אגרת הקודש פרק י'

00:00 דובר 1 טוב, אנחנו אוחזים בחלק האחרון של התניא, אגרת הקודש, איגרת י'. האיגרת הזאת אחת מאגרות הקודש הנפלאות. עוד איגרת שמדברת על צדקה. עד כאן אגרות קודמות שדיברו על צדקה, דיברו על מעלות שונות של הצדקה, שהיא נותנת לאדם, אה, רוחניות ונותנת לאדם גשמיות ומגלה אצל האדם אהבה, את האהבה הנסתרת, את פנימיות הנפש שלו, ושאדם נותן צדקה אז הוא צריך לתת אותה בצורה של ביטול. להרגיש שהכסף שלו לא שלו, כל מיני עניינים. דיברנו על צדקה, מכתבים שונים. המכתב הזה עדיין מדבר על צדקה. הרבי הזקן מאיר פה, מאיר בא', כן. נותן, שם ספוט, שם, שם תאורה על נקודה נוספת בעניין הצדקה, שצדקה מכפרת על עוונות. עכשיו, ה-הדבר הנפלא באגרת הקודש הזאת שתוך כדי ההסבר הרבי הזקן מעלה פה נקודה שהיא נקודה למחשבה. אנחנו נגיע, נגיע אליה ונדבר עליה. הוא מתחיל ככה: "אחרי דרישת שלום וחיים", אז הרבי הזקן דורש דרישת שלום וחיים מכל אחד ואחד מהחסידים. "פתח דבריי יעיר אוזן שומעת תוכחת חיים". אז הרבי הזקן אומר שהוא הולך פה להוכיח אותנו. אני ד-דורש שלומכם ו-- אבל אני רוצה שאתם תפתחו, תפקחו אוזניים לשמוע מה שאני מוכיח אותכם. זה לשון לא כל כך רגילה שהרבי הזקן פותח את הדברים בהצהרה. אני פה הולך לתת לכם, אה, על הראש, לתת לכם, לתת לכם תוכחה. ואומר הרבי הזקן שלמעשה התוכחה שאני רוצה להוכיח אותכם זה לא תוכחה שלי, אלא "אשר הוכיח ה' חיים על ידי נביאו". התוכחה שאני רוצה להוכיח אותכם זה לא תוכחה שלי, זה כבר הנביא הוכיח את עם ישראל בתוכחה הזאתי. תוכחת ה' חיים שהועברה לנו על ידי נביאו, הנביא ירמיהו. הנביא ירמיהו אומר בספר איכה, אמר הנביא: "חסדי

02:13 דובר 1 ה' כי לא תמנו וגומר". אז ככה, מה פירוש הפסוק שם? "חסדי ה' כי לא תמנו", אומר הנביא ירמיהו שכל יהודי צריך להתבונן כמה חסדים הקדוש ברוך הוא עושה לו, וכאשר אנחנו נבין שהקדוש ברוך הוא עושה לנו כל כך הרבה חסדים, החסדים של-של ה' לא נגמרים. שופך ושופך ושופך לנו חסדים, לכן אנחנו צריכים להודות לו. זה מובן, נכון? אומר רבי-

02:45 דובר 2 זה גם היה עם ס', ראו את המחבלים ממש ליד הבית.

02:48 דובר 1 מה זה?

02:49 דובר 2 אם הם הלכו-- איך, איך, "ראה כי לא תמו חסדיך".

02:52 דובר 1 כן.

02:52 דובר 2 אמרתי הם, הם גרו על-- גרים ליד המשפחה בשדרות וממש ראו את המחבלים ליד הבית.

02:58 דובר 1 שם ישנו.

02:58 דובר 2 איפה שהם, אה, יצאו להם.

03:00 דובר 6 לא, מתחת לחצר.

03:01 דובר 2 בחצר.

03:02 דובר 1 גם אתם הייתם באותה שבת בשדרות.

03:04 דובר 2 כן, כן, הם היו ממש, היו קרובים. כן, הם היו ממש קרובים.

03:08 דובר 6 בשדרות?

03:12 דובר 1 יש להם משפחה בשדרות. הם היו שם בשבת הזאתי, הם היו שם. אז השבת זה היה שמחת תורה. נסעו למשפחה.

03:18 דובר 2 כן.

03:20 דובר 1 כן.

03:20 דובר 2 לא ייאמן שהם יצאו חיים.

03:23 דובר 1 עזרא עד היום לא רוצה לספר מה היה שם. מילה אי אפשר להוציא ממנו.

03:29 דובר 2 אולי הוא חטף טראומה.

03:30 דובר 1 לא יודע. ניסינו כמה פעמים. זה לא, זה לא הלך.

03:39 דובר 2 כן.

03:39 דובר 1 אז הוא אומר ככה: "וכל אדם", לכאורה הפירוש הפשוט בפסוק שכל אדם צריך להודות על חסדי ה'. למה? כי ה' נותן לנו חסדים ונותן ונותן ונותן וצריך להודות על זה. אומר הרבי הזקן, רגע. אם זאת כוונת הפסוק, הוה ליה למימר, הפסוק היה צריך להתנסח: "חסדי ה' כי לא תמו". למה הוא אומר "חסדי ה' כי לא תמנו"? חסדי ה' כי לא, לא תמו, לא נגמרו החסדים שלו. מה זה "חסדי ה' כי לא תמנו"? מה, מה הנו"ן עושה שם בתוך המילה? כמו שכתוב במקום אחר: "כי לא תמו חסדיך". אם הפירוש שיש כל כך הרבה חסדים שלא נגמרים, היה צריך להיות כתוב "חסדי ה' כי לא תמו", לא "כי לא תמנו". ויובן על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש. אז הרבי הזקן הולך עכשיו להסביר לנו את הדיוק לשון. למה אומר הנביא ירמיהו "חסדי ה' כי לא תמנו" בנו"ן? זה יובן על פי דיוק, על פי מה שכתוב בזוהר הקדוש. כתוב בזוהר הקדוש: "אית חסד ואית חסד". יש שני סוגים של חסד. הפסוק אומר "חסדי ה' כי לא תמנו". אז חסדי זה חסדים, לשון רבים. בכל מקום שיש רבים, כמה זה הכי, הכי מעט רבים שיכול להיות? לפחות שניים. זה יכול להיות רבים, שלושה או ארבעה או עשרה או מיליון, אבל לפחות שניים. כן. אז כשמדובר על חסדי ה', יש שני סוגים של חסדים לקדוש ברוך הוא. אית חסד ואית חסד. יש חסד ויש חסד, אית חסד עולם וכולי, ואית חסד עילאה, דהוא רב חסד. יש-- לקדוש ברוך הוא יש שני סוגים של חסד שהוא מנהיג בהם ומשפיע איתם לעולם. הקדוש ברוך הוא משפיע על העולם

05:29 דובר 1 בסוג חסד אחד שנקרא חסד עולם ועוד סוג חסד שנקרא רב חסד. יש פה נקודה. רואים את הנקודה בתניא? בתניא יש מעט מאוד נקודות. הנקודה הזאת המשמעות שלה שפה הרבי פותח, הרבי הזקן פותח איזשהו מאמר מוסגר כ-כאילו במקום סוגריים, והסוגריים האלה נגמרות בסוף הקטע עד שפרחה נשמתן כולה שבדף הבא. אז קודם כל נלמד מה הוא אומר בסוגריים ואחר כך נבין את ההקשר, כי לכאורה כל מה שהוא יגיד עכשיו מפה והלאה לא קשור לחסדים ולא כל כך מובן ההקשר. נראה את זה בהמשך. הוא אומר ככה: כי הנה מודעת זאת, כלומר ידוע, זה דבר ידוע שהתורה נקראת עוז. עוז זה לשון גבורה, לשון כוח. כמו שאמרו חז"ל, תרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני מפי הגבורה. אז חז"ל אמרו שהתורה ניתנה למשה מפי הגבורה, מפי הקדוש ברוך הוא שנקרא גבורה. וזה גם לא רק חז"ל אמרו, אלא זה גם כתוב: "מימינו אש דת למו". אז מה זה ימין? התורה ניתנה לנו מימינו של הקדוש ברוך הוא באש. הדת ניתנה מצד ימין באש. הדת זה התורה, היא ניתנה מצד ימין באש. מה זה ימין?

07:07 דובר 7 חסד.

07:08 דובר 1 חסד. מה זה אש?

07:09 דובר 7 גבורה.

07:10 דובר 1 אז איך היא ניתנה?

07:13 דובר 7 כן.

07:15 דובר 1 התורה ניתנה מצד ימין על ידי גבורה, על ידי אש. המקור והשורש של התורה זה חסד, זה ימין. אבל באיזה צורה היא ניתנה? היא ניתנה על ידי גבורה, על ידי צמצום, על ידי דין. מה זאת אומרת? פירוש. איך זה-- איך זה הולך גם חסד וגם גבורה? פירוש, התורה, מקורה ושורשה של התורה הוא רק חסדי השם המכונים בשם ימין. מה זה תורה? תורה זה חסד. תורה זה לא דין. תורה זה, זה, זה, זה חכמתו של הקדוש ברוך הוא. רצונו של הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא טוב וטבע הטוב להיטיב. התורה כולה זה רק חסדים. התורה זה רק ימין. התורה מצד עצמה לא שייכת ל-לדין. היינו המשכת בחינת אלוקותו יתברך והארה מאור אין סוף ברוך הוא אל העולמות עליונים ותחתונים. אז מה זה עניין התורה? עניין התורה זה להמשיך ולגלות את הקדוש ברוך הוא פה בעולמות שלנו. איך זה? איך התורה מגלה את הקדוש ברוך הוא? אה?

08:38 דובר 8 אין.

08:40 דובר 1 התורה זה חכמתו, נכון? כלומר לאדם, כן? א-א-א-- מי זה האדם עצמו? מי זה אני? אני זה מה שאני חושב, מה שאני מבין. נכון? אז זה כביכול משל. אם אני זה מה שאני חושב או מה שאני מבין. השכל שלי זה אני, השכל שלי, הרגש שלי, ואומרים שהקדוש ברוך הוא, התורה היא החכמה שלו. אז החכמה שלו זה הוא ב-ב-בגדול במשל. כן. אז אם התורה היא חכמתו ואני עכשיו לומד את התורה פה בעולם הזה, אז אח-- הקדוש ברוך הוא, החכמה שלו, הוא עכשיו מתגלה פה למטה. אז כשאני לומד פה תורה זה מגלה את חכמתו, מגלה את הקדוש ברוך הוא.

09:23 דובר 8 בסדר.

09:27 דובר 1 איך היא מתגלית? על ידי האדם. כשהאדם לומד תורה והוא ממשיך את האור על עצמו בקיום רמ"ח מצוות עשה. הוא לומד את התורה ומקיים את המצוות, והמצוות הם רמ"ח איברים דמלכא. כמו שלאדם יש את השכל והרגש ויש את הגוף, אז גם לקדוש ברוך הוא יש כביכול את השכל והרגש שלו ואת הגוף שלו כביכול, שהתורה זה ה-, זה השכל והרגש כביכול, והמצוות זה הגוף של הקדוש ברוך הוא כביכול. אז כשאדם לומד תורה ומקיים מצוות אז הוא מגלה פה בעולם את הקדוש ברוך הוא, את רוחו ונשמתו וגופו כביכול. למה זה דווקא רמ"ח מצוות? למה דווקא מאתיים ארבעים ושמונה? אה, זה לא כתוב פה, אבל דיברנו על זה כמה פעמים לאחרונה, לא מזמן, שבתורה יש מאתיים ארבעים ושמונה מצוות דווקא כי בסך הכול יש לנו תשע ספירות, מחכמה עד יסוד זה תשע ספירות. המלכות לא נחשב, וכל אחת מהתשע ספירות כלולה מכולם. יש לנו חכמה שבחכמה, חסד שבחכמה, בינה שבחכמה וכן הלאה. אז תעשו את החשבון, שלא צריך.

10:49 דובר 8 וואי, יש לי עוד מדבקה.

10:50 דובר 1 אה?

10:50 דובר 8 מדבקה של זה.

10:54 דובר 1 של זה? מה זאת אומרת?

10:56 דובר 8 לא. אז לא.

11:02 דובר 1 לא, לא, לא וממש לא. חמש עשרה פעמים לא.

11:10 דובר 8 מה זה? נו סתם. טוב, זה--

11:16 דובר 1 כל פעם שאני רואה את הציור הזה זה מרגיז אותי מחדש.

11:22 דובר 8 אה, אה.

11:23 דובר 1 זה לא שזה לא נכון, אבל תוקעים אותו בדיוק איפה שזה לא קשור. בדרך כלל כשאנחנו מדברים על הספירות אנחנו מדברים שמשתלשלות אחת מהשנייה. לא שהם בשלושה קווים נפרדים.

11:43 דובר 8 אה.

11:43 דובר 1 בשלושה קווים נפרדים יש עניין כזה, אבל זה לא שייך לכל מה שאנחנו מדברים. זה עניין אחר שגם הוא מוסבר בחסידות. אבל לא, לא לכאן. על כל פנים, טוב, בואו נדלג על זה. זה באמת פרט פחות חשוב. ה-ה-ה-- כמו שלאדם יש רמ"ח איברים, אז כך כביכול לקדוש ברוך הוא יש רמ"ח איברים, שזה רמ"ח המצוות. וכמו שאצל האדם הנשמה מתלבשת בגוף שיש בו רמ"ח איברים, אז ככה גם הנשמה של הקדוש ברוך הוא כביכול, התורה, מתלבשת במצוות. שהם ה-המצוות הם רמ"ח כלים ולבושים להארה, להארה מאור אין סוף ברוך הוא מלובש בהן, ומאור זה יומשך לו דחילו ורחימו בכל מצווה כנודע. גם על זה דיברנו ריבוי פעמים, שכשאדם מקיים תורה ומצוות אז זה מגלה אלוקות בנפשו. מה זה מגלה אלוקות בנפשו? במה זה מתבטא? שפתאום הוא מרגיש שהוא קצת פחות אוהב את העולם הזה ויותר אוהב את הקדוש ברוך הוא. ככל שהוא יותר מתמסר ויותר מתבונן ולחשוב, אז זה מתגלה אצלו יותר אהבת השם. רק, אז מה הוא אמר עד לפה? עד לפה הוא אמר שתורה עניינה חסד. למה חסד? חסד זה דבר שנותנים. התורה זה דבר שהקדוש ברוך הוא נותן. הוא נותן את האלוקות, הוא נותן את הרוחניות, הוא נותן את ה-- את המידות, את האהבה ויראה. הוא נותן, נותן. הקדוש ברוך הוא רק נותן. אז מה פירוש מימינו אש? איפה רואים פה גבורה? רק המשכה הזו של התורה, של החסד, התלבשה תחילה במידת גבורתו של הקדוש ברוך הוא, שמידת גבורתו של הקדוש ברוך הוא מכונה בשם אש. ומה זה האש הזה? היא בחינת צמצום האור והחיות שנמשכות מאין סוף ברוך הוא. למה? הקדוש ברוך הוא רוצה לתת והוא חסד

13:43 דובר 1 והוא רוצה שיהיה לנו טוב. למה הוא מצמצם את זה ומקטין את זה על ידי הגבורה? כדי שתוכל להתלבש במעשי המצוות, שהרי רובן ככולן של המצוות הם דברים חומריים. הרי ממה עושים מצוות? ציצית, לוקחים צמר של כבשים וטווים את זה לחוטים וקושרים, נכון? אי אפשר לקחת, אה, לעשות מצוות ציצית בלי צמר. כן. אמ, איזה דוגמאות עוד הרבי מביא פה? אמ?

14:18 דובר 9 תפילין.

14:19 דובר 1 תפילין, כן. לוקחים עור של בהמה, צריך לשחוט אותה ולנקות אותה ולעבד אותה. ככה עושים מצוות תפילין. וקורבנות, לקחת את הקורבן, להקריב על המזבח עם אש וכן הלאה, וגם מצוות צדקה. אז היות וכל... איפה אנחנו? בשורה שתים עשרה. יש לנו שורות בשביל שלא יאבדו את ה... איזה כיתה אתם?

14:46 דובר 9 אני כיתה ח'.

14:47 דובר 1 ח'?

14:48 דובר 9 כן.

14:53 דובר 10 אני כיתה ו'.

14:55 דובר 1 מצבכם טוב.

14:57 דובר 10 ברוך השם, כן.

15:01 דובר 1 הייתי צריך פעם באחד הגלגולים, אה, היה בית ספר ביבנאל שסגרו אותו, בית ספר, בית ספר ממ"ד שהוא נסגר מחוסר תלמידים.

15:14 דובר 9 מה זה בית ספר ממ"ד?

15:16 דובר 1 ממלכתי דתי.

15:18 דובר 9 אה.

15:19 דובר 1 לא של חב"ד. ומשרד החינוך, אה, מי שהיה שם המפקח הדתי על הזה פנה לחב"ד, לרשת חב"ד. אז היה... מה שמו? לא זוכר עכשיו. אה, שאם הוא, אם הוא יכול להחיות את בית הספר, כי אם לא אז זה עובר ל-לחילוני, ל-לממלכתי. אז הוא נרתם למשימה וזה היה ארבעה ימים לפני פתיחת שנת הלימודים.

15:48 דובר 9 וואו.

15:49 דובר 1 עכשיו, ארבעה ימים לפני פתיחת הלימודים צ-צריך למצוא מנהל, צריך למצוא צוות מורים וצריכים למצוא תלמידים. ונמצאים ארבעה ימים לפני פתיחת הלימודים. אז סמל מוסד ותקציב יש, רק תמצא מי שייכנס פנימה, זה הכול. אה, חדווה סגל התנדבה להיות מנהלת בית הספר.

16:15 דובר 9 וואו.

16:16 דובר 1 אה, גייסו מורים מן הגורן ומן היקב. בין השאר גייסו אותי בשביל-- למה? כי, כי התלמידים ש-- חלק מהתלמידים שגייסו, אז גייסו שם תלמידים שהיו צריכים לנסוע מיבנאל עצמו ומכל היישובים שם בסביבה, ממסד, מפה, משם. וכדי שיהיו, יהיה מספיק, אה, ילדים כדי לפתוח כיתות, אז ביקשו מכל אנ"ש מטבריה שישלחו את הילדים שלהם לבית ספר. עכשיו, הם היו צריכים בשביל זה להוציא את הילדים מתלמוד תורה ולשלוח אותם לבית ספר ש-שכולם ברור על איזה בית ספר מדובר, כן? לבית ספר ממ"ד שהוא... הם לא רצו. אז הם עשו תנאי שאם יהיה שמה כל יום מלמד שילמד את הילדים אחרי הצוהריים גמרא, לא יודע, שלוש שעות, הם מוכנים. אז אני בדיוק חיפשתי עבודה, לא הייתה לי עבודה ונפלו עליי. במשך שנה נסעתי לשם כל יום באוטובוסים בשביל ללמד את הילדים. אז זהו, הייתה שם כיתה מאוד מעניינת, כי הייתה לי כיתה ללמד גמרא ילדים מכיתה א' עד כיתה ו', קבוצה אחת ביחד, שלוש שעות.

17:26 דובר 9 איזה קשה.

17:26 דובר 1 ולא היה כזה, פשוט היה בלתי אפשרי, חוץ מזה שאני בעצמי לא ידעתי גמרא. ועוד עניין. הייתה כיתה מעניינת.

17:33 דובר 9 או.

17:35 דובר 1 ה-השני ילדים ששרדו עד סוף השנה הם היום שניהם שלוחים.

17:39 דובר 9 יפה.

17:41 דובר 1 אה, על כל פנים, אז אחד משני-- למה? קודם כול זה הזכיר לי כיתה ו' שאמרת. אה, הילד הגדול שם היה בכיתה ו', וכשבאנו, באנו ללמוד ביום הראשון, התברר לי שהוא לא יודע לקרוא.

17:58 דובר 9 וואו, עד כדי כך.

17:59 דובר 1 הוא לא ידע לקרוא. למה? כי אז היו אותן שנים שלימדו לקרוא ב-במילים. לא לימדו אותיות עם ניקוד. הסדר עם הילדים היה כ-

18:11 דובר 9 הייתה תוכנית.

18:12 דובר 1 היו תוכניות שמלמדים רק את המילים. אז היו ילדים שקלטו את זה והיו ילדים שלא קלטו את זה. ואז הם הגיעו ממש עד גם כיתות יותר מבוגרות. אז בימים הראשונים פשוט לימדתי אותו לקרוא. פשוט ישבנו, לימדתי אותו אל"ף בי"ת ואחר כך את האותיות ואיך מחברים אותן. אבל ילד גדול, ילד בכיתה ו', אז הוא קלט מהר.

18:30 דובר 9 יפה.

18:33 דובר 1 אחר כך ישבנו, למדנו גמרא. חברותא. טוב, זה הכול מאמר מוסגר. אה, אז הרבי זה כן אומר שמצד אחד התורה עצמה, כל התורה כולה היא ימין, אבל כדי ש-ש-שהיא תוכל להתלבש בתוך דברים גשמיים, איך האור האלוקי יכול להתלבש פה בגשמיות? צריך לצמצם אותו. לכן התורה, "מימינו אש דת למו". התורה היא דת, נמצאת מצד ימין, אבל על ידי אש, על ידי צמצום, כדי שתוכל להתלבש בגשמיות של העולם. וזה כל המצוות, ואפילו צדקה הוא אומר. ואף לא רק מצוות האלה, אפילו מצוות שהן ברוחניות האדם, כמו מצוות של אהבה ויראה, יראה ואהבה. אף על פי כן, למרות שזה מצוות רוחניות, גם הן מבחינת גבול ומידה, הן לא מבחינת אינסוף כלל. כי אהבה רבה לה', אהבה בלי קץ וגבול ומידה, אין האדם יכול לסובלה בליבו ולהיות קיים בגופו אפילו רגע. כמאמר הזוהר, שבשעת מתן תורה, שהייתה התגלות אלוקות, אלוקות אורו יתברך, ועם ישראל הייתה להם אהבת ה' בגילוי כמו שהיא למעלה, אז הם, ואור אין סוף ברוך הוא מבחינת דיבור והתגלות, אז ממילא פרחה נשמתם, לא, לא יכלה להחזיק בתוך הגוף. כמו הסיפור הידוע על נדב ואביהוא שבאו להקריב קטורת בתוך בית המקדש, מרוב תענוג שהיה להם אז הנשמה שלהם נשארה למעלה ולא חזרה לגוף. או הסיפור על בן עזאי שהציץ ונפגע. יש כמה סיפורים כאלה. סיפרתי גם פה, נדמה לי, אה, פעם סיפור שהיה בדור, בדור, בדור הקודם פה בארץ. זוכרת סיפור? הייתה... טוב, היום זה יום של סיפורים קצת, לא נורא. אה, היה בחברון ישיבה של, ישיבה של חב"ד לפני-- עד מאורעות תרפ"ט. אה, אז היה שמה בחור שהיה... היו שם כמה בחורים כאלה שהם היו קצת... אוכל לא היה שם,

20:44 דובר 1 אבל רוחניות כנראה הייתה שם הרבה. ו... והבחור הזה, אה...

20:54 דובר 11 שהוא לא הרגיש את הפועל?

20:56 דובר 1 לא. אני מנסה להיזכר בניגון. הנה. אמ, רגע אחד. אני צריך את המילים מול העיניים, אז אני איזכר. על כל פנים, היה לו ניגון שהוא היה באופן קבוע מנגן את הניגון, וכל התפילה, כל, כל היה אצלו באותו, אותה תנועה. אה, טוב. ו... הוא היה מתפלל כל יום שעות, שעות, וככה אומר כמה מילים ומנגן, אומר כמה מילים ומנגן עוד כמה מילים, מנגן, והכול באותו ניגון, אותה תנועה, הכול היה אצלו ככה... הוא לא כל כך חי בעולם הזה. ויום אחד, בזמן שהוא תוך כדי התפילה, אז הוא, אה, אה, אה, ניגן את הניגון הידוע שלו ושקע בהתבוננות כרגיל, וכששמו לב שזה לוקח יותר מדי זמן, אז ניגשו אליו וראו שהוא בלי רוח חיים. פשוט מרוב תענוג ודבקות באלוקות הוא פשוט לא...

22:05 דובר 11 כלות הנפש?

22:06 דובר 1 כן, כלות הנפש כפשוטו. אז גם בדורות שלנו שייך דבר כזה. אז מ-- מה, מה מזכירים את זה פה? זה היה בישיבת חב"ד בחברון לפני שהם נרצחו, לפני ש, שנגמרה, לפני מאורעות תרפ"ט. יש את השם של הבחור וגם את הניגון. כרגע ברח לי מראש, אבל זה ניגון מוכר ששרים אותו. זה הניגון נקרא ניגון כלות הנפש. זה השם של הניגון. תחפשו, תחפשי ב-ב-ביוטיוב ניגון כלות הנפש.

22:36 דובר 11 כן.

22:37 דובר 1 תמצאי. ניגון ידוע.

22:40 דובר 11 אה, בגלל זה קוראים לזה ככה?

22:42 דובר 1 כן.

22:42 דובר 11 אה.

22:46 דובר 1 בדיוק. אגב, זה ניגון שלא מופ-- לא, לא כתוב בספר הניגונים. זה ניגון שהתגלה יותר מאוחר, אחרי שכבר הדפיסו את הספר. טוב, אז מה לענייננו? אז היה לנו פה שאנחנו רוצים להבין למה כתוב "חסדי ה' כי לא תמנו" ולא "כי לא תמו". כדי להבין את זה, אז הרבי הקדים שיש שני סוגים. הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם בשני סוגים של חסד. יש חסד עולם ויש רב חסד. כן? לפני שהוא בא להמשיך את ההסבר, שזה בקטע שאנחנו עכשיו הולכים אליו, שורה תשע עשרה, הוא מכניס מאמר מוסגר. מה כתוב במאמר המוסגר? שהקדוש ברוך הוא נתן את התורה בבחינת חסדים, אבל כדי שנוכל לקבל אותה הוא צמצם אותה על ידי גבורות. עכשיו אנחנו חוזרים לעניין של שני סוגי-- מהם שני סוגי החסד. והנה, לפי ש-- בשורה תשע עשרה, "לפי שהמצוות ניתנו לנו על ידי התלבשות במידת גבורה וצמצום ההארה". זה כמו שאמרנו ב-- בפרק הקודם, כן? שכל המצוות ניתנו, ניתנו על ידי צמצום. אה, לכן רוב המצוות, עכשיו שימו לב, קודם זה היה כל המצוות, יש להן מוגבלות, נכון? עכשיו פתאום זה כבר לא כל, זה רוב. רוב המצוות יש להן שיעור מצומצם. זאת אומרת, יש מצוות כאלה שאין להן שיעור מצומצם. מה זה רוב המצוות? כמו אורך הציצית י"ב גודלין. גודל זה... כמה זה גודל בסנטימטרים?

24:34 דובר 12 אגודל.

24:35 דובר 1 אגודל, כן. כמה זה בסנטימטרים? אגודל, מידת אגודל בתורה זה החלק הרחב של האגודל. מחשיבים את זה לפי הרב חיים נאה, לפי חב"ד, בשני סנטימטר. אז אורך הציצית י"ב גודלין, עשרים וארבע סנטימטר. אם מישהו רוצה להדר ולעשות ציצית עשרים וחמש סנטימטר, הוא עשה עבירה? לא. הוא עשה מצווה? גם לא.

25:06 דובר 12 זה גם נקרא הידור?

25:08 דובר 1 לא. גם לא. בסדר? המצוות הן בשיעור, הכוונה בשיעור שזה הגודל. אין לך מה להוסיף.

25:19 דובר 12 אם זה מתקצר לו בציציות.

25:20 דובר 1 אם זה מתקצר, זה פסול.

25:25 דובר 12 איך הוא מתכווץ?

25:26 דובר 1 לא. יכול להיות נפ- או נקרע או נפרם. גם אם זה נפרם, החוט הרי שזור. אם הוא נפרם זה נחשב גם כן כאילו שהוא איננו. לא משנה כרגע, יש איזה שיעורים בזה. זה חוט אחד, אם זה כמה חוטים, זה נקרע למעלה, נקרע למטה, יש בזה... לא חסר בזה הלכות.

25:46 דובר 12 לא, זה אמרתי לגבי דוד, אם כאילו

25:50 דובר 1 התחלת דרך, אפשר להגיד כל ההלכות בקיצור, זה לא בעיה. האורך צריך להיות שנים עשר אגודלים. היות והחוטים אנחנו לוקחים אותם מלמטה ומחזירים אותם למעלה, כן? אז אם חוט אחד נקרע בצד אחד, אנחנו יודעים שיש לו את כל האורך הזה והצד השני נשאר, נכון? אז אם הוא נקרע רק בצד אחד, אז ברור שיש לו שנים עשר גודלין, כן? כי יש לו את כל הצד השני, כן? אז אם-- אז מהציצית, מהקשר יוצאים ארבע פה וארבע פה. אז אפילו אם כל הארבע נקרעים לגמרי בצד אחד, זה עדיין בדיעבד כשר, כי יש את כל הצד השני, את כל האורך, כן? אבל אם נקרע אחד פה ואחד פה, זה כבר יהיה פסול. כן? יש, יש בזה, יש בזה-- זה הרעיון, אבל יש שם הרבה פרטים בזה. על כל פנים, העיקרון, מה שהרבי רוצה להגיד פה, שכל המצוות יש להן שיעור. השיעור של ציצית זה שתים עשרה. אם הוא רוצה לעשות יותר, הוא לא עושה מצווה, הוא לא עושה הידור כי כתוב שתים עשרה, שתים עשרה זה הגודל. בסדר? הוא נותן עוד דוגמה. התפילין אצבעיים על אצבעיים. מי שרוצה לעשות תפילין חמש סנטימטר, הוא יעשה לבריאות. כן, לא מפריע לאף אחד. לא עשית מצווה, לא עשית שום הידור. והתפילין צריכות להיות דווקא מרובעות, כן? ועל מרובעות הוא אומר דווקא, על כל שאר הדברים האחרים הוא לא אמר דווקא, כן? למה? כי שאר הדברים אם אתה מוסיף לא קרה שום דבר. אבל תפילין, אם אתה עושה אותן במקום מרובעות, עושה אותן בצורה של מחומש, פה זה כבר, פה זה כבר כן בעיה. זאת אומרת, בתפילין ההגבלה היא גם

27:40 דובר 1 למעלה וגם למטה. והלולב ד' טפחים והסוכה ז' טפחים והשופר טפח והמקווה מ' סאה וכן בקורבנות. וכן בקורבנות, גם בקורבנות יש להם שיעור מצומצם לזמן, כמו כבשים ובני ש-- צריך להקריב אותם דווקא כשהם בני שנה, בתוך השנה הראשונה לחייהם. אם זה אילים, הזכרים של הכבשים, בני שתיים, בתוך השנתיים הראשונות. אם זה פרים אז בשלוש, שלוש שנים וכולי. אז כמו שבכל המצוות יש הגבלה, מה אמרנו העניין של הגבלה? שאם אתה עושה יותר לא עשית שום דבר, כן? אומר אדמו"ר הזקן, גם במעשה צדקה וגמ"ח בממונו, למרות שהוא אחד מהעמודים שהעולם עומד עליהם, זה מהמצוות הכי חשובות. כמו שכתוב "עולם חסד יבנה", אפילו הכי, למרות זאת יש לה גם, למצוות צדקה, שהיא חשובה והכי חשובה מכל המצוות, גם לה יש שיעור קצוב. חומש למצווה מן המובחר. ואם אדם נותן יותר מחומש? אז מה? אז הוא עשה הידור או לא עשה הידור?

29:15 דובר 13 כן.

29:16 דובר 1 לא.

29:19 דובר 13 תלוי.

29:19 דובר 1 כן.

29:19 דובר 13 לא, כי אם זה היה חפצים אז...

29:21 דובר 1 פה זה כבר משהו מתחיל ללכת לא לפי הסדר הרגיל. כל שאר המצוות, אמרנו, עשה יותר לבריאות. ברור לכולם שכשעשה, או שהוא לא עשה שום מצווה. אבל כשמדברים על מצוות צדקה, למרות שגם פה כתוב חומש, עשירית מידה בינונית, מצווה מן המובחר חומש. אני רוצה לתת יותר. עשיתי מצווה או לא עשיתי?

29:46 דובר 13 כן.

29:47 דובר 1 ברור לכולם שכן. מה ההבדל בין מצווה לשאר כל המצוות? פה מתחיל הביאור. אז זה שיש למצווה, אפילו למצוות צדקה, שיעור קצוב, חומש למצווה מן המובחר ומעשר למידה בינונית וכולי, זה נקרא חסד עולם. זה חסד, זה צדקה. הוא עוזר לשני, הוא עושה חסד, אבל זה חסד מוגבל לפי הגבלות העולם. פירוש "חסד אל כל היום" מתלבש בעולמות עליונים ותחתונים על ידי אתערותא דלתתא עם מצוות הצדקה והחסד שעושים בני אדם זה עם זה. כשאדם עושה חסד, צדקה במידה מוגבלת, אז זה גורם שהקדוש ברוך הוא יאיר בעולם בצורה מוגבלת. לפי שהעולם הוא בבחינת גבול ומידה. מה הגבול? מה הגודל של העולם? מהארץ עד לרקיע ת"ק שנה. כמה זה ת"ק שנה?

30:54 דובר 13 שנה וחצי.

30:57 דובר 1 ת"ק שנה. ת"ק זה חמש מאות. ת"ק זה מרחק. ת"ק שנה זה מרחק, זה לא זמן. זה המרחק שיעבור אדם אם הוא ילך במשך חמש מאות שנה. אדם רגיל הולך ארבעים קילומטר ביום בממוצע, ככה אמרו חז"ל. אם הוא הולך, אם הוא קם בבוקר והולך כל היום הליכה ממוצעת רגילה, אז הוא יכול לעבור ארבעים קילומטר. ואם הוא ילך ככה ארבעים קילומטר ביום במשך חמש מאות שנה, זה הגודל מהארץ לרקיע. זה הגודל של העולם.

31:35 דובר 13 וואו.

31:36 דובר 1 כן, גדול בטח. וכן מרקיע לרקיע, אז יש גם כן חמש מאות שנה, ויש שבעה רקיעים אחד מעל השני וכולי, כי זה ממשיך שם במדרש עוד מעלה מעלה מעלה, וגם מאיפה לומדים את החמש מאות? הרבה עניינים נפלאים נלמד בפעם אחרת בעזרת השם. אז על כל פנים, כמה שהעולם הוא גדול וענק, יש לו גודל. הוא מוגבל. ת"ק שנה, לא ת"ק ואחד. כן? יש לו גודל מוגבל. ושית אלפי שני הוי עלמא. העולם קיים המון שנים, ששת אלפים שנים. נכון, המון אבל מוגבל. והיות והעולם הוא מוגבל גם במקום וגם בזמן, לכן ניתן שיעור ומידה גם למצוות הצדקה והחסד שבתורה. הקדוש ברוך הוא איך הוא מחיה את העולמות? בחסד. הוא חייב לנו משהו? הוא חייב לברוא את העולמות? לא חייב לנו שום דבר. הוא בורא את העולם על ידי מידת חסד. הוא עושה איתנו חסד, עם העולמות. היות וכל מה שהקדוש ברוך הוא עושה זה בא על ידי עבודת האדם. מהי העבודה שלנו שגורמת לקדוש ברוך הוא לברוא את העולמות כביכול? לא כביכול, בפועל. כשאנחנו עושים חסד, זה גורם לקדוש ברוך הוא לברוא את העולם. לכן ניתן שיעור ומידה גם למצוות הצדקה והחסד שבתורה, כמו לשאר מצוות התורה. אך כל זה מדובר על סוג אחד של צדקה, על סוג אחד של חסד. אך היינו, על מה מדובר? דווקא לשומר התורה ולא סר ממנה ימין ושמאל, אפילו אם לא נימא. מי שמעולם לא עשה עבירה, לא עושה עבירות, עליו מדובר שחומש מצווה מן המובחר, ואם הוא נותן יותר זה לא שווה שום דבר. אבל מי שהעביר עליו הדרך, זאת אומרת מי שעשה עבירה חס ושלום, מאחר שהעווה

33:43 דובר 1 דרכו לתת מגרעות בקודש העליון, שהוא גרע ערכו, בחינת המשכתו, מה היה יכול להמשיך מבחינת אלוקותו והארת האור מאין סוף ברוך הוא אילו היה שומר תורה ומקיימה כהלכתה, והוא פגם במצוות, אז הוא לא המשיך את האור וחסר. הרי מעוות זה שהאדם... מה שאדם פגם על ידי זה שהוא עשה עבירה, לא יוכל לתקון כי אם בהמשכת אור עליון שלמעלה מהעולמות. האור שמחיה את העולמות הוא אור מוגבל, ואם צריך לתקן מה שהוא פגם הוא צריך להמשיך משהו יותר נעלה מהאור המוגבל. אבל אם הוא ייתן צדקה בצורה מוגבלת, אפילו שהוא ייתן חומש, חמישית, זה עדיין מוגבל ויכול להמשיך רק את האור המוגבל שנמשך בעולמות. והוא צריך להמשיך את האור העליון שלמעלה מהעולמות, ואור שלא מתלבש בהם, שזה נקרא חסד עילאה ורב חסד. למה זה נקרא חסד עליון? בגלל שהוא עליון, הוא יותר מדי נעלה, הוא לא יכול להתלבש בעולמות, לכן נקרא רב חסד. כאילו חסד גדול, יותר גדול מהעולם, שאין לו מקום בתוך העולם, לא יכול להתגלות בעולם. לפי שמאיר ומתפשט בבחינת אין סוף בלי גבול ומידה, מאחר שהוא אינו מצומצם תוך העולמות, אלא בבחינת מקיף עליהם, ולמעלה מריש כל דרגין עד סוף. אני בכוונה לא מסביר את כל המושגים. וכשהאדם ממשיכו למטה, את החסד העליון, את הרב חסד, הוא ממשיך אותו במעשיו, באתערותא דלתתא, את ההתעוררות שלו, אזי אור עליון זה מאיר ומתפשט תוך העולמות ומתקן כל מעוות וכל מגרעות שניתנו בקודש העליון, ומחדש אורן וטובן ביתר שאת ויתר עוז בבחינת אור חדש ממש. לכן אמרו: במקום שבעלי תשובה עומדין וכולי. מה ההמשך?

36:12 דובר 3 צדיקים גמורים.

36:14 דובר 1 יפה. במקום שבעלי תשובה עומדים, צדיקים גמורים, לא שצדיקים גמורים לא עומדים בו, לא יכולים לעמוד בו. הרי צדיק גמור הוא בחיים שלו לא עשה עבירות, ובעל תשובה כל החיים שלו. איך הוא יכול להמשיך אור יותר נעלה? אז על זה בדיוק אומרים: העבודה של צדיק זה עבודה נעלית מאוד, אבל מוגבלת. עבודה של בעל תשובה, עבודה בלתי מוגבלת, ולכן יכולה להמשיך את האור הבלתי מוגבל. לכן רגע אחד של תשובה שווה יותר מחיים שלמים של צדיק גמור שלא עושה תשובה. רגע, אז מה ממשיך את האור העליון? צדקה או תשובה?

37:06 דובר 3 נראה לי תשובה.

37:07 דובר 1 אה? כל הזמן הוא דיבר על צדקה. פתאום הוא מדבר על תשובה. ברורה השאלה?

37:15 דובר 3 לא יודעת.

37:16 דובר 1 אה? אני יודע שאת לא יודעת. קודם כול רוצים לראות שאת השאלה מבינים. אחר כך את התשובה נראה. אז בקטע הבא, הקטע הזה, הרבי הזקן מסביר כאן בקטע שעכשיו אנחנו נלמד, קטע אחרון, מה פועל את התשובה ומה פועל את הצדקה, ואיזה סוג של צדקה, שזה עיקר העניין. הנה. עיקר התשובה, אז אמרנו קודם כול, כדי להמשיך את האור הבלתי מוגבל, כדי לכפר על העוונות ולתקן את הפגמים, אז בשביל זה צריך להמשיך את האור הבלתי מוגבל, ועל ידי תשובה. עיקר התשובה הוא בלב. איך עושים תשובה? להתחרט ולהצטער. עיקר התשובה זה בלב, כי על ידי החרטה מעומקא דליבא מעורר עומק אור העליון. כמו שהאדם מעורר את עומק הלב שלו, זה מעורר את עומק הלב העליון של הקדוש ברוך הוא. אך כדי להמשיכו להאיר בעולמות עליונים ותחתונים עוד יותר, צריך איתערותא דלתתא ממש בבחינת מעשה. אז צריך פה שני דברים. התשובה שבלב מעוררת את הלב למעלה. אז הקדוש ברוך הוא מוכן לתת. אבל כדי... אבל זה רוחני. כדי שזה יומשך למטה בגשמיות, אז צריך שהתשובה תהיה לא רק ברגש, לא רק ברוחניות האדם, אלא גם בגשמיות של האדם. ומהי התשובה? מהו עניין התשובה בגשמיות של האדם? זה העניין של צדקה. מה קשור? מסביר מיד. היינו, כשאדם עושה מעשה צדקה וחסד בלי גבול ומידה, זה ממשיך את אותו האור העליון, האור שהוא בלי גבול ומידה, זה ממשיך אותו למטה במעשה. מדוע? כמו שאדם משפיע רב חסד, אז זה משפיע. זה גורם להמשיך את האור הרב חסד של הקדוש ברוך הוא. מה פירוש האדם משפיע רב חסד? מה זה בין חסד לבין רב חסד? אני נותן צדקה. מתי זה

39:31 דובר 1 חסד? מתי זה רב חסד? נסביר כך: חסד זה אותיות חס דלת, נכון? דלת זה דל ואביון. אז חסד פירוש שהוא חס, הוא נותן גם למי שדל ואביון, דלית ליה מגרמיה כלום, שאין לו מעצמו כלום, והוא לא נותן גבול ומידה לנתינתו והשפעתו. זה צריך להבין. זה המשפט הזה, זה הנקודה של כל האיגרת. בואו נחשוב רגע. נעצור רגע ונחשוב ביחד בקול רם. למי הכי קל לתת צדקה?

40:15 דובר 3 למי שיש.

40:16 דובר 1 מממ?

40:17 דובר 3 לעשיר.

40:18 דובר 1 קל לתת לעשיר? מה הוא צריך את הצדקה שלי?

40:20 דובר 3 אמרתי זאת אומרת עשיר. חשבתי שאתה כאילו—

40:22 דובר 1 לא, כשאני רוצה לתת צדקה למישהו, למי אני אתן קודם כול?

40:27 דובר 3 מי שחסר לו.

40:28 דובר 1 מי שחסר לו, נכון? אז, אז למה לקבצנים ברחוב לא כל כך בא לי לתת להם כסף? כי אני לא באמת מאמין שאין להם, נכון? אם הייתי יודע שאין לו, הייתי נותן לו את הנשמה, הייתי נותן לו, נכון? אומר אדמו"ר הזקן פה בשתי שורות האלה שאתה שקרן, שזו טענה של יצר הרע שלך. מה ההסבר? הסבר מאוד פשוט כשחושבים על זה רגע אחד בצורה אובייקטיבית. לוקחים את עצמנו, בוא נסתכל... בוא רגע נבחן את עצמנו בלי... נוריד את ה-, את המעטפת, אז אנחנו פתאום נגלה שאנחנו כל החיים משקרים את עצמנו. כשלבן שלי חסר משהו, הוא מבקש ממני משהו, "קח", אני לא חושב פעמיים. יש לו, אין לו, אני יודע שיש לו גם כן. אז מה? אתן, שיהיה לו, כן? נכון? כשיש מישהו שהוא קצת יותר חבר שלי, בא לבקש כסף פעם ב... בסדר, הוא חבר טוב, וזה, זה לא כמו לתת לבן, קודם כול... אבל איך אני סומך עליו שהוא עושה עם זה דברים טובים וזה בטוח בסדר, כן? אתן לו גם כן. לא כמו לילדים שלי, אבל אני אתן. כשבא מישהו זר שאני לא כל כך מכיר אותו, אני כבר מתחיל לחשוב רגע, הוא באמת צריך? הוא לא באמת צריך? נכון, זה כבר קצת יותר קשה, כן? וכשעומד אחד ברחוב, ככה זה הולך ומתרחק, וכשאני רואה מישהו שבאמת אין לו, שילך לעבוד. למה לבן שלך אתה לא אומר שילך לעבוד? ככה זה?

42:23 דובר 3 מממ.

42:23 דובר 1 זאת אומרת שאנחנו כל החיים משקרים ומרמים את עצמנו. האמת היא שמצד ההרגשה שלנו, ככל שאדם יותר יש לו, יותר קל לי לתת לו, וככל שיותר אין לו, יותר קשה לי לתת לו.

42:42 דובר 3 למה?

42:44 דובר 1 למה? כי ככה הוא טבע האדם. ככה זה יצר הרע עובד. ולכן למי הכי, הכי קשה לתת? לא רק למי שבאמת אין לו, אלא לאחד שלא רק שאין לו, גם לא מגיע לו. מה פתאום שאני אתן לו? אז מה אם אין לו? לא מגיע לו בכלל. אחד כזה שאין לו מעצמו כלום. כלום, הכוונה לא רק אין לו, גם לא מגיע לו. לאחד כזה נראה אותך נותן צדקה. אההה, זה כבר רב חסד. זה כבר חסד בלי הגבלות. צדקה אמיתית שממשיכה את עצם האלוקות, את הרב חסד שמכפרת את העוונות, זה לתת צדקה לאותו אחד שלא בא לי, שאין לי חשק אליו, שזה לא מתאים לי לתת לו. זה צדקה, זה נקרא רב חסד. בסדר? אני חושב שזו נקודה, נקודה מטלטלת באיגרת קודש הזאת. זה הפוך מכל מה שאנחנו רגילים לחשוב ולהרגיש. כי הרי זה... עכשיו גם מובן למה אדמו"ר הזקן מתחיל את האיגרת קודש הזאת. אה, איך היא נקראה? אוזן שומעת. "החרשתי עד עתה מלומר... אוזן שומעת תוכחת חיים". זה לא אני, "אשר הוכיח ה' חיים". איך ה' מוכיח? על ידי נביאו. הקדוש ברוך הוא בתורה, על ידי נביאים, הוכיח אותך. תן צדקה גם למי שלא בא לך. טוב, אז אנחנו בשורה

44:31 דובר 4 שתים עשרה.

44:32 דובר 1 שתים עשרה. אז כך, כשאדם מתנהג באופן כזה... אז ככה, הקדוש ברוך הוא משפיע אורו וטובו גם כן מבחינת חסד עילאה, נקרא רב חסד, המאיר מבחינת אין סוף בלי גבול, מפני שכשאתה תיתן חסד בלי גבול ומזה לא תיתן לעצמך הגבלות, לזה מתאים לי, לזה לא מתאים לי, אז גם הקדוש ברוך הוא יאיר בלי גבול ומידה לתוך עולמות עליונים ותחתונים, שכולם, כל העולמות רק בשבילך. דלים ואביונים אצלו יתברך, דלית להון מגרמיהון כלום. כשהקדוש ברוך הוא נותן לנו חיים, ברכה, הצלחה, שפע, בריאות, ילדים, חיים טובים, את כל הדברים, שנים ארוכות, למה הוא נותן לנו? למה הוא לא אומר לנו לך תעבוד, תתפרנס לבד, תסתדר בעצמך, מה מגיע לך? לא שואל אותנו כאלה דברים. נותן. תן גם אתה, תקבל גם אתה. וכולא קמיה כלא חשיב, ועל ידי זה נתקנו כל הבריות שפגם האדם בעוונותיו למעלה בעולמות עליונים ותחתונים. זהו שנאמר, "עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח". הפסוק אומר, "עושה צדקה ומשפט נבחר לה' מזבח". זבח זה קורבנות. מצווה הכי נעלית זה קורבנות. אומר הפסוק שלעשות צדקה זה יותר מקורבנות. למה? קורבנות זה מכפר וצדקה זה מכפר. למה צדקה יותר טוב מקורבנות? אומר— אומר ומדגיש אדמו"ר הזקן, עושה— עושה צ— "עושה צדקה ומשפט". אם אתה עושה צדקה באופן של עשירית או חומש, זה באמת לא יותר מאשר קורבנות. זה בהגבלה וזה בהגבלה. אבל כשאתה נותן צדקה על ידי שאתה שופט את עצמך, זה יותר— זה שווה יותר מזבח, זה בלי ערך יותר מאשר זבח.

46:28 דובר 4 אז משפט כאן לא הכוונה בהגבלה. אבל דייך לא המשפט

46:33 דובר 1 משפט, ששופט את עצמך.

46:34 דובר 4 אוקיי.

46:35 דובר 1 על פי הפירוש של אדמו"ר הזקן כאן. אה, לפי שהקורבנות מבחינת שיעור מידה וגבול, מה שאין כן צדקה שיוכל לפזר בלי גבול אם זה לתקן עוונותיו. ומה שכתוב, "והמבזבז אל יבזבז יותר מחומש", בסדר, נכון, יש דבר כזה. היינו דווקא מי שלא חטא, לא חטא אף פעם, בסדר, לא יותר מחומש, אין בעיה, הכול בסדר. או שתיקן חטאיו בסיגופים ותעניות כראוי לתקן כל הפגמים למעלה, וראינו שם באיגרת התשובה על מה מדובר. אבל מי שצריך לתקן נפשו עדיין, פשיטא דלא גרעה רפואת הנפש-- אה, מרפואת הגוף, שאין כסף נחשב, וכל אשר לאיש ייתן בעד נפשו כתיב. הנה, מידת חסד זו בלי גבול מידה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא, חסדי השם. אז עכשיו, אחרי שהבנו מה ההבדל בין שני סוגי החסד, אז חוזרים-- עוד לא הסברתי את הנקודה של הסוגריים שם, אין זמן עכשיו. בהזדמנות נחזור על זה. אז עכשיו, אחרי שהבנו את שני הסוגים של החסד, אז חוזרים לשאלה מה פירוש-- למה-- מה זה העניין של תמנו במקום תמו? מידת חסד זו בלי גבול מידה נקראת על שמו של הקדוש ברוך הוא, חסדי-- חסדי השם. זה לא סתם חסד, זה חסד השם, זה חסד בלי גבול. כי דכתיב, "חסד השם מעולם ועד עולם". הוא לא מוגבל. הגם שכל ישראל הם רחמנים וגומלי חסדים, ברם יש גבול למידה לרחמי האדם, אבל הקדוש ברוך הוא נקרא אין סוף ומידותיו אין סוף, כי דכתיב, "כי לא כלו רחמיו" וכולי. וזהו שאמר הנביא אחר החורבן והגלות, "חסדי השם כי לא תמנו". היות ואנחנו-- פירוש, לפי שלא תמנו, שאין אנו תמימים ושלמים, שיש לנו עוונות. לכן צריך להתנהג לא בחסד סתם אלא בחסדי השם.

48:30 דובר 5 כאילו תמיד.

48:31 דובר 1 תמנו זה מלשון שאנחנו לא תמימים. לא, לא נגמרו החסדים. לפי הפשט, תמ-תמנו זה שהחסדים לא נגמרו. לפי ההסבר הפנימי של אדמו"ר הזקן, זה הולך שאנחנו לא תמימים. בגלל שאנחנו לא תמימים, לכן צריך להתנהג בחסדי השם. למה צריך חסדי-- למה צריך להתנהג בחסדי השם? כי אנחנו לא תמנו. אנחנו לא תמימים. מה ההוכחה לזה שאנחנו לא תמימים? שיש חורבן וגלות. אם לא-- אם היינו תמימים לא היה חורבן וגלות, היינו כבר יוצאים מפה. פירוש, לפי שלא תמנו, שאין אנו תמימים ושלמים בלי שום חטא ופגם בנפש ובעולמות עליונים. על כן צריכים אנו להתנהג בחסדי השם שהם בלי גבול ותכלית כדי לעורר עלינו רחמים וחסד עילאה, שהוא רב חסד ורחמים בלי גבול ותכלית, כמו שכתוב "כי לא כלו רחמיו" וגו'. זהו שאמרו רז"ל, אין ישראל נגאלים. מתי ייפסק, ייגמר החורבן והגלות? אלא בצדקה שיעשו גם אם יהיו פטורים מדינא. זאת אומרת סתם צדקה כ-- רגילה היא באמת לא תגרום לצאת מהגלות, אבל צדקה שאדם עושה שהוא פטור מהדין, רק שהוא נותן אין סוף בלי גבול ומידה, זה יוציא את ישראל מהגלות, כי אין בן דוד בא וכולי. הסיום של ה, של ה... מאמר חז"ל הזה הרבי הזקן לא רצה לצטט אותו. אתם יודעים מה הסיום? חז"ל אמרו אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס. אז הרבי הזקן לא רצה לצטט את הסיום, והרבי שלנו מ-מ-אומר שזה לא סתם שהוא רצה לגמור בדבר טוב, אלא בזה שהרבי הזקן לא ציטט את הסוף, הרבי הזקן פעל שאפשר לצאת ידי חובה ברוחניות. שאדם ירגיש את עצמו עני ודל ברוחניות וייתן צדקה בגשמיות, זה מספיק בשביל להביא את הגאולה. לא צריך שבפועל תכלה

50:51 דובר 1 הפרוטה מן הכיס.