שער היחוד והאמונה פרק י"א

00:02 דובר 1 טוב, ערב טוב. אנחנו מחזיקים בפרק י"א, לקראת סוף שער היחוד והאמונה. אה, דיברנו לפני שבועיים, זאת אומרת בפרק... אה, שבוע שעבר, אה, פרק י"א שבוע שעבר. כן, נכון. דיברנו ש-ש-שהחצי השני של שער היחוד והאמונה, מ-ח' עד הסוף, מדבר על יחוד השם. זאת אומרת החצי הראשון, עד פרק ז', מדבר שהקדוש ברוך הוא לא אחד המנוי. אין עוד מלבדו, אין עוד אלוקה מלבדו, אין עוד מציאות מלבדו, הוא המציאות היחידה שישנה. הרי, איך זה יכול להיות? יש נבראים. הנבראים בטלים במציאות, הם לא מוסיפים עליו שום דבר. אז גם אחרי שהוא ברא אותם הוא נשאר יחיד, כי הם בטלים במציאות. אז היה ההסבר הכללי של החלק הראשון. אחר כך מתחיל להסביר: הקדוש ברוך הוא לא רק שהוא לא אחד המנוי, הוא גם לא אחד המורכב. אין לו... הוא לא מורכב מ-מ-מכמה כוחות. אה, איך אפשר להגיד, איך אפשר להגיד שהוא, שהוא אחד פשוט? הרי אנחנו אומרים רצונו, חכמתו, דעתו, חסדו. יש לו מידות ויש לו רצון וחכמה. איך אפשר להגיד שהוא אחד? וההסבר היה בפרקים ח'-ט'-י' ש... כל המידות של הקדוש ברוך הוא, לא רק המידות, כל הספירות

01:33 דובר 2 נמשכות—

01:34 דובר 1 זה רק המשכה והארה וגילוי שלו. זה-זה לא משהו אחר, זה לא נברא, זה לא יש מאין, זה הוא בעצמו. הוא שמתגלה באופן כזה ובאופן כזה. הרי, איך זה יכול להיות שזה הוא בעצמו? הרי, אה, החכמה היא מרוחקת ב-ב-בערכה אין קץ מדרגות ממהותו ועצמותו. אומר, טוב, את זה אי אפשר להבין. זה עניין ששייך לאמונה. אבל ההסבר, כל השלושה פרקים, עם הסברים, עם משל וכולי וכולי, שה-שהספירות הן רק, אה, המשכה ממנו, ולכן זה שיש ספירות ורצון וחכמה וחסד, זה לא מהווה ריבוי. זה היה פרקים ח'-ט'-י'. אחר כך, אה, בסוף השיעור הקודם, בסוף הפרק האחרון שלמדנו, נשארנו עם שאלה. אז אנחנו כבר למדנו שהנבראים לא מוסיפים בו ריבוי והספירות לא מוסיפות בו ריבוי. אבל התורה אומרת, חז"ל אמרו ב-ב-במשנה: בעשרה מאמרות נברא העולם. העולם לא נברא ב-- עם הספירות. העולם נברא על ידי הדיבור של הקדוש ברוך הוא, כביכול, במאמרות. ו... דיבור אצל האדם, לפחות, זה דבר שהוא נפרד ממנו, זה דבר שהוא יוצא ממנו, זה לא חלק ממנו. כל עניינו של הדיבור זה בשביל השני. אדם לא מדבר כשהוא נמצא לבד. כל עניינו של הדיבור זה בשביל הז-- יש כאלה שמדברים גם כשהם נמצאים לבד, נכון. אבל בשבילם יש מקומות מיוחדים. עניינו של הדיבור זה לדבר אל הזולת. אני רוצה, אני רוצה להעביר לשני את ה-- את הרגש, את השכל, ל-ל-להוציא את עצמי החוצה. אז צריך את הדיבור. סתם ככה אדם לעצמו לא צריך דיבור. אז עצם זה שאומרים ש-- עצם זה שהתורה מדמה את בריאת העולם למאמרות, אז זה אומר שיש פה משהו שהוא חיצוני שאיתו הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. אז חוזרת למקומה השאלה:

03:47 דובר 1 איך יש ריבוי באלוקות? זאת אומרת שחוץ מהחכמה והבינה וכולי, חוץ מהמידות יש גם מאמרות, והמאמרות הם לכאורה לא חלק, הם לא המשכה, הם לא הארה, הם לא חלק ממנו, הם לא גילוי שלו. נו, אז חוץ מה-- נבראים אין וספירות אין, כי זה מאוחד איתו, בטל אליו. אבל יש מאמרות. אז אם יש מאמרות, זה עוד משהו מלבדו, איך יכול להיות? על זה בא לנו פרק י"א.

04:17 דובר 2 כבר ענה על זה בפרקים כ'-כ"א?

04:23 דובר 1 לא. לא. שם בפרקים כ'-כ"א הוא, הוא מדבר ש-- על, על ביטול הנבראים באלוקות כדי לב-- לבאר, כדי להסביר את גודל ה-- עוצמת הביטול של הנבראים, אז הוא משתמש בחמש, כמשל בחמש דרגות שיש באדם, כמו שהוא משתמש גם בפרקים שלנו. ב-בפרק ט"ו גם כן חוזר על המשל הזה, אבל זה שמה המשל בא להסביר את, את גודל ריחוק הערך של הנבראים מהבורא, את הגודל-- האין ערוך שבין היש לבין האין. פה... הוא שואל שאלה אחרת. הוא שואל: היות והמאמרות הן אין ערוך אליו, הם לא הוא. אז אם זה לא הוא, אז יש עוד מציאות מלבדו.

05:25 דובר 2 אבל הוא כבר אמר שהדיבור של הקדוש ברוך הוא שונה מהדיבור שלנו. כל השאלה היא בסדר של כמו הדיבור שלנו.

05:32 דובר 1 גם אם הוא שונה מהדיבור שלנו, הדיבור שלנו לא בורא עולמות, לא בורא כלום. אבל גם אם הוא שונה מהדיבור שלנו, עצם זה שקוראים לו דיבור. דיבור משמעותו שזה, שזה משהו שיוצא החוצה. אז זה כבר לא בתוכו, אז זה כבר בחוץ. זה משהו שהוא חיצוני אליו. איך יכול להיות שחיצוני? אז אם תגיד שזה נבר-- הנבראים, נבראים זה ודאי לא הוא. נכון? אז הנה לא רק הדיבור, גם הנבראים זה גם כן לא הוא וגם כן חיצוני. יש עוד משהו מלבדו, אבל הנבראים זה לא השאלה, כי על הנבראים הסברנו שלמרות שהם לא הוא, הם חיצוניים, הם נבראו יש מאין, אבל הם בטלים במציאות. מציאותם בטלה, מציאותם היא אפס. אז אבל על המאמרות אי אפשר להגיד ככה. אי אפשר להגיד שהם בטלים. הם לא בטלים. זה הוא מדבר, זה כוח שלו. אז מצד אחד אתה אומר שזה מציאות, זה כוח שלו. מצד שני אתה אומר שזה לא הוא, זה בחוץ. אז יש פה ריבוי. איך זה מסתדר? אז על זה בא להסביר פרק י"א. או ב-ב-כמו שאמרנו, אולי בכללות יותר בסוף השיעור הקודם, שבעצם בחצי השני של, של שער היחוד והאמונה הוא מסביר בהתחלה את יחוד הספירות באלוקות, אחר כך את יחוד המאמרות באלוקות, ואחר כך יותר נמוך את היחוד של הכוחות שיורדים להוות הנבראים, זה שגם הם מיוחדים באלוקות. זה פרק הבא. פרק י"א. והנה גם עשרה מאמרות, לא רק הספירות, גם עשרה מאמרות גם כן נקראו מאמרות לגבי הנבראים בלבד. אז פה אנחנו עכשיו-- זאת התשובה. כן, יש מקומות שבהם אומרים את התשובה בהתחלה ואחר כך מסבירים. מה שאנחנו קוראים למאמרות מאמרות, בשבילי זה נקרא מאמר.

07:24 דובר 1 של הקדוש ברוך הוא זה לא נקרא מאמר. כמו שאמרנו על הספירות שזה נקרא חכמה או חסד או רצון, רק בגלל שככה אני רואה את זה. מצד הקדוש ברוך הוא זה מאוחד בו ממש כמו אור. האור במאור, לא כמו אור השמש וגוף השמש, אלא כמו האור במאור. את רואה את ההבדל?

07:47 דובר 2 לא.

07:47 דובר 1 מממ?

07:48 דובר 2 מה ההבדל?

07:51 דובר 1 מרשות לי לחזור על זה?

07:52 דובר 2 כן.

07:52 דובר 1 ממילא לא כולם היו, נכון?

07:55 דובר 2 אולי לא היו, אבל ז-- אבל זכרו.

07:58 דובר 1 אמרנו ש... אמרנו, הרבי מסביר, סליחה, שהרבי... כדי לקרב אל השכל את ביטול הנבראים לאלוקות, אז אדמו"ר הזקן מביא בפרק ג' את המשל מביטול האור לשמש. שכמו שהאור, אם האור הוא בחוץ הוא אין ואפס, אבל כשהוא בתוך גוף כדור השמש אז הוא בטל לגמרי במציאות ואין לו שום מציאות. זה פחות או יותר המשל, מסביר את זה שם באריכות. פרק י', אדמו"ר הזקן בא להסביר את, אה, מהות הספירות. איך אפשר לומר שהספירות, אי אפשר להגיד על הספירות שהן לא קיימות, שהן בטלות במציאות. הספירות הן אלוקות. כן? חס ושלום לומר שהן לא קיימות. אז אם הן קיימות, איך זה לא ריבוי? אז הוא אומר, יש לי משל. מה המשל? זה כמו ביטול אור השמש בשמש. סליחה. פרק ג' אמרת שהמשל של ביטול אור השמש לגבי גוף כדור השמש זה משל להסביר איך הנבראים הם לא מציאות. ופה בפרק י' אתה מביא את אותו משל כדי להסביר איך הספירות הן כן מציאות. זה אותו משל. כן, זו שאלה שהרבי שואל. הרבה פרקים, הרבה... מה הנקודה של ההסבר? כשמסתכלים באותיות הקטנות, בניסוח שאדמו"ר הזקן אומר את המשל, זה לא אותו משל. יש קצת הבדל, וההבדל הקטן הזה הופך את המשל על פניו. מה ההבדל? בפרק ג' הוא אומר, הוא מדבר על האור שבטל לגוף כדור השמש. בפרק י' הוא מדבר על ביטול האור למאור. מה ההבדל בין שניהם? גוף כדור השמש לא עשוי מאור, הוא עשוי מאיזשהו חומר פיזי גשמי. לא יודע, מימן, פחמן, לא יודע ממה זה עשוי. כן, איזו... הליום, לא יודע. איזשהו גז, לך תדע מה.

10:10 דובר 1 לא יודע, לא יודע בדיוק מה יש שמה. עשוי ממין דבר גשמי. המהות של גוף כדור השמש זה לא אור, ולכן כשהאור נמצא במקורו ושורשו הוא מתבטל. מה המשל בזה? אז המשל שהוא הביא זה כמו ביטול המידות לשכל. כאשר המידות נולדות מהשכל, לפני שהן נולדו הן היו כלולות במקורן בשכל. כשהמידות היו כלולות במקורן בשכל לפני שהן נולדו, איזה פרצוף, איזה צורה הייתה להן? לא הייתה להן צורה של מידות. בשכל אין מידות, בשכל אין רגש. בשכל יש החלטה שצריך להתרגש, החלטה שצריך לרחם. זו החלטה. זה עניין שכלי. אין שם רגש. מהות השכל היא לא מהות של רגש. השכל הוא קר ולח, והמידות, המידות הפך השכל מכל בחינה אפשרית. לכן אנחנו אומרים שכשהמידות היו במקורם בשורשם הן התבטלו, כי אין שם מציאות של מידות. כן? ככל, עכשיו, ככל שמהות המקור יותר שונה, יותר רחוקה ממהות מה שיוצא ממנו, אז מה שיוצא ממנו, כשהוא נמצא במקורו, יותר בטל. אז הדבר הכי רחוק בגשמיות שאפשר לתאר, מקור ומה שיוצא ממנו, זה גוף כדור השמש ואור. זה שני דברים שמהותם שונה בתכלית. אחד גשמי, כבד, ענק, והשני אוורירי, רך, כמעט רוחני. זה יוצא מזה. אז היות והאור, מהות האור היא כל כך שונה מגוף כדור השמש, ברור שבזמן שהוא היה במקורו ושורשו, לפני שהוא יצא לפועל, אז הוא היה בטל, לא הייתה לו מציאות. זה המצב של הנבראים לגבי אלוקות. בפרק י' הוא מדבר אחרת לגמרי. הוא לא מדבר על ביטול האור לגוף, אלא ביטול האור למאור. כשמתייחסים לשמש לא בתור איזה דבר גשמי שמאיר, יש שם מהות של מאור, משהו שמאיר, עניינו הוא אור. המאור מה הוא עושה?

12:46 דובר 1 הוא מאיר. האור, מה הוא עושה? מגלה את המאור. זה לא משהו אחר. משל לזה זה כמו השכל, רעיון שכלי שיוצא מעצם השכל. עצם השכל, כוח השכל. כן. כוח המשכיל, כוח השכל היולי. איך שלא יקראו לו, עצם הכוח השכלי הוא לא שכל. אין שם שכל. אי אפשר לחשוב איתו, הוא רק מוליד את השכלים. כשאדם מתאמץ במקור השכל להבין משהו, אז נולד שכל. כן? איך נראה השכל לפני שהוא נולד? קודם שאלנו איך נראות המידות כשהן היו בתוכו לפני שהן נולדו. עכשיו אנחנו שואלים איך נראה השכל כשהוא בעצם השכל, בתוך כוח השכל, לפני שהוא נולד. איך הוא נראה? הוא לא נראה. אין שם שני דברים. כשהשכל יוצא מעצם השכל, מה יוצא משם? יוצא משם שכל, והוא בעצמו יצא. לא יצא משם משהו אחר. כשהמידות יוצאות מהשכל יוצא מפה משהו אחר. כשהשכל יוצא מעצם השכל, זה הוא בעצמו. זה לא מישהו אחר. ממילא כשהוא נמצא במקורו בשורשו אין שם שני דברים. יש שם רק את עצם השכל. אין שם עוד משהו. כן, אז היחס של הספירות כלפי אלוקות זה על דרך זה, והמשל זה בגשמיות. זה כמו ביטול האור למאור. למה נכנסנו לכל זה? לא זוכר כבר. מה?

14:44 דובר 3 כאילו המערות שכל זה...

14:48 דובר 1 הזכרתי משהו על השיעור של שבוע שעבר וראיתי שלא... שיש איזה חור באמצע. כן.

14:56 דובר 3 כאילו מדבר על השאלה של דברים ש... כשהוא היה בפרק כ"ו.

15:03 דובר 1 אה, אה, אה, אה.

15:04 דובר 3 זה מה שנשאר לי היום.

15:08 דובר 1 טוב, זה לא נוגע לפרק שלנו. על כל פנים, אנחנו עכשיו רוצים להבין איך המאמרות, למרות שהם לכאורה נפרדים, הם-- האמת היא שגם הם לא רק בטלים לאלוקות, אלא הם המשכות של אלוקות. על זה מה הוא מסביר בתחלה. הוא אומר שה-ה-ה זה שאנחנו קוראים להם מאמרות כי אנחנו ש-- העולם, הנבראים, שמעו מאמרות, זה מה שמהווה אותם. אבל המציאות האמיתית של המאמרות זה לא מה שאני מרגיש, לא מה שאני רואה. המציאות האמיתית של המאמרות זה הוא בעצמו. כמו שהמידות זה רק גילוי שלו, גם המאמרות זה רק גילוי של המידות, זה לא משהו אחר. וזה הוא מסביר. למה אנחנו אומרים ככה? כי זה-- כי קוראים לזה מאמרות בגלל שזה דומה לאיך שאדם אומר מאמר. איך שאדם מדבר. אז הוא מסביר קודם איך זה בנמשל, איך זה במשל, איך זה אצלנו. כמו שהמידות שבנשמת האדם, כשבאות להתגלות במעשה, הן באות מלובשות באותיות המחשבה. כשאדם, אה, עולה בליבו איזשהם רחמים עצומים על אדם עני, כן? הרחמים האלה לא יכניסו לו את היד לכיס ויפתחו את הארנק. זה צריך להתלבש באותיות של מחשבה. הרגש הוא יותר מדי נעלה בשביל שהוא יוכל להתלבש בכלי המעשה של האדם, וכל שכן לפעול בחוץ. כל-- הרבי מדבר, הרבי זה גם מדבר פה על המידות, על הרגש, אבל זה לא נ-- זה נכון לא רק לגבי הרגש. רצון, כדי שאני אדע מה אני רוצה, זה מתלבש באותיות של מחשבה. כדי שאני אדע מה אני אבין, אני לא יכול להבין בלי לחשוב. כן? כל הכוחות הפנימיים של האדם, השכל והרגש, כדי שזה יתגלה בחוץ זה מוכרח לעבור דרך מחשבה. השכל עצמו הוא יותר מדי נעלה. אחרי שזה

17:19 דובר 1 מצטמצם לעניין של חשיבה, של אותיות, אז זה יכול, אה, לצאת החוצה למעשה. כשהן באות ל-ל-להתלבש אז הן באות מלובשות באותיות של מחשבה, כגון מידת חסד ורחמים שבנשמה אי אפשר לבוא לידי התגלות בפועל ממש, לתת צדקה לעני, כי אם על ידי שמחשב בדעתו ומהרהר מעשיית צדקה וחסד לאחרים. אלא-אלא לעשותה בפועל ממש, כי אי אפשר לעשות בלי מחשבה. אז זה לגבי מחשבה. אפילו לא רק עניין של עשייה לא יכול להיות בלי אותיות של מח-- של, של מחשבה. גם דיבור לא יכול להיות בלי אותיות מח-- של מחשבה. אם מצווה לאחרים לעשות כמו המלך, אזי מתלבשת מידת החסד וגם אותיות המחשבה באותיות הדיבור. זה כבר פעולה עוד יותר חיצונית. אז אם המידה, הרגש של האדם רוצה להתלבש במעשה, מספיק אותיות של מחשבה. אבל אם האדם רוצה לפעול גם על הזולת, לא מספיק שהרגש שלו יתלבש באותיות של המחשבה, אלא צריך שאחר כך הרג-- המחשבה תתלבש באותיות של דיבור, ואז כשהוא מדבר אז גם הזולת ישמע מה הוא רוצה והוא יעשה את זה. הוא מעיר בסוגריים שזה נכון לא רק כשאדם מצווה לשני לעשות. גם כשאדם סתם מדבר דברי חסד ורחמים לרעהו. אז בעצם כל דיבור שאנחנו מדברים יש בו בתוכו מחשבה. זאת אומרת, לא רק הדיבור לזולת, ציווי לעשות משהו, מוכרח להתלבש באותיות המחשבה ואחר כך הדיבור, אלא כל דיבור שהוא מוכרח להיות הסדר הזה, שקודם יהיה איזשהו רגש שהוא ירצה להביע משהו, וזה יתלבש באותיות של מחשבה והמחשבה תתלבש באותיות של דיבור. אי אפשר אחרת. אז זה המשל. יש פה עוד פרט, אבל הוא לא כל כך מודגש. כך על דרך משל גם מידותיו של הקדוש ברוך

19:49 דובר 1 הוא. ומה אנחנו רוצים להסביר? אנחנו שאלנו על המאמרות. מה פירוש המאמרות נקראות רק לגבי הנבראים? לגבי הקדוש ברוך הוא זה לא נקרא מאמרות. זאת הייתה השאלה. כך על דרך משל מידותיו של הקדוש ברוך הוא כשבאות לבחינת התגלות פעולתן בתחתונים. הקדוש ברוך הוא רוצה לברוא את הנבראים. מה זה התגלות מידותיו של הקדוש ברוך הוא? רוצה לברוא את הנבראים. איך נבראים הנבראים? ראינו ב-- בפרק ט' שהקדוש ברוך הוא בורא את הנבראים על ידי המידות. כמו שכתוב כולם בחכמה עשית. כן, עולם חסד ייבנה ועוד פסוקים כאלו. הקדוש ברוך הוא בורא את העולם על ידי המידות. איך זה יכול להיות שהוא בורא את העולם על ידי מידות? הרי אמרנו שהמידות, הרגש, לא יכול להתלבש בעשייה. זה מוכרח להתלבש קודם כל באותיות ורק אחר כך בעשייה. נכון. קודם כל יש את הרצון, את החסד כביכול של הקדוש ברוך הוא, לב-- הרצון, הרגש לברוא את העולמות. אחר כך זה מתלבש באותיות של דיב-- של מחשבה אלוקית ואחר כך זה מתלבש באותיות של דיבור ואז במאמרות ובורא את הנבראים. כך על דרך משל מידותיו של הקדוש ברוך הוא, כשבאות לבחינת התגלות פעולתן בתחתונים, נקרא גילוי זה והמשכת פעולה זו בשם מאמר וצירוף אותיות. אז מה יצא? שהמאמרות והאותיות, איך הוא קרא לזה? זה גילוי והמשכה. זה לא התהוות חדשה, זה לא יש מאין, זה לא נבראים. עוד פעם זה רק גילוי והמשכה שלו עצמו. זה לא ריבוי. וזה נק-- ההמשכה זה ו-- נקרא גילוי זה והמשכת פעולה זו בשם מאמר וצירוף אותיות, שהרי אי אפשר שתהיה שום פעולה נמשכת ממידותיו הקדושות בלי צירופים הנקראים בשם אותיות. ובזה עצמו יש שני שלבים.

22:02 דובר 1 יש את השלב הראשון הכללי ש-- אה, האמת שגם בדיבור זה ככה. יש-- כשאדם מדבר אז יש את ה-- את התוכן של הדיבור, מה הוא רוצה להגיד, ויש-- וזה עצמו נפרט ל-למילים. כל דיבור, ה-- כל משפט מורכב ממילים וכל מילה מורכבת מאותיות וכל אות יש לה איזשהו תוכן. ומה-- וכשאדם רוצה לומר עניין מסוים הוא יכול את אותו, אה, את אותו העניין לומר במילים כאלה וגם לומר את זה במילים אחרות. ובכך על דרך זה, למשל ממידת החסד, כמו שמיד יגיד, יכול להיות שממידת החסד ייבראו ברואים של חסד מסוג אחד, או ברואים שגם הם באים ממידת החסד ונראים לגמרי אחרת. למשל, אה, האור נברא ממידת החסד וגם השמיים נבראו ממידת החסד. זה שני דברים, אה, שונים לגמרי. מה זה תלוי? כמו שאדם יכול להגיד-- להביע את הרגש שלו במילים כאלה וגם במילים אחרות, אז יש את עצם עניין הדיבור, עצם הירידה הכללית שעכשיו אנחנו הולכים לברוא משהו, ואחר כך יש גם את צירופי האותיות, הצירוף של הכוחות הפרטיים, מארג הכוחות האלוקי שזה קובע מה ייברא, איזה-- איזו בריאה פרטית תיברא מאותו-- מאותה המשכה כללית. זה מה שהוא אומר פה. שאי אפשר שתהיה פ-- שום פעולה נמשכת ממידותיו הקדושות בלי צירופים הנקראים בשם אותיות. אז יכול להיות מאותה המשכה עם צירופים כאלה ייברא כך, ומצירופים אחרים ייברא משהו אחר. כגון לבריאת האור ממידת החסד נמשך ממנה המשכת פעולה וכוח לפ-לפעול ולברוא בו את האור, והמשכת כוח זה וחיות זו נקרא בשם מאמר ואותיות יהי אור. אז היה יהי אור, מה שאנחנו קוראים, מה שאנחנו קוראים בתורה יהי אור, קוראים לזה מאמר. מה, מה התוכן של המאמר הזה? בשבילי זה

24:21 דובר 1 מאמר. בשבילי הוא ברא את האור. מה זה מבחינת הקדוש ברוך הוא? יש פה משהו נפרד ממנו? זה בסך הכל גילוי שלו, המשכה שלו שבאה בצירופים כאלה וכאלה. אבל מה יש בצירופים? זה הוא עצמו. זה לא מישהו אחר. אין פה שום ריבוי. כי אף שאינן כאותיות מחשבה שלנו, חס ושלום אי אפשר לומר שה-- כן. המחש-- ה-- אצלנו הדיבור לא בורא כלום. ועל אחת כמה וכמה שהמחשבה לא רק שהיא לא בוראת כלום, אפילו לא, היא אפילו לא מתגלה בחוץ. אלא לקדוש ברוך הוא הדיבור בורא עולמות וגם המחשבה בוראת עולמות. אז זה לא כמו המחשבה והדיבור שלנו, אבל מכל מקום, התוכן של העניין הוא אותו תוכן שכמו שאצלנו המאמר והאותיות מגלים החוצה את, את מה ש-- את, את המידות והרגש והשכל כביכול, כך זה אצל הקדוש ברוך הוא. זה רק המשכות וגילויים שלו עצמו. מכל מקום, הן עניין המורה על התהוות האור מאין ליש, שלכן נברא האור מהמשכת כוח זה ולא נבראו ממנו דברים אחרים שנבראו גם כן ממידת חסד, כמו מים וכיוצא ב-- מפני שנלבשו בהם, בנבראים אחרים, כוחות כאלו, אותם הכוחות, אבל בבחינת צירופים אחרים המורים על התהוות המים. וכיוצא, נמצא כי כל חיות וכוחות הנמשכות ממידותיו הקדושות לתחתונים לבוראם מאין ליש ולהחיותם ולקיימם, שעד עכשיו חשבתי שזה מאמרים ואותיות, שזה דברים נפרדים ממנו. לא. זה נקרא בשם אותיות הקדושות, שהן בחינת המשכת החיות מרצונו וחכמתו ומידותיו. זה רק המשכה של רצון, המשכה של חיות, המשכת אלוקות להתהוות עולמות ולהחיותם. אז למה צריך גם אותיות דיבור וגם אותיות מחשבה? אם המטרה, התכלית של האותיות האלוקיות, זה המשכת אה אה מארג של כוחות אלוקיים לברוא נבראים, אז

26:50 דובר 1 אצלי יש הבדל בין דיבור ומחשבה. ההבדל גדול, כדי שאני אוכל לדבר צריך לחשוב. אבל הקדוש ברוך הוא, אם המטרה של האותיות, המחשבה שלו והמטרה של אותיות הדיבור שלו, שניהם בוראים עולמות, אז למה צריך שני סוגים אצלו? מה המטרה של שני סוגי המשכות האלה? הן שני מיני עולמות, עלמין סתימין דלא אתגליין. הם המתהווים וחיים וקיימים, אמרנו בשבוע שעבר מה זה שלושת העניינים, מכוחות והמשכות נעלמות כמו אותיות המחשבה שבנשמת האדם על דרך משל, ועלמין דאתגליין נבראו וחיים מהתגלות שנתגלו כוחות והמשכות הנעלמות הנקראים בשם אותיות המחשבה. וכשהם בבחינת התגלות להחיות עלמין דאתגליין, אז הם נקראות בשם מאמרות ודבר ה' ורוח פיו, כמו אותיות הדיבור באדם על דרך משל, שמגלות לשומעים מה שהצפון וסתום בליבו. אז במקומות אחרים בחסידות מוסבר שבעלמין סתימין יש כל מה שיש בעלמין דאתגליין. זאת אומרת, כמו שפה יש ארץ ושמיים וירח ושמש וכוכבים, אז גם בעלמין סתימין יש את הארץ והשמיים שלה והירח ושמש וכוכבים שלהם וכולי. כל הנבראים שיש פה יש גם שם. מה ההבדל? הנבראים שכאן הם גלויים והנבראים שבעולמות הסתומים הם נעלמים.

28:36 דובר 4 כי זה כאילו סוג של

28:38 דובר 1 נו, תלוי מה שמעת, אבל כאילו סוג שהקדוש ברוך הוא חשב כמו-- לפני שהוא אמר "ויהי כן", ככה זה נלמד? זה המשכות יותר נעלות, יותר עדינות, יותר אלוקיות, יותר הכל הכל ה-האור האלוקי יותר בגילוי, ולכן הנבראים שם, אה, בעולמות הסתומים הם נבראים שבטלים ואל-- בטלים לאלוקות.

29:01 דובר 4 לא, זה כמו שנגיד שרטוט איך נגיד הבניין הולך להיות ויש את הבניין עצמו?

29:06 דובר 1 לא, גם שם הבניין-

29:07 דובר 4 לא, גם שם יש, אבל שם זה נמשך כל כך, המחשבה כסוג של הקדוש ברוך הוא אז שם חשב לפני שהוא אמר.

29:13 דובר 1 זה כמו ההבדל בין הברואים שביבשה לברואים שבים. ה-הברואים שביבשה חיים מהיבשה. בשביל לחיות צריך לאכול מה שצומח ו-ו...

29:29 דובר 4 לא, אני מדברת מבחינת כאילו הקדוש ברוך הוא.

29:31 דובר 1 נו?

29:32 דובר 4 זה כאילו כמונו שאנחנו חושבים לפני שאנחנו מדברים ואז כאילו, בסופו של דבר המחשבה גם היא עצמה בראה עולמות?

29:41 דובר 1 אז על זה הוא שאל, האדמו"ר הזקן, הוא לא שאל, הוא רמז לשאלה יותר נכון. בתשובה הוא רמז לשאלה למה יש צורך בשני סוגים של המשכות? אצל האדם אנחנו מרגישים שאנחנו לא יכולים לדבר בלי לחשוב. הקדוש ברוך הוא כן יכול, אז למה צריך שני סוגים של המשכות? אז על זה הוא אמר שיש שני סוגים של עולמות.

30:00 דובר 4 אה.

30:01 דובר 1 בסדר? יש מקומות אחרים, יותר מוסבר באריכות יותר ה... אמ, ההבדל בין העולמות ולמה צריך וכולי. מה יצא לנו מפה? יצאנו מפה... בסופו של דבר עדיין קשה. אם הסברנו שהתפקיד והתכלית של המאמרות זה לברוא דברים חיצוניים, זה היה נקודה, נכון? אז בסדר, אז הסברנו שהם מצד מהותם הם המשכות אלוקיות ולכן זה לא ריבוי. אבל בסופו של דבר, איזה מין המשכות אלוקיות אלו? ה-ה-- זה מה שיצא מכל ההסבר שיש הבדל מהותי בין כל שאר הכוחות של הקדוש ברוך הוא לבין המאמרות. בסופו של דבר, כל שאר הכוחות של הקדוש ברוך הוא, אפילו אותיות המחשבה, הן, אה, פועלות בתוכו כביכול. הן לא חיצוניות כמו... מה זה עלמין סתימין? עלמין סתימין זה כמו המשל, ההבדל בין היבשה לים. התחלתי להגיד קודם. אה, מה ההבדל בין הברואים שביבשה לברואים שבים? הברואים שבים הם מרגישים את מקורם ושורשם והם בטלים למקורם ושורשם. כן? דג, מוציאים אותו מהמים, הוא מפסיק לחיות. כל, כל, כל ה-- כל החיים שלו זה, זה, זה... הברואים שביבשה, הוא יכול לטוס באוויר, הוא יכול, אה, הוא יכול-- הוא לא מחויב להיות כל הזמן. יותר מזה, ה-ה-הדג הוא מרגיש שהחיים שלו מהמים. כמו שאנחנו נושמים את האוויר אז הוא נושם את המים. ה-ה-הברואים שביבשה-- אדם חי ביבשה הוא לא מרגיש שהחיים שלו מגיעים מהאדמה.

32:04 דובר 4 יש איזו שיחה של הרבי שדווקא ה-היבשה זה, זה המדכא יותר והים זה המדכא יותר.

32:10 דובר 1 בסדר. אה, עד כדי כך שההלכה אומרת שאפשר להטביל, שרוצים להטביל משהו, אם יש משהו ממש קטן ודג ממש גדול, אפשר להטביל בעינו של דג. אפשר זה... אפשר להטביל ב-ב-ב-- כי זה מים. הוא עד כדי כך המציאות שלו בטילה שהוא עצמו נחשב למים מבחינה הלכתית. הוא לא נחשב למשהו נפרד. אז כל עוד מדברים אפילו על הכוחות הכי נמוכים באלוקות, המחשבה, אותיות המחשבה שבוראים נבראים נפרדים. איזה נבראים הם נבר-- הם בוראים? הם בוראים נבראים, נבראים כאלה שכל מציאותם בטילה לאלוקות, כמו הדגים שבטלים לים. אין פה משהו חיצוני, אין פה משהו נפרד למשהו אחר. אבל כשמדברים על מאמר, מאמר זה-זה-זה-זה כל עניינו זה לדבר, אמרנו בהתחלה אל הזולת, למישהו חיצוני. או בנמשל, ב-ב-ב-- כל עניינם של המאמרות זה לברוא נבראים נפרדים שהם לא, שהם לא אלוקות, שמרגישים את עצמם במציאות, מרגישים עצמם ליש. כל עניינו של המאמר זה לפעול בחוץ.

33:28 דובר 4 בגלל זה זה מאמר.

33:29 דובר 1 אז אם הוא נמצא בחוץ, איך אפשר להגיד שהוא בטל? איפה, איפה הוא פועל? הוא פועל שם. הוא פועל... הוא בחוץ. איך אפשר להגיד שהוא, שהוא רק המשכה, שהוא בטל? אז על זה הוא בא להגיד, על זה הוא בא לענות בתחיל-- ב-באותיות-- בשורות הבאות. שבאמת, אבל באמת בחינת אותיות הדיבור של מעלה, למרות שאמרנו שזה רק אותיות, ואיזה אותיות? אותיות של הדיבור, שזה למטה מאותיות המחשבה, היא למעלה מעלה ממדרגת ומהות חכמה ושכל של הנבראים. זה שאמרנו שהמאמרות והאותיות של הדיבור בוראות את הנבראים, הן לא נמצאות שם, הן חיצוניות, הן לא שם. הוא אמר "ויהי" ונהיה. הוא אמר "יהי אור", נהיה אור. המאמר עצמו לא נמצא שם. טוב, לא נמצא שם, הוא נמצא כן, אבל ב-ב-באופן של מקיף. הוא לא, הוא לא מתלבש בתוך הנבראים. הוא לא שם, הוא בחוץ.

34:45 דובר 4 למה זה צריך לעבור את כל הצמצומים מהמאמר עד הנברא? אם זה ככה, מה?

34:51 דובר 1 כי מהאותיות, מהמידות עצמן לא יכול להיות שום דבר. כמו ב-ב-במשל שמהמידות לא יכולות להתגלות בחוץ ואפילו אותיות המחשבה לא מתגלות בחוץ. דווקא רק אותיות הדיבור מתגלות בחוץ.

35:02 דובר 4 אבל כבר הדיבור "יהי אור" הוא התגלות.

35:05 דובר 1 "הדיבור יהי אור" זה התגלות בחוץ. אבל, אבל על זה הוא אומר מה פירוש התגלות בחוץ? הוא עצמו לא שם. הוא עצמו למעלה מעלה, אפילו משכל הנבראים.

35:16 דובר 4 הוא הכוונה האותיות של ה...

35:17 דובר 1 אוקיי.

35:18 דובר 4 אז למה זה צריך לעבור כל כך הרבה צמצומים וחיזוקים עד שיהיה בנבראים?

35:22 דובר 1 כי אם זה למעלה מזה לא יכול להיות נבראים בכלל.

35:26 דובר 4 האור מקיף צריך לרדת כדי שהוא יוכל לברוא את הנבראים.

35:30 דובר 1 אני, אני הוספתי את האור מקיף. זה, זה לא קורא לזה מקיף. כן קוראים לזה מתלבש למעשה. לא יודע, אבל ה... זה מה שהוא, זה, זה מה שהוא מסביר פה. שלמרות מצד אחד אותיות הדיבור הוא הדבר היחיד שפועל בחוץ, מצד שני האופן שבו הוא פועל בחוץ זה לא שהוא עצמו נמצא בחוץ. א-אין לי יותר מילים להסביר זאת, זה מה שכתוב. אבל באמת בחינת אותיות הדיבור של מעלה היא למעלה מעלה ממדרגת ומהות חכמה ושכל הנבראים, שהרי במאמר ואותיות "נעשה אדם בצלמנו" וגו', נברא האדם בעל חכמה ושכל. זאת אומרת אם המאמר בורא את החכמה והשכל אז הוא עצמו למעלה מעלה אפילו מהחכמה והשכל שהיא ראשית הנבראים. אה, ויותר מזה הוא אפילו בהבל העליון לבד. זאת אומרת, כדכתיב, "ויפח באפיו נשמת חיים" אז בדיבור יש את הדיבור ויש את האותיות ויש את הבל הפה. לא מדברים על הבל הלב, הבל הפה. כן, כשה-כשאדם מדבר אז יוצא אוויר. כן? אז ההבל שיוצא מהפה הוא במדרגה הרבה למטה מהאותיות עצמן. לאותיות יש להן איזושהי משמעות. ההבל הוא הבל הוא כלום. אומר שמה שהנש-- מה שה-הנשמה ראשית הנבראים, ה-האדם בחיר הנבראים, מה הוא נברא? בהבל של הפה. אז אפילו ההבל שהוא למטה מהדיבור הוא למעלה מראשית כל הנבראים. אם כן, הדיבור והבל העליון הוא מקור החכמה והשכל של נשמת אדם הראשון. שנשמת אדם הראשון כוללת את כל נשמות הצדיקים ונשמות הצדיקים גדולים ממלאכי השרת ואפילו-- והמאמר והבל העליון הוא למעלה מהכל. היינו לפי שאותיות דיבורו יתברך הן בחינת המשכות כוחות וחיות מידותיו יתברך המיוחדות במהותו ועצמותו בתכלית הייחוד שהוא למעלה מעלה לאין קץ ממדרגת חכמה של הנבראים. אז אם כך, על

37:55 דובר 1 מה הגענו למסקנה? שלא נקראו בשם אותיות לגבי הנבראים, אלא רק לגבי מידותיו יתברך בכבודן ובעצמן. למה קוראים לזה אותיות? אות-- אותיות הרי זה דבר שהוא, אה, דומם לגב-- ב-במשל אצלנו אז יש את הרגש, יש השכל, יש האדם עצמו. אחר כך מחשבה, זה כבר יורד למטה יותר. בדיבור יש תוכן, אבל באותיות, שאדם מנענע את השפתיים ואת הלשון עם האותיות, זה דבר גשמי לגמרי. אז נכון שבתוך הדבר הגשמי הזה מלובש באמת השכל, אבל האותיות עצמן הן גשמיות, הן אין ואפס. אין בהן שום תוכן מצד עצמן. כן? אז לגבי, אה, למה קוראים להם אותיות, להמשכת, אה, הכוחות האלוקיים? כי לגבי המידות זה אותיות, לא לגבי הנבראים. לגבי הנבראים הם למעלה מעלה מהכל, ומהותם היא המשכת אלוקות, המשכת המידות עצמן. המידות עצמן הן המשכת-- רק ההאצלה וההמשכה של אלוקות, והאותיות נמשכו ונהפכו מהמידות. אז כמו שהמידו-- כמו שהמידות הן לא נפרד, הן רק אור מהמאור, אז גם האותיות הן רק אור מהמאור. איי, למה אני קורא להם אותיות? לגבי המידות הן אותיות, לא לגבי הנבראים. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

39:39 דובר 5 אמן.

39:39 דובר 1 כדי להבין את סוף הפרק. סוף הפרק זה נראה משהו שקוראים אותו ככה תלוש לגמרי מכל הפרק. הוא מתחיל לדבר פה על כל מיני, על האותיות ופה ושם. אז צריך להקדים, אה, להצביע על איזושהי שאלה שבמבט ראשון נראית משהו מאוד מפתיע. תדפדפו רגע לדף הראשון, ממש בהתחלה, שורה שנייה. שורה ראשונה אפילו. מה כתוב פה? שעשרה מאמרות נקראו-- גם כן נקראו בשם מאמרות לגבי הנבראים. נכון?

40:15 דובר 5 כן.

40:16 דובר 1 מה כתוב פה בשורה האחרונה שקראנו עכשיו ש-

40:18 דובר 5 האותיות נקראות גם נבראות.

40:21 דובר 1 בדיוק הפוך. מה קורה פה? ברורה השאלה?

40:33 דובר 5 זה המאמרות וזה האותיות.

40:35 דובר 1 נכון, אבל אמרנו הרי כל הפרק, הסברנו שהאותיות זה רק הצירופים של המאמרות. אז למה למאמרות אנחנו אומרים שהם נקראים מאמרות לגבי הנבראים? לגבי האלוקות הם לא נקראים, אה, הם רק המשכה והאצלה, הם לא נקראים מאמרות. על האותיות אנחנו אומרים שהן נקראות אותיות לגבי ה... הפוך. אז מזה יוצא שאם האותיות הן בסך הכל, אה, דומם לגבי המידות, והן אלה שפועלות ומתלבשות, אז אותיות זה דבר שהוא דומם. אז עוד פעם, עוד חזרנו, הדרא קושיא לדוכתא. אז אם זה רק דומם ורק, אז אז אז זה נפרד, אז זה מציאות. אז אז איך אתה אומר שזה המשכת אלוקות? בסדר? כן? מובנת השאלה. בסופו של דבר האותיות הן יורדות ומתלבשות בתוך הנבראים. אם אחרת הן דבר-- הן נמצאות בחוץ, נמצאות בתוך. אז הן כן בחוץ. אז איך אתה אומר שזה רק המשכת אלוקות? אז על זה הוא בא לענות בשורות האחרונות. הוא אומר ככה. והנה. נכון. אה, ״והנה הן אותן האותיות כ"ב מיני המשכות חיות וכוחות שונים זה מזה שבהם נבראו כל העולמות עליונים ותחתונים וכל הבריות שבתוכם, שכך עלה ברצונו ובחכמתו לברוא העולם בכ"ב מיני המשכות שלו דווקא, לא פחות ולא יותר. והן הן כ"ב אותיות הקבועות בפה ובלשון, כדתנן בספר יצירה״. זה מאוד מעניין. אה, איפה נמצאות האותיות? ראיתם פעם מישהו מדבר ב-- לא יודע, בבטן, בגב? האותיות קבועות בפה ובלשון. הוא מביא על זה הוכחה, שכן כך שנינו בספר יצירה. כבר אברהם אבינו אמר את זה. אלא איפה הן קבועות? מה, מה אתה צריך להביא לי הוכחה שהאותיות קבועות בפה ולשון? למה צריך להביא לזה הוכחה שהאותיות קבועות בפה ובלשון? אז באמת ההוכחה פה היא

43:19 דובר 1 לא שהאותיות קבועות בפה ובלשון, על זה לא צריך הוכחה. ההוכחה היא שהאותיות הן רק קבועות בפה ובלשון. הן לא, הן לא-- זה לא המקום שלהן. הקדוש ברוך הוא קבע אותן שם. זה לא הן. האותיות עצמן זה עצם האלוקות והמשכות האלוקות. זה אלוקות ממש. הקדוש ברוך הוא קבע אותן בפה ובלשון, קבע אותן למטה. זה מוסבר, אה, באריכות גדולה העניין הזה באגרת הקודש. בעזרת השם פעם נגיע לשם. אגרת הקודש ט"ו, אם אני לא טועה.

44:01 דובר 5 או י"ז.

44:02 דובר 1 מממ?

44:02 דובר 5 י"ז.

44:04 דובר 1 או ה' או ט"ו. לא זוכר. נדמה לי ט"ו.

44:06 דובר 5 בסוף אנשים יכולים

44:07 דובר 1 אה, הוא מסביר שם כך. הוא אומר שהאותיות שקבועות בפה ובלשון הן מקדמות השכל. זאת אומרת ש... במחשבה שלנו, מה נראה לנו? איך אני מדבר? אני חושב מה אני רוצה להגיד ואז אני מדבר, נכון?

44:45 דובר 5 ודאי.

44:46 דובר 1 אה? אז זה, אז זה מחשבה שבאה מהרגש, אבל זה עדיין בא מתוך מחשבה. ומי לימד אותי לדבר? מי לימד אותי שבשביל להגיד את ההברה ד' אז צריך לעשות עם הלשון ככה וככה?

45:05 דובר 5 באוטומט.

45:07 דובר 1 זה בא באוטומט, נכון?

45:09 דובר 5 כן.

45:10 דובר 1 כשאנחנו מלמדים את הילדים שלנו לדבר, אף אחד לא מלמד אותו איך להזיז את הלשון. הוא, זה, הוא יודע לבד. כן, ברגע שהוא מנסה לדבר הלשון שלו זזה כך. נכון, לא מלמדים אותו. למה לא צריך ללמד אותו? כי זה רק הכלים של הדיבור. חמש מוצאות הפה זה רק מקום שבו האותיות מתגלות. שם הקדוש ברוך הוא קבע אותן. זה לא המקום שלהן. האותיות במקומן, הן מקדמות השכל. לכן זו גם הסיבה שהאדם נקרא מין המדבר. למה שאר בעלי החיים יכולים רק להוציא כל מיני קולות ולצפצף, גם אלו שיש להם כל מיני איברי דיבור דומים לאדם, לדבר הם לא יכולים. למה הוא לא יכול לדבר? יש לו איברי קופסה, איברי דיבור ממש כמו של האדם. עוד בעלי חיים כאלה. למה הוא לא יכול לדבר? יש לו לשון, יש לו חיך, יש לו מיתרי הקול, יש לו שפתיים ויש לו שיניים. יש לו הכל. למה הוא לא יכול לדבר? יש כאלה שיש להם גם כלי שכל גם כן. כי אין לו אותיות בנפש. רק לאדם הנפש שלו בנויה מאותיות. זה לא נמצא אצל אף אחד אחר. זה כמו ההבדל בין... נו, אפשר להגיד ככה ש-כשאדם רוצה לדבר הוא לא מתאמץ. הוא יודע מה הוא רוצה להגיד וזה, זה מתדבר לו. הוא לא צריך להתאמץ. כש-אדם מנגן הוא צריך לכוון מה שהוא מנגן. אין לבד, אין מעצמו. גם אצל אחד כזה שהוא כבר מאוד מיומן ומאומן ו-הוא צריך לחשוב על כל תנועה. כל תנועה באה במחשבה. זה לא ממילא. אין ממילא. אצל כל בעלי החיים, גם אלו שיש להם את כלי הדיבור, איך, איך הם מוציאים קול? מוציאים איזשהו אוויר מהריאות וזה

47:14 דובר 1 נתקל שמה בכלי הדיבור שיש, ויוצא מה שיוצא. אין, הן לא יכולות לכוון את זה. אין להם שם מה שיכוון. אצל האדם זה בדיוק הפוך עובד. הנפש רוצה להגיד עכשיו את האות א', והאות א' הזאת יורדת ומגיעה לתוך הפה והיא מזיזה את... זה לא שהאדם רוצה להגיד א' ולכן הוא מזיז את... הוא לא מתכנן איך להזיז את הלשון ואת השיניים ואת השפתיים. הפוך. הנפש רוצה להגיד א', אז השפתיים זזות. זה הולך בדיוק הפוך. מאיפה כן באות האותיות? האותיות באות, באמת מקור האותיות, מסביר שם הרח"ו, שזה בא מקדמות השכל.

48:05 דובר 5 לכן זה נקרא גם השכל, רגשים ואותיות.

48:08 דובר 1 כן, ויותר מזה, ולכן גם כל גילוי של הנפש, היות והאותיות הן מהות של עצם הנפש של האדם, אז כל גילוי של נפש בא על ידי אותיות. גם גילוי של התענוג, גילוי של הרצון, גילוי של השכל, של החכמה, של הבינה, של כל כוחות הנפש מתגלים רק על ידי אותיות. למה? כי האותיות זה דבר הכי נעלה בנפש, עצם הנפש ממש. לכן גם ספר יצירה מסביר: אם זה דבר כל כך נעלה, אז למה איתם הקדוש ברוך הוא ברא את העולם? הקדוש ברוך הוא קבע אותם בפה ובלשון. אז זה שהאותיות, איתם הקדוש ברוך הוא בורא את העולם, והן נראות דומם לגבי המידות האלוקיות. בסדר, זה כמו באדם. כן, זה נראה דומם, אבל מהותם הוא עצם האלוקות ממש. אז אל תתפעל מזה שבמאמרות יש מאמרות ואותיות. זה רק המשכת אלוקות. זה לא משהו נפרד ולא משהו אחר. זה רק המשכה שירדה וירדה וירדה. ואדרבה, דווקא איפה שירדה הכי למטה, לבחינה של האותיות, מה זה האותיות האלה? מה מתגלה? שמתגלה שם עצם האלוקות. לא משהו אחר. זה לא ריבוי, ועל זה הוא מוסיף עוד יותר מזה: "ותמונתן בכתב היא מורה על ציור ההמשכה כמו שיתבאר לקמן." כשכותבים את האות י', אז למה יש לה צורה כזו, קטנה, של נקודה? כי זה מראה על בחינת החכמה של נקודה. ולמה הו' יש לה כזו צורה? כי היא מראה על העניין של המשכה מלמעלה למטה. זאת אומרת שהאותיות נשארות במהותן האלוקית, לא רק כשהן קבועות בפה, אלא אפילו כשהן יורדות לעשייה בפועל. גם כשכותבים אותן על דף נייר או חורטים אותן באבן, עדיין נמצאת בהן המהות האלוקית.

50:24 דובר 5 לכן יש בעיה, אה, יש בעיה להיכנס עם כתב דפוס לשירותים. זה הבעיה. זה מה ש...

50:35 דובר 1 כן. תכף, עוד כמה שורות, שתי שורות. שגם אותיות הדיבור והמחשבה שבנפש האדם הן המשכות מהשכל והמידות שבנפש, מהותן ועצמותן, כמו שנתבאר במקום אחר, ועל דרך זה זה גם באלוקות. אז מה היה לנו כאן בפרק הזה? עד היום חשבנו שרק המידות מאוחדות עם אלוקות, אבל המאמרות זה כבר בחוץ. נראה, זה כן? לא. גם המאמרות הם רק המשכה והאצלה של חיות אלוקות, והם לא מהוות ריבוי באלוקות. מה עוד חסר לנו? בסופו של דבר גם האותיות האלה, שהן יורדות לחיות את הנבראים בפועל, אז פה הן כבר ממש מלובשות בתוך הנבראים. מה תגיד עכשיו? זה של פרק כ"ד.

51:25 דובר 5 נסיים.

51:26 דובר 1 עשינו את החלק הזה.

51:27 דובר 5 כן.

51:31 דובר 1 אה מה, מה שאלו פה לפני כמה דקות?

51:33 דובר 5 על ה... דפוס לשירותים.

51:36 דובר 1 אה כן. אה זה דבר...