אגרת הקודש פרק ה' (חלק 3)

00:01 דובר 1 ערב טוב. אנחנו היום מסיימים את איגרת הקודש החמישית, "ויעש דוד שם". אה, שני השיעורים הראשונים היו קצת ארוכים ועמוקים, אבל בשביל זה היום יש לנו שיעור גם קצר וגם קל. זה הסיום. אה, אדמו"ר הזקן שאל בתחילת האיגרת מה הפירוש-- אממ, למה מתכוון הזוהר כשהוא אומר-- הזוהר לומד את הפסוק "ויעש דוד שם" שדוד עשה את שמו של הקדוש ברוך הוא על ידי זה שהוא נתן צדקה. אמרנו שזה לא הפירוש הפשוט. הפירוש הפשוט של הפסוק שדוד עשה לעצמו שם, עשה לעצמו שם, עשה לעם ישראל שם טוב. והזוהר אומר שדוד עשה את השם של הקדוש ברוך הוא על ידי שהוא נתן צדקה. מה מתכוון בזה הזוהר לומר? אז הרבי אמר שבשביל להבין את זה צריך להקדים את מה שאמרו חז"ל, "כי ביה ה' צור עולמים", שהקדוש ברוך הוא ברא את העולמות באותיות יו"ד וה"א. אז אדמו"ר הזקן אמר כשנבין מה הפירוש הקדוש ברוך הוא ברא את העולמות באותיות יו"ד וה"א, אז אנחנו-- יהיה לנו בסיס להבין מה שמתכוון הזוהר. אז הוא עזב את השאלה של הזוהר והתחיל להסביר מה הפירוש שהקדוש ברוך הוא ברא את העולמות באות יו"ד וה"א. ההסבר היה ש... האות יו"ד היא מלמדת, רומזת על חוכמתו של הקדוש ברוך הוא, על פנימיות החיות האלוקית, ואת זה מרגישים רק בעולמות העליונים. והאות ה"א היא, היא אה, היא הבל הלב. האות ה"א זה ה-- אה, זה החומר של האותיות. זה מה שיוצא החוצה. זה הדיבור. והעולם הזה נברא רק מהדיבור, ולא סתם מהדיבור של, של הקדוש ברוך הוא, אלא מה-- לא מהפנימיות של האותיות, אלא מהחומר של האותיות. ולכן העולם הזה הוא עולם העשייה. זה מה

02:18 דובר 1 שחז"ל אמרו שביוד ה"א נבראו עולמות. ביו"ד נברא עולם הבא. כלומר כל העולמות העליונים, כי שם מורגשת האלוקות. ובה"א נברא העולם הזה בגלל שבעולם הזה לא מורגשת האלוקות. בדרך הוא שאל עוד כמה שאלות, שחז"ל דרשו את ה-- את הה"א שהעולם נברא בה, זה ה"א אחרונה, וחז"ל דרשו את הפס-- את ה-- את הדרשה שלהם על הה"א הראשונה של שם השם. הוא שאל כמה שאלות בדרך ותירץ אותם והסביר את כל העניין, ובעצם בשני השיעורים הקודמים גמרנו ללמוד והוא הסביר את כל העניין מהתחלה עד הסוף. מה הפירוש ביו"ד נברא עולם הזה-- הבא, בה"א נברא עולם הזה. עכשיו, אדמו"ר הזקן הבטיח לנו בתחילת האיגרת שכאשר נבין איך נברא עולם הבא ועולם הזה, אז אנחנו נוכל להבין מה הפירוש "ויעש דוד שם", שהוא עשה את שמו של הקדוש ברוך הוא. אז עכשיו מתחילה התשובה. אחרי שיש לנו את הבסיס, זה בדף נ"ט. זה בשיעור של שנה מעוברת, זה יוצא בי"ט מנחם אב. פה מתחיל החלק השני של האיגרת, שזה הביאור עצמו. זה מתחיל כך: "והנה באדם התחתון, למשל מי שהוא חכם גדול להשכיל נפלאות חכמה ומצמצם שכלו ומחשבתו באות אחד מדיבורו, הנה זהו צמצום עצום וירידה גדולה לחכמתו הנפלאה". מה למדנו בהקדמה? שהקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם כולו, את העולם הגשמי, את עולם העשייה, הקדוש ברוך הוא ברא באות ה"א. שאות ה"א היא אתא קלילא דלית בה מששא, שמבין כל האותיות, האות ה"א היא האות הכי, אה, חסרת אה...

04:29 דובר 2 מגבלות?

04:31 דובר 1 חסרת חוט שדרה. שאר כל האותיות זה כשההבל יוצא מהלב אז הוא פוגע באיזשהו אחד מאיברי הדיבור. הוא פוג-- נעצר בלשון, נעצר בשיניים או נעצר-- ואז הוא מקבל את הצורה שלו. אבל האות ה"א זה... אין בה מה לתפוס. היא אות, אה, קלושה. מה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם באות ה"א, אז האות ה"א היא רק המקור שממנו אחר כך משתלשלות הכ"ב אותיות שמהם נעשה הדיבור. הרי כל אותיות הדיבור מתחילות באות ה"א. והאות ה"א עצמה היא אתא קלילא דלית בה מששא, שאות כזאת כל כך, אה, אה, קטנה וקלה וקלושה שאין לה כל כך מציאות. מה רוצים להגיד בזה? בוא נראה איך זה אצל-אצלנו. אות ה"א אצלנו. אדם רוצה עכשיו להגיד איזשהו רעיון ומתוך הרעיון שלו, מתוך כל השכל שלו, בוחר רעיון אחד. ועכשיו את הרעיון הזה הוא צריך להגיד בהרבה מילים, הרבה משפטים, הרבה, הרבה דיבורים. והנה הוא לוקח עכשיו, האדם, מתוך כל ההסבר של העניין, אותו עניין בודד. הוא יכול להסביר אינסוף הסברים על כל מיני דברים. הוא עכשיו בחר עניין אחד, ומתוך העניין האחד הזה שעכשיו הוא רוצה להגיד, אז הוא בוחר רק משפט אחד. מתוך זה הוא בוחר רק מילה אחת, מתוך זה הוא בוחר רק אות אחת. איזה אות? את האות ה"א. אז איזה ערך יש? איזה ירידה צריכה להיות באדם מעצם השכל שלו כדי שהוא עכשיו יתרכז באות ה"א? אצל האדם זו ירידה עצומה. כן? זה מה שהוא אומר. ככה ממש על דרך משל ויתר מזה לאין קץ. באדם זה רק בסופו של דבר, שהאדם מצמצם בשכלו ודיבורו באות אחת, אז זה אדם וזה דיבור, יש איזשהו ערך. אבל מה שהקדוש ברוך הוא

06:41 דובר 1 מצמצם את עצמו באות ה' בשביל לברוא את העולמות, זה צמצום של בלי ערך. היה צמצום גדול, עצום ורב, כאשר בדבר ה' שמיים נעשו בששת ימי בראשית וברוח פיו כל צבאם. מה זה אותה רוח פיו שהוא ברא את כל השמיים והארץ וצבאיה? היא אות ה' של שם הוי' ברוך הוא, האות ה' האחרונה. הרי בזה היא מקור אותיות הדיבור. בזה הוא ברא את כל העולם. כמו שכתוב בהבראם, בה' בראם. אחת הדרשות, אלה תולדות השמיים והארץ בה' בראם, ואחת הדרשות בזה שבה' בראם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באות ה'. והיא מקור העשרה מאמרות, שכל התשעה מאמרות נמשכו מהמאמר הראשון. המאמר הראשון זה בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ, שם לא כתוב ויאמר אלוקים יהי, אבל למרות שזה לא מאמר שהקדוש ברוך הוא ברא איתו משהו מסוים, זה המאמר הכללי שממנו נמשכו התשעה מאמרות הפרטיים. עכשיו המאמר הכללי הזה זה כבר לא האות ה', זה האות ה' כמו שהיא קיבלה צורה של מאמר. כן? והיא בחינת חכמה הנקראת ראשית. זאת אומרת חכמה שהיא ראשית סדר ההשתלשלות של, של העולם. היא בסך הכל יוצאת מהאות ה'. אז כשהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולמות הוא צמצם את עצמו. מה יוצא מכל הקטע הזה? הקדוש ברוך הוא בא לברוא את העולם, הוא צמצם את עצמו צמצום גדול, עצום ורב לאין קץ. אך אז, בזמן בריאת העולם הייתה המשכה וירידה זו בלי אתערותא דלתתא כלל. אף אחד לא ביקש את זה מהקדוש ברוך הוא. הוא החליט שהוא רוצה לברוא את העולם והוא ברא את העולם. למה בעצם שיעשה כזה דבר? אדם נורמלי הוא לא מחפש לצמצם

09:10 דובר 1 את עצמו באות אחת. נכון? מה זה אדם? יש לו שכל, יש לו רגש. הוא רוצה להתבטא, הוא רוצה להגיד משהו. למה שהאדם פתאום יחליט לא, אני מתעלם, לא רוצה את השכל, לא רוצה את הרגש, לא רוצה שום דבר. אני עכשיו אות אחת. מה, בשביל מה? איזה טעם יש לזה? כן? והקדוש ברוך הוא עשה את זה בכל זאת. למה הוא עשה את זה בלי סיבה? הוא עשה, אבל הוא עשה את זה פעם אחת. למה הוא עשה את זה פעם אחת? כי אדם אין לעבוד וכו'. האמת שיש פה עוד איזה דיוק שאדמו"ר הזקן כותב שזה היה בלי אתערותא דלתתא כלל. מה זה כלל? זה בלי אתערותא דלתתא. כי לא היה אדם, אז היה בלי אתערותא דלתתא. די מובן, נכון? למה מוסיף מילה כלל? מה הוא מדגיש פה? אז הרבי מסביר שהיה אפשר לחשוב שלפני שנברא העולם היו נשמות, והנשמות ביקשו מהקדוש ברוך הוא. אדם לא ביקש מהקדוש ברוך הוא שיברא עולם. נשמות ביקשו. והרבי אומר לא. בלי אתערותא דלתתא כלל, גם נשמות עוד לא היו.

10:29 דובר 5 נשמות אבל קדמו לעולם.

10:30 דובר 1 מממ?

10:31 דובר 5 נשמות אבל קדמו לעולם.

10:32 דובר 1 בשורשן, לא בצור-- לא בצורה של נשמות. רק למה הוא ברא את העולם? למה הוא צמצם את עצמו כל כך בלי סוף? כי חפץ חסד הוא ועולם חסד ייבנה. כמו שאמרו חז"ל עולם חסד ייבנה. מה פירוש חסד? הקדוש ברוך הוא עשה חסד שהוא ברא את העולם. חסד זה כשמישהו עושה משהו מעצמו, אף אחד לא ביקש. וזהו בהבראם באברהם. כי חסד לאברהם וכו'. זו דרשה נוספת של חז"ל שאלה תולדות השמיים והארץ בהבראם זה גם אותיות באברהם. מה פירוש הקדוש ברוך הוא ברא את תולדות השמיים והארץ באברהם? אברהם זה מידת החסד. הקדוש ברוך הוא צמצם את עצמו בהבראם במידת החסד אברהם. אז זה היה פעם ראשונה כשנברא העולם. אך אחר בריאת האדם לעבדה וכו' אזי מאותו רגע ואילך כל אתערותא דלעילא לעורר מידת חסד עליון היא באתערותא דלתתא בצדקה וחסד שישראל עושים. גם עכשיו כל רגע שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולם זה חסד. כי גם עכשיו העולם הוא עדיין רק משתלשל מה' אחת בלבד, אז זה עדיין חסד כמו שהיה אז. אבל אז הוא עשה את זה מעצמו ומאותו רגע שנברא האדם, כדי שהקדוש ברוך הוא יצמצם את עצמו עד אין קץ כדי לברוא את העולם, אז צריך מישהו לבקש את זה ממנו. מישהו צריך לגרום לו רצון לזה. ואיך גורמים לקדוש ברוך הוא רצון לצמצם את עצמו ולתת לזולת? נו, זה כבר פשוט.

12:34 דובר 6 צדקה.

12:36 דובר 1 צדקה. למה צדקה? מה אנחנו עושים בצדקה?

12:40 דובר 6 נותנים.

12:41 דובר 1 אני מפקיר את עצמי ומשהו שהוא בעצם שלי אני נותן לשני. כן. אז אם אני רוצה שהקדוש ברוך הוא יפקיר את עצמו ויצמצם את עצמו לאות ה' לברוא את העולם, אני אתנהג ככה, אז הקדוש ברוך הוא גם כן יתנהג ככה.

13:03 דובר 6 למרות שזה שאני עשיתי את זה לא דורש מהקדוש ברוך הוא לעשות את זה.

13:06 דובר 1 זה לא דורש. אנחנו תכף נראה. אני חושב שהרבי אומר את זה בפנים. "אך אחר בריאת האדם לעבדה וכו' אזי כל אתערותא דלעילא לעורר מידת חסד עליון היא באתערותא דלתתא בצדקה וחסד שישראל עושים בעולם הזה. ולכן אמרו רז"ל: כל האומר אין לו אלא תורה בלי גמ"ח, אפילו תורה אין לו." תורה זה ממשיך את ההמשכות הרוחניות. אבל אם הוא לא נותן צדקה, איך יתקיים העולם? אין שום, אין שום הצדקה לקיום התורה אם אין צדקה. "אלא צריך לעסוק בתורה וגמ"ח." לכן גם מי שיושב אוהל ועניינו זה תורה, אז הוא גם כן צריך לעשות, לעסוק בגמ"ח. "כי הנה אף על גב דאורייתא מחכמה נפקת." נכון שתורה היא יצאה מחוכמתו של הקדוש ברוך הוא, זה דבר מאוד מאוד נעלה. "ויותר מזה אמרו חז"ל", בגלל שהתורה אורייתא מחכמה נפקת, אז בגלל זה "באורייתא מתקיים עלמא", העולם מתקיים על ידי לימוד התורה. "ובאינון דלעאן בה" — על ידי אלו שלומדים את התורה, הם אלה שמקיימים את התור-- את העולם. כתוב שתלמידי חכמים נקראים, אה, בנאים. אל תקרי בנייך אלא בונייך כי הם בונים, הם ממשיכים את האלוקות בעולם. "כי בדיבורם של לומדי התורה הם ממשיכים הארות והשפעות, השראות חכמה עילאה, מקור התורה, לבחינת אותיות הדיבור שבהם נברא העולם. כמאמר חז"ל: אל תקרי בנייך אלא בונייך." אז אלו שלומדים תורה, אז הם אלו שממשיכים את ה... אלוקות באותיות שבהם נברא העולם. אז לכאורה למה צריך צדקה? אפשר לעשות את זה על ידי תורה. כן? אז הרבי אומר שלא. מדוע? "כי המשכה זו שעל ידי תורה היא בחינת ירידה גדולה, ולזה צריך לעורר חסד העליון הנמשך כמים ממקום גבוה למקום נמוך, באתערותא דלתתא בצדקה וחסד תתאה שממשיכים חיים"

15:36 דובר 1 חיים וחסד להחיות רוח שפלים ומתים." נכון שקיום העולם בפועל זה על ידי לימוד התורה. לימוד התורה הוא זה שממשיך את ההמשכות. אבל אם אין צדקה, הקדוש ברוך הוא לא ירצה להמשיך את ההמשכות. ההמשכות האלוקיות שבוראות את העולם בפועל זה באמת על ידי לימוד התורה. אבל לפעול אצל הקדוש ברוך הוא רצון להמשיך את ההמשכות האלו, מוכרחים צדקה. "וזהו שנאמר: אל יתהלל חכם בחכמתו". אחר כך ממשיך "ואל יתהלל גיבור בגבורתו", אלא במה יתהלל? "כי אם בזאת יתהלל המתהלל". מי ש-- למי כן ראוי להתהלל? אה, "השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד". במה יתהלל המתהלל? אם הוא עושה חסד ואם הוא עושה צדקה, אז הוא יכול להתהלל. אז הוא יכול להיות חכם ויכול להיות גיבור ויכול להיות לומד תורה והכל טוב. אבל במה אדם יכול להתהלל? רק כשהוא עושה חסד. כי רק צדקה היא זאת שמקיימת את העולם בגשמיות, כי החסד הוא ממשיך הרי החכמה למטה, ואם לא, אם יהיה רק תורה בלי גמ"ח, בלי חסד, הרי נקרא את חכמתו לבדו, וזה באמת חכמתו של הקדוש ברוך הוא, אבל בלי המשכת חיים, חס ושלום, זה יישאר למעלה בעולמות עליונים, זה לא יירד למטה, זה לא יברא את העולם, זה לא ישפיע חיות לעולמות. ובזה יובן-- עד כאן מובן, נכון? מאוד פשוט. ובזה יובן מה שכתב האר"י ז"ל שיש ב' מיני נשמות בישראל. יש נשמות של תלמידי חכמים, אנשים כאלה שמצד הנשמה שלהם יש להם יותר משיכה ללימוד תורה, והם עוסקים בתורה כל ימיהם. וגם כתב האר"י ז"ל יש נשמות של יהודים כאלו שהם יותר בעלי מצוות, שהם נמשכים לעסוק, עוסקים בצדקה וגמ"ח. ושואל

18:01 דובר 1 לכאורה הרי גם תלמידי חכמים צריכים לעסוק בגמ"ח. כמאמר רז"ל "אפילו תורה אין לו", שראינו קודם את מאמר רז"ל הזה. אלא מה התכוון האר"י ז"ל לומר? שיש נשמות תלמידי חכמים שהם עניינם תורה, ונשמות בעלי מצוות שעניינם מצוות. מה הוא התכוון לומר? אלא תלמידי חכמים תורתן עיקר ורוב ימיהם בה ומיעוט ימיהם בגמ"ח. אז הנה פעולת התעוררותם דלתתא לעורר חסד עליון, להמשיך להוריד אור אין סוף המלובש בחכמה עילאה, מקור תורת ה' שבפיהם, הוא רק לעולם הנשמות שבבריאה על ידי עסק התלמוד ולמלאכים שביצירה על ידי לימוד המשנה. אז בוודאי שהעולם צריך תלמידי חכמים.

18:51 דובר 7 מקשה ככה ההפרדה הזאת, שמה זה יש לו פוטנציאל וזה בלי פוטנציאל, כאילו זה לא בא לידי מיצוי, מימוש תורה.

18:56 דובר 1 כי יש לו פוטנציאל לדבר אחר.

19:01 דובר 7 קשה אבל.

19:13 דובר 1 נכון שאת החיות האלוקית ממשיכים התלמידי חכמים, אבל לאיפה הם ממשיכים אותה? ממשיכים אותה בעולמות הרוחניים. בלי היהודים שנותנים צדקה העולם לא יתקיים. זה יישאר ברוחניות, יירד רוחניות ויתגלה רוחניות איפה? בעולמות שנבראו ביו"ד, בעולם הבא. העולם הזה לא יתקיים. פשוט בגשמיות. לא, לא.

19:43 דובר 7 כאילו אתה יודע שאומרים כששואלים את הנשמה שאולי עסקת בתורה, כל מיני ש-- אז הנשמה תגיד כאילו הפוטנציאל, שכאילו הנשמה שלי כאילו לא מתאים, במירכאות לא מתאים. זה קצת קשה לי ה... אבל בסדר.

19:56 דובר 8 עוד פעם, ישאלו אותה למה לא, ישאלו אותה למה לא עשית?

19:58 דובר 7 יש כאלה שהפוטנציאל של נשמות של תלמידי חכמים כאילו, ויש כאלה נשמות שהם סוג אחר.

20:03 דובר 8 לא, אבל ישאלו אותה למה לא הייתה כאילו.

20:06 דובר 7 כאילו הוא כבר מתחילה ככה.

20:08 דובר 8 ישאלו אותה למה לא עשית כמו חני[?], כאילו כמו הרבנה[?]. טוב, בסדר.

20:12 דובר 1 מה ששואלים את הנשמה זה על קביעות עיתים, וקביעות עיתים. אז כתוב בהלכה שיש אדם כזה שהקביעות עיתים שלו זה "והגית בו יומם ולילה" כפשוטו. ויש אדם כזה שהקביעות עיתים שלו זה "והגית בו יומם ולילה", אפילו פרק אחד שחרית, פרק אחד ערבית. ומהי באמת הסיבה שיש יהודים כאלה שבפועל ממשיכים לימוד התורה ולא כל כך מצליחים, אפילו אם הם מנסים להתעסק בעניינים אחרים זה לא, זה לא, לא העניין שלהם. ויש כאלה שבדיוק הפוך. הרי רואים את זה בחוש, רואים את זה. לא מדובר פה על עונש ועל שכר. כתוב שלפיכך נברא אדם יחידי. אם אני והוא, אם אני הייתי הוא אז לא היה צריך אותי. היה מספיק שיהיה הוא. לכל אדם יש לו את התכונות הנפשיות שלו שהוא יחידי. לא היה כזה מבריאת העולם ועד ימות המשיח ועד בכלל. ובאופן כללי זה האר"י ז"ל מחלק את זה לתלמידי חכמים ולבעלי מצוות. אז אלה ממשיכים, התלמידי חכמים, לעולם הנשמות שבבריאה על ידי עסק התלמוד. כשהם לומדים גמרא הם ממשיכים חיות לנשמות שבבריאה, וכשהם לומדים משנה אז הם ממשיכים חיות למלאכים שביצירה. זה דיברנו אני חושב כמה פעמים, נכון? שהמלאכים נמצאים בעיקר, שייכים לעולם היצירה, והנשמות שייכות בעיקר לעולם הבריאה. "והן, היות חיות הנשמות והמלאכים נשפעות מצירופי אותיות הדיבור מתורה שבעל פה". אז כשלומדים תורה שבעל פה, גמרא ומשנה, זה ממשיך חיות לנשמות ולמלאכים. "ונשפעות מצירופי אותיות הדיבור מתורה שבעל פה ומקור האותיות הוא מחכמה עילאה כנ"ל". אז זה הפעולה של התלמידי חכמים. אך להמשיך ולהוריד הארה וחיות מבחינת הבל העליון, ה' תתאה, לעולם הזה השפל, שהוא צמצום גדול ביתר עוז. אז פה כבר לא די בהתעוררות

22:38 דובר 1 דלתתא של תלמידי חכמים. מאוד מעניין. הרבי אומר פה זה ב...

23:05 דובר 8 שלום.

23:06 דובר 1 ערב טוב. הגעתם בדיוק לסוף.

23:13 דובר 8 לא הייתה, נרדמתי קצת.

23:20 דובר 1 מאוד מעניין. הרבי אומר שכאן, זה נמצא פה בתוך המילים, שגם התלמידי חכמים שממשיכים חיות אלוקות ורוחניות לנשמות ולמלאכים, אז גם הם, בכל זאת זה ירידה. החיות האלוקית יורדת לעולמות. בסדר, לעולמות הרוחניים, אבל היא יורדת לעולמות הרוחניים. כן?

23:47 דובר 8 לא, זה

23:49 דובר 1 באמת?

23:50 דובר 8 כן.

23:51 דובר 1 אז גם זה בא על ידי צדקה. זאת אומרת, גם ההשפעה של התלמידי חכמים, מוכרח שיהיה גם להם צדקה, אחרת גם בעולמות הרוחניים הם לא יוכלו להמשיך. אבל היות והם עוסקים רוב ימיהם בתורה ומיעוט ימיהם בגמ"ח, אז לאיפה הם יכולים להמשיך? בעולמות הרוחניים. אבל להמשיך ולהוריד הארה וחיות מבחינת הבל העליון, ה' תתאה, לעולם הזה השפל. כדי שחיות אלוקית תרד לעולם ותחיה ותהווה את העולם הזה הגשמי... אנחנו בדף ס"א שורה שש עשרה בערך. תכף נעשה סיכום. תכף נעשה איזה סיכום, נגמור את העניין.

24:54 דובר 9 יו, נשמה.

24:55 דובר 1 אבל כדי להמשיך ולהוריד הארה וחיות מבחינת הבל העליון לעולם הזה השפל, שהוא צמצום גדול ביתר עוז, פה כבר לא די באתערותא דלתתא של תלמידי החכמים שעוסקים מיעוט ימיהם בצדקה וגמ"ח, אלא צריך על ידי אתערותא דבעלי מצוות העוסקים רוב ימיהם בצדקה וגמ"ח. וכמו שכתוב בליקוטי אמרים בחלק א' פרק ל"ד, ראינו את זה שם. ולכן הבעלי עסקים שעיקר ע-ע-עבודת השם שלהם בעולם זה לתת צדקה, הם נקראים תמכי אורייתא. אז אנחנו תמיד חושבים, זאת אומרת, מה, מה, מה צורת החשיבה המקובלת שלנו בעולם? העיקר זה הלימוד תורה. אה, יש כאלה שהם, אה, עושים מתפר-- עיקר העבודה שלהם היא פרנסה ועסק ומתפרנסים, ואז מה התכלית שלהם? הם ירוויחו כסף ואז הם יוכלו לתת את הכסף או להפריש ללומדי התורה, ולומדי התורה יוכלו ללמוד תורה בשקט. ככה אנחנו תמיד תופסים את זה, נכון? ב-ב-בצורת ההבנה הפשוטה שלנו. זאת אומרת, העיקר הם התלמידי חכמים, ולמה שאר העם נקראים תמכי אורייתא? הם תומכים בתלמידי חכמים, נכון? ככה זה נשמע. אבל אדמו"ר הזקן מסביר פה בדיוק הפוך. נכון שתלמידי חכמים הם אלה שממשיכים את האור האלוקי לברוא את העולם, אבל אם לא יהיו כאלה שתומכים בהם, תופסים את האור האלוקי שהם ממשיכים ומורידים אותו פה למטה, לא יעזור את תלמידי חכמים. העולם לא יתקיים. א-אנחנו, האנשים הפשוטים, נקראים תומכי התורה, תומכי ל-לומדי התורה, לא בגלל שאנחנו תומכים בהם, אלא בגלל שרק לנו יש את הכוח-

27:01 דובר 9 יש תומכי תורה ולומדי תורה.

27:03 דובר 1 כן.

27:04 דובר 9 תומכי זה מי ש-

27:06 דובר 1 אלה שרוב ימיהם בגמ"ח עוסקים, נותנים צדקה.

27:09 דובר 9 לומד, אה, לומד צדקה. זה כאילו יסוד תורה ואמונה.

27:12 דובר 1 נכון. אז עיקר המעלה-

27:16 דובר 9 זה שמי שתורם צדקה.

27:17 דובר 1 כן. ולמה? כי זה-

27:19 דובר 9 זה לא יעזור שהוא יישב וילמד תורה. העולם לא יוכל-

27:22 דובר 1 לא יהיה העולם. בגשמיות לא יהיה עולם. העולם מתקיים, למדנו את זה בשער היחוד והאמונה, כל רגע ורגע מאותיות דבר ה' שמחיות אותו. אותיות דבר ה' שורשם בה'. הה"א שהיא הבל, שזה, זה, זה הוא אמר קודם שזה צמצום וירידה עצומה, והקדוש ברוך הוא לא בא לו ל-ל-ל-- למה שהוא יצטמצם לברוא את העולם? מה זה נותן לו? רק שיהודי נותן צדקה, היות והנשמה של יהודי היא השתקפות של הספירות העליונות של האלוקות וכולי וכולי מעלה, מעלה, מעלה, אז כל דבר שיהודי פה עושה, כתוב, יש, אה, "דע מה למעלה ממך". אז יש הפירוש הפשוט, "דע מה למעלה ממך", תדע, תלמד שיש דברים ש-ש-שמעליך. הפירוש של החסידות הוא הפוך: "דע מה למעלה — ממך". כל מה שקורה למעלה נפעל על ידי עבודת האדם. האדם הוא זה מה שפועל את כל מה שקורה למעלה. ולכן כשהאדם פה למטה, שהוא כלול מכל העולמות, כל אחד מאיתנו נותן צדקה. עכשיו אני עושה חסד. אז הספירה הזאת בעולם העשייה נהיה חסד, ובעולם הבריאה נהיה חסד, ובעולם האצילות נהיה חסד, ומעלה מעלה מעלה עד עצמות ומהות ממש. והקדוש ברוך הוא עכשיו מוריד אור אלוקי ובורא את העולם.

28:56 דובר 10 ומה התשובה? למה זה מחייב את הקדוש ברוך הוא לעשות בריאה?

28:59 דובר 1 למה זה מחייב? ככה הוא עשה את זה. הקדוש ברוך הוא קשר את עצמו עם עם ישראל.

29:05 דובר 10 לא, בסדר. למה? אבל זה שאני נותן צדקה מחייב את הקדוש ברוך הוא גם

29:09 דובר 1 זה לא מחייב אותו. הקדוש ברוך

29:12 דובר 10 ככה היה מלכתחילה.

29:13 דובר 1 את יודעת מה זה הגבלה עצמית? שמעת פעם את המושג הגבלה עצמית?

29:19 דובר 10 לא יודעת.

29:23 דובר 1 יש אחד כזה ש... למה הוא קם בבוקר? בגלל שאמא שלו סוחבת לו את השמיכה וצועקת עליו ושופכת עליו דלי מים, ואבא שופך עליו דלי מים. לא יודע איך זה עובד בכל משפחה. בסוף אין לו ברירה. הוא קם, כן. למה הוא לא ממשיך לישון? הגבילו אותו. כן. יש אחד כזה שהוא לפני שהוא הולך לישון הוא יודע שהוא צריך להתעורר בשש ושמונה דקות. אז בלי שעון, שש ושמונה דקות העיניים נפקחות. מכירות את זה? אה? יש דבר כזה. אולי זה קצת קשה לכולם ליישם את זה ביום יום, אבל כל אחד יודע שכשיש איזה עניין חשוב מחר, הוא החליט לקום בשעה, אז גם באמצע הלילה או אני לא יודע מה, העיניים נפקחות. כן. זה עניין של הגבלה עצמית. כאשר אדם שם את ה-- לעצמו את הגבול, זה הוא בעצמו. זה לא מישהו אחר. הקדוש ברוך הוא חיבר את עם ישראל איתו יתברך באופן כזה. למה הוא עשה את זה? נתאווה הקדוש ברוך הוא להיות לו דירה בתחתונים. זה מה שהוא התאווה. זאת אומרת, אדמו"ר הזקן, על תאווה לא שואלים שאלות. זה מה שהוא רצה. ככה הוא עשה. למה הוא עשה? ככה הוא עשה. וכל דבר, כל

30:49 דובר 10 כן, זה מהנה. הוא נהנה לראות שאנחנו תורמים צדקה.

30:53 דובר 1 זה עוד עניין, גם למה הוא נהנה מזה? היה יכול ליהנות ממשהו אחר.

30:56 דובר 10 גם נהנה מדברים אחרים, אז אני לא זוכרת.

30:59 דובר 1 כתוב שזה התענוג של הקדוש ברוך הוא. למה זה התענוג שלו?

31:01 דובר 10 יש לו עוד תענוגות, לא?

31:03 דובר 1 לא יודע.

31:04 דובר 10 מה לא יודע? זה התענוג היחיד של הקדוש ברוך הוא.

31:07 דובר 1 ונאמר שיש לו עוד תענוגות. למה בזה הוא מתענג? מישהו חייב אותו להתענג בזה?

31:11 דובר 10 מה זה חייב? אף אחד לא מחייב את הקדוש ברוך הוא על משהו.

31:15 דובר 1 ברגע שאומרים שהקדוש ברוך הוא בזה הוא מתענג ובזה הוא לא מתענג, אז הגבלתי אותו.

31:20 דובר 10 מה זה הגבלת? הקדוש ברוך הוא לא מתענג מזה שיהודי עושה עבירה.

31:24 דובר 1 סליחה. ברגע שלא הקדוש ברוך הוא, ברגע שאדם הוא מזה הוא מתענג, זה עושה לו טוב וזה לא עושה לו טוב, הוא מוגבל, אז הוא מוגבל.

31:34 דובר 10 אבל הקדוש ברוך הוא נהנה שאני עושה עבירה?

31:38 דובר 1 שוב, יש... קודם כול, עניין של עניין של תענוג. תענוג אצלנו אני לא יכול לבחור במה להתענג.

31:51 דובר 10 נראה לי שהיום גם הידיעה שלכם.

31:55 דובר 1 בסדר, אדם לא יכול לבחור במה להתענג. אם אם הוא, אם הוא בן אדם, אם הוא בן אדם אז הוא אוהב לאכול מרק חם. אם הוא חמור הוא אוהב לאכול קוצים. אין לו בחירה בזה כי הוא מוגבל. חמור יכול לאהוב קוצים והוא לא יכול לאהוב טונה. מה לעשות? נכון? הוא מוגבל.

32:20 דובר 10 אוקיי.

32:20 דובר 1 על הקדוש ברוך הוא אי אפשר להגיד שהוא מוגבל בתענוג הזה או בתענוג אחר.

32:25 דובר 10 נכון.

32:26 דובר 1 אז למה הוא בפועל מתענג מזה ולא משהו אחר?

32:29 דובר 10 איך הוא החליט?

32:30 דובר 1 ככה הוא החליט. ובאותו ככה הוא החליט, באותה תאווה. איך שלא יקראו לזה, זו בחירה חופשית. לא משנה איזה שם יתנו לזה. באותו ב-ב-באותה נקודה שם הוא קישר את עצמו עם עם ישראל, והמשמעות של הקשר הזה היא שכל דבר שיהודי עושה זה פועל למעלה. אחד מהעניינים. ולכן כשיהודי נותן צדקה זה פועל שהקדוש ברוך הוא ייתן צדקה. איך הקדוש ברוך הוא נותן צדקה? הוא הוא הוא מצמצם את עצמו באות ה' לברוא את העולם. נותן צדקה למסכנים. ולכן נקראים האנשים הפשוטים תמכי אורייתא, לא בגלל שהם פחות חשובים מלומדי התורה, אלא בדיוק הפוך, בגלל שהם אלה שתומכים בתורה ומורידים אותה, ממשיכים אותה פה למטה בארץ.

33:41 דובר 10 לא, לא, לא, לא.

33:42 דובר 11 אני יכולה להעיר לך נח נח?

33:43 דובר 10 לא, לא, אני מקשיבה.

33:52 דובר 1 אממ.

33:53 דובר 10 וואי, יש.

33:55 דובר 1 אנחנו בשורה עשרים אחרי הסוגריים למטה. ולכן נקראו תמכי אורייתא, והם בחינות ומדרגות נצח והוד. האנשים הפשוטים הם בחינות מדרגות נצח והוד, להיותם ממשיכים אור התורה למטה לעולם העשייה. מה זה נצח והוד בגוף האדם? אנחנו אומרים את זה בפתח אליהו בערב שבת. נצח והוד תרין שוקין. מה זה שוקיים? זה הרגליים. לא, יש לפני כן חסד וגבורה בזרוע ימין ובזרוע שמאל. תפארת זה הגוף, נצח והוד תרין שוקין, תרין שוקין זה הרגליים. אז למה תמכי אורייתא, בעלי העסקים, אלה שנותנים צדקה, הם נקראים נצח והוד? כי הם בחינת הרגל. הם אלה שמורידים את האלוקות למטה עד לארץ, עד לעשייה. ובזה יובן למה נקראת צדקה בשם מעשה. כמו שכתוב: והיה מעשה הצדקה שלום. על שם שפעולתה להמשיך אור ה' לעולם העשייה.

35:15 דובר 10 מחר תשאל. תביא.

35:24 דובר 1 אחרי כל ההקדמות, אז התשובה על השאלה שבתחילת האיגרת היא פה באה בשורה אחת בלבד. אז נזכיר את השאלה ואז נראה את התשובה אחרי שכל העניין בכללותו ברור. בהתחלה שאלנו מה, מה ההבנה? איך אפשר להבין את דברי הזוהר הקדוש ש-- על הפסוק "ויעש דוד שם". אז הזוהר מסביר שבמקום, במקום להסביר כמו הפשט שהוא עשה שם טוב לעצמו, שם טוב לעם ישראל, פה מסביר שהוא עשה, עשה שם. דוד עשה את שמו של הקדוש ברוך הוא. איך הוא עשה את שמו של הקדוש ברוך הוא? "ויהי דוד עושה משפט וצדקה". הוא עשה צדקה ומשפט, ובזה הוא עשה את שמו של הקדוש ברוך הוא. כך אומר הזוהר. מה פירוש בזה? עכשיו אפשר להבין. וזהו דקדוק לשון הזוהר הקדוש: מאן דעביד שמא קדישא עביד ליה. מי עושה את שמו של הקדוש ברוך הוא? כי באתערותא דלתתא בצדקה וחסד תתאה, התחתונים שהאדם עושה, בזה הוא מעורר חסד עליון להמשיך אור אין סוף מבחינת חכמה עילאה, יו"ד של שם לה"א של שם, בחינת הדיבור ורוח פיו יתברך כדי להשפיע לעולם העשייה. אז זה כל ההסבר. ההסבר בסוף, בסוף של דבר הוא מאוד פשוט. מדוע נקרא שדוד על ידי צדקה עושה שם? כי מה זה שם? אדם נותן צדקה, הוא ממשיך את האור האלוקי, את שמו של הקדוש ברוך הוא לעולם לחיות את העולם. בסדר, בזה לכאורה נגמר ההסבר, אבל אדמו"ר הזקן מוסיף פה עוד כמה שורות. בואו קודם נקרא את השורות. אחר כך ננסה להבין מה כתוב פה. איפה זה מתחיל? ועל דרך משל, זה שורה עשר שמה. על דרך משל, להבדיל הבדלות אין קץ, כמו שאדם אינו מדבר אלא לאחרים. נכון, מתי

37:57 דובר 1 אדם מדבר? רק כשיש מישהו אחר ולא כשהוא בינו לבין עצמו. אדם מה? כן, אבל אז לא. או שלא קוראים לו אדם, או ששמים אותו במקום ש-שמתאים לאנשים מסוגו. אדם נורמלי לא מדבר בינו לבין עצמו, אה?

38:18 דובר 12 איך אני יכולה להבין?

38:21 דובר 1 ואז כשהוא מדבר לאחרים, רק אז הוא מצמצם את שכלו ומחשבתו בדיבורו אליהם, והמשכילים יבינו. טוב, בואו ננסה להבין מה כתוב פה. קודם כול, מה הקשר בין מה שכתוב פה, מה זה למה שכתוב למעלה? מה שמוסבר בכל העניין? אז מה הסברנו בעצם? הסברנו שעל ידי צדקה אז ממשיכים את שמו של הקדוש ברוך הוא פה למטה בעולם. נכון? מה הרבי אומר? על דרך משל, אתה רוצה להבין את זה? זה כמו שאדם לא מדבר, לא מדבר לעצמו אלא רק לאחרים. מה? מה זה קשור ומה זה מסביר? כן. מה כתוב פה בסוגריים? ולא כשהוא בינו לבין עצמו. נו, ברור שכאילו מה? ממה? ובסוף הוא אומר והמשכילים יבינו. מה יש פה להבין? מה עוד הסברנו הכול, מה חסר פה בהבנה? יבינו מה? מה יש פה להבין? כן. אז השורות האלה באמת מאה מילים. ועל דרך משל להבדיל, ארבע השורות האחרונות פה זה ממש כתב חידה.

39:37 דובר 12 אתה לא יודע מה זה אומר כאילו?

39:40 דובר 1 אני חיפשתי די הרבה, השקעתי די הרבה שעות בשבועיים האחרונים. לא פעם ראשונה לחפש איזשהו הסבר מה כתוב פה. לא מצאתי. אההה, ההסבר הפחות או יותר היחיד שיש על ה-על השורות האלה זה מה שיש פה. הערה שישים ושמונה של הרבי פה למטה. וההערה הזאת אפשר לנסות להבין אותה, אבל להצליח להבין אותה אני לא יודע כמה אפשר. לנסות אפשר. אז אז לא נסביר את כל העניין, פשוט כי אני לא יודע את כל העניין. אבל לפחות נקודה אחת שכן אפשר להבין, וזה כן ייתכן ישפוך לנו אור על כל האיגרת הזאת, על התוכן של כל האיגרת. הרבי שואל כך. חז"ל אמרו שעד שלא נברא העולם היה הוא ושמו בלבד. נכון? מכירים את מאמר חז"ל הזה? אז אם שמו של הקדוש ברוך הוא היה עוד לפני שנברא העולם, לפני שנברא אדם, אז מה פירוש דוד עושה שם, שאנחנו עושים את השם על ידי צדקה? שם של הקדוש ברוך הוא היה לפני שהיה אדם. למה אנחנו צריכים לעשות אותו? כן, זו שאלה אחת. עניין אחד שצריך להבין. ועניין שני, כל ההסבר היפה שהסברנו היה הסבר מאוד יפה, אבל זה לא הסביר למה דוד עושה שם. זה הסביר איך על ידי צדקה אנחנו ממשיכים את השם לעולם. אבל זה לא, זה לא אמר שאנחנו עושים את השם של הקדוש ברוך הוא. יש המשכה אלוקית שהיא רק בבחינת שם. היא רק ה, היא רק הבל. היא שום דבר מאוד מאוד מצומצם, ואנחנו על ידי צדקה ממשיכים אותה לעולם. אנחנו לא עושים אותה, היא קיימת גם בלעדינו. אנחנו רק ממשיכים אותה לעולם. נכון?

41:48 דובר 3 השם, אלא כאילו יש את השם של הקדוש ברוך הוא, כמו שהוא מתגלה לעצמו, ובא לנו כבר יותר מסובך.

41:54 דובר 1 מה זה מתגלה לעצמו?

41:57 דובר 3 כמו מסוף.

41:58 דובר 1 כן.

41:59 דובר 3 זה לא בשבילנו. זה זה מה שהיה לפני שנברא העולם, ואז אחר כך הוא מתגלה מעצמו. כאילו אולי מזה אנחנו, כאילו אחר כך הוא מתגלה לעצמו ואז הוא גם יורד.

42:10 דובר 1 אז זו נקודת ההסבר. כן. נגיד את זה במילים יותר...

42:17 דובר 3 מדהים!

42:20 דובר 1 זה נקודת העניין. אם הבנתי נכון אז זו נקודת העניין. יש, יש אהה חז-- פסוק שטרם נברא עולם הקדוש ברוך הוא חקרה, בראה, יצרה. אני לא זוכר את ה... לא מצליח. לא מצליח לזכור את הלשון הזאת אף פעם. יש ארבע דרגות שהקדוש ברוך הוא, לפני שהוא ברא את העולם, היה שמה ארבע דרגות. וממשילים את זה לאדם שמדבר בינו לבין עצמו. מתי אדם מדבר בינו לבין עצמו? כאשר יש לאדם איזשהו עניין שהוא עכשיו, עוד לפני שהוא רוצה להסביר את זה לאחרים, הוא רוצה להבין את זה בעצמו.

43:02 דובר 3 הוא מתבונן.

43:03 דובר 1 מתבונן. הוא חושב. כן, הוא חושב על הדבר. מה הוא עושה? הוא מסביר לעצמו מה זה. מה פירוש, אני מסביר לעצמו? כן, אבל זה מה שאנחנו עושים.

43:15 דובר 3 לחבר את זה. לשמוע את זה גם.

43:16 דובר 1 אה?

43:17 דובר 3 לשמוע את זה מוחשי, לא רק במוח.

43:20 דובר 1 זה כבר עוד שלב אחד, אבל אה, זה גם נכון, אבל זה כבר עוד שלב. כל אחד, כל אחד מרגיש ויודע בעצמו שהוא פעמים רבות מסביר לעצמו איך זה ומה זה, מברר את הדבר בתוך עצמו. אז בהסברה העצמית הזאת הפנימית, אז מוסבר בחסידות שיש איזה ארבעה שלבים. עכשיו גם כשאדם הבין ויודע והשכשך והסביר לעצמו, ועכשיו הוא כבר, כבר בינו לבין עצמו, העסק סגור וחתום. הכל ברור לו לגמרי. למה שיע-- למה שידבר? למה שיגיד את זה למישהו אחר? או שכן או שלא. כן. הוא יכול כן, הוא יכול לא. הוא יחליט שכן. הוא יחליט שלא. תלוי בו. זאת אומרת, כדי להוציא את הדיבור הזה החוצה צריך לעשות משהו. כל עוד זה בינו לבין עצמו... אפילו אפשר לקרוא לזה דיבור. זה לא סתם מחשבה. ממש מסביר לעצמו במשפטים, במילים, ממש דיבור. זה... יש ב-ב-מחשבה יש כמה דרגות. יש מחשבה שבמחשבה, דיבור שבמחשבה, מעשה שבמחשבה. כן, מחשבה שבמחשבה זה שהוא מהרהר את העניין עצמו בלי אותיות. הוא חושב על זה, מתבונן בדבר בלי אותיות. אחר כך יש דיבור שבמחשבה שהוא חושב באותיות של דיבור. מעשה שבמחשבה שהוא מצייר לעצמו איך הוא כותב את האותיות. זה עדיין במחשבה, אבל הוא כבר מצטייר אצלו אותיות כתובות כבר. אז גם כשיש לו את הדיבור שבמחשבה, זה דיבור שבמחשבה, זה עוד לא יצא החוצה. זה חלק ממנו. מה ההבדל? כאשר אדם מדבר לעצמו, כ-כ-כוונה במחשבה, כן, בינו לבין עצמו, אז בתוך המילים שהוא חושב מאירה בתוך זה ההבנה. כאשר הוא מדבר את אותן מילים בדיוק שהוא חושב במחשבה, את אותן מילים גופא הוא מדבר לזולת, אצל השני המחש-- ה-ההבנה ש-- אין את ההבנה, יש רק

45:56 דובר 1 את המילים. נכון? והשלב הזה להוציא מה... כאילו לעקור את ה-- את הדיבור מתוך מבפנים ולהוציא אותו החוצה, זה שלב שבו נחתך כל ה... כל התוכן של הדיבור בעצם נעלם. מוציאים אותו מזה. צריך לעשות פה משהו. זה נקרא לעשות. אותו הדבר אצל הקדוש ברוך הוא, כביכול, על דרך משל. כל עוד מדובר על העולמות, אפילו עולמות, עולמות נבראים, בריאה, יצירה, אפילו עולם העשייה הרוחני, זה בינו לבין עצמו, זה בפנים. מאיר שם האור האלוקי. זה כבר דיבור, זה כבר ה-ה-היי. אתה רואה אותיות, אתה רואה נבראים, אתה רואה נפרדים. כן, אבל בתוך כולם מורגש האור האלוקי. אבל כדי שזה יצא החוצה צריך עניין של עשייה, ועשייה שתצא החוצה זה בא על ידי צדקה. לכן "ויעש דוד שם", כשד-ד-ד נותן צדקה זה לא רק מוריד את מה שהיה למעלה ומוציא אותו החוצה. נפעל פה דבר חדש שקודם לא היה. הדיבור האלוקי כביכול שיוצא החוצה זה לא אותו דיבור שיש בינו לבין עצמו, וזה נפעל על ידי עשיית הצדקה של יהודי. לכן "ויעש דוד שם", שהוא לא רק ממשיך את האור האלוקי לעולם, אלא עושה את האור האלוקי, עושה פה משהו שלא היה קודם. זה נקודת הבירור. על כל פנים, באגרות הקודש הראשונות אז דיברנו שצדקה נותנת לאדם גשמיות. זה היה בהתחלה. אחר כך שהיא נותנת לאדם רוחניות. אחר כך דיברנו שהצדקה מגלה אצל האדם את האהבה המסותרת, ופה הרבי מוסיף באגרת הקודש הזאת שצדקה גם, אה, פשוט בוראת את העולם יש מאין. כל קיום העולם תלוי בנתינת צדקה.

48:23 דובר 4 וואו. וואט אן אמייזינג.