אגרת הקודש פרק ט"ז

00:00 דובר 1 טוב, אנחנו נלמד היום את איגרת הקודש ט"ז. איגרת נפלאה, קצרה מאוד, קלה מאוד ונפלאה מאוד. אני רוצה לציין ש... אני חושב שלא, לא כולם פה בטח יודעות שיש בחב"ד, מדובר תמיד, בכל הדורות בחב"ד דיברו, מאז אדמו"ר הזקן. היו חסידים שהיו קוראים להם משכילים, משכילים, והיו חסידים שהיו קוראים להם עובדים, עובדים, עובד. מה ההבדל בין משכיל למשכיל לעובד?

00:38 דובר 2 לומד תורה למתפלל.

00:40 דובר 1 כן, מדובר משכיל בחסידות.

00:42 דובר 2 אה.

00:44 דובר 1 ועובד ודאי שבחסידות. ויש כאלה שהם לומדים את מאמרי החסידות, זה מאוד מעניין אותם. ההבנה, ההשכלה, זה מרתק אותו, ה... איך זה עובד, כוחות הנפש, החוכמה שבזה, העמקות תופסת את הבן אדם והוא פשוט נדבק בזה ולא יכול להתנתק.

01:08 דובר 2 אלה המשכילים?

01:08 דובר 1 זה המשכילים. והעובדים זה אלה שלא כל כך מעניין אותו ההשכלה. מה, מה אני עושה עם זה? איך, איך אני מוריד את זה לחיים? איך, איך, איך אני עובד עם זה? איך, איך, איך אני מתחבר לדברים?

01:23 דובר 2 זה עם הארץ.

01:26 דובר 1 זה לא עם הארץ בדיוק. זה... אז היה הרבה דיונים בהתוועדויות בתקופת אדמו"ר הזקן. אז זה... היו, היו מתוועדים. מה יותר נעלה, מה יותר חשוב, מה הרבי יותר רוצה? האם יותר חשוב עניין של השכלה, של להיות... לדעת מה החסידות אומרת, להתחבר לעומק של החסידות או לעשות מה שצריך.

01:49 דובר 2 מה שמתאים לכל אחד.

01:51 דובר 1 אז, אז בסופו של דבר נפסק להלכה, זה לא רק בסופו של דבר. בסופו של דבר תמיד היה ברור שהחסידות, איך דיברנו, אמרנו פה לא מזמן שהחסידות היא לא ביאור על קבלה. כן, אנשים חושבים שתורת הקבלה, תורת הסוד היא תורה מאוד קשה, מאוד עמוקה. אז אדמו"ר הזקן עשה את תורת החסידות, שאפשר להבין קצת יותר מה שכתוב בקבלה. זה לא נכון. תורת החסידות לא מדברת על העולמות העליונים. תורת החסידות מדברת עלינו, על העולם הזה. מה צריך לעשות. רק שתורת החסידות לוקחת, מביאה הרבה פעמים מושגים עמוקים בקבלה, אבל לא בשביל להסביר את המושגים האלה, אלא כדי להשתמש, להסביר לנו מה אנחנו צריכים לעשות. בהקשר לזה מספרים שאצל אדמו"ר הזקן, שהיו לו שתי פלוגות של חסידים, משכילים ועובדים, אז המשכילים היו, היו לומדים את התניא עד פרק מ'. והעובדים, האנשים הפשוטים, הם היו לומדים את התניא עד הסוף. אז זה לא ש... ברור שגם אלו שלמדו כביכול רק עד פרק מ', ודאי שהם גם הם למדו את התניא עד הסוף, אבל הם חיו עם העניין שמדובר עד פרק מ', שזה יותר ה"מה" וה"איך". מפרק מ"א, איפה שמתחילים, מתחילים לדבר יותר על... אדמו"ר הזקן מתאר בסוף של התניא.

03:34 דובר 2 למה הם לא למדו יותר?

03:34 דובר 1 מה?

03:35 דובר 2 למה הם לא למדו יותר?

03:36 דובר 1 אז זה מה שאני אומר, שהעשרה הפרקים האחרונים של התניא הם איך מקיימים את המצוות עם חיות, עם התלהבות, עם אהבה ויראה. אז נכון שגם שם יש השכלה עמוקה, אבל שם באמת העיקר זה הלב. לא איך לקיים את המצוות או להבין עניינים נעלים, אלא העיקר זה איך להפעיל את הלב, לקיים את המצוות בחיות, בהתלהבות, באהבה ויראה באופן כזה, בהתבוננות כזאת. אז, אה, אז, אה, דווקא האנשים הפשוטים, דווקא הם לא נעצרו כביכול בשלב הראשון.

04:13 דובר 2 את החומר הנלמד.

04:14 דובר 1 אה?

04:15 דובר 2 יישום את החומר הנלמד.

04:16 דובר 1 כן, יישום החומר הנלמד בדיוק. אז למה אני אומר את זה? כי זה פה מאוד מודגש. האיגרת הקודמת שלמדנו שבוע שעבר כמדומני, איגרת, אה, לפני שבועיים. איגרת ט"ו, זה היה להסביר את העניין של ספירות. מה, עניין מאוד עמוק, וכתוב "דע את אלוקי אביך ועבדהו בלב שלם", וזה... לדעת את העניינים הרוחניים זו מצווה גדולה ונישאה וזה מאוד חשוב וזה עיקר כל התורה. זה הרבה דברים נפלאים נאמרו על זה. כן, אבל זה עניין יותר של השכלה. אז הוא יודע איך, איך הספירות, איך הן עובדות ומה הן עושות ואיך זה מתבטא. זה עניין של... איגרת הקודש שלנו, איגרת הקודש ט"ז, איגרת מאוד קלה, מאוד פשוטה. מתעסק בעניינים פשוטים, גשמיים, של צדקה, של כסף, שצריך פשוט לתת כסף, צריך לתת צדקה לעניים. העניינים הכי פשוטים שאפשר, ונראה בפנים שאיגרת פשוט מרגשת, נפלאה. זה יותר האיגר... יותר הקטע של עובדים יותר. אז בואו נסתכל בפנים. "אהוביי, אחיי ורעיי אשר כנפשי". יש מקומות, כמה מקומות בודדים בתניא, שאדמו"ר הזקן לא מתייחס סתם ככה לאנשי שלומנו, אלא אהוביי, אחיי ורעיי אשר כנפשי. זה... הרבי, זה קורא לאותה הקהילה שאליה הוא כותב את האיגרת, המכתב הזה, שהוא גם אוהב אותם, הוא מרגיש כמו אחים ורעים שלו, ועד כדי כך שהוא מרגיש אותם כאילו הם הנפש שלו. אל תחשבו שאני עכשיו מפיל עליכם תיק בגלל שאני חושב שככה צריך לעשות, אז תעשו. לא, אני אומר לכם את זה כי, כי, כי ככה אני מרגיש. הנה. "לא נעלם ממני צוק העתים אשר נתדלדלה הפרנסה" אצלכם בקהילה שלכם, "ובפרט הידועים לי ממחניכם". אדמו"ר הזקן היה מכיר את כל החסידים ממש אחד אחד.

06:32 דובר 1 גם הרבי שלנו גם כן. "אשר מטה ידם" אין להם פרנסה, "עד כדי כך שזה בלי שום משען ומשענה". זאת אומרת הבעל לא עובד, האישה לא עובדת ואין להם שום דבר להישען עליהם, להישען עליו. אין להם שום מקור הכנסה, ועד כדי כך עוד יותר מזה, שהם ממש לווים ואוכלים. אז אם אדם הוא לווה, זאת אומרת לא רק שאין לו עכשיו פרנסה, גם אין לו חסכונות מקודם, אחרת הוא לא היה צריך ללוות. ויכול להיות שאדם בסדר, אין לו מספיק כסף אז הוא לווה. אבל בשביל מה הוא לווה? הוא לווה כי הוא רוצה לעשות כל מיני דברים שהוא רוצה לעשות, אבל פה הוא מדבר על לווים ואוכלים, שהם לווים כסף. זאת אומרת, אין להם לא עכשיו ולא מקודם, ובשביל מה הם לווים? בגלל שאין להם מה לאכול. "ה' ירחם עליהם וירחיב להם בצר בקרוב. ועם כל זה", אומר אדמו"ר הזקן, אני מכיר אתכם ואני אוהב אתכם ויודע את המצב שלכם, ומפרט את המצב שלהם, ועם כל זה "לא טוב הם עושים לנפשם לפי הנשמע". מה, מה הם לא עושים טוב לעצמם, לנפשם? "אשר קפצו ידם הפתוחה מעודם עד היום הזה" שכל השנים הם היו נותנים "ליתן ביד מלאה ועין יפה לכל הצטרכות ההכרחיים לדי מחסורי האביונים נקיים". אז אדמו"ר הזקן, מהשורות הראשונות כבר מובן שהוא כותב את המכתב הזה לאיזושהי עיירה שהמצב של הפרנסה שם היה איום ונורא, וכותב להם הרבי שלמרות הכול אתם צריכים להמשיך לתת צדקה. למרות שאין לכם ממה לחיות ואתם ממש לווים ואוכלים ואין לכם על מה להישען, צדקה צריך לתת. ולא רק צריך לתת, אלא כמו שנתתם קודם. לכל הצטרכות ההכרחיים לדי

09:01 דובר 1 מחסורי האביונים נקיים. הרבי מעיר שאביונים נקיים זה לשון כזאתי... מה זה? מה הוא רוצה לומר פה? הרבי אומר שאולי הכוונה ש... על... איך אומרים, אה, יש בלשון בגמרא נקי מנכסיו. האדם הזה נקי מנכסיו, אבל יש אדם שהוא סתם עני, עני הוא לא אביון. רש"י כותב שאביון זה אחד שיש-- יותר גרוע מעני. מדוע?

09:33 דובר 5 שהיה לו ועכשיו אין לו? היה לו ועכשיו אין לו, היה עשיר וירד מנכסיו?

09:38 דובר 1 לא, לא. אביון זה בא מהמילה תאב, תאב לכל דבר. אין לו כלום. עני, אין לו כסף אז אין לו כסף, אבל אביון זה אחד לא רק שאין, עד כדי כך אין לו, לא משנה מה תיתן לו, הוא-הוא-הוא

09:53 דובר 5 זה לא יספיק.

09:56 דובר 1 אדם שיש לו קצת-- הוא עני, אבל משהו יש לו. אתה תיתן לו משהו, איזו מתנה קטנה, חמש אגורות, עשר אגורות, הוא לא... אה?

10:07 דובר 5 זה יספק אותו.

10:08 דובר 1 לא, הוא לא רוצה, הוא לא צריך. הוא לא... מה-מה-מה אתה עושה צחוק? מה אתה נותן לי שקל? כן.

10:16 דובר 5 לאביון.

10:18 דובר 1 לא, הפוך. אדם שהוא עני

10:21 דובר 5 אוקיי.

10:21 דובר 1 כשנותנים לו משהו קטן הוא מזלזל בזה.

10:25 דובר 5 באמת.

10:26 דובר 1 יש הרבה פעמים שנותנים לעני ברחוב עשר אגורות, הוא זורק לך בפרצוף.

10:32 דובר 5 בירושלים. ירדנו מהאוטובוס, מישהו חיכה וכאילו, ונתנו לו כאילו מהעודף שהיה של האוטובוס.

10:40 דובר 1 מה, אתה לא מתבייש? זה מה שאתה נותן לי?

10:43 דובר 5 כי הוא רצה שמישהו ייתן לו.

10:46 דובר 1 כן.

10:46 דובר 5 הייתה אגורה.

10:48 דובר 1 אז זה נקרא עני. באמת אין לו, אבל-אבל כזה סכום זה... עשה ממני צחוק. אביון זה אחד כזה שגם אם אתה נותן לו עשר אגורות, זה תודה רבה על זה. זאת אומרת, הוא כל כך אין לו, שגם דברים שאחרים מזלזלים, גם אפילו לזה הוא תאב, לכל דבר.

11:06 דובר 5 עכשיו זה גם בגלל שבקטנה לפעמים השקל שיש לך זה יספיק לך לצדקה לאותו יום, אז תשים בצדקה, אז זה המון. שקל בחנות זה כלום.

11:17 דובר 1 אז זה-זה-זה-זה ככה הרבי... אז טוב, אז מה זה אביונים נקיים? אז יש אביון כזה שאפילו שהוא אביון, הוא תאב לכל דבר, אבל לא נקי. יש לו בגד ללבוש, כן, יש לו... יש אביון כזה שלא סתם אביון, אביון, הוא נקי, אין לו... חלק, עגול, אין לו כלום. אז אומר אדמו"ר הזקן, אז נכון שהמצב שלכם מאוד קשה, ובאמת כואב לי לשמוע ובאמת אין לי איך לעזור לכם. יחד עם זה יש כאלה שהם לא רק עניים, אלא אביונים. ולא רק אביונים, אלא אביונים נקיים. להם באמת אין כלום. למה אתם לא נותנים להם? זה שלך אין, לשני עוד יותר אין. תן לו. "אשר עיניהם של אותם אביונים נקיים נשואות אלינו, ואם אנו לא נרחם עליהם, חס ושלום, מי ירחם עליהם?" ופה אומר הרבי, משתמש בלשון הגמרא, בלשון הפסוק: "וחי אחיך עמך" כתיב. מפה עד סוף האיגרת הרבי מנתח את הפסוק "וחי אחיך עמך". מה הפשט של הפסוק? שיש לך אח, גם הוא צריך לחיות. תן לו. זה הפשט של הפסוק, נכון? "וחי אחיך עמך". אומר על זה הרבי: מה הפירוש הפסוק "וחי אחיך עמך" בעומק יותר? "ולא אמרו חייך קודמין אלא כשביד אחד קיתון של מים וכו', שהוא דבר השוה לשניהם בשוה לשתות להשיב נפשם בצמא". נגמור לקרוא את הקטע ואחר כך נסביר קצת. "אבל אם העני צריך לחם לפי הטף ועצים וכסות בקרה וכהאי גוונא, כל דברים אלו קודמין לכל מלבושי כבוד וזבח משפחה, בשר ודגים וכל מטעמים של האדם וכל בני ביתו, ולא שייך בזה חייך קודמין מאחר שאינן חיי נפש ממש כמו שלעני בשוה ממש, כדאיתא"

13:36 דובר 1 כמו שמצאנו בנדרים, במסכת נדרים שבגמרא בדף פ'. הגמרא שם דנה-- כל הקטע הזה האחרון בדף, הגמרא שם דנה בפסוק "וחי אחיך עמך", שהיות והתורה אמרה, ציוותה, שאחיך צריך לחיות יחד איתך, מה קורה כשיש-- הולכים שני אנשים במדבר? ביד אחד מהם יש קיתון של מים שמספיק רק לבן אדם אחד כדי להגיע ליישוב. אם שניהם ישתו, שניהם ימותו. אם הוא ישתה לבד, הוא יחיה והחבר שלו ימות. מה הוא עושה? זה שואלת הגמרא, "וחי אחיך עמך", עמך. אוקיי, בוא נצייר מצב שזה מה שיש לי ביד לחיים ויש פה מישהו שאין לו לחיים. האם אני צריך לתת לו או לא? הגמרא מציירת כזה ציור, זה מצב, אה...

14:41 דובר 6 מה התשובה? מה התשובה?

14:42 דובר 1 זה ציור של גמרא. אז יש הדעה הראשונה בגמרא אומרת: "ישתו שניהם ואל יראה אחד מהם במיתתו של חבירו". מה החיים-- כתוב "וחי אחיך עמך". אם יש מספיק לשניכם טוב, אין מספיק לשניכם, החיים שלך לא יותר טוב מהשני. זו הדעה הראשונה בגמרא. הדעה השנייה בגמרא זה דעת רבי עקיבא וכך נפסקה ההלכה: חייך קודמים. כשמדובר על דבר שהוא חיים ממש, חיי נפש. מים ואין משהו אחר. במצב הזה חייך קודמים.

15:24 דובר 6 זה לא מה שאנחנו רואים עכשיו במלחמה, שהחיילים מוסרים נפש על החברים שלהם.

15:29 דובר 1 פה מדובר-- אני, אני-- יכול להיות שכן, אני לא יודע. פה מדובר-- הגמרא מנתחת מה פירוש הפסוק "וחי אחיך עמך". וחי אחיך עמך, יש לך ביד חיים שלא מספיק לשניים. מה עושים? אומרת הגמרא: חייך קודמים. זה נפסק להלכה, כך נפסק להלכה בשולחן ערוך באו"ח. ממשיכה הגמרא-

15:52 דובר 6 אולי כשיש התלבטות, אולי, אבל כשאין התלבטות כמו אצל החיילים שהם-

15:58 דובר 1 תכף נגיע גם, תכף נגיע גם לזה. אמרתי את זה, אנחנו רק מתחילים.

16:03 דובר 6 לא, אני אומרת-

16:04 דובר 1 ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

16:10 דובר 6 אמן.

16:10 דובר 1 ממשיכה הגמרא. אני, ואני עיר אחרת. יש פה שתי ערים. בעיר שלך יש מעיין. בעיר של השכנים אין להם מים. פה לא מדובר במדבר. יש עיר שחיים בה אנשים ויש, כן, אבל מעיין יש רק בעיר הזאת והמים לא מספיקים ל-לכולם, לשתי הערים. מספיקים, אומרת הגמרא ככה: אם מדובר מים בשביל הבהמות שלך או לבהמות שלהם, נו, בהמתך קודמת. אם מדובר על מים, אפילו לא לבהמה, לכביסה, לבהמות, לבני האדם יש מספיק לשתי הערים ל-- גם לתת לבהמות יש גם כן לשתי הערים, אבל כשמגיעים לכביסה פה כבר אין מספיק בשביל שתי הערים. כן? כביסתך והכביסה של העיר השנייה, כביסתך קודמת. וחי אחיך עמך. כשאין מספיק לשניים אתה-- וזה אצלך, אתה הראשון. אבל ממשיכה הגמרא: חיי העיר השנייה והכביסה שלך?

17:30 דובר 6 כן.

17:30 דובר 1 חיי העיר השנייה קודמים.

17:34 דובר 6 עוד פעם.

17:35 דובר 7 אי אפשר להשוות חיים לכביסה.

17:37 דובר 1 הכל אפשר. שואלת הגמרא, וזאת המסקנה.

17:41 דובר 6 עוד פעם המסקנה, תקרא המסקנה בבקשה.

17:43 דובר 1 כשמדובר על שווה בשווה. חיים שלי, חיים שלו, חיים שלי. חיים של הבהמה שלי, חיים של הבהמה שלו, חיים של הבהמה שלי. כביסה שלי וכביסה שלו, כביסה שלי. אבל כשמדובר על החיים שלו לעומת הכביסה שלי.

18:04 דובר 6 שלנו.

18:04 דובר 1 אז החיים שלו קודמים לכביסה שלי.

18:06 דובר 6 כן, כן.

18:09 דובר 1 ואומרת הגמרא, מה פירוש "וחי אחיך עמך"? מתי הדברים שלך קודמים לשני? כשמדובר על חיי נפש, דברים ש-שם חיים. אבל כל עוד מדובר על דבר שזה לא חיי נפש, לא חיי נפש, אני לא חייב לקנות בגד. יש לי בגד מ-מ-מ שלבשתי אתמול, לא חייב לקנות היום בגד חדש וההוא אין לו בגד. אז לקנות לשני בגד זה לפני שאני קונה לעצמי.

18:40 דובר 6 כי לך יש.

18:41 דובר 1 כי לי יש. אומרת הגמרא, מתי-- עכשיו כשמתבוננים בזה, ז-ז-זה מפחיד. הפשט, כאילו, הפשט של הגמרא, ציווי התורה שמופיע להלכה בגמרא ובשולחן ערוך, הוא כשלי יש דברים שאני מאוד רוצה אותם וזה מאוד חשוב לי וזה, זה ממש, אה, כן, דברים לבית ו-ו-ואוכל ו-- אם לשני יש ח-חוסר של, של הזולת זה במשהו שנוגע ל-ל-לחיים שלו, אז סליחה. אל תקנה וילונות, אל תקנה רהיטים, אל תקנה בגדים, תסתפק, תק-תקנה אוכל, אוכל, איך אומרים, יותר, יותר בסיסי. תצטמצם. לשני אין כזה.

19:37 דובר 6 כן, זה העניין של הצדקה.

19:39 דובר 1 כן, כן, אבל, אבל כשמתבוננים בזה אנחנו לא בדיוק ב-ב-ביום יום מתנהגים בצורה כזאת.

19:45 דובר 6 כן.

19:46 דובר 1 אומר הרבי, עד כאן הרבי הסביר פשוט את הדין על פי הלכה. לא חסידות, לא קבלה, כלום, שום כלום. גמרא מפורשת, הלכה, שולחן ערוך. החיוב שלנו, חיוב מעיקר הדין, לתת לשני כל דבר שאני לא חייב אותו בשביל החיים שלי ויש מישהו אחר שצריך, צריך לתת. זה עיקר שורת הדין. ממשיך הרבי ואומר, "הנה זהו על פי שורת הדין גמור. אבל באמת אנחנו חסידים". אתם הרי חסידים של האדמו"ר. הרבי כותב את ה... את המכתב לעיירה שהם חסידים שלו. אתם הרי חסידים וחסיד זה אחד שנוהג לפנים משורת הדין. אז אפילו אם זה היה מדובר על שורת הדין, גם כן הייתם צריכים לתת. אבל אתם הרי חסידים. במה זה מתבטא? "אבל באמת גם אם הוא עניין דלא שייך כל כך האי טעמא". זאת אומרת, אה, ה-ה-מלבושי כבוד וזבח משפחה זה לא שאתה חי ב-ברמה אני לא יודע מה. כן? אתה אדם ממוצע, אתה לא רוצה לעצמך איזה דברים מיוחדים. והחיים של השני זה לא מדובר חיי נפש ממש. גם כן צריך רק אני לא יודע מה, כן? דברים... לא חיי נפש. אז גם כשלא שייך כל כך האי טעמא שעל פי שורת הדין שלך יש ולו אין, בכל זאת ראוי לכל אדם שלא לדקדק ולהעמיד על הדין. אדם יגיד טוב, הגמרא אומרת שכשיש מישהו שצריך חיים ו-ו... אז אני אתן לו, אבל כל עוד תוכיח שאין לך כסף, אתן לך, אין בעיה. תראה לי ש... והרבה פעמים אנחנו אומרים שילך לעבוד. מה... למה הוא, מה? הוא מקבל מביטוח לאומי, מה? במדינה שלנו אין עניים, לכולם יש היום. אין דבר כזה מי שאין לו, כן? שמע, מכירים את הפתגמים, כן? אז

22:12 דובר 1 אומר אדמו"ר הזקן שכל הפתגמים האלה זה טוב על פי שורת הדין. על פי שורת הדין אתה צודק. נכון, אבל ראוי לכל אדם שלא לדקדק ולהעמיד על הדין, רק לדחוק חייו ולהיכנס לפני ולפנים משורת הדין. למה? לדאוג לעצמו. מה זאת אומרת לדאוג ל-- אני נותן לשני, אני דואג לעצמי? מה הפשט? ממאמר הזוהר שכל המדקדק בכך סוף בא לידי כך. מי שמדקדק יותר מדי ככה עם השני, אם הוא כן ראוי לתת לו או לא ראוי לתת לו, כי הוא כן עובד, כי הוא לא עובד, כי-כי סבא שלו היה מיליונר, לא יודע, כל אחד עם ה... כן. אז מי שמדקדק יותר מדי אם כן מתאים או לא מתאים, אז בסוף גם בשמיים מדקדקים איתו גם כן. אתה כל כך יודע לדקדק, בוא, בוא נראה איך זה, איך זה אצלך, איך אתה עומד בקריטריונים אם מגיע לך. אז אדם ראוי, נכון שעל פי שורת הדין אתה לא חייב, אבל אם אתה דואג לעצמך שלא ידקדקו מהשמיים אחריך, אז כדאי לך שלא תדקדק עם אחרים יותר מדי. זה סיבה ראשונה. וגם סיבה שנייה נוספת, כי כולנו צריכים לרחמי שמיים בכל עת. הרי, אה, אם אדם יגיד מהטעם הראשון שהוא דיבר להיכנס לפנים משורת הדין, שאדם לא ידקדק כדי שבעתיד לא ידקדקו איתו, כן? אבל חוץ ממה שבעתיד לא ידקדקו, יש גם מה שנוגע לעכשיו, כן? שאם הוא כובש את רחמיו מהשני עכשיו, אז ככה גם השמיים יכבשו את הרחמים עליו עכשיו. אז זה כבר לא נוגע רק לעתיד, זה גם מטעם שנוגע להווה הוא צריך להיכנס לפנים משורת הדין ולתת. כי כולנו צריכים רחמי שמיים בכל עת. באתערותא דלתתא

24:21 דובר 1 דווקא בכל עת ובכל שעה לעורר רחמינו על הצריכים לרחמים. אנחנו רוצים שירחמו עלינו מן השמיים, ואנחנו מתנהגים כמו אל השני, כמו אם אני לא מרחם על השני, למה שמהשמיים ירחמו עליי? אז נכון, לא מגיע לו. נכון, באמת לא מגיע לו. מסכן, אבל הוא מסכן. תן לו, מסכן. תתייחס לשני שמסכן ותיתן לו, ירחמו עליך. גם אתה מסכן. כולנו מסכנים. כולנו צריכים רחמי שמיים בכל עת. באמת.

24:55 דובר 8 כן, אבל לפני שני שיעורים אמרת שכל היסודות שלמדנו, שיש כאלה שיש להם יותר את הגבורה, יש כאלה יותר את העזות, יש כאלה שמרחמים, מרחמים על כולם. כאילו אנשים בנויים אחרת.

25:07 דובר 1 נכון.

25:08 דובר 8 אז יש כאלה ש... כמו שאתה אומר, מדקדקים. אני מכיר אנשים כאלה, זה היסודות שלהם מאוד מאוד חזקים ב...

25:15 דובר 1 נכון, נכון, נכון. לכן אדם צריך להתבונן. אם זה היה דבר שהוא טבעי, הרי לא היה צריך לעורר על זה.

25:21 דובר 8 כן, זה צריך.

25:22 דובר 1 אבל אמרנו גם אז באותה איגרת, אם את זוכרת, ״מה רב טובך אשר צפנת ליראיך״, שלמרות שמבחינה חיצונית זה נראה, אבל מבחינה פנימית לכל אחד הוא שיא החסד ושיא...

25:37 דובר 8 נכון.

25:37 דובר 1 בפנימיות יש נקודה. צריך רק להתבונן יותר כדי לעורר את הנקודה הזאת. ואיך מתבוננים? אז קודם כול להתבונן על פי שורת הדין. אתה חייב לתת לו. מה זאת אומרת? כן רוצה, לא רוצה, כן נוח לך, לא נוח לך. וחוץ מזה, לפנים משורת הדין. אז קודם כול אם תדקדק, אז בעתיד ידקדקו עליך, ואם אתה לא תרחם, אז עכשיו לא ירחמו עליך. ״וכל המאמץ לבבו וכובש רחמיו״, יהיה מאיזה טעם שיהיה. יכול להיות בסדר. הטעם שלך מאוד מוצדק, מאוד נכון על פי שכל. זה מאוד נכון מה שאתה לא מרחם על השני, אבל אתה, וזה שאתה... אתערותא דלתתא, אתערותא דלעילא. מה שקורה למעלה תלוי באדם עצמו, ואם האדם מדקדק וכובש את רחמיו, אז גורם שיהיה כך למעלה, לכבוש וכו׳ חס ושלום עליו. אומר הרבי עוד יותר מזה, טעם שלישי למה להיכנס לפנים משורת הדין: לא רק מצד העתיד ומצד ההווה, גם מצד העבר. ״ומה גם כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא״. יש מישהו שאף פעם לא עשה חטא? והצדקה מכפרת ומגינה מן הפורענות. הצדקה מכפרת ומגינה, מגינה על דברים, על חטאים שהאדם עשה בעבר גם כן. אז אם אתה רוצה שירחמו עליך ויגנו עליך מהעבירות שאתה המשכת על עצמך, כל מיני דברים לא טובים בעבר, אז העצה היא לתת לשני עכשיו צדקה בהווה. ״ולזאת היא הצדקה רפואת הגוף והנפש ממש״, אשר ״עור בעד עור וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו״. כן, אם היית מתבונן בזה ש... חס ושלום, אנחנו רואים הרבה פעמים שאנשים צריכים לעבור איזה ניתוח וזה לא נמצא בסל הבריאות. אז הם עושים הלוואות ופותחים קרנות והולכים לקחת נדבה ומוכנים את החיים שלהם ושל...

27:54 דובר 1 הילדים שלהם בשביל להשיג איזו תרופה או איזה ניתוח או לא יודע מה. זה נקרא ״עור בעד עור וכל אשר לאיש״, מדובר על החיים של בן אדם, ״כל אשר לאיש״. ואומרת, אומר, אומרת... אומר הקדוש ברוך הוא, מה זה ״עור בעד עור״? מה שמגן מהפורענות זה הצדקה. ״עור בעד עור״, הכוונה לתת. כשאדם נותן את כל מה שיש לו לצדקה, זה מגן עליו מן הפורענות. אז כבר לא מדובר על לתת מעשר, לתת חומש, לתת בגלל שהשני צריך. אה, בשביל להגן על עצמך, כפשטות, מהדברים שאתה המשכת על עצמך, רק בשביל זה אתה צריך לתת את כל מה שיש. ״עור בעד עור וכל אשר לאיש ייתן״ לצדקה ״בעד נפשו״.

28:47 דובר 9 כשאתה מדבר על צדקה אתה לא מתכוון למעשר. זה שני דברים נפרדים.

28:52 דובר 1 למה?

28:52 דובר 9 אותו דבר? מעשר זה חלק מהמשכורת שמביאים, אה...

28:57 דובר 1 מעשר זה המינימום הנדרש.

29:00 דובר 9 כן, הבנתי שכל שנה צריך להגדיל את זה, כאילו להגדיל את הצדקה.

29:04 דובר 1 זה אחד האיגרות קודש שלמדנו, שכל שנה צריך להיות יותר. זה גם איגרת קודש שלמדנו. לא יודע אם את היית כאן כש...

29:13 דובר 9 כן, כן.

29:13 דובר 1 כן. כל שנה יש אור חדש.

29:16 דובר 9 כל שנה לוקחת משהו, הולך איתי.

29:18 דובר 1 שכל שנה יש אור חדש ולכן צריך להיות מוסיף והולך.

29:22 דובר 9 אבל זה ה... זה ה... זה ה... זה ה... זה הצדקה של המעשר, זה זה?

29:27 דובר 1 זה, זה הכול. עכשיו כתוב יותר מזה, שמעשר, לתת מעשר לצדקה, זה רק על פי שורת הדין. זה המינימום. איך זה נקרא? כדי להיכנס לאולימפיאדה יש מינימום. זה המינימום האולימפי. אבל מה שאדם צריך לכתחילה לתת, עין יפה, זה נקרא חומש, חמישית. כן, אז אם אדם, משפחה ממוצעת, ההכנסה שלה עשר או חמש עשרה אלף שקל בחודש, אז צריך לתת לפחות מינימום שלושה אלפים שקל בחודש לצדקה. זה כתוב, זה פשט בחסידות, כאילו זה אל״ף בי״ת ב... מדובר על זה בלי סוף בחסידות. כאילו אצל חסידי, חסידי חב״ד לא מדברים על מעשר, מדברים על חומש.

30:14 דובר 9 כן.

30:14 דובר 1 מלכתחילה.

30:16 דובר 9 וכשמדברים על המעשר, על הנהגת חב״ד.

30:18 דובר 1 ועכשיו כשמדברים על הפלעדזש, כשמדברים בש... בשנים האחרונות, זה התחייבות. הרבי אומר: תן התחייבות. אז כבר מדברים כבר מעבר לחומש. ובאופן כללי, כמו כמה איגרות קודש, כמו זאת שראינו, ש״עור בעד עור״, כשמדובר על צדקה, אל תעשה חשבונות של מעשר או חומש. מעשר וחומש זה טוב בשביל אדם שבחיים שלו לא חטא, אבל אדם שחטא וצריך לכפר על העוונות שלו, אז הוא צריך לתת. ושם המספרים שיש שמה באיגרת התשובה הם, אה, כמה שהוא ייתן כל החיים, שצריך להיות... צריך להרוויח הרבה כסף בשביל לתת מה שכתוב שמה.

30:56 דובר 9 והעניין הזה של צדקה להביא לקרובים אליך, זה עדיף?

31:02 דובר 1 כן, כן, כן, כן, כן. את יודעת, זה, זה שורת הדין.

31:05 דובר 9 כן, כי הוא משפחה רחוקה. והייתי אומרת לעדי, אני מביא לילדים שלי, אבל, אה, כאילו זה אצלה, זה כאילו היא אמרה שזה הם לומדים בכל מיני מוסדות, אז הצדקה היא לתת לילדים שלה.

31:15 דובר 1 בהחלט.

31:16 דובר 9 כן.

31:18 דובר 1 יש היום, יש חוברות כאלה בדיוק מה נקרא צדקה, מה נכלל, מה אפשר להכליל, מה אי אפשר להכליל. אפשר כל דבר לשאול רב, אבל באופן כללי פה הרי מדובר באופן עקרוני, באופן מהותי. אדם צריך להיות מונח אצלו, מונח אצלו, שהכסף לא שלו.

31:37 דובר 9 כן.

31:37 דובר 1 קודם כל על פי שורת הדין. אחר כך לפנים משורת הדין. גם מצד העתיד, גם מצד ההווה וגם מצד העבר. מצד העתיד שמדקדק שלא ידקדקו איתו, מצד ההווה, שלא יכבוש רחמיו, שלא יכבשו עכשיו את הזה, ומצד העבר שזה מגן מן הפורענות. ועור בעד עור. אה, אומר הרבי, חוץ מכל זה, חוץ מזה שצריך לתת צדקה גם לפנים משורת הדין, גם מצד העתיד, גם מצד ההווה וגם מצד העבר. חוץ מכל זה, בשגם בנוסף אנו הרי מאמינים בני מאמינים כי הצדקה אינה רק הלוואה לקדוש ברוך הוא. אם אדם מאמין, כתוב בתורה שהצדקה, אה, איך כתוב? "כדכתיב מלווה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו בכפליים". אז פסוק מפורש שמי שחונן דל ה' משלם לו בכפליים. יש פסוק כזה בתורה? יש. אתה מאמין במה שכתוב בתורה? אתה מאמין. אז אם אתה מאמין שכתוב בתורה שכל מה שאתה נותן הקדוש ברוך הוא יחזיר לך בגשמיות כסף פי שתיים, אז מה אתה דואג? אז תן. מה אתה דואג? כמה שתיתן תקבל יותר. למרות שזה מאוד קשה לאדם להרגיש את זה, אתה מאמין. זה מה שכתוב בתורה. ויותר מזה, אדם היה יכול להגיד, "מה זה גמולו ישלם לו בכפליים? הקדוש ברוך הוא יחזיר לי פי שתיים בגן עדן". מה יעזור לי גן עדן? אני צריך את הכסף עכשיו. אז הוא אומר לא. גמולו ישלם לו בכפליים בעולם הזה. מאיפה אנחנו יודעים? "דשכר כל המצוות ליכא בעולם הזה לבד מצדקה". כל השכר של כל המצוות הוא בגן עדן. כתוב שהאדם מקבל על כל המצוות, אנחנו אומרים את זה בבוקר בברכות השחר שמה, המשנה הזאת ש-

34:08 דובר 10 יש דברים ש-

34:10 דובר 1 שהפירות בעולם הזה והקרן לעולם הבא. מה זה פירות ומה זה קרן? מכירים את המושג קרן ופירות? כשאדם, אה, למשל, אמ, משכיר דירה, כן, יש לו דירה שהוא משכיר אותה או חפץ, לא משנה. אז הדירה זה הקרן ומה שהוא מרוויח זה הפירות מהשכר דירה. אז הפירות הוא כל הזמן מרוויח, זה העץ כל הזמן מגדל עוד פירות, עוד פירות, אבל הדירה נשארת. לא קרה לה שום דבר. העיקר, הבסיס הוא קיים. כן? אז מה העיקר? העיקר זה הקרן או העיקר זה הפירות? ברור שהעיקר זה הקרן, כן? בזה הכל תלוי. אומרת הגמרא: שכר מצוות בהאי עלמא ליכא. בעולם הזה לא מקבלים שכר על המצוות. בעולם הזה מקבלים רק את הפירות של השכר. המצוות עצמן זה הקרן, זה הדירה, זה העץ שמצמיח את הפירות. פה בעולם הזה מקבלים רק את הפירות של המצוות, את השכר עצמו, את המצוות עצמן מתי הם מקבלים את הקרן עצמה? זה רק בעולם הבא. בעולם הזה לא מקבלים את שכר המצוות. אין כזה דבר ששכר מצוות. שכר מצוות בהאי עלמא ליכא, לא קיים, אין. המצוות עצמן, מוסבר גם למה, לא משנה, לא ניכנס לזה עכשיו.

35:40 דובר 10 אז מה מקבלים פה?

35:41 דובר 1 רק את הפירות.

35:43 דובר 10 מה זה?

35:43 דובר 11 תמחיש בדוגמה.

35:44 דובר 1 אה?

35:45 דובר 10 מה זה פירות ומה זה השכר? שכר הפירות זה עצם. תסביר בדוגמה.

35:52 דובר 1 כמו שהפירות זה לא העץ עצמו, זה רק משהו שיוצא, כמו שהכסף מקבלים על הדירה זה רק משהו, זה תוצאה. אז גם מה שמקבלים, אפילו אם מקבלים בעולם הזה על קיום המצוות איזשהו עניין רוחני או אפילו איזשהו עניין גשמי, מקבלים כסף, כאילו הקדוש ברוך הוא כביכול, לא יודע, באמת שאני לא בקיא בשבילי שמיים, כן? אבל נניח על מצווה כזאת, הקדוש ברוך הוא נתן לו שהחודש הזה יהיה לו חודש מוצלח. כן? זה לא הקרן, זה רק הפירות. זה לא העיקר. השכר זה לא השכר, זה רק הפירות של השכר.

36:37 דובר 12 מתי יש איזו מצווה שמקבלים את השכר, את השכר שלך?

36:41 דובר 1 העיקר זה גילוי אלוקות, זה קבלת העצמות. זה מקבלים בגן עדן וגם לא בגן עדן.

36:46 דובר 12 כאילו זה ה...

36:47 דובר 1 זה הגוף עצמו. מה שפה זה הארה מזה, השתלשלות מזה.

36:53 דובר 12 זה עכשיו יותר ברור.

36:54 דובר 1 אוקיי.

36:55 דובר 12 האלוקות הזה, כי זה אפשר רק לקבל בעולם הבא.

37:00 דובר 1 כי זה אי אפשר בכלל, כן, בעולם הזה המצוות...

37:04 דובר 12 שמעת את זה? את זה? אז תסביר כי גם אל תשכח את זה.

37:11 דובר 1 אמרתי שזה מוסבר במקום אחר. לא, זה לא המקום פה.

37:14 דובר 12 זה הזכיר לי את העץ והעפר שאמרת לנו שכאילו לא רואים ככה ובעולם הבא רואים.

37:21 דובר 1 זה יותר מאשר רואים ולא רואים ב... המצוות, מה זה מצוות? רצון ה'. למה אנחנו עושים את המצווה? כי הקדוש ברוך הוא רצה. נכון? מצוות זה רצון ה'. מה זה? מה זה רצון על הקדוש ברוך הוא? יש לו רצון, יש לו מחשבה, יש לו לב, יש לו עיניים, אוזניים. מה, מה, מה זה? מה זה הדימוי הזה? רצון ה'. הקדוש ברוך הוא רוצה משהו? גם שהוא רוצה, אז קודם הוא לא רצה, עכשיו הוא כן רוצה. השתנה פה משהו? הקדוש ברוך הוא יש בו שינויים? מה, מה, מה זה? אז זה משל. מדוע ממשילים את העניין של מצוות לרצון? כי כמו שבאדם יש כוחות, כמה כוחות נפש יש, כוח ההליכה, כוח שמזיז את הידיים, כוח שמזיז את הריאות, את הנשימה, יש כוח המחשבה, כוח הרגש וכן הלאה. אז גם למעלה כביכול באלוקות יש על דרך זה. אז דיברנו על זה כמה פעמים. באופן כללי, אז הכוחות האדם שזה דוגמת הכוחות שלמעלה, אז באופן כללי יש בנפש ארבעה כוחות. יש שלושה כוחות שאנחנו מרגישים אותם, שזה נקרא נפש, רוח ונשמה, שזה חלק הנשמה שמתלבש בתוך הגוף, אנחנו מרגישים אותו. למשל, כשאני חושב משהו, מהרהר, מבין, זה דבר שיותר קשור לחלק הנשמה. כשאני מתרגש, מתפעל, שר, מתלהב, זה יותר קשור לחלק הרוח. וכשאני מתעסק עם עניינים גשמיים של קיום מצוות גשמיות זה יותר קשור לחלק הנפש של הנשמה. לא פה המקום להסביר. קודם כל אני בעניין של נפש רוח נשמה, זה חלקי הנשמה שמתלבשים בגוף ואני מרגיש אותם. אבל יש בנשמה שלי גם חלק של הנשמה שאני לא יכול להגיד באיזה מקום הוא נמצא. ניתן דוגמה. למשל כוח הראייה הוא

39:42 דובר 1 נמצא רק בעין. הוא לא נמצא באף או באיזה איבר אחר, כן? כוח המחשבה נמצא רק בראש, כוח הרגש נמצא בלב וכן הלאה. איפה נמצא הרצון? הקושיה. אה? כשאדם רוצה להזיז את הרגל, הרגל זזה, אז הוא נמצא ברגל. אדם רוצה להבין, מקום של מחשבה. אדם רוצה ללמוד, אדם לומד במקום שליבו חפץ. איפה שהוא רוצה ללמוד, שם תשלח אותו, כי שם הוא יבין. מה שהוא רוצה הוא יצליח להבין. מה שאין לו חשק הוא לא יצליח. אז הרצון נמצא במוח וכן הלאה. הרצון נמצא ב... אין מקום שהרצון לא. הרצון הוא, הוא שווה בכל ה... בכל הגוף. מדוע? כי הרצון הוא לא כוח פנימי שמתלבש בתוך הגוף, אלא הוא כוח... הרצון זה עצם הנפש. הוא רוצה להבין, לכן יש הבנה. הוא רוצה להרגיש, יש רגש. הוא רוצה ללכת, יש הליכה.

40:46 דובר 3 "פותח את ידך ומשביע לכל חי רצון."

40:49 דובר 1 זה, זה, זה... לא, לא, לא, לא, לא.

40:52 דובר 3 זה לא שייך?

40:53 דובר 1 כן, שייך. הכול שייך, אבל לא נלך שם. זאת אומרת, כל הכוחות של הנפש הם כוחות פרטיים. הרצון הוא עצם הנפש, היא הנפש עצמה, מהות הנפש עצמה. זה היא, זה מה שהיא רוצה. כן? אז אתם רואים, על דרך משל, גם אצל הקדוש ברוך הוא יש את האור האלוקי שמתלבש בעולם ויש את עצם האלוקות שהוא למעלה מהעולם. כתוב שחז"ל אמרו שהעולם הוא כמו הגוף של הקדוש ברוך הוא. אז כמו שבגוף שלנו יש חלק הנשמה שמתלבש בגוף, חלק הנשמה שהוא מעל הגוף, כביכול מקיף לגוף, הרצון, כביכול גם אצל הקדוש ברוך הוא יש את האור האלוקי שנקרא ממלא כל עלמין, ממלא, מחיה את העולמות, מחיה את הגוף, את העולם, ויש את עצם האור האלוקי, עצם האלוקות שהוא למעלה מהעולמות. הוא לא יכול להתלבש. אין, אין פה, אין פה כלי. ב... איפה הוא יתלבש? כן? ועל זה נאמר שהמצוות הם רצונו של הקדוש ברוך הוא. אז אם המצוות הן שייכות לרצון, לדרגת הרצון של אלוקות, איך, איך, איך זה יתגלה בעולם הזה? איפה זה יתגלה? כמו שבגוף אין שום איבר שהרצון יכול להתלבש בו, אז ככה בעולמות אין שום מקום שהרצון האלוקי יכול להתגלות בו. לכן אמרו חז"ל: שכר מצוה בהאי עלמא ליכא. מצוות זה דרגת הרצון האלוקי. הוא לא יכול להתגלות בתוך העולם. איפה הוא יתגלה? מה כן יכול להתגלות? השכר, הפירות, ה... הקרן, כאילו ה... ה... איך זה נקרא? נו, פירות.

42:50 דובר 3 פירות.

42:51 דובר 1 ההארה ממנו. טוב, יותר ברור. טוב, אנחנו קצת גלשנו. נחזור פה לשורה שבע עשרה. אז הוא אומר ש... אם הנ... מלבד זה שאדם צריך לתת צדקה בגלל שזה על פי שורת הדין, מלבד זה שצריך לתת לפנים משורת הדין, גם מצד העתיד, גם מצד ההווה וגם מצד העבר, מלבד כל זה צריך לתת צדקה בגלל שאתה יהודי מאמין וכתוב בתורה מפורש שמי שנותן צדקה זה רק כאילו נותן הלוואה והקדוש ברוך הוא יחזיר לו. אז אם כתוב שהקדוש ברוך הוא יחזיר לו, אז מה, אתה לא מאמין? אז למה שלא תיתן? מה מפריע לך? מה כואב לך לתת? הרי יחזירו לך, פשיטא. מה, אתה לא מאמין?

43:47 דובר 3 זה אמור לגרום בקלות.

43:49 דובר 1 כן. ועל זה הוא הביא, על זה הוא הביא מדוע, אה, באמת, אה... כידוע, שכל המצוות השכר שלהן אין אותו בעולם הזה חוץ, לבד מצדקה, שצדקה היא שונה בזה מכל המצוות שבעולם, שכל שאר המצוות לא מקבלים את השכר בעולם הזה וצדקה כן. אתה נותן כסף, מקבל כסף.

44:23 דובר 3 צדקה וכבוד הורים.

44:24 דובר 1 רק צדקה.

44:26 דובר 3 כבוד הורים לא?

44:27 דובר 1 בתורה כתוב רק צדקה. שכר כל המצוות ליכא בעולם הזה לבד מצדקה לפי שהוא טוב לבריות. מה נוגע פה להגיד שזה טוב לבריות? מה נוגע להגיד הטעם? חז"ל אמרו שרק על צדקה מקבלים שכר בעולם הזה ולא על אף מצווה אחרת. מה, למה הרבי מוסיף את הטעם? למה זה בגלל שזה טוב לבריות? כשמראים על, על אדם שזה בריאה... בדרך כלל לא אומרים על בן אדם שהוא בריאה. אומרים עליו שהוא אדם, שהוא יהודי, שהוא חבר, שהוא איש. מה זה בריאה? כן? אבל כשאומרים על משהו שהוא בריאה, תסתכל על הבריאה הזאתי, נכון? ככה זה, ככה מדברים, שזה מין לשון זלזול כזה. מה, מה, למה רוצים להגיד את זה? הוא לא שווה שום דבר. הדבר היחיד שהוא קיים בגלל שהקדוש ברוך הוא ברא אותו. אם אני הייתי הקדוש ברוך הוא לא הייתי בורא אותו. זה מה שאומרים, נכון? מה זה הבריאה הזאתי? מממ.

45:36 דובר 3 יצור.

45:36 דובר 1 מה זה היצור הזה? כן, יצור. היום אומרים יצור בלשון שלנו. מה זה היצור הזה? הקדוש ברוך הוא צר, צר צורה כזאת אז הוא קיים. אני לא הייתי עושה כזה דבר. נכון? זה הלשון. אין לו שום מעלה, אין לו שום מעלה, לא רואים עליו בשביל מה הוא ק... בשביל מה צריך אותו בכלל. כן? זה נקרא בריות. אז הוא אומר שצדקה זה טוב לבריות. צדקה זה טוב לא רק למישהו אחיך. צדקה נותנים גם לאחד כזה שהוא, שהוא בריאה בעלמא. גם ליצ... לסתם יצורים. אז הרבי, אה, כדאיתא בקידושין סוף פרק קמא. אז הרבי אומר פה מה, מה, מה אדמו"ר הזקן רוצה להדגיש בזה. אומר שבזה בעצם אדמו"ר הזקן סוגר את כל השלושת הפרמטרים של "וחי אחיך עמך", "וחי אחיך עמך", שלא צריך לדקדק לא בחי, לא באחיך ולא בעמך. על פי שורת הדין אתה צריך לתת לו כי אתה חייב לתת כי, כי חייך קודמים, כי חייך קודמים. נאמר רק על דברים שזה באמת חייך. מה שזה לא חייך אתה צריך לתת. אבל לפנים משורת הדין, אז קודם כל אל תדקדק כל כך בחי, שזה רק אם אתה באמת חייב, כלומר באמת אין לו. גם אם יש לו קצת ולך אין, תן. אתה עדיין יכול. אל תדקדק בעניין של חי, כן? אחי... אה, אה, אה, אחיך, נו ואם הוא לא אחיך? אם הוא רק סתם איזה בריאה אתה כבר לא צריך לתת לו? אל תדקדק כל כך. גם אם הוא סתם איזה יצור, סתם איזה בריאה, הוא לא ממש אחיך, אז גם תיתן לו. ועמך, אז גם אם הוא לא בדיוק עמך, הוא לא בדיוק

47:38 דובר 1 חבר הכי טוב שלך, או סתם אחד כזה שאתה לא מכיר בכלל. אבל בסדר, אל תדקדק. אז לפנים משורת הדין צריך... חסיד צריך שהוא לא ידקדק, לא מצד "וחי", לא מצד "אחיך" ולא מצד "עמך". תיתן, תיתן, תיתן. זה טוב בשבילו, זה טוב בשבילך, טוב בשביל הקדוש ברוך הוא. זה, זה, זה. רק... איך, איך כותב הרמב"ם בהלכה? לעולם... אה, אה, לא יוצא דבר רע מן הצדקה. זה לשון כזאת של הרמב"ם. אדם נותן צדקה, לעולם לא יוצא דבר רע מצדקה. תן, תן, תן, תן, תן, זה רק טוב. זה ייתן רק טוב. ייתן טוב לך, טוב, טוב, טוב לכולם. ועוד יותר אומר הרבי, כל זה זה מצד החיוב. אבל יש גם טעם לתת צדקה, כאילו גם כשאין לך, גם מצד השלילה. גם יש לחוש לעונש, חס ושלום. חבריו נמנים לדבר מצווה והוא לא נמנה עמהם. עושים פה איזה מגבית עכשיו. אה, כולם נותנים, רק אתה לא תיתן. מסתכלים מהשמיים על זה.

48:51 דובר 4 אבל מי שבאמת עניים שאין להם, מה?

48:53 דובר 1 מדברים על אחד שבאמת אין לו.

48:55 דובר 4 מאיפה הם יביאו? יש כאלה שאין להם. ממש אין להם. כאילו שלא נדע, רצינו, אוקיי.

49:00 דובר 1 אז אנחנו מדברים על, על, עלינו, מה יש לשני או אין לו. זה דיברנו. אני לא צריך לעשות חשבון.

49:06 דובר 4 לא, אבל אני מדברת על עניים אמיתיים.

49:08 דובר 1 אה?

49:08 דובר 4 יש עניים שבאמת אין להם. אני רואה בשפת ה... השכנים וזה זה...

49:13 דובר 1 אז, אז, אז כשאני אראה אחד כזה אני לא אתבע ממנו לתת. כל האיגרת מדברת עליי.

49:20 דובר 4 אוקיי, הבנתי. לא, סתם עניין אותי כאילו באמת האיגרת מבקשת גם כאילו מהאדם ש...

49:26 דובר 1 אדמו"ר הזקן מדבר לכל אחד ואחד, וכל אחד ואחד יעשה את החשבון צדק בנפשו אם הוא באמת נותן "וחי", אם הוא באמת נותן "אחיך", אם הוא באמת נותן "עמך", אם הוא באמת נותן על פי שורת הדין, אם הוא באמת נותן לפנים משורת הדין. כל אחד יעשה את החשבון שלו ולא צריך לחפש את החשבון של אחרים, מה השני כן עושה או לא עושה.

49:48 דובר 4 לא, אבל... לא, לא, לא, לא מענייני מה הוא עושה או לא עושה. השאלה אם הוא מחויב לזה, אדם עני. אדם עני מחויב לתת, אה, אה, לא מדבר על חומש, על מעשר, אדם עני ש...

49:58 דובר 1 על, על פי שורת הדין אז כתוב שגם העני שבישראל לא יפחות מדינר זהב, דינר ל... ל... לשנה.

50:07 דובר 4 צדקה.

50:07 דובר 1 משהו כזה. לא זוכר בדיוק את הלשון. אז יש איזושהי הגבלה בהלכה בדיוק מה המינימום שבמינימום שעני שבישראל צריך לתת. אה, אני לא יודע כמה יש בכיס של השני, כמה יש לו בבנק, כמה אין לו בבנק. אני באמת לא יודע.

50:20 דובר 4 עני שחי מצדקה לא, אה, צריך לעשר.

50:23 דובר 1 נכון, גם הוא צריך לתת. אבל אני, אבל לא אני.

50:26 דובר 4 אלה שיש להם להעמיד תמסים.

50:29 דובר 1 נכון, נכון, אבל, אבל לא אני זה שאחראי על הצדקה שלו.

50:33 דובר 4 ברור, לא אמרתי שאני אחראי.

50:36 דובר 1 כן, זה לא...

50:36 דובר 4 הם מחויבים.

50:37 דובר 1 זה, זה, זה לא, זה לא חשבון שאנחנו בכלל צריכים. מה זה מעניין? מה אכפת לי?

50:42 דובר 4 לא, סתם, כאילו מה התורה תבקש מהם, מכאלה שאין להם, אה...

50:46 דובר 1 מה התורה מבקשת מהם? דבר איתם, זה נראה. כן, פה, פה מדברים. איך אנחנו אומרים? התניא זה לא תיאוריה, זה לא תיאוריה. זה...

50:55 דובר 4 כן.

50:56 דובר 1 זה אנחנו. מדברים איתנו.

50:58 דובר 4 לא, אני רק סתם עכשיו חושבת על מישהו ממש עני שקורא את זה, כאילו...

51:02 דובר 1 זה אני לא יודע. אז שהוא יבין את זה איך שהוא מבין את זה.

51:06 דובר 4 כן.

51:06 דובר 1 אנחנו ברוך השם, אה...

51:08 דובר 4 ברוך השם. כן.

51:11 דובר 1 "ולשומעים יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב", מסיים אדמו"ר הזקן, "בכל מילי דמיטב". על איזה שומעים הוא מדבר? הוא מדבר על השומעים. אתם זוכרים בהתחלת האיגרת על איזה שומעים הוא אמר, למי הוא כותב את זה, כן? "ולשומעים יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב בכל מילי דמיטב. היטיב ה' לטובים ולישרים בלבותם, כנפשם ונפש הדורש שלומם מכל לב ונפש". הרבי בסוף האיגרת, אה, כולל את עצמו יחד איתנו, יחד איתם, שהקדוש ברוך הוא ירחם על כל עמו ישראל.

51:46 דובר 4 אמן.

51:49 דובר 1 אחי אדוני מורי