לנו כוחות עצומים. הכוח של היהודי, הכוח של הנשמה, חלק אלוקה ממעל ממש. יש לנו

07:18 את הקדוש ברוך הוא יחד איתנו בצד שלנו, יש לנו כוחות עצומים. יהודי יש לו כוח נפלא לנצח את היצר, אבל זה לא מספיק. כדי לנצח את היצר צריך זריזות, והזריזות הזאת אנחנו מקבלים כשאנחנו שמחים בלי שום נדנוד דאגה ועצב בעולם. דבר נפלא. השאלה היא איך, איך אנחנו קונים את המוצר הזה של השמחה בעבודת השם? וכאן אני מדלג על כמה פרקים נפלאים שאדמו"ר הזקן מסביר איך להוריד את הדאגות, שזה נושא בפני עצמו, נותן כמה עצות נפלאות וכמה פרקים. איך בן אדם פועל שלא יהיה לו דאגות. לא דאגות בנושאים גשמיים, לא דאגות בנושאים רוחניים, כדי שהדאגות לא יפילו אותו. ואז הוא עובר לדבר על הנושא של השמחה. אז אנחנו נדבר שלב אחרי שלב, ארבע נקודות של חשיבה, של התבוננות, שכל אחד מהם בכוחו לעורר אצל הבן אדם שמחה גדולה. נקודה אחת, אומר אדמו"ר הזקן, זה להתבונן על המתנה הנפלאה שהקדוש ברוך הוא נתן לכל אחד ואחד מאיתנו, שהיא הנשמה האלוקית. זה נכון שיש לי גוף, חומר, נפש בהמית, יצר הרע, ויכול להיות שנכשלתי בעניינים לא טובים. זה נכון, אבל תשים את זה רגע בצד ותחשוב על הדבר הכי יקר שיש לך. בוא ניקח דוגמה, אומר אדמו"ר הזקן. בחיים קורה הרבה פעמים שיש לנו בחיים נושאים שמצד אחד דברים שמעוררים שמחה ומצד שני קורים גם כן דברים שהם סיבות לא להיות שמחים, שהם מעוררים אצלנו דאגות. ניקח דוגמה פשוטה ביותר. אתה נמצא בחתונה של הילד שלך. בן אדם מביא את הילד, הבן שלו לחתונה. השמחה הכי גדולה! מה יכול להיות שמחה יותר גדולה מלהביא את הילד שלי, להביא אותו לחופה? אבל יחד עם החופה והחתונה כולנו יודעים יש

09:44 הרבה חובות. צריך לשלם את האוכל, צריך לשלם את המוזיקה, צריך לשלם את התמונות, פרחים. יש המון דברים והוצאות ויש עוד כל מיני דברים שמתאספים בדרך. בן אדם נמצא ביום החתונה ונמצא באולם החתונות, בחתונות, חתונה של הבן שלו, הוא ירקוד, הוא יהיה שמח בשמחה גדולה. תתחיל לחשוב, רגע, מה אתה שמח? הרי אתה צריך לשלם, זה חובות ויש לך כל מיני דברים שאתה צריך לסדר. מה הטבע האנושי? בן אדם בוחר איפה להתמקד ואיפה להתרכז ברגע הזה. מהו הדבר הכי יקר בשבילי הרגע הזה? נכון, יש דברים שהם לא בסדר, יש עוד דברים שצריך לתקן ולפעמים יכול להיות שהבן אדם הזה בדברים אחרים יש לו כל מיני קשיים, אבל עכשיו ברגע הזה, מהו הדבר הכי יקר בשבילי? על זה אני מתרכז, ולכן ברגע שאני בוחר מהו הדבר הכי יקר ואני מתרכז בזה, אני יכול לשמוח בשמחה גדולה ביותר למרות שיש עדיין דברים לא פתורים. אומר אדמו"ר הזקן, אותו דבר זה ברגע שיהודי מתבונן. נכון שיש לי יצר הרע, נכון שיש לי נפש בהמית, נכון שיש דברים שעדיין לא תיקנתי אותם, נכון שיש כל מיני דברים באים מסביב שעדיין לא, לא, לא, לא מאה אחוז. אבל רגע, יש בתוכי דבר הכי נפלא שיכול להיות. אני יהודי ובתור יהודי יש לי חלק אלוקה ממעל ממש, נשמה אלוקית. והנשמה הזאת נמצאת יחד איתי והיא מסכנה נמצאת במאסר בתוך הגוף והנפש הבהמית, כל זמן שאני שקוע בתוך עצמי ובתוך הדברים שמפריעים לי. יש לי הזדמנות בכל רגע, הזדמנות לשחרר את הנשמה שלי מהמאסר. יש לי הזדמנות בכל רגע. אתה יכול בכל שנייה ביום, אתה ברגע שאתה מחליט לקיים מצווה, ללמוד תורה, לחשוב על

12:02 הקדוש ברוך הוא, להתפלל, באותו רגע הנשמה הטהורה יוצאת מהמאסר של העולם, של הגוף, של החומר ומתחברת עם האין סוף. המשל, כמו שכתוב בתניא, בן מלך שהיה בשביה בבית האסורים, נמצא בבית הסוהר ויש לו את ההזדמנות. נותנים לו את ההזדמנות. עכשיו הוא יכול לצאת, להשתחרר מבית הסוהר ולחזור לבית אביו המלך. הרי אין לך שמחה גדולה יותר מזה, כיתרון האור מן החושך. הייתי בתוך החושך הכי גדול, וכאן יש לי את ההזדמנות לצאת, להשתחרר מהחושך הזה ולהתחבר אל האור הגדול. ההזדמנות הזאת ניתנת לי בכל רגע ורגע. אז ברגע שבן אדם חושב בצורה הזאת, הרי השמחה היא שמחה גדולה ביותר. למרות שהוא מודע שעדיין יש דברים לא פתורים, הוא יודע שעדיין עדיין צריך לתקן דברים. אבל מה זה משנה עכשיו? במה אתה מרוכז? כל מעשה טוב שאני עושה זה סוג של שחרור הנפש מהמאסר ולהגיע לבית אבי המלך. מה יכול להיות שמחה גדולה יותר מזה? זה נקודה מספר אחת. זה מצד הנשמה. עכשיו אבל עדיין יש כמו שאמרנו, יש את הגוף, יש את הנפש הבהמית, יש את החומר, יש את העולם הזה המלוכלך והגס והמגושם, עולם הקליפות, כמו שאדמו"ר הזקן קורא לזה. מה אנחנו עושים עם כל זה? כאן מגיעה הנקודה השנייה, אומר הרבי: תתבונן רגע, כל הדבר הזה, מי עשה את זה? אני עשיתי את זה? אני עשיתי את עצמי? אני הבאתי את הגוף הזה, את הנפש הבהמית, את העולם? אני בראתי את כל זה? הקדוש ברוך הוא הרי ברא את זה. הקדוש ברוך הוא הוא זה שברא את כל העולמות, והוא ברא את העולם הזה, הגשמי והחומרי, והוא ברא את הגוף שלי, והוא ברא אותי עם

14:18 נפש בהמית ויצר הרע. למה? למה הוא עשה את כל זה? רצה להעניש אותנו? חס וחלילה. אבא שבשמיים אוהב אותנו. להפך, המטרה היא שהיהודי לא רק ישחרר את הנשמה שלו כשהוא מקיים מצווה, אלא יש גם כן מטרה אלוקית בכל הבריאה שלנו. כשיהודי על ידי זה שהוא לומד תורה ומקיים מצוות, אז הוא גם מזכך את הגוף שלו וסוף כל סוף הוא גם מזכך את הנפש הבהמית שלו. בכל לבבך, בשני יצריך, הוא מתרומם ומתעלה ומזדכך, וזו מטרת הבריאה. כל הירידה של הנשמה, שהנשמה מגיעה משמי רום, הנשמה מגיעה מהעולמות הכי גבוהים. נשמה שנתת בי טהורה היא, וירדה פה למטה לעולם הזה הגשמי. זה בשביל העלייה. בשביל זה שיהודי על ידי העבודה שלו פתאום בתוך העולם הוא מעלה את כל העולם, לא רק את הנשמה שלו. הוא עושה מהעולם דירה לקדוש ברוך הוא. אז הרי זה מביא לבן אדם שמחה גדולה ביותר. אז זה כבר נקודה שנייה. אז יש את השמחה מזה שיש לי נשמה, שאני יהודי, חלק אלוק ממעל, ויש את השמחה הגדולה מזה שגם הגוף והנפש הבהמית, יש לי את היכולת להרים אותם, להעלות אותם ולעשות אותם דירה לקדוש ברוך הוא על ידי תורה ומצוות. יש את הסיפור הידוע שחסידים מספרים על רב לוי יצחק מברדיצ'ב, מגדולי תלמידי המגיד ממזריטש, תלמידי הבעל שם טוב. מספרים המנהג אצל רב לוי יצחק מברדיצ'ב זה שהוא היה מגיע לבית הכנסת כל בוקר ומתחיל את התפילה עם ברכות השחר, והוא היה מתפלל עם הרבה התלהבות כידוע. פעם אחד הוא הגיע לבית כנסת, הוא התחיל את ברכות השחר, והוא החסיר את הברכה שלא עשני גוי. המילים האלה הוא לא... הברכה הזאת הוא לא אמר, דילג

16:35 עליה. חסידים פנו אליו, אמרו לו, "רגע, החסרתם את הברכה שלא עשני גוי?" הסביר להם רב לוי יצחק ואמר להם, "לא, תשמעו מה קרה לי. היום בבוקר קמתי מהמיטה, עשיתי נטילת ידיים והמחשבה הראשונה שצצה לי בראש, אמרתי וואו, אני יהודי, יש לי נשמה! ואז תוך שנייה יצא לי, התפרץ לי בלי מה... בלי, בלי, בלי הכנות, באופן טבעי: ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שלא עשני גוי, והתחלתי לרקוד משמחה. נו, הברכה כבר נאמרה, אז לכן דילגתי עליה." אז זה בעצם ההתבוננות בזה שיש לנו נשמה טהורה שהיא חלק אלוקה ממעל. אני יהודי ויש לי את היכולת להשתחרר כמו שאמרנו ולהתקרב לקדוש ברוך הוא, ולא רק את הנשמה שלי, אלא גם את העולם שמסביבי יש לי את היכולת להאיר אותה ולהעלות אותה. זה מביא לבן אדם שמחה גדולה ביותר. וכאן אנחנו עוברים לנקודה השלישית. זה מדובר על נשמה, תורה ומצוות, עבודת השם. יש אבל עוד שמחה, שמחה עמוקה ונפלאה, שזה השמחה שנובעת מהאמונה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי. כאן מגיע אדמו"ר הזקן ומביא נקודה נפלאה ביותר. לא קשור עם תורה, מצוות, עבודת השם. זה קשור עם עצם המציאות. לדעת את המציאות האמיתית, שזה הנושא הנפלא שהבעל שם טוב גילה אותה והסביר אותה. הנושא של האחדות האמיתית של הקדוש ברוך הוא. אחד מהדברים שתורת החסידות מדברת על זה העניין של אחדות השם. כשאנחנו אומרים שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, אז הפירוש הפשוט: יש אלוקים אחד, לא שתיים. יש כאלה שחושבים שיש כמה כל מיני אלילים. אנחנו יש לנו רק אלוקים אחד, השם אחד. הגיע הבעל שם טוב, הסביר שהנושא של אחדות השם זה הרבה יותר עמוק, והנושא של

19:02 אין עוד מלבדו. הנושא שאין שום מציאות חוץ מהקדוש ברוך הוא. בעצם הקדוש ברוך הוא נמצא כאן בכל המציאות, כל הבריאה, כל העולם, הוא בעצם הכוח האלוקי. חוץ מהכוח האלוקי אין שום דבר. העולם כל רגע ורגע נברא מהקדוש ברוך הוא, וחוץ מהקדוש ברוך הוא אין פה שום דבר, כמו שלפני בריאת העולם הקדוש ברוך הוא היה המציאות היחידה ולא היה שום דבר חוץ ממנו. אבל באמת, באמת הקדוש ברוך הוא גם עכשיו אותו דבר, בלי שום שינוי. כל השינוי זה רק בהסתכלות שלנו, אבל בעצם הבריאה כל כולה מתחדשת כל רגע ורגע, וזה נותן לנו את ההבנה העמוקה שאנחנו נמצאים יחד עם הקדוש ברוך הוא בכל רגע ורגע. כשבן אדם מתבונן בנקודה הזאת, שזה בעצם האמונה הבסיסית שכל יהודי אמור לחיות איתה, זה האמונה הפשוטה והטהורה שיהודי מאמין באחדותו של הקדוש ברוך הוא. יהודי אומר כל בוקר שמע ישראל, הוא אומר פסוקים בתפילה, מלוא כל הארץ כבודו. הפירוש הפשוט של המילים: הקדוש ברוך הוא פה איתי. תתאר לעצמך הדבר הכי יקר, הכי חשוב, האדם הכי יקר והכי חשוב. בן אדם שהוא מאוד מאוד יקר בשבילך והוא אומר לך, אני בא להיות יחד איתך בבית, אני רוצה להתאכסן אצלך. השמחה הכי נפלאה! אין שמחה יותר גדולה מזה. השמחה הזאת שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי. ברגע שהיהודי פותח את העיניים והוא שם לב לזה, אין לך שמחה גדולה מזו. השמחה של להביא את הקדוש ברוך הוא בתוך המציאות שלי. פשוט האמונה הפשוטה והטהורה הזאת. אדמו"ר הזקן אומר, זה כל האדם בתכלית בריאתו ובריאת כל העולמות. תדע לך שזה תכלית הבריאה, התכלית של כל בריאת העולמות. התכלית של כל בריאת

21:11 האדם בעולם זה שהאדם שהוא חי פה בעולם הזה, הגשמי והחומרי, שזה נראה המקום הכי רחוק כביכול מהקדוש ברוך הוא, לדעת את האמת, לעורר ולחשוב על האמונה האמיתית שהקדוש ברוך הוא נמצא פה, ובזה עצמו שיהודי מאמין בזה וחי בזה, זה בעצם בזה זה תכלית הבריאה. בזה עצמו אנחנו עושים את העולם דירה לקדוש ברוך הוא. יש מהבעל שם טוב משהו נפלא שכתוב בשם הבעל שם טוב. האדמו"ר הזקן מביא את זה באחד המאמרים בשם הבעל שם טוב, שכל יהודי מסתובב בעולם. כך כותב הבעל שם טוב: נתפזרו בני ישראל בכל מיני מקומות, ולפעמים יהודי הולך ברחוב במקום, באיזה מדינה, באיזשהו מקום, נמצא שמה, מטייל שמה. מה הוא עושה שמה? אומר הבעל שם טוב, המטרה היא כי עצם המציאות של יהודי הולך ברחוב. יהודי הוא מאמין, כי זה הטבע של יהודי. בזה עצמו שיהודי מאמין הולך ברחוב, זה עצמו כבר עושה את המקום הזה מקום מואר, מקום אלוקי, ובזה עצמו הוא פועל שהמקום הזה יהפוך למקום אלוקי רק בעצם ההליכה שלו. דבר נפלא! אז זה השמחה מההתבוננות שאנחנו, יש לנו את היכולת לאחסן את הקדוש ברוך הוא בתוך הבית שלנו. יש לנו את היכולת להרגיש את הקדוש ברוך הוא, ולדעת שהוא נמצא יחד איתי פה בעולם הזה. וכאן מגיעה הנקודה הרביעית. זה שדיברנו עד עכשיו זה השמחה שלנו מזה שיש לי נשמה. השמחה שלנו מזה שאני יכול לקיים תורה ומצוות ולברר את הגוף. השמחה שלנו מזה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי. יש עכשיו את הנקודה הרביעית והנפלאה. האדמו"ר הזקן קורא לזה שמחה כפולה ומכופלת. השמחה היא השמחה של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא שמח מזה שיהודי פה

23:32 למטה בעולם הגשמי חושב עליו, מאמין בו, מתקרב אליו. עצם זה שיהודי פה בעולם הגשמי, בעולם החושך, בעולם הזה שמלא קליפות וסטרא אחרא, יהודי נמצא פה ומאמין בקדוש ברוך הוא, הרי הוא הופך את החושך לאור. אין לך שמחה גדולה לפני הקדוש ברוך הוא כביכול, מהשמחה של יתרון האור מן החושך. זה השמחה הכי גדולה. הקדוש ברוך הוא גילה לנו בתורה, גילה לנו במדרש, בפסוקים, שהוא שמח. השמחה הכי גדולה, כתוב בספר הזוהר, שלגבי הקדוש ברוך הוא, כשיהודי כופה את הסטרא אחרא, כשיהודי מהפך, הופך את החושך לאור, כשיהודי נמצא בעולם הגשמי החשוך ואף על פי כן הוא מאמין בקדוש ברוך הוא, הוא קשור אליו. זה מביא שמחה הכי גדולה אצל הקדוש ברוך הוא. בעצם זה פסוק מפורש בתהילים. ישמח ה' במעשיו, ישמח ישראל בעושיו. זה שתי פסוקים ששניהם מדברים על השמחה שיהודי שמח בשמחה של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא שמח בזה שיהודי פה בעולם הזה הגשמי מחובר אליו, והיהודי שמח מהשמחה של הקדוש ברוך הוא. ואני אגיד את המילים של התניא. האדמו"ר הזקן אומר את זה, אומר: וזהו שכתוב ישמח ישראל בעושיו. פירוש, שכל מי שהוא מזרע ישראל יש לו לשמוח בשמחת ה' אשר שש ושמח בדירתו בתחתונים. הקדוש ברוך הוא שמח מזה שהעולם הזה נהיה דירה. איך העולם הזה נהיה דירה? מזה שיהודי שנמצא פה בעולם קשור אליו ומאמין בו. אז יהודי צריך שיהיה לו שמחה מהשמחה הזאת. כלומר, כשאני יודע שאני גורם נחת רוח, גורם שמחה אצל הקדוש ברוך הוא, אין לך שמחה יותר גדולה מזו שאני זוכה לגרום נחת רוח ושמחה אצל הבורא. אז זה הארבע נקודות של שמחה שהאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא.

26:03 ולסיכום, דבר ראשון להתבונן בנשמה הטהורה שיש לי, חלק אלוק ממעל ממש, והיכולת לשחרר את הנשמה הזאת, את הבן מלך, ולהחזיר אותה הביתה. שמחה שנייה מזה שתכלית הבריאה היא שלא רק הנשמה, אלא כל העולם. אנחנו מעלים את זה, מרוממים את זה מעל פה, עושים דירה לקדוש ברוך הוא על ידי תורה ומצוות, וזו תכלית הבריאה. השם ברא את העולם בשביל המטרה הזאת. אנחנו ממלאים את המטרה הזאת. נקודה שלישית, להתבונן שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתנו. האפשרות לאחסן ולעשות שהקדוש ברוך הוא יהיה יחד איתנו ואנחנו נמצאים יחד איתו. והדבר הרביעי, השמחה הגדולה שהקדוש ברוך הוא שמח, זה השמחה הכי גדולה שאני מרגיש שיש לי את היכולת לשמח את הקדוש ברוך הוא, ואני שמח בשמחה שלו. ולסיכום, אני רוצה להגיד דבר נפלא שהאדמו"ר הזקן כותב במקום אחר, לא בתניא, באחד המאמרים שלו, בקשר למה שהתחלנו. הפסוק שמביא הרמב"ם: תחת שלא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבך מרוב כל, ועבדת את אויביך. פסוק נורא. הפסוק אומר, פרשת כי תבוא, בגלל שלא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבך. לכן מה יהיה העונש? ועבדת את אויביך. שואל האדמו"ר הזקן, מה הולך פה? מה כבר הוא עשה הבן אדם? הוא לא עבד את ה' בשמחה ובטוב לב. והרמב"ם מפרש שזה הפירוש של המילים פה. יש עוד הסברים למפרשים, אבל לפי הרמב"ם שאמרנו, גם האר"י ז"ל מביא ככה, האדמו"ר הזקן מביא בשם האר"י ז"ל. זה הפירוש של המילים, בגלל שלא עבד את ה' בשמחה. כלומר, הוא עבד את ה', מקיים את כל ההלכות, מקיים את כל המצוות. יהודי שמקיים את הכל אבל חסר לו שמחה. ועבדת את אויביך. למה? מה קרה? הוא

28:10 אומר דבר נפלא. ה"ועבדת" זה לא עונש על השמחה, על חוסר השמחה. הוא אומר משהו אחר. הרי כולנו יודעים שאנחנו לא צדיקים. כל אחד יודע, אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא. כל אחד מכיר את עצמו, יודע את החלישויות שלו, את הנפילות שלו וכל הדברים שעוברים עלינו. אנחנו יודעים שאנחנו לא בסדר, ואם אנחנו נלך לפי החשבון, אוי אוי אוי. חשבון מה עשיתי, מה מגיע לי. אנחנו יודעים שהחשבון אחד ועוד אחד זה שתיים. מה יש? יש דברים, מגיע לי כל מיני דברים לא טובים בגלל ההתנהגות שלי. אבל מה, כשבן אדם הוא שמח אז השמחה גורמת שמחה למעלה. כשיהודי הוא שמח, השמחה פורצת גדר. השמחה של יהודי מעוררת שמחה כביכול אצל הקדוש ברוך הוא, וכשיש שמחה למעלה אז מתבטלים הדינים. כשיש שמחה למעלה אז הקדוש ברוך הוא רואה רק טוב ורק מסתכל עלינו טוב, ואז גם כן מוותר לנו. כשבן אדם הוא עצוב אבל, אז הוא גורם גם למעלה כביכול עצבות. עצבות זה מידת הדין. אז מתחילים לעשות חשבונות על פי מידת הדין. "ועבדת את אויביך". מגיע לך עונש. חס ושלום. אז זה הפסוק אומר: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב". בגלל שחסר לך השמחה בעבודת השם, אז מה קורה? גרמת שיהיה דין, וכשיש דין אז רחמנא ליצלן יכול לבוא מזה תוצאות שליליות. אז זו עצה פרקטית, אומר האדמו"ר הזקן. פשוט להיות שמח, כי השמחה בעבודת השם גורמת שמחה למעלה, וזה גורם שלא יתחשבו עם שום חשבונות, וזה נותן לך כוח שהקדוש ברוך הוא ייתן לך את כל ההשפעות, את כל הברכות, את כל החסד, וזה בעצם מאמר הזוהר. הזוהר בפרשת תצווה שאומר,

30:26 בוא ותראה, תא חזי, העולם התחתון הוא בעצם השתקפות של העולם העליון. כשבן אדם נמצא פה למטה והוא בהתנהגות של שמחה ובחדווה ובאור הפנים, הוא מעורר למעלה אותו דבר, שגם הקדוש ברוך הוא מתנהג אליו בשמחה, בחדווה ובמאור פנים. וכשיש מאור פנים למעלה אין גזרות, מתבטלים כל הדינים ונשפעים כל ההשפעות הטובות והחסדים, וזה בעצם "משנכנס אדר מרבים בשמחה". חודש אדר זה הרי החודש של "ונהפוך הוא", מתוך החושך הכי גדול של גזרות המן זה היה "ונהפוך הוא", שבני ישראל עמדו באמונה ובמסירות נפש בהקדוש ברוך הוא, שזה כל הסיפור של המגילה. לכן דווקא החודש הזה זה המרבים בשמחה. מהחג פורים אנחנו לוקחים את הכוח, השמחה לכל השנה, שבעצם שכל אחד ואחד יהיה לו שמחה, ושנזכה באמת לשמחה אמיתית של "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר". כן תהיה לנו בגאולה השלמה תכף ומיד, אמן כן יהי רצון.