התפילה שלי יבשה ונטולת מחשבה - הקב"ה מקשיב לה? | הרב אשר פרקש

00:00 כל אחד חושב לעצמו, הקדוש ברוך הוא מקשיב אליי? התפילה שלי שווה משהו? הרי כולנו יודעים שהתפילה, כמה שאני מנסה להתפלל, אבל סוף כל סוף התפילה שלנו מלאה עם מחשבות, ולא תמיד המחשבות הם בדיוק במה שאנחנו מתפללים, ואנחנו לא תמיד אומרים את התפילה בצורה כל כך עם כוונה וכל הפרטים. אז השאלה היא באמת האם התפילה שלי שווה משהו? האם הקדוש ברוך הוא מקשיב לתפילה שלי? אני מבין שיש צדיקים גדולים שמתפללים והתפילה שלהם עולה למעלה, בוקעת רקיעים. אז בשביל זה יש צדיקים, אנשים קדושים וטהורים שהתפילות שלהם ודאי פועלות גדולות בשמיים וגדולות בארץ. אבל יהודי פשוט, שאני מתפלל, בקושי אומר את המילים, מנסה לכוון פה ושם, האם התפילה שלי שווה משהו? האם הקדוש ברוך הוא בעצם מקשיב לתפילה שלי? ולפעמים אנחנו גם כן אומרים לעצמנו, תראה, אני מתפלל ומבקש, אני לא רואה שהתפילה שלי פועלת פעולה בעצם. אני לא רואה שהקדוש ברוך הוא עונה לי על הבקשה שאני מבקש. ולפעמים אצל כל אחד יש איזה בקשות מסוימות, דברים מסוימים שהוא מתחנן עליהם, מתפלל עליהם, ולפעמים עוברים ימים, שבועות וחודשים, אני לא רואה שהתפילה שאני ביקשתי והתפללתי פעלה פעולתה. ואז נכנסת לנו בראש השאלה הזאת, מה בדיוק הכוח של התפילה? ועל זה אנחנו הולכים לדבר היום. הכוח של התפילה. מה בעצם הכוח של תפילה פשוטה של יהודי פשוט שאומר את המילים של התפילה? מהי הפעולה של התפילה? מהו הכוח של התפילה? האם הקדוש ברוך הוא מקשיב לכל התפילות? האם הקדוש ברוך הוא עונה על כל התפילות? מהו הכוח של התפילה? על פי תורת החסידות, תורת הבעל שם טוב, מה הבעל שם טוב גילה? אנחנו נשמע היום, נלמד

02:26 היום כמה מהפתגמים, מתורות של הבעל שם טוב ותלמידי הבעל שם טוב ותורת החסידות, איך שלימדו אותנו את הכוח של התפילה. נחזור על כמה דברי תורה מרבותינו נשיאינו, מהבעל שם טוב ותלמידיו, שייתנו לנו משמעות חדשה, משמעות עמוקה, להבין את הכוח שיש לתפילה שלנו ואיך שכל תפילה שאנחנו מתפללים פועלת פעולות גדולות ונצורות. ונתחיל להעריך ולכבד ולייקר את הרגעים של התפילה שלנו. וכרגיל נתחיל קודם כל עם סיפור שבעצם זה סיפור מפורסם, אבל זה סיפור שמאפיין ופותח לנו שער להסתכלות יותר עמוקה במה שהבעל שם טוב גילה והסביר לנו, ונגיע לכוח התפילה. הסיפור הוא שהיה בראש השנה ויום כיפור. אז ידוע לכולם שהבעל שם טוב היה בכל שנה בראש השנה ויום כיפור נוהג לדבר לזכותם של ישראל, להתפלל ולהתחנן, ויש עשרות סיפורים מהתפ... איך שהבעל שם טוב היה מבקש, מתפלל ומעורר לטובת עם ישראל. אז מסופר שפעם אחת הבעל שם טוב ראה בשמיים שהייתה גזירה מאוד מאוד קשה על עם ישראל באותה שנה, והבעל שם טוב השתדל בתפילה שלו והוא התפלל עם הרבה הרבה מרירות, עם דמעות, באריכות גדולה. התלמידים שהיו בבית המדרש, בבית הכנסת, בשעה שהבעל שם טוב התפלל וראו את המרירות הגדולה ואת ההתאמצות הגדולה, איך שהבעל שם טוב מתאמץ להתפלל עם כל כך הרבה כוונה, אז הם גם כן כמובן ניסו את כל יכולתם והשקיעו בתפילה והם התפללו עם הרבה כוח, עם דמעות, וככה התפילה הלכה והתגברה יותר ויותר. זה היה יום כיפור. כך היה בליל יום כיפור, ביום כיפור עצמו, גם כן במשך היום בתפילות ראו איך הבעל שם טוב מתפלל, והתפילה הייתה בצורה ממש עם כוונות חזקות ביותר, וכך עבר כל היום. כשהגיע

04:58 בתפילת נעילה, התפילה הגיעה ממש בצעקות, והבעל שם טוב ותלמידיו השתדלו ועשו את כל הכוונות שיכלו כדי להתאמץ בתפילה ולבקש מהקדוש ברוך הוא שירחם על עמו ישראל ושנהיה לנו שנה טובה ומבורכת. בתוך הקהל, בין האנשים שהיו שמה, היה שמה איזשהו ילד. הילד הזה הגיע מהכפר הסמוך. הוא היה ילד שלא גדל בחיידר, לא גדל בבית ספר, לא למד תורה, לא ידע לקרוא, לא ידע לכתוב, לא ידע אלף בית. הוא גדל בכפר, במקום, בשדה, בין בעלי חיים, וזה מה שהוא ידע. יותר מזה הוא לא ידע שום דבר. הוא רואה שכל הקהל מתפלל ומנגן ומתפלל עם כוונות והוא לא יודע, אין לו מה להגיד, לא מכיר את התפילה, הוא לא יודע את המילים של התפילה והוא רצה להתפלל, הוא רצה להגיד משהו, רצה לצעוק גם כן. ואז הדבר היחיד שהוא ידע זה את הקול של בעלי החיים שהיה שומע אותם כשהוא היה בשדה. אז הילד מרוב התרגשות ומרוב התלהבות, אז הוא צעק את הקול של קוקוריקו, הקול של התרנגול, וזה כל מה שהוא ידע. בית הכנסת נהיה שקט, פתאום שומעים מישהו צועק קול של תרנגול. מה זה עושה פה בנעילה של יום כיפור? אבל אחרי שנייה פתאום הם הרגישו שמשהו השתנה פה. הבעל שם טוב פתאום שינה את הנימה של התפילה, פתאום הרגישו איזושהי קלילות ואיזושהי הרגשת הרווחה בקול של הבעל שם טוב, והבעל שם טוב המשיך את התפילה, ובכל חלק מהתפילה, מכאן ועד סוף התפילה של יום כיפור הייתה איזושהי הרגשה של קלות, שמחה ונהרת פנים. כשנגמר התפילה של יום כיפור, הבעל שם טוב פנה אל הקהל, תלמידים וחסידים שהיו ממלאים את בית הכנסת וראו

07:14 על הבעל שם טוב שמחה גדולה. ואז בסעודה של מוצאי יום כיפור, אחרי ששברו את הצום, הבעל שם טוב ישב עם תלמידיו בסעודת החג, והבעל שם טוב אומר לתלמידים שלו שהוא רוצה לספר להם מה היה. הוא סיפר להם שהיה יום כיפור הזה היה קשה ביותר. הייתה גזירה גדולה בשמיים. השתדלתי בכל הכוחות שלי והתאמצתי להתפלל ולבקש ולהתחנן כדי לבטל את הגזירה. לא הצלחתי. כל התפילות של כל התלמידים זה היה משהו עצום, אבל הרגשתי שאנחנו לא מצליחים לשבור את החומה. הגזירה הייתה קשה ביותר, הקטרוג היה גדול ביותר. ואז, כשהילד התמים הזה, כשנתן את הצעקה קוקוריקו, הצעקה של התרנגול, התמימות הזאת, התמימות של היהודי הפשוט, שזה מה ששבר את כל הרקיעים וזה הפך את כל הגזירה, ביטל את כל הקטרוגים, ובזכות זה השנה הזאת תהיה שנה מבורכת, שנה מוצלחת ושנה שמחה. הכוח של התפילה. יש המון סיפורים מהסוג הזה מהבעל שם טוב, מתלמידי הבעל שם טוב, מרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, של יהודים פשוטים עם תפילה פשוטה ותמימה שנובעת מהלב, הצליחו לעשות שינויים, הצליחו לבטל גזרות, הצליחו לשבור מחיצות. בין הביטויים גם כן יש סיפור מעניין שהרבי הריי"צ מדבר על זה באחת השיחות שלו, איך שהבעל שם טוב היה לו את היכולת, את הכוח, שלפעמים עם אמירה פשוטה ותמימה של יהודי היה עושה מזה מהפכות גדולות ומביא לישועות וברכות גדולות. אחד מהביטויים שהוא אומר שפעם הבעל שם טוב שמע איך שיהודי אחד מדבר עם השני, והם דיברו על איזשהו נושא של צרות ובעיות וכל מיני קשיים שהיהודים התמודדו איתם באותה התקופה באותו מקום, והבעל שם טוב שמע שיהודי אחד אומר לשני, ואיזו הנחה כזאת הוא אומר, הקדוש ברוך

09:41 הוא בוודאי יעזור. הבעל שם טוב שמע את המילים האלה, הבעל שם טוב אמר שכשהיהודי הזה אמר את המילים האלה, הקדוש ברוך הוא בוודאי יעזור, אז רק המילים האלה הם עצמם הצליחו לשבור מחיצות גדולות של קטרוגים והפכו מצבים של גזרות שנגזרו בשמיים רחמנא ליצלן, שהמצבים השתנו מהקצה לקצה ונמשכה ברכה והצלחה. הכוח שיש ליהודי בתפילה שלו. מה בדיוק המהות של הכוח הזה שיש ליהודי? אז אני רוצה לחזור פה תורה אחת מתורות הבעל שם טוב שנותנת לנו את העומק, ההבנה מהו הכוח של תפילה של יהודי. הבעל שם טוב מדבר על מאמר חז"ל, הגמרא מסכת גיטין, שמה זה הגמרא המפורסמת שמדברת על חורבן בית המקדש. הגמרא מספרת שמה את הסיפור של קמצא בר קמצא שכולנו מכירים. איך, מה הוביל למצב שהוביל לחורבן בית המקדש, ושמה יש בגמרא פתגם, משפט שמעורר תמיהה, על פניו לגמרי לא מובן. הגמרא שמה מספרת את הסיפור של בר קמצא שהוא הביא את הקורבן שהוא קיבל מהקיסר, הביא את זה לבית המקדש וחשבו להקריב את זה כדי לא להביא לכל מיני בעיות, פחדו מהגזרות, ואז היה רבי זכריה בן אבקולס, אחד מהתנאים שהיה באותו זמן באותו מעמד, אז הוא אמר שלא נעשה את זה, והגמרא שם מסיימת, אמר רבי יוחנן: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את היכלנו והגלתה את עם ישראל בגלות. גמרא קשה מאוד. ועל זה שואל הבעל שם טוב: ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס, הענוות, הענווה שהיה לרבי זכריה גרמה לחורבן בית המקדש. מה זאת אומרת? ענווה? ענווה הרי זו מידה נפלאה. הענווה זו הרי מידה טובה. הגמרא הרי אומרת במסכת, הרי כל העניין של הענווה, הפסוק:

12:10 האיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה. ענווה זה הדבר הכי גדול. אז פתאום הגמרא פתאום אומרים פה שהענווה של רבי זכריה בן אבקולס זה מה שהחריב את בית המקדש. איך אפשר להבין את זה? ועל זה אומר הבעל שם טוב דבר נפלא. הבעל שם טוב אומר: ענווה, יש ענווה כשרה ויש ענווה פסולה. יש ענווה, שזה דבר נפלא, שזה הענווה שמדברים על משה רבנו, ענווה שהגמרא מדברת במסכת סוטה, שהעניין של ענווה שיהודי צריך להיות, להתנהג בענווה והיפך הגאווה. יש אבל ענווה שהיא ענווה פסולה. מה הוא אומר? שיהודי צריך לדעת את הכוח שיש לתפילה שלו. יהודי צריך לדעת שהקדוש ברוך הוא מחכה ומצפה למילים של תפילה שיצאו מהפה שלו. יש את מאמר חז"ל הידוע במסכת יבמות, "הקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילתם של צדיקים." הקדוש ברוך הוא מצפה ומחכה, מתאווה לתפילה של צדיקים. וכשאומרים צדיקים אז הוא לא מתכוון לצדיקים דווקא, הבעל שם טוב אומר, צדיקים זה כמו שכתוב "ועמך כולם צדיקים." כל יהודי יש לו את ה"ועמך כולם צדיקים." כל יהודי בעצם התפילה שלו יקרה מאוד אצל הקדוש ברוך הוא. כל העולמות ניזונים מהתפילה, המלאכים העליונים, העולמות העליונים וכל הבריאה מחכה ומצפה לתפילה של יהודי. יהודי מתפלל, על התפילה הרי נאמר, "סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה." זה הרי ידוע מה שאומר הזוהר שהפסוק הזה מדבר על התפילה. התפילה זה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע שמימה. אומר הבעל שם טוב, יהודי נמצא פה למטה בארץ, נשמה בגוף גשמי בעולם הגשמי, מצב גשמי, איש פשוט וכל המציאות שלו כמו שזה פה למטה. כשהיהודי פה למטה אומר את המילים של התפילה, אז מוצב ארצה וראשו מגיע

14:41 שמימה. המילים שלו מגיעים למעלה, והקדוש ברוך הוא עומד ומצפה למילים של התפילות של יהודי. עוד יותר אומר הבעל שם טוב, הוא מביא פסוק בתהילים, "אם תשכבון בין שפתים". שפתים כתוב, אבל הבעל שם טוב קורא את זה שפתיים ואומר שהשכינה הקדושה, מלך א-ל רם ונישא, נמצא בשפתיים של היהודי. כל יהודי, היהודי הכי פשוט, כשהוא אומר את המילים של התפילה אז כביכול השכינה הקדושה, מלך א-ל רם ונישא, נמצא בין השפתיים של יהודי, מצפה שהיהודי יגיד מילה של תפילה, וברגע שהיהודי מתפלל הקדוש ברוך הוא מנשק, אומר הבעל שם טוב, את הפה של היהודי שאומר את המילים של התפילה, כי כל העולמות מצפים לתפילה הזאת. כשהיהודי אבל יש לו ענווה, וזה הענווה הפסולה, שהוא אומר לעצמו: מי אני ספון בעיניי? מי אני חשוב בעיניי? אני, התפילה שלי אומרת משהו? התפילה שלי שווה משהו? אז המחשבה הזאת, הענווה הזאת, ולכן בגלל זה הוא לא מתפלל, הוא לא משקיע בתפילה. אפילו כשהוא מתפלל, אבל הוא בגלל שהוא לא מאמין בכוח של התפילה שלו, אז הוא לא מתפלל כמו שצריך. אז הענווה הזאת היא הענווה שעל זה אמר בגמרא שהחריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו. זה מה שגרם לחורבן בית המקדש, החורבן, בית המקדש, בית המקדש. הרי בית המקדש יש אצל כל אחד ואחד, בית המקדש זה הנשמה הקדושה. בית המקדש זה כל יהודי. על ידי התפילות שלו הוא עושה בית מקדש, הוא מביא קדושה לעולם, הוא מוריד את השכינה פה למטה ומשפיע השפעות של טוב ואור וקדושה לעולם. אבל כשאני אבל לא מאמין בכוח שלי, כשאני חושב מי אני ומה אני, שהתפילה שלי עושה משהו, זה עצמו גורם חס ושלום שאני לא

17:00 מתייחס לתפילה עם הדרך הנכונה, ואז אני גורם להיפך הקדושה, להיפך הבניין, לחורבן. ולכן יהודי צריך לדעת את היוקר, את החשיבות. עד כמה הקדוש ברוך הוא נוגע לו, מחכה ומצפה וצריך את התפילות שלנו של כל יהודי ויהודי. המילה של התפילה שלו, עד כמה זה חשוב? יש תורה מהמגיד ממזריטש. המגיד ממזריטש אומר כזה דבר: דווקא המילים הפשוטות של היהודי הפשוט, דווקא מילת התפילה הפשוטה של היהודי הפשוט, יש לזה כוח יותר גדול לפעמים מתפילה של צדיק. אומר הרב המגיד ממזריטש, אומר על זה משל. הוא אומר כזה דבר: לב מלכים אין חקר. מלך בשר ודם, יש מלכים, היה פעם, מדברים על מלכים אמיתיים שהם היו גדולים, אין חקר, אנשים גדולים, אנשים מרוממים, אנשים עם גובה בכל מיני צורות ואופנים. אז המלכים האלה, הרבה פעמים המלך בגלל שהוא איש כזה מרומם, כזה נפלא, כזה ברמות גבוהות, אז הרבה פעמים המלך היה במצב כזה שהוא מתנתק מהעם, לא מעוניין. מה לי ולכל הצרה הזאת להתעסק עם העם ולהדריך אותם ולהגיד להם מה לעשות ואיך לעשות, וזה גרם אצל המלך סוג של ניתוק, התרוממות ומסולק. הוא לא מתעסק עם העם והיו צריכים להוריד אותו. איך אנחנו עושים שהמלך יחזור אלינו? שהמלך יהיה איתנו? אז אם אנחנו נביא לו חכם גדול שידרוש לפניו, זה לא מדבר אליו. המלך לא מתרגש מחוכמה כי המלך הוא חכם עוד יותר גדול. נביא לו כל מיני דברים של חוכמה, של ידע, שהמלך לא צריך את כל זה. אז הוא מספר, אומר הרב המגיד, שלפעמים הדרך לעורר עונג אצל המלך, כי על ידי שמעוררים אצלו עונג, אז על ידי זה מביאים אותו חזרה, מחברים אותו יחד עם

19:18 העם, זה לפעמים דווקא בדברים הכי פשוטים. לדוגמא מביאים תוכי, לשון הרב המגיד "ציפור המדברת", מביאים תוכי והתוכי אומר מילים, מילה אחת, שתי מילים. והדבר הזה שהתוכי מדבר מעורר איזשהו תענוג מיוחד, משהו מעניין. והמלך מזה מתעורר, ועל ידי זה אחרי זה אפשר להמשיך אותו לכל מיני דברים שקשורים עם המדינה, עם העם וכל מיני דברים חשובים ביותר בהנהגת המלוכה. או לפעמים תינוק קטן, תינוק, משחק עם התינוק וזה מעורר אצל המלך תענוג מיוחד שחוזר עוד פעם לעצמו. שואל הרב המגיד, לכאורה מה הדמיון בכלל? החכם הגדול מדבר דברי חוכמה, דברי עומק. הציפור, התוכי, אומר מילה, לא אומר את זה טוב. אין בזה שום חוכמה גדולה ועמוקה. למה דווקא זה מעורר את העונג? למה דווקא זה מעורר אצל המלך לחזור ולהיות עם העם? התשובה היא על זה כי יש פה חידוש. כשהחכם הגדול מדבר, אין פה חידוש. אז הוא חכם גדול, אז הוא מדבר. אבל כשהציפור מדברת, כשהתוכי מדבר, זה חידוש, ובגלל שזה חידוש זה עושה רעש, זה עושה תענוג, זה הופך את הלב של המלך, מחזיר אותו אליהם. אומר הרב המגיד, זה "לב מלכים אין חקר" ביחס לקדוש ברוך הוא, ביחס לקדוש ברוך הוא. כשאנחנו רוצים לעורר אצל הקדוש ברוך הוא יהי רצון, התפילה, יהי רצון לעורר רצון אצל הקדוש ברוך הוא, לבקש מהקדוש ברוך הוא, להתפלל שהקדוש ברוך הוא יוריד שפע וייתן ברכה בכל הדברים הגשמיים והרוחניים, אז אפשר לחשוב שצריכים איזשהו משהו, דרשות גדולות וגבוהות. דווקא היהודי הפשוט, דווקא המילים הפשוטות שיוצאות מהפה של יהודי הפשוט, המילים שלו שהוא אומר בלב שלם ובלב תמים, המילים האלה זה הדברים שמעוררים אצל הקדוש ברוך הוא דווקא יהודי,

21:53 נשמה בגוף שכל היום הוא רץ, והדברים של עסק ופרנסה ודאגות וטרדות, והוא טרוד ומוטרד מכל ענייני העולם הזה, ואז הוא לוקח את הסידור ונעמד להתפלל. דווקא התפילה הזאת פועלת בצורה הרבה יותר מכל שאר התפילות. הנקודה הזאת היא נקודה נפלאה ביותר להבנה של עומק התפילה, וזה מסביר לנו בקשר לתפילה עצמה את הכוח שכתוב בגמרא בקשר לתפילת המנחה. אדמו"ר הזקן מסביר על פי זה בקשר לתפילת המנחה: הגמרא אומרת לעולם יהא אדם זהיר בתפילת המנחה, כי אפילו אליהו לא נענה אלא בתפילת המנחה. תפילת המנחה היא תפילה מיוחדת בסיפור של אליהו הנביא. כשהיה כל המלחמה שמה על עבודה זרה, שהיה מי צודק, הבעל ואליהו הנביא אמר להם עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים? והם נעמדו בהר הכרמל, והיה שם ארבע מאות נביאי הבעל מצד אחד, אליהו הנביא מצד שני, והביאו שני פרים ושמו את זה, שתי מזבחות, מזבח לבעל, מזבח לה', ואז אליהו הנביא נעמד שם עם כל הסיפור הנפלא שהתנ"ך מספר לנו. אז כתוב בפסוק, והיה בעלות המנחה, כשהיה שעת המנחה אז אליהו הנביא אמר את התפילה המיוחדת, ענני ה' ענני, וידעו כי ה' הוא אלוקים, ואז האש ירדה, ואז ראו כולם וצעקו ה' הוא האלוקים. ה' הוא אלוקים. המאורע ההיסטורי שקרה בהר הכרמל. שואלת הגמרא: מנחה דווקא, כי זה הזמן שאז יש זהירות מיוחדת, יש עת רצון מיוחד. שואל אדמו"ר הזקן למה מנחה? מה יש במנחה מיוחד שאין בתפילת שחרית? קם בבוקר טרי, הוא ער, עכשיו התעורר, מתפלל תפילה ארוכה יותר ומתפלל בהתלהבות. לא. תפילת ערבית בסוף היום, גם דווקא מנחה. מה יש במנחה? אומר אדמו"ר הזקן: לא, לא, דווקא זה בדיוק הדבר הנפלא שיש במנחה.

24:05 הקושי שבאמצע היום, כשיהודי טרוד ומוטרד בעסקים שלו והוא רץ והוא פה והוא שם והוא נמצא באלף דברים, ואז הוא מפסיק באמצע עסקה, באמצע מרוצה, באמצע טרדה, באמצע התלהבות, ופתאום הוא נותן צעקה, מנחה! מגיע הזמן של התפילה, צריכים להתפלל עכשיו. אז הדבר הזה זה הדבר הכי יקר אצל הקדוש ברוך הוא. הדבר הזה, השבירה הזאת שיהודי כאילו צריך להתנתק, לעזוב בפתע פתאום את כל העסקים שלו, והצעקה הזאת, מנחה, צריכים להתפלל מנחה. זה מעורר תענוג ונחת רוח עצומה למעלה, והמנחה הזאת, התפילה הזאת שדווקא שזה באמצע היום, זה מה שמגיע במקום הכי גבוה תחת כיסא הכבוד, וזה מה שגורם שהקדוש ברוך הוא יענה לתפילות שלנו. אז מה אנחנו לומדים? מה תורת החסידות מלמדת אותנו? שהכוח של התפילה לא נמצא דווקא בתפילות ובכוונות הגבוהות של התפילה. הכוח של התפילה נמצא בתמימות הזאת, וזה שיהודי כמו שהוא ובמצב שהוא ואיך שהוא, ונעמד ועומד פנים אל פנים מול הקדוש ברוך הוא ואומר את המילים של התפילה ומבקש ואומר את המילים שלו, אז התפילה של היהודי הפשוט, עד כמה חשוב ויקר אצל הקדוש ברוך הוא המילים של התפילות האלו ואיך שהם פועלים את הפעולה שלהם. וכאן, כמו שדיברנו, נשאלת השאלה למה אם כך אנחנו לא רואים שאנחנו מתפללים ומיד מקבלים את הברכה בדברים שאנחנו מבקשים? בכלל, בכל הדברים. השאלה העיקרית היא גם כן בקשר לתפילות על הגאולה. אנחנו שמים לב דבר מעניין. תפילת העמידה, אז יש שמונה עשרה ברכות. בפועל יש תשע עשרה ברכות, כי החכמים הוסיפו תפילת ולמלשינים, אז יש תשע עשרה ברכות. שלוש ברכות ראשונות זה ברכות שבח. שלוש ברכות האחרונות הם ברכות הודאה. אז כמה נשארו

26:25 לברכות של בקשות? זה, יש שלוש עשרה תפילות של בקשה. מתוך השלוש עשרה, כמעט חצי זה בקשות על הגאולה. מתחילים להסתכל בבקשות של התפילה, אז תקע בשופר גדול אנחנו מבקשים, תקע בשופר גדול, קיבוץ גלויות, מבקשים את החזרת הסנהדרין, השיבה שופטינו. מבקשים, ככה תפילה אחרי תפילה, יש המון בקשות על הגאולה, והשאלה היא הרי אנחנו מתפללים כבר שנים על גבי שנים, מאות שנים יהודים מתפללים ומבקשים ואומרים את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, מבקשים על הגאולה, מבקשים על בניין ירושלים, מבקשים על החזרת מלכות בית דוד. אני לא רואה שהתפילות נענות. אז מה המטרה של התפילה? איפה אנחנו רואים את התשובה על התפילה? האם אנחנו מתפללים, מתפללים, אבל לא רואים שהקדוש ברוך הוא מקבל את התפילה שלנו? וכאן יש הסבר נפלא מהשל"ה הקדוש. השל"ה הקדוש, רבי ישעיהו הלוי הורוויץ, שהוא היה מגדולי הצדיקים, גדולי המקובלים. הספר שלו התקבל בכל תפוצות ישראל, ספר שני לוחות הברית. הוא היה מגדולי ישראל אחרי האר"י ז"ל, סמוך לתקופת האר"י ז"ל, לפני הבעל שם טוב, והוא כותב בספר שלו, מביא את השאלה הזאת. אז הוא מביא שבעצם כל תפילה פועלת. אין דבר כזה שתפילה לא פועלת. כל תפילה שיהודי מתפלל היא פועלת. הפעולה של התפילה, התפילה עושה רושם למעלה על הקדוש ברוך הוא והיא פועלת בעולם עליון. לפעמים התפילה יורדת לעולם התחתון ואנחנו רואים בעיני בשר את הפעולה הגשמית של התפילה. לפעמים התפילה פועלת בעולם רוחני יותר, אבל התפילה תמיד פועלת פעולה. אין מצב שהתפילה לא פועלת פעולה. בקשר לגאולה אומר דבר נפלא. הוא אומר שכשיהודי מתפלל על הגאולה הוא מביא גאולה לעולם. נכון שאנחנו עדיין לא רואים את הגאולה

28:55 הסופית, אבל הגאולה היא בעצם תהליך, תהליך שמתקדם. הרי הגאולה פעלה בכל העולמות, ובעצם כל העולמות צריכים גאולה, ויש איזה תהליך של גאולה מתמשך. וכל פעם שיהודי מתפלל ומבקש על הגאולה הוא שובר עוד איזושהי מחיצה, עוד איזשהו דבר שמפריע, והוא מביא עוד פרט של גאולה לעולם. כבשה אחת בין שבעים זאבים, אומר השל"ה הקדוש, ומביא את מאמר חז"ל. יהודים נמצאים בגלות, כבשה אחת בין שבעים זאבים, ויהודי מתפלל, יהודי מבקש על הגאולה, אז בזכות זה הקדוש ברוך הוא שומר על יהודים בכל מקום בעולם. אז זה שאנחנו נמצאים בגלות מוקפים עם אויבים מכל צד, והקדוש ברוך הוא שומר עלינו, זה לא מובן מאליו. זה תוצאה של תפילה של יהודי שמבקש מהקדוש ברוך הוא, מבקש על הגאולה. יש ביאור נפלא שכותב החיד"א על התפילה שאנחנו אומרים בעמידה, שאנחנו אומרים: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח וקרנו תרום בישועתך, כי לישועתך קיווינו כל היום." אז השל"ה-- אז החיד"א, רב חיים יוסף דוד אזולאי, שהוא היה מגדולי ישראל לפני מאתיים שנה, היה גר בירושלים, היה תלמיד של אור החיים הקדוש. אז הוא כותב: מה הפירוש, "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי לישועתך קיווינו כל היום"? מה אנחנו אומרים פה בדיוק? בגלל שאנחנו חיכינו לך? אז מה זה? זה הסבר? זה סיבה? איך אנחנו מתרגמים את הנוסח של התפילה הזאת? את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח כי... כי מגיע לנו? כי עשינו משהו? כי-- לא, כי לישועתך קיווינו כל היום. אז הוא אומר דבר נפלא. הוא אומר שאנחנו אומרים פה בתפילה שהסיבה למה הקדוש ברוך הוא צריך להביא את הגאולה לעם ישראל, למה מגיע לנו הגאולה? את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח

31:27 וקרנו תרום בישועתך. אתה יודע למה? כי לישועתך קיווינו כל היום. הוא מביא מדרש שבזכות הקיווי, בגלל זה שיהודים מתפללים, מקווים ומצפים לגאולה, זה עצמו הדבר והסיבה שיביא לנו את השכר שהקדוש ברוך הוא יביא לנו את הגאולה. אז זה הכוח שיש לתפילה של יהודי, שבזכות זה שיהודי מתפלל ומבקש מהקדוש ברוך הוא, זה עצמו הסיבה והכוח שמביא את הגאולה. אני זוכר כשהייתי בחור, בחור צעיר, אני זוכר, היה בשנת תשמ"ו. הרבי אז דיבר כמה וכמה שיחות על החיד"א הזה, על המדרש הזה, וביקש שיפרסמו את זה בכל מקום. היה אז דבר מאוד מעניין שהרבי ביקש שיכתבו. כל אחד ינסה לפרסם לכל הפחות לעוד עשרה אנשים, שיעשו שרשרת של פרסומת. בעולם המודרני של היום יש כבר כל מיני צורות שהיום הדברים עוברים בצורה מהירה ביותר. אז זה היה עוד בזמן בעידן הטלפון, כי היה טלפון עוד לפני הטלפון הסלולרי. אז כל הפרסומות היו בצורות הישנות, מכתבים. הרבי אז ביקש שכל אחד יכתוב עשרה מכתבים לפרסם את העניין הזה. לפרסם את המילים האלה של החידוש של המדרש. הכוח שיש לתקווה, הכוח שיש לתפילה, שכשיהודי מבקש ומתפלל לקדוש ברוך הוא, אז התפילה שלו פועלת. זכיתי להיות בהתוועדות של הרבי בתשמ"ז, שבת פרשת ויגש. זה היה התוועדות נפלאה ושמחה מאוד, מאוד, מאוד מרגשת. בדיוק בימים ההם היה אז תקופה של ניצחון בעניין של ספרים שהיו קשורים לרבי. היה אז משפט קשה בקשר לספרים של הרבי הקודם, ואז היה ניצחון הספרים וזה הביא לשמחה מאוד גדולה בקרב החסידים. אצל הרבי במיוחד הייתה שמחה מאוד, מאוד גדולה שהספרים יחזרו למקומם, וחסידים הגיעו אז מכל העולם והרבי התוועד באותה שבת. הייתה התוועדות מאוד מרוממת, ואני זוכר

33:52 באותה התוועדות הרבי דיבר על זה שאנחנו נמצאים על סף הגאולה, והוא דיבר בהרבה התלהבות והרבה חום והרבה התרגשות על זה שאנחנו צריכים, כל אחד ואחד מאיתנו, לדעת שמשיח כבר נמצא בפתח וזה תלוי בנו בעוד מעשה, בעוד דיבור, בעוד מחשבה. ובין הדברים אני זוכר את הצעקה מעומק הלב שהרבי אמר אז, שאנחנו הרי נמצאים כבר בתקופה שבלשון הגמרא במסכת סנהדרין כלו כל הקיצין, כבר נגמרו, כל ה... כבר נגמרו כל הקיצין, ומשיח כבר צריך להיות פה כבר מזמן. מה קורה פה? כל כך הרבה תורה, מעשים טובים ואלפי שנים שיהודים בגלות, עד מתי? והרבי אז התבטא שבגלל שהגמרא אומרת במסכת יבמות שהקדוש ברוך הוא מתאווה לתפילותיהם של צדיקים, ועמך כולם צדיקים. יהודי מתפלל לקדוש ברוך הוא, בשביל הקדוש ברוך הוא זה תענוג הכי גדול. אז יש לומר, אמר הרבי, שהקדוש ברוך הוא מחכה שעוד יהודי יתפלל ויתחנן ויבקש ויצעק עד מתי מהלב, שהקדוש ברוך הוא יוציא אותנו מהגלות, ועם עוד תפילה אחת מיד הוא בא. זה מילים שזכיתי לשמוע מפי קודשו של הרבי. הכוח שיש לתפילה שלנו לפעול ישועות לכל עם ישראל, זה הכוח של התפילה. אז זה אנחנו צריכים לקחת, לדעת ולהבין שהתפילות שלנו הן יקרות אצל הקדוש ברוך הוא. ואני אסיים עם עוד תורה אחת של הבעל שם טוב בנושא הזה. בהמשך למה שדיברנו גם שבוע שעבר בקשר לתיבה, כשהבעל שם טוב גילה שכל הסיפור של תיבת נח קשור עם תיבות התורה והתפילה. בוא אל התיבה, להיכנס לתיבות התפילה. צוהר תעשה לתיבה, להאיר את התפילה. תפילה עם התלהבות, עם אור. אז הבעל שם טוב, יש תורה על המילים האלה. בהמשך לכל הנושא של התפילה אומר

36:04 הבעל שם טוב, צוהר זה אותן אותיות כמו צרה. הצר זה מילים, אותיות שמתחלפות, אותן אותיות, שלוש אותיות: צרה, צהר, צוהר ורצה. אומר הבעל שם טוב, הרבי הריי"צ מביא במאמרים את התורה הזאת בשם הבעל שם טוב, שהוא אמר שהכוח שיש ליהודי כשהוא מתפלל, רצה זה ה"יהי רצון". זה הרצון של היהודי, שהוא מבקש את הרצון של הקדוש ברוך הוא. כשיהודי מתפלל ומתפלל ומעורר את הרצון העליון, רצון של הקדוש ברוך הוא, על ידי התפילה שלו, אז יש לו את היכולת בתפילה של יהודי פשוט להפוך את הצרה לצוהר, להפוך שהצרה עצמה תתהפך לצוהר. כמו הסיפור של, של איך קראו לו? נחום איש גם זו, שבזכות התפילה שלו, בזכות ה"גם זו לטובה" שלו, התהפך שאותו עפר ששמו לו לתוך הארגז, אז עם העפר הזה הוא הביא לביטול הגזירה, שהצרה עצמה נהפכה לצוהר. אותו דבר אומר הבעל שם טוב: "עת צרה היא ליעקב וממנה", ממנה, מתוך הצרה עצמה תבוא הישועה. אבל איך פועלים את זה? בכוח התפילה. כשיהודי מתפלל לקדוש ברוך הוא, יש לו את היכולת על ידי התפילה שלו להפוך את הצרה לצוהר, שמתוך הצרה עצמו תבוא הצוהר והאור. שהקדוש ברוך הוא יעזור שנזכה באמת לראות איך שכל הצרות שיש בעולם יתהפכו לצוהר, ושיהיה כבר אור, אור במושבותם, שנזכה לאור האמיתי ויתקיים כל מה שאנחנו מבקשים בתפילה כל יום ויום: "את צמח דוד עבדך מהרה תצמיח", והתפילה שמתפללים גם בשבתות: "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים", בגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו, אמן כן יהי רצון.