היום שמביא לשיא את בשורת החג: 'זאת חנוכה' לאור החסידות

00:00 מהו המסר שאנחנו לוקחים מימי החנוכה לכל השנה כולה? בכלל, אנחנו יודעים שכל חג שמגיע יש לו משהו מיוחד, משהו ייחודי שהחג הזה נותן לנו, ועם החג הזה אנחנו חיים כל השנה במסר המיוחד שנותנים לנו החג הזה. חנוכה יש הרבה דברים מעניינים והרבה דברים חשובים, אבל יש מסר מיוחד, ועוד יותר במיוחד השנה הזאת, בתקופה הזאת, ברגעים האלה שאנחנו נמצאים, אז אני חושב שהשנה יש לנו מחנוכה כוח מיוחד שנותן לנו מסר נפלא לתקופה הזאת במיוחד. נתחיל מזה שיש משהו מאוד נפלא לשים לב אליה, שמוסבר הרבה בספרי חסידות, ולפני זה עוד בספרי קבלה, ועוד יותר גם כן, עוד מעט נראה, גם בספרי הלכה, שיש קשר מאוד פנימי, מאוד עמוק בין חג הסוכות וחנוכה. במיוחד היום האחרון של סוכות, שמיני עצרת, עם היום האחרון של חנוכה, זאת חנוכה. אז מכיוון שאנחנו השנה הזאת, חג הסוכות, שמיני עצרת, זה היה התחלת המלחמה, אז אנחנו כולנו בתקווה, תקווה גדולה ביותר, שמכיוון שימי חנוכה הם בעצם המשך לימי חג הסוכות, ואם לפי מה שאנחנו נלמד היום בעומק הדבר אנחנו נראה את ההסבר המאלף מה שתורת החסידות מלמדת אותנו, מה חג החנוכה מסמל ואיך זה מתחבר בקשר פנימי ועמוק עם חג הסוכות ושמיני עצרת, אז זה ייתן לנו עוד יותר תקווה ועוד יותר ביטחון שנזכה שעוד בחג החנוכה השנה הזאת אנחנו נזכה לראות את האור כי טוב. נזכה לראות את המהפכה, איך שהחושך שהתחיל בשמיני עצרת השנה הזאת במלחמה האיומה הזאת מתהפך לאור, ונזכה באמת כבר לניצחון גמור, לגאולה שלמה, ונוכל להגיד בלב שלם ובפה מלא את על הניסים ועל הישועות ועל הנחמות ועל הנפלאות שהקדוש ברוך הוא עשה לאבותינו בימים ההם בזמן

02:33 הזה, גם בזמן הזה כפשוטו השנה הזאת. אז נתחיל עם סיפור קצר שהיה בשנת תשל"ח. בשנת תשל"ח, אלף תשע מאות שבעים ושבע, זה היה תקופה שהרבי, הרבי מליובאוויטש היה, היה לו התקף לב בדיוק ביום שמיני עצרת. זה היה משהו מאוד חזק, מאוד מאוד חריף. הרופאים אמרו שהצ'אנס להתרפא ולצאת מזה הם מאוד מאוד קטנים. הפחד היה מאוד גדול, המתח היה מאוד גדול. חסידים התפללו בכל העולם, עשו כל אחד מה שיכולים לעשות עם תפילות ועשייה של מצוות ומעשים טובים, ובניסי ניסים זכינו שבראש חודש כסלו הרבי התרפא, ומתי הוא עשה את סעודת ההודאה? זה היה בזאת חנוכה. בזאת חנוכה באותה שנה הרבי ביקש באופן מאוד צנוע, באופן מאוד, לפי ערך, מאוד שקט, בלי לעשות רעש, שיכינו סעודה עם חלות ויין, והרבי עשה סעודה מיוחדת, סעודת הודאה לזכר הנס. ובאותה התוועדות הרבי הסביר בצורה נפלאה ומאלפת את הקשר בין חג הסוכות ושמיני עצרת לחג החנוכה וזאת חנוכה. אז כמו שאמרנו, בימים ההם בזמן הזה, אנחנו גם כן נזכה לראות בחנוכה הזאת את הנסים הגדולים של הישועה מהיום שמיני עצרת שעבר עלינו השנה הזאת בשנת תשפ"ד. ובכן, אם אנחנו מסתכלים במבט הכי פשוט, אז אנחנו רואים קשר מאוד, מאוד — קשר מאוד גלוי מול העיניים, שזה חג הסוכות הם שמונה ימים וגם חנוכה הם שמונה ימים, אז יש לנו קשר במספר. המספר שמונה, אז זה, זה, זה המספר של החג. והרי זה חג מיוחד, אין הרבה חגים עם המספר הזה. יש חגים של יום אחד, יש חגים של שבעה ימים, חג הפסח. סוכות בתורה זה שמונה ימים, והחג שהחכמים תיקנו לזכר הנס כשניצחו את החשמונאים — את היוונים, גם כן שמונה ימים.

05:16 אז זה הקשר במספר. אבל כמובן שהקשר במספר נובע ממקום הרבה יותר עמוק. המספר שמונה מסמל משהו, וזה שחג הסוכות יש לו שמונה ימים יחד עם יום שמיני עצרת, אותו דבר גם כן חנוכה יש לו שמונה ימים. יש כמובן קשר מאוד פנימי, וגם זה שבחג הסוכות שמיני עצרת הוא יום מיוחד. מצד אחד הוא נקרא שמיני עצרת, זאת אומרת שהוא היום השמיני של סוכות. מצד שני, אנחנו יודעים שהגמרא אומרת ששמיני עצרת הוא רגל בפני עצמו, הוא חג בפני עצמו, ויש הרבה דינים, הרבה הלכות, עד כדי כך שאנחנו אומרים שהחיינו. הגמרא מביאה שישה דברים שבהם שמיני עצרת הוא חג בפני עצמו. אז מצד אחד קוראים לזה שמיני, זאת אומרת שזה בעצם בא בהמשך. מצד שני זה אומר שזה יום נפלא בפני עצמו, יום ייחודי שמבטא משהו מאוד מיוחד ביחס לימים שקדמו לו. אותו דבר גם כן נגיע לחנוכה. כל ימי החנוכה יש את שמונת ימי חנוכה, וגם שמה זאת חנוכה, שזה היום שמסמל את היום של שמיני עצרת. אז זאת חנוכה נחשב ליום מאוד, מאוד, מאוד מיוחד ביחס לחנוכה עצמו, עד כדי כך שהשם שלו, שאומר זאת חנוכה, מבטא את זה שיש פה משהו מיוחד. זאת. למה זה נקרא זאת חנוכה? באמת מעניין. אז הסיבה הפשוטה למה אנחנו קוראים לזה זאת חנוכה, זה בגלל קריאת התורה. אנחנו יודעים שבחנוכה קוראים כל יום בתורה פרשת הנשיאים. הסי-סיפור של חנוכת המזבח, וביום האחרון, ביום השמיני, אז חלק מקריאת התורה יש את המילים "זאת חנוכת המזבח". אז בגלל שיש את המילים "זאת חנוכת המזבח", קוראים לזה זאת חנוכה. אבל כמובן שיש משהו הרבה יותר עמוק, רק בגלל המילים זאת חנוכה, לכן

07:16 קראו לזה זאת חנוכה, אלא זה שקוראים לזה זאת חנוכה. זה אומר שביום השמיני של חנוכה, שם מתרכז העומק, הפנימיות, התוקף של כל חנוכה נמצא דווקא ביום השמיני שלו. מה זה באמת אומר היום הזה? ומה עם המספר הזה של שמונה? מה זה מבטא? קשר נוסף בין חג הסוכות לחנוכה זה הנושא של שקיעת השמש, שקיעת החמה. אנחנו יודעים שבמצוות חנוכה ההלכה אומרת, הגמרא אומרת, מצוות ההדלקה של נרות חנוכה, מתי זה מתחיל? אחרי שקיעת החמה. עד כדי כך שאסור להדליק לפני שקיעת החמה. המצווה היא דווקא אחרי שקיעת החמה. מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק. ככה הגמרא אומרת. זאת אומרת, מאחרי שהשמש שוקעת ולא נראית, דווקא אז מתחילה מצוות נר חנוכה, וזה נמשך כל הזמן שאנשים עדיין מסתובבים בשוק. הגמרא מוסיפה: מה זאת אומרת תכלה רגל מן השוק? בשוק יש כל מיני אנשים. על מה הכוונה תכלה רגל מן השוק? והגמרא אומרת: "רגלי דתרמודאי". רגלי דתרמודאי, הכוונה שהיו אנשים שהיו נקראים תרמודים. תרמודים זה היה עם, שהעם הזה היו אנשים עבדים מאוד פשוטים, שהם היו באים בסוף השוק כשכולם כבר היו הולכים, כשהיו סוגרים כבר את ה-- את השוק ואז כבר החנויות נסגרות ואנשים היו משאירים כל מיני עצים ברחוב, אז הם היו עוד מסתובבים ברחוב ואוספים את העצים שנשארו, ועם זה, זה היה הפרנסה שלהם. זה היה אנשי תרמודאים, זה היה התפקיד שלהם והם היו האחרונים שמסתובבים בשוק. זה השעות של הדלקת נרות. אז גם פה רואים קשר עם חג הסוכות. במה מתבטא הקשר? כי בחג הסוכות גם כן ההלכה אומרת שכששמים את הסכך, עיקר הרי מצוות סוכה זה לשים סכך על גבי הסוכה

09:26 והסכך ששמים על גבי הסוכה צריך להיות באופן שיהיה שלא יראו את השמש. חמתה-- סוכה שחמתה מרובה מצילתה, אומרת המשנה במסכת סוכה, אם יש-- השמש נראית מדי הרבה דרך הסכך זה לא בסדר. משתדלים לשים כל כך הרבה סכך עד שיראו את הצל, כי זה עיקר המצווה, מצוות הצל ולא השמש. אז אנחנו רואים עוד דמיון מעניין בין חג הסוכות לחג החנוכה בקשר לזה שאנחנו משתדלים להסתיר את השמש. בחנוכה זה משתשקע החמה, ואותו דבר גם כן בחג הסוכות יש את העניין של צילתה מרובה על חמתה, שצריך להיות בעיקר צל ולא השמש. אז זה נושאים הלכתיים שאנחנו רואים. אנחנו מסתכלים אבל בגמרא, רואים דבר עוד מעניין. הגמרא במסכת שבת מביאה מחלוקת בין בית שמאי לבית הלל. המחלוקת היא באיזה-- מהו מספר הנרות שמדליקים בחנוכה ובאיזה צורה. הגמרא אומרת שבית שמאי אומרים שביום הראשון של חנוכה מדליקים שמונה נרות, ביום השני של חנוכה שבע נרות, כל יום פוחת והולך. בית הלל חולק ואומר: לא, הפוך. ביום הראשון של חנוכה מדליקים נר אחד, ביום השני מדליקים שתי נרות, וכל יום מוסיפים עוד נר ועוד נר, ועד שביום השמיני מדליקים שמונה נרות. כמובן הלכה כבית הלל, עד כדי כך שכתוב בספרים שהמילה חנוכה היא ראשי תיבות ח' נרות והלכה כבית הלל. כלומר, שאנחנו מדליקים שמונה נרות, אבל אנחנו עושים את זה כמו בית הלל, שאנחנו כל יום מוסיפים נר. אבל כשהגמרא מתחילה לחקור מה ההסבר, אז רואים דבר מעניין. הגמרא אומרת אחד מהטעמים, אחד מהסיבות למה נרות חנוכה, בית שמאי אומר שהולכים מלמעלה למטה, פוחת והולך, משהו כזה משונה. למה בית שמאי אומר כזה דבר? אומרת הגמרא שהסיבה של בית

11:45 שמאי זה כפרי החג. הפרים, הקורבנות שהיהודים הקריבו בחג הסוכות. מסתכלים בתורה, והתורה מספרת שבבית המקדש בחג הסוכות היו מקריבים קורבנות. אנחנו אומרים את זה במוסף של חג הסוכות כל יום, את פרטי הקורבנות. אז בחג הסוכות כתוב שביום הראשון של חג הסוכות היו שלושה עשר פרים, ביום השני היו שנים עשר פרים, וככה כל יום היו פוחתים והולכים, ולכן גם בחג החנוכה פוחתים והולכים כפרי החג. בית הלל אומר לא. יש כלל: מעלים בקודש ולא מורידים. אנחנו תמיד הולכים בעלייה, לא בירידה, ולכן אנחנו כל יום מוסיפים, להפך מבית שמאי. וכאן רואים דבר נפלא. הרי בית שמאי, נכון שההלכה היא לא כמו בית שמאי, אבל בית שמאי זה דעת תורה, והגמרא אומרת במסכת עירובין: אלו ואלו דברי אלוקים חיים. בית שמאי, המילים שלו דברי אלוקים חיים. ההלכה יש לה מקום בתורה, ברצון העליון, למרות שלמעשה אנחנו לא נוהגים ככה. אז הטעם של בית שמאי זה טעם אמיתי, זה סיבה אמיתית. מה הקשר שבית שמאי מצא בין חנוכה לסוכות? שלכן הוא אומר שמדמים את זה לפרי החג. עוד יותר, הרי גם זה שבית הלל חולק על בית שמאי, זה לא בגלל שהוא אומר שזה לא דומה לסוכות. הוא לא חולק על עצם העניין. נכון, חנוכה דומה לסוכות, ולכן בעצם היו צריכים לעשות את זה גם כן ככה. אבל בגלל שיש כלל מעלים בקודש, אז החכמים החליטו לעשות מעלים בקודש. אבל עצם העניין שחנוכה יש לו דמיון לחג הסוכות, הגמרא מקבלת את זה ולא שוללת את זה, לא מפריכה את זה, וככה זה נשאר. אז כאן אנחנו רואים בצורה נפלאה שיש באמת קשר פנימי בין החגים. וכאן נשאלת השאלה מהו

13:48 בדיוק העומק של הקשר של שתי החגים? וכאן מגיע הרבי ומסביר, כמו שדיברנו קודם בהתוועדות של חנוכה, זאת חנוכה באותה שנה, הרבי הסביר את זה בצורה נפלאה ביותר, שכאן מדברים בקשר לכוח של יהודי. איך יהודי מאיר את העולם? הרי המסר של חג החנוכה זה המסר של הכוח של הקדושה נגד הטומאה. כמו שאנחנו אומרים בעל הנסים: בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יוון הרשעה. מלכות יוון הגיעו והם רצו להביא חושך לעולם, רצו להביא טומאה לעולם, רצו להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך. והם היו חזקים, והם היו הרבים, והם היו עם כל הכוח ועם כל התוקף. ועם ישראל היה אז בתקופה חלשה גם בגשמיות וגם ברוחניות, מעטים חלשים, והיה מצב שמה הולך להיות פה עם עם ישראל. היה מצב של פחד וסכנה קיומית על עם ישראל, כי הקיום הרוחני של עם ישראל, וכמובן שמזה משתלשל גם הקיום הגופני של עם ישראל, כי בסוף הרי מזה נעשה גם כן מלחמה. וכאן קרה הנס הגדול שבכוח של החשמונאים המכבים, המכבים שהם עמדו בתוקף של מסירות נפש. מתתיהו ובניו עמדו במסירות נפש של מי לה' אלי. מי כמוך באלים ה'. הם הלכו עם הכוח, האמונה. הם עמדו עם כוח המסירות נפש של היהודים, גילו את עומק הנשמה שלהם ולכן הם לא עשו שום חשבונות. על פי דרך הטבע אין דרך לנצח. למה אתה יוצא למלחמה? לא עשו חשבונות. הם יצאו במלחמה והם ניצחו עד שמצאו את הפך של שמן שחתום בחותמו של כהן גדול. זאת אומרת, הסמל של חג החנוכה זה הסמל של ניצחון האור מול החושך, ניצחון הקדושה מול הטומאה, הניצחון של הכוח האלוקי הבלתי מוגבל,

16:15 הכוח היהודי הנצחי, איך שזה עומד ומתגבר מול החושך, וכל מה שהאור נהיה יותר גדול, החושך הולך ונחלש יותר ויותר. הסיפור הזה זה הסיפור של חנוכה. זה בעצם אותו דבר קשור עם חג הסוכות. הגמרא אומרת כמה קורבנות מקריבים בחג הסוכות, אז היו מקריבים שבעים פרים. אם נעשה חשבון מהיום הראשון של סוכות עד ליום האחרון של סוכות, אז כל יום היה, אמרנו, היינו פוחתים והולכים: שלוש עשרה, שתים עשרה, אחת עשרה, עשר ועד מספר שבע. אם נעשה את החשבון של סך הכול, הסכום של כל הפרים, כל הבהמות שהקריבו באותם שבע ימים של סוכות היה שבעים פרים. אומרת הגמרא: שבעים פרים כנגד שבעים אומות העולם, שהכוח שלהם הולך ונחלש, פוחת והולך מיום ליום. מה זה קשור לחג הסוכות? אז מוסבר במדרש שחג הסוכות זה החג שבא בהמשך לראש השנה ויום כיפור. בראש השנה יש דין ומשפט, בדין ומשפט הזה נמצאים בני ישראל מול אומות העולם, נכנסים לדין. זה יום הדין והמשפט של ראש השנה, ושם יש דין ומשפט מי יתגבר על מי, ואז מגיע השטן ומנסה לקטרג, שזה בעצם ימי הדין של ראש השנה ויום הכיפורים. ואז כשיהודי תוקע בשופר, על ידי זה שיהודי תוקע בשופר, דיברנו בחודש תשרי, למדנו על זה שתקיעת שופר מבטאת את הנקודה היהודית, הצעקה של הנשמה, המסירות נפש של היהודי שמתבטאת בצעקה הפשוטה, בקול הפשוט של השופר. וכשיהודי מעורר את כוח התשובה שלו, את כוח האמונה שלו, אז על ידי זה הקדוש ברוך הוא עולה מכיסא דין לכיסא רחמים, ואז מתחיל ניצחון המלחמה, והניצחון באופן מושלם זה ביום הכיפורים. כידוע שביום הכיפורים כשיהודי בבית הכנסת והוא אומר את הפסוקים: שמע ישראל ה' אלוקינו

18:39 ה' אחד, בסוף היום, שמע ישראל, ברוך שם, ה' הוא האלוקים. יהודי, הנשמה שלו מתעוררת, הקשר שלו עם הקדוש ברוך הוא, ואז אנחנו מכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך בעשרת ימי תשובה. זה ימים שיהודי מכתיר את הקדוש ברוך הוא למלך ועל ידי זה מביאים לניצחון המלחמה. הניצחון הזה זה ניצחון של הקדושה מול הטומאה. זה הניצחון של האלוקות, הניצחון של הקדוש ברוך הוא שמביא את היהודי שהוא לוקח על עצמו את התפקיד שהשנה הזאת אני הולך להביא אור לעולם. השנה הזאת אני על ידי תורה ומצוות אני הולך להפוך את העולם, שהעולם הזה יהיה מקום יותר מואר. ואז מגיע חג הסוכות. כשיהודי בחג הסוכות מקריב קורבנות, פרי החג מתמעטים והולכים. זה אומר שהכוח של הרע, הכוח של החושך, הכוח של הטומאה הולך ונחלש מיום ליום. זה מצד אחד. אז מצד אחד מבטאים פה את איך שהרע נחלש. יש אבל משהו יותר עמוק. זה לא רק שאנחנו מחלישים את הכוח של הרוע והטומאה, אלא יש פה משהו עוד יותר עמוק. זה שבחג הסוכות מתהפך, יש פה משהו של התהפכות שהאומות העולם מכירים בכוח של עם ישראל ואומות העולם רואים איך שהעם היהודי הוא אור לגויים. ואז אדרבה, הם מבינים שכל העולם נברא בשביל התורה, בשביל ישראל. כמו שרש"י אומר בפסוק הראשון: בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ. בראשית, ב' ראשית. ראשית, התורה נקראת ראשית. ראשית חכמה יראת ה', ועם ישראל נקראים ראשית, ראשית תבואתו. וכשיהודי עומד בתוקף בגאון יעקב שזה מתעורר אצל יהודי בחודש תשרי, על ידי זה הוא פועל לא רק השבירה של הקליפה, של החושך ושל הרוע. הוא גורם משהו יותר עמוק. הוא גורם שכל העולם

21:00 ואומות העולם יכירו וידעו, כמו שאנחנו אומרים בתפילה: יכירו וידעו כל יושבי תבל, כי לך תכרע כל ברך, כו', תשבע כל לשון. כל העולם יכיר וידע את המציאות האמיתית של הקדוש ברוך הוא. שלכן בחג הסוכות אנחנו אומרים את ההלל השלם כל יום, שבהלל אנחנו אומרים את הפסוקים הנפלאים של "הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו", שכל אומות העולם מהללים ומשבחים את הקדוש ברוך הוא. על מה? כי גבר עלינו חסדו. הם רואים את החסד. הם רואים את הניסים והנפלאות שהקדוש ברוך הוא עושה לעם ישראל. ואז גם הגויים מודים שהקדוש ברוך הוא, שעם ישראל זה העם של הקדוש ברוך הוא, והם כולם, הם כולם מכירים בבורא של העולם, מכירים בעם ישראל בתור העם הנבחר של הקדוש ברוך הוא, ועל ידי זה עם ישראל נהיה אור לגויים. אז כל העולם הופך להיות למקום יותר מואר, מקום יותר אנושי, מקום יותר של צדק ויושר. כי עם ישראל הוא סמל של צדק ויושר, סמל של קדושה, סמל של טהרה, וזה בעצם החג של חג הסוכות. שמיני עצרת קורה משהו נפלא. זה סוכות. מגיע שמיני עצרת. שם המדרש אומר שבקורבנות של שמיני עצרת היה פר אחד. אין יותר מספרים. פר אחד כנגד ישראל. כלומר, שבשמיני עצרת אז מתגלה הכוח של עם ישראל שהם למעלה מכל העולם. אז מתגלה הקשר המהותי של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה מכל המציאות, מכל העולם. ולכן שמיני עצרת זה השמחה הכי גדולה, וזה בעצם העניין של לכם. שמיני עצרת יהיה לכם, לכם לעם ישראל במיוחד, כי אז מתגלה הקשר המהותי של הקדוש ברוך הוא בעם ישראל, שזה קורה אחרי כל

23:12 העבודה שיהודי פועל בעולם להאיר את העולם. אז מתגלה העומק המהותי של הקשר של יהודי עם הקדוש ברוך הוא, שלמעלה מעולם. וזה בעצם השמחה המופלאה של שמחת תורה בשמיני עצרת. זה חג הסוכות, שמיני עצרת. ואז מגיע חנוכה. מה קורה? חג הסוכות הוא חג בתורה. זה איך שהדברים נכתבו בתורה שבכתב. אבל במשך הזמן היה היסטוריה. במשך הזמן, מפני חטאינו גלינו מארצנו. כשעם ישראל במצב טוב ומצב נפלא, אז כל זה ברור וזה חג הסוכות. אבל כשיש באמצע מפני חטאינו, וזה מביא לגלינו מארצנו. ואז קרה לעם ישראל כל החושך של הגלות, שהגיעו לגלות בבל, לגלות פרס, גלות מדי עד לגלות יוון. ואז היה עם ישראל בתקופה של חושך כפול ומכופל, תקופה של נפילה בעם ישראל, ואז נהיה יותר קשה. האם החושך הולך להתגבר עלינו? וזה הכוח של החנוכה. בעצם חג החנוכה בא להשלים ולגלות את העומק של חג הסוכות, שלא רק בזמנים הטובים והטהורים והיפים כשהיה לנו בית המקדש, ואז היה לנו עלייה לרגל, ואז היה לנו קורבנות החג, והיינו עולים לבית המקדש להקריב שבעים פרים, ואז כל העולם היה מרגיש ורואה את הכוח הנפלא של עם ישראל, כמו שהתנ"ך מספר לנו בזמן שלמה המלך, איך שמכל העולם היו מגיעים לשלמה, משתחווים אליו ורוצים לשמוע את החוכמה שלו, לראות את הכוח, הקדושה האלוקית שהאירה בבית המקדש, ואז כמובן הכל היה מאוד מאוד גלוי. אבל בזמן הגלות, בזמן של חושך, בזמן של גלות יוון, וגם שם היוונים חושבים שהם הולכים לשלוט על עם ישראל ולפעול אצלם את "להשכיחם תורתך", מגיע חג החנוכה ומגלה את העומק הנפלא של יהודי, שגם בתוך החושך של הגלות, "משתשקע החמה", שקיעת החמה מסמל

25:28 את שקיעת השמש, שקיעת האור, ימים של חושך, תקופה של חושך, ודווקא בשקיעת החמה אז אנחנו מדליקים את הנרות. הרי זה דבר נפלא. את נרות המנורה בבית המקדש הדליקו ביום, לא בלילה. לפי ההלכה היו צריכים להדליק את הנרות בפלג המנחה, כשעדיין היה אור היום. חג החנוכה, ההלכה אומרת, כמו שאמרנו קודם, דווקא בלילה מדליקים. מה זה מסמל? זה מסמל שבזמן של חושך, בזמן של התגברות החושך, בפרט בחושך הכפול והמכופל בסוף ימי הגלות שאנחנו נמצאים עכשיו, שהחושך יכסה ארץ וערפל לאומים, בתקופה הכי קשה של הגלות, אומר הפסוק, "עליך יזרח ה'". אצל יהודי, בזמן החושך הכי גדול מגיע הזמן חג החנוכה ומסמל שדווקא משתשקע החמה, יהודי מדליק נר, ולא נר אחד, שמונה נרות. כאן מגיע המספר שמונה. המספר שמונה מסמל את הלמעלה מהטבע. שמונה מסמל את האין סוף, את הכוח הנפלא הבלתי מוגבל שיש ליהודי שאת זה הוא מקבל מהקדוש ברוך הוא. שבע זה שבע ימי השבוע, שבע מסמל את הטבע. כל מספרי הטבע קשורים עם מספר שבע, אבל שמונה זה מסמל את העל-טבעי, את הנס, את הכוח הבלתי מוגבל, את הכוח שיש ליהודי בגלל שהוא קשור עם הבלתי מוגבל, עם האין סוף, ולכן גם כשהחושך הוא חושך הכי עב וקשה, יהודי לא מתפעל מזה, מאיר את הנר, ועם הנר הקטן שיהודי מאיר הוא שובר את החושך והוא הופך את זה לאור. וגם פה יש את שני השלבים שאמרנו קודם. דבר ראשון יש, כמו שהגמרא אומרת, "משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". אז הרבי אמר דבר נפלא. אמרנו, שקיעת החמה, דווקא כששוקע האור, דווקא אז יהודי מדליק נר חנוכה. עד, עד מתי? "שתכלה רגל מן השוק". אז הפירוש הפשוט תכלה

27:35 מלשון לכלות, לשבור, להרוס, לבטל, תכלה רגל מן השוק, לבטל את הרגל של המורדים. אמרנו שהשוק מסמל את המקום של רשות הרבים. שוק מסמל את התרמודאים. תרמודאים, כתוב בספרים שתרמוד הם אותם אותיות של מורדת. המרידה, מרידה במלכות שמיים. מגיע נר חנוכה ומכלה, מכלה, גומר, מוציא, מחליש, הורס, מוחק את הכוח של המרידה בקדוש ברוך הוא, של אומות העולם שרוצים למרוד בהשם, אומות העולם שרוצים למרוד ביהדות, שרוצים למרוד ביהודי, מוחקים אותם. זה מצד אחד. אבל כאן מגיע ההסבר השני, היותר נפלא. תכלה זה גם מלשון כלות הנפש. מלשון ויכולו השמים והארץ, שזה אומר להפך, תכלה, נכספה וגם כלתה נפשי, שיהודי בכוח של נרות חנוכה הוא עושה מהפכה בעולם, שכל החושך שבעולם וכל אומות העולם יכירו וידעו שיהיה גם בהם כליון, כליון ותשוקה, כליון וגעגועים, כליון וכלות הנפש, שגם הם ירצו להתחבר לקדוש ברוך הוא, שגם הם ירצו להתחבר לעם היהודי. והיום אנחנו נמצאים בתקופה שרואים את זה באופן נפלא ביותר. אנחנו מתקרבים לימות המשיח, הרי כשמשיח יבוא אחד מהדברים שכל הנביאים מספרים לנו שבימות המשיח יהיה הזמן שאז אהפוך אל עמים שפה ברורה לעבדו שכם אחד. כמו שהרמב"ם כותב בסוף הלכות מלכים, שכשמשיח יבוא הוא יתקן את כל אומות העולם לעבוד את השם ביחד, ואנחנו מתקרבים לתקופה הזאת. אז כאן אנחנו רואים בתקופה האחרונה, בחודשים האחרונים של המלחמה, מצד אחד רואים את הכליון של הרוע, שהרוע הולך ונגמר ונהרס ונמחק כל פעם יותר ויותר, ונזכה שחנוכה הזאת זה ייגמר כליל. ויחד עם זה רואים גם כן את ההתפקחות של אומות העולם האלה, שמתחילים לראות את גודל הקדושה, גודל הכוח, את גודל האור שיש בעם ישראל ורוצים

29:53 להתקרב לעם ישראל. רוצים לקבל את האמונה שהיהדות מקרינה ונותנת, וזה הכוח הנפלא של ימי חנוכה. ולכן זה גם כן המסר בשבילנו. מה אנחנו לוקחים מהימים האלה? במיוחד כשמגיעה זאת חנוכה. כמו שאמרנו, זאת ביום השמיני, שאז מאיר המספר שמונה, הכוח העצום, הבלתי מוגבל. ודווקא כשיש שמונה נרות מלאות בחנוכה, שאז אנחנו מגיעים למיצוי הכי עמוק של ימי חנוכה, מתגלה הכוח הנפלא של חנוכה נותן לנו והמסר הנפלא שיהודי נמצא בחושך. יהודי מסתכל ברחוב ורואה, תכל'ס, מה הוא רואה? שאין אור, יש חושך והחושך הולך ומתגבר ונמצאים בגלות, בחושך כפול ומכופל והמצב ברחוב זה לא מרנין ביותר. אז מתוך כך אנחנו צריכים לקחת את המסר של הנר, של האור, של הכוח שיש לנרות חנוכה, שזה מכלה את המרידה, מכלה את החושך ולא רק מכלה אותו, אלא להפך, הופך אותו למצב של אור וקדושה ותענוג. ושהקדוש ברוך הוא יעזור שניקח את המסר של ימי חנוכה להאיר את החושך ונדע את הכוח הנפלא שיש לכל אחד מאיתנו עם הנר הקטן שיש בנשמה שלנו, שזה פך שמן חתום בחותמו של כהן גדול, שבעצם זה מסמל את הכוח של הנשמה, הכוח האין סופי של מספר שמונה. עם זה אנחנו יכולים ללכת ולהאיר ולהפוך את כל החושך של העולם, ולעשות מהחושך של העולם שיהיה אור. ובקרוב בימינו נזכה לראות את האור הגדול של ביאת משיח צדקנו, שאז נזכה. כמו שהגמרא אומרת שבביאת המשיח אז בבית המקדש הכינור יהיה לו שמונה חוטים. כך כתוב בגמרא שבבית המקדש הכינור היה של שבע חוטים, ובעת זמן ביאת המשיח הכינור יהיה לו שמונה נימים, שמונה חוטים, שזה מסמל את המספר שמונה, את האין סופי, את הבלתי מוגבל, שנזכה כבר

32:03 לראות את הכינור של משיח יחד עם בית המקדש, יחד עם הכהן הגדול שמדליק את נרות המנורה בבית המקדש, ואז נראה את השמחה הגדולה, כל אומות העולם, הללו את ה' כל גויים, שבחוהו כל האומים, כי גבר עלינו חסדו ואמת ה' לעולם. הללויה.