איך אפשר להתרגש מהנחת תפילין בכל יום מחדש? | הרב אשר פרקש

00:00 כולנו מכירים את הנושא שנקרא חיים של שגרה. מצד אחד השגרה זה דבר מבורך. בן אדם נכנס למעגל חיים, לרוטינה מסודרת, יום יום, יודע מתי הוא קם, מתי הוא הולך לישון, מה הוא עושה במשך היום. מה יכול להיות דבר יותר טוב מזה? מצד שני, אנחנו יודעים שלפעמים השגרה מייבשת אותנו. כל יום אותו דבר, כל יום אותו דבר. דברים לא משתנים. אז לפעמים הבן אדם מהשגרה הוא מאבד את החיות, מאבד את ההתלהבות של החיים. הדבר הזה במיוחד קורה לנו כשמדובר בקשר לקיום המצוות. יש מצוות שאנחנו עושים מפעם לפעם, אז הבן אדם מתלהב מהם. יש את החגים, מועדי השנה, שבתות, דברים שלא קורים ביום יום. אז יש את ההתלהבות של ההתחדשות. מה אנחנו עושים אבל כשמדובר במצוות כאלה שאנחנו עושים אותן יום יום? בואו נדבר על מצוות תפילין. מצוות תפילין מצווה חשובה ביותר, כולנו יודעים. ילד נהיה בר מצווה, מצוות התפילין, המצווה המרכזית בחיים. כולנו נוהגים לאחל לבחור בר מצווה שאותה התלהבות שיש לך בהנחת התפילין הראשונה שלך תלווה אותך כל החיים. ברכה נפלאה. מאחלים את זה, אבל אנחנו יודעים שבמציאות זה לא בדיוק קורה. אחרי תקופה מסוימת התפילין הופך להיות לשגרה, לרוטינה, ובלשון הפסוק מצוות אנשים מלומדה. כלומר, שאנחנו עושים את המצווה, אבל זו מצווה שאנחנו עושים אותה בצורה מאוד טכנית, מכנית, והיא מאבדת את החיוניות, את ההתלהבות. איך אנחנו יכולים להכניס במצוות התפילין, באקט היומיומי של הנחת תפילין, לתת לזה את ההתלהבות ואת החיות שבאמת מגיעה לה? אז נפתח קודם כל בסיפור עם האדמו"ר הזקן, בעל התניא, שנותן לנו צוהר, נותן לנו פתיחה כדי שנוכל לפתוח את העיניים ולקבל משמעות חדשה בכל נושא הנחת תפילין. מסופר

02:36 שהאדמו"ר הזקן היה במאסר, ובאותו זמן עשו לו כל מיני חקירות ודרישות. חלק מהמאסר, המאסר הידוע שהיה לאדמו"ר הזקן, שבזכות זה חסידים חוגגים את היום הגדול של ראש השנה לחסידות, י"ט כסלו, ובתוך החקירות, שזה היה חקירות קשות שהיו מביאים אותו, כדרך ברוסיה, כי היו רוצים להוציא מידע, להוציא כל מיני דברים מהאסיר, אז היו עושים לו את החקירות בשעות שונות ומשונות בכל מיני זמנים. אז באחת מהחקירות והדרישות לקחו את האלטער רבי, האדמו"ר הזקן, בשעות של לפנות בוקר. מכיוון שזה היה לפנות בוקר והאלטער רבי הבין שהולך להיות פה עכשיו הזמן של קריאת שמע, אז הוא לקח יחד איתו את השקית של התפילין, שכשיגיע זמן קריאת שמע לפחות יוכל לקרוא קריאת שמע בזמנו. התחילה החקירה והדרישה, ואז בשלב מסוים הגיע זמן הנחת תפילין. מסופר שהאדמו"ר הזקן ביקש שייתנו לו כמה דקות, שהוא רוצה לקיים מצוות הנחת תפילין, ונתנו לו את זה. החדר איפה שהאדמו"ר הזקן עמד שמה היה מלא עם כל מיני, אה, היו שמה אנשי משרד, שוטרים, כל מיני אנשים שהסתובבו, אסירים. האלטער רבי הלך לפינה והתחיל להניח תפילין. ברגע שהוא שם את התפילין של ראש, אז באותו רגע נפל פחד איום על כל האנשים שהיו באותו משרד, באותו שטח, באותו אולם. היו שמה עשרות אנשים, אבל פתאום היה פחד בלתי מוסבר. האנשים נכנסו לכזה סוג של שוק, כזה סוג של מצב של חוסר תנועה. אלו שעמדו לא יכלו לשבת, שישבו לא יכלו לעמוד, היה פשוט... וככה היה עד שהאדמו"ר הזקן גמר לקרוא את הפרשה הראשונה של קריאת שמע. ואז הוא הוריד את התפילין

05:09 והכל חזר, וזה פעל, כפי שמסופר, המאורע הזה פעל על כל האנשים שמה. יראת כבוד לא נורמלית, התחילו לראות שמדובר פה על איש קדוש, איש צדיק, ששינה את כל מהלך המשפט. אחרי זה שאלו את האדמו"ר הזקן: מה קרה פה? אז הרבי אמר: יש מאמר חז"ל, כתוב, "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך", אמר רבי אליעזר הגדול: אלו תפילין שבראש. עמי הארץ ראו כי שם ה' נקרא עליך. מה זאת אומרת כי שם ה' נקרא עליך? זה הולך על התפילין שבראש. כשיש ליהודי תפילין בראש, אז כל עמי הארץ "ויראו ממך". זה, זה מה שזה, לא, לא, לא קרה פשוט מופת. זה הפסוק. אז אמרו לרבי: רגע, הרבה יהודים מניחים תפילין וזה לא קורה. הרבי הניח את התפילין וזה קרה. אז האלטער רבי ענה להם: כתוב אלו תפילין שבראש, לא כתוב תפילין שעל הראש. הרבה יהודים מניחים תפילין, אבל מניחים את התפילין על הראש. זאת אומרת התפילין נמצא מחוץ אליו, על הראש למעלה, אבל הוא לא חדור עם התפילין. כשאנחנו אבל מכניסים את התפילין בתוך הראש, זאת אומרת שאדם מכוון או חי את הנחת תפילין, תפילין שבראש, אז זה פועל שעמי הארץ יראו ממך. אז כאן אנחנו רואים שיש הנחת תפילין ויש הנחת תפילין, ואנחנו רוצים שהתפילין באמת יהיו כמו שצריך. צריך לעשות את התפילין שבראש. תורת החסידות מלמדת אותנו איך אנחנו הופכים את התפילין לחוויה, איך אנחנו עושים שהנחת תפילין תהיה תפילין שבראש. זאת אומרת שבאמת אנחנו נתאחד ונתחבר עם הנחת תפילין שלנו, שהתפילין יהיה להם חוויה של התלהבות בכל יום ויום. אם אנחנו נבין את העומק של התפילין, אז אנחנו כמובן נוכל להניח

07:22 את התפילין בהתלהבות אחרת לגמרי. שאנחנו היום הולכים לדבר בעניין של התפילין, שלושה רבדים. שניים מהם נוגע למה פעולת התפילין בקשר לאדם עצמו, מה התפילין פועל על האדם עצמו, ונקודה שלישית איך התפילין פועלים גם כן על העולם החוצה. התפילין יש בהם ארבע פרשיות. מה העומק של הארבע פרשיות שיש בתפילין? דבר ראשון בואו נסתכל מה כתוב בשולחן ערוך. אדמו"ר הזקן כותב בשולחן ערוך בסימן כ"ה, ואותו דבר הוא כותב בסידור שלו, כשיהודי מניח תפילין הוא צריך לכוון שהקדוש ברוך הוא ציווה עלינו לכתוב ארבע פרשיות בתפילין שבהם מסופר על ייחוד השם, אחדות השם. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, ויציאת מצרים. כדי שאנחנו נזכור את הניסים והנפלאות שהקדוש ברוך הוא עשה עמנו, וכדי על ידי זה אנחנו נדע שהקדוש ברוך הוא שולט בכל העולמות, בעליונים ובתחתונים, וציוונו, הקדוש ברוך הוא ציווה עלינו שנשים את התפילין על היד כנגד הלב, על הראש כנגד המוח, כדי שנשעבד את הנשמה שהיא במוח ותאוות ומחשבות ליבנו לעבודתו יתברך, לעבודת השם. כי על ידי הנחת תפילין האדם יזכור את הבורא וימעיט הנאותיו. זה המילים של אדמו"ר הזקן, מיוסד על דברי הפוסקים הקודמים. מה צריך להיות הכוונה הבסיסית כשיהודי מניח תפילין? אז בוא נתעמק יותר מה זה הארבע פרשיות של תפילין. אנחנו רואים שבתפילין יש, התפילין של ראש רואים את זה גם כן, יש את הארבע בתים, שבכל בית יש פרשייה נפרדת. בתפילין של יד, אז כל ארבע הפרשיות נמצאות בתוך בית אחד. מה הם הארבע פרשיות של תפילין ואיך הם מתחברים את ה-- עם השעבוד שיהודי משעבד את המוח והלב שלו לקדוש ברוך הוא? הנקודה הזאת אנחנו נבין את זה על פי מה שאדמו"ר

09:57 הזקן מסביר בספר התניא. אנחנו מדברים על האדם, כשמדברים על מוח האדם, אז מוח האדם מורכב משלושה חלקים, שלושה רבדים. מה שמוכר בתורת החסידות חב"ד, חכמה, בינה, דעת. שלושת המילים חכמה, בינה, דעת זה לא רק שלושה מילים שאומרים אותו דבר, זה שלושה שלבים בהתפתחות של השכל. החכמה, בקיצור, זה כוח מה, החכמה זה נקודה. כשבן אדם לומד משהו, מתבונן במשהו, מנסה להבין משהו, יש את הנקודה הראשונה. החכמה זה הנקודה הראשונה, ההשכלה שבן אדם תופס איזה נקודה מסוימת שזה החידוש. וואו, קיבלתי פה איזה נקודה, נקודת החכמה. בנקודה הזאת נמצא כל העניין, אבל באופן מאוד מאוד תמציתי. ואחרי זה יש את כוח הבינה. כוח הבינה, בינה מלשון בניין. בינה זה להבין. זאת אומרת לקחת את הנקודה, את החידוש, את הברק שהבריק בה, הברקה הזאת שהבריקה בשכל שלי ולפתח אותה, להבין אותה עם כל הפרטים, עם דוגמאות, עם משלים, עם הסברים. זה כוח הבינה, לפרט את השכל בפרטים פרטים. ואז מגיע השלב השלישי, שלב חשוב ביותר ועיקרי, כוח הדעת. כוח הדעת, אומר אדמו"ר הזקן בתניא, דעת זה לא רק ידיעה, מה שאנחנו קוראים ידיעות. דעת זה מלשון ״והאדם ידע את חוה״. כשהתורה רוצה להגיד שהאדם התחתן עם חוה, התורה אומרת אדם ידע את חוה. ידיעה זה ידיעה עמוקה, פנימית, זה התחברות והתקשרות. הבן אדם מתקשר עם ההשכלה. הרבה פעמים אנחנו לומדים משהו, תפסנו את זה, יש לנו את החידוש, גם הבנתי אותו, הסברתי אותו, פיתחתי אותה, ניתחתי אותה מכל הצדדים, אבל זה נשאר שכל מנותק מהמציאות שלי. כוח הדעת זה הכוח לקחת את ההסבר ואת כל הרעיון ולהפנים אותו, לחבר אותו, לקשר אותו עם העצמי שלי, לחיות את הדבר. כמו שאדמו"ר

12:20 הזקן אומר בתניא, כוח הדעת זה שהבן אדם חושב על הדבר ומעמיק בדבר שוב ושוב, למרות שהוא כבר החכים בה וכבר הבין אותה. אבל הוא עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם חושב בדבר כדי... ולא מסיח דעת עד שהדבר הזה הופך להיות לחלק מהמהות שלו. זה חודר בו. הדעת הוא המפתח של הרגשות. ברגע שהצלחנו לקחת את ההסבר השכלי ולהחדיר את זה בכוח הדעת שלנו, זה הפך להיות למשהו שפותח לנו את עולם הרגש, עולם הלב, אהבה, יראה וכל שאר המידות, שהרגשות שמדובר עליהם בכללות זה שבע מידות שמדובר בספרי הקבלה. באופן כללי זה, זה שני שניים כלליים שזה אהבת השם, יראת השם. אם אנחנו מדברים ברגשות כלפי הקדוש ברוך הוא, ולכן זה מחולק לארבע חלקים: חכמה, בינה ודעת בתור מפתח של הרגשות. זה כולל את אהבת השם צד ימין, יראת השם בצד שמאל. אז ארבע. ומזה מגיע ארבע פרשיות של תפילין. אם אנחנו נסתכל מה כתוב בארבע פרשיות, אז נראה את הקשר עם הארבע דברים האלה. יש פרשה שנקראת פרשת קדש לי כל בכור, מתחיל קדש. קדש זה מלשון קודש, כוח החכמה הוא כוח של קודש. מה זה קודש? המילה קודש? זה מביע שבן אדם קדוש, מובדל, מנותק. כוח החכמה בגלל שזה רק הנקודה הראשונה היא נקודה קדושה, נקודה מובדלת. אין פה עדיין אחיזה להבנת האדם, לכן זה נקרא בשם קדש לי. פרשת, פרשת קדש מדובר על כוח החכמה. פרשה שנייה, ״והיה כי יביאך ה' אל הארץ״. ארץ ישראל ארץ טובה ורחבה. זה משל לספירת הבינה. אמרנו בינה זה המרחב. רחובות הנהר זה נקרא. יש מעיין טיפות קטנות ויש נהר רחב. אותו דבר זה חכמה ובינה. קדש לי

14:41 קדש זה הכוח, החכמה שבנפש. ארץ טובה ורחבה, והיה כי יביאך ה' אל הארץ, זה כוח הבינה שלוקח ומרחיב את הדברים בהרחבה ופרטים. ואז מגיע כוח הדעת, שזה פרשת שמע, ששם כתוב ואהבת את ה' אלוקיך. אהבת ה'. אמרנו כוח הדעת הוא המפתח של הרגשות, וזה ההתבוננות בשמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. יהודי מתבונן בגדולת ה' ואחדות ה', שהקדוש ברוך הוא אחד למעלה ולמטה בכל העולמות, אז זה מעורר אצל האדם רגשי אהבה לקדוש ברוך הוא, ומזה מגיע אחר כך השלב של יראה. פרשת והיה אם שמוע תשמעו, שם מדובר על יראה. מה כתוב? השמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוקים אחרים. התורה מדברת במילים של יראה, לא לרצות להתנתק, לא לרצות להתרחק מהקדוש ברוך הוא. אז יש פה ארבע דברים, זה ארבע בתים, ארבע פרשיות של תפילין. כשאני שם את הארבע פרשיות שלי על המוח, מה קורה? הבן אדם על ידי הנחת תפילין עם ארבע פרשיות הוא מוסר את החכמה והבינה שלו ואת הדעת שכולל את אהבת ה' ויראת ה' שלו. הוא מוסר את זה לקדוש ברוך הוא. זה בעצם מה שהשולחן ערוך קורא לשעבד את הנשמה שהיא במוח ותאוות ליבנו לקדוש ברוך הוא. בחסידות מוסבר שכמו שיש אצל האדם, האדם מורכב משני חלקים: חלק המוח, חלק הלב, מה שנקרא הצד השכלי והצד הרגשי. אז זה בנפש האלוקית. זה מגיע גם כן מזה שאצל הקדוש ברוך הוא כביכול יש את שני הדברים האלה. גם הספירות העליונות מורכבות משני השלבים האלה. יש את חכמתו ובינתו ודעתו של הקדוש ברוך הוא. כולם בחכמה עשית, חכמה עליונה, ויש את החסד גבורה, הא-ל הגדול, הגיבור והנורא, שזה כביכול נקרא המידות

16:57 של הקדוש ברוך הוא. אז כשהיהודי מניח תפילין של יד אז הוא מתחבר. היד מונח ליד הלב, אז הוא מתחבר עם המידות של הקדוש ברוך הוא. כשיהודי מניח תפילין של ראש הוא מתחבר עם החוכמה העליונה של הקדוש ברוך הוא. את שתי התפילין ביחד. כשאנחנו שמים תפילין של יד, תפילין של ראש, והארבע פרשיות כמו שאמרנו, זה דרך איך שיהודי פועל על עצמו. אז זה הכוונה הפנימית בהנחת תפילין, שהשכל שלי, המוח שלי, כוח החוכמה וכוח הבינה שלי יהיה כל כולו לקדוש ברוך הוא, שהחוכמה והבינה שלי יהיה מתאים עם החוכמה האלוקית, שההתנהגות שלי וההבנה שלי יהיה בהתאם להבנה אלוקית כמו שמוסבר בתורה הקדושה. אותו דבר גם כן העניין של הרגש, אהבת ה' ויראת ה'. שהרגש שלי, הרגשות שבלב יהיו רגשות שיהיו מנותבות לקדוש ברוך הוא. לאהוב את הקדוש ברוך הוא. לאהוב יהודי. לאהוב מה שהקדוש ברוך הוא אוהב. ושיהיה לנו יראה ופחד ממה שהקדוש ברוך הוא ירא. זה אנחנו פועלים על ידי הנחת תפילין. היה סיפור בקשר לנושא הזה של התפילין, שגורם, שפועל על המוח והלב שלנו, שיהיה מוח ולב שמסור, מוח ולב בריא שקשור לקדוש ברוך הוא ועובד בצורה תקינה ובריאה. אז מספרים חסידים, מספרים בעצם הרבי הריי"צ סיפר את זה, הוא שמע את זה מאבא שלו, שהרבי הרש"ב ביקר בשנת תרס"ג בווינה. הוא ביקר אז אצל רופאים ואז הוא נפגש גם כן עם הרופא המפורסם פרופסור פרויד, אבי הפסיכולוגיה. מספרים שהיה דו־שיח מאוד מעניין ביניהם, ובין הדברים היה אז שאלה, דיברו: אז מה זה חסידות? והרבי הרש"ב הסביר שהחסידות זה התורה שמלמדת אותנו איך לגשר בין המוח והלב, שהאדם צריך ללמוד, להבין ולהתבונן בגדולת ה' ועל

19:24 ידי המוח לדעת לשלוט על הרגשות שבלב ולנתב אותם במקום הנכון ובדרך הנכונה. ופרויד אמר לרבי הרש"ב: המוח והלב הם שתי עולמות מאוד מאוד רחוקים אחד מהשני. הוא נתן לזה דוגמה כמו יבשות. יבשות שונות שהריחוק ביניהם באותם ימים, מדברים לפני יותר ממאה שנים, המרחק בין היבשות היה גדול מאוד. אמר הרבי הרש"ב: זה בדיוק המטרה של תורת החסידות, לבנות גשרים או לייצר חוטי טלגרף. באותם שנים זה היה הדבר היחיד שהיה מקשר בין יבשות, שיחברו בין המוח והלב. כלומר תורת החסידות מלמדת אותנו איך יהודי פועל את הזרימה הבריאה בין המוח והלב. נכון, עולם המוח זה עולם קר, עולם מיושב ועולם לפעמים גם מנותק. עולם הלב זה עולם של רגש תוסס, חם, מתלהב, אבל לפעמים גם כן מבוהל, ואנחנו חייבים, אחד צריך את השני. המיזוג הנכון בין המוח והלב זה אנחנו פועלים על ידי הנחת תפילין. היה גם כן בשנים האחרונות, אז היה התכתבות מאוד מעניינת. הרבי מליובאוויטש כתב ליהודים ששאלו אותו בקשר למחלה, מחלה נוראה שנקראת סכיזופרניה, שזה סוג של מחלה שהבן אדם מאבד את החיבור בין המוח והלב, הרגשות והחשיבה וההתנהגות, שיש איזה סוג של פיצול, סוג של התנגשות, שהדברים הם לא, לא, לא זורמים בצורה בריאה. ואיך, איך, איזה, מה, מה הרבי יכול להגיד על זה? איך אפשר לעזור? אז בין הדברים הרבי כתב אז העניין של הנחת תפילין, שיש כוח מיוחד וסגולה מיוחדת בהנחת תפילין, שמכיוון שהתפילין זה לשעבד את הלב והמוח, אז הנחת תפילין זה גם עוזר לאדם לייצב ולתת את המזיגה, את המיזוג הנכון בין המוח והלב. אז זה הדבר הראשון שאנחנו צריכים לדעת בכוונה של הנחת תפילין, שיש בה כוח

21:54 נפלא לעזור לאדם להביא את השכל והרגש, שתי העולמות האלה, לחבר אותם ולעשות שהם יעבדו בצורה נכונה, ולהביא את שניהם ביחד, לשעבד אותם, לחבר אותם לעבודת השם בצורה הבריאה והנכונה. ואחרי זה מגיע השלב השני, שזה איך הנושא הזה שהתפילין אנחנו שמים אותם ביד שמאל. מה יש בדבר הזה של יד שמאל? זה דבר נפלא. הרי כל המצוות יש עניין שצריכים לעשות אותם דווקא ביד ימין. כשהיהודי לוקח לולב, לוקח ביד ימין. כל מצווה שעושים, עושים קידוש ביד ימין. תמיד מדברים, מקדישים דווקא את היד הימנית. המצווה היחידה ששם אנחנו אומרים אדרבה, צריך להיות דווקא ביד שמאל, יד כהה, כמו שחכמינו אומרים, זאת אומרת היד החלשה, זה תפילין. מה העניין של תפילין ביד שמאל דווקא? כתוב על זה בזוהר. הזוהר אומר שהעניין של יד שמאל זה השמאל מסמל את היצר הרע, ולקשור את התפילין ביד שמאל, אומר הזוהר, זה לקשור את היצר הרע. כשהיהודי מניח תפילין הוא כביכול קושר את היצר הרע, שהוא לא יפריע לו. במילים של התניא, במילים של חסידות, זה אומר ככה. אדמו"ר הזקן מסביר לנו בתניא: לכל יהודי הרי ישנן שתי נפשות. יש את הנפש האלוקית ויש את הנפש הבהמית. יש את הנשמה האלוקית, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש, ויש את הנפש הבהמית, שמשמה מגיע גם היצר הרע, שזה הנפש שמושכת אותנו לתאוות, לאנוכיות, לכל מה ש... כל המידות הרעות. אומר אדמו"ר הזקן בתניא: איפה המקום של שתי הנפשות האלה? הנפש האלוקית נמצאת בצד ימין והנפש הבהמית נמצאת בצד שמאל. זה מיוסד על פסוק בקהלת: לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו. הנפש האלוקית, לב חכם, חכם. הכוונה הנפש האלוקית נמצא בימינו והנפש הבהמית נמצא בשמאל.

24:13 אז כשאומרים תפילין ביד שמאל, מרמזים פה גם כן על החלל השמאלי, על המקום שבו נמצא הנפש הבהמית, היצר הרע. הדם הוא הנפש שמשמה מגיע כל התאוות וכל החומרניות וכל האנוכיות. לקשור את התפילין את השמאל זה אומר שכשבן אדם מניח תפילין אז לא רק שהוא משפיע, הוא לא רק שהוא נותן וממשיך על עצמו את האור האלוקי, את הספירות העליונות על המוח והלב שלו, אבל בצד האלוקי של המוח והלב, אלא יש בכוח התפילין להשפיע גם על הצד הבהמי של האדם, גם בצד השמאלי של אדם. מעניין, חסידים מספרים שהיה חסיד אחד גדול, קראו לו בזמן אדמו"ר הזקן, קראו לו יקותיאל. הוא היה איש פשוט עד שהוא הגיע לאדמו"ר הזקן. מספרים עליו, היה איש פשוט ביותר, בקושי ידע לקרוא ולכתוב. הגיע לאדמו"ר הזקן, וכשהאדמו"ר הזקן דיבר אז על התניא, דיבר אז על המאמרים שהוא הסביר את היסודות של החסידות, והוא שמע אז כשהרבי אמר שיש לכל יהודי שתי נפשות, שתי נשמות, הנפש האלוקית והנפש הבהמית. והרבי אמר שהנפש האלוקית נמצא בצד ימין של הלב והנפש הבהמית נמצא בצד שמאל. סיפר אדמו"ר הריי"צ שרבי יקותיאל שמע את המילים האלה והם חדרו לליבו בצורה נפלאה ביותר, ומאוד מאוד התרגש והתלהב, ולמחרת הוא לא יכל להתאפק, ובלי רשות של הגבאי, של המזכיר, שמי שהיה ממונה להכניס את האנשים לרבי, הוא הלך. והרבי, זה היה בזמן שהרבי היה באמצע תפילה. הוא נכנס, פתח את החדר ואמר לרבי בצעקה: רבי, תחתוך לי את הצד השמאלי. חסידים מספרים שאדמו"ר הזקן נכנס לדביקות לזמן ממושך, ואז הוא אמר לו: ריבונו של עולם, ואתה מחיה את כולם. זה היה כל המילים שאדמו"ר הזקן אמר. זאת אומרת

26:19 סוג של תפילה שהקדוש ברוך הוא ייתן לו חיות ליהודי הזה. ובאמת מספרים שרבי יקותיאל, מאותה יחידות, מאותו, מאותו, אאא, סיפור, נהיה אצלו שינוי מן הקצה לקצה. הוא הפך לבן אדם נלהב, בן אדם חי, בן אדם תוסס שהתחיל לחיות אצלו האור האלוקי, ואחר כך הוא התמסר ללימוד החסידות והפך להיות מהחסידים הגדולים, מגדולי החסידות. אז יש זה השלב השני בתפילין. איך שזה פועל גם בצד השמאלי. תפילין מניחים דווקא ביד שמאל כדי שהתפילין, גם כן ההתחברות לקדוש ברוך הוא, יגיע גם כן לצד השמאלי של הנפש הבהמית והיצר הרע. וכאן אנחנו מגיעים לשלב השלישי שיש בהנחת תפילין, שזה הפעולה של התפילין כלפי העולם. כמו שהתחלנו סיפור של אדמו"ר הזקן: וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אלו תפילין שבראש. כשיהודי מניח תפילין שבראש, זאת אומרת שהתפילין אצלו זה סוג של חיבור עם הקדוש ברוך הוא, והוא מתבונן באחדות השם, שמע ישראל, במילים שכתובים בתוך התפילין, באחדות השם וביציאת מצרים, ומתבונן בשמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. הקדוש ברוך הוא אחד ויחיד ואין עוד מלבדו, ומעורר את האהבה לקדוש ברוך הוא. ואהבת את ה' אלוקיך. מתבונן ביציאת מצרים, על הניסים הנפלאות שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. אז כשהתפילין מונחים בראש של אדם, אז זה פועל על גם עמי הארץ מכל העולם מסביב, שכולם מתבטלים ומרגישים את הדבר הזה, וזה פועל אצלם יראה גדולה, התבטלות גדולה לקדוש ברוך הוא. זה היה בשנת תשכ"ז, אלף תשע מאות שישים ושבע, זה היה מלחמת ששת הימים. באותה תקופה היה פחד גדול. כל המדינות שמסביב לארץ ישראל רצו למחוק, רחמנא ליצלן, את ארצנו הקדושה. היה תקופה קשה

28:39 ביותר. היה פחד גדול. היו הרבה שרצו לברוח מהארץ, לא ידעו מה הולך להיות. ואז, כידוע, הרבי מליובאוויטש עמד בל"ג בעומר, כמה ימים לפני המלחמה, ואמר: האחים שלנו בארץ ישראל נמצאים בצרה. הוא הזכיר את המילים של הפסוקים: "אם בחוקותיי תלכו", "ושכבתם ואין מחריד", "ונתתי שלום בארץ". הוא אמר במילים ברורות: אין מה לפחד, שאף אחד לא יברח מהארץ. הקדוש ברוך הוא נמצא איתנו. ארץ ישראל היא ארץ אשר תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. אין מה לפחד. ארץ ישראל המקום הכי בטוח בעולם. באותה תקופה הרבי יצא עם המבצע הידוע שנקרא מבצע תפילין. ללכת לכל מקום, לעמוד ברחובות ולזכות יהודים עם הנחת תפילין. ואנשים שאלו: מה התועלת בהנחת תפילין אחת? הנח את התפילין ליהודי. ובין הדברים הרבי אז אמר כמה, כמה נקודות על הנושא הזה. בין הדברים הייתה הנקודה של "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך". תפילין יש להם סגולה נפלאה: כשיהודי מניח תפילין, אז התפילין פועלים על כל העולם "ויראו ממך". כשגוי רואה יהודי מניח תפילין, אז זה פועל עליו שהוא מתבטל במציאות שלו. הוא לא יכול להפריע לו, הוא לא יכול לעשות לו שום רע. אנחנו גם בנושא של הנחת תפילין, שמניחים תפילין, מצווה גוררת מצווה. כשיהודי שם תפילין, אז הכוח של המצווה גוררת אותו, מושכת אותו, שירצה לעשות עוד מצווה ועוד מצווה, ועוד כמה וכמה נקודות שדיבר אז. בברכה שהקדוש ברוך הוא, שמשה רבנו נתן לבני גד, אז יש את המילים שהתורה אומרת: "וטרף זרוע אף קדקד". בני גד היו החלוצים שהלכו לפני העם במלחמה, כמו שהתורה מספרת לנו בפרשיות, פרשת מטות מסעי, פרשת דברים. הם היו

30:52 החלוצים שיצאו למלחמה. אז כתוב על גד: "וטרף זרוע אף קדקד". אומר המדרש: למה "וטרף זרוע אף קדקד"? כך הם היו הורגים את האנשים. שזה קשור עם התפילין, שבזכות זה שמהדרים, מקיימים את מצוות התפילין, אז בזכות זה מתקיים "וטרף זרוע". זרוע זה המקום של תפילין של יד. אף קדקד זה המקום של תפילין של ראש, של לנצח את האויבים שלנו ולגרום שיהיה ישועה והצלה בכל מקום בעולם שעם ישראל צריכים לזה. ולכן כשאנחנו באים להניח תפילין כל יום ויום, אנחנו חושבים על הכוח המיוחד שיש בתפילין. דבר ראשון על ארבע פרשיות, על המסר של ארבע פרשיות. לקחת את החוכמה והבינה והאהבה והיראה, כוח השכל וכוח הרגש, ואת זה למסור לקדוש ברוך הוא. ולא רק זה, אלא גם כן להביא את זה אל יד שמאל, לצד השמאלי. לכבוש גם את היצר. וזה כולל גם כן שיש את הרצועות של התפילין, שזה לא רק שיהיה בשכל והרגש, אלא להביא את זה גם למעשים. האדם מורכב מחשיבה ורגשות ומעשים, שזה הרצועות ששמים את זה על היד ועל כף היד ועל האצבעות. ויש את הרצועות של תפילין של ראש שיורדים ותלויים עד הרגליים, שזה אומר שכל הבן אדם נהיה חדור עם המוטיבציה הזאת, עם החיות של התפילין. שלב א'. שלב ב' להביא את זה גם ליצר הרע ולנפש הבהמית, לקשור אותם גם כן לעבודת השם. גם הם שישתעבדו לעבודת השם, ואז פועלים גם בעולם שמסביבנו. להאיר את העולם. לעשות שהעולם יהיה עולם יותר אלוקי, עולם ששם ה' מאיר בעולם הזה. עולם כזה ששם כל עמי הארץ רואים את "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", וזה מביא שיהיה שלום בעולם, שלום בארץ ושלום

33:01 בעולם. זה מה ששומר אותנו מכל המלחמות ומכל הצרות, וזה מה שיביא שבקרוב בימינו, על ידי שאנחנו כולנו, כל אחד מאיתנו, יתחזק במצוות הנחת תפילין ולזכות עוד יהודי בהנחת תפילין, אז זה יפעל שבקרוב כולנו נגיע שלמים לארצנו הקדושה. כמו שכתוב בפרשיות עכשיו: "ואתם הדבקים בה' אלוקיכם חיים כולכם היום", שכל עם ישראל כולנו נוכל להגיע לגאולה השלמה והאמיתית על ידי משיח צדקנו.