למה אנחנו מרגישים אחים בעיקר בעת מלחמה על הארץ?

00:00 אחד מהדברים הנפלאים שאנחנו רואים דווקא בזמן האחרון, למרות כל החושך ולמרות כל הקושי ולמרות כל המרירות, שאנחנו מחכים ומצפים שזה ייגמר ושיבוא כבר האור, האור האמיתי של הגאולה השלמה. אבל גם צריכים להסתכל ולהתבונן בדברים הנפלאים שקורים דווקא בזמן האחרון, שזה אחד מהנקודות: אחוות אחים, אחדות אחים שאין לזה אח ורע בהיסטוריה. הדבר הזה שאנחנו רואים מול העיניים שלנו כל הזמן, וכל הזמן יותר ויותר, איך שעם ישראל מתאחד בתור עם אחד. אם עד לפני תקופה קצרה, לפני חודש פלוס, לפני שמחת תורה, הייתה הרגשה בתוך העם היהודי של פילוג, פירוד, מחלוקות, הפגנות וכל מיני דברים שאנחנו מעדיפים לשכוח עליהם וכבר שכחנו עליהם, כי פתאום זה התפוגג והפך לאין. איפה זה הלך? כלום. לא נשאר מזה זכר, עפר ואפר. פתאום אנחנו רואים עם מאוחד, עם שכל כולו עזרה, סיוע, אהבה, אחווה, אחוות אחים, חיבוק אחד גדול, ופתאום נפלו כל המחיצות שהיו בינינו עד לפני רגע. המחיצות של בין יהודי מסוג הזה, יהודי מסוג הזה, כן מקיים תורה ומצוות, לא מקיים תורה ומצוות, לבוש בבגדים כאלו, לבוש בבגדים כאלה. יש איזו הרגשה נפלאה ביותר של אחדות אחים, שזה מתבטא הן ברגש הלב, הרגשה אמיתית שאנחנו עם אחד, הרגשה של גאוות יחידה שאנחנו שייכים לעם הזה. ולמרות כל הקשיים, ובגלל אולי כל הקשיים האלה, אנחנו כולנו עומדים איתנים וחזקים בצורה שאף פעם לא היינו יותר מזה. ההתאחדות הנפלאה הזאת, ושזה יוצא ומתבטא בדברים הכי בסיסיים ופשוטים ביומיום, בעזרה, סיוע בכל מיני צורות ואופנים, סיוע גשמי, סיוע רוחני, מכל האופנים, כל הצורות. דברים שאפילו אומות העולם מכל כיווני הקשת, מאיפה שמסתכלים, כולם מדברים על זה. כולם אומרים: וואו, לא ידענו שזה

02:17 העם היהודי. מה זה הסוד של העם היהודי? אנשים שואלים. לפעמים גם אנחנו בעצמנו שואלים, יהודים, מאיפה נובע הדבר הזה? מה קרה לנו פתאום, המהפך הזה, שפתאום התגלה איזה סוג של אחדות ואחווה שאין לזה שום... שום דוגמה בשום מקום בהיסטוריה. ומצד שני אפילו גויים, אומות העולם, מסתכלים מהצד והם לא יכולים להבין, לא יכולים להאמין. איך זה שהעם היהודי, איזו הרגשה בכל המדינות שבעולם, לא משנה איזה סוג יהודי, באיזה מקום הוא נמצא, יש פתאום, רואים מכל מקום את ההרגשה הזאת שהלב שלנו בארץ ישראל, הלב שלנו למען האחים שלנו. הסיוע מכל האופנים וכל הצורות. מאיפה זה נובע? מה הסוד? מה הסוד? אנשים שואלים מה בדיוק הדבר הזה. דברים פשוטים שקורים לי. אני גר בארגנטינה, שליח של הרבי בבואנוס איירס, ארגנטינה. אז מטבע הדברים אנחנו גרים בין אומות העולם, בין גויים, ובכל מיני צורות יש לנו, נפגשים, ואנשים מתחילים לשאול אותך: ומה שלום ההורים שלך? מה שלום המשפחה שלך שגרים בארץ? ובצורה הכי טבעית, מה זאת אומרת האחים שלי? הרי כל עם ישראל כולנו אחים, אנחנו משפחה אחת גדולה. כשלא מדברים, אנחנו לא מדברים על ההורים הביולוגיים עכשיו. עכשיו מדובר על כל עם ישראל בתור מציאות אחת יחידה, והם עומדים ומסתכלים עלינו. מה זה הדבר הזה? מה זה הדבר הזה? יהודי יש לו הרגשה אמיתית, עמוקה וכנה, שכשמדובר על עם ישראל זה משפחה אחת גדולה. כולנו אחים. מאיפה זה נובע ומה הסוד? וזה אני רוצה היום לשפוך קצת אור, להגיע לנקודת העומק, להסביר את הנושא של הערבות והאחדות. הדבר הזה הנפלא שיש בעם ישראל. ודבר נפלא שאנחנו נגלה, שהאחדות הזאת שיש בין העם היהודי יש לזה

04:28 קשר מאוד מאוד ישיר עם ארץ ישראל, ולכן דווקא בגלל שהיום המצב, הדבר הזה שנוצר נוצר בגלל המלחמה על ארץ ישראל ועל העתיד של ארץ ישראל, אז דווקא זה עוד באופן יותר יסודי, יותר עמוק, מעורר את האחדות שיש בתוך העם היהודי בצורה הנפלאה הנפלאה שאנחנו רואים את זה עכשיו. אז אנחנו יודעים מאמר חז"ל, חכמינו אומרים במסכת שבועות, במסכת סנהדרין, הגמרא אומרת: כל ישראל ערבים זה בזה. יש פסוק, פסוק אומר: ״וכשלו איש באחיו״. פסוק בפרשת בחוקותיי, דווקא פסוק שנאמר בתקופות של גלות. זה פסוק שנאמר בפסוקי מה שנקרא הקללות, הפסוקים הלא נעימים שיש בתורה. ופתאום באמצע הפסוקים יש ״וכשלו איש באחיו״. אומרת הגמרא: איש באחיו. מכאן אנחנו לומדים שעם ישראל ערבים זה בזה. יש עניין של ערבות. אנחנו יודעים שערב בדרך כלל זה בנושאים כספיים, בענייני ממון. יש בן אדם לוקח הלוואה והוא רוצה להיות בטוח שאתה תחזיר את ההלוואה. אז הוא מבקש שיהיה ערב, והערב הוא זה שהוא לוקח אחריות שהחוב יוחזר. זה נקרא ערבות. יש עניין של ישראל ערבים זה בזה, סוג של ערבות, אחריות הדדית שכל העם היהודי קיבל אחד על השני. כשאנחנו מתחילים לבדוק את הנושא, הנושא הזה הוא נושא הלכתי שיש לזה הרבה השלכות מאוד מאוד מעניינות בהלכה. כמובן שיש את הנושא של הערבות בהלכה בנושא, כמו שדיברנו, בנושאים של ממון, שאדם לוקח ערבות ואחריות שהחוב יחזור, ואם הלווה לא יכול להחזיר אז הערב נכנס במקומו והוא זה שלוקח, משתעבד, הוא זה שצריך להחזיר את הכסף. זה נושא של ערבות בנושאים של ממון. אבל אנחנו רואים שגם בנושאים של בין אדם למקום, בעבודת ה', יש גם הלכות מאוד מאוד מעניינות בקשר לנושא

06:53 של הערבות. לדוגמה, מובא בהלכה כל הנושא של ברכת המצוות. יהודי אחד יכול להוציא ידי חובה יהודי אחר עם מצווה או עם ברכת המצוות, למרות שהוא כבר קיים את המצווה, אבל הוא יכול לעשות את הברכה ולעשות את המצווה בשביל להוציא ידי חובה יהודי אחר. ניקח לדוגמה יהודי שלא שמע תקיעת שופר, ויש יהודי שהוא כבר כן שמע תקיעת שופר. הוא כבר קיים את המצווה. אז היהודי הזה, שהוא כבר שמע תקיעת שופר, מן הדין יכול לקחת שופר, לתקוע ולהגיד את הברכה, ועל ידי זה להוציא את היהודי הזה שלא שמע. אותו דבר, לעשות קידוש בשביל מישהו שלא שמע. זה נושא הלכתי מאוד רחב. הנושא של מאיפה נובע הדין הזה? ישראל ערבים זה בזה. מכיוון שהיהודי השני לא קיים את המצווה, אז אני, יש לי רגש אחריות בשביל היהודי הזה, ולכן גם אני, למרות שאני כבר קיימתי, אבל בגלל שהיהודי השני לא קיים, אז אני מקיים את המצווה בשבילו ואני יכול להוציא אותו ידי חובה, כי זה נושא של הערבות ההדדית שיש בעם ישראל. זה משהו נפלא. עוד יותר כתוב בספרים, מספר רבי חיים ויטאל. רבי חיים ויטאל, כולנו יודעים, הוא היה מתלמידי האר"י ז"ל, התלמיד הכי גדול של תלמידי האר"י ז"ל, והוא כותב בספר שלו בקשר למורו האר"י ז"ל. האר"י ז"ל היה האר"י ז"ל, איש קדוש, איש מראשי הקבלה, הדור שלו ובכל הדורות. אז רבי חיים ויטאל כותב שהוא שאל את האר"י ז"ל: הוא רואה שהוא אומר תחנון, וידוי. אנחנו אומרים וידוי אחרי התפילה בבוקר ובערב, במנחה. למה אתה אומר וידוי? הרי מדובר על צדיק אמת. האר"י ז"ל לא היה שייך לשום חטא ועוון. אז מה זה הדבר הזה?

08:56 שהוא כל בוקר וכל אחרי צהריים, כל מנחה, הוא אומר: אשמנו, בגדנו, חטאתי, עוויתי, פשעתי, כשהוא לא היה שייך לזה. והאר"י ז"ל הסביר לו שזה הנושא של הערבות. הוא הסביר את זה, אבל בעומק הדבר, וכאן אנחנו נסביר יותר בעומק הדבר, להבין מה השורש של הערבות הזאת, מה זה באמת האחריות הזאת שיהודי יש לו את האחריות ואת הערבות בשביל יהודי אחר, למרות שהוא כבר קיים. למה הוא צריך לחשוב על השני בנושאים האלה? שני, הנושא של החטאים, שבגלל שיהודי אחר חטא אז אני אומר אשמנו, בגדנו בשביל עוד יהודים שחטאו. איך אנחנו מסבירים את זה? אז האר"י ז"ל מסביר היסוד. היסוד הוא שבעצם כל עם ישראל זה גוף אחד. כל עם ישראל זה מציאות אחת. הוא מסביר את זה באופן יותר במושגים של קבלה, אבל זה מאוד מעניין, והוא מסביר שכשהקדוש ברוך הוא ברא את אדם הראשון, אדם הראשון היה היחיד שנברא באופן של יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא בעצמו התעסק ביצירה של האדם הראשון. כתוב: ויפח באפיו נשמת חיים. הקדוש ברוך הוא נפח בתוך אפיו, בתוך גופו של אדם הראשון, את הנשמה. היא הנשמה הטהורה שעל זה נאמר חלק אלוקא ממעל ממש. כמו שאדמו"ר הזקן מסביר בתניא את הדבר הנפלא הזה של הנשמה של יהודי, שהיא חלק אלוקא ממעל ממש. הראשון שקיבל את הנשמה הזאת היה אדם הראשון. אומר האר"י ז"ל שבנשמה של אדם הראשון היה לא רק הנשמה של אדם הראשון בעצמו, כי הרי אדם הראשון בסוף הוא לא היה, היה לא נחשב להתחלה של עם ישראל. התחלת עם ישראל עבר אחר כך לאברהם אבינו. זאת אומרת שזה קפץ עשרים דורות. הוא מסביר שזה

10:53 בגלל חטא עץ הדעת. אז היה את כל הדבר הזה שרק אחרי עשרים דורות אברהם אבינו קיבל את זה. אבל אדם הראשון לפני חטא עץ הדעת, כשהוא נברא על ידי הקדוש ברוך הוא, אז הקדוש ברוך הוא הכניס בו את הנשמה האלוקית. אומר האר"י ז"ל שבנשמה הזאת של אדם הראשון נמצא לא רק נשמה אחת. נמצאים שם שישים ריבוא נשמות ישראל. זאת אומרת שלא מדובר על נשמות פרטיות. יש נשמה אחת כללית, שבנשמה הזאת הכללית נמצאים כל השישים ריבוא, שש מאות אלף ניצוצות של נשמות, שאחרי זה הם ירדו בעולם בזמן של יציאת מצרים, שאז יש את המספר של שישים ריבוא בתורה. הנשמות האלה אחר כך התפצלו לשישים ריבוא פעמים שישים ריבוא, שזה כל הנשמות שיורדים בכל מיני זמנים וכל הדורות, שזה הכל ניצוצות וניצוצות של ניצוצות וענפים ועלים ופרחים. זה הכל פרטים ופרטי פרטים של אותם שישים ריבוא נשמות, שהם היו כולם כלולים בנשמה האחת והיחידה, שזאת הייתה בהתחלה נשמתו של אדם הראשון, ואז אחרי עשרים דורות זה עבר לאברהם אבינו, היהודי הראשון, ליצחק, ליעקב, שהם אלו שהם בנו את עם ישראל. אז אם אנחנו מדברים על הערבות, זה הסוד של הערבות. למה ישראל ערבים זה בזה? למה יהודי מרגיש את היהודי השני? למה יהודי מרגיש אחריות בשביל יהודי שני? למה יהודי מתפלל בשביל יהודי שני? למה יהודי עושה מצוות בשביל יהודי אחר? מנסה לזכות אותו לקיים מצווה. ההרגשה הזאת של האחדות שמתבטא גם בדברים שבין אדם למקום וגם בדברים שבין אדם לחברו, כמו שאמרנו. הערבות הזאת שיהודי מרגיש שהוא רוצה לעזור לשני, שיהיה לו מה לאכול, שיהיה לו בגדים, שיהיה לו בית לישון, שיהיה לו מנוחת הנפש, שישיג

12:59 את הדברים שהוא צריך להשיג אותם בצורה של כבוד ומנוחה. ההרגשה הזאת היא הרגשה טבעית, מהותית, שקבועה, חקוקה ונמצאת בתוך חלק מהדם של היהודי, בגנים של יהודי, שזה אנחנו קיבלנו מתוך הדבר הזה שאנחנו בעצם נשמה אחת. כל ישראל ערבים זה בזה. וכאן נגיע אבל לדבר נפלא, שזה מובן מתוך דברי הגמרא במסכת סנהדרין בדף מ"ג, ומדברים על זה בספרי גדולי ישראל, מדברים על זה בהרחבה, שזה בעצם שהנושא הזה של הערבות, גמרא בסנהדרין, גמרא בסוטה, שהנושא של הערבות הזאת, למרות שזה לכאורה משהו טבעי בתוך העם היהודי, מתי אבל זה קרה באופן גלוי ומוחשי, באופן הלכתי, שזה קרה בפועל? זה קרה כשעם ישראל נכנס והתיישב בארץ ישראל. וזה הגמרא מסבירה שמה סיפור שלם, שדווקא אחרי כניסת בני ישראל לארץ ישראל, שמה היה הסיפור של יריחו ונפילת יריחו, ויהושע בן נון אמר שאף אחד לא ייקח שום דבר מהשלל של יריחו. ואז היה סיפור שמישהו גנב. אז אמר יהושע איך למצוא את הגנב, כל הסיפור שהתנ"ך מספר לנו ביהושע פרק ז'. אז בהמשך הסיפור שמה כתוב "חטא ישראל", והגמרא אומרת: מה זאת אומרת "חטא ישראל"? הרי חטא רק יהודי אחד יחיד. היה איש אחד, עכן, שהוא היה זה שגנב דברים מהשלל, אבל הקדוש ברוך הוא שם את כל עם ישראל בתוך החבילה הזאת: "חטא ישראל". אומרת הגמרא: הרי לכאורה זה כבר היה גם לפני זה. הרי הוא גם כן גנב בעוד מקרים, כשבני ישראל היו במדבר, והגמרא מגלה שאולי הבן אדם הזה כבר היה גנב מומחה מדורות קודמים, מתקופות קודמות. מה פתאום רק עכשיו "חטא ישראל"? אז בעצם מה שיוצא מדברי הגמרא זה שרק כשנכנסו לארץ אז הפך להיות המושג של

15:26 הערבות בצורה מושלמת. וההסבר לזה מסביר המהר"ל מפראג, שרק כשבני ישראל נכנסו לארץ ישראל אז קרה הדבר הנפלא הזה של האחדות של העם. עד שבני ישראל לא היה להם את הארץ, שהארץ הייתה שייכת לעם אחד בתור מציאות אחת ויחידה, אז הם היו יותר כמו קבוצות. היו שבטים, היו פרטים. למרות שקיבלו את התורה במדבר ואחרי זה הלכו ביחד ארבעים שנה במדבר, אבל זה היה הכל עניין של יחידים ופרטים. היו שבטים, אבל עדיין לא היה המושג של עם אחד בצורה מושלמת. רק כשנכנסו לארץ ישראל וכבשו את ארץ ישראל וזה הפך להיות לארץ אחת ששייכת לכל העם, וזה קרה אחרי כיבוש יריחו, שכל ארץ ישראל כבר שייכת לעם ישראל, למרות שלקח עוד כמה שנים עד שעשו את כל הגורלות והחלוקה וכל הסיפורים שהתנ"ך מספר לנו, אבל הכיבוש של ארץ ישראל בכללי קרה בכניסה ליריחו, ואז בעצם עם ישראל הפך לעם אחד בזכות זה שיש לו ארץ אחת, ואז התחילו כל דיני ערבות, שישראל ערבים זה בזה, ולכן רק אז הקדוש ברוך הוא מעניש את ישראל. ובזה מובן בצד החיובי: הערבות הזאת החיובית, שיהודי בעצם מרגיש את השני והוא יודע שהוא במעשים שלו יכול לעזור לשני, הוא בפעולות שלו יכול לעשות טוב ליהודי אחר באיזה פינה שבעולם הוא נמצא. הערבות הזאת, האחדות הזאת, ההרגשה שיהודי מתפלל למען יהודי שנמצא בקצה השני של העולם, יהודי עושה מצוות לזכות היהודי שנמצא בקצה השני של העולם, והדברים האלה פועלים את הפעולה שלהם, כל זה התחדש כשעם ישראל נכנס לארץ ישראל והפך להיות למציאות אחת ויחידה. ועוד יותר אומרים גדולי המפרשים שהדבר הזה זה לא היה רק כשבני ישראל גרו בארץ ישראל. המהר"ל מפראג

17:37 אומר גם אחרי שעם ישראל הלך לגלות, ברגע שעם ישראל קיבל את ארץ ישראל, אז זה הפך להיות לנצח. זה הפך להיות מציאות של עם אחד ויחיד ומאוחד לנצח. גם כשאנחנו נמצאים באיזשהו מקום שנהיה בעולם, גם בתקופות שבני ישראל מפוזרים בכל ארצות הנכר, גם אז אנחנו בעצם, המהות שלנו, המקום שלנו זה ארץ ישראל, ולכן המציאות שלנו היא אחת ויחידה, ולכן מגיעה הערבות שעם ישראל ערבים מאוחדים ומיוחדים זה עם זה. וכאן מגיע אדמו"ר הזקן. אדמו"ר הזקן אמר ביאור מאוד, מאוד נפלא על המאמר חז"ל הזה. מסופר שכשהוא היה אצל אדמו"ר הזקן, כשהוא התחיל את דרכו בחסידות, הוא הגיע להרב המגיד ממזריטש, שהוא היה תלמיד של הבעל שם טוב. אדמו"ר הזקן קיבל ממנו את תורת הבעל שם טוב, והוא שמע ממנו תורה על המילים "כל ישראל ערבים זה בזה". והתורה אומרת ככה: המילה "ערבים" יש לזה שלושה פירושים. ערבים זה מלשון, כמו שאמרנו, עניין של ערבות, אחריות, אחד אחראי בשביל השני. ערבים, הוא אמר, זה גם מלשון תערובת, תערובת, מעורבים. יש איזו תערובת בין היהודים. והדבר השלישי, הוא אמר, ערבים זה גם מלשון מתיקות, ערב, מאכל ערב, מתיקות. ואמר אדמו"ר הזקן בשם המגיד ממזריטש בשם הבעל שם טוב: ישראל, יהודי מעורב, מתערבב עם יהודי אחר, הוא לא נפרד ממנו, לא מתנתק ממנו, הוא לא מתבדל. אני, אני, אתה, אתה, אין לנו קשר. להפך, יהודי מתערבב עם עוד יהודי, מתאחד איתו. יש את ההתערבבות, ההתאחדות בין יהודי אחד לשני, ויהודי הוא מתוק. יש ערבות ומתיקות. יהודי אחד יש לו מתיקות ליהודי אחר, הוא אוהב אותו, הוא מסתכל עליו עם עין טובה. יש איזה משהו מתוק שמחבר ביניהם, ולכן ישראל ערבים.

20:08 יהודי מרגיש אחריות למען יהודי אחר, והוא יעשה את כל התלוי בו כדי לעשות טוב ליהודי אחר. אז כאן מגיע הנושא הזה של הערבות וההתאחדות של עם ישראל, שאנחנו רואים את זה עכשיו בימים האלה בצורה הנפלאה ביותר. אבל כאן אני רוצה להוסיף עוד נקודה כשמדברים על הערבות הזאת, האחדות שיש בין יהודי אחד לשני. הרי יש בזה כמה רמות, כמה נקודות שבצורה של האחדות הזאת, בעומק של האחדות הזאת, שגם זה אחד מהדברים המאוד, מאוד חשובים לשים לב בימים האלה. לפעמים אנחנו יכולים לעשות טעות ולחשוב שאם אנחנו כולנו אחד וכולנו עם אחד, אז אם ככה צריך להיות שנהיה כולנו דבר אחד, כולנו צריכים לעשות אותו דבר. כולם צריכים להיות באותה עשייה, באותו דבר, וזו טעות. דווקא היופי של האחדות, היופי של האחדות של עם ישראל, זה שכל יהודי יש לו את התפקיד המיוחד שלו. כל יהודי יש לו את העבודה המיוחדת שלו ואת השליחות המיוחדת שלו, ודווקא מתוך זה אחד עוזר לשני, מסייע לשני, משלים את השני. האחדות הזאת היא האחדות האמיתית שיש בעם ישראל. אדמו"ר הריי"צ, הרבי הקודם מליובאוויטש, אמר שהמילה צבא — כולם מדברים על הצבא. צבא זה עכשיו הדבר הכי יקר, שאנחנו כולנו רואים את העבודה הנפלאה, מסירות נפש ממש ביום־יום, וכולנו תפילה למען החיילים שלנו שיצליחו במלחמה, שיחזרו בשלום בריאים ושלמים. אנחנו רואים שהמילה צבא, אומר הרבי, יש לזה פירוש הפשוט צבא, שזה מלחמה, אנשי חיל, אבל גם כן בשורש בלשון הקודש צבא מגיע מלשון צביון. צביון זה ביטוי של יופי, ביטוי של צבעים, ביטוי של כמה צבעים שמתערבים ביחד ועושים צביון, יופי, אומר הרבי. הפירוש צבא זה בדיוק הנושא הזה

22:33 שלא כולם אותו דבר. יש לכל אחד תפקיד מיוחד. כל יהודי יש לו שליחות מיוחדת. יש את אלו שצריכים להילחם ולהיות בחזית ולעמוד בגופם, לשמור על עם ישראל. יש את אלו שיושבים ולומדים תורה, יש את אלו שהם צריכים לתת צדקה, יש את אלו שצריכים להתפלל, יש כל מיני סוגים שונים בעם ישראל וכל אחד באותו דבר במקומו. יש כאלו שצריכים להיות בארץ ישראל כי זו השליחות שלהם. יש כאלה שהם צריכים להיות בחוץ לארץ במדינה זו או מדינה אחרת, כי זו השליחות שלהם. כל נשמה ירדה לעולם בשביל תפקיד מיוחד, ודווקא הפסיפס הזה, היופי הזה, הצבעים האלה שכל העם היהודי וכל אחד ואחד עושה, והעשייה היא לא כמו עשייה נפרדת, מנותקת. אני את שלי עשיתי. לא אכפת לי ממך. להפך, העשייה היא מתוך רגש פנימי של אחווה ואחדות וערבות. כמו שבגוף אחד יש הרבה איברים והרבה חלקים, אבל אתה לא יכול להגיד שכל איבר יעשה את הדבר שלו וכל אחד יהיה מנותק מהשני. כל האיברים יודעים שעובדים למען גוף אחד, למען מטרה אחת. הראש בשביל הרגליים, הרגליים בשביל הראש, הידיים, כל החלקים של הגוף בעצם מרכיבים שלמות אחת שכל אחד בשביל השני. הנקודה הזאת היא נקודה עיקרית ביותר לדעת שכל אחד ואחד צריך לעשות את התפקיד והשליחות שלו, ויחד עם זה שיהיה אצלך ברור שהשליחות שלך היא למטרה של לאחד ולהביא למטרה הנכספת שבעצם כולנו עם אחד, תורה אחת וארץ אחת, ואנחנו יש לנו רק השם אחד ושמו אחד. ובקרוב על ידי זה — וזה בעצם הנקודה שאנחנו צריכים לחזק בימים האלה. כשרואים את האהבה והאחדות הנפלאה שיש בעם, לקחת את הנקודה הזאת ולנצל את זה עד הסוף. להבין את

24:36 הכוח שלנו. שעם ישראל הכוח שלו באחדות, שכל אחד ואחד בכל מעשה שאנחנו נעשה, אנחנו נעשה את זה למען האחדות, למען הקשר. להרגיש את האחריות בשביל יהודי אחר. לא להתנתק אחד מהשני, להפך, להתאחד אחד עם השני, להיות ערבים זה בזה ולדעת את הערבות שלנו, שעל ידי התפילות שלנו במקומות, כל אחד במקום שלו, העשייה שלנו, המצוות שלנו, הנחת תפילין שלנו, אז זה כל אחד עוזר לשני ומסייע לשני, ובזכות זה החיילים ישובו ויחזרו בשלום, החטופים יחזרו בשלום, המלחמה הזאת תיגמר, ובעזרת השם נזכה שהאחדות הזאת תוביל לאחד האמיתי שכולנו מחכים. והיה השם למלך על כל הארץ, ביום ההוא יהיה השם אחד ושמו אחד, שזה יתקיים היום בקרוב, בימינו ממש.