שער היחוד והאמונה פרק ז' (חלק 1)

00:02 דובר 1 ערב טוב, אנחנו מחזיקים ב-

00:05 דובר 2 שיעור על מה לדעת לאה, אם םבת פתיה ומה זה בת קול. אתם יכולים לשבת.

00:15 דובר 1 אנחנו מחזיקים בשער היחוד והאמונה פרק ז'. אה, אולי בתור הקדמה, גם להכניס לתלמידים כל מיני כאלה שלא היו. לא כולם היו בשיעורים הקודמים, אז צריך תמיד לעשות איזשהו עיכוב קל. אה, פרק ז' בשער היחוד והאמונה נחשב משום מה אחד הפרקים הקשים ביותר בחסידות, העמוקים ביותר, הבלתי מובנים ביותר, המוסברים ביותר, הארוכים ביותר. משהו כזה.

00:54 דובר 2 זה הפרק שלנו.

00:55 דובר 1 כן.

00:56 דובר 2 כן.

00:56 דובר 1 כשמדברים על פרק ז' תמיד ככה לוקחים, אוי, פרק ז', כאילו עושים צעד אחורה. זה נשמע משהו כזה. אחדות השם, יחודא עילאה. יש מושגים כאלה שקשה להבין אותם. האמת היא שאני לא יודע למה. הפרק הזה הוא לא יותר קשה מאף פרק אחר בתניא. הוא ארוך, זה נכון. אנחנו נחלק אותו לשני שיעורים פשוט בגלל שהוא ארוך. אדמו"ר הזקן בעצמו חילק אותו לשניים. יש כמה פרקים, גם כמה מגילות קודש. אדמו"ר הזקן בעצמו חילק אותם לפרק או שניים או שלושה אפילו. פרק ז', יש פה שני עניינים כלליים שביחד הם מהווים חטיבה אחת, פרק אחד. אנחנו נלמד היום את החלק הראשון.

01:39 דובר 2 כן.

01:46 דובר 1 אה, כדי לעשות את הפרק פשוט ומובן, פשוט צריך להבין מה הנקודה שאדמו"ר הזקן רוצה לחתור אליה בפרק הזה. ב-- חיפשתי קודם את הרמב"ם, לא מצאנו. ברמב"ם, בתחילת הרמב"ם, ההתחלה, התחלה, התחלה. איך שהרמב"ם מתחיל מניין המצוות. ככה מתחיל שם הספר, ה-- המשנה תורה. אז הרמב"ם מתחיל את מניין המצוות. הוא מונה. כבר דיברנו על זה פעם שהרמב"ם היה מאלו שמנו את המצוות. קיבלנו, קיבלנו איש מפי איש מפי משה רבנו שיש שש מאות ושלוש עשרה מצוות. כשמסתכלים בתורה יש הרבה יותר משש מאות ושלוש עשרה. יש אלפים רבים של מצוות. אז ה-

02:40 דובר 2 להביא? יש פה.

02:41 דובר 1 לא, לא, לא צריך. אז בתקופת הראשונים היו כמה מהראשונים, הרמב"ם, הסמ"ג, היו עוד שעסקו בלמיין את המצוות. מה מתוך הוראות התורה נחשב למצוות ומה לא נחשב למצוות. אז רוב המצוות, רובן ככולן, אז יש הסכמה בין כל מוני המצוות. יש כמה בודדות שיש ביניהם מחלוקת אם זה נקרא מצווה או זה לא נקרא מצווה. שתי המצוות האלה זה רק מצווה אחת. המצווה הזאת זה בכלל שלוש מצוות וזה כן נחשב. אז יש כמה מקומות שיש מחלוקות. רוב, רוב המצוות הן מוחלטות. אחד הדברים שמוחלטים על כל מוני המצוות, ובזה פותח הרמב"ם את ספרו, ששתי מצוות עשה הראשונות הן מצווה לידע את השם ומצווה לייחדו. שתי מצוות: מצווה אחת לדעת את השם ומצווה אחת לייחד את השם. מה ההבדל? עד כאן.

03:47 דובר 2 לדעת שהוא קיים, שהוא המלך, שהוא ברא את העולם. והמצווה השנייה לא-- להאמין שהוא היחיד שברא את העולם ושאין נוספים במלאכה, כאילו הם זהים בזה.

03:56 דובר 1 זה שני החלקים של המצווה הראשונה. לדעת את השם זה לדעת את מציאות השם. עד כמה שאפשר לדעת, עד כמה שאפשר להאמין שהשם הוא אחד ולא שניים, שהוא אחד פשוט, אחד פשוט. זאת אומרת יש אחד שיש אחריו שני, שלישי, רביעי, אחד שהוא ראשון. לא, הוא לא אחד ראשון, הוא אחד ואין שני. הוא גם לא אחד המורכב. יש-- הגוף שלי הוא גם גוף אחד, אבל יש-- הוא מורכב מהרבה איברים. לא, אז השם הוא לא אחד המנוי והוא לא אחד המורכב, הוא אחד הפשוט, ושאין עוד אלוקה מבלעדיו ושהוא ברא את העולם לבדו וכן הלאה. כל מה שקשור למצוות אחדות השם, שהשם הוא אחד. זה מצווה אחת. מצווה שנייה זה לייחד אותו. כשאנחנו אומרים לייחד, אנחנו שומעים בדקדוק, ב-ב-בכללי הדקדוק, כשאנחנו עושים איזושהי פעולה. להאמין שהוא אחד, הוא אחד ואני צריך לדעת את זה ולהאמין בזה. לייחד אותו זאת אומרת שבלי הפעולה שלי לייחד אותו אז הוא לא יחיד. אני עושה פה איזושהי פעולה ליח-- לעשות אותו יחיד. מבינים את ההבדל? כן? קודם כול ב-ב-בפשט, בדקדוק. כן? יש מצווה אחת לדעת, להאמין שהוא כבר אחד. מצווה שנייה לעשות אותו אחד. מה פירוש לעשות אותו אחד? מה זה המצווה הזאת? איך אני יכול לייחד את...? הוא, הוא צריך אותי בשביל להיות אחד? מה פירוש לייחד את השם? האמת היא שכל אחד מאיתנו שמתפלל אז אומר כל בוקר לפחות פעם אחת ביום, אצל הספרדים עוד הרבה יותר, אה, "לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה". נכון אומרים את זה בתחילת התפילה? אז מה אנחנו אומרים? שאנחנו עכשיו הולכים להתפלל לשם, בשביל לייחד את הקדוש ברוך הוא. כל יהודי אומר את זה שזה

05:59 דובר 1 מה שהוא עושה בתפילה. הוא הולך עכשיו לייחד את הקדוש ברוך הוא, הוא כ-- הוא הולך לקיים עכשיו את מצוות יחוד השם. מה, השם צריך אותי שאני אתפלל בשביל שהוא יהיה יחיד? מה, מה המשמעות של המצווה הזו? על המצווה, על, על המצווה הזאת, על, על העניין הזה של לייחד את השם אומר הזוהר הקדוש, וזה דיברנו לפני שבעה שיעורים, בתחילת שער היחוד והאמונה, זה הכותרת של שער היחוד והאמונה. אומר הזוהר הקדוש ש"שמע ישראל ברוך--" "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" זה מצוות לייחד את השם יחודא עילאה. ו"ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", הפסוק השני בקריאת שמע, זה המצווה לייחד את השם יחודא תתאה. אומר אדמו"ר הזקן, כדי להבין מה מתכוון הזוהר, מה זה בכלל לייחד את השם ומה הפירוש יש שני אופנים בזה, בוא קודם כול אני אסביר לך מה זה אחדות השם. אחרי שתבין מה זה השם אחד, תבין במה אתה צריך להאמין. או, עכשיו אתה יודע מה זה השם אחד, עכשיו בוא נסביר לך מה זה לייחד אותו. אז בששת הפרקים הראשונים, פרק א' עד ו' שסיימנו ללמוד בשבוע שעבר, אדמו"ר הזקן הסביר מה פירוש השם אחד, מה היה כללות נקודת ההסבר, שהיות והקדוש ברוך הוא בורא את כל הנבראים מאין ליש, עצם המושג של בריאה מאין ליש מחייב שהבריאה תהיה תמידית, שהקדוש ברוך הוא בורא אותם בכל רגע מאין ליש. הוא הסביר והוכיח למה. והיות והקדוש ברוך הוא בורא אותם כל רגע מאין ליש, ממילא מוכרחים לומר שלנבראים אין מציאות מבלעדי השם, אין להם מציאות משלהם. כל המציאות שלהם זה מה שבוראים אותם בכל רגע. אז הם בכלל לא מציאות עצמאית. הם בטלים למקורם.

08:06 דובר 1 ושורשם, אין להם מציאות. ואם אין לנבראים מציאות, אז מה כן יש? השם אחד ושמו אחד, אין עוד מלבדו. זהו. אז פירוש להאמין שהשם הוא אחד, ה-ה-ה-המצווה להאמין באחדות השם זה להאמין שהשם אחד ושמו אחד, שאין עוד מלבדו, כי כל הנבראים בטלים במציאות לגביו. את זה הרבי הסביר באריכות ב-- הרבי הזקן בשישה פרקים, והסביר מה השאלות שעולות על זה ומה התירוצים על השאלות ואיך מבינים את זה ועוד הרבה הרבה פרטים נוספים. אבל זה היה העניין, שהנבראים נמצאים כל הזמן במקורם ושורשם ובטלים במציאות לאלוקות. אחרי שהבנו מה זה אחדות השם, מתחיל הרבי הזקן פה בפרק ז' להסביר את העניין העיקרי שבשבילו היה כל שער היחוד והאמונה. מה זה המצווה לייחד את השם? שפה זה לא רק להאמין במשהו שהוא כבר קיים, אלא משהו שאנחנו צריכים לעשות. אז בואו נראה, בואו נתחיל בפנים. פרק ז': "ובזה יובן". במה? במה שהסברנו בששת הפרקים הראשונים מה פירוש אחדות השם. "בזה יובן מה שכתוב בזוהר הקדוש דפסוק שמע ישראל הוא יחודא עילאה", יחוד עליון, שאני מייחד את הקדוש ברוך הוא באופן עליון יותר, "וברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הוא יחודא תתאה", שאני גם כן מייחד את השם אבל באופן תחתון יותר. מה ההבדל בין שני הפסוקים? מסביר הרבי הזקן כי "ועד" הוא אחד בחילופי אתוון. אתוון בארמית זה או-- אותיות, חילופי אתוון, חילופי אותיות. אז המילה "ועד" והמילה "אחד", אומר הרבי הזקן, זה אותה מילה, רק שהאותיות התחלפו קצת. איך הן התחלפו? אז זה מוסבר במקומות אחרים, לא פה, ש... אחד זה אל"ף ח"ת דל"ת, נכון? ו-ועד זה ו"ו עי"ן דל"ת. אז ה-א' של אחד התחלפה עם ה-ו' של ועד.

10:22 דובר 1 במקום א' יש ו'. מה-מה הקשר בין א' ל-ו'? אז ההסבר הוא ששתיהן אותיות אהו"י, אותיות ש-- אותיות הניקוד. יש אותיות ש-ש-שלפעמים, לפעמים כששמים ו' ב-במילה, לפעמים התפקיד שלה זה להיות חולם או שורוק, זה אות של תנועה. אז יש חמש אותיות שהן אותיות שמהוות תנועות, אותיות אהו"י. גם א' וגם ו' הן אותיות אהו"י, לכן לא' מותר להתחלף עם ו'. יש כלל כזה. זה מופיע כלל בעוד מקומות, לא רק פה. מה קשור איך הח' התחלפה עם הע'? אז אל"ף, עי"ן, ח"ת, רי"ש, לא זוכר עוד. עי"ן, ח"ת. יש כמה אותיות שהן יוצאות מהגרון. האותיות שאותיות-- כל האותיות שיוצאות מהגרון מותר להן להתחלף ביניהן. זה אחד מהסוגים של החילופים. אז הח' של האחד יצאה ונכנס במקומה הע' של ה-ועד. ומה קורה עם הדל"ת? הדל"ת של אחד, בתורה כותבים אותה דל"ת רבתי, דל"ת גדולה, והדל"ת של ועד היא דל"ת קטנה, דל"ת רגילה, דל"ת בינונית. אז ה-

11:40 דובר 5 שזה קורה בחומש, רואים את זה?

11:42 דובר 1 בחומש לא תמיד מדפיסים בכל החומשים, אבל בספר תורה כן. אגב, במאמר מוסגר, לא קשור לתוכן של התניא פה ישירות, הדל"ת הזאת של אחד היא לא סתם דל"ת רבתי, היא לא סתם דל"ת גדולה, כי יש בתורה עשרים ושתיים אותיות גדולות. כותב האריז"ל שהדל"ת של אחד היא צריכה להיות גדולה פי שתיים מכל שאר האותיות הגדולות. אז כל האותיות שבתורה יש אותיות קטנות, יש אותיות בינוניות ויש אותיות גדולות, אבל הדל"ת של אחד היא גדולה פי שתיים מכל שאר האותיות הגדולות. זה מאמר מוסגר. זה נוגע לעניין תפילין. נוגע לעוד כמה וכמה עניינים, אבל לא היום. טוב, סגרנו את הסוגריים. אז על כל פנים, אומר, אומר האריז"ל, זה מובא פה בתניא, שהמשמעות של הפסוק "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" והמשמעות של הפסוק "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" זה אותה משמעות. שניהם פירוש לייחד את השם. אלא מה ההבדל? בפסוק הראשון כתוב אחד בפירוש בגלוי, אז זה נקרא ייחוד עליון. בפסוק השני האחד כתוב בחילופי אותיות, משהו שמה כאילו הייתה ירידה של-- ירידה של האחד לרמה נמוכה יותר, אז זה נקרא ייחוד תחתון. בהמשך נבין בדיוק מה הכוונה עליון ותחתון. כי הנה... כדי להבין מה זה העניין הזה של הייחוד, מתחיל הרבי את ההסבר. סיבת וטעם הצמצום וההסתר הזה שהסתיר והעלים הקדוש ברוך הוא את החיות של העולם כדי שיהא העולם נראה דבר נפרד בפני עצמו. אנחנו למדנו בפרקים הקודמים שה-- כדי שהנבראים יוכלו להרגיש את עצמם, היות והם בטלים במציאות, השם בורא אותם ולכן הם בטלים במציאות, וכל דבר כשהוא נמצא במקורו בשורשו אי אפשר, הוא לא מרגיש את עצמו למציאות. נתנו לזה דוגמאות כמה

14:06 דובר 1 וכמה. לא-- מצד קוצר הזמן לא רוצה לחזור על הדברים. מקווה שזוכרות. אה, אז הנבראים לא היו אמורים להרגיש את עצמם. איך הם בכל זאת מרגישים את עצמם למציאות? אם הם בטלים במציאות והם בכלל לא מציאות, איך הם מרגישים את עצמם? כי יש שם אלוקים שמעלים ומסתיר. היות והשם אלוקים מעלים ומסתיר על האור שבורא אותם, לכן הם מרגישים את עצמם, כי מסתירים לנו, לנבראים, מהכוח האלוקי שפועל אותנו. היות ואנחנו לא מרגישים אותו כי הסתירו לנו אותו, אז לכן אנחנו מרגישים את עצמנו. שואל הרבי הזקן: למה? למה הקדוש ברוך הוא עשה כזה דבר? אם אתה יכול לעשות מציאות של נבראים שהם בטלים למקורם ושורשם, בשביל מה אתה עושה לנו נבראים כאלה שהם לא בטלים? אתה הרי עשית את העולם כי אתה רוצה שתהיה לך דירה בתחתונים. אתה עשית את העולם כי אתה רוצה שהנבראים יתבטלו אליך. אז למה אתה עושה הסתר שהם לא יתבטלו אליך? בשביל מה זה טוב לך? מה, מה הרווחת? אז עונה על זה הרבי הזקן בשורה שבע: הנה הוא ידוע מה הטעם. למה הקדוש ברוך הוא עשה את ההסתר הזה? ידוע לכל כי תכלית בריאת העולם הוא בשביל התגלות מלכותו יתברך. הקדוש ברוך הוא-- האמת שצריך להסביר את זה קצת. אולי, טוב, ניגע בזה במילה אחת. אה, ראינו כבר בשיעורים הקודמים כמה וכמה פעמים כמה, כמה וכמה טעמים וסיבות שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם כי נתאווה להיות לו דירה בתחתונים. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כי טבע הטוב להיטיב. ופה יש לנו כבר עוד טעם אחד. הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כי הוא, הוא רצה בשביל התגלות מלכותו יתברך. אז

15:57 דובר 1 אני יודע שיש בחסי-- בחסידות ובחז-- דברי חז"ל כמה וכמה טעמים למה הקדוש ברוך הוא ברא את העולם. לא ניכנס עכשיו להסבר מה הסיבה לכל טעם. כרגע אנחנו מדברים על הטעם הזה. בהזדמנות, לכשירווח. אז זה הסבר מעניין בפני עצמו מה הסיבה לכל אחד מהטעמים. אבל עוד פעם, מצד קוצר הזמן אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו. אז הקדוש ברוך הוא עשה את ההסתר בשביל מה? יהי רצון. מה הוא רצה? למה הוא ברא את העולם? הוא ברא את העולם כי הוא רצה שתתגלה מלכותו, לכן הוא עשה העלם והסתר. איזה מין הסבר זה? מה ההסבר? אתה רוצה שמלכותך תתגלה? לכן אתה עושה הסתר. אתה לא יכול לגלות את מלכותך בלי לעשות הסתר. ברור השאלה? מובן? מובן? כן או לא?

17:04 דובר 6 ברא את העולם, מזה גילה את המלכות שלו, כשאנחנו לא...

17:08 דובר 1 ויותר מזה אמר הוא-- הרבי אמר. אדמו"ר הזקן אמר. הוא עשה את העולם, את הנבראים, באופן שירגישו את עצמם. איך הוא עשה את זה? על ידי שהוא הסתיר את עצמו. למה הוא עשה את זה? כי הוא רצה לגלות את מלכותו. שואל אדמו"ר הזקן שאלה פשוטה. בשביל לגלות את מלכותך אתה צריך להסתיר את עצמך? תגלה את מלכותך. למה אתה צריך להסתיר את עצמך? כן? אז על זה הוא עונה. אי אפשר. מידת מלכותו של הקדוש ברוך הוא לא יכולה להתגלות אם הקדוש ברוך הוא לא יסתיר את עצמו. למה? אין מלך בלא עם. תגידו לי, מלך יכול למלוך על בעלי חיים?

18:19 דובר 6 לא.

18:19 דובר 1 לא. נכון. למה? כי...

18:22 דובר 6 אין להם כוונה ככה היום.

18:24 דובר 1 כי על מי הוא ימלוך? כן. מלך יכול למלוך על צמחים? לא שייך. מלך יכול למלוך על דומם, על בתים, על ציורים? אני לא יוד-- לא יכול להיות, נכון? אין כזה דבר. כן? מלך יכול למלוך על ילדים שלו? גם לא. על מי מלך כן יכול למלוך? מלך יכול למלוך רק על כאלו שמצד אחד בערכו, גם כן אנשים. מצד שני, הם אנשים כאלה שהם נפרדים ורחוקים ממנו. נכון? זה הגדר של מלך. מה זה מלך? מלך זה אחד כזה שהוא מולך על אנשים. על איזה אנשים? על אנשים-- ככל שהם יותר רחוקים, כך הוא יכול יותר למלוך. הוא היחיד. ככל שהם יותר רבים, כך מלכותו יותר גדולה. כן?

19:17 דובר 6 לכאורה הקדוש ברוך הוא נמצא על הגדר הזה של אנשים, מצד אחד הם בערכו, מצד שני כאילו.

19:26 דובר 1 אז מה פירוש הקדוש ברוך הוא רצה לגלות את מלכותו? מי זה אותם עם? מי זה אותם שהוא יכול למלוך עליהם שהם בערכו? על מה מדובר? הוא רצה לגלות את מלכותו? בשביל זה הוא ברא את העולם? בואו נראה בפנים עכשיו, כשהשאלה מובנת. אז אדמו"ר הזקן מסביר, מפרט יותר. אין מלך בלא עם. פירוש עם, עם זה בא מהמילה עוממות, גחלים עמומות שלא רואים בהם את האש. משהו חלש כזה, רחוק, שהם דברים נפרדים וזרים ורחוקים. מלך יכול למלוך רק על דברים שהם נפרדים וזרים ורחוקים. למה זה שלוש מילים? זה רמז לעולמות בריאה, יצירה ועשייה. עולם הבריאה הוא נפרד מהאלוקות. עולם היצירה הוא לא רק נפרד, הוא גם זר לאלוקות, ועולם העשייה הוא אפילו רחוק מאלוקות. ורק על זה יכול מלך למלוך. כי אילו אפילו היו לו בנים רבים מאוד, לא שייך שם מלוכה עליהם. וכן אפילו על שרים לבדם. להיפך, אם יהיה לו אפילו זה לא הבנים שלו. זה רק שרים שלו, אבל זה שרים גדולים. הוא לא יכול להיות מלך על שרים אם אין עם. רק ברוב עם דווקא הדרת מלך. אז זה עניין מידת המלכותיות. והקדוש ברוך הוא רצה לגלות את מלכותו. מה זה מלך? מלך זה צריך להיות מישהו שהוא נפרד. אם זה מישהו שהוא נפרד, הקדוש ברוך הוא צריך איכשהו להרחיק את עצמו מהנבראים, אחרת זה, אחרת הוא לא מלך. אם הנבראים יהיו בטלים במציאות למקורם ושורשם, אז הם לא נפרדים ולא זרים ולא רחוקים, אז הוא לא יכול להיות-- מלכותו לא יכולה להתגלות. ושם המורה על מידת מלכותו יתברך הוא שם אדנות, משהו חדש. עד עכשיו דיברנו על שם אלוקים. נכון? כל הזמן

21:36 דובר 1 שם הגבורה והצמצום, שם אלוקים. פה נכנס לנו משהו חדש, שם אדנות. אז בקיצור, נקודת העניין, הנקודה שבנקודה, ההבדל ביניהם: שניהם זה בצד הגבורות. התפקיד כביכול של שם אלוקים זה יותר להגביל מבחינה כמותית ומבחינה איכותית. זאת אומרת שיהיה פחות גילוי ושהגילוי תהיה לו צורה מסוימת. למשל, בחוץ יש שמש, נכניס את האור רק דרך חלון. אז האור נכנס, אבל נכנס פחות. כן? רק דרך חלון או נקב. ואחר כך אם נשים עוד איזושהי זכוכית צבעונית, אז האור עדיין יעבור, אבל הוא גם יקבל איזשהו ציור, איזשהו צבע. זה שם אלוקים, הגבלת האור וצמצום שלו באופן של הסתרה, הסתרה של חלק מה-- מיעוט ואיכות. שם אדנ"י, א-ד-נ-י, עושה משהו נוסף. הוא פועל גם הסתרה שלא ירגישו אותו בכלל. זה עניין נוסף. ואיפה נמצא שם אדנות? הוא נמצא בספירת המלכות, כי בלעדיו אין מלכות, רק כשהאלוקות מוסתר. אז השם שמורה על מידת מלכותו יתברך הוא שם אדנות, כי הוא אדון כל הארץ. ונמצא כי מידה זו ושם זה הן המהווין ומקיימין את העולם להיות עולם כמו שהוא עכשיו, יש גמור ודבר נפרד בפני עצמו ואינו בטל במציאות. ממש מאוד מעניין להיכנס לכל הלשונות האלה. זה ככה, בהזדמנות נעשה גם את זה. בעזרת השם נגיע לזה. לא יודע, אי פעם, איפשהו, בהרחבה. אבל על כל פנים בלי שם אדנות אין מציאות נפרדת מאלוקות. כי בהסתלקות מידה זו ושם זה חס ושלום, ברגע שלא יהיה הסתר של האור האלוקי, היה העולם חוזר למקורו בדבר ה' ורוח פיו יתברך. אתן זוכרות שדיברנו שהכוח האלוקי שבורא את העולם נקרא דבר ה'. בעשרה מאמרות נברא העולם. אז הדיבורים שהקדוש ברוך

24:06 דובר 1 הוא מדבר בעשרת המאמרות זה מה? זה הכוח שפועל את-- בורא את הנבראים. ואחר כך יש את שם אלוקים שגם עושה להם ציור וצורה וכמות ומגביל אותם. אז אם שם אדנות, שם שמסתיר בפני הנבראים את מקורם ושורשם, היה מתבטל חס ושלום, אז באותו רגע מה היה פועל פה? רק הכוח המהווה, שם הוי"ה. וממילא מיד יהיו כולם מתבטלים במציאות במקורם ושורשם, והיה חוזר העולם ל... לא, לאין ואפס.

24:44 דובר 7 תאווה?

24:46 דובר 1 לא. להתבטל במקורו ושורשו. מה זה מקורו ושורשו? אז עד עכשיו דיברנו על מקורו ושורשו ולא נתנו לזה שם. מקורו ושורשו. דבר הוויה שמהווה את העולם. והתייחסנו לדבר הוויה, השם, הקדוש ברוך הוא מהווה. אבל לא הדגשנו עד עכשיו שהקדוש ברוך הוא מהווה את העולם לא ישירות. על ידי דיבור. הקדוש ברוך הוא מדבר. הדיבור זה לא הוא. יש את הקדוש ברוך הוא, עצמותו ומהותו, ויש את דבר השם, הדיבור שלו, שזה שם הוויה שמהווה את העולמות. אז אם ככה, יש לנו לא רק שני דברים, יש לנו שלושה דברים. עד עכשיו היה לנו שניים. הכוח הפועל שפועל את מציאות הנבראים, שם הוויה והנבראים. עכשיו פתאום יש לנו שלושה. עצמות ומהות אין סוף ברוך הוא, שם הוויה שפועל את הבריאה ושם אדני שמסתיר ועושה שיהיו נבראים, יש ונפרד בפני עצמו. אז אם יסתלק האור המהווה, ה-האור המסתיר, האור המהווה נשאר. האור המהווה נשאר. יישארו, תישאר מציאות הנבראים. אבל באיזה אופן הם יהיו? באופן שהם בטלים במקורם ושורשם.

26:23 דובר 7 רגע, ושם אלוקים לא קשור?

26:26 דובר 1 מממ?

26:26 דובר 7 הוא קשור.

26:28 דובר 1 אמרנו שהוא קשור מאוד. שם אלוקים אבל קודם דיברנו עליו בכללות. שם אדני זה יותר בפרטות. שם אלוקים יש... כל מה שקשור לצמצום בכללות קוראים לזה אלוקים. בפרטות יותר, מי שעושה את ההסתר זה לא שם אלוקים, זה שם אדני. אלוקים יותר פועל את העניין של מיעוט, מיעוט, הגבלה, איכות, אבל לא הסתר.

26:53 דובר 7 ממ-ממ.

26:53 דובר 1 הסתר זה בא משם אדני. ואם זה לא יהיה מוסתר, אז זה...

27:01 דובר 7 זה כאילו כמו מפעל כזה, שם אלוקים זה החומר גלם. הוא מביא את החומר גלם ושם אדני מביא יותר את הצורה ואת ה...

27:10 דובר 1 שם הוויה זה החומר גלם.

27:11 דובר 7 אה.

27:13 דובר 1 שם אלוקים זה הצייר. הוא עושה את הצורות. הוא עושה שזה יהיה צמח וזה יהיה בעל חיים וזה יהיה אדם.

27:20 דובר 7 אז שם אדני זה השוק?

27:22 דובר 1 שם אדני הוא רק... הוא רק מסתיר. הוא רק מסתיר. מי שעושה את הצורה זה שם אלוקים. שם אדני מסתיר שהצורה לא תראה את מקורה, שלא יורגש בה.

27:33 דובר 7 ואז אני אוכל להתקיים.

27:36 דובר 1 ואז אני מרגיש את עצמי למציאות ויש לי בחירה ואני חי בתוך עולם שהוא יכול... יש אפילו כאלה שאומרים שהקדוש ברוך הוא לא קיים אפילו. לא מרגישים. צריך התבוננות ויגיעה בשביל להרגיש. זה פועל שם אדני. זה מה שהוא אמר.

27:53 דובר 7 יש לך עוד קלף.

27:55 דובר 1 כן, כן, כן, כן. "ובהסתלקות שם זה ח"ו היה העולם חוזר למקורו ושורשו שהוא בחינת אין ואפס ממש, ולא היה שם עולם עליו כלל. והנה". אז עד פה דיברנו, הסברנו את המציאות של דבר השם שעד היום לא דיברנו עליה. שמה זה אותו דבר השם, דבר השם הזה הוא שם אדני שמעלים בפני הנבראים את מקורם. איזה מין עולם יוצא מזה? מהי התוצאה? הנה, כאילו הקדוש ברוך הוא רצה...

28:37 דובר 8 שם אדני?

28:38 דובר 1 כן. הרי הקדוש ברוך הוא רצה, אמרנו בהתחלת הפרק שהוא רצה תכלית בריאת עולם כדי שתתגלה מלכותו בעולם. כן? מה זה אותו עולם שבו מתגלה המלכות? אז הוא מסביר. הנה. גדר ובחינת שם עולם נופל על בחינת מקום ובחינת זמן דווקא. מקום כזה שאין בו מקום ואין בו זמן זה לא עולם. בחינת מקום הוא מזרח ומערב, צפון, דרום, מעלה ומטה. כן. גדר של עולם הוא מקום. גדר של מקום הוא שכל דבר, למשל הכוס הזו תופסת את המקום שלה, אז אי אפשר לשים באותו מקום כוס אחרת. המקום הזה כבר תפוס. גמרנו. כן? אי אפשר שם, כן? או המקום שלה פה, אז היא לא יכולה להיות גם פה וגם שם. אה, זהו. גדרו של העולם זה מקום. כן, אדם שעומד בצד שמאל של העץ, הוא לא יכול לעמוד בצד ימין של העץ. הוא עכשיו עומד... זה, זה המקום שלו. כן. עכשיו מקום זה לא רק בגשמיות, זה גם ברוחניות. למשל ימין זה חסד ושמאל זה גבורה. אז לא יכול להיות גם חסד וגם גבורה ביחד. או שזה חסד. כן?

30:00 דובר 8 אבל יש חסד בגבורה. דיברנו על זה.

30:03 דובר 1 חיכיתי לשאלה הזאת. בשביל זה הבאתי את הדוגמה הזאתי. שאלה, אבל יש דבר כזה חסד שבגבורה וגבורה שבחסד. מה, מה זאת אומרת? לא. כשאומרים שיש חסד שבגבורה, אז הכוונה היא שהאור של הגבורה מאיר בכלי של החסד. אבל אור זה אור. זה לא כלי, זה לא מקום. במקום, בכלי לא יכול להיות עוד שני דברים. אני אתן דוגמה. כשאדם... אתם יודעים מה ההבדל בין, אה, סטירה, לטיפה ולטמה?

30:37 דובר 8 מה זה לטמה?

30:39 דובר 9 מה זה לטמה?

30:39 דובר 1 אה?

30:42 דובר 9 מה זה לטמה, זה אה...

30:43 דובר 1 לטיפה זה לטיפה. מלטפים. זה חסד. נכון? כן. סטירה זה? סטירה זה גבורה. לטמה זה כשנותנים לך אחת ככה, "איי, איזה חמוד אתה". כן? אז הפעולה היא פעולה של גבורה. אבל מי שמקבל את זה אפילו נהנה. היה לי פה איזה מישהו שפעם סיפר לי, "הייתי אצל הרב, אה, עובדיה יוסף, איזה לטמה הוא נתן לי", סיפר, "זה היה לו כזה חיוך על הפנים. לא אשכח את זה בחיים שלי".

31:16 דובר 8 זה כמו...

31:17 דובר 1 כי זה פעולה של גבורה, אבל האור שבפנים, הכוונה שבפנים היא כוונה של חסד. אז זה יכול להיות אור של חסד בכלי של גבורה. זה יכול להיות, או הפוך. אבל לא יכול להיות סטירה ולטיפה בפעולה אחת. או שזה סטירה או שזה לטיפה. כן? למה? כי זה גדר של עולם. כל דבר תופס מקום. ואותו דבר זה גם בזמן, בחינת זמן, עבר, הווה ועתיד. כל דבר, ברגע שנגמר העבר וישנו הווה, ברגע שנגמר ההווה, זה לא יכול להיות דבר גם בעבר. זה-- יש לו כל-- גדר לכל דבר, מקום שלו. והנה כל בחינות אלו, צפון, דרום, מעלה, מטה, עבר, הווה וכולי, אין להן שייכות במידות הקדושות העליונות. למשל מידת החסד. חסד הוא-- מביא את האדם לאהבה, נכון? כן? אז אדם יכול לאהוב בן אדם אחר, אבל זה לא. זה לא מצטמצם לאהבה. לאהבת אדם. אדם יכול לאהוב גם בעלי חיים, הוא יכול לאהוב גם צמחים ואפילו יכול להימשך לאיזה דבר יפה. הוא מאוד רוצה את הדבר הזה, דומם אפילו. מידת התפארת. יופי. אדם יכול להתפעל מיופי של של בעלי חיים, של צמחים וגם איזה ציור יפה, איזה בית יפה. שש המידות, הרגשות שבאדם, הן לא מוגבלות רק למין המדבר. מידת המלכות שבאדם. למלוך אדם יכול רק על רק על אנשים. נכון שמלכות היא אחת משבע ספירות, משבע המידות, אבל יש הבדל עצום בין כל שאר שש המידות לבין מידת המלכות. מה ההבדל המהותי ביניהן? כל הרגשות של האדם זה רגשות של האדם. זה שלו, זה פנימה. זה אני. מה אני מרגיש? מה אני רוצה, מה אני אוהב? למי אני נמשך? מה טוב לי? מה לא טוב לי? מידת המלכות כל

33:44 דובר 1 עניינה זה לשלוט בהוא, בזולת. המרכז המשותף לכל השש מידות זה אני. מידת המלכות זה הוא. ולכן כל הבחינות האלה של גדר זמן ומקום אינן שייכות כלל במידות הקדושות העליונות, כי אם במידת מלכותו יתברך לבדה שייך לומר שהוא יתברך מלך למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית. וכן לד' צדדים, וכן בבחינת זמן ה' מלך ה' מלך ה' ימלוך וכולי. אבל אי אפשר להגיד שה' חסד, חסיד, יתחסד. לא יודע מה יש לו מידת החסד. אז הוא בורא את הנבראים, את כל הנבראים. ונמצא, היות וכל העניין של זמן, גדר זמן ומקום, הוא שייך רק לבחינת המלכות, נמצא שחיות המקום וכן חיות הזמן והתהוותם מאין ליש וקיומם כל זמן קיומם הוא ממידת מלכותו יתברך ושם אדנות ברוך הוא. לפי שמידת מלכותו יתברך מיוחדת. סליחה. בסדר, עד כאן. אז הבנו מהו ייחודה של מידת המלכות. מצד אחד, כדי שיהיו נבראים שהם מציאות, היא מסתירה בפניהם על האלוקות. מצד שני, מה היא פועלת? מה הפעולה שלה? הפעולה שלה שיהיו נבראים. בלי מידת המלכות אין נבראים. עד פה מובן, נכון? עכשיו הגענו לסוד מה זה ייחודא עילאה. ולפי שמידת מלכותו יתברך מיוחדת במהותו ועצמותו יתברך בתכלית הייחוד, כמו שיתבאר הלאה בהמשך הפרק. מידת המלכות היא לא משהו נפרד. כל המידות שבעולם האצילות, כבר דיברנו עליו פעם. אז כתוב בתחילת הזוהר, בהקדמה לזוהר, שאיהו וגרמוהי חד, איהו וחיוהי חד, שהאלוקות מיוחד ומאוחד בכל המידות, לא נפרדות מהאלוקות, הם אחד איתו. היות ומידת המלכות עצמה היא מאוחדת ומיוחדת באלוקות וכל הנבראים הם בטלים אליה, אז מה יוצא? שבעצם כל הנבראים בטלים לאלוקות. אם מקורם ושורשם, דבר ה', הוא בטל

36:36 דובר 1 ומיוחד לאלוקות, אז ודאי שהם גם כן. בין אם הם מרגישים את זה, בין אם לא מרגישים את זה. אי לכך גם בחינת המקום והזמן בטלים במציאות ממש לגבי מהותו ועצמותו יתברך כביטול אור השמש בשמש. אז גם אחרי שנבראו הנבראים וגם כשהם לא מרגישים את מציאותם, הם עדיין בטלים כביטול אור השמש בשמש. למה? כי מקורם ושורשם בטל. וזהו שילוב שם אדנות בשם הוי"ה. יש סידורים. אתן יודעות מה זה שילוב?

37:15 דובר 10 כש-- זה שכתוב.

37:17 דובר 1 עם האותיות. כן, כן, כן. בדיוק. יש סידורים, אה, לא, ש-- כ-בעצם כל הסידורים חוץ משל חב"ד, שהשם יקו"ק לפעמים כותבים, אה, בגדול י-ה-ו-ה, ובתוך זה כתוב בקטן א-ד-נ-י, או שכותבים י-א, נו, הולך, אה, ה-ד, כן? את האותיות של יקו"ק ואחריהם את האותיות של א-ד-נ-י. זה נקרא שילוב, שמשלבים, מ-משלבים את שם א-ד-נ-י בתוך שם י-ה-ו-ה. וזה שני אופנים. יש אופן אחד שהגדול הראשון זה יקו"ק והשני הקטן זה אדנ"י. ולפעמים כתוב הפוך, שאדנ"י הוא הגדול ובתוכו בקטן ה-יקו"ק. בסדר? זה נקרא שילוב, שמשלבים ש-שם אחד בתוך השם השני. מה אומר הרבי הזקן? שזה שהנבראים גם אחרי שהם נבראו הם בטלים למקורם ושורשם, זה השילוב של שם אדנ"י בשם הוי"ה. שם אדנ"י זה מקור הזמן והמקום. שם הוי"ה זה האור המהווה, האור האלוקי המהווה. אז כששם אדנ"י בטל, נכלל בתוך שם הוי"ה, אז כל הנבראים בטלים במקורם ושורשם. תכף נסביר את זה יותר. בגדול ה-הרעיון מובן? בואו נמשיך עוד שתי שורות ואז ניתן דוגמה ומשל והכל יהיה מובן. עד סוף הדף. זהו שילוב, שילוב שם אדנות בשם הוי"ה, כי שם הוי"ה מורה שהוא למעלה מן הזמן, שהוא... מה זה הוי"ה? היה הווה ויהיה ברגע אחד. אז הוא למעלה מהזמן. אם הוא ברא את הזמן, מה שבורא את הזמן צריך להיות למעלה מהזמן. הוא עשה שיהיה זמן, אז הוא לא זמן. כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פנחס. וכן הוא למעלה מבחינת מקום מאותה סיבה. אם הוא עשה את המקום אז זאת אומרת שהוא לא שייך למקום. הוא למעלה ממקום כי הוא מהווה תמיד את כל בחינת המקום כולו, מלמעלה עד ולמטה עד מלמעלה עד למטה ולד' צדדים, ד' צדדים. בואו ננסה

39:51 דובר 1 לחשוב לרגע איך יכול להיות מציאות, איזה מציאות אנחנו מכירים או יודעים עליה על כל פנים של שילוב שם אדנ"י בשם הוי"ה באופן מעשי אצלנו. שיש נברא קיים ולמרות שהוא נברא, למרות שהוא קיים, רואים אותו בעיניים, בכל זאת רואים פה אלוקות. הוא בטל לחלוטין לאלוקות. איפה רואים כזה דבר? איפה ראו כזה דבר?

40:29 דובר 10 הרבי.

40:32 דובר 1 זו דוגמה מצוינת ונביא אותה בסוף.

40:37 דובר 10 יש עוד מקום?

40:38 דובר 1 כן.

40:40 דובר 10 בית המקדש.

40:41 דובר 1 חז"ל אמרו במשנה שמקומו של ארון אינו מן המידה. אה? מישהי אמרה.

40:49 דובר 10 אמרתי בית המקדש.

40:50 דובר 1 בית המקדש, כן.

40:52 דובר 10 לא

41:01 דובר 1 כולן יודעות מה זה, נכון? מקומו של ארון. טוב. אורך הארון כתוב בתורה בפרשת תרומה היה אמתיים וחצי אורכו, אז הוא היה אורך של כמה? שתיים וחצי אמות. הוא היה מונח על הרוחב של בית, של המשכן, של בית המקדש. זה לא כל כך משנה כי זה היה אותו גודל, שהגודל שם היה עשרים אמה על עשרים אמה. אז עשו פעם ניסוי או שלא עשו ניסוי, לא יודע איך בדקו את זה, אבל לקחו מטר ובדקו. מצד אחד של הארון עד לקיר היה עשר אמות. מצד שני של הארון עד לקיר היה גם עשר אמות, ומדדו את הארון באמצע, הוא נשאר שתיים וחצי, ולקחו מטר מצד לצד. זה נשאר עשרים. כאילו לקחו ארבעה מטרים. כן, מטר אחד מדד את הרוחב של הארון, אחד מדד מהארון עד הקיר פה, אחד מהארון עד הקיר פה, ואחד את כל האורך ביחד. רואים, האורך הכללי הוא עשרים. מפה עד פה עשר. מפה עד פה גם עשר. באמצע שתיים וחצי. איפה הלכו שתיים וחצי אמות? ככה זה עבד. רואים בעיניים דבר גשמי שאפשר למדוד אותו בסנטימטר, ו-ו-ו-והוא לא נמצא. יש מקום או אין מקום? מקומו של ארון אינו מן המידה. זה שילוב שם אדני בשם הוי"ה.

42:37 דובר 10 שנייה, הוא היה גדול יותר מהמקום שלו או קטן יותר מהמקום שלו?

42:42 דובר 1 הוא לא תפס מקום. הוא היה שם. מדדו אותו בסנטימטר והוא לא היה שם באותו זמן. זה לא משהו שאפשר להבין בשכל. למה? כי זה על־שכלי. שם התגלה שם הוי"ה שמעל הזמן והמקום. אבל שם הוי"ה שמעל הזמן והמקום התגלה בתוך הזמן והמקום. והמילים שאמרתי עכשיו לא מדויקות, כי זה לא ששם הוי"ה התגלה בתוך הזמן והמקום, אלא בדיוק הפוך. המקום התעלה לדרגה של למעלה ממקום. שם אדני התעלה ונכלל במקורו שבשם הוי"ה. עכשיו מובן יותר? זה נקרא יחודא עילאה. יחודא עילאה פירוש יש עולם. לא מדברים על אחדות השם שאין עוד מלבדו ו... וזהו. אתה הוא עד שלא נברא העולם. אתה לא מדברים על... מדברים שיש עולם, יש שם אדני והוא ברא מציאות. הוא עשה, היה שם אלוקים והוא עשה נבראים והיה העלם והסתר ויש להם גדר של זמן ויש להם גדר של מקום ואפשר למדוד אותם בסנטימטר והם לא נמצאים. זה נקרא יחודא עילאה. שהגדר הגשמי של העולם מתבטל בעודו גדר גשמי. למה אמרתי קודם שהרבי זה דוגמה טובה? לעניין הזה. יש הרבה סיפורים שהרבי בשעה שהוא בדבקות אתה רואה בן אדם, הוא חי, הוא נושם, הלב עובד, הריאות, הוא לא איתנו. יש המון סיפורים כאלה, בטח כולן מכירות, נכון? זה נקרא יחודא עילאה. הוא נמצא בעולם הגשמי ו-ו-ו-והוא מאוחד עם אלוקות. הוא בטל במציאות לאלוקות. הוא לא, הוא לא, הוא נמצא פה, הוא לא פה, הוא כן פה, הוא לא פה.

45:05 דובר 11 או ההפך.

45:07 דובר 1 זה נקרא שילוב שם אדני בשם הוי"ה, זה נקרא יחודא עילאה. בואו נרד עוד דרגה אחת.

45:13 דובר 11 זה ההפך אצל הרבי, שכאילו מצד אחד היה איזה סיפור שקרה לי, אני חושבת שזה כאילו הרבי אמר מאמר אבל ב...

45:23 דובר 12 כן, בבכייה.

45:23 דובר 11 בבכייה. זה נראה שאת...

45:25 דובר 12 הלב שלו, שומעת את הפעימות של הלב, זה לא נראה שהוא...

45:29 דובר 11 כן.

45:31 דובר 1 גם את הסיפור הזה צריך להבין. עדיין היה בגוף גשמי.

45:41 דובר 11 כן.

45:41 דובר 1 תגיד, איך הוא חי בלי גוף גשמי? הוא היה עוד יותר בלי לב שעובד, זה עוד יותר, לא יודע. על כל פנים העניין ברור. עכשיו בואו נרד עוד. בואו נשי-- נוריד את הדברים אלינו. המצווה היא מצווה, זו המצווה השנייה במניין המצוות, זה האל"ף־בי"ת. מזה מתחילים. יחודא עילאה, הקדוש ברוך הוא לא מצפה שהוא יישאר בבית המקדש, והקדוש ברוך הוא גם לא מצפה שזה יישאר אצל הרבי. הרבי רוצה שזה יצלי-- הקדוש ברוך הוא רוצה שזה יצלי-- זו מצווה של כל אחד ואחד מאיתנו. איפה אצלנו יש יחודא עילאה?

46:20 דובר 11 תפילה.

46:21 דובר 1 יפה. בינגו! תפילה. בזמן התפילה יהודי בטל לאלוקות. זה לא דב-- זה לא, לא מדרגת עכשיו בית המקדש, קודש הקודשים, זה גם לא הדבקות של הרבי. אבל עכשיו הוא עם הקדוש ברוך הוא. עכשיו הוא לא מתעסק עם העולם, עכשיו הוא לא חושב על העולם. עכשיו הוא חושב על הקדוש ברוך הוא. הוא מתייחד עם הקדוש ברוך הוא. הוא עומד בלי לזוז עד כמה ששייך בגדר של בני תמותה רגילים. זמן התפילה זה יחודא עילאה. בסדר? נו, אז מה זה יחודא תתאה? בואו נדפדף לדף הבא. והנה אף על פי שהוא יתברך למעלה מהמקום והזמן, אף על פי כן הוא נמצא גם למטה במקום וזמן. דהיינו שמתייחד במידת מלכותו. אז זה בדיוק הפוך. יחודא עילאה זה שהנברא מבטל את מציאותו, עולה ומשתלב בשם הוי"ה, נכלל במקורו ושורשו. יחודא תתאה זה בדיוק הפוך. ששם הוי"ה יורד למטה ומאיר בתוך שם אדני. מי פה העיקר? מי פה הגדול? מי קובע את מי רואים? רואים שם אדני. מה מאיר בתוכו? מאיר בתוכו שם הוי"ה. בואו נוריד את זה קצת יותר לתוך הבנה פשוטה. הוא יורד למטה להתייחד במידת מלכותו שממנה נמשך ונתהווה המקום והזמן, וזהו יחודא תתאה, שילוב הוי"ה באדנות ברוך הוא. היינו שמהותו ועצמותו יתברך הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא מלא את כל הארץ ממש. מה פירוש את הארץ ממש? כמו שהיא ארץ. יש זמן ויש מקום והם לא בטלים מהמידה. רואים את הזמן ורואים את המקום ואף על פי כן הוא מלא את כל הארץ. כי בשמים ממעל ובארץ ולד' סטרין, לארבעת צדדים, הכל מלא מאור אין סוף ברוך הוא בשווה ממש. כי כך הוא בארץ מתחת כמו בשמים ממעל

49:08 דובר 1 ממש. כי הכל הוא בחינת מקום הבטל במציאות באור אין סוף ברוך הוא המתלבש בו. איך הוא מתלבש בו? לא באופן גלוי שאז הכל היה מתבטל, אלא האור אין סוף מתלבש בתוך כל הנבראים מטה מטה על ידי מידת מלכותו המ-- אה, המיוחדת בו יתברך. ורק אז, אם הוא נמצא למטה מטה, אור אין סוף עצמו הוא בעצמו נמצא פה. אז איך, איך, איך שהנבראים לא מתבטלים? מידת מלכותו היא מידת הצמצום וההסתר להסתיר אור אין סוף ברוך הוא שלא יתבטלו הזמן והמקום ממציאותם לגמרי ולא יהיה שום בחינת זמן ומקום במציאות אפילו לתחתונים. אז טוב, את המילים הגבוהות אני חושב שהבנו. עכשיו מה זה אומר אצלנו? איפה אנחנו מייחדים יחודא תתאה? אז זמן התפילה אמרנו זה יחודא עילאה. מה זה יחודא תתאה?

50:18 דובר 3 אה, ודאי, כבר אמרנו, במצוות המעשיות.

50:22 דובר 1 אז קודם כל המצוות המעשיות. אדם כבר לא נמצא עכשיו... אני וקודשא בריך הוא לבד. אנא. כן. אלא הוא נמצא כבר בעולם, כמצווה, ויש עוד יותר למטה.

50:37 דובר 3 שמצווה ונבואה.

50:38 דובר 1 אה?

50:39 דובר 3 נבואה.

50:40 דובר 1 לא, לא, נבואה זה הצד השני. זה יחודא עילאה. הוא מתעלה לקבל את דבר השם.

50:46 דובר 3 לימוד תורה לא יהיה את זה?

50:47 דובר 1 לימוד תורה ודאי שלא. לימוד תורה הוא מתאחד עם אלוקות? בטח שלא.

50:53 דובר 3 עוד יותר למטה?

50:54 דובר 1 עוד יותר למטה. בטח. למטה מתורה, למטה ממצוות. מטה מטה. רואים את-- איפה שרואים את העולם. אני אשאל אחרת. אי-איפה-

51:03 דובר 3 המשפט הזה של-

51:04 דובר 1 איפה רואים עולם? במה מתבטא עולם? יש, יש פתגם: על שלושה דברים עומד העולם. על...

51:12 דובר 3 תורה, מצוות וגמילות חסדים.

51:14 דובר 1 אה, לא התכוונתי לפתגם הזה.

51:15 דובר 3 תורה, מצוות וגמילות חסדים.

51:18 דובר 1 יפה.

51:20 דובר 3 כסף, כסף וכסף.

51:21 דובר 1 על שלושה דברים העולם עומד: על כסף, כסף וכסף.

51:26 דובר 3 קרוב מאוד.

51:29 דובר 1 משא ומתן באמונה. כשאדם עכשיו הוא עושה תעשה-- הוא הולך לעבוד, הוא צריך להרוויח כסף, אבל לא משקר. הוא עושה את זה באמונה. למה הוא מתנהג באמונה? הוא יכול להרוויח, אבל הוא לא יגיד את כל האמת. מה קרה? אתם יודעים מה? יכול להיות אפילו הרבה פעמים. היום היה לי מקרה כזה. בא אליי בן אדם, בטעות נתן לי עודף של מאתיים שקל. הוא נתן לי. אני לא. מה, עצמתי עיניים? זה הכול. מה הבעיה? לא טוב מאתיים שקל? מה רע? אפילו לא, לא צריך לשקר אפילו. אדם להרוויח הרבה פעמים הרבה כסף וביושר. רק לא, לא ממש באמונה. כשאדם מאמין... והוא מ-מ-מתנהג בחיים היומיומיים שלו, הפשוטים, הגשמיים, על פי ציווי השם, אתה לא רואה פה שום דבר. אתה רואה בן אדם, סוחר, עובד, פועל. אתה רואה עולם, אתה לא רואה אלוקות. מי יודע שיש פה אלוקות? מי יודע? יש פה-- הוא יודע, אותו בן אדם. הוא יודע שהוא עושה, מתנהג ככה וככה ב-ב-בגלל שהוא מאמין. זה נקרא שילוב שם הוי' באדני. מה שרואים, רואים פה את גדרי העולם. מה מאיר בתוכם? מאיר בתוכם האלוקות. אז זה שני הקצוות של עבודת השם של יהודי, ועל זה אומר אדמו"ר הזקן בחינוך קטן שלמדנו בהקדמה לשער היחוד והאמונה, שהבסיס, היסוד, זה השורש לכל תרי"ג המצוות, זה עמוד ה-- אמונה באחדות השם. שהאמונה באחדות השם כוללת קודם כול לידע את השם, שזה ששת הפרקים הראשונים, לה-- לידע ולהאמין. והעניין השני באחדות השם, המצווה השנייה, זה לייחד את השם. ולייחד את השם זה נקרא שיהודי חי עם הקדוש ברוך הוא גם בעניינים הכי נעלים שלו, שזה יחודא עילאה, וגם בעניינים הכי נמוכים שלו, שזה יחודא

54:06 דובר 1 תתאה. בסדר? איך אנחנו עם הזמן?

54:15 דובר 4 בסדר.

54:15 דובר 1 מממ? אה, טוב, האמת שתכננתי לגמור את-את-את עוד שני דפים עד הסוף, אבל, אה, טוב, נשאיר את זה לפעם הבאה.

54:28 דובר 4 כן.

54:28 דובר 1 יפה.