אגרת התשובה פרק י"ב

00:01 דובר 1 אנחנו לומדים היום את פרק י"ב, הפרק האחרון ב-- אה, באגרת התשובה, ולמעשה זה גם הפרק האחרון בתניא. אני ארחיב על זה קצת יותר ב-בסוף.

00:14 דובר 2 אם יישאר זמן.

00:16 דובר 1 יישאר, יישאר. זה פרק קצר.

00:20 דובר 2 זה אולי הראו-.

00:21 דובר 1 נתחיל ככה. בפרק הקודם דיברנו על, אה, יהודי כזה שהוא בעל תשובה עילאה. יש לו... הוא כבר, אה, התנקתה נפשו, רוח עברה ותטהר, והוא נמצא בתנועה של, אה, של דבקות ותשוקה ב-- לאלוקות. זה מה שמעניין אותו. תודה רבה. והרבי אומר שם, בפרק הקודם, שמבחינה מסוימת בעל תשובה עילאה הוא יותר נעלה מאשר בינוני, למרות שהוא חטא. כי אצל בינוני, אה, יכול אמנם להיות-- אנחנו עושים שם את החילוק, אולי נתחיל אחרת. נזכיר שסתם ככה אדם רגיל לא יכול להיות שיהיה לו, אה, חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא. אדם לא יכול להיות גם בשמחה של נפש אלוקית וגם במרירות על הנפש הבהמית ביחד, זה לא הולך ביחד כי הן קשורות אחת בשנייה. אם הנפש האלוקית שמחה אז הנפש הבהמית היא לא יכולה להיות בהכנעה, היא גם שמחה קצת, וכן להיפך. רק אצל בינוני, אה, רק אצל בינוני שאצלו הנפש האלוקית מופרדת, הוא הפריד אותה כבר מהנפש הבהמית, אז אצלו הוא יכול להתרגז על הנפש הבהמית ו-ולשמוח בשמחת הנפש האלוקית. זה כתוב בפרק ל"ד בתניא. אומר, בנוסף לזה, מי שהוא בעל תשובה עילאה, הוא יכול לשמוח לא רק, לא רק ב-- אה, לא רק ביחד עם עצבון הגוף, עם-- ביחד עם מרירות על עצם הגשמיות והגסות של הגוף, אלא יכול לשמוח אפילו כשהוא מתרגז על עבירות שנעשו מצד הנפש הבהמית. זה מעלתו של בעל התשובה העילאה. ואז על זה הוא אומר שיותר מזה, כאשר מישהו נמצא בכזאת תנועה של תשובה ו-ותשוקה לאלוקות, ויש לו ביטחון בזה שהשם סלח לו, זה יוסיף אצלו שמחה עצומה בעבודת השם. מדוע זה יוסיף לו שמחה עצומה בעבודת השם?

02:57 דובר 1 כי היות והוא יודע שהוא פעם חטא, "חטאתי נגדי תמיד", והוא בטוח במאה אחוז שה-שהשם סלח לו, אז לכן כשהקדוש ברוך הוא מביא עליו ייסורים אז ברור, הקדוש ברוך הוא כבר סלח לו. למה עכשיו מגיעים לו ייסורים? אז ברור שהייסורים זה רק בשביל לכפר את החטא. הרי הקדוש ברוך הוא מביא-- אמרנו שכפרה זה לא קשור לתשובה. כפרה זה בא רק אחרי שהקדוש ברוך הוא-- תשובה זה כשהקדוש ברוך הוא סולח. אדם מבקש מהקדוש ברוך הוא סליחה, הקדוש ברוך הוא סולח, ואחרי שהוא סולח, אה, הקדוש ברוך הוא מביא לאדם ייסורים כדי לתקן את החטא, את הפגם שהוא עשה בחטא שלו. אז אם הוא עשה תשובה, יודע בעצמו שהוא עשה תשובה, הוא ביקש סליחה והוא רואה שבאים עליו ייסורים, אז יש לו ביטחון גמור בזה שכל הייסורים שבאים עליו זה רק בשביל לתקן את החטאים שלו, אז הוא שמח בהם. זה היה התוכן של הפרק הקודם. אלא מה? כש... את העניין הזה עצמו צריך קצת לפרט יותר, וזה מה שאדמו"ר הזקן עושה בפרק הזה. מדוע? כי זה יפה מאוד בתאוריה להגיד שכשבאים עליי ייסורים אני אשמח בהם כי אני יודע שזה מכפר את החטא. אבל קל מאוד לאדם לעשות לעצמו חשבון, אה, אוקיי, צריכים לבוא ייסורים. למה עכשיו? יגיע לעולם הבא. ייסורים בעולם הזה זה קשה, זה מפריע לעבודת השם. זה מציק. שם ייסורים של הנפש. נעבור את זה בשלום, נעבור את זה איכשהו. אבל למה עכשיו אתה מציק לי פה בעולם הזה? למה ייסורים צריכים לבוא עכשיו? ולמה דווקא בצורה כזאת? ולמה כל כך קשים? הקדוש ברוך הוא רחום וחנון ורחמים ורב חסד ומרבה להיטיב ופרצ-- צריך לעשות לי

04:50 דובר 1 ייסורים בשביל לתקן את החטא. בסדר, אז אני אקבל ייסורים. אבל למה כל כך קשים? וכן הלאה. אדם יכול למצוא לעצמו כל מיני... צריך להסביר יותר לעומק מה העניין הזה של השמחה. למה כל כך צריך לשמוח בעניין של הייסורים, למרות שאנחנו יודעים שזה מכפר את החטא, בכל זאת, עדיין צריך יותר להסביר מה, מה, מה עניין השמחה שבזה, וזה מה שהרבי עושה בפרק הזה. ה-- הוא מתחיל פרק י"ב: "וטעם השמחה ביסורי הגוף". כן, להסביר, להבין את העניין הזה יותר לעומק. אז הוא אומר ככה: "לפי שהיא", כלומר ייסורי הגוף, "טובה גדולה ועצומה לנפש החוטאת". אז קודם כל זה גם טובה גדולה וגם טובה עצומה. כלומר זה גם טובה ב-ב-בכמות וגם טובה באיכות. ה-הייסורים שאדם מקבל בעולם הזה לעומת ייסורים שהוא יקבל חס ושלום בעולם הבא, זה טובה עצומה לנפש גם מבחינת כמות. כלומר שבעולם הזה הוא יכול במעט ייסורים להיפטר מהרבה ייסורים, וגם טובה באיכות, שבייסורים קלים בעולם הזה הוא יכול להיפטר מייסורים קשים בעולם הבא. זה גדולה ועצומה גם בכמות וגם באיכות. זה גם מה שהוא ממשיך, שייסורים טובה גדולה לנפש החוטאת, "למרקה בעולם הזה ולהצילה מהמירוק בגיהינום". למרק את הנפש. לא מדברים על הגוף, למרק את הנפש. כלומר שכמו שהנפש הגיעה לעולם בלי חטא, שתצא בלי חטא. את הגוף לא כל כך מעניין אם הנפש יש לה חטא, אין לה חטא, יש לה פגם, אין לה פגם. את הגוף, הוא רוצה לאכול, לשתות. הוא רוצה... העניינים של הנפש לא כל כך מטרידים אותו. אז זה שאדם יודע שה-- שעל ידי הייסורים הנפש שלו תצא מהעולם בלי חטא כמו שהיא

07:03 דובר 1 נכנסה בלי חטא, זה בעיקר נוגע, טובה לנפש.

07:07 דובר 3 לא הנשמה תקבל את העונש של הגוף גם?

07:09 דובר 1 מי?

07:10 דובר 3 לא, הנשמה תקבל את העונש של הגוף.

07:12 דובר 1 הגוף יקבל את העונש. כן, זה בא בשביל להציל את הנפש. זה, זה, זה הנפש שיכולה לשמוח בזה. לגוף מה אני צריך לשמוח בשביל שהיא תרוויח? מה אתה רוצה ממני? כן. אז הוא אומר יותר מזה. אבל ה-ה-ייסורים בעולם הזה מצילים. הם לא רק ממרקים את הנפש בעולם הזה, שבעולם הזה היא תצא נקייה, אלא מצילים אותה גם מהמירוק בגיהינום. עכשיו מירוק בגיהינום זה עניין של ייסורים. ייסורים זה הגוף מבין מצוין מה זה. למרות שמדובר על ייסורים בגיהינום. אז כשאומרים לבן אדם, תשמע, ייסורים שם זה יותר מאשר ייסורים פה, הוא מבין — זה הגוף מבין מצוין. אז הוא אמר פה ארבעה דברים: שה-ה-השמחה, ה-הייסורים שבעולם הזה הם טובה גם גדולה וגם עצומה, גם בכמות וגם באיכות, גם לנפש וגם לגוף. זה מה, כך הוא מתחיל את הפרק. ובפרט הוא מוסיף בסוגריים: בדורותינו אלה, שבדורות שלנו אין היכולת ב-ביכולת להתענות כפי מספר כל הצומות שבתיקוני תשובה מהאריז"ל, הצריכים למירוק הנפש להצילה ממירוק בגיהינום. בטח כולן זוכרות את הפרק הנורא ההוא, פרק ג' עם כל ה... כן, זוכרות?

08:27 דובר 3 אני זוכרת את השיעורים הש-- אה, היומיים בשנה שמגיעים בסוף איגרת, אה, קונטרס אחרון לשם.

08:35 דובר 1 אה, לא, לא. ב-ב-בפרק ג' באיגרת התשובה. למדנו לפני כמה זמן. הוא מס-מסביר שם באריכות גדולה שיש כמה תיקונים, אה, על כל חטא הכי קטן צריך להתענות על זה מאתיים חמישים צומות, על זה מאה חמישים צומות, על זה ככה, על זה ככה וככה. צ'יק צ'אק, צ'יק צ'אק מגיעים שמה לאלפי, עשרות אלפי צומות על-על, אה, בלי, אה, על כל דבר קטן. ואז הוא אומר שם ש-ש-שהיות ובדורותינו אלה אין אפשרות לצומות אז יש פטנט כזה, יש פטנט כזה, אז לפחות תצום חצאי ימים, תצום פעם אחת. הוא פרק שלם מתעסקים שם עם כל הצומות. הוא מסכם את דברי אדמו"ר הזקן בעצמו שם באמצע הפרק שבדורותינו אלו אין ביכולת להתענות כל כך הרבה, ופה אומרים לנו שעל ידי מעט ייסורים קלים בעולם הזה זה פוטר אותנו מהצורך בכל העניינים של הצומות האלה.

09:29 דובר 3 אבל זה כמו להגיד לילד, איך אומרים את זה? לתינוק קטן, אההה, לילד קטן בגן: המכה שקיבלת בברך היא לא כזאת נוראית בהשוואה למישהו אחר שיש לו מחלה גדולה. הוא לא מבין את זה, כואב לו. הוא לא, לא אכפת לו שלמישהו אחר יש כאב יותר גדול.

09:44 דובר 1 אז לכן מסבירים. בינתיים רק אמרנו, עוד לא הסברנו.

09:50 דובר 3 מממ?

09:56 דובר 1 איפה באמת כתוב כזה דבר שהייסורים בעולם הזה הם טובה גדולה ועצומה וגם לגוף וגם לנפש? איפה רואים כזה? זה אדמו"ר הזקן אמר את זה, אבל איפה כתוב כזה דבר? אז מיד הוא מביא: כמו שכתב הרמב"ן ז"ל בהקדמה לפירוש איוב, שם כותב הרמב"ן שאפילו ייסורים של איוב שבעים שנה, איוב לא סבל שבעים שנה, כל העיס-עיס-עניין של איוב שם היה שנה אחת, נדמה לי. אה, אפילו ייסורים כמו של איוב שבעים שנה אין להם ערך כלל לייסורי הנפש שעה אחת בגיהינום, כי אש אחת משישים וכו'. זאת אומרת האש שבעולם הזה היא אחת משישים בעולם הבא. אז עוד פעם, גם פה אדמו"ר הזקן חזר על, על אותו יסוד שהייסורים של הגיהינום הם בלי ערך גם בכמות וגם באיכות. כי קראנו את זה, לא שמנו לב לסתירה. בהתחלה הוא אומר שהייסורים של, של איוב אין להם ערך לייסורים של הנפש בגיהינום. אז אין ערך, זה בלי ערך, כן? ומיד באותה נשימה אומר כי האש אחת משישים. פי שישים זה פי שישים, אבל זה לא משהו בלי ערך. למה בהתחלה הוא אומר בלי ערך ואחר כך הוא אומר רק פי שישים? כשמדברים על ייסורי הנפש, הייסורים של הנפש בגיהינום לעומת ייסורי הגוף בעולם הזה זה בלי ערך, כי ייסורים לנפש הם הרבה, הרבה יותר קשים, בלי ערך. אי אפשר להשוות לייסורי הגוף. אז האיכות של הייסורים בגיהינום היא הרבה יותר קשה, בלי ערך מאשר ייסורי הגוף בעולם הזה. בהמשך לזה הוא אומר שלא רק האיכות, הייסורים הם הרבה יותר קשים, בלי ערך, אלא גם הכמות שלהם יותר גדולה, כמו שהאש שפה היא אחת משישים מהאש בעולם הבא. אז עוד פעם הוא

11:51 דובר 1 חוזר על העניין הזה שהייסורים בגיהינום הם בלי ערך, קשים גם מבחינת כמות וגם מבחינת איכות. אז באמת איך זה? אז אם באמת כדי להציל את הנפש החוטאת צריך כדי, אה, לנקות אותה צריך כאלה ייסורים נוראים בגיהינום, אז איך באמת יכול להיות שאדם ו-ו-פה ו-כמה ייסורים שהוא עובר ב-ב-בקצת זמן, איך זה יבוא במקום כל הייסורים? הכאילו איך, איך זה בא אחד במקום השני? אלא לפי שעולם הזה חסד יבנה. אה, כתוב, מובא בתורת הקבלה שהעולם הזה, העולם שלנו, נבנה במידת החסד והעולמות הרוחניים הם נבנו, הם נבראו במידת הגבורה. אז היות והעולם שלנו נבנה, נברא במידת החסד, אז לכן ייסורים קטנים שבעולם הזה באים במקום ייסורים קשים שבאים במידת הגבורה. ובייסורים קלים בעולם הזה ניצול מדינים קשים של העולם הבא. כדי להבין את זה קודם כול הוא מביא משל: כמשל הילוך והעתקת הצל בארץ טפח לפי הילוך גלגל השמש ברקיע אלפיים מילין וכו'. כשהשמש הולכת בגלגל הרקיע אלפיים מילין אז הצל על הרצפה הוא זז טפח, שמונה סנטימטר. אז ככה, כן, זה משל. איך שייסורים בעולם הזה של טפח אחד של ייסורים בעולם הזה יכול להציל מאלפיים מילין של ייסורים בעולם הבא. ויתר על כן, עד אין קץ. ובנמשל, במשל ההבדל בין למעלה למטה זה רק פי אלפיים. לא פי אלפיים. כן, אלפיים מיל לעומת טפח אחד זה הרבה יותר מאלפיים. כן, טפח זה שמונה סנטימטר, מיל זה קילומטר בערך. זה לא אלפיים, זה...

14:08 דובר 4 נסיעה.

14:10 דובר 1 זה פי פי כמה. לא יודע. לא עשיתי את החשבון, אבל. אבל בנמשל אז ההפרש בין הייסורים פה לייסורים שם הוא הרבה יותר מאשר במשל. למה? כי הרי בנמשל העולם הבא לעומת העולם הזה הוא בא בבחינת השתלשלות העולמות, והשתלשלות העולמות זה מרום המעלות עד העולם הזה הגשמי. אז עוד השתלשלות ועוד צמצום. לא למדנו את זה פה אף פעם באריכות, אבל זה עוד צמצום ועוד צמצום ועוד צמצום, שההבדל, ריחוק הערך בין גשמיות העולם הזה לבין רוחניות של העולמות העליונים, היא ריחוק של בלי ערך בכלל, הרבה יותר מאשר במשל. האמת היא שפה צריך לעצור ולשאול לפני שממשיכים את המילים הבאות. מה רצינו להגיד במשל? רצינו להגיד במשל שבייסורים קלים של העולם הזה הוא נפטר מייסורים קשים וגדולים בעולם הבא. זה היה מה שרצינו להגיד. מה בעצם אמרנו? המשל אמר בדיוק הפוך. המשל אמר שמה שבעולם הבא זה הרבה, פה זה מתבטא במעט. נכון, הוא לא אמר שמה שפה זה מעט, זה מתבטא בהרבה. זה לא נאמר במשל. גם במשל וגם בנמשל דובר שהשמש, התנועה הגדולה של השמש גורמת תנועה קטנה פה. הרבה רוחניות של העולמות העליונים גורמת מעט רוחניות, מעט גשמיות פה, אבל אנחנו רוצים להגיד בדיוק הפוך, שתנועה קטנה בעולם הזה גורמת לתנועה גדולה בעולם הבא. זה הפוך מהמשל לכאורה. כן.

16:03 דובר 4 שההשפעה מגיעה מלמטה ולא מלמעלה.

16:05 דובר 1 מה?

16:06 דובר 4 שההשפעה.

16:06 דובר 1 שההשפעה מגיעה מלמטה, לא מלמעלה. כן. אז זה אומר, אז זה אומר שזה נודע ממה שכתוב בזוהר הקדוש, שבאמת במציאות אז זה הולך לא רק מלמעלה למטה, אלא גם המטה משפיע על למעלה. איפה זה כתוב בזוהר הקדוש? זה נודע מעניין עליות העולמות העליונים בהתעוררות דלתתא, בהקרבת עוף אחד בן יונה או קומץ מנחה. אדם לוקח משהו מאוד מאוד קטן מהחי או מהצומח, מקריב את זה על המזבח, וכתוב שזה מוסיף אורות באצילות ומזיז שם את כל העולמות העליונים למעלה. אז רואים מהזוהר הקדוש שזה דו־כיווני. לא רק העולם העליון משפיע פה, אלא גם עניין קטן מאוד בעולם הזה משפיע ומוסיף בכל העולמות העליונים עד בלי קץ ממש. ומוסיף אדמו"ר הזקן פה ואומר: וכן הוא בכל המצוות המעשיות, כנודע מהאריז"ל. זה לא רק מה שהזוהר אמר שקורבן פועל את העניין של עליית העולמות. כל מצווה קטנה שכל יהודי עושה ממשיכה את אותם גילויים, אותם אורות. איך זה בלשון הקבלה? מוסיפה אורות באצילות, פועלת למעלה. וזהו שאמרו חז"ל על פסוק ו... והתקדשתם... איפה זה נודע מחז"ל? איפה חז"ל אמרו את זה? זהו שאמרו חז"ל, חז"ל על פסוק "והתקדשתם והייתם קדושים", שאדם מקדש עצמו מעט מלמטה. איך הוא מקדש את עצמו? קיים מצווה, לוקח מטבע, שם צדקה. הוא קידש את עצמו, "אשר קדשנו במצוותיו וציוונו". הוא קיים מצווה קטנה, והקיום של המצווה הקטנה בגשמיות פועלת. אמרו חז"ל שמקדשים אותו הרבה מלמעלה. כלומר שפעולה, תנועה קטנה שלו בגשמיות העולם הזה פועלת תנועה גדולה ובלי ערך ברוחניות בעולם הבא וכולי. וכמו שנתבאר לעיל בעניין "אשר קדשנו במצוותיו" וכולי, בחינת סובב כל עלמין וכולי. נדמה לי שגם בפרק

18:37 דובר 1 הקודם דיברנו על זה. "ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו". אם אתם זוכרים שדיברנו בנושא בסוף התניא, שמה הפרקים האחרונים, הפרקים מ"ו עד מ"ט, בעניין אהבת "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם", שהמשל... התוכן הכללי שם שאדם צריך לראות בעצמו כאילו מלך גדול ורם יורד לאדם עני ושפל שמוטל באשפה, והמלך לוקח אותו ולחדר, ומנקה אותו ורוחץ אותו ומלביש אותו ומחבק אותו בחיבוק ונישוק וכולי. אז הנמשל שם זה שהקדוש ברוך הוא שנתן לנו את המצוות ומתן תורה, את התורה והמצוות, אז התורה זה כמו נישוק. זה המשכה פנימית שהקדוש ברוך הוא נותן לנו מפה לפה, מלב אל לב. והמצוות זה המקיף, החיבוק.

19:50 דובר 4 התורה.

19:51 דובר 1 התורה זה, זה פנימי. אדם לומד, מבין.

19:54 דובר 4 רגע, אז מצוות זה החיבוק, התורה זה הנישוק?

19:58 דובר 1 כן.

19:58 דובר 4 אוקיי.

19:59 דובר 1 באופן כללי, באופן פרטי, טוב, בתורה גם התורה וגם מצוות יש בהם שני עניינים, אבל באופן כללי תורה ומצוות, אז תורה עיקר עניינה זה נישוק, זה המשכה פנימית, ומצוות...

20:10 דובר 4 כתוב שהתורה מחבקת.

20:12 דובר 1 וגם בפנים וגם בחוץ. אבל, אבל לא זה עיקר עניינה. התורה היא גם מצווה, אבל עיקר עניינה הוא המשכה פנימית.

20:20 דובר 4 לא, פרק ה'.

20:21 דובר 1 בפרק ה' כתוב שלמרות שהתורה עיקר עניינה היא פנימיות, היא מזון, אז למרות זאת היא מזון וגם לבוש לנפש שלו, לא רק מזון. כן, היא גם לבוש, היא גם מקיף. עיקר עניינה של התורה זה, זה, זה מזון, זה פנימיות, המשכה פנימית. עיקר עניינה של המצווה זה, זה, זה לבוש מקיף. אז שם הוא כותב מה הוא אותו מקיף שנמשך על האדם כשאדם מקיים מצווה, מקיף. מה זה מקיף? מקיף זה דבר שלא מרגישים אותו, זה מסביב. כן. מה זה דבר שלא... זה מדובר על האור הסובב כל עלמין. מה הוא עשה בסך הכול? קיים מצווה. מה הוא עשה? לקח, עשה משהו בגשמיות, אמר, אמר משהו, ונמשך עליו מלמעלה האור הסובב, "והתקדשתם והייתם קדושים". אתם עושים פעולה קטנה וזה מקדש אתכם. אז כמו שזה, כמו שחז"ל אמרו לעניין המצוות, איך שהם פועלים למעלה, וכמו שהם אמרו לעניין הקורבנות, שדבר קטן פועל למעלה ופועל בלי ערך, בלי שום ערך. אותו הדבר בדיוק אומר אדמו"ר הזקן, זה גם לעניין העונש, לא רק לעניין השכר. שכשאדם מקבל עונש כזה של כלום שבכלום פה למטה, זה מציל. זה לא רק מציל אותו, זה מחליף את זה בשלמות במקום כל העונשים הכי הכי חמורים וקשים בלי ערך שהוא היה צריך לקבל למעלה. אז ממילא הוא צריך מאוד לשמוח בזה שהוא, שהקדוש ברוך הוא, לא רק זה שהקדוש ברוך הוא סלח לו על החטא, הקדוש ברוך הוא טורח לנקות אותו פה בעולם הזה במקום בעולם הבא. ככה זה מה שהוא ממשיך פה מיד אחרי הסוגריים: "וככה ממש הוא בעניין שכר ועונש". זאת אומרת, כמו שזה עניין לעניין השכר, אז אותו דבר זה גם לעניין העונש של שכר מצווה מצווה.

22:14 דובר 1 וכו' כמו שנתבאר במקום אחר. אז ממילא צריך האדם לשמוח. עכשיו הרבה יותר מובן מאשר בפרק הקודם מה אמרנו שמי שיש לו ביטחון הוא בטוח במאה אחוז? זה פשוט אצלו, זה ברור לו שהקדוש ברוך הוא סלח לו, ולכן הוא שמח. ולכן אפילו שהקדוש ברוך הוא מביא לו ייסורים הוא שמח. אבל זה לגמרי אחרת מאשר כשהוא חושב על גודל הטובה בזה שהקדוש ברוך הוא מביא לו ייסורים בעולם הזה, שזה מנקה, לא רק מציל אותו מייסורים של העולם הבא, אלא מנקה אותו בשלמות בלי ערך. מה שלמעלה מי יודע כמה זמן ומה היה צריך לעבור, ופה קצת ייסורים קלים זה מנקה. זה מוסיף שמחה עצומה בעבודת השם. מסיים אדמו"ר הזקן את התניא: ודעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב. זה אמרתי כבר כמה פעמים שהשורה הזאת היא סיום התניא, למרות שיש אחר כך עוד אגרת הקודש ואחר כך עוד קונטרס אחרון. למה אומרים שכאן זה סיום התניא? אז כשאדמו"ר הזקן כתב את התניא בתחילה, הרי זה התפתח במשך תקופה מאוד ארוכה. בהתחלה אדמו"ר הזקן רק אמר ביחידות לאנשים שנכנסו אליו ליחידות כל מיני עצות. אחר כך אדמו"ר הזקן בעצמו התחיל לאסוף את העצות והתחיל לכתוב אותן לעצמו.

23:55 דובר 4 שהוא אמר בחתונה של אדמו"ר האמצעי את המאמר כי.

24:01 דובר 1 רגע, רגע, שנייה. זה היה בהמשך. זה נכון.

24:03 דובר 4 אוקיי.

24:04 דובר 1 אחר כך הרבי התחיל להגיד את כל התניא, את כל התוכן של התניא לפי הסדר, מאז שהוא ייסד את החדרים או שנה שנתיים אחר כך, במשך די הרבה שנים כל פעם אמר עוד איזשהו עניין המשך. אחר כך אדמו"ר הזקן אמר את זה פעם שנייה. פעם השלישית שאדמו"ר הזקן אמר את כל התניא ברבים, זה היה מהסיפור שאת מספרת ב"היום יום". שני סיפורים נמצאים ב"היום יום". שלושה סיפורים נמצאים ב"היום יום". אה, שזה התחיל ב-- את הפרק הראשון הוא אמר, אה, זאת אומרת שלושת הפרקים הראשונים של התניא, א', ב', ג'. זה היה מאמר חסידות שאדמו"ר הזקן אמר ביום ההולדת של ה-- כשנולד הצמח צדק. ואת הפרק האחרון, החלק האחרון של הפרק האחרון, אדמו"ר הזקן אמר כשאדמו"ר האמצעי הגיע לגיל עשרים, ביום הול-ביום הולדת של אדמו"ר האמצעי כשהוא הגיע לגיל עשרים. כעבור, אה...

25:00 דובר 4 רגע, אם זה כך, בכמה אדמו"ר האמצעי יותר גדול מאיתנו?

25:05 דובר 1 בכמה בדיוק? לא יודע עכשיו לעשות את החשבון.

25:07 דובר 4 תולדות, תקל"ג.

25:10 דובר 1 אדמו"ר האמצעי הוא בן של אדמו"ר הזקן, וה-והרבי הצמח-

25:13 דובר 4 הוא נכד.

25:13 דובר 1 הוא נ-נכד. הרבי התחיל את התניא ביום הולדת של הנכד, כשנולד הנכד, וגמר אותה כשאדמו"ר האמצעי הגיע לגיל עשרים. זה איזה שלוש שנים, ארבע שנים, משהו כזה. לא זוכר בדיוק את ה-את השנים עכשיו.

25:27 דובר 4 משהו כזה. את יכולה לקרוא עם ה... פשוט.

25:29 דובר 1 אפשר לפתוח את ה"היום יום" בהתחלה, לראות את שלשלת היחס בדיוק עם כל התאריכים. אני לא, לא מחזיק ראש כרגע.

25:34 דובר 4 חמש עשרה שנה. כמעט שש עשרה שנה.

25:40 דובר 5 לא, לא, לא.

25:42 דובר 4 למה לא?

25:43 דובר 5 טוב, לרוב האנשים זה לא קורה שהנכד יותר גדול מה...

25:45 דובר 4 הוא לא יותר גדול. תקל"ג זה אדמו"ר האמצעי.

25:47 דובר 1 לא.

25:48 דובר 5 לא.

25:49 דובר 1 הנכד לא יותר גדול, כן, נכון. ו... אחר כך, גם אחרי שאדמו"ר הזקן גמר להגיד את התניא בפעם השלישית, הוא עוד לא הדפיס אותה, רק אמר אותה. אחר כך התחילו לכתוב. הוא התחיל לכתוב, התחילו להעתיק וגם כן כל פרק בנפרד. יצא בתור קונטרסים. זה נקרא תניא מהדו"ק שיצא בכתב יד ובקונטרסים, כמו שמחלקים היום, אה, אה, דבר מלכות וזה, רק שאז היו מעתיקים ביד. ורק אחרי שהתחילו להעתיק והתחילו להיות זיופים וכבר לא הייתה ברירה, אז אדמו"ר הזקן החליט להדפיס ואז אדמו"ר הזקן הדפיס את התניא. היא נדפסה, הדפוס הראשון היה בכ' כסלו תקנ"ז. זה עשה רעש עצום בכל העולם והמתנגדים התחילו להרים ראש בגלל הדפסת התניא.

26:38 דובר 5 זה כמה שנים לפני הקטרוג.

26:41 דובר 1 מה?

26:41 דובר 5 הקטרוג היה כמה שנים קודם.

26:43 דובר 1 הקטרוג התחיל בעקבות הדפסת התניא.

26:46 דובר 5 אה, זה לקח זמן עד שהסכימו להדפיס את התניא?

26:49 דובר 1 לא, התניא הודפס בתקנ"ז.

26:52 דובר 5 נכון, אבל-

26:53 דובר 1 המאסר היה ב-נ"ט.

26:55 דובר 5 לא המאסר, קטרוג שער בן פורת היה אחרי המאסר.

26:58 דובר 1 אה, זה היה משהו אחר. לא קשור. לא, לא, זה לא קשור לקטרוג הזה, לא קשור לזה. והמתנגדים התחילו אז בתקנ"ז, כשהרבי הדפיס את התניא, הם התחילו, כבר לא ידעו מה לעשות, התחילו להשתולל והתחילו לעשות הלשנות וזה הגיע לשיאו אחרי שנתיים במאסר של אדמו"ר הזקן. ו... אחרי שאדמו"ר הזקן יצא מהמאסר בתקנ"ט, אז הדפיסו את התניא עוד פעם. עכשיו, בין הדפוס הראשון לבין הדפוס השני יש שינויים עצומים. בדפוס הראשון של התניא, כשאדמו"ר הזקן הדפיס את התניא בתקנ"ז, הוא הדפיס רק ליקוטי אמרים ושער היחוד והאמונה. זהו, גמרנו. לא היה, לא אגרת הקודש, לא קונטרס אחרון וגם לא אגרת התשובה. כל זה לא היה. אגרת התשובה, אדמו"ר הזקן הכניס בתניא אחרי, כשהוא הדפיס אותה פעם נוספת כשהוא יצא מהמאסר. אז היה הפעם הראשונה שהודפסה אגרת התשובה. עכשיו, גם כשאדמו"ר הזקן הדפיס את אגרת התשובה כבר בתקנ"ט, זה לא אגרת התשובה שאנחנו מכירים. יש אגרת התשובה מהדורה קמא, שזה מה שהודפס אז. אחר כך היו עוד כמה הדפסות ורק בתקס"ו, עוד שבע שנים אחר כך, בהדפסה שהייתה באותה שנה, אז פעם ראשונה אדמו"ר הזקן חילק את אגרת התשובה לפרקים. בהתחלה זה היה מכתב. כל אגרת התשובה הייתה מכתב אחד.

28:32 דובר 6 שהגיע בערך לאיזה פרק בתוך זה?

28:33 דובר 1 אה?

28:34 דובר 6 היה במהדורה הראשונה כאילו עד איזשהו פרק מסוים או שזה היה פשוט הכל פשוט משולב?

28:38 דובר 1 אמ, היה שם דברים שהם באריכות יותר גדולה, דברים שבקיצור, הת-התוכן של העניינים היה, אבל לגמרי-- כשאדמו"ר הזקן הדפיס את התניא בס"ו, תקס"ו, שם הוא כבר הדפיס את האגרת כמו שאנחנו מכירים אותה, עם שניים עשר פרקים, גם כן עם שינויים עצומים לעומת מה שיש לנו היום. אחר כך המשיכו להיות בזה עוד ועוד שינויים במשך למעלה ממאה שנים עד שבתקס"ו התניא קיבל את הצורה כמו שהוא קיבל היום. על כל פנים...

29:08 דובר 6 תקס"ו?

29:11 דובר 1 אדמו"ר הזקן הסתלק בע"ג, תקע"ג.

29:14 דובר 6 אז איך מאה שנים עד שזה הגיע לכאן?

29:17 דובר 1 מתקס"ו עד תרס"ו, שזה היה הדפוס האחרון, פחות ממאה שנים. אמ, עכשיו, מתי... זה לגבי איגרת התשובה. מתי התווסף בתניא, אה, שני החלקים הנוספים, איגרת הקודש וקונטרס אחרון? זה רק אחרי שאדמו"ר הזקן הסתלק. הבנים רצו להדפיס את המכתבים של האבא, אז צירפו את איגרות הקודש לתניא. אבל מבחינת אדמו"ר הזקן, במילים האלה מסתיים התניא. זה הסוף, זה הסיום. אז על יס... עכשיו כשמבינים את הרקע, אז צריך להתבונן איך אדמו"ר הזקן מסיים את התניא באמת. אז הוא אומר ככה: "דעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב". בפסוק הזה כלולות כל עשר הספירות. דעת זה ספירת הדעת. נבון זה ספירת הבינה. משכיל זה חכמה. אז דעת, נבון, משכיל, זה מלמטה למעלה: דעת, בינה, חכמה. דבר זה דיבור, זה מלכות, וטוב זה ספירת היסוד שהיא כוללת בתוכה את כל השש ספירות. אז "דעת לנבון נקל ומשכיל על דבר ימצא טוב" זה הכולל בתוכו את כל העשר ספירות. מה כתוב? מה התוכן בפסוק? שדעת לנבון נקל. ההתבוננות מתי היא קלה? מתי תהיה קלה לך התבוננות? תתקע את דעתך, ההתבוננות תהיה קלה. כל עבודת השם, כל שלושת החלקים, זאת אומרת החלק הראשון של התניא שמדבר על אהבה ויראה, על המידות. החלק השני של התניא שמדבר על אמונה. החלק השלישי של התניא שמדבר על תשובה. הכל בא לידי התבוננות. התבוננות זה קשה, אבל אם אתה תתקע את דעתך, אז דעת לנבון נהיה נקל, ומשכיל על דבר ימצא טוב.