אגרת הקודש פרק ג'

00:00 דובר 1 טוב, אנחנו חוזרים בפרק-

00:01 דובר 2 לא, הוא

00:01 דובר 1 בסימן ג', איגרת הקודש השלישית. שזה פה. ערב טוב.

00:13 דובר 2 יש עוד

00:18 דובר 1 כן, שבוע שעבר חשבנו ללמוד, אה, שתיים ביחד. בסוף למדנו רק אחת אז... ג', ג', איגרת הקודש ג'. זאת האיגרת הרי-- אחרי שתי אגרות של פתיחה א' וב' שהן אגרות יותר של-- כלליות יותר, הרבי אז-- ה-הבנים של אדמו"ר הזקן שמו-- התחילו לשים פה, אה, עיקר התוכן של איגרת הקודש זה אגרות שעוסקות בצדקה. זאת הראשונה. אם אני לא טועה יש מתוך ה-- אמרנו שיש בערך מאתיים אגרות קודש של אדמו"ר הזקן. רובן נדפסו בספר אגרות, אגרות קודש של אדמו"ר הזקן. אז מתוכם בני אדמו"ר הזקן בחרו רק שלושים ושתיים והכניסו אותם כאן באיגרת הקודש ועוד ארבע אגרות הכניסו בקונטרס האחרון. אז מתוך השלושים ושתיים אגרות שהם אותן אגרות מיוחדות מתוך מה שהם בררו, אז שמונה עשרה מתוכן עוסקות במעלת הצדקה, שממש הפלא ופלא כל איגרת מסבירה עניין אחר בצדקה, מעלה אחרת בצדקה. כל איגרת משהו אחר. ובאחת מהאגרות אז הרבי, איגרת י"ח נדמה לי, שם הרבי מעיר שצריך להתבונן ולראות מה כל איגרת מוסיפה על זאת שלפניה. אנחנו נשתדל לראות את זה. אין בזה, אין בזה הסברים מהרבי. אנחנו מתחילים את האיגרת הראשונה, "וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו". אז דרשו חז"ל על הפסוק הזה. אז קודם-- הפסוק מדבר על הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא לבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו. ככה הנביא ישעיה מתאר את הקדוש ברוך הוא. ואדמו"ר הזקן לוקח-

02:10 דובר 2 לא ישעיה? כאילו מה, מה עם יחזקאל?

02:14 דובר 1 ישעיה. אמרתי יחזקאל? בסדר, רגיל אצלי. אה, אדמו"ר הזקן לוקח את הפסוק ש... פסוק מה שחז"ל דיברו על הקדוש ברוך הוא. היות והנשמה שלנו היא נשמה אלוקית, שהיא חלק אלוק ממעל ממש, אז כל מה ששייך אצלו שייך גם אצלנו. איפה נמצא אצלנו העניין הזה של "וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו"? הרבי מסביר את זה על פי מה שדרשו חז"ל. מה שריון זה? כל קליפה וקליפה מצטרפת לשריון גדול. אף צדקה, כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול. באמת הסבר נפלא. מה, מה, מה מוסיף המשל של חז"ל על מה שכתוב במפורש? מה אנחנו לא יודעים שכל דבר כשלוקחים ממנו הרבה, הרבה, הרבה אז נהיה מזה משהו גדול? כאילו מה חז"ל רצו להגיד פה? ובכלל, חז"ל אמרו לזה משל. מתי מביאים משל? מבי-- משל מביאים כשיש משהו שמנסים להסביר ולהסביר ולהסביר ולא מבינים. אמרו, "או, אני אביא לך משל, אז ת-ת-תבין". מה, מה חז"ל אמרו? לכאורה ב-בפשט, כשיש הרבה מטבעות של צדקה זה נהיה מזה בסוף הרבה צדקה. מה, בשביל זה צריך משל? אז מסביר אדמו"ר הזקן מה פירוש, מה אז, מה מסתתר פה בתוך מאמר חז"ל. פירוש שהשריון עשוי קשקשים על נקבים והם מגינים שלא ייכנס חץ בנקבים וככה הוא מעשה הצדקה. כלומר, חז"ל, עיקר הדרשה של חז"ל, חז"ל, עיקר המשל לא בא להסביר לנו שהרבה דברים קטנים מצטרפים לדבר אחד גדול כמו שזה נראה במבט ראשון, אלא חז"ל רצו להמשיל את הצדקה לשריון שבגלל שצדקה דומה לשריון, מה השריון? יש בו הרבה קש-- אה, כן, רשת ועליה קשקשים. בגלל שככה נראה השריון ובגלל-- והצדקה נראית אותו דבר, לכן יש בצדקה עניין של גדולה. וביאור העניין, מה פירוש שבצדקה

04:34 דובר 1 יש נקבים ויש קשקשים ולכן יש בה עניין של גדולה? מה, מה ביאור העניין? ביאור העניין, כי גדולה צדקה מכל המצוות. במאמר חז"ל הזה נרמז שצדקה יותר גדולה מכל המצוות האחרות. כדי להבין באמת צדקה גדולה מכל המצוות האחרות ואיך זה נרמז ב-- עניין הזה של שריון, אז צריך להבין קודם כל מה זה כל המצוות, מה המעלה של כל המצוות ואז נבין מה מיוחד במצוות צדקה.

05:18 דובר 4 מישהו רוצה קפה?

05:21 דובר 1 ואז נוכל להבין מה מיוחד במש-- במצוות צדקה. אני מסביר. מה זה כל המצוות שמהם נעשים לבושים לנשמה? זה הדבר המשותף לכל המצוות. דיברנו פעם על מה שהמצוות נעשים לבושים לנשמה? אני לא זוכר. זה מוזכר בריבוי מקומות וב-ב-בהרבה הקשרים גם כן. סתם כללות העניין כדי ש-- על מה, מובן על מה מדובר. אה, מוסבר שאחרי מאה עשרים יהודי עולה-- הנשמה עולה לגן עדן ושם היא מתענגת מאור ה'. היות ואור ה', אור אין סוף שמאיר בגן עדן, הוא למעלה מכוחות הנשמה. הנשמה לא יכולה לספוג את זה כי הנשמה אפילו כשהיא עולה לגן עדן, עדיין היא בעלת גבול. היא בחינת נברא ואור אין סוף הוא אין סוף ואין סוף לא יכול להתגלות למה שהוא מוגבל. אז לכן הנשמה צריכה איזשהו לבוש, כיסוי, משהו כדי ש-ש-שיאפשר לה לסנן כביכול לקבל את האור אין סוף. על דרך כמו שאדם לא יכול ללכת ב-ב-בחוץ בלי לבושים, ככה הנשמה לא יכולה לקבל את אור אין סוף החיצוני המקיף בלי לבוש. והלבושים נעשים מהמצוות. מוזכר על זה כמה-- זה כללות העניין. אז המצוות נעשות לבושים לנשמה. וממה נעשים אותם לבושים? למה המצוות עוטפות את הנשמה במין לבוש? מה, מה פירוש משהו ש-- הרי לבוש זה משהו שמקיף על אדם, מסביבו, נכון? זאת אומרת, יש-- המצוות פועלות איזושהי הארה אלוקית שמקיפה את הנשמה, מס-מסובבת אותה כמו לבוש. מאיפה מגיעים הלבושים האלה? הם נמשכים מאור אין סוף ברוך הוא מבחינת סובב כל עלמין. כלומר הנשמה עצמה שורשה מאור הממלא כל עלמין. הרי הנשמה זה עניין של שכל ורגש. היא חודרת בגוף, מתלבשת בגוף בפנימיות. כל עניין הנשמה זה עניין של פנימיות, והמצוות זה עניין של מקיף. אדם לא אוכל את המצוות, הן לא

07:43 דובר 1 מתאחדות איתו, הן מקיפות אותו מסביב. אז... אז המצוות ממשיכות על האדם את האור המקיף, האור הסובב כל עלמין שהוא למעלה מהאור של שורש הנשמה. כמבואר הפירוש ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין בליקוטי אמרים, עיין שם. אם אתן זוכרות, זה בעיקר מוזכר בתניא בפרק מ"ח, שממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. שמה, שמה אדמו"ר הזקן מדבר באהבת כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. זוכרות שהיה איזה ארבעה פרקים ארוכים שמדברים על זה? שאדם מתבונן באיזו, איזו טובה גדולה הקדוש ברוך הוא עשה לנו, שהיינו מוטלים באשפה והוא רומם אותנו וניקה אותנו ונתן לנו את התורה והמצוות. זוכרים את זה, נכון? אז שם מדובר בהקשר הזה. מהי גדולת השם שאדם צריך להתבונן בה כדי לעורר בעצמו את אהבת המלך. הוא צריך להתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, ואז הוא מסביר שם, פרק מ"ח, מה זה ממלא ומה זה סובב. ודיברנו על זה כמה פעמים, הרבה פעמים. מה זה עניין של ממלא וסובב. ומאותו אור שהוא סובב כל עלמין, כלומר אור אין סוף שלמעלה מעולמות, ממנו נעשים לבושים לנשמה. והלבושים האלה נעשים באתערותא דלתתא, היא מצות השם ורצון העליון ברוך הוא. אז כל פעם שיהודי מקיים מצווה, לא משנה איזו מצווה, אז זה ממשיך עוד איזשהו לבוש לנשמה, והלבוש הזה מאפשר לה לקבל ולהתענג עוד יותר ועוד יותר בגן עדן עד אינסוף. עכשיו מוסיף אדמו"ר הזקן שעיקר המשכה הזו מאור אין סוף ברוך הוא זה לא לבוש לנשמה, אלא לבוש ואור שמקיף לי' ספירות דבי"ע, המשתלשלות מעילה לעילה וממדרגה למדרגה וכו', הנקראות בשם ממלא כל עלמין. אז מה שחשבנו עד היום

10:20 דובר 1 שהמצוות הן ממשיכות לבושים לנשמה, שהנשמה תוכל לקבל את האור האלוקי שבגן עדן, אומר אדמו"ר הזקן, זה לא העיקר. זה לא עיקר פה עניין הלבושים, זה לא עיקר עניין המצוות. עיקר עניין המצוות והלבושים זה מה שמתווסף תוספת אור בעולמות הרוחניים. יש את האור האלוקי ש... ש... שנמצא בעולמות, שמהווה את העולמות, שמחיה את העולמות, וכאשר אדם מקיים מצווה הוא ממשיך לתוך האור האלוקי המתלבש והמוגבל, הוא ממשיך לתוכו את האור אין סוף הבלתי מוגבל. וזה עושות המצוות, שממשיכות לבוש לא רק לנשמה אלא גם לספירות. פירוש, כי אור אין סוף ברוך הוא מתלבש ומאיר בתוך כל השתלשלות העשר ספירות דבי"ע, והוא המאציל העשר ספירות דאצילות המשתלשלות לבי"ע על ידי צמצום עצום המבואר בעץ חיים, ונקרא אור פנימי. אז יש שתי בחינות: יש האור אין סוף המקיף, הסובב כל עלמין, והוא מאציל ומחיה את האור המצומצם שמחיה את העולמות. שזה הסדר הרגיל. בסדר הרגיל בתוך העולמות לא מתגלה אור אין סוף. בסדר הרגיל. למה אור אין סוף לא מתגלה בתוך העולמות?

12:12 דובר 5 הוא יכול

12:13 דובר 1 כי הוא לא יכול להתגלות. איפה שיש אינסוף אין הגבלה. איפה שיש הגבלה לא יכול להתגלות אינסוף. אז הסדר הרגיל הוא שאור אין סוף מאציל את הספירות, את האור הפנימי.

12:27 דובר 5 מה ההבדל בין זה שאדמו"ר הזקן אומר, אה, י' ספירות ועשר ספירות?

12:32 דובר 1 אני לא יודע. אני לא יודע. לא שמתי לב לזה.

12:36 דובר 5 מה זה אומר מאציל?

12:44 דובר 1 זה לא נוגע לפרק הזה, אבל ננסה להגיד במילה אחת. אמ, אולי זה כן נוגע טיפה למה שנגיד עוד כמה, עוד שתי שורות. אמ, אנחנו רגילים להשתמש במילה שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם. "בראשית ברא אלוקים", את השמיים ואת הארץ. למה אנחנו קוראים לעולמות בשם ברא, נבראים? כי המילה ברא פירושה שנברא פה משהו יש מאין. קודם הוא לא היה, עכשיו הוא ישנו. ברא פירוש שלנברא אין לו מקור, אין לו שורש. לברוא יש מאין פירוש הדבר לקחת אפס ולעשות ממנו משהו. זה לא שהקדוש ברוך הוא לקח חלק ממנו, מעצמו כביכול, ועשה ממנו נבראים. לא. אז, אז זה כבר נקרא השתלשלות. ממנו השתלשל עד ש... עד שנהיה נבראים. כן? אין באלוקות שום דבר... אפשר... אני מביא לזה תמיד דוגמה מרוחניות וגשמיות. יש מושג רוחני שנקרא, אה, נו, המחליף פרה בחמור. זה מושג הלכתי. כן? אז כמה שלא יפשיטו ויסבירו וירחיבו את זה, לא ייווצר מזה לא פרה ולא חמור. לא יעזור, ויישאר תמיד בעולם השכל. למה? כי ברוחניות אין שום נקודה שאפשר לפתח ממנה, להמשיך ממנה גשמיות. אין, אין, אין שם משהו שדומה. כן? אז לא יכול להיות שמרוחניות ייברא גשמיות, אה, אה, אה, ישתלשל, ייווצר, יימשך, יואר. כן? מהשמש יכול להאיר אור, אבל, אבל משהו שהוא לא בערכו זה לא שייך. כן? אז זה נקרא שכל הנבראים נבראו יש מאין. על עשר ספירות דאצילות אי אפשר להגיד שהם נבראו מהקדוש ברוך הוא. הם אלוקות, הם לא נבראים. כן? אז... אז שם על עשר ספירות של אצילות אומר... לא, ה-ה-הלשון של הרבי לא רק שאי אפשר להגיד שהם נבראו, חס ושלום לומר שהם נבראו. כן? להגיד שעשר

15:30 דובר 1 הספירות של האצילות זה לא אלוקות. זה אלוקות. כן? אז הלשון שמה זה נאצלו. עכשיו את הלשון בדיוק, ה-ה-הסבר מה זה נאצלו, לא נסביר עכשיו. על כל פנים, ההבדל בין אצילות לבין בריאה זה שבריאה הוא יש שאין לו מקור, ואצילות הוא, זה נקרא גילוי ההעלם. במילים קצרות.

16:00 דובר 5 נעשה איזה כמו לאציל שפחות?

16:03 דובר 1 כן. כן. מאותה לשון, כמו שכתוב אצל משה: "ויאצל מן הרוח לשבעים הזקנים". אז מה הוא הסביר עד לפה? עד לפה שמצד סדר הבריאה אור אין סוף לא יכול להתגלות בעולמות, והעולמות לא יכולים לסבול אותו. לכן איפה שיש הגבלה אין אין סוף, איפה שיש אין סוף אין הגבלה. אבל על ידי קיום המצוות, זה בפשטות, זה לא מדויק כמו שתכף נראה, אבל על ידי קיום המצוות נמשך אור מקיף הנ"ל ומאיר תוך העשר ספירות דאבי"ע ומתייחד עם האור הפנימי, ונקרא ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, כמו שמתבאר במקום אחר. למדנו באריכות הכי גדולה בשער הייחוד והאמונה. אדמו"ר הזקן הקדיש למשפט הזה שמה שנים עשר פרקים. אה, יש שיחה של הרבי שהרבי מסביר את שתי הנקודות היסודיות שעליהן עומד כל עניין של האמונה באחדות השם. אמונה באחדות השם, כדי להאמין שהשם הוא אחד אנחנו צריכים להבין ולהאמין בשני דברים שהם סותרים אחד את השני במבט ראשון וגם במבט שני, לפעמים גם במבט חמישי. שני דברים שהם סותרים, שמאוד מאוד קשה להבין איך זה הולך ביחד. מצד אחד, כדי להגיד שהשם לפני שהוא ברא את העולמות ואחרי שהוא ברא את העולמות יש רק אחד, אין עוד מלבדו, אז אנחנו מוכרחים לומר שהקדוש ברוך הוא מתאחד עם הנבראים. הנבראים מתאחדים איתו, בגלל שהם אחד איתו, אז ממילא אין עוד מלבדו, נכון? זה מה שכתוב בשער הייחוד והאמונה בפרק א'. אחר כך מוסבר גם בהמשך שדבר השם מתלבש בתוך הנבראים ומהווה אותם ומחיה אותם, ובגלל שהוא מהווה אותם ומחיה אותם, אין להם מציאות בלעדיו. אחת הדוגמאות שמביאים לזה, ודיברנו, נתנו קצת דוגמה כמה פעמים, זה מהאדם שעומד מול המראה. אדם שעומד מול המראה

18:49 דובר 1 אנחנו יכולים לומר שהדמות במראה יש לה מציאות. המציאות שלה כי עומד פה אדם. אז לכן יש שם דמות. אם הוא לא יעמוד היא לא תהיה שם, נכון? אז נכון שאני רואה שם דמות, אבל כל המציאות שלה תלויה בזה שעומד פה. אבל גם בזמן שהיא קיימת המציאות שלה היא בטלה במציאות. ועם זה עוד כמה משלים. לא נאריך כי זה לא התוכן של הפרק, לא התוכן של הפרק. עוד כמה משלים שכל אחד מהם מבאר נקודה אחרת, כיוון אחר. אבל שם מוסבר בשער הייחוד והאמונה עוד הרבה הרבה יותר מזה, שלא רק שהנבראים בטלים במציאות בגלל שהאור מחיה אותם, אלא שגם בשעה שהאור מחיה אותם זה כביכול עוד כשהם עוד נמצאים בטלים, נמצאים במקורם ושורשם.

19:45 דובר 5 אור השמש בשמש.

19:46 דובר 1 אור כמו אור השמש בשמש, כן, לפני שהוא, אה, לפני שהוא יצא בכלל. עכשיו, אז ממילא מובן, היות ואנחנו אומרים שדבר השם מחיה את הנבראים ומהווה את הנבראים, הפועל יוצא הוא שאין עוד מלבדו. הוא המציאות היחידית, אין להם מציאות. אבל זה עושה לנו בעיה. למה זה עושה לנו בעיה? כי אם הקדוש ברוך הוא מדבר בשביל לעשות אותם, הוא מתעסק בשביל לברוא אותם, אז הוא מתייחס אליהם, יש להם, אה, הוא רוצה שהם יהיו קיימים. הוא אומר אור, הוא אומר ויהי שמש. הוא אומר, הוא, הוא מתעסק. אם הוא מתעסק זאת אומרת הוא נותן להם חשיבות. אז אוקיי, מציאות אין להם, אבל חשיבות יש להם. אז יש פה עוד משהו, עוד איזשהו נושא שאפשר לדבר עליו. אז אומרים לא, לא. יש עניין הרבה יותר עמוק. אותו דבר השם שהוא מחיה ומהווה את הנבראים, הוא בכלל כלול באלוקות. הוא עצמו אלוקות. הוא מיוחד באלוקות. אין עוד מלבדו. מצד הקדוש ברוך הוא לא נברא שום דבר. הוא לא ברא שום דבר, הוא לא עשה שום דבר, הוא לא היווה שום דבר. איך, איך אה, אומר, אה, אומר הפסוק? הוא אמר ויהי, הוא ציווה ונבראו. הוא לא ברא. יש "בראשית ברא אלוקים" ויש, אה, "הוא ציווה ונבראו", נבראו מעצמם. אחד המשלים שמביאים בזה... זה כמו רב שמסביר, אה, מנסה להסביר משהו לתלמיד. אה, החבר'ה לא מבינים. אז הוא עוד הסבר, עוד הסבר. בסוף הוא נותן להם משל ואז את המשל הם תופסים. עכשיו דרך המשל, אז יש מהתלמידים שתופסים דרך המשל גם משהו, לפחות מה שהרב רוצה להסביר. ויש תלמידים שתופסים, נשארים רק עם המשל. הם בכלל לא מבינים את

22:11 דובר 1 העניין, כן? עכשיו מצד הרב, הרב שאומר את המשל, הוא, הוא לא, הוא בכלל לא, הוא לא רואה את המשל. הוא רואה רק את העניין. אז מדברים על אותו... אז מאיזה צד מסתכלים? מצד הקדוש ברוך הוא, מצד אין סוף... אין נבראים. כולא קמיה כלא חשיב. אותו דבר השם שעליו דיברנו, שהוא כל כך גדול וכל כך חשוב, והוא הכוח הפועל והמפעיל את כל הנבראים, הוא עצמו אין ואפס. הוא לא קיים, הוא, הוא כלול באלוקות והוא עצמו כלא חשיב. אז... אז היות ודבר השם עצמו הוא כלא חשיב, אז ברור שכל הנבראים שהוא בורא הם בטח קל וחומר שהם לא חשיבי. אין להם שום חשיבות, נכון? נו, אז אין להם שום... אז לא רק שאין להם שום מציאות, אפילו אין להם שום חשיבות. אז אין להם שום... אז מה הבעיה אז? תגיד אוקיי, אז עכשיו ברור לי למה הקדוש ברוך הוא, אתה הוא קודם שנברא העולם, אתה הוא משנברא העולם. כי לפני שנברא העולם היית אתה לבד, ועכשיו אחרי שבראת את העולם, אז לא רק שמציאות אין להם, גם חשיבות אין להם, כן? אז זה משל הרבה יותר טוב מהראשון. אז זה הסבר הרבה יותר טוב מהראשון. למה אנחנו צריכים את ההסבר הראשון? כי לפי ההסבר השני אז לבורא אין שום יחס עם הבריאה. יש היסח, יש הפרד. יש איך שהקדוש ברוך הוא רואה את העולם, ויש איך שהנבראים רואים את העולם. מצד הנבראים הם לא מרגישים אותו בכלל. חיים, קיימים, נושמים, עושים את החיים שלהם, אז הוא לא יודע מאיתנו. בסדר, אבל אנחנו קיימים. מצד הנבראים הם מציאות, הם מציאות נפרדת לגמרי עכשיו. לא רק

24:18 דובר 1 שיש להם חשיבות, יש להם גם מציאות, ואיזו מציאות. אז אנחנו מוכיחים את המשל. עכשיו איך מסתדרים שניהם ביחד? הרי אי אפשר להגיד גם שהקדוש ברוך הוא בורא את הנבראים ומתעסק בהם בשביל שנוכל להגיד שאין להם מציאות, וגם שהוא לא בורא אותם ולא מתעסק איתם כי-כי-כי אנחנו רוצים שהם לא יהיו קיימים ולא יהיה מחש-- זה-זה לא מסתדר, שני הדברים ביחד. כן? ברור? זה מה שתפקיד של יהודי בעולם, שלפני כל מצווה שהוא מקיים הוא אומר לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה, לזה הוא מתכוון. לייחד מלשון אחדות השם, שיהיה השם אחד בשמיים ובארץ. לייחד את קודשא בריך הוא, את הקדוש ברוך הוא, את אותו עניין שהוא אור הסובב המקיף, שמבחינתו אין שום דבר, לא היה ולא יהיה לעולם. לייחד אותו ולחבר אותו שיאיר בתוך-תוך-תוך הנבראים כמו שהם נבראים בפועל, כמו שהם מרגישים את עצמם. שיהיה חיבור של שני הדברים ביחד. ובזה עצמו יש שני אופנים. ששני האופנים מתבטאים בגשמיות, בלי כל המשלים ואיך זה בא בחיים שלנו, מתבטאים בגשמיות בתוך קודש הקודשים. בתוך קודש הקודשים קרו שני דברים. ע-עניין של מקו-מקום ארון אינו מן המידה. מצד קודש הקודשים לארון היה מקום. יש-- מצד קודש הקודשים יש מציאות של מקום או אין מציאות של מקום?

26:01 דובר 6 לא, כי הוא

26:03 דובר 1 הוא היה עשרים אמות, היה לו מערב ומזרח וצפון ודרום וגובה, בטח שהיה לו.

26:10 דובר 6 אה, בסדר.

26:12 דובר 1 כן. בתוכו היה מקום, נקודה של אינסוף בלתי מוגבלת, ואותה נקודה בלתי מוגבלת התגלתה ומי שנכנס לקודש הקודשים ראה אותה והתגלה בה. אבל מה היה מורגש בקודש הקודשים? מה שהיה מורגש זה המציאות של מקום. ראו שיש דבר כזה ש-שהוא-שהוא בלי מקום, אבל זה רק ראו. אי אפשר היה להרגיש ולהבין את זה. מה שאדם היה נכנס והוא היה מרגיש, שהוא היה רואה מקום. כן, זה מצד ה-- מצד הקודש קודש-- מצד המקום של ארון עצמו, מה היה מורגש שם בארון עצמו?

26:53 דובר 6 ש...

26:54 דובר 1 בארון עצמו, מצד אחד גם לו היה מקום. היה לו הרי אמתיים וחצי גובה, גם לו היה מקום, כן? אבל בארון לא היה עניין של צפון, דרום, מזרח, מערב. לא היה לו גודל. כשמדדו אותו לפועל לא היה לו גודל, לא היה לו, לא היה לו צדדים. הוא-הוא-הוא לא תפס מקום. זאת אומרת בעניין של מקום יש שתי-- יש שני אופנים של חיבור הבלי גבול עם הגבול. יש מקום-- יש אפשרות אחת ש... הבלי גבול יאיר בתוך הגבול, יורגש בתוך הגבול. אבל מה יהיה העיקר? העיקר יהיה העולם. ויש מציאות כזאת שמה שמורגש פה זה הנקודה של האינסוף. אלא מה אתה מסתכל? כן, יש פה ארון, שתיים וחצי אמות. אבל שתי הנקודות האלה, שני העניינים האלה, מלבד מה שבאו-באו בגשמיות, אז מוסבר בחסידות גם איך זה בא בעבודה אצל כל אחד ואחד. הבאנו אז דוגמה למשל, אה, הנהגה רג-- טבעית והנהגה אלוקית. כן, זה עניין של איפה, איפה יותר מורגש המקום ואיפה יותר מורגשת האלוקות, או בעבודת השם. זה עבודה של זמן התפילה והעבודה של, של לימוד תורה וקיום מצוות אחרי התפילה. אז יש שתי נקודות, שני עניינים של ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה שעל ידי מה שהאדם מקיים מצווה. מהי מצווה? מצווה היא-- מצד אחד מקיימים אותה בזמן, במקום, בדברים גשמיים, בדברים מוגבלים. אבל מה היא שורשה ומה היא ממשיכה? היא מכניסה, מ-מחברת ומייחדת בעולמות את האור הבלי גבול שיתגלה פה. בסדר? וזה עושה כל מצווה. זה לא קשור ל-ל-למצוות צדקה. אז מה הסיכום של כל מה שאדמו"ר הזקן דיבר עד לפה? שעד לפה הוא גמר להסביר את המעלה של כל המצוות, שמעלת המצוות היא שהן מגלות

29:16 דובר 1 את האור אינסוף בעולם. הן מייחדות קודשא בריך הוא ושכינתיה, שהאור האלוקי הבלתי בעל גבול יוכל להתגלות בתוך הגבול ובאופן שירגישו אותו, שיהיה גלוי. זה הפעולה של המצוות. עכשיו הוא עובר לדבר על העניין של מה, מה המעלה של צדקה אם זה המעלה של כל המצוות. מה, מה יותר מזה? ומהארה דהארה מאור מקיף הנ"ל, על ידי צמצום רב, נעשה לבוש לבחינת נר"ן של האדם בגן עדן התחתון והעליון, שיוכלו ליהנות ולהשיג איזה השגה והארה מאור אינסוף ברוך הוא, כמו שנתבאר במקום אחר. סליחה, פה הוא גומר לדבר על ה-- זה המקום אחר השני שבו הוא מדבר על ה-- גומר לדבר על מעלת המצוות. כן. אז כשאדם מקיים מצווה קודם כל זה גורם לחבר, לייחד ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בעולמות העליונים, ומההארה של ההארה של הייחוד הזה אז יורד לבוש לנשמה ומאפשר לה לקבל את האור האלוקי בגן עדן, שהיא תוכל בעצמה להרגיש. וזהו שאמרו רז"ל. אה סליחה, רציתי עוד משהו. איפה זה פה נמצא? טוב, נוותר על ההערה הזאתי. נראה אחר כך. זהו שאמרו רז"ל, שכר מצווה בהאי עלמא ליכא. שכר של המצוות לא-- אי אפשר לקבל בעולם הזה, רק בגן עדן. מדוע? כי בעולם הזה הגשמי ובעל גבול וצמצום רב ועצום מאוד מאוד, אי אפשר להתלבש שום הארה מאור אינסוף ברוך הוא כי אם על ידי י' ספירות הנקראים גופא בזוהר הקדוש. לכן אמרו רז"ל ששכר מצוות אי אפשר לקבל בעולם הזה, כי שכר מצוות זה הארה מאור אינסוף. איפה אור אינסוף יכול להתגלות? רק בעולם האצילות. וגם זה רק אחרי ש-ש-שיהודי קיים מצווה ונמשך וייחד את ייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה. אבל פה בעולם הזה לא

31:55 דובר 1 שייך. שם הוא יכול להתגלות. פה הוא לא יכול להתגלות. ולמה שם הוא כן יכול להתגלות? כי י' ספירות נקראים גופא בזוהר הקדוש. עשר ספירות של עולם האצילות. למה שם האור אלוקי יכול להתגלות, מה שבעולם הזה הוא לא יכול להתגלות? כי העשר ספירות נקראות גופא. כמו שכתוב בזוהר הקדוש שחסד נקרא דרועא ימינא, זה יד ימין וכולי. מהו המשל הזה? מהו משל? מדוע המשילו חז"ל בזוהר את העשר ספירות לגוף, לגוף האדם? לפי שכמו שאין ערוך לו לגוף הגשמי לגבי הנשמה, כך אין ערוך כלל לי' ספירות דאצילות לגבי המאציל העליון ברוך הוא. אז זה... זה לא חידוש גדול. זה מופיע הרבה בחסידות, אבל זו נקודה שיכולה להרעיד כשמתבוננים בה. אנחנו רגילים לחשוב שאדם קצת חושב אז מיד הוא מבין שאין ערך בין רוחניות לגשמיות. אין ערך בין נשמה לגוף. כן, הגוף הוא מעפר באת והנשמה היא נצחית והיא רוחנית והיא חיה. הגוף הוא דומם. כן, אין ערך בין נשמה לגוף. וכשאנחנו חושבים על הקדוש ברוך הוא, אז מה אנחנו חושבים בדרך כלל? הנשמה היא רוחנית והקדוש ברוך הוא אפילו עוד יותר מזה. מה זה עוד יותר? אין לנו ציור ודמיון. כן, אה, יותר. מה אומר אדמו"ר הזקן? שאלוקות לגבי רוחניות—

33:53 דובר 7 כמו רוחניות לגבי נשמה.

33:54 דובר 1 זה כמו נש... כמו רוחניות לגבי גשמיות ויותר מזה. שהעשר ספירות דאצילות, שאפילו לא קוראים להן רוחניות, קוראים להן אלוקות כבר, הן עצמן נקראות כמו גוף, כמו גשמיות לגבי אור אין סוף. ומדוע? כי אפילו חכמה... מאיפה לוקחים את זה? מאיפה יודעים את זה? כי אפילו חכמה עילאה שהיא ראשיתן של העשר ספירות, זאת אומרת המדרגה הכי נעלית בעשר ספירות, היא בבחינת עשייה גופנית לגבי אין סוף ברוך הוא, כמו שנתבאר בליקוטי אמרים. היא בבחינת עשייה גופנית כמו, אה, כמו שכתוב בליקוטי אמרים. עד פה. עכשיו הפלא ופלא. מכל מה שלמדנו עד פה אז ברור שאור אין סוף בעולם הזה לא יכול להתגלות. נכון? אבל אנחנו, חז"ל אמרו ורואים את זה. מי שמנסה אז רואה את זה ומוחש שכשאדם נותן צדקה אז הוא מקבל שכר. חז"ל אמרו את זה מפורש בריבוי מקומות. עושר, כבוד, בנים, בריאות, פרנסה. תיתן צדקה, יהיה לך הכל. הרבי חוזר על זה אין סוף בהתוועדויות. אז מה פירוש שעל ידי צדקה אור אין סוף כן פתאום פועל פה בתוך העולם? מה קרה? כל המצוות האחרות, כל העניין של תוספת אורות וייחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה ואור אין סוף, הכל מדובר באצילות. פה לא... אדם פה מניח תפילין, לא יודע, כל דבר אחר. הוא לא, הוא לא, הוא לא מרגיש כלום. צדקה, בשונה מכל המצוות האחרות בלי יוצא מהכלל, פועלת בגשמיות העולם הזה. איך זה? אז על זה הוא מסביר. ואי לזאת, היות ואנחנו רואים וחז"ל אמרו לנו שמעשה הצדקה כן פועל בעולם הזה, במעשה צדקה וגמ"ח שאדם כן אוכל מפירותיהן בעולם הזה. איך זה? כי במעשי הצדקה יש נקבים על דרך משל בלבוש העליון המקיף על גופא, הם הכלים די' ספירות. וזה

36:27 דובר 1 הנקודה שחז"ל רצו להדגיש, לומר לנו על גדולת מעלת הצדקה שהיא דומה לשריון. לא בגלל שיש בה הרבה, הרבה קשקשים וזה הרבה ביחד, זה עושה ביחד דבר גדול. לא זה העניין. צדקה היא לבוש כזה שיש בו חורים. היא לא כמו הלבוש של שאר המצוות. הלבוש של שאר המצוות מאפשר לאור אין סוף להתגלות בעולמות העליונים. הלבוש שצדקה עושה, יש בו חורים ואור אין סוף יכול לחדור מטה, מטה, מטה ולהתלבש בגשמיות העולם הזה.

37:05 דובר 8 וואו.

37:09 דובר 1 להאיר מהם ולהשפיע אור ושפע מחסד דרועא ימינא, אורך ימים בעולם הזה הגשמי, ועושר וכבוד מדרועא שמאלא. כשיהודי מקיים מצוות צדקה, אור אין סוף בכבודו ובעצמו יורד עד אליו לגשמיות החיים הפרטיים האישיים שלו ומשנה את הגשמיות שלו לטוב. זה דבר שיש רק במצוות צדקה. זה לא קיים באף מצווה אחרת.

37:46 דובר 8 זה חידוש כי זה כל הזמן מדברים על שריון וזהו.

37:50 דובר 1 זה החידוש של האיגרת הקודש הזאת.

37:53 דובר 8 וואו, זה יפה.

37:53 דובר 1 אמרתי כבר כמה פעמים שבאיגרת הקודש הזאת... כל, כל איגרות קודש, כשקוראים אותם ככה מלמעלה זה מאוד יפה, אבל כשאתה תופס מה אדמו"ר הזקן רוצה לומר פה, אתה כל איגרת אתה יוצא מהכלים.

38:05 דובר 8 וואי.

38:05 דובר 1 למרות שעניינים מאוד פשוטים כאילו. וכן בתפארת והוד והדר וחדווה. מה חסר לנו פה? דיברנו חסד.

38:21 דובר 8 נצח.

38:23 דובר 1 אה? איפה נ... למה נצח? בוא, בוא נקרא את ההערה שתים עשרה למטה. הערת כ"ק אדמו"ר שליט"א. לכאורה השמיט, אמ, נצח. מהו וכולי? הוא כבר דיבר הוד והדר וחדווה. מה זה וכולי? מה עוד? אומר הרבי כך: כנראה זהו על פי זוהר חלק ב', נדלג על הסוגריים, ששם בזוהר כתוב שהוד והדר וחדווה הם נצח, הוד, יסוד. ואחרי הסוגריים המרובעים, ואולי אפשר לומר דוכולי הוא מלכות. אז הוד, הדר וחדווה זה נצח, הוד, יסוד וכולי זה מלכות. אז הסתדר הכל. אההה.

39:25 דובר 8 נה"י.

39:27 דובר 1 נצח, הוד, יסוד. אההה, אז למה הוא משתמש בכאלה שמות ולא בשמות הרגילים? אז יש את הסוגריים המרובעים, ועל פי מה שכתוב שם אצל הצמח צדק, שהוא הביא בסוגריים שדיברנו עליהם קודם, יש לבאר גם כן מה שכתב: גם כי הם מחג"ת ולא נה"י. זאת אומרת, הרבי סוגר פה בהערה של שורה וחצי את כל ה-- את כל הפינות. תפתח שם את אור התורה להסתכל בדיוק מה הצמח צדק מסביר שם, אבל הרבי כאן סגר את כל ה-- כל ז-זה סתם, אמרנו, זה פנינה כזו של הרבי. זה לא, לא ממש חלק מתוכן ה-העניין. העניין ברור. אז יש לנו, אם ככה, במעשי המצוות יש לנו, אה, הם דומות לשריון כי יש בו חורים. אבל שריון, אמרנו, זה נקבים על קשקשים, אה סליחה, קשקשים על נקבים. איפה הקשקשים? דיברנו על נקבים. אה? ואת רוצה לפרוט. עד עכשיו דיברנו שמעשה הצדקה עושה לבוש, אבל לבוש של הצדקה הוא כמו רשת. אז חבל, היו צריכים להגיד שמעשה הצדקה, איך אומרים? אה, לבוש כרשת, לבוש, אה, לבושו כרשת, כובע ישועה לבוש. למה לבושו שריון? מה עושים פה? מה? איפה? איפה הקשקשים? לאיפה הם נעלמו? מסביר: אך כדי שלא יינקו החיצוניים למעלה מאור ושפע משתלשל ויורד למטה מטה עד עולם הזה הגשמי. זה הולך ככה. כתוב שאור אין סוף, אור המקיף. אור אין סוף זה אור שלא מתלבש, נכון? אור מקיף. המקיף מסמא עיני החיצוניים. לחיצוניים, לקליפות, אין דעת. אחד ההבדלים בין קליפות לבין קדושה, שדעת זה סדר טהרות. דעת שייך לעניין של קדושה, זה קו האמצעי. כך מובא בהרבה מקומות. לקליפות אין, באופן כללי לפחות, אין בהם דעת. יש שם חכמה, חכמה

41:28 דובר 1 ובינה. יש ימין ושמאל. אין שם דעת. נו, תוהו זה תוקף, זה או ככה או ככה, אין אמצע. אז לכן אור מקיף הוא מסמא עיני החוץ-החיצוניים. כי איפה שיש, אה, שיש אור ה-הדעת מגיע עד הכתר. כוח הדעת מגיע, הוא כוח, זה קו האמצעי, הוא מגיע עד אין סוף, עד הכתר. איפה שיש דעת יש מקיף. איפה שיש מקיף יש דעת. שמה אין כזה דבר. הם לא יכולים לסבול את זה. חיצוני הוא לא יכול לסבול משהו רגוע. הוא צריך או ככה או ככה. הוא לא יכול ללכת באמצע. אור מקיף מבטל, מסמא את עיני החיצוני. זה לשון של קבלה, מובא בהרבה מקומות. אז כל עוד מדובר שמאיר בעולמות העליונים האור המקיף, האור אין סוף, אז החיצוניים לא יכולים לקבל משם יניקה כי זה אור מקיף, הוא מסנוור אותם. אבל כאשר נוצר על ידי לבוש צדקה חורים בלבוש העליון והאור האלוקי מתחיל לרדת מטה, מטה, מטה, מטה, הוא מצטמצם. מהותו נשארת, אבל ב-ב-בכמותו הוא מצטמצם. ואחרי שהוא מצטמצם, אז כבר דיברנו כמה פעמים שמצד הצמצומים והגבורות אז יכול להיות יניקה לחיצוניים, ואנחנו לא רוצים שהחיצוניים יינקו מהאור אין סוף שמגיע לתת לנו לקדושה. בשביל זה יש קשקשים על הנקבים. מה זה הקשקשים האלה? הנה. אז היות וכדי שלא יינקו החיצוניים למעלה מאור ושפע שכאשר הוא משתלשל ויורד למטה, מטה עד עולם הזה הגשמי, אז יכול להיות להם יניקה. וכן למטה להגן על האדם בשומרו להצילו מכל דבר רע בגשמיות וברוחניות. יכול להיות שעצם זה שהוא עושה צדקה וממשיך את האור האלוקי זה עצמו יגרום שהחיצוניים יינקו משם ויזיקו לו. אז להגן עליו. לזאת חוזר ומאיר אותו אור מקיף וסותם הנקב על דרך משל.

43:44 דובר 1 כמו שבמשל השריון הוא לא רק רשת, השריון זה קשקשים על רשת, זה אותו בגד עצמו, אותו לבוש צדקה, אותה מצוות צדקה היא גם פועלת שיהיו נקבים שיוכל לרדת האור האלוקי, להאיר את חיי העולם בגשמיות, וגם מכסה אותה, את הזה, ש-ש-שיוכל לעבור מה שצריך ולא יעבור מה שלא צריך. כי הוא בחינת אין סוף וסובב כל עלמין, אה, כנ"ל, ומצמית את החיצוניים שלא יוכלו ל-ל-לינק. וזהו שאמרו רז"ל: מצטרפת לחשבון גדול. גדול לא הכוונה הרבה. גדול בלשון גדולה, גדול דייקא, כי גדול-- על מה-- למה-- מתי אומרים גדול על הקדוש ברוך הוא? גדול ה' ומהולל מאוד, בלי סוף ותכלית וגבול. זאת אומרת, מעשי הצדקה מצטרפים לחשבון גדול כי על ידי מעשי הצדקה מתגלה פה למטה הבחינה של גדול, הבחינה של אור אין סוף. אז זה סגר-- פה אדמו"ר הזקן גמר להסביר את החצי הראשון של הפסוק, אה, אני יכול ללכת שם על זה. "וילבש צדקה כשריון". כן? שהצדקה נקראת לבוש כמו שריון. אבל ממשיך, ממשיך הפסוק ואומר: "וכובע ישועה בראשו". צדקה זה לא רק כמו שריון, אלא גם כמו כובע ישועה. מה זה עניין של כובע ישועה? אך מי הוא הגורם לירידת האור והשפע לעולם הזה הגשמי מעשר ספירות הנקראים גוף? הוא הייחוד הנ"ל. זה דיברנו קודם, נכון? מפה אל-- את, את הארת אור אין סוף למטה, זה הייחוד שעל ידי המצווה, שהיא תוספת הארה והשפעה מבחינת אור אין סוף המאציל העליון ברוך הוא, ביתר שאת על ההארה וההשפעה שבתחילת האצילות וההשתלשלות וכו'. יש את ההארה של האור המצומצם, האור הממלא כל עלמין, שאיתו ברא הקדוש ברוך הוא את העולם, ועל ידי הצדקה נמשך שמה תוספת אור מלמעלה יותר. מי

46:15 דובר 1 ממשיך את התוספת אור הזאתי? הייחוד שעל ידי מצוות צדקה. וראשית תוספת ההארה וההשפעה היא לראשית היו"ד ספירות, וזהו "וכובע ישועה בראשו". זאת אומרת, על ראשו, על ראשית ההשתלשלות, ישנו כובע, והכובע הזה נקרא כובע ישועה. ומי ממשיך, מי מביא, מי מוריד את הכובע ישועה הזה? זה אותה מצוות צדקה. מה פירוש כובע ישועה? ישועה הוא מלשון "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו". אז ישועה זה מלשון, אה, פנייה. כן? שהשם פנה אל הבל. אז פה על ידי כל מצווה נפעלת ישועה, שהקדוש ברוך הוא שועה אל הבן אדם, פו-- אה, פונה אל, אל האדם. והוא ירידת האור והשפע דש"ע נהורין שבזוהר הקדוש. אז ישועה זה תרתי משמע, יש לזה שתי משמעויות. הכובע הוא כובע של ישועה, של פנייה של הקדוש ברוך הוא אל האדם. מה, מה פונה? מהי אותה? מהי? מי היא? מה השם של אותה דרגה, של אותה אלוקות שפונה אל האדם על ידי מצוות הצדקה? העניין של ישועה, שע"ה. כן. אה, הש"ע נהורין שבזוהר הקדוש הם אלו שנמשכים על ידי מצוות צדקה. למרות שדיברנו על זה אני אזכיר את זה עוד פעם. אה, ש"ע-- לפעמים, לפעמים כתוב בזוהר, בקבלה בכלל, ש"ע נהורין, לפעמים כתוב שע"ה נהורין. זה אותו דבר בדיוק. לא מזה... זה שתי גימטריאות של אותו דבר. לא, לא נוגע כרגע בפרטים. אה, העניין הוא כזה, אה, אנחנו-- בואי נ-נ-נתחיל מנפש האדם, שזה קצת יותר קרוב אלינו. אה, כולם מכירות שבנפש האדם יש את החלק, הנשמה שמתלבש בגוף, והחלק שהוא נקרא מקיף. נכון? החלק שמתלבש בגוף אנחנו קוראים לו נפש, רוח ונשמה, שזה ה-ה-הרגש והשכל של האדם. מה

48:55 דובר 1 שהאדם מבין ומרגיש. ויש את הכוחות המקיפים של הנפש שנקראים רצון ותענוג. רצון ותענוג, וזה נקרא בחינת חיה ויחידה של הנפש, נכון? מהם אותה בחינת חיה ויחידה של הנפש? אז בחינת חיה זה המקיף שהוא יותר קרוב לאדם, זה רצון. רצון, אין לרצון מקום שבו הרצון מתג-- אה, אה, מתלבש. יש לזה שני צדדים. מצד אחד הרצון, אפשר לומר לכאורה שהוא נמצא בכל מקום. מצד שני, צריך לומר שהוא לא נמצא בשום מקום. נסביר את זה כך. אמ, כשרב הסביר משהו לתלמיד, תלמיד לא הבין. לא הבין. לא הבין כלום. האם אנחנו יכולים לומר שההסברה של הרב נמצאת אצל התלמיד? הוא לא הבין. הוא שמע. הוא יכול לחזור על המילים. הוא הבין? ההסברה של הרב לא, לא נמצאת שם, נכון? כן? אה, כוח הראייה יכול להתגלות ברגל? אי אפשר לראות עם הרגל, נכון? עכשיו, זה שאי אפשר לראות עם הרגל, האם זה בגלל שכוח הראייה לא נמצא שם או סתם בגלל שהרגל לא... היא לא, היא לא עין, אז היא לא יכולה לראות? כוח הראייה נמצא ברגל או לא נמצא ברגל?

50:38 דובר 9 לא נמצא.

50:38 דובר 1 אה? לא נמצא, נכון. למה הוא לא נמצא?

50:42 דובר 9 כי אין לו את הכלים כדי שהוא יהיה שם.

50:44 דובר 1 אם אין לו את הכלים אז הוא לא נמצא. כן. אותו דבר בדיוק כמו שהשכל של הרב אצל התלמיד, הוא לא כלי בשביל השכל של הרב. אז זה לא רק שהתלמיד, השכל של הרב הגיע אבל התלמיד לא קיבל, לא, לא מתגלה זה. לא, זה לא נמצא שם. כן? כלומר, הכלי ממשיך את האור שמתגלה בתוכו. אם הדבר הוא כלי, האור מתגלה. אם הדבר הוא לא כלי, האור לא מתגלה. זה מובן? עכשיו בואו נלך עוד שלב אחד הלאה. מה נגיד על רצון? האם הרצון מתגלה כשאדם רוצה להזיז את הרגל? הרצון מתלבש ברגל? ה-ה-הרגל היא כלי לרצון או לא?

51:32 דובר 9 לא.

51:32 דובר 1 ממ? היא לא. הרגל לא מרגישה את הרצון. היא לא יודעת שאדם רוצה. והרצון בכלל לא יודע שיש רגל. נכון? כרגע נחשוב על זה.

51:46 דובר 9 בדיוק. אבל זה קשור רק לשכל, שהשכל נותן את זה.

51:50 דובר 1 השכל כן. כלומר שכל, צריך להבין מה בדיוק הכוונה, כי שכל אי אפשר לחשוב עם הרגל בדיוק כמו שאי אפשר לרצות עם הרגל. אז, אז סליחה, אז מה קורה פה? אז אם הרצ-- הרגל היא לא כלי לרצון וממילא הרצון, היינו צריכים להגיד שהוא לא נמצא שם. אז איך הוא מזיז את הרגל? אפשר לשאול את אותה שאלה בדיוק גם על השכל. הרצון נמצא בשכל? בדיוק כמו שהרגל היא לא כלי לרצון, גם השכל הוא לא כלי לרצון. ויחד עם זה, במקום שהאדם לעולם ימלא... אדם מקום שבו חפץ. זאת אומרת, הרצון זה כוח כזה שמצד אחד אין לו שום כלי שהוא מתלבש בו, הוא לא יכול להתגלות באדם, אבל מצד שני הוא כן פועל ועוד איך פועל. הוא זה שמזיז את הכל. נכון? זה נקרא כוח מקיף. זה בדיוק הנק-- ההגדרה של כוח מקיף.

52:54 דובר 10 הוא אלוקי.

52:54 דובר 1 שהוא... מה?

52:55 דובר 10 הגדרה אלוקית.

52:56 דובר 1 מי, רצון?

52:57 דובר 10 כן.

52:57 דובר 1 לא, מדברים פה על רצון של הנפש, רצון של אדם. איזה זה... זה חלק מהנפש. חלק, חלק ממני עצמי. עוד לא מ-מ- עוד לא הגענו ל-ל-לנמשל. אנחנו מדברים על ה, על ה, על ה-- כדי להבין את העניין של שע"ה נהורין. סתם, סתם נקודה מעניינת, אז אני קצת מאריך בזה. לא, לא כל כך נוגע כל כך באמת ל-ל-לתוכן של הפרק. אז... אז הרצון זה נקרא מקיף. מקיף פירוש הדבר שמצד אחד הוא, הוא כל כך נעלה שהכלי הוא לא כלי אליו, ומצד שני הוא כן פועל בו כי מ-מ-זה מקיף, זה מקיף קרוב. מה זה יחידה שבנפש? עצם הנפש? יחידה שבנפש הוא, הוא, הוא... אי אפשר אפילו להגיד שהגוף לא כלי אליו. הוא לא שם. הוא לא נמצא בכלל. יחידה ש-- ה, ה, ה, הנקודה של, של למה אני רוצה רצון ומה אני רוצה. הנקודה של למה אני רוצה, אדם לא יכול, הוא בעצמו לא יודע למה הוא רוצה, למה הוא מתענג מזה ולא מתענג מזה. הוא לא י-- אדם לא יכול להסביר לעצמו. עצם הנפש הוא, הוא, הוא, הוא עצם. הוא דבר שהוא, שהוא לא-- אפילו ברצון הוא לא מתגלה. עד, עד כאן מובן פחות או יותר בגדול. עכשיו אומרים ככה: על דרך שזה אצל האדם, אם צריך זה אלוק, ככה זה ברוחניות. יש את האור האלוקי שמתלבש בעולמות, זה העשר ספירות וה-- שמחיים את כל העולמות וכולי וכולי, ויש את האור האלוקי שלא-- שמקיף, סובב כל עלמין. האור הסובב כל עלמין, אז בו עצמו יש שתי דרגות. האור הסובב כל עלמין נקרא-- האור הסובב כל עלמין קוראים לו כתר בלשון הקבלה ואומרים שיש לו שתי

54:46 דובר 1 בחינות: חיצוניות הכתר ופנימיות הכתר. חיצוניות הכתר זה מה שהקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולמות. הוא, הוא רק רצה לברוא את העולמות. הוא לא, אין לו ש-- הוא עוד לא ברא, הוא לא עשה שום דבר, רק רצה. אין לו קשר ישיר, כן? זה רק מקיף. מה זה פנימיות הכתר?

55:08 דובר 10 לא הבנתי.

55:09 דובר 1 מממ?

55:10 דובר 10 לא הבנתי.

55:11 דובר 1 פנימיות הכתר זה, זה עתיק. הוא נעתק. אין לו, אין לו קשר לבריאת העולמות. אפילו לא באופן של "הוא ציווה ונבראו". אין לו קשר. מנותק, נעתק. ופנימיות הכתר עצמו, שם אומרים שיש גם כן שתי דרגות כלליות כביכול, החיצ-- המידות של פנימיות הכתר והג' ראשונות, חב"ד של פנימיות הכתר. וזה ש"ע נהורין. ש"ע זה שלוש ושבע או שלוש מאות ושבעים, ששבעים זה רומז על המידות כמו שהן בפנימיות הכתר, בחינת עתיק, ושלוש-- שלוש מאות זה החב"ד של פנימיות הכתר. רישא דלא אתידע. ועל זה אומרים, ועל זה אומרים שכשאדם מקיים מצוות צדקה, אז מה הוא פועל? לא רק וילבש, אה, נו, "וילבש צדקה כשריון", אלא הוא גם ממשיך את "וכובע ישועה בראשו". את פנימיות עתיק, מה שיתגלה רק לעתיד לבוא. וכמו שכתוב, "יאר ה' פניו אליך". שהקדוש ברוך הוא על ידי מצוות צדקה מאיר לאדם את מה? את פניו. מה זה פניו? מלשון פנימיות. מה זה הפנימיות שלו? ש"ע נהורין שבזוהר הקדוש. בחינת עתיק, פנימיות הכתר. והיינו על ידי מעשי הצדקה, וזהו מה שאמרו: "זורע צדקות מצמיח ישועות". כאשר אדם הוא זורע את מצוות צדקה, הוא מצמיח את העניין של ישועה, של פנימיות הכתר. ולמה זה נקרא זריעה וצמיחה? כי גם בזריעה וצמיחה, על דרך משל, בגשמיות, עד כמה שאפשר להביא משל מגשמיות, אז צמיחה זה עניין של בלי ערך, כן? נותנים, איזה-- זורעים גרעין קטן של עץ ומזה צומח במשך עשרות שנים עץ שנותן בלי סוף פירות וענפים, וכל שנה ושנה עוד ועוד ועוד בלי סוף ממש, מ-מ-מגרעין ששוקל, ששוקל כלום, שלא שוקל. אז ככה זה מצמי-- "זורע צדקות מצמיח ישועות". וככה יאיר ה' פניו

57:52 דובר 1 עליהם. צדקתם עומדת לעד וקרנם תרום בישועת מצמיח קרן ישועה. אז מברך אדמו"ר הזקן שכל יהודי כאשר הוא נותן צדקה אז ה' יאיר פניו עליהם, וצדקתם עומדת לעד. למה הוא מדגיש שצדקתם עומדת לעד? כל מה שהסברנו עד עכשיו, שעל ידי צדקה אז נמשך אור אין סוף ומאיר בעולם הזה. על מה מדובר? לא הדגשנו את זה. אז על מה מדובר? כשאדם נותן צדקה אז, אה, אוכל פירותיה בעולם הזה והקרן לעולם הבא. מה זה פירות ומה זה קרן? במשא ומתן. מכירים?

58:41 דובר 11 לא, זה הדבר עצמו זה כבר, והקרן זה עוד משהו?

58:46 דובר 1 הקר-- כשאדם נו-נותן הלוואה לחברו בשביל לעשות עסק והוא צריך להחזיר לו, אז מסכמים: אחרי שנה תחזיר לי את ה-- את ההלוואה. כן? אז ההלוואה הייתה מאה שקל או אלף שקל, ואחר כך עם זה במשך-- האדם השני עשה, אה, עשה עסקים ועל האלף שקל האלה הוא הרוויח מאתיים אלף שקל. כן? אז כל המאתיים אלף שקל זה הפירות. אבל הקרן, העיקר הוא, הוא נשאר. הוא אותו צריך להחזיר. עכשיו, מצד אחד הפירות נראים כמות גדולה, כן, בגשמיות, אבל מה המציאות? המציאות היא שהקרן הוא ה-- הוא ה-- הוא העיקר. בלי קרן אין כלום. כן. והסיבה שהקרן הוא העיקר בגלל שקרן זה עצם, עצם הדבר. אז כשאדם, אה, נותן צדקה, כל מה שהוא אוכל בעולם הזה זה רק הפירות. את העצם הוא לא מקבל. הקרן קיימת לו. מובטח. פה את הפירות אתה מקבל, אבל זה, תדע לך, זה עוד שום דבר לא. את הקרן אתה תקבל לעולם הבא. זה נקרא "צדקתם עומדת לעד", לעתיד לבוא. וקרנם, מתי קרנם תרום? מתי הקרן תתרומם? מתי אדם יקבל את הקרן? בישועת מצמיח קרן ישועה. כאשר יבוא המשיח שמצמיח-- המשיח הוא מצמיח קרן ישועה. אותה קרן, אותו עצם הישו-- מה זה קרן? אמרנו, זה עצם. קרן ישועה, העצם של ישועה. את העצמות של פנימיות עתיק. אז המשיח יצמיח לכל אחד, ייתן לכל אחד את העצמות של פנימיות עתיק. איך? על ידי הצדקה שהוא נותן עכשיו. מעקב ישועה נעל כנפש, אה, תדרשנו. ככל שאדם נותן יותר צדקה בעולם הזה, אז כך הוא יקבל יותר. לא יודע איך אפשר לקבל את זה, לחלק את זה לחלקים, ככה הוא יקבל יותר. עכשיו צריך, צריך להעיר

1:01:09 דובר 1 ש... מה שאני רוצה להגיד עכשיו זה לא כתוב, זה הרגש. הרגש שלי. אולי לא רק שלי, אבל זה הרגש. זה לא כתוב, אבל זה נשמע מאוד... היום מאוד מקובל, אה, לתת צדקה בהוראות קבע, כי אדם יודע: אני צריך, יש לי משכורת. רוב האנשים לא, לא, אין להם עסק, אלא יש להם איזושהי משכורת, והוא יודע שהוא צריך כל חודש להפריש סכום כזה וכזה, אז הוא מחלק את ה-- הוא יודע שהוא צריך להפריש אלפיים שקל בחודש, אז הוא נותן בהוראות קבע אלף חמש מאות, משאיר לעצמו עוד חמש מאות שקל בשביל לתת צדקה ואז הוא יודע שהוא מסודר. זו הנהגה מצוינת וככה צריך להיות. אבל צריך, צריך לדעת, צריך ל-להרגיש פה משהו. כל מה שדיברו חז"ל וגם מה שמדובר בפרק הזה, שאדם נותן צדקה, העיקר פה זה הנתינה. זאת אומרת שהוא צריך לתת. הרי על מה מדובר? מה מדובר? שאדם נותן צדקה, כשהוא נותן ונותן הוא מקיים את המצווה, אז, אז הוא פועל את הייחוד. מה הייחוד? א-איך נפעל ייחוד עליון? על ידי שאדם עם הכוחות שלו, עם הרגש שלו, עם השכל שלו, הוא, הוא עובד עם עצמו, אז זה פועל את הייחוד העליון. אבל אם הבנק נותן צדקה ואדם בכלל לא יודע מזה, כנראה שזה גם כן עושה איזשהו ייחוד, אבל אני לא יודע אם זה... לכן באמת חז"ל הדגישו והרבי מדגיש והרמב"ם מדגיש ועוד, שצדקה צריך לתת הרבה. הרבה הכוונה, אז את ההרבה בכמות ייתן בהוראות קבע. אין בעיה, מצוין. אבל צריך לתת הרבה בכמות. אדם צריך לדאוג שיהיה לו מטבעות קטנים בכיס וכל היום לתת צדקה. אתה יוצא מהבית, נכנס לבית, נכנס למטבח לה-להכין אוכל,

1:03:08 דובר 1 נכנס לאוטו, יוצא מהאוטו, נכנס לחנות. פשוט להחזיק מטבעות בכיס, וכל רגע ורגע במשך היום, עשרים פעם ביום, שלושים פעם ביום, חמישים פעם ביום, זה נורא קשה. זה נורא קשה. אפילו אם אתה נותן כל פעם מטבע של עשר אגורות, עושה לך בכל-- אתה נתת חמישים פעם ביום, זה יעשה לך כל היום לתת חמישה שקלים. זה הרבה, הרבה, הרבה יותר קשה מאשר לתת בהוראת קבע סכום גדול פי, פי חמישים מזה. אבל זה נקרא לתת צדקה. זה נקרא לתת כל הזמן.

1:03:41 דובר 3 וואו.