לקוטי אמרים פרק מ"ו · תשפ"א

00:03 דובר 1 טוב, אז תיקחו אה...

00:05 דובר 2 מה היה-- מה כתוב שם?

00:12 דובר 1 איפה אורחני[?] היום?

00:14 דובר 2 אה, היא הלכה לחתונה.

00:16 דובר 1 אה, אה, אוקיי. נכון.

00:18 דובר 2 למטה.

00:22 דובר 1 טוב, אנחנו מחזיקים פרק מ"ו. בשיעור הקודם סיימנו שמפרק מ"ו מתחיל העיקר של התניא. זוכרת שדיברנו על זה בסוף השיעור? את זוכרת? אה?

00:40 דובר 2 אה, אמרנו משהו.

00:40 דובר 1 היה משהו כזה.

00:43 דובר 2 לא זוכרת בדיוק.

00:45 דובר 1 אה, למה זה העיקר של התניא? כי עד כאן אדמו"ר הזקן הסביר, אה, למה כל כך חשוב לעבוד את השם. מה זה לעבוד את השם? שאדם, אה, אה, יעבוד את הקדוש ברוך הוא גם עם הלב, גם עם הרגש, לא עשייה טכנית. שהתורה שלו, שהמצוות שלו יהיו מוארות בעיקר באהבת השם וביראת השם. בהתחלה הוא הסביר למה זה טוב, כי בשביל שהוא לא יעשה עבירות אז צריך שיהיה לו רגש. אם הוא יאהב את הקדוש ברוך הוא ויירא מהקדוש ברוך הוא, לא יעשה עבירות. אז בהתחלה, כל החלק הראשון של התניא, אדמו"ר הזקן הסביר איך מעוררים את האהבה ויראה באופן כזה שזה יהיה מספיק גלוי בלב, שזה ישמור אותו מלעשות עבירות וידחוף אותו לעשות מצוות. אחר כך בחלק השני של התניא אמר: זה לא מספיק. אהבה ויראה כזאת זה לא מספיק, רק סתם לשמור את המצוות. הקדוש ברוך הוא רוצה שתהיה לו דירה מוארת, שהמצוות עצמן יהיו מוארות, ואדם יקיים את המצוות עם חיות, עם התלהבות. אז בשביל זה לא מספיק אהבה מסותרת. בשביל זה צריך שהמצוות והתורה יקויימו ביחד עם רגש. אז בהתחלה הוא הסביר את החשיבות הגדולה של זה, ואחר כך הוא הסביר גם איך עושים את זה. אז איך עושים? בהתחלה הוא הסביר: ראשית העבודה, העבודה ועיקרה ושורשה, זה לעורר יראה תתאה, יראה תחתונה. ואחרי שאדם יש לו קבלת עול ויותר מזה אפילו יראה תתאה, יראת חטא, יראת אלוקים, אז הוא יכול להתחיל לעבוד את השם ויכול, יכול להתחיל להתבונן. ערב טוב. בדיוק התחלנו.

02:50 דובר 2 בדיוק.

02:51 דובר 1 ואחרי ש... עוד לא התחלנו. וזה... זה התחיל מפרק מ"ב, שבהתחלה צריך תחילת העבודה, שאדם יעורר בעצמו יראה תתאה, ואחר כך, אחרי שיש לו יראת השם, יראת חטא או יראת אלוקים באופנים של קטנות ובאופנים של גדלות, כמה וכמה אופנים שהוא הסביר, אז הוא יכול להתחיל לעבוד את השם באהבת השם. ואז הוא הסביר שיש כמה דרגות, שתי דרגות ביראה ושתי דרגות באהבה. אחר כך הוא הסביר איך אפשר להגיע לאהבה, ויש שני אופנים שזה קל מאוד לכל להגיע ל-- כל אחד יכול להגיע לאהבה על ידי שהוא מתבונן שהקדוש ברוך הוא אבינו והוא חיינו, שזה אופנים שיותר קל גם מי שאין לו כזה שכל גדול ולא כזה רגש גדול. אבל שתי האהבות האלה זה דברים שקל יותר להגיע אליהם, גם כאילו אפילו מי שקשה לו יכול להגיע אליהם. אחר כך הוא הוסיף בפרק מ"ה שאפילו מי שקשה לו לעורר אפילו את האהבות האלו, אז בכל זאת הוא יכול להשתמש במידת הרחמים על ידי מידת הרחמים שהוא מרחם על ניצוץ אלוקות שבנפשו. אז קודם כול, מידת הרחמים בפני עצמה זה גם כן איזשהו רגש שמתלבש במצוות. ודבר שני, כשאדם מרחם על ניצוץ האלוקות שבנפשו, הוא ממילא יגיע גם לאהוב את השם ויגיע לשמור מצוות. אז למעשה הוא הסביר עד סוף הפרק הקודם. הוא הסביר איך אדם יכול לעבוד את השם, קודם כול לשמור את המצוות ולא לעשות עבירות, ואחר כך גם איך הוא יכול לקיים אותן באהבה ויראה ורחמים. אז למה אי אפשר לגמור התניא? מה קורה עכשיו? מסתכלים בפרק מ"ו. פרק מ"ו מדבר עוד פעם על אהבת השם. עוד סוג של אהבת השם, אהבה שהוא קורא לה כמים הפנים. אז

04:57 דובר 1 לפחות כשאני למדתי את הפרק הזה, לא רק בפעם הראשונה, גם בפעם העשרים שלמדתי אותו, כל פעם מחדש הייתה לי את אותה שאלה. הוא כבר גם דיבר על אהבת השם, דיבר על כל הסוגים של אהבת השם. איך זה אפשר ואיך מגיעים ואיך עושים את זה. גמר עם אהבת השם, התחיל לדבר-- יש עוד אופן, מידת הרחמים. למה אתה חוזר עוד פעם לאהבת השם? אם יש לך עוד איזה אהבת השם שאתה רוצה לדבר עליה, אתה מדבר כבר על אהבת השם. תדבר גם, תכניס הכול ביחד. למה... לא, לא עלתה, לא עלתה לכם השאלה אף פעם?

05:32 דובר 6 לא, לא בדיוק היה לנו את הרצף.

05:35 דובר 1 אז א-א-

05:36 דובר 6 לא, היה לנו את הרצף רק עכשיו.

05:37 דובר 1 אצלי זו שאלה מהפעם הראשונה שלמדתי תניא. כל פעם מחדש זה הציק לי. עד שלפני כמה שנים פתחתי את הספר של הביאורים בתניא של הרב ויינברג. יש כתוב מסביב. אז מסתבר שהשאלה לא עלתה רק אצלי. כשהרב ויינברג העביר את השיעורים ברדיו בארצות הברית, אז הייתה לו את אותה שאלה. הוא שאל את הרבי והרבי ענה לו. אז פה יש, כל הדף הראשון זה פשוט, אה, הסבר השאלה והציטוט מה שהרבי ענה לו והסבר מה שהרבי ענה לו. אז בלי ההסבר הזה באמת לא מובן מה עושים פה הפרקים האלה מ"ו עד מ"ט. בלי ההסבר הזה באמת אין לזה שום הבנה. הוא כבר גמר לדבר על הכול. מה הוא עושה פה עכשיו? מה עושים פה עכשיו? הרבי אומר פה הנקודה של הביאור היא נקודה פשוטה, עמוקה ונפלאה. עד פה דובר איך כל אחד יכול לעבוד את השם. אפילו מי שזה, אפילו זה, אפילו זה, אפילו, אפילו, אפילו, אפילו, אפילו, אפילו. הקל שבקלים, כולם יכולים. אבל זה היה אפילו. מפה והלאה זה מתחיל דווקא, לא אפילו. דווקא בן אדם פשוט, דווקא בן אדם שאין לו אפשרות להתבונן באלוקות. ככל שבן אדם יותר רחוק מהקדוש ברוך הוא, יותר קל לו לעבוד את השם. זה בדיוק הפוך מכל הדברים שהיה עד עכשיו. עד עכשיו זה היה אפילו, מפה מתחיל דווקא. ובגלל שבאמת הסוג אהבה שמדובר פה, זה באמת מדובר דווקא לכאלה שהם באמת לא יכולים בשום אופן, מרגישים את עצמם לפחות שהם לא יכולים בשום אופן, וזה רוב האנשים. אז לכן אדמו"ר הזקן מאריך באהבה הזאת ארבעה פרקים שלמים. משל ונמשל. ומה התכוונתי במשל והנמשל? ואיך ליישם את זה בעבודה

07:57 דובר 1 בפועל. עוד ועוד ועוד ועוד עד, עד הסוף. פשוט אנחנו נראה בפנים שזה באמת פה נוגע בפשטות הכי פשוטה. לא צריך שום התבוננות ולא שום, שום עניינים, אה, נפלאים. אז בואו נראה בפנים. פרק מ"ו: "ויש דרך ישר לפני איש, שווה לכל נפש". זה כבר לא אפילו, זה שווה לכולם. "וקרוב הדבר מאוד מאוד". עד פה היה קרוב בפיך, בלבבך. קרוב מאוד. קרוב מאוד מאוד עוד לא היה לנו. זה משהו חדש. "לעורר ולהאיר את אור האהבה". איזה אהבה? "קרוב מאוד מאוד לכל אחד, שווה לכל נפש, התקועה ומסותרת בליבו", שמה לעשות איתה? "להיות שהיא תהיה מאירה". לא סתם שהיא תהיה מאירה, שאהבת השם תהיה מאירה בתוקף אורה. מה פירוש בתוקף אורה? "כאש בוערה". לא תגיד אש בוערה שם בפנים. "בהתגלות ליבו ומוחו עד שהוא ימסור-- באופן שהוא ימסור את נפשו לה' ולא את נפשו, אלא גם את גופו וגם את מאודו ולא איזשהו חלק מגופו ומאודו ונפשו, אלא בכל לב ובכל נפש ושזה יהיה מאוד וזה לא יהיה משהו חיצוני, אלא מעומקא דליבא ולא מ-- באמת לאמיתו". זה מילים, אין מילים כאלה. לא בתניא ולא בחסידות ולא בשום מקום אחר. ופה הרבי מדבר שזה דבר ששווה לכל נפש, גברים, נשים, ילדים, צדיקים, בעלי עבירות, שווה לכל נפש. "וקרוב מאוד מאוד. ובפרט בשעת קריאת שמע וברכותיה, כמו שיתבאר ב-בפרק השני", בפרק הבא. "והוא" אז מה זאת אהבה? "כאשר ישים האדם אל ליבו מה שאמר הכתוב 'כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם'. פירוש שכדמות וצורת הפנים שאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה". אדם מחייך למים, המים מחייכים לו בחזרה. יש ביאור מהחסידים. זה

10:36 דובר 1 לא קשור להבנת הפרק, אבל זה-זה חמוד. זה מאוד יפה, מאוד נוגע. למה הרבי הזקן בחר פה מים? בדרך כלל אתה מסתכל במראה, לא במים. כשרוצה לראות את עצמו לא מסתכל, לא הולך לנהר. מסתכל במראה. גם מראות תמיד היו. למה הוא לא לוקח פה דוגמה של מראה? אה?

10:56 דובר 7 מראות זה לא חידוש?

10:58 דובר 1 לא, לא, לא. אפילו המראות מהזכוכית כבר היו באיטליה של לפני מאות שנים. גם בסין כבר היו.

11:06 דובר 7 יודעת.

11:07 דובר 1 לפני אלפי שנים. מראות מנחושת בטח שהיו, מכסף בטח שהיו. חוץ מזה במים זה זז, זה גלי. זה... לך תמצא מים ש-שעומדים במקום אחד. בקיצור, למה במים ולא ב-ב-במראה? אז החסידים מסבירים: כשמסתכל במראה, אתה עומד ישר; כשמסתכל במים, אתה צריך להתכופף. קצת ביטול. אבל זה לא נוגע להבנת הפרק. זה ככה מהצד. מאמר מוסגר. טוב. אז ככה ממש. "לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר, הרי אהבה זו מעוררת אהבה בלב חברו אליו גם כן". זה דבר שכל אחד פוגש ביום יום. ביום יום. אם אני מחייך לאחד, לחבר, אתה יכול לבוא ל-ל-ל-- מול בן אדם ברחוב שאני לא מכיר אותו. אם אני אעמוד ואחייך, הוא יחייך אליי בחזרה. אפשר לעשות את הניסיון. עשיתי את זה לא פעם. זה עובד. זה עובד. אתה אומר לבן אדם שלום עליכם, הוא מחזיר לך בחיוך שלום, או בסדר שלו. ככה זה, ככה זה. זה טבע האדם. זה לא יכול להיות. זה לא יכול להיות שהוא שהוא שהוא יחמיץ פנים. אין דבר כזה. זה טבע. ובפרט כשרואה אהבת חברו אליו, אז בוודאי שהוא מחזיר אליו אהבה. ממשיך הרבי הזקן, הוא אומר: "והנה זהו טבע". טבע זה דבר שהוא לא תלוי בשכל. זה ככה, ככה זה עובד. כמו שמפילים חפץ והוא נופל על השולחן, כשמחייכים אל השני, השני מחייך גם כן. זה, זה טבע. ככה נברא העולם. לא צריך להתבונן בזה. זה לא תלוי ב-ב-בשכל. לא, לא תלוי בכלום. זה, זה סיבה ותוצאה. "זהו טבע הנהוג במידת כל אדם", אף אפילו אם שניהם שווים במעלה, אחד והחבר שלו, אחד מחייך, השני מחייך גם כן. על אחת כמה וכמה אם "מלך גדול ורב מראה אהבתו

13:14 דובר 1 הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים, המנוול ומוטל באשפה". אז ככה, מלך, כשמלך מראה אליי את אהבתו, אז זה הרבה יותר מאשר סתם אדם. למה כן? ראש העיר חייך אליי, זה לא סתם, אה כן, זה הרבה יותר. אבל מלך יכול להיות-- כתוב שבתקופה של אברהם אבינו נלחמו ארבעה מלכים את החמישה. מכירים את הסיפור, נכון? מכירות? נו, אה, כמה אנשים היו מתחת לכל מלך כזה? אם כולם היו פה בארץ והיו שם ארבעה שנלחמו בחמישה, וחוץ מזה הם מוזכרים שם בסיפור עוד שישה או שמונה מלכים שהם נלחמו שם גם במלחמה מסביב, שהם לא היו שותפים. הם לפחות ארבעה עשר, חמישה עשר מלכים, הם מוזכרים שם במלחמה. כולם גרו פה בארץ. כמה אנשים היו לכל מלך? צריך לזכור שמדובר על אברהם אבינו. אברהם אבינו זה רק דור עשירי מנוח. נכון? עשרה דורות מנוח ועד אברהם. כמה שנים עברו? עושים את החשבון, זה שלוש מאות וחמישים. משנוח יצא מהתיבה עד מלחמת המלכים זה בערך שלוש מאות חמישים שנה, קצת פחות. כמה אנשים נולדו בעולם בשלוש מאות חמישים שנה?

14:33 דובר 8 הרבה.

14:34 דובר 1 המון. אלף? חמשת אלפים?

14:37 דובר 8 אה, קצת יותר.

14:38 דובר 1 עשרת אלפים?

14:39 דובר 8 עוד יותר. מאות אלפים.

14:42 דובר 9 איך יכול להיות?

14:43 דובר 8 לא, לא.

14:43 דובר 9 כמה אנשים? למה את חושבת ככה?

14:46 דובר 8 די בוקו.

14:47 דובר 9 שלוש מאות חמישים שנה.

14:49 דובר 8 אם תחשבו שהם כל הזמן

14:55 דובר 1 אה, עוד לא, עוד לא הייתה, עוד לא הייתה את הרפואה של היום, אבל על כל פנים זה לא היו-- כמה מלכים, כמה אנשים, מלך מלך, יש כמה משפחות, חצר, בונים בית, עושים גדר מסביב ומלך. אז יש-

15:09 דובר 8 וואו.

15:10 דובר 1 אה?

15:10 דובר 8 וואו.

15:15 דובר 1 יש מלך כזה. יש מלך שהוא מלך תקיף. יכול להיות מלך שהוא נחנח ומלך שהוא מלך מלך גדול. ויש מלך שהוא לא רק גדול אלא גם רב. אז מה קורה אם אחד לא סתם מלך, אלא מלך, שהוא גם גדול וגם רב והוא מראה את אהבתו לאדם פשוט? איזה אדם פשוט? אדם שהוא גם-

15:39 דובר 8 רגע, כמה אנשים היו שם?

15:41 דובר 1 איפה?

15:42 דובר 8 במלחמה?

15:43 דובר 1 לא יודע, לא יותר מדי. לא כתוב, אבל אפשר לעשות הערכה, ולא היה שם מיליונים. על כל פנים, אם מלך גדול ורב מראה את אהבתו העצומה לאיש שהוא גם הדיוט, גם נבזה, גם שפל אנשים וגם מנוול ומוטל באשפה. ואיך הוא מראה לו את אהבתו? שהמלך יורד אליו ממקום כבודו, ויורד אליו עם כל שריו יחדיו, ומקימו ומרימו מאשפתו ומכניסו להיכלו. היכל המלך, חדר מחדר, מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם, ומתייחד עמו שם. איך מתייחד עמו? לא רק מכניסו איתו לחדר ולומד איתו תניא. בייחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק והתאבקות רוחא ברוחא, קירוב רוחני וקירוב גשמי בכל לב ונפש. זאת אומרת המלך מראה לו שהוא באמת אוהב אותו. אז אם בטבע כל אדם שהוא רק מחייך לשני, השני כבר ישר מחזיר לו חיוך, אז על אחת כמה וכמה אם מלך גדול ורב יראה את אהבתו באופן כזה לאדם כזה, אז על אחת כמה וכמה שתתעורר ממילא אהבה כפולה ומכופלת בלב הדיוט ושפל אנשים הזה לנפש המלך, בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש, מעומקא דליבא, לאין קץ, מאשר סתם אחד מראה את אהבתו לחברו. זה דבר פשוט. ואותו שפל אנשים הוא לא צריך להתבונן בזה שהמלך, הוא לא צריך להתבונן, הוא, הוא. כן. ואף אם ליבו כלב האבן, המס ימס והיה למים, ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך. אז זה כל המשל. אז הנמשל, הנה ככל הדברים האלה וככל החיזיון הזה, וגדול יותר, כמה גדול יותר? בכפלי כפליים לאין קץ עשה לנו אלוקינו. כי גדולתו של הקדוש ברוך הוא זה לא כמו גדולתו של המלך הגדול ורב, לגדולתו אין חקר. מלך גדול ורב, כמה שהוא יהיה גדול

18:06 דובר 1 ורב, יש עוד כמה מלכים בלעדיו, הוא בסך הכול בשר ודם. הוא היום פה ומחר שם. הקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים ולגדולתו אין חקר, ואיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. ונודע מהזוהר הקדוש והאריז"ל ריבוי ההיכלות והעולמות עד אין מספר, שאין מספר לעולמות והיכלות, ובכל עולם והיכל מאלו שאין להם מספר יש ריבוא רבבות מלאכים לאין קץ ותכלית. וכמו שכתוב בגמרא, כתיב, יש פסוק אחד, פסוק אחד שאומר: היש מספר לגדודיו? אז מה מבינים מהפסוק הזה? שלגדודיו אין מספר. התורה אומרת היש מספר לגדודיו? לשון תמיהה כזאת. זאת אומרת ש-

19:02 דובר 10 שאלה רטורית.

19:02 דובר 1 שאלה רטורית. כן, בדיוק, שאין מספר לגדודיו. וכתיב, ממשיכה הגמרא, כתוב: אלף אלפין ישמשוניה ורבו רבבן קדמוהי. פסוק אחר אומר יש הקדוש ברוך הוא, משמשים אותו אלף אלפים וריבוא רבבות מלאכים. טוב, אז זה אמנם הרבה מאוד, אבל זה לא אין מספר. אז פסוק אחד אומר שאין מספר, פסוק שני אומר שיש מספר. אז מה התירוץ? מתרצת הגמרא, משני, עונה הגמרא: אלף אלפים וכולי מספר גדוד אחד, אבל לגדודיו אין מספר. תירוץ פשוט. וכולם קמיה כלא ממש חשיבי ובטלים במציאות ממש, כביטול דיבור אחד ממש לגבי מהות הנפש שמדברת בעצ... אה, מדברת בעצמותה, בעוד שהיה דיבורה עדיין במחשבתה או ברצונה או בכוונת הלב, כנ"ל באריכות כמו שלמדנו בפרק כ"א. מה הפירוש שקדוש ברוך הוא, לגדולתו אין חקר? גדולתו של הקדוש ברוך הוא, מלך רב על רבבות... ר-ר-ר הלשון של מלאכים שבכל גדוד, ולגדודיו אין מספר, והמלכות שלו עליהם. זאת אומרת קודם כול הוא רב יותר בלי ערך לכל מלך אחר. ולא רק שהוא רב בלי ערך, גם התוקף שלו הוא גדול בלי ערך לכל מלך אחר, כי כל המלכים נמצאו רק ממנו ובלעדיו אין להם שום מציאות. אז הוא גם המלך, הקדוש ברוך הוא, גם גדול בלי ערך לאין קץ מכל המלכים שאנחנו יכולים להכיר, והוא גם רב מכל המלכים שאנחנו יכולים להכיר. וכל המלכים, האינסוף מלאכים, כולם שואלים איה מקום כבודו? ומה הם עונים אחד לשני? מלוא כל הארץ כבודו. מי זה כבודו? איפה זה כבודו? סליחה. מה זה כבודו של הקדוש ברוך הוא? כבודו של הקדוש ברוך הוא הם ישראל עמו. מה זאת אומרת? המלאכים שואלים אחד את השני איפה נמצא הקדוש ברוך הוא? איפה

21:24 דובר 1 המלך? הוא נמצא בארץ. איפה בארץ? כן, כן, שמה כבודו נמצא. כבודו נמצא בארץ. זה כבודו. מי זה כבודו? כבודו זה ישראל. איך? הקדוש ברוך הוא נמצא בארץ. אני מבין. מה פירוש שכבודו זה עמו? ברור השאלה? כן? אז הוא מסביר.

21:53 דובר 11 כאילו יש הבדל בינו לבין כבודו?

21:56 דובר 1 בוודאי. זה לא עצמות ומהות.

21:58 דובר 11 כאילו אומר זה לא הוא נמצא בארץ, זה הכבוד שלו, שזה בני ישראל.

22:02 דובר 1 כן.

22:05 דובר 12 אז איך מלוא כל הארץ אם זה בני ישראל?

22:10 דובר 1 כבודו נמצא בארץ. מי זה כבודו שנמצא בארץ? זה עמו. זה בני ישראל.

22:15 דובר 12 כתוב כל הארץ, לא בארץ.

22:18 דובר 1 מלוא כל הארץ. אלו שנמצאים בארץ הם כבודו, הם ישראל עמו. זה הלשון. הוא מיד מסביר למה ישראל נקראים כבודו.

22:28 דובר 11 שואלת למה דווקא המילה כל הארץ?

22:31 דובר 12 אנחנו לא בכל הארץ.

22:34 דובר 1 לא יודע את הדיוק הזה להגיד. נמצאים בארץ. למה עם ישראל נקראים כבודו של הקדוש ברוך הוא? כי באמת הניח הקדוש ברוך הוא את העליונים ואת התחתונים, ולא בחר בכולם, כי אם בישראל עמו. והוציאם ממצרים, ערוות הארץ, מקום הזוהמה והטומאה. זה כמו זה שהוציא את ה-- המלך, שהוציא את ה-- את האיש ממקום האשפה. והוא הוציא אותם, הוציא אותנו, לא על ידי מלאך ולא על ידי שליח. לא על ידי איזשהו מלאך, זאת אומרת מישהו שנמצא בעולם הבריאה, יצירה, עשייה, וגם לא על ידי שליח, אפילו לא על ידי משהו מאצילות, אלא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו ירד לשם, למצרים, ערוות הארץ. כמו שכתוב: וירד להצילו וגו', כדי לקרבם אליו. ואיך הקדוש ברוך הוא קירב את עם ישראל אליו? בקירוב וייחוד אמיתי, בהתקשרות הנפש ממש, בבחינת נשיקין פה לפה, לדבר דבר ה' זו הלכה. אז קודם כול חיבור של נישוק, נשיקה, שזה בפה. דיבור דבר ה' זו הלכה, והתדבקות רוחא ברוחא היא השגת התורה וידיעת רצונו וחכמתו דכולא חד. דכולא חד ממש. אתם זוכרות, למדנו שבנשיקה יש את הצד הגשמי של הנשיקה, וזה שהרוח מתערבת בין שני האוהבים. אז יהודי לומד הלכה, אז הדיבור בדברי תורה זה הנשיקה וההבנה של התורה וההתאחדות. זה שנשיקה היא התאחדות עם הקדוש ברוך הוא גם בגשמיות וגם ברוחניות, גם בגוף וגם ברוח. ולא רק בפה, אלא גם בגוף. מבחינת חיבוק, בסופו של דבר עם נשיקה, למרות שזה דבר מאוד מאוד קרוב, אבל זה רק בראש, ויש חיבור גם בגוף. מבחינת חיבוק הוא קיום המצוות מעשיות ברמ"ח איברים, שרמ"ח פיקודין הן רמ"ח איברין דמלכא, כנזכר לעיל. הסברנו את זה פעם, שלא נחזור על זה

24:59 דובר 1 עכשיו. ובדרך כלל, באופן כללי, נחלקים התרי"ג מצוות, נחלקות לשלוש בחינות: יש מצוות שהן יותר שייכות לקו הימין, קו החסדים, מצוות שהן שייכות לקו השמאל, ומצוות שהן באות בקו האמצע, שהן חסדים ורחמים, שחסדים ורחמים הם תרין דרעין וגופא. כשאדם מחבק את חברו, אז הוא מחבק אותו עם שני, שתי הידיים, ומצמיד אותו אל הגוף, נכון? אז לכן יש במצוות שלוש בחינות: ימין, שמאל וגוף, שזה כביכול הקדוש ברוך הוא מחבק אותנו אליו עם שתי הידיים שלו ומצמיד אותנו אליו לגוף שלו. אז יוצא שעל ידי תורה ומצוות הקדוש ברוך הוא יורד אלינו למצרים, ערוות הארץ, ובזה שהוא נתן לנו את התורה והמצוות, אז הוא גם מנשק אותנו, גם בנישוק גשמי וגם בנישוק רוחני, מתחבר איתנו ממש וגם מחבר אותנו ומצמיד אותנו לגופו. וזהו ש-- זה ממש כמו המלך שירד לערוות הארץ ומקרב ומחבק בחיבוק ונישוק. וזהו שנאמר: אשר קדשנו במצוותיו. שהקדוש ברוך הוא קידש אותנו על ידי המצוות. לכאורה היה צריך להיות: הקדוש ברוך הוא, תודה רבה לקדוש ברוך הוא שנתת לנו מצוות קדושות. זה ככה היה צריך להגיד. מה זה קדשנו במצוות? אני אהיה קדוש? אני מקיים את המצוות שהן קדושות. מה זה? למה? למה אני נהיה קדוש מזה שאני מקיים מצווה? מה זה הלשון שקידש אותנו במצוותיו? כאדם המקדש אישה להיות מיוחדת עמו בייחוד גמור. כמו שאדם מקדש אישה ואז הוא נמצא יחד איתה בחיבוק ונישוק בייחוד גמור, כך על ידי התורה והמצוות אנחנו נהיים אשתו של הקדוש ברוך הוא, מיוחדים איתו בייחוד גמור, כמו שכתוב: ודבק באשתו והיו לבשר אחד. שעל ידי התורה והמצוות אנחנו נהיים בשר אחד עם הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת שאנחנו נהיים

27:10 דובר 1 קדושים כמוהו. קדשנו במצוותיו. רגע, טוב. קדשנו במצוותיו, שעל ידי התורה והמצוות אנחנו נהיים קדושים כמוהו. ולכן כשהמלאכים שואלים איה מקום כבודו, אז התשובה היא מלא כל הארץ כבודו. כי בעולמות העליונים הקדוש ברוך הוא לא מתגלה. אבל כשיהודי פה למטה לומד תורה ומקיים מצוות ומתאחד עם הקדוש ברוך הוא, אז הוא לא רק מקיים את המצוות של הקדוש ברוך הוא, הוא נהיה אחד עם הקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא והוא דבר אחד. אז שואלים איפה הקדוש ברוך הוא? הנה פה היהודי הזה, זה הקדוש ברוך הוא. וזה אומרים המלאכים על כל אחד ואחד מעם ישראל. ככה ממש. ויתר על כן, ולא רק ליתר על כן, אלא יתר על כן לאין קץ, הוא ייחוד נפש אלוקית העוסקת בתורה ומצוות ונפש החיונית ולבושיהן הנ"ל באור אין סוף ברוך הוא. כשיהודי מקיים מצוות, תורה ומצוות, אז נפשו האלוקית ונפשו הבהמית והלבושים, הגוף שלו, נהיים אחד ממש עם הקדוש ברוך הוא. מייחוד של חיבוק ונישוק. נו, כשאדם מתבונן בזה, אז פה כבר לא צריך איזו התבוננות להבין מי זה הקדוש ברוך הוא הגדול או איך הוא מחיה את העולמות. אדם לא צריך לדמיין לעצמו שום דבר, הוא רק צריך לשים לליבו, להיזכר שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים, ערוות הארץ, איפה היינו ולאן הקדוש ברוך הוא הרים אותנו על ידי תורה ומצוות, בשביל שתשתפך נפשו. רק צריך לחשוב על זה. רק צריך להיזכר בזה. זה אפילו לא עניין של התבוננות. הוא ממשיך שלכן המשיל שלמה עליו השלום בשיר השירים ייחוד זה לייחוד חתן וכלה, כי חתן וכלה דבקים אחד בשני בדבקה, חשקה וחפצה, בחיבוק ונישוק. לא יודע בדיוק מה זה חשקה, אבל

29:38 דובר 1 דבקה וחפצה זה שתי דרגות רוחניות. כשמדביקים משהו אחד לשני אז הם דבוקים. אבל זה שני דברים שהדביקו אותם בדבק. זה עדיין שני דברים, נכון? אבל חפץ, יש פה רק חפץ אחד, כבר אין פה שניים. אז חפץ זה יותר פנימי מאשר דביקות וחיבוק ונישוק. אז עוד פעם רואים לו שחיבוק זה של הגוף ונישוק זה של הראש. אז הקדוש ברוך הוא. אז שלמה המלך המשיל בשיר השירים את ה-- ההתאחדות של יהודי עם הקדוש ברוך הוא על ידי שמירת תורה ומצוות לחיבוק ונישוק. תודה רבה.

30:23 דובר 13 תכסה.

30:26 דובר 1 וזהו שנאמר "אשר קדשנו במצוותיו". עכשיו אפשר להבין מה זה: אשר לא, אשר נתן לנו מצוות קדושות, אלא קידש אותנו במצוותיו, שהעלינו למעלת קודש העליון ברוך הוא, שהיא קדושתו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. תראו את המילים: על ידי תורה ומצוות הקדוש ברוך הוא חיבק ונישק אותנו והעלה אותנו למעלת קודש העליון, שהיא קדושתו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. כל יהודי שלומד תורה ושומר מצוות, הוא מתקדש בקדושתו של הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. וקדושה היא לשון הבדלה. מה שהקדוש ברוך הוא מובדל מעולמות, והיא בחינת סובב כל עלמין, מה שאינו יכול להתלבש בהן. זה מהפרט. במשל, שהקדוש ברוך הוא מכניס אותנו חדר לפנים מחדר, מקום שאין כל מלאכי השרת יכולים לשרת, אה, להיכנס שם. כי על ידי ייחוד הנפש והתכללות באור אין סוף ברוך הוא, הרי היא במעלת ומדרגת קדושת אין סוף ברוך הוא ממש, מאחר שמתייחדת ומתכללת בו יתברך, ויהיו לאחדים ממש. וזהו שנאמר "והייתם לי קדושים כי קדוש אני". בגלל שאני קדוש תהיו אתם. מה זאת אומרת בגלל שאני קדוש תהיו אתם קדושים? כי אני נותן לכם את עצמי. הקדוש ברוך הוא נותן לנו את התורה, היא חכמתו, נותן לנו את המצוות, הוא רצונו. וכשאנחנו לומדים תורה ומתאחדים עם חכמתו ומקיימים מצוות ומתאחדים עם רצונו, אז, אז כמו שהוא קדוש גם אנחנו קדושים.

32:13 דובר 13 נכון, כמוני.

32:15 דובר 1 כן. "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", ואומר "ועשיתם את כל מצוותי והייתם קדושים לאלוהיכם". תעשו את כל מצוותי ותהיו קדושים לאלוהיכם. "אני ה' אלוקיכם" וגומר. פירוש, כי על ידי קיום מצוות הריני אלוקה שלכם, כמו אלוקי אברהם, אלוקי יצחק וכו'. אז אם מדברים מצד ההרגשה של האדם, עד כמה הוא מרגיש את הקדוש ברוך הוא, אז יכול להיות שהוא לא מרגיש. בשביל להרגיש את הקדושה האלוקית צריך באמת להיות אברהם, יצחק ויעקב או משה רבינו או הרבי. אבל עצם הדבר נפעל גם אם לא מרגישים. כמו אצל אברהם, יצחק ויעקב שנקרא, נקרא כן מפני שאבות היו בחינת מרכבה לו יתברך, בטלים ונכללים באורו, ככה הוא בכל נפש מישראל בשעת עסק התורה והמצוות. כל יהודי ויהודי בשעת עסק תורה ומצוות הוא כמו אברהם, יצחק ויעקב בדיוק בלי שום הפרש. כמו גדולי הצדיקים. אין הבדל. הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא באותה קדושה בדיוק, לא פחות ולא יותר, אותו דבר. ולכן חייבו רז"ל לקום ולעמוד לפני כל העוסק במצווה, אף אם הוא בור ועם הארץ. כי אם היה הבדל עם מצוות של אדם פשוט, הוא הרי לא מרגיש. הוא בכלל לא מבין. מה בכלל יודע? מקיים את המצווה. אז למה אני צריך לעמוד בפניו? צדיק עכשיו מקיים מצווה. אני מבין שאני צריך לעמוד. יש פה, מתגלה פה הקדוש ברוך הוא, אבל סתם אדם פשוט, למה שאני אעמוד בפניו? אבל לא, חז"ל תיקנו וזה הובא להלכה שצריך לעמוד גם בפני כל אחד שמקיים מצווה. ומדוע? כי כל אחד שמקיים מצווה זה בדיוק כמו צדיק. אין שום הבדל.

34:23 דובר 13 למה הוא הסביר לפני כן שאם אהבה ויראה זה מגיע לעולם הבריאה, ובלי זה מגיע ל-

34:30 דובר 1 מיד, מיד ניגע בזה. זה מיד בשורות הבאות.

34:36 דובר 13 אוקיי.

34:37 דובר 1 והיינו, כאילו ב-בקטע הבא. והיינו, זו שאלה מתבקשת. והיינו מפני ה' השוכן ומתלבש בנפשו בשעה הזאת. רק אין נפשו מרגשת. הוא לא מרגיש את זה. למה? מפני מסך החומר הגופני שלא נזדכך. החומר הגופני שלו מחשיך עיני הנפש מראות מראות אלוקים, כמו שאבות ראו וכיוצא בהם שראו עולמם בחייהם. אז אני לא רואה, אבל זה שאני לא רואה זה לא אומר שזה לא קיים. זה אותו דבר. לא, האמת שאת השאלה שלך הוא לא עונה פה, הוא רק הסביר. זה לא הנקודה. הנקודה היא אחרת ממה שדיברנו. אמ, מה שמדובר שם, שראינו בפרקים ל"ט, מ', שעל ידי ה-ה-כוונה, אהבה ויראה של האדם, התורה ומצוות עולות ל-לעולמות העליונים, מתאחדות בפנימיות עולמות. מה מדובר? לגבי עלייה. ופה מדובר לגבי המשכה. לגבי מה שהקדוש ברוך הוא נמשך למטה, הוא נמשך תמיד. אדם מקיים מצווה, לא משנה הוא כן הבין או לא הבין. אפילו אם הוא עשה את זה באונס, הוא קיים את המצווה והוא קיים אותה. גמרנו. האור האלוקי נמשך בעולם. אבל באיזה אופן פעל האור האלוקי על העולם? אז אם הוא קיים את זה ב-- אמ, אמ, ב-ברגש פנימי, אז התורה והמצוות, הגשמיות של העולם שאיתם קיימו את התורה והמצוות, מתעלים לעולמות העליונים, ואם לא זה נשאר למטה. זאת אומרת, יש הבדל עקרוני. האם מדברים על עלייה, על העלאה או על המשכה? לגבי העלאה זה תלוי ברגש. הרגשת, התפעלת, הרגש שלך עלה למעלה, הוא לקח יחד איתו את התורה והמצוות, את הגשמיות שקיימת איתם. אבל לגבי המשכה מלמעלה, קיימת. מה קיימת? קיימת רצון השם. רצון השם נמצא פה עכשיו. נכון, זהו, פה גמרנו. אין, אין פה הבדל בין

36:58 דובר 1 מלמעלה למטה לבין מלמטה למעלה. "וזהו שאמר אסף ברוח הקודש בעד כל כנסת ישראל בתהילים, בעד כל כנסת ישראל שבגולה: ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך." אז מפה ועד סוף הפרק, אדמו"ר הזקן מדגיש את הנקודה הזאת שהוא התחיל לדבר עליה, שגם כשאדם לא מרגיש, אבל הקדושה האלוקית נפעלת בנפשו. זהו שאמר אסף ברוח הקודש בעד כל כנסת ישראל שבגולה. שגם יהודי שנמצא בגולה, אין בית המקדש, אין נביאים, אין גילוי אלוקות, לא רואים, לא מרגישים, אין ניסים. אני בער, אני לא אדע, אין לי ידיעה ואין לי הרגשה באלוקות. אבל אף על פי כן, בהמות הייתי עמך, אני כמו בהמה איתך. כמו שבהמה לא יודעת, לא-- אין לה דעת. אז גם לי אין דעת. אני לא יודע אותך, אבל אף על פי כן אני תמיד עמך, עמך. גם יהודי שלא מרגיש, בקיום המצוות יחד עם הקדוש ברוך הוא. כלומר, אף על פי שאני כבהמה בהיותי עמך... למה הלשון של בהמה תמיד אומרים זה? זה לקוח מהגמרא. כתוב שבהמה כשהיא, אה, הולכת, אז אם היא דורסת ב-- אם היא בדרך הולכת על-- הולכת כדרכה ויש שם איזה כלי חרס, היא שוברת אותם תוך כדי הליכה, או תינוק והיא דורכת עליו והורגת אותו. לא מאשימים אותה. אין לה דעת. היא הולכת, היא לא מבינה את ההבדל. אין לה דעת. היא לא. אין לה. כן. אין לזה. אתה לא יכול להאשים אותה. כן. אז יכול להיות יהודי כזה שהוא מקיים את המצוות. הוא כמו בהמה. אין לו דעת, הוא לא מרגיש, הוא לאאא, הוא לא מודע בכלל לכל העניין. ולמרות שהוא כמו בהמה, ואני תמיד עמך, זה לא, זה לא משנה את

39:21 דובר 1 המציאות. זה לא סותר את ה-את ה-את המצב. אף על פי שאני כבהמה בהיותי עמך, אני עכשיו לומד, שומר, מקיים מצוות ולומד תורה. הדבקות רוחא ברוחא, נישוק וחיבוק והכל. ולא אדע ולא ארגיש בנפשי יחוד זה, שתיפול עליה אימת ופחד תחילה ואחר כך אהבה רבה בתענוגים. אתם זוכרות בפרק ג' שהוא דיבר על הדרגות של אהבה ויראה. מה שיש יראה תתאה ואהבת עולם. זה שתי הדרגות הראשונות, יראה תתאה. אדם מתבונן שעומד בפני מלך ורואה, מסתכל ובוחן כליותי ולבי, או מסתכל איך הקדוש ברוך הוא מחיה את כל העולמות, ומביא ליראה. אחר כך כשמסתכל את ה-את הפלא הגדול, הקדוש ברוך הוא בורא יש מאין ומחיה את כל העולמות, יש לו ריבוי צבאות וכולי. זה מביא אותו לאהבת השם. זה יראה תתאה ואהבה תתאה. כשאדם עובד על עצמו ומגיע לשתי הדרגות האלה של יראה ואהבה תתאה, אז מתגלה אצלו מלמעלה יראה עילאה ואהבה רבה בתענוגים. יראה עילאה זה כבר יראת בושת. הוא מרגיש את הקדוש ברוך הוא, אז הוא מתבייש לעשות עבירות. ואהבה בתענוגים זה בא אחר כך במתנה מלמעלה. עד יראה עילאה, אז שם הוא אומר בפרק מ-- בפרק מ"ג, אפשר להגיע לזה בהתבוננות. הוא מתבונן, הוא חושב, הוא-הוא-הוא, אה, מ-מ-מפנים, הוא מצייר את גדלות השם. הוא יכול בסופו של דבר להרגיש את האלוקות ואז תיפול עליו יראת בושת, יראה עילאה. זה אפשר להגיע בהתבוננות. אבל אהבה רבה בתענוגים זה לא שייך להגיע בהתבוננות. אי אפשר. זה לא בכוח האדם. זה בא במתנה. אדם שמתייגע ומתייגע ומתייגע ביראה, אז לפעמים נותנים לו במתנה מלמעלה את האהבה שבאה אחרי היראה. והרד"ק אומר עוד יותר שמה, שאם אדם באמת

41:37 דובר 1 יש לו יראה עילאה, בהכרח שתבוא אחר כך גם אהבה רבה בתענוגים. ומדוע? כי דרכו של איש לחזר אחר האישה. זאת ה-- זאת הייתה הלשון שם. אם יש יראה עילאה, היא גוררת-- א-אהבה רבה אי אפשר להגיע אליה, אבל יראה עילאה גוררת אחריה את האהבה בתענוגים. זה הדבר הכי נעלה. זה כמה וכמה דרגות, אבל לא נדבר על זה עכשיו. אז זה מה שהוא מזכיר גם פה, ש-- אז אני בהמה, אני לא אדע ולא ארגיש בנפשי יחוד זה, וממילא לא-לא נופלת עליי אימת ופחד תחילה, ואז בטח שגם אחר כך לא מגיעה לי אהבה רבה בתענוגים ואפילו לא כרשפי אש, כי אני, אצלי זה לא כמידת הצדיקים. אצל הצדיקים נזדכך חומרם, וכנודע שדעת הוא לשון הרגשה בנפש וכולל חסד וגבורה. והצדיקים שנזדכך חומרם, אז מצד הדעת וההרגשה שלהם באלוקות, אז הם מרגישים ומשתוקקים ומשתפכת נפשם ויראת בושת. יש להם את זה, אבל אני כמו בהמה. אני אין לי דעת ואני לא מרגיש את כל ה-- לא מרגיש אלוקות בנפשי. אף על פי כן אני תמיד עמך, כי אין החומר מונע יחוד הנפש באור אין סוף ברוך הוא. החומר של הגוף שלי מונע רק שאני ארגיש, אבל הוא לא מונע שהנפש שלי והגוף שלי יתייחדו באלוקות. אני מקיים מצוות, לומד תורה. הקדוש ברוך הוא יורד לעולם ומתאחד ומתייחד עם הנפש, עם הנשמה, הנפש הבהמית ועם הגוף שלי. והוא לא מונע, החומר של הגוף לא מונע את יחוד אור הנ-- יחוד הנפש באור אין סוף ברוך הוא הממלא כל עלמין. וכמו שכתוב, גם חושך לא יחשיך ממך. ובזה יובן חומר עונש איסור מלאכה בשבתות וחמ-- אה, וחמץ בפסח, השווה לכל נפש. כי

44:02 דובר 1 לכאורה איך אפשר לאסור באופן ש-- באופן גורף על כולם? כש-- כש-- כשמישהו בבית משפט ותובעים אותו שהוא עשה עבירה, יש נסיבות מקילות. יש כזה דבר נסיבות מקילות, נכון? לא התכוונתי, לא ידעתי. אין לי כוח. אני עייף. אני זקן, אני חולה. לא סיפרו לי. כן. מספרים, תראו, מספרים סיפורים. המצב הוא לא-- וממילא גם השופט מתחשב בזה. לא נותנים לו זה, שני אנשים עשו, עשו את העבירה, נותנים לשניהם את אותו עונש? לא. כי כל אחד זה משהו אחר. אז אם אדם אחד מבין את חומר העניין של שבת והשני הוא לא מבין את חומר העניין של שבת, ושניהם חיללו שבת באותו אופן, למה לתת לשניהם את אותו עונש? אחד זה שמבין אתה צריך לחייב אותו יותר. זה שלא מבין צריך לחייב אותו פחות. למה אתה נותן לשניהם אותו עונש? כי מצד האמת אין שום הבדל. זה מה שלמדנו עכשיו. כשאדם מקיים מצווה זה לא משנה אם הוא צדיק או רשע, וגם כשעושה עבירה זה לא משנה אם הוא צדיק או רשע, זה אותו דבר בדיוק. זה אותו הקדוש ברוך הוא ואותו חילול השם.

45:17 דובר 3 משנה שהוא לא צדיק.

45:18 דובר 1 מה?

45:19 דובר 3 גם אם הוא לא צדיק. אבל כל התינוקות שנשבו, יהודים, יהודים.

45:27 דובר 1 אז זה לא משנה את המציאות.

45:28 דובר 3 עדיין כשעוברים עבירה זה הרמה של יהודי עובר.

45:38 דובר 1 לגבי מי שיש עליו גדר של תינוק שנשבה, אז כותב, כותב הרמב"ם בהלכות ממרים שפטור מכל המצוות, ואף שראה את היהודים ודתם, שגדל וראה את היהודים ודתם, עדיין הוא פטור מכל המצוות כי הוא חונך על דרכי... אני לא זוכר את הלשונות שם כבר. מבחינת החינוך שהוא קיבל, אז אפילו שמסבירים לו, אבל הוא בנפש שלו, הוא רגיל ש-ש-שהוא לא חייב לשמור מצוות.

46:10 דובר 3 וגם אם הוא חונך.

46:12 דובר 1 מממ?

46:12 דובר 3 ואם הוא חונך והוא כאילו החליט שהוא.

46:16 דובר 1 אני לא יודע לענות עכשיו על הפרטים בזה, אבל אה, בוודאי שלגבי אדם ש-ש-שכן שומר מצוות, אז, אז אין שום הבדל. את יודעת מה? יותר מזה, אני חושב על זה עכשיו. גם בעקבות מה ששאלת, שהאיסור מלאכה בשבת אין עליו. אין הבדל בין אדם דתי לאדם לא דתי. אדם שנוסע באוטו בשבת מותר לו? אסור לו. אין הבדל באיסור.

46:58 דובר 3 זה לא משנה אם הוא דתי או לא.

47:00 דובר 1 זה לא משנה. האיסור שווה אותו דבר. לפי שאף בנפש בור ועם הארץ גמור מאיר אור קדושת שבת ויום טוב, ונידון בנפשו בכרת וסקילה על חילול קדושה זו. אז היו שתי דוגמאות מדאורייתא, ואז מוסיף אדמו"ר הזקן גם שתי דוגמאות מדרבנן. גם משהו חמץ. התורה אסרה חמץ בפסח, אבל חכמים הוסיפו ואסרו גם כל שהוא חמץ, לא רק שיעור כמו שאסרה התורה, או טלטול מוקצה, שזה גם כן איסור מדרבנן. טלטול של מוקצה בשבת פוגם בקדושה שעל נפשו, כמו בקדושת נפש הצדיק. זאת אומרת, גם כשהחכמים תיקנו גזירות מדרבנן, הם תיקנו אותם כעין של תורה. זאת אומרת שכמו שבדברים מדאורייתא, אז קיום מצווה או עשיית עבירה פועלים בנפש ובגוף אותו דבר אצל כולם. על דרך זה זה גם בדברים מדרבנן, כי תורה אחת לכולם. מוסיף הרבי. בסוגריים, סוגריים מרובעות. זה סוף הפרק. אה, דיוק לשון ש-שופך עוד קצת אור על העניין. כוונתו מה שכתוב בהמות לשון רבים. כל הפסוק הולך בלשון יחיד: ואני בער ולא אדע. נכון? בהמות זה לשון רבים. ועכשיו ממשיך הייתי עמך. כל הפסוק בלשון יחיד. המילה היחידה בפסוק בלשון רבים זה בהמות. למה הוא כותב בהמות לשון רבים? לרמז כי לפניו יתברך גם בחינת הדעת העליון הכולל חסד וגבורה נדמה כבהמות ועשייה גופנית לגבי אור אין סוף ברוך הוא, כמו שכתוב כולם בחכמה עשית. זה לא רק סתם שצדיק ואדם פשוט נידונים באותו דבר, כי אצל שניהם מאיר האור האלוקי באופן שווה. זה הרבה יותר מזה. כמו שאתה בהמה ולא מרגיש, תדע לך שגם הצדיק העליון שמאיר אצלו הדעת העליון דאצילות, גם הוא בהמה. את האור האלוקי גם הוא לא מרגיש. עצם האלוקות, עצם האלוקות

49:35 דובר 1 לאף אחד אין גישה לשם. כל מה שמרגישים זה רק את הגילוי שיורד למטה. האור, הזיו, הכבוד שיורד למטה להתגלות בעולמות. עצם האלוקות אף אחד לא מרגיש. אז מה ההבדל שאתה מרגיש-

49:49 דובר 4 גם לא הרבי?

49:50 דובר 1 ממ?

49:51 דובר 4 גם לא הרבי?

49:52 דובר 1 עצם האלוקות אי אפשר להרגיש. אה, סיפר לי ר' דוד קרץ[?] עליו השלום, שבזמן שהיה בקבוצה בתשכ"ח, אה, הרבי אמר מאמר, אני כבר לא זוכר איזה מאמר זה היה, על, על הגילוי שיהיה לעתיד לבוא. הרבי עוד דרגה ועוד דרגה ועוד דרגה. מספר, הרבי במאמר מתאר עוד דרגה ועוד דרגה ו... וזהו, ושם זה נגמר. אז דוד מספר לי שמאוד חרה לו אחר כך. ומה עם, מה עם העצמות? מה עם גילוי העצמות? ובדיוק באותם ימים היה לו יום הולדת, ואז היה סדר שמי שבחור נכנס ליחידות, פעם בחור שהגיע לקבוצה היה נכנס לרבי ליחידות פעם אחת ביום הולדת, אולי גם כשהוא נסע או כשהוא, או כשיצא, פעם אחת בשנה. הבחורים נכנסים לרבי ליחידות ביום הולדת. זה היה באותה תקופה שנכנס לרבי ליחידות, אז הוא פשוט שאל את הרבי מה עם-- לגבי המאמר, מה עם, מה עם העצמות? אז הוא מספר שהרבי, אה, עשה איזו אתנחתא כזאת, עוד קלה. רגע לא ענה. אחר כך נאנח כזה ככה והמשיך הלאה.

51:18 דובר 4 מה זה אומר?

51:19 דובר 1 אה?

51:20 דובר 4 מה זה אומר אתנחתא?

51:22 דובר 1 גילוי העצמות זה גילוי העצמות. אין עצמות. ועוד.

51:34 דובר 4 גאולה.

51:35 דובר 1 אה?

51:35 דובר 4 בגאולה זה כן יתגלה עצמות.

51:39 דובר 1 אז מדברים על דרגות בעצמות.

51:42 דובר 4 בעצמות יש דרגות?

51:43 דובר 1 אה?

51:44 דובר 4 איך בעצמות יש דרגות?

51:45 דובר 1 זו שאלה טובה. אז כל מה שמוסבר שגם זה וגם זה וגם זה, ואפילו א-א-אפילו ואפילו ואפילו. אבל תראי, אפשר לראות בכל, כל המאמרים שמדברים על הנושאים האלה תמיד עד, עד זה לא מגיע עד העצם. אין. לא שייך.

52:08 דובר 4 אבל אור עצם הדעת התחתוני, אז למה זה לא שייך?

52:10 דובר 1 כן.

52:11 דובר 4 דרג מכל העצמות.

52:17 דובר 1 עצמות ממש כפשוטו. מצד אחד נמצא בכל מקום בגלוי, אבל בהרגשה זה לא יכול להיות. למה? אני לא יודע מספיק בשביל להסביר, אבל ככה מובן בהרבה מקומות.

52:37 דובר 4 איפה? איפה?

52:39 דובר 1 אני לא יודע כרגע להגיד לך, אבל זה, זה לא חידוש.

52:44 דובר 4 זה כתוב גם בהרבה מקומות שהעצמות כן יתגלה.

52:46 דובר 1 אבל לא עצמות ממש.

52:48 דובר 4 לא, עצמות ממש.

52:53 דובר 1 על דרך כמו שיש ב-ב-בנפש. כן, יש את הכוחות הפנימיים ויש עצם העצם. מה זה עצם הנפש? הרצון. כן, אבל הרצון שזה עצם הנפש. יש את החיצוניות של הרצון או הפנימיות של הרצון. הפנימיות של הרצון זה דרגת התענוג. אז זהו, זה, זה התענוג. אז כן, אבל נכון, אבל, אבל יש תענוג המורכב ותענוג הפשוט. הוא מתענג במשהו או שהוא מתענג מעצמו. אחר כך זהו, גמרנו. הוא כבר מתענג בעצמו. זה-זה-זה הוא בעצמו ממש. נכון, אבל זה, אבל הוא מתענג. יש פה כבר, קוראים לזה כבר תענוג. זה כבר לא. יש אה... מסופר על אחד החסידים של, של אדמו"ר הזקן. אני לא זוכר מי זה היה, שהיה, אה, שהיה יכול למנות, להסביר שלושים ושש דרגות באור אין סוף שלפני הצמצום.

53:59 דובר 4 זה רק מראה שאפשר להגיד את זה.

54:02 דובר 1 ברוך אתה אדוני אלוקינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

54:05 דובר 4 שלושים ושש.

54:10 דובר 1 אל תשאלי אותי איפה הסיפור הזה. אני לא המצאתי אותו. כנראה בספר, בספר התולדות של אדמו"ר הזקן. פעם... כמה פעמים חרשתי אותו, אבל זה היה לפני הרבה שנים. זה סיפורים מעניינים. טוב, אז הוא אומר ככה. אז אל תתייאש מזה שאתה כמו בהמה ולא מרגיש. גם הצדיק הגמור שמאיר את דעת העליון באצילות, גם הוא לא מרגיש. גם הוא בהמה. אז מה? אתה בהמה כפשוטה והוא בהמה רבה. בסדר. כמו שכתוב "כולם בחכמה עשית", שדעת העליון דאצילות הוא לא רק כבהמה. הרי אפילו על חכמה דאצילות כתוב, כתוב "כולם בחכמה עשית", שהחכמה היא עשייה. אז הדעת שהוא למטה מהחכמה, אז ודאי שהוא רק עשייה. אז אפילו דעת עליון הוא לא רק בהמה, הוא ממש בחינת עשייה ונקרא בהמה רבה, כמו שכתוב במקום אחר. והוא שם ב"ן בגימטריא בהמה שלפני האצילות. זאת אומרת אפילו, אפילו בחינת הדעת כמו שהוא מבין שהוא לא מבין, שזה הדרגה שלמעלה מהאצילות, עדיין זה בהמה רבה, שורשה של הבהמה רבה, ועדיין בהמה. להבין, להרגיש את עצם האצילות, אז באמת לא שייך. את עצם האור האלוקי באמת באמת אי אפשר. אז מה יצא לנו מכל הפרק? הפרק הראשון מתוך ארבעת הפרקים של אהבת כמים הפנים, הוא מביא את המשל ואת הנמשל. המשל הוא כמו ש... קודם כול הוא אמר לנו שזה כשאדם מחייך לחברו אז בטבע של השני לאהוב אותו בחזרה, וזה דבר שתלוי בטבע. ככה נברא העולם. ועל אחת כמה וכמה אם זה מלך גדול ורם שמראה את אהבתו לאיש פשוט, שפל אנשים ופשוט. על דרך זה זה גם אצל הקדוש ברוך הוא, אבל הקדוש ברוך הוא לא סתם מלך גדול ורם,

56:21 דובר 1 הוא... הגדולה שלו היא לאין קץ, והרום שלו הוא לאין קץ, והשפלות שלנו כנגד זה היא גם כן לאין קץ למטה. ועל אחת כמה וכמה שהקדוש ברוך הוא מקרב אותנו, אנחנו צריכים... אם אדם רגע חושב על זה אז ממילא תשתפך נפשו... הוא לא, הוא לא צריך להשתפך נפשו. אם הוא רק יחשוב על הקירוב שהקדוש ברוך הוא, מלך רם ונישא, מקרב אותנו, ממילא תשתפך נפשו. היי, אני לא מרגיש את הקירוב הזה. נו בסדר, גם הצדיקים הגדולים שמשתפכת נפשם בפועל, גם הם לא מרגישים. זה לא מפריע, זה לא מונע. כל אחד ואחד שיתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו ממצרים, ערוות הארץ, ומחבק אותנו בקירוב וחיבוק ונישוק ודיבורים, נשמות, תשתפך נפשו. מה חסר בהסבר? ההסבר הזה חסר עדיין... טוב, יציאת מצרים הייתה לפני הרבה שנים. שלוש אלפים שלוש מאות וארבע, אם אני לא טועה.

57:25 דובר 5 שלושים ו...

57:27 דובר 1 שלושת אלפים, שלוש, שלושת אלפים שלוש מאות שלושים וארבע. אז אני יכול להתבונן, להיזכר, כן, אבל בכל זאת זה היה מזמן. בפרק הבא הרבי יסביר איך אותו עניין של יציאת מצרים נמצא לא רק במחשבה, בהבנה, בלהיזכר מה שהיה אז, אלא זה נמצא אצלנו בפועל, אצל כל אחד, גם היום ממש.

58:05 דובר 5 תודה רבה.

58:05 דובר 1 ערב טוב.

58:25 דובר 5 תודה רבה.