הקשר עם הקב"ה שמתחזק דווקא בזמנים קשים

00:00 כולנו צמאים למילה של עידוד, של ביטחון, של אמונה בתוך כל החושך הזה, של הסתרת הפנים שאנחנו עוברים בימים האלו. ברור שיש לכל אחד מאיתנו ביטחון ואמונה תמימה שהחושך הזה הולך להיגמר באור הגדול, באור שכולנו מחכים לו. החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח ה'. כולנו מחכים בכיליון עיניים לרגע של האור הגדול של הגאולה האמיתית והשלמה, גאולה שאין אחריה גלות. אנחנו לא רוצים אף אחד מאיתנו לנחמה קטנה. אנחנו לא רוצים ישועה קטנה. אנחנו מחכים לישועה הגדולה ושהיא תבוא בחסד וברחמים. הגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו. אבל בינתיים אנחנו מחפשים כל אחד ואחד מאיתנו קרן של אור, מילה של עידוד, מילים של תקווה שייתנו לנו את הכוח להחזיק מעמד ברגעים האלה. אז יש כאן תופעה נפלאה ביותר שכולנו עדים לזה בימים האלה, ואני רוצה לעמוד עליה. אני חושב שדווקא מהתופעה הזאת אנחנו יכולים להוציא כוחות עצומים, חיזוק עצום לכל אחד ואחד מאיתנו. התופעה שכולם מדברים על זה, כל העולם מדבר על זה בעצם. מה שאנחנו רואים פה בעם היהודי משהו לא נורמלי. בתקופה הזאת, בימים האלה, שלכאורה מדובר פה על הסתרת פנים שאין כמוה. מה קרה בשמחת תורה, ביום הכי נפלא של השנה, ביום של החיבור הכי עמוק בין יהודי לקדוש ברוך הוא? וכאן איך נפלו גיבורים? איך נפלו יהודים? מה שקרה, החושך הגדול. יהודים שנהרגו על קידוש השם, מאות יהודים שנעדרים. אנחנו מחכים כל רגע ורגע בכיליון עיניים לשוב-- לשובם בשלמות בגוף ובנפש. ולכאורה, איך קרה כזה דבר? ובתוך כל החושך הזה ובתוך כל הבלגן הזה אנחנו עדים לתופעה עצומה של התעוררות לא נורמלית של העם היהודי כולו, מן הקצה אל הקצה. אמונה חזקה, ביטחון

02:37 חזק, כוח עצום של איש את רעהו יעזורו. איך כל אחד ואחד עושה כל כולו. שמים בצד את כל החשבונות ואת כל חילוקי הדעות וכל הדברים שיום לפני זה היה בצורה קיצונית ביותר, שלא נזכיר את זה ואנחנו לא רוצים לזכור את זה, ובאופן פתאומי אתה רואה איך שכל העם, בכל השכבות, בכל הצדדים ובכל הפינות, כולם מאוחדים ומלוכדים באהבה ואחווה אמיתית, וכל אחד עושה כל כולו לעזור לעוד יהודי. כל אחד בצורה שלו, באופן שלו, במקום שהוא נמצא. וכאן נשאלת השאלה: איך זה עובד? כולם שואלים אותה שאלה. אנשים שואלים בעולם: מה זה הדבר הזה של העם היהודי? מה הדבר הזה? דווקא בתקופות הכי קשות, הכי שחורות, ברגעים שלכאורה כאילו לא רואים את הארת הפנים של הקדוש ברוך הוא, ודווקא בימים האלה האמונה שלהם לוהטת יותר, יותר מאף פעם. יהודים מכל ה-- מכל גווני הקשת מתחזקים באמונה, במילים של אמונה, במצוות. זה מניח תפילין, זאת מדליקה נרות, וכל אחד בצורה כזאת או אחרת מבטא את האמונה הטהורה שלו בקדוש ברוך הוא. איך שני הדברים האלה הולכים ביחד? אנחנו ניקח נקודה מפרשת השבוע, מדרש נפלא שיפתח לנו את העיניים, שייתן לנו גם כן קצת את ההסבר לתופעה הנפלאה הזאת שיש בעם ישראל, ויחד עם זה זה גם ייתן לנו כיוון, דרך, צורת חשיבה, איזשהו גם כן אופן, איך באמת יהודי אמור צריך לחיות בימים האלה. אבל לפני זה אני רוצה לספר את הרקע של ההסבר שאנחנו הולכים לדבר עכשיו. אז הסיפור שקרה היה בחודש תשרי בשנת תש"מ. היה יהודי קראו לו הרב דוד אוקינוב. הוא היה יהודי שהיה יוצא רוסיה, מברית המועצות. הוא היה מהחסידים שעמדו במסירות נפש

04:59 כפשוטו על קיום תורה ומצוות והפצת היהדות ברוסיה הסובייטית, ובשעה שרובם ככולם של משפחות החסידים יצאו מרוסיה ביציאה הגדולה המפורסמת אחרי מלחמת העולם השנייה בשנת אלף תשע מאות ארבעים ושש, ארבעים ושבע, שאז רוב היהודים החסידים הצליחו לעזוב את רוסיה, היו משפחות יחידות שנשארו ונשארו לשמור על הגחלת בצורה קשה ביותר. לא הייתה להם אפשרות לקיים המון הרבה מהמצוות, ולמרות זאת הם עמדו במסירות נפש והם החזיקו את הגחלת של היהדות בכל אותן שנים קשות. הרב דוד אוקינוב היה אחד מהם. רק אחרי איזה יותר מעשרים שנה, בשנות השישים, הוא זכה לעלות לארץ ישראל. בתשרי בשנת תש"מ, אלף תשע מאות שבעים ותשע, הוא היה אצל הרבי, וביום חמישי ד' בחשוון, אחרי שמחת תורה, אחרי חודש תשרי מלא וגדוש עם אירועים של שמחה וחג אצל הרבי מליובאוויטש, ביום חמישי ד' בחשוון בבוקר מוקדם, היהודי הזה הלך עם טלית ותפילין ברחובות של ברוקלין, של קראון הייטס, בדרכו לתפילה, להתפלל תפילת שחרית. אז רחמנא ליצלן אדם בליעל, בן אדם אכזר, קטע את חייו. זה היה משהו מאוד קשה וכולם היו שבורים, מדוכאים מהמאורע הזה. באותו מוצאי שבת, מוצאי שבת פרשת נח, ו' בחשוון או ז' בחשוון, הרבי התוועד. ההתוועדות התחילה במאמר חסידות. הרבי פתח במאמר חסידות עם התלהבות גדולה על פסוק בפרשת השבוע, והרבי הסביר, המאמר הלך מסביב לפסוק הזה והמדרש, אנחנו נדבר על זה, שזה יפתח לנו, נותן לנו כוח, נותן לנו הסתכלות, ייתן לנו הבנה גם בפרשת השבוע. הסבר נפלא ומיוחד בעניין בפרשת השבוע בקשר עם סיפור של נח והמבול שעכשיו נדבר עליה, וביחד עם זה משם אנחנו גם כן ניקח איזשהו הסבר, איזושהי הסתכלות, להבין מהו הסוד, מה הסוד הנפלא

07:44 שיש בעם היהודי שאנחנו עדים לתופעה הזאת בימים האלה. איך אנחנו מסבירים את זה? להבין את הדבר הנפלא שיש אצל יהודי, שדווקא ברגעים הכי קשים של חושך, דווקא ברגעים הכי סתומים ושיש כזה הסתרת פנים, באותם רגעים דווקא מתעורר אצל יהודי הכוח העצום, האמונה היוקדת, האמונה הטהורה שיש אצל כל יהודי. הפסוק אומר: "וירח ה' את ריח הניחוח". כולנו יודעים שאחרי המבול, התורה מספרת לנו שנוח לקח מהבעלי חיים הטהורים שהוא הביא לתוך התיבה, הוא עשה קורבנות. נוח הקריב קורבנות על גבי המזבח, ואז התורה אומרת: "וירח ה' את ריח הניחוח". בפשטות זה אומר שהקדוש ברוך הוא הריח את הקורבנות, ריח הקורבנות שנוח הקריב אחרי התיבה, והרי ידוע שקורבנות יש להם כוח מאוד, מאוד חזק, שזה מעורר נחת רוח, כמו שרש"י מלמד אותנו בפרשת ויקרא: "נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני". אז התעורר נחת רוח מאוד גדול, ואז הקדוש ברוך הוא הבטיח, כרת את הברית, זאת אות הברית, עשה ברית עם נוח שכבר לא יביא יותר מבול לשחת את הארץ, והיה פה ברית חזקה, שבועה שהקדוש ברוך הוא נשבע והבטיח שאין יותר אפשרות למצב של מבול. העולם לא יגיע עוד פעם לכזה מצב, וזה ההמשך של הפרשה שאנחנו לומדים. אז יש פה מדרש נפלא במדרש רבה על הפסוק, והמדרש אומר ככה: "וירח ה' את ריח הניחוח". אומר המדרש, מה בדיוק הריח הקדוש ברוך הוא? כמו שאמרנו, הפירוש הפשוט, הריח את ריח הקורבנות. אומר המדרש לא, היה פה משהו אחר לגמרי. מה הוא הריח? הוא הריח את הריח של אברהם אבינו עולה מתוך כבשן האש. והמדרש ממשיך הלאה ואומר, הוא הריח את הריח של חנניה, מישאל

10:04 ועזריה עולים מתוך כבשן האש. ואז המדרש ממשיך הלאה ואומר, הוא הריח את הריח של דורו של שמד, שזה הדורות של הקשים שבניסיון הכי קשים של זמן הגלות, דורו של שמד, זה מה שהוא הריח. שלושה דברים. כמו שהמפרשים מסבירים, מכיוון שכתוב פה שלוש פעמים את המילה ריח בפסוק, אז מזה אנחנו לומדים שהיה פה שלושה מיני ריח: אברהם אבינו, חנניה, מישאל ועזריה ודורו של שמד. זאת אומרת שכל אחד מהם מבטא מסירות נפש מיוחדת שהיה אצל אברהם אבינו, המסירות נפש שלו, שהוא עמד חזק באמונה נגד כל העולם, וזה הביא אותו לכבשן האש והוא יצא מזה מחוזק, ודווקא זה הריח הקדוש ברוך הוא, מסירות נפש של אברהם אבינו. אחרי זה היה מסירות נפש, כי אנחנו מכירים את הסיפור של חנניה, מישאל ועזריה. אחרי חורבן בית המקדש הראשון בבבל, שאז היה ניסיון של להשתחוות לצלם, וחנניה, מישאל ועזריה עמדו בתוקף ולא השתחוו לצלם, וזה המסירות נפש שלהם. ואז יש את המסירות נפש של כל הדורות של זמן הגלות הארוכה והאיומה והקשה שאנחנו נמצאים בה עכשיו. חלק מהמסירות נפש אנחנו עדים לזה בימים האלה, שזה העניין של דורו של שמד. השאלה שנשאלת, הרי שאלה פשוטה מאוד, לכאורה, מה צריכים להסבר הזה? הרי עצם העניין של קורבנות זה, זה עצמו ריח ניחוח. כולנו יודעים שהתורה אומרת לנו כמה וכמה פעמים שכשיש קורבן של בהמה שיהודי היה מביא למזבח, זה גורם נחת רוח לקדוש ברוך הוא. אז עצם העניין של נוח הביא קורבנות לקדוש ברוך הוא, הקריב קורבנות, זה הנחת רוח. למה לא מספיק הריח ניחוח של הקורבנות שצריכים להגיד לא, יש משהו אחר לגמרי. יש איזה נחת רוח מיוחדת שמגיעה מהמסירות נפש

12:07 של אברהם אבינו, של חנניה, מישאל ועזריה, וזה גם כן לא מספיק, אלא גם כן המסירות נפש של דורו של שמד. ומעניין שהמדרש מסיים את ההסבר שלו עם המילים: הדא הוא דכתיב, על זה נאמר: "זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה". שהדורות של מסירות נפש, במיוחד דורו של שמד, עליהם נאמר הפסוק הזה, זה דור דורשיו. למרות שיש להם ניסיונות איומים בכל דבר ואף על פי כן הם מבקשי פניך. הם לא מתרגשים והם לא נחלשים מכל הניסיונות שעומדים להם. אדרבה, מבקשי פניך, כל הבקשה שלהם זה להיות פניך, לעמוד פנים אל פנים שיוכלו לקיים תורה ומצוות ולעבוד את השם סלה, באופן של נצח, באופן של תוקף. הם לא מתרגשים מכל השינויים, עומדים בתוקף. למה צריכים את זה? מה הקשר? מי אומר למה לא אומרים פשטות קורבנות? למה צריכים את המסירות נפש? שזה הריח שהקדוש ברוך הוא הריח פה. ומה היה התוצאה מזה? התוצאה מזה היה הבטחה וברית שהקדוש ברוך הוא עשה שלא יהיה יותר מבול. מה יהיה? שמהיום והלאה אז קיץ וחורף, קור וחום, יום ולילה לא ישבותו. הכריתת ברית על קיום העולם. זה שהעולם עומד ומתקיים ויש קיץ ויש חורף, יש קור וחום ויש הטבע. הבריאה מתנהגת בצורה בריאה ותקינה. זה היה הכריתת ברית. לא ישבותו בזכות הדבר הזה. אז כאן צריכים להבין מה הקשר. סך הכל מדובר על קיום העולם שלא יהיה יותר מבול. כמובן שזה דבר חשוב ונפלא ביותר, אבל מדובר פה רק על קיום הטבע שהעולם יתקיים, שיהיה קיץ, שיהיה חורף, שיהיה יום ולילה, שלא יהיה בלגן. בסדר, בשביל זה היה צריך להיות העניין של מסירות נפש, של כל הדברים הנפלאים האלה. מסירות נפש

14:11 וזה מה שפעל. מה ההסברה בזה? אז נקודת ההסבר בזה, ההסבר פה כאן נשפך, שהוא מאוד עצום. כשאנחנו מדברים על קיום העולם שהקדוש ברוך הוא הבטיח לנוח, זה לא מדובר רק על קיום חיצוני של הטבע. יש פה משהו הרבה יותר עמוק מזה. הרש"י הראשון בספר בראשית, בהתחלת התורה. הרי רש"י הסביר לנו מיד בהתחלת התורה, בראשית, ורש"י שואל: מה התרגום של המילה בראשית? על פי פשט, קשה להבין איך מתרגמים את הפסוק "בראשית ברא אלוקים". רש"י אומר שהפסוק בא ללמד אותנו, יש פה משהו הרבה יותר מפשט. יש פה מדרש, יש פה רמז, יש פה לימוד נפלא. מעניין. רש"י, ספר של פשט, ספר שמנסה תמיד להסביר את הפירוש הכי פשוט. ופה רש"י מתחיל מיד עם הסבר של דרש, מדרש נפלא, שזה חייבים להסביר בתוך הפשט, כי אם לא, המילים לא בדיוק מסתדרות על פי דקדוק. לפי דקדוק, בראשית זו מילה שצריכה ללכת בהמשך למשהו אחר. בראשית משהו. בראשית הבריאה, בראשית, בראשית. בראשית של. אין פה של כלום. כתוב בראשית ומיד כתוב ברא אלוקים. חסר פה כמה מילים. זו השאלה שיש לרש"י. אומר לנו רש"י: בראשית, שני דברים שנקראים ראשית. יש ישראל, נקראים ראשית. רש"י מביא פסוק, עם ישראל נקראים ראשית. התורה נקראת ראשית בתנ"ך. בראשית, בראשית ברא אלוקים את השמיים והארץ, שכל בריאת העולם וכל המציאות של הבריאה והטבע שיש, הכל נברא בשביל התורה ובשביל ישראל. זאת אומרת שכדי שעם ישראל, שזה העם הנבחר של הקדוש ברוך הוא, יוכלו לקיים תורה ומצוות, בשביל זה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. כשהגיעה כריתת ברית של הקדוש ברוך הוא אחרי המבול, כריתת ברית הייתה לא רק סתם שהעולם יחזור

16:26 למציאות הנורמלית, אלא היה פה משהו הרבה יותר עמוק. הייתה פה כריתת ברית שהעולם יתאים עם המטרה שלו, שהמציאות של הבריאה וכל פרט שקורה בבריאה בכל רגע ובכל מצב נתון, שזה יהיה בשביל המטרה הזאת, בשביל התורה ובשביל ישראל. וזה בעצם העומק של כריתת ברית נח, שעל פי זה אנחנו יכולים להבין משהו נפלא שאנשים שואלים. יש משהו מאוד מעניין. עכשיו היה ראש השנה לפני קצת זמן. בראש השנה אנחנו רואים דבר מעניין בתפילות שאנחנו מתפללים בראש השנה. תפילה, אחת מהתפילות הכי חשובות, תפילת מוסף. בראש השנה אנחנו מתפללים שם פסוקים של מלכויות, זכרונות ושופרות. זה שמוסבר בתלמוד, בגמרא, שזה מהדברים הכי הכי חשובים בראש השנה, להגיד פסוקים שבו אנחנו מכתירים את הקדוש ברוך הוא למלך. אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם. יהודי ממליך את הקדוש ברוך הוא, מכתיר אותו למלך בראש השנה, על כל השנה ועל כל הבריאה. ואז יש זכרונות, שיעלה זכרונכם לפני לטובה. ואחרי זה יש שופרות. זה פסוקים. כשמגיע לפסוקי הזכרונות, אז מסתכלים בתפילה של מוסף. יש קטע שלם בתפילה שאנחנו מקדישים על תיבת נח: "וגם את נח באהבה זכרת ותפקדהו", ודבר ברית... אריכות שלמה שהקדוש ברוך הוא זכר את נח. וכמה פסוקים מפסוקי זכרונות מדברים על נח. נשאלת השאלה: אנחנו מתפללים פה, מבקשים בתפילות ראש השנה. זה תפילות שקשורות עם עם ישראל. בקשה שהעם היהודי מבקש על עצמו, מבקש על העם, מבקש כל מיני דברים. הקדוש ברוך הוא ישמור על עם ישראל בכל מקום שהם נמצאים. חסרים פסוקים, פסוקי מלכויות, זכרונות ושופרות, שמדברים על עם ישראל? מה אנחנו צריכים להתפלל ולבקש, לספר על זכרונות שהקדוש ברוך הוא זכר את נח? ויזכור אלוקים את

18:35 נח ואת אשר איתו בתיבה, ומביאים את הפסוקים מפרשת נח. מה זה נכנס שם בתפילות של ראש השנה? אומר על זה אדמו"ר הרש"ב, רבי שלום דובער, הרבי החמישי של חב"ד, שהפירוש כאן, "באהבה", "וגם את נח באהבה זכרת", מתכוון שהקדוש ברוך הוא דרך נח הוא ראה את האהבה שיש לו לכנסת ישראל. נח בתור סבא של העם היהודי. אהבה של הקדוש ברוך הוא זו אהבה אחת ויחידה. אהבה של הקדוש ברוך הוא זה לעם ישראל. אחת היא יונתי, תמתי, היונה, הכנסת ישראל. אהבה היחידה שיש לקדוש ברוך הוא זה לעם ישראל, וגם את נח. כשהקדוש ברוך הוא בא להציל את, את, את נח ואת כל המשפחה שלו, ואת כל הבעלי חיים ואת כל התיבה אחרי המבול, כל הסיפור של תיבת נח, באהבה זה אהבה שהקדוש ברוך הוא אוהב את עמו ישראל. והקדוש ברוך הוא ראה שמפה הולך לצאת עם ישראל, והאהבה הזאת זה מה שעשה את כריתת ברית. ויזכור אלוקים, הזיכרון הזה. ולכן בראש השנה, ביום שבו מתחדש עוד פעם הברית בין יהודי לקדוש ברוך הוא, ביום שבו אנחנו תוקעים בשופר כדי לחזק את הקשר ולחבר את עצמנו עם הקדוש ברוך הוא שוב פעם, "יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה". החיבור הזה זה נעשה על ידי... בתיבת נח זה התחיל, זה היה זיכרון של נח, ולפי זה אנחנו חוזרים פה לסיפור ואנחנו מבינים את העניין בעומק נפלא. כשהקדוש ברוך הוא הבטיח והוא אמר שכאן הולך להיות משהו עצום, כאן הולך להיות מצב שלא ישבתו, שהבריאה הולכת להיות באופן שלא יהיה שינויים, שלא יהיה שינויים. עכשיו, כשאנחנו... בוא נתבונן בזה, נחשוב רגע. הרי המציאות של טבע

20:44 מצד עצמו זה דבר של שינויים. כל הבריאה היא בעצם שינויים, כי הרי העולם שלנו הוא עולם של כל כולו שינויים. פתאום זה קר, פתאום זה חם, דברים משתנים, דברים לא עומדים. כל דבר בעולם שלנו הוא כל הזמן משתנה וכל הזמן נפסד. הדברים באים והולכים ופתאום... אז בעצם שינויים זה הטבע של הבריאה מצד עצמה. ופה הקדוש ברוך הוא בא ואומר: לא ישבתו, שלא הולך להיות שינויים, שיש התנהגות בבריאה, הנהגה בבריאה, שאתה מסתכל על הטבע ואתה רואה בטבע שיש דברים שמתנהגים בעולם כבר יותר מחמשת אלפים שנה, חמשת אלפים שבע מאות שמונים וארבע שנים באותו צורה ואותו אופן. יום ולילה, קיץ וחורף, אור וחושך. כשאתה חושב על זה, מצד אחד אנחנו רגילים לזה, אבל כשאתה חושב על זה, זה דבר עצום. העניין שהמציאות לא משתנה, מאיפה זה נובע? זה נובע מזה שיהודי לא משתנה. זה נובע מהכוח של מסירות נפש שיש ליהודי. יהודי יש לו את העניין של הוא לא משתנה. הקדוש ברוך הוא לא משתנה. הקדוש ברוך הוא נאמר עליו: אני ה' לא שניתי. זה ברור. אחד מיסודות האמונה שאנחנו מאמינים שהקדוש ברוך הוא לא משתנה. יהודי יש לו נשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. היחידה שבנשמה, החלק שבנשמה שהיא יחידה ליחדך, כמו שאומרים גם כן בתפילות של סוכות, בהושענות: חבוקה ודבוקה בך. הנשמה היא דבר אחד, חבוקה ודבוקה בך, טוענת עולך. יהודי טוען את העול של הקדוש ברוך הוא, מניח תפילין, שם ציצית ומאמין בקדוש ברוך הוא, הולך אחריו ברגעים הכי קשים. יחידה ליחדך. היחידה של הנשמה שהיא ליחדך, מיוחדת ומאוחדת דבר אחד עם הקדוש ברוך הוא. כמו שהקדוש ברוך הוא לא משתנה ולמעלה מכל שינוי,

22:53 אני ה' לא שניתי, כמו שאומר הנביא, הקדוש ברוך הוא לא משתנה משום דבר מהעולם, הוא תמיד נמצא, הוא לנצח, הוא-הוא-הוא משהו שלמעלה, לא סובל, הוא למעלה מכל עניין של שינויים. הנשמה שהיא חלק מהקדוש ברוך הוא, חלק אלוקה ממעל ממש, יש בנשמה את ה... את התקיפות הזאת, את הקשר הזה של לא להשתנות. איפה זה מתבטא? במסירות נפש. דווקא כשיש רגעים של הסתרת פנים, דווקא כשיש רגעים של קושי, יש מצב של סוג של חושך, לא רואים, יש קושיות, יש דברים שאני לא מבין ופתאום אתה רואה: לא, יהודי לא משתנה משום דבר. דווקא באותו רגע מתגלה אצל יהודי איך שהוא תמיד נמצא עם הקדוש ברוך הוא בכל מצב ומחובר וקשור. להפך, בתוך כל החושך הזה מתרומם אצל היהודי עוד יותר כוח האמונה, הוא עוד יותר חזק, הוא נהיה עוד יותר מחובר לקדוש ברוך הוא. אז הדבר הזה שהחושך עצמו לא רק שהוא לא סותר, לא מסתיר, להפך, הוא עוד מגלה משהו יותר עמוק ומחבר את היהודי יותר עמוק עם הקדוש ברוך הוא, דווקא זה שאברהם אבינו בתוך הניסיונות שהיה לו בתקופה שלו, בתחילת ההיסטוריה של עם ישראל, שהוא היה אחד מול כל הבריאה, כל העולם, כל אומות העולם, והוא עמד חזק, הוא לא מתפעל, לא התפעל מכבשן האש. ואחרי זה הגיעה התקופה של חנניה, מישאל ועזריה. עברו תקופות נפלאות לעם ישראל, כבר היה לנו בית המקדש, היה לנו הכל ועוד פעם ניסיונות, עוד פעם חושך. ואף על פי כן יהודים לא מתפעלים מזה ועומדים חזק לא להשתחוות לצלם. ואז מגיעה תקופה שלישית, שזה הגלות הארוכה והאיומה, ושיחד עם זה, עם כל החושך, עם כל הגלות הארוכה, רואים את

24:55 הדבר הנפלא הזה. העניין של ״זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה״. הנצחיות הזאת, התוקף הזה שיהודי לא מתרגש מכל השינויים, מכל הדברים, והוא עומד חזק במסירות נפש. ואדרבה, החושך עוד מחזק אצלו יותר את הקשר עם הקדוש ברוך הוא. הוא, הוא עוד יותר מחובר. אז ברגע שהדבר הזה מתגלה, אז כאן יש את הדבר הנפלא שבתוך הבריאה ובתוך החושך מתחיל להאיר אורו של הקדוש ברוך הוא. וזה מה שהסיפור של פרשת נח בא לספר לכל אחד מאיתנו. שנדע שברגע שאנחנו עשינו את זה, וברגעים האלה יהודים עושים את זה בכל מקום בעולם, שבפרט אחינו בני ישראל בארץ ישראל וכל אחד ואחד והחיילים שעומדים בחזית וכל אחד איפה שהוא עומד ואיפה שהוא נמצא, שעומדים במסירות נפש ובאמונה ובביטחון בהקדוש ברוך הוא. ברגע שאנחנו עומדים בניסיון הזה ומחזקים את עצמנו בביטחון ואמונה וזה פורץ החוצה עם הרבה תוקף, אז באותו רגע הניסיון מתמוגג, מתפוגג, לא נשאר מזה כלום. ואז מתגלה אור אין סוף בתוך הבריאה, בתוך הטבע מתגלה הברכה שכל המציאות של העולם זה בשביל התורה ובשביל ישראל. וזה כמו הסיפור של אברהם אבינו, הסיפור שכולנו יודעים שאברהם אבינו... המדרש מספר לנו שהוא הלך לעקדת יצחק, הניסיון האחרון והכי קשה שהשם עשה לו, היהודי הראשון. התורה מספרת לנו המון ניסיונות. הניסיון הכי גדול, ניסיון העקדה. וכשהוא הלך בדרך אז נהיה נהר והוא לא יכול היה להמשיך, והמים הגיעו לו עד הצוואר. ואברהם אבינו אומר: אני לא מתרגש. הקדוש ברוך הוא אמר לי ללכת, אני הולך. הוא המשיך ללכת ואז ברגע מסוים התפוגג הנהר. לא, לא נראה כלום, כי אז התגלה שבעצם כל הנהר זה לא היה משהו אמיתי. זה היה משהו

27:02 שהביע, הגיע רק כדי לעורר אצל אברהם אבינו את האמונה הטהורה, בלתי מתפשרת. ברגע שאברהם אבינו גילה את הנצח, את התוקף, את המסירות נפש הזאת, אז ברגע הזה הניסיון נגמר. כי הניסיון זה לא משהו אמיתי. הניסיון זה רק כמו שחסידות מסבירה לנו. המילה ניסיון מגיעה מלשון להרים נס על ההרים. הנס של האונייה. נס, דגל בתנ"ך. רוממות. הניסיון זה בעצם לרומם את הנפש, לגלות את העומק הנפלא, הבלתי סופי, האינסופי, הדבר הכי יקר, הכי עצום שיש אצל יהודי בעומק הנפש. וזה מתגלה ברגע של הניסיון. ברגע שיהודי מעורר את התעצומות נפש האלה, והוא עומד בביטחון גמור ובאמונה, והוא בטוח בכוח של הקדוש ברוך הוא שהוא ינצח ואנחנו ואנחנו נגיע לסוף. זה עצמו הופך את החושך לאור, ואז מתמוגג כל הניסיון. ואז רואים איך שהעולם לא רק שהוא לא מפריע, אלא בראשית בשביל התורה ובשביל ישראל, שכל הבריאה וכל העולם וכל אומות העולם, כולם נמצאים פה בשביל לעזור לעם היהודי ולהביא את הניצחון בצורה המופלאה ביותר, וכל החושך נהיה אין ואפס, ויתגלה המציאות האמיתית של הקדוש ברוך הוא פה למטה בעולם. וזה זה בעצם המסר הנפלא שהרבי דיבר לנו אז באותם ימים, הסביר את זה ממש בעוד להגיע לסיפור שקרה אז חזרנו-- חזר לאותו סיפור ואמר, "היה לנו תוך חודש תשרי נפלא. בחודש תשרי מראש השנה יהודי עמד בתפילה, והוא אמר: זה דור דורשיו מבקשי פניך יעקב סלה", אומרים את זה בליל ראש השנה בתחילת התפילה. בערבית של ליל ראש השנה אמרנו את הפרק הזה, פרק כ"ד בתהילים. יהודי בראש השנה אומר: יבחר לנו את נחלתנו, את גאון יעקב אשר אהב סלה. בתקיעת שופר יהודי מוסר את עצמו לקדוש ברוך הוא

29:05 ואומר: אני לא רוצה שום דבר, לא אכפת לי שום דבר, אני איתך. מבקשי פניך. יהודי מבקש את הפנימיות, הוא רוצה לעמוד פנים מול פנים מול הקדוש ברוך הוא, וזה היה בעצם התהליך של כל חודש תשרי עד שהגענו גם כן לשמחה של חג הסוכות. החיבוק הנפלא שהקדוש ברוך הוא חיבק אותנו בסוכה, ואז היה כל העניין של שמחת תורה, הריקודים עם העקביים, העקביים שרקדו בשמחת תורה, שרקדו ושמחו בשמחה של הקדוש ברוך הוא, של החיבור הזה של יהודים לקדוש ברוך הוא. ובחודש תשרי קיבלנו על עצמנו החלטות שאנחנו נהיה יהודים חזקים ונתחזק בלימוד התורה, נתחזק בקיום המצוות, נתחזק בקשר עם הקדוש ברוך הוא ואז פתאום קרה מה שקרה. קרה דבר כזה איום! אז אתה יכול ליפול, אתה יכול להיחלש. אתה אומר זהו. מה קורה? להפך. לא רק שיהודי לא נופל, הוא קם ומסתער ביתר שאת. וכאן אנחנו רואים את הדבר הנפלא שדווקא אחרי כזה נפילה, כזה חושך, לא רק שאנחנו לא נחלשים מזה, אלא אדרבה מתגלה התוקף, הנצחיות, ה-הדבר הזה של לא שניתי, אני לא משתנה. א-איך כתוב בפסוק? איך הנביא אומר, "אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם". כמו שהקדוש ברוך הוא לא השתנה גם בני יעקב לא כליתם. הקדוש ברוך הוא שומר עלינו, כבשה אחת בין שבעים זאבים והיא מתקיימת. ואז אותו דבר בכוח הרוחני שלנו, שכל החושך וכל ה-הדברים הקשים שעם ישראל עבר בכל הדורות ובתקופה שלנו, לא רק שהם לא מחלישים אותנו, הם מחזקים אצלנו יותר את האמונה. ברגע שזה מתגלה וזה מתפרץ החוצה, אז ה-כל החושך הזה הולך להתמוגג ועוד מעט אנחנו נראה איך שהאור הגדול של אור הגאולה השלמה, שדווקא

31:06 אחרי עכשיו שאנחנו נכנסים לחודש מרחשוון, שזה החודש שנאמר במדרש שהקדוש ברוך הוא הבטיח שהוא יעשה את הבניין של בית המקדש השלישי וחנוכת הבית של בית המקדש השלישי, אז אנחנו באמת נזכה, כן, נעמוד חזק, נחזק אחד את השני במילים של אמונה, מילים של ביטחון, לדעת שהקדוש ברוך הוא נמצא איתנו ואנחנו בעזרת השם ננצח פה במלחמה ונצא שלמים ושזה יהיה בחסד וברחמים ומהמלחמה הזאת אנחנו נלך ישר לאור הגדול של הגאולה האמיתית והשלמה על ידי משיח צדקנו, "ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים".