אגרת הקודש פרק א'

00:00 דובר 1 טוב, ערב טוב, אנחנו נפתח בברכה את אגרת הקודש.

00:04 דובר 2 נפתח בברכה.

00:08 דובר 1 בהקדמה לתניא, בהתחלה בהתחלה, לפני, יש כמה הקדמות והסכמות. ההסכמה האחרונה היא ההסכמה של הרבנים שהיו בני הגאון המחבר ז"ל, נשמתו עדן. הם כותבים ככה: "היות שהוסכם אצלנו ליתן רשות והרמנא להעלות על מכבש הדפוס לזיכרון בני ישראל כתוב דברי יושר ואמת, דברי אלוקים חיים של אדונינו אבינו מורינו ורבינו ז"ל, כתובים בכתב ידו הקדושה בעצמו ולשונו הקדוש". מה זה הדברים שהם רוצים להעלות על מכבש, על מכבש-- על מכבש הדפוס? שכל דברי מכתבים שהוא כתב, שכל דבריו כגחלי אש בוערות ילהיבו הלבבות לקרבן לאבינו שבשמיים, ובשם אגרת הקודש נקראו, שרובן היו אגרות שלוחות מאת כבוד קדושתו להורות לעם ה' הדרך ילכו בה והמעשה אשר יעשו. אז החלק הזה של אגרת הקודש, כמו שממשיכים שם בהמשך, זה קונטרס אחרון. התווסף לתניא בהדפסה הראשונה אחרי ההסתלקות של אדמו"ר הזקן, כמו שדיברנו כמה פעמים. החלק הזה כולל שלושים ושתיים אגרות. כאילו החלק הזה עצמו נחלק לשתיים: שלושים ושתיים מכתבים, אגרות, ועוד תשעה סימנים נוספים, שגם הם, חלק מהם זה אגרות, קונטרס אחרון. נדבר על זה כשנגיע לשם. כמו שהם כותבים שם הרבנים בני הגאון המחבר, "ובשם אגרת הקודש יקראון". מה זאת אומרת יקראון? זה אגרות קודש, מכתבים כלליים שהרבי שלח. מה זה "בשם אגרת הקודש יקראון"? זה בדרך כלל כשכותבים מכתב, גם מכתבים של הרבי, כש... המכתב נ-- כותבים בהקשר לקרָה משהו, מתייחסים למשהו, ציון על משהו, מספרים משהו. מכתב תמיד קשור למאורע או לזמן מסוים. גם למרות שמכתבים של הרבי, אז כמובן כל מכתב יש בו הוראות והדרכות שהן נצחיות, אבל המכתב נועד תמיד, גם הרבי במכתבים מבאר את מה, את השעה, את הזמן,

02:41 דובר 1 את הקביעות של השנה וכן הלאה. מכתב נועד להזדמנות מסוימת. המכתבים שכתב אגרות קוד-- אדמו"ר הזקן היו הדרכות והוראות בעבודת ה'. זה לא משהו שתלוי למקום מסוים, לזמן מסוים. כל אחד מאגרת-- מאגרות הקודש זה איזשהו, הלשון שם, גחל בוער להלהיב את הלבבות בנקודה שעליה מדובר פה. אגרות הקודש עצמם, הרבי אמר שצריך לעיין בסדר שלהם. למה? למה הר-- למה הבנים של אדמו"ר הזקן סידרו אותם דווקא בסדר הזה. בכלל הגיעו לידינו כמעט מאתיים מכתבים של אדמו"ר הזקן מהסוג הזה, ויש ספר אגרות קודש של אדמו"ר הזקן ששם נדפסו כולם, ומתוך המאתיים... זה קצת פחות ממאתיים. יש ספר אגרות קודש של אדמו"ר הזקן. יש ל-- יש אגרות קודש לכל אחד מהרביים. היום הוא כבר נדפס.

03:41 דובר 2 כמו שאפשר ה... כמו זה?

03:43 דובר 1 ממ?

03:43 דובר 2 כן, הוא הוציא עוד, כמו שכתוב, לאדמו"ר הריי"צ, אדמו"ר האמצעי. לא, זהו, שאלתי על אדמו"ר הזקן, זה נראה אותו דבר.

03:50 דובר 1 נראה אותו דבר, כן. אמ, יש שמה כמעט מאתיים מכתבים כאלו שהם כולם בסגנון הזה, רובם ככולם, וחלק מהאגרות שמופיעות פה מופיעות שם עם עוד פרטים ואריכות יותר גדולה. זאת אומרת, כשהבנים של אדמו"ר הזקן, שהם הדפיסו את אגרת הקודש בתוך תניא, א', הם בחרו מעט מתוך-- מעט מאוד מתוך הרבה, ובעצם ערכו אותם. הם לא כתבו אותם, לא הדפיסו אותם כמו שהם. הרבה, הרבה מדולג. זאת אומרת, הכל זה מכוון, שדווקא את זה הם החליטו להכניס לתניא ולא דברים אחרים.

04:28 דובר 2 וזאת למה?

04:30 דובר 1 מממ?

04:30 דובר 2 וזאת למה?

04:33 דובר 1 אז זה הרבי אומר שצריך לעיין ולמצוא את אותם. כלומר הרבי, הרבי דורש מאיתנו לנסות להבין מקצת מעבר למה שכתוב, ל-למה ומה הקשר. נדבר על זה יותר בהמשך. אני מקווה שבעזרת ה' נגיע לזה גם כן. אז האגרת-- זה הקדמה הראשונה. הקדמה השנייה, פה צריך שתי הקדמות. זה לאגרת הקודש הזאת ספציפית. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו. זה אני רוצה ל-להוסיף פה משהו גם כן. זה מעין הקדמה. אולי יותר מתאים להגיד את זה בהתוועדות, אבל אני חושב שזה דבר שמוכרחים להגיד אותו, ותסבלו ממני עוד כמה דקות, לא נורא. אגרת הקודש הזאת, "פותחין בברכה". אדמו"ר הזקן כתב כך, מספר הרבי הריי"צ, לפני שהוא נסע למורו ורבו, ל-לרב המגיד ממזריטש בפעם הראשונה.

05:49 דובר 2 אה, וואו.

05:51 דובר 1 אדמו"ר הזקן, כשהוא נסע לרבי-- לרב המגיד ממזריטש פעם ראשונה, זה היה בתמוז, בחודש תמוז תק-- תקכ"ד, והוא היה אז בן תשע עשרה.

06:05 דובר 2 עוד לפני שהוא היה חסיד, הבנתי.

06:06 דובר 1 לפני שהוא היה חסיד, לפני שהוא ידע מחסידות, והוא היה בן תשע עשרה. אדמו"ר הזקן, כמו שאנחנו מיד נראה פה, תראו איך מתחילה האיגרת: "שמועה טובה שמעה ותחי נפשי. אין טוב אלא תורה, תורת ה'. השלמת כל הש"ס ברוב העיירות ומניינים מאנ"ש". כשהוא היה בן תשע עשרה, לפני שהוא נסע לרב המגיד, כבר היו לו כזאת כמות של מקושרים שהיו בכמה וכמה ערים ועיירות, שהיו מניינים שהיו מקושרים אליו. אנשי שלומנו הוא קורא להם. והם כבר שמעו אליו בכזו, בכזו דבקות, שכשהוא אמר להם שבכל מניין צריך לגמור את כל הש"ס, אז הם ישבו ולמדו את כל הש"ס בשנה. ומדובר כשהוא היה בן תשע עשרה. מתי הייתה ההוראה הזאת של אדמו"ר הזקן למקושרים שלו? אז זאת אגרת הקודש הראשונה ב-באגרת הקודש, "פותחין בברכה". אגרת הקודש האחרונה בקונטרס אחרון, "הוכח תוכיח את עמיתך", היא האיגרת שהוא כתב שנה לפני כן, כשהוא היה בן שמונה עשרה.

07:20 דובר 2 בעצם פותחים עוד לפני.

07:23 דובר 1 אנחנו פותחים את אגרת הקודש עם האיגרת שאיתה הרבי סיים, הפוך, כן. עכשיו, אחד מהדברים המרתקים שיש באיגרת הזאת, היא גם כן, זה כתוב בשיחה של הרבי הריי"צ, וגם כן סיפר על זה, סיפרו על זה גם הרבי הצמח צדק וגם אדמו"ר האמצעי, שאדמו"ר הזקן לא כתב את האיגרת הזאת בפעם אחת. בדרך כלל אדם כותב מכתב, אז הוא כותב מכתב ושולח אותו. אדמו"ר הזקן כתב לחסידים את המכתב הראשון כשהוא היה בן שמונה עשרה, כשהוא ידע, הכין את עצמו שעכשיו הוא הולך למזריטש, והוא ידע שהוא יישאר שם תקופה ארוכה. עכשיו הוא-- אז הוא רצה להשאיר אותם ככה משהו, לאחד אותם, לגבש אותם, משהו, לתת להם צידה על ידי משהו שיחזיק אותם עד שהוא חוזר. הוא כתב להם את אגרת הקודש הזאת, לא את כולה. מהמילים "פותחין בברכה" עד

08:27 דובר 2 הגוף שבנפש

08:28 דובר 1 עד בחינת הזרועות והגוף שבנפש. רק את זה. כשהוא חזר מהרב המגיד אחרי תשעה חודשים בערך, שמונה חודשים, הוא חזר ב-ב... הוא-הוא נסע בחודש, בתחילת הקיץ, בתמוז, וחזר לפסח בשנה שאחר כך. שמונה, תשעה חודשים. כשהוא חזר... אז מספר הרבי הריי"צ ככה. מה היה לפ-- מה היה בין שהוא נסע לבין שהוא חזר? הוא נהיה חסיד. אדמו"ר הזקן נהיה חסיד. מה עשה אותו לחסיד? הרי ב-- הרבי, הרב המגיד גילה לו, גילה לאדמו"ר הזקן, שיש לו נשמה חדשה והתפקיד שלו להפוך את העולם. אז כשהוא חזר הוא כתב תוספת לאגרת קודש הזאתי שבה הוא מבאר אותה קצת יותר, מבאר אותה קצת יותר ומסיים שאת העבודה צריך לעשות עד מיצוי הנפש. זה הוא כתב כשהוא חזר. אחר כך עברו הרבה מים בירדן והרב המגיד הסתלק לעולמו והרב, הרב מ-מ-מ-מוויטבסק נסע לארץ ואדמו"ר הזקן נהיה מנהל כל, אה, כל החסידים ב-ברוסיה. עברו הרבה שנים. אדמו"ר הזקן הקים את החדרים המפורסמים שלו. עשרים וחמש שנים מאוחר יותר, תקמ"ט, אדמו"ר הזקן כותב עוד חלק לאגרת, חלק שלישי. "ועתה הפעם הנני אוסיף אשנית ידי בתוספת ביאור ובקשה כפולה". זאת אומרת, הרבי, אחרי עשרים וחמש שנים הרבי נכון-- אדמו"ר הזקן רוצה נכון לחזור לאותה איגרת בסיסית שאיתה הוא התחיל, התחיל את הדרך ודורש מה-מה-מהמקושרים בתוקף את אותם עניינים שכתובים באיגרת. אז שוב פעם, זו דוגמה קלאסית לאגרות קודש, ש-שזה לא איזה מכתב שקשור אלא הרבי בונה, אדמו"ר הזקן בונה את זה ובונה את זה ובונה את זה, לפעמים במשך עשרות שנים, איגרת אחת. בואו נתחיל ללמוד אותה בפנים. א', פותחין בברכה. זה משהו שנדמה לי ציינתי אותו בפעם הקודמת, אבל עכשיו אפשר לראות את זה בפנים.

10:59 דובר 1 זאת אומרת לא כתוב פה פרק א'. כתוב א' וזה קצת מוזז פנימה, הא'. המילה פרק שהייתה כתובה בהתחלה הוציאו אותה. כן. "פותחין בברכה לברך ולהודות לה' כי טוב. שמועה טובה שמעה ותחי נפשי, אין טוב אלא תורה". מה זה שמועה טובה? טוב זה תורה. שמעתי שמועה על תורה. מה השמועה ששמעתי? "תורת ה' תמימה, זו השלמת כל הש"ס כולו ברוב עיירות ומנינים מאנ"ש". שזה ה-החבר'ה דיווחו לרבי בסוף השנה שקיימו את ה, קיימו את ההוראה. אומר להם הרבי הודאה על העבר ובקשה על העתיד. אגב, הבקשה הזאת של אדמו"ר הזקן מיושמת עד עצם היום הזה בכל, אמ, מין-

11:54 דובר 2 בי' כסלו זה מוצף, אה

11:56 דובר 1 זו ההוראה של י"ט כסלו.

11:58 דובר 2 אה.

12:00 דובר 1 מה?

12:00 דובר 2 מחלקים את הש"ס ובין כל ה-

12:03 דובר 1 חלוקת ש"ס בי"ט כסלו זה-זה-זה האיגרת האחרונה וההשלמה של האיגרת הזאתי. זה, זה פה ההוראה. "הודאה על העבר, בקשה על העתיד. כה יתן וכה יוסיף ה' לאמץ לבם בגבורים מדי שנה בשנה בגבורה של תורה". אנחנו בלשון שלנו רגילים ב-- המילים גבורה של תורה, גבורתה של תורה לא מעוררות בנו שום השתאות, שום פלא. ביטוי שאנחנו רגילים לשמוע אותו. אבל אדמו"ר הזקן אומר שצריך "להודיע לבני האדם גבורתה של תורה שבעל פה וכחה עוז". מה הקשר בין תורה לבין גבורה? מה זה מטבע הלשון הזאת, גבורתה של תורה? למה התורה נקראת-- תורה שבעל פה למה היא נקראת גבורה? בכלל מוסבר ב-ב-בקבלה, נדמה לי שכבר הסברנו את זה גם כן, שתורה שבכתב ותורה שבעל פה זה משפיע ומקבל. תורה שבכתב משפיעה אל התורה שבעל פה שהיא מקבלת מתורה שבכתב. ובספירות העליונות בתורת הקבלה מוסבר שתורת, אה, אה, תורה שבכתב זה בחינת חכמה ותורה שבעל פה זה בינה. כמו שהבינה לוקחת את הנקודה של החכמה ומפרטת, מרחיבה, מפשטת, מסבירה אותה, אז ככה תורה שבעל פה מפשטת ומרחיבה את התורה שבכתב. אתם שומעות אותי ככה? יודעים? לא יודעים?

13:42 דובר 2 והיו לטוטפות בין עיניך.

13:43 דובר 1 אה?

13:44 דובר 2 והיו לטוטפות בין עיניך, המשפט הזה.

13:47 דובר 1 כן, בדיוק, כן. ב-ב-בתורה כתוב "והיו לטוטפות בין עיניך". מי יודע מה זה טוטפות? מה זה פה? איך מניחים? יש היום ריבוי עצום של ספרים שרק בהלכה, בלי חסידות ובלי קבלה, שמסבירים את ה"והיו לטוטפות בין עיניך". תורה שבעל פה מסבירה את ה-- אז ת-- מה אומרים? תורה שבכתב זה חכמה ותורה שבעל פה זה בינה. חכמה זה בקו הימין, נכון? ובינה זה בקו השמאל. מה זה ימין ושמאל? חסד וגבורה. זאת אומרת שתורה שבעל פה, אם היא קשורה לבינה היא קשורה לקו השמאל, היא קשורה למידת הגבורה. שואל אדמו"ר הזקן, במה מתבטא שתורה שבעל פה קשורה לקו הגבורה? זה שהיא קשורה לבינה אני מבין. למה זה קשור לגבורה? "פירש שלמה המלך עליו השלום, חגרה בעוז מותניה". מי חוגרת בעוז מותניה?

14:55 דובר 2 האישה.

14:56 דובר 1 האישה. אשת חיל, נכון? ככה אנחנו אומרים כל ערב שבת. כן. אשת חיל זה כמובן כינוי לכנסת ישראל, איש-אשתו של הקדוש ברוך הוא. כל יהודי הוא נחשב לאישה של הקדוש ברוך הוא, מקבל מהקדוש ברוך הוא, ולכל, אה, לכל אחד, לכנסת ישראל ככלל ולכל יהודי בפרט, יש לו ראש וזרועות, יש לו גוף שלם. בין השאר יש לו מותניים, זרועות וראש שזה עיקר ה, עיקר האדם. בגשמיות מותניים הם דבר המעמיד כל הגוף עם הראש הניצב ועומד עליהם. כן, כל הגוף והזרועות והראש עומדים על מה? על הבסיס, על המותניים. והם המותניים המוליכים ומביאים אותו, את הגוף למחוז חפצו. הם אלה שנותנים כוח לכל הגוף, מחברים את הראש עם הרגליים, הם אלה שמזיזים את כל הגוף. וכמו שהוא בגשמיות הגוף כך הוא בבחינת רוחניות הנפש האלוקית, שגם ברוחניות הנפש האלוקית או בכנסת ישראל או בכל אחד בפרט, אז יש לו ראש וזרועות ויש לו גם מותניים. מה זה אותם מותניים? מה זה ברוחניות, אה?

16:19 דובר 2 שזה ממוצע המחבר?

16:20 דובר 1 לא, לא. ממוצע מחבר הוא בין לבין. מותניים הם הבסיס שעליו עומד הכל. ופה אנחנו אומרים שאשת חיל היא "חגרה בעוז מותניה". אז יש מותניים ויש חגורה על המותניים. כן? לכנסת ישראל יש את הראש והזרועות, שזה די מובן שזה התבוננות, אה, כן, ואהבה ויראה. הרגש. שתי זרועות, ידיים, זה רומז לימין, שמאל, לחסד וגבורה, אהבה ויראה. אבל יש מותניים שעליהם כל הגוף היהודי, הנפש האלוקית עומדת על הכל, אבל יש גם חגורה מסביב.

16:56 דובר 2 מה זה המותניים? מה זה החגורה?

16:58 דובר 1 מה?

16:58 דובר 2 מה זה מותניים? מה זה החגורה?

16:59 דובר 1 זה איגרת הקודש. זה מה שאנחנו עכשיו הולכים ללמוד. כמו שהוא בגשמיות הגוף, כך הוא בבחינת רוחניות הנפש האלקית. המותניים הם האמונה האמיתית בה' אחד. המותניים, מה שמעמיד את האדם על דעתו זה האמונה. אנחנו נחזור לזה עוד מעט שוב. אני אגיד את זה מראש. אני אגיד את זה מהתחלה. אמ, לא, אני אגיד את זה אחר כך. כשנגיע לשם. לפני שמסבירים מדוע האמונה מעמידה את הראש ואת הרגליים, קודם כל מסבירים מהי אמונה.

17:56 דובר 2 זה שרק אומרים... אה, אוקיי, בוא נכתוב.

18:01 דובר 1 הא-האמונה האמיתית בה' אחד, שהוא אין סוף ברוך הוא, דאיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה, למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית. אז מה זה? מה זה פירוש להאמין שה' אחד? בעצם הוא הרי מכניס פה את כל שער היחוד, כמו שאת אומרת, ב-בשורה אחת. להאמין שהקדוש ברוך הוא סובב כל עלמין, ממלא כל עלמין. אם הוא ממלא את העולמות אז הוא מתלבש בתוכם. הוא... כן? אם הוא מתלבש בתוכם, הוא החיות של כל העולמות, אז אין שום דבר מבלעדיו. אין שום מציאות אמיתית מבלעדיו, כי, כי ה-החיות של כל המציאות זה בא ממנו. כן? אבל עוד אפשר להגיד, יכול מישהו לבוא ולהגיד: כן, בסדר, אין, אין מציאות שהוא בורא שהיא לא בטלה אליו, אבל אולי יש מציאות אחרת שהיא לא באה ממנו, כי הוא סובב כל עלמין. הוא גם ממלא את העולמות והוא גם סובב את העולמות וזה לא שניים. זה לא יש אור ממלא ואור סובב. לא, זה הוא הממלא והוא הסובב. אין עוד מלבדו בכלל. ואין שום פנוי, לית אתר, אין ש-- אתר זה מקום, כן? ובכל אתר ואתר, שבכל מקום ומקום. לית אתר פנוי מיניה, אין מקום פנוי ממנו. למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית. וכן לד' סטרין, לארבעת צדדים, מבחינת אין סוף ממש. כן, כבר למדנו שגדר המקום זה ש-ש-שישה קצוות, מעלה, מטה וארבעה צדדים. אז כל דבר שאפשר לקרוא לו מקום, גם מקום גשמי עד אין סוף וגם מקום רוחני עד אין סוף. כמו שהסברנו כמה פעמים מה פירוש מקום רוחני. אז, אה, אז בכל מק-- בכל-- בכל מקום ומקום שאפשר לקרוא לו שם מקום, אז הוא ממלא כל

20:11 דובר 1 עלמין וסובב כל עלמין ולית אתר פנוי מיניה ואין שום דבר מבלעדו. ולא רק בבחינת מקום, אלא גם בבחינת שנה ונפש כנודע. בספר יצירה, כל ספר יצירה מתחילתו עד סופו מבוסס, אה... מבוסס, מסביר את העניין שכל העולם כולו כלול, הוא בנוי מעולם-- משלוש בחינות עולם, שנה ונפש. עולם זה מקום, שנה זה זמן ונפש זה החיות של כל דבר. אז הקדוש ברוך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין גם בבחינת מקום שאין שום דבר פנוי ממנו, גם בבחינת זמן, היה הווה ויהיה, ובכל דבר הוא ממלא וסובב וגם בבחינת נפש, החיות של כל דבר, גם שם הוא גם ממלא וגם סובב. אז זאת האמונה האמיתית בה' אחד, ולאמונה הזאת האמיתית בה' אחד, להאמין שה' הוא אחד ואין עוד מלבדו, לזה קורא אדמו"ר הזקן מותניים. הנה אמונה זו נקראת בשם מותניים, שהיא הדבר המעמיד ומקיים את הראש. מדוע? מה יש באמונה שהיא מקיימת? מעמידה את הראש? מה הקשר? אומר כך: השכל המתבונן ומעמיק-- מי זה הראש? הראש הוא השכל המתבונן ומעמיק דעת בגדולת אין סוף ברוך הוא בבחינת עולם שנה ונפש. הראש זה התבוננות. התבוננות במה?

21:59 דובר 3 לא יודעת.

21:59 דובר 1 התבוננות בג-בג-בגדולת השם. אז מה עשינו? אמרנו מה זה אמונה? להאמין זה להאמין שה' אחד. כן?

22:14 דובר 3 ומה כבר יש בראש?

22:15 דובר 1 ומה זה התבוננות? זה להתבונן שה' אחד. אז... מה ההבדל?

22:23 דובר 3 בגדולת שלו.

22:24 דובר 1 בגדולת שלו. נו, איך אפשר ל-ל-להאמין שה' אחד בלי ללמוד את שער היחוד והאמונה? מה-מה-מה הוא רוצה לומר פה? אז הנקודה היא שאם אדם לא מאמין בליבו, הוא לא מאמין בקדוש ברוך הוא. לא מאמין. נולד לא מאמין, שכנע את עצמו שהוא לא מאמין. עכשיו הוא יתחיל ללמוד את מה שכתוב בתניא או מה שכתוב בחסידות או בקבלה על גדולת השם, שהוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב. זה יזיז לו משהו בלב? הוא ילמד את זה כמו שלומדים ב-ב... עכשיו צריך להגיש איזו עבודה ב-ב... לא יודע באיזה... ב-ב-כן, אז הוא ילמד את החומר ויכתוב איזושהי, אה, עבודה ויגיש את העבודה. הוא לא-- זה לא מחייב אותו. כן? התבוננות בלי אמונה לא עושה כלום. היא שום דבר. כלום, כלום לא. מצד שני, אם אדם הוא תגיד אז מה אני צריך התבוננות? אז אני מאמין. אני אדם פשוט. אני מאמין בה', השם אחד וזהו. לא, זה לא הולך. הרי אנחנו יודעים שיכול להיות גנבא אפום מחתרתא רחמנא קריא. יכול להיות אדם שהוא מאמין, הוא מאמין בה' בכל ליבו, שהוא אחד ו-ו-והכל, זה-זה לא מפריע לו ל... להתנהג שלא כפי ציווי השם. אז צריך להיות שני דברים. צריך להיות אמונה שהיא הבסיס והיסוד, וכאשר אדם הוא מאמין בקדוש ברוך הוא ואז הוא מתבונן מה משמעות האמונה, איך היא האמונה, מה זה אומר, מה פירוש השם אחד? מה זה סובב? מה זה ממלא כל עלמין? הוא מתבונן בזה, אז האמונה חודרת בתוכו. אז צריך להיות את שני הדברים. אז צריך להיות את האמונה שהיא היסוד, היא הבסיס שעליו עומד הראש.

24:23 דובר 3 להתבונן, לחזק את האמונה.

24:26 דובר 1 ה-ההתבוננות היא לא מח-- היא מחזקת, מחזקת האמונה. היא מחדירה את האמונה בתוך הגוף. אבל אם אין לו אמונה בסיסית—

24:36 דובר 3 שום דבר לא עוזר.

24:37 דובר 1 אז התבוננות לא תעזור לו. כן, זה מפריע אחד את השני, אבל הבסיס, היסוד הוא האמונה. מהי ההתבוננות? מהו הראש? הראש הוא השכל המתבונן ומעמיק בגדולת אין סוף אורו בבחינת עולם שנה נפש וברוב-- זה דבר אחד. כן, מה שדיברנו קודם. ועוד עניין של התבוננות ששייך לאמונה: ברוב חסדו ונפלאותיו עמנו להיות עם קרובו ולדבקה בו ממש. כי הקדוש ברוך הוא-- להתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו חסד, לקרב אותנו אליו שנוכל לדבוק בו ממש. כנודע מה, מה החסד הגדול שהקדוש ברוך הוא עשה איתנו, כל זה בתוך ההתבוננות של הראש. "כנודע ממאמר יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא". אז כשיהודי מתבונן בזה שכל חיי העולם הבא, כל גן עדן הוא רק זיו והארה מבחינה הנקראת שכינה, השוכנת בעולמות, וכל העולם הבא הוא נברא רק ביו"ד אחד משמו יתברך. אז כל הגילויים והחיות והתענוג והעונג שיש בגן עדן והכול רק מצומצם, רק הארה, רק יו"ד אחד. אבל תשובה ומעשים טובים שבעולם הזה מקרבים ישראל לאביו שבשמיים ממש. לא ליו"ד, לא להארה, לעצמותו ומהותו ממש. למהותו ועצמותו כביכול מבחינת אין סוף ממש. אז כאשר אדם מתבונן בעניין הראשון שהקדוש ברוך הוא ממלא כל העולמים וסובב כל העולמים מבחינת, אה, אה, עולם שנה ונפש. ולא רק זה, הוא ממשיך להתבונן במה שהקדוש ברוך הוא, הוא לא סתם איזה א-ל גדול ונורא שבורא את העולם, אלא את זה הוא נתן לנו והוא קירב דווקא אותנו. כן, אז ההתבוננות הזאת מחדירה את האמונה בתוך האדם. וכמו שכתוב... כן, א-א-איפה הראיה ש-שעל ידי תורה ומצווה שה-שהקדוש ברוך הוא קירב אותנו אליו ממש יותר מגן עדן? אז

27:12 דובר 1 כתוב "הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו". כל ארץ והשמיים זה רק הודו, ואת הקרן, קרן זה העצם, אותו עצמו הוא נתן לנו. וזה מה שאנחנו אומרים על כל מצווה שאנחנו מברכים. אנחנו מזכירים את זה לעצמנו מחדש: "אשר קידשנו במצוותיו". על ידי המצוות שהוא נתן לנו, עשה אותנו קדושים, קירב אותנו אליו. וכשאדם מתבונן בעניין הזה, בשני עניינים האלה, קודם כול הוא מתבונן בגדולת השם שהוא ממלא כל העולמים וסובב כל העולמים מבחינת עולם שנה ונפש. מתבונן בגדולת השם. אחר כך הוא מתבונן באיך שאותו א-ל גדול ונורא שבורא את כל העולמות והוא אין סוף וכולי, הוא קירב דווקא אותנו, למרות שזה לא מגיע לנו. כשמתבונן בזה, "כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם", שזאת ההתבוננות העיקרית של הבינוני, כמו ש... אחר כך, בשנים יותר מאוחרות, אדמו"ר הזקן מסביר בתניא מפרק מ"ו עד מ"ט, ארבעה פרקים. אהבת כמים הפנים לפנים, ש-שזה עיקר עבודת השם. כן, ההתבוננות בגדולת השם ואחר כך במה שהקדוש ברוך הוא קירב אותנו. בזה יש הרבה הרבה הרבה פרטים, אבל זה היסוד שעליו עומד כל ה-- כל ה-- כל התורה והמצוות. כלומר התורה והמצוות זה בא לידי ראש וזרועות על ידי התבוננות ואהבה ויראה. ממה, ממה מביא את הראש והזרועות? ה-האמונה. להוליד מהתבוננות הזאת דחילו ורחימו שכליים או טבעיים, להיות בחינת צעקת לבם אל השם, או בחינת רשפי אש ושלהבת עזה, בבחינת רצוא, בבחינת רצוא כמו שמבואר שמה, שה-אהבה הזאת, אהבת כמים הפנים לפנים, היא כלולה מ-- אה, מכל הדרגות של אהבה שכלית ואהבה טבעית. זוכרות את הפתגם הזה שמה? שדיברנו. למה? למה היא כלולה? מצד אחד זה משהו שבא מלמעלה, אז

29:29 דובר 1 זה אהבה טבעית. מצד שני זה בא על ידי התבוננות. הוא מסביר שם שזה גם אהבה כזאת וגם אהבה כזאת, כל הסוגים. אז על ידי ההתבוננות הזאת הוא מלהי-- אה, מוליד בחינת צעקת לבו אל השם, בחינת רשפי אש ובחינת רצוא, ואחר כך בבחינת שוב להיות פחד השם בלבו ובוש מגדולתו וכולי. והוא בחינת שמאל דוחה, כמו שמתב-- ב-- אה, כמו שנאמר במתן תורה, "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". כ-ככה טבע. כשאדם, אה... גם בגשמיות, נדמה לי שגם את המשל הזה כבר דיברנו. כשאדם, אה, משתוקק להגיע לרבי אז זה השתוקקות כל עוד הוא לא הגיע. כשהוא הגיע לרבי ועומד והרבי נותן לו דולר, אז הדבר היחיד שהוא רוצה זה שתבלע אותו האדמה. ה-ה-ה-הא-- כל עוד אדם נמצא רחוק אז ההתבוננות בגדולת השם ובטובה שהוא עושה לנו מעוררת אצלו, אה, תנועה של רצון, השתוקקות, אה, אש, יציאה. הוא רוצה להידבק באלוקות, אבל ברגע שהוא מתעלה ומתחיל להרגיש את זה, הוא מתחיל להרגיש את רוממות השם וזה גורם לו יראה בבחינת שוב. כמו שכתוב במתן תורה שם, "וירא-- וירא-- וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק". ברגע שהקדוש ברוך הוא התגלה הם ראו אותו אז הם, אה, נפלה עליהם יראה והם נעמדו כתנועה של רחיקה, תנועה-- ב-בתנועה של שמאל, תנועה של גבורה, והן בחינת הזרועות והגוף שבנפש. אז עד כאן החלק הראשון של האיגרת. אז אדמו"ר הזקן מסביר אחרי שהוא נותן ברכה והודאה על השלמת הש"ס, אז הוא מסביר ש... כדי שעבודת השם של האדם... מה זה עבודת השם? עבודת השם זה התבוננות, אהבה ויראה, נכון? כלומר, כדי שתהיה התבוננות של, אה, אהבת השם, אה, התבוננות ואהבה ויראה, צריך להיות אמונה. האמונה היא

32:04 דובר 1 הבסיס שמחזיק את הכול. מה זה קשור למה שרצינו להסביר? אדמו"ר הזקן אמר להודיע ל-לומדי התורה שבעל פה. מה קשור לתורה שבעל פה? דיברנו על אמונה, התבוננות, אהבה ויראה. איפה נכנס פה התורה שבעל פה? אז כנ-- זה כתוב כבר בפנים, אבל צריך הרבה, הרבה להבין לעומק בשביל לראות את זה כתוב שם בפנים. אז כשאדמו"ר הזקן חזר מ-מהרב המגיד, הוא החליט ששם את כל הקלפים על השולחן, והוא הולך עכשיו להסביר מדוע התורה שבעל פה היא החגורה שעוטפת את המותניים והיא זאת שנותנת לאמונה את הכוח. שזה באמת החידוש הגדול של האיגרת. "אך מי הוא הנותן כוח ועוז לבחינת מותניים להעמיד ולקיים הראש והזרועות? הוא עסק ולימוד הלכות בתורה שבעל פה". פה זה פלא פלאים, כשמתבוננים מה כתוב פה. קודם כול, בשביל מה צריך משהו נוסף שייתן לאמונה כוח לחזק את הזרועות והראש?

33:48 דובר 4 חסר פה.

33:48 דובר 1 מה חסר במה שהסברנו קודם? אם לאדם יש לו אמונה בסיסית והוא מתבונן אז ההתבוננות, אה, מחזקת ומחדירה את האמונה.

34:00 דובר 4 הוא יכול ליפול ברגש.

34:05 דובר 1 מדוע צריך משהו נוסף לתת? מה הוא אומר פה? מי נותן כוח ועוז למותניים להעמיד את הראש? למה האמונה צריכה משהו? צריך מישהו לתת לאמונה כוח כדי שהיא תוכל להחזיק את הראש. אם לא יהיה מישהו שנותן לאמונה כוח, זאת אומרת יש פה משהו יותר בסיסי מהאמונה, שהוא נותן לאמונה את הכוח ל-ל-להחזיק את הזרועות והראש. אז קודם כול, בשביל מה צריך כזה דבר בכלל? ודבר שני, נגיד שכבר יש איזשהו צורך, מה הקשר לתורה שבעל פה? אדם לומד הלכות בתורה שבעל פה. באופן כללי, ההבדל בין תורה שבכתב לתורה שבעל פה: בתורה שבעל פה כתוב מה לעשות, ההלכות. אז אם הוא ילמד את ההלכות, זה מה שייתן לו את הכוח לאמונה להחזיק... מה-מה-מה כתוב פה? כן? ואז כדי להבין את זה צריך להבין קודם שמבחינת מהות, מבחינה מהותית, אמונה והתבוננות זה שני הופכים. התבוננות זה האדם עצמו. מה אני מבין? מה אני מרגיש? זה-זה-זה הכול, זה חי בתוכו, זה-זה הרגשות שלו והשכל שלו, ה-ה-החיות הפנימית שלו. זה הוא המהות הפנימית שלו. אמונה זה מחוץ לאדם. אמונה זה לא קשור לאדם. המהות ש... ברגע שאדם מבין או מרגיש זה כבר לא אמונה. אם הוא מאמין אז הוא לא מבין ומרגיש. התבוננות, כל עניינה, ורגש, כל עניינו, זה בפנים. אמונה, כל עניינה זה מקיף, זה בחוץ. זאת אומרת, מצד המהות שלהם אמונה ושכל ורגש זה שני הופכים. אז אם ככה, איך יכול להיות בכלל שאמונה תפעל על השכל ושהשכל יפעל על האמונה? שני הופכים. אין שום קשר ביניהם. כן, מובן השאלה?

36:25 דובר 4 כן.

36:25 דובר 1 לכן צריך להיות חגורה. צריך להיות משהו שיש לו את הכוח לחבר את שני ההופכים של אמונה ושכל. והמשהו הזה זה תורה שבעל פה. ופה הרבי הולך להסביר למה. וההסבר הוא כזה: מי הוא הנותן כוח ועוז לבחינת מותניים להעמיד ולקיים הראש והזרועות? הוא עסק לימוד הלכות, שזה עיקר העניין תורה שבעל פה, שההלכות שבתורה שבעל פה הן בחינת גילוי רצון העליון. איפה נמצא הרצון העליון? הלכות. תורה שבכתב זה לא הרצון העליון. דווקא הלכות הן רצון העליון. מה זאת אומרת? הוא אומר ככה: אורייתא מחכמה נפקת. התורה מחכמה יצאה, אז היא באמת יצאה מחכמה. אבל מקורה ושורשה של התורה הוא לא בחכמה, אלא למעלה מעלה מבחינת חכמה, והוא נקרא בשם רצון העליון ברוך הוא. אז התורה מאיפה היא יצאה? מהי אותה נקודה שממנה התורה יצאה, התגלתה? מהחכמה. זה הנקודה שממנה התורה התחילה להתגלות לנו. אבל החכמה היא לא השורש של התורה, זה רק הנקודה שממנה התורה יוצאת החוצה. זה כמו, כביכול, המעיין, הפתח של המעיין שמשם המים יוצאים. זה לא המקור של המעיין. המקור של המעיין זה בתהום שמתחת לאדמה, אותו לא רואים. הוא לא גלוי. השורש האמיתי של התורה זה לא בחכמה. השורש האמיתי של התורה זה ברצון העליון. טוב, איפה הרצון העליון מתגלה? מה הקדוש ברוך הוא רוצה? הוא רוצה ש-ש-שנעשה ככה ונעשה ככה ונעשה ככה, ושזה אסור וזה מותר. נכון? זה מה שהוא רצה. איפה זה מתגלה, הרצון שלו? הרצון שלו מתגלה רק בהלכות. אז נכון שהח-חכמה, התורה מגלה את הרצון, אבל איפה הרצון עצמו נמצא? הוא נמצא דווקא למטה, בהלכות. בואו נחזור לענייננו. אז התורה מחכמה נפקת, אבל מקורה ושורשה הוא למעלה מעלה מבחינת חכמה.

39:32 דובר 1 והוא נקרא בשם רצון העליון ברוך הוא. וכמו שכתוב: "כצנה רצון תעטרנו". ה... מקור התורה נקרא כמו צנה. צנה זה מגן ש... אה... סליחה. הרצון הוא-הוא כמו צנה שהיא כמו, ש-שהיא כמו עטרה, כמו מגן שהוא מקיף מסביב, שהיא עטרה על המוחין שבראש. זאת אומרת, המוחין שבראש זה התורה עצמה, והרצון הוא העטרה שעל המוחין שבראש. כנודע מה שכתוב על פסוק "אשת חיל עטרת בעלה". וגם כן לאותו.

40:25 דובר 4 אצל משנה.

40:26 דובר 1 מאותו אשת חיל שאנחנו אומרים מה?

40:29 דובר 4 זה לא אשת חיל. היא לא עטרת בעלה.

40:32 דובר 1 שם אין עטרת בעלה.

40:34 דובר 4 לא כתוב, זה משלי אומרת.

40:37 דובר 1 אוקיי, אז לגבי "אשת חיל עטרת בעלה", שוב, אשת חיל היא תורה שבעל פה, והיא נקראת עטרת לבעלה. מי זה בעלה של תורה שבעל פה? תורה שבכתב. אז אם היא רק האישה, היא רק מקבלת מתורה שבכתב, איך היא יכולה להיות עטרה? כתר מעל תורה שבכתב, היא רק מקבלת.

41:09 דובר 4 מה? אז היא גילתה את הרצון שלו?

41:12 דובר 1 לא. מצד שורשה היא למעלה, האשת חיל. בתורה שבעל פה מתגלות ההלכות, שההלכות הן ביטוי לרצון שהוא למעלה מבעלה, למעלה מתורה שבכתב. אז בדיוק לכן הוא אומר, כנודע על פסוק זה, מה שמבארים על פסוק "אשת חיל עטרת בעלה", שלמרות שהיא רק מקבלת וזה יותר נמוך וזה רק דברי סופרים וכו'.

41:40 דובר 4 מה שמהגבר.

41:45 דובר 1 נכון, זה כך בגשמיות כי כך ברוחניות. שמצד הגילוי, מצד איך שזה נראה בגלוי, אז הבעל הוא זה שנותן את התוקף ועושה את הכול. אבל תכלס, כשהאישה אומרת לו תעשה ככה, אז הוא עושה ככה. היא אומרת לו תקנה. קנית עגבניות לא טובות, אז תחזור לחנות. אז הוא יחזור לחנות כי אשתו אמרה לו. אין, אין. אין מישהו בעולם שיעיז לסרב. זה כך. זה ככה בגשמיות, כי זה כך ברוחניות. זה לא צחוק. זה לא, זה לא סתם. זאת המציאות. למרות שהתורה היא רק מקבלת מתורה שבכתב, דווקא בה מתגלה עצם הרצון העליון שלמעלה מתורה שבכתב. וכל השונה הלכות בכל יום הוא בן העולם הבא. הרי בעולם הבא, גן עדן, זה שם יושבים צדיקים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. מה קשור זיו השכינה להלכות? תגיד, הוא למד קבלה בעולם הזה, למד הרבה חסידות. יש לו הרבה אורות. אז הוא יקבל שם הרבה, הרבה גילויים. לא הבנתי מה הקשר להלכות. דווקא מי שלמד הלכות.

43:05 דובר 4 זה הרצון העליון.

43:06 דובר 1 רק הוא יכול לקבל בעולם הבא את הרצון העליון. מוסבר בחסידות בריבוי מקומות שההלכות נקראות מזון ויש לבושים. לא, לא ניכנס לזה עכשיו. מסבירים הרבה הסברים יפים. על כל פנים, כל מה שמוסבר פה בכל הקטע הזה שקראנו עד עכשיו זה סיום הקטע שלמרות שרוצים להסביר למה התורה שבעל פה נקראת חגורה שמחזקת את האמונה, כי התורה שבעל פה, בה מתגלה הרצון העליון שלמעלה מתורה שבכתב, שהוא עצמותו ומהותו למעלה. וזהו "חגרה בעוז מתניה". אז מותני, המותניים, זה האמונה. ומה חוגר את האמונה? מה נותן כוח לאמונה שתוכל להתחבר עם הכוחות הפנימיים של האדם? העוז. מה זה עוז? אין עוז אלא תורה, שהיא התורה שבעל פה. לימוד ההלכות בעיקר נותן כוח ועוז לבחינת מותניים, החוגרים ומלובשים בה, לחזק ולאמץ זרועותיה, הן דחילו ורחימו שכליים או טבעיים, כל אחד לפום שיעורא דיליה. ה-ה-המטרה, תכלית ה... לא, לא, לא, לא, זה לא נכון להגיד התכלית. העניין של עבודת השם זה שאדם יתבונן באופן שיהיה לו אהבה ויראה. כדי שיהיה לו אהבה ויראה זה מוכרח לבוא על בסיס של אמונה, אחרת זה כלום, כמו שהסברנו קודם. אבל כדי שהאמונה תוכל לפעול בשכל ולרדת עד שיהיה לו אהבה ויראה, הוא מוכרח ללמוד הלכות, כי אם הוא לא לומד הלכות אז רצון העליון לא מתגלה אצלו ו... ולא יכול... האמונה לא יכולה לחדור בתוך השכל והרגש. במקום אחר מוסבר קצת יותר באריכות, עם עוד כמה מילים, עוד כמה הסברים בנושא הזה. למה באמת? מה, מה זה התכונה הזאת של רצון העליון שהוא יכול... ל-למה רק הוא יכול לחבר את שני ההפכים האלה של אמונה וכוחות פנימיים? למדנו כמה פעמים שיש ב... באלוקות בכלל

45:42 דובר 1 יש את הכוח האלוקי שמתלבש בעולם, כוח הגבול. יש את האור האלוקי שמקיף את העולם, כוח הבלי גבול. ויש למעלה מכל זה הרצון העליון, שבשבילו גבול ובלי גבול זה אותו דבר. לא מפריע לו גבול, לא מפריע לו בלי גבול. הכל בשבילו אותו דבר. הביטוי לדבר הזה, הביטוי בגשמיות לזה, זה מקום ארון אינו מן המידה. יש ארון, יש גבול, יש הגבלה, יש... ויחד עם זה גם אין גבול. וזה מסתדר יופי ביחד. אין שום בעיה. מה זה ארון? ארון זה סמל למה? מה נמצא בתוך הארון?

46:26 דובר 5 לוחות.

46:27 דובר 1 לוחות הברית. מה זה לוחות הברית?

46:28 דובר 5 תורה.

46:29 דובר 1 תורה. כן. למה לתורה יש את הכוח הזה של גבול ובלי גבול ביחד? כי היא רצון העליון. התורה היא, היא, היא, היא חלק... לא יודע איך להגיד את זה. היא, היא, שורשה של התורה הוא הרצון העליון שלמעלה מגבול ובלי גבול. ולכן כשיהודי לומד הלכות מתגלה אצלו הכוח הזה של גבול ובלי גבול, שהוא יכול לחבר את האמונה עם הראש והזרועות. אז כל מה שהוא הסביר פה בקטע היה איך האמונה מחבר... איך החגורה מחברת, חגורה של, של הלכות שבתורה מחברת את האמונה עם השכל והרגש. אבל אמרנו במשל שהאמונה מחזקת המותניים, מעמידים לא רק את הזרועות, הם מעמידים גם את המוח שבראש. את זה הוא לא הסביר. על זה הוא מוסיף בסוגריים: "ועל העמדת וקיום בחינת הראש שבנפש, הוא השכל המתבונן וכו', על זה אמר טעמה כי טוב סחרה וכו', מבואר במקום אחר". יש, יש גרסה שכתוב "ויתבאר במקום אחר". יש מאמר של הרבי מתשכ"ג, הרבה הרבה הרבה שנים אחר כך, שמסביר את העניין הזה. איך ה... אה, זאת אומרת הסבר דומה למה שמוסבר פה, איך שה, אה, הלכות מחזקות את המותניים שיחדרו ב-ב-ב, אה, באהבה ויראה. על דרך זה יש שם הסבר איך, איך זה מחזק את האמונה שתחדור גם במוחין שבראש. זה קשור לאריך, לטוב ליסוד. יסוד של... לא. פעם אחרת.

48:20 דובר 5 נלמד במקום אחר.

48:21 דובר 1 אדמו"ר הזקן בכוונה שם את זה בסוגריים, כי זו לא התכלית. הוא פה מדבר על עבודת השם, ועבודת השם היא נקרא אהבה ויראה. אך עת וזמן לחיזוק ואימוץ הזרועות והראש היא שעת תפילת השחר. אז כדי שבכלל ה... זרועות והראש יתחזקו אז צריך אמונה. אבל הזמן בפועל: יש גחלים ויש בהם אש, אבל לא רואים. אתה תיגע בהם, אתה תקבל כוויה, אבל אתה מסתכל אתה לא רואה. תעשה להם פו, אז תנפח עליהם, אז האש תבער. הזמן להבעיר את האמונה, לגלות אותה, זה זמן התפילה.

49:12 דובר 5 זאת הקושי.

49:14 דובר 1 שעת תפילת השחר, שהיא שעת רחמים ועת רצון העליון למעלה. דיברנו כמה פעמים...

49:19 דובר 5 רגע, רחמים זה לא ב... חצות הלילה?

49:22 דובר 1 מה?

49:22 דובר 5 רחמים זה לא ממש חצות הלילה?

49:31 דובר 1 אני לא יודע להסביר למה פה כתוב המילה רחמים. באמת, באמת בדרך כלל כתוב שעת החסד, שזה בוקר, שעת החסד. לא יודע למה כתוב פה רחמים, לא יודע להסביר את זה. על כל פנים, דיברנו כמה פעמים שהיום מחולק ל-לזמנים, ובכל חלק ביום יש את הזמן. אז הזמן שמתאים לעורר את החסד העליון, את ה... את האמונה, את ה... את האהבה ויראה, זה שעת התפילה, זה הזמן של הבוקר. ולזאת, היות והזמן המתאים... אז קודם כל למדנו את החשיבות, ואחר כך אמרנו מה, מתי זה הזמן של החשיבות הזאת? זה בשעת התפילה. אז מה המסקנה? המסקנה היא: "לזאת אותה אבקש ממבקשי ה' יבינו וישכילו יחדיו להיות לזכרון בין עיניהם כל מה שכתבתי אליהם אשתקד בכלל", שזה איגרת הקודש האחרונה שדיברנו עליה, "הוכח תוכיח את עמיתך", ששם אדמו"ר הזקן תובע ב-ב-בתוקף גדול את העניין של תורה ותפילה, "ובפרט מענין כוונת התפילה, מעומקא דליבא, יום יום ידרשון ה' בכל לבם". אל תסתפק בפעם אחת בשבוע. "יום יום ידרשון את ה'", כמה? "בכל לבם ובכל נפשם". באופן כללי, לב ונפש זה רגש ושכל. נפש תמיד הולך יותר על שכל, ולב תמיד יותר על... בכל לבם, בכל נפשם.

51:04 דובר 5 נשמה כאילו יותר מבטאת את הלב?

51:07 דובר 1 מה?

51:07 דובר 5 נשמה יותר מבטאת את הלב? כי אם נפש מבטאת את החיים, נשמה היא את הלב?

51:14 דובר 1 אה. לא, כשמדברים על-על-על שלושת... תלוי על מה מדברים. כשמדברים על נפש, רוח ונשמה, אז הרוח שייך ללב. הנפש שייך למעשה והנשמה שייך לשכל. אבל כשמדברים על לב ונפש, הלב הוא ה...

51:36 דובר 5 לב.

51:42 דובר 1 יש ריבוי המון המון המון מושגים בחסידות שאותה מילה עצמה משתמשים במקום אחד במשמעות אחת, במקום אחר משמעות אחרת. בחסידות, לא מדבר שבחסידות זה ככה ובקבלה ככה ובחקירה זה ככה. בחסידות עצמה אותה מילה, פשוט אין מספיק מילים. "ידרשון ה' בכל לבם ובכל נפשם, ונפשם תשתפך כמים נוכח פני ה', כמאמר רז"ל בספרי עד מיצוי הנפש". בכלל, מיצוי זה לשון של חז"ל, כשממלאים כלי בנוזלים עד שזה מתמצה מהצדדים, נשפך קצת בחוץ. כן? אז בכלל עבודת ה' צריכה להיות פנימית. אף אחד לא צריך לדעת שיש חיי אהבה ויראה. כן. ילד כשמתחיל לעשות, אני לא יודע, ככה עם הידיים, סימן שבפנים מפסיק לחשוב. אהבת ה' צריכה להיות פנימית. אדמו"ר הזקן דורש שאהבת ה' צריכה להיות עד כל כך החבית שלו תתמלא, עד כדי כך שזה כבר יראו את זה בחוץ. אין מה לעשות. לא שהוא יחפש להראות את זה בחוץ, שגם הוא לא ינסה ל... שעבודת ה' תהיה בצניעות ובפנים. זה, זה, זה יישפך החוצה. עד מיצוי הנפש. עד שהנפש שלו תשתפך בחוץ.

53:17 דובר 6 אולי זה מה שרביץ[?] אמרת.

53:24 דובר 1 אחרי שהייתה ההתיישבות, כמו שדיברנו בהתחלה בהקדמה, שתורת החסידות כבר התמסדה ונהיה כבר סדר מסודר וכבר נהיו לאדמו"ר הזקן עשרות אלפי חסידים וכבר קראו להם חסידים, והייתה התפשטות גדולה של החסידות בכל העולם, כתב אדמו"ר הזקן את החלק האחרון של האיגרת. "ועתה הפעם", עתה, עתה הפעם, עברו עשרים וחמש שנה.

53:53 דובר 6 לפני שהם זכו לאיגרת הקודש.

53:55 דובר 1 מה?

53:55 דובר 6 לפני שהם זכו לאיגרת הקודש.

53:57 דובר 1 היו עוד הרבה אגרות באמצע. "ועתה הפעם הנני יוסיף שנית ידי בתוספת ביאור ובקשה כפולה, שטוחה ופרוסה לפני כל אנשי שלומנו הקרובים והרחוקים, לקיים עליהם שכל ימי החול לא ירדו לפני התיבה בעלי עסקים שאין להם פנאי כל כך. רק מי ירד לפני התיבה בימות החול? אותם שיש להם פנאי". זאת אומרת, אדמו"ר הזקן פה בחלק האחרון הוא אומר: אני לא אומר לכם שום דבר חדש, אני בא לחזק ולתת תוקף למה שכבר כתבתי קודם.

54:35 דובר 6 ולתת הוראות.

54:37 דובר 1 מה?

54:37 דובר 6 ולתת הוראות.

54:39 דובר 1 הוראות פרטיות.

54:41 דובר 6 כן, פרטיות.

54:42 דובר 1 "רק אותם שיש להם פנאי או המלמדים הסמוכים על שולחן אביהם", אז הם לא צריכים לפרנס את עצמם. יש להם מי שיפרנס אותם. אז בשעות הפנויות הם יכולים...

54:55 דובר 6 להתפלל.

54:55 דובר 1 להתפלל יותר זמן. "יכולים להאריך בתפילת השחר ערך שעה ומחצה לפחות כל ימות החול". טוב, אז זו שאלה, דרישה קצת מוגזמת. כתוב בגמרא שהחסידים הראשונים היו עומדים שעה בתפילה. אז איך הרבי דורש מאנשים בדורנו לעמוד שעה וחצי בתפילה?

55:16 דובר 6 עברו הקטעים האלה.

55:17 דובר 1 אז הר... מה?

55:19 דובר 6 מה זה זה?

55:21 דובר 1 אז, אז הרבי מסביר על זה שמה שכתוב בגמרא שחסידים ראשונים יושבים שעה, הכוונה שהיו יושבים שעה, שעה בתפילת עמידה.

55:32 דובר 6 אוקיי.

55:32 דובר 1 ואדמו"ר הזקן דורש שעה וחצי בבית כנסת. ככה עם איזה מקום עם מתעלים, אבל תתפלל, כאילו אל תרוץ בתפילה. אז האמת היא שכש... סתם תפילה של שחרית של יום חול. אז אם באים לבית כנסת ואומרים את הקורבנות ואחר כך מתפללים בנחת, לא, לא, לא, לא... בלי למרוח.

55:58 דובר 6 כן.

55:58 דובר 1 מתפללים בנחת. זה יכול לקחת שעה ורבע, שעה וחצי.

56:05 דובר 6 טוב, זה תלוי אם שרים יפה ביום הזה.

56:07 דובר 1 לא, לא, בלי לשיר, בלי לשיר, בלי לשיר. לעשות חשבון כשאדם אומר, אומר את ה... כמה זמן לוקח להגיד את הקורבנות בבוקר?

56:15 דובר 6 זה יכול לקחת...

56:16 דובר 1 אם אומרים את זה לאט לאט, מילה מילה, זה לוקח לפחות עשר דקות אם לא יותר. את כל התפילה ואת כל הקדישים וקריאת התורה, זה יכול לקחת שעה וחצי. אומר אדמו"ר הזקן: אל תרוץ לי. לא, לא, הוא לא אומר למרוח. תתייחס לתפילה ברצינות. פירושו אל תרוץ. אתה בא לבית כנסת, עכשיו אתה בבית כנסת. זה, זה לא דרישה מוגזמת.

56:54 דובר 6 כן.

56:54 דובר 1 לפחות בימות החול. "ומהם יהיה היורד לפני התיבה על פי הגורל או על פי רצון הרוב", איך שזה מתאים בכל מקום לפי עניינו. והוא, אותו אחד שהוא באמת יש לו בגשמיות, יש לו זמן, אז הוא יאסוף אליו וסביב לו כל הסמוכים על שולחן אביהם ומלמדים שיוכלו להאריך כמוהו, בל ישונה נא ונא, ואחרים יצטרפו כמה שהם יכולים. אז כל זה בימות החול. אך בשבתות וימים טובים, שגם כל בעלי עסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפילתם בכוונת ליבם ונפשם לה'. אדרבה, עליהם מוטל ביתר שאת ויתר עוז. כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים, בשולחן ערוך מפורש ששם כתוב שבשבת התפקיד של החזנים צריך ליפול על בעלי עסקים, ואלו שאני לא זוכר את הלשון המפורשת, אבל אלו שהם בעלי תורה, תלמידי חכמים, בשבתות צריכים לתפוס את מקומם בצד. דווקא ממש הלכה מפורשת.

57:59 דובר 6 רגע, שאלה, מה קשור עכשיו התפילה למה שדיברנו על הדבר שבעל פה?

58:03 דובר 1 ל...?

58:04 דובר 6 למה שדיברנו על הדבר שבעל פה שהיא חבורה לאמונה.

58:09 דובר 1 אומר ששעת החיזוק, הזרועות והראש, זה הזמן של התפילה. ואז נתחיל לדבר על התפילה. כמו שכתוב בשולחן ערוך אורח חיים, או כמו שכתוב בתורת משה, כתוב מפורש בתורה: ששת ימים תעבוד וכו'. ויום השביעי שבת לה' אלוקיך. די, כולו לה'. יש לזה אריכות גדולה גם בפוסקים וגם בחסידות. אבל השורה התחתונה, הפסק הלכה לפחות של תורת החסידות, נדמה לי שגם בנגלה, שלגבי יום טוב אז כתוב חציו לה' וחציו לכם. שבת...

58:50 דובר 6 כולו לה'.

58:51 דובר 1 שבת כולו לה'. אז יום שהוא כתוב, אז וזה כבר כתוב בתורת משה, כבר כתוב בתורה, שדווקא אלו שבהם מתקיים ששת ימים תעבוד, דווקא הם אלו שזוכים בשבת להיות אצלם כולו לה', לעמוד לפני התיבה. ולזאת גם הם ירדו לפני התיבה בשבת ויום טוב על פי הגורל או בריצוי רוב. כמו שכתבתי, הסתכלתי בסוגריים שנלמד בעזרת ה' עוד...

59:20 דובר 6 עוד זמן.

59:21 דובר 1 שלוש, עוד שלושים ושתיים ועוד תשע. כמה זה יוצא?

59:26 דובר 6 ארבעים ואחת.

59:27 דובר 1 אה?

59:28 דובר 6 ארבעים ואחת.

59:29 דובר 1 עוד ארבע... עוד ארבעים ואחד שבוע.

59:31 דובר 6 בעזרת ה'.

59:32 דובר 1 אם לא היו הפסקות בעצם. וכגון, אך צריך להודיע דעתי אם ירצה השם בשלוח לכל המניינים מרגלים בסתר לידע ולהודיע כל מי שאפשר לו, וכל מי שיש לו פנאי להאריך בתפילה ומתעצל, יהיה נידון בריחוק מקום להיות נדחה בשתי ידיים בבואו לפה לשמוע דא"ח, ומכלל לאו אתה שומע הן, ולשומעים יונעם ותבוא עליהם ברכת טוב, ואין טוב אלא תורה. זה הודיה, ההתחלה. את זה הרבי הזקן. היו אחר כך תקנות ליאזנא, תקנות ליאזנא, היו תקנות, זה כתוב בתקנות. יש בזה אוצר מיני. יש בכמה מקומות כתובות התקנות שהרבי הזקן תיקן. ה-החסידים האלה יבואו, מותר להם לבוא רק מה-מהתאריך הזה עד התאריך הזה. החסידים האלה מפה עד פה. אלה אסור להם פה. מי שבא רק ישתכן פה ומותר לו רק זה וזה אסור לו וזה מותר לו. ממש רשימה ארוכה של תקנות, והרבי הזקן בפועל שלח מרגלים בסתר לכל המניינים ודיווחו לו, ומי שהגיע היו רק כאלה שאחראים על הסדר, הפירוש של הרבי הזקן, זה מותר לו להיכנס וזה אסור לו להיכנס.

1:00:49 דובר 7 מה יש בחתונה עצמה? לא נראה לי יש תקנות בחתונה.

1:00:52 דובר 1 על חתונה, איזו חתונה?

1:00:54 דובר 7 לא, אני מדברת על החתונות למשל. יש את החסידויות שיש להן תקנות.

1:00:58 דובר 1 היו.

1:00:58 דובר 7 אווו, זה משהו חדש של הדור שלנו.

1:01:01 דובר 1 היום.

1:01:02 דובר 7 התקנות של ה... ל-

1:01:04 דובר 1 מספר מוזמנים, צורה