שער היחוד והאמונה – חינוך קטן

00:00 דובר 1 טוב, ערב טוב. סימן טוב, מזל טוב. אה, דבר ראשון אני חייב התנצלות, אה, קצת תיקון על מה שאמרתי בסוף השיעור הקודם בשבוע שעבר. לא שזה לא נכון, אבל תיקון גדול. אמ, אמרתי שאין לנו שום הסבר למה החלק השני של התניא כתוב לפני ה-- כתוב אחרי החלק הראשון, לא לפני החלק הראשון. אם החלק השני מדבר על יסוד עבודת ה', אהבה ויראה, היסוד לאהבת ה', והחלק הראשון מדבר על איך עובדים את ה', אז היה צריך להיות קודם כל היסוד, החלק השני, ואחר כך החלק הראשון. אז למה? למה אדמו"ר הזקן סידר את זה הפוך? אז זה נכון שזה לא כתוב בשום מקום, זה לא מוסבר. אבל מצד שני יש כמה שיחות של הרבי, גם שיחות מוגהות בליקוטי שיחות, שיחות בשני מקומות, חלק י"ז חלק כ"ה, שהרבי כן מתייחס לסדר של החלקים בתניא. ואחרי שלומדים את ה-- את מה שהרבי שואל שם שאלה, הרבי שואל שם שאלה אחרת, אבל הוא מתייחס לסדר של החלקים. כשרואים מה הרבי אומר שמה, לפחות על פי הביאורים שמבארים את השיחות האלה של הרבי, אז זה נהיה כל כך ברור וכל כך מובן שבאמת מ-מובן למה הרבי לא הסביר, כי זה כל כך מובן שאין מה להסביר. אז העניין הוא מאוד פשוט. אה, תורת החסידות זה חידוש. תורת החסידות חידשה בעולם דבר שלא היה קודם. לפני שהיה הבעל שם טוב זה לא היה. כל מה שאצלנו זה פשוט, זה א' ב', אחדות ה', אמונה, שמחה, יהודים פשוטים הם אנשים שהעיקר זה הנשמה. כל, כל ה-א' ב' שאנחנו חיים איתו ביום יום זה לא היה. זה חידש, זה חידש הבעל שם טוב. יותר מזה,

02:24 דובר 1 החידוש של התניא ספציפית, הבעל שם טוב והרב המגיד בעצמם לא כתבו כלום. פשוט לא, לא, לא כתבו מכתבים. לא, לא כתבו מאמרים והסברים ב-ב-בחסידות. הראשונים שהתחילו לכתוב הסברים בחסידות היו רק תלמידי הרב המגיד אחרי הסתלקותו, אבל גם אחרי שכבר התחילו לכתוב חסידות בעולם, עדיין אף אחד מאלו שכתב חסידות, זאת אומרת לא, לא, לא תלמידי המגיד, אף אחד מהם וגם לא תלמידי תלמידיהם בדורות הבאים, אף אחד לא כתב דרך מסודרת בעבודת ה'. ביארו פסוקים, הסבירו עניין-- עניינים בעבודת ה'. יש ספרים שמבארים על פי חסידות את כל פרשות השבוע וכן הלאה, פסוקים בתורה לפי הסדר. ספרים כאלה יש הרבה, לא רק של חסידות חב"ד, אלא גם של החסידות הכללית. אבל ספר שמסביר איך לעבוד את ה', איך מתחילים, איך ממשיכים, איך מורידים יראת, יראת, יראת ה', אהבת ה', איך יהודים מתמודדים עם בעיות, ובטח שבצורה מ-- זה, זה לא היה. זה לא היה לפני התניא, זה לא היה אחרי התניא. ספר התניא הוא הספר היחיד בחסידות, כל החסידות של, של הכללית מהבעל שם טוב כולל כל החסידויות. ספר התניא הוא הספר היחיד של הדרכה בעבודת ה'. זה חידוש שלא היה כמוהו. החידוש הזה עשה כזה רעש בעולם ש-שאפילו אצל הליטאים הם הבינו שהם לא יכולים להתמודד עם זה. ואז היה הנצי"ב, אה, הנצי"ב רבי חיים מוולוז'ין, שהוא חיבר ספר על דרך התניא. כנראה ש-- הוא גם מאוד דומה לתניא וכנראה שהרבה רעיונות שיש שם הוא שאב מתוך התניא. ספר שנקרא נפש החיים, שזה הדרכה בעבודת ה' של הליטאים, של המבנה קדימה שאנחנו קוראים. אבל ב-בחסידות אצל כל החסידות ה-ה-התניא הוא חידוש. החידוש של התניא הוא דרך בעבודת

04:41 דובר 1 ה'. עכשיו על זה מדבר כל החלק הראשון של התניא. מה זה החלק השני של התניא? החלק השני של התניא זה לא סתם חידוש, אלא זה חידוש של חידוש. זאת נקודת החידוש. אז החלק השני של התניא, כמו שכולם בטח ו... אני מ-מאמין יודעות, אה, מסביר אדמו"ר הזקן שהקדוש ברוך-- מה ש-- אמונה באחדות ה' לא פירושה שהקדוש ברוך הוא שולט על העולם והוא היחיד ששולט בעולם ואין עוד מלבדו. ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך לעולם ועד, ואין אף אחד מלבדו ששולט בעולם. כמו שיהודים האמינו בכל הדורות, ש-שיהודי שם יד על העיניים ואומר שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד, על מה הוא צריך לחשוב? מה כתוב בשולחן ערוך בפוסקים? שהוא צריך ל-ל-לחשוב שהקדוש ברוך הוא, הוא ה, הוא זה שמולך ב-בכל העולמות ובשבעה רקיעים וארץ. מה שחידש הבעל שם טוב, שאמונה באחדות ה' פירושה שאין עוד מלבדו. לא אין עוד שליט מלבדו. אין עוד מלבדו. אין שום מציאות מבלעדי ה'. שהקדוש ברוך הוא, הוא המציאות האמיתית האחת והיחידה, ואין שום מציאות. לא קיים שום דבר מ-מחוץ ממנו. זה חידש הבעל שם טוב. איפה זה כתוב? המקום שבו זה כתוב זה שער היחוד והאמונה. החלק ה-השני של התניא, שער היחוד והאמונה, זה חידוש שלא רק כללי, אלא זה חידוש פרטי. זה הנקודה של החסידות, של כל תורת החסידות בכלל. האמונה שאין עוד מלבדו. ו... כמו שכל אחד יודע מאיתנו, האמונה באחדות ה', ברגע שאדם מאמין באחדות ה' כמו שהבעל שם טוב פירש אותה, ואדמו"ר הזקן מסביר פה ב-בספר הזה, כמו שנראה, כל החיים שלו משתנים לגמרי. ה-אהבה ויראה. לא מתחילים אהבה ויראה. קודם כל זה מתחיל מלהתגבר על מכשולים.

07:08 דובר 1 במשך החיים האדם עובר ניסיונות, כל מיני דברים קשים. אם אדם חי עם ההכרה, עם ההרגשה שאין עוד מלבדו, שכל מציאות העולם זה הקדוש ברוך הוא, הוא מתייחס אחרת לניסיונות. הוא לא כל כך רואה אותם כמו ניסיונות. זה הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה משנה את כל היחס של האדם לעולם. כשהאדם חי בהכרה שכל מציאות העולם זה אין עוד מלבדו, אז הוא כבר לא מסתכל על העולם בתור משהו שיש פה איזושהי מציאות קיימת. יש פה מציאות של עולם, ובעולם הזה צריך ואפשר להשתמש בו גם בשביל עבודת השם. לא. כל מציאות העולם זה עבודת השם. הוא ברא אותה. אין פה שום דבר חוץ מעבודת השם. גם ההסתכלות של האדם על עצמו. ברגע שאדם קולט, מרגיש, חש שאין עוד מלבדו, אז כבר אין לי פה איזה שהם חיים פרטיים, איזה מטרות בחיים שאני צריך להשיג. זה כבר לא קיים. כל המציאות שלי היא מציאות שהקדוש ברוך הוא ברא למטרה מסוימת. אין פה שום דבר. ברגע שהבעל שם טוב חידש שמציאות העולם היא לא דבר נפרד מאלוקות. אדם שמפנים את זה, שככל שהוא יותר מתבונן בזה, חושב וחי עם זה, אז אין לו שום דבר אחר בעולם. כל המציאות שלו, כל התורה ומצוות שלו משתנות, כל ההנהגה שלו בעולם, ההסתכלות שלו על העולם, הוא משתנה לחלוטין. זאת אומרת החידוש הזה של הבעל שם טוב זה... ובאמת על הנקודה, כל ההתנגדות של המתנגדים על החסידות הייתה על זה. על מה הגאון מווילנה יצא נגד אדמו"ר הזקן? את יודעת פעם? שמעתן פעם? מה היה אכפת לו כל כך מהחסידים? כן, אז ישמרו מצוות בדרך אחרת. מה זה? מה כל

09:17 דובר 1 כך נגע לו?

09:18 דובר 2 שזה כמו שאף אחד לא הצביע או שזה היה אצל בעל שם טוב?

09:21 דובר 1 לא, למה הגאון מווילנה יצא נגד אדמו"ר הזקן?

09:24 דובר 2 שינה את הנוסח מה...

09:27 דובר 1 אז זה, זה היה אחר כך.

09:31 דובר 2 לא הבנתי. חשבתי שהוא כאילו מכל הבחינות היה צדיקים.

09:36 דובר 1 הגאון מווילנה היה מקובל עצום. אני לא יודע אם אתן מכירות. שמעתן פעם על הספר ספרא דצניעותא?

09:46 דובר 2 מה זה?

09:46 דובר 1 בקטע מהזה, נדמה לי שהזכרנו את זה פעם. יש קטע מהזוהר שנקרא ספרא דצניעותא. קטע קצר, זה שלושה, חמישה דפים, משהו כזה, שזה ספר שמיוחס ליעקב אבינו. ספר קבלה שמיוחס ליעקב אבינו, והוא נמצא כתוב בתוך, בתוך ה... כחלק, כקטע מספר הזוהר. יש פירוש של הגאון מווילנה לספר ספרא דצניעותא. אז מספיק להעיף שם מבט בשורות הראשונות של הפירוש שלו כדי לראות שהוא יודע על מה שהוא מדבר. אז הוא היה מקובל עצום. מה היה לו לחלוק כל כך על אדמו"ר הזקן? האריז"ל חידש ש... שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם על ידי צמצום. מה שאנחנו מכירים את המושג צמצום הראשון. הייתה מחלוקת בין, אז באותה תקופה, איך להבין מה שכתב האריז"ל. אם האריז"ל כתב שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם על ידי צמצום, כנראה שזה נכון, לפני האריז"ל זה לא היה. אני לא אאריך עכשיו בשיטות של הקבלה שהיו לפני האריז"ל, כולל אפילו הרב של האריז"ל, הרמ"ק. אצל הרמ"ק עוד אין צמצום הראשון. זה נוגע אחר כך גם למושגים אחרים בחסידות כמו טהירו וכולי. אבל מי שחידש את העניין של צמצום הראשון היה האריז"ל. המקובלים שאחרי האריז"ל נחלקו האם האריז"ל התכוון שהצמצום שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם זה כפשוטו או לא כפשוטו, כפשוטו. מה כל כך אכפת לנו אם הצמצום הוא כפשוטו או לא כפשוטו? אם אנחנו אומרים שהאריז"ל התכוון שהקדוש ברוך הוא ברא את העולם על ידי צמצום כפשוטו, הקדוש ברוך הוא באמת כפשוטו צמצם את עצמו כדי לברוא את העולם. זאת אומרת שהעולם הוא מציאות בפני עצמו, מציאות נפרדת. הוא לא חלק מהקדוש ברוך הוא, כי

11:54 דובר 1 הקדוש ברוך הוא צמצם את עצמו, הזיז את עצמו. זהו. פה הוא לא נמצא, במקום שבו הוא לא נמצא, פה הוא עשה עולם. אז העולם הוא משהו נפרד לגמרי. אם אנחנו אומרים שהצמצום הוא לא כפשוטו, זאת אומרת שאין עוד מלבדו, אין מציאות מלבדו. שתי שיטות בקבלה, לשתיהן יש סימוכין ו... איך זה נקרא? מקורות ויתדות חזקים בכתבי האריז"ל, ועל זה חלקו אדמו"ר הזקן והגאון מווילנה. הגאון מווילנה טען שבכתבי האריז"ל הצמצום הוא כפשוטו, ככה הוא למד. והרבי הזקן טען שהצמצום הוא לא כפשוטו. למה? כי כך הוא קיבל מהבעל ש... כי כך הבין הבעל שם טוב. אז כל המחלוקת נגד החסידות עמדה בעצם על נקודה אחת. מהי הנקודה? האם יש מציאות מבלעדי השם או אין מציאות מבלעדי השם? זאת אומרת, החידוש שמדבר עליו הרבי הזקן פה בשער היחוד והאמונה בחלק השני, זה נקודת התמצית של כל שיטת החסידות ושיטת הבעל שם טוב וכתבי האריז"ל מההתחלה. פה מרוכז הכל באותם, באותם כאן בשנים עשר, יותר נכון בשישה פרקים הראשונים של שער היחוד והאמונה. פה נמצא היסוד ליסודות של כל תורת החסידות. אז ברור שהחידוש, למרות שגם החלק הראשון של התניא זה חידוש עצום, זה דרך מסודרת בעבודת השם, זה דבר שלא היה קודם, אבל החידוש שיש בחלק השני הוא חידוש גדול פי כמה וכמה וכמה. זאת נקודת התמצית של חידוש החסידות, וכשיהודי קולט את הנקודה הזאת ומפנים אותה ומרגיש, כל החיים שלו משתנים. אז יוצא שבשער היחוד והאמונה יש בעצם שני קצוות מנוגדים. מצד אחד, אמונה הוא הבסיס, הוא השורש של אהבה ויראה. מי שאין לו אמונה מה שייך אהבה ויראה? אז לפי

14:17 דובר 1 זה זה היה צריך להיות החלק הראשון. מצד שני, מה העיקר בחלק השני? זה לא סתם אמונה, אלא אמונה כזו שמשנה את כל מציאות האדם, את כל מהות האדם. ברור שאמונה כזאת באה אחרי החלק הראשון. אז לכן הרבי, הרבי הזקן מצד אחד העיקר של שער היחוד והאמונה, מדובר על עבודה יותר נעלית, היא באה אחרי החלק הראשון, ומצד שני עוד ובכל זאת יש פה יסודות שהם הבסיס והשורש והיסוד. אז יש כמה וכמה רמזים. אנחנו נראה את זה היום בשיעור בפנים שזה, שזה שייך גם לפני החלק הראשון. בסדר? אז זה יותר ברור. בואו נתחיל לקרוא בפנים. אנחנו עוד לא לומדים את שער היחוד והאמונה עצמו, רק את ההקדמה שנקראת חינוך קטן. אז קודם כל לגבי השם. מה זה חינוך קטן?

15:16 דובר 3 חינוך לקטנים.

15:18 דובר 1 חינוך לקטנים. בדיוק. חינוך לילדים. לקוטי אמרים חלק שני הנקרא בשם חינוך קטן. אז אנחנו כבר רואים פה דבר מעניין, שאדמו"ר הזקן לחלק השני נתן שני שמות. שם אחד הוא קרא לו לקוטי אמרים חלק שני. החלק השני, כמו שדיברנו בשבוע שעבר, הוא חלק מאותו ספר. זה לא ספר אחר, זה עדיין חלק מלקוטי אמרים, מספר של בינונים. אבל החלק השני הוא קובע ברכה לעצמו ויש לו שם בפני עצמו, וקוראים לו חינוך קטן. איך מחנכים ילד קטן? למה צריך לדעת איך מחנכים ילד קטן? את מי זה מעניין? אנחנו אנשים גדולים. אז בוא נראה בפנים. מלוקט מפי ספרים ומפי סופרים קדושי עליון נשמתם עדן. זה בדיוק ציטוט מדף השער של החלק הראשון, שספרים זה הולך על השל"ה והמהר"ל מפראג. וסופרים זה הרב המגיד והרב מהורודוק, רבותיו של אדמו"ר הזקן. והספר מיוסד על פרשה הראשונה של קריאת שמע. אנחנו נדבר על זה בפעם הבאה כשנגיע לעניין עצמו. מתחיל אדמו"ר הזקן כך, "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה". שואל, "הנה מדכתיב על פי דרכו משמע שאינה דרך האמת לאמיתו?" אם ברגע שאני אומר שאני מחנך נער על פי דרכו, על פי הדרך שלו, אז זה רק הדרך שלו. זה דרך שמתאימה לילד קטן. ילד קטן מחנכים אותו, נותנים לו טילון או ארטיק או מסטיק. לא יודע מה נותנים היום לילדים כדי שיבוא לצעוק פסוקים, נכון? לא, זה נקרא חינוך קטן ועל פי הדרך שלו לא שייך. כן, כמו שהרבי ממשיך. אם כן

17:35 דובר 4 יש לו עכשיו חדשות בורחס. תהלן תהלן.

17:50 דובר 1 ברוכות הבאות. אנחנו התחלנו ממש לפני דקה. עד עכשיו עשינו הקדמה. אתם ממש הגעתם בחצי דקה הראשונה. אנחנו מדברים על החלק השני של התניא. היום אנחנו מתחילים ללמוד את ההקדמה. היום אנחנו לומדים את ההקדמה של החלק השני, והוא מסביר עכשיו בקטע שבשורות שהתחלנו לקרוא מה פירוש חינוך קטן, מה פירוש חינוך לילדים. אז הוא שואל ככה, "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה. מה זאת אומרת?"

18:28 דובר 4 אגב, אפשר לעשות תקציר בכלל על התניא, מה לומד, מה, מה העניין של התניא?

18:35 דובר 1 אפשר, אבל לא עכשיו. לא, אנחנו לא...

18:40 דובר 4 לא יספיק.

18:42 דובר 1 זה לא, לא במסגרת של היום. זה טוב להתוועדות של י"ט כסלו. בשביל מה מחנכים נער על פי... מה אומר הפסוק? חנוך לנער על פי דרכו, גם כשהוא יהיה זקן, כשהוא יהיה גדול, הוא לא יסור. זה יועיל לו, זה יעזור לו גם כשהוא יהיה זקן. מה? למה כשנותנים לילד סוכריות כשהוא קטן כדי שיבוא להגיד פסוקים, מה, למה אמרו חז"ל, תשמע, גם כשהוא יהיה זקן, כשהוא יגדיל בעבודת השם זה עדיין לא יסור ממנו, זה עדיין יועיל לו. מה, מה, מה מועיל? הוא זה חינוך של קטן. למה זה טוב? מאי מעליותא שגם כי יזקין לא יסור ממנה? למה אדם מבוגר שהוא כבר עובד השם באהבה ויראה, הוא עדיין צריך את החינוך של הקטן. למה זה טוב? אז כדי להסביר את זה הוא אומר כך, "אך הנה מודעת זאת, ידוע לכולם, כי שורשי עבודת השם ויסודותיה הן דחילו ורחימו, יראה ואהבה". מה ההבדל בין שורש ליסוד?

20:00 דובר 4 שורש זה להתחיל לבנות.

20:02 דובר 1 שורש זה דבר שממנו מתפתח הצמח. הוא המקור, הוא השורש של הדבר, נכון? יסוד, הבניין לא מתפתח ממנו. אבל יסוד, הבניין עומד עליו. אי אפשר בניין בלי יסוד.

20:17 דובר 4 בסיס.

20:19 דובר 1 זה בסיס. כל עוד הבניין קיים הוא צריך כל הזמן את היסוד באותו גודל, באותו מקום, באותה צורה, באותו חוזק. לא יהיה היסוד, הבניין יתפרק. אהבת השם ויראת השם, דחילו ורחימו, זה גם השורש לעבודת השם וגם היסוד של עבודת השם. זאת אומרת, כתוב שבפרק ד' בתניא, למדנו את זה בהתחלה, שכאשר אדם ירא מהקדוש ברוך הוא הוא לא יעשה עבירות, הוא ירא, איך הוא יעשה עבירות? אם הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, הוא רוצה לעשות את רצונו, אז הוא יקיים את כל המצוות. אז אהבה ויראה זה השורש לכל מצוות עשה ולכל מצוות לא תעשה. למה זה נקרא שורש? כי הם, אהבה ויראה, הם המקור לכל המצוות. אם הוא אוהב וירא הוא יקיים את המצוות וימנע מעבירות, אז הם שורש לכל המצוות. ברור למה זה שורש. למה זה יסוד? כי זה לא רק שורש. למדנו אחר כך בפרקים, אחר כך בתניא יותר מאוחרים, שגם כשאדם כבר שומר את כל המצוות, כאשר הוא מקיים את המצוות ולומד תורה עם אהבה ויראה, המצוות שלו הם באופן אחר לגמרי, והאהבה והיראה פועלות הוספה במצוות ומעלות אותם למעלה לעולמות העליונים ועוד ריבוי מעלות. ריבוי עניינים שלמדנו. אז אהבה ויראה הם גם השורש לכל המצוות והם גם היסוד לכל המצוות. היראה היא שורש ויסוד לסור מרע והאהבה לעשה טוב וקיום כל מצוות עשה דאורייתא ודרבנן, כמו שיתבאר במקומן. פה הלשון יתבאר זה לשון עתיד, ואנחנו מדברים יתבאר מתי? כמו שלמדנו בעבר בפרק, בפרק ד'. כן, זה המקום הראשון שבו כתוב יתבאר והרבי כאן מתכוון למה שהוא כבר כתב לפני חמישים פרקים. למה? זה מה שדיברנו קודם באריכות. ומצוות חינוך היא גם

22:46 דובר 1 כן במצוות עשה כמו שכתוב באורח חיים סימן שמ"ג. הוא מוסיף פה בהערה, היו חושבים ילד קטן כשמחנכים אותו, אז מה עיקר החינוך? עיקר החינוך שלא יעשה. אל תעשה את זה, אל תעשה את זה. נכון? איך מחנכים ילד? זה אסור, זה אסור, זה אסור, נכון? זה עיקר החינוך. לא, לא לא לא, לא. מצוות החינוך היא גם כן מצוות עשה. המצווה לחנך זה לא רק לחנך את הילד על מצוות לא תעשה, היא גם על מצוות כן תעשה. אז יוצא שיש לנו פה שני דברים. יש קיום המצוות מצד החיוב, כשאדם הוא נהיה בר מצווה או בת מצווה, ויש קיום המצוות לפני כן מצד החינוך. כן, כמו שילד מקיים מצוות, שזה כדי שהוא יגיע לזמן הוא כבר יהיה רגיל וידע מה הוא צריך לעשות. ויש מצוות כמו שצריך לקיים את... אם במצוות עצמן יש שני אופנים, יש אופן של קיום מצוות כמו שהוא מצד החינוך וכמו שהוא מצד האמת, מוכרחים לומר שגם בשורש של המצוות, באהבה ויראה, יש גם כן שני סוגים. יש אהבה ויראה כזאת שהם בעיקר שלהם זה מצד החינוך, ואהבה ויראה כזאת שמה העיקר של העניין זה מצד החיוב, כן, כמו שזה אצל גדולים. אז מה זה שני העניינים האלה, אהבה ויראה?

24:25 דובר 4 עכשיו מה הם

24:31 דובר 1 או

24:33 דובר 4 שישה ימים

24:37 דובר 1 לכבוד שנת הכל וקהל גדול ישבו הנה. אז מסביר אדמו"ר הזקן מה זה אותם אה-- עכשיו הוא נכנס להסבר מה זה אותם אהבה ויראה שיש בהם שתי, שתי בחינות. הנה, באהבה כתיב בסוף פרשת עקב. למדנו בשבוע שעבר: "אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה לאהבה את ה'" וגומר. פסוק בפרשת עקב. הקדוש ברוך הוא מצווה אותנו לאהוב את ה', לעשותה. מה זה לעשותה? צריך להבין איך שייך לשון עשייה גבי אהבה שבלב. אהבה-- לעשות זה בידיים. מה פירוש לעשות את האהבה? לעורר את האהבה, לגלות את האהבה, להוליד את האהבה. הייתי מבין. מה זה לעשות את האהבה? איזה מין מצווה זאת? מה, מה דורשים מאיתנו לקחת איזה מעדר ו-ו-ולחפור באדמה? שיהיה לי אהבה? מה, מה זה לעשות את האהבה? אך העניין, מה פירוש לעשות את האהבה? כדי להבין את זה צריך ל-להקדים שיש שני מיני אהבת ה'. אז מסביר קודם כל את אהבת ה' בדרגה הגבוהה יותר, ועל ידי זה נבין אחר כך גם מה פירוש אהבה שאותה עושים, לשון עשייה. אז מהי האהבה הגדולה יותר? האחת, האהבה הנעלית יותר היא כלות הנפש בטבעה אל בוראה. יש לנפש של היהודי טבע לאהוב את ה'. דיברנו על זה כבר פעמים רבות. טבע הנשמה האלוקית זה אהבת ה'. עכשיו אתה-- אם אתה תולש את הנפש האלוקית, מוציא אותה מתוך הגוף כביכול, כן, ומסתכל ככה, מצייר איך נראית נשמה אלוקית, אתה רואה אהבה, אש בוערת לאלוקות. אתה רואה אהבה. זה מה שאתה רואה. זה מה שיש שם. יש שם שכל שמתבונן בגדולת ה'. מידות שמתרגשות ומתפעלות ואוהבות את-- כל, כל הנפש האלוקית זה מין כזה עשרה, זה מכלול של עשרה כוחות שהם אוהבים ומשתוקקים

27:09 דובר 1 להידבק באלוקות. זה נפש אלוקית, זה הטבע שלה, ככה היא עשויה. כמו ש-- עז עשויה ככה שהיא אוהבת לשתות חלב, אז נפש אלוקית עשויה ככה שהיא אוהבת את ה', זה הטבע שלה. אז סוג אחד של אהבה היא כלות הנפש בטבעה אל בוראה. מתי מתגלה כזאת אהבה באדם? כאשר תתגבר נפש השכלית על החומר ותשפילהו ותכניעהו? מילים קטנות בשבילי. ותכניעהו תחתיה. יש באדם נפש ב-- יש באדם שתי נפשות. למדנו את זה פעמים רבות. דיברנו על זה. נפש אלוקית ונפש טבעית. באמת יש לזה כל מיני שמות. הנפש האלוקית יש לה שכל. הנפש הבהמית הטבעית גם יש לה שכל. השכל של הנפש האלוקית. מה הוא מבין? הוא מבין אלוקות. הוא מבין גדולת ה', מבין ספירות. הוא מבין, מבין מלאכים, מבין נשמות. זה מה שהוא רואה. זה מה שהוא יודע. זה מה שהוא מבין. כשבאים לנפש האלוקית ומסבירים לו: תשמע, יש פה מטבעות, יש פה משכורת, יש פה עולם שצריך לחיות בתוכו, יש פה רפואה, בנים, פרנסה. הוא: בוא תסביר לי על מה מדובר. השכל של הנפש האלוקית לא מבין מה קורה בעולם הזה. זה לא... הוא לא חי פה, הוא לא יודע מה זה. מה זה השכל-- הנפש השכלית? הנפש השכלית זה השכל של הנפש שמלובשת בגוף. הוא מבין מצוין מה זה גוף. הוא יודע מצוין מה טוב בשביל הגוף והוא מסביר לנפש הבהמית: זה כדאי לך להתאוות, ואם תאכלי את זה, זה יהיה לך טעים, וכולי. זה הנפ-- השכל של הנפש השכלית. השכל של הנפש האלוקית, הוא לא יכול להכניע את חומריות הגוף. האדם יש לו תאוות הלב שלו, הרגש שלו הוא מתאווה לכל מה שהוא רואה.

29:26 דובר 1 הנפש האלוקית לא יכולה להסביר לגוף זה לא טוב וזה לא. זה כן טוב וזה לא טוב, כי אין לה שום קשר עם הגוף. כדי שאדם יוכל להכניע את התאוות שלו, לבטש אותן, ככה להוריד את האש של התאוות, אז צריך מישהו שיודע מה זה תאוות. מי זה אותו אחד שמצד אחד יודע, מבין מה זה תאוות, מצד שני אם הוא רוצה הוא יכול להגיד לגוף: תשמע, זה לא כל כך, כל כך כמו שזה נראה לך. יש בזה גם דברים לא טובים. זה הנפש השכלית, השכל של האדם, השכל הרגיל של האדם. דוגמה הכי פשוטה. מאוד טעים לי לשתות קוקה קולה. יש פה על השולחן פשוט. כן, זה מאוד טעים. השכל הפשוט הטבעי שלי יכול להסביר לגוף: תשמע, זה טעים, אבל זה לא בריא, נכון? השכל של הנפש האלוקית לא יכול להסביר את זה לגוף. הוא לא יודע מה זה קולה, הוא לא יודע מה זה טעים. איך, מה הוא יסביר? הוא לא יודע מה זה בריא. זה לא, זה לא בשפה שלו. השכל של הנפש השכלית, של הנפש הטבעית, הוא יכול להסביר לגוף: תשמע, זה לא טוב וזה לא טוב. ובכלל, כל מה שאתה רואה בעולם הזה זה לא כל כך מוצלח כמו שנראה לך. העולם לא כל כך נוצץ, הוא יכול להסביר. אז כאשר, אומר אדמו"ר הזקן, כאשר הנפש השכלית, האדם מסביר לעצמו שהעולם הזה, בלשון העולם, לא כל כך נוצץ זהב. העולם הזה הוא לא כל כך מי יודע מה, והוא מסביר ומסביר ומסביר. הגוף יכול לקבל את זה. הנפש הבהמית יכולה לקבל את זה. וכאשר הוא מסביר את זה כמו שצריך, ובאמת התאוות שלו

31:14 דובר 1 הולכות ושוככות, הוא מתגבר על חומריות הגוף. מה קורה? חומריות הגוף כבר, בוא נאמר, לא קיימת, התבטלה. כשמתבטלת חומריות הגוף יכולה להתגלות הנפש האלוקית. מה זה הנפש האלוקית? אהבת השם בטבע כלות הנפש. אז זה מה שהוא אומר. מתי מתגלה הנפש האלוקית? טבע הנפש האלוקית, כלות הנפש. כאשר תתגבר הנפש השכלית על החומר ותשפילהו ותכניעהו תחתיה, אזי תתלהב ותתלהט בשלהבת העולה מאליה הנפש האלוקית, ותגל ותשמח בה' עושה ותתענג על ה' תענוג נפלא. אומר אדמו"ר הזקן, זה באמת נשמע טוב, אבל הזוכים למעלת אהבה רבה זו הם הנקראים צדיקים. זה לא פשוט. לא מגיעים לזה כל כך מהר, כדכתיב, מי באמת שמח באלוקים? "שמחו צדיקים בה'", אומר הפסוק. לא שמחו בינוניים או שמחו רשעים. דווקא מי שהגיע למדרגת צדיק, רק הוא יכול באמת לשמוח בשמחת השם. שמחה אמיתית באופן של תענוג באלוקות. למה? כי שמחה כזאת תלויה בביטול החומר, וביטול החומר זה רק מי שבאמת ביטל אותו לגמרי, זה רק אצל צדיק. כמו שהוא אומר מיד בהמשך: "אך לא כל אדם זוכה לזה, כי לזה, לזכות לגילוי הנשמה, צריך זיכוך החומר במאוד מאוד". יש איזה סיפור על אדמו"ר הזקן שסתם פתאום נפל לי וקשור לעניין. בא לבקר את אדמו"ר הזקן אחד מהחברים-- מהחברים, תלמידי הרב המגיד, והתפאר בפניו ש"אצלי, לכל החסידים שלי יש גילוי אליהו". אז אדמו"ר הזקן הצביע על אחד מה... נדמה לי זה היה רבי משה וילנקר, שהתפלל שם בזמן-- שכל התפילה היה בחדר שהתפלל, כולם כבר גמרו מזמן את התפילה, והוא, רבי משה, היה עוד ככה עם הראש בקיר ו... מתפלל שעות. אז אדמו"ר הזקן אמר לאותו, לאותו אדמו"ר, לא זוכר מי זה היה, אומר: "אצלו

33:43 דובר 1 יש עכשיו, מאיר עכשיו גילוי הנשמה, וגילוי הנשמה זה למעלה מגילוי אליהו". גילוי אליהו מתגלה לאדם... מתי אליהו מתגלה? יכול להיות שיש לו איזו זכות של מעשים טובים, איזו זכות אבות. הוא עשה איזה משהו מוצלח באופן מיוחד, הוא השתדל. אליהו התג-- עשה איזה משהו על פי קבלה, אליהו התגלה אליו. מה שנקרא ביג דיל, התגלה אליו אליהו. הוא בעצמו לא השתנה שום דבר. אליהו בא והלך. ברוך השם. כשליהודי מתגלית הנשמה שלו, המשמעות היא שהוא נהיה צדיק, שהוא שינה את מהותו, שהוא לא כמו שאר בני האדם, כמו שכתוב בפרק י' שלמדנו. לא כל אדם זוכה לזה, כי לזה צריך זיכוך החומר במאוד מאוד. וגם תורה ומעשים טובים הרבה לזכות לנשמה עליונה שלמעלה ממדרגת רוח ונפש, כמו שכתוב בראשית חכמה, שער האהבה. ראשית חכמה זה ספר קבלה גם כן. הוא מסביר שם שלאדם יש נשמה שבגוף, יש בה שלוש דרגות: נפש, רוח ונשמה. אדם רגיל, איך הוא מקיים תורה ומצוות? קבלת עול. נכון? כמה אנשים זוכים, בלי חסידות, שיש להם אה-- בלי חסידות, יש להם אהבה ויראה? אדם רגיל מקבל את המ-- הוא מקיים את המצוות כי צריך. זה, זה נקרא דרגת נפש. כשאדם מתגלה אצלו הדרגה הנמוכה שבנשמה, הנ-- הדרגה שקשורה לקיום האיברים הגשמיים, הנשמה כמו שהיא מלובשת בכבד בלשון הראשית חכמה, אז הוא זכה לדרגת נפש ומקיים מצוות. אדם שמתאמץ ומשתדל יותר, הוא זוכה גם לדרגה של הנשמה שמלובשת בלב, לא רק בכבד. בלב מלובש רוח החיים, גם דרגת הרוח, ואז הוא מקיים את המצוות גם עם רגש, עם אהבה ויראה, אז זה כבר דרגת רוח. אבל כדי שתתגלה אצל האדם דרגת הנשמה שהיא נמצאת במוח, כמו

36:03 דובר 1 שכתוב בתניא פרק ט' שלמדנו, כמו שכתוב בספר איוב: "ונשמת שדי תבינם", שהנשמה קשורה להבנה, היא מתגלה במוח. בשביל זה אומר אדמו"ר הזקן לא מספיק השתדלות. צריך שני דברים. צריך קודם כל תורה ומעשים טובים וצריך זיכוך החומר במאוד מאוד. למה צריך את שניהם? אז קודם קוד, בלי קודם כל. ה... נשמה של האדם, אותה נ-- אותו טבע נשמה שבטבעה היא נמצאת בכלות הנפש. זה מה שנותנים לאדם מלמעלה. האדם בפני עצמו, אם לא היו נותנים לו מלמעלה, אם ל-לי לא היו נותנים נפש אלוקית, אז לא הייתי יכול להגיע לדרגות של אהבת השם. גוי, כמה יכול להגיע לאהבת השם? גם אצל גוי- למה לא יכול? לא, למה? למה לא יכול? אבל הוא גוי, אין לו את זה. נכון, אבל נפש באמת יש לו. נו, אז איך הוא יכול להגיע לדרגות? אז הוא יתבו-- אז הוא יתבונן ויחשוב, הוא יכול להגיע לאהוב את השם. הוא, הוא יכול להגיע לאהבה מוגבלת, אהבה שלפי השכל. כמו ש-- כמו שהוא, שהוא, שהוא... דוגמה גם כן שנתנו פה הרבה פעמים. אדם, אה, הוא לא אוהב לאכול משהו מסוים, לא אוהב, לא טעים לו, כן? אם הוא יתבונן ויחשוב על זה שזה בריא ואחר כך גם יחשוב על זה שזה מועיל וימשיך, בסוף הוא יאהב את זה. שייק ירוק. מממ? שייק ירוק, בוא, אני אפילו אגיד שזה ט-- אני מכיר המון אנשים ש-ש-ש-שותים, איך זה נקרא? שותים, אה, אה, ברנדי ואומרים שזה טעים להם. אני לא יכול להבין, אני לא מסוגל להבין את זה. הרי ברור שכל אחד שפעם ראשונה שתה את הדבר הזה הוא ירק אותו, הקיא אותו. נכון? א-אף אחד לא שתה ברנדי

37:59 דובר 1 פעם בחיים, פעם ראשונה בחיים שלו, והיה לו טעים. אין כזה דבר. זה לא טבע האדם. איך פתאום זה נהיה לו טעים? כולם שותים והחברים, ועוד פעם ו... כן, זה נהיה טעים בסוף. כמו... זה ככה בכל דבר. לא רק ב... אדם יכול לשכנע את עצמו ולשנות את המידות שלו, לשנות את הטבע שלו. זה טבע האדם. זה המוח שליט על הלב, זה גם אצל גוי. אבל אם הוא יתבונן ב-ב-בגדולת השם או לא יודע, ב-ב-בדברים ש... זה גם אצל גוי מתעוררת לו... מתעוררת לו אהבה שמוגבלת ב-ב-ב-ב-ב-בשכל. אהבה שנובעת מהשכל, ממילא היא לא יכולה להיות מעל השכל. היא נולדה מהשכל, היא למטה ממנו. אבל אצל יהודי קיימת אהבה של נפש האלקית, שהיא חלק אלוקה ממעל ממש. איזו מדורה עצומה כזאתי של אהבה ש-ש-ש... של מסירות נפש. לגוי אין את זה, ליהודי יש את זה. היות וזה דבר שבא מלמעלה, שאדם מקבל אותו במתנה, אז גם בשביל לעורר אותו צריך משהו שבא מלמעלה. אם זה בא מלמעלה, זה לא בא ממני, איך אני עם הכוחות שלי יכול להגיע לשם? הכוח הכי נעלה אצלי זה שכל. נו, אני רוצה עכשיו להגיע ל-ל-לנשמה שמעל השכל. איך אני, איך אני אגיע לשם? אז באמת אומר ה-ה-אדמו"ר הזקן שהדרך להגיע לגילוי הנשמה זה קודם כל על ידי תורה ומצוות. תורה ומצוות מאיפה זה? זה בא מהקדוש ברוך הוא. זה בא מלמעלה. על ידי קיום תורה ומצוות, יהודי יכול להגיע לתפוס את אותה הנשמה שלמעלה, ויותר מזה — מממ, על ידי מעשים טובים ש-- על ידי, אה, אה, זיכוך, זיכוך הגוף. כשאדם מזכך את הגוף שלו, אז היות ותכלית כל הבריאה, כמו שלמדנו כבר כמה פעמים, זה

40:00 דובר 1 שאדם יזכך את גופו, י-י-יגלה אלוקות פה למטה. בעצם זה שאדם עובד עבודת האתכפיא ואתהפכא, הוא עובד לשנות את עצמו, בזה הוא מגלה... בזה הוא מקיים את רצון השם, מתגלה אצלו רצון השם. אוקיי, מתגלה אצלך רצון השם, יכולה להתגלות אצלך הנשמה. אז לכן לא כל אחד זוכה ל-ל-לגילוי הנשמה להיות צדיק, אלא באמת רק מי שיש לו גם תורה ומעשים טובים הרבה מאוד וגם זיכוך החומר במאוד מאוד, כמו שכתוב בראשית חכמה שער האהבה. אז כל זה מדובר על האהבה של הצדיקים. והשנית, הסוג השני של האהבה, נמוכה יותר, היא אהבה שכל אדם יוכל להגיע אליה. לא צריך להיות צדיק בשביל זה. גם בינוני יכול. כשיתבונן היטב בעומקא דליבא בדברים המעוררים את האהבה לה' בלב כל ישראל, הן דרך כלל והן דרך פרט. מה זה דרך כלל ודרך פרט? דרך כלל, האדם מתבונן באופן כללי כי הוא חיינו ממש. הקדוש ברוך הוא, הוא חיינו. איפה זה? זוכרות איפה זה כתוב? איפה חזרה על כל ה-- אה? יפה מאוד. כן. אהבה שם, "נפשי אויתיך", כן. שהקדוש ברוך הוא הוא... אתה ח-- אתה חיינו. וכאשר האדם אוהב את נפשו וחייו, אז כן יאהב את השם כאשר יתבונן וישים בלבו כי השם הוא נפשו האמיתית וחייו ממש. כמו שכתוב בזוהר על פסוק "נפשי אויתיך". אז זה בדרך כלל. אהבה, התבונ-- אהבה שבאה על ידי התבוננות כללית, שמתבונן שהקדוש ברוך הוא החיים שלי. וגם התבוננות פרטית, הן דרך פרט, שכשיבין וישכיל בגדולתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא דרך פרטית, כאשר יוכל לשאת בשכלו ומה שלמעלה משכלו, יתבונן גם בדרך החיוב וגם בהשגת השלילה. הוא יתבונן וישיג כל מה שהוא

42:16 דובר 1 יכול להתאמץ ולהתייגע, להבין בגדולת השם כמה שהוא יכול, ואחר כך יתבונן באהבת השם הגדולה והנפלאה אלינו, לירד למצרים ערות הארץ ולהוציא את נשמותינו מכור הברזל, שהוא הסטרא אחרא רחמנא ליצלן, לקרבנו אליו ולדבקנו בשמו ממש. איפה זה כתוב? מממ? זה למדנו באריכות. זה אחר כך. כן, מפרק מ"ו עד מ"ט. אהבת כמים הפנים לפנים, שיש בזה באופן כללי יש שני חלקים, שאדם מתבונן בגדולת השם ובשפלות עצמו. הקדוש ברוך הוא שהוא כל כך גדול ונעלה ואני כזה שפל אנשים ולא ראוי לשום דבר, ולמרות זאת הקדוש ברוך הוא יורד אליי ומ-מ-מלטף אותי ומחבק אותי בחיבוק ונישוק ונותן לי תורה ומצוות ומחיה אותי וכולי וכולי וכולי, ואני בכלל לא ראוי לזה. אז שאדם-- כמו שאדם, אם היה מלך רם ונישא, מרים אותו מהאשפתות ומכניס אותו לקיטון, חדר לפנים מחדר, ודאי שהיה מתעורר בלב האדם הפשוט אהבה עצומה למלך, על אחת כמה וכמה כשהקדוש ברוך הוא מראה את אהבתו אליי. אז ככל שאדם יותר יתבונן בגדולת השם ובשפלות עצמו, ככה תהיה לו יותר, יותר-- תגדל אצלו אהבה. אז זה נקרא אהבה דרך כלל ודרך פרט. באופן כללי זה-- אז האהבה השנייה, אהבה שכן שייכת לבינוניים, כן שייכת לכל אחד, אז היא מתעוררת גם על ידי התבוננות כללית וגם על ידי התבוננות פרטית. התבוננות כללית שהוא מתבונן שהקדוש ברוך הוא הוא אבינו, הוא חיינו, והתבוננות פרטית שהוא מתבונן שהקדוש ברוך הוא, שהוא נעלה מכל העולמות ומכל העניינים, ובכל זאת מתייחס אליי שאני לא ראוי לזה. זה התבוננות פרטית. דהיינו שרוממנו מתכלית השפלות והטומאה לתכלית הקדושה וגדולתו יתברך שאין לה קץ ותכלית. אז אדם מתבונן בזה, אזי כמים הפנים לפנים תתעורר האהבה בלב

44:32 דובר 1 כל משכיל ומתבונן בעניין זה בעומקא דליבא תתעורר אצלו אהבה לאהוב את ה' אהבה עזה ולדבקה בו בלב ונפש, כמו שיתבאר במקומה באריכות. רק שלמדנו את הפרקים האלה אז אמרנו שפה אדמו"ר הזקן באמת מאריך ומאריך, מאריך שם ארבעה פרקים שלמים בעניין של אהבת ה' הזאת. והנה עניין אהבה זו רצה משה רבינו עליו השלום לטעת בלב כל ישראל. שמשה רבינו רצה להחדיר, לטעת בעם ישראל אהבה. משה רבינו לא דיבר על האהבה הראשונה, הוא לא דיבר על האהבה של הצדיקים, הוא לא דיבר על אהבה בתענוגים, הוא דיבר על אהבה זו, על האהבה שהיא בכוחו של כל אחד ואחד, דווקא על האהבה הנמוכה יותר שבאה על ידי התבוננות. בפרשת ועתה ישראל וגו'. שזה רואים בתוך הפסוקים בתורה. בהתחלה בפסוק "הן לה' אלוקיך השמיים ושמי השמיים" וכו'. אז יהודי צריך להתבונן בגדולת ה'. "לה' אלוקיך השמיים ושמי השמיים", ואחר כך "רק באבותיך חשק", שהוא עזב את השמיים ושמי השמיים ובחר רק בך. זה ממש אותה אהבה כמים הפנים אל פנים שמתוארת בפרק מ"ו בתניא. "ומלתם", ולכן. לכן אתה צריך, היות והקדוש ברוך הוא הוריד את עצמו, השפיל את עצמו מרוב אהבתו אותך, לכן אתם צריכים להיות "ומלתם", לעשות ברית, להתקשר באלוקות, לאהוב אותו. והקדוש ברוך הוא עשה לכם טובה עצומה, שאתם "בשבעים נפש" וגו'. "בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה' אלוקיך ככוכבי השמיים לרוב". ולכן הוא מסיים שם "ואהבת". ולכן מסיים דבריו על אהבה הזו: "אשר אנוכי מצווה אתכם לעשותה". אז עכשיו מובן למה בפרשת עקב בשבוע שעבר הקדוש ברוך הוא שם אומר בתורה על ידי משה רבינו "אשר אנוכי מצווה אתכם לעשותה". כי מה משה-- על

46:58 דובר 1 איזה אהבה משה רבינו דורש או רוצה לטעת בעם ישראל? את האהבה ששייך עליה עשייה. לא אהבה שבאה מלמעלה, אלא את האהבה שיהודי עושה על ידי התבוננות, שהיא אהבה עשויה בלב. זה לא משהו שהוא נמצא באופן טבעי בלב, אלא דבר שאדם עושה. אהבה שאדם יוצר אותה בעצמו על ידי, על ידי הבינה ודעת בדברים המעוררים את האהבה. ועל זה הוא ציווה כבר תחילה, כבר בתחילת הפסוקים שם: "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך", כדי שעל ידי זה תבוא לאהבת ה', כדאיתא בספרי על פסוק זה. והנה על אהבה זו השנייה, תסביר, שייך לשון מצווה וציווי. על אהבה ראשונה, שהיא אהבה שנמצאת, היהודי נולד איתה, על אהבה של הנפש האלוקית, נפש-- לא שייך לומר לנפש האלוקית תאהבי את ה'. למה זה לא שייך? היא כבר אוהבת. מה תצווה עליה? תצווה על חמור להיות חמור? הוא כבר חמור. לא יעזור. מצווה נותנים למישהו שהוא צריך לעשות משהו. דהיינו לשום. אז מה המצווה? לשום ליבו ודעתו בדברים המעוררים את האהבה. אבל באהבה ראשונה, שהיא שלהבת העולה מאליה מעצמה, לא צריך שמה גפרור להדליק את זה. זה הטבע שלה להבעיר. לא שייך לשון ציווי ומצווה כלל. ולא עוד, אלא שהיא, האהבה הראשונה, היא מתן שכרן של צדיקים לטעום בעולם הזה מעין עולם הבא בעולם הזה. הרי מה עושים הצדיקים בעולם הבא בגן עדן? יושבים ו... הלשון שמה: עטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה. יושבים ומתענגים על אלוקות. מה הם מתענגים על אלוקות? הנשמה שלהם בהתגלות. אין להם שמה את הגוף שמפריע. יושבים ומתענגים על זיו השכינה. אז כשנותנים ליהודי פה בעולם הזה להתענג על ה-- להתגלות, שהנשמה שלו תתגלה,

49:21 דובר 1 אז בעצם הוא כבר עכשיו נמצא בגן עדן. ולא, לא על דרך משל. הוא בפועל שם. לא באותה דרגה, כי בכל זאת הוא נמצא בגוף, אבל אותו עניין. עליה נאמר, על אותה אהבה נאמר, "עבודת מתנה אתן את כהונתכם", כמו שהתבאר במקומה. ופה "שהתבאר במקומה" זה פרק י'. אולי פרק י' אולי? כנראה פרק י'. אכן-- אז עד פה הסביר אדמו"ר הזקן את... שאלנו בהתחלה, הרי איך הוא התחיל את כל העניין. למה צריך-- למה כתוב "חנוך לנער על פי דרכו גם כי יזקין לא יסור ממנה"? נכון? זאת הייתה השאלה. אם זה חינוך על פי דרכו, זה בסך הכול מחנכים אותו, שנותנים לו סוכריות וממתקים כדי שיבוא להגיד פסוקים. אז מה המעלה שגם כשהוא יהיה זקן ימשיכו לתת לו סוכריות וממתקים? מה-מה-מה אנחנו מרוויחים פה? כן. אחרי שהסברנו את שתי הדרגות באהבה, הוא חוזר להסביר את התשובה לשאלה. אכן ידוע ליודעים טעמא דקרא, סיבת הפסוק, מאי דכתיב "כי שבע יפול צדיק וקם". כשאומרים "שבע יפול צדיק וקם", אז גם אדם שהוא צדיק הוא לפעמים נופל. ככה כתוב, נכון? כי בסופו של דבר גם צדיק הוא אדם ויכול להיות אצלו עליות וירידות, ויש אצלו עליות וירידות, ולפעמים הוא נופל. חוץ מזה שגם צדיק הוא בן אדם וגם אצלו יכולות להיות מפעם לפעם ירידות, נפילות. בפרט שהאדם נקרא מהלך. חוץ מהנפילות שיכולות לקרות, יש אצל צדיק לפעמים נפילה כזאת שהיא מוכרחת. לא שזה קורה בטעות מצד כל מיני עניינים חיצוניים ופנימיים אצלו, אלא נפילה שהיא חלק מההתקדמות שלו, כי האדם נקרא מהלך ולא עומד. וצריך, מה פירוש מהלך? שהוא צריך לילך ממדרגה למדרגה ולא לעמוד במדרגה אחת לעולם. ובין מדרגה

52:10 דובר 1 למדרגה, טרם שיגיע למדרגה עליונה ממנה, הוא בבחינת נפילה ממדרגה הראשונה. זה צריך להבין. למה כשאדם הולך ממדרגה למדרגה אז צריך להיות לו באמצע נפילה? למה כשאנחנו עולים במדרגות אנחנו נופלים בדרך? לא. אז קודם כול כן, אם תשימו לב כשאנחנו עולים-- מה?

52:39 דובר 5 אנחנו מעלים את הרגל קצת מאוד

52:42 דובר 1 כשמעלים את הרגל אנחנו-- עכשיו אנחנו עומדים על רגל אחת, זה לא כל כך יציב. זה המשל לנפילה. ב-בתוכן העניין, יש שני סוגים של עלייה. יש עלייה כזאת שהוא מתעלה באותה דרגה, הוא לא עובר להיות משהו אחר. כדי להבין דבר חדש, עכשיו אני מבין משהו חדש. עד עכשיו הבנתי פה, לומד עוד שורה, עוד דף בספר. הבנה כזאתי היא בנוי-- כל מה שבא בנוי על ההבנה הקודמת. אבל זה לא נקרא עקירה מהמקום. מהות העניין של הליכה זה כשאדם עושה צעד הוא כבר לא נמצא במקום הקודם. המקום החדש שהוא נמצא בו זה מקום אחר, הוא לא קשור למקום הקודם. כשמדברים על עלייה שהדרגה הקודמת מהווה הכנה לדרגה החדשה זו לא הליכה אמיתית. הליכה כזאתי יש גם אצל מלאכים, אבל מלאכים ביחס לנשמות נקראים עומדים, ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה. נשמה נקראת מהלך, אדם נקרא מהלך ומלאך נקרא עומד. למה? הוא גם כן עולה, אבל העליות שלו הן בערך, כל עלייה זה על גב מה שהיה קודם. עלייה בסדר והדרגה. אצל נשמה, אצל בן-- אצל יהודי יכול להיות עלייה שהיא בלי ערך בכלל, בקפיצה, ב-- ש-- עד כדי כך שההבנה הקודמת שלו מפריעה ומבלבלת להבנה החדשה. הדוגמה שמובאת לזה בחסידות זה על רב זירא. מספרת הגמרא שרב זירא עלה מבבל לארץ ישראל. הוא היה שמה מגדולי החכמים, וכשהוא החליט לעלות לארץ ישראל הוא צם ארבעים תעניות. יש גרסה שהוא צם שמונים. כן, יש גרסה שהוא צם שמונים תעניות כדי לשכוח את התלמוד הבבלי.

55:10 דובר 5 למה לשכוח?

55:13 דובר 1 זאת השאלה. אתה נורמלי? יהודי שהיה אחד מהאמוראים, אחד ממנהיגי הדרך של עם ישראל, השקיע את כל חייו בלימוד התורה, רוצה לעלות לארץ ישראל. מה ההכנה שלו? לצום ארבעים או שמונים תעניות כדי לשכוח את מה שהוא למד. אה, מה ההסבר בזה? מסבירה תורת החסידות, מביאה את זה כדוגמה בהרבה מקומות, ששיטת הלימוד של ה-- של חוץ לארץ, של הבבלים, שונה משיטת הלימוד שבארץ ישראל. התלמוד הבבלי לעומת התלמוד הירושלמי נקרא בתורה בפסוק ״במחשכים הושיבני״. התלמוד הבבלי לעומת הלימוד הארץ ישראלי, הלימוד של ארץ הקודש נקרא חושך. כדי... ב-ב-- כשמסת-- פותחים את ה-- את הגמ-- את הגמרא, את הגמרא הבבלית, הגמרא שלומדים בישיבות, פותחים. איך מגיעים שם למסקנה מה ההלכה? מביאים את המשנה ומתחילים. תנא אחד אומר ככה, והאמורא אחר כך אומר, אומר, ״לא. לא יכול להיות ככה. יש לי הוכחה מפה״. השני אומר, השלישי בא אומר, ״מה אתם מדברים? תסתכלו מה כתוב פה״. זה נראה ומצטייר כמו אדם שיש לו חושך בחדר והוא עכשיו רוצה, הוא רוצה ל-להגיע ל-- להדליק את האור. רוצה להוציא איזה ספר מהמדף, לא יודע מה. מגשש, מגשש ונתקל. רגע, מה, מה זה? מה זה? מה זה? לא, לא, לא, זה לא מה שחיפשתי. ככה. כן? כל התלמוד הבבלי ככה זה נראה.

57:06 דובר 6 למה? למה? מה זה?

57:09 דובר 1 למה ככה זה נראה? ככה זה נראה. מה זה? למה זה עוד עניין. ואדרבה, אז בישיבות, בישיבות לומדים דווקא תלמוד בבלי ולא את הירושלמי. התלמוד הירושלמי וז-- ב-בתלמוד הבבלי כל, כל הלכה יכול להיות, אתה יודע, דף, שני דפים, שלושה דפים. ככה עם הסברה, עם שכל, עם עומק, עם עומק עצום, עד שבסוף מגיעים ל-ל-למסקנה או שלא מגיעים למסקנה. הרבה פעמים, המון פעמים. תיקו, תראה, לא, לא הבנו. לא, לא יודע. לא, לא, לא מוצאים את הפתרון. לא יודעים מה ההלכה. תלמוד ירושלמי אין כזה דבר. תלמוד ירושלמי מביא את אותה משנה. אה? דעה כזאת, דעה כזאת. מקסימום שתיים, שלוש שורות, הלכה, טק, הכל בסדר. גמרנו. למה? תלמוד של ארץ זה תלמוד של אור. כשמדליקים את האור רואים, לא צריך לחפש הרבה, רואים. הנה, זה פה, זה פה, זה פה. גמרנו. זה, זה ההלכה. שלום על ישראל. נגמר הסיפור. מי שהתרגל כל חייו ללמוד בשיטה של התלמוד הבבלי, אם הוא ייכנס לבית המדרש בירושלים, הוא, הוא לא יצליח ללמוד כלום. זה יבלבל אותו. שיטת הלימוד שחרוטה אצלו בראש לא תיתן לו להבין מה מדברים בבית המדרש. הוא צם כדי לשכוח את דרך הלימוד. כשאדם-- כשמדברים על עלייה מדרגה לדרגה, עלייה של לא בערך, אז לא רק שהדרגה הקודמת לא מועילה, היא מפריעה ומבלבלת לדרגה הבאה. על דרך זה, זה גם מה-- ש-שבין כשיהודי נפטר סוף סוף ברוך השם מהעולם הזה, אסור להגיד ברוך השם, זה צריך להשתדל לחיות פה. אבל על כל פנים, אז... ומגיע ל-ל-למקום יותר מוצלח, לפחות מבחינתנו יותר מוצלח. אז ב-באמצע צריך לעבור נהר דינור בין העולם הזה... אפילו צדיק כדי להיכנס לגן עדן צריך לעבור

59:18 דובר 1 נהר דינור. גם בין גן עדן התחתון לגן עדן העליון, עוד פעם יש איזה נהר, נהר, נהר דינור, נהר של אש. מה קרה? מה זה עונש? לא, זה לא עונש. כדי לשכוח חיזו דהאי עלמא. נשמה שהייתה מלובשת בגוף שבעים ואם בגבורות שמונים שנה תגיע לגן עדן עם ה-- עם ההשגות של הגוף, היא, היא לא תוכל ליהנות בגן עדן, היא לא תוכל לקבל את הגילויים שם. כשמדברים על עלייה של בלי ערך, הדרגה הקודמת מפריעה ומבלבלת. כשצדיק אמיתי הולך מדרגה לדרגה, כל דרגה שהוא מתקדם בעולם הזה, כי אין ערך לדרגה הקודמת שלו, של הצדיק, הוא נמצא בבחינת נפילה. בין לבין צריך את-- בלי זה, כל עוד הוא לא נפל מדרגתו הקודמת, הוא לא יכול לקבל את דרגתו החדשה. אך, אנחנו בשורה האחרונה שם בצד ימין, כן? למטה. ״אך כי יפול לא יוטל״ כתיב. גם כשהצדיק נופל מדרגתו הראשונה כי הוא חייב להתקדם, לא יוטל. מה הפירוש לא יוטל? אינה נקראת נפילה אלא לגבי מדרגתו הראשונה. כבר אין לו את אותה אהבה ויראה בהתגלות של הנשמה. זה לא, זה אין לו, כי עכשיו הוא נפל. אבל זה לא נקראת נפילה לגבי שאר כל אדם חס ושלום. למה? שאף על פי כן, למרות שהוא עכשיו נפל מדרגתו הראשונה, עדיין הוא למעלה מכל אדם בעבודתו. איך? הוא הרי נפל? כי נשאר בו בחינת רשימו ממדרגתו הראשונה. יש הסבר נפלא של הרבי על זה באגרות קודש. אנחנו עם הזמן פה, אין לנו עוד הרבה. נכניס גם את זה. הרבי מביא איזה משל. מה זה הרשימו הזה? אדם נפל מדרגתו, בכל זאת נשאר לו איזה משהו כזה שעוד מחזיק אותו. מה זה?

1:01:47 דובר 1 אז הרבי מסביר ככה. משל, אה, יש דרשן, דרש-- שני דרשנים, דרשן אחד נפלא ודרשן אחד נפלא עד כדי כך ששניהם נפלאים, אבל אחד הוא נפלא שמי ששומע אותו עומדות לו דמעות בעיניים, והשני הוא כזה נפלא שכששומעים אותו מתחילים לבכות. כן? הקהל-- נכנס הקהל, מתיישב. דרשן הראשון מתחיל לדרוש, דורש, דורש. כולם מתעוררים, התעוררות כאלה, ככה כולם פששש, דמעות של תשובה בעיניים. גומר לדבר, יורד. נכנס דרשן השני, מתחיל לדבר. ברגעים הראשונים, בדקות הראשונות, הקהל עוד לאאא, עוד לא התרגל לסגנון החדש. הוא עוד, אה, הוא שומע פה דברים חדשים לגמרי, אבל הוא עוד ברושם של ה-- כבר שומע את החדש עכשיו, אבל מה שהוא שמע קודם, הוא לא יכול להתרכז במה שהחדש מדבר. אז את ההתלהבות של הקודם זה כבר, זה כבר אין. את ההתלהבות על החדש עוד אין. מה יש באמצע? זה מין נפילה כזאתי, כן? אבל גם בזמן שיש נפילה, כשנמצאים במצב הזה של בלבול וככה בין לבין, עוד יש את הרושם של הדרגה הראשונה. הוא עכשיו עומדות לו דמעות בעיניים. הוא כבר זה... זה לא... זה נפל, אבל-אבל-אבל הרושם עוד נשאר. זה המשל שהרבי מביא.

1:03:33 דובר 7 הסבר יפה.

1:03:33 דובר 1 מממ?

1:03:33 דובר 7 הסבר יפה.

1:03:34 דובר 1 הסבר נפלא. אבל הרבי אומר, אדמו"ר הזקן אומר כאן שקודם כול גם כשהצדיק נופל רושם יש, רשימו יש ממדרגתו הראשונה, אבל עיקרה של האהבה שיש לצדיק בזמן הנפילה זה לא מהרושם. יש עניין של רושם מדרגתו הראשונה, אבל עיקר האהבה ויראה שיש לצדיק בזמן שהוא נופל מדרגתו הראשונה זה לא הרושם, אלא מה? עיקרה מאהבה שנתחנך והורגל בה מנעוריו בטרם שהגיע למדרגת צדיק. וזהו שנאמר גם כי יזקין וגו'. זאת אומרת, נכון, האהבה שאדם עושה בנפשו. נכון שהאהבה שאדם מייצר בנפשו היא אהבה הרבה יותר נמוכה, היא מוגבלת בכוחות שלו לפי השכל שלו, זה תלוי בנפש השכלית שלו והטבעית שלו. זה אהבה של ילדים. זה לא דבר טבעי, זה לא אהבה של נפש אלוקית. הכול נכון. אבל אחרי הכול, האהבה הזאת היא אמיתית. למה היא אמיתית? זה הוא בעצמו אוהב. זה לא משהו שהכניסו לו מבחוץ. ברגע שאדם הוליד אצלו אהבה, מי פה אוהב? זה לא איזה נפש אלוקית שהכניסו לי לתוך הגוף. זה אני, זה הגוף שלי אוהב, הנפש הבהמית שלי אוהבת. זה אהבה שבאה מצד עצ-- מצד האדם. האדם שיוצר, שמתבונן באלוקות בדרך כלל ובדרך פרט, מתבונן שהשם הוא אבינו, שהשם הוא חיינו, שהקדוש ברוך הוא אוהב אותנו, האהבה שנוצרת אצלו לקדוש ברוך הוא זה שלו והוא בעצמו השתנה פה. אז גם כשהאהבה העצומה והגדולה של הצדיק אחר כך היא גדלה פי אלף, היסוד זה השורש ומה שנשאר קבוע זה, זה הוא בעצמו. זה נשאר איתו תמיד. יותר מזה, הרבי מסביר עוד בעומק, עוד הרבה יותר מזה. תכלית בריאת העולם זה כדי שהאדם יעבוד את הקדוש ברוך הוא. בשביל זה הוא ברא את העולם. למה הקדוש ברוך הוא

1:06:22 דובר 1 ברא את העולם? הוא רצה שאנחנו נעבוד, שיהיו יהודים שעובדים, שמקיימים תורה ומצוות. כשיהודי מקיים תורה ומצוות באהבת השם, הוא מקיים את רצון השם. מתגלה אצלו מה? מתגלה אצלו רצון השם. רצון השם זה משהו אינסופי. רצון השם, הקדוש ברוך הוא נצחי. כשאדם מ-מ-מוליד בליבו אהבה ויראה, מתגלה אצלו הנצחיות של הקדוש ברוך הוא. האהבה שנותנים לו מלמעלה, שהנשמה תתגלה או לא תתגלה, יכול להתגלות, יכול להיות בזה נפילה, זה יכול להיות לחזור ולבוא, אבל כשמתגלה אצלו רצון השם זה נצחי, זה לא נופל, זה נשאר איתו תמיד. ולכן, מפה החשיבות הגדולה, החשיבות העצומה של ה-ה-האהבה הנמוכה יותר, אהבה שאדם מעורר על ידי התבוננות. והנה, ראשית הדברים המעוררים את האהבה ויראה ויסודן. אז הדברים שמעוררים את האהבה ויראה זה... זה הסביר באריכות בחלק הראשון. ה-התבוננות בכל האופנים, כמו שהוא הסביר באריכות שם בפרקים מ-מ"א עד, עד מ"ט. תשעה פרקים שהסביר באריכות את כל הדברים שמעוררים את האהבה. אבל י-י-יסודם של הדברים שמעוררים את האהבה היא האמונה הטהורה ונאמנה בייחודו ואחדותו יתברך. אז עכשיו בחלק השני אדמו"ר הזקן יסביר מהשיעור הבא, שנים עשר פרקים, מהי האמונה באחדות השם שבזה יכלול בפנים את שני הדברים. קודם כול זה נמצא בפנים כאשר האהבה ויראה, וכאשר אהבה ויראה מבוססים לא סתם על אמונה שאני מאמין שהקדוש ברוך הוא קיים. אני מאמין שהקדוש ברוך הוא, אה, שולט בעולם, אלא אהבה ויראה מבוססים על אמונה באחדות השם שאין עוד מלבדו. האהבה ויראה עצמם הם באופן אחר לגמרי. ושנית, לא רק אהבה ויראה, אלא כל ההסתכלות והיחס של האדם על עצמו, על העולם ועל עבודת השם משתנה לחלוטין. אז זאת הייתה הקדמה, ובשבוע הבא נתחיל באמת לראות

1:08:49 דובר 1 בפנים מה הם אותם דברים, אותם עניינים שאדם צריך להתבונן בהם כדי לחזק ולהפנים את ההכרה וההרגשה שאין עוד מלבדו.