לקוטי אמרים פרק מ"ז · תשפ"א

00:03 דובר 1 ערב טוב. אנחנו עם פרק, פרק מ"ז. אה, כמו שכולם יודעים, זה הפרק הכי קצר בתניא, אבל הסיבה שהוא קצר זה לא בגלל שיש בו מעט תוכן, אלא בדיוק הפוך. אדרבה.

00:17 דובר 2 הוא רק, הוא מטעה.

00:19 דובר 1 הוא לא מטעה. זה ה...

00:21 דובר 2 זה נראה, אתה מגיע, אתה מגיע לקצה ואז...

00:23 דובר 1 זה התוצאה. כשעושים תרגיל בחשבון, התרגיל לוקח ככה. בסוף התוצאה זה שורה אחת. זה השורה התחתונה. אחרי שכל ההסברים וכל ההכנות, הגענו לסוף. אה, כמו בתפילה. הכנות, הכנות, הכנות. בסוף תפילת שמונה עשרה זה...

00:39 דובר 3 זה מאה חמישים ממני.

00:41 דובר 1 מאה חמישים.

00:42 דובר 3 כן.

00:43 דובר 1 כן.

00:43 דובר 3 וזה, אם הוא רוצה להצטרף, נודיע לו מחר, כי הוא יגאל נודיע לו.

00:47 דובר 1 אחר כך. אז בפרק הקודם הוא התחיל לדבר על אהבת כמים הפנים אל הפנים, שדיברנו על זה שב-בשונה, אפילו בניגוד... אה? לא, לא, אני לא. אה, טוב, יש כל הסוגי אהבה ויראה ועבודת ה' שדובר קודם. אז הרבי אמר שזה אפילו למי שלא יכול, ואפילו ואפילו אפילו מדרגה עוד יותר נמוכה ועוד יותר נמוכה, גם הוא יכול, גם הוא יכול. פרק אהבה של כמים הפנים אל הפנים שמתחילה בפרק מ"ו, פרק קודם, זה בדיוק הפוך. זה דווקא ככל שהאדם הוא יותר רחוק, ככל שהאדם הוא יותר, אה, פחות מרגיש את האלוקות בנפשו, ככה יותר קל לו לעורר אהבה. ואיזה סוג של אהבה? דווקא ה-ה-אהבת ה' ב-בצורה, באופן הכי נעלה והכי חזק, היא שייכת דווקא אצל מי שהוא הכי רחוק. זה התוכן של הפרקים האלה. אז בפרק שלמדנו בשבוע שעבר, שם הוא התחיל. איך יכול להיות כזה דבר שככל שאדם יותר רחוק מאלוקות תהיה אצלו אהבת ה' יותר חזקה? איך זה? איך זה מסתדר? אז המשל שהוא מביא זה כמים הפנים אל הפנים. כשהאדם מתבונן איך שהקדוש ברוך הוא... אנחנו היינו שקועים במצרים, ערוות הארץ, ועבדים בגשמיות, היו עבדים משועבדים לפרעה במצרים ובעבודת פרך, עבודה קשה בגש- בגשמיות. כמו שהרבי מסביר בליקוטי שיחות ועוד כמה מקומות, מוסבר שעבודת פרך הייתה גם ברוחניות. ופתאום בא הקדוש ברוך הוא בלי שום סיבה, בלי שעושים שום דבר, בלי שעשו שום מאמץ בשבילו, ו-ומוציא אותנו ממצרים, ערוות הארץ, ומחבק אותנו על ידי תורה ומצוות, וחיבוק ונישוק באהבה, עם כל הלשונות שהביא שם בפרק הקודם. ואז כשכל יהודי אומר, אה, אה, "ברוך אתה ה' אלוקינו", שהלשון אלוקינו, אלוקינו זה כמו אלוקי אברהם, הוא אמר. שכמו שאברהם

03:30 דובר 1 אבינו, שכמו שאברהם אבינו זכה שייקרא שמו של הקדוש ברוך הוא עליו, אז ככה כל אחד ואחד מאיתנו, הקדוש ברוך הוא קורא את שמו על כל אחד ואחד מאיתנו. אז כשאדם מתבונן בזה, מה אנחנו? אנחנו היינו שום דבר. אנחנו אין ואפס. היינו רחוקים, היינו ב-ב-בגלות, היינו בטומאה, לא עשינו שום מאמץ ולא, לא חשבנו עליו בכלל. ופתאום הוא בא בלי שום הכנה, מלמעלה למטה. אנכי הוי', אני ולא המלאך, אני ולא שרף, אני ולא שליח, אני ולא אחר. והוציא אותנו וגאל אותנו ו-ו-חיבק אותנו. נתן לנו תורה ומצוות, נתן לנו את עצמותו ומהותו. אז כל אדם כשהוא חושב על זה, אז ממילא תהיה, תשתפך נפשו ב-ב-באהבת ה', כשהוא יתבונן בטובה שעשה לנו הקדוש ברוך הוא. זה היה הפרק הקודם. ס-- אה, הפרק שלנו, בא אדמו"ר הזקן להוסיף בזה עוד עניין, וזה בעצם העניין העיקרי. כי... בסופו של דבר, כשאדם חושב על זה שהקדוש ברוך הוא עשה לנו טובה, שלפני שלוש אלפים ושלוש מאות וכמה שנים הוציא אותנו ממצרים. נו, זה היה מזמן. נכון שגם עכשיו יש לנו טובת תורה ומצוות, אבל זה שהקדוש ברוך הוא הוציא אותנו בפועל ממצרים, עשה לנו את הטובה העצומה הזאת, זה היה לפני אלפי שנים. מה נוגע לי היום? למה שהיום תהיה לי אהבה בגלל שהקדוש ברוך הוא הוציא את אבותיי לפני אלפי שנים ממצרים? על השאלה הזאת בא הפרק שלנו לענות, והתשובה, הכללות-- ה-ה-נקודת העניין של התשובה, שבאמת הקדוש ברוך הוא לא הוציא רק את אבותינו. הקדוש ברוך הוא הוציא גם אותנו, ולא רק בלשון עבר אלא בלשון הווה, שהקדוש ברוך הוא מוציא כל אחד ואחד מאיתנו ממצרים כל יום.

05:28 דובר 1 זה הנקודה. ממילא כל אחד צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא. נראה בפנים. פרק מ"ז: "והנה בכל דור ודור וכל יום ויום חייב אדם לראות עצמו כאילו הוא יצא היום ממצרים". אדמו"ר הזקן עושה פה תרגיל מעניין. אדמו"ר הזקן לוקח שני, שני מאמרי חז"ל, שתי משניות, משנה מסכת פסחים ומשנה מסכת ברכות, ומחבר אותם לפתגם אחד. במסכת פסחים כתוב ש"בכל דור ודור אדם חייב לראות את עצמו כאילו יצא ממצרים". אבל לא כתוב שזה צריך להיות כל יום. במסכת ברכות כתוב שאדם צריך-- יש מצווה, אחת מהמצוות שבסוף הסידור, יש שש זכירות שאומרים בסוף תפילת שחרית. יש שש מצוות, יש כמה דעות, דעת הב"י זה שש מצוות שחיובן תמידי. המקור לזה במסכת ברכות במשנה, שאדם צריך לראות את ה-- אה, שכל יום ויום צריך אדם לזכור את יציאת מצרים. אז שם, מס-- מסכת ברכות כתוב שאדם צריך לזכור כל יום את יציאת מצרים. נו, ומה אני אע-- איך, איך אני אזכור את יציאת מצרים? מה, מה אני צריך לזכור בזה? זה לא כתוב שם. אומר אדמו"ר הזקן ששני הדברים, מסכת ברכות ופסחים, זה אותו עניין, זה דבר אחד. שמה שכתוב ב-ב-במסכת ברכות, אדם צריך לזכור כל יום את יציאת מצרים. איך הוא צריך לזכור את יציאת מצרים, את יציאת מצרים? זה מפורש במסכת פסחים, שהוא צריך לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים. הוא פשוט חיבר את שני הדברים האלה ביחד. "והיא", מה זאת אומרת? איך אני יכול לראות את עצמי כאילו אני יצאתי ממצרים? אני יכול לזכור שאבותיי יצאו ממצרים, זה כתוב בתורה, אני יכול לזכור. אבל מה זאת אומרת שאני צריך לראות את עצמי כאילו אני יוצא ממצרים?

07:29 דובר 1 "והיא יציאת נפש האלוקית ממאסר הגוף משכא דחויא". למדנו בפרק ל"ו שהעולם הזה בכלל זה קליפת נוגה, והגוף שלנו בפרט הוא מ... קליפת נוגה שנקראת עור הנחש, שזה שייך לקליפות, שייך לטומאה, והנפש האלוקית שלנו נמצאת במאסר הגוף. אז שמה דיברנו שזה כמו לבוש שק, שאדם שמים עליו שק, שק בלי חורים לידיים ולרגליים. מלבישים אותו בשק, אז הוא מרגיש מאוד לא בנוח, הוא לא יכול לתפקד בתור אדם, הוא לא רואה, הוא לא יכול, הוא לא יכול שום דבר. אז הנשמה נמצאת בתוך הגוף כמו שאדם מלבישים אותו בשק. היא לא רואה אלוקות, לא מרגישה אלוקות. היא מרגישה, זה גלות בשבילה, זה מצב, מצב מאוד קשה בשבילה. היא מרגישה במאסר. ו... וכל יום ויום הנפש האלוקית שלנו שנמצאת במאסר הגוף, משכא דחויא, אז היא יכולה לצאת ולהיכלל בייחוד אור אין סוף ברוך הוא על ידי עסק התורה והמצוות בכלל, ובפרט בקבלת מלכות שמיים בקריאת שמע. אז כשיהודי מקיים מצווה או לומד תורה, או באופן פרטי, באופן מיוחד, כמו שמיד נראה בהמשך, מקבל על עצמו עול מלכות שמיים, באותו רגע הנשמה שלו יוצאת מ-ממאסר הגוף. עד עכשיו מה שעניין אותו, מה שהעסיק את המחשבות, את הרצונות, את התאוות שלו, זה ענייני עולם הזה, והנשמה הייתה בגלות. פתאום פותחים לה חלון. כן, הוא שומע קדיש, הוא אומר אמן על הקדושה ביומיום. אמן זה חלון, חלון של אור. היא רואה אלוקות. פתאום משהו מתנצנץ שמה. כן, אדם מקיים מצווה. הנשמה פתאום, אה! נותנים לה קצת אוויר לנשימה. אה, אה, ככה, זה כמו איזה מוציאה את הראש מתחת למים ל-ל-לנשום טיפה. ו-וככה כל פעולה של לימוד תורה, מצוות, תפילה, זה מוציא את הנשמה עכשיו

09:55 דובר 1 מהמאסר של הגוף. ובפרט, זה תורה ומצוות בכלל, ובפרט בקבלת מלכות שמיים בקריאת שמע, שבה אדם קורא קריאת שמע. מה התוכן של קריאת שמע? מקבל וממשיך עליו ייחודו יתברך בפירוש. כשאדם סתם שומר מצווה, עכשיו אישה מדליקה נרות שבת, יהודי נותן צדקה, לאו דווקא שבאותו רגע הוא חושב ה' אלוקינו ה' אחד ומקבל על עצמו עול מלכות שמיים. לא, הוא עכשיו, הוא יודע שצריך לקיים מצווה. הוא מקיים את המצווה. הוא לא באותו זמן מרגיש וחושב על הקדוש ברוך הוא ככה. אבל כשאדם אומר קריאת שמע, מה הוא אומר בקריאת שמע? שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד.

10:45 דובר 4 תתחיל לחמם את זה.

10:47 דובר 1 הוא צריך לחשוב לפחות על פירוש המילים, נכון, אבל התוכן, הפירוש הפשוט של המילים של קריאת שמע, זה שאדם חושב על הקדוש ברוך הוא ומקבל עליו עול מלכות שמיים. אז בשאר המצוות אצל הנשמה זה לא כל כך בגלוי שעכשיו היא מתחברת לאלוקות. אבל בקריאת שמע זה, זה הנושא. על זה מדברים. זה מה שעושים עכשיו. עכשיו אני מתחברת עם הקדוש ברוך הוא. עכשיו אני יוצאת ממאסר הגוף. זה בגלוי לגמרי. שבה מקבל וממשיך עליו ייחודו יתברך בפירוש, באמרו ה' אלוקינו ה' אחד. וכמו שנתבאר לעיל בפרק הקודם. כי אלוקינו הוא, כמו כן אומרים ה' אלוקינו. מה זה אלוקינו? כמו אלוקי אברהם וכולי. כאשר אנחנו אומרים שהקדוש ברוך הוא אלוקינו, הפירוש הפשוט הוא שעכשיו הקדוש ברוך הוא אלוקים שלי בדיוק כמו שהוא אלוקים של אברהם. עכשיו אני נמצא בדרגתו של אברהם אבינו. עכשיו הקדוש ברוך הוא מתגלה אליי כמו שכתוב "וירא אליו ה'". ה' אלוקינו, עכשיו הוא אלוקא שלי. הוא נמצא איתי כמו שאברהם אבינו. אותו דבר. לפי שהיה אברהם בטל ונכלל בייחוד אור אין סוף ברוך הוא, אז לכן הקדוש ברוך הוא מייחד את שמו עליו, אלוקי אברהם. אז אברהם היה בטל ונכלל באור ה', ולכן אפשר להגיד עליו אלוקי אברהם. הקדוש ברוך הוא מעיד עליו שאני אלוקא, אלוקי אברהם. איך אני נכלל באור ה'? איך אני יכול להגיד אברהם? אני יכול להגיד אלוקינו. איך אני יכול להגיד אלוקינו? התורה נותנת, כי בזמן שאדם מקבל עליו עול מלכות שמיים בקריאת שמע, הוא בטל ונכלל באלוקות ונפשו יוצאת ממאסר הגוף כמו אברהם אבינו. מה בכל זאת ההבדל? אני הרי לא מרגיש שאני אברהם אבינו. מסביר הרבי, רק שאברהם זכה לזה

13:12 דובר 1 במעשיו. זה בזכות. אצלנו זה בחסד. אברהם אבינו, שהוא זכה שהקדוש ברוך הוא התגלה אליו וייחד עליו, לייחד עליו את שמו, הוא עבד קשה בשביל זה. אנחנו מקבלים את זה במתנה.

13:33 דובר 5 בשביל זה יש הורים, לא?

13:34 דובר 1 מממ?

13:34 דובר 5 בשביל זה יש הורים, לא?

13:36 דובר 1 בשביל זה יש הורים. אז איזו מדרגה יותר נעלית?

13:40 דובר 5 מקבל את ההורים ואז מקבל את זה לעצמם.

13:42 דובר 1 אז, אז התשובה הפשוטה לכאורה, מה שעולה אצל כל אחד בראש בפשטות, הוא בזכות. ואנחנו, תודה רבה שנתת לנו, אבל זה לא באמת מגיע לנו. כן, אומר הרבי, וזה כן בדיוק הפוך. אברהם אבינו, זה שהוא התקרב לקדוש ברוך הוא היה עם הכוחות שלו. מה זה כוחות של בן אדם? נכון, כוחות של אברהם אבינו. אברהם אבינו גם כן היה בן אדם עם שכל ורגש, שכל מוגבל ורגש מוגבל. שכל לא שכל שלנו ולא רגש שלנו, אבל מוגבל, בן אדם. אברהם אבינו, כל מה שהוא התקרב לקדוש ברוך הוא היה עם הכוחות המוגבלים של בן תמותה. אבל כשהקדוש ברוך הוא נותן לנו את התורה ומייחד עלינו את שמו לא מצד, לא מצידנו, מצידו, זה לא מוגבל. כשאדם מתקרב לקדוש ברוך הוא מצד העבודה שלו, אז זה באמת מאוד חשוב ומאוד יפה. אבל כמה הוא יכול להתקרב? כמה יכול להתגלות אצלו? כמה שהוא יכול עם הכוחות שלו. אבל כשהקדוש ברוך הוא נותן את עצמו בתורה, הוא נותן את עצמו. זה בלי שום ערך יותר נעלה מאל-- אלוקינו שלנו הוא נעלה יותר בלי ערך מאלוקינו של אברהם אבינו. ומתי זה? זה בקריאת שמע. אז זה הוא אומר פה בפנים. רק שאברהם זכה לזה במעשיו והילוכו בקודש מדרגה למדרגה, כמו שכתוב "ויסע אברם הלוך ונסוע" וגומר. שאברהם אבינו יצא מחרן. סיפור שלם בפשט. לא, לא עכשיו, אבל- כן, אברהם הרי יצא מהצפון, ארם נהרים בצפון. הוא הגיע מהצפון לדרום. בקיצור, המסעות שלו היו מהצפון לדרום. דרום מסמל את החום. צפון מסמל את הקור. נכון שבצד שני של כדור הארץ זה הפוך, אבל ארץ ישראל היא מרכז העולם. אז איך אברהם הלך? הלך במסעיו

16:02 דובר 1 הלוך ונסוע הנגבה. התורה מספרת את זה. מוסבר על זה בחסידות שאברהם הלך והתחמם באהבת השם. אברהם היה איש החסד. חסד הוא ה-הסיבה, הטעם לאהבה. למה אדם אוהב? בגלל שהוא איש-איש חסד, לכן הוא אוהב.

16:22 דובר 5 למה כתוב מצפון תיפתח הרעה?

16:24 דובר 1 מה?

16:25 דובר 5 למה כתוב

16:27 דובר 1 זה מקום קר, חשוך, יש שם חיות רעות.

16:33 דובר 5 ואני-- אם אני משם הוא הגיע לארץ ישראל.

16:39 דובר 1 אה!

16:40 דובר 5 מצפון.

16:41 דובר 1 אה, שאלה טובה. לא יודע עכשיו. אבל ה-ה-ה-- אז כשאדם הולך, ה-ה-הלוך ונסוע של אברהם זה הלך והתחמם. הלך ו-והבעיר מדורת אש. אהבת השם אצלו הלכה וגדלה יותר ויותר ויותר. בזכות מה? שהוא הלך, הוא הלך והוא נסע והוא סחב איתו את כל אנשי ביתו. אז היה בכוחות שלו. אבל אנחנו, ירושה ומתנה היא לנו. מה ההבדל בין ירושה ומתנה? ירושה אדם מקבל מההורים. מתנה אדם מקבל-- לאו דווקא-- גם מההורים מקבלים מתנות, אבל...

17:29 דובר 5 מתנה זה גם בחיים, ירושה לאחר מות. מתי אנחנו משוחררים?

17:42 דובר 1 שני הדברים לא תלויים בעבודת האדם. בן מקבל מההורים מה שההורים נתנו, מה שההורים אספו בחייהם. מתנה, אדם נותן לחברו מתנה לא בשביל עבודה שהוא עבד, נותן לו מתנה.

18:03 דובר 5 כתוב על הכהנים שזה עבודת מתנה אתן את כהונתכם. אבל אחרי שכאילו הכהן הגדול, שייתנו לו את המתנה, אז אחר כך זה כבר ירושה לילדים שלו.

18:12 דובר 1 זה נכון, ויש בזה עוד כמה עניינים בירושה ומתנה. אבל באופן כללי ירושה ומתנה זה דברים שמקבלים בלי עבודה. רק שירושה מקבלים מההורים ומתנה מקבלים מחבר. ירושה ומתנה היא לנו, שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחוכמתו יתברך המיוחדים במהותו ובעצמותו יתברך בתכלית הייחוד. והרי זה כאילו נתן לנו את עצמו כביכול. אז אברהם אבינו בהילוכו ממדרגה למדרגה, עד כמה הוא הגיע, עד כמה שהוא הגיע למדרגה מאוד נעלית אבל מוגבלת בכוחות שלו. אבל כשהקדוש ברוך הוא נתן לנו את עצמו, הוא הלביש את עצמו בתוך התורה ונתן לנו את זה לא על ידי עבודה, לא בזכות, לא בתור שכר, אלא במתנה. זה לא מוגבל. ירושה זה דבר מוגבל. כמה יכולים ההורים להוריש לילד?

19:33 דובר 5 כל מה שהם השיגו.

19:34 דובר 1 כמה שהם השיגו. מתנה זה לא מוגבל. אפשר לתת הכול. ומה זה שהקדוש ברוך הוא נתן לנו את עצמו גם בירושה וגם במתנה? זה לא בא בתור שכר על עבודה, אלא זה בא בתור מתנה. אז נתחיל הפוך. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את זה בתור ירושה. זאת אומרת, כל אחד ואחד מקבל את זה מתנה. לא נותנים לכל אחד. למי נותנים מתנה?

20:09 דובר 5 למי שאוהבים.

20:10 דובר 1 מי שאוהבים אותו. מי שלא אוהבים אותו לא נותנים מתנה. נכון, לא, זה לא שכר, אבל נותנים רק-- לא נותנים מתנה לכל אחד. אז התורה ומצוות היא ירושה לנו. זאת אומרת, מצד אחד זה מגיע לכל אחד, מצד שני איזה מין סוג של ירושה, לא מוגבלת כמו סתם ירושה, אלא מתנה את עצמו. כמו שכתוב בזוהר הקדוש הפסוק "ויקחו לי תרומה". אז בפשטות, בפשט של הפסוק מה זה "ויקחו לי תרומה"? הקדוש ברוך הוא מבקש מבני ישראל: אתם-- יש תרומה, תרומות ומעשרות. טוב, אתם תיקחו את התרומה ותביאו אותה לי. נכון, זה הפשט של הפסוק. כן? כן או לא?

20:54 דובר 5 כן.

20:54 דובר 1 "קחו לי תרומה", תיקחו תרומה ותביאו אותה לי. הזוהר מפרש, "לי כלומר אותי, והוה ליה לומר ותרומה". תרומה, אומר שם הזוהר, זה אותיות תורה מם. תרומה אותיות תורה מם.

21:25 דובר 5 מה זה המם הזה?

21:28 דובר 1 תורה שניתנה לארבעים יום.

21:32 דובר 5 אה.

21:32 דובר 1 אז מה, מה הפירוש "ויקחו לי תרומה" על פי הזוהר? שתיקחו לי, תיקחו אותי. איך תיקחו אותי? על ידי תרומה. כן? כי אם הפירוש כך של הזוהר, אם הפירוש "ויקחו לי" הוא תיקחו אותי ותיקחו תרומה ותיקחו תורה, היה צריך להיות כתוב "תיקחו לי ותיקחו גם את התרומה". תיקחו גם אותי וגם את תורתי. אבל היות ולא כתוב "ותיקחו לי ותיקחו אותי", כתוב "תיקחו לי תורה". מה הפשט? תיקחו אותי על ידי תורה, כך מסביר הזוהר בלשון של אדמו"ר הזקן. "לי כלומר אותי, והוה ליה לומר ותרומה". אם לי ותרומה זה שני דברים שונים, היה צריך להיות "ותרומה", אלא משום דכולא חד אין שם היתר. שמה הפשט? שתורה זה אני ואותי זה אותו דבר. מה פירוש תיקחו אותי על ידי תורה? אם התורה זה לא הקדוש ברוך הוא, אז כשאני לוקח-

22:51 דובר 5 הוא מבקש.

22:52 דובר 1 את התורה אני לא לוקח אותו. זאת אומרת שהתורה היא כן הקדוש ברוך הוא. אז אם התורה היא הקדוש ברוך הוא בעצמו, חוכמתו, רצונו, הוא בעצמו, אז כשאני לומד תורה אני לוקח אותו. הרי אני לא אברהם. איך אני יכול לקחת את עצמותו ומהותו שיהיה אלוקי שלי? נכון, אתה לא אברהם. קיבלת את זה בירושה ומתנה ולכן ברגע שאתה לומד תורה-

23:26 דובר 5 אז היה זה כבר גם יעקב.

23:32 דובר 1 למה הוא אומר את זה בשם אלוקי אברהם? אותו פסוק הוא אומר בהמשך גם אלוקי יעקב. לא יודע, לא חשבתי על זה.

23:37 דובר 5 אלוקי יעקב זה גם מאברהם. מה שהוא עשה אחר כך יצחק שקיבל מאברהם וכל מה שיצחק עשה-

23:42 דובר 1 אני לא יודע למה הוא מדגיש דווקא את אברהם. לכאורה הפסוק הולך על כל שלושת האבות. אולי לכן הוא רומז פה וכו', כמו אלוקי אברהם וכו'.

23:53 דובר 5 לא, אני מתכוונת שהוא נמצא אצל אברהם, אבל יעקב תכלס הוא קיבל גם מ-- גם מאברהם וגם מיצחק וגם מאלוקים בעצמו.

24:00 דובר 1 אולי אני חושב על זה עכשיו. כן, שאברה-- אצל אברהם מודגש שזה בא על ידי עבודה. "הלוך ונסוע הנגבה". רוצה להגיד שאצלנו זה לא על ידי עבודה. אולי לכן הוא מדגיש דווקא את אברהם. אבל העניין נכון לגבי כל האבות. וזהו שנאמר "ותתן לנו ה' אלוקינו באהבה" וכו', "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו", אה, "תורת חיים". על פי זה מובן. אחרי. זהו, זהו, פה זה נגמר, כן.

24:43 דובר 6 לא, אז חסית תורת חיים. מה? מה? לא. נתת לנו וכו'. ולזה, ול...

24:50 דובר 1 על פי זה מובן, היות ולמדנו, הבנו שהתורה היא אותי. התורה זה הוא בעצמו. לכן כתוב: "כי באור פניך נתת לנו ה' אלוקינו תורת חיים". נתת לנו את עצמך, את ה' אלוקינו. איך? על ידי תורת חיים. ולזה, ולכן אין מונע לנו מדבקות הנפש בייחודו ואורו יתברך אלא הרצון. אז כשיהודי, ברגע שהוא אומר קריאת שמע, אז הוא יוצא ממאסר הגוף בדיוק כמו שאבותינו יצאו ממצרים. ואז מתקיים בי, ברגע שאני אומר קריאת שמע אדער מקיים מצווה אחרת, אבל בפרט הוא מדבר על קריאת שמע, כי שם זה בגלוי. ברגע שאני אומר קריאת שמע, אז אני עכשיו בדיוק באותה מציאות שהקדוש ברוך הוא, שהוא כל יכול, מלך כל העולמות, מופלא מכל העולמות, יורד למטה מטה אליי, שפל האנשים, ונותן לי במתנה ובירושה את עצמו ומחבק אותי בחיבוק ונישוק. אז איך, איך אני יכול לא לאהוב אותו? זה לא משהו שהיה פעם. זה קורה עכשיו. ואין מונע לנו מדבקות הנפש בייחודו ואורו יתברך אלא הרצון. למה? למה הרצון יכול למנוע את זה? שאם אין האדם רוצה כלל חס ושלום לדבקה בו וכולי, זה בדיוק כמו ירושה ומתנה. כשאדם נותנים לו ירושה והוא אומר סליחה, לא מעוניין, לא רוצה בירושה, הוא לא חייב לקבל. אתה לא רוצה, ניתן את זה למישהו אחר. אותו דבר במתנה. אם אדם נותנים לו, נו, זה מעוגן בהלכה. כשראובן נותן לשמעון מתנה, אז כל עוד שמעון לא לקח, לא הרים, לא זכה במתנה, לא הרים אותה ביד שלו, הוא יכול להגיד אני לא רוצה. ברגע שהוא קיבל את המתנה, שניהם לא יכולים לחזור בהם. זה כמו מכירה לכל דבר. אבל אם הוא לא רוצה לקבל את המתנה, אז

27:19 דובר 1 לא מכריחים אדם לקבל מה שהוא לא רוצה. ולכן אין מונע לנו מדבקות הנפש בייחודו ואורו יתברך אלא הרצון, שאם אין אדם רוצה כלל חס ושלום לדבקה בו וכולי. אבל אדם שכן רוצה, אבל מיד כשרוצה הוא מקבל וממשיך עליו אלוקותו יתברך ואומר ה' אלוקינו ה' אחד. ובזה שהוא אומר את זה בקריאת שמע, הוא מתכוון שעכשיו אני יוצא ממצרים ורוצה להידבק בקדוש ברוך הוא. אז באותו רגע רוח אייתי רוח ואמשיך רוח, רוח מביאה רוח וממשיכה רוח, ובאותו רגע זה אצלו בחינת יציאת מצרים. הוא עכשיו יוצא ממצרים. זה לא משהו, משהו שהיה לפני אלפי שנים. זה קורה עכשיו. וממילא הוא צריך, ברגע שאדם מתבונן בזה, אז זה יביא אותו ל-ל-לאהבת ה', שהקדוש ברוך הוא עזב את כל העולמות ואת כל המלאכים ומאחד את שמו עליי ונותן לי תורה ומצוות, ועכשיו, עכשיו, עכשיו אני מתחבר איתו. ולכן תיקנו פרשת יציאת מצרים בשעת קריאת שמע דווקא. כי לכאורה מה הקשר בכלל? אף שהיא מצווה בפני עצמה. נכון שיש מצווה, כמו שהזכרנו בתחילת הפרק, יש מצווה לזכור את יציאת מצרים כל יום, ובגלל שיש מצווה כזאת, אז לכן תיקנו חז"ל להגיד בכל יום את המצווה של יציאת מצרים. איפה המצווה של יציאת מצרים?

29:09 דובר 7 ביום השביעי.

29:11 דובר 1 ביום, ב-בקריאת שמע. אז כל יום אנחנו אומרים את זה, ובזה שאנחנו מקיימים מצווה בתורה. יש עוד מצווה. יש מצווה לקבל עול מלכות שמיים ולאהוב את ה'. נו, זה מצווה שהפסוקים של קריאת שמע. למה צריך להצמיד את זה ביחד? מה הקשר? זה מצווה לאהוב את הקדוש ברוך הוא וזה מצווה לזכור את יציאת מצרים. למה? למה הצמדת ל-ל-לזה ביחד? שתי מצוות נפרדות. אולי תחבר לי גם את, לא יודע, פסח וראש השנה. מה זה? מה זה הקשר? מה זה קשור אחד לשני? אומר: לא. כן, אף שהיא מצווה בפני עצמה ולא ממצוות קריאת שמע, כדאיתא בגמרא ופוסקים, אלא מפני שהן דבר אחד ממש. מה למדנו עכשיו? שהתוכן של קריאת שמע זה שאני עכשיו ברגע זה יוצא ממצרים. אז מתי הכי מתאים לזכור לקיים את המצווה של יציאת מצרים? עכשיו, כשאני פה יוצא ממצרים. אז קודם כל אני יוצא ממצרים ואז מיד אני אומר, אומר את הפסוקים של המצווה וזוכר את העניין. וכן בסוף פרשת יציאת מצרים מסיים גם כן, "אני ה' אלוקיכם". והיינו גם כן כמו שנתבאר לעיל. איך מסיימים שמה? אה... "אני ה' אלוקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. אני ה' אלוקיכם". מה? מה אתה חוזר לי עוד פעם "ה' אלוקיכם"? הרי גמרת את זה. מה זה עוד פעם "אני ה' אלוקיכם"? כי כל התוכן של יציאת מצרים זה העניין של קריאת שמע. אני ה' אלוקיכם, שאני אהיה אלוקה שלכם. אז לכן בזמן של קריאת שמע מצמידים לזה את יציאת מצרים. כשמדברים על יציאת מצרים מדברים על העניין של קריאת שמע, כי זה באמת שתיהן. זה שתי מצוות נפרדות, אבל זה עניין אחד. אז שאדם, אז שאדם

31:12 דובר 1 מתבונן בפר... אז באמת פרק קצר וקל, זה נכון, אבל ה-הנקודה היא נקודה שמאוד נוגעת ומאוד פשוטה. ככל שאני יותר מרגיש את עצמי רחוק, במקום ל-ל-להתייאש מהדבר, נגיד אדרבה, תראה כמה שאני רחוק ומשוקץ ומתועב וכולי וכולי. אז דווקא בגלל, ובכל זאת, הקדוש ברוך הוא לא מתחשב בזה. הוא ניגש אליי ונותן לי תורה ונותן לי מצוות ו-ו-ומוציא את נפשי מ-מ-ממאסר הגוף ועוד מחייב אותי להתחבר אליו כל יום, פעמיים ביום, ונותן לי תורה ונותן לי ומחבק אותי ומנשק אותי. א-א-איך אני יכול לא לאהוב אותו? ז-ז-בפשטות הכי פשוטה. לא צריך בשביל זה שום התבוננות ושום... לא צריך בשביל זה ללמוד חסידות בעומק ולא צריך שום דבר. תחשוב על זה שהקדוש ברוך הוא מלך מלכי המלכים אוהב אותך ו-ו-ועוזב את כל העולמות. את מי? אותי. אז שני הפרקים האלה, מ"ו, מ"ז, אה, המחישו לנו איך יכול ד... לא רק כל יהודי, לא רק אפילו, אלא דווקא פשוט שבפשוטים, קל שבקלים, לאהוב את הקדוש ברוך הוא באהבה עצומה, אה, בלי שום התבוננות. אדמו"ר הזקן מייחד לנושא הזה של אהבת כמים הפנים ארבעה פרקים. עד עכשיו למדנו רק שניים. מה יש עוד פה להוסיף שני פרקים? שני פרקים זאת אומרת זה עוד... זה שני פרקים לא, לא קצרים ולא קלים. מה חסר פה? כן? ברורה השאלה. אז העניין הוא מאוד פשוט. עד כאן הרבי רק דיבר, אדמו"ר הזקן דיבר מהי אהבה, מה עשה לנו הקדוש ברוך הוא. כן? אבל הוא לא דיבר איך הוא עשה את זה. שני הפרקים הבאים ידברו איך הקדוש ברוך הוא עשה, מה הקדוש ברוך הוא הקריב כביכול בשביל, בשביל האהבה שלנו. הנקודת העניין

33:36 דובר 1 היא בפרק מ"ט. פרק מ"ט, לכל הדעות, כשתופסים את הנקודה שבו, זה, זה פשוט נופלים על הרצפה. זה פשוט לא ייאמן. אני מכיר מעט אנשים ש-ש... זה פשוט מדהים. אבל כדי להבין מה כתוב בפרק מ"ט, צריך ללמוד קודם כול את פרק מ"ח. אז אנחנו נלמד לפי הסדר, בעזרת השם. שבוע הבא נתחיל ללמוד פרק מ"ח. אנחנו לא נבין, פרק מ"ח כביכול סוטה לגמרי מהנושא, מסביר את הנושא של ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. כביכול, מה אתה מסביר לי פתאום איזו השכלה באלוקות? באמצע התניא מדברים על עבודת השם. מדברים על העבודה הכי פשוטה, על האיש הכי פשוט. פתאום אתה מתחיל לדבר איתי על ממלא וסובב. אבל ה-ה-ההבנה הזאת של ממלא וסובב תיתן לנו את ה, את ה, את הבסיס, את היסוד להבין את פרק מ"ט, מה הקדוש ברוך הוא הקריב בשביל האהבה שלנו. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו.