י' שבט - הרבי מליובאוויטש מגדיר את המשימה שלך ושל כל יהודי בדורנו

00:00 מי לא היה רוצה לקבל מסר ברור שיגידו לו מה בדיוק המטרה שלי בחיים? מה התפקיד שלי בעולם הזה? מה הקדוש ברוך הוא רוצה ממני בזמן הזה, בתקופה הזאת, במקום הזה? איך אני מבצע את זה ומה הם הדרכים איך להתגבר על הקשיים בדרך? שאלות כאלה מהסוג הזה הן השאלות הכי כלליות והכי בסיסיות שכל אחד ואחד שואל את עצמו. ודאי שאנחנו יודעים בתור יהודים מאמינים שיש לנו תורה ומצוות, והקדוש ברוך הוא נתן לנו את התפקיד היומיומי לקיים את השולחן ערוך. אבל מצד שני כל אחד ואחד יודע גם כן שיש את התפקיד של התקופה. יש את המטרה הספציפית בתקופה הזאת, בדור הזה. כל דור ודור, כל זמן וזמן, כל תקופה ותקופה ישנם בתוך כל המטרה הכללית של יהודי בקיום התורה והמצוות, דברים מיוחדים שזה תפקיד הדור הזה, התפקיד של הדור שלנו. מה מוטל עלינו בדיוק? וזה דבר שבעצם כל אחד ואחד מאיתנו רוצה לדעת על זה, ועל זה אנחנו נדבר היום. את הבשורה הנפלאה והברורה והמסר הבהיר שקיבלנו מהרבי מליובאוויטש ביום י' שבט, יום בו הוא קיבל על עצמו את עול הנהגת חסידות חב"ד. השבת הזאת אנחנו מציינים את יום י' שבט. זה היום שבו מציינים את יום ההסתלקות, יום היארצייט, ההילולה של הרבי הקודם, הרבי הריי"צ, רבי יוסף יצחק, שנפטר בשנת אלף תשע מאות חמישים. זה היה באמת בשבת פרשת בא בשנת תש"י. שנה אחר כך, ביארצייט הראשון, בהילולה הראשונה בשנת אלף תשע מאות חמישים ואחת, שנת תשי"א, בי' שבט, אור לי"א שבט, אז זכינו שבו הרבי קיבל את עול הנשיאות של חסידות חב"ד לדורנו. השמחה הייתה שמחה גדולה ביותר, התרגשות גדולה ביותר. אבל מה שלא כולם

02:22 יודעים זה מה זאת אומרת היום שבו הרבי קיבל את עול הנהגת החסידות. לא הייתה שום חגיגה מיוחדת, מסיבה מיוחדת, הכתרה של אדמו"ר, שום דבר מזה. זה היה, כמו שאמרנו, השנה הראשונה מאז שהסתלק, נפטר חמיו, הרבי הקודם, אז הרבי הנוכחי לא רצה לשמוע שום דבר מהנושא של קבלת ההנהגה של חסידות. מכתבים הגיעו מכל העולם, הפצרות ובקשות של החסידים מכל העולם, מכל מכל הדרגים. הרבי לא רצה לשמוע בשום אופן. זה היה מופרך לגמרי. זה לא בשבילי. להיות אדמו"ר זה משהו מאוד נשגב, קדוש, נעלה, מרומם והיה נראה כאילו שאין בכלל על מה לדבר. מופרך בצורה מוחלטת. כשהגיע יום י' שבט חסידים התאספו למרכז העולמי של 770 בניו יורק, מרכז עולמי של חב"ד ב-770 ניו יורק, והייתה התוועדות כדרכם של חסידים. התוועדות צנועה, שולחן, קצת לחיים, קצת מזונות, עוגיות והרבי ירד להתוועד. ההתוועדות התחילה כרגיל, דברי תורה, ניגונים כדרכם של חסידים. בית הכנסת היה מלא מפה לפה. יום ההילולה הראשונה של הרבי הקודם, אז הגיעו מכל ניו יורק ומכל הסביבה, מהערים שמסביב, כדי להיות ביחד ולהתחזק. ואז באמצע ההתוועדות קרה הדבר הנפלא הזה. קבלת הנשיאות, איך שחסידים קוראים לזה, מעמד ההכתרה אצל חסידי חב"ד, זה מאמר החסידות שהרבי אומר. מאמר החסידות זה בעצם סוג של דבר תורה, כמו שאמרנו הרבי כבר דיבר שיחה ועוד שיחה, אבל יש משהו מיוחד וייחודי שזה מאמר החסידות. מאמר החסידות נאמר במנגינה מיוחדת. זה נאמר בצורה מיוחדת. הפנים הקדושות של הרבי תמיד היו יותר חיוורות, עיניים סגורות. המנגינה של המאמר נותנת לך להרגיש שכאן הולך. כאן קורה משהו יותר רוחני, יותר שמימי, משהו אלוקי. מסר ממקום אחר, ממקום יותר גבוה. כל השנה החסידים ציפו

05:00 מתי יגיע הרגע הזה, וזה קרה באותו י' שבט תשי"א, כשהרבי פתח את מאמר החסידות עם הפסוק, ככה זה גם כן. המאמר תמיד מתחיל עם פסוק מהתנ"ך. הפסוק היה משיר השירים, הפסוק "באתי לגני אחותי כלה". במאמר החסידות הזה שהרבי דיבר שעה ארוכה, שם יש לנו מסר מאוד מאוד ברור. מסר נפלא עם הבשורה הנפלאה. מה בדיוק המטרה של הדור שלנו ומה התפקיד שלנו? ועל זה אנחנו נדבר היום. נחלק את זה לכמה נקודות. לדעת דבר ראשון מהי הבשורה הנפלאה שהרבי נתן לדור שלנו. איך אנחנו משיגים את המטרה הזאת? מה התפקיד המוטל על הדור שלנו? באיזה אופנים אנחנו אמורים לבצע את התפקיד הזה? ומה עם הקשיים שנערמים בדרך? איך להתייחס אליהם? וככה נקבל מסר מאוד מאוד ברור ובהיר שייתן לנו כוח, ייתן לנו כלים, ייתן לנו מידע מה בעצם הקדוש ברוך הוא מצפה מאיתנו בזמן המיוחד, בדור המיוחד, בתקופה המיוחדת שאנחנו נמצאים בכל התקופה הזאת שאנחנו מדברים עליה. אז הנקודה הראשונה שהרבי התחיל זה בעצם המדרש על הפסוק. המדרש אומר "באתי לגני אחותי כלה". כלומר, כולנו יודעים שיר השירים זה משל של איש ואישה, חתן וכלה, הקדוש ברוך הוא וכנסת ישראל. הקדוש ברוך הוא אומר אני באתי לגן שלי, שם פגשתי את אחותי הכלה. מי זה הגן? אחותי הכלה זה כנסת ישראל. איפה זה הגן שלי? אז כאן מגיעה הנקודה הראשונה, הנקודה הנפלאה הראשונה שהמדרש מלמד אותנו. זה על המיקום. איפה בדיוק המקום שבו זה הגן של הקדוש ברוך הוא? אומר המדרש זה פה למטה, בעולם הזה התחתון, כשהקדוש ברוך הוא ברא את העולם בתחילת הבריאה והוא ברא אינסוף עולמות, שרשרת עולמות, מהגבוה גבוה ביותר עד למטה מטה ביותר,

07:15 דווקא העולם הכי תחתון והכי גשמי, שזה העולם שאנחנו מכירים פה למטה. זה המקום שבו הקדוש ברוך הוא, זה הגן שלי. זה המקום העיקרי שבו אני בחרתי. פה אני רוצה להיות. מה שקרה זה שהיו חטאים ועוונות מיד בתחילת הבריאה. כולנו מכירים את החטא, עץ הדעת, אדם הראשון, קין שהרג את הבל. מכירים את סיפור המבול? דור הפלגה. יש. המדרש מונה שבעה חטאים שגרמו שהשכינה תסתלק מהארץ לרקיע, לשבע רקיעים, עד למעלה מעל רקיע השביעי. ההתרחקות הזאת של השכינה גרמה להתנתקות של האלוקות מהמציאות של העולם הגשמי שלנו, והעולם הלך והתגשם עד שהגיע אברהם אבינו ואחריו שבע דורות של צדיקים, והם אלו שחזרו להוריד את השכינה. כל זה דברי המדרש בשיר השירים. הם הוריד את השכינה חזרה, מאברהם אבינו, שהוא היה היהודי הראשון שהביא את הקדוש ברוך הוא לעולם על ידי העבודה הנפלאה שלו, ואחר כך דור אחרי דור עד שהגיע משה רבנו, הדור השביעי, ומשה רבנו הוא זה שהוריד את השכינה חזרה למטה בארץ. וירד ה' על הר סיני במתן תורה. הקדוש ברוך הוא התגלה לא בשמיים, פה למטה, בארץ הגשמית. זה קרה ברגע של מתן תורה. אחר כך היה בניית המשכן. כשנבנה המשכן השכינה התגלתה באופן קבוע, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם. בבית המקדש ובמשכן זה היה מקום השראת השכינה באופן קבוע. זה בעצם ההיסטוריה שלנו. ומכאן הרבי ממשיך הלאה ומסביר מה המסר בשבילנו. אנחנו נמצאים בתקופה מאוד מאוד דומה, וכאן הרבי עשה דמיון נפלא בין הדור של משה רבנו, שזה היה הדור השביעי, שהם הביאו את השכינה חזרה פה למטה בעולם אחרי יציאת מצרים על ידי מתן תורה ועל ידי בניית המשכן, והדמיון לדור שלנו, לתקופה שלנו

09:36 שבו אנחנו עומדים. וכאן הגיעה הבשורה הנפלאה שהדור שלנו בעצם הוא גם כן הדור השביעי. הרבי דיבר על הדור השביעי בחסידות חב"ד. אדמו"ר הזקן הוא היה מייסד של תורת החסידות חב"ד. הוא זה שכתב את התניא. הוא קיבל את התפקיד של הבעל שם טוב. כולנו יודעים שהבעל שם טוב קיבל את המסר של מלך המשיח, שהתפקיד שלנו זה יפוצו מעיינותך חוצה. להביא את המעיינות של תורת הבעל שם טוב לחוץ לעולם, שזה בעצם ההכנה לגילוי המשיח. מי שהתחיל בצורה מוחשית את התפקיד הזה של יפוצו מעיינותך חוצה זה היה בעל התניא, אדמו"ר הזקן, מייסד חסידות חב"ד, על ידי הספר התניא ועל ידי מאמרי החסידות שהוא דיבר למאות ואלפים, שהוא הביא את פנימיות התורה, תורתו של הבעל שם טוב, במילים של הסבר ובצורה הכי הכי נפלאה, באופן שכל יהודי יכול להתקרב לזה, להתחבר לזה ולעבוד את ה' על פי היסודות, דרכי תורת הבעל שם טוב, שזה בעצם פנימיות התורה, תורת החסידות. שבע דורות של אדמו"רי חב"ד שמתחיל מאדמו"ר הזקן, ועכשיו אנחנו בדור השביעי. אז כאן הרבי נתן לנו את דבר ראשון מהי הבשורה. הדור שלנו הוא הדור השביעי. כמו שמשה רבנו, עליו היה מוטל התפקיד להביא את השכינה לארץ, לאדמה, להר סיני, למשכן, לעולם הזה הגשמי, על ידי תורה ומצוות גשמיות, שזה בעצם כל התורה והמצוות זה בקיום מצוות גשמיות. אותו דבר כשמגיע סוף הגלות ואנחנו נמצאים עכשיו בשלבים האחרונים להכין את העולם ולהכין את עצמנו לקראת ההיסטוריה הנפלאה הזאת, לקראת הרגע הנפלא הזה שכולנו מייחלים אליה, גאולה אמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו. אז גם פה יש שבע דורות שבו אנחנו מכינים את עצמנו אל הרגע המיוחל של הגאולה. מאדמו"ר

11:50 הזקן עד הדור שלנו, הדור שלנו הוא הדור השביעי. אז מבחינת מקום אנחנו פה בעולם הזה הגשמי, זה המקום. מבחינת זמן הדור שלנו הוא דור הגאולה. מבחינת הנפשות הפועלות אומר הרבי אז דבר נפלא. המדרש אומר כל השביעים חביבים. זה דבר שאנחנו רואים בתורה. מספר שבע הוא מספר מיוחד. שביעים חביבים. יום השביעי הוא שבת. השנה השביעית שנת השמיטה. המספר שבע בתורה היא תמיד מספר חביב. הדור השביעי, משה רבנו הוא החביב, ואותו דבר הדור שלנו, הדור השביעי. כל השביעים חביבים, כל השביעים חביבים. זה לא סתם מילה. איזה יופי, אתה מתוק. כל השביעים חביבים, אומר הרבי. זה בעצם נתינת כוח. זה להסביר את הכוחות הנפלאים שיש לנו. החביבות הזאת אומרת שיש לנו כוחות מיוחדים שלא היה לאף אחד בדורות הקודמים. לדור השביעי הזה, הדור שעליו מוטל התפקיד הכי מכריע, הכי עיקרי ואולי הכי קשה גם כן, להביא את השכינה, להביא את הקדוש ברוך הוא פה למטה, לעולם הזה הגשמי, שזה בעצם ההתגלות של גאולה של המשיח שכולנו מחכים אליה. התפקיד הזה צריכה כוחות מיוחדים וזה החביבות. החביבות הזאת זה בעצם הכוחות הנפלאים שהקדוש ברוך הוא נותן לדור שלנו, שאנחנו נוכל לבצע את התפקיד המיוחד. מה בעצם אבל התפקיד הזה? וכאן מגיעה הנקודה החשובה ביותר: לשמוע מה בדיוק התפקיד של הדור שלנו. אז הרבי אמר אז דבר נפלא: כל עניין השביעי הוא שהוא שביעי לראשון. כלומר, התפקיד של הדור השביעי, של הדור שלנו, זה בעצם להביא את התוכנית של הראשון ולהביא את זה לידי פועל. אז בואו נסתכל בתורה, בואו נסתכל בהיסטוריה, בוא נתבונן מה עשה הראשון. נחזור לאברהם אבינו, היהודי הראשון. אחד היה אברהם. אברהם אבינו הגיע לעולם שהיה

14:10 כמו שאמרנו, השכינה הייתה בעולם אחר. השכינה הייתה מנותקת מהעולם הגשמי. אנשים היו עובדי עבודה זרה. כולם מכירים את ההיסטוריה של העולם בתקופתו של אברהם אבינו. כולם היו לגמרי מנותקים מהמציאות האלוקית, מהאמונה באלוקים. אנשים היו מאוד חומרניים, מונחים רק בחומרניות, בכסף, בכבוד, בגשמיות, וזה כל מה שעניין אותם. שלא נדבר על כל מיני שאר דברים של חטאים ועוונות שהתורה מספרת לנו מה שהיה אז. ואז מגיע אברהם אבינו. מה התורה אומרת לנו? פסוק שזה הפסוק הבסיסי, שזה אנחנו לוקחים איתנו לדרך. כתוב על אברהם אבינו: ״ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳ א-ל עולם״. בפסוק הזה טמון מה היה התפקיד של היהודי הראשון. ״ויטע אשל בבאר שבע״. רש״י אומר אברהם אבינו בנה פונדק, פרדס, שני פירושים. אשל, סוג של מלון, מקום לאורחים. באר שבע, מקום שבו אנשים שהולכים מהמדבר לארץ ישראל יוצאים, נכנסים. מקום מאוד אסטרטגי שהתאספו לשמה ויגיעו לשמה. אברהם אבינו פתח את הדלת שלו והוא הכניס אורחים. ״ויטע אשל בבאר שבע״. מה הייתה המטרה שלו? ״ויקרא שם בשם ה׳ א-ל עולם״. המטרה של אברהם אבינו זה לפרסם את שמו של הקדוש ברוך הוא בפי כל עובר ושב. כמו שהמדרש מספר לנו בפרטיות, אברהם אבינו פותח את הדלת, נותן אוכל לאורחים, מאכיל ומשקה, נותן להם מקום לנוח, מלווה אותם, והמטרה הפנימית אצל אברהם אבינו זה לפרסם לכל העולם שידעו על א-ל עולם. מה פירוש א-ל עולם? אומר הרמב״ן, א-ל עולם זה לא רק הא-ל הנצחי, אלא א-ל עולם. פירושו גם כן האלוקים של העולם. העולם במובן העולם שלנו. והוא אומר משהו נפלא. לא כתוב א-ל העולם, כתוב א-ל עולם, ללמד את הבריאה שהעולם והאלוקות הם לא שני דברים

16:28 נפרדים. זה לא שיש איזה אלוקים בשמיים, ברקיע השביעי שם למעלה, ופה למטה זו מציאות אחרת. הקדוש ברוך הוא נמצא באיזשהו ארמון גבוה למעלה בשמיים עם המלאכים הקדושים. לא, הא-ל והעולם זה מציאות אחת. אברהם אבינו מסר את עצמו ואת החיים שלו למטרה הזאת. זאת הייתה שליחות חייו, לפרסם את הקדוש ברוך הוא בפה של כל העולם, לפרסם את האמונה שעוד בן אדם לא רק יאמין, אלא שגם יכריז. המדרש אומר: אל תגיד ויקרא, תגיד ויקריא. הוא לא רק קרא בשם השם, הוא גרם שהם יקריאו. הוא כל כך שכנע אותם והביא אותם לאמונה אמיתית. הוא גרם לכל העולם, כמו שהמדרש אומר, גם לערביים, גם לאנשים הכי פשוטים והכי שפלים, גרם להם גם כן שיגיעו להכרה ולאמונה בא-ל עולם. ולא רק שהם יאמינו, אלא גם יקריאו, יפרסמו, שגם הם עצמם יהפכו לאנשים שמביאים את הבשורה הזאת לכל העולם. אומר הרבי במאמר: זוהי, זהו תפקיד הדור שלנו. השביעי הוא בעצם זה שמבצע את הראשון. הוא זה שמביא את התפקיד, את החלום של הראשון לידי פועל. אז מה אומר? מה התפקיד שלנו? זה בדיוק התפקיד שלנו היום במציאות של ימינו, שנמצאים בעולם. והיום, ברוך השם, עם ישראל נמצא בכל מקום בעולם, ונמצאים בעולם כזה שאנחנו רואים את המציאות מול העיניים שלנו, את החומרניות, את החושך, את הגשמיות, והתפקיד של כל יהודי ויהודי. כמו שהרבי אמר, זה לא תפקיד של אנשים מסוימים. ישנם רבנים מיוחדים, ישנם צדיקים, ישנם מנהיגים. הרבי הדגיש וחזר והדגיש הדבר הזה. בעצם זה תפקיד של כל אחד ואחת מהדור שלנו. כל איש ואישה, כל גדול וקטן, כל מי שנמצא בדור שלנו הוא בעצם חלק מהדור השביעי הזה. כל

18:41 אחד מאיתנו, יש לנו את התפקיד הנפלא הזה, את המטרה הזאת להביא את עיקר השכינה בעולם הזה התחתון, להמשיך את הקדוש ברוך הוא, לגלות את הקדוש ברוך הוא, להביא אותו פה למטה. איך עושים את זה? על ידי אל תקרא ויקרא אלא ויקריא. ללכת לעולם וללכת למקומות, ולקרב עוד יהודי ועוד יהודי, ולספר לו על הקדוש ברוך הוא, להביא אותו להכרה בא-ל עולם. ולא רק שהוא בעצמו יכיר, אלא שהוא גם כן יפרסם את זה בכל הסביבה שלו. זה התפקיד. אבל כאן הגיעה עוד נקודה מאוד מאוד חשובה: יש את התפקיד ויש איך אנחנו מבצעים את התפקיד, האופי, הפעולה. גם בזה הרבי אמר דבר חידוש, דבר נפלא. יש כמה צורות איך בן אדם פועל. כאן יש עוד נקודה מיוחדת. בדרך כלל כשאתה רוצה לעשות משהו, יש לך תפקיד, מטרה. אז יש הרבה צורות. יש אנשים שמתכננים וחושבים ומתבוננים ובודקים כל פרט ופרט, ואז רואים מהי המטרה ואיך עושים את זה ואז מה אני ארוויח מזה ואיך אני ארוויח מזה. זו צורה אחת של עבודה. אז הרבי אז דיבר משהו נפלא באופי הפעולה שאנחנו צריכים לעבוד בדור שלנו. זה אופי פעולה, שזה סוג של, שהרבי קרא לזה התנהגות בצורה של למעלה מטעם ודעת. בסגנון אחר הוא קרא לזה שטות של קדושה. מה זאת אומרת שטות של קדושה? להסביר את זה קצת במילים שלא ניבהל. מה הכוונה? יש בעצם סיפור בגמרא במסכת כתובות. הגמרא שם מספרת על אחד האמוראים שהוא רקד בחתונה, והוא רקד בצורה כזאת שהיה נראה כאילו שהוא מבזה את עצמו. רקד, רקד, רקד. היה נראה קצת כאילו כמו איזה שיגעון איך שהוא רוקד. ועמד שמה אחד החברים

20:44 שלו, גם כן מגדולי האמוראים, הסתכל על זה והוא אמר: הוא מבזה אותנו. הוא מבזה את התלמידי חכמים בצורה איך שהוא רוקד. כך הוא אמר, התבטא. עברו כמה שנים, אותו אמורא שרקד בצורה כזאת הסתלק מהעולם, נפטר, ובהלוויה שלו, כך הגמרא מספרת, ירד מהשמיים עמוד אש, משהו עצום, משהו שמימי ביותר, שכמו שהגמרא אומרת, רק אחד בדור זוכה לכזה התגלות, לכזה אור, איזה אור מיוחד שירד מהשמיים. ואותו אמורא שקודם, לפני כמה שנים, אמר עליו שהוא מבזה אותנו, ראה את זה, והוא אמר: וואו, כנראה בגלל הריקוד הזה, השיגעון הזה, לכן הוא זכה למה שהוא זכה. זאת אומרת, רק אז הוא הפנים, הוא הבין את הטעות שלו, שלפעמים דווקא עבודה באופן הזה, דווקא הצורה הזאת של לצאת מהגבולות שלנו, לצאת מההגבלה שלנו, לצאת מהחשבונות המוגדרים, המוגבלים, והפחדים, אולי כן, אולי לא, ומה יהיה ומה יגידו ומה יאמרו. יש איזה רגעים שצריך, בן אדם צריך לעשות איזה קפיצה מעצמו, לצאת מהגבולות שלו, שזה נקרא בלשון חכמינו שטות, אבל שטות מהצד הקדושה. כמו שהרבי הסביר, יש את השטות של היצר הרע. הרי כל הבסיס של היצר הרע זה התנהגות של שטות, של שיגעון. הרי כל הטומאה, כל הקליפה, כל הסטרא אחרא, אין לזה היגיון. הגמרא אומרת במסכת סוטה: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות. כל הבסיס של עבירה מתחיל מהשטות. אז השטות הזאת צריכים לקחת אותה ולהפוך אותה לשטות בצד הקדושה. שטות בעבודת השם. לעבוד את השם למעלה מטעם ודעת. וכאן הרבי הביא דוגמאות מאוד מעניינות, מאוד. הביא כמה וכמה דוגמאות מעניינות, סיפורים מהאדמו"רים של חב"ד לדורותיהם, כמו שאמרנו, שבע דורות. הרבי הביא סיפורים שונים מהאדמו"רים

23:02 הקודמים, שמהם אנחנו יכולים ללמוד מה זה אומר. דוגמאות ספציפיות להבין מה זאת אומרת עבודת השם בצורה הזאת של שטות דקדושה. לצאת מהגבולות בעבודת השם. דוגמה, אני לא אספר את כל הסיפורים. אני אולי אקח סיפור אחד או שניים. סיפור אחד הרבי סיפר מאדמו"ר הזקן, בעל התניא, המייסד של חסידות חב"ד. הסיפור הוא מפורסם. אדמו"ר הזקן היה באמצע תפילה ביום כיפור, יום הכי קדוש. כל הקהל היה באמצע תפילה בדבקות. נתאר לעצמנו האדמו"ר עצמו, יום כיפור, היום הכי קדוש, היהודי הכי קדוש, עמד בדבקות הכי קדושה שאפשר לתאר לעצמנו. ואז פתאום באיזושהי צורה נודע לו שיש, או בצורה רוחנית או בצורה, איך שנקרא, איך ש... לא, הפרטים האלה לא ידועים לי. נודע לו שיש אישה שנמצאת בקצה העיירה. האישה הזאת ילדה תינוק והיא נמצאת לבד בבית. אף אחד לא היה שמה. אדמו"ר הזקן חש, הרגיש את הצער של האישה, את הסכנה בה האישה נמצאת, היא ילדה תינוק. היא נמצאת לבד, היא רעבה, היא לא אכלה, אין לה מה לאכול. הבית ריק. אז באמצע יום כיפור הרבי הוריד את הטלית, הלך איפה שהוא הלך, חתך עצים והלך לבית, בישל מרק והאכיל את היולדת, ורק אז הוא חזר לתפילה של יום הכיפורים. הסיפור הזה זה סיפור נפלא. זה סיפור שמבטא, כמובן מדובר על הצלת נפשות, מדובר על פיקוח נפש ויש את כל הצדדים ההלכתיים בנושא. אבל מה הסיפור הזה אומר לנו? זה אומר סוג של אהבת ישראל באופן של שטות. אהבת ישראל שעוברת את הגבולות. אדמו"ר הזקן היה יכול לשלוח מישהו אחר, היה יכול לעשות את זה בצורה אחרת. שתחכה עוד קצת זמן, כבר עוד מעט היום עובר. היה יכול לחפש כל

25:07 מיני תירוצים ואופנים והסברים. לא. הוא הרגיש שיש אישה שהיא צריכה עכשיו, ברגע הזה, את הדבר הזה. כל החשבונות בצד, והלך במסירות נפש לעשות את הטובה לאישה הזאת. סיפור, עוד אחד מהסיפורים שנספר גם כן דומה, גם כי סיפור מצד אחד די פשוט, מצד שני סיפורים שמבטאים את הנושא הזה. אדמו"ר הצמח צדק הלך להתפלל. יום ראשון, יום רגיל, יום שבוע רגיל. הוא הלך מהבית לבית הכנסת להתפלל, והוא מגיע ל... באמצע השוק, עובר דרך השוק, לבית הכנסת, במעבר הוא עובר דרך השוק, ושמה עוצר אותו הקצב של העיירה והוא אומר לו: אני צריך הלוואה של כמה פרוטות, כי אני צריך לקנות עגל בשר בשביל שיהיה לי לפרנסה. אז הצמח צדק אמר לו: בשמחה אני אלווה לך, תבוא אליי אחרי התפילה ואני אתן לך. הרבי המשיך בדרך לבית הכנסת, ואז כשהוא הגיע לבית הכנסת הוא אומר: רגע, אמרתי לו שיבוא אליי אחרי התפילה, אבל אולי הוא צריך את זה עכשיו, לפני התפילה. ואז, בלי לחשוב פעמיים, הרבי בעצמו קם, יצא מבית הכנסת, חזר לשוק, חיפש את אותו יהודי ומסר לו את סכום הכסף שהוא היה צריך כדי לעשות את הקנייה שלו. אז כאמור, מה הנקודה פה? מה אנחנו לומדים? אנחנו לומדים פה, עוד פעם. יש את התפקיד ויש את האופנים איך עושים את התפקיד. הדור שלנו, אנחנו, יש לנו תפקיד. התפקיד שלנו זה להביא את הקדוש ברוך הוא לכל מקום. אל תקרי ויקרא אלא ויקרי. אנחנו צריכים להביא את הא-ל לעולם, שכל העולם יגיע להכרה שיש בעל הבית לבירה זו, להכיר את הקדוש ברוך הוא, לעבוד את הקדוש ברוך הוא, לעשות את העולם הזה למקום שבו הקדוש ברוך הוא יוכל

27:19 להתגלות על ידי ביאת משיח. הצורה, אבל איך אנחנו עושים את זה? זה אופן של שטות דקדושה. הרבי היה קורא לזה יותר בשנים אחרי זה, ופרצת. זה הסיסמה של חסידות חב"ד, ופרצת. לא להתחשב תמיד עם כל מיני חשבונות, גבולות, מה כן ומה לא ומה יהיה ומה יגידו ומה יאמרו. לפרוץ את הגבולות של עצמנו, לפרוץ את הגבולות של הטבע, לפרוץ את הגבולות של ההיגיון לפעמים, ודווקא עם השטות הזאת של הקדושה אנחנו הופכים את החושך שמיוסד על שטות, על שיגעון של הקליפה, של הסטרא אחרא, ומזה אנחנו עושים את הדירה לקדוש ברוך הוא. וכאן מגיעה הנקודה האחרונה, שזה הקשיים, הניסיונות. אנחנו נמצאים בדור שבו חושך הולך ומתגבר. ניסיונות קשים ביותר.

28:15 לא, לא צריכים להאריך בזה. כל אחד יודע, כל אחד רואה. אנחנו נמצאים בעיצומם של ימים קשים ביותר, של חושך ששורר בעולם ובארץ ישראל במיוחד, ואז בן אדם שואל את עצמו: מאיפה יש לי את הכוחות? מה אני יכול לעשות? איך אני אמור להסתכל על כל הדברים האלו? וכאן הרבי נכנס לנקודה שמסביר אותה בסוף המאמר, שזה אחד מיסודות החסידות, שנקרא לזה בשלושה מילים: הירידה היא לצורך העלייה. כשבן אדם נפגש עם איזשהו ניסיון, קושי, חושך, משהו שמפריע, הצורה היהודית להסתכל על כל הדברים האלה זה: אין שום דבר שקורה לבד. הקדוש ברוך הוא מביא אותנו לפעמים לרגעים, לרגעים קשים מאוד, לרגעים שבהם אנחנו לא רואים את האור. רגעים של חושך. רגעים שמעוררים אצלנו קושיות ותמיהות. מה אנחנו אמורים, מה אמור להיות התשובה של היהודי? לא להתחיל לחפש תירוצים והסברים ולמה השם עושה את זה ומה המטרה, ולהתחיל בוויכוחים והסברים ופירושים, אלא לדעת שכל זה זה בעצם לתת לנו את הכוח להתגבר על החושך הזה. וכשיהודי מחליט לא להתרגש מהחושך ולהבין שדווקא פה הוא הולך להתגבר ולגלות כוחות יותר עצומים, כוחות יותר נעלמים, יותר עמוקים שחבויים אצלו, זה פורץ החוצה. ואז דווקא החושך הכי גדול הופך להיות לאור הרבה יותר גדול. כדי להגיע לעלייה הכי גדולה שהקדוש ברוך הוא רוצה להביא אותנו, צריכים לעבור את הירידה הזאת שאנחנו עוברים, עם כל מיני דוגמאות. הרבי מסביר את זה, אבל המסר הוא מסר מאוד ברור. התפקיד שלנו והמטרה שלנו. אז מהי הבשורה של המאמר שהרבי אמר לנו? אנחנו דור השביעי, הגאולה שנמצאת כבר בפתח, משיח צדקנו כבר מוכן ועומד להתגלות ולהביא את הגאולה לעולם. העולם מוכן לרגע של ההתגלות הגדולה של השכינה

30:35 פה למטה, בעולם הזה גשמי. איפה אנחנו מביאים את השכינה פה למטה? מתי? בדור שלנו, בזמן הזה. מי עושה את זה? כל אחד ואחד מהדור שלנו. איך אנחנו עושים את זה? ללמוד מאברהם אבינו, מהיהודי הראשון. איך לא להתרגש מהסביבה, מהסובב, אלא להביא את כל העולם לכל אחד ואחד. להביא את הקדוש ברוך הוא ואת התורה והמצוות לכל יהודי. צורת העבודה צריכה להיות ללכת נגד הטבע שלנו, נגד ההיגיון שלנו, להתרומם מעל הטבע, להתרומם מעל ההיגיון, השטות של קדושה, ועם זה אנחנו נשבור את השטות, את החושך, את החום של הצד השני, של הקליפה והסטרא אחרא, ואז אנחנו נזכה שיתקיים הפסוק שכולנו מצפים ומחכים ומייחלים שנזכה לראות את ההתגלות האלוקית פה למטה. השם ימלוך לעולם ועד, והיה השם למלך על כל הארץ, וביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד. שנזכה בקרוב ממש להתראות יחד עם הרבי, שהוא ייקח אותנו, כל אחד ואחד מאיתנו, שנזכה ללכת אל הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו.