י"ט כסלו | עוגן בחיים סוערים - למה חשוב ונחוץ לכל יהודי ללמוד תניא?

00:00 בזמן האחרון קורים דברים בעולם שלנו שמערערים את היציבות. הטבע האנושי הוא שבן אדם אוהב להיות יציב, בטוח, לדעת שהוא קם בבוקר, הוא יודע מה הולך להיות, לאיפה הוא הולך, מה קורה, מה הכיוון. הולך לישון בלילה, הוא יודע מה יהיה יום המחרת. אנשים אוהבים יציבות, תלם, חיים ברורים, חיים של ביטחון, קרקע יציבה, כיוון יציב. כל זה התבלבל לנו לגמרי בתקופה האחרונה, ואני מתכוון תקופה אחרונה, אני מדבר תקופה ארוכה כבר. העולם כבר כמה שנים נמצא באיזשהו תהליך שכולנו מרגישים אותה. איזה תהליך לא נורמלי. יש איזה סערה, יש איזשהו בלגן, יש איזה חוסר איזון, יש איזה חוסר יישוב הדעת, חוסר מנוחה. פה יש מצב של קורונה, מה שקרה לפני כמה שנים שבלבל את כל העולם והכניס אותו לאיזשהו מצב מאוד מאוד שלא היינו רגילים אליו. מצד שני, מלחמות בכל העולם, כל מיני מצבים של חוסר ביטחון, חוסר מנוחה, אנטישמיות בעולם גוברת, חוסר מנהיגות בכל מקום בעולם. אין קול בריא, אין קול ברור, אין כיוון ברור, אין מנהיגות ברורה. וכמובן כשאנחנו מגיעים לדבר על ארץ ישראל, אז הדברים האלה, בפרט בתקופה האחרונה, הולכים ומחריפים. איפה אנחנו הולכים? לאיפה המדינה שלנו הולכת? לאיפה, איזה כיוון אנחנו הולכים פה? מה קורה? כמובן עכשיו בתקופה האחרונה עם המלחמה יש הרבה רגשות אצל כל אחד מאיתנו, יש איזה רגשות קיצוניות. יום אחד אנחנו בתקווה, בביטחון, יום אחד אנחנו נופלים. רגע אחד אנחנו חושבים על הניסים והנפלאות שקורים פה. רגע אחד אנחנו חושבים על החושך ועל הקושי של האנשים שסובלים. אנחנו כל רגע וכל שנייה המחשבות שלנו הולכים מן הקצה אל הקצה, והדבר שזה מביא בדרך כלל זה חוסר יציבות, חוסר מנוחת הנפש,

02:43 דבר שזה מאוד קשה על חיי היומיום. איך אני יכול בתוך כל הבלגן הזה, מוקף עם כל החושך הזה ועם כל הבלבול הזה, להיות יציב, להיות חזק, להיות מחובר? מה היא העצה לזה? יש מילה אחת שעל זה אנחנו נדבר היום, וזה הנושא של ספר התניא. אנחנו נדבר היום על ספר התניא בגלל שאנחנו נמצאים עכשיו בימים גדולים. מגיע היום י"ט כסלו, שזה ראש השנה לחסידות. היום הזה זה היום שאדמו"ר הזקן, בעל התניא, יצא מהמאסר המפורסם, וזה היום שאצל חסידי חב"ד קיבל את השם, על ידי אדמו"ר הרש"ב, ראש השנה לחסידות. ביום הזה גם כן זה היום שבו התניא נדפס. ידוע בהיסטוריה של חסידי חב"ד שיש קשר מאוד עמוק בין הגאולה של אדמו"ר הזקן ביום י"ט כסלו עם ספר התניא. מאוד מעניין. ספר התניא נדפס שנתיים לפני שאדמו"ר הזקן היה במאסר. ספר התניא נדפס בשנת תקנ"ז. אדמו"ר הזקן, כשהוא שלח את השליחים שלו להדפיס את התניא, אז הוא ביקש מהם בקשה מאוד מאוד נפשית. הוא שלח אותם בחודש אלול לעיירה סלאוויטא, שם היה הדפוס המפורסם, והוא ביקש מהם שיתעסקו ויעשו כל מה שהם יכולים, כל המאמצים שספר התניא יהיה מוכן ויצא מהדפוס ביום י"ט בכסלו. למה יום י"ט בכסלו? כי זה היה היום של היארצייט, ההילולה של מורו ורבו, הרב המגיד ממעזריטש המפורסם. למעשה, כידוע שהתניא לא היה מוכן בי"ט בכסלו. זה היה מוכן רק בכ' כסלו, יום אחרי זה. ידוע גם כשחסידים חזרו עם התניא לאדמו"ר הזקן וסיפרו לו שהתניא יצא מהדפוס ביום כ' בכסלו, אדמו"ר הזקן נכנס לאיזה דביקות למשך זמן ארוך, ואז הוא אמר באנחה, "כ' כסלו, כ' כסלו, כ' כסלו. נו, אז זה יהיה

05:32 כ' כסלו". ואחר כך, שנתיים אחר כך, זה היה יום י"ט בכסלו שבאו להגיד לרבי, לאדמו"ר הזקן, שהוא יכול לצאת לחירות, יכול לצאת לחופשי מהמאסר. משמה אדמו"ר הזקן הלך, אבל הוא לא יצא מהמאסר באופן מושלם. עדיין היה תהליך. זה נסחב. סיפור ארוך שלא ניכנס עכשיו לפרטים. רק בלילה כבר היה כ' כסלו, אז היה הסיום של המאסר ואדמו"ר הזקן יכל לפגוש את החסידים, ואז התחילה שמחת הגאולה, שלכן חסידים חוגגים י"ט וכ' כסלו. אז אנחנו מבינים שיש איזה קשר מאוד פנימי בין זה שהתניא, בין ספר התניא ליום י"ט בכסלו, חג הגאולה. גם ידוע אצל חסידים אשר רבותינו נשיאינו, אדמו"רי חב"ד, אמרו לנו כבר את זה בעבר בשם אדמו"ר הזקן, שההשגחה הפרטית שהמאסר היה חמישים ושלושה ימים. המספר הזה של חמישים ושלוש זה מספר מאוד מדויק. אדמו"ר הזקן ישב במאסר המסוכן והקשה הזה בדיוק חמישים ושלושה ימים, מאחרי חג הסוכות ושמחת תורה עד י"ט בכסלו. ואדמו"ר הזקן אמר על זה שהוא כתב בתניא חמישים ושלושה פרקים. ספר התניא מורכב מחמישים ושלושה פרקים. זה פרק ליום, פרק ליום. להגיד שאנחנו מבינים מה הקשר זה לא עכשיו הנקודה, אבל אנחנו מבינים שיש פה קשר מאוד עמוק בין החגיגה והשמחה של יום י"ט בכסלו, יום הגאולה של אדמו"ר הזקן, עם ספר התניא. ולכן גם כן חסידים נוהגים כפי שהרבי, הרבי הריי"צ עדיין, קבע שביום י"ט בכסלו מתחילים ללמוד מחדש את ספר התניא. יש מסלול ללמוד את התניא במשך שנה שלמה. מתחילים בי"ט בכסלו ומסיימים לשנה הבאה בערב י"ט בכסלו, וזה עושים חסידים כל שנה ושנה. זאת אומרת שי"ט בכסלו קשור עם ספר התניא, ואנחנו נדבר היום לראות מה הסוד של ספר התניא.

08:08 למה צריך ללמוד תניא? אנשים שואלים את זה. אנחנו רואים, אנחנו עדים למה שקורה בעולם. ספר התניא זה אחד מהספרים הכי מודפסים שיש. ספר התניא נדפס בכל מקום, אין פינה, אין חור, אין שכונה, עיירה, כפר, עיר, מדינה בעולם שלא נדפס שמה ספר התניא. במקומות הכי, הכי רחוקים ומקומות גם הכי מסוכנים. אנחנו יודעים שבימים האחרונים הדפיסו את ספר התניא בעזה, אבל עוד לפני זה במלחמת לבנון נכנסו למקומות הכי עמוקים והדפיסו את התניא. אבל בכלל ספר התניא זה ספר שנלמד. יש המון שיעורים. אנשים לומדים את זה, צמאים לדעת מה כתוב שמה, מה בדיוק הסוד של ספר התניא ואיך הספר הזה עונה על השאלה שזה השאלה של התקופה שלנו, על הרגעים האלה, על התקופה הזאת, על הזמן הזה שאנחנו נמצאים בדור כזה, בתקופה כזאת של כזה חוסר בהירות וכזה חוסר שקט וחוסר מנוחה. איך ספר התניא נותן לנו תשובה על השאלה הזאת? ואני אתחיל קודם כל עם סיפור קטן בקשר לספר התניא. הסיפור הזה, חסידים מספרים, כשהאדמו"ר הזקן שלח את השליחים שלו להדפיס את התניא, הוא ביקש מהם שהם יעברו דרך העיירה אניפולי. העיירה אניפולי, עיירה שבה נמצא הציון, האוהל של רבו של האדמו"ר הזקן, הרב המגיד ממזריטש. באותה עיירה חיו שניים מתלמידיו של המגיד ממזריטש, חברים של האדמו"ר הזקן. אחד היה הצדיק המפורסם רבי זושא מאניפולי, והשני היה הצדיק המפורסם רבי יהודה לייב הכהן. היו שני תלמידים שהם חיו בעיירה אניפולי, איפה שהיה קבור המגיד ממזריטש. האדמו"ר הזקן רצה לקבל הסכמה משני התלמידים האלה. אחרים אומרים שזה בגלל שהם חיו באותו מקום בסמיכות מקום לציון הקדוש של מורו ורבו, אז מהם הוא רצה לבקש הסכמה, ולכן בספר התניא,

10:46 אם אתם פותחים אפשר לראות את זה בדפים הראשונים יש את ההסכמה של שני הצדיקים האלה. מספר אדמו"ר הריי"צ משהו נפלא, שהיה ביטוי אחד שאמר רבי זושא מאניפולי וביטוי אחר שאמר רבי יהודה לייב הכהן בקשר לספר התניא. רבי יהודה לייב הכהן אמר כשהוא הסתכל על התניא והוא קרא את זה, והוא יצא מהכלים מהתלהבות, מהחוכמה ומהעומק ומהפנימיות, כוח הקדושה, המסרים של ספר התניא. אז הוא התבטא ואמר שספר התניא זה ספר של קטורת נגד המגפות שיהיו בסוף ימי הגלות בעקבתא דמשיחא. המושג של קטורת מובא בזוהר, כן, בתור סגולה למגפות. אנחנו יודעים בתורה כבר שהקטורת ריפא מהמגפה בזמן קרח, בפרשת קרח. בזוהר כתוב שלקרוא פרשת הקטורת זה סגולה נגד מגפה. אז הנושא של קטורת הוא התבטא שהתניא זה סוג של קטורת, סוג של תרופה רוחנית פלאית שמרפא את בני האדם במגפות הרוחניות הקשות שיהיו בסוף ימות הגלות בעקבתא דמשיחא. זה אמר רבי יהודה לייב הכהן. רבי זושא מאניפולי, הוא אמר שספר התניא הוא ספר, הוא הספר שאיתו אנחנו נלך לקבל את פני משיח צדקנו, פדותינו. זה הספר שעם זה אנחנו ניפדה ואנחנו נצא מהגלות לגאולה השלמה לקראת משיח צדקנו. אז מעניין. כל אחד ביטא איזשהו רגש, איזשהו משהו עמוק, פנימי בקשר לספר התניא. ואם אנחנו חושבים על זה מאוד מעניין. אחד הצדיקים דיבר על הכוח של ספר התניא בתור כוח עזר למגפות הקשות של סוף ימי הגלות, והצדיק השני ביטא בספר התניא בתור ספר שפותח לנו את השער, מביא אותנו לתוך האווירה, מכין אותנו לגאולה. שני ההסברים האלה מתקשרים גם כן עם שני הסברים כלליים שאנחנו יודעים שכתוב בספרים בקשר לבכלל תורת החסידות. הרי יש את השאלה המפורסמת שאם

13:38 תורת החסידות היא תורה אמיתית, למה באמת היא לא הייתה קודם? למה תורת החסידות התגלתה רק לפני בערך מאתיים חמישים שנה? מה קרה קודם? שלוש מאות שנה. מה קרה קודם? התורה כבר קיבלנו בסיני לפני שלושת אלפים ויותר משלוש מאות שנה. מה קרה שתורת החסידות התגלתה רק בשנים האחרונות? שאלה מפורסמת וידועה שיש על זה שתי תשובות. בדומה לשני הביטויים של שני הצדיקים על ספר התניא. בספרים מסוימים, במקומות מסוימים תלמידי הבעל שם טוב מסבירים לנו שתורת החסידות התגלתה בדורות האחרונים כדי לתת את הכוח לעמוד נגד החושך של סוף הגלות. בגלל שאנחנו בסוף הגלות החושך מתגבר. הרבה מרירות, הרבה קושי. הגלות נהייתה ארוכה ומפרכת והייאוש, הייאוש מכרסם בכל צד וכל פינה. אז דווקא בדורות האלה, כשהחושך התגבר בצורה כל כך חזקה, אנחנו צריכים משהו יותר חזק. אנחנו צריכים, עם ישראל צריך משהו יותר חזק כדי להחזיק מעמד בחושך הזה, וזה מה שבעל שם טוב זכה וגילה את תורת החסידות, שזה תורה שנותנת לנו אור, כוח, אומץ, תוקף, מרים את היהודי, מרומם אותו, נותן לו את הכוח לעמוד בניסיונות הקשים והמרים של סוף זמן הגלות. זה כתוב בכמה ספרים, בכמה הסברים. במקום אחר מתלמידי הבעל שם טוב אבל מובא הסבר אחר לגמרי. ההסבר הוא שמכיוון שאנחנו מתקרבים לימות המשיח, אנחנו נמצאים בערב שבת אחרי חצות. כידוע שיש ששת אלפי שנה כנגד ששת ימי בראשית, כמו שכתוב ברמב"ן ובעוד ספרים. אור החיים הקדוש מסביר על זה באריכות, והוא אומר שהחצי השני של האלף השישי, שזה מתחיל משנת חמש מאות לאלף השישי, האלפים תק"ו והלאה זה ערב שבת אחרי חצות, ומאז מתחילים ההכנות לשבת. בין ההכנות לשבת יש לטעום ממאכלי השבת. יש

16:13 כבר את האווירה של שבת, כבר נכנסים לקדושה של שבת, כבר מקבלים חלק מהארת השבת מערב שבת אחרי חצות. כמובא בהלכה כמה וכמה פרטים בזה. ולכן מכיוון שאנחנו נמצאים קרוב לתקופה הזאת, אז אנחנו כבר מרגישים את זה, ולכן אנחנו קיבלנו את האור של תורת החסידות, תורת הבעל שם טוב, שזה בעצם טעימה מתורתו של משיח. אז מעניין ששני ההסברים האלה נאמרו על ידי הצדיקים הגדולים האלה בקשר לספר התניא. אז אם אנחנו באמת ניקח את ספר התניא, אנחנו נראה שיש פה הבשורה, הבשורה הענקית, הבשורה הנפלאה שיש בספר התניא זה שתי הפרטים האלה. ספר התניא נותן לבן אדם את הכוחות, את התרופה, את הקטורת, את התקיפות המתאימה, את בריאות הנפש, כדי להיות מחוברים ולהיות חזקים ברגעים האלה שאנחנו נמצאים בהם עכשיו, בחושך הכפול והמכופל, בבלבול וכל מה שעומד מסביבנו. שיהודי יוכל להיות מחובר עם החלק הכי עמוק שבו, שיהודי יוכל להיות מחובר עם הנשמה שלו, שיהודי יהיה מחובר עם הקדוש ברוך הוא, שיהודי יהיה מחובר עם התורה. ברגעים האלה, בתקופה הזאת, החיבור הזה זה מה שנותן לנו את הקרקע היציבה. זה מה שנותן לנו את התוקף לעמוד חזק ולהיות בטוחים ולדעת את צדקת הדרך. לדעת את הכיוון ולדעת לאיפה אנחנו הולכים. יחד עם זה שספר התניא מסביר לנו ופותח לנו את העיניים איך להתחיל להרגיש כבר עכשיו בתוך החושך הזה את האווירה של ימות המשיח. איך יהודי כבר עכשיו יכול להתחיל לטעום ולהרגיש ולהיכנס לתוך האווירה של ימות המשיח? איך אנחנו רואים את זה בספר התניא? נתפוס נקודות אחדות, לפחות נקודות יסודיות שיכולים לתת לנו מסר, כיוון. אני אתחיל קודם כל עם השם, המילה תניא. ידוע, ספר התניא

18:39 לא היה נקרא בשם תניא. אדמו"ר הזקן, הספר הזה הוא קרא לזה ליקוטי אמרים. אם תסתכלו בדף השער לא מוזכר תניא. ספר ליקוטי אמרים. אחרי זה הוא כותב ספר של בינוניים. אדמו"ר הזקן קרא לספר הזה כי זה ספר של בינוניים. שם בספר, בתוך הספר אדמו"ר הזקן מסביר שעל יהודי בינוני יש צדיק, יש רשע, יש בינוני. לא ניכנס לזה עכשיו עם כל הפרטים, אבל השם המפורסם זה תניא. למה? כי המילה הראשונה בספר בפנים זה מתחיל עם המילה תניא. תניא זה למדנו. תניא בסוף פרק ג' דנידה, הוא מביא קטע מהגמרא במסכת נידה בסוף פרק שלישי, ששמה מדובר שכשהנשמה יורדת לעולם והיא מתחילה את החיים שלה בעולם, אז משביעים אותה. יש את השבועה תהי צדיק ואל תהי רשע וכולי וכולי, ועל שם זה נקרא ספר התניא. מה המשמעות של זה? אז הרבי הסביר פעם הסבר נפלא ויסודי שזה בעצם הנקודה של התניא, שהחסידים אומרים עוד מהחסידים הקודמים מדורות קודמים, שהמילה תניא היא אותן אותיות של המילה איתן. המילה איתן היא מילה יסודית מאוד, עמוקה מאוד. אתם יודעים שאברהם אבינו במדרש נאמר שקראו לו איתן. משכיל לאיתן האזרחי כתוב, במדרש איתן האזרחי זה אברהם. אברהם אבינו. הרמב"ם בהלכות עבודה זרה הוא מדבר על אברהם אבינו, הוא קורא לו איתן, כיוון שנגמל איתן זה. למה הוא נקרא איתן? מה זה איתן? איתן זה תוקף. איתן זה חוזק. איתן זה עקשנות. איתן מסמל את החלק היותר עמוק, היותר תקיף, היותר חזק. יש נקודה מאוד עמוקה שיש בנשמה של כל יהודי שזה התוקף של הנשמה, כי הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. הנשמה היא חלק מהקדוש ברוך הוא וזה אדמו"ר הזקן מסביר בתניא

21:05 מהפרק השני הוא חוזר על זה ומסביר את זה בפרטי פרטים. הכוח של הנשמה. נשמה של יהודי היא חלק אלוקה ממעל ממש, כמו שכל אחד מבין שהקדוש ברוך הוא הוא הדבר הכי חזק, הכי תקיף, הכי נצחי, הכי אמיתי. לא שייך בזה שום שינוי, שום חלישות, שום חס ושלום כליון. הקדוש ברוך הוא הוא הדבר האמת. הנשמה היא חלק אלוקה ממעל ממש. הנשמה היא חלק מהאמת הזאת, ולכן הנשמה שלנו מרגישה את התוקף הזה. היהודי יש לו את האיתן שבנשמה, וזה אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא, הוא אומר משהו נפלא. הנשמה למעלה לפני שהיא יורדת לעולם הזה, היא נמצאת בגן עדן. וכשהנשמה היא בגן עדן, היא נהנית מזיו השכינה. היא לומדת תורה עם המלאכים, עם הנשמות, עם הקדוש ברוך הוא. היא נמצאת במקום הכי נפלא והכי מענג. עונג אלוקי. נהנית מזיו השכינה. אבל שמה לנשמה אין לה צורך לגלות את האיתן כי אין לה ניסיונות, אין לה קשיים, אין לה דברים שמפריעים, אין מניעות ועיכובים. הנשמה נמצאת שמה במקום הכי חופשי והכי מתוק והכי נפלא. דווקא כשהנשמה יורדת פה לעולם הזה הגשמי והיא צריכה להתלבש בגוף ונפש בהמית וגוף גשמי וחומרי וסובבת עם כל הניסיונות, עם כל החושך, עם כל הקליפה שאדמו"ר הזקן מדבר עליה. טומאה, סטרא, הרע. ודווקא פה משביעים. זה מה שהוא מביא בתחילת התניא. שבועה. הנשמה יש לה שבועה. שבועה זה מסמל על כוח. שבועה זה כשהבן אדם נשבע, כלומר הוא אומר אני הולך להכניס את הכוחות הכי עמוקים שלי. הנשמה מקבלת כוחות עמוקים מהמקום הכי עמוק והכי עצמי והכי פנימי, שזה מה שנקרא איתן. האיתן הזה זה התוקף הכי עמוק מהמקום הכי עמוק של הקדוש ברוך

23:28 הוא, שהקדוש ברוך הוא כביכול נותן לנשמה את העצמיות שלו, את התקיפות האמיתית, הבלתי נשברת, הבלתי נחלשת. זה עצמו מה שהנשמה נותנת-- הנשמה מקבלת, ואת זה נותן לנשמה את הכוח לא להתפעל, לא להתרגש, להיות מחוברים בצורה הכי עמוקה עם הקדוש ברוך הוא ולעמוד בתוקף, במסירות נפש, באמונה טהורה מול כל הקשיים וכל המניעות והעיכובים וכל הבלבולים שיכולים להיווצר מבפנים ומבחוץ. וזה מה שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בפרקי התניא. כוח האמונה שיש ליהודי ששום דבר בעולם לא יכול להחליש אותה. בן אדם, גם אם הוא לא התלמיד חכם הכי גדול, גם אם הוא לא למד הרבה, אבל יש לכל יהודי אמונה טהורה, פשוטה, אמיתית וכנה ששום דבר בעולם לא יזיז אותה. כוח המסירות נפש ברגעים הנכונים, ברגעים הכי קשים, ברגעים שמעמידים אותנו בניסיון מול האמונה באחדות של הקדוש ברוך הוא, מתעורר אצל כל יהודי הכי פשוט, הכי-- אדמו"ר הזקן אומר, אפילו רשע, אפילו קל שבקלים, אפילו עם הארץ, בן אדם שהוא לא שייך לכל העניינים של תורה ומצוות, ברגע שנוגעים לו בנקודת האמונה, נוגעים לו בנקודת הנשמה, פתאום מתפרץ אצל היהודי תוקף האמונה בצורה הכי חזקה. שום דבר לא יזיז אותו. הוא ילך עד מסירות נפש בפועל ממש כדי לקדש שם שמיים. זו מציאות שראינו בהיסטוריה של עם ישראל בכל הדורות, ואנחנו רואים את זה בימים האחרונים בצורה מופלאה. חשבנו שבמשך השנים משהו התעמעם, משהו נחלש, והנה אנחנו רואים בימים האחרונים איזה תוקף, איזה חוזק, משהו לא נורמלי. ספר התניא הוא ספר של לימוד, וזו נקודה מאוד חשובה. יש הרבה אנשים שחושבים, חסידות, מה זה חסידות? מילה טובה, איזושהי חגיגה, ריקוד, סיפור יפה, סיפורי צדיקים, סיפורים של מופתים, ריקודים, ניגונים, אהבה. זה

26:00 הכל נכון. כל זה נכנס לתוך החסידות, אבל יש משהו הרבה יותר עמוק. יש פה לימוד, יש פה השקפת עולם, יש פה תפיסת עולם. ספר התניא בכל פרק משנה לנו את תפיסת העולם בצורה לגמרי ממה שחשבנו. יש משהו נפלא. אם אנחנו נתחיל ללמוד את התניא בצורה רצינית, אנחנו נשים לב שספר התניא הופך לנו את הקונספציה. כולם מדברים היום על קונספציה. יש קונספט, תפיסת עולם, יש תפיסה של מצב, יש מחשבה. בן אדם מתרגל אליו כל מיני צורות חשיבה וכל דבר. מה זה יהודי? מהי התורה? מה זה המצווה? בשביל מה? בשביל מה אנחנו חיים? איך אנחנו נלחמים עם יצר הרע שלנו? איך אנחנו יכולים להיות בשמחה? מהי השמחה האמיתית? איך אנחנו יכולים לאהוב את הקדוש ברוך הוא? לאיזה מטרות אנחנו אמורים להגיע? כל פרק תניא, אם אתה תתבונן בזה, אתה תראה משהו נפלא. אתה יכול לחשוב איך אני הסתכלתי לפני זה ואיך אני מסתכל עכשיו. מה הייתה תפיסת העולם שלי קודם ומה הייתה תפיסת העולם שלי אחרי זה. איך הבנתי מה זה יצר הרע, מה זה יצר טוב. אני הולך לפי סדר הפרקים. יצר הרע, פרק א'. מה זה יצר טוב, פרק ב'. השכל, הרגשות, פרק ג'. תורה ומצוות. מה זה אומר? מה המהות של התורה? מהי המהות של המצוות? וכן הלאה וכן הלאה. בנוגע לנקודה הפנימית, ועל זה אנחנו מדברים פה עכשיו, הלימוד בספר התניא, ההבנה במהות של הנשמה שלנו זה מה שנותן לנו את הכוח ברגעים האלה, בתקופה הזאת לעמוד חזק. כשיהודי יודע ולא רק יודע, הוא מבין והוא לומד והוא מתעמק והוא מתבונן. מה זה אומר חלק אלוקה ממעל ממש? מה זה המהות של

28:30 הנשמה? כשיהודי לומד, מתעמק וחוקר ומבין בספר התניא מה זה המציאות של הבריאה, בריאת העולם. אנחנו מסתכלים על העולם ואנחנו רואים עולם בתפיסה חיצונית מוטעית. העולם נראה לנו מציאות גדולה, חזקה, מאיימת במיוחד כשיש רגעים קשים בעולם, חושך. כשיש ניסיונות, כשיש מלחמות, כשיש בלגן, הרע הולך וגדל ומצד שני מגיע תניא ומספר לך איך לראות את העולם במקום האלוקי. הבורא והבריאה, הכוח האלוקי שנמצא בכל פרט ופרט. ההשגחה הפרטית שממלאת, שמנהלת כל פרט ופרט בבריאה. הבריאה התמידית שאדמו"ר הזקן מסביר לנו איך שהקדוש ברוך הוא מהווה ומחיה ומקיים ובורא בכל רגע ורגע כל פרט ופרט, והכוח האלוקי נמצא בכל פרט ופרט. אין שום דבר בעולם שמתנהל מחוץ לכוח האלוקי. תפיסת העולם שפתאום הכל מתהפך. מה שהיה נראה לי ליש הופך להיות לאין. מה שהיה נראה לי אין הופך להיות ליש. מה שחשבתי שזה לא, זה פתאום כן. מה שחשבתי שזה כן זה לא. קרבת השם. מה יכול להיות יותר מזה? קרבת השם. אלוקים נראה לנו הכי רחוק שיכול להיות, במיוחד בימים האלה. הקדוש ברוך הוא ברקיע השביעי רחוק מאיתנו. הגלות הארוכה נותנת הרגשה לפעמים של מרחק. מגיע אדמו"ר הזקן ומסביר לנו את קרבת השם. השמחה הגדולה שיהודי צריך לשמוח בכל רגע ורגע מזה שהקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתי פה, יחד איתי בבית שלי, בעולם הזה, הגשמי. והתאווה הכי עמוקה של הקדוש ברוך הוא, שהוא בחר דווקא בעולם הזה, התחתון הגשמי שפה הוא רוצה להיות. פה הוא רוצה לגור, פה רוצה להיות איתנו, וזה התהליך שאנחנו הולכים לקראת ימות המשיח. ולכן כל אחד מאיתנו בימים האלה זה הזמן הנכון לקחת החלטה, להתחיל ללמוד את התניא, אבל באופן של

31:00 לימוד, לימוד מעמיק, להתחיל להבין. פרק אחרי פרק, קטע אחרי קטע. היום ברוך השם יש הרבה ספרים עם הסברים וביאורים שנותנים לנו להבין את העומק של המילים של התניא. יש היום שיעורים שאפשר לשמוע גם כן, הסברים שצריך להבין את זה יותר ואיך להוריד את זה לעולם שלנו יותר. אבל בספר התניא אנחנו נמצא באמת את המקום ששם אנחנו נקבל את האיתנות, את התקיפות, את הנחישות, את החוזק שאנחנו צריכים בימים האלה. ייתן לנו את הבהירות כדי להבין את עומק התקופה הזאת, להבין מה קורה, לאיפה אנחנו הולכים. להבין את התהליך של כל הפעולות שלנו, איך כולם מביאים לאור הגדול של ימות המשיח. איך על ידי כל מעשה, כל דיבור, כל מחשבה, כל פעולה טובה שאנחנו עושים בימים האלה, איזה כוח יש לזה, איזה השפעה יש לזה? וכמו שאדמו"ר הזקן אומר באחד המקומות בתניא: איך שכל פעם ופעם שיהודי כופה את היצר הרע שלו והוא עושה איזושהי פעולה אחת ויחידה לשלוט על המחשבה שלו, לשלוט על הדיבור שלו, לשלוט על המעשים שלו, על ידי כל פעולה כזאת, איזו נחת רוח אנחנו גורמים למעלה, ואיך שבכוח הזה אנחנו שוברים את הכוח של הטומאה והקליפה והסטרא אחרא בעולם. כמה אור זה מביא בעולמות העליונים, בעולם התחתון ובכל העולם הזה הגשמי, איך שהעולם על ידי כל מעשה שלנו הולך כל פעם ויותר ויותר ומתקרב לתהליך של ההתגלות של משיח צדקנו והאור הגדול של הגאולה. ולכן בימים האלה שנמצאים עכשיו, כשמגיע יום ראש השנה לחסידות י"ט כסלו, אנחנו מחפשים כל אחד ואחד מאיתנו היום איך להיות חזקים ואיך להתגבר ואיך להיות מחוברים. זוהי העצה ששייך לכל אחד ואחד. נתחיל ללמוד את ספר התניא, ללמוד

33:29 אותו לעומק, להבין אותו ולהפנים אותו, ולהתחיל לחיות בחיי היום יום לפי ההוראות, המסרים והלקחים שספר התניא נותן לנו. ויהי רצון באמת שיתקיים מה שאמר הצדיק רבי זושא מאניפולי, שספר התניא איתו אנחנו נצא לקראת משיח צדקנו ולקבל את פניו במהרה בימינו, אמן.