לקוטי אמרים פרק מ"א (חלק 1) · תשפ"ה

00:01 דובר 1 טוב, אה, הגענו לפרק מ"א. זה אחד הפרקים היסודיים ביותר בכלל בתניא ובכלל בחסידות, הפרק הזה. אה, עד כדי כך שיש הוראה מהרבי, הרי הרבה פעמים הרבי אמר ללמוד בעל פה את ההתחלה של הפרק הזה, השורות הראשונות שלו. המון המון אנשים קיבלו הוראה מהרבי—

00:31 דובר 2 אה, גם אני.

00:32 דובר 1 מה?

00:32 דובר 2 גם אני.

00:33 דובר 1 גם את קיבלת.

00:34 דובר 2 מה, למדת אותו בעל פה?

00:35 דובר 1 לא, התחלתי. כי הרי שהוא אמר, אמרתי רגע, צריך להיות את זה עוד מ"ראשית העבודה ועיקרה" שם. אני לא זוכרת בעל פה, אבל קראתי את זה הרבה פעמים. המון אנשים קיבלו הוראה מהרבי ללמוד את ההתחלה של הפרק הזה בעל פה, וזה לא סתם שהרבי בחר בפרק הזה. כבר מה... יש סיפור על החסידים שפעם ראיתי, אני לא זוכר איפה עכשיו. סיפור על החסידים של אדמו"ר הזקן. תמיד היו בחב"ד, היו חסידים משכילים וחסידים עובדים. משכילים, זאת אומרת כאלה ש... לומדים ומשכילים, מבינים, גדולים בחסידות. והיו חסידים שהיו אנשים יותר פשוטים, לא היו כאלה משכילים גדולים, אבל היו עובדים עבודת התפילה. בתפילה היו עם המעט שהם היו יודעים, מזה הם היו מתפללים שעות על שעות על שעות, מייגעים את עצמם בתפילה. תמיד היו משכילים ועובדים. ומסופר שאצל אדמו"ר הזקן, שאדמו"ר הזקן כתב את התניא, אז המשכילים היו לומדים עד פרק מ'. העובדים היו גומרים את התניא, למדו את התניא עד הסוף. מה עומד מאחורי הפתגם הזה? זה פתגם חסידי. זאת אומרת, כל מה שלומדים בתניא עד פה זה תיאוריה. יש הרבה עניין של עבודה, של... אה, איך מגיעים ל... על מה צריך להתבונן בשביל לעורר את האהבה המסותרת? ואיך מעוררים את האהבה השכלית, ושצריך להיות בשמחה ועצות בעבודת השם? יש הרבה, הכל זה עניין של עבודה, אבל עיקר העניין של עבודת השם מתחיל מהפרק שלנו. מתחיל ויושב על הפרק שלנו. מהפרק שלנו עד סוף התניא זה ממש עיקר עבודת השם של הבינוני. אז, אה...

02:31 דובר 2 יש כאלה שמקפידים, כאילו גם לקרוא את זה לפני תפילה.

02:35 דובר 1 אז אמרתי, כן, יש כאלה שהרבי אמר להם ללמוד בעל פה, יש כאלה שכל יום לומדים את הפרק הזה או קוראים את ההתחלה שלו לפני התפילה כל בוקר. ומיד בהתחלה נראה למה. נו, תסתכלי, יש בהתחלה דף השער. נתחיל מדף השער היום. זה משהו שאני כתבתי, אבל, אה, מין נקודה כללית של כל הפרק, מסבירה למה זה כל כך חשוב. הפרק הזה הוא... הנקודה שהוא מסביר זה את הצורך ביראה תתאה גם לעבודת האהבה. זאת אומרת ככה. הנקודה של החידוש בפרק, שיראה צריך לא רק לסור מרע. בפרק ד' בתחילת התניא, אם אתן זוכרות, שם אדמו"ר הזקן אומר שהאהבה היא שורש לכל מצוות עשה והיראה היא שורש למצוות לא תעשה. זוכרות שזה מדובר שם? זוכרות את זה? לא זוכרות, אז לא אכפת.

03:43 דובר 2 קצת זוכרת.

03:44 דובר 1 לא, בשביל זה צריך זה... זה חשוב להזכיר את זה פה. בפשטות, מה עומד מאחורי הקביעה הזאתי? שאדמו"ר הזקן אומר שהאהבה היא שורש לכל רמ"ח מצוות עשה. אם מישהו אוהב את השם אז הוא יעשה מה שהשם רוצה, נכון? האהבה, זה שהוא אוהב את הקדוש ברוך הוא, רוצה למלא את רצונו, רוצה להתקרב אליו, הוא יעשה את רצונו. אז האהבה היא שורש כל רמ"ח מצוות עשה. ומי שירא מהקדוש ברוך הוא, יש לו יראת השם, הוא יירא, אז הוא לא יעשה עבירות. כן? אז בפשטות, היראה, יראת השם היא שורש לכל הלא תעשה, לסור מרע, ואהבת השם זה שורש לעשות טוב. נכון? מה למדנו בפרקים האחרונים לפני הפרק הזה? ש... יבוא אדם ויגיד אני רק אוהב את השם, אני רק ירא מהשם. אי אפשר. למה? כדי שהתורה והמצוות יעלו למעלה צריך גם אהבה וגם יראה. למה? אהבה ויראה זה כמו כנפיים, כמו שהעוף לא יכול לעוף כשיש לו רק כנף אחת, הוא צריך שתי כנפיים. אז כך כדי שהתורה והמצוות שלנו יעלו ויתייחדו בעולמות העליונים צריך גם אהבה וגם יראה. זה למדנו בפרקים הקודמים. אבל גם לפי ההסבר הזה שצריך... בהתחלה היה כתוב, מוסבר בהתחלה שאהבה זה עניין בפני עצמו ויראה זה דבר בפני עצמו. אחר כך הרבי מוסיף בפרקים האחרונים שלמדנו, למרות שכל אחד מהם זה דבר בפני עצמו, אבל צריך גם את זה וגם את זה. למה צריך גם את זה וגם את זה? כי כדי שהמצווה תתרומם למעלה צריך להיות גם אהבה וגם יראה. פה הרבי מוסיף עוד משהו הרבה יותר עמוק. לא שצריך להיות גם יראה וגם אהבה, שהאהבה צריכה להיות מתוך יראה. שומעות מה

06:02 דובר 1 אני אומר?

06:04 דובר 7 זה כאילו דבר אחד.

06:08 דובר 1 ה... הרבי פה... הנקודה שלאורך כל הפרק ואחר כך על זה יושב גם כל הפרקים הבאים: אהבת השם, העשה טוב, צריך להיות מתוך יראה. נראה את זה מיד בתחילת הפרק. אחר כך הוא יפרט ויסביר. מתחיל ככה: "ברם צריך להיות לזכרון תמיד ראשית העבודה ועיקרה ושרשה." מה זה ברם? ברם זה אבל. אבל למרות כל מה שאמרנו קודם, אבל תזכור ש... נכון? מה אמרנו קודם שפה אומרים אבל? קודם אמרנו בכל הפרקים הקודמים שעיקר העבודה זה אהבת השם. "לית פולחנא כפולחנא דרחימותא". צריך להתבונן בגדולת השם כדי להידבק בשם. ורק כשאדם אוהב את השם ומקיים את המצוות עם אהבה, אז המצווה עולה למעלה. הכל מדובר על אהבה. הוא הזכיר גם יראה שצריך להיות יראה, אבל כל ההסבר היה על אהבת השם. מה אומר פה? אבל למרות שדיברנו כמה וכמה וכמה פרקים באריכות גדולה שצריך להיות אהבה ואיך מגיעים לאהבה, תזכור שראשית העבודה ועיקרה ושורשה זה יראה. כן. יש פה שלוש מילים. אדמו"ר הזקן לא מסתפק... התחלת העבודה, ראשית העבודה ועיקרה ושורשה. כשאומרים על דבר שהוא ראשית, מה זה ראשית?

07:40 דובר 7 התחלה, נכון?

07:40 דובר 1 זה התחלה. זאת... אם אומרים על—

07:43 דובר 7 זה התחלה וסוף.

07:45 דובר 1 רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע, רגע. לא. כשאומרים על יראה שהיא התחלת העבודה, מה אתה שומע? העבודה עצמה זה עבודה של אהבה. אבל כדי שתוכל לעבוד את השם באהבה, בהתחלה צריך להיות לך יראה, נכון? זה ראשית העבודה. מוסיף אדמו"ר הזקן ואומר שהיראה זה לא רק הקדמה, זה לא רק התחלה לעבודה, זה גם עיקר העבודה. עיקר העבודה? עיקר העבודה של אהבת השם זה יראה. כשאומרים על היסוד שהוא עיקר הבית, כן? כל הבית עומד על יסוד. בלי יסוד הבית ייפול. נכון? מה רואים? רואים את הבית? לא רואים את היסוד. על מה כל הבית עומד? על היסוד. היסוד הוא העיקר. לא רואים אותו, אבל הוא העיקר. הוא מחזיק את הכל. לא, הוא לא רק הקדמה ל-ל-לבניין, הוא מחזיק את הבניין גם. כן? כשיש עץ אומרים מה זה, מה זה עיקר העץ. כל אחד שואל מה זה עיקר העץ. גזע, ענפים, שורשים. מה זה עיקר העץ?

09:03 דובר 8 פירות.

09:04 דובר 1 אה?

09:04 דובר 8 פירות.

09:05 דובר 1 בדרך כלל אומרים מה זה עץ? עץ זה הגזע. זה ה-

09:08 דובר 8 לא, אבל מה העיקר או מה-

09:10 דובר 1 לא, מה התכ--

09:10 דובר 8 התועלת שבו.

09:11 דובר 1 זה מה שת-- כשמסתכלים אומרים מה--

09:13 דובר 8 לא, תגיד מה החלק החשוב שבו.

09:15 דובר 1 כן, בסדר.

09:16 דובר 8 זה השורש.

09:17 דובר 1 זה כן, כן, כן. לא ניסחתי נכון. זה הכוונה. ה-ה-העץ

09:21 דובר 8 שורשים, הגזע.

09:23 דובר 1 העץ זה הגזע. כן? רואים את הגזע? בקושי רואים. רואים את הענפים, את העלים, את הפירות. כשמסתכלים על עץ העיקר במראה של העץ, העיקר שלו זה הגזע. את הגזע לא רואים.

09:36 דובר 8 אפילו חורטים עליו אפילו.

09:40 דובר 1 אז אומר אדמו"ר הזקן שהיראה זה לא רק הקדמה לעבודה, זה גם העיקר ש-- צריך להבין מה פירוש זה, כן. הוא אומר יותר מזה, זה גם השורש של העבודה. מה זה השורש של העץ? זה המקום שממנו העץ-- שנותן את החיים לעץ. נכון? זאת אומרת השורש של אהבה. כדי שהעבודה של אהבת השם, שיהיה לו חיות ב-א-אהבת השם, צריך יראה. בזמן שיש אהבה צריך להיות גם יראה, ואם אין יראה אז אהבת השם שלו תהיה יבשה בלי חיות.

10:19 דובר 8 זה כאלה שאומרים אני אוהב את השם, אני אוהב את השם ו...

10:23 דובר 1 זה, זה נקרא, זה הרבה פ-- הרבה פעמים, הרבה פעמים זה נקרא דמיונות שווא.

10:30 דובר 8 מה זה אומר?

10:31 דובר 1 דמיונות שווא. כתוב בפרק א' בת-- בפרק ג' בתניא שמי שחושב שיש לו אהבה ויראה והוא לא התייגע אז זה דמיונות שווא. אם הוא לא תקע את דעתו בחוזק ובהתמדה, כל הלשונות שמה. מה פירוש? הרבי אמר פה דבר שהוא... מה, מה ההבנה בזה? אומר ככה: "והוא כי אף שהיראה היא שורש לסור מרע והאהבה היא שורש לעשות טוב, אף על פי כן לא די לעורר אהבה לבדה לעשות טוב, ולפחות צריך לעורר תחילה היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, כנ"ל, שתהא בהתגלות לבו או מוחו על כל פנים." אומר ככה. טוב, אולי אחר כך. אז קודם כל לא מספיק שיהיה רק אהבה. צריך שיהיה גם יראה. כן? מתי צריך להיות יראה? בזמן של האהבה או לפחות בהתחלה. איזה יראה? לפחות היראה הטבעית המסותרת בלב כל ישראל. מה אומרת אותה יראה טבעית שטבועה בנפש של כל יהודי? לא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. לא למרוד. קבלת עול. והקבלת עול צריכה להיות בהתגלות לבו או מוחו על כל פנים. מה הפירוש שתהיה בהתגלות לפחות במוחו? להתבונן במחשבתו. אדמו"ר הזקן מדבר שהיראה, הוא לא מדבר ממש על יראה. על יראה הוא מדבר על קבלת עול. כדי שתהיה קבלת עול יש שתי דרגות בקבלת עול. עוד לפני שמדברים על יראה, יראה זה בלב. עוד לפני שמדברים על יראה קודם כל יש קבלת עול, הדרגה הכי, הכי בסיסית פשוטה ביראה. זאת אומרת גם בקבלת עול, קבלת עול זה, זה... מובן ההבדל בין יראה לקבלת עול?

13:03 דובר 9 לא.

13:03 דובר 1 יראה זה רגש שהוא ירא. קבלת עול, הוא צריך לעשות.

13:09 דובר 9 מקבל את הדברים.

13:10 דובר 1 מקבל מה שצריך לעשות, לעשות. הוא לא מרגיש שום רגש. יראה זה רגש בלב. קבלת עול, הוא החליט והוא מבין והוא צריך.

13:18 דובר 9 לא, אין ברירה.

13:18 דובר 1 כן, הוא לא-- זה לא, זה לא חייב להיות אין ברירה. זה יכול להיות מתוך שמחה, מתוך שמחה גדולה, אבל הוא מקבל את ה-- הוא מבין שהקדוש ברוך הוא זה דבר גדול והוא מקבל עול בשמחה. הוא לא, לא, לא צריך להיות, לא צריך להיות מכווץ בשביל זה. אבל הוא לא עושה את זה מתוך רגש של, של יראה מהקדוש ברוך הוא. הוא מבין שהוא יהודי, הוא מבין את המשמעות ומבין את החשיבות והוא והוא רוצה לעשות. הוא מחליט והוא עושה. זה קבלת, הוא מקבל על עצמו לעשות כל מה-- כמו שאדם יגיד את זה מיד. יש לו, יש במדינה חוק, כן? צריך להוציא קבלה, לכל מי שמשלם צריך לתת לו קבלה, כן? נו, ואם ההוא אה עכשיו הוא לא רוצה קבלה, כן? אני אוציא לו, אני לא אוציא לו.

14:04 דובר 9 גם צריך להוציא.

14:06 דובר 1 רגע. החוק ב-- החוק בטח אומר שצ-- החוק בטח ש-- החוק בטח אומר שצריך להוציא, אבל עכשיו יש לי אופציה. אני יודע שזה חבר שלי, כן? והוא לא ילשין עליי, ואם אני לא אוציא קבלה אז אני ארוויח עוד קצת כסף. אני אעשה או לא אעשה? אז אדם שיש לו קבלת עול מלכות המדינה הוא לא יעשה למרות שהוא יודע שאף אחד לא יתפוס אותו. אבל אסור אז הוא לא עושה. כן? זה לא שהוא אוהב את המדינה, ירא את המדינה, לא. הוא מבין, הוא קיבל על עצמו שהוא יעשה לפי, יתנהג לפי החוק. זה אין פה איזה שום רגש. כן? רגש שהוא עושה בגלל שהוא ירא. הוא מאוד מכבד ומאוד... כן? או שפחד או שרגש של כבוד. הוא לא עושה את זה מתוך רגש, רק, רק קבלת עול. אומר אדמו"ר הזקן שגם בקבלת עול פשוטה יש שתי דרגות. יש קבלת עול בלבו ויש קבלת עול במוחו. מה ההבדל? יש אחד כזה ש... היות והוא התבונן והוא לא רק התבונן, הוא גם העמיק את דעתו. אז הקבלת עול, תכף נראה במה הוא מ-מעמיק את דעתו. הוא מתבונן וחושב ומשקיע בזה זמן עד שהקבלת עול נהיית חלק ממנו. לא צריך לחשוב על זה, כן? זה נהיה חלק ממנו. הוא רגיל בזה ו-ו-והוא התעמק ו-ו-והוא מבין מה זה חשוב. דוגמה, זה דוגמה מאוד גסה, אבל זה מאוד ממחיש. אני מכיר לא, לא מעט יהודים שאומרים לו לא להוציא קבלה, הוא מזדעזע כולו. כן, הוא לא, מה, מה, מה זאת אומרת לא להוציא קבלה? זה, זה לא. כן, זה כבר נכנס בלב. זה לא יראה, אבל הקבלת עול שטבועה בו. יש אחד כזה

16:06 דובר 1 שהקבלת עול זה במוח, והוא חשב והוא מבין אז הוא עושה, אבל זה לא ממש, זה לא התאחד איתו בלב. מה ההבדל? מה ההבדל לגבי קבלת עול מלכות שמיים? אם זה בלב, מתי זה בלב ומתי זה יהיה רק במוח? אם הוא תקע את דעתו בגדולת השם והתבונן עד שזה נגע בליבו, אז זה נגע בליבו. כן, אבל אם אין לו לב כל כך חזק, אין לו שכל כל כך חזק, הנשמה שלו לא כל כך גבוהה, הוא לא יודע איזה סיפור אחר. הוא לא התאמץ כל כך. אז יכול להיות שהיה לו קבלת עול רק במוחו ולא ו-ו-ולא בליבו. שתי דרגות. אז זה מה שאומר אדמו"ר הזקן. אז צריך כדי שאהבת השם, כדי שהעבודה של אהבה תהיה כמו שצריך, אז צריך לפחות לעורר תחילה יראה טבעית ומסותרת בלב כל ישראל שלא למרוד במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא כנ"ל, ואהבה הזאת צריך לעורר קודם כול צריך שיהיה שיש התגלות בליבו. צריך להעמיק את הדעת עד שזה בהתגלות ל-ל-ליבו, ואם הוא לא יכול, אז לפחות שיהיה במוחו על כל פנים. מה פירוש זה רק במוחו ולא בליבו? דהיינו להתבונן במחשבתו על כל פנים, בלי, בלי העמקת הדעת, רק במחשבה. מתבונן במחשבתו על כל פנים גדולת אין סוף ברוך הוא ומלכותו של הקדוש ברוך הוא אשר היא המלכות של הקדוש ברוך הוא. היא מלכות כל עולמים עליונים ותחתונים. הקדוש ברוך הוא מצד עצמו הוא מלך על כל העולמות. איך נבראו כל העולמות? עצם זה שהקדוש ברוך הוא מלך, זה בורא אותם מאין ליש, אז הוא מלך על כולם, לא רק על העולם שלנו, גם על עולמות עליונים. ואיך הוא, באיזה אופן הוא

17:59 דובר 1 מולך על עולמות? איך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. איך הוא מלך על עולמות? לא כמו מלך שמלך רגיל רק מנהיג את בני המדינה. הקדוש ברוך הוא מלך באופן שהוא גם מחיה את כל המדינה, גם באופן של ממלא וגם באופן של סובב. עוד נדבר על זה. זה לא פעם הכול.

18:24 דובר 10 זה נקרא ממלא?

18:25 דובר 1 מה?

18:26 דובר 10 מחיה זה נקרא ממלא?

18:32 דובר 1 א-א-אני אגיד, אני אפתח סוגריים, אני אגיד את זה ב-ב-ב-בכמה מילים. בסדר? אה, למדנו כמה פעמים שה-שה-הקדוש ברוך הוא מחיה את העולם ומהווה את העולם על ידי עשרה מאמרות, בעשרה מאמרות נברא העולם. מאמרות זה דיבור. דיבור זה מלכות, זה שם אלוקים. הקדוש ברוך הוא בורא את העולם, מהווה אותו מאין ליש על ידי שם אלוקים. מצד שני כתוב שלמה השם-- השם המפורש נקרא י-ה-ו-ה. זה מלשון הוויה שהוא מהווה. הוא מהווה את כל העולמות, בורא אותם מאין ליש. גם זה כתוב. אז מי בורא את העולמות? שם הוויה או שם אלוקים?

19:19 דובר 10 זה אותו דבר, לא?

19:21 דובר 1 לא. שם הוויה עניינו גילוי ושם אלוקים עניינו צמצום, העלם והסתר.

19:29 דובר 10 זה מפורש שם אלוקים.

19:31 דובר 1 אה? שם אלוקים כתוב במפורש, גם שם הוויה כתוב במפורש. איך יכול להיות גם וגם? ומה העניין?

19:38 דובר 10 הוא עשה שמו, הוא עשה.

19:41 דובר 1 אז, אז, אה, אז אמרתי לא פה המקום להעמיק בנושא הזה. זה נושאים שמאריכים במקומות אחרים, אבל נקודת הביאור היא ש... אה, עצם המציאות היא מ-משם הוויה. עצם האלוקות הוא מהווה את עצם המציאות. אבל מה הוא מהווה? איזו מציאות הוא מהווה? הקדוש ברוך הוא עשה שיהיה שמיים. "ויאמר אלוקים יהי אור, יהי רקיע, יהי אני לא יודע מה, יהי..." כן? ברא את הבעלי חיים. איזה אופן הוא ברא? איזה מבעלי החיים נבראו מה-מה-מה-מהשם אלוקים? משם — שם הוויה?

20:25 דובר 10 איזה חיות? כולם, לא?

20:30 דובר 1 לא. אף אחד.

20:33 דובר 10 למה לא?

20:33 דובר 1 כי ב-ב-בכל מעשה בראשית כתוב רק שם אלוקים. אף פעם לא כתוב שם הוויה. אף פעם אחת. שלושים ושתיים פעמים כתוב שם אלוקים. "ויאמר אלוקים", "ויברא אלוקים". אף פעם לא כתוב שם הוויה.

20:46 דובר 10 אז אלוקים ברא את החיות, לא?

20:49 דובר 1 אז מה? אז מה שם הוויה יעשה? אומרים ככה: עצם המציאות היא בשם הוו-הוויה. התכונות של הדבר זה משם אלוקים. מה פירוש התכונות של הדבר? זה שהמים הם רטובים והארץ היא קשה ובעל חיים יש לו נפש וההוא אין לו נפש. וזה חם וזה קר וזה קל וזה כבד. כל התכונות הפנימיות והחיצוניות, כל מה שאנחנו רואים זה רק משם אלוקים. איך הייתה נראית המציאות בלי שם אלוקים? אם רק שם הוויה היה בלי שם אלוקים?

21:26 דובר 10 טוב.

21:27 דובר 1 לא. טוב זה גם שם אלוקים. טוב זה מציאות.

21:34 דובר 10 אין סוף?

21:36 דובר 1 אין סוף? אז מה נברא? אין לנו שום מושג ואי אפשר לדמיין ב-בדמיון אנושי איך נראה העולם שנברא מצד שם הוויה. אחדות פשוטה. הוא עצמו אחדות פשוטה וכל הנבראים שהוא-- שנבראים ממנו הם גם אחדות פשוטה. תארו לעצמכם שנברא, אה, לא יודע, נ-נ-נברא איזה פיל, כן? שאין לו צורה של פיל, אין לו צבע של פיל, הוא לא בעל חיים, אה, אין לו, אין לו גודל, אין לו משקל.

22:10 דובר 10 הוא לא-

22:11 דובר 1 מה?

22:12 דובר 10 זה לא פיל.

22:17 דובר 1 מי? מה? כאילו, אין לך מה לדמיין אפילו. כן? עצם המציאות נבראת משם הוויה. הצורה שלו זה נקרא החיות. מ-מ-ממלא כל עלמין. כן? בסדר?

22:32 דובר 10 מה זה ממלא?

22:32 דובר 1 אז ממלא זה הצורה, התכונות, זה-זה-זה שהוא נברא. אבל מה נברא? בלי שם אלוקים לא נברא שום דבר. אבל נברא הכל, אבל אה, אנחנו לא יודעים... אז הקדוש ברוך הוא, מה הוא אומר? מה להתבונן כשאדם מתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא מלך, אבל לא רק כמו מלך בשר ודם שרק נותן הוראות, אלא מלך שכל החיות שלו ואיך החיות שלו, גם עצם המציאות וגם התכונות, הכל ממנו. ולמרות שהכל ממנו אז הוא מלך על כל העולמות בשווה, הוא מייחד מלכותו על עמו ישראל. מבחינת הקדוש ברוך הוא, ברא מאין ליש את כל העולמות העליונים ואת העולם הזה התחתון ואת כל הנבראים שבעולם הזה התחתון ואת אומות העולם ואת ישראל וכל-- את כולם באופן שווה. הוא ברא את זה ואת זה ואת זה ואת זה. ואת הכל הוא ברא על ידי אותה מידת המלכות, על ידי המאמרות. למה שהוא יתייחס אלינו יותר מאל האחרים? כביכול, מה פירוש מייחד מלכותו? הוא ברא את הכל, לא אכפת לו מכלום. את כל הנבראים שבעולם ברא בשבילנו. הוא מייחד מלכותו עלינו. כן? הוא אומר, ולא רק על עמו ישראל בכלל, אלא עליו בפרט. מה פירוש עליו בפרט? אז אפשר להס-להסביר בשני אופנים. אפשר להסביר שיש-יש, אנחנו קוראים בברכות השחר בבוקר, מי שאומר את הקורבנות שלפני התפילה, כלל ופרט, פרט וכלל. אז אמרו חז"ל: "אין בכלל אלא מה שיש בפרט ואין בפרט אלא מה שיש בכלל". מה זאת אומרת? ממה עשוי הכלל? יש פה מאה. ממה עשויה מאה? אחד ועוד אחד ועוד אחד ועוד אחד. כן? אז אם הפרטים זה מאה תפוחים, אז בכלל יהיה מאה תפוחים. כן? אם זה מאה אחר, אז יהיה מאה אחר.

24:31 דובר 1 הכלל בנוי מפרטים, כן. אז היה אפשר להגיד מה פירוש שהקב"ה מייחד את מלכותו עליו בפרט: היות והקב"ה מייחד את מלכותו על עם ישראל, כן, ואני חלק מעם ישראל. עם ישראל בנוי ממני. כן, אז הוא מייחד את מלכותו עליי. כן. הרי לא, לא זה הכוונה. אמרו חז"ל כי חייב אדם לומר בשבילי נברא העולם. מה פירוש בשבילי נברא העולם? שהקב"ה מייחד את מלכותו על כל אחד ואחד מישראל בפרט ממש. בשבילו הוא ברא את כל העולם. הקב"ה לא ברא את העולם בשביל עם ישראל. הקב"ה ברא את העולם בשבילי, רק בשבילי. תשאל איך זה יכול להיות.

25:29 דובר 11 התפיסה הזאת.

25:30 דובר 1 מה?

25:30 דובר 11 מה אומרת לי הקדושה או יכול-

25:32 דובר 1 כשאדם מתבונן שהקב"ה ברא את כל העולמות בשבילי זה נותן לו איזו יראה, איזו תחושת אחריות. כל העולמות כולם וכל העולם הזה וכל שאר בני ישראל, הקב"ה ברא בשבילי. איך יכול להיות זה בשבילי ובשבילו, בשבילו? כל אחד יגיד בשבילי. אז מה, מה, מה קורה פה? תן לקב"ה להסתדר עם זה. הקב"ה ברא את כל העולמות כולם, כולל כל בני ישראל, בשבילי. לא בשביל הכלל שאני חלק ממנו, בשביל הפרט. וימשיך האדם להתבונן. לא רק שהקב"ה מלך על כל העולמים, ולא רק שהוא מייחד את מלכותו על עם ישראל, ולא רק שהוא מייחד את מלכותו עליי בפרט, אלא הוא גם הוא, אני מצידי מקבל עליי מלכותו להיות מלך עליי ולעובדו ולעשות רצונו בכל מיני עבודת עבד. יכול להיות שהקב"ה ברא את העולם בשבילי, אבל אני, לא בא לי. כן. כשאדם מתבונן שזה בא משני הצדדים, הקב"ה ברא את כל העולם בשבילי ואני מצד עצמי מבין את האחריות, כובד האחריות שכל תיקון כל העולמות תלוי בי, בי אישית. כן, אז ממילא אני אהיה מוכן לעשות בשביל הקב"ה כל מה שתרצה, כל מה שצריך. רק, רק כן. אז כל ההתבוננות הזאת, כל ההתבוננות הזאת זו התבוננות שבאה ל-- אה, אה, שהתכלית שלה לעורר בי קבלת עול במוח. בלב זה עוד עניין, לפחות במוח. תחשוב על זה. תתבונן על זה. אם גם תתקע בזה את דעתך, אז בעזרת השם יהיה לך גם יראה בלב. קבלת עול בלב. אבל קודם כל, ברגע שאדם חושב על זה, מתבונן, משקיע בזה זמן, כל יום או תקופה מסוימת או שעות מסוימות, מאריך במחשבתו איך שהקב"ה מלך, מלך על כל העולמים, מייחד מלכותו עליו בפרט, ואני מקבל על

27:56 דובר 1 עצמי את מלכות שמיים, אז זה עצמו כבר פועל באדם שיהיה לו קבלת עול. אחר כך הוא ממשיך ואומר "והנה". מה זה "והנה"? דיברנו הרבה פעמים בחסידות. כל פעם שכתוב "והנה" מתחיל עניין חדש, ויש עוד משהו, עוד עוד שלב בהתבוננות. צריך להתבונן מה השלב השני בהתבוננות. עד פה היה השלב הראשון שהקב"ה הוא מלך והוא מייחד את מלכותו עליי בפרט ואני מקבל על עצמי עול מלכות שמיים. מה השלב השני? שיתבונן בזה ש"הנה ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי". כי יכול להיות אדם שהוא נמצא במדינה של המלך, והוא מתבונן כמה שחשוב לשלם מיסים ולכן הוא משלם מיסים, כי זה, הוא לא עושה עבירות ולא עובר באדום כי הוא מבין שהחוקים הם ראויים ונכונים. אז הוא מקבל את עול מלכותו של המלך. כן. אבל מה תהיה ההרגשה של אותו אדם כשהוא עכשיו נכנס להיכל המלך ועומד לפני המלך והמלך מדבר איתו? זה. זה קבלת עול אחרת לגמרי. כן, הוא אומר, הרי זה כן, אבל צריך להמשיך להתבונן. לא רק שהקב"ה ברא את כל העולם בשבילי ואני נמצא במדינה של המלך וצריך לעשות את העבודה, אלא הקב"ה כל רגע ורגע עומד עליי ונמצא איתי. ולא סתם נמצא איתי, מסתכל עליי. יכול להיות שאני בחדר איתו והוא מסתכל על מישהו אחר, לא מסתכל. ניצב עליו, כן, ומביט עליו. ומה הוא מחפש אצלי? בוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. הקב"ה לא מחפש שאני אעבוד אותו. הוא מסתכל אם אני עובד אותו כראוי. מה ההבדל בין לעבוד לבין לעבוד כראוי?

30:00 דובר 12 מה שצריך.

30:01 דובר 1 לעבוד זה לעשות הכל מה שצריך. לעבוד כראוי זה שזה יהיה גם בלב, שאני אתייגע.

30:09 דובר 12 עם כוונה.

30:11 דובר 1 כן.

30:11 דובר 12 איך מתייגעים בלב?

30:12 דובר 1 מה?

30:12 דובר 12 איך מתייגעים?

30:13 דובר 1 אז קודם כל זה ההתבוננות הזאת. זה הדבר הבסיסי הראשוני. אנחנו עכשיו בונים את זה.

30:25 דובר 12 על מה אתה.

30:26 דובר 1 ועל כן, היות והקב"ה לא רק מייחד מלכותו עליי, אלא גם ניצב עליי ובודק אותי כל רגע ורגע אם אני עובד אותו כראוי, עם כוונה, אם מתייגע בלחשוב עליו ולקבל על עצמי עול מלכות שמיים. על כן צריך לעבוד לפניו באימה ויראה כעומד לפני המלך, לא סתם כאחד שמקבל את עול מלכותו, אלא כל רגע ורגע אדם צריך להרגיש כעומד לפני המלך. יש, יש בקבלת עול המושג בכלל קבלת עול של האדם. יש אדם כזה ש... למה הוא מקבל על עצמו עול מלכות שמיים? הוא עול אחר, לא עול מלכות שמיים, כי הוא התבונן וחשב והבין: ככה צריך לעשות. כן, אדם כזה שהוא מקבל עול רק מצד שהוא, שהוא די יהודי דתי, דתי. קיבלתי על עצמי עול מצוות. אני דתי ומהר כבר אני שומר מצוות. כן, אם זה כל הקבלת עול של האדם, אז עכשיו כשמגיע בדברים איזשהו עניין של, של, של לשון הרע או איזה עניין אחר, של עניין לא רצוי, לא טוב אחר, כן, אז באיזשהו שלב הוא יתפוס את עצמו כי, כי, כי, כי זה לא מתאים. כן, אבל אם אדם יש לו קבלת עול שהוא מרגיש כל הזמן כעומד לפני המלך, כל הזמן נרגש אצלו שהקב"ה נמצא, מסתכל עליו, הוא כל כך התבונן והעמיק בזה שזה פשוט כל הזמן איתו. לא יעלה על דעתו, תראה, ש-ש-שייפלט לו איזה משפט לא יפה, או רגע אחד לבזבז שנייה מהזמן בחיים, או להסתכל ימינה ושמאלה. הוא נמצא כל הזמן בתנועה של ה' ניצב עליו ומלא כל הארץ כבודו ומביט עליו ובוחן כליות ולב אם עובדו כראוי. הוא מרגיש את זה כל, כל הזמן. איך, איך, אה... כן? עדיין לא מדובר

32:48 דובר 1 על יראה. לא מדובר על יראה. יראה אין לו. הוא לא ירא מהמלך, אין לו יראה בלב, רק קבלת עול. אבל קבלת עול זה תנועה נפשית של-של איזשהו כיווץ, איזשהו ביטול שיש לאדם. מ-מובן? זה-זה ההבדל בין, בין במוחו לבין בליבו. יש קבלת עול במוח, הוא מבין והוא יודע, בסדר, אבל זה יכול להיות פה ושם. אם זה בלב, זה תנועה נפשית. כך-כך הוא מרגיש. הוא מרגיש, אז-אז-אז איך אומרים? זה לא יברח אף פעם. ככה הוא חי. ויעמיק במחשבה הזו ויאריך בה, יאריך בה. הכוונה לא, לא רק יאריך בזמן, בעיקר יאריך במחשבתו. איך אומרים? הוא הסביר את הדבר באריכות עם הרבה הרבה פרטים, לא באריכות ב-ב-בזמן, כי עד שזה... והדבר נהיה ארוך וזה... יאריך כפי יכולת השגת מוחו, מחשבתו וכפי הפנאי שלו. מתי? לפני עסק התורה והמצווה. כל פעם לפני שהוא בא לקיים מצווה או ללמוד תורה, יעצור, יתבונן בזה שהקדוש ברוך הוא מלך והוא בורא את כל העולמות מאין ליש והוא סובב כל עלמין וממלא כל עלמין וכל העולמות נמצאים רק מכוחו, והוא מייחד את המלכות על עם ישראל בכלל ועליי בפרט, ולא רק מייחד ואני מקבל על עצמי את ה-את ה-את העול שלו. ולא רק שבאופן כללי מקבל את העול שלו, אלא הוא ניצב עליי ובוחן כליות ולב אם אני עובד אותו כמו שצריך, כן? ועל זה לחשוב כל פעם לפני שבאים לקיים כל מצווה.

34:45 דובר 13 מממ?

34:46 דובר 1 לא פשוט. ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם שהכל נהיה בדברו.

34:55 דובר 13 אמן.

34:55 דובר 1 את רואה שזה לא פשוט, אבל עוד לא הגענו לעיקר.

34:58 דובר 13 זה הקדמה.

34:59 דובר 1 חכי, חכי.

35:02 דובר 13 אני עוד בעיקר של שבוע שעבר. להיות בכוונה. כאילו...

35:07 דובר 1 אמרתי כשהתחלנו את השיעור, לפני שהתחלנו, בכוונה עשיתי הקדמה ארוכה למרות שזה עניין קצר, אבל ה-הפרק הזה הוא יסוד עבודת השם של החסידות, היסוד של עבודת השם של בינוני. הרבי את הפרק הזה אמר ללמוד בעל פה, ל-ל-ללמוד אותו כמה אנשים בלי סוף. יש אנשים, כמו שאמרו פה, שאומרים אותו כל יום, לפחות את ההתחלה שלו כל יום לפני התפילה. וכבר מאדמו"ר הזקן חסידים אמרו: משכילים עד פרק מ'. פרק מ"א זה כבר על העובדים, זה כבר עניין של עבודת השם. זה כבר לא... זה כבר לא תיאוריה.

35:44 דובר 13 אומרים עד כראוי לפני...

35:46 דובר 1 עד כראוי.

35:48 דובר 13 אה, רק זה? יש את זה, לא? יש קטע, יש קטע...

35:52 דובר 1 עד כראוי.

35:52 דובר 13 רק ביקשתי ממך את השאלה שלך, זה. את מה, את זה?

35:55 דובר 1 את הקטע הזה.

35:57 דובר 13 לא הבנתי מה את אומרת. לא, אבל אני אקח את זה לפני המיקרופון.

36:01 דובר 1 כן, כן.

36:02 דובר 13 נקרא כל בו. עד לפה.

36:08 דובר 1 ויעמיק במחשבה זו ויאריך בה כפי יכולת השגת מוחו, מחשבתו וכפי הפנאי שלו לפני עסק התורה והמצווה. הוא מביא דוגמה כמו לפני לבישת טלית ותפילין. הרבי הביא פה-

36:21 דובר 13 אז הם...

36:22 דובר 1 מממ?

36:22 דובר 13 מצפים מגברים, לא מ--

36:24 דובר 1 נכון, זה באמת מיועד רק לגברים. את צודקת, כן.

36:27 דובר 13 לא, אבל כדוגמה טלית ותפילין.

36:29 דובר 1 בפשטות, על עיקר עבודת השם בכלל, עיקר עבודת השם, כל מה שמוסבר בתניא זה בכלל מדובר יותר לגברים. כי זה-

36:38 דובר 13 השם עצמו זה, זה טבעי. לא, באמת.

36:44 דובר 1 בפנימיות זה נכון.

36:44 דובר 13 חיבור לקדושה ול-- לא סתם פטרו אותנו ממצוות שהזמן גרמן.

36:53 דובר 1 בפשטות, הרבי מסביר שאדמו"ר הזקן לקח דווקא את הדוגמה הזאת בגלל שזה פשוט ממש בתחילת היום.

37:01 דובר 13 כן.

37:01 דובר 1 המצווה שאתה מקיים, מקיים בתחילת היום.

37:03 דובר 13 סליחה. מה זה היה, קם?

37:07 דובר 14 לא, זה פעם יוסי, פעם אתה, פעם שם. סליחה.

37:10 דובר 1 הדבר הראשון שאדם עושה בבוקר זה להניח תפילין. המצווה הראשונה ב-- קם בבוקר, אומר ברכות השחר, הולך להתפלל. אבל לפני המצווה, אז פשוט המצווה הראשונה שאדם מקיים כל יום ב-ב-בדרך הטבע. זה בפנימיות יותר טלית ותפילין, כמו שנראה עוד מעט, שזה עניינים כלליים, דווקא טלית ותפילין. תכף נראה. אז זה כונ-- זה דבר אחד שאדם צריך להתבונן שנמצא ויעמיק במחשבה זו, וגם שלב שלישי בהתבוננות. שלב הראשון היה קבלת עול כפשוטו. כן?

37:48 דובר 13 כוס בבקשה. זה מים ממותקים? הם ממותקים? תודה.

37:57 דובר 1 השלב הראשון היה קבלת עול בליבו או במוחו, על כל פנים מחשבתו. השלב השני היה "והנה ה' עומד וניצב עליו". אחר כך הוא דיבר שלב רביעי שצריך להתבונן בזה לפני תורה ומצווה.

38:12 דובר 13 קחי את זה.

38:16 דובר 1 כן? ועכשיו הוא מוסיף עוד עניין, עניין רביעי. וגם מתבונן איך שאור אין סוף ברוך הוא הסובב כל עלמין וממלא כל עלמין, ורצון העליון הוא מלובש באותיות וחכמת התורה או בציצית ותפילין אלו. עד פה כל ההתבוננות הייתה כללית. סליחה, עד פה ההתבוננות לא הייתה קשורה לתורה ומצוות. צריך ל-- מקבל, מקבל על-- עול מלכות שמיים. כן? פה כבר מדברים שהקבלת עול היא לא מצד מה שהוא מקבל, עול מלכות שמיים, אלא מצד מה שהקדוש ברוך הוא מתגלה אליו. כשאני עכשיו מקיים מצווה כלשהי, טלית ותפילין, מצווה אחרת, זה רצון השם ורצון השם מתגלה, אור השם שורה עליי. כשאני לומד תורה, חכמת השם מתאחדת איתי. אז גם כשאני לא מרגיש את זה, אבל אדם צריך להתבונן כשהוא מקיים מצווה, שעכשיו על ידי קיום המצווה הקדוש ברוך הוא שורה עליי. הקדושה האלוקית. זה לא רק שאני מקבל את מלכותו, הוא, הוא, הוא מתאחד איתי. קודם הוא רק היה נמצא פה, עכשיו הוא מתאחד איתי. ובקריאתו או בלבישתו הוא ממשיך אורו יתברך עליו, היינו על חלק אלוה ממעל שבתוך גופו, ליכלל ולהיבטל באורו יתברך. עכשיו, כשהוא מקיים מצווה או לומד תורה, אז הנפש האלוקית שלי עכשיו... למדנו את זה קודם בפרקים, אה, בפרקים הקודמים. פרק כ"ד ועוד כמה, כמה, כמה, כמה פעמים, שכשאדם מקיים, אה, מצווה אז הנשמה שלו עכשיו... אתם זוכרים מה שדיברנו על ההבדל כמה פעמים בין מאוחד לבין מיוחד? מאוחד זה שני דברים שמתחברים. מיוחד זה יש רק יחיד. כן? כשהנשמה האלוקית עכשיו היא מקיימת רצון השם בדיב-- ב-ב-בלימוד תורה או במצווה, היא עכשיו, היא רצון השם. זה לא שני דברים. היא עצמה נכללת, היא נהיית בגלוי אחד עם הקדוש ברוך

40:58 דובר 1 הוא. וזה קורה כל פעם שאני מקיים מצווה או לומד תורה, אני מתאחד עם הקדוש ברוך הוא. כשאדם מתבונן בזה אז-אז-אז זה מפיל עליו, אה, איזושהי תנועה כזאת של, של, של קבלת עול. דהיינו על חלק אלוה ממעל שבתוך גופו ליכלל ולהיבטל באורו יתברך. אז זה באופן כללי. אז באופן כללי, כל מצווה שאדם מקיים, זה לא משנה טלית או תפילין או, או, או מצווה אחרת או לימוד תורה. כל מצווה שאדם מקיים נפשו האלוקית מתכללת באלוקות. עכשיו צריך להתבונן לא רק באופן כללי אלא גם באופן פרטי. מה זה באופן פרטי? דרך פרט. בכל מצווה שאדם מקיים, אז יש כוח אחר של נפש האלוקית או הנפש האלוקית נכללת באופן אחר. גם זה צריך להתבונן. דרך פרט בתפילין, להיבטל ולהיכלל מבחינת חכמתו ובינתו שבנפשו האלוקית, בבחינת חכמתו ובינתו של אין סוף ברוך הוא. למה? מה זה תפילין? מה יש בתפילין שכשאדם מניח תפילין אז חכמתו ובינתו של האדם מתאחדות ומתייחדות עם חכמתו ובינתו של הקדוש ברוך הוא? למה דווקא בתפילין? זה, זה מובא בקבלה. הרבי יגיד את זה פה מיד, שבתפילין יש ארבע פרשיות, שתי פרשיות מספר שמות ושתי פרשיות מספר דברים. קד-- אה, קדש לי כל בכור והיה כי יביאך, שמע והיה אם שמוע. ארבע פרשיות מהתורה שכתובות בתוך הטלית והתפילין. הארבע פרשיות האלה רומזות, או מוזכרות בהן מילים שהמילים האלה הן רמז לחכמה, בינה ודעת. לא, לא נחזור עכשיו על כל הפרטים. לא זה המקום. בסדר? אז שתי הפרשיות הראשונות, קדש לי כל בכור ו-ו-והיה כי יביאך, רומזות לחכמה ובינה, ושתי הפרשיות האחרונות, שמע והיה אם שמוע, הן רומזות ל-לדעת. למה לדעת צריך שתי, אה, שתי פרשיות? חכמה בינה

43:26 דובר 1 כל אחת יש לה פרשה מיוחדת. לדעת יש שתי פרשיות. למה? כי דיברנו גם היום, רק לפני כמה רגעים, שכדי שאדם תהיה לו אהבה ויראה הוא צריך לתקוע את דעתו. נכון? אם אדם רק מתבונן אז זה נשאר אצלו יכולת בהחלטה, אבל בלב זה לא ייגע. כדי שההתבוננות תפעיל את הרגש צריך לתקוע את דעתו. הדעת הוא שורש המידות, שורש הרגשות. רק כשאדם מ-- חושב על משהו שזה נהיה לו חשוב לו, כשזה חשוב לו מתעורר הרגש. כל עוד זה שכל, הוא רק מבין, אז הוא יכול להיות פרופסור גדול. ברגש, את הרגש זה לא ייגע. כן? יש סיפור ידוע על אחד שהיה איזה כפרי אחד שלא ידע, לא ידע לקרוא ולכתוב, והחזיק אצלו מלמד שילמד את הבן שלו. מדי פעם אחר כך הבן נסע והיה מקבל מכתבים. אז ה-ה-המלמד היה קורא לו את המכתבים שמגיעים, הוא לא ידע לקרוא. המלמד של הבן היה קורא ל-ל-לאבא את המכתבים שמגיעים, ויום אחד הגיע מכתב שמודיע שה-שהאבא, אבא שלו, אה, נפטר. אז כשהמלמד קרא ל-לבן אדם שאבא שלו נפטר אז הוא התעלף. הוא היה מופתע כל כך, הוא התעלף. אז שואלים: המלמד, הוא ראה בעיניים והוא קרא את זה, הוא שום דבר. האבא, הוא בסך הכול הוא רק שמע, למה הוא התעלף והוא לא? מוסבר בכל מקום ששמיעה זה לא כל כך חזק כמו ראייה. אדם רואה משהו אז הוא מתקשר לזה, שמיעה זה... מה קרה? לאותו הוא חשוב לו, חשוב לו, זה הפעיל את הרגש. ההוא לא מכיר את אבא, לא, לא חסר שום דבר. כן. הדעת נקרא מפ-מפ-בזוהר מפ-מפ-מפתחא דכליל שית. הדעת הוא מפתח שש המידות. הוא זה שפותח את,

45:40 דובר 1 את הדלת מהשכל לרגש.

45:44 דובר 3 הדעת?

45:45 דובר 1 מוח הדעת. דעת זה התקשרות, שזה הוא מתקשר לדבר. הוא הבין. יכול להיות שהוא הבין. הוא הבין, אבל מה זה נוגע לי? הדעת זה התקשרות. הוא מתקשר בדבר שהוא הבין. ההתקשרות זה מה שמפעיל את הרגש ומה שמחבר את השכל עם הרגש. היות והדעת הוא זה שמחבר את-- הוא זה שמפעיל, מוליד את הרגשות, ורגשות באופן כללי יש שני סוגים, חיוביים ושליליים, חסד וגבורה, נצח והוד. כן? שני קווים. ברגש יש, ברגש יש שני קווים. היות ובדעת מוח הדעת הוא מוליד שני קווים של רגש, מוכרח להיות שבו עצמו כבר יש שני קווים. אחרת איך הוא יוליד שני קווים? כן? היות ומוח הדעת הוא מוליד שני קווים, הוא עצמו כלול מחסד וגבורה, ולכן מוח הדעת, אז בתפילין יש לו גם כן שתי פרשות. פרשה שרומזת שממנה נולד חסד ופרשה שממנה נולדת גבורה. ולכן בתפילין יש ארבע פרשיות: חכמה, בינה ושתי פרשות לדעת. מה אומר הרבי פה? שכשאדם מניח תפילין, היות ובאופן כללי כל מצווה שורה עליו קדושה, אור ה'. באופן פרטי, כשהוא מניח תפילין, איזה אור ה' שורה עליו? אור ה' באופן של חכמה, בינה ודעת. אז חכמתו, בינתו ודעתו הם אלה שנכללים באלוקות. בסדר? דרך פרט בתפילין ליבטל ולהיכלל בחינת חכמתו ובינתו שבנפשו האלוקית בבחינת חכמתו ובינתו של אין סוף ברוך הוא המלובשות דרך פרט בפרשיות קדש והיה כי יביאך. דהיינו, מה פירוש שהוא משתמש בחכמתו? מה? מה? מה הוא צריך להתבונן? הוא לא מדבר פה על עצם הנחת תפילין. הוא אומר, לפני שהוא מניח תפילין, הוא צריך להתבונן לא רק באופן כללי, שעכשיו הקדוש ברוך הוא שורה עליו, אלא גם באופן פרטי. צריך להתבונן. מה ההתבוננות הפרטית? צריך להתבונן שלא

47:54 דובר 1 להשתמש בחכמתו ובינתו שבנפשו בלתי לה' לבדו. כל מצווה יש לה את התוכן הרוחני שלה. אז כל מצווה, לפני שהוא מקיים, צריך להתבונן. חוץ מזה שהקדוש ברוך הוא מלך ושהוא נצטווה עליו, גם שעכשיו על ידי תורה ומצוות אור ה' הוא מתאחד עם אלוקות, וגם באופן פרטי במצווה הזאת שעכשיו אני הולך לקיים. איזה חלק, איך אור, איזה חלק בנפש האלוקית שלי עכשיו נכלל באלוקות? וכן ליבטל ולהיכלל בחינת הדעת שבנפשו, הכולל חסד וגבורה, שהן יראה ואהבה שבליבו, בבחינת דעת העליון הכולל חסד וגבורה, שזה מלובש בפרשת שמע והיה אם שמוע, היינו כמו שכתוב בשולחן ערוך, לשעבד הלב והמוח וכו'. אז כל זה הסבר על התבוננות הפרטית בעניין תפילין. ולפני שהוא מניח, מתעטף בציצית, ועטיפת ציצית יכוון כמו שכתוב בזוהר להמשיך עליו מלכותו יתברך אשר היא מלכות כל עולמים וכו' לייחדה עלינו על ידי מצווה זו. מה זה טלית? טלית זה שהוא

49:06 דובר 4 עוטה על עצמו.

49:07 דובר 1 מתעטף במה? כפריסו דמלכא, הוא מתעטף ב-- איך אומרים? בכיסוי המלך. עכשיו הקדוש ברוך הוא כביכול עוטף אותו מכל הכיוונים במצווה. אז כשמניח תפילין שיתבונן איך שדעתו, כשהוא מתבונן במניח תפילין, שמניח-- כשמתעטף בציצית שיתבונן בעניין הפרטי הזה, שהוא מקבל את מלכותו. לאף אחת אין שאלה?

49:35 דובר 4 כשמדליקה נרות אז זה כאילו כל אחד, כל מצווה.

49:39 דובר 1 כל מצווה. בשביל זה צריך ללמוד חסידות. מה העניין הפרטי של כל מצווה? נכון, אבל פה אני שואל. הרי דיברנו קודם שהעניין של קבלת עול מלכות שמיים זה, הוא התחיל, נכון? ש-ש-שקודם כול צריך באופן כללי לקבל עול מלכות שמיים. אחר כך הוא נכנס יותר ויותר ויותר לפרטים. כשהוא מגיע לציצית מה אומר פתאום? עניין של ציצית זה לקבל עול מלכות שמיים. זה-זה-זה כבר, זה עניין כללי שדיברנו עליו קודם. מה-מה-מה הפרטי פה בציצית? מבינות מה שואלים? כן? ה-ה-השאלה מובנת? הקושי, הקושי ברור? מממ?

50:20 דובר 4 הבנתי את השאלה, לא הבנתי את הקושי.

50:25 דובר 1 בהתחלה אדמו"ר הזקן אומר שהעניין של קבלת עול זה דבר כללי. אחר כך יש בזה דברים פרטיים. תתבונן שהוא עומד עליך וזה קשור לתורה ומצוות, ואיך בתורה ומצוות פה ופה ופה בדיוק. ופה זה-זה-זה אור ה' מאיר עליך מלמעלה ופה אתה מתבטל אליו. פתאום מגיעים לציצית. מה זה העניין הפרטי-פרטי-פרטי של ציצית? שהוא מקבל עול מלכות שמיים. סליחה, זה אמרנו קודם, שהעניין הכי כללי, לא? אז אדמו"ר הזקן לא משאיר אותנו ככה תלויים באוויר, אלא מוסיף עוד כמה מילים שמבהירות את זה מיד. לייחדה עלינו על ידי מצווה זו, והוא. מה פירוש קבלת עול כאן? כעניין שום תשים עליך מלך. קודם, כשדובר שאדם צריך להיות-- לקבל על עצמו עול מלכות שמיים, הקדוש ברוך הוא כמו מלך, מה מדובר? הקדוש ברוך הוא מלך ואני נמצא במדינה שלו או עומד לפניו. כן? פה מה מדובר? עכשיו אני שם אותו למלך. הכוונה הפרטית של ציצית היא לא שיש מלך ואני עבד שלו, שעכשיו כשאני מתעטף בציצית, עכשיו אני עושה אותו למלך, עכשיו אני מקבל את מלכותו. באופן פרטי עכשיו. זה כבר התבוננות אחרת לגמרי. ואזי אחרי שהוא מתבונן בכל מה שמוסבר מתחילת הפרק, איך הוא התחיל, איך הוא התחיל את זה? שצריך לעורר קבלת עול בליבו או מוחו על כל פנים. איך הוא יקבל קבלת עול במוחו על כל פנים? על ידי התבוננות. התבוננות במה? בכל הדברים שהוא אומר עד עכשיו באופן כללי ויותר פרטי, שה' ניצב, ניצב עליו ומייחד את מלכותו עליו והקשר ל-

52:28 דובר 4 טלית קטן, נכון, זה ציצית?

52:31 דובר 1 ממ.

52:31 דובר 4 של הילדים.

52:32 דובר 1 כן.

52:32 דובר 4 טלית קטן זה כאילו

52:33 דובר 1 כן.

52:35 דובר 4 לא, כאילו בגד שני-- הוא לובש כמו ציצית, כאילו ששמים לילדים, או שהם לובשים את הציצית.

52:42 דובר 1 באופן כללי זה אותה מצווה, מצוות ציצית. המצווה להתעטף בציצית היא ש-

52:50 דובר 4 טלית גדול?

52:52 דובר 1 יש רק מצווה אחת להתעטף

52:54 דובר 4 לא, כי אני מסתכלת נגיד בבגדים, אז יש ככה

52:56 דובר 1 יש רק מצווה אחת. המצווה היא ש-- אין, אין חיוב מהתורה, אין חיוב לאדם ללבוש ציצית. אין חיוב. אדם, אדם יכול לחיות כל חייו בלי להניח ציצית פעם אחת בחיים והוא לא יעשה עבירה. אין מצווה ל-- מצווה-- יש מצוות שמצ-- יש חלק מצוות שמצווה לרדוף אחריהם, שיש חיוב עליי לעשות אותם, ויש מצוות "כי יקרא קן ציפור לפניך". הלכת בדרך, ראית ציפור לפי התנאים, היית רעב, לקחת, אז ככה אתה קיבלת מצווה. אתה לא צריך ללכת לסדר לחפש ציפורים. זו מצווה. ציצית זו מצווה כזאת שלא צריך לרדוף אחריה. אם יש לך בגד, שלבגד הזה יש ארבע פינות, תעשה לו ציציות. אם אין לך בגד עם ארבע פינות, אל תעשה לו ציציות. אין מצווה לרדוף, לקיים מצוות ציצית. כן? יש מצווה להניח תפילין כל יום. אדם לא-- יום אחד לא הניח תפילין, הוא ביטל מצוות עשה. יש מצווה להגיד קריאת שמע כל יום, הוא לא קיים את המצווה, הוא ביטל מצוות עשה. אדם לא הניח, לא התעטף בציצית כל החיים שלו, הוא לא ביטל מצווה. אלא מה? יהודים קדושים רוצים, מחפשים לקיים מצוות, מחפשים לעשות עוד יותר ועוד יותר. כן? ועל זה גופא-- אז יש מנהג ישראל לא מהדור שלנו, כנראה עוד מתקופת משה רבנו, יש עניין להתעטף כמו שצריך, ככה שזה יעטוף אותך, להתעטף, להתעטף. כן? וכדי לא להיבטל ממצווה אפילו רגע אחד אמרו: טוב, אז תלך כל היום עם בגד כזה של ארבע כנפות כדי שתהיה-- כל היום תהיה מסובב במצוות. אז זו לא שתי מצוות. לכן באמת גם כשמברכים בבוקר להתעטף בציצית מתכוונים גם על הטלית קטן, אבל על טלית קטן באמת לא מברכים אף פעם. אלא

54:58 דובר 1 אם כן מחליפים באמצע היום, אז זו מצווה אחרת. טוב, זה כבר חלק שקשור להלכה, זה פחות... ואזי, מה מדברים עכשיו? בן אדם, הוא התבונן, כלומר צריך להעריך במחשבתו. הוא העריך, הוא חשב על כל הדברים שכתוב פה, למד את זה טוב עד שזה נהיה ככה חקוק במוח זכרונו והוא מקיים וחושב, מתבונן, מתבונן בזה כל, כל הזמן בלי הפסקה. כן. פעם ביום, פעמיים ביום, פעמיים בשבוע. מתבונן בזה, חושב על זה. כן. ואזי, אף אם בכל זאת לא תיפול עליו אימה ופחד בהתגלות ליבו. אחרי כל ההתבוננות... מה לעשות? לא נגע לו בלב. אדם צריך להיות ישר עם עצמו. לשקר אסור. לרמות, לרמות אסור. אמר פעם הרבי: "לרמות את כל העולם כל הזמן אי אפשר." כן? מה אפשר? אפשר או לרמות חלק מהאנשים כל הזמן או לרמות חלק מהזמן את כל האנשים. אבל לרמות כל הזמן את כולם אי אפשר. את מי כן אפשר לרמות? אדם יכול לרמות רק את עצמו, אבל אדם שמרמה את עצמו הוא טיפש. אין עניין לרמות. אדם צריך להיות ישר, אמיתי. הת-- חשבת, התבוננת, עשית מה שצריך. לא התעורר הפחד. מה לעשות? מה עכשיו? "אזי אף אם בכל זאת לא תיפול עליו אימה ופחד בהתגלות ליבו, מכל מקום, מאחר שמקבל עליו מלכות שמיים, הוא ממשיך עליו יראתו יתברך בהתגלות מחשבתו." במחשבה הוא, הוא חושב על זה כל הזמן, כן? זה בהתגלות, הוא חושב על זה. "ורצונו שבמוחו." הוא רוצה שתהיה לו קבלת עול. הוא גם רוצה שתהיה לו קבלת עול אמיתית. הוא רוצה שיהיה לו בליבו. מה לעשות, הוא חשב ולא התעורר. "וקבלת עול הזאת שבמחשבתו היא אמיתית בלי שום ספק." מדוע?

57:23 דובר 1 הרי היא טבע נפשות כל ישראל. הרי הטבע של הנפש האלוקית היא שלא למרוד במלך הקדוש יתברך. לכל יהודי יש נשמה אלוקית וחלק מהטבע של הנשמה האלוקית שהיא לא רוצה למרוד בקדוש ברוך הוא. אז אפילו אם זה לא מגיע אליך לפועל בלב, אבל המחשבה עצמה היא נכונה. לא רק-- זה, זה לא דמיון. מצד הנפש האלוקית זה אמת. לא הצלחת לפעול את זה על הנפש הבהמית שלך, אבל מצד הנפש האלוקית המחשבה היא אמיתית. זה, זה באמת היא. "אז לכן התורה שלומד או המצווה שעושה מחמת קבלה זו או מחמת המשכת היראה שבמוחו," למרות שזה לא בליבו, אבל זה כן במוחו, "נקראות בשם עבודה שלמה ככל עבודת העבד לאדונו מלכו." זו עבודה שלמה. "מה שאין כן," אם הוא לומד, הוא מקיים המצווה באהבה לבדה בלי יראה, בלי הקבלת עול. ומה הכוונה באהבה? הוא מקיים את המצווה כדי לדבקה. הוא מקיים מצווה לשמה. ודיברנו בפרקים הקודמים מה זה נק-- עד כמה זה... זה מאוד קשה לקיים מצווה לשמה. באמת בשביל הקדוש ברוך הוא ולא-- שום דבר לא בשבילי. נכון? והוא עכשיו התייגע והתייגע להשיג אהבת השם והוא מקיים מצווה באהבת השם לשמה. הוא מקיים את המצווה בשביל הקדוש ברוך הוא, לא בשביל עצמו. "רק כדי לדבקה בתורתו ומצוותיו ואף על פי כן אינה נקראת בשם עבודת עבד." הוא עובד את הקדוש ברוך הוא, אבל זו לא עבודת עבד. "והתורה אמרה ועבדתם את ה' אלוקיכם." צריך לעבוד את הקדוש ברוך הוא. אם הוא עושה את ה-

59:21 דובר 5 זאת אומרת הכוונה לבד לא מספיקה?

59:25 דובר 1 כוונה לשמה לא מספיקה. מדוע? כי התורה אמרה ועבדתם את ה' אלוקיכם. מה ההבדל בין עבודה מיראה לעבודה מאהבה? אהבה, כשאדם עושה משהו מתוך אהבה, סוף סוף באיזושהי נקודה הוא אוהב, הוא רוצה, זה הוא רוצה. זה לא בשביל השני.

59:50 דובר 5 אבל ניכר רגע שהאהבה דווקא

59:56 דובר 1 כשעושים משהו מצד יראה, עושים את זה מצד ההוא, בגללו. כשעושים משהו מצד האהבה, עושים את זה בשביל-- מ-מצידי.

1:00:05 דובר 5 אז הוא אומר לא לעשות בשבילי, לעשות בשבילו.

1:00:09 דובר 1 נכון, אבל בסופו של דבר גם כשאדם עושה משהו בשביל השני כי הוא אוהב אותו, הוא אוהב אותו. ה-ה-הנקודה שמאחורי האהבה, כל אהבה, גם אהבה שהיא בשביל השני. סוף סוף זה מתחיל מזה שאני אוהב אותו. זה מתחיל ממני. ה-היסוד של אהבה זה, זה הרגשת עצמו. כל אהבה שלא תהיה. אם זו אהבה זה מתחיל ממני. אני אוהב. יראה, כל, כל עניינה של יראה זה בדיוק הפוך. זה ביטול. זה אין אני, זה הוא, זה לא אני. מה הוא רוצה? זה לא מה אני רוצה. כן. אז לכן גם אם אדם עובד את הקדוש ברוך הוא לשמה מתוך אהבה לדבקה בו, וכדי לקיים את, לעשות שיתקיים רצון השם, והוא באמת אוהב את הקדוש ברוך הוא, אבל הוא עושה את זה בלי ביטול של עצמו. אז סוף סוף היסוד של האהבה זה אני. אם זה אני זה לא ביטול. התורה ציוותה שיהיה "ואהבת", זה לא עבודה. אפשר להמשיך

1:01:29 דובר 5 כן, ה'

1:01:30 דובר 1 אה? אנחנו גמרנו עם הזמן. רגע, רגע, בוא-בוא-בוא, בואו נגמור עוד, עוד שורה אחת כי הרבי פה מביא משל על זה. התורה אמרה: "ועבדתם את ה' אלוקיכם" וגומר, "ואותו תעבוד" וגומר. כמו שכתוב בזוהר פרשת בהר: "כהאי תורא דיהבין עליה עול בקדמיתא בגין לאפקא מיניה טב לעלמא" וכו'. כמו אותו שור, אה, כמו אותו

1:02:04 דובר 5 שיעור גם משפט

1:02:05 דובר 1 כמו אותו שור שנותנים עליו עול בהתחלה כדי ש-- להוציא ממנו טוב לעולם. מה אומר המשל של הזוהר?

1:02:20 דובר 5 כאילו להכביד על השור ש-- כאילו יפעיל את הכוחות שלו.

1:02:27 דובר 1 מה זה הנמשל, לעשות טוב? העבודה של ועשה טוב. נכון? אם בעבודה של ועשה טוב אין בהתחלה של הקבלת עול, אז זה לא טוב. מסביר בהמשך את הנקודה, עוד כמה שורות, לא נקרא את זה עכשיו. נקרא את זה שוב פעם הבאה, פעם הבאה בעזרת השם. אומר אדמו"ר הזקן: "לא שריא ביה קדושה". אם אדם מקיים מצווה מתוך אהבת השם לשמה אמיתי, בלי קבלת עול, אומר אדמו"ר הזקן: "לא שריא ביה קדושה", אין בזה קדושה. אם אתן זוכרות, למדנו מה ההבדל בין קדושה לסטרא אחרא, קליפות. קדושה זה מה שבטל לקדוש ברוך הוא. קליפות זה מה שמרגיש את עצמו נפרד מהקדוש ברוך הוא. כן. אם עבודת השם של האדם היא כי אני אוהב את השם, הוא מרגיש את עצמו, אז הוא לא בטל. "לא שריא ביה קדושה", אין בזה קדושה.

1:03:49 דובר 5 לא הבנתי את המצב שהוא מדבר עליו. אז איפה כן? לא הבנתי אותך, איפה אנחנו כן צריכים לשים את עצמנו.

1:03:56 דובר 1 צריך להיות אהבת השם כי זה עיקר העבודה. ה-ה-העבודה, עבודת השם על עבודת ה-ה-- קודם כול צריך להיות לקיים את המצוות. את המצוות צריך לקיים. המניע למצוות צריך להיות אהבה, מתוך שהוא רוצה להידבק בהשם ולעשות לשמה בשביל הקדוש ברוך הוא וכדי-- כל מה שהוא בעבודת הבינונים, כל מה שדיברנו בפרקים הקודמים. אבל כדי שיהיה בזה קדושה, אז צריך שהאהבה עצמה תנבע מתוך קבלת עול. אם זו אהבה שלא נובעת מתוך קבלת עול, אז זה לא עבודה. הוא עובד את עצמו, טוב לו. זה לא קשור לקדוש ברוך הוא. בדמיון שלו הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. זה לא בדמיון, הוא באמת אוהב. זה לשמה, אבל זה בא מ-- המניע הראשוני. מאיפה זה נולד? מאיפה זה מתחיל? זה מתחיל ממני, אני. מה אני רוצה? אני, זה קליפות, זה סטרא אחרא. זה לא קדושה. קדושה זה "ואהבתם את ה' אלוקיכם". מה הקדוש ברוך הוא רוצה. והיסוד למה הוא רוצה זה קבלת עול. אתה לא יכול שיהיה לך בלב, לפחות שיהיה במוח. אבל אם אין קבלת עול, איך הוא אמר? "בכנף אחד לא פרח לעילא", הציפור לא יכולה לעוף עם כנף אחד. כי כנף הכי גדולה שבעולם, כנף אחד אי אפשר לעוף. צריך להיות אהבה, אבל האהבה צריכה להיות מיוסדת על יראה. לא רק יראה בתור אני מקבל קבלת עול ואחר כך עובד את השם מאהבה. לא, האהבה עצמה צריכה להיות חדורה ביראה. נמשיך פעם הבאה בעזרת השם.

1:05:48 דובר 6 תודה רבה.