לקוטי אמרים פרק ל"ט · תשפ"א

00:00 דובר 1 לא, רק לבדוק איפה היד שלך נמצאת. אני בודקת את זה. אני עושה ולא לוחצת, אבל כאילו.

00:08 דובר 2 איך את?

00:08 דובר 1 כאילו לשבת כאן זה לא זה. לא, לא, לא. כאילו ישבתי, אבל אני מתכוונת כי, כי היד שלך לא רגילה לזה. אבל את גם לא להתייחס לזה. אתה יודע, זה מאוד אהבות. לא, לא יוצא לי.

00:26 דובר 13 ככה?

00:26 דובר 1 לא. ככה. אם הולכת למעלה עם היד הזאת למטה.

00:31 דובר 13 שירה, זו היד החזקה שלך.

00:32 דובר 1 כאילו הבאת ולהכניס לאט לאט. זאת הייתה רק התחלה.

00:38 דובר 13 דביק עם זה בכל מיני מקומות.

00:40 דובר 1 לוקחת יד שמאל, לוקחת את זה. אתה רואה? כבר יותר טוב. את לוקחת את יד ימין. לא.

00:50 דובר 13 לא, לא.

00:51 דובר 2 טוב, אנחנו נתחיל. ערב טוב.

00:53 דובר 1 זהו.

00:59 דובר 2 אנחנו חוזרים לפרק ל"ט. אנחנו התחלנו לראות את החשיבות של המעשה בשלושת הפרקים ל"ה, ל"ו, ל"ז, ואחר כך התחלנו לראות את החשיבות של הכוונה שבמעשה. אה, התחלנו את זה בפרק הקודם. הפרק הזה המשך של הפרק הקודם, ויש עוד פרק אחד נוסף אחר כך. בפרק הקודם ראינו ש... אחרי כל גודל ההפלאה של המעשה, שהמעשה הוא העיקר, ואם אדם עשה מעשה, עושה מצווה, אפילו לא התכוון שום דבר, אז הוא קיים את המצווה והמשיך את האור האלוקי. לקרוא את הדוגמה שמביאים בזה מאכילת מצה בליל הסדר.

01:57 דובר 13 כן, ההוא שיושב ב-- הוא לא יכול לאכול בלהט מדה וגם שהוא תקשורת, אז אי אפשר להכניס את המצה לפה.

02:03 דובר 2 כן, אחד המד-- כן, בערך כן. מדברים עם היהודים. הוא לא רוצה לאכול מצה. למה הוא לא רוצה? כי הוא החליט שהוא עזב את הדרך והוא לא רוצה לאכול מצה. מגיע ערב פסח, מכריחים אותו לאכול מצה. איזה גוי או לא יודע מה. באיזושהי סיטואציה מכריחים אותו לאכול מצה. נו, הוא כבר אכל מצה, התעורר בו יצר טוב. עכשיו הוא רוצה, הוא רוצה עכשיו לברך, לאכול מצה לשם שמיים. איזה מין אכילה זאת הייתה? הוא התעורר, אז הוא כבר לא יכול לברך, עכשיו הוא כבר קיים את המצווה. היי, מה שהוא קיים קודם, זה הכריחו אותו והוא לא רצה והוא צעק שהוא לא רוצה. הוא כבר, זהו, גמרנו את המצווה, הוא קיים. אז המצווה בלי שום כוונה, ואפילו אם עושים אותה עם היפך הכוונה, מצווה היא מצווה. אור האלוקות נמשך בעולם והחפץ הגשמי מתקדש גם בלי כוונה. אז מה צריך כוונה? הסביר בפרק הקודם שלמרות כל העילוי של המצוות שמזככות את הגשמיות ועבודת בירורים מבררת את הניצוצות ומביאה את הגאולה, אחרי הכול, מעשה בלי כוונה זה מעשה מת. זה כמו גוף בלי נשמה, כמו שגוף שאין בו נשמה הוא לא חי. אז ככה המעשה של המצווה, אם אין בו נשמה אז הוא לא חי. ובהקשר לזה הוא סיים שם את הפרק שבכוונה יש שתי דרגות כלליות. מה זה כוונה? הכוונה זה כשאדם מקיים את המצווה או לומד תורה עם רגש. כוונה זה לא הכוונה. זה לא-- כוונה זה לא הכוונה. כוונה זה לא הפירוש שעכשיו, לא יודע, יש לו איזה, אני לא יודע, איזו הבנה מיוחדת, לא יודע, איזה רעיונות שהוא מרחף עכשיו ולא יודע מה. כוונה פירוש

04:16 דובר 2 הדבר, רגש אמיתי. הפשט בכוונה, שהוא מתכוון באמת. מה זאת אומרת שהוא מתכוון באמת? שמה שהוא עושה הוא מרגיש את מה שהוא עושה. הוא עושה את מה שהוא עושה מתוך אהבה ויראה. למה הוא לומד תורה? כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. למה הוא מקיים מצוות? כי הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא. למה הוא נזהר לא לעשות את העבירות? כי הוא ירא מהקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, לא בגלל שצריך, לא בגלל שאסור. הוא אוהב והוא ירא. זה הפירוש כוונה, שהמניע הפנימי שלו לקיום המצוות, לימוד התורה וקיום מצוות, זה לא איזושהי כפייה שהוא כופה את עצמו, אלא הוא עושה את זה עם כוונה אמיתית. הוא עושה את זה מעצמו, כי-כי באמת חשוב לו בעצמו. זה פירוש כוונה. אבל זה הוא הסביר בפרק הקודם, שיש ב-ב-בכוונה עצמה יש שני סוגים, שתי דרגות למעשה. יש כוונה שמבחינת המהות שלה היא דומה לבעל חיים, ויש כוונה שהיא דומה למדבר בעל שכל. מה זאת אומרת? כאשר, אה, האדם עובד את השם עם כוונה, עם רגש של אהבה ויראה טבעיים, יש לו נשמה אלוקית והוא עובד את הקדוש ברוך הוא עם האהבה ויראה של הנפש האלוקית. הוא לא יצר פה מ-משהו חדש, הוא לא הוליד פה שום דבר. הוא עובד את השם, הוא-הוא מגלה את מה שיש לו. אז זה כמו אהבה ויראה של בעל חיים. כמו שבעל חי מתנהג לא על פי שכל, הוא מתנהג על פי מה שהרגש מכתיב לו. יש לו שכל, אבל לא השכל מכתיב לו מה לעשות בחיים. אז כך אותו יהודי שמה המניע הפנימי שלו, הרגש הטבעי של הנשמה, אז הוא כביכול כמו, כמו בעל חיים.

06:32 דובר 2 ויהודי כזה, איזה סוג של אהבה ויראה יש לו? יש לו אהבה ויראה לא מצד שהוא עורר את הרגש הטבעי, אלא בגלל שהוא הוליד רגש שלא היה קודם, משהו אחר לגמרי. הוא התבונן בגדולת השם והוא התבונן בכזה עומק עד שההבנה, ה-ה-ה-ה-ההתבוננות, ה-הפלאה של אלוקות תפס אותו. הוא פתאום קלט על מה מדובר, וכשהוא קלט על מה מדובר פתאום הוא הבין שזה מחייב אותו למשהו. ולא רק שזה מחייב אותו, הוא הבין שזה אמת, והאמת הזאת חלחלה בו עד שהלב שלו התעורר. כשמדובר על כזו, על רגש כזה, רגש שהתעורר כתוצאה מהתבוננות, הרגש הזה אין לו שום קשר לנפש האלוקית הטבעית. זה לא נפ-- זה לא רגש שתמיד היה ורק עכשיו הוא התגלה. זה רגש שעכשיו נולד. זה רגש שנולד כתוצאה מהתבוננות. אדם שעובד את הקדוש ברוך הוא עם רגש כזה הוא כמו בעל-- כמו, כמו אדם. זה שתי הדרגות בכוונה, שהוא הסביר שמה בסוף הפרק הקודם. שיש מעלה עצומה... הבדל גדול ומעלה עצומה. הוא גם הסביר שם עוד כמה מילים בין אדם, כבר אדם שכבר מדברים על אדם שהוא בינוני, יהודי שהוא עובד את השם והוא לא עושה עבירות, הוא מקיים את כל המצוות והוא מקיים אותן מתוך אהבה ויראה. בזה עצמו יש הבדל גדול: איזה מין אהבה ויראה יש לו? האם האהבה והיראה שלו הם שכליים, נולדו כתוצאה מהתבוננות שכלית, או שהם אהבה ויראה טבעיים, אהבה ויראה של עצם הנפש. ואז שאל אותנו זלמונוב[?], נכון? שאל אותנו שאלה טובה: אבל איך זה קורה? למה אתה אומר זה כל כך נמוך? זה כמו של בעל חי, זה בסך הכול מדובר על אהבה של עצם הנפש. נו, יש בזה

09:02 דובר 2 כמה וכמה עניינים. באופן כללי זה רק השפעה של מקיף וזה לא ממש מתגלה וכולי וכולי. כשזה מתגלה באמת, זה באמת אהבה רבה. עוד נדבר על זה בהמשך, אבל זה מה שדובר בסוף הפרק הקודם, שמה ש... הסיכום של פרק ל"ח, שהכוונה, פירוש הדבר כוונה, זה קיום מצוות אמיתי מתוך רגש פנימי, ושבזה עצמו יש שתי דרגות. באמת, של קיום מצוות יש שתי דרגות: אמת שכלית ואמת רגשית. בסדר, זה פחות או יותר. בהמשך לזה הוא מתחיל את פרק ל"ט: ״ומפני זה״. מפני מה? מפני שיש דבר כזה לעבוד את הקדוש ברוך הוא באהבה טבעית, באהבה שהיא לא נולדת מהשכל, אלא אהבה שהיא הטבע שלה, שהיא הטבע. ״ומפני זה גם כן נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות״. בכל אופן, יש חיות הקודש. כן. יש. יש מלאכים שנקראים בהמות. יש מלאכים שנקראים ציפורים. יש פני נשר, יש פני אריה, פני שור. איך הגעת לקרוא למלאך בשם של בעל חיים, ועוד בשם של בעל חיים טמא?

10:40 דובר 16 יכול להיות ש...

10:43 דובר 2 מה?

10:44 דובר 16 לקחו את השבטים בתור בעל חיים טמא.

10:47 דובר 2 מה?

10:48 דובר 16 תכלס הרבה יותר מצוי שבחרו בבעלי חיים טמאים מאשר...

10:52 דובר 2 כרגע לא מדברים. כרגע השאלה היא למה...

10:55 דובר 16 בעל חיים, סליחה.

10:56 דובר 2 קוראים לתורה, למה תורה קוראת למלאכים בשם חיות? מה יש במלאך שדומה לחיות?

11:05 דובר 16 אולי כי החיות הם האותיות או האותיות.

11:08 דובר 2 אז הוא אומר: ״ומפני זה״. מפני מה? בגלל מה שאמרנו בפרק הקודם. לכן ״נקראים המלאכים בשם חיות ובהמות, כדכתיב: ופני אריה אל הימין ופני שור מהשמאל וגומר״. אין שם איזה אריה, זה מלאך שקוראים לו. למה קוראים לו אריה? ״פני שור מהשמאל״ וגומר. למה? ״לפי שאינם בעלי בחירה ויראתם ואהבתם היא טבעית להם, כמו שכתוב ברע״מ בפרשת פנחס״. טוב, אני מוכיח לפני שישאלו שאלות. אז נעשה סדר בדברים. בבחירה בכלל, כשמדברים על בחירה, יש שלוש דרגות בבחירה. שלושה דברים שונים ששלושתם קוראים להם בחירה, ותלוי על מה מדברים בכל מקום. כל סוג של נבראים יש לו בחירה מסוג אחר. אמיתית העניין של בחירה זה כשמעמידים בפניו שני דברים שהם שווים לחלוטין, ותבחר.

12:22 דובר 16 לא רק שווים לחלוטין.

12:24 דובר 2 מממ?

12:24 דובר 16 לא רק שווים לחלוטין.

12:26 דובר 2 אמיתית העניין של בחירה הוא כשמעמידים שני דברים שווים לחלוטין. זה נקרא בחירה. למה רק אז זה בחירה? כי אם שני הדברים הם לא שווים, אז מה החוכמה שאני בוחר בזה? אני בוחר כי יש לי סיבה. אני בוחר דבר בגללו, לא בגללי. בגלל שזה יותר טוב, יש לו ריח יותר טוב, יש לו צבע יותר יפה, יש לו איזו מעלה אחרת. ברגע שהבחירה באה מצד הנבחר, מצד זה שלנבחר יש איזושהי מעלה, אז הבחירה היא כבר לא שלי. יש לי סיבה לבחור. זה כבר לא בחיר... אז זה כבר לא... אז זה כבר לא בחירה חופשית. אז הבחירה היא כבר לא חופשית, היא בחירה כביכול מוכרחת. יש לי סיבה למה לבחור את זה, אז למה שנבחר את השני?

13:18 דובר 16 בין מטבע של שקל ומטבע של שקל?

13:21 דובר 2 לדוגמה.

13:22 דובר 16 אז זה נקרא בחירה חופשית?

13:23 דובר 2 לדוגמה.

13:25 דובר 16 אוקיי.

13:28 דובר 2 יש לי על זה סיפור, אבל אני לא רוצה להאריך. אני כן אספר למרות ש... לא יודע. בדידי הוה עובדא זה. הבן שלי הוא מורה אחד מהם. שומעת? הבן שלי הוא מורה בבית שמש, מנדי. סיפר לי פעם שהוא רצה ללמד אותם מה זה בחירה. ילדים לא הבינו. אומר: ״אתם יודעים מה? בואו נעשה משחק. מי מתנדב לצאת החוצה? אני לא מגלה בשביל מה, אבל אני מבטיח לו שהוא ירוויח.״ נו, זה סיכון לא קטן, אבל, אה, נמצא מתנדב. יצא החוצה. יצא החוצה, אמר לילדים: ״אנחנו עושים משחק כזה. אני שם בידיים שלי, ביד אחת אני שם, אה, שקל, ביד השנייה אני גם כן שם שקל או חמש שקלים, לא זוכר. שקל, כן? אותו דבר בשתי הידיים, כן? אני קורא לילד פנימה ואני אומר לו: 'תראה, ביד הזאת יש לי חמישה שקלים, וביד הזאת יש לי גם כן חמישה שקלים. אתה מאמין לי? אתה יודע מה? תבחר. היד שאתה תבחר זה שלך.'״ אה? אוקיי. הילד התלבט איזה חצי שעה, בחר. פתח, חמישה שקלים. פותח לו את היד השנייה, יש גם חמישה שקלים. קח. הוא בחר את זה, כן? קח. ״אבל אני בחרתי את זה.״ ״מה אכפת לך? זה אותו דבר.״ ״לא, אבל הרב, אני בחרתי את זה.״ התחיל שם ויכוח והוויכוח לא נגמר, והילד לא היה מוכן לוותר. למה הוא לא היה מוכן לוותר? הוא בחר. הבחירה לא באה מצד הדבר, היא באה מצד עצמו. הוא בחר. זה נקרא בחירה. דוגמה זה מעין. זה בחירה חופשית.

15:40 דובר 16 אז איכות ה...

15:41 דובר 2 בחירה כזו, בחירה כזו קיימת אך ורק אצל מין האדם, לא אצל כל מין האדם, אך ורק אצל יהודי שיש לו נשמה אלוקית. מדוע? היות ושווה בשווה זה רק אצל הקדוש ברוך הוא. מי עוד בשבילו הכל שווה בשווה? רק יהודי שיש לו נשמה אלוקית יכול להיות אצלו משהו מעין בחירה חופשית באמת. זה סוג אחד של בחירה. עיקרית גם בחירה. יש דבר שנקרא בחירה מסוג אחר, בחירה בין טוב לרע. כן? בחירה בין טוב לרע מתי שייכת? כשיש טוב ויש רע. כן? למשל כלב אין לו בחירה בין טוב לרע, אין לו נפש אלוקית, נפש בהמית. כן? מלאך אין לו בחירה בין טוב לרע, אין לו נפש בהמית...

16:50 דובר 17 למה לגוי אין בחירה בין טוב לרע?

16:54 דובר 2 מלאך אין לו בחירה מסיבה הפוכה, יש לו רק טוב, אין לו רע, אז אין לו בחירה. אבל לכל צאצאי אדם הראשון, מאז שהוא טעם מעץ הדעת, היות ומעורב בו טוב ורע, נכון, נפש אלוקית לא לכל אחד יש, רק ליהודים. אבל בחירה מסוימת בין טוב לרע יש לכל אחד. אנחנו רואים גם אצל גוי שהוא יכול להתנהג באופן של צדק ויושר ובאופן של ההיפך לזה, ויש לו בחירה. בכל זאת, יש בחירה גם אצל כאלו שיש להם רק סוג אחד של נפש, כמו מלאכים או כמו כלבים, להבדיל. כן? תעמיד בפני כלב, אה, לא יודע, צלחת עם בונזו וצלחת עם אני לא יודע איזה אוכל אחר, הוא מתלבט מה לבחור. זה בחירה יותר נמוכה, אפילו... אבל זה גם בחירה. היא לא חופשית, היא אפילו לא בין טוב לרע. זה גם בחירה. עד כאן...

18:04 דובר 17 מה הבחירה החופשית של היהודי?

18:06 דובר 2 עד כאן באופן כללי לענייננו, לעניין בחירה. סגרנו את ה-- סגרנו את העניין. למה המלאכים נקראים חיות ובהמות? כי כמו שלחיות ולבהמות אין בחירה. מה פירוש אין בחירה? היות ואין להם שתי נפשות, יש להם רק נפש אחת, לכן אין להם בחירה בין טוב לרע, בטח לא בחירה חופשית. אותו הדבר זה למלאכים, הכיוון ההפוך, לכן הם נקראים חיות. וממשיך בשורה חמש: "ויראתם ואהבתם היא טבעית להם, כמו שכתוב ברעיא מהימנא", זה כתוב, זו פרשת פנחס. "ולכן מעלת הצדיקים גדולה מהם", מהמלאכים. "כי מדור נשמות הצדיקים הוא בעולם הבריאה ומדור המלאכים הוא בעולם היצירה". כמו שאמרנו בפרק הקודם, שמי שעבודת ה' שלו היא טבעית, אז איפה הוא נמצא? בעולם היצירה, בעולם המידות, בעולם הרגש, ואז המלאכים שם. מי שעבודת ה' שלו היא שכלית, הוא מעורר אהבה ויראה על ידי התבוננות, איפה הוא נמצא? הוא נמצא בעולם הבריאה. נמצא שעבודת הצדיקים למעלה מעבודת המלאכים. וההבדל ביניהם. מה ההבדל בין עולם הבריאה לעולם היצירה? "כי בעולם היצירה מאירות שם..." אה?

19:54 דובר 17 כלום.

19:54 דובר 2 למה דילגתי על הסוגריים? קצר בזמן, זה ממשיך. ההבדל שביניהם הוא: "כי בעולם היצירה מאירות שם מידותיו של הקדוש ברוך הוא לבדן, שהן אהבתו ופחדו ויראתו וכולי. כמו שכתוב בתיקונים ועץ חיים, דשית ספירן מקננין ביצירה". אה, נדמה לי שהזכרנו את זה כבר בשיעור הקודם, או אפילו כמה פעמים כבר, שבאופן כללי עולם האצילות נחלק לארבע דרגות: חכמה, בינה, אה, מידות ומלכות. נכון? דיברנו על זה כמה פעמים. חכמה, בינה, מידות, מלכות.

20:41 דובר 18 מי אמרה שכן? אני יכולה לצלוח את השיעור.

20:43 דובר 2 אה?

20:44 דובר 18 מי אמרה שכן? אני יכולה לצלוח את השיעור.

20:46 דובר 2 טוב, זה יסוד שחוזר על עצמו הרבה פעמים. חכמה ובינה-

20:52 דובר 18 אין דעת בע-בעולם האצילות?

20:54 דובר 2 מממ?

20:55 דובר 18 אין דעת בעולם האצילות?

20:58 דובר 2 יש, אבל לא קשור לעניין כרגע.

21:02 דובר 18 אוקיי.

21:02 דובר 2 אה, חכמה ובינה זה י-ה. מידות ומלכות זה ו-ה. י-ה-ו-ה זה חכמה, בינה, מידות, מלכות. בסדר? זה באופן פרטי ארבע-- זה נקרא ארבעת פרצופי האצילות. לאצילות יש ארבעה פרצופים. מה זה ארבעת הפרצופים? חכמה, בינה, מידות, מלכות. באופן כללי, כל אחד מארבעת פרצופי האצילות מאיר בעולם שלם. אז בחינת החכמה של אצילות היא באופן כללי מאירה בכל עולם האצילות. חכמה עניינה ביטול. מה זה אצילות? ביטול אלוקות. זה עניינו הכללי של עולם האצילות, זה ביטול אלוקות. נכון? אז בחינת החכמה מאירה באופן פרטי, זה חכמה, ובאופן כללי זה כל עולם האצילות. בואו נרד אחד למטה. בינה. בינה. מה זה בינה? זה הבנה, זה שכל, נכון? איפה הוא עולם השכל? עולם הבריאה. נכון? אז באופן כללי, הבינה של האצילות, פרצוף בינה, ש-- הה"א העליונה, הה"א הראשונה של שם ה', הוא מאיר בכל עולם הבריאה. כל עולם הבריאה הוא ביטוי של בינה, של השכל האלוקי. אחד יותר נמוך. אחר כך זה הולך המידות. חכמה, בינה, מידות. רגש, כן? איפה מאיר הרגש האלוקי באופן כללי? עולם היצירה. עולם היצירה זה עולם הרגש, עולם המלאכים, עולם ההתלהבות, עולם המצוות. מה מקורו ושורשו? המידות האלוקיות. אז אותו פרצוף של שש מידות שבעולם האצילות, באופן כללי הוא מאיר בעולם ה-היצירה. והמלכות, מה עניינו של מלכות? הדרגה התחתונה. מלכות זה קבלת עול. נכון? מה זה מלכות? מקבלת מכולם, אין ל-- יש גם מלכות, "לית לה מגרמה כלום", אין לה מעצמה כלום. היא רק מקבלת, עושה מה שאומרים לה. אין לה מעצמה כלום, היא מקבלת מכולם. מלכות עניינה קבלת עול. איזהו העולם של קבלת עול? עולם העשייה. כן?

23:40 דובר 18 למרות שבו הכי לא... שבו הכי אין.

23:43 דובר 2 מה?

23:43 דובר 18 אומרת שבו הכי אין קבלת עול.

23:45 דובר 2 ש...?

23:46 דובר 18 בו הכי אין קבלת עול.

23:48 דובר 2 בו צריך להיות קבלת עול. בעולם הי-העשייה הרוחני יש קבלת עול. טוב, אחרי שלמדנו פרק בקבלה, יש לנו כמה מאמרים, כמה מאמרים מוסגרים כאלה. אז מה הוא אומר פה? "שית ספירן", שש המידות, שש הספירות של האצילות, איפה הם מקננים, איפה הוא מקומם באופן כללי? ביצירה. נכון? זה מה שדיברנו, ולכן זאת היא עבודת המלאכים תמיד, יומם ולילה לא ישקטו לעמוד ביראה ופחד. איפה נמצאים המלאכים? רוב רובם ככולם. עניינם של המלאכים באופן כללי בעולם היצירה. למה בעולם היצירה? כי עולם היצירה זה עולם הרוח, עולם הרגש, עולם ההתפעלות, עולם המידות, הביטוי של השש מידות של עולם האצילות. אז ממילא מובן שכל הנבראים שנמצאים שם, מה הם עושים כל היום?

24:56 דובר 19 מצפצפים לו.

24:58 דובר 2 נמצאים בתנועה של, איך הוא אומר פה את הלשון? "תמיד, יומם ולילה לא ישקוטו", עומדים ביראה ופחד ואהבה לאלוקות. "היינו כל מחנה גבריאל שמהשמאל, ועבודת מחנה מיכאל היא אהבה וכו'". אז זה הכל בעולם היצירה. "אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו..." אמרנו מי נמצא בעולם הבריאה? בעולם הבריאה שמה לא נמצאים מלאכים, שמה נמצאים מי? הצדיקים. כן, כי העבודה שלהם היא שכלית, היא לא רגשית. "אבל בעולם הבריאה מאירות שם חכמתו, בינתו ודעתו של אין סוף ברוך הוא, שהן מקור המידות ושורש להן, כדאיתא בתיקונים דאימא עילאה מקננא בתלת ספירן בכרסיא", שהוא עולם הבריאה. טוב, רוצות להבין גם את זה.

25:57 דובר 19 אנחנו צריכות חבל.

26:01 דובר 2 אמא עילאה ו-

26:03 דובר 19 בינה.

26:04 דובר 2 בינה. נכון, הה"א הראשונה עילאה, כי יש ה' עילאה, ה' עליונה, ה' ראשונה, וה' תתאה, ה' שנייה, בינה ו-ה' תחתונה בשם ה'. ה' עילאה וה' תחתונה. אז ה' עילאה זה זה. זה בינה. אמא עילאה. אה, הבינה כוללת בתוכה באופן, הבינה היא כללות עניין השכל. חכמה זה רק המקור והשורש. דעת זה רק איך שהוא מקשר את החכמה אל הבינה או את הבינה אל המידות. זה רק כוח חיצוני. אז כללות עניין השכל זה בינה. הבינה כוללת בתוכה את כל שלושת הכוחות. אז אמא עילאה שמקננא, יש בתוכה, מקננות בתוכה שלושת הספירות חכמה, בינה ודעת באצילות. איפה היא נמצאת? אומר הזוהר ב-

27:07 דובר 19 כרסיא.

27:08 דובר 2 כרסיא. מה זה כרסיא?

27:10 דובר 19 מה זה כרסיא? אצילות.

27:12 דובר 2 כל אחד יש כורסה בבית, לא?

27:15 דובר 19 אה.

27:16 דובר 2 אה? ספה, כורסה, כיסא, כיסא נוח. מה עושה כיסא? מה התפקיד של כיסא?

27:23 דובר 19 תן לו מקום לבוא.

27:23 דובר 2 לשבת עליו, נכון? למה לא לעמוד?

27:27 דובר 19 למה?

27:27 דובר 2 מה ההבדל בין אדם יושב לאדם עומד?

27:29 דובר 19 יושב בדעתו, נוח לו.

27:32 דובר 2 אדם שהוא יושב, איך שהוא יושב הוא נהיה יותר נמוך באיזה חצי מטר בערך. כן. אחד העניינים של כיסא הוא שהוא מוריד את האדם מלמעלה למטה. עולם הכיסא, עולם הבריאה, עולם הכיסא. הוא מוריד את השכל האלוקי, מוריד את הבינה האלוקית שכלולות בה חכמה, בינה ודעת. מוריד אותה למטה כך שגם הנבראים יוכלו להבין אלוקות. שהוא עולם הבריאה, ולכן הוא מדור נשמות הצדיקים, עובדי ה' בדחילו ורחימו הנמשכות מבינה ודעת בגדולת אין סוף ברוך הוא. היות והצדיקים הם אלו שעובדים את ה' באהבה ויראה שכליים, מהו מקום עבודתם? המקום שבו השכל האלוקי יורד למקום ל-- יורד באופן שנברא יכול להשיג אותו. איפה הוא? בעולם הבריאה. שהאהבה הזו נקראת רעותא דליבא כנ"ל. הוא אומר תכף, תכף אנחנו גם נבין, נעשה סיכום ונבין למה הוא נכנס לכל העניין הזה של עבודת המלאכים ועבודת הצדיקים, זה

28:47 דובר 20 המלאכים.

28:48 דובר 2 כן. הרבי מדבר על זה, כן. שהאהבה הזו נקראת רעותא דליבא וכו' כנ"ל, ומרעותא דליבא נעשה לבוש לנשמה בעולם הבריאה שהוא גן עדן העליון כדלקמן. וכמו שכתוב בזוהר ויקהל. אך, כמו שכתוב בזוהר ויקהל. אז עד פה הסביר הרבי את ההבדל בין נשמות לבין מלאכים. בקיצור, נקודת העניין שהסביר הרבה, הרבה פרטים. נקודת העניין שהוא הסביר, שמלאכים עניינם עבודת ה' טבעית ולכן מקומם ביצירה. צדיקים עניינם עבודת ה' שכלית, אהבה ויראה שמתעוררים על ידי שכל ולכן מקומם בבריאה. אבל, אך, שורה חמש. היינו על איזה נשמות של צדיקים מדובר? דווקא נשמות ממש. הרי לכל צדיק יש נש-- אה, נפש, רוח ונשמה. לא כל הנפש, רוח ונשמה של צדיקים מגיעים לעולם הבריאה. רק הנשמה של הצדיק, נשמות ממש. למה? כי הנשמה של הצדיק, הנשמה ממש של הצדיק היא בחינת מוחין דגדלות אין סוף ברוך הוא, אבל בחינת הרוח של הצדיקים, וכן שאר כל נשמות ישראל שעבדו את ה' בדחילו ורחימו המסותרות בלב כללות ישראל, אין עולות לשם, לבריאה, רק ב-- באופן רגיל. מתי כל יהודי או בחינות הנמוכות, רוח, נפש, בצדיק יכולות ל-- מגיעות לעולם הבריאה? רק בשבת וראש חודש

30:33 דובר 20 גם בחגים?

30:36 דובר 2 לבד, גם בחגים. דרך העמוד מגן עדן התחתון לגן עדן העליון שהוא עולם הבריאה, נקרא גן עדן העליון, להתענג על ה' וליהנות מזיו השכינה. טוב, הוא הכניס פה כמה וכמה מושגים בקבלה אחד אחרי השני. אני לא, לא חושב שאנחנו נסביר את כולם כי אף אחד לא, לא, לא תזכור מזה שום דבר אחר כך ממילא. מה הוא בא להגיד פה? עיקר המושג שהתחדש פה בשורות האלה זה מוחין דגדלות. זה ה--

31:28 דובר 20 שזה אומר?

31:29 דובר 2 זו הנקודה. בכלל אצל אדם, דיברנו פעם על מוחין דגדלות מול מוחין דקטנות?

31:40 דובר 20 יכול להיות שהמוח שלך הוא המוח של הבעש"ט?

31:43 דובר 2 לא זוכר אם דיברנו. נגיד את ה-- בקצרה. אמ, בוא-- קודם כול, באופן כללי אנחנו רואים, כל אחד רואה בעצמו, בילדים שלו ואצל ההורים שלו, שהרגש מתאים לשכל. זאת אומרת, אדם שהשכל שלו מצומצם כמו ילד, אז גם הרגשות שלו, הוא מתפעל, הוא אוהב דברים קטנים, הוא מתעצבן מדברים קטנים. אתה צוחק מזה, כן? אבל על דרך זה, אחד שהוא קצת יותר מאיתנו, אז אתה רואה שהוא...

32:20 דובר 20 יש כאלה יותר מדי.

32:21 דובר 2 אה?

32:22 דובר 20 יש כאלה יותר מדי בעולם הזה.

32:25 דובר 2 בסדר, אז כל אחד לפי מדרגתו ולפי עניינו, אבל רואים במוחש שהרגש קשור לשכל.

32:33 דובר 20 ככל שיש יותר שכל--

32:34 דובר 2 ככל--

32:34 דובר 20 פחות רגש, ככל שיש פחות.

32:36 דובר 2 לא, לא פחות, להפך. ככל שהשכל יותר--

32:41 דובר 20 מפותח

32:42 דובר 2 מפותח, יותר רחב, יותר גדול, הרגש נמשך לדברים יותר גדולים, דברים קטנים לא מעניינים אותו יותר.

32:50 דובר 20 אבל גם ההתבטאות של זה, זה פחות.

32:56 דובר 2 אדם מבוגר לא אוהב פחות מילד.

33:01 דובר 20 הוא מבטא פחות אבל.

33:04 דובר 2 זה פנימי יותר.

33:05 דובר 20 למשל, כאילו אז פחות מתבטא.

33:08 דובר 2 אני לא יודע אם פחות, לא יודע, לא יודע ק-- להת-- ה-ה-הרגש רק מתפתח. הוא לא קטן, הוא גדל. טבעו של רגש זה כמו צמח. הוא, הוא, הוא גדל. עניינו הוא לגדול. הוא לא קטן. מתבטא באופנים אחרים. זה כלל ראשון. הרגש והשכל מתפתחים ביחד. באופן כללי, בחיי האדם יש שלב שהשכל, ממילא הרגש עוד קטנים. מוחין דקטנות. הוא ילד. עזוב אותו, הוא ילד. כן. מה, מה תשים אותו בכלא? מה? זה ילד. מה? מה תעניש אותו? על מה תעניש אותו? הוא לא מבין מה שהוא עושה. כן. הוא מבין, אבל זה לא. אתה לא יכול להעניש אותו. ילד. יש מוחין דגדלות. בזה עצמו, בכל אחד מהם יש כמה שלבים. אצל ילד קטן, מוסבר בחז"ל שיש שלב שנקרא מוחין דעיבור, מוחין דיניקה ומוחין דגדלות, מוחין דגדלות של ילד קטן. אחר כך מוחין דגדלות. אדם שכבר הגיע לגיל שתים עשרה, לגיל שלוש עשרה, כבר עשה בר מצווה גם, וזה עצמו יש כמה וכמה שלבים. מה ההבדל המהותי בין מוחין דקטנות למוחין דגדלות? ההבדל המהותי הוא מה פה העיקר? האם העיקר הוא הרגש או העיקר הוא השכל? אצל ילד העיקר הוא הרגש. זה די דומה לבהמה. הוא הולך למה שטוב לו, מה שנעים לו, מה שנמשך לשם הוא הולך. והשכל, הוא משתמש בשכל רק לתמרן את, את הדברים, איך להשיג את הדברים שהוא רוצה. השכל משרת את הרגש. ככל שהמוחין הם יותר גבוהים, יותר גדולים, המצב הולך ומשתנה בהדרגה, ומסבירים איך זה משתנה. זה מאוד יפה. ההסברים האלה מאוד עמוקים, מאוד ארוכים גם. אבל שלמות העניין היא מוחין דגדלות. שלב של מוחין דגדלות כפשוטו, הרגש משתנה ונהפך להיות שכל. הרגש מתעלה למדרגת

35:32 דובר 2 שכל. הוא כבר מפסיק להתנהג כמו רגש, ואז אולי זה מה שאת מתכוונת, שהוא כבר רגוע יותר, כי ה-ה-השכל עניינו שהוא בקרירות. אבל זה אומר ש... ההבדל בין צדיקים לבין שאר כל האלו שהם לא צדיקים, שאצל כל שאר עם ישראל, כולל אפילו הצדיקים עצמם מבחינת נפש ורוח שבהם, זה מוחין דקטנות. העיקר שם זה הרגש. העיקר זה אהבה טבעית. רק אצל צדיקים ואצל צדיקים רק הנשמה של הצדיקים. רק אצלו יש את העניין של מוחין דגדלות. הוא מגיע לעולם הבריאה. זה פחות או יותר מה שהוא חידש בשורות האלה, והוא הוסיף שעצם זה שאנחנו אומרים שיש גן עדן עליון וגן עדן תחתון, אז ברגע שאני אומר שיש זה למעלה מזה, אז נכון זה יותר גבוה, זה יותר נמוך, אבל יש ביניהם יחס. הוא עליון לגבי מה? עליון לגבי זה. זה תחתון, אז יש ביניהם יחס. אם יש ביניהם יחס יש ביניהם חיבור. אחרת אז מה היחס ביניהם? כן? ואם יש ביניהם חיבור אפשר לעבור מאחד לשני. מגן עדן התחתון לעלות לעליון, מהעליון לרדת לתחתון, ועל זה נאמר בקבלה שבין גן עדן התחתון לעליון, עליון, יש עמוד כמו עמוד שמחבר את הגג לתקרה. אבל בשונה מעמוד של בית, העמוד הזה הוא עמוד חלול ודרך העמוד הזה עולות הנשמות מגן עדן התחתון לגן עדן העליון. מתי? רק בעת רצון.

37:29 דובר 21 מה זה העמוד הזה?

37:30 דובר 2 מה זה העמוד הזה? העמוד הזה זה ביטול. לכן זה נקרא חלול. הוא מבטל את עצמו. עכשיו מדברים על נשמות בגן עדן. הנשמות בגן עדן, כשמגיע זמן של גילוי אלוקות מיוחד, שבת, ראש חודש, חג, הן מבטלות את מציאותן הרבה יותר מאשר דרך הרגיל, ואז הן זוכות-- הביטול הזה הוא כמו הופך אותן למין חלל כזה שהן יכולות דרך העמוד הזה לעלות עד שנגמר העת רצון, ואז הן צריכות לרדת חזרה למקומן.

38:08 דובר 21 הנשמות פה.

38:08 דובר 2 אה?

38:09 דובר 21 זה הנשמות פה. או שהן לא, הן לא

38:13 דובר 2 עליהן מדברים.

38:13 דובר 21 אמרת בגן עדן.

38:15 דובר 2 אה?

38:15 דובר 21 מה זה הנשמות שבגן עדן?

38:17 דובר 2 על זה מדברים. תכף.

38:18 דובר 21 על כל הנשמות בגן עדן.

38:19 דובר 2 תכף, תכף, תכף. על זה מדברים. טוב, אז זה, זה היה התוכן של השורות שקראנו עם ה-עם האורות הגדולים ומה שהיה כתוב פה. אמ, שורה...

38:38 דובר 21 לא יודעת.

38:39 דובר 2 לא יודעת.

38:39 דובר 21 אחת עשרה.

38:40 דובר 2 אחת עשרה, בדיוק. כי אין הנאה ותענוג לשכל נברא אלא במה שמשכיל ומבין ויודע ומשיג בשכלו ובינתו מה שאפשר לו להבין ולהשיג מאור אין סוף ברוך הוא על ידי חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה. שכל ממה הוא נהנה? כשהוא מבין. אם הוא לא מבין, הוא לא נהנה. עולם היצירה, שם הרגש נהנה, השכל שם קצת משעמם לו. כדי שהשכל ייהנה מאלוקות, הוא צריך להגיע למקום שבו השכל האלוקי מתגלה. איפה זה? בשביל זה צריך להגיע לבריאה. זה לא קורה ביצירה. ועל זה הוא שואל: ומה שאפשר לו, מה שאפשר לו להשיג מאור אין סוף ברוך הוא על ידי חכמתו ובינתו יתברך המאירות שם בעולם הבריאה. לכאורה מה זוכות נשמות אלו לעלות למעלה מהמלאכים? הרי הוא עבד את השם באהבה ויראה טבעיות. מה הקשר?

39:47 דובר 21 גם הם עובדים בטבעי.

39:47 דובר 2 מה?

39:47 דובר 21 גם הם עובדים בטבעי.

39:49 דובר 2 המלאכים?

39:50 דובר 21 כן.

39:50 דובר 2 נכון. אז כמו ביצירה. באיזו זכות יש לו לעלות למעלה מהמלאכים פתאום לעולם הבריאה?

39:58 דובר 21 אף אחד לא אומר למלאכים

40:00 דובר 2 אף שעבדו בדחילו ורחימו טבעיים לבד כמו המלאכים. היינו מפני שעל ידי דחילו ורחימו שלהם, של היהודים, אתכפיא סטרא אחרא המלובשת בגופם, והן בבחינת סור מרע לכבוש את התאוות ולשברם בעזרת ה', ועשה טוב כנ"ל, והם היו בעלי בחירה לבחור בין רע לטוב ובחרו בטוב, לאכפיא לסטרא אחרא לאסתלקא יקרא דקב"ה וכו' כיתרון האור וכו' כנ"ל. אז לכן בגלל שהם עבדו קשה בשביל להגיע לעולם היצירה הזה, לא בא להם בקלות כמו המלאכים שאצלם זה בא בטבע, אבל לא היה להם שום מנגד. אז הנשמות שמגיעות לשם שכן עמדו בבחירת מנגד, אז לכן אמנם קביעותם הוא בעולם היצירה, כי זאת הייתה העבודה שלהם, אבל בגלל שהם עבדו קשה אז בעת רצון הן כן יכולות לעלות למעלה מהמלאכים. והנה כל זה הוא במדור הנשמות. על מה דיברנו עד עכשיו? איפה עומדות הנשמות? הנשמות של הצדיקים, הנשמות של שאר האנשים, הנשמות של המלאכים. על זה דיברנו, נכון? איפה עומדות הנשמות? ומה עם התורה עצמה והמצוות עצמן? איפה הן נמצאות באותו זמן? אוקיי, אם הנשמה עבדה קשה, קיימה מצווה באהבה ויראה טבעי, שכלי, לא משנה, עלתה למעלה. איפה-- והתורה עצמה איפה היא? מה, היא נשארה שמה למטה? ודאי שלא. אלא מה כן. אך תורתן ועבודתן נכללות ממש בי' ספירות שהן בחינת אלוקות, ואור אין סוף, אלוקות ואור אין סוף, מתייחד בהן בתכלית הייחוד. אנחנו רגילים עולם הבריאה זה מין כזה, זה לא יודע, איזה גלגל או שטח כזה, מין ערפל כזה ששמה זה בריאה, נכון? משהו כזה, אצל אחד, אצל אחד זה חושך, אצל אחד זה אור. מין ערפל כזה שאתה לא בדיוק יודע מה יש שם וזה... קוראים

42:21 דובר 2 לזה בריאה ויש שם אור אלוקי. יש שם מידות, יש שם שכל, פחות או יותר בזה זה מסתכם. לא. עולם זה עולם, עולם ומלואו. כמו שבעולם שלנו יש פה שמש וירח וארץ ו-ו-ושמיים וארבעה יסודות ונבראים ומעלה ומטה וציפורים ובעלי חיים. אני לא יודע מה עוד. אותו דבר. יתר על כן, כמו שבעולם שלנו יש את הגשמיות של העולם ויש את החיות האלוקית שמחיה את העולם, גם בעולם היצירה יש את הכביכול גוף של העולם והחיות האלוקית שמחיה אותו. ואותו דבר בעולם הבריאה ואותו דבר מעלה מעלה. ועל זה הוא אומר שהנשמות כשהן עולות, לאן הן עולות? לעולם היצירה. אבל תורתן ועבודתן הן לא סתם עולות לעולם היצירה. הן עולות ומתחברות באלוקות של עולם היצירה, בספירות של עולם היצירה עם הנשמה שמחיה את עולם היצירה. מעלה מעלה. כן?

43:47 דובר 22 זה נכון, את הגשמי של עולם היצירה ועוד יותר.

43:49 דובר 2 כן. זה עולם-- זה הרו-- האלוקות שמחיה את עולם היצירה, אבל זה אלוקות, זה נשמה, זה משהו אחר לגמרי. זה לא נברא. אז בואו נראה את זה בפנים. שורה שתים עשרה. מה שאין כן הנשמות אינן... סליחה, לפני כן. היינו, אולי שורה שבע. "הנה כל מדור ומדור הנשמות במקום עומדתן, אך תורתן ועבודתן נכללות ממש בי' ספירות שהן בחינת אלוקות, ואור אין סוף ברוך הוא מלובש בהן בתכלית הייחוד. היינו בי' ספירות דבריאה על ידי דחילו ורחימו שכליים, ובי' ספירות דיצירה על ידי דחילו ורחימו טבעיים, ובתוכן מלובשות י' ספירות דאצילות ומיוחדות בהן בתכלית. וי' ספירות דאצילות מיוחדות בתכלית במאצילן אין סוף ברוך הוא. מאצילן אין סוף ברוך הוא. מה שאין כן הנשמות אינן נכללות באלוקות וי' ספירות, אלא עומדות בהיכלות ומדורים דבריאה יצירה ונהנים מזיו השכינה, הוא אור אין סוף ברוך הוא המיוחד בי' ספירות דבריאה יצירה, והוא זיו תורתן ועבודתן ממש." מה היא מנסה? מה היא רצתה לנו? שעל ידי עבודת היהודי פה למ-- זה הסיכום עכשיו, המילים הבאות זה הסיכום של כל הפרק מההתחלה עד לפה. זה גם נותן תשובה מה פתאום הרבי מתחיל להתעסק עם המלאכים. מה אכפת לי מהמלאכים? מה מעניין המלאכים? כשיהודי עובד את עבודתו פה ושומר, מקיים מצוות ולומד תורה עם אהבה ויראה, הנשמה שלו עולה לעולמות עליונים. והתורה עצמה או המצווה עצמה לא רק עולה לעולמות עליונים, אלא עולה לעולמות עליונים ומתאחדת ומתייחדת עם האלוקות שבהם. והאלוקות שביצירה היא אחת עם האלוקות שבבריאה, ובתוכה מאירה האלוקות שבאצילות, ובתוכה מאיר אור אין סוף ברוך הוא. התורה והמצוות שאני מקיים פה למטה מתאחדות בייחוד שלם לפחות לאחד עם אלוקות. למה? כי שכר מצווה היא מצווה

46:31 דובר 2 עצמה. אז עכשיו אפשר להתחיל להבין, מפה באמת יתחיל לבוא הביאור של בשביל מה אמרנו את כל הדברים.

46:41 דובר 3 כי עכשיו אני יותר-

46:43 דובר 2 שאלנו בפרק הקודם. הסברת לי שהכוונה זה הנשמה. הכוונה הרי כמו שהקדוש ברוך הוא ציווה לקיים את המצווה, הוא ציווה שנקיים אותה באהבה ויראה. אז למה אתה אומר שזה גוף וזה נשמה? שניהם זה אורות אלוקיים. שניהם זה רצון השם. נכון? מה ההבדל? אז נסביר עכשיו. כדי להבין מה זה ה-ה-הכוונה צריך להבין: משכרה נדע מהותה. השכר של המצווה זה לא תמורה. השכר של המצווה זה תוצאה של המצווה. אם השכר של קיום המצווה זה שאנחנו נהנים מזיו האור האלוקי, מה זה אומר על עצם הכוונה, שהיא האור האלוקי בעצמו? נכון? אז כל הסיפור שהיה לנו קודם על איפה עומדים המלאכים ואיפה עומדות הנשמות ואיפה העולמות ואיפה-- מה זה בא להסביר ולהוכיח ולהראות לנו? שה-שהכוונה שאני מקיים מצווה באהבה ויראה, האהבה והיראה שלי שאני בקושי מרגיש אותם אם בכלל, זה אלוקות ממש. וזה לא סתם אלוקות, אלא אלוקות כזאת שמתאחדת עם אור אין סוף בתכלית. ועכשיו הוא הולך להסביר את זה קצת. אנחנו נדלג על האותיות הקטנות פה.

48:27 דובר 3 הקטע הקטן פה זה הסבר.

48:29 דובר 2 אה?

48:30 דובר 3 הקטע הקטן זה הסבר.

48:31 דובר 2 זה, זה קצת יותר סיפור מאשר הסבר.

48:35 דובר 3 ממש.

48:36 דובר 2 מה השעה עכשיו?

48:39 דובר 3 שש.

48:39 דובר 2 מממ?

48:41 דובר 3 רבע לחמש.

48:41 דובר 2 רבע לחמש. אנחנו גם נדלג, שלא כדרכנו ולא כהרגלנו, אנחנו נדלג על הקטע הבא. יש פה עכשיו שלושה קטעים. עולם האצילות קטע אחד, ויהיה לצמצום זה, ואחר כך שורש נשמתו. כן?

48:58 דובר 3 כן.

48:58 דובר 2 שלושת הקטעים האלה באים ל-- זה מאמר מוסגר אחד גדול. כאילו, אדמו"ר הזקן שם את כביכול סוגריים. דיברנו על יהודים כאלה שעבודתם היא בעולם היצירה ובעולם הבריאה. מההה, מה עם האצילות? איפה נעלם לנו פה בכל הסיפור? אז בשלושת הקטעים האלה אדמו"ר הזקן מסביר, אני רק אגיד את התוכן ב-ב-בקצרה. אדמו"ר הזקן מס-מסביר שהצדיקים הגדולים שעבודתם בבחינת מרכבה, היות וכל העבודה שלהם היא בביטול לאלוקות, אז גם ה-השכר שלהם כשהם עולים למעלה, הנשמות שלהם זה גם כן למקום שהוא ביטול באלוקות. מה זה מקום שהוא ביטול באלוקות? עולם האצילות.

49:55 דובר 3 סתם בלי קשר.

49:56 דובר 2 מממ?

49:57 דובר 3 בלי קשר כלום.

49:59 דובר 4 בדרך כלל בימי שבת גומרים פרק שלם. נכון?

50:04 דובר 2 שנה מעוברת.

50:06 דובר 4 למה פה הוא הבחין את זה? בגלל שזה מאמר מוסגר? כאילו זה לא פרק שלם.

50:12 דובר 3 זה היה יום שבת.

50:13 דובר 4 לא.

50:14 דובר 2 השנה זה יום רביעי.

50:15 דובר 4 זה היה יום שבת ושנה מעוברת.

50:17 דובר 2 השנה זה יום רביעי.

50:19 דובר 4 נכון.

50:20 דובר 2 אה.

50:22 דובר 3 זה לא באמת פרק שלם, זה פשוט קטע יותר ארוך לומדים.

50:26 דובר 2 אבל הרבה פעמים-

50:27 דובר 3 זה פרק שלם.

50:28 דובר 2 הרבה פעמים זה קטע שלם.

50:29 דובר 3 פרק שלם, ב' פרק שלם. זה לא חלוקים מחולקים. זה כל הקטע. בסך הכול הוא יותר ארוך משאר הימים. תסתכלי את מה שהיה ביום רביעי שאז יצא שבת, באמת ארוך, ואז כאילו, ואז כאילו התחלנו משולש, זה יותר מתקצר.

50:43 דובר 2 בוא נאמר שאת השאלה שמעתי הרבה פעמים, ביאור עוד לא ראיתי עד היום.

50:48 דובר 3 איזה שאלה?

50:50 דובר 4 איזה פרקים-

50:51 דובר 2 על הקשר בין החלוקה היומית לבין למה פה ארוך ופה קצר ופה הוא חתך, פה הוא חתך, פה ופה הוא שינה ופה הוא לא שינה.

51:01 דובר 3 ארוך זה פרק-

51:02 דובר 2 יש מקומות שזה מאוד ברור, שזה צועק ה-הביאור, אבל יש מקומות שפשוט זה לא יודע.

51:10 דובר 4 חשבתי שפשוט כי אמרתם שזה מאמר מוסגר. לא הפריע לי.

51:14 דובר 2 מבחינת ה... מ-מוסגר מבחינת זה לא קשור אלינו. זה מדובר לצדיקים. אתה שואל אותי מה הם, מה הם צדיקים? צדיקים, עבודתם מרכבה, לא רק ל-- לא רק שהיא למעלה מאהבה טבעית, היא גם למעלה מאהבה שכלית. האהבה שלהם מבחינת ביטול של מרכבה, אין להם בכלל רצון משלהם. הם לא צריכים להתבונן בשביל לעורר אהבה ויראה. הם אהבה ויראה. אז זה מדובר על מציאות אחרת. את זה הוא מסביר בשלושת הקטעים האלה. אנחנו נמשיך בשורה ארבע עשרה, בדף נ"ד למטה. הנה שכר מצווה מצווה, פירוש שמשכרה נדע מהותה ומדרגתה. אין לנו עסק בנסתרות של צדיקים גדולים, מה שזה היה בשלושת האותיות הקודמות, שהם מבחינת מרכבה, רק הנגלות לנו. אנחנו מדברים העיקר מה שקשור אלינו, שאחריהן כל אדם ימשוך לידע נאמנה מהות ומדרגת עבודת השם בדחילו ורחימו בהתגלות ליבו. מה אנחנו עוסקים בפרק הזה? לדעת נאמנה את המהות של מדרגת עבודת השם בדחילו ורחימו בהתגלות ליבו הנמשכות מן הבינה, עבודת

56:15 דובר 5 ישפיע על הלב. אז על הלב-- בלב זה לא חודר. אבל מה כן? הוא מגיע למסקנה שכלית, להחלטה, שככה צריך להתנהג. עכשיו זה לא רק הסכמה שכלית והחלטה. ה-הלב שלו לא מתנגד לזה. הלב שלו מסכים לזה. זאת אומרת, יכול להיות מצב שאדם אומר: אני, אני יודע שככה צריך לעשות, אבל אני בלב מאוד לא רוצה את זה. יש כזה דבר, כן? שאני מבין שכך צריך לעשות, אבל הלב שלי צועק שזה... "שחרר אותי". לא על זה מדובר. אהבה מסותרת בתעלומות לבו, זאת אומרת בלב, במוח הוא כבר הבין והוא כבר החליט והלב כבר מסכים. זה כבר יש פה איזושהי התחלה של אהבה, אה, גלויה. אהבה אתה לא יכול לקרוא לזה. זה לא, לא רגש. אבל אהבה כן. זה נקרא אהבה מסותרת במוחו ותעלומות לבו. זה מתחיל במוח וזה בלב. זה קצת, אה, נעלם שם. אז על זה מדברים. אז כשמדברים על אהבה כזאתי, אז אם אפילו כזה אין, זאת אומרת הוא לא התבונן בכלל. מה שמקיים את המצווה זה מתוך הרגל. לא שהוא חשב והבין שצריך ל-לאהוב את הקדוש ברוך הוא, לא. הוא עושה כי, כי כולם עושים. אז הרי עבודה זו נשארת למטה בעולם הפירוד הנקרא חיצוניות העולמות, ואין בה כוח לעלות ולהיכלל בייחודו יתברך, שהן עשר ספירות הקדושות. וכמו שכתוב בתיקונים: "דבלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא ולא יכלא לסלקא ולמיקם קדם ה'". צריך לשים לב. יודעים, אז אמרנו בתחילת השיעור וגם באריכות בשלושת הפרקים הראשונים, זאת אומרת ל"ה עד ל"ז, שכשיהודי מקיים מצווה זה ממשיך אלוקות. בשלימות. הוא לא יכול אחר כך לברך ברכה פעם שנייה. זה אמרנו באריכות, וזה עושה עבודת הבירורים

58:29 דובר 5 ומקדש את העולם. זוכרות? דיברנו באריכות, כן? מה אומר פה?

58:32 דובר 6 הוא ממשיך אבל הוא לא עולה.

58:34 דובר 5 מה, מה אתה אומר פה? אם אתה לא מתכוון, לפחות התכוונת משהו. שום דבר. לא פרחא לעילא.

58:43 דובר 6 זה לא עולה.

58:43 דובר 5 מסתדר לי, כן.

58:44 דובר 6 ממשיך להמשיך למטה, כן, אבל זה עצמו לא עולה.

58:47 דובר 5 כן. אז זאת התשובה. זה יגיד במפורש בפרק הבא. זה העניין.

58:52 דובר 7 אבל, אבל יש לי שאלה.

58:53 דובר 5 כן.

58:55 דובר 7 הרבי לא כאילו בדרך כלל, כאילו-

58:58 דובר 5 אגב, אגב, זה עצמו צריך, אה, אה, אה, הבנה גדולה מה הפירוש לא עולה, אבל זה עוד עניין.

59:05 דובר 7 אני שואלת אם הרבי נותן להם איזושהי עבודה אחרת, לא את העבודה של התניא?

59:10 דובר 5 לא הבנתי.

59:12 דובר 7 כאילו אני מרגישה שאני לא יודעת, שהעבודה של התניא היא כאילו לא אפשרית. כאילו הרבי, הרבי מסתכל על זה, כאילו ככה נראה לי, בצורה קצת אחרת, לא? כאילו נגיד היה פה, אמ, על הקטע של הלא לשמה עם ה-- עם, עם מעשה בלי אהבה ויראה.

59:32 דובר 5 כן.

59:33 דובר 7 שהוא לא, ש-- בלי כוונה בעצם אז זה לא. והרבי אומר המעשה הוא העיקר. וגם לא-- סליחה שאני קוטעת, הרבי אומר שמתוך שלא לשמה בא לשמה. אז זה כאילו, אז, אז זה נראה כאילו תכלית קצת אחרת. כאילו ה-ה-

59:47 דובר 5 אז שני, שני דברים. אם הבנתי אותך נכון, אם אני מתחיל לדבר שטויות אז תעצרי אותי באמצע. אם הבנתי אותך נכון. קודם כול, אה, בכוונה תחילה אני מלמד מתוך זה שהביאורים שאני אומר בקול רם הם בעיקר מתוך הביאור הזה מסביב, שזה מוגה מהרבי. זה הבסיס. מה שאני מוסיף פה ושם דברים שלא כתובים פה זה, אה, בעיקר מהספר של-- מהביאורים של רבי יואל כהן בחסידות מבוארת, ששניהם מבוססים על, אה, על, אה, נו, אסתרמן, מה-- אס-אסתרמן, מה היה שמו? שהוא היה המשפיע הראשון בליובאוויטש, ולמעשה כל הביאורים בחסידות חב"ד של כל המשפיעים בדור שלנו זה מה ששמעו ממנו. אז ה-ה-הביאורים שאני אומר הם-הם-- אני לא המצאתי שום דבר, אלא יכול להיות שאני לא הבנתי או לא זוכר או פה ושם, אבל ה-הכול מבוסס על דברים שכתובים שזה לשיטתו של הרבי. אה, מה שאת אומרת המעשה הוא העיקר-

1:01:08 דובר 8 לא, וגם העניין של מתוך שלא לשמה בא לשמה.

1:01:10 דובר 5 קודם כול העניין ש-של המעשה הוא העיקר, זה דובר באריכות גדולה שלושה פרקים. ל"ה, ל"ו, ל"ז דיברו באריכות שהמעשה הוא העיקר ועל ידי המעשה מגיעים לתכלית הבריאה ועל ידי המעשה מבררים את העולם, והמשיח מגיע על ידי המעשה. ועל ידי אתכפיא של יצר הרע. אה, זה-זה-זה דיבר באריכות הכי גדולה. המעשה הוא העיקר, הוא יסוד היסודות.

1:01:39 דובר 8 אבל אם, אם המעשה בלי כוונה לא נחשב אז הכוונה היא העיקר.

1:01:45 דובר 5 אז-אז א-אחרי שהוא הסביר באריכות את החשיבות של המעשה, החשיבות והמעלה של המעשה, הוא בא עכשיו להסביר שבסופו של דבר חסידות, זה גם כתוב ב'היום יום', דרך אגב, מהרבי, שמעשה בלא כוונה כגוף בלי נשמה. הקדוש ברוך הוא רוצה דירה מוארת. הקדוש ברוך הוא רוצה מעשה, אבל הוא רוצה שהמעשה יאיר. זה חלק מהכוונה האלוקית. אז בשלושת הפרקים האלה באמת הדגש הוא באמת על הכוונה, כי זה התוכן של שלושת הפרקים האלה. איך-- מ-מדוע אם המעשה הוא כל כך חשוב, למה בכלל דורשים מאיתנו כוונה? אז פה הוא מפליא ומרומם את העניין של הכוונה. זה התוכן של הפרקים.

1:02:39 דובר 8 בכוונה כמו שהרב אמר עם האהבה המסותרת זה פשוט כאילו לפני מעשה לזכור להגיד אני עושה את זה כי כאילו לזכור למה אני עושה את המעשה? כאילו איך? איך?

1:02:50 דובר 5 פרק כ"ה. למדנו פעם.

1:02:53 דובר 8 אני לא הייתי פה כל הזמן אז אה... טוב רגע, אשתדל.

1:03:01 דובר 9 יש לי שאלה על זה. אם, אם בלי כוונה זה לא עולה למעלה, אז הוא אמר זה לא נחשב, נכון?

1:03:06 דובר 5 כן.

1:03:07 דובר 9 אז הוא לא כתב פעם שבכל אופן זה עולה למעלה, אולי לא לבריאה, אולי ליצירה.

1:03:12 דובר 5 לא, לא, לא.

1:03:12 דובר 9 בסביבות י"ז, י"ז.

1:03:14 דובר 5 לא, לא, לא.

1:03:16 דובר 9 לא אמר את זה?

1:03:17 דובר 5 לא, לא. אני לא יודע למה את מתכוונת, אבל א-אין דבר כזה. בלי מעשה, בלי כוונה לא למעלה. מעשה מ-ממשיך, כוונה מעלה. צריך כ-- עוד פעם, מה שאמרתי לך, צריך להבין מה פירוש כוונה מעלה. זה עניין בפני עצמו.

1:03:38 דובר 9 כוונה זה אהבה ויראה.

1:03:39 דובר 5 ממ?

1:03:39 דובר 9 כוונה זה אהבה ויראה.

1:03:40 דובר 5 כן, זה מה שהדגשתי בתחילת השיעור. כשמדברים בתניא על כוונה מדברים על אהבה ויראה. לא על איזה מחשבות עליונות. טוב, יש לנו עוד כמה שניות לדבר עוד פרק? כן או לא? אז כל זה היה מדובר אם הוא עושה סתם שלא לשם שמיים. לא כי, לא כי זה. "והנה אף אם הוא אינו עוסק שלא לשמה ממש לשום איזו פנייה חס ושלום, אלא כמו שכתוב: ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה. פירוש, מחמת הרגל שהורגל מקטנותו, שהרגילו ולימדו אביו ורבו לירא את ה' ולעבדו. ואינו עוסק לשמה ממש, כי לשמה ממש אי אפשר בלא התעוררות דחילו ורחימו הטבעיים על כל פנים, להוציאן מהסתר הלב אל הגילוי במוח ותעלומות לבו על כל פנים, כי כמו שאין אדם עושה דבר בשביל חברו למלאות רצונו אלא אם כן הוא אוהבו או ירא ממנו, כך אי אפשר לעסוק לשמו יתברך באמת, למלאות רצונו לבד, בלי זיכרון והתעוררות אהבתו ויראתו כלל במוחו ומחשבתו ותעלומות לבו". אי אפשר לעשות שום דבר באמת שאתה לא מאמין בו באמת. דבר פשוט. "וגם אהבה לבדה אינה נקראת בשם עבודה בלי יראה תתאה לפחות, שהיא מסותרת בלב כל ישראל, כמו שכתוב לקמן". בפרק הבא, שאהבה בלי יראה או יראה בלי אהבה אי אפשר. בשביל לעוף צריך שתי כנפיים. אי אפשר לעוף עם כנף אחת. אז כל זה כשהוא סתם עושה בלי כוונה, לא לשם שמיים ולא שלא לשם שמיים. אבל הוא כשעוסק שלא לשמה ממש. הוא עכשיו למה הוא לומד תורה? לשום איזו פנייה. הוא לומד תורה לכבוד עצמו. למה הוא לומד תורה? הוא רוצה שיקראו לו תלמיד חכם. הוא רוצה שיכבדו אותו. זה מה ש... זה הבריין.

1:05:37 דובר 5 אני מכיר הרבה כאלה. הוא כל יום הוא לומד, הוא בשביל זה הוא לומד.

1:05:45 דובר 10 חשוב לו שידעו שהוא לומד.

1:05:47 דובר 5 אה?

1:05:47 דובר 10 חשוב שידעו שהוא לומד.

1:05:52 דובר 5 וכהאי גוונא יכול להיות גם משהו, כל מיני דברים אחרים. כן, אבל שיתנו לו כבוד, שיעריכו אותו. "אזי אותה פנייה שמצד הקליפה דנוגה מתלבשת בתורתו, והתורה היא בבחינת גלות בתוך הקליפה לפי שעה, עד אשר יעשה תשובה שמביאה רפואה לעולם, שבשובו אל ה' גם תורתו שבה עמו".

1:06:14 דובר 11 מלמדים את זה גם את כל הליטאים, וזה, מלמדים אותם גם את העניין הזה שכאילו ללמוד לשמה ולא בשביל כבוד עצמי. לא?

1:06:25 דובר 10 אצלם כל המטרה זה הכבוד.

1:06:29 דובר 11 זה מה ששאלת.

1:06:30 דובר 5 שמה, שמה-

1:06:31 דובר 11 גדול.

1:06:32 דובר 5 שמה, לשמה יש לו פירוש אחר.

1:06:34 דובר 11 מה?

1:06:34 דובר 5 בשם אשתו.

1:06:40 דובר 11 לא, אבל באמת עכשיו, כאילו, אם כאילו.

1:06:45 דובר 12 לא, בחקירות שמלמדים אותם גם.

1:06:47 דובר 5 זה יותר גרוע.

1:06:48 דובר 10 לא, לא בחקירות.

1:06:50 דובר 11 אז יכול להיות שאנחנו אומרים משהו אחד והם.

1:06:53 דובר 10 יש להם הרבה מה לשאוף לזה. לא, לא מתוך

1:06:55 דובר 11 אבל יש לה יותר חסד מים. כאילו קטנים, יכול להיות שכאילו יכול, אנחנו כאילו, להתחבא איפשהו, להתגבר.

1:07:09 דובר 5 בואו עוד, עוד כמה, עוד כמה שורות.

1:07:11 דובר 10 מי שילמד את התניא ויגיע לפרקים האלה. אני מקווה-

1:07:17 דובר 11 אבל אני לא הבנתי, תורה אחת יש.

1:07:19 דובר 10 שבעים פנים לה.

1:07:20 דובר 5 רגע, עוד, עוד כמה שורות. בסדר? נגמור קצת.

1:07:24 דובר 12 כל הפרק היא אומרת פה, לא?

1:07:26 דובר 5 מה?

1:07:27 דובר 12 אמרתי כבר בהתחלה.

1:07:29 דובר 5 כן, כן. "ולכן אמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם וכו', שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבוודאי סופו לעשות תשובה בגלגול זה או בגלגול אחר, כי לא יידח ממנו נידח". אם בסופו של דבר כל יהודי יחזור בתשובה, לכל יהודי יש נשמה אלוקית, הנשמה האלוקית מצפצפת לו שמה בפנים. מתישהו זה יתעורר. אין לו ברירה, מתישהו יחזור בתשובה. אז קודם כול תלמד תורה. למה? אפילו אתה לומד שלא לשמה, וזה לא לשמה וזה קליפה. זה קליפת נוגה. זה לא שלוש קליפות הטמאות. סך הכול לומד תורה ומתלבש בקליפה.

1:08:04 דובר 11 יכול לרדת לשלוש קליפות הטמאות.

1:08:06 דובר 5 מה?

1:08:06 דובר 10 לימוד תורה יכול לרדת לשלוש קליפות הטמאות.

1:08:08 דובר 11 הרב אומר את זה?

1:08:10 דובר 5 אה, כך כתוב בשולחן ערוך. שולחן ערוך, חוק מור וקן.

1:08:17 דובר 11 גם הרב אומר משהו כזה שהיא גם...

1:08:19 דובר 5 זה מובא בכמה מקומות. לא מדגישים את זה, אבל זה מובא בכמה מקומות. אה, על כל פנים, לימוד תורה באופן רגיל, אפילו לימוד תורה שלא לשמה ממש, זה קליפת נוגה. אז תלמד תורה. למה? בסופו של דבר, יהיה ברור שאתה עושה תשובה. התורה אמרה שתעשה תשובה. אז כשאתה עושה תשובה, אז גם מה שאתה למדת יצא מהקליפות. זה לא הולך ל-- בסופו של דבר זה לא הולך לאיבוד. בגלגול זה או בגלגול אחר, כי לא יידח ממנו נידח. "אך כשהוא עושה סתם שלא לשמה ולא שלא לשמה ממש, אין הדבר תלוי בתשובה, אלא מיד כשחוזר ולומד דבר זה לשמה, הרי גם מה שלמד בסתם מתחבר ומצטרף ללימוד זה ופרחא לעילא, מאחר שלא נתלבש בו עדיין שום קליפה דנוגה. ולכן לעולם יעסוק אדם וכו'. וכן העניין בתפילה שלא בכוונה, כמו שכתוב בזוהר". אצל, אצל ה... אולי נתחיל באופן כללי יותר, זה יותר מובן באופן כללי, כללי יותר. אה, סכין של שחיטה. אה, אם ייקחו סתם סכין מטבח וישחיזו אותו קצת אפילו וילכו לשחוט, אז בלי שום בדיקה ההלכה אומרת שהבהמה טריפה. למה היא טריפה? אולי זה... הוא השחיז אותו כמו שצריך? אה, נו באמת. אם לא למדת איך להעמיד סכין ולא התנסית בזה, וצריך הרבה להתנסות, זה צריך הרבה הרבה הרבה שעות של אימונים בהשחזת סכין, מאות מאות שעות של אימונים.

1:10:09 דובר 11 זה לא מה שעושים בלימוד שחיטה, זה להשחיז את הסכין?

1:10:13 דובר 5 לא. אחרי שגומרים ללמוד את ההלכות, אז מתחילים להתאמן בלהעמיד סכין. וללמוד להעמיד סכין זה מאות ואפילו אלפי שעות של אימון עד שמצליחים להעמיד את הסכין הראשון. צריך להעמיד את הסכין. להעמיד סכין פירוש לחדד אותו, להשחיז אותו ביד על אבן משחזת, כי, כי כנראה עדיין לא המציאו מכונה שיכולה להביא סכין לכאלו רמות, ו-והחוד שלו הוא חוד של כמו, מה שקוראים חוד של סכין גילוח. זאת אומרת שאתה לא רואה איזה חתיכת בשר שמן כזה, הוא חותך אותו כמו מים. הוא צ'יק ובלי, בלי... זה, זה, ז-זאת הרמה הנדרשת. ואסור שתהיה לכל אורך הסכין פגימה שאתה עם הציפורן או אפילו עם האצבע תרגיש בה. כשאתה מוליך את האצבע בעדינות ככה או ככה, או בכל ארבעת הצדדים, אפילו כלום, הסכין פסול. עכשיו אדם ינסה לקחת סכין מהמטבח שלא מיועד ל-ל-- אין לו, לא עשו לו מתכת מיוחדת, וסתם איזה אבן משחזת מהבוידעם וינסה להשחיז. אין סיכוי, זה לא יכול לצאת כשר. כי הוא לא למד, כי הוא לא יודע, כי אין לו את הכלים המתאימים. אם זה ככה בגשמיות, על אחת כמה וכמה וכמה וכמה וכמה ברוחניות. מי שלא רק שהוא לא למד והוא לא רק שלא התבונן ולא רק, הוא אפילו לא יודע שנושאים כאלה קיימים בתורה, אז מה אפשר לדרוש? כאילו, כאילו מה הפלא? פלא שהוא לא יודע?

1:12:05 דובר 11 לא, אבל כמו שאמרנו, אי אפשר לדרוש.

1:12:08 דובר 5 נכון.

1:12:09 דובר 11 אבל כן, לא דורשים.

1:12:11 דובר 5 הדרישה מאיתנו. שאנחנו נ-נ-נ-- איך לו.

1:12:16 דובר 11 לא, אבל כל השנים האלה, לצורך העניין, עוד לפני הבעל שם טוב, אפילו לפני חסידות חב"ד. אז מה? אז כל ה... לא שחיטה, שוחטים. זה לא כל מי שרק

1:12:25 דובר 5 לא דיברו, לא דיברו, לא דיברו על השחיטה עכשיו.

1:12:27 דובר 11 שחיטה זה רק מחלו. אז כאילו מה, למדו תורה ו-ו-וזה היה לא נשמע? ו-ו-ו מי למד תורה?

1:12:39 דובר 5 צריך לחלק. צריך לחלק בין התקופה של עד גילוי החסידות לבין התקופה של מגילוי החסידות. על מה את שואלת?

1:12:47 דובר 11 על עד גילוי החסידות, שאז גם היה המון, המון. כאילו גם היה את החילוקים בין האלה שלמדו על אף ועל ועל למדו תורה, ואת האלה שבכלל לא למדו כלום.

1:12:57 דובר 5 עד גילוי החסידות זה עניין אחר.

1:13:01 דובר 11 כאילו אתה אומר מחלו עליהם עד אז.

1:13:03 דובר 5 לא, זה לא קשור של מחלו. לא היה בזה צורך.

1:13:06 דובר 11 אה, אוקיי. אז כאילו עכשיו

1:13:08 דובר 5 למה לא היה בזה צורך?

1:13:10 דובר 11 מה לא היה צורך? כי פשוט הם לא היו צדיקים אז.

1:13:12 דובר 5 מה?

1:13:13 דובר 11 בכוונה. פשוט לא היו, לא היו צדיקים בכלל. אנחנו הרבה יותר מדרגה מהם ממה שהם היו. אנחנו לומדים בחב"ד. זה עתיק, כן.

1:13:25 דובר 5 כשנגיע לאגרת הקודש יש שמה מכתב של הרבי הזה. כן, של

1:13:29 דובר 11 איפה שוב ממנה?

1:13:31 דובר 5 יש שמה מכתב

1:13:32 דובר 11 דורות. יש, אה, קראתי בדיוק סיפור משעמם. בסדר, לימד על הדורות של רבי, רבי אליעזר, התלמיד של הבעל שם טוב. הוא לא היה אוכל אצל הבעל שם טוב בפסח כי הוא אמר שהבעל שם טוב

1:13:43 דובר 5 שמעת פעם את הפס', את ה, את ה, אה, פסוק? זה פסוק. מלכות בית דוד.

1:13:50 דובר 11 מה?

1:13:51 דובר 5 פסוק מלכות. מלכות דוד נקראת מלכות בית דוד.

1:13:55 דובר 11 אוקיי.

1:13:57 דובר 5 אבל ישנם מקומות בחז"ל, בגמרא, שזה לא נקרא מלכות בית דוד, אלא זה נקרא סוכת דוד. יש מקומות שזה נקרא סוכת דוד הנופלת.

1:14:09 דובר 11 הנופלת. כן, זה ה

1:14:11 דובר 5 יש גם מקומות כאלה. אז מה החילוק? החילוק הוא שעם ישראל מונים ללבנה ודומים ללבנה. שאר האומות, האומות מונים לחמה, כך אומרת הגמרא. ועם ישראל מונים ללבנה ודומים ללבנה. במה עם ישראל דומים ללבנה? אז יש כמה דברים. אחד הדברים שבתט"ו בחודש קיימא סיהרא באשלמותא. כן? ט"ו

1:14:42 דובר 11 כן.

1:14:43 דובר 5 ירח מלא. למה זה קשור לעם ישראל? כי בדור החמש עשרה של עם ישראל אז היה דוד ושלמה שבנו את בית המקדש. כל עם ישראל על אדמתם, כבר נמצאים פה ארבע מאות שנה. מלכות ששולטת על, על כל העולם, ולא מתוך כוח, אלא מתוך שכל אומות העולם מכבדים אותם. גילוי אלוקות, נביאים מסתובבים בכל מקום. עכשיו הקדוש ברוך הוא מתגלה ובונים בית מקדש. כל אומות העולם מכל העולם מגיעים להקריב קורבנות בבית המקדש ולראות את העבודה. כל מי שרק מתקרב רואה מקילומטרים, מתחיל לראות את הנס של עמוד העשן שעולה ישר, וכל הרוחות שם בירושלים לא מפריעות לו לעלות ישר. נכנסים פנימה, רואים עוד נס ועוד נס. רואים בעיניים. כל יהודי ש-ש-שחי בארץ, והיו כאלו פה מיליונים, נכנס ל... שלוש פעמים בשנה מגיע לבית המקדש, ואז הוא בבית המקדש. זה שבועיים הלוך, שבועיים חזור. בקיצור, כמעט כל השנה הוא בבית המקדש, בבית המקדש. ו-ו-ועם ישראל חי. וצריך לזכור שבאותה תקופה חיו נביאים. לא, חוץ מהנביאים שנבואתם הוצרכה לדורות וזה נכתב בתורה, היו מאות ואלפי נביאים הסתובבו פה. ה-ה-הרמה הרוחנית היה גילוי אלוקות. זה לא רק שלא היה ספק שהקדוש ברוך הוא קיים. הרגישו וראו ו-ו-וזה, זו חיו עם הקדוש ברוך הוא. זה נקרא בית. האלוקות ניצבת. זה נקרא בית דוד. אחר כך הייתה תקופה של בגלל החטאים של עם ישראל, הייתה נפילה והגויים פה כבשו וכולי וכולי, אבל נשאר איזשהו נצר לבית דוד. עד כדי כך שאפילו בזמן הגלות אז היה נשיא מבית דוד משבט יהודה.

1:16:58 דובר 14 אגוש ינאי[?], איך שהייתי אומרת.

1:17:00 דובר 5 כן, לא זוכר את הפרטים כבר, כן. וזה נקרא סוכת דוד. זה כבר לא בית דוד. וזה לא סתם שמלכות דוד ירדה. כל המהות של דוד, של הגילוי אלוקות בעולם, זה כבר לא היה בית. זה היה פחות. לא כל כך הרבה נביאים, לא היו צרות, לא היו כיבושים ו-- לא היה בית המקדש. זה כבר לא זה. אחר כך גלות ישראל הייתה גלות שלמה, ואז זה נקרא סוכת דוד הנופלת. ואדמו"ר הזקן כותב: "היא ממשיכה ליפול מדור לדור".

1:17:34 דובר 14 אוי, אוי, אוי.

1:17:37 דובר 5 אז כל עוד היה איזשהו גילוי אלוקות, הבעל שם טוב-- עכשיו הבעל שם טוב הקדוש, הרי אחרי ש-- הבעל שם טוב כשהוא הסתלק, אז מיד הוא צ-- אה, ציווה שימלא את מקומו הבן שלו, אמ, צבי, רבי צבי. ואחרי שנה הוא התגלה אליו בחלום ואמר לו: "החבריא קדישא עברו לצד של רבי דוב בער". ולמחרת בסעודת חג של שבועות אז הוא סיפר, רבי צבי-

1:18:12 דובר 14 ממש היה פוליטיקה.

1:18:14 דובר 5 אז רבי צבי, אה, קם מהמקום וסיפר ל-- סיפר להם בהתוועדות ש"בלילה אבא התגלה אליי ואמר שהחבריא קדישא עברה לצד של דוב בער". קם מהמקום, פשט את הבגדים המיוחדים, את האצטלא דרבנן, התחלפו במקומות והוא לבש את הבגדים ושב עם ישראל, ככה התחלפו. אז-

1:18:39 דובר 14 בעצם הוא שם את דבר הצאן?

1:18:41 דובר 5 אחד הסיפורים שקשורים לזה שהתגלה הבעל שם טוב אחר כך לרב המגיד. הבעל שם טוב אמר לרב המגיד אחר כך שלא שיערתי בנפשי שאחרי שנה אחת מההסתלקות שלי תהיה כזה חושך בעולם וכזה התדרדרות בעולם.

1:19:06 דובר 14 איי. למי הוא אמר את זה?

1:19:13 דובר 5 למגיד. אז, אז, אז אפילו אז עוד, עוד היה-- דיברו על גילוי אלוקות.

1:19:23 דובר 14 בדור של היום?

1:19:24 דובר 5 דיברו-- אבל זה היה הקצה. אחר כך, כשכבר לא היה, אז היה צריך להחיות את היהודי למשהו. קם הבעל שם טוב וייסד שיטה, הבנה שאפשר להוריד אלוקות דרך שכל. ועל ידי הרב המגיד ואדמו"ר הזקן זה התרחב ונהפך להיות לשיטה שלמה שלא סתם שכל, אלא אפילו שכל של אנשים שהם לא צדיקים, בינונים, אנשים כפשוטם, רגילים, גם הם יכולים להבין אלוקות. זה לא היה קודם. למה לא היה? איך? כי לא ש-- אלוקות זה לא משהו שאפשר להבין אותו, לא שייך לשכל. עכשיו הבנו, זה אלוקות, זה מעל שכל, זה אצילות. לא היה צריך את זה. אדמו"ר הזקן עשה נס. הוא לקח את עצם האלוקות והוריד אותה שאנחנו יכולים לשבת פה ולהבין. זה לא משהו טבעי.

1:20:32 דובר 15 לא, זה ממש תפס. כי כאילו למה שאנחנו נקבל את הזכות הזאת להבין דברים כאלה?

1:20:38 דובר 5 אז משני צדדים. צד אחד בגלל שהתעורר הצורך, מצד שני כי התחיל להתנוצץ האור של משיח. הכנה לגאולה.

1:20:49 דובר 15 אז בגלל שאנחנו נגיע לזמנים שנחיה בזה, ותקופה היחידים, אז תקופה היא כאילו שיהיה לנו פחות זמן שאנחנו נתאמץ, כאילו יש לך משקל או שאנחנו שיש

1:21:00 דובר 5 צריך להכין את העולם.

1:21:10 דובר 15 כן. ביי למורה.