אהבת ישראל: מבט חדש לדמותו של כל יהודי | הרב אשר פרקש

00:00 היום אנחנו נדבר על המצווה של ואהבת לרעך כמוך, מצוות אהבת ישראל. כולנו יודעים על המצווה הזאת, כולנו שומעים על המצווה הזאת. לא מפסיקים ללמוד, לדבר, לעורר. במיוחד בתקופה שלנו, בתקופה האחרונה, כשאנחנו נמצאים בתקופה שאנחנו רואים בעולם מסביב, ובפרט בארצנו הקדושה, את המצב, שכמה צורך יש לעורר ולדבר ולחזק את הנושא של אהבת ישראל. אז כמובן כולנו שומעים, מדברים על זה. כולנו יודעים מה שרבי עקיבא אמר, שואהבת לרעך כמוך זה כלל גדול בתורה. זה הפסוק של כל התורה כולה. הלל, כולנו יודעים מה שהלל הזקן אמר, שאהבת לרעך כמוך, כמוך זהו כל התורה כולה. יפה, אבל כשמדובר, מגיע לפן המעשי, שמתחילים לחשוב ולהתבונן, אז בעצם אנחנו לא בדיוק מבינים מה התרגום של המילים האלה ואיך אנחנו באמת יכולים, והאם באמת אפשר לקיים את המצווה הזאת במלוא מובן המילה. ואהבת לרעך כמוך. שלוש מילים, כשאנחנו חושבים על הפירוש הפשוט של המילים האלה ומנסים לחשוב על זה מה זה אומר לנו, ואהבת, שתהיה לנו אהבה כנה ואמיתית, אהבה טהורה. לרעך, הכוונה לכל אחד ואחד מעם ישראל בלי יוצא מהכלל. בפירוש הפשוט של לרעך, התורה לא עושה לנו שום הנחות ושום יוצא מהכלל, לאהוב כל יהודי. וכמוך, לא סתם אהבה. אהבה צריכה להיות כמוך, כמו שאתה אוהב את עצמך, כך אתה אמור לאהוב, ואת מי? כל יהודי בכל העולם. יהודי שאתה אף פעם לא מכיר אותו, שאין לך קשר איתו, או יהודי שהוא בכלל לא נמצא בקהילה שלך, לא ברמה שלך, לא בהתנהגות, לא, לא בשום, בשום רמת קשר, בשום מצב, ולמרות זאת מגיעה התורה ואומרת ואהבת לרעך כמוך, כמו שאתה אוהב את עצמך, כך לאהוב כל יהודי. כל אחד

02:25 מבין שכמה שאני אשתדל ואני אנסה לאהוב אנשים מסביבי, אבל אהבה וסוג אהבה שאני אוהב את עצמי זה אהבה אחרת לגמרי. את עצמי אני אוהב כי זה אני בעצמי. זה לא משהו שאני צריך לחשוב על זה, זה לא משהו שאני צריך להתבונן על זה. את עצמי אני אוהב כי עצמי זה העצמי שלי. הבן אדם האחר, כמה שאני אחשוב עליו וכמה שאני אתבונן במעלות שלו, בדברים היפים שיש לו, אבל סוף כל סוף הוא לא עצמי, הוא מישהו אחר. אז איך אפשר לבקש ולדרוש, והתורה דורשת את זה מכל יהודי, ואהבת לרעך כמוך? בעצם השאלה הזאת לא התעוררה בימים האחרונים, למרות שבימים האחרונים יש קושי מיוחד איך אנחנו בעצם מחדירים את זה ומיישמים את זה וחיים את זה. אבל השאלה הזאת היא שאלה כבר של גדולי ישראל, כבר גדולי ישראל הראשונים. אפשר לראות במפרשי התורה, גדולי מפרשי התורה, החומש, הרמב"ן מגדולי הראשונים, ואותו דבר האבן עזרא ועוד מגדולי המפרשים שמתייגעים לנסות לבאר את הפירוש של הפסוק, עד כדי כך שהרמב"ן אומר שקשה להבין איך בעצם אפשר לבקש מבן אדם לקיים את המצווה הזאת במובן הפשוט, ולכן יש באמת כמה וכמה הסברים. אבל אנחנו היום נתמקד על המבט המיוחד, על ההסתכלות המיוחדת שתורת החסידות מגלה לנו בנושא הזה. תורת החסידות פותחת לנו אור חדש, מבט מיוחד, כדי שנוכל בעצם להתחבר אל המצווה הזאת ממקום מאוד עמוק ומאוד פנימי ומאוד כנה. תורת החסידות מגלה לנו שבעצם אהבת ישראל, ואהבת לרעך כמוך, זה הביטוי המעשי של המצווה כבר. זה בעצם כבר האופן איך אנחנו מקיימים את המצווה. יש משהו שהוא קודם לאהבת ישראל, וזה מה שתורת החסידות קוראת אחדות ישראל. אחדות

04:48 ישראל זה השורש לאהבת ישראל. אז בוא נדבר היום על אחדות ישראל. בוא ננסה להבין מה זה אחדות ישראל ולהבין איך ברגע שאנחנו מבינים את הנושא של האחדות ישראל, נוכל להגיע להביא את זה לתוך אהבת ישראל ואיך אנחנו מביאים את זה בחיי היומיום. נפתח בסיפור שאדמו"ר הריי"צ סיפר בשנת ה' אלפים ת"ש. זה היה בשנת ת"ש, זה היה בתחילת מלחמת העולם השנייה. אדמו"ר הריי"צ, רבי יוסף יצחק, הגיע אז ניצול מהשואה, הוא היה ממש בתוך ההפצצות וההפגזות בפולין, בוורשה, והוא ראה בעיניו את החורבן של יהדות אירופה, ובניסים גלויים הצליח להגיע בדרך לא דרך, עד שהוא הגיע לאמריקה באמצע שנת ת"ש. חג השבועות באותה שנה אז הייתה התוועדות, והרי אנחנו יודעים חג השבועות זה יום ההילולה, יום ההסתלקות של הבעל שם טוב. אז הרבי הריי"צ דיבר אז מאוד מאוד חזק בנושא של אהבת ישראל, כפי שגילה אותה מורנו הבעל שם טוב, וסיפר אז בקשר לאחד מגדולי אדמו"רי החסידות, מראשוני הצדיקים, הצדיק המפורסם רבי לוי יצחק מברדיצ'ב. סיפר שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב, הרי הוא, כולנו, מי שקרא יודע שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב ידוע, מפורסם בעולם בתור סנגורם של ישראל. הרב הוא מפורסם בכל העולם בתור צדיק שראה רק טוב בכל יהודי, לימד זכות על כל עם ישראל, וכפי שהרבי מליובאוויטש אמר פעם באחד מהמאמרים בראש השנה בשנת תשמ"ג, אמר הרבי שרבי לוי יצחק מברדיצ'ב הוא צדיק שמפורסם בכל העולמות, לא רק בעולם שלנו, מפורסם בכל העולמות בתור אוהב ישראל ובתור סנגורם של ישראל. סיפר הרבי הריי"צ בהתוועדות של חג השבועות מאיפה קיבל רבי לוי יצחק מברדיצ'ב את הכוח הזה, את הכישרון הזה, את החוש המיוחד הזה לדבר בשבחם

07:51 של ישראל, לדבר בזכותם של ישראל וללמד זכות על כל יהודי בצורה הכל כך מפליאה שהוא עשה את זה. אמר הרבי שבעצם הוא קיבל את זה מהבעל שם טוב. היה תורה, מאמר תורה, דברי תורה שהבעל שם טוב אמר, והמילים של הבעל שם טוב היו על המשנה בפרקי אבות. המשנה אומרת: כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה. הפירוש הפשוט זה כשמדובר על תורה והתורה אין עמה מלאכה. זאת אומרת, בן אדם לומד תורה, אבל הוא לא עובד, הוא לא עושה מלאכה, אז סופה בטלה, הלימוד לא יצליח לו. חייב להיות גם לימוד תורה וגם מלאכה. אבל הבעל שם טוב פירש את זה באופן אחר, והוא אמר שהפירוש הפנימי במשנה הזאת היא: כל תורה שאין עמה מלאכה, מלאכה הכוונה מלאכת אהבת ישראל. כל פסוק בתורה, כל מאמר חז"ל, כל נושא בתורה שאתה לומד. אם אתה לא מוצא בפסוק הזה, בלימוד הזה, בהלכה הזאת, איך ההלכה הזאת מביאה אותנו אל אהבת ישראל, מביאה אותנו לראות יותר, להסתכל על יהודי במבט יותר חיובי, לעשות טובה ליהודי עם כל הלב, אז אם התורה הזאת לא מביאה אותך לאהבת ישראל, סופה בטלה. התורה הזאת אין לה קיום. ר' לוי יצחק מברדיצ'ב בצעירותו שמע את המילים האלה וזה פעל עליו לכל החיים. עם התורה הזאת הוא בעצם חי כל החיים שלו, וזה מה שהביא אותו אל לפתח את הדרך כל כך מיוחדת וכל כך נפלאה שבכל מצב ובכל אופן, ואיך שהוא ראה יהודי, גם את היהודי הכי ירוד, יהודי שהגיע לשפלות, למצבים הכי גרועים בתורה ומצוות, הוא תמיד הצליח להפוך את ההסתכלות ולהסתכל באופן חיובי, ללמד זכות על היהודי ולעורר בשבחם של ישראל, וזה קרה

10:08 בזכות התורה הזאת. הבעל שם טוב גילה את הנושא של אהבת ישראל. באותה שיחה אמר הרבי הריי"צ בשם אדמו"ר הזקן, בעל התניא, רבי שניאור זלמן, האלטער רבי, אמר שכשיהודי אומר פרק תהילים והוא מזכיר את שמו של הברדיצ'ובר, של ר' לוי יצחק מברדיצ'ב, אז הוא מעורר למעלה בהיכל הזכות, וזה משפיע לו ולכל בני ביתו כל מה שהוא צריך בגשמיות וברוחניות. בהמשך לאותו דבר, לאותו, לאותו סיפור סיפר גם כן הרבי הריי"צ סיפור נפלא, וזה קרה עם התלמיד של הבעל שם טוב, וזה שהמשיך את דרכו, ממלא מקומו, הרב המגיד ממזריטש. והסיפור היה ככה. המגיד ממזריטש, פעם היה נהוג שהוא היה יושב בחדרו, לומד תורה בלילה, ובחוץ אז מהתלמידים שהיו נקראים החבריא קדישא, זאת אומרת הקבוצה של התלמידים היותר מקורבים, צדיקים, גאונים וקדושים שהיו בחברת הרב המגיד. אז היה כל לילה אחד מהתלמידים שהיה יושב בחוץ ושומר על הדלת. אם הרבי יצטרך משהו, אם הרבי יבקש משהו. כידוע שהרב המגיד היה לו קושי בהליכה, סבל מאיזה נושא בבריאות הגוף ברגליים והיו צריכים לעזור בכמה דברים. אז היה תמיד, תמיד כל לילה אחד מהתלמידים שהיה עומד בחוץ ושומר על הדלת. ולילה אחד עמד מאחורי הדלת, בחוץ, בחצר, הצדיק המפורסם הרבי ר' אלימלך מליז'נסק, שהוא היה מגדולי התלמידים של הרב המגיד ממזריטש, והוא ישב בחוץ כל הלילה, ובאמצע הלילה אחרי חצות פתאום הוא שומע תנועה. הוא נבהל, הוא קם, ואז הוא פתח את הדלת והרב המגיד ממזריטש ביקש ממנו להיכנס ואומר לו: תשמע, מילך, כך הוא קרא לו, אלימלך. זה היה שמו של הרב ר' אלימלך מליז'נסק והיה קורא לו מילך. תשמע, מילך, מה אומרים בישיבה של מעלה? מה אומרים במתיבתא דרקיעא?

12:45 אומרים שם שמצוות אהבת ישראל זה לאהוב רשע גמור כמו שאוהבים צדיק גמור. המילים האלה עשו מהפכה גדולה, וכפי שהסיפור ממשיך, שלמחרת ר' אלימלך היה מאוד נפעם מכל המחזה וסיפר את זה לחברים שלו, תלמידי המגיד, ואז הם פעלו, עשו מאוד. בהמשך היה סיפור של יהודי שנכנס לבית כנסת, יהודי שהיה מאוד מאוד רחוק מתורה ומצוות, והוא היה לועג, היה יושב שם ולועג להם, צחק מהם, לעג מכל העניין של תורה ומצוות ואמונה, והם במקום להתרגז עליו או לענות לו, אז להפך, הם התפללו מעומק הלב. אחרי כל מה שהם שמעו מהרב המגיד ממזריטש, והתנהגו אליו באהבה עצומה עד שהיהודי הזה נשבר ונהיה אצלו התעוררות תשובה, התהפך מן הקצה לקצה. אז מה באמת הסוד של אהבת ישראל שתורת החסידות מגלה לנו? ועל זה מגיע אדמו"ר הזקן בספר התניא בפרק ל"ב, הלב של התניא, ונותן לנו את ההסבר הנפלא של אחדות ישראל, שזה בעצם השורש והסיבה לאהבת ישראל, והוא מסביר לנו כזה דבר. מאיפה נובעת אהבת ישראל שיהודי יכול לאהוב? כמו ששאלנו, איך אפשר לאהוב כל יהודי, מהיהודי הכי גדול ליהודי הכי קטן, והיהודי הכי קדוש ליהודי הכי פשוט, והיהודי הכי צדיק ליהודי הכי רשע, ולאהוב אותו, לא סתם לאהוב אותו, אלא כמוך, כמו אהבה עצמית. אז כאן הוא מגיע ואומר שאנחנו צריכים להבין שהשורש של אהבת ישראל נובע מהנשמה הטהורה שיש לכל יהודי. אם אנחנו יודעים מהי המתנה הנפלאה והגדולה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו, מה בעצם המהות העצמית והפנימית שלנו, מי זה? מה זה יהודי? כשיהודי יודע ומקבל את ההכרה האמיתית, מה זה יהודי? מה זה באמת העצמי, האני העצמי שלי הכי עמוק. אז אנחנו יכולים להגיע

15:11 לאהבת ישראל הכי עמוקה. מסביר אדמו"ר הזקן בתניא: הרי כל יהודי יש לו נשמה, והנשמה של היהודי היא חלק אלוקה ממעל ממש. הנשמה של כל יהודי ויהודי היא חלק כביכול מהקדוש ברוך הוא, וזה יוצא ששורש של כל נשמות עם ישראל זה מהשם אחד. הקדוש ברוך הוא נקרא השם אחד. שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד. כל הנשמות באות מאותו שורש, מהשם אחד. אז יוצא שבעצם כל נשמות עם ישראל, כפי שהם נמצאים בשורש שלהם כביכול אצל הקדוש ברוך הוא, אז כל נשמות ישראל הם בעצם נקודה אחת, עצם אחד, מהות אחת, שזה חלק אלוקה ממעל ממש. אחר כך משם אז הנשמה יורדת לעולם, וזה מתפצל לשישים ריבוא נשמות, נשמות ישראל בכל גופים נפרדים. אבל הפירוד שיש בין יהודי ליהודי זה רק מצד הגוף, אבל מצד הנשמה בעצם כולנו דבר אחד. אב אחד לכולנה. יש לנו אבא אחד, הנשמות שלנו מגיעות משורש אחד, ממציאות אחת. אז כשיהודי מגיע להכרה הזאת שבמהות שלנו אנחנו בעצם דבר אחד, אז זה עוזר לו שיוכל להיות אצלו אהבה אמיתית, אהבה עצמית, אהבה כמוך ממש כפשוטו. מה זאת אומרת כמוך ממש? בדרך כלל כשמדברים על אהבה, אז יש הרי שני סוגים של אהבה. יש אהבה שמדברים בדרך כלל, שזה אהבה של שני אנשים שאחד אוהב את השני בגלל המעלות המיוחדות שיש לשני. לפעמים אני אוהב מישהו בגלל שהוא חכם. אני מאוד מתחבר אליו. אני אוהב את החוכמה שלו, או אנחנו לפעמים מתחברים עם מישהו בגלל שאנחנו אוהבים את המידות הטובות שיש לו. לפעמים האהבה היא יותר גשמית, יותר חומרנית. אני אוהב את השני בגלל הדברים החיצוניים שיש לו, עניינים של כסף, עניינים

17:30 של כוח, עניינים של יופי, וזה דברים חיצוניים שמעוררים אצלי את הקשר ואת האהבה. אבל כמו שנאמר בפרקי אבות, האהבה הזאת נקראת אהבה תלויה בדבר. אהבה שבנויה על משהו שכלי, על משהו של הסבר וטעם, זה אהבה. היא לא יכולה להיות אהבה עצמית. זה אהבה שבאה מצד השכל, מצד המעלות. כלומר, אני לא אוהב את השני, אני לא אוהב אותך. אני אוהב את השכל שלך. אם אתה חכם גדול, אני אוהב חוכמה, ובגלל שאתה איש של חוכמה, אני אוהב אותך. אני אוהב את החוכמה שלך. אני אוהב את טוב הלב שלך. אני אוהב את הדברים היותר חיצוניים שיש לך, כסף וזהב וכולי. אבל אותך, את העצמיות שלך אני לא אוהב, אין לי שום קשר, וממילא גם כן אהבה ממני גם כן לא נובעת מעצמיות שלי. האהבה נובעת, נובעת ממקום חיצוני. השכל שלי מתחבר עם השכל שלך. המידות שלי מתחברות עם המידות שלך. הדברים שיש לי אני מחבר אותם לדברים שלך, אבל אני בעצמי נשארתי מחוץ לאהבה הזאת. כשמדברים אבל אהבה כמו אהבה של משפחה, אהבת אחים, אהבה של אב לבנו, אהבה מהסוג הזה היא בעצם אהבה שמגיעה מהמקום הכי עמוק. זה לא שאני אוהב מה שיש לך, זה לא שאני אוהב מה אתה נותן לי. האהבה שיש בין הורים וילדים זה כי אנחנו מציאות אחת. אך עצמי ובשרי אתה. אנחנו בעצם מהות אחת, עצם אחד, מהות אחת, ובמילא האהבה הזאת היא לא תלויה בדבר. היא אהבה שלא בנויה על משהו חיצוני, ובמילא גם כן שום דבר לא יכול לשבור את זה. זה אהבה של עצם אחד, חלק אחד. במילא זה העצמי שלי, כי זה אני בעצמי. אז כמו שאני אוהב

19:33 את עצמי, לא בגלל שאני אוהב את השכל שלי, אני אוהב את המידות שלי, אני אוהב את הרגשות שלי, אני אוהב איך שאני נראה, אלא אני אוהב את עצמי. זה העצמי בלי שום הסברים. זה עצם המציאות שלי. אז אני אוהב אותך בגלל העצמי שלך. אז האהבה היא בעצם אהבה אמיתית, אהבה שאינה תלויה בדבר. מגיעה התורה ואומרת: ואהבת לרעך כמוך. זאת אומרת, כשיהודי מתבונן שהמהות העצמית שלי זה לא הגוף ולא ענייני הגוף ולא הדברים החיצוניים של הגוף שלי, המציאות האמיתית שלי זה הנשמה, החלק אלוקה ממעל ממש. והרי הנשמה הזאת היא חלק אחד, בדיוק כמו הנשמה שלך וכל יהודי, מגדול ועד קטן. היהודי הכי קדוש והכי נעלה והכי מרומם, הכי צדיק, הוא לא פחות ולא יותר מיהודי. מצד הנשמה הוא חלק אלוקה ממעל ממש. אותו דבר היהודי הכי פשוט והכי ירוד והכי שפל. אז גם כשהוא נמצא בבחינת מקום-- במקום, בהתנהגות הכי שפלה, זה קשור עם ההתנהגות שלו, עם הדברים שהוא עושה. אבל בעצם המהות שלו הוא יהודי, הוא חלק אלוקה ממעל ממש. אז זה התורה אומרת לנו: כמוך. אחדות ישראל. כשהיהודי יודע שבעצם אנחנו כולנו דבר אחד, המהות שלנו היא בעצם דבר אחד, אז כשאנחנו מאוחדים מהמקום הכי עמוק של האחדות, אז אתה יכול לאהוב את הרשע גמור בדיוק כמו הצדיק גמור. אתה יכול לאהוב כל יהודי בגלל עצם המציאות של יהודי בעצם. מה שאמרנו עכשיו זה לא חידוש של תורת החסידות. כבר בתלמוד ירושלמי במסכת נדרים, אז הגמרא אומרת את זה, שמה זה אהבת ישראל. אומרת הגמרא: כמו בן אדם שיש לו שתי ידיים, אז הוא לא יגיד יד זו תיתן מכה

21:39 ליד השנייה. שתי ידיים, אז הוא ילך מכות, יד אחת עם יד שנייה? זה לא שייך. למה? כי זה שתי ידיים של גוף אחד, אומר הירושלמי. ככה זה אצל יהודי. יהודי אחד עם יהודי שני. הוא מרגיש שכולנו חלק מגוף אחד. אז בעצם כבר כתוב בתלמוד ירושלמי שזה בעצם האחדות הזאת, שכולנו חלק מגוף אחד. זה מה שעם ישראל זה כמו גוף אחד גדול. אז יש יד ימין, יש יד שמאל, יש ראש, יש רגל, וגם זה מוסבר בתורת החסידות בהרחבה, שיש את ההסתכלות הזאת על אהבת ישראל: להסתכל יהודי אחד על השני כמו גוף אחד גדול. יש יהודים שהם נקראים ראש, אנשים של תורה, ראשיכם שבטיכם בפסוק. יש יהודים שהם בבחינת רגל, חוטב עציך ושואב מימיך, כמו שכתוב בפרשת ניצבים. מגיעה התורה ואומרת: כולנו דבר אחד. עם ישראל זה גוף אחד גדול. אז כמו שבגוף, אז אתה לא תגיד אני יותר נעלה ממך, יותר נמוך ממך, יותר גבוה. בעצם, כמו שהרגל צריך להגיע אל הראש, הראש גם צריך להגיע לרגל. כל אחד משלים אחד את השני. כל איבר באיברי האדם משלימים אחד את השני. אבל זה בדיוק הנקודה של העומק שתורת החסידות נותנת בזה. כי כשאנחנו מדברים על גוף אחד, אז גם כן מדגישים את ההבדלים. יש יד, יש רגל, יש ראש, יש עיניים, וזה אומר שעם ישראל בעצם מחולק, וזה נכון וזה אמיתי. יש הרבה סוגים בעם ישראל. יש יהודים שהם בבחינת ראשיכם, יש יהודים שהם בבחינת רגל, יש יהודים שהם יותר מתייחדים בנקודה אחת. יש יהודים שמתייחדים בנושא אחר, וביחד כולנו, כל עם ישראל, גוף אחד ומשלימים אחד את השני, שזה בעצם אהבת ישראל

23:32 גדולה. אבל הנקודה שאדמו"ר הזקן מלמד אותנו בתניא מגלה עומק עוד יותר, כי זה לא רק מדובר על חלקים שונים של גוף אחד, אלא בעצם מדובר פה על עצם אחד. כשאנחנו מסתכלים על כל עם ישראל, כפי שכולנו מושרשים בשורש הכי עליון בה' אחד, שמה אתה לא יכול להגיד ראש, גוף, רגל. יש תלמידי חכמים, יושבי אוהל, בעלי עסק, אנשים פשוטים. שמה בעצם יש נקודה אחת, שמה זה חלק אלוקא ממעל ממש. וזה מה שהבעל שם טוב ותורת החסידות מלמדים אותנו, שכשאנחנו מסתכלים על עצמנו אז אנחנו נראה את עצמנו לא מהמקום הגופני החיצוני, אלא נסתכל על עצמנו מהמקום הכי עמוק של חלק אלוקא ממעל ממש. מה אני עצמי שלי, יהודי? אני יהודי ואתה יהודי. אז כל יהודי מעצם היותו יהודי חלק אלוקא ממעל ממש. אז אנחנו אחים ממש, מציאות אחת, ולכן אהבה היא אהבה מהותית. אז זה בעצם הנושא של אחדות ישראל. כשאנחנו מבינים את זה, אז אפשר להגיע לאהבת ישראל. עכשיו מגיע התור של לאהוב. לאהוב את היהודי. אני אוהב אותך ולכן אני מתייחס אליך בכבוד ולכן אני אעשה לך טובה. אני אעשה את זה עם אהבה, עם רגש, עם כל העונג. זה כבר הביטוי של אהבת ישראל, וזה בעצם עונה על עוד שאלה שנשאלת, שלכאורה, אחרי שאנחנו מסבירים תורת החסידות מגלה את הנושא של אחדות ישראל, אז נשאלת השאלה: אז למה בתורה כתוב "ואהבת לרעך כמוך"? למה לא כתוב בתורה "תתאחד עם רעך כמוך"? אחדות ישראל. למה התורה אומרת, אם ככה, "ואהבת"? בעצם, כשאנחנו חושבים על זה, אהבה זה רמה הרבה יותר נמוכה מאחדות. המילה אהבה אומרת לפעמים הפוך מהאחדות. אחדות פירושו שאנחנו בעצם דבר

25:48 אחד. אהבה אומר שיש פה שני אנשים, יש את האני ואתה, ואני אוהב אותך. כן, קשה להגיד עם עצמי המילה אהבה, זה לא בדיוק המילה נכונה. אם מדברים על העצמי, אז העצמי זה עצמי, זה אחד. אהבה זה למישהו אחר, להתייחס אליו באהבה, לאהוב אותו. אז בעצם אהבה זה מבטא שיש פה שני אנשים ואחד אוהב את השני. אז למה התורה לא אומרת משהו יותר עמוק? להתאחד, לא רק לאהוב. עוד יותר, לאהוב זה רגש. אהבה זה רגש. רגש בלב זה הרגשה. אני אוהב אותך. זה סוג של רגש. אחדות, אמרנו, זה לא רגש, זה הרבה יותר מזה. אחדות זה שבעצם אנחנו אחד. זה לא נושא שקשור עם רגש. מה אני מרגיש? איך אני מרגיש? אנחנו דבר אחד מעצם מציאותנו. אז למה התורה אומרת "ואהבת"? וכאן הרבי אומר דבר נפלא. בתורה אנחנו רואים שתי נקודות. דבר אחד אנחנו רואים במצוות התורה: אז המצוות קשורות עם החלק היותר מעשי. הרבה מצוות בתורה יש להם את החלק היותר... הרעיון שמאחורי זה. המצווה היא המציאות, מה אנחנו אמורים לעשות. התורה מצווה עלינו מה לעשות. השורש, שזה הרעיון שעומד מאחורי זה, אז זה לא הציווי של התורה. זה משהו שיהודי צריך לעבוד על עצמו, להגיע לשורש העניין. נביא דוגמה. דוגמה אחת בנושא של תפילה. מצוות התפילה. יש כמה דעות מה זה מצוות התפילה, אבל אם אנחנו נגיד מצוות התפילה בשיטת הרמב"ם, שתפילה זה מדאורייתא, מה בדיוק מצוות התפילה? אז הרעיון שמאחורי מצוות התפילה זה שיהודי צריך לדעת שהכל זה של הקדוש ברוך הוא, ולכן כל דבר אני מבקש ממנו. יש את הרעיון, עבודה שבלב, החיבור של יהודי עם הקדוש ברוך הוא. אבל המצווה

28:00 של תפילה זה לדבר, לשוחח, לומר, להתפלל. זה המצווה של תפילה. יהודי צריך להגיד בפה ולבטא את המילים של התפילה, ובזה מקיימים מצוות התפילה. ואותו דבר אנחנו יכולים למצוא המון מצוות ב-ב-באופן הזה, וזה מסביר לנו גם פה בנגיעה לאהבת ישראל. ה-- השורש של אהבת ישראל זה האחדות. זה בעצם ה-המקור, זה בעצם השורש לעניין. אבל אהבת ישראל עצמה זה בפועל, זה לאהוב, לקרב ולהתנהג בהתנהגות של אהבה, שזה המצווה. וכאן אבל הרבי הוסיף עוד נקודה נפלאה שאנחנו יכולים ללמוד מזה משהו מאוד מאוד חשוב בחיי היומיום. שזה לפעמים אחדות ישראל יכולה, אם אנחנו נשארים רק עם האחדות, אה, אז יכול להיות טעות חמורה בקיום מצוות אהבת ישראל. ברגע שאני מרגיש את ה"כמוך" בלי ה"ואהבת", יש את האחדות, כולנו עצם אחד, כולנו דבר אחד, אבא אחד, מהות אחת, חלק אלוקא ממעל. אז לפעמים יהודי דווקא בגלל האחדות הזאת שממש דבר אחד, אז אנחנו רואים במציאות שלפעמים בן אדם עם עצמו הוא לא כל כך שומר על עצמו, לא כל כך אכפת לו, לא כל כך, אה, כן? עם עצמי אני יכול לוותר, עם עצמי לא צריך כל מיני דברים. יש אנשים שהם יותר סגפנים, יש אנשים ש-- הם גם עובדים את השם בצורות מסוימות והשני לא נמצא ברמה שלי. אבל בגלל שאנחנו אחד, אנחנו חלק אחד, גוף אחד, מציאות אחד, זה לפעמים קורה שאני רוצה לאהוב את השני באופן איך שאני אוהב את עצמי, אחד. אז אם מעצמי אני דורש דרישות חמורות ביותר, אז גם מהשני אדרוש דרישות חמורות. אם אני אין לי צורך בדברים מסוימים, אז גם לשני אין לו צורך, הרי אנחנו דבר אחד. אז כאן מגיעה התורה

30:09 ואומרת לא, לא, לא, לא, קיום המצווה זה ה"ואהבת", זה לא-- השורש והסיבה זה האחדות. אבל בפועל, ביומיום אתה צריך לדעת שהשני הוא לא אתה, והשני יש לו את הצרכים שלו, את הרמה שלו, את המקום איפה שהוא נמצא. זה יכול להיות בדברים גשמיים וזה יכול להיות גם בדברים רוחניים. יכול להיות שהיהודי הזה עדיין לא מודע מהדברים שאתה מודע בהם, הוא לא התחנך בחינוך שאתה התחנכת, אין לו עדיין את הכלים שיש לך בכל מיני רמות וכמובן בדברים הגשמיים. יכול להיות שהרצונות הם אחרים, אז כשאתה מגיע לקיים "ואהבת לרעך כמוך", אז שיהיה אהבה. מה השני צריך, איך השני צריך, להסתכל על השני בצרכים שלו, מהעולם שלו, להגיע אליו מהרמה שלו ואז באמת תכבד אותו ותתייחס אליו ותשפיע לו ותיתן לו לפי מה שבאמת השני צריך. וזה ההסבר הנפלא, אה, לדעת איך אנחנו מביאים את המצווה של "ואהבת לרעך כמוך" לחיי היומיום. איך אנחנו אמורים להסתכל על כל יהודי ויהודי שנמצא בעולם, לא משנה מהי ההתנהגות שלו, "ואהבת לרעך כמוך", אהבה עצמית, אהבה מהותית שבעצם כולנו דבר אחד. ויחד עם זה "ואהבת", קשר של אהבה, קשר של חיבה, קשר של כבוד ועל ידי זה שאנחנו נעבוד על עצמנו, נתייגע ונעורר את אהבת ישראל האמיתית, ובימינו אלו בפרט, כן, נגיע לאהבה אמיתית וכנה. להסתכל על כל יהודי מעבר להתנהגות שלו, מעבר למה שנראה כלפי חוץ, אלא להסתכל במבט ישר ועמוק לתוך העצמיות שלו, לתוך הנשמה שלו, לתוך החלק אלוקא ממעל ממש שנמצא בו. אז באמת נוכל להביא את האהבה האמיתית, את האחדות האמיתית שיש בעם ישראל, וזה יהיה ההכנה הקרובה, שחכמינו אומרים לנו שאהבת ישראל היא זאת שתביא את הגואל,

32:20 שנזכה במהרה בימינו לגאולה האמיתית והשלמה וכל עם ישראל עם אחד, גוי אחד בארץ. נביא את הגאולה השלמה בארץ הקודש, שזה יהיה במהרה בימינו, אמן כן יהי רצון.