אגרת התשובה פרק י"א

00:00 דובר 1 אנחנו לומדים היום את פרק י"א באגרת התשובה. ב-ב-בפרק הקודם, אם אתן זוכרות, אז דיברנו ש-- אה, שבזמן שהאדם נמצא ב-- אה, התפילה צריכה להיות מתוך שמחה. התשובה עניינה, אה, תשובה עילאה. תפילה, מהותה של תשובה זה תשובה עילאה, והיות והכנה היא לא יכול להיות תשובה עילאה בלי תשובה תתאה, ולהיות שתיהן ביחד אי אפשר. אז לכן יקדים את התשובה תתאה על העוונות וכל מה שיש לו להצטער ולהתחרט ולבטא, שאת זה הוא יעשה בלילה או בקריאת שמע שעל המיטה, או בתיקון חצות, או בשניהם, שבשניהם אומרים מזמור נ"א בתהילים, ואחר כך בבוקר הוא יקום מוכן והוא יתפלל, אה, הוא מוכן להתפלל בשמחה רבה ותשובה עילאה. אי אפשר שניהם ביחד. אמנם, מתחיל פרק י"א, להיות בלבו ההכנעה, היא בחינת תשובה תתאה כנ"ל, וגם השמחה בה' שתיהן ביחד.

01:15 דובר 2 ברוך השם שאני זוכרת.

01:16 דובר 1 או אה.

01:17 דובר 2 מבוא שאני מפספסת.

01:18 דובר 1 או אה.

01:19 דובר 2 כן, ברוך השם.

01:20 דובר 1 אמרו לי שאת לא מגיעה היום.

01:21 דובר 2 זהו, גם אני חשבתי. ברוך השם שהגעתי. הרווחנו.

01:26 דובר 1 טוב, אז היום בשונה מפעמים קודמות, ההקדמה הייתה של שורה וחצי, אז ההקדמה הייתה קצרה מאוד.

01:34 דובר 2 וואו.

01:36 דובר 1 אה, התחלנו ישר בפנים. אז הוא אומר כך, באמת פלא פלאים כשקוראים את זה. בפרק הקודם אדמו"ר הזקן אמר בפשטות הכי גדולה שלא שייך שיהיה שמחה בלב ביחד עם מרירות. הוא אמר את זה בפשטות והסביר גם למה. פרק י"א הוא מתחיל גם כן בפשטות, בלי שום הקדמות. אמנם להיות בלבו ההכנעה. מה זה הכנעה? היא בחינת תשובה תתאה. איזו? אותה תשובה תתאה כנ"ל שעליה דיברנו, וגם השמחה בה' שתיהן ביחד. פתאום זה כן אפשרי בלי שום הסברים. פלא פלאים. הפרק הקודם נגמר שזה בלתי אפשרי, פתאום זה אפשרי. מה קורה פה? אומר אדמו"ר הזקן, ממשיך, לא חידוש כזה גדול שיכול להיות שתיהן ביחד, כבר מילתא אמורה בליקוטי אמרים סוף פרק ל"ד. אתן זוכרות? יש שמה כמה פרקים שמדברים על ביטוש, שפרק כ"ט, ל', מדברים שאדם צריך לבטש את עצמו, אה, ל-- מי שיש לו טמטום הלב וטמטום המוח הוא צריך לבטש את עצמו, ואחר כך, גם אם הוא מאוד, אה, ה-הביטוש הזה גורם לו מרירות, אל יחוש, לא נורא, למרות שצריך להיות בשמחה, שלא-- שאדם לא יקבל מצב רוח מזה שעכשיו יש לו מצב רוח. למה? כי העצבות שבאה ממרירות על חטאים, ממרירות על, על ריחוק מה', זה לא נקרא עצבות, זה נקרא מרירות. זה חם, זה רותח, זה מנקה את הנפש. ודווקא המרירות הזאת מביאה את האדם לידי שמחה. ואז הוא מדבר שם כמה פרקים, ל"א, ל"ב, ל"ג, ל"ד. הוא מדבר על עצות איך להיות בשמחה, עניינים שמביאים את האדם לידי שמחה, והוא מסיים את פרק ל"ד, שזה למעשה הסוף, החלק הראשון של התניא, אם זוכרות מה שדיברנו אז, ש-- יכול להיות מציאות כזו שיהיה גם שמחה

04:06 דובר 1 על עניין הקדושה כהתקרבות לה', וגם מרירות על ה-, על הגוף, הנפש הבהמית. איך זה יכול להיות שתיהן ביחד? אז הוא מביא שמה מ-- מהזוהר הקדוש ש-- כשרשב"י לימד את הבן שלו רבי אלעזר את הסודות של חורבן הבית, אז רבי אלעזר התרגש מאוד ואמר לאבא שלו, לרשב"י: "חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא". זאת אומרת, מצד אחד הוא חושב על החורבן, סומרות שערות ראשו, יש לו בכייה בלב. מצד שני, אה, מרוב השמחה על סודות התורה הוא כולו מלא שמחה ואושר. עכשיו שני הדברים באו ביחד. איך יכול להיות כזה דבר שיש שמחה בלב? אנחנו עכשיו, אנחנו לא מדברים על הפרק שלנו. כרגע אנחנו מדברים איך יכול להיות שמחה ביחד עם עצבות ביחד. אומר אדמו"ר הזקן, זה כמו שבפרק ל"א. מה מוסבר בפרק ל"א? שם מוסבר איך זה יכול להיות, למה זה יכול להיות? מה מוסבר שם? שם מדובר על אדם שהוא בינוני. נכון? פה מדובר על בעל תשובה. טקסט מכתבים מה קורה עם בעל תשובה. שם מדובר על בינוני, בינוני זה לא בעל תשובה. בינוני זה אדם שהוא כבר שאין לו עבירות. הוא לא עבר ולא יעבור עבירה מימיו. יכול להיות שאי פעם הוא עשה עבירה, אבל הוא כבר עשה תשובה והוא כבר התרחק מזה והרע אצלו, מופרך אצלו. זאת אומרת, יכול להיות אצל בינוני מצב שפתאום יעלה לו, הנפש הבהמית תעלה לו הרהור, אפילו של תשוקה לתאווה, אפילו לעשות איסור. ערב טוב.

05:56 דובר 3 שנייה, נגיד לרפואת אילנה בת רוזה, רוזה-

05:59 דובר 1 כן.

06:00 דובר 3 מזה[?] בת קליה[?] ולהצלחה השלימה-

06:02 דובר 1 ולעילוי נשמת דב בן טובה. אבא שלי יצא היום.

06:06 דובר 3 אה וואו. וואו, בטוח, וגם לעילוי נשמת הרב יאיר בן שרה.

06:11 דובר 4 אמן. רגע אחד, עוד אחד.

06:14 דובר 3 מה אמרת, רצית לומר? אה, לרפואת הרב יצחק בן אסתר מרקבי[?].

06:20 דובר 4 אמן, אמן.

06:26 דובר 1 אז ההסבר שם, איך באמת יכול להיות, איך זה באמת ייתכן כזו מציאות? הרי בואי נעשה רגע, ל-ל-לתאר לעצמנו מצב שאנחנו גם שמחים וגם עצובים. איך בו זמנית? אז נסביר כך. בינוני זה אדם כזה שהוא התרחק מרע. גם שהנפש הבהמית יכולה לעורר לו-- אדם נורמלי, בינוני. יכול להיות פתאום יעבור לו מול העיניים או לא יעבור לו מול העיניים, סתם פתאום יהיה לו איזה הרהור של תאווה, אפילו תאווה לדבר איסור, אפילו איסור חמור. יכול כזה, הנפש הבהמית שלנו יכולה, כל אחד מכיר אותה טוב, שפתאום יעלה לו בראש באיזה, איזה בלב איזו תשוקה כזאת לעשות דבר שהוא יודע שאסור לעשות את זה. יכול לקרות לכל אחד. אלא מה? בינוני, כשעולה לו כזה הרהור, הוא נבהל, הוא נבהל. התגובה הטבעית שלו, של אדם, אדם שהוא כבר התעלה קצת במדרגה, א-איך עולה לי כזה דבר? איך? איך? איך? מאיפה זה הגיע פתאום? אני לא שם, אני לא רוצה את זה. כן? אז הוא נלחם בזה ודוחה את זה מיד. אז זה לא שאין לו הרהורים. לא שאין לו תאוות. יש לו. אבל התאוות זה לא הוא. התאוות זה שם והוא פה. ואם רגע אחד יש איזושהי תאווה שעולה אצלו בלב או במוח, אז הוא-- זה מבהיל אותו. הוא נבהל והוא נלחם בזה, הוא דוחה את זה, הוא לא, הוא לא רוצה את זה. זה בינוני. מה המשמעות? המשמעות היא שאצלו הנפש האלקית והנפש הבהמית מופרדות. הן לא נמצאות ביחד. והיות והן לא נמצאות ביחד, הן לא משפיעות אחת על השנייה. זאת אומרת, הן, הן לא עובדות. זאת רוצה את זה וזאת רוצה את זה וכל אחת בצד שלה. כל

08:13 דובר 1 אחת מתבצרת בעמדות שלה. הן לא, הן לא מעורבבות אחת עם השנייה, הן הופרדו כבר. לכן אדם יכול לכעוס על החומריות של הגוף שלו ובאותו זמן עצמו לשמוח על קרבת השם. זה, זה לא סותר. הגוף נמצא שם, אז הוא כועס עליו. הנפש האלוקית נמצאת שם, הוא שמח איתה. זה לא מפריע. אבל אדם שהוא לא בינוני, מה קורה אצלו? היות ואצלו, אצל אדם שהוא בעל תשובה שהוא שייך לעבירות, אז ה-ה-- כשהנפש הבהמית שלו, כשהנפש האלוקית שלו שמחה היא, היא, היא מעורבבת. זה יחד עם הנפש הבהמית גם כן שמחה. לא יכול להיות הכנעה של הנפש האלוקית, של הנפש הבהמית בזמן שהנפש האלוקית שמחה, כי אם הנפש האלוקית שמחה, הנפש הבהמית היא גם שמחה. אתה לא יכול להכניע אותה. גם הפוך. בזמן שהוא כועס על הנפש הבהמית, ה-השמחה של הנפש האלוקית לא יכולה להיות בשלימות. היא מעורבב, זה מעורבב יחד. גם אחד כזה שהוא כבר חזר בתשובה, חזר בתשובה, פירוש שהוא התנתק מהרע. הוא עשה את הניתוק הזה, אבל עדיין אדם ש-ש-ש-- הוא, הוא ניתק. הוא החליט בהחלטה נחושה, אמיתית, אחרי התבוננות שזה לא שייך אצלו. כן, אבל זה לא היה מזמן, העבירות. הטעם של-- הטעם של התענוג שבעבירה עוד, עוד נמצא. הוא עוד מרגיש אותו וזה עוד נמצא אצלו ברקע. אז הגם שבשכל ואפילו ברגש הוא כבר התנתק מהרע, עדיין יש השפעה של הנפש הבהמית על הנפש האלוקית והפוך. הן עדיין מעורבבות, ולכן לא יכול להיות אצלו שמחה על זה ו-ועצבות על זה ביחד. אם הוא עכשיו מתרגז על הנפש הבהמית, הוא עכשיו יתחיל לשמוח בשמחת הנפש האלוקית, זה יקלקל את הרוגז. הוא לא יוכל להכניע אותו בשלימות.

10:35 דובר 1 וגם הפוך, אם הוא עכשיו יתבונן בשמחת הנפש האלוקית, בקרבת השם, קרבת אלוקים טוב, הוא לא יוכל להכניע את הנפש הבהמית ב-ב-בשלימות. זה מוכרח להפריד. אין ברירה, הוא מוכרח להפריד. אז זה ההבדל בין בינוני לבין בעל תשובה. לכן בפרק ל"ד, שם מדובר על בינוני, אז שם מדובר באמת שאין בעיה. יכול להיות שניהם ביחד. פרק י', בפרק הקודם מדובר על בעל תשובה. אצל בעל תשובה זה לא שייך ביחד. צריך להפריד אותם. פריד גמשון. מה קורה בפרק שלנו? פרק שלנו מדובר על יהודי שהוא כבר התעלה בתשובה עצמה לדרגה של תשובה עילאה. אדם שנמצא בתשובה עילאה, אמרנו בפרק ו', רוח עברה ותטהרם, והוא כולו בתשוקה לאלוקות. הוא כבר התרחק מהרע הרבה יותר. אמנם הוא בעל תשובה, הייתה לו עבירה, הוא זוכר את העבירה, ואדרבה אמרנו שהקשר השני בא על הקשר הראשון, ודווקא התשובה תתאה היא זו שמאפשרת את התשובה העילאה, אבל... אבל הוא התנתק, מתרחק. היות והוא התנתק והתרחק, אז לכן הוא כבר כמו בינוני, הוא כן יכול. ופה מחדש אדמו"ר הזקן חידוש גדול. אצל בינוני יכול להיות אצלו שמחה ועצבות ביחד. אבל על מה? על עצבון הגוף. יש לו גוף מגושם, יש לו גוף שעושה לו טמטום הלב. הוא לא מצליח להתרכז בתפילה, הוא לא מצליח ל-ל-להתרכז בלימוד. כן, אז זה מפריע לו. זה מה שמפריע לו. אין לו עבירות. עצבות כזאת הבינוני יכול לסבול, אבל לו יצויר שלבינוני היה איזשהו עניין של עבירה. זה לא שייך כי הוא בינוני, כן? אבל לו יצויר שהיה לו איזשהו עניין של עבירה. את זה הבינוני לא היה יכול לסחוב ביחד עם השמחה. סתם כ-- סתם דבר שמפריע לאלוקות מצד

13:03 דובר 1 שהוא לא אלוקות, שהוא גשמיות, זה הבינוני יכול לסבול, אבל עצבות שבאה מצד עבירה, מצד זה שהוא מתמרמר על זה שהוא עשה ההפך רצון השם עם מרירות כזאת חזקה זה לא שייך אצל הבינוני. אבל כשמדברים על מישהו נמצא בדרגה של תשובה עילאה, אז הוא יכול להיות שתיהן ביחד. מה שתיהן ביחד? לא סתם מרירות על עצבות הגוף יחד עם השמחה, אלא הכנעה. תשובה תתאה יחד עם השמחה. הוא יכול להכיל בלבו את שני הדברים ביחד. לא רק שמחה עם מרירות הגוף, אלא השמחה יחד עם מרירות על עבירות עם מרירות הרבה יותר חמורה, הרבה יותר קשה. זאת אומרת, בעצם המסקנה היא שבעל תשובה עילאה, מי שהגיע לדרגת תשובה עילאה הוא בעצם יותר מאשר בינוני. הכוחות הנפשיים שלו מאפשרים לו לעשות איזשהו תרגיל שבינוני לא יכול לעשות אותו. זה מראה שהדרגה שלו יותר גבוהה. אלא מה? הרי בסופו של דבר בעל תשובה, גם בעל תשובה עילאה... הוא עשה עבירה. על מה הוא עושה תשובה? הוא עושה תשובה על זה שהוא עשה עבירה פעם. כן. אז איך הוא יכול להיות רחוק מהחטא אם הוא פעם עשה עבירה? האפשרות היחידה של בעל תשובה להיות בשמחה זה רק אם הוא מאמין באמונה שלמה שהשם סלח לו. ברגע שיש לו ביטחון, לא אם אתם יודעים מה-

15:07 דובר 5 אפשר עם השגה זאת?

15:08 דובר 1 מממ?

15:08 דובר 5 אפשר עם השגה זאת?

15:10 דובר 1 כן.

15:12 דובר 5 אז זה לא רק אמונה.

15:13 דובר 1 מממ?

15:13 דובר 5 אז זה לא רק אמונה.

15:14 דובר 1 ביטחון, אמונה או ביטחון. מיד נגיד במילים הבאות. מה ההבדל בין אמונה וביטחון? דיברנו על זה פעם. אה? אמונה זה כשאדם מאמין, הוא באמת מאמין. ו-- כן, אבל מתי זה יהיה ואיך זה יהיה? הוא מוטרד. אני מאמין שבסוף יהיה בית ספר חב"ד בעפולה גדול ופורח. אבל מה יהיה? ועד שיהיה והיכן הכספים ואיך להסתדר ומה יגידו? זה מטריד אותי. אני לא אגיד שזה לא מטריד אותי. זה מטריד, כן. זה אמונה. אני באמת מאמין. זה לא ביטחון. ביטחון. הבן אדם רגוע. למה הוא רגוע? אם הקדוש ברוך הוא רוצה וזה ודאי שהקדוש ברוך הוא רוצה. אז מה אכפת לי אם זה יהיה בצורה כזאת או אחרת? ודאי שזה יהיה. זה פשוט שזה יהיה. אז הוא רגוע. כן. זה ההבדל בין אמונה וביטחון. אז כאשר לאדם יש לא רק אמונה שהקדוש ברוך הוא סלח לו, אלא הוא בטוח, הוא יודע שהקדוש ברוך הוא סלח לו וברור לו כשמש, ובגלל שזה ברור לו-

16:31 דובר 6 זה לא מביא להתלהבות.

16:32 דובר 1 מה?

16:33 דובר 6 זה לא מביא לאושר, זה מביא התלהבות. זה כאילו כבר יודע שזה פטור.

16:38 דובר 1 זאת הנקודה. בגלל שהוא יודע בוודאות שהשם סלח לו, זה מביא אותו לתוספת שמחה עצומה שאצל בינוני לא יכול להיות כזה דבר. אדרבה, דווקא בגלל שהוא בעל תשובה ותשובה עילאה, שהוא התנתק לגמרי מהחטא. אז אם הוא יודע, אם הוא סומך על הקדוש ברוך הוא שהוא באמת סלח לו, זה דווקא זה יביא לו שמחה עצומה. זאת אומרת גם המרירות שלו תהיה שלמה על העבירה שהוא עשה וגם השמחה שלו. לשני הצדדים זה יהיה הרבה יותר חזק. עד כאן מובן? עכשיו בואו נראה את זה כתוב בפנים. ובצירוף עוד האמונה והביטחון להיות נכון לבו בטוח בהשם כי חפץ חסד הוא וחנון ורחום ורב לסלוח. אז היות ובאמת בשביל להגיע למדרגה הזאת של בעל תשובה עילאה, נדרש מהאדם להאמין ולהיות בטוח שהקדוש ברוך הוא סולח לו. אז מפה ועד סוף הפרק הרבי הזקן מסביר עד כמה, או איך מגיעים לאותו ביטחון שהשם באמת סלח לי. כי הקדוש ברוך הוא חנון ורחום ורב לסלוח תיכף ומיד שמבקש מחילה. מה זה הכפל הזה תיכף ומיד? מיד זה מיד, עכשיו. זה בזמן. מה זה תיכף?

18:20 דובר 6 לא יודעת.

18:22 דובר 1 תיכף זה גם שייך לזמן, אבל תיכף יש יותר משמעות של חיבור. כתוב בגמרא שבכלאיים, שאם יש בגד שהוא כלאיים אז אסור ללבוש אותו. מה זה נקרא כלאיים? שזה מחובר מצמר ופשתן. מתי זה נקרא מחובר? אם רק קשרו את זה ביחד זה כבר מחובר? אם רק תפרו את זה אחד לשני זה מחובר? או ממש אם זה ארוג, מתי זה נקרא מחובר? כן? אז אומרת שם הגמרא שאם יש לו בגד צמר ובגד פשתן והוא תכף תכיפה אחת זה לא נקרא חיבור. זאת אומרת עם מחט הוא עשה חיבור אחד עם המחט. כן? אז אם זה רק חיבור אחד, תכף תכיפה אחת, זה לא נקרא מחובר. אז תכף, תכוף, תכיפה, תיכף זה בא מהמילה חיבור. זאת אומרת לא חיבור, קרבה בזמן, אלא חיבור במהות, שהצמידו את שני הדברים ביחד. אז אומר הרבי הזקן שאדם צריך להיות בטוח כשהוא, שהקדוש ברוך הוא, שהוא ביקש סליחה, הוא התחרט, הוא עשה תשובה, השם סלח לו. הוא צריך להיות בטוח בזה שהסליחה של הקדוש ברוך הוא היא תיכף ומיד, היא לא רק מיד בזמן, היא גם מיד במשמעות. כמו שאני התחברתי לקדוש ברוך הוא, ככה הקדוש ברוך הוא התחבר אליי תיכף. ממ, קיבלתי את השורה.

20:11 דובר 6 כן.

20:11 דובר 1 תיכף ומיד ממש שמבקש מחילה וסליחה מאיתו יתברך, כרוב רחמיך מחה פשעי, כבסני, טהרני וכו', נושא עוון וכו'. אז מיד, מיד כשהוא ביקש את זה בלילה או ביום, מתי שהוא ביקש, מיד הקדוש ברוך הוא סלח לו תיכף ומיד. וזה הסליחה של הקדוש ברוך הוא בלי שום ספק וספק ספיקא בעולם. והראיה היא כמו שאנו מברכים בכל תפילת י"ח, תיכף שמבקשים סלח לנו וכו', אז מיד אנחנו מברכים "ברוך אתה השם חנון המרבה לסלוח". הרי יש כלל שספק ברכות להקל. אז נכון שאני ביקשתי מהקדוש ברוך הוא שיסלח לי, איך אני יכול להגיד ברוך אתה השם שסלחת לי? אולי הוא לא סלח? כן? אם הוא לא סלח זה ברכה לבטלה. אז אסור לברך. זה ספק ברכות להקל. אז אם יש ספק אסור לברך. איך מברכים? כי בטוח שהוא סלח. הרבי מעיר פה ש...

21:11 דובר 6 צריך אבל לכלות מהר אתה מברך.

21:14 דובר 1 מה?

21:14 דובר 6 צריך אבל לכלות מהר אתה מברך בכלל.

21:16 דובר 1 ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

21:19 דובר 6 אמן.

21:25 דובר 1 הרבי מעיר פה שיש הרבה פסוקים ומאמרי חז"ל אחרים שהרעיון הזה מופיע בהם, אבל הרבי הזקן מביא דווקא את זה. למה? למשל, כשמשה רבנו מבקש מעם ישראל, אה, מבקש מהקדוש ברוך הוא שיסלח לישראל, והקדוש ברוך הוא אומר לו סלחתי כדבריך, וגם כן היה מיד. כן? אז למה? למה? למה הרבי הזקן לא מביא את הפסוקים? פסוק מהתורה שמשה רבנו ביקש מיד והשם סלח. למה את זה, למה הוא לא מביא את זה בתור ראיה? אז אומר הרבי הזקן, לא, שם זה לא חוכמה. שם זה משה רבנו ביקש. אם אני מבקש מי אומר שזה בא? משה רבנו ביקש לכן השם סלח לו. מי אומר שאם אני אבקש השם יסלח לי מיד? כן, אז זה לא ראיה. יש מקומות אחרים שכתוב ברמב"ם שעם ישראל ביקשו תשובה, או אנשי נינוה ביקשו ומיד נסלח להם. אומר הרבי, זה גם כן לא ראיה. הם שם היו רבים, היו ציבור. אני יחיד, אולי אצלי זה לא יעבוד, אבל כשמדובר על סתם תפילת עמידה שיהודי פשוט מתפלל אפילו כשאין מניין ואפילו לא כל כך מכוון ובכל זאת הוא מברך מיד ברוך אתה השם, אה, חנון המרבה לסלוח. מפה ראיה שמיד שמבקשים הקדוש ברוך הוא באמת סולח. מאחר שביקשנו סלח לנו, מחל לנו, ואילו לא היינו חוזרים וחוטאים, היינו נגאלים מיד כמו שאנו מברכים ברוך אתה השם גואל ישראל. זה בעצם שאלה. זה לא כל כך תשובה. אם כל ברכה, למה אנחנו מברכים? בגלל שאנחנו בטוחים שזה לא ברכה לבטלה. אז איך אנחנו מברכים? ברוך אתה השם גואל ישראל. הרי לא נגאלנו. איך אנו מברכים? ברוך אתה השם רופא חולים, לא התרפאנו על...

23:21 דובר 1 המקום. אז איך אפשר לברך? אז אומר הרבי לא, זה לא אותו דבר. הוא אומר פה בתוך המילים. מה?

23:32 דובר 6 כינוי של השם?

23:34 דובר 1 לא. על אותה ראיה שבתפילת עמידה. אם אנחנו, הסיבה שמותר לנו לברך חנון המרבה לסלוח זה רק בגלל שהוא באמת סולח. אז על דרך זה, אם הסיבה שמותר לנו לברך רופא חולים זה רק בגלל שאנחנו באמת מתרפאים, אבל זה לא קורה. אז איך מותר לנו לברך?

23:52 דובר 6 אנחנו בטוחים שהשם יעשה את זה.

23:55 דובר 1 יעשה את זה? איך אתה מברך עכשיו על מה שהשם יעשה?

23:58 דובר 6 אני יודע.

23:59 דובר 1 אומר הרבי, אומר הרבי לא. יש הבדל בין ברכת סלח לנו לכל שאר הברכות. כל שאר הברכות זה תלוי במעשה שלנו. אם לא, כמו שאומר פה, אם לא היינו חוזרים וחוטאים, היינו נגאלים והיינו מתרפאים והיינו, והכל היה קורה על המקום. כל שאר הבקשות שבתפילה זה תלוי גם בנו. אז כשאנחנו מבקשים גואל ישראל, הקדוש ברוך הוא ודאי מיד גואל אותנו. אלא מה, בגלל שאנחנו חוטאים, הגאולה שהוא נותן לא יורדת פה עד לעולם הזה, לפה ממש. הוא מצידו נתן את זה, לפה למטה, לפה זה לא הגיע. אבל בברכת סלח לנו אין שום דבר שמתגלה למטה. סלח לנו זה רק אצלו. אין, אין פה עוד משהו חוץ ממה שאצלו. אז לכן אצלו כשאומרים שהוא סולח אז הוא סולח. אז גמרנו. אז הוא באמת סלח. אומר הרבי עוד יותר מזה. אז יש שלב ראשון. קודם כל צריך לדעת ולהאמין ולהיות בטוח שהקדוש ברוך הוא בטוח סולח. לכן הוא אומר עוד יותר מזה. זה שהקדוש ברוך הוא סולח זה חוכמה גדולה? הרי אפילו במידת בשר ודם כן, שצריך אדם למחול תכף ומיד שמבקשים ממנו מחילה. אם אדם חוטא לחברו וחברו מבקש מחילה, הוא מצווה מיד למחול לו. אז אם האדם מצווה למחול, הקדוש ברוך הוא לא ימחל? ולא יהא אכזרי מלמחול. והגמרא מביאה דוגמה של אפילו קוטע יד חברו. אדם שקטע יד חברו עשה לו נזק, נזק, נזק בלתי הפיך פלוס כאבים, והוא בא ומבקש ממנו סליחה. לא התכוונתי, אני מצטער. אתה מצווה לסלוח לו, ואם הוא מצווה לסלוח לו זאת אומרת שהוא יכול לסלוח לו. אז אם האדם יכול לסלוח לחברו אפילו על כזה דבר, אחרת לא היו דורשים את זה

26:05 דובר 1 ממנו, אתה בא אליי בשאלה שהקדוש ברוך הוא אולי לא סולח? ודאי שהקדוש ברוך הוא סולח. קל וחומר. כדאיתא בגמרא סוף פרק ח' בבא קמא. עד כדי כך שאם ביקש ממנו ג' פעמים ולא מחל לו שוב אין צריך לבקש ממנו, כי על פי דין הוא כבר היה חייב לסלוח. עוד יותר מזה, עוד שלב. אפילו הגבעונים, הגבעונים שביקש מהם דוד המלך עליו השלום מחילה בעד שאול שהמית את הגבעונים. מי המית את הגבעונים? לא דוד. שאול המית אותם. שאול לא ביקש מהם סליחה. דוד ביקש סליחה עבור שאול. אז הם לא היו יהודים, הם היו גבעונים. כן, ושאול לא רק קטע להם את היד, הוא הרג אותם. ולא רק ש-- ולא רק זה, הוא לא ביקש מהם סליחה. מי ביקש מהם סליחה? מישהו אחר בכלל. בגלל שהם לא סלחו הם נענשו. אז אם אפילו אחד, איזשהו לא יהודי שעשו לו כזה, שהרגו לו את ההורים שלו ואת הילדים שלו, אם הוא יכול לסלוח ומצווה לסלוח ונענש אם הוא לא סולח, אתה מתפלא על הקדוש ברוך הוא שאתה רק מבקש והוא סולח? מה יש לך להתפלא? ברור שהקדוש ברוך הוא סולח. גזר דוד עליהם שלא יבואו בקהל ה' שהם רחמנים וכו', כדאיתא בפרק ח' דיבמות. אז ברור שבמידת הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה לאין קץ, שברגע שאדם מבקש אפילו בחצי לב, בחצי פה, ברבע פה, אז בוודאי זה ברור לחלוטין בלי שום ספק. זה ספק ספיקא, וצריך להיות לאדם ביטחון גמור שאיך שהוא מבקש הקדוש ברוך הוא סולח לו על המקום ולגמרי. אבל זה רק מעלה שאלה לכיוון ההפוך. אם אפילו בן אדם יכול לסלוח ונדרש לסלוח אפילו

28:21 דובר 1 במקרים כאלה, אז מה אתה כל כך משבח את הקדוש ברוך הוא שהוא חנון המרבה לסלוח? גם בן אדם סולח. מה השבח הגדול של הקדוש ברוך הוא שהוא כל כך מרבה לסלוח? גם בן אדם מצווה, אפילו גוי מצווה שיסלח אפילו דברים כאלה. מה השבח הגדול של הקדוש ברוך הוא?

28:41 דובר 7 גם אם חוטאים הרבה הוא סולח.

28:43 דובר 1 אה?

28:43 דובר 7 כל פעם הוא סולח.

28:45 דובר 1 כן, אבל מה הנקודה שמונחת בזה? אז מה שמשבחים, מברכים את ה' חנון המרבה לסלוח? מה אתה כל כך משבח אותו? גם בני אדם משבחים, יש בהם את השבח הזה. אבל התשובה היא המרבה דייקא, כמו שכתוב בעזרא ורב לסלוח. זאת אומרת שהקדוש ברוך הוא, לא החידוש שלו שהוא סולח אפילו על זה ועל זה, אלא החידוש שלו שהוא רב לסלוח. מה, מה החידוש הגדול בזה שהוא מרבה לסלוח? היינו, יש הבדל בין הסליחה של הקדוש ברוך הוא לסליחה של בן אדם. הבדל עקרוני, הבדל מהותי, לא הבדל כמותי. היינו, מידת בשר ודם, אם יחטא איש לאיש וביקש ממנו מחילה ומחל לו ואחר כך חזר לסורו, קשה מאוד שימחל לו שנית, ומכל שכן בשלישית ורביעית. כן. פעם אחת, פעם שנייה, שלישית. אני יכול להביא דוגמאות. אני מניח שכל אחד יכול להביא דוגמאות מעצמו.

29:47 דובר 7 הוא רב איתו שבת אחת, הוא רב איתו בשנייה, הוא רב איתו בשלישית. מדהים.

29:57 דובר 1 יש דוגמאות יותר מצויות. אחד ש-- מציק לחבר שלו, אה, צוחק עליו, מבזה אותו ברבים, זורק לו איזו מילה, מבקש סליחה. אחר כך עוד פעם. אחר כך עוד פעם. כמה אפשר לסלוח, כן? אם אתה סולח, אם אתה חזרת בתשובה, אז למה אתה מציק לי עוד פעם? וכן הלאה. אבל במידת הקדוש ברוך הוא אין הפרש בין פעם אחת לאלף פעמים. מה הנקודה? מה מונח פה? אומר אדמו"ר הזקן שההבדל בין מידת בשר ודם למידת הקדוש ברוך הוא זה לא רק בכמות, שבן אדם פעם אחת או פעמיים, מקסימום שלוש ארבע, אצל הקדוש ברוך הוא זה מלא פעמים. הנקודה פה זה לא הכמות. הנקודה פה זה האיכות של הסליחה. למה? כי המחילה ממידת הרחמים ומידותיו הקדושות, מידת הרחמים היא ממידותיו הקדושות, ומידותיו הקדושות אינן בבחינת גבול ותכלית, אלא בבחינת אין סוף, כמו שכתוב כי לא כלו רחמיו. המידות שלו הן אינסופיות. נו, אז מה אם המידות שלו הן אינסופיות? מה זה נוגע לענייננו? אז הוא יכול למחול הרבה פעמים. אז אני מוחל עשר פעמים והוא מוחל מיליון פעמים. בסדר? מה, מה, מה זה נוגע שיכול-- מה, מה מונח פה? מסביר אדמו"ר הזקן שהנקודה היא שלגבי בחינת אין סוף אין הפרש כלל בין מספר קטן לגדול. דכולא קמיה כלא ממש חשיב ומשווה קטן וגדול וכו'. זאת הנקודה. הנקודה היא שהסליחה של הקדוש ברוך הוא לא נחלשת. בפעם האלף זה אותו הדבר כמו הפעם הראשונה. הנקודה היא לא שהוא יכול לסלוח עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. הנקודה היא שגם בפעם המי יודע כמה זה אותה סליחה בדיוק כמו בפעם הראשונה. חז"ל אמרו על תינוק מש-- אה, משנולד מתחיל להתייבש. שמעתם פעם

32:14 דובר 1 את המושג? חז"ל אמרו: תינוק משנולד מתחיל להתייבש. אז אה, חוץ מזה שהוא קטן, הוא כזה רך ואחר כך הוא מתייבש כשהוא גדל. אבל לא זו הנקודה. הנקודה שמונחת פה: תינוק שהוא נולד יש לו כוח לחיות מאה עשרים שנה. אחרי שהוא כבר חי עשר שנים, כבר יש לו כוח לחיות רק אה, רק מאה ועשר. אחר כך כשהוא מגיע לגיל שישים יש לו כוח לחיות רק עוד שישים שנה. זאת אומרת, הכוח שלו הולך ונחלש כל הזמן. אצל אדם כוח הסליחה הולך ונחלש. של הקדוש ברוך הוא זה אין סוף. אין סוף זה לא הולך ונחלש. בפעם הראשונה זה סליחה, אדם מבקש את הסליחה באופן הכי חיצוני. הקדוש ברוך הוא סולח לו באופן הכי מלא, ואחר כך אדם הוא חוטא בלב שלם עוד פעם ומבקש סליחה בחצי פה. הקדוש ברוך הוא עוד פעם סולח לו בלב שלם עד הסוף, עד הסוף ממש. וכך גם בפעם השלישית ובפעם הרביעית ובלי סוף. זה הפירוש רב לסלוח. רב לסלוח פירוש כל נקודה ונקודה הוא רב. הסליחה שלו לא נחלשת. המהות של הסליחה אחרת לגמרי. אז מפה רואים עוד, זה עוד מוסיף אצל הבעל תשובה שמחה, כמו שאמרת, הרבה-הרבה-הרבה יותר גדולה בתשובה שלו. כי אני עכשיו התקרבתי לקדוש ברוך הוא, ומה שהקדוש ברוך הוא סלח לי אין, אין בזה, לא רק שאין בזה ספק, אלא ה-הביטחון כאילו עוד יותר גדול ועוד יותר גדול שבוודאי במאה אחוז, ולא יודע באיזה לשונות עוד להשתמש, שהקדוש ברוך הוא מחל וסלח. ולכן הקדוש ברוך הוא מעביר אשמותינו בכל שנה ושנה, וכל החטאים שמתוודים עליהם ב"על חטא" מדי שנה ביום הכיפורים, אף שהוא חזר ועבר עליהם, עשה את העבירות האלה

34:30 דובר 1 עוד פעם במשך השנה, חוזר ומתוודה עליהם ביום הכיפורים בשנה הבאה, והקדוש ברוך הוא סולח עוד פעם. ובשנה הבאה הוא סולח בלב שלם כמו בשנה הקודמת ולא פחות. וכן לעולם. ובכל שנה ושנה לאו דווקא, אלא כמו כן בכל יום ויום, וכל יום ויום ג' פעמים מברכים "ברוך אתה ה' חנון המרבה לסלוח". שאם אדם עושה עבירה בין מנחה למעריב ואחר כך עוד פעם בין מעריב לשחרית וכן הלאה, אז שלוש פעמים ביום הוא מבקש, שלוש פעמים ביום מחילה, הקדוש ברוך הוא סולח. וכל פעם ופעם הסליחה היא אמיתית עד הסוף.

35:15 דובר 8 אז למה היו מקריבים כזה גדול?

35:16 דובר 1 זה עוד שתי שורות. מיד, מיד. כמאמר חז"ל, תפילות כנגד תמידין תקנום. אז התפילות הן כנגד התמידין. מה עושה תמיד של שחר? היה מכפר על עבירות של הלילה, ותמיד שבין הערביים על עבירות של היום, וכן מדי יום ביום לעולם. אז גם אצלנו התפילות שכנגד התמידין מכפרות על העבירות. רק צריך להעיר לפני שממשיכים הלאה. לא, לא ציפיתי שיזכרו, אבל כשלמדנו פרק א', ב' באגרת התשובה, א', ב', ג', שלושת הפרקים הראשונים, אז אתן זוכרות, ממ?

36:01 דובר 8 מה שלמדנו היום?

36:03 דובר 1 פרק א', ב', ג', תחילת אגרת התשובה.

36:06 דובר 8 לפני אתר צדיק.

36:10 דובר 1 אה, אה, אה, אה. כן, כן, כן, כן. בתר נכון. בתר נשמה היא מהאלה, כן. נדמה לי זה היה בפרק ג'. פרק ג' הגענו כבר? מחר. בתניא של מחר. אז אההה כללות העניין שבפרקים הראשונים הייתה שיש בתשובה שלושה עניינים. יש תשובה, כפרה ולהיות חביב לפניו כקודם החטא. זוכרות? זה כן. יופי. תשובה זה להחליט שאני, שלא, קבלת עול מלכות שמיים. גמרתי עם החטאים, עשיתי תשובה. הקדוש ברוך הוא סלח. אחר כך, בשביל לתקן את החטא, לתקן את העבר, אז צריך כפרה. כפרה זה לתקן. איך עושים את הכפרה? זה כבר בא על ידי זה שהקדוש ברוך הוא מביא על האדם ייסורים מלמעלה. אחר כך, אחרי שכבר הייתה תשובה וכבר הייתה כפרה וכבר לא נשאר שום רושם מהחטא, הקדוש ברוך הוא סלח והאור, האור יתמלא בחזרה והפגם מתוקן והכל חזר להיות כמו קודם. אבל הקדוש ברוך הוא עוד לאאא, עוד לא רוצה אותי כמו קודם. כאילו תודה רבה שעשית, שתיקנת. אל תחזור על זה עוד פעם, תישאר בצד. כדי להיות ח-- כמו אצל אדם. כן, אמרנו זה כמו אצלנו שאדם חוטא לחברו, אז הוא: כן, סליחה, יאללה, סלחתי לך. לא, לא, לא, אני גם אתן לך. קלקלתי לך את, לא יודע, את המשהו. הנה קח כסף. שילמתי גם. כן? יש לך כוח. תודה רבה. תיקנת, כן, אבל בלב הוא עוד לא מרגיש. כן. אז כדי להיות חביב לפניו כמו קודם החטא זה לא מספיק תשובה וכפרה. צריך עוד משהו להראות לקדוש ברוך הוא שאני, אני באמת רוצה. אחרי שכבר גמרנו עם הסיפור של התשובה והכפרה והתשובה, הדבר הנוסף הזה, הוא אמר, זה להביא דורון, מתנה לקדוש ברוך הוא. אה, שזה

38:21 דובר 1 להביא קורבן עולה, שזה נדבה. אדם לא חייב להביא. זה לא קורבן אשם, זה לא קורבן חטאת, זה קורבן עולה. זה נדבה רק בשביל להראות רצון טוב. והיום שאין לנו קורבנות, אז זה תעניות שאדם עושה בעצמו. זה מה שדובר אז. אז שלושת העניינים זה תשובה, כפרה, ייסורים שבאים מלמעלה, ולהיות חביב לפניו כמו קודם החטא. דורון, דורון. ובעניין הקורבנות זה עניין תשובה, חטאת ועולה. כן. אז שמה הסברנו שעולה זה דורון. זה מתנה שבאה רק בשביל להיות חביב לפניו כקודם החטא. פה פתאום הרבי אומר שעולה זה מכפר על העבירות. זה חלק מהעניין של הכפרה. זה לא מה שכתוב שם. ברור השאלה? מסביר הרבי, כאן יש שיחה של הרבי על הנושא הזה כאן. אז הרבי מסביר שבאמת כל אחד מהקורבנות כלול מכל העניינים. רק שבקורבן חטאת ואשם העיקר זה הכפרה, והעניין של להיות חביב זה קצת פחות. ובקורבן עולה זה בדיוק הפוך. העיקר של קורבן עולה זה להיות חביב, אבל יש פה גם את העניין של כפרה על עבירות קלות, הוא כן מכפר.

40:06 דובר 8 מה זה אצלנו קורבן עולה וקורבן? מה זה מבחינתנו זה?

40:11 דובר 1 אצלנו?

40:12 דובר 8 כן.

40:12 דובר 1 אז דיברנו שקורבן חטאת זה מקביל לייסורים שהקדוש ברוך הוא מביא על האדם. וקורבן עולה זה מקביל לייסורים שהאדם מביא על עצמו, תעניות וסיגופים או לענייננו לתת צדקה. ובעניין התפילות... זה בעניין העשייה, ובעניין התפילות אז אמרנו שהכפרה זה קשור לווידוי ולתשובה, שזה תשובה תתאה, והקורבן עולה, עולה זה והתפילות שהן צריכות להיות בשמחה, שזה הקורבן עולה. אז כאילו תלוי באיזה מישור מדברים, אבל זה תמיד הדרגה של המכפר והדרגה של המעבר. אז על כל פנים, יום, ודיברנו... יום... מה דיברנו פה? דיברנו שהאדם, אה, כמו שפעם היה קורבן עולה שמכפר על עבירות כמה פעמים ביום, אז ככה אצלנו התפילה מכפרת על עבירות גם במשך היום. כן? אז אם ככה מיד פה שאלו, לא זוכר מי שאל, אז מה ההבדל בין יום הכיפורים לסתם באמצע השנה? אם אדם יכול כל יום להביא קורבן, כל יום יכול להתפלל, כל פעם הוא יכול להגיד חנון המרבה לסלוח, והקדוש ברוך הוא סלח לו על הכל, אז בשביל מה צריך את יום הכיפורים? אז על זה עונה הרבי. זה כמובן שאלה שמיד מתבקשת פה. הרבי עונה על זה: אלא שיום הכיפורים הוא מכפר על עבירות חמורות, כלומר על מצוות לא תעשה. והתמיד, שהוא קורבן עולה, מכפר על מצוות עשה בלבד. וכן התפילה בזמן הזה עם התשובה כנ"ל, אז היא מכפרת רק על מצוות עשה, על עבירות קלות, ועל העבירות החמורות אז גם היום רק יום הכיפורים מכפר. אלא שעדיין צריך לשאול. אז, אה, הרי חז"ל אמרו שאדם אומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו. לא עוזרים לו לעשות תשובה. אז איך אתה אומר פה אפשר לחטוא? תעשה תשובה, תחטא תעשה

42:38 דובר 1 תשובה, תחטא תעשה תשובה. הכל בסדר. הקדוש ברוך הוא תמיד יסלח לך. אז, אז איך זה מסתדר עם מה שחז"ל אמרו שאסור לאדם לחטוא ולסמוך על התשובה, שמי שחוטא, אה, אה, האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו. איך זה מסתדר ביחד? מסביר הרבי הזקן שמה שאדם כל פעם חוטא עוד פעם, אין זה אחטא ואשוב. זה לא מה שאמרו חז"ל. מדוע? כי היינו, מה זה אחטא ואשוב? שבשעת החטא הוא היה יכול לכבוש את יצרו, אלא שסומך בליבו על התשובה. לכן הואיל והתשובה גורמת לו לחטוא אין מספיקין וכולי. יש מהרוגוצ'ובר, הוא אומר על, על עניין דומה שאין קטגור נעשה סנגור. אדם שהוא, אה, יום הכיפורים מכפר על כל העבירות חוץ מאשר על עבירות של היום. למשל, אם אדם ביום הכיפורים אכל או שתה. על זה יום הכיפורים לא מכפר. למה? מה ההבדל? למה על כל העבירות כן, על עבירה זאת הוא לא יכול לכפר? אומר הרוגוצ'ובר: אין קטגור נעשה סנגור. יום הכיפורים הוא עשה את העבירה. איך הוא יכול לסנגר עליו? כן? ברור? אומר הרבי הזקן פה זה אותו דבר. אם מה גרם לך לעשות את החטא, זה שאתה יודע שאתה יכול לחזור בתשובה אחר כך, אז אם התשובה היא זו שגרמה לעשות את החטא, אז איך התשובה יכולה לכפר על החטא?

44:23 דובר 8 אז לא

44:24 דובר 1 מממ?

44:25 דובר 8 אז לא

44:25 דובר 1 אז לכן הוא אומר שזה מה שחז"ל אמרו, שהאומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות תשובה, כי מי שעכשיו אומר, למה אני, למה הוא מרשה לעצמו לחטוא? בגלל שהוא סומך על זה שהוא יכול לעשות תשובה. ממילא אחר כך עוד מעט תהיה תפילת מנחה ואז אני אגיד סלח לי, הקדוש ברוך הוא יסלח לי, הכל בסדר. לא, לא, לא, לא. פה זה כבר לא עובד. אם התשובה היא מה שגורם לאדם לחטוא, אז אין מספיקין בידו לעשות תשובה. אבל אם בזמן החטא הוא לא חוטא בגלל שהוא חושב על זה שאחר כך הוא יעשה תשובה, הוא חוטא כי, כי... כי הוא לא עמד בניסיון. זה לא נקרא אחטא ואשוב, וזה, וזה על זה הקדוש ברוך הוא כן סולח. ואף גם זאת, אפילו באחטא ואשוב, מעיר הרבי הזקן, רק אין מספיקין, לא עוזרים לו לעשות תשובה. אבל אם דחק ונתחזק והתגבר על יצרו ועשה תשובה, אז מקבלים תשובתו. אפילו אחד כזה שמונעים ממנו את התשובה, אם הוא מתעקש אז ודאי שיקבלו אותו בתשובה. אבל אנו אצלנו, כשאנחנו מבקשים בכל יום סלח לנו, אז אנחנו מבקשים בתפילה. אנחנו מבקשים באמת, אנחנו באמת רוצים שיסלח לנו. אנחנו לא אומרים בגלל זה. לכן אנחנו לא עושים את החשבונות האלה הרי. אנו מקדימים לבקש והחזירנו בתשובה שלמה לפניך, היינו שלא נשוב עוד לכסלה, וכן ביום הכיפורים מבקשים יהי רצון מלפניך שלא אחטא עוד. אז אצלנו מספיקין ומספיקין, כמאמר חז"ל, "הבא לטהר מסייעין אותו", הבא דייקא, מיד שבא, עוד לפני שהוא מבקש את הסליחה, הוא רק בא לבקש סליחה, כבר הקדוש ברוך הוא סולח. ועוד זאת, גם הסליחה והמחילה היא מיד. מממ? עד כאן בסדר. שואל הרבי

46:20 דובר 1 הזקן: אז מה זה שכתוב "וחטאתי נגדי תמיד"? זה בדיוק הפוך ממה שלמדנו בכל הפרק. כל הפרק למדנו שאיך שאדם מבקש סליחה ורוצה לבקש סליחה, ועוד לפני שהוא רוצה לבקש, מיד בא הקדוש ברוך הוא סולח וסולח כמו בפעם הראשונה, וזה בטוח ואין בזה שום ספק וזה במאה אחוז. חטאתי נגדי. מה זה חטאתי נגדי תמיד? ביקשתי סלח לנו, אין יותר חטאתי. מה זה חטאתי נגדי תמיד? דוד המלך מבקש באותו מזמור תהילים שאנחנו מדברים עליו. איך זה עובד ביחד? ומה שכתוב "וחטאתי נגדי תמיד", אין המכוון להיות תמיד עצב נבזה חס ושלום. דהא כתיב בתר, וכמה פסוקים אחר כך באותו מזמור, "תשמיעני ששון ושמחה" וכולי, ועוד שניים שלושה פסוקים אחר כך "ורוח נדיבה תסמכני" וכולי. ומשום שצריך להיות כל ימיו בתשובה עילאה שהיא בשמחה רבה כנ"ל, אז ודאי שצריך להיות כל ימיו בשמחה ורוח נדיבה תסמכני וששוני וששון ושמחה. חס ושלום שהוא יהיה כל הזמן, יחשוב על החטא שלו ו... אז מה פירוש חטאתי נגדי תמיד? אלא נגדי דייקא. כשאומרים אדם עומד, לא חטאתי איתי תמיד חס ושלום. נגדי זה עומד ממול מרחוק. וכמו "ואתה תתייצב מנגד", או כמו שכתוב "מנגד סביב לאוהל מועד יחנו", פירש רש"י מרחוק, מנגדי, זאת אומרת חטאתי, אני רואה אותו מרחוק כל הזמן. ו... אז למה בכלל צריך את זה? המכוון רק לבלתי רום לבבו ולהיות שפל רוח בפני כל אדם, שיהיה לזיכרון בעיניו שחטא לנגד השם. על מי מדברים? מדברים על בעל תשובה עילאה שדרגתו יותר נעלית מבינוני. אבל אמרנו הרי כבר בפרקים הקודמים כמה פעמים ש... כל התשובה עילאה יושבת על התשובה תתאה, ואם הוא יהיה... אם הוא ברגע שהוא ישכח שהוא אי

48:44 דובר 1 פעם חטא, אז הוא יכול-- האף שלו יכול להתחיל להתרומם גבוה מדי. אז כדי שהאף שלו יישאר בגובה המתאים אומרים לו: תשמע, פעם אתה חטאת. נכון, עשית תשובה תתאה. נכון, עשית תשובה עילאה. נכון, הקדוש ברוך הוא סלח לך. הכל נכון. תשמע, אנשים נופלים. אל תרים ת'-- תזכור. זכור מאין באת. אדרבה, לעניין השמחה יועיל זיכרון החטא ביתר שאת, בכדי לקבל בשמחה כל המאורעות המתרגשות ובאות בין מן השמיים בין על ידי הבריות. שאם פתאום בא לאדם, הוא כבר נמצא בתשובה עילאה והוא כבר נמצא עם הקדוש ברוך הוא, אפילו באים עליו כל מיני ייסורים. אם הוא לא יזכור שהוא אי פעם חטא, אז יכול להתחיל להיות לו כל מיני שאלות: רגע, מה קורה פה? מה, הקדוש ברוך הוא לא בסדר? זה לא מגיע לי. אבל אם הוא יזכור שברוך השם הוא לא תמיד היה צדיק תמים, אז הוא יקבל את ה-- יקבל את הדברים בצורה אחרת. מדגיש פה הרבי, זה גם כן פלפול שלם: מאורעות מתרגשות ובאות בין מן השמיים בין על ידי הבריות. כשבאות-- באים עליו מאורעות, צרות בידי שמיים, אז האדם יכול לבוא ב-בטענות. כי הקדוש ברוך הוא עשה. למה הוא עושה? אבל כשבאות על האדם צרות מהבריות, לבריות יש בחירה. אז פה הוא יכול לבוא בטענות, לא לקדוש ברוך הוא, אבל בטענות לאנשים. לכאורה פה הטענה שלו כן מוצדקת. למה מגיע לו כזה דבר מאנשים? הוא הרי כבר התעלה. אז אומר אדמו"ר הזקן שאם הוא זוכר שהוא חטא, אז גם כשהבריות מציקות לו, שזה באמת אין שום סיבה, כי זה לא יכול להיות שהקדוש-- שזה בא מצד ייסורים על חטאים, כי זה לא מהקדוש

51:04 דובר 1 ברוך הוא, אם הוא יהיה עם האף למטה גם את זה הוא יוכל לקבל באהבה. בין בדיבור, בין במעשה, וזו עצה טובה להינצל מכעס וכל מיני קפידא וכו'. וכמאמר רז"ל: הנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים, עושים מאהבה ושמחים בייסורים וכו'. מה זה וכו'? אה, זה כולם מכירים את הסוף. מה אומר הסוף? ואוהביו כצאת השמש בגבורתו. נכון? אדמו"ר הזקן טורח לצטט פה את כל מאמר רז"ל ואת הסוף אומר וכו'. למה את הסוף הוא לא אומר לנו, גם את הסוף? הסוף פה לא נוגע. פה מדובר מהי הדרך שאדם צריך-- איך אדם צריך להינצל מהכעס, על ידי זה שהוא יהיה מהנעלבים ואינם עולבים, שומעים חרפתם ואינם משיבים. לא מדבר פה על התוצאה. אומר פה איך צריך האדם להתנהג, איך הוא צריך להחזיק את עצמו. עושים מאהבה ושמחים. זאת אומרת היות והוא יהיה מאלו שהם... ויותר מזה. יש אחד כזה שהוא נעלב. למה הוא לא עונה? אין לו מה לענות. כן. הרי אם אומרים שהוא נעלב ולא עולב, זאת אומרת שהוא היה לו, הוא היה יכול לענות, אבל הוא שותק. הוא נעלב ולא עונה. למה הוא לא עונה? כי הוא שומע חרפתו ושותק. לא בגלל שאין לו מה לענות, שהוא בולם את עצמו. למה הוא בולם את עצמו? הוא בולם את עצמו בגלל שהוא עושה מאהבה ושמח בייסורים. זאת העבודה של ה-- של, של, אה, חטאתי נגדי מרחוק, של חטאתי נגדי-- חטאתי נגדי תמיד. וכל המעביר על מידותיו מעבירין לו על כל פשעיו. אז פה אדמו"ר הזקן כן מצטט גם את הסוף, כי מי שבאמת מעביר על מידותיו והוא מהנעלבים ואינם עולבים וכולי וכולי, אז באמת הקדוש

53:24 דובר 1 ברוך הוא מעביר לו לא רק את החטאים אלא, אלא גם את הפשעים. אז מה היה לנו בעצם פרק, אה, י"א, פרק אחד לפני האחרון באגרת התשובה. אדמו"ר הזקן בעצם מוסיף פה דרגה עליונה יותר, דרגה נוספת בתשובה של בעל תשובה עילאה, שהוא יכול להיות לא רק כמו בינוני אלא יותר מאשר בינוני. רק שבשביל זה, עוד הוא באמת חטא, הוא צריך לזכור שהוא פעם חטא, וז-- ודווקא זיכרון החטא הזה יוסיף אצלו שמחה הרבה יותר בגלל שהוא בטוח שבטוח-- בטוח בביטחון שהקדוש ברוך הוא סלח. הפרק האחרון של אגרת התשובה, הפרק הבא, הוא מפרט יותר את מה שהוא התחיל פה להגיד בשורות האחרונות. כל הפרק מדבר על הנושא, אה, מה באמת-- איך באמת אדם יכול להיות שמח בייסורים? באים לו ייסורים. שורה תחתונה באים לו ייסורים. איך אפשר להיות שמח בזה? אז זה הפרק האחרון.