לקוטי אמרים פרק ל"ח · תשפ"ה

00:00 דובר 1 שנתחיל.

00:01 דובר 2 כן, אנחנו נתחיל את פרק ל"ח. פרק ל"ח זה באמת התחלה-התחלה חדשה, התחלה של עניין חדש. עד-עד כאן אדמו"ר הזקן דיבר על ה-- על הכוונה ועל המעשה כשני עניינים נפרדים. זאת אומרת, עד-עד פרק ל"ד דובר איך שעל ידי הכוונה, זאת אומרת אהבה ויראה, מביאות את האדם שיעשה, שיעשה את המצוות, שיקיים את המצוות. זאת אומרת ה-ה-התוכן של הכוונה, מה-- למה נועדה הכוונה, מה העניין בכוונה. כוו-- אהבה ויראה, שאם יהיה לו אהבה ויראת-- אהבת השם ויראת השם, אז הוא יקיים את המצוות, הוא לא יעשה עבירות. זאת אומרת ה-ה-האהבה ויראה לא היו מטרה בפני עצמם, אלא היו, אה, אמצעי להביא את האדם לקיום מצוות. על הדרך הרבי גם ביאר את, את המעלה הגדולה שיש ב-ב-בעבודת-- מעלה הגדולה שיש בפני עצמו ב-ב-באהבת השם ויראת השם. אבל ה-התוכן הכללי של כל הביאור היה שכדי להיות בינוני, מה פירוש בינוני? אדם שלא עושה עבירות. אז אם יהיה לך אהבה ויראה אתה לא תעשה עבירות. אהבה שכלית, אהבה טבעית. זה היה התוכן של תחילת התניא. אחר כך הוא הסביר, אחר כך בעצם מזה עצמו, אה, עולה, עולה שאלה. כל הכוונה של אהבה ויראה, של רגש, זה בשביל שיהיה מעשה? איזה מין מה-- בשביל מה צריך מעשה? למה המעשה הוא כל כך חשוב? לכאורה ב-אצלנו, ב-בתחושות שלנו, העיקר זה הרוחניות של האדם, השכל, ההרגשה. המעשה עשיתי, כן עשיתי, לא עשיתי. המעשה בפועל זה אצלנו נחשב לדבר מאוד פחות לעומת הכוחות הפנימיים שלנו. זה כל-- ב-ברגע שלנו. כן? כן, נכון? אז, אז, אז, אז אחרי שהרבי ביאר באריכות איך בשביל להגיע לשלימות קיום מצוות צריך אהבה ויראה, אחר כך הוא התחיל להסביר למה

02:15 דובר 2 בכלל צריך-- מה כל כך חשוב ב-ב-במעשה, בעשיית המצוות, ש-ש-שכל האהבה ויראה זה בשביל המעשה? מה יש במעשה ש-שכל כך צריך-- כל כך מתאמצים בשבילו? אז הוא הסביר שבשלושה פרקים שלמדנו, אה, לאחרונה, שדווקא, אמ, המעשה הוא, הוא תכלית, תכלית הכוונה, הוא תכלית בריאת ה-העולם, לא הכוונה. למרות שהכוונה, רגש, שכל, התבוננות, דברים מאוד נעלים. אבל הקדוש ברוך הוא ברא את העולם כי הוא רצה להיות לו, בשביל להיות דירה בתחתונים, וכדי להשכין את אור השם בתחתונים זה דווקא על ידי קיום מצוות מעשיות ולא על ידי כוונה. אז בעצם עד לפה אדמו"ר הזקן דיבר על כוונה ועל מעשה כעל שני דברים נפרדים. הכ-כ-כוונה אין לה מטרה בשביל עצ-- בשביל עצמה, אלא רק או בעיקר בשביל להביא למעשה.

03:14 דובר 1 אם כולם כאן.

03:15 דובר 2 כן?

03:16 דובר 1 כן.

03:19 דובר 7 וואי, אני לא

03:21 דובר 1 לא, לא, לא. הכל בסדר.

03:22 דובר 7 מתקרר.

03:23 דובר 1 לא, הכל בסדר. אני, אני מסתדרת עם ה-המניפה. אם לכם חם אז תדליקו, אבל אם רק לי חם אז אני מסתדרת עם המניפה.

03:31 דובר 7 לא, אני

03:33 דובר 1 תשבי שם שלא תתקררי. לא, שלא תתקררי. זה בסדר. רגיל מהבית. אבא שלה מדליק את המזגן על הבוקר.

03:42 דובר 7 וואי וואי זה

03:50 דובר 2 אז עד לפה המצוות והמעשים, המצוות והכוונה והרגש או ההתבוננות היו שני דברים נפרדים. היה עניין רוחני שכל המטרה שלו היא בשביל להגיע למעשה, אבל העניין הרוחני עצמו לא קשור למעשה כל כך. ואחר כך העניין של המעשה, המעשה עצמו, המעלה שבמעשה לא, לא קשור ל-- לא קשור לרגש שהביא לידי, לידי המעשה. מפה, מפרק ל"ח, אדמו"ר הזקן מתחיל נושא חדש, הכוונה שבמעשה. זאת אומרת, לא כוונה שמביאה לידי מעשה, אלא החשיבות של קיום המצוות עם אהבה ויראה. והנה עם כל הנ"ל, אחרי שהוסבר גודל מעלת המעשה והחשיבות של המעשה בפרקים הקודמים, שהוא מה ש-- תכלית הבריאה. עם כל הנ"ל יובן היטב פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקים: "דהרהור לאו כדיבור דמי". הרהור זה לא כמו דיבור. הגמרא דנה בזה ונפסק להלכה שאם אדם, אה, רק חושב או מתכוון לקיים איזושהי מצווה, בפועל הוא לא מקיים אותה, אז הרהור לאו-- כ-- הרהור, הרהור לא נחשב לו, לא נחשב לקיום מצווה. "ואם קרא קריאת שמע במחשבתו ובלבו לבד בכל כח כוונתו לא יצא ידי חובתו." כי העיקר זה ה-- יכול להיות שהכוונה, עם כל הכוונות שצריכים לחשוב, לא רק-- יכול להיות גם, אדמו"ר הזקן מדייק פה, קרא קריאת שמע במחשבתו ובלבו. מה הכוונה במחשבתו ולא בלבו יכול להיות? יש דבר שאדם חושב על האותיות בלי... בלי להתכוון, בלי להבין. זה יכול להרהר באותיות של, כן? אומר לא. הוא לא רק חשב את האותיות של קריאת שמע, הוא התכוון עם כל, עם כל כוונתו במחשבתו ובלבו ובכל כח כוונתו לא יצא ידי חובתו. למה? כי הוא לא אמר את המילים. לכאורה, כל עניין של קריאת שמע, מה זה אחדות השם? מדברים באריכות, נכון?

06:18 דובר 2 ביטול. מה, מה כל כך נוגע אם הוא דיבר או לא דיבר? העיקר שהוא עשה את המצווה עצמה, הוא עשה, הוא התכוון, הוא התבונן, הוא הגיע לאהבת השם, יש לו אהבת השם בפועל. בוער כאש בלבבו. לא. אם הוא לא אמר את המילים, לא נחשב. למה? "הרהור לאו כדיבור דמי". המעשה הוא העיקר. ולמה המעשה הוא העיקר? כמו שאמרנו ב-בפרקים הקודמים, כי זאת תכלית בריאת העולם. אומר יותר מזה, וצריך לחזור ולקרוא, ולקרוא. "וכן בברכת המזון דאורייתא". ברכת המזון היא גם כן ברכה מ-- זה גם כן מצווה מהתורה להגיד את הברכה כמו שקריאת שמע, אבל יש הבדל. קריאת שמע כתוב, "ודיברת בם". התורה אומרת, "ודיברת". יש ציווי לדבר. בברכת המזון לא כתוב "ודיברת". כתוב, כתוב, "ואכלת ושבעת וברכת". לא כתוב אם תברך בפה או בלב. כן? אז לכאורה היה אפשר להגיד, מילא בקריאת שמע שהתורה מדגישה, "ודיברת", שם צריך, שם חייבים לדבר. אבל בברכת המזון העיקר זה הכוונה, אז פה לא היה צריך לדבר. אומרים חז"ל לא, "הרהור לאו כדיבור דמי". גם בברכת המזון שלא כתוב במפורש, גם שם אם הוא לא אמר את-- את המילים בפה לא יצא ידי חובה. ולא רק בברכת המזון דאורייתא, גם בשאר ברכות דרבנן. כן, חז"ל קבעו אותו דבר גם בברכות שהם מדברי סופרים גם כן, שצריך דווקא להוציא בפה. ועוד יותר מזה אומר אדמו"ר הזקן, גם בתפילה. אדם, אם אדם מתפלל במחשבה, למרות שלכאורה מה זה עניין תפילה? כל עניין התפ-- כל מצוות התפילה זה דבקות בהשם, בשביל מה מתפללים? כל התוכן של, של מצוות התפילה זה שאדם יעורר בעצמו, יתבונן בגדלות השם ויעורר בעצמו אהבת השם ויראת השם. ואת זה

08:24 דובר 2 הוא עשה. פה צריך גם לדבר. למה פה צריך להגיד את המילים? לא. היות ו-ו-וזה כבר בפרקים הקודמים, שהעיקר כל בריאת העולם זה בשביל המעשה, ולהכין את העולם למשיח זה דווקא מצוות המעשיות. פה, במצווה הזאת, הדרך היחידה שאפשר להשתתף במעשה זה רק על ידי דיבור. אז אם עשית את התפילה עם כל הכוונה בלי דיבור, אז לא יצאת ידי חובה. אפילו אם זה רק מדרבנן, ואפילו שהעיקר זה הכוונה. אבל אם הוא לא אמר בפה, לא יצא ידי חובה. אז על פי הפרקים הקודמים כל זה מובן. יצא ידי חובתו בדיעבד ואין צריך לחזור. זאת אומרת, אם הוא-- זאת אומרת הצד ההפוך. אם הוא לא כיוון, אין צריך לחזור אלא עד פסוק ראשון של קריאת שמע, ברכה ראשונה של תפילת שמונה עשרה. כמו כדאיתא בריש פרק ב' דברכות: עד כאן מצות כוונה, מכאן ואילך מצות קריאה. יש שני יוצאים מהכלל מיוחדים ששם אומרים כן, אם לא כיוונת לא יצאת ידי חובה, אבל חוץ מהיוצא מהכלל הזה, אז כל מקום העיקר זה הדיבור. מדוע? היינו משום שהנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה במצוות. רק בשביל מה ירדה הנשמה לעולם? להמשיך אור, לתקן נפש החיונית והגוף על ידי אותיות הדיבור שהנפש מדברת בהן בה' מוצאות הפה.

09:52 דובר 8 אז מה זה כל הקשר של גלגולים?

09:54 דובר 2 מממ?

09:55 דובר 8 מה הקשר של גלגולים שהנשמה כאילו-

09:57 דובר 2 לתקן את הגוף, מה שהיא לא תיקנה אז היא צריכה לרדת עוד פעם. לכן באמת כתוב שה-שהאדם יורד בגלגולים עד מתי? עד שהוא גומר לקיים את כל המצוות המעשיות. חוץ ממצוות כלליות, למשל אה מצווה של כהן-כהן גדול או מצוות מלך. אבל לא מחכים שכל הנשמות אה יהיו כהנים גדולים או מלך. יש אנשים ציבוריים כלליים שמוציאים ידי חובה את-את כולנו, אבל זה שהם מוציאים אותנו אז אנחנו כן קיימנו גם את המצוות האלה. אה וכמו שזה במצוות שתלויות בדיבור שהזכיר כאן עכשיו בתחילת הפרק, כן זה גם במצוות מעשיות שהנפש עושה בשאר איברי הגוף. אז עד כאן מתחילת הפרק אדמו"ר הזקן, זה נראה כמו סיכום של הפרקים הקודמים. כן, שעל פי מה שדובר בפרקים הקודמים יובן אה יובן מדוע חז"ל כל כך החשיבו את עניין המעשה אפילו במצוות שלכאורה העיקר שמה זה הכוונה. אבל האמת היא שאדמו"ר הזקן מביא את זה כאן, את ה-- לא בתור סיכום לפרק-פרקים הקודמים, אלא בתור הקדמה למה שהולכים ללמוד עכשיו. א-אף על פי כן אמרו תפילה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה. אם העיקר זה ה... מצווה, כן, העיקר זה הקיום המעשי, אז מה פירוש מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה? מה זה גוף בלי נשמה?

12:05 דובר 8 כלום. כאילו הוא לא חי.

12:06 דובר 2 זה לא חי, מת. כן. מצווה בלי כוונה זה כמו גוף מת. איך אפשר לומר כך? עד עכשיו מה הוסבר? שעם כל העניין וכל הכוונה וכל הרוחניות וכל התבוננות, העיקר זה המעשה. אז איך חז"ל אמרו שמצווה בלי כוונה לא שווה כלום? איך זה מסתדר ביחד? כן, זה, זה נשמע... צריך פירוש לזה. אז הרי פירוש. למה התכוונו חז"ל כשאמרו מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה? ברור שהם לא התכוונו שמצווה בלי כוונה לא שווה כלום. זה ברור שהם לא התכוונו. הרי כל מה שהוסבר קודם שהמעשה הוא העיקר. אז מה שחז"ל אמרו מצווה בלי כוונה כגוף בלי נשמה, הם התכוונו למשהו אחר, לא לפשט מה שאנחנו חושבים. הפשט של, של אימרת חז"ל הזאת זה לא הפשט שאנחנו חושבים. הם התכוונו לומר משהו אחר. מה התכוונו לומר? פירוש: כמו שכל הברואים שבעולם הזה יש להם, שיש להם גוף ונשמה... יש פה ש'. שכל. כן, צריך לשים לב. כמו שכל הברואים שבעולם הזה שיש להם גוף ונשמה. מה אתם שומעים? שיש ברואים בעולם הזה שיש להם גוף בלי נשמה. זה המשמעות פה. נכון?

13:45 דובר 8 נכון. כמו דומם למשל.

13:47 דובר 2 כן. אז בפשטות זאת הכוונה. דומם וצומח. הדומם וה-

13:52 דובר 8 הצומח, עם המחקרים של היום אומרים שיש איזה נשמה שם או משהו.

13:57 דובר 2 בוודאי שבצומח יש איזושהי חיות. הוא גדל.

14:02 דובר 8 כן.

14:02 דובר 2 אבל כל ה-

14:02 דובר 8 שמשים, שהם

14:05 דובר 2 כל החיות שיש בצומח, הנשמה שיש בצומח היא, היא נשמה ש-- בשביל הגוף. אין, אין לו-- הוא לא חושב. לא רק שהוא לא מדבר, הוא לא מרגיש, הוא לא רוצה. הוא לא...

14:22 דובר 8 זה לא ממש רוחני. זה יותר

14:24 דובר 2 זה, זה, זה איזשהו-

14:25 דובר 8 יש היום מימוזה ביישנית שנוגעים אז היא כאילו מתכופפת.

14:29 דובר 2 כי, כי זה כואב לה, כי זה לא נעים לה. לא בגלל שהיא מתביישת. לא מתביישת בשום דבר.

14:38 דובר 8 כן. ככה נתנו לה שם יפה כזה, כאילו זה.

14:43 דובר 2 ה-ה-החיות שיש בצומח היא חיות שנועדה פשוט בשביל שיגדל. א-אין לו שום דבר חוץ מאשר לגדול, להגדיל את הגוף שלו. זאת אומרת, גם החיות זו חיות שקשורה לגוף. אצל בעלי חיים, וכל שכן אצל בני אדם, אבל גם אצל בעלי חיים יש לו, הוא יכול להיעלב. ראיתם פעם כלב שנעלב? אה? אז רואים עליו שהוא נעלב. רואים על הפרצוף שלו שהוא נעלב, באמת. פוחד. בעלי חיים, יש להם רגשות, יש לו שכל. שכל, שכל. איך, איך, איך להשיג, איך להשיג את האוכל שלו. אני לא יודע מה הוא יודע שבזה הוא צריך לפחד ואסור לו לפחד. א-- יש לו שכל ויש לו רגש. זה, זה השכל והרגש זה לא דבר שקשור בשביל איך הגוף יגדל. זה לא משהו שמגדל את הגוף. יש לו איזה עניין רוחני. אז אומר, אז אומר אדמו"ר הזקן שכל הברואים בעולם הזה שיש להם גוף ונשמה, כלומר בעלי חיים ובני אדם. איזה נשמה יש להם? נפש כל חי, ולפעמים קוראים ל-ל-לנשמה שלהם רוח. רוח כל בשר איש. איש זה לא הכוונה...

15:58 דובר 8 בן אדם.

15:59 דובר 2 בן אדם כמו...

16:01 דובר 8 כוונה

16:02 דובר 2 איש, זה איך זה נקרא, מציאות. כמו שכתוב על ה-- "והכרובים פניהם איש אל אחיו". אז מה, בני אדם? אנשים? כן, איש הכוונה-

16:11 דובר 8 הפנים של

16:12 דובר 2 מה?

16:12 דובר 8 אולי בגלל הפנים

16:13 דובר 2 איש הכוונה זה מ-מציאות.

16:16 דובר 8 לא, אבל כשקוראים את זה חושבים שבגלל-

16:19 דובר 2 אה?

16:19 דובר 8 לא, יש אנשים בהגמיו כאילו פנים.

16:21 דובר 2 אה, בסדר.

16:23 דובר 8 העיניים.

16:25 דובר 2 "ונשמת כל אשר רוח חיים באפיו מכל בעלי חיים". אז גם לנשמה, אז החלק הרוחני, הנפש של הבעלי חיים, לפעמים קוראים לזה נפש, לפעמים קוראים לזה רוח, לפעמים קוראים לזה נשמה. הרבי גם מביא פה שלושה פסוקים, שלושה מאמרי חז"ל. זאת אומרת שיש להם גוף ויש להם נשמה או רוח או נפש. "וה' מחיה את כולם". מה פירוש את כולם? גם את הגוף שלהם וגם את הנשמה שלהם. "הוא מהווה אותם מאין ליש תמיד". את מי הוא מהווה מאין ליש? גם את הגוף וגם את הנשמה. אני מקווה שברור לכולם שהגוף של בעלי החיים הוא לא מתהווה מהנשמה שלהם. יש להם גוף שהוא נוצר כגוף.

17:23 דובר 8 גם שלנו לא מתהווה מהנשמה.

17:24 דובר 2 נכון. אבל פה הוא מדבר על הבעלי חיים קודם כול.

17:27 דובר 8 אה.

17:27 דובר 2 בפשטות. אחר כך הוא ידבר בין בעלי חיים ואדם מה ההבדל. אבל קודם כול, כל אשר נשמה, כל הברואים שיש להם גוף ונשמה. כן? אז יש להם גוף ונשמה. הקדוש ברוך הוא מחיה גם את הגוף שלהם וגם את הנשמה שלהם. "תמיד באור וחיות שמשפיע בהם, שגם הגוף החומרי ואפילו אבנים ועפר הדומם ממש יש בו אור וחיות ממנו יתברך שלא יחזור להיות אין ואפס כשהיה". זה באריכות גדולה בשער היחוד והאמונה. למדנו, נלמד בעזרת השם. "ולמרות, אף על פי כן". מה זה אף על פי כן? למרות שהקדוש ברוך הוא מחיה גם את הגוף של-של בעלי חיים וגם את הנשמה של בעלי חיים. "אף על פי כן אין ערך ודמיון כלל בין בחינת אור וחיות המאיר בגוף לגבי בחינת אור וחיות המאיר בנשמה". היינו צריכים לה-- לכאורה-

18:32 דובר 8 זה קשה.

18:33 דובר 2 אם הקדוש ברוך הוא מחיה גם את הגוף וגם את הנשמה, יש הבדל? את זה הוא בורא כל רגע מאין ליש, ואם יפסיק זה לא יהיה, ואת זה גם כן אותו דבר בדיוק. ולמרות זאת אנחנו רואים הבדל בין גוף לנשמה. לא צריך להסביר לנו את ההבדל בין גוף לנשמה. פה יש חיות ופה אין חיות. כן? אז מה ההבדל? אם הוא מחיה את כולם באופן-- את, את שניהם באופן שווה, אז למה אנחנו רואים הבדל? ממה נובע ההבדל בין גוף לנשמה? "אף על פי כן אין ערך ודמיון כלל בין בחינת אור וחיות המאיר בגוף לגבי בחינת אור וחיות המאיר בנשמה". הוא מחיה את כולם באופן שווה, אבל יש הבדל כמה הוא מאיר. בגוף החיות האלוקית לא מאירה בכלל, הוא גוף דומם, ובנשמה החיות האלוקית מאירה קצת, היא מתגלה קצת. ההבדל הוא לא כמה הוא מחיה אלא כמה הוא מתגלה. בגוף החיות האלוקית לא מתגלה או כמעט לא מתגלה, וב-ב-ב-ב-בנשמה החיות האלוקית מתגלה בלי ערך יותר. פה אתה רואה משהו חי, נושם, חושב. "אין ערך ודמיון כלל בין בחינת אור וחיות המאיר בגוף לגבי בחינת אור וחיות המאיר בנשמה, שהיא נפש כל חי. ואף שבשניהם אור אחד שווה בבחינת הסתר פנים ולבושים שווים, שהאור מסתתר ומתעלם ומתלבש בהם, כי שניהם מעולם הזה שבכללותו מסתתר בשווה האור והחיות שמרוח פיו יתברך בבחינת הסתר פנים וירידת המדרגות בהשתלשלות העולמות ממדרגה למדרגה בצמצומים רבים ועצומים עד שנתלבש בקליפת נוגה להחיות כללות עולם הזה החומרי". אז למה אומרים שבגוף האור-- ב-ב-בנשמה החיות האלוקית מאירה יותר ובגוף היא מאירה פחות? כשמסתכלים על נשמה, על נשמה, נשמה הכוונה לנשמה של בעל חיים.

20:48 דובר 2 כן? רואים בה אלוקות? לא רואים בה אלוקות. כשמסתכלים על גוף רואים בו אלוקות בדיוק אותו דבר כמו בנשמה שלו, לא פחות ולא יותר. כן? אז מה פירוש שפה הוא מאיר יותר ופה הוא מאיר פחות? מאיר יותר ומאיר פחות החיות. אבל הגילוי האלוקי הוא שווה בשניהם. זאת אומרת הרבי דיבר פה על שלושה, על שלושה דברים. יש איך שהקדוש ברוך הוא מהווה את הנבראים מאין ליש. זה שווה בכולם. אין הבדל. כן? יש איך שהוא מחיה אותם, מחיה אותם פה יש הבדל גדול בין גוף לנשמה. ויש איך שהוא מתגלה בהם, יותר נכון איך שהוא מסתתר בהם.

21:41 דובר 9 אז בגוף יהיה יותר צמצום.

21:43 דובר 2 באיך שהוא מסתתר בהם גם אין הבדל. בשניהם הוא מסתתר בשווה. מבחינת איך הוא בורא אותם מאין ליש, הוא בורא את הגוף והנשמה אותו דבר, שניהם בורא מאין ליש. עד כמה, עד כמה הוא מסתתר, לא מתגלה בהם, גם כן בשווה. בזה לא רואים אותו ובזה לא רואים אותו. כן? אבל מבחינת החיות פה יש כבר הבדל גדול, עד הבדל בלי ערך. זה גוף שהוא דומם וזה פה מאיר מ-מ-מחיות ומתגלה חיות. מתגלה חיות ולא מתגלה שזו חיות אלוקית. בסדר? אז יש שלושה עניינים. במה ההבדל? ההבדל הוא לגבי כמה מתגלה החיות, כמה מתפשטת החיות. כן, שירד והשתלשל בצמצומים רבים עד שהתלבש בקליפת נוגה להחיות כללות עולם הזה החומרי, דהיינו כל הדברים המותרים והטהורים שבעולם הזה הכול יונק מקליפת נוגה, וממנה ועל ידה מושפעים גם הדברים הטמאים. כי קליפת נוגה היא בחינה ממוצעת כנ"ל, ולכן אין בעולם הזה בכלל גילוי אלוקות, כי כל מה שיש בעולם הזה, גם הדברים הגשמיים וגם הדברים הרוחניים, מקבלים את החיות שלהם מקליפת נוגה. קליפת נוגה זה העלם, זה הסתר. מסתירה על האלוקות לגמרי שלא יראו בכלל. ואף על פי כן, למרות שההסתר הוא שווה, ההארה שהיא המשכת החיות אשר שם מאיר ומחיה דרך לבוש זה אינה שווה בכולם מבחינת צמצום והתפשטות. ההעלם, ההסתר הוא שווה, אבל ההתפשטות היא שונה. ממ, בסדר? כי בגוף הגשמי והדומם ממש כאבנים ועפר ההארה היא בבחינת צמצום גדול אשר אין כמוהו, והחיות שבו מועטת כל כך עד שאין בו אפילו כוח הצומח. ובצומח ההארה אינה בצמצום גדול כל כך, ודרך כלל נחלקות לארבע מדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. אז מבחינת צמצום והתפשטות יש ארבע מדרגות, אבל מבחינת העלם והסתר זה

24:12 דובר 2 הכול מדרגה אחת. כנגד מדוע ארבע מדרגות? כנגד ד' אותיות שם הוי' ברוך הוא שממנו מושפעים. כן, המדבר מקבל את החיות שלו מהאות י', והחי מהאות ה' ראשונה, והצומח מאות ו', והדומם מאות ה' אחרונה. וכמו שאין ערך ודמיון להארה והמשכת החיות שבדומם וצומח, להארה והמשכת החיות המלובשת בחי ומדבר. אף שבכולן... אדמו"ר הזקן מחבר פה המשכת החיות שבדומם וצומח, זה לא דומה להארה והמשכת החיות בחי ומדבר. זאת אומרת, למרות שיש ארבע דרגות, באופן כללי, הארבע דרגות נחלקות לשתיים: דומם וצומח, חי ומדבר. מדוע? כי בדומם וצומח העיקר הוא הגוף. נכון, גם שם יש איזושהי חיות אלוקית, אבל העיקר הוא הגוף. אין להם ממש נשמה. ובחי ומדבר העיקר הוא הנשמה. ואין ערך ודמיון להמשכת החיות שבדומם וצומח, להארה והמשכת החיות שמלובשת בחי ומדבר. אף שבכולן אור אחד שהוא מבחינת הסתר פנים, מבחינת הסתר פנים כולן אותו הדבר ושום דבר לא מורגש. שהקדוש ברוך הוא ברא אותו, בורא אותו, מחיה אותו, ומלובש בלבוש אחד בכולן, שהוא לבוש נוגה. אז כמו שאין ערך בין הדומם וצומח לחי ומדבר, כך אין ערך ודמיון כלל בין הארת והמשכת אור אין סוף ברוך הוא, שהוא פנימיות רצונו יתברך בלי הסתר פנים ולבוש כלל, המאירה ומלובשת במצוות מעשיות ממש. הוא מוסיף בסוגריים: לא רק מצוות מעשיות ממש, אלא המצוות התלויות בדיבור וביטוי שפתיים בלי כוונה. כלומר, אין שום ערך ודמיון בין כל המצוות שהן במעשה בפועל או בדיבור. שגם הדיבור בלי כוונה, גם הוא נחשב כמעשה ממש כנ"ל. אין שום ערך ודמיון לגבי ההארה והמשכת אור אין סוף ברוך הוא המאירה ומלובשת בכוונת המצוות מעשיות. אז מדוע חז"ל אמרו ש־

27:13 דובר 2 מצווה בלא כוונה כגוף בלא נשמה? לא בגלל שקיום מצווה בלי כוונה לא שווה כלום. לא זה העניין, אלא כדי להדגיש לנו שהאור והחיות, החיות האלוקית שמתגלה בכוונה נעלית באין ערוך לגבי החיות האלוקית שמתגלה במצווה, כמו ההבדל של נשמה לגבי גוף. בסדר? אז הוא הסביר קודם כול באריכות את המשל. מה זה במשל? שכל אחד יתבונן בגודל ההבדל שרואים בעיניים בין גוף לנשמה. ואדמו"ר הזקן אומר: תעשה קל וחומר. כמו שאתה רואה בעיניים שאין שום ערך בין החיות שבגוף לחיות שבנשמה, ככה אין שום ערך בין החיות האלוקית שבקיום המצווה המעשי לבין החיות האלוקית שבכוונה של המצווה. ממש כמו נשמה וגוף. זו הכוונה: מצוות בלא כוונה כגוף בלא נשמה, כי החיות האלוקית שמתגלה בכוונה היא באין ערוך נעלית יותר מהחיות האלוקית שמתגלה במצוות מעשיות. אז נכון, המעשה הוא העיקר, וכדי לעשות מהעולם דירה בתחתונים צריך לקחת אותו ולעשות את המצוות בפועל ממש. אבל איפה מתגלה האור האלוקי? הוא מתגלה בכוונה של המצווה, לא במעשה. המעשה הוא כמו גוף.

28:55 דובר 10 אז במעשה לא מתגלה כלום. לא...

28:58 דובר 2 כמו גוף. כלום. ביחס ל... לא, לא מתפשט—

29:06 דובר 10 לא שלא יש... אין לזה ערך. יש לזה—

29:08 דובר 11 לא, ממשיכים אור אין סוף. אתה עושה מצווה, אתה ממשיך אור אין סוף.

29:13 דובר 2 ממשיך, אבל האור אין סוף שמתגלה... תכף נגיע, תכף ניגע גם בזה. האור אין סוף שמתגלה בכוונה הוא באין ערוך יותר נעלה מהאור אין סוף שמתגלה בקיום המצווה המעשי. רק שזה בדיוק הפוך.

29:37 דובר 10 מה?

29:41 דובר 11 מה?

29:41 דובר 2 כשדיברנו על ה... הפוך מהעולם הזה, לא הפוך ממה שהסברנו. כשדיברנו על העולם... על הנמשל, הפוך מהמשל. במשל מה היה? שלמרות שהכול מקבל מקליפת נוגה והקדוש ברוך הוא לא מתגלה לא בזה ולא בזה, לא בגוף ולא בנשמה, בכל זאת יש אבל, אה, הבדל באין ערוך בחיות, בהתפשטות החיות. בנמשל זה הפוך. מה למדנו לגבי הנמשל? לגבי המצוות? מדוע לקדש את העולם זה דווקא על ידי מצווה מעשית? את זה למדנו בפרקים ה... הפרקים האחרונים, הפרקים הקודמים. כי כל דבר שהוא נברא, הוא יכול להיות בטל לקדוש ברוך הוא, אבל סוף סוף הוא גם... הוא נברא. יש לו מציאות משל עצמו. לא יכול להיות מאוחד עם הקדוש ברוך הוא. אפילו מלאכים עליונים שאין להם, אה, אין להם עולם הזה מול העיניים, והם קדושים וטהורים ונמצאים בעולמות העליונים, וכל המציאות שלהם זה רק אהבת השם ויראת השם והתבוננות בגדולת השם. אין להם משהו אחר בחיים. זה כל המציאות שלהם. אבל גם הם איזושהי מציאות שמתבוננת ואוהבת ובאהבה או יראה. כן? אז הביטול שלהם הוא לא ביטול בתכלית. הם לא אחד עם אלוקות. הם איזושהי מציאות שמתבטלת לאלוקות. מציאות נעלית, ביטול מאוד נעלה, אבל איזושהי מציאות של ביטול, של ביטול לאלוקות. היות והם מציאות של ביטול, אז הקדוש ברוך הוא לא מתגלה בהם בתכלית. הם, הם מציאות... הם נפרדים, מציאות בפני עצמה. הם נבראים. כן? ומהסיבה הזאת הרבי אמר, אדמו"ר הזקן אמר שאפילו צדיק גמור שאוהב את השם באהבה ויראה ותענוגים, אז הוא לא בטל בתכלית. גם הוא צריך לקיים מצוות. מדוע? כי המצוות זה רצון השם בעצמו. המצוות זה לא משהו שנברא. זה לא משהו שבטל לרצון השם. זה הוא

31:53 דובר 2 רצון השם. התורה זה לא משהו ש-- היא חוכמת השם, היא בעצמה. זה לא משהו שבטל ל... היא בעצמה מציאות של-של הקדוש ברוך הוא. כן? ולכן הוא הסביר ש-- שעל תורה ומצוות אין העלם והסתר בכלל. כל דבר שהוא לא תורה ומצוות, אפילו הדבר הכי נעלה שבעולם, איזשהו העלם, איזשהו צמצום, הוא נפרד. הוא לא אלוקות. כן, הדבר היחיד שאין עליו שום העלם והסתר בכלל ולא יכול להיות העלם והסתר זה רק תורה ומצוות. למה לא יכול להיות? כי הנה זה הוא, זה הוא בעצמו. כן, זה מובן? אז יוצא שתורה ומצוות זה בדיוק הפוך מקליפת נוגה. קליפת נוגה מה? כל עניין קליפות בכלל, נוגה בפרט וקליפות הטמאות. כל עניינם של הקליפות זה שלא מורגש אלוקות בכלל. יכול להיות הרבה התפשטות, מעט התפשטות, הרבה חיות, מעט חיות. האלוקות לא מורגש. כן. מה זה כל העניין של תורה ומצוות? שאין הסתר בכלל, שהוא בגילוי גמור. תורה ומצוות או מצוות מעשיות וכוונת המצוות זה ההפך הגמור של-של-של-של עולם הזה, של הקליפות. כן, נכון? מצד עניין של-- אז מה בלי ערך? אז על מה המשל? מה המשל ומה הנמשל? מצד עניין של גילוי האלוקות, אז המשל הוא כמו הנמשל. שכמו שבנשמה יש התגלות בלי ערך לגוף, אז ככה בכוונה יש התגלות בלי ערך לגבי ה-- לגבי המעשה של המצווה. אבל מבחינת ההעלם והסתר זה בדיוק הפוך. במ-ב-במצוות שמה מתגלה, מתגלה גילוי אלוקות בלי ערך, הוא מתגלה. בלי ערך יותר מאשר קיום מצוות בפועל. החשבון הוא חשבון פשוט. בסדר, מובן?

34:22 דובר 12 על שם מה?

34:27 דובר 2 תורה ומצוות זה גילוי אלוקות. זה לא העלם והסתר, זה גילוי. ועל זה אומרים שאיפה הגילוי בלי ערך יותר בכוונה מאשר במעשה.

34:44 דובר 12 תכל'ס, אנחנו צריכים לקיים את המצוות, אוקיי? אני מתחיל את הכוונות. אני לא-

34:47 דובר 2 פה רוצים להסביר בדיוק הפוך. מפה עד סוף התניא, וככל שמתקדמים יותר זה נהיה עוד יותר ועוד יותר ועוד יותר שהעיקר זה הכוונה. מפה זה מתחיל.

34:58 דובר 12 אוהו.

35:03 דובר 2 כאן עכשיו הוא רק מתחיל לבאר את המעלה של הכוונה. בפרק זה מתחיל ויש שלושה פרקים רק לבאר את המעלה של הכוונה. אחר כך הוא מתחיל עוד עשרה פרקים להסביר איך מגיעים לזה. אה טוב, נתחיל בנקודה שם. "וכן במצוות התלויות... וכן במצוות התלויות בדיבור וביטוי שפתיים בלי כוונה, שהוא נחשב כמעשה ממש כנ"ל, לגבי אור אין סוף ברוך הוא המאיר ומלובש בכוונת המצוות המעשיות שאדם מתכוון בעשייתן כדי לדבקה בו יתברך על ידי קיום רצונו, קיום רצונו שהוא ורצונו אחד. וכן בכוונת התפילה וקריאת שמע וברכותיה ושאר ברכות ש-ב-ברכות שבכל המצוות, בכוונתו בהן, בכוונת המצוות מדבק מחשבתו ושכלו בו יתברך בלי ערך יותר מאשר בקיום המצוות." מעיר הרבי פה על השאלה שאת שאלת קודם. "ולא שדבקות המחשבה ושכל האדם בו יתברך היא מצד עצמה למעלה מדבקות קיום המצוות מעשיות בפועל ממש, כמו שיתבאר לקמן." כלומר היה עולה על דעתנו לחשוב, נו ברור, על ידי כוונה אני מרגיש, אני נדבק, אני קרוב יותר. זה כוונה, זה בלב, זה בשכל. לא, לא, לא, לא, לא, לא. אתה בן אדם, אתה נברא, והכוונה שלך והמעשה שלך בשביל הקדוש ברוך הוא זה אותו דבר. אין, אין הבדל. הסיבה שבכוונה מתגלה אצלך, מורגש אצלך האלוק-- יותר האלוקות, זה לא בגלל שאתה כזה צדיק, וזה לא בגלל שהכוונה היא דבר כל כך חשוב יותר מהמצווה, אלא בגלל שכך רצה הקדוש ברוך הוא. "אלא מפני שזהו גם כן רצונו יתברך". הקדוש ברוך הוא רצה לא רק שנדבק בו על ידי קיום מצוות. הוא לא רצה רק שנקדש את העולם על ידי קיום מצוות, אלא הוא רצה גם שנדבוק בו על

37:15 דובר 2 ידי שכל ומחשבה וכוונת המצוות המעשיות. הקדוש ברוך הוא רצה שני דברים. הוא רצה שתהיה לו דירה בתחתונים, שזה עושים על ידי קיום מצוות מעשיות, והוא רצה שהדירה בתחתונים תהיה מוארת, שיהיה בה אור. הוא רצה גם את האור. הוא רצה גם את הכוונה. הוא לא רצה רק את הדירה, רק את הבית. הוא בכוונה, כותב, קריאת שמע וברכותיה, "והארת רצון עליון הזה המאירה ומלובשת בכוונה זו". הארת הרצון הזה המאירה ומלובשת בכוונה זו. איזו כוונה יש אחרת? על איזו כוונה אנחנו מדברים פה?

37:58 דובר 13 לשמה.

37:59 דובר 2 כוונה לשמה. מקיימים מצווה בשביל להידבק בקדוש ברוך הוא. כוונה פשוטה. איזה כוונות יש אחרות?

38:09 דובר 13 שדברי שמה, שם מגולה.

38:11 דובר 2 אוי, יש כל מיני ייחודים, כוונות וכל מיני כוונות של ספרי קבלה וגימטריאות ועולמות וכל מיני כוונות, כוונות של קבלה כאלה. כן. אז כשאומרים שהקדוש ברוך הוא, אלוקות, מתגלה אצל האדם בכוונת המצווה, על איזה כוונה מדברים? אם הוא מתחיל ל-לכוון את הכוונות של המקובלים, שמה לא מתגלה שום דבר. הקדוש ברוך הוא רוצה את הכוונה הזו שנרצה לדבוק בו. הוא רוצה אותנו. הוא לא רוצה את העניינים גדולים וחשובים. איפה מתגלה-

38:57 דובר 13 מה זה?

38:57 דובר 2 גילוי האלוקות בלי ערך יותר בכוונה מאשר במצווה, בכוונה הזו.

39:01 דובר 13 אז כשהם מכוונים את הכוונות, המקובלים וזה.

39:04 דובר 2 עניינים חשובים.

39:05 דובר 13 זה לרצון השם.

39:06 דובר 2 זה לרצון השם. זה עניינים חשובים וכולי, אבל אין בו את ההארה הזאת שהיא בלי ערך יותר מאשר בגוף. זה יש רק בכוונה הפשוטה. והארת רצון העליון הזה שמאירה ומלובשת בכוונה זו היא גדולה לאין קץ, למעלה מעלה מהארת רצון עליון שמאירה ומלובשת בקיום מצוות עצמן במעשה ובדיבור בלי כוונה, כגודל מעלת אור הנשמה על הגוף, שהגוף הוא כלי ומלבוש של הנשמה. פה הרבי עונה על עוד שאלה. התחיל את ה-, את הפרק: להבין, להבין פירוש מה שחז"ל אמרו שמצוות בלא כוונה כגוף בלי נשמה, שזה לא הגיוני אחרי כל מה שלמדנו קודם. אז מה הוא הסביר? הוא הסביר שזה בכלל לא נוגע לנשמה בלי גוף, שהגוף מת. הכוונה רק להדגיש שגילוי האלוקות שבכוונת המצוות הוא נעלה בלי ערך יותר מאשר גילוי האלוקות שבקיום המצוות. שואל הרבי שאלה פשוטה: בשביל זה צריך להביא משל מגוף ונשמה? יש מספיק דברים שהם גדולים בלי ערך, כן? תביא משל מזיו השמש ואור השמש ו-ו-והשמש עצמו. אתה רוצה להביא משל לדבר שהוא בלי ערך. הכוונה, הגילוי אלוקות שב-ב-בכוונה הוא נעלה בלי ערך יותר מאשר במצווה. תביא איזה משל שהוא בלי ערך. מה מצאת גוף ונשמה? כן. אומר, כן, יש קשר לעניין זה גם לגוף ונשמה. מדוע? כי הכוונה מתלבשת במצווה. כמו שהנשמה מתלבשת בגוף, ככה הכוונה צריכה להתלבש במצווה. אם אדם סתם כך, וזה נוגע למה שלמדנו קודם. מה דובר בכל החלק הראשון? שיכול להיות ליהודי כוונה בלי קיום מצווה, כן? אהבה ויראה על ידי התבוננות, אהבה כרשפי אש, אהבה רבה, אהבה ב-ב-בגילוי ליבו בוערת כ-כ-כל הלשונות, כן? הכל טוב ויפה, אם זה לא מלובש במצווה, אז כמו שהגוף בלי נשמה לא שווה כלום, אז

41:24 דובר 2 גם הכוונה בלי מצווה לא שווה כלום. הקדוש ברוך הוא רוצה שזה יהיה מלובש. לא שלא שווה כלום, כן? חס ושלום. ה-ההארה הזו שנעלית בלי ערך דווקא כשהכוונה מלובשת במצווה, שהוא כלי ומלבוש הנשמה, כמו גוף המצווה עצמה, שהוא כלי ומלבוש לכוונתה. ואף שבשתיהן, במצווה ובכוונה, מלובש רצון אחד פשוט בתכלית הפשיטות, בלי שום שינוי וריבוי חס ושלום. הרצון של השם, לקדוש ברוך הוא יש לנו רק קדוש ברוך הוא אחד, והשם אחד ושמו אחד, ויש לו רק רצון אחד. והרצון שלו הוא לא שהוא רוצה גם את זה וגם את זה, הוא רוצה רק דבר אחד, אלא שהדבר האחד הזה מתגלה אצלנו גם בעניין של קיום המצוות וגם בעניין של כוונת המצוות. כשיש-יש-יש לאבא ילד, אבא טוב שמחנך, שדואג לו, חשוב לו החינוך של הבן שלו והוא מאוד מאוד אוהב את הבן שלו. אהבה עצמית, אהבת האב לבן, כן? לפעמים הוא נותן לו ככה, מקרב אותו, מחייך אליו, לומד איתו, ולפעמים הוא נותן לו ככה, כועס עליו, כן? בשתי התנועות של האב לבן מתבטא, זה אותו אבא ואותה אהבה. זה לא שני דברים. בסיטואציה הזו האהבה שלו מתגלה באופן של חיוך, ובסיטואציה הזו האהבה שלו מתגלה באופן הפוך. זה לא אבא אחר, זה לא רצון אחר, זה לא אהבה אחרת. זה רק אחד. עניין אחד. רק כמו שזה יורד למטה לגבי הבן, זה שני עניינים הפוכים. כך אותו דבר פה. הקדוש ברוך הוא הרי יש לו רצון פשוט אחד, אלא כמו שזה מתגלה אצלנו, אז זה מתגלה ב-ב-בקיום המצוות המעשיות ובכוונת המצוות, אבל במקור, בשורש, זה עניין אחד. פשוט בתכלית הפשיטות, בלי שום שינוי וריבוי, חס ושלום, מיוחד

43:43 דובר 2 במהותו ועצמותו יתברך בתכלית הייחוד. ואף על פי כן ההארה אינה שווה מבחינת צמצום והתפשטות. פשוט, איך שזה מתגלה פה בהארה, אז בקיום המצווה המעשית זה מצומצם מאוד וב-ב-בכוונה הגילוי הוא בהתפשטות גדולה. אז הרבי מביא פה ראיה לזה מעץ חיים. נדלג על ההערה הזאת. פשוט ראיה מעץ חיים. כשדיברנו ב-, רגע, אני מתחיל. עד, עד פה מובן. בסדר, נכון? הכול בסדר. כשדיברנו בהתחלה על המשל, אז לפני שהוא דיבר שבאופן כללי יש גוף ונשמה, אה, צ-, איך זה נקרא? אה, דומם וצומח, חי ומדבר. אז בהתחלה הוא דיבר שבאופן, אה, אה, כללי יש ארבע מדרגות. נכון? אז הרבי עכשיו מתחיל ל-להיכנס להסבר שכמו שבגשמיות יש ארבע מדרגות, כלומר שיש שתי מדרגות כלליות שכל אחת נחלקת לשתיים, אז גם ברוחניות זה שני עניינים כלליים שכל אחד נחלק לשתיים. כלומר, כמו שבגשמיות יש את החלק של הגוף, שהגוף נחלק לדומם וצומח, והחלק, החלק של הנשמה שנחלק לחי ומדבר, אז כך על דרך משל, על דרך זה גם בנמשל. מה זה אומר בנמשל? הגוף זה המצוות והה-הנשמה זה הכוונה. אז גם בגוף שהוא המצווה יש שני חלקים, כביכול כנגד דומם וצומח, וגם בכוונה שהיא הנשמה גם בה יש שני חלקים על דרך חי ומדבר. בסדר? עכשיו הוא מתחיל להיכנס להסבר הזה. נחלקות גם כן, כלומר הכוונה וה-, המ-המ-המצווה והכוונה נחלקות גם כן לארבע מדרגות. כלומר שתי מדרגות במצווה ושתי מדרגות בכוונה. מה הן ארבע מדרגות, או השתיים שהן ארבע? גוף המצוות עצמן, שהן, הן שתי מדרגות על דרך דומם וצומח, שהן מצוות מעשיות ממש ומצוות התלויות בדיבור ומחשבה. מעניין שאדמו"ר הזקן מח-מחשיב את המצוות של המחשבה כמצוות מעשיות.

46:34 דובר 14 מה מושקה?

46:35 דובר 3 למה דיבור ומחשבה?

46:36 דובר 2 אה?

46:37 דובר 14 הלו?

46:38 דובר 3 למה דיבור ומחשבה זה דרך?

46:42 דובר 2 כי, כי ה-, כל המצוות המעשיות, כל המצוות, כל התרי"ג מצוות, אה, הן הכל, הן כולן בשלושת לבושי הנפש. אין מצוות, אולי למעט "ואהבת את השם אלוקיך", אני לא יודע, מצוות אמונה בה'. יש כמה מצוות. רוב המצוות, רובן ככולן, הן מצוות מעשיות. מצוות מעשיות מקיימים עם כלי המעשה של ה-, של האדם.

47:11 דובר 14 אז המחשבה יותר קל עם כוונה.

47:13 דובר 2 מה הם כלי המעשה של האדם? מ-מעשה, דיבור ומחשבה. כן, מחשבה היא גם כן אחד משלושת הכלים. היא לא חלק מהנשמה, היא חלק מהגוף.

47:25 דובר 14 אז יותר זורם כוונה ומחשבה, כאילו... אז יותר זורם.

47:29 דובר 2 תכף נראה. כ-, תכף נראה. תן לי שנייה אחת. אז אומר ב-בעניין הזה של שלושת ה-, של ה-שלושת לבו-לבושי הנפש, מחשבה ומעשה, אומר המצוות שהן במעשה זה, זה המצוות שהן מסוג הדומם. המצוות שהן בדיבור ומחשבה הן מסוג ה-, מסוג הצומח. כמו שהצומח יש פה איזושהי חיות, יש פה איזושהי תזוזה. כן? אז בדיבור גם כן יש כזה דבר, אבל אחת ככה אחת ככה ב-ב-במחשבה. אבל גם מחשבה, מחשבה זה לא הבנה. זה ברור שמחשבה היא לא הבנה. אפשר לחשוב בלי להבין?

48:13 דובר 14 כן.

48:16 דובר 2 אפשר לקרוא אותיות באנגלית בלי להבין אף מילה. כן, אפשר. אני יודע, אתה קורא את האותיות, אני יודע איך מצטרפים את ה... את ה-AL עם ה-O, שזה לא... אבל מה, מה כתוב פה? לא מבין כלום. או אפילו טקסטים בעברית שקשים להבנה, כמו קטעים בתהילים. הוא מבין, הוא קורא, הוא לא מבין. כן, אפשר לחשוב בלי להבין, כי המחשבה היא רק כלי, היא רק לבוש, היא לא... ויותר מזה, הרי הדי-- אותיות הדיבור הן אותיות שנובעות מהמחשבה.

48:49 דובר 14 והוא לא יכול לקרוא את התהילים בלי לחשוב על זה, לחשוב כל מיני מחשבות אחרות.

48:55 דובר 2 יכול לחשוב מחשבות אחרות, כן.

48:57 דובר 14 לא, אבל-

48:58 דובר 2 לא, זה לא שאי אפשר להבין, אבל יכול להיות גם מציאות כזאת של מחשבה בלי הבנה.

49:04 דובר 14 של מחשבה על מה שאתה קורא בלי להבין?

49:07 דובר 2 בלי להבין את התוכן.

49:10 דובר 14 מממ.

49:11 דובר 2 ממ?

49:11 דובר 14 כי אתה חושב על המילים, אתה לא חושב שום דבר-

49:13 דובר 2 א-אני רואה איזה, רואה איזה קוסם עושה קסם. אני רואה את זה בעיניים, אני חושב על זה, אני מצייר את זה בעיניים ואני-אני לא מבין איך זה נעשה. אין, אין לאדם בעיה לחשוב בלי להבין. אני חושב את הצירוף ה-ה-המשפט חמש ועוד חמש שווה מאה. אין לי בעיה לחשוב את ה, את ה-- לחשוב את זה. אז אני לא יכול להבין את זה. ההבנה מתלבשת במחשבה ואחר כך המחשבה מתלבשת בדיבור, אבל המחשבה מצד עצמה היא מנותקת לגמרי. זה, זה דבר מעשי, זה פעולה. פעולה של, של הגוף. היא, היא, היא, היא, זה לא חלק מ-מהאדם, לא חלק ממהות האדם.

49:49 דובר 14 אי אפשר להגיד אינסטינקט כזה, כזה? לעומת הבנה שאתה כאילו מתכוון לזה.

49:55 דובר 2 שמה?

49:56 דובר 14 מחשבה זה כאילו...

49:59 דובר 2 בדרך כלל קשה-

50:00 דובר 14 אוטומטיקה זה כאילו-

50:01 דובר 2 לנו קשה מאוד להפ-- אנחנו לא יכולים להפסיק לחשוב בגלל שאנחנו-

50:06 דובר 14 זהו זה-

50:07 דובר 2 אנחנו לא יכולים להפסיק לחשוב, אנחנו לא יכולים להפסיק להבין. א-א-אז זה נראה לנו תמיד מחובר ביחד, אבל כשמתבוננים בזה אז זה קל מאוד, מהר מאוד מגיעים למסקנה שזה שני איברים נפרדים שונים לגמרי. ה-ההבנה היא חלק ממהות האדם עצמו, ומחשבה זה משהו שמשרת אותו. זה משהו ששייך לגוף, לא שייך לנשמה. אז יש מצוות שהם, שהם... אנחנו נחזור לענייננו. מהן שתי הדרגות ב-ב-בדומם, ש-ב-ב-מצוות? מצוות מעשיות ממש ומצוות שצריכות להיות בדיבור, מחשבה. כמו תלמוד תורה וקריאת שמע ותפילה, ברכת המזון, שאר ברכות. וכוונת המצוות זה החי והמדבר. כוונת המצוות לדבקה בו יתברך, כוונה זו, הכוונה לדבקה בו היא כנשמה לגוף, נחלקת גם כן לשתי מדרגות. כמו שתי מדרגות הנשמה שהם בגוף החומרי, שהן חי ומדבר. כמו שאין ערך בין הנשמה של חי לנשמה של מדבר, אז כך אין ערך בין ה, בין ה, אה, בין שתי הדרגות בכוונה של המצווה. זה כבר חידוש. כל עוד דיברו שיש שתי דרגות במצווה, מצוות של מעשה, מצוות של דיבור ומחשבה, אני מבין את ההבדל. כן? אך כשמדברים במה הקדוש ברוך הוא מתגלה בכוונה, לא בקיום המעשי. איזו כוונה? כ-כוונה פשוטה לדבקה בו יתברך. זה שאני רוצה לדבוק בו. למה אני מקיים את המצווה? אני מקיים את המצווה בגלל שאני מבין שעל ידי מצווה אני, אני מתקרב אליו. אני מקיים, מקיים את המצווה מתוך מחשבה, מתוך רצון ל-להידבק בו. זאת הכוונה. בכוונה הזאת יש שתי דרגות, הוא אומר, וההבדל בין שתי הדרגות הוא כמו בין בעלי חיים לבני אדם. פלא גדול. כ-- מ-מובן הפלא שבדבר?

52:30 דובר 4 אני, אני כאילו מבינה שאתה עושה מ-

52:32 דובר 2 הוא יסביר. רגע, הוא לא ג-הוא לא גמר. אני רק מ-מ-מקדים כדי שיהיה מובן על מה מדברים. איך זה יכול להיות? אה, נגמר לנו הזמן כבר?

52:50 דובר 4 אני רואה שאפשר לעשות כאילו...

52:52 דובר 2 מה?

52:52 דובר 4 לא נשאר הרבה.

52:56 דובר 2 אה, אין לי בעיה. זה, זה, זה, זה, זה עוד רבע שעה.

53:01 דובר 4 לי אין בעיה. תתעסקי, אפשר.

53:04 דובר 2 מממ?

53:05 דובר 4 אפשר.

53:06 דובר 2 רוצות להמשיך?

53:09 דובר 4 כן.

53:09 דובר 2 זה פרק קצת ארוך, אבל הוא לא...

53:11 דובר 4 אבל אל תאריך.

53:12 דובר 2 אני לא מאריך. אני רק רוצה ש-ש-שיבינו. לא, לא. אני מרגיש נ-נבוך כשאני מדבר ו-ורואה שלא, לא מבינים.

53:24 דובר 4 הקלטת נכון?

53:28 דובר 2 כן. אז הוא מסביר. אז מה באמת? זה באמת פלא גדול כ-- הרי אדמו"ר הזקן רוצה לומר שבכוונה הפשוטה לדבקה בו יתברך בזה יש שתי דרגות ש... לפני שנקרא בפנים. מה ההבדל באמת בין, אה, בעל חיים לבן אדם?

53:46 דובר 4 שכל.

53:47 דובר 2 מה?

53:48 דובר 4 שכל יותר.

53:50 דובר 2 גם לבעל חיים-

53:51 דובר 4 מוח של-

53:51 דובר 2 או-- גם לבעל חי-- לבעל חיים גם יש שכל. הוא מבין, הוא יודע לחזור למקום. הוא מבין. מבין. לא כזה גדול אבל מבין.

54:00 דובר 4 מוגבל.

54:01 דובר 2 הוא מרגיש, הוא גם מרגיש. מה ההבדל? מה נקודת ההבדל? אמ, ברור לכולנו שההבדל לא כמותי. זה לא ש-- שאם תיקח הרבה חתולים, תחבר את ה-את המוח שלהם ביחד, יצא בן אדם. זה, זה, זה סוג אחר של, של, של, של נשמה. זה לא אותו... זה לא, זה לא הבדל כמותי, זה הבדל איכותי. זה ברור לכולם. מה ההבדל? ההבדל הוא שהשכל של הבעל חיים... אה, בואו נגיד את זה ככה. לבעל חיים אין דעת, אז השכל שלו זה לפי המידות. הוא רעב, אז הוא מבין איך לעשות בשביל שיהיה לו אוכל. כן? הוא חם לו, אז הוא-

54:48 דובר 4 שכל אנושי.

54:49 דובר 2 ה-ה-הכל העניין של השכל שלו זה רק-

54:53 דובר 4 זה בן אדם

54:53 דובר 2 זה רק, אה, אה, אה, לשרת את המידות ולהפעיל את הגוף. כן? הוא לא יכול לשנות את הטבע שלו. יש לו טבע. העורב נולד אכזרי, הנשר נולד רחמני ו-ו-ו-וכן הלאה. זה הטבע שאיתו הוא נולד, וכל השכל שיש לו נועד לשרת את אותו טבע. לאדם יש דעת. עם הדעת שיש לאדם הוא יכול לבחור לשנות את הטבע שלו. הוא יכול להתאפק, הוא יכול לשנות משהו, הוא יכול להזיז משהו בתוך עצמו. זה אין לבעל חיים. כן? אז ההבדל המהותי בין בעל חיים לבן אדם זה לא שכל. לשניהם יש שכל. רגש, לשניהם יש רגש. יכול להיות שיש בעלי חיים שיש להם רגש יותר מבני אדם. ה-ההבדל הוא דעת. ה-- כן? ממילא... אם ההבדל-- אם זה במשל, זה ההבדל. צריך לומר שגם בכוונה שעליה מדברים, שיש כוונה שאני אוהב את ה', מקיים את המצוות מתוך רצון להידבק בה', אז יש רצון כזה שהוא עם דעת ורצון כזה שהוא בלי דעת. בסדר? זה מה שאדמו"ר הזקן חותר לומר. בוא נראה את זה בפנים. "כי מי שדעתו יפה לדעת את ה' ולהתבונן בגדולתו יתברך ולהוליד מבינתו יראה עילאה במוחו ואהבת ה' בחלל הימני שבלבו, להיות נפשו צמאה לה' לדבקה בו על ידי קיום התורה והמצוות שהן המשכת והארת אור אין סוף ברוך הוא." הוא מבין שעל ידי שהוא יקיים מצוות אז יתגלה בנפשו אור אין סוף ברוך הוא, ולכן הוא רוצה לדבקה בו, לכן הוא רוצה לקיים את המצוות, ובכוונה הזו הוא לומד, הוא מקיים המצוות. וכן בכוונה זו הוא מתפלל, הוא מברך. כוונה זו על דרך משל כמו נשמת המדבר, בעל שכל ובחירה ובדעת ידבר. בוא נקרא קודם את החלק השני. "ומי שדעתו קצרה

57:22 דובר 2 לידע ולהתבונן בגדולת אין סוף ברוך הוא" — דעתו קצרה. הוא מתבונן ולא נולד מזה שום אהבה ויראה, לא נולדת לו. "לא הולידה אהבה מבינתו בהתגלות לבו וכן יראה במוחו" — הוא לא מצליח. "ופחד ה' בלבו" — לא הולך לו. מתבונן, מתאמץ. יש לו שכל כמו בעל חיים. יש לו שכל, אבל השכל שלו לא מוליד. אין לו דעת. השכל לא מוליד אהבה ויראה, אפילו לא במוחו. רק מה כן? איך הוא עובד את ה' אם דעתו קצרה? זוכרות איך אדם שדעתו קצרה עובד את ה'? אמרנו פעם פעם בפרקים י"ח עד כ"ה בתניא.

58:12 דובר 5 פעם פעם.

58:12 דובר 6 סליחה, רבי שני.

58:13 דובר 5 דעתנו קצרה.

58:15 דובר 6 אתך.

58:18 דובר 5 אז אולי צריך לקרוא?

58:21 דובר 2 למד-- לא, אתן זוכרות. אני סתם צוחק. כשמדברים בצורה כזאתי אני סתם מבלבל אתכן. למדנו בתחילת התניא, מיד בהתחלה, פרקים ט"ז לי"ז, שיש אהבת ה' שנולדת על ידי התבוננות. ואחר כך אנחנו מתחילים פרק י"ח, "מי שדעתו קצרה והתבונן ולא נולד", אז מה? אז הוא יכול לגלות את האהבה המסותרת. ואז יש שמונה פרקים. שמונה, כמה זה שמונה עשרה? י"ח, י"ט, כ'. כן. שמונה פרקים. אה, שמונה פרקים. איך מגלים את האהבה המסותרת? אז שני פרקים איך, איך מולידים אהבה בלב על ידי התבוננות, ואחר כך שמונה פרקים איך מגלים את האהבה המסותרת. זה, זה כן זוכרות, נכון? שהיה דבר כזה, כן או לא? את זה זוכרים?

59:11 דובר 5 תכתוב מפה עוד פעם.

59:13 דובר 2 יש אהבה שמולידים ויש אהבה מסותרת. כן? יופי. מה ההבדל ביניהן?

59:21 דובר 5 על ידי התבוננות ואהבה טבעית.

59:23 דובר 2 זה איך מולידים אותם. אהבה טבעית. נכון. אהבה. לא, זה נכון, אבל לא על זה התכוונתי.

59:34 דובר 5 מממ?

59:36 דובר 2 נגיד את זה אחרת.

59:39 דובר 5 אנחנו, איך אומרים בעולם הזה, זאת אומרת, על זה אנחנו לא, לא-

59:43 דובר 2 לא, לא, רגע, רגע, רגע, שנייה. אתן יודעות, אתן יודעות ואתן זוכרות. הכל בסדר. שנייה אחת, אני צריך לחפש את המילים. שנייה אחת. זה, זה יותר פשוט ממה שזה... לפעמים מדברים מילים גבוהות וזה נראה כזה מפחיד. אה, כשאדם אוהב משהו, רוצה משהו, כל דבר, לא את הקדוש ברוך הוא. כל דבר. יש שני, שני סוגים של משיכה, של אהבה, תקרא לזה. יש דבר אחד. למה אני רוצה את זה? כי זה טוב.

1:00:12 דובר 5 מושך.

1:00:13 דובר 2 דבר טוב אני רוצה. כן. עד שלא ידעתי שזה טוב לא רציתי אותו, נכון? מתי התחלתי לרצות אותו? כי, כי נודע לי ולמדתי והבנתי שזה טוב, אז עכשיו אני רוצה. כן? זה נקרא אהבה שנולדת בגלל שהבנתי, לכן אני רוצה. כן? יש סוג אחר של אהבה. יש דבר שאדם רוצה, לא בגלל שהוא מבין. הוא רוצה כי זה הוא. זה שאני רוצה לחיות, לא בגלל שאני חשבתי והתבוננתי כמה זה טוב לחיות, אז לכן אני רוצה. זה... כן. זה אני, זה המציאות שלי. אני לא יכול להתנתק מזה. כן? יש אדם רוצה לאכול בגלל שהוא מבין שעכשיו אם הוא לא יאכל אז יקרה לו משהו. הוא רעב, אז הוא רוצה לאכול. כן? זה הוא, זה הוא בעצמו. זה נקרא דבר טבעי. יש דבר שאדם רוצה באופן טבעי. למה הוא רוצה? מה פירוש רוצה באופן טבעי? זה הטבע שלו, אין לו איך לעשות את זה. אדם באופן טבעי אוהב לאכול מרק מבושל. תיתן את זה, אני לא יודע, ל-ל-ל-לסנאי, הוא, הוא לא יאכל את זה. הטבע שלו, יש לו טבע אחר. הוא לא אוהב את זה. כן? אהבה טבעית זה דבר שיש בטבע. ועל זה אומרים שגם באלוקות זה אותו דבר. יש אהבה לאלוקות של למה ו-- למה הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא? הוא בעצם, הוא לא אוהב את הקדוש ברוך הוא, אבל הוא מתבונן בגדולת ה' עד שהוא מסביר לעצמו כמה זה טוב, כמה ה' גדול, איך הוא מחיה את העולמות והוא... אז פתאום נקלט לו בראש ה-ה-ה-גדולת ה', נקלט לו בראש ה-ה-ה-ה-הפלאה של הקדוש ברוך הוא. הוא מתחיל להימשך לזה. זה נקרא אהבה שנולדת, אהבה שכלית. אהבה, אהבה שנולדה

1:02:04 דובר 2 בלב בעקבות התבוננות. הוא אוהב את הקדוש ברוך הוא כי עכשיו הוא מבין שזה טוב. כן? זה מובן? יש אהבה אחרת. יש לאדם נפש אלוקית. הנפש האלוקית, המציאות שלה היא חלק אלוקה ממעל ממש. כמו שאדם מרגיש, כמו שאני מרגיש את החיים שלי ו-ו-ולא יכול להתנתק מזה, כן? הנפש האלוקית מרגישה אותו דבר לגבי הקדוש ברוך הוא. היא לא יכולה להתנתק ממנו. למה היא לא יכולה להתנתק ממנו? כי היא, כי היא הוא. חלק אלוקה מ-- חלק ממנו. כן? זה מובן? שני סוגים של אהבה. כמו שבגשמיות יש שני סוגים של אהבה, אהבה כי אני מבין ואהבה כי זה החיים שלי, גם ברוחניות אותו דבר. אני אוהב את הקדוש ברוך הוא בגלל שהבנתי או אני אוהב את הקדוש ברוך הוא בגלל שעצם הנשמה שלי עכשיו התגלתה. כן? מה אומר על שני הסוגים האלה שם בפרקים ההם? האהבה הזאת שאדם מתבונן עד שהוא מבין שהקדוש ברוך הוא גדול ולכן צריך לאהוב אותו, ולכן באמת מתחיל לאהוב אותו, זה שייך לכל אחד. כל אחד אם הוא יתבונן תהיה לו אהבה כזאתי. יתבונן מספיק, ייקלט לו בלב ויהיה-- זה יהיה לו, כן? אבל לאהבה השנייה, אהבה טבעית, לא יכול להתגלות. זה דבר כל כך עמוק, כל כך נעלה, כל כך נפלא, זה לא יכול להתגלות. נכון, אצל צדיקים גדולים זה נקרא, כשזה מתגלה זה נקרא אהבה רבה. אהבה רבה זה צדיקים גדולים זוכים שיתגלה-- הנפש, הנשמה האלוקית תתגלה שם. אצלנו זה לא מתגלה. טוב, מה פירוש לעבוד את השם עם אהבה מסותרת? אם זה לא יכול להתגלות כי זה אהבה של נפש אלוקית, כי זה עצם הנפש, זה יחידה שבנפש, לא יודע איך קוראים

1:03:49 דובר 2 לזה, לא משנה איך יקראו לזה, זה לא מתגלה כי זה לא יכול להתגלות כי זה יותר מדי נעלה ל-לדרגה שלי. אז איך אני יכול לעבוד עם זה את השם? אז הוא מסביר שם בפרקים, שמונת הפרקים, שמה שאתה לא צריך שזה יתגלה. מספיק שאתה תזכור שיש לך כזה דבר, אתה כבר לא תעשה עבירות. זה נקודת הביאור. כן? זוכרות את זה? אדם יזכיר לעצמו שיש לו אהבה מסותרת. הוא יזכיר לעצמו שיש לו נשמה. לי יש נשמה, אני יכול לעשות עבירה? הרי אם היו מעמידים אותי בניסיון ב-ב-ב-דבר ה' הייתי הרי מוסר את נפשי. אז על זה אני אעבור עבירה? הוא רק ייזכר שיש לו. זה לא צריך שיבער בו, לא צריך להתגלות אצלו בכלל. כן? על פי זה אומר הרבי, אז כן, זה בדיוק ההבדל בין אהבה-- בין-- בשתי הדרגות של הכוונה. אם אדם עובד את השם על ידי התבוננות, אז זה כמו בן אדם, כמו בעל שכל, ב-בעל דעה. הוא יתבונן, נולדה אהבת השם. אבל אם הוא אוהב את הש-- עובד את השם, הוא מקיים מצוות, מתוך איזו כוונה? דעתו קצרה. הוא לא בן אדם, הוא בעל חיים. הוא לא יכול-- ה-השכל שלו לא יכול לעורר בליבו אהבה. למה הוא מקיים את המצוות? כי הוא החליט שיש לו נשמה אלוקית ולכן הוא מקיים מצוות. אז מה עובד אצלו עכשיו בתוך המצווה? איזו אהבה עובדת אצלו? אהבה טבעית. אהבה מסותרת, נכון? נו, אהבה טבעית זה כמו הטבע של בעל חיים. בסדר? בוא נקרא את זה עכשיו בפנים, עכשיו זה יהיה מאוד, מאוד ברור וקל. איפה זה מתחיל? אמ, אבל מי שדעתו קצרה לידע ולהתבונן בגדולת אין סוף ברוך הוא

1:05:44 דובר 2 להוליד מבינתו יראה ואהבה בהתגלות ליבו, וכן במוחו, הוא לא יכול לפתח אהבת השם בליבו, הוא לא יכול. רק מה? הוא רק זוכר ומעורר את האהבה הטבעית המסותרת בליבו ומוציאה מהעלם והסתר הלב אל גילוי במוח על כל פנים. מה פירוש גילוי במוח? לא שעכשיו מתגלית אהבה מסותרת במוח, אלא שיהא רצונו שבמוחו ותעלומות ליבו מסכים ומתרצה בריצוי גמור באמת לאמיתו למסור נפשו. וכל מה שהוא פשוט נ-נזכר שיש לו, יש לו נפש אלוקית והוא מחליט למסור את הנפש על כל דבר. על ייחוד השם כדי לדבקה בו נפשו האלוקית ולבושיה ולכללן בייחודו ואחדותו. הרי עכשיו מקיים מצווה כדי אני רוצה ל-ל-להתאחד עם הקדוש ברוך הוא. הוא לא מבין, לא מרגיש שום דבר. עצם זה שהוא מס-- שהוא יש לו הסכמה, החלטה נחושה שהוא ישמור את המצוות ויהי מה ולא יעשה עבירה ויהי מה, זה עצמו אהבה טבעית. שהוא רצון העליון המלובש בתלמוד תורה וקיום מצוות כנ"ל, וגם היראה כלולה בה לקבל מלכותו שלא למרוד בו חס ושלום. בכוונה זו, כלומר בכוונה הטבעית, הוא סר מרע ועושה טוב ולומד ומתפלל ומברך פירוש המילות לבדו ולא בדחילו ורחימו בהתגלות ליבו. זה הוא לא יכול. ומוחו. הכוונה הזו על דרך משל, כמו נשמת החי, בעל חיים שאינו בעל שכל ובחירה וכל מידותיו, שהן יראתו מדברים המזיקים אותו, ואהבתו לדברים הנעימים אצלו, הן רק טבעיים אצלו. הוא עובד את השם מאהבה טבעית כמו בעל חיים, ולא בא מבינתו ודעתו. וכך גם דרך משל, יראה ואהבה טבעיות ומסותרות בלב כל ישראל, כי הן ירושה לנו מאבותינו כמו טבע בנפשותינו וכנזכר לעיל. אז ב-- אז אמרנו שיש, אה, בתור הקדמה

1:07:39 דובר 2 ל-לח-לחלק השני של התניא שמדבר על קיום המצ-- קיום המצוות עם אהבה ויראה. בהתחלה הוא מקדיש שלושה פרקים להסביר מה בכלל העניין הזה של אהבה ויראה אחרי שכל כך דיברנו על מעלת המעשה. אז קודם כל עכשיו בפרק הראשון הוא מסביר מה זה בכלל כוונה. קודם כל תדע לך שבכוונה מאיר, מתגלה אלוקות בלי ערך יתר מאשר בקיום המצווה. נכון, העיקר זה קיום, אבל הגילוי אלוקות זה-זה בכוונה. וכשמדברים על הכוונה אז יש הבדל. הוא הוסיף בסוף הפרק הסבר שלם שיש הבדל גדול, הבדל עצום, הבדל של-של כמו בין בעלי חיים לבני אדם. יש הבדל עצום בין קיום המצווה עם כוונה, אה, של אהבה ויראה שנולדה בה מהתבוננות לבין קיום המצוות עם אהבה ויראה טבעית. אחר כך בהמשך הוא יסביר, בפרק הבא הוא יסביר גם מה המקום של אהבה ויראה הזאת בעולמות ומה-- איך, איך הן פועלות על, על המצוות. יש לזה עוד כמה פרטים. אחר כך הוא מתחיל להסביר גם איך מה-- מה התבוננות ואיך מגיעים לזה. כן.