לקוטי אמרים פרק מ"ג · תשפ"א

00:12 דובר 1 ערב טוב. אנחנו נלמד היום את פרק מ"ג. פרק מ"ג הוא פרק כללי ש-- הוא לא כל כך מסביר, או לא מסביר בכלל, אה, איך עובדים את השם, אלא הוא מציג בפנינו את הסוגים של אהבה ויראה. פרק מ"ג אדמו"ר הזקן יגיד לנו שיש באופן כללי שני סוגים של אהבה ושני סוג-- אהבת השם ושני סוגים של יראת השם, וזה יהיה הפתח בשביל שבפרקים הבאים נוכל להבין מה הוא רוצה מאיתנו, על מה להתבונן ועל מה הוא מדבר. אז בפרק הזה הוא מציג את סוגי האהבה והיראה. אז פרק זה הוא כבר לא שייך לראשית העבודה ועיקרה ושורשה שלמדנו בשני הפרקים הקודמים, והוא עדיין לא ממש שייך לעבודת השם. הוא מין פרק כותרת כזה. ה-הפרקים הקודמים, שני הפרקים האחרונים שלמדנו, מ"א, מ"ב, היו הפרקים שהכותרת הגדולה שלהם, כמו שאדמו"ר הזקן בעצמו התחיל שם בהתחלה, ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. אה, אני חושב שזה חשוב לעשות סיכום על מה שלמדנו שם, כי, כי אדמו"ר הזקן מציג שם את ה-- ראשית העבודה בצורה מאוד-- הוא קופץ שם מעניין לעניין. אז חשבתי לעשות סיכום. נראה מה היו שלושת העניינים הכלליים שהוא דיבר עליהם או ארבעת העניינים, ואחר כך נראה באיזה צ-- איזה סדר הרבי הציג אותם. אז יהיה הרבה יותר קל לזכור על מה דובר שמה ונוכל להתחיל. נעשה סיכום קצר על מה שהיה שמה, כל שני הפרקים. באופן כללי, ראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה יראת השם שמביאה לקיום מצוות. כדי שאנחנו נשמור מצוות, שלא נעשה עבירות, שיהיה משהו שי-שישמור עלינו, צריך להיות יראת השם. אדם שיש לו יראה, הוא מפחד, הוא לא יעשה עבירות. זה היה הבסיס, השורש. ה-כשאדמו"ר הזקן דיבר על יראת השם

02:25 דובר 1 שנדרשת בשביל להביא אותנו לשמירת מצוות, אז הוא הסביר שיש בזה שלוש דרגות באופן כללי. הדרגה הכי פשוטה, הכי בסיסית, זה קבלת עול. קבלת עול זה לא יראה. יש קצת מבדילים בחסידות בין יראה לבין פחד. יראה זה בעיקר במוח, בראש, שהוא מבין וחש יי-- חש יראה במוחו, ופחד זה יותר בלב בדרך כלל כשמדברים באופן פרטי. אבל קבלת עול זה לא, זה לא יראה. הוא לא מרגיש שום דבר, לא במוח ולא, לא שום הרגשה. מה יש לו? הוא החליט. הוא הבין שהקדוש ברוך הוא מלך ואני עבד שלו, ואם אני עבד אז אני צריך לעשות מה שאומרים לי. קבלת עול זה עניין של החלטה. הוא לא רוצה, הוא לא מרגיש, לא שום דבר, אבל הוא מבין שהוא יהודי. הוא יודע שזה מחייב אותו. ההתבוננות שמביאה את האדם לקבלת עול זה פשוט להתבונן שהקדוש ברוך הוא מלך. ברגע שאני מחדיר בעצמי שהקדוש ברוך הוא מלך, אז, אז אני יודע שאני, אז צריך לעשות מה שהוא אומר. זה, זה השלב הראשון. אחר כך יש שלב יותר נעלה, שזה כבר ה-החסידות קוראת לזה כבר יראה, אבל זה עדיין לא קוראים לזה יראת השם. זה נקרא יראת חטא. יראת חטא, אדם לא מפחד מהקדוש ברוך הוא. הוא יודע שהקדוש ברוך הוא מסתכל עליו ובוחן את כל מעשיו וכליותיו ולבו, ו-ו-ואני יודע שגם יש עונש בסוף למי שלא עושה. אז הוא ירא, הוא לא ירא מהקדוש ברוך הוא. הוא ירא מהחטא, הוא ירא לעבור את החטא, הוא ירא לקבל עונש. כן, אז זו התבוננות שמביאה את האדם ליראת חטא. אז יראת חטא, הוא כבר מרגיש יראה, אבל היר-- היראה שמרגיש בלב היא עדיין

04:16 דובר 1 לא יראה מהקדוש ברוך הוא אלא ירא מהחטא. על זה הוא הסביר שההתבוננות שמביאה לזה, שיתבונן שהקדוש ברוך הוא זה לא סתם מלך. הקדוש ברוך הוא נמצא יחד איתו, הוא נמצא איתו באותו חדר והוא בוחן כליותיו ולבו אם עובדו כראוי. כשאדם מתבונן וחושב כל רגע שהנה הקדוש ברוך הוא לא רק נמצא, הוא נמצא פה. הוא לא רק נמצא פה, הוא גם יודע מה אני חושב. הוא יודע איך אני עובד אותו והוא יודע בדיוק מה אני מרגיש. אז זה גורם לו כבר יראה, רגש של יראה שמביא אותו ליראת חטא. אז זו דרגה שנייה. אז קבלת עול ואחר כך יראת חטא. אחר כך הוא מ-אומר בהמשך שזה עוד לא נקרא-- זה עוד לא נקרא יראת אלוקים. בשביל ל-לפחד לא לעשות עבירות זה מספיק לראות, ל-לחשוב, זה-זה-זה לא צריך לפחד מהקדוש ברוך הוא בשביל זה. כן, גם אם אדם ידע שיש בן אדם שיודע מה הוא מרגיש וחושב, הוא גם כן יפחד לעשות חטאים. זה לא, לא קשור לקדוש ברוך הוא דווקא. יראת אלוקים, יראת השם, זה דבר אחר לגמרי. זה כשהוא מתבונן בגדולת השם, הוא מתבונן שהקדוש ברוך הוא מלך ומלך על כל העולמות ו-ו-ו, אה, המלכות שלו כל כך גדולה שהוא קובע לכולם מה לעשות וכל צבא השמיים משתחווים אליו. אז כשמתבונן על המלכות של הקדוש ברוך הוא זה כבר יראת השם. עכשיו הוא ירא, הוא בכלל לא חושב על חטאים, הוא לא חושב על המצוות בכלל. הוא חושב על הקדוש ברוך הוא, על המלכות של הקדוש ברוך הוא. אז פה היראה שלו היא יראה מהמלכות של השם. יראה ממלכותו, מהמלכות של הקדוש ברוך הוא. זה

06:07 דובר 1 כבר נקרא יראת השם, יראת אלוקים. ערב טוב. ברור שכשאדם הוא ירא אלוקים הוא חושב על הקדוש ברוך הוא ומודע לגדולתו של הקדוש ברוך הוא ולמלכותו של הקדוש ברוך הוא, ולאיך שזה נוגע גם אליי באופן פרטי. אז, אה, ברור שבמצב כזה הוא לא יעשה עבירות, הוא ירא מה-- ירא אלוקים, הוא לא יעשה עבירות. אז זה שלושת הדרגות: קבלת-- או שהוא הסביר שם קבלת עול, יראת חטא ויראת אלוקים. בהקשר הוא אמר, חלק מהעניין של ראשית העבודה ועיקרה ושורשה, שלא מספיק רק יראה. אדם שהוא יהיה רק ירא הוא לא אוהב, ומי שלא אוהב הוא לא רץ לעשות. יראה בעיקר גורם-- בעיקר תמנע את האדם מלעשות עבירות, אבל כדי שאדם ירצה לקיים את המצוות וירוץ לקיים אותם עד, עד שתהיה לו מסירות נפש בשביל זה צריך אהבה. אם הוא יאהב את הקדוש ברוך הוא עד כדי מסירות נפש, אז הוא יהיה, אז הוא גם י-ירוץ לקיים את המצוות. אז צריך להיות-- זה שתי כנפיים, שתי ידיים. צריך להיות גם יד ימין וגם יד שמאל. צריך להיות גם יראה וגם אהבה. זה מה שהוא הסביר שם בשני הפרקים. טוב, הסדר שאדמו"ר הזקן הציג את שלושת העניינים האלה, את שלושת הדרגות ביראה ואהבת השם זה לא לפי הסדר. הסדר ההגיוני היה צריך להיות כמו שאמרנו, קבלת עול זה הדרגה הנמוכה ביותר, זה רק החלטה. יראת חטא זה למעלה מזה ויראת אלוקים זה עוד יותר. אדמו"ר הזקן עשה שמה-- זה מה שמבלבל קצת כשבאים ללמוד שני הפרקים האלה. הוא הציג את זה בסדר לגמרי שונה. הוא התחיל מיראת חטא, שאדם מתבונן שהקדוש ברוך הוא עומד עליו ובוחן כליות ולב,

08:29 דובר 1 אה, אה, אם עובדו כראוי. זה התבוננות של יראת חטא. למה הוא התחיל עם זה? בפשטות, זה עיקר העבודה. קבלת עול זה לא ממש יראה וזה, זה קבלת עול זה לא מס-- אתן דוגמה. אדם באופן רגיל, אם אדם יש לו ירא-- אה, אה, קבלת עול הוא לא יעשה עבירות. אבל מה הוא יעשה כשזה קשה לו? היום באופן מיוחד התעוררה איזו בעיה ומאוד מאוד קשה לו לשמור את המצווה או לא לעשות את העבירה. קבלת עול לא יחזיק אותו. אם אדם הוא ירא חטא, גם כשקצת קשה לו יותר, הוא לא יעשה את העבירה. אבל אדם שכל מה שיש, מה שמחזיק אותו בשמירת מצוות זה קבלת עול, הוא יחליט, "נו, אז החלטתי, אבל היום קשה לי, אז היום אני אחליט שלא". אז קבלת עול זה לא מספיק. באמת השורש האמיתי, העיקר של, של יראת חטא זה באמת יראת חטא. אז לכן הרבי מתחיל עם זה. אחר כך בהמשך הוא אומר שגם אם אתה התבוננת והסתכלת וחשבת ולא הצלחת לעורר בעצמך יראת חטא, אז קבלת עול זה גם טוב. אז קבלת עול מסביר בתור דבר שני. אחר כך הוא אומר, רגע, אוקיי, אז יש לנו כבר שמ-- יראה שמביאה לשמירת המצוות, אבל מה עם אהבה? צריך להיות גם אהבה. אז הוא מסביר את העניין, התב-התבוננות שמביאה לאהבה, מסירות נפש. זה הפרק הראשון. הפרק הראשון מתחיל עם יראת חטא, ממשיך עם קבלת עול ומסיים בעניין של אהבה, כי זה באמת שלושת העניינים של ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. העיקר זה יראת חטא. אם לא מצליחים, קבלת עול זה גם טוב וצריך להיות גם אהבה. זה הוא מסיים- בסדר, אז בזה הוא מסיים את

10:27 דובר 1 העניין של, אה, של יראת חטא. פרק מ"ב הוא מוסיף עניין חדש. מה העניין החדש? הוא מתחיל עם יראת אלוקים. למה? יראת אלוקים זה לא כבר כל כך ראשית העבודה. זה כבר יראת השם. זה כבר משהו שצריך התבוננות. זה כבר מעבר ליראת חטא. הוא בוח-- כבר ה-ההתבוננות ב-במלכות השם, בקדוש ברוך הוא בעצמו. הפרק, הפרק מ"ב הוא כבר מוסיף עוד דרגה יותר נעלה ביראת ה', יראת אלוקים. אחר כך בהמשך הוא אומר ש... אה, נכון שיראת אלוקים זה באמת דרגה יותר גבוהה, אבל העיקר זה מה שהסברנו בתחילת הפרק הקודם, יראת חטא. ואז אחרי שהוא אומר שהעיקר זה יראת חטא שדיברנו בתחילת הפרק הקודם, אז הוא מסביר באריכות איך להגיע לזה עד שזה יהיה באופן ממש ממש מוחשי כמו שדיברנו, זוכרות בטח בפרק הקודם, שהוא, אה, שהוא מתבונן ש... אה... שכמו שהנשמה ממלאה את הגוף ככה הקדוש ברוך הוא ממלא את העולם. אז עצם זה שאני רואה את העולם, רואה את ה, את ה, רואה את העולם, בעצם אני רואה את הקדו-- את הגוף של הקדוש ברוך הוא. אז ה-ה-ההתבוננות הזאת שהעולם הוא הגוף של הקדוש ברוך הוא ואני בגשמיות פשוט רואה את הקדוש ברוך הוא כביכול, זה מאוד ממחיש לאדם שהקדוש ברוך הוא נמצא איתו כל הזמן, אז הוא מביא בסוף, מתחיל עם יראת, אה, אלוקים. אחר כך אומר שהעיקר זה לא יראת אלוקים, אלא יראת חטא, כי זה באמת היראה שאדם יכול לסגל לעצמו ולהרגיל את עצמו באופן פשוט וקל, ושזה יהיה חלק ממנו עשרים וארבע שעות כל הזמן. ילך עם זה כל הזמן. הוא מסיים בסוף בסוף חוזר עוד פעם לקבלת עול. תשמע, אחרי כל המעלות

12:15 דובר 1 שדיברנו יראת חטא, יראת אלוקים. להתחיל צריך מקבלת עול. למה? לא כל עיתים שוות. לפעמים אדם לא מצליח להתבונן, לפעמים קשה לו, לפעמים הוא לא מרגיש. יש מצב רוח כזה, מצב רוח אחר. קבלת עול צריך להיות לאדם כל הזמן. אז זה שני הפרקים מ"א, מ"ב, קבלת עול, יראת חטא, יראת אלוקים. בהמשך לזה הוא מתחיל את הפרק שלנו, פרק מ"ג. והנה על יראה תתאה זו, מה שדובר בפרקים הקודמים, שהיא לקיום מצוותיו יתברך בבחינת סור מרע ועשה טוב, שכל המטרה של היראה זה כדי להביא אותנו לשמירת מצוות בפועל. על זה אמרו, על היראה הזו אמרו, אם אין יראה אין חוכמה. החוכמה שמדובר עליה פה זה תורה ומצוות. אם אין יראה אתה לא תשמור תורה ומצוות. אין יראה, אין חוכמה. ויש בה, באותה יראה תתאה שדיברנו בה, בחינת קטנות ובחינת גדלות. בחינת קטנות זה מה שדובר בפרקים הקודמים. אפילו יראת אלוקים, שהוא מתבונן בגדולת מלכותו של הקדוש ברוך הוא. בסופו של דבר ההתבוננות היא כללית על מה הוא חושב ועל מה הוא מתבונן: שהקדוש ברוך הוא מלך על העולם, שהוא מנהיג את העולם, שהוא קובע עניין של השגחה פרטית. הקדוש ברוך הוא מחליט כל רגע, אה, מי יחיה ומי ימות, כן, מי יהיה עשיר, מי ישפל, מי ירום. זה, זה מודע לזה שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם. זה נקרא בחינת קטנות. מה זה בחינת גדלות עדיין ביראה תתאה? ובחינת גדלות. שזה עניין שעדיין לא דובר בפרקים הקודמים. זה כבר לא שייך לראשית העבודה בכלל. זה כבר ממש עניין של יראה. דהיינו, כשנמשכת בחינת יראה זו, איזו יראה? עדיין היראה תתאה. אבל ממה היא נמשכת? מהתבוננות בגדולת השם. הוא

14:36 דובר 1 כבר לא מתבונן על המלכות של הקדוש ברוך הוא, אלא על הגדלות של הקדוש ברוך הוא. הוא לא מתבונן על ה-- כביכול על ההתנהגות שלו, אלא מתבונן עליו עצמו. במה מתבטאת גדולת השם? דאיהו, שהוא הקדוש ברוך הוא, ממלא כל עלמין. הוא לא רק מנהיג את העולם שלנו וקובע לכל אחד איך יהיו החיים שלו, אם יהיה עשיר או עני או בריא או, או חס ושלום היפך, היפך הבריאות. הקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולמות. ועולמות הם דבר מאוד גדול. מהארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה. דיברנו פעם, נדמה לי שהזכרנו את זה באחד השיעורים האחרונים. חז"ל אמרו במדרש שיש שבעה רקיעים וארץ. הזכרנו? יש-- הקדוש ברוך הוא ברא את העולם באופן של שבעה רקיעים, וחוץ משבעה רקיעים יש גם ארץ, ובין רקיע לרקיע יש גם כן שכבת אוויר כביכול, לא יודע, אוויר רוחני, אוויר גשמי. יש איזשהו אוויר שהעובי שלו גם כן עובי כמו עובי הרקיע. אז בסך הכל יש לנו שבעה רקיעים, שבעה אווירים בין הרקיעים. כן? כמה זה ביחד?

16:00 דובר 2 ארבע עשרה.

16:01 דובר 1 ארבע עשרה. וארץ, אז זה ביחד?

16:04 דובר 2 חמש עשרה.

16:04 דובר 1 חמש עשרה. ועובי כל אחד מהם הוא ת"ק, חמש מאות שנה. אז כשאדם מתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא ממלא את כל העולמות והוא מתבונן מה זה כל אחד מהרקיעים, כמו שמוזכר במקומות אחרים. מה זה הרקיע? רקיע וערבות. מה זה כל אחד מהרקיעים? וכל אחד מהרקיעים הוא ת"ק שנה, כמו שמוזכר במקומות אחרים. מה זה הבחינות? מה זה העובי הזה של הרקיעים? מה המשמעות שלו?

16:31 דובר 2 מה זה ת"ק שנה? שזה קיים ת"ק שנה? שזה טבע ת"ק שנה?

16:36 דובר 1 לא. אה, בפשטות, אה, מהלך, אה, ת"ק שנה זה, זה, זה מרחק. כן, גודל. מה פירוש איך, איך, מה פירוש-- ממתי מודדים מרחק בשנים? זה זמן. מרחק מודדים ב-ב-בקילומטרים. לא בש-- לא בזמן. מה פירוש ת"ק שנה? זה משל שנתנו חז"ל. אה, אדם בינוני, כך כתוב בגמרא, הולך ביום ארבעים קילומטר. מהלך-

17:12 דובר 2 מה?

17:12 דובר 1 מהלך אדם בינוני ביום ארבעים פרסאות. ארבעים-

17:16 דובר 2 לפני אלפיים שנה.

17:18 דובר 1 לא. למה?

17:20 דובר 2 ארבעים קילומטר? ביום.

17:24 דובר 1 אדם הולך בממוצע ארבע קילומטר בשעה. זה הליכה איטית. הוא הולך כמה שעות.

17:31 דובר 2 זה לא אדם ממוצע.

17:32 דובר 1 מה?

17:33 דובר 2 אה, הוא מתכוון נראה לי ל-לסך-

17:35 דובר 1 א-א-אדם שרגיל בהליכה, אדם נורמלי, לא כמו ש...

17:41 דובר 2 אז האפשרות נמצאת כרגע במצב של ארבעים.

17:45 דובר 1 אדם ממוצע שהולך, הוא רוצה, הוא צריך ללכת, אה, אה, אין לו מכונית, כן? הוא הולך מ-מעיר לעיר ברגל. אז הוא קם בבוקר ומתחיל ללכת והוא הולך, הולך כל היום. הוא לא הולך מהר, הוא הולך אבל בלי הפסקה. הוא הולך כל היום. אז ככה חז"ל אמרו מהלך אדם ממוצע ביום זה ארבעים קילומטר.

18:02 דובר 2 אה, זהו.

18:03 דובר 1 כן. ו... אז כמה הוא מספיק ללכת בשנה? ארבעים קילומטר כפול שלוש מאות וכמה ימים, תוציא שבתות, לא משנה. כן? אז זה מרחק די גדול. מה זה ת"ק שנה? ת"ק שנה זה מרחק שהוא הולך בחמש מאות שנה. זה מרחק, כביכול מרחק עצום. כן? אז העובי של כל רקיע הוא מהלך ת"ק שנה. כמובן שלא מדברים פה על מ-מ-מרחקים בגשמיות, אלא זה עניין רוחני. שנה בא מהמילה שינויים, הרי השנה בנויה משניים עשר-- ארבע עונות וכל עונה יש בה כמה חודשים ולכל חודש שבועות וימים וה-השינוי מיום ליום מתבטא במזג האוויר וכל מיני דברים אחרים. אז ת"ק שנה, הכוונה חמש מאות סוגים של שינויים ברוחניות, חמש מאות מדרגות, כן? וכל אחד מהרקיעים ומהאווירים שבין הרקיעים ומהארץ יש חמש מאות מדרגות כלליות של שינויים וכן הלאה. עם הרבה הסברים. אז כשאדם מתבונן שהקדוש ברוך הוא יש לו לא רק את העולם הזה הגשמי שהוא קובע מה יקרה לכל אחד. הקדוש ברוך הוא ברא שבעה רקיעים וארץ וכל אחד מה-מהרקיעים ומהאווירים וכולי יש לו עובי ת"ק שנה ואת כל זה הקדוש ברוך הוא ממלא ומנהיג את כולם. ומתבונן עוד בעניין של רגלי הח-החיות כנגד כולן. גם כן גמרא שאומרת שזה, זה מעל זה וזה מעל זה וזה מעל זה. כל אחת מהמדרגות של המלאכים היא יותר גבוהה מהמד-- מהמדרגה שלפניה, עד כדי כך שהמדרגה התחתונה ביותר היא יותר גבוהה מכל אלו ש... כן?

19:54 דובר 2 גדול.

19:56 דובר 1 כן, גדול.

19:56 דובר 2 לא, המדרגה התחתונה הכי גדולה או המדרגה העליונה?

19:58 דובר 1 ב-ב-ה-הרגליים של כל מדרגה עליונה היא כנגד כל מה שיש בעולמות שלמטה ממנה. רגלי החיות, החיות זה חיות הקודש. הם נמצאים בעולם, לא יודע, יצירה, לא יודע איפה. כן? אז הרגליים שלהם, הטלפיים, הטלפיים שלהם זה יותר גדול מכל העולמות שיש למטה.

20:20 דובר 3 אחלה.

20:23 דובר 1 זאת אומרת, אה, ככה. כשאנחנו עולים במדרגות אז אתה יכול לעלות רק חצי מדרגות, נכון? כי, כי הגובה שלך הוא יותר מ-מ-מדרגה אחת. אבל אם המדרגות הן בכזה גובה שהצד התחתון של המדרגה העליונה הוא בכזה גובה שאתה לא שייך שתתפוס למעלה, כן? הצד התחתון של העליון הוא יותר גבוה בלי ערך מכל מה שיש למטה. כביכול זה המשל. וכן השתלשלות כל העולמות למעלה מעלה עד רום המעלות, ש-שריבוי גדול ועצום ונפלא של עולמות, ובכל אחד יש ריבוי של נבראים וכולי וכולי. אדם מתבונן-- זה נקרא אור אלוקי שממלא את כל העולמות. אדם מתבונן בזה. אף על פי כן, אז הוא מתבונן-- אדם מתבונן בגדלות השם. אומר, ומה אני? כל עוד לא הייתי-- חשבתי לקדוש ברוך הוא, לא חשבתי על הקדוש ברוך הוא, לא חשבתי על גדלותו, אפילו חשבתי על איך שהוא מנהיג את העולם. בסדר, אז, אה, אז היראה שלי היא יראה מ-מ-מה שהוא יעשה לי מההנהגה שלו. אבל ברגע שאני מתבונן בגדולה שלו, איך שהוא בורא ומנהיג את כל העולמות ואני ב-ב-בפירוש אני, אני כלום, אני אין ואפס, אז זה גורם אצלו יראה עצומה מהקדוש ברוך הוא עצמו. כן? זה נקרא, אה, בחינת גדלות ביראה תתאה. ביראה תתאה יש שתי, שני אופנים של שתי דרגות ביראה תתאה. מה שדיברנו בפרקים הקודמים שהוא ירא... אז עוד פעם, ביראה תתאה יש שתי דרגות. מה שמדובר בפרקים הקודמים שהיראה היא מהקדוש ברוך הוא שמנהיג את העולם, מנהיג אותי וקובע לי מה אני אעשה ומה אני לא אעשה ואיך יהיו החיים שלי. ופה מדובר על יראה תתאה מבחינת גדלות. אז מבחינת גדלות מתבונן על איך שהקדוש ברוך הוא מנהיג את

22:43 דובר 1 כל העולמות ואני אין ואפס לעומת זה. בואו קצת אדנא לין, זה נכון, הכול נרגע. אז למה הוא בכלל הסביר את העניין הזה של יראה? אז הוא אומר ככה. אף על פי... לא למה הוא הסביר. למה הוא הסביר את העניין של היראה הזאתי בפרק הזה ולא בפרק הקודם? זה בגלל המשפט הבא. אף על פי כן, למרות שהוא מתבונן בגדולת השם, והמחשבה שלי הייתה, הייתה אמורה להיות אם עכשיו היראה נובעת מהתבוננות בגדולת השם, זאת הייתה אמורה להיות יראה גדולה, נכון? כי אני מתבונן לא בקטנות, אלא אני מתבונן בגדלות. כן? אומר אף על פי כן, למרות שזו יראה שמגיעה מהתבוננות בגדולת השם, אף על פי כן נקראת יראה זו יראה חיצונית ותתאה. היא אמנם הרבה יותר גדולה מהיראה שדובר עליה בפרק הקודם, אבל לגבי מה שידובר פה בפרק שלנו זה עדיין נקרא יראה תתאה. למה? מאחר שנמשכת היראה הזאת מבחינת גדלות, היא נמשכת מהעולמות. על מה הוא מתבונן? הוא לא מתבונן על הקדוש ברוך הוא בעצמו. הוא מתבונן איך שהקדוש ברוך הוא מחיה את העולמות. מה נרגיש אצלו? נרגיש אצלו גדלות השם כמו שהיא מתבטאת בבריאה. זה גדלות השם. יש באיגרת הקודש בהמשך, בחלק האחרון של התניא, מכתב ארוך של אדמו"ר הזקן שמתחיל ״דוד זמירות קרית להו״. שמעתם פעם? מספרת ה-- מספרת הגמרא ש... אחרי שהפלישתים שבו את ארון הברית. זה סיפור שמתחיל ככה. הפלישתים שבו את ארון הברית וארון הברית עשה שמה, עשה בהם שמות ומתו שם המון פלישתים. בסוף הפלישתים הבינו שזה מסוכן מדי בשבילם. אחרי חמישה חודשים או שלושה חודשים לא זוכר, אה, שמו את הארון על, על עגלה. רתמו את העגלה לפרות ואמרו נראה

25:37 דובר 1 מה יקרה. הפרות בלי להתבלבל נעמדו על הדרך, התחילו ללכת בלי אף אחד שרכב איתן, ככה מושכות את העגלה עם הארון ותוך כדי שהן הולכות בדרך אז הפרות התחילו לשיר. ״הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו״ את כל מה שאנחנו אומרים, הקטע הראשון בת-ב-ב-בתפילה, ״הודו לה׳״ שאומרים, זה הקטע של ״וישרנה הפרות״, שהפרות תוך כדי שהן הלכו סוחבות את הארון, הן שרו את ה״הודו לה׳״ שאנחנו אומרים בתחילת התפילה.

26:14 דובר 4 למה שרו שיר של פרות?

26:16 דובר 1 אה? זה, זה מה שמצאו לנכון לשיר באותו רגע.

26:21 דובר 4 כן.

26:23 דובר 1 ו... הם הלכו עם הארון עד, אה, קריית יערים נדמה לי, ושם הם נעצרו ושם הארון היה חמישים ושתיים, אני לא זוכר כמה שנים, כמה עשרות שנים, עד שהגיע דוד המלך ואמר, אה, הגיע הזמן להביא את הארון לבית המקדש, למשכן. הארון לא היה במשכן, היה משכן והיה ארון במקום אחר. אז דוד המלך אמר הגיע הזמן להביא את הארון אל המשכן ובדרך הייתה איזושהי תקלה ו-ו-לא התייחסו בכבוד לארון הקודש. הייתה שם איזושהי שכחה, יש שם סיפור שלם, ובעקבות אותה תקלה נהרגו הרבה אנשים, מתו שם המון אנשים בגלל שזלזלו בכבוד של הארון. אז דוד המלך החליט שעוד לא הגיע הזמן ו-והוא נענש. כתוב בגמרא שהוא נענש. כתוב במה הוא נענש? לא נוגע כאן. אה, אז כשדוד המלך נענש, אה, אומרת על זה הגמרא למה דוד המלך נענש? ״דוד זמירות קרית להו״. דוד, הקדוש ברוך הוא אומר לדוד, אתה קורא לדברי התורה זמירות? אתה-- דברי התורה זה זמירות? למה? מה-מה-מה-מה הבעיה לקרוא לדברי התורה זמירות? דוד המלך מאוד התפעל מזה שהתורה היא אלוקות שבוראת את העולם, שמהווה את העולם, שמחיה את העולם, והוא התחיל לשבח את התורה בזה שדקדוק אחד של דברי תורה מחיה את כל העולמות. אומר הקדוש ברוך הוא זה-- ככה אתה מתייחס לתורה שלי? שהתורה שלי יכולה לברוא את העולמות. על זה מגיע לך עונש. מה? שאל אדמו"ר הזקן למה מגיע לו עונש? מה, הוא שיבח את התורה שהיא בוראת את העולמות? מה-- למה מגיע על זה עונש? אז ההסבר הוא שזה באמת לא גדולת התורה. התורה היא לא בשביל העולמות. זה כל גדולת התורה, לברוא את העולם. התורה היא מעלה עצמית, היא חוכמתו של הקדוש

28:41 דובר 1 ברוך הוא, רצונו של הקדוש ברוך הוא היא, וזה מתגלה בה הקדוש ברוך הוא. זה, זה שהיא בוראת, בסדר, אז היא גם בוראת את העולמות. זה כמו אדם שיש לו, הוא עשיר, מלך גדול, עשיר, עשיר עצום, ואתה משבח אותו בזה שהוא יודע לבנות בארגז חול. זמירות קרית להו? וזה השבח של התורה, שהיא יכולה לברוא את העולם. אז דוד המלך נענש. זאת אומרת, למה זה נוגע לפה? כי ה... מה? למה זה נוגע לפה? כי היראה שדיברנו עליה. נכון, זה יראה בבחינת גדלות. אבל גדלות של מה? גדלות של איך הקדוש ברוך הוא בורא את העולמות. זה בשביל הקדוש ברוך הוא גדלות? זה הגדולה של הקדוש ברוך הוא? הוא אין סוף. אין עוד מלבדו. אתה הוא עד שלא נברא העולם, אתה הוא משנברא העולם. הוא יכול לברוא יש מאין, ולמעלה מזה הרבה. על זה שהוא מנהיג את העולמות, בזה אתה משבח אותו? אז כשאתה מתבונן, וכשאדם יש לו יראה, באמת יראת השם ויראה שנובעת מהתבוננות בגדולת השם. אבל במה מתבטאת גדולת השם בהתבוננות שלו? בזה שהוא מנהיג את העולמות? זה נקרא בחינת קטנות. מה זה בחינת גדלות? כשאדם לא מתבונן באיך שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולמות, אלא מדבר, אלא מסתכל וחושב על הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה כבר נקרא יראה עילאה, כמו שנראה עכשיו בפנים. אף על פי כן נקרא יראה זו יראה חיצונית ותתאה, מאחר שנמשכת מהעולמות. על מה הוא חושב? על העולמות, שהם רק לבושים של המלך הקדוש ברוך הוא. זה כמו שאדם עומד בפני המלך, במקום שתהיה לו יראה מהמלך, הוא ירא מהלבושים של המלך, מהבגדים שלו. אשר המלך הקדוש ברוך

30:34 דובר 1 הוא מסתתר ומתעלה, מתלבש בהם, בעולמות, להחיותם ולקיימם להיות יש מאין וכולי. נו, אז אם זה יראה כזאת נמוכה, אבל בכלל לא יראה מהקדוש ברוך הוא, רק מהלבושים שלו, אז למה בכלל צריך אותה? אז הוא אומר: רק שהיא, אותה יראה, היא השער והפתח לקיום התורה ומצוות. נכון, החשיבות של יראה תתאה זה לא בלהביא את האדם ליראה מהקדוש ברוך הוא, לא. יראה תתאה, אפילו בבחינת גדלות, לא מביאה את האדם ליראה מהקדוש ברוך הוא. היא מביאה את האדם ל-ל-ליראה מההנהגה של הקדוש ברוך הוא, מה-מה-ההנהגה שלו בעולם הזה, מההנהגה שלו ב-בעולמות הרוחניים. אבל זה רק יראה מההנהגה שלו, מהמלכות שלו. למה זה צריך את זה? נכון, זה יראה תתאה, אבל היא השער והפתח שמביא את האדם לקיים מצוות. ברגע שהאדם ירא ממלכותו של הקדוש ברוך הוא, או למעלה מזה, ירא מאיך שהוא מנהיג את העולמות, הוא לא יעשה עבירות. אז היא השער והפתח לקיום תורה ומצוות. זה נאמר: אם אין יראה אין חכמה. היראה מביאה את האדם לחכמה, לתורה ומצוות. אך היראה עילאה, יראת בושת ויראה פנימית, זה משהו אחר לגמרי. היא נמשכת מפנימיות האלוקות שבתוך העולמות. פה אדם כבר לא מתבונן על איך שהקדוש ברוך הוא מנהיג, בורא, מחיה, מהווה. לא. הוא מתבונן בקדוש ברוך הוא בעצמו, שכל העולמות הם אין ואפס לעומתו. ואם הם אין ואפס, אז לא משבחים אדם שהוא יודע לעשות אין ואפס. זה לא שווה. כן, אף לא, לא ראינו אותם. אני יודע להזיז את היד באוויר. לא שמענו שמישהו משבח את החבר שלו, שהוא כזה חכם שאפילו יודע להזיז את היד באוויר. זה לא שווה. כן. כל העולמות כולם הם אין ואפס

32:56 דובר 1 לעומתו. כשאדם מתבונן על עצם האלוקות, פתאום הוא נרגש אצלו. לא שהקדוש ברוך הוא כל כך גדול שהוא יכול להנהיג כזה עולם גדול ורחב ומסובך ועמוק וכולי, שכל העולמות כולם הם אין ואפס. כולא קמיה כלא חשיב. כל העולמות נחשבים לעומתו כאין ואפס. אז ברור שזה יראה אחרת לגמרי, ופה הוא לא חושב על הנהגה של הקדוש ברוך הוא, אלא הוא חושב עליו בעצמו. וכשאדם חושב על הקדוש ברוך הוא בעצמו, היראה שמתעוררת בו זה כבר יראה מסוג אחר, ממהות אחר. פה לא מתעורר אצלו ב-ב-ב-בלב פחד. אדם מתבונן איך שהקדוש ברוך הוא מלך. הוא מלך. מלך הוא יכול, יכול להזיק לי. ממלך מפחדים. אדם מתבונן על הגדלות. מה יש לו לפחד? העולמות הם אין ואפס. הם יראה ו-ו-ושכר ועונש. זה, זה, זה, זה מאבד כל את המשמעות שלו. אדם פשוט מתבייש. על זה, על זה מביא אדמו"ר הזקן בספר שנקרא סידור עם דא"ח.

34:17 דובר 5 שמע.

34:18 דובר 1 אה? איפה?

34:22 דובר 5 מה זה כל השנה?

34:24 דובר 1 כן, כן, כן. כולם מכירות את הספר?

34:27 דובר 5 איזה ספר?

34:28 דובר 1 סידור עם דא"ח.

34:30 דובר 5 לא.

34:30 דובר 1 חני, יש לכם פה את הספר?

34:32 דובר 5 יש שם-

34:33 דובר 1 סידור עם דא"ח. סדר, סדר תפילות לכל השנה.

34:37 דובר 5 כן. פה למעלה אבל. זה.

34:44 דובר 1 יהיה נחמד אם אפשר יהיה לגלות.

34:46 דובר 5 שיעור היום בספר התניא, חיה. ימין.

34:50 דובר 1 כן, כן, כן, כן, שני הכרכים הגדולים. תביאי אחד מהם.

34:53 דובר 5 ימינה. ימינה. כן. מה, מה שתגידו.

34:59 דובר 1 פשוט הדפוס החדש, כי גם אני לא מכיר אותו.

35:03 דובר 5 לא הבנתי מה...

35:06 דובר 1 זה הסידור שאנחנו מתפללים בו, סידור תהילת השם שתיקן אדמו"ר הזקן. אדמו"ר האמצעי, אחרי הסתלקות של אדמו"ר הזקן, אסף מאמרים של אדמו"ר הזקן שמדברים על פסוקים שונים בתפילה, והוציא לאור סידור שעל כל, על כל פסוק או על כל מקום ב-ב-בתפילה יש מאמר חסידות שמסביר את ה... כן. אז אתם רואים? יש פה איזה, כאן כמה מילים, כמה מילים ב-ב-בשל התפילה, ובסוף יש מאמר חסידות שמסביר את ה... מסביר את ה... אדמו"ר הזקן מדבר על המילים האלה. ככה זה דווקא הסידור. רוב הסידור זה פשוט מאמרים של אדמו"ר הזקן. מאמרים בדרך כלל-

35:53 דובר 5 שני כרכים.

35:54 דובר 1 אה? עכשיו, עכשיו אני רואה שבחדש פיצלו את זה לשני כרכים, כן. בישן זה היה באותיות רש"י קטנות מרובעות כאלה שבקושי אפשר לקרוא אותן.

36:05 דובר 5 יש לי גם את הישן, אבל הוא עם את ה-

36:08 דובר 1 טוב, אז פשוט לראות שיש כזה ספר. אז פה בספר הזה, סידור עם דא"ח, יש, אה, תיקון חצות, ושם בהערה לתיקון חצות יש מאמר חסידות שמתחיל, אה, במילים, אה, "השלמה למה שכתבתי בתניא פרק מ"ג". ככה מתחיל מאמר החסידות שם. אדמו"ר הזקן כותב השלמה למה שכתבתי בתניא פרק מ"ג על ה... על, על העניין הזה. שם הוא מסביר ש... שההבדל בין יראה תתאה בבחינת גדלות לבין יראה עילאה זה כמו ההבדל בין יראה ממלך לבין יראה מצדיק. יראה ממלך, אתה פוחד מהמלך. יראה מצדיק, הוא לא פוחד מהצדיק. הוא, הוא, הוא, הוא מאבד את המציאות שלו לידו. הוא מרגיש שהוא אין ואפס. יראה ממלך, הוא יותר פוחד. אפילו אם הוא לא פוחד שהמלך יעשה לו, אבל הוא, הוא יש לו פחד. הוא יודע שהמלך הוא מע... הוא מאוד חזק, יש לו כוח עצום. הוא פוחד מהכוח של המלך אפילו אם הוא... הוא יודע שהמלך לא הולך לעשות לו שום דבר. אבל עצם הידיעה שלמלך יש כוח כזה עצום גורמת לאדם באופן טבעי פחד ברגע שהוא נמצא לידו.

37:33 דובר 5 זה יראה תתאה?

37:33 דובר 1 זה יראה תתאה. ובזה מבחינת קטנות, מבחינת גדלות, תלוי אם מתבונן על איך שהמלך מנהיג את העולם הזה או איך שהמלך מנהיג את כל העולמות ומחיה ומהווה אותם. אבל מדובר עדיין על המלכות שלו, לא עליו עצמו, על הלבושים שלו, איך שהוא מ-מ-מחיה, מנהיג, מהווה את העולם. כשאדם, אה, אה, אה, עומד ליד צדיק הוא לא פוחד ממנו בכלל. הוא, הוא מאבד את המציאות שלו. הוא לא... הוא, הוא, הוא לא יודע. הוא אפילו רוצה שתבלע אותו האדמה. הוא, הוא, הוא לא נמצא פה בכלל. זה נקרא ביטול במציאות. זה ההבדל בין ביטול היש לביטול במציאות. בין יראה, פחד ממשהו, לבין בושה. יראה עילאה זה בושה. מרגיש אצלו הגדלות האמיתית של הקדוש ברוך הוא, ואז הוא מרגיש את עצמו שהוא, שהוא, שהוא, שהוא כלום, שהוא אפס. אם כל העולמות הם אפס, אז, אז, אז, אז מה אני? אז, אז, אז אני בכלל אפס של אפס. זה יראה עילאה.

38:33 דובר 5 עבד שמתבטל בפני המלך שלו הוא גם נקרא ביטול במציאות?

38:37 דובר 1 לא, זה ביטול היש. עבדא בהפקירא ניחא ליה. עבד נוח לו כשהאדון לא אומר לו מה לעשות. עכשיו יש לו חופש. העבד מרגיש את עצמו. כל המציאות של עבד... עבד זה לא בן. בן מתבטל אל האב, אוהב את האבא. עבד הוא בטל לאדון כי, כי הוא עבד והוא אדון והוא משהו אחר, הוא נפרד ממנו. אז הוא מבטל את עצמו. הוא במציאות של יש שהוא מ- מכופף את עצמו, מבטל את עצמו. יכול להיות, וזה כבר דרגות מאוד נעלות, יכול להיות עבד נאמן. יכול להיות משהו שהוא ממש, אה, אה, דרגה מאוד מאוד נעלית, וזה גם כן. אבל זה עדיין עבד, זה מציאות. ביטול היש זה ביטול במציאות, הוא איבד את המציאות שלו, לא נמצא בכלל. נמצא, הוא חושב על הקדוש ברוך הוא, מרגיש את הקדוש ברוך הוא והמציאות שלו אובדת. זה נקרא יראה עילאה ויראת בושת. כן, עוד פעם בשורה תשע: "אך יראה עילאה, יראת בושת ויראה פנימית, נמשכת מפנימיות האלוקות שבתוך העולמות, עליה אמרו אם אין חכמה אין יראה". אז יש שני מאמרים. סליחה, יש בפרקי אבות: אם אין יראה, אין חכמה. אם אין חכמה, אין יראה. אז היראה הראשונה היא יראה תתאה שהיא מביאה לחכמה, היא השער והפתח לקיום תורה ומצוות. כשאדם מקיים תורה ומצוות, מקיים את החכמה מתוך התבטלות, כי הוא כבר, יש לו יראה תתאה והוא מקיים אותן מתוך ביטול, אז התורה והמצוות נותנות לו את הכוח להרגיש את פנימיות האלוקות שבתוך העולמות. בסדר? אז הסדר הוא יראה, חכמה, יראה. לא לבלבל. בטח הרבה פעמים שמעתם את הסדר שה... סדר עבודת השם זה יראה, אהבה, אהבה, יראה. נכון? שמעתם... בטח כולם שמעו את

40:37 דובר 1 ה... שמעו או לא שמעו?

40:39 דובר 6 לא.

40:40 דובר 1 טוב, אז לא... מי ששמע, זה לא מה שכתוב בפרק הזה. זה נושא אחר. פה זה הסדר הוא בלי קשר לאהבה. יש שתי דרגות ביראת השם, יראה תתאה ויראה עילאה. יראה תתאה היא השער והפתח לקיום תורה ומצוות. תורה ומצוות הם חכמה שמביאות את האדם להרגשת אלוקות, יראה עילאה, יראת בושת. עליה אמרו אם אין חכמה אין יראה, דחכמה היא כוח מה. והחכמה מאין תימצא? החכמה היא התורה והמצוות. המציאות של התורה זה ביטול, חכמה, אותיות כוח מה. מה זה אומרים? מה זה? כן, אין לזה ממשות. למה? כי הוא לא נפרד. היא אלוקות בעצמה, היא לא נפרדת מאלוקות, תורה ומצוות, ולכן היא נמצאת מאין, מקורה ושורשה של החכמה של התורה והמצוות. זה מאין, מביטול מוחלט לאלוקות. ואיזהו חכם? הרואה את הנולד. פירוש, שרואה כל דבר איך נולד ונתהווה מאין ליש בדבר ה' ורוח פיו יתברך, כמו שכתוב "וברוח פיו כל צבאם". אז מה זה חכמה? זה תורה ומצוות. מה זה חכם? חכם זה אדם שרו... שבכל דבר בעולם, במציאות, הוא רואה. הוא מסתכל על העולם. הוא לא רואה את העולם, אלא הוא רואה את מי שאמר והיה העולם. הוא לא מסתכל איך הקדוש ברוך הוא מנהיג את העולם, אלא הוא מתבונן בזה שהעולם הוא אין ואפס. אם הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולם, לקח כלום ועשה ממנו משהו, אז באותו רגע, זאת אומרת שכל המציאות של העולם, מציאות של האין ואפס שדיברנו על זה כבר כמה פעמים. כמו שכתוב "וברוח פיו כל צבאם", שהקדוש ברוך הוא ברא את כל צבא השמיים וצבא הארץ ברוח פיו, רק בדיבור. זאת אומרת ש... ועל ידי זה, כשמתבונן בזה, הרי השמיים והארץ וכל

42:54 דובר 1 צבא השמים, במציאות ממש בדבר ה' ורוח פיו, הוא כלא ממש חשיבי. אין להם שום מציאות. המציאות שלהם היא אין ואפס, ממש כביטול אור וזיו השמש בגוף השמש עצמה. כבר דיברנו על המשל הזה כמה פעמים. נכון? כן. משל של ה-- שכל העולמות הם אין ואפס. ועל זה שני משלים דיברנו. משל מ-- משל מדיבור, שמילה אחת שאדם מוציא היא אין ואפס לעומת, לעומת כוח הדיבור שלו, שיכול לדבר אינסוף דיבורים במשך חייו. וכוח הדיבור, כל כללות כוח הדיבור הוא אין ואפס לגבי כוח המחשבה. ומחשבה היא אין ואפס לעומת הרגש שאותו היא מבטאת. והרגש הוא אין ואפס לעומת החוכמה, והחוכמה אין ואפס לעומת-- וכן הלאה, הלאה, הלאה. ובסופו של דבר, מה הערך של מילה אחת שאדם מוציא מהפה לגבי עצם הנפש? אפס שבאפס, שבאפס, שבאפס. אז ככה כל העולמות הם-- הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולמות בדיבור אחד. בראשית ברא אלוקים, במילה אחת, בדיבור אחד, באות אחת הקדוש ברוך הוא ברא את כל העולמות. אז כל העולמות הם אין ואפס לעומת האלוקות. אדם מתבונן בזה שכל העולם הוא אין ואפס, ואז יוציא אדם עצמו מהכלל? גם גופו ונפשו-- גופו ונפשו ורוחו ונשמתו. אז כולם בטלים במציאות. הקדוש ברוך הוא ברא גם אותי? אז גם אני אין ואפס. "בדבר ה' ודיבורו יתברך-- בדבר ה' ודיבורו יתברך של הקדוש ברוך הוא שאיתו ברא גם אותי, מיוחד במחשבתו וכו' כנ"ל ו-- אה, וכנ"ל כמו שהוא הסביר באריכות בפרק כ' וכ"א. כנ"ל באריכות בדרך משל מנפש האדם, שדיבור אחד מדיבורו ומחשבתו כלא ממש וכו'". זהו שאמר הכתוב: "הן יראת ה' היא חכמה". אמרנו קודם שחוכמה זה תורה ומצוות. למה אומר

45:08 דובר 1 הפסוק "יראת ה' היא חכמה"? כי כשאדם מקיים תורה ומצוות, אחרי שכבר יש לו יראה תתאה, מה הביא אותו לקיום תורה ומצוות? יש אדם שמקיים תורה ומצוות כי הוא התרגל. חינכו אותו. איך שהוא ראה בבית אז הוא עושה-- מצוות אנשים מלומדה. הוא לא, הוא לא מכיר משהו אחר. הוא התרגל שכל בוקר צריך ליטול ידיים ולצחצח שיניים. אז מבחינתו ליטול ידיים ולצחצח שיניים זה אותו דבר. הוא עושה את זה כי צריך. הוא עושה את זה כי צריך. הוא לא, הוא לא מבדיל ש-שפה הוא עושה פעולה של אלוקות ופה הוא עושה פעולה של לא יודע, של, של לשמור על-- זה אותו דבר. זה, זה הרגל שהוא עושה, חלק מסדר היום שלו. רק כשאדם מקיים תורה ומצוות לא בגלל שכך הוא רגיל, אלא בגלל שהוא התבונן שהקדוש ברוך הוא מלך ושהקדוש ברוך הוא בוחן את מחשבותיי וכן הלאה, אז התורה והמצוות שהוא מקיים חדורות ביראה. ועל זה אמרו חז"ל, איפה הלשון? על זה אמר ה-הכתוב, אמר הפסוק: "יראת ה' היא חכמה". שקיום תורה ומצוות עם הרגשת ביטול זה נקרא, זה יראת ה'. אך אי אפשר להשיג ליראה וחוכמה זו, העליונה, יראה עילאה, אלא בקיום התורה והמצוות על ידי יראה תתאה חיצונית. אדם יבוא ויגיד: אם יש לי כזו אפשרות לירא את ה', לעורר בעצמי יראה, לא סתם יראה מההנהגה שלו. אני רוצה להיות בטל לקדוש ברוך הוא בשלמות. אני יהודי בינוני. אני אוהב את הקדוש ברוך הוא. אני רוצה להתנהג כמו שצריך, כמו שראוי ליהודי. יש דרגה כזאת נעלית ונפלאה ביראה. גם אני רוצה את זה. אז במקום להת-- למה לבזבז את הזמן? במקום להתבונן באיך

47:11 דובר 1 שהקדוש ברוך הוא מנהיג את העולמות ובורא את העולמות, אני אתבונן שהקדוש ברוך הוא כולא קמיה כלא חשיב. אני אתב-- אתבונן שכל העולמות הם אין ואפס. אני אתבונן שהמציאות האמיתית, היחידית, יחידה שקיימת זה, זה, זה עצמותו ומהותו, ואז זה יעורר בליבי יראה עילאה. מה אני צריך יראה תתאה בכלל? אני אהיה, אהיה, תהיה לי יראת בושת וממילא אני אקיים את התורה ומצוות כמו צדיק. למה אני צריך לקיים תורה ומצוות כמו בינוני? אני רוצה לקיים את התורה ומצוות כמו צדיק, כן? המחשבה היא-- קו המחשבה מאוד ברור. אומר אדמו"ר הזקן: זה לא ילך. אי אפשר. בלתי אפשרי. יראה עילאה יכול להרגיש בנפשו אך ורק אדם שמקיים תורה ומצוות עם יראה תתאה. לא יכול להיות יראה עילאה בלי שיש לפני כן יראה תתאה. זה הסדר בנפש האדם. למה? פשוט מאוד. אה... הוא לא, הוא לא מסביר את זה פה. כל עוד אני מרגיש את עצמי למציאות, איך אתה יכול-- איך יכול להיות יראה עילאה? אני נפרד. יש לי רצונות, יש לי מחשבות, יש לי תשוקות, יש לי כל מיני דברים שאני מתכנן, תכנונים שחשבתי לעשות. יש לי דברים שמרגשים אותי, דברים שמעניינים אותי. איך הקדוש ברוך הוא יכול לעניין אותך? כל עוד אדם יש לו את המציאות שלו, את האישיות שלו, את ההרגשות שלו, את התכנונים ו-ו... את-את-את-- כל עוד הוא מרגיש את עצמו, הוא לא יכול להרגיש את הקדוש ברוך הוא. וכדי שיהיה לנו כוח לא רק להבין בשכל שהעולם הוא אין ואפס, אלא להרגיש שהעולם הוא אין ואפס, בשביל זה צריך לשמור תורה ומצוות. תורה ומצוות הם חוכמתו של הקדוש ברוך הוא ורצונו של הקדוש ברוך

49:20 דובר 1 הוא, וכשאני מקיים אותן מתוך יראה תתאה, זה נותן כוח לשכל שלי, לרגש שלי, לנפש שלי, להרגיש את האלוקות שיש. ואם אני מקיים את התורה והמצוות רק כמצוות אנשים מלומדה, אז, אז אני לא ארגיש אלוקות. ולא יעזור כמה שאני אתבונן. אז לכן הסדר הוא יראה תתאה. אם אין יראה, אין חוכמה. תורה ומצוות, כשמקיימים תורה ומצוות כמו שצריך ואחר כך מתבוננים שכל העולמות הם אין ואפס, אז האדם יכול להרגיש גם יראה עילאה, יראת בושת. זה הסדר. אז עד כאן, כמו שהוא מסכם, "אך אי אפשר להשיג ליראה וחכמה זו אלא בקיום התורה והמצוות על ידי יראה תתאה חיצונית, וזהו מה שנאמר 'אם אין יראה אין חכמה'". לא יכול להיות יראה עילאה בלי חוכמה, בלי תורה ומצוות שאדם מקיים מתוך ביטול. עד פה הסביר אדמו"ר הזקן בתחילת הפרק את העניין של יראה, תתאה ועילאה. והנה, באהבה יש גם כן שתי מדרגות: אהבה רבה ואהבת עולם. נכון שבתורת החסידות מוסברות ריבוי גדול ועצום של-של מדרגות וסוגים באהבת ה'. פה לא מתייחסים לזה. פה אדמו"ר הזקן לא מתייחס לזה. טוב, אולי אני אגיד את זה עוד מעט. מם? לא, לא רוצה סתם לבלבל.

51:15 דובר 7 כאן זה מובן.

51:16 דובר 1 מה?

51:16 דובר 7 כאן זה מובן.

51:19 דובר 1 לא רוצה סתם לבלבל. כמו שביראה יש שתי מדרגות, יראה תתאה ועילאה, גם באהבה יש שתי מדרגות: אהבה רבה ואהבת עולם. נראה ככה. מה ההבדל ביניהם? אהבה רבה היא אהבה בתענוגים. כשאדם אוהב משהו יש באופן כללי שני סוגים של אהבה. יש אהבה, אבל מה זה אומר זה אוהב? הוא אוהב את הדבר, הוא רוצה אותו, הוא רוצה שזה יהיה אצלו, הוא רוצה להיות, רוצה להתחבר איתו, רוצה להתאחד איתו, רוצה שהדבר הזה יהיה לו, את החפץ או לא יודע מה. יש אהבה שלאדם אין את הדבר אז הוא רוצה אותו, אז הוא נמשך אליו. לכל אהבה יש מבוקש. מה אותה אהבה מבקשת? מה אותה אהבה רוצה? לאן הוא שואף? כן, זה סוג אחד של אהבה. יש סוג שני של אהבה בתענוגים. אהבה בתענוגים זה כשהאדם השיג את מבוקשו. היא מאוד רצתה שתהיה לה שמלה. לא יודע, איזה משהו מיוחד, והיא מצאה בדיוק את מה שהיא רצתה. בדיוק בול. איזה כיף זה להתלבש, להסתכל במראה. הנה יש לי את זה. זה בדיוק מה שחיפשתי. תסתכל על ילד ש-ש-שהוא מבקש מאמא שלו גלידה לפני שהוא ביקש ואחרי שהוא ביקש. לפני שהוא קיבל ואחרי שהוא קיבל. פה הוא כולו כריש שיש. תביאי לי, תביאי לי, תביאי לי, ופה הוא ככה, כולו שקט, רגוע, מלקק. הכל בסדר. הוא מתענג. הבדל בין אהבה תחתונה, אהבת עולם, שהוא רוצה להשיג, לבין אהבה בתענוגים שהוא מתענג על מה שהוא כבר השיג. אז הוא מתחיל דווקא מהאהבה העליונה. אהבה רבה היא אהבה בתענוגים. עכשיו שימו לב, מדובר על אהבה שהוא מתענג על מה שהוא השיג. אהבה בתענוגים, שהוא מתענג על מה שכבר יש לו. טוב לו עם זה.

53:41 דובר 1 מה הוא השיג? הוא השיג אלוקות. הוא מרגיש את האלוקות. הוא לא מתאווה, הוא לא שואף לאלוקות. יש לו. האור האלוקי מאיר אצלו באופן שהוא כל כך נהנה שהוא נמס. הוא לא יכול לעזוב את זה. טוב לו שם. היא שלהבת העולה מאליה ובאה מלמעלה בבחינת מתנה למי שהוא שלם ביראה. כנודע על מאמר הזוהר, דרכו של איש לחזור אחר אישה. שאהבה נקראת איש וזכר, כמו שכתוב, איפה נקראת אהבה איש? אומר הפסוק ״זכר חסדו״, אז החסד שהוא המקור, השורש לאהבה. אומר הפסוק ״זכר״, זה לשון זכר, זה לא אישה. לא כתוב אישה חסדו, כתוב זכר חסדו. ואישה, עליה כתוב ״יראת השם״, ״ואישה יראת השם״. אז הנה אתה רואה שיראה, הפסוק אומר שזה נקרא אישה, ואהבה, חסד, וכתוב אומר שזה נקרא זכר. אז כמו שבגשמיות דרכו של האיש לחזור, אז כך גם ברוחניות, באהבה ויראה, דרכה של האהבה, שהיא האיש, לחזור אחר האישה, אחר יראה. אז לכן רק מי שיש לו יראה בשלימות. עכשיו יש אישה, עכשיו האהבה, הזכר, יכול לבוא, הוא ירצה לבוא לפה. במילים אחרות, האהבה היא עצם הנפש האלוקית. לא ביטוי שלה, לא גילוי שלה, לא כוחות שלה, לא רצון שלה, לא חוכמה שלה. היא בעצמה. מתי הנפש האלוקית? כתוב שכל נפש של כל יהודי, נשמה של כל יהודי, זה חלק אלוק ממעל ממש. בדרך כלל אני לא מרגיש את זה, אבל הנשמה עצמה היא אלוקות. וכשהנשמה מתגלה, עצם הנשמה מתגלה אצל האדם. מה מתגלה אצלו בשכל שלו וברגש שלו? מתגלה עצם האלוקות. הוא פשוט הוא. הוא פשוט נ-נהנה מ-מ-מ נהנה מעצמו, לא מעצמו, נהנה מעצמו של הקדוש, נהנה מ-מלהיות עם הקדוש ברוך הוא.

56:13 דובר 1 זה טוב והנאה ותענוג שאין דומה. אין, א-א-אין שום דבר שאפשר להשוות אליו. מתי זה מתגלה? אם יש לו יראה בשלמות. מה זה יראה בשלמות? יראה בשלמות זה כמו שדיברנו קודם, יראה עילאה. רק אדם שזוכה ליראה עילאה שייך בכלל שתתגלה אצלו אותה עצם הנפש, אהבה בתענוגים, כנודע. ובלי קדימת היראה, אותה יראה עילאה מושלמת, אי אפשר להגיע לאהבה רבה זו. אז כל מה שדיברנו עד עכשיו, יראה תתאה עם כל הדרגות שבה, האהבה התחתונה שעוד מעט נדבר עליה, יראה עילאה, הכל בא על ידי התבוננות. אהבה בתענוגים, פה אין התבוננות שיכולה להביא אותה. על מה תתבונן? היא לא חלק מהעולם. זה עצמות ומהות שמתגלה בנפש. איך זה יתגלה אצלך? אין לך, אין לך קצה חוט לתפוס בו. אין לך... איך תמשוך אותה? אין, אין שום דבר בעולם הזה ש-ש-שווה לו, ש-ש-שדומה לו. אין, אין, אין משהו מקביל, אין משהו כנגד. אין. אי אפשר. הדרך היחידה להגיע לאהבה רבה בתענוגים זה כאשר האדם מגיע לשלמות ביראה. אם הוא מגיע לשלמות ביראה, אם דרכו של איש לחזור אחרי אישה, תהיה לו גם אהבה. זה יגיע ממילא. זה בא מבחינת מתנה מלמעלה. ובלי קדימת היראה אי אפשר להגיע לאהבה רבה זו, כי אהבה זו היא מבחינת אצילות, ועולם האצילות לית תמן קיצוץ ופירוד חס ושלום. בעולם האצילות אין שום דבר נפרד מאלוקות. עולם האצילות זה אלוקות בגלוי, וכל עוד לאדם יש מציאות עצמית לא יכול להתגלות אצלו האלוקות של האצילות. עצם הנשמה לא יכול להתגלות אצלו. זה נכון לגבי מה? לגבי אהבה רבה. אבל אהבת עולם, שעליה עוד לא דיברנו, המדרגה התחתונה יותר באהבה, היא הבאה מהתבוננות ודעת בגדולת השם אין סוף ברוך הוא הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין.

58:57 דובר 1 פלא פלאים. רק לפני כמה שורות, אני לא יודע אם אתם זוכרים, שמתם לב. תסתכלו ב-ב-בדף ס'. תפתחו רגע דף אחד אחורה. דף ס' למעלה, שורה ראשונה.

59:12 דובר 8 דף השביעי למעלה.

59:14 דובר 1 מבחינת יראה זו היא באה מהתבוננות בגדולת השם דאיהו ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. ופה כתוב שאהבה זו באה מגדולת השם, ודאיהו סובב... מתבונן באותו הדבר. למה פעם זה גורם לו יראה, פעם זה גורם לו אהבה? מה השתנה בדף הזה שדפדפנו?

59:34 דובר 8 וואי, איזה כיף עם מצב רוח.

59:35 דובר 1 אה? כיף עם מצב... בדיוק.

59:37 דובר 8 שתיים ואחד.

59:49 דובר 1 הרגש שמתעורר אצל אדם לא תלוי רק במה הוא מסתכל ועל מה הוא חושב. זה תלוי גם איך הוא מתייחס לזה. מאיזה צד אני מסתכל על זה. אם אני מסתכל על גדולת השם, על מי אני ביחס לגדולת השם, אז אני מרגיש כזה קטן. אבל אם אני מתבונן שגדולת השם, שהקדוש ברוך הוא מקור כל החיים, מקור כל הטוב וכל התענוגים. הוא זה שמחיה את כל ה... לא מסתכל על... לא מעריך את עצמי כנגד גדולת השם, מסתכל רק עליו בעצמו. אז מה נרגיש אצלי? נרגיש אצלי שהוא טוב, שהוא מקור הטוב. אם אני מסתכל עליי לעומתו, מה אני מרגיש? אני מרגיש את האפסות שלי. אם אני מסתכל רק עליו בלי, בלי להסתכל על עצמי, בלי להכניס את עצמי בפנים, מה נרגיש אצלי? נרגיש אצלי גודל ורוב טובו, הטוב שלו. אז כשמסתכלים על גדולת השם, תלוי מה. כשאני מסתכל על גדולת השם לעומתי זה מביא ליראה תתאה, אבל אם אני מסתכל עליו בעצמו זה מביא אותי לאהבה, אהבת עולם. אהבת עולם היא באה מהתבונה ודעת בגדולת ה' אין סוף ברוך הוא, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, וכולא קמיה כלא ממש חשיב, וכביטול דיבור אחד בנפש המשכלת בעודו במחשבתה או בחמדת הלב כנ"ל, אשר על ידי התבוננות זו, אותה התבוננות זו עצמה, כן? ממילא תתפשט מידת האהבה שבנפש מלבושיה. איזה לבושים יש לאהבה שבנפש? בדרך כלל רוב האנשים, לא רוב... אפילו כולם, לא רק רובם. אדם שלא התבונן, לא למד חסידות או לא, לא התבונן באיזשהם עניינים, הוא לא מכוון את האהבה שלו בצורה מושכלת, אלא הוא חי בעולם ועם זה הוא מתגלגל. מתגלגל. הוא קם

1:02:02 דובר 1 בבוקר ועושה כל מיני פעולות בשביל לחיות ומתחתן וילדים ופרנסה. הוא מתגלגל בצורך העולם. יש לו שכל ויש לו רגש. כל אדם יש לו רגש, זה דבר טבעי. איזה בן אדם בלי רגש. מה הרגש שלו? יש לו כוח אהבה. במה מלובש כוח האהבה שלו? בענייני העולם. הוא רודף ונמשך לענייני העולם. אז צריך להבדיל בין שני דברים: כוח האהבה והדבר שבו מתלבשת האהבה. יש לאדם כוח לאהוב. למה בפועל הוא אוהב את העולם? זה מה שהוא רואה מול העיניים שלו. יש פה בפנים איזשהו כוח שמחפש משהו לאהוב אותו. מה הוא רואה מול העיניים? כל מיני דברים שהם טובים ואפשר לאהוב אותם. אז כוח האהבה שלו מתלבש בענייני העולם ולשם הוא נמשך, זה מה שהוא אוהב. מה עושה התבוננות בגדולת השם? שהכוח של האהבה שלו יתפשט מהלבושים. הוא יפסיק לאהוב, הוא יפסיק להתלבש בלבושים של העולם הזה והוא יתלבש עכשיו באלוקות. במקום שהוא אוהב את העולם, הוא יתחיל לאהוב את הקדוש ברוך הוא. זה פועלת התבוננות בגדולת השם, שהאהבה שיש בנפש תתפשט מהלבושים, לבושי העולם הזה, ותתלבש בהשכלת אלוקות, וממילא הוא יחשוב וידע ויבין ויראה מול העיניים שלו אלוקות. זה מה שהוא ירצה. בזה האהבה שלו תתלבש. על ידי התבוננות... שורה שש: "על ידי התבוננות זו ממילא תתפשט מידת האהבה שבנפש מלבושיה, דהיינו שלא תתלבש בשום דבר הנאה ותענוג, לא גשמי ואפילו לא רוחני". מה זה תענוג רוחני?

1:04:09 דובר 9 שכלי.

1:04:10 דובר 1 מממ?

1:04:10 דובר 9 שכלי.

1:04:10 דובר 1 שכלי? זה, זה ודאי. יש גם תענוג רוחני יותר ממו... גם כן. גם אדם לפעמים נעים לו לדבר. שני אנשים יושבים, מדברים, מדברים, מדברים, מדברים, מדברים, מדברים. הם לא אמרו שום דבר. מדברים וזהו. יש לו, יש לו, כיף לו לדבר, כיף לו, הוא נהנה מלדבר. כוח הדיבור מפעיל את כוח הדיבור שלו. יש אדם שנהנה מלעשות התעמלות. הוא לא נהנה מהמאמץ, מההרגשה שהוא עושה משהו. יש דבר שנקרא חוויית הנהיגה. כן, הוא נוהג ומרגיש את עצמו ככה... מרגיש את עצמו בוס על הכביש. כן, הוא, זה החוויה. זה החוויה. זה תענוג רוחני, תענוג רוחני של העולם הזה, הגשמי. אדם נהנה לשמוע שיר, נהנה לשמוע ניגון. זה תענוג רוחני, תענוג רוחני של דברים גשמיים של העולם הגשמי. אז כשאדם מתבונן בגדולת השם, כוח האהבה שלו מתפשט גם מההנאות הגשמיות וגם מההנאות הרוחניות של העולם הזה. דהיינו שלא תתלבש, כוח האהבה שלו, בשום דבר הנאה ותענוג, כן, לא גשמי, לא רוחני, לאהבה אותו ולא לחפוץ כלל שום דבר בעולם. הדבר היחיד שהוא יימשך אליו מעכשיו, בלתי ה' לבדו. למה? כי השם הוא מקור החיים של כל התענוגים. פתאום הוא קולט שכל הדברים שאני כל כך נהנה בהם בעולם הזה, כן, לדבר ולאכול ולשיר ואני לא יודע מה, הכול, וללמוד ולהבין. פתאום הוא מבין שכל הדברים הרוחניים אפילו שאני נהנה מהם בעולם הזה יש להם מקור ושורש, והמקור ושורש של כל התענוגים זה הקדוש ברוך הוא. וברור שהקדוש ברוך הוא, שמקור ושורש התענוגים, אז אם אני אתחבר אליו התענוג שלי יהיה גדול פי אלף או פי מיליון מהתענוג שיש לי בכל הדברים הגשמיים. מה אני צריך אותם? אז ההתבוננות בגדולת

1:06:25 דובר 1 השם מביאה את האדם להכרה שעיקר הטוב בשבילו, עיקר ההנאה, עיקר התענוג שלו יהיה שהוא יכיר את הקדוש ברוך הוא. הוא פתאום מבין שאם הוא ילמד תורה, אם הוא ילמד חסידות, אם הוא יחשוב על הקדוש ברוך הוא, ההנאה שלו תהיה גדולה פי אלף, פי מיליון מאשר הוא נהנה מכל דבר גשמי שבעולם. אז הוא יפסיק לרצות את זה. ההתבוננות גורמת לאהבה להתפשט מלבושיה הגשמיים ולהתלבש באלוקות, ברוחניות. כי הוא פתאום קולט שכולם, כל התענוגים שהוא מכיר עד היום מכיר, בטלים במציאות. וכולא קמיה כלא ממש חשיבי, ואין ערוך ודמיון כלל ביניהם חס ושלום, בין תענוג גשמי לתענוג באלוקות. אז מה הוא צריך את כל התענוגים הגשמיים? ממש כמו ש... הוא מביא משל, משל נפלא. ממש כמו שאין ערוך לאין ואפס המוחלט לגבי חיים נצחיים. סתם איזה וורט שמוחבא פה בפנים. דיברנו על זה בשני או לא זוכר מתי. יש במספרים, תורת המספרים. אז יש גבול לגבי בלי גבול. אחד לגבי מיליון זה גבול. כמה זה אחד ממיליון? זה, זה כלום. אבל אה? אחד ממיליון. תוסיף עוד אחד אז התקרבתי קצת למיליון.

1:08:01 דובר 9 תודה רבה.

1:08:03 דובר 1 אוי.

1:08:03 דובר 9 תגידי, תגידי, תגידי.

1:08:05 דובר 1 מה?

1:08:05 דובר 9 לא היה קצת.

1:08:07 דובר 1 אני לא נתקעתי.

1:08:11 דובר 9 מה?

1:08:11 דובר 1 אחד לגבי מספר מאוד גדול... אבל אחד לגבי אינסוף, יש הבדל בין אחד לגבי אינסוף או מיליון לגבי אינסוף? אותו דבר. אין הבדל. כן? גבול לגבי בלי גבול. ברור?

1:08:28 דובר 9 כן.

1:08:28 דובר 1 ברור מאוד. יופי. ויש עוד סוג של אין ערך. אין ערך בין אפס לאחד. נכון? אם נעשה אפס כפול עשר, התקרבנו לאחד? ניקח מיליון אפסים. התקרבנו? לא התקרבנו. זה אפס, זה אחד. זה, זה הבדל של בלי ערך. כן? אז יש בלי ערך בין אפס לאחד, יש בלי ערך בין גבול לבין בלי גבול. ההבדל בין תענוגים גשמיים, אפילו רוחניים, לגבי תענוג מאלוקות, זה כמו ההבדל בין אפס לבין בלי גבול. כאילו זה... שתי קפיצות.

1:09:17 דובר 9 אני חייבת לשאול את דביר כדי להבין.

1:09:19 דובר 1 אמרנו, יש בלי ערך בין אפס לאחד ויש בלי ערך בין גבול לבין בלי גבול.

1:09:26 דובר 9 נכון.

1:09:27 דובר 1 ההבדל בין תענוגים, אפילו רוחניים של העולם הזה, לבין תענוג באלוקות, זה כמו בין אפס לבין בלי גבול. הרבי אומר את זה פה בשתי מילים. "וכמו שכתוב מי לי בשמים ועמך לא חפצתי". אפילו דברים הכי נעלים, והיות זה רק עמך ולא אתה בעצמך, לא חפץ, לא רוצה. "בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי וגומר", כמו שהתבאר לקמן. "וגם מי שאין לו בחינת אהבה זו בנפשו מלובשת כלל בשום תענוג גשמי". זה כבר בעיה. מה אמרנו? על ידי התבוננות באלוקות, אז האהבה תתפשט מלבושיה הגשמיים ותתלבש בתענוג רוחני, תענוג אלוקות. נכון? נו? אדם זה הוא קר, הוא לא... אין לו רגשות. הוא לא אוהב שום דבר, הוא לא נמשך לשום דבר. לאהבה... אין לו כוח אהבה בכלל. אז, אז איך הוא יכול לעורר את האהבה? אין לו מה שיתפשט מהלבושים. אומר אדמו"ר הזקן: לא קשור. גם מי שאין לו אהבה, היא לא מלובשת בתענוגים גשמיים או רוחניים, גם הוא יכול "להלהיב נפשו כרשפי אש ושלהבת עזה ולהבעיר אש האהבה על ידי התבוננות הנ"ל כמו שהתבאר לקמן". אומר אדמו"ר הזקן, זה לא קשור. לא יכול אדם לבוא ולהגיד: מה אתה רוצה ממני? אני אדם קר, אני לא אדם רגשן. תענוגי העולם לא מדברים אליי וממילא גם תענוג באלוקות גם לא ידבר אליי. אין דבר כזה. אתה תתבונן באלוקות, תהיה לך אהבה. בענייני העולם הזה יש אנשים שהם לא נמשכים, מכירים. יכול להיות דבר, אדם שהוא לא, אין לו, אין לו, הוא לא נמשך להנאות העולם. על אדם שלא נמשך לאלוקות, על זה עוד לא שמענו. אומר אדמו"ר הזקן, זה שאדם לא נמשך לגשמיות, נו, אני מכיר אנשים כאלה. אדם שמתבונן בגדולת השם ולא...

1:11:37 דובר 1 יוצא מגדרו להתחיל להימשך לאלוקות, כזה דבר עוד לא שמעתי. אין כזה דבר. אם אתה תתבונן בגדולת השם תהיה לך אהבת השם. ועל זה הוא אומר, אם, אם נזכור, דיברנו על שני סוגים אהבה. אהבה שבאה מעצמה ואהבה שבאה על ידי התבוננות. נכון? על אהבה שבאה מעצמה אמרנו אין דרך להגיע. היא מגיעה, היא מגיעה לבד כשתהיה לו יראה. אהבה שבאה על ידי התבוננות, אז הוא אומר ככה: "בחינת אהבה זו", האהבה שתלויה בנו, "פעמים שקודמת ליראה". הסדר הוא ראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה יראה ואחר כך אהבה. אבל, כשמדובר על אהבת עולם, יכול להיות לפעמים שאדם תהיה לו אהבת השם לפני שתהיה לו יראת השם. אין לו קבלת עול, ודאי שאין לו יראת חטא ואפילו לא יראת אלוקים, ויותר מזה הוא עושה עבירות. והוא נפרד, הוא בכלל חילוני ולא שומר מצוות ולא רואה את עצמו קשור לתורה ומצוות, ובטח שלא לקדוש ברוך הוא, לא לשום דבר. גם אצל אחד כזה יכול להיות לפעמים שתתעורר אצלו אהבת השם אמיתית. אהבה ממש. "בחינת אהבה זו פעמים שקודמת ליראה". למה? "כפי בחינת הדעת המולידה", כידוע, כידוע הרי הרגשות מתעוררים על ידי הדעת. אדם תוקע את דעתו ומתבונן בחוזק ובהתמדה כמו שאמרנו בפרק ג'. והיות והדעת כולל חסדים וגבורות, אז הוא אומר בסוגריים, הדעת כולל חסדים וגבורות שהם אהבה ויראה, ופעמים שחסדים קודמים לירד ולהתגלות, ולכן אפשר לרשע ובעל עבירות שיעשה תשובה מאהבה בלי שתהיה לו יראה קודם. "הנולדה בליבו בזכרו את ה' אלוקיו". פתאום קרה משהו והזכיר לו שיש הקדוש ברוך הוא בעולם, וברגע אחד הוא התהפך וכל כולו בתשוקה ואש בוערת באהבת השם, בלי שתהיה לו יראה. מכל מקום, היראה גם

1:14:12 דובר 1 כן כלולה בה, ממילא באהבה הזאתי, רק שהיא בבחינת קטנות והעלם. מה זאת אומרת? דהיינו יראת חטא למרוד בו. היות והוא אוהב את הקדוש ברוך הוא אז הוא לא רוצה למרוד בו. והאהבה היא בהתגלות ליבו ומוחו. אך זה שהאהבה תקדם ליראה זה לא דבר רגיל. זהו רק דרך מקרה והוראת שעה בהשגחה פרטית מאת השם לצורך שעה, כמו מעשה רבי אלעזר בן דורדיא, שמספרת עליו הגמרא שהוא עשה את כל העבירות שבעולם. הגמרא מאריכה שם באיזה עבירות הוא היה, היה עסוק, חיפש מעבר, מעבר לאיי הים איפה הוא יכול לעשות עבירות. ממש חיפש איפה עוד יש עבירה שהוא עוד לא קיים אותה, הוא רץ, רץ לקיים אותה, ובסופו של דבר, אחד התנאים זרק לו איזה מילה ופתאום ברגע אחד הוא תפס את עצמו, הלך וישב בין שני הרים, שם ראשו בין ברכיו וגעה בבכייה עד שיצאה נשמתו. מרוב אהבת השם שהתעוררה אצלו הוא התחיל לבכות. הוא לא יכל להכיל את האהבה בליבו עד שהוא נפטר. הסתלקה הנשמה מהגוף. כל כך נדבקה נשמתו באלוקות, יצאה מהגוף, לא חזרה יותר. וזה מדובר על בעל עבירות הכי גדול שיכול להיות. אבל זה נקרא הוראת שעה. זאת אומרת לפעמים הקדוש ברוך הוא, הקדוש ברוך הוא הוא אב רחום ואב חנון, והוא רוצה בטובתו של כל יהודי. וכשהוא רואה שאדם נמצא... אין סיכוי, אין מה, אין מה לעשות, זה כבר לא יחזור בתשובה. כן? הוא כבר לא יתבונן. הקדוש ברוך הוא, אוקיי, אין בעיה. אתה לא רוצה מיראה, מעורר אותך באהבה. אז זה הוראת שעה. אבל סדר העבודה הקבועה ותלויה בבחירת האדם, צריך תחילה קיום תורה ומצוות על ידי יראת

1:16:17 דובר 1 יראה תתאה ובחינת קטנות על כל פנים. זאת אומרת לפחות קבלת עול, לפחות יראת חטא אם לא יראת אלוקים. שיהיה סור מרע ועשה טוב. ואז תורה ומצוות להאיר יאירו את נפשו האלוקית, ואור תורה ומצוותיה, ואחר כך יאיר עליה אור האהבה. כי ״ואהבת״ גימטריה ב' פעמים אור, כידוע ליודעי חן, שאור אחד זה אור התורה והאור השני זה אור האהבה. אז ״ואהבת את ה' אלוקיך״, על ידי שהוא יקיים תורה ומצוות, את האור של התורה יאיר בנפשו אור האלוקות, אור האהבה. זה הסיום של הפרק שלנו. אז בפרק הזה הסביר הרבי שיש. הוא לא אמר איך כל כך. הוא לא הסביר בעצם איך מגיעים לאהבת השם, כל כך ליראת השם. הוא הסביר באופן כללי שיש שתי דרגות ביראה ושתי דרגות באהבה. הוא הסביר שלאהבה רבה, אהבה בתענוגים, אדם לא יכול להגיע בכוחות עצמו, והסדר הרגיל של עבודת השם זה יראה תתאה ואחר כך קיום תורה ומצוות באהבה, אהבת עולם. אם הוא ימשיך להתבונן הוא יגיע גם ליראה עילאה ואחר כך אולי גם לאהבה בתענוגים. זה מה שהוסבר בפרק הזה. פרק הבא מתחיל לקשר את הדברים אלינו. כשאדם מתבונן פה, אנחנו בינוניים. כשמדברים עם אדם בינוני, תתבונן בגדולת אין סוף ברוך הוא שברא את העולמות. זה יכול להיות. זה יפה, אדם יכול להלהיב את עצמו כשהוא נמצא בשיעור או כשהוא. אבל זה אדם. אנחנו לא חיים מזה. הרבי רוצה שכמו שדיברנו על יראת חטא, שזה יהיה משהו מוחשי שאני יכול לחיות איתו ביום יום, גם כל מדרגות האהבה והיראה שמדוברות פה צריכות להיות אצלנו מעשיות. הרבי לא משאיר אותנו באוויר. אז אחרי שהסביר בפרק הזה מהי המהות של האהבה, שתי הדרגות באהבה

1:18:44 דובר 1 ויראה, הוא יסביר בפרקים הבאים איך אני יכול להתבונן, על מה אני אתבונן כדי שזה יהיה משהו מעשי ומוחשי שאני יכול לחיות איתו ביום יום, ושהאהבה הזאת תתעורר אצלי, וכל מה, אהבה ויראה עם כל הדרגות שבה, ונראה שאפשר להגיע אפילו ליותר מזה על ידי התבוננות הכי פשוטה.