לקוטי אמרים פרק ל"ח · תשפ"א

00:18 דובר 1 טוב, אנחנו נתחיל. אה... מצאתי את הדף הזה. האמת שתמיד היה לי אותו, שכחתי מזה.

00:29 דובר 2 אה, זה מה-- זה היה קטן.

00:31 דובר 1 מתוך החוברת, כן, אז יש הרי בחוברת הענפים מחו-מחולקים שמה בנפרד. אז זה ענף שמתאים לנו. אז בואו נעבור עליו רגע. רואים פה גם את מה שכבר למדנו וגם את מה שאנחנו עכשיו מתחילים ללמוד. באופן כללי, הענף שנקרא דירה בתחתונים הוא החלק הראשון של החצי השני של התניא. הח-- אם החצי הראשון של התניא מדבר איך, איך להגיע לשלמות בקיום המצוות והחלק השני של התניא מדבר איך להחדיר במצוות כוונה, אהבה ויראה. איך לח-- איך להחדיר את הרגש בקיום המצוות. אז בחצי השני של התניא, שהוא מדבר איך להחדיר את הרגש בקיום מצוות, החלק הראשון זה הענף הרביעי. בואו נסתכל עליו רגע על הציור, על התרשים. אז ה-החלק הזה הראשון מגדיר בהתחלה מה המטרה, בשביל מה צריך את הרגש. הוא אומר שהרגש בעבודת השם צריך כדי להפוך את השם לדירה בתחתונים. הקדוש ברוך הוא רוצה... נתאווה להיות לו יתברך דירה בתחתונים, בשביל זה הוא ברא את העולם, וכדי שיהיה לקדוש ברוך הוא דירה בתחתונים צריך פה להיות, צריך להיות שני פרטים. קודם כל צריך שתהיה דירה, שיהיה לבנות לו בית, ודבר שני הבית צריך להיות נקי ומואר. אז ה-- בשביל שני הפרטים האלה יש פה את שני הריבועים שמתחת. מעלת המעשה וחשיבות הכוונה שבמעשה. מעשה המצוות הוא זה שבונה את ה-- את הדירה, מזכך את העולם ועושה את העולם שיהיה ראוי להשראת השכינה. ואחר כך, כשמקיימים את המעשה, את המצוות מתוך, אה, אהבה ויראה, מתוך כוונה, מתוך רגש, אז, אז העולם הוא לא רק דירה לקדוש ברוך הוא, אלא הוא גם דירה מוארת שהקדוש ברוך הוא מתגלה בו בגלוי. זה שני הפרטים. ושלושת הפרקים הראשונים, אותם כבר ראינו. איך

03:02 דובר 1 הוא מסביר מה זה מעלת המעשה. בהתחלה הוא מסביר שה-- כדי להשרות את השכינה בתחתונים, כדי שהאור האלוקי ייתפס, יוכל להיתפס בדברים הגשמיים שבעולם, זה בא דווקא על ידי מצוות מעשיות. הרי אמרנו יש מצוות שתלויות בדיבור, מצוות שתלויות במחשבה. אז עיקר מה שהאור האלוקי נתפס ומקדש את הגשמיות זה מצוות מעשיות. אחר כך, אחר כך הוא הסביר בשביל מה זה טוב. כדי לעשות דירה בתחתונים, ובפרק השלישי שם הוא הסביר שתכלית השלמות בזה שעל ידי מצוות מעשיות אנחנו הופכים ל-לדירה לקדוש ברוך הוא. מכינים את העולם להתגלות אלוקית, לא רק ס-ספציפית בדברים הקטנים שאיתם אנחנו מתעסקים, אלא כל מה שקשור ומסביב. עד שעל ידי עבודת עם ישראל מתקדש אז כל גרגיר חול ב-ב-במדבר סהרה שבאפריקה, אה, כל מולקולה של-- כל מולקולה שבאוויר או כל איזה כוכב שנמצא אני לא יודע מיליארדי קילומטרים, הכל, הכל, הכל עולה לקדושה ונהיה מכון לשבתו יתברך. אז זה שלושת הפרקים, על ידי מצוות המעשיות מכינים את העולם לדירה ולמדנו. היום אנחנו מתחילים ללמוד את ה..., את ה..., את הענף השני. בשביל מה צריך את הכוונה? כאשר פה יש גם כן שלושה פרקים. הפרק שאנחנו לומדים היום הוא המציאות של הכוונה. הפרק הבא יהיה המהות של הכוונה ואחר כך הפעולה של הכוונה. במילים אחרות, במילים יותר, אה, אנחנו נראה את זה בפנים אחר כך, אבל באופן כללי מלמעלה, אה, בכל דבר, כל, כל דבר שבעולם עצם זה שהוא קיים, המציאות שלו, הדבר. כן, הנה זה. כן? יש את המציאות שלו, יש את המהות שלו. מה הוא עושה, כן? ממה הוא בנוי, מה הוא עושה, מה הוא יודע לעשות, מה אפשר לעשות איתו? זה המהות של

05:22 דובר 1 הדבר. ויש בשביל מה זה טוב? למה צריך אותו? אז ככה גם בכוונה של המצוות יש שלושה דברים: יש את המציאות של הכוונה. מה, מה היא הכוונה? אחר כך בפרק הבא, אה, מהי המעלה שלה, איפה היא נמצאת, מהי הדרגה שלה, מהו האור האלוקי שמאיר בה והמהות שלה. ואחר כך בפרק השלישי, פרק מ', אז ידובר מה היא פועלת, איך היא, איך הכוונה מאירה את העולם. אנחנו מתחילים בפנים. פרק ל"ח שמסביר מהי, מהי בכלל הכוונה כשאומרים צריך להתפלל בכוונה. כן, צריך לקיים מצווה בכוונה. מה-- למה מתכוונים כשאומרים כוונה? זה הפרק שלנו, פרק ל"ח. והנה, קודם כל, כל ה-הדף הראשון כאן, דף נ"ה, זה סיכום של שלושת הפרקים הקודמים. הוא לא מחדש פה שום דבר. נקרא אותו בזריזות. והנה עם כל הנ"ל שהסברנו על החשיבות שעל ידי מצוות מעשיות מקדשים את העולם, יובן היטב פסק ההלכה הערוכה בתלמוד ופוסקים דהרהור לאו כדיבור דמי. הרהור זה לא כמו דיבור. זאת אומרת, העיקר זה מצווה. העיקר זה קיום מעשי. גם דיבור של מצווה יש לו איזשהו תוקף מעשי, אבל הרהור, מחשבה זה שום דבר לא. כך פוסק-- כך נפסק להלכה. איפה זה נפסק להלכה? שאם קרא קריאת שמע במחשבתו ובליבו לבד. כן, יש מצוות קריאת שמע. כן, פעמיים ביום בשכבך ובקומך. והגיע זמן קריאת שמע והאדם עכשיו הוא נמצא במקום שאסור ל-ל-- מקום מלוכלך. אסור לדבר. כן?

07:34 דובר 9 שיר כות מורם ובושת.

07:35 דובר 1 מממ?

07:36 דובר 9 שיר כות מורם ובושת.

07:38 דובר 1 שיר כות מורם ובו-- אז הוא רוצה להגיד קריאת שמע במחשבה. הרי העיקר זה הכוונה. נכון? רחמנא ליבא בעי. הכוונה, הוא רוצה את הלב. אז הוא, וקריאת שמע כל אחד יודע בעל פה. רו-רובם ככולם יודעים בעל פה. אין הפסד. אז הוא יגיד את הקריאת שמע במחשבה ולכאורה זה הרבה יותר מהעיקר, מה זה שהוא יגיד את המילים? מה-מה-מה-מה הערך של להגיד את זה בדיבור בפה? העיקר זה שאני חושב ומתכוון ומתכוון לייחד את שמו ולמסור את נפשי. זה העיקר, לא?

08:15 דובר 9 כן.

08:23 דובר 1 ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו.

08:26 דובר 9 אמן. כמה זמן לא ראינו אתכם פה?

08:34 דובר 10 אה כן.

08:42 דובר 1 ערב טוב. טוב, אז אדמו"ר הזקן לא כותב את זה במפורש, אבל זה אחד הדברים שעליהם, על כגון דא נאמר שדעת בעלי בתים הפך דעת תורה. מה שאנחנו חושבים רגילים, מה שאנחנו מבינים זה בדיוק הפוך ממה שהתורה אומרת. השכל האנושי שלנו הוא לא, הוא לא שכל אלוקי. מה שאנחנו רואים כעיקר זה אפילו לא טפל.

09:17 דובר 9 תכננו, תכננו את הדברים שהוא יהיה ככה.

09:20 דובר 1 כי דעת בעלי בתים הפך דעת תורה. מה הוא אומר פה? אנחנו חושבים שבקריאת שמע מה העיקר? הכוונה, המסירות נפש, אחדות השם, ייחוד השם. כן, כמו שבעזרת השם נגיע לשער הייחוד והאמונה. זה כבר לא עוד הרבה זמן. כן, מיד אחרי פרק נ"ג מתחילים שער הייחוד והאמונה.

09:42 דובר 9 עוד איזה שלושה ארבעה חודשים.

09:46 דובר 1 לא, עוד חודשיים, חודשיים וחצי. אז אההה. אז אנחנו, אצלנו בראש תמיד כל ההסברים בחסידות על החשיבות הגדולה של קריאת שמע. מה אומר אדמו"ר הזקן? שכתוב בתלמוד, בגמרא, ונפסק להלכה בכל הפוסקים דבר פשוט: הרהור לאו כדיבור דמי, ואם קרא קריאת שמע במחשבתו בליבו לבד בכל כוח כוונתו, לא יצא ידי חובתו. הוא מסר את נפשו, אבל הוא לא הוציא את המילים מהפה, הוא בכלל לא קיים את המצווה וצריך לחזור ולקרוא. וכן בברכת המזון דאורייתא, שאם הוא רק חשב ברכת המזון הוא לא יצא ידי חובה. צריך להגיד את המילים בפה, וגם בשאר הברכות דרבנן, וגם בתפילה, הכל צריך להגיד את המילים בפה, ואם הוא התכוון ולא אמר, הוא לא התפלל וצריך לחזור ולהתפלל. מצד שני, אם הוציא בשפתיו ולא כיוון ליבו אז הוא כן יצא ידי חובתו, אפילו שהוא לא חשב. לא יודע, הוא חלם. לא יודע. הוא חלם, לא יודע, הוא פיס מה שנקרא. דיברנו פעם. אני עכשיו הזכרתי למה. אה, כתוב שאחשוורוש היה מולך מהודו ועד כוש, שבע ועשרים ומאה מדינה. אז איפה פעם הזכרנו את זה, שזה וורט.

11:21 דובר 9 שכוש זה היה בתחום?

11:23 דובר 1 לא. שואלים על זה, רש"י שואל כבר, הודו וכוש זה אחת ליד השנייה. אז מה פירוש מהודו עד כוש שבע ועשרים ומאה מדינה? הוא שואל, כן, ששלט על כל העולם כמו ששולטים על שתי מדינות קרובות. זה, זה הפשט. זה רש"י. אבל החבר'ה אומרים על זה שהודו זה התחלת התפילה, הודו לה' כי טוב, וכוש זה כוש. זה יידיש, זה יריקה. זה יריקה שנותנים בעלינו לשבח שם בסוף. אז הוא מהודו ועד כוש טייל במאה עשרים ושבע מדינה. אז גם אחד כזה שהוא במשך התפילה לא בדיוק היה בתוך התפילה, הוא טייל בכל העולם אבל הוא אמר את המילים. הוא יצא ידי חובתו. למה זאת? מי שכן כיוון וכן התפלל עם כל רמ"ח ושס"ה, אבל הוא לא אמר את המילים, הוא לא יצא. איך זה? איך? איך? כן. מדוע? "ואין צריך לחזור אלא פסוק ראשון של קריאת שמע וברכה ראשונה של תפילת שמונה עשרה, כדאיתא בגמרא ריש פרק ב' דברכות. עד כאן מצוות כוונה", פסוק אחד צריך לכוון, מכאן ואילך מצוות קריאה. תגיד את המילים. למה? היינו משום שהנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה במצוות. את המצוות נתנו לנשמה, לא בשביל שהיא תתקן את עצמה, בשביל שהיא תתקן את הגוף והנפש הבהמית. זה מה שלמדנו כל שלושת הפרקים הקודמים. בשביל מה יש מצוות? כדי לתקן את הגוף ואת הנפש ואת העולם. איך מתקנים אותם? על ידי קיום מצוות מעשיות. אז קודם כל על ידי מעשה המצוות או לפחות תגיד בפה. אבל אם אתה בפה לא מוציא שום דבר, אתה רק חושב, אמרו חז"ל הרהור לאו כדיבור דמי. הרהור לא דומה לדיבור. הרהור לא שווה שום דבר. הנשמה

13:31 דובר 1 רק צריכה להמשיך אור לתקן נפש החיונית והגוף על ידי אותיות הדיבור שהנפש מדברת בה' מוצאות הפה. וכן על אחת כמה וכמה במצוות מעשיות שהנפש עושה בשאר איברי הגוף. אז התחלת פרק ל"ח זה סיכום של כל מה שלושת הפרקים הקודמים. בשביל מה? מה העיקר? העיקר בשבילו ירדה הנשמה לעולם. ולא בשביל הכוונה, אלא בשביל המעשה. פה עולה השאלה. כל אחד מאיתנו שחונך על ברכי החסידות וגם סתם יהודי אומרים לו תשמע, כוונה זה שום דבר? לא. הרהור לאו כדיבור דמי. אה, העיקר זה רק מצוות. אתה יכול להתפלל גם בלי לכוון שום דבר. אתה, אדם מתבלבל לגמרי. זה לא מה שאני רגיל. זה לא מה שאני יודע. נכון? כן. ברור.

14:28 דובר 11 זה מה שאני עושה.

14:30 דובר 1 כן, אבל ברור. גם אם אני עושה ככה, ברור לי שזה לא נכון לעשות ככה. כן.

14:35 דובר 11 זה מה שהכרנו.

14:36 דובר 1 אז איך מסתדר מה שחז"ל אמרו וזה נפסק להלכה בתלמוד ובפוסקים ועד שולחן ערוך? איך זה מסתדר עם מה שברור לכל אחד מאיתנו שלכוונה כן יש חשיבות? אז מפה והלאה שלושת הפרקים שלנו הוא בא להסביר את, את הצד השני, את החשיבות של הכוונה. אז בואו נתחיל. זאת הייתה הקדמה ועכשיו מתחילים את העניין עצמו.

15:11 דובר 11 מבחינה הלכה.

15:18 דובר 1 מממ?

15:18 דובר 11 שזה לא הלכה.

15:18 דובר 1 אך אף על פי כן. אך אף על פי כן, למרות שהעיקר זה הקיום מצוות מעשיות והגוף והפועל והדיבור והכוונה היא כביכול שום דבר, אף על פי כן אמרו תפילה או שאר ברכה בלא כוונה הן כגוף בלא נשמה. אוקיי, קיימת את המצווה, את הגוף יש לך, אבל זה גוף מת. זה לא נשמע כל כך טוב.

15:58 דובר 11 אם הכל זה כן מצווה, היא כן פועלת מה שגוף מת לא עושה כלום.

16:01 דובר 1 גוף מת לא עושה כלום. מצווה בלי נשמה זה לא, זה פתגם של חז"ל. גם זה כתוב בגמרא. מצד אחד חז"ל אומרים העיקר זה, העיקר זה הדיבור בפועל. הכוונה לא מועילה ולא מורידה שום דבר כדי שתסמן וי. אתה מקיים את המצווה גם בלי להתכוון, אבל איך אתה מקיים את המצווה? כמו מת. פירוש, כי כמו שכל הברואים שבעולם הזה שיש להם גוף ונשמה, שהם נפש כל חי ורוח כל בשר איש ונשמת כל אשר רוח חיים באפיו. כן? אז הוא מנה פה ש... יש גופים כאלה שיש להם, אה, רו... אה, נפש, יש כאלה שיש להם רוח ויש כאלה שיש להם נשמה. כן, נפש כל חי ורוח כל בשר איש ונשמת כל אשר רוח חיים באפיו, מכל בעלי חיים והשם מחיה את כולם, מהווה אותם מאין ליש תמיד באור וחיות שמשפיע בהם, שגם הגוף החומרי ואפילו אבנים ועפר הדומם ממש יש בו אור וחיות ממנו יתברך שלא יחזור להיות אין ואפס כשהיה. אז אנחנו הזכרנו כבר פעם אחת היום את שער הייחוד והאמונה. פה הוא חוזר לזה פעם נוספת. בתחילת שער הייחוד והאמונה מסביר אדמו"ר הזקן שכל הנבראים שבעולם יש להם גוף ונשמה.

18:05 דובר 11 שנייה.

18:20 דובר 1 אז מיד אדם שואל, מילא בבן אדם, אז אני מבין שיש לו נשמה. אני רואה את זה גם בבעלי חיים. צמחים? נו, אני עוד יכול להבין. אתה רואה שם איזו תנועה, משהו חי שם. אני יכול להבין. בדומם יש נשמה?

18:36 דובר 11 אטום.

18:37 דובר 1 מממ?

18:37 דובר 11 אטום.

18:39 דובר 1 לא הבנתי.

18:39 דובר 11 אטום.

18:41 דובר 1 מה?

18:41 דובר 11 יש אטום. כאילו יש חיות, האטום כל הזמן זז, האטום כל הזמן נודד.

18:50 דובר 1 אהה. דומם הוא דבר גשמי. לא רואים בו תנועה של חיות. אתה רואה, גם אם הוא זז לא רואים בו חיות. הוא לא ג-

19:02 דובר 11 כן, אפשר להבין. זה, זה אפשר להבין שאין אטום.

19:07 דובר 1 לא. אצל, אה, אדם או בעל חיים הוא רואה, הוא שומע, הוא מבין, הוא חושב. צמח אתה לא יכול להגיד עליו שהוא מבין, שהוא חושב, הוא מרגיש, אני לא יודע מה. אתה רואה שהוא גדל, אתה רואה משהו מתפתח. דומם הוא לא מתפתח. הוא... יש איזו מציאות כזאת שהוא...

19:36 דובר 11 הוא דומם.

19:37 דובר 1 כן, זה המצי-- ככה הוא נראה. לא נשמה. מה פירוש, יש, אה, שגם בדומם כאבנים ועפר יש בו אור וחיות ממנו יתברך שלא יחזור להיות אין ואפס כשהיה? פשוט מאוד. האור האלוקי מחיה את הדבר הדומם. איך אני יודע שהאור האלוקי מחיה אותו? אם הוא לא היה מחיה אותו הוא לא היה קיים. זאת אומרת, יש דברים נבראים כאלה שמה אור האלוקים פועל בהם? שהוא מקיים אותם, עצם זה שהם קיימים, שהם לא אין ואפס. איך הוא? איך? איך? איך? איך יש פה מציאות של-של-של, אה, לא של חול, של הר. יש פה איזושהי אלוקות שמחיה אותו, אחרת איך הוא קיים? כן? יש נבראים יותר נעלים שחוץ מעצם הקיום שלהם יש פה עוד חיות אלוקית נעלית יותר שפועלת בהם, שהוא לא רק שהוא יהיה קיים, הוא גם יגדל, הוא יתפתח. יש סוג יותר נעלה של נבראים שהחיות האלוקית בהם פועלת, שהוא לא רק שהוא יהיה קיים ולא רק שהוא יגדל, הוא גם, אהה, הוא גם יראה, יבין, ירגיש וכולי. ויש כאלה שהוא אפילו יכול לדבר, כן, מין המדבר. אז מבין כל אלו עומד, אומר הרבי דבר מאוד מעניין. הגוף הגשמי של האדם למה הוא הכי? איפה מכניסים אותו בתוך הארבעה סוגים האלה?

21:38 דובר 12 דומם.

21:39 דובר 1 הוא דומם. נכון, בהתחלה כמה שנים הוא קצת מתפתח, אבל מהר מאוד זה נגמר לו. צמח, גם הצמח הכי פשוט תמיד מוסיף עוד עלים, עוד שורשים. עוד, אה, אולי לא גדל לגובה כמו עץ, אבל הוא כל הז-- הוא לא מפסיק לצמוח. אבל-

21:57 דובר 12 גם הגוף כל הזמן משתנה.

21:58 דובר 1 מה?

21:59 דובר 12 גם הגוף כל הזמן משתנה.

22:00 דובר 13 עד שהוא מגיע לקבר.

22:03 דובר 1 על-על פי רוב, אחרי שגדלות לאדם חמש אצבעות ביד אחת לא גדלה שם אצבע נוספת או אני לא יודע מה. זה... זה חד-פעמי כזה.

22:17 דובר 12 אולי כשהנפש נפרדת מהגוף הוא דומם, אבל כמה שהנפש בתוך הגוף, כאילו...

22:21 דובר 1 אז, או אז יש באדם נפש נוספת שהיא גם, אה, של מדבר, של חי ומדבר, אבל נפש של צומח פחות או יותר אין לו.

22:36 דובר 12 נראה לי שגם בצמח זה אותו דבר.

22:38 דובר 1 ממ?

22:38 דובר 12 נראה לי שגם בצמח זה אותו דבר.

22:40 דובר 1 מה זאת אומרת?

22:41 דובר 12 שהוא גדל ומתפתח, אבל כשמנתקים אותו מהשורש אז נשאר רק הגוף, זה לא אותה נשמה.

22:47 דובר 1 רק כשהוא מת. אבל אדם גם כשהוא חי הוא לא, הוא מפסיק לגדול.

22:52 דובר 13 אבל יש כן תאים מתחדשים. כאילו התאים מתחדשים כל הזמן.

22:57 דובר 1 אבל זה לא גדל, לא מתפתח.

22:59 דובר 13 זה נחלף. אה, שיערות ש-- אצבעות. כאילו זה לא... כן, הגוף מתפתח. אולי הוא לא מתפתח ב... איך קוראים לזה? ברמה כזו של, אמ, פיתוח איברים נוספים, אבל הוא מתחדש ומתחדש ומתחדש.

23:13 דובר 1 בואי לא ניכנס לדיון הזה באופן, באופן, אה, לא, זה באמת, זה, זה חיפוש דיוקים. אה, באופן כללי הגוף הגשמי, אדמו"ר הזקן משווה אותו לדומם. בגלל, בגלל שהוא לא מתפתח. אפילו לא כמו צמחים. אה, ואף על פי כן. כן, למרות שאפילו בדומם ובגוף הגשמי יש אור אלוקי, יש בו נשמה. איך הוא קיים? אם הוא קיים סימן שיש בו נשמה, יש בו איזשהו אור אלוקי ש-שמקיים אותו.

24:01 דובר 12 יש בו חיות, לא?

24:04 דובר 1 הוא קרא לזה פה רוח, נפש ונשמה. אור אלוקי, לא יודע. יש פה, יש בו משהו שיש, יש בו חיות, יש בו נפש. תכף הוא יפרט את זה. ואף על פי כן אין ערך ודמיון כלל בין בחינת אור וחיות המאיר בגוף לגבי בחינת אור וחיות המאיר בנשמה, שהיא נפש כל חי. זה עיקר הנקודה. פירוש. נכון שגם בגשמיות מאיר אור אלוקי שמחיה אותו, מקיים אותו. זאת, וגם בגוף. אבל אין שום ערך ושום דמיון ושום השוואה. אי אפשר להשוות את החיות האלוקית שמחיה דומם לחיות האלוקית שמחיה חי. החיות האלוקית שמחיה את הצומח והדומם. אולי נעשה את זה באופן, באופן אחר. ברור שידוע שבאופן כללי בארבע דרגות: דומם, צומח, הפוך, חי, נו, מדבר, חי, צומח, דומם. אז מחלקים את זה באופן כללי לשתיים: יש מדבר וחי ויש צומח ודומם. הנפש של הצומח והדומם היא פועלת רק על הגוף שלו. או שהגוף יהיה קיים או שהגוף יגדל. היא לא פועלת בו דברים רוחניים, שהוא יראה וירגיש וישמע וידבר. שני הסוגים הנעלים יותר, הנפש שבהם, יש בהם משותף שהנפש שבהם פועלת שיהיה בהם דברים יותר רוחניים. אז יש הבדל. אי אפשר להשוות בין החיות שמחיה את הצומח והדומם לחיות שמחיה את החי והמדבר. החיות הזאת פועלת רק על הגוף והחיות הזאת מחיה את הנשמה. זה שני סוגים אחרים ומהות לגמרי אחרת. בסדר? וצריך לחקור ולהבין במה היא שונה. אוקיי, אז כשאני מסתכל באופן כללי על, ניקח את הקיצוניות, דומם לעומת חי, אז אני רואה, ברור לי שזה דומם וזה חי והנפש היא לא אותו דבר. שואל הרבי: רגע, למה זה לא אותו דבר? פה באבן אתה רואה אלוקות? לא. כשאתה

27:21 דובר 1 מסתכל על, לא יודע, על עכבר, אתה רואה אלוקות? גם לא. נכון. אז קח בעל חיים טהור. קח בן אדם. אתה לא רואה. אז ההבדל מה? מה קנה המידה שלנו לגילוי אלוקות? פה אני מרגיש ופה אני לא מרגיש. פה אני מרגיש יותר, פה אני מרגיש פחות. אין הבדל. אותו העלם והסתר שמעלים ומסתיר על החיות שבאבן, בדיוק אותו העלם והסתר זה על כל הנבראים שאני מכיר, בלי יוצא מן הכלל, כולל בני אדם. אז למה אתה מחלק לי את זה בכזה שזה דומם וזה צומח, זה חי וזה מדבר? הרי בכולם זה אותו העלם והסתר. איפה אתה מראה לי פה את החילוק? אז זה מה שהוא הולך להסביר. ואף שבשניהם אור אחד שווה מבחינת הסתר פנים ולבושים שווים, שהאור מסתתר ומתעלם ומתלבש בו, כי שניהם הם מהעולם הזה. גם החיות שמחיה את הדומם והגוף וגם הצומח, וגם החיות שמחיה את החי והמדבר, זו חיות שמתלבשת בתוך העולם הזה. ובעולם הזה יש העלם והסתר, אז לא רואים ולא מרגישים. הכל מוסתר, שבכללותו מסתתר בשווה האור והחיות שמרוח פיו יתברך מבחינת הסתר פנים וירידת המדרגות והשתלשלות העולמות ממדרגה למדרגה, בצמצומים רבים ועצומים, עד שנתלבש בקליפת נוגה להחיות כללות עולם הזה החומרי. דהיינו, כל הדברים המותרים והטהורים שבעולם הזה כולם באים דרך אותו סדר של צמצומים והסתרים והעלמות, ולכן בשום דבר בעולם הזה לא רואים אלוקות. וממנה, קליפת נוגה, ועל ידה מושפעים דברים הטמאים, כי היא קליפת נוגה בחינה ממוצעת כנ"ל, כמו שלמדנו בפרק הקודם. ואף על פי כן, ההארה, היא המשכת החיות אשר ה' מאיר ומחיה דרך לבוש זה, אינה שווה בכולם. ומה היא לא שווה? מבחינת צמצום והתפשטות. עכשיו צריך להחזיק

29:59 דובר 1 ראש. אנחנו למה חותרים? אנחנו חותרים להבין בשביל מה צריך את הכוונה, מה המעלה של הכוונה? כן.

30:08 דובר 14 מה זה כוונה בכלל?

30:11 דובר 1 מהי כוונה ובשביל מה צריך אותה? אז קודם כול אדמו"ר הזקן רוצה להסביר לנו מה ה... מה ההבדל בין אור אלוקי שמאיר בדרגות הנמוכות, בדומם, בדומם ובגוף, לבין האור האלוקי שמאיר ברוחניות. אז מה הוא הסביר? מה הוא התחיל להסביר? התחיל להסביר שיש שני סוגים של צמצום, שני סוגים של העלם. יש, על זה כבר דיברנו כמה וכמה פעמים. יש צמצום מסוג של הסתר ויש צמצום מסוג של מיעוט. מבחינת ההסתר הכל שווה. האור האלוקי מגיע לעולם לחיות אותו דרך אותו הסתר. הכל מגיע דרך קליפת נוגה ולכן כל העולם הזה אלוקות לא מרגישים, אבל הכמות לא שווה. יש נבראים שהקב"ה מחיה אותם על ידי איזה אור שמגיע דרך נקב קטן, ואז זה רק מעט חיות. אז זה יהיה דומם או גוף גשמי. ויש נבראים כאלה שהקב"ה מחיה אותם דרך איזה חלון גדול או דלת פתוחה. זו כמות גדולה של אור אלוקי. ולכן זה נקרא מבחינת צמצום והתפשטות, זה לא אותו דבר. מגיע אליו כמות גדולה של אור אלוקי, אז רואים אותו חי. אז במה מתבטא ההסתר? שלא מרגישים מה משמעות החיות הזאת. אף אחד לא רואה עליו אלוקות. רואים חיות, אבל אלוקות לא רואים. כן. על זה הוא מסביר עכשיו. כי בגוף הגשמי והדומם ממש, כאבנים ועפר, ההארה היא בבחינת צמצום גדול אשר אין כמוהו, והחיות שבו, בגוף הגשמי, מועטת כל כך עד שאין בו אפילו כוח הצומח. ובצומח ההארה אינה בצמצום גדול כל כך, לכן הוא יכול קצת להתפתח ולגדול. ובדרך כלל, באופן כללי, נחלקות הדרגות של החיות האלוקית לארבע מדרגות: דומם, צומח, חי ומדבר. למה דווקא דומם, צומח, חי ומדבר? כי זה, זה כנגד ד'

33:00 דובר 1 אותיות שם הוי"ה ברוך הוא שממנו מושפעים. דיברנו על זה פעם? אני לא זוכר. שכל ההשפעות הן באות משם הוי"ה.

33:15 דובר 15 לא היה.

33:16 דובר 1 אה?

33:17 דובר 15 את לא זוכרת.

33:18 דובר 1 אני לא זוכר.

33:20 דובר 15 שמתי את זה בשקט.

33:23 דובר 1 אולי נגיד את זה בחצי מילה, רק שזה לא יהיה כמו, לא יודע, כמו איזה סינית. אה, שם הוי"ה זה בא מהמילה, אה?

33:35 דובר 15 לא, חני אמרה לי משהו.

33:37 דובר 16 לא, יש לי זום, שמתי אותו בשקט.

33:40 דובר 1 שם הוי"ה בא מהמילה, אחד הפירושים בא מהמילה מהווה. למה נקרא הוי"ה, יו"ד ק"י וי"ו ק"י? כי הוא מהווה את כל העולמות. איך הוא מהווה את העולמות? על ידי ארבע אותיות שלו, י', ה', ו', ה'. מדוע כך? כי כל סדר השפעה מהעליון לתחתון מוכרח לבוא תמיד באותם ארבע, ארבעה אופנים כלליים. הדוגמה שנותנים מזה זה מרב שרוצה ללמד תלמיד. אז הרב, כשהוא רוצה ללמד את התלמיד, או לפני שמתחיל השיעור, אז הוא חושב רגע, מה אני אלמד אותו? ממה אני אתחיל? אז הוא צריך לקחת מתוך כל ה-ה-הגמרא, או לא יודע, כל מה שהוא יודע, לבחור איזושהי נקודה שעליה הוא ידבר. הוא לא יכול להתחיל לדבר, ל-ל-להתפזר איתו על ה-- על-- התלמיד לא יישאר כלום, נכון? הוא רוצה שהתלמיד-- אז זה נקרא צמצום. זה י', זה נקודה. אחר כך עוד לפני הוא-- הרב עוד לא חושב על התלמיד. הוא עוד חושב על עצמו, מה הוא הולך ללמד. הוא עוד לא... הוא עוד לא התחיל לחשוב על התלמיד, מתעסק עם עצמו. אחר כך הוא אומר רגע, את הנקודה הזאתי, זאת שבחרתי, איך אני אסביר לו את זה? מ-מ-מאיפה אני אתחיל את הנקודה הזאת? מ-מ-מאיפה אני אתפוס א-את ההתחלה? צריך להוריד אותה למטה עם איזשהם משלים, עם איזשהם דוגמאות כדי שהוא יהיה לו איזושהי תפיסה, איזה קצה חוט לתפוס בו. נכון? אז ההורדה מלמעלה, משל זה דבר שלוקח ומוריד את, את הרעיון מלמעלה למטה. זה כמו הו' שנמשך מלמעלה למטה. את הו' כותבים למעלה זה יו"ד כזאת, נכון? ואחר כך זה נמשך למטה. זו הצורה של הו'. אמ, סליחה, זה כבר הו'. יש לפניכן את הה'. אחרי שהוא

35:52 דובר 1 בחר את-- סליחה. עוד לפני הו"ו, אחרי היו"ד יש את הה"א. אחרי שהוא בחר את הנקודה אז הרב אומר: רגע, מה יש בתוך הנקודה הזאת? אפשר להסביר את זה ככה ולככה ולככה ולככה. הוא מפרט את זה לעצמו לאורך ולרוחב, ואצל הרב זה נהיה נקודה, נהיה עניין שלם. ואחר כך הוא אומר: או, רגע, אני, אני אפיל את זה על התלמיד והוא יתבקע. כן, ואז הוא לוקח, מחפש משל כדי להוריד את זה למטה. זה השלב של הו"ו. אחר כך, כשהרב כבר מגיע לכיתה ועומד מול התלמיד, פתאום חשכו עיניו. עד עכשיו הוא התעסק עם עצמו. הוא התעסק בעניין השכלי, בנקודה, בפרטים, בביאור, במשלים. פתאום עומד לפניו תלמיד. הוא רואה את הפרצוף של התלמיד. רגע, מה הוא יגיד לו? זה-זה-זה נראה אחרת לגמרי. זה לא, זה לא, זה-זה לא מה שאני חשבתי בכלל. כן, עכשיו הוא צריך לחשוב איך בפועל להוריד את זה אל-אל-אל התלמיד שעומד מולו. כן, אז זה כבר ירידה נוספת וזה כבר הה"א השנייה. זה על דרך משל. זה כמה וכמה הסברים. אז כל ירידה, זה עצמו יש עוד ועוד ועוד ועוד ועוד בלי סוף ממש הסברים ועניינים פרטיים. סתם לסבר את האוזן, מה עוד אפשר להסביר בזה? שמעתם פעם שיש שם יו"ד ק"י ו"ו ק"י, שם ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. שמעתם פעם מאיפה זה מגיע, השמות האלה? זה גימטריה, נכון? זה יודעים שלוקחים בשם יו"ד ואת היו- אה?

37:39 דובר 3 אנחנו לא-

37:41 דובר 1 את היו"ד כותבים י-

37:42 דובר 3 במילוי.

37:44 דובר 4 במ-במילוי, לא מלא.

37:46 דובר 1 כן, את היו"ד כותבים כמו ששומעים: יו"ד, ו"ו, דל"ת, כמו שכותבים אותו על נייר, כן, ואת הה"א כותבים ה"א יו"ד ה"א. כן.

37:57 דובר 4 ה"א.

37:57 דובר 1 או ה"א, או ה"א ה"א. יש כמה אפשרויות. כן. וכנ"ל את הו"ו וכולי. אז בגימטריה של שם הוי"ה שכותבים אותו עם המילוי זה יכול-- יש את הצירופים השונים. זה יכול לצאת או שבעים ושתיים או שישים ושלוש. ע"ב, ס"ג, מ"ה וב"ן. אז הארבע אפשרויות האלה, הארבע דרגות האלה, יש איך שהן מתבטאות כשהן עם מילוי כזה או עם מילוי כזה או עם מילוי כזה. יש עם מילוי המילוי ויש כמו שזה באצילות, וכמו שזה בבריאה, וכמו שזה פה, כמו שזה שם וכן הלאה. וזה ריבוי, ריבוי עצום של פרטים והסברים בלי סוף. ונקודת העניין היא שכל המשכה מלמעלה למטה באה על ידי ארבעה שלבים. והיות וכל המשכה מלמעלה למטה באה על ידי ארבעה שלבים, אז גם כל הנבראים שבעולם הזה, איך הם נבראים? על ידי שם הוי"ה. והיות וכל הנבראים נבראים על ידי שם הוי"ה, על ידי ארבע אותיות, לכן יש בנבראים ארבע אותיות. הנבראים שנבראו ישירות מאות יו"ד אז הם בדרגה גבוהה, בדרגת מדבר, ואלו שנבראו מאות ה"א קצת יותר נמוך וכן הלאה. וכמו שאין ערך ודמיון להארת והמשכת החיות שבדומם וצומח להארת והמשכת החיות שמלובשת בחי ומדבר, אף שבכולן אור אחד שווה מבחינת הסתר פנים ומלובש בלבוש אחד בכולם, שהוא לבוש נוגה, אז כולם מוסתר באופן אותו אופן. אבל בכל אחת יש כמות של אור שונה לחלוטין. כך... עד פה היה המשל. כך אין ערך ודמיון כלל בין הארת והמשכת אור אין סוף ברוך הוא, שהוא פנימיות רצונו יתברך בלי הסתר פנים ולבוש כלל, המאיר ומלובש במצוות מעשיות ממש, וכן במצוות התלויות בדיבור וביטוי שפתיים בלי כוונה, שהוא נחשב כמעשה ממש כנ"ל, לגבי ההארה והמשכת אור אין סוף

40:20 דובר 1 ברוך הוא המאירה ומלובשת בכוונת המצוות מעשיות שאדם מתכוון בעשייתן כדי לדבקה בו יתברך. אז בהתחלה אדמו"ר הזקן הסביר באריכות את ההבדל בין החיות האלוקית שמחיה את הנפש לחיות האלוקית שמחיה את הגוף. מה הוא אומר עכשיו? זה רק המשל. תדעו לכם שהחיות האלוקית שנמשכת בקיום המצווה היא כאין ואפס לעומת החיות האלוקית שנמשכת בכוונת המצווה. עד כדי כך שכמו ערך הנשמה לגבי הגוף, שזה הסברנו קודם, אותו ערך הכוונה של המצווה לגבי המצווה. לזה התכוונו חז"ל שמצווה בלא כוונה כגוף בלי נשמה. וכן בכוונת התפילה וקריאת שמע וברכות ושאר ברכות שבכוונתו בהם מדבק מחשבתו ושכלו בו יתברך. אז זה היה הסבר קצת ארוך, אבל ההסבר הוא מאוד פשוט. ובסך הכול אדמו"ר הזקן את נקודת העניין אמר בהתחלה, שכוונת המצווה היא כמו נשמה מבחינת המעלה שלה לגבי הקיום הגשמי של המצווה, היא כמו נשמה. אז נכון שהעיקר זה הגוף, שיהיה קיים גוף שהוא יהיה חי, אבל המעלה של הנשמה לגבי גוף הוא אין, אין, אין, אין שום השוואה. כך אין שום השוואה וערך בין כוונת המצווה לגבי, אה, לגבי גוף המצווה. לפני שהרבי, אה, גומר את העניין בפרק שלנו הוא מוסיף פה הסתייגות. הקטע הבא הוא הסתייגות קצרה. יכולנו לחשוב, כאילו ככה היינו חושבים אם אדמו"ר הזקן לא היה מביא את ההערה הזאת כאן. שלמה? אם היו באים-- נהפוך את זה ככה, אם היו באים ושואלים אותי: תגיד לי, למה נשמה יותר נעלית מהגוף? נו, מה זאת אומרת למה? כאילו לא הייתי מבין את השאלה בכלל. נכון? נשמה. כי, כי זו נשמה וזה כאילו זה רוחני וזה חי וזה וזה סתם גוף. כאילו מה

43:21 דובר 1 השאלה. כן. אומר רבי: לא. הרי כרגע הסברנו ששניהם נבראים. הקדוש ברוך הוא ברא את הנשמה כמו שהוא ברא את הגוף.

43:32 דובר 5 שלא, זה פלפולים.

43:34 דובר 1 כן, אבל למה? למה לומר? למה אני צריך לומר את כל ההסבר שהסברנו קודם, שהכוונה יותר נעלית והיא כמו נשמה לגבי הגוף? מי אומר שנשמה זה יותר נעלה מגוף?

43:48 דובר 5 נכון.

43:48 דובר 1 זה שככה נדמה לי.

43:52 דובר 5 לא, אני מהרהר.

43:53 דובר 6 אומרים שגם לעתיד לבוא תתגלה המעלה של-

43:55 דובר 1 המעלה של הגוף. כן. מי, מי אומר שנשמה יותר נעלית? זה נשמע במבט ראשון, זה נשמע טוב, אבל מי אומר שזו האמת?

44:06 דובר 5 ובתורה זה אומר שזה אמת.

44:08 דובר 1 אז בואו נראה למה זה אמת. מעיר הרבי הזקן. שורה שבע עשרה. "ולא שדבקות המחשבה ושכל האדם בו יתברך היא מצד עצמה למעלה מדבקות קיום המצוות מעשיות בפועל ממש כמו שיתבאר לקמן, אלא מפני שזהו גם כן רצונו יתברך לדבקה בשכל ומחשבה וכוונת המצוות המעשיות ובכוונת קריאת שמע ותפילה ושאר ברכות". הקדוש ברוך הוא, כשהוא רצה שנקיים מצוות, הוא בפירוש לא רצה רק את הקיום, אלא מראש הוא רצה גם את הכוונה. מה שפועל, מה שעושה שהמצווה תהיה-- שהכוונה תהיה נעלית יותר מהגוף, לא בגלל שהיא יותר נעלית, היא יותר נעלית כי ככה הקדוש ברוך הוא רצה. כשהקדוש ברוך הוא קבע שאני צריך לשמור מצוות, הוא מראש קבע, "תשמע, אני רוצה שאת המצווה אתה תקיים עם כוונה. זה מה שאני רוצה. אל תקיים לי מצוות בלי כוונה. נכון, אם אתה קיימת רק, רק את המצווה, הרהור לאו, איך אומרים, הרהור לאו כדיבור, דהיינו קיימת רק את המצווה. אין ספק, הכול בסדר, וי סימנתי לך, אבל לא זה מה שאני רוצה. אני רוצה שתקיים את המצווה עם כוונה". לכן יש את המעלה של מצווה מצד רצון הקדוש ברוך הוא. יותר מזה, "והארת רצון העליון הזה המאירה ומלובשת בכוונה זו היא גדולה לאין קץ, למעלה מעלה מהארת רצון העליון המאירה ומלובשת בקיום המצוות עצמן". ועוד חידוש. הקדוש ברוך הוא קבע שהרצון שלו שמאיר בכוונה גדול ונעלה מעלה מעלה לאין קץ מהרצון שלו שמאיר בקיום.

46:29 דובר 5 מגניב.

46:29 דובר 1 ככה.

46:30 דובר 5 לא הבנתי.

46:32 דובר 1 מממ?

46:32 דובר 5 למה המשפט הזה? תוסיף עוד משהו.

46:34 דובר 1 אנחנו, אה, בהתחלה שאלנו מי אומר שהמצווה למעלה מהכוונה? הקדוש ברוך הוא אמר שזה... שהוא רוצה גם, גם את ה-- גם את הכוונה. נו, אז מה אם הוא רוצה גם את הכוונה? מי אומר שהכוונה היא יותר? כי הקדוש ברוך הוא קבע, קבע שהרצון שלו בזה, בכוונה, מאיר יותר מאשר הרצון של-- הקדוש ברוך הוא רוצה את הק-קיום והוא רוצה את הכוונה. איפה הרצון שלו מתגלה יותר, מאיר יותר? בכוונה. כמה יותר? לאין קץ. מעלה מעלה. רגע, עוד לא גמרנו. יש עוד שני מהלכים. "הארת רצון העליון הזה המאירה ומלובשת בכוונה זו היא גדולה לאין קץ, למעלה מעלה מהארת רצון העליון המאירה ומלובשת בקיום המצוות עצמן, במעשה או בדיבור בלי כוונה, כגודל מעלת אור הנשמה על הגוף שהוא כלי ומלבוש לנשמה". כמו שהגוף הוא כלי ומלבוש לנשמה, אז ככה גם, כמו גוף המצווה עצמה הוא כלי ומלבוש לכוונת ה-

47:56 דובר 5 זה בעצם מחשבה, נכון?

47:58 דובר 1 מממ?

47:59 דובר 5 הכוונה זה בעצם המחשבה.

48:02 דובר 1 אה, לא מדויק. זה נכון, אבל זה לא מדויק. כוונה, אה, פירושו, אה, רגש של אהבה ויראה, בעיקר בעיקר אהבה. אנחנו נראה את זה באריכות גדולה בהמשך. כרגע אנחנו-- כוונה

48:22 דובר 5 לשם מה אתה מתכוון?

48:24 דובר 1 ממ?

48:25 דובר 5 מתכוון למשהו.

48:32 דובר 1 שואל בשורה שש: "אף שלכאורה הרי בשתיהן, במצווה או בכוונה, מלובש רצון אחד פשוט בתכלית הפשיטות". הקדוש ברוך הוא רצה שנקיים מצוות. לא היו לו שני רצונות. אני רוצה שתקיים מצוות ואני גם רוצה, גם רוצה שתתכוון. לא. מה פתאום. רוצה שתקיים מצוות בכוונה. זה רצון אחד. הוא לא רצה שני דברים. אז איך אתה אומר לי שזה הוא רצה יותר וזה פחות? פה מאיר יותר, פה פחות? על סמך מה אתה אומר לי את זה? הרי זה "רצון אחד פשוט בתכלית הפשיטות, בלי שום שינוי וריבוי חס ושלום, ומיוחד במהותו ובעצמותו יתברך בתכלית הייחוד". אומר: "אף על פי כן, ההארה אינה שווה בבחינת צמצום והתפשטות". ואת ההסבר הרבי הזקן אומר פה בהגהה. לא נקרא את ההגהה בפנים כי זה קצת מילים של קבלה. אה, נכיר אותה בשתי מילים בעל פה. יש, אה, שורש הנבראים באופן כללי הוא בעולם האצילות. בסדר? כל הנבראים נבראו, התחילו-- הבריאה התחילה מעולם האצילות. השורש של הנבראים בעולם האצילות. מה יש בעולם האצילות? אורות וכלים, אורות אלוקיים וכלים אלוקיים. בלשון הזוהר זה נקרא, אה, חיוהי וגרמוהי. החיים של הקדוש ברוך הוא והעצמות של הקדוש ברוך הוא. איהו וחיוהי, איהו וגרמוהי. חייו ועצ-- חייו ועצמותיו. מהאורות שבעולם האצילות נבראו אחר כך למטה הדברים הרוחניים והכוונות, מהכלים שבעולם האצילות נבראו אחר כך למטה הדברים הגשמיים. מה ההבדל בין אורות וכלים? על זה כבר דיברנו כמה וכמה פעמים. מה עושה כלי? כלי מצמצם את האור. יש לך את הכוס קפה הנצחית שלנו, ואז אם, אם היה לך, אה, לא היה כוס והיית שם שופך את הקפה, אז הוא היה מתפשט בלי הגבלה. נכון? זה מה שהיה קורה. אבל

51:04 דובר 1 הכלי מצמצם אותו ומגביל אותו למקום אחד.

51:07 דובר 5 שמשאיר אותי ענק ממנו.

51:09 דובר 1 אה?

51:10 דובר 5 זה מה שנשאר.

51:11 דובר 1 בסדר, הנה חינם. אפשר להשתמש בזה לטוב ולרע וכולי וכולי. עניינו של כלי הוא להגביל את האור. אז מה המשמעות של כלים באצילות? זה אותה מציאות בעולם האצילות שמגבילה את האור שלא יתפשט לאינסוף. אז מהאורות יצא אחר כך למטה והשתלשל והתהווה עניין של כוונה, שכוונה זה דבר רוחני שיכול, שהוא לא כל כך מוגבל. ומבחינת הצמצום שבאצילות מזה התהווה אחר כך העניין של, של כלים, של גשמיות, של, של גוף המצווה. היות וגוף המצווה מהו שורשו? עניין של צמצום, עניין של הגבלה. אז בו הרצון מאיר פחות כי הוא מוגבל. כל מהותו היא הגבלה שיאיר בו פחות. זה מה שהוא אומר פה בהערה, בהגהה. והגבלה הזאת גם כן נחלקת לארבע מדרגות, כי גוף המצוות עצמן ממש הן שתי מדרגות. יש מצוות שהן מצוות מעשיות ממש ומצוות התלויות בדיבור, כן. שתי דרגות, מצוות מעשיות ומצוות של דיבור. אה, דיבור ומחשבה כמו תלמוד תורה וקריאת שמע ותפילה, ברכת המזון ושאר ברכות. והכוונה של המצוות היא גם כן נחלקת לשתיים. כוונת המצוות לדבקה בו יתברך, שהיא כנשמה לגוף, נחלקת גם כן לשתי מדרגות, כמו שתי מדרגות הנשמה שהן בגוף החומרי, שהן חי ומדבר. פה אנחנו מתחילים את החלק האחרון של הפרק שהוא עיקר הפרק. עד פה מה הסברנו? שהכוונה לגבי המצווה זה כמו נשמה לגבי גוף. ובהמשך לזה הסביר הרבי ש-שהרצון של הקדוש ברוך הוא בכוונה נעלה יותר שלא בערך מאשר הרצון שבקיום של המצווה. בא הרבי עכשיו להוסיף פה עניין נוסף, שבכוונת המצווה יש גם כן שתי דרגות. כמו שבגוף המצווה יש שתי דרגות, מצוות שתלויות במעשה ומצוות שתלויות בדיבור, גם בכוונת המצווה יש שתי מצ-- שתי דרגות כמו דרך משל

53:49 דובר 1 חי ומדבר. כן? מתי כוונת המצווה שלי, עכשיו מדברים, מתי המצווה שלי, כשאני עכשיו מקיים מצווה גשמית, מתי הכוונה שלי היא חי? ומתי הכוונה שלי היא מדבר? כי מי שדעתו יפה. איפה פגשנו את המושג הזה, מי שדעתו יפה? זוכרות? מזמן. כשהתחלנו להסביר את עבודת ה' בהתחלה בפרקים י"ח, י"ט. אמרנו איך... אה, סליחה. בפרקים, אה, ט"ז, י"ז אמרנו איך עובדים את ה'. מהי עבודת ה'? עבודת ה' זה להתבונן בגדלות ה'. היות ואני מתבונן וקולט את גדלות ה', אז ממילא יהיה לי אהבה ויראה. נכון? זוכרות שדיברנו על זה? אחר כך הוא התחיל בפרק י"ח, רגע. ומי שאין דעתו יפה, מי שדעתו קצרה, הוא לא יכול. מה לעשות? אין לו ידע. וגם כשהוא מתבונן ומסתכל, מה לעשות, הוא יתבונן, יסתכל ולא נולדה אהבה ויראה. מה הוא יעשה? אז זה מי שדעתו קצרה. אז הוא יעבוד את ה' עם אהבה מסותרת. ואז הוא מסביר מפרק י"ח עד כ"ה איך עובדים את ה' עם אהבה מסותרת. בהתחלה שני פרקים, ט"ז, י"ז, מי שדעתו יפה, איך הוא מוליד אהבה ויראה. ואחר כך מי"ח עד כ"ה, איך הוא עובד את ה' עם אהבה מסותרת. עכשיו אדמו"ר הזקן סוגר את המעגל, ששתי הכוונות, שתי הדרגות בכוונה של... שמי שכוונת המצווה היא כמו חי, כמו בעל חיים, זה אחד שעובד את ה' עם אהבה מסותרת שלו. למה הוא עובד את ה'? יש לו אהבה מסותרת והוא מקיים מצוות כי הוא יודע שהוא יהודי והוא צריך לשמור מצוות. מה זה הדרגה של, אה, של מדבר? זה אחד שדעתו יפה, שהוא מתבונן בגדולת ה'. לומד חסידות עד כדי כך שנולד לו רגש

56:22 דובר 1 של אהבה ויראה שמושך אותו. למה הוא רוצה? הוא מוכרח לשמור מצוות, הוא נמשך לקדוש ברוך הוא. הוא לא, לא, הוא רוצה ללמוד תורה, הוא רוצה, זה, זה בוער לו, בוער לו לשמור מצוות. הוא לא יכול בלי זה. כן. ואז כשהוא מקיים מצוות מתוך כזה רגש, אז זה כוונה של מדבר, של בעל בחירה, של אחד שמבין מה שהוא עושה. בוא נראה את זה בפנים. "כי מי שדעתו יפה לדעת את ה', להתבונן בגדולתו יתברך, להוליד מבינתו יראה עילאה במוחו ואהבת ה' בחלל הימני שבלבו להיות נפשו צמאה לה' לדבקה בו על ידי קיום תורה ומצוות שהן המשכת והארת אור אין סוף ברוך הוא על נפשו לדבקה בו." כן, דעתו יפה, ובכוונה זו הוא לומד ומקיים המצוות. הוא מתבונן והוא לומד והוא מתרגש והוא מתפעל. ועכשיו כל השמירת מצוות ולימוד תורה שלו זה עם הרגש הזה. "וכן בכוונה זו מתפלל ומברך. הרי כוונה זו על דרך משל, כמו נשמת המדבר שהוא בעל שכל ובחירה ובדעת ידבר." אז הוא עכשיו מקיים את המצוות כמו בן אדם. "ומי שדעתו קצרה לידע ולהתבונן בגדולת אין סוף ברוך הוא, דעתו קצרה להוליד אהבה מבינתו בהתגלות לבו." זה לא הולך לו. "וכן היראה במוחו, פחד ה' בלבו לא מתעורר אצלו, רק מה? זוכר ומעורר את האהבה הטבעית המסותרת בלבו ומוציאה מההעלם והסתר הלב אל הגילוי במוח." על כל פנים, הוא מתבונן בגדולת ה', מתבונן בזה שהוא יהודי, מתבונן בזה שיש לו אהבה מסותרת, מתבונן בזה שעל ידי המצוות הוא, אה, נדבק בה', ועל ידי עבירות הוא נפרד מה'. עד שהוא מגיע למסקנה שהוא רוצה, "שרצונו שבמוחו ותעלומות לבו מסכים ומתרצה בריצוי גמור באמת לאלוקו למסור

58:40 דובר 1 נפשו בפועל ממש על ייחוד ה'." הוא באמת רוצה להיות יהודי. הוא לא מרגיש את זה בלב, אבל הוא רוצה להרגיש את זה בלב. "כדי לדבק בו נפשו האלוקית ולבושיה ולכללן ביחודו ואחדותו, שהוא רצון העליון המלובש בתלמוד תורה וקיום המצוות כנ"ל, וגם היראה כלולה בה לקבל מלכותו שלא למרוד בו חס ושלום." והוא אותו אחד שדעתו קצרה, "בכוונה זו". זאת אומרת, בזה שהוא הגיע למסקנה שכלית שהוא צריך לעבוד את ה'. היות ואני יהודי ויש לי אהבה מסותרת ואני לא רוצה להיפרד ואני רוצה להיות דבוק, לכן אני שומר מצוות בכוונה הזו. "הוא סר מרע ועושה טוב ולומד ומתפלל ומברך בצירוף המילות לבדו בלא דחילו ורחימו בהתגלות לבו." נכון, אין לו. אתה מסתכל לו על הלב, אתה לא רואה שמה לא אהבה ולא יראה. אבל כוונה זו, על דרך משל, כמו נשמת החי. מה זה בעל חיים? בעל חיים אינו בעל שכל ובחירה, וכל מידותיו, שהן יראתו מדברים המזיקים אותו ואהבתו לדברים הנעימים לו, הן רק טבעיים אצלו, לא מבינתו ודעתו. תשים פרה, תנסה לדחוף פרה לתוך מדורת ל"ג בעומר. היא תיבהל, היא לא, היא לא תרוץ פנימה, נכון? למה, מישהו פעם לימד אותה שזה מסוכן?

1:00:10 דובר 7 היא מרגישה את זה.

1:00:11 דובר 1 זה טבעי, זה בטבע שלה. היא מפחדת. כן. אז ככה יהודי, אותו דבר או הפוך. תשים, אה, אה, חתול ליד צלחת חלב. מה, הוא לא ירוץ ללקק את זה? מישהו פעם לימד אותו שזה טעים? הרי משהיה תינוק הוא לא ראה חלב. מה הוא זוכר? אבל מה שהוא אוהב וירא זה טבעי שלו. לא צריך ללמד אותו. זה, זה, זה המהות שלו, זה הטבע שלו. אז ככה הטבע של כל יהודי זה אהבה, אהבה ויראת ה'. אז אם יהודי עובד את הקדוש ברוך הוא עם אהבה ויראה מסותרת, אז נכון שזה לא התעורר, זה לא אהבה שנולדה מהתבוננות, זה לא יראה שנולדה מהתבוננות, זה בסך הכל הוא משתמש בטבע הקיים שלו. אבל היות והוא עובד את ה' עם הטבע הקיים שלו, אז זה כמו בעל חיים שמתנהג את ההתנהגות שלו עם הטבע הקיים שלו. אז המצווה שלו, איזה נשמה יש במצווה שלו? יש בה כוונה, יש בה נשמה. איזה נשמה? חי.

1:01:20 דובר 7 וזה נוצר על המוח בהמה.

1:01:22 דובר 1 כן.

1:01:22 דובר 7 אבל זה עצם הנשמה וזה מה שהגיע ליד המוח.

1:01:25 דובר 1 נכון.

1:01:30 דובר 7 למה הוא לקחה עליה העצם של הנשמה?

1:01:33 דובר 1 אבל זה לא בגלוי.

1:01:35 דובר 7 הפוך, הפוך. למה לא בגלוי?

1:01:38 דובר 1 כי הוא לא מרגיש את זה. זה לא מתגלה אצלו. הוא לא מרגיש את העצם בלב. אין לו מסירות נפש בפועל.

1:01:47 דובר 7 זה לא מושווה לפרקים מלפני י"ח. מושווה לשתי אהבות. כאילו שמה הוא אומר שלפני פרק י"ח, פרק כ"ה, שזה כאילו אהבה, אהבה שמגיעה על ידי התבוננות ואהבה שמגיעה על ידי גילוי בעצם הנפש.

1:02:03 דובר 1 אהבה שמי"ח עד כ"ה. זאת האהבה המסותרת שעליה מדובר פה.

1:02:09 דובר 7 כאילו בהמה.

1:02:10 דובר 1 כן.

1:02:10 דובר 7 אז היא פחות נעלית.

1:02:12 דובר 1 תלוי על מה מדברים, מאיזה צד מדברים עליה. אם מדברים מצד מהותה, מצד שורשה, מצד עניינה, ודאי שהיא יותר נעלית. אין על מה לדבר. היא עצם הנפש, היא מסירות נפש. אבל באופן בדרך כלל אצל אדם כערכנו, היא לא מתגלית במלוא עוצמתה. מה שכתוב שם בפרקים י"ח עד כ"ה, רק שאדם יזכור, יזכיר לעצמו ש-- שאם היו מעמידים אותי אל הקיר, אז ברור שהייתי מוסר את נפשי. נו, אז עכשיו מה דורשים ממני? בסך הכל לעשות אתכפיא? אז אני יכול לעצור את עצמי. זה לא שבפועל עכשיו יש לו מסירות נפש, הוא רק עושה לעצמו את החשבון שאם היה כך וכך, הייתה לי יכולה להיות מסירות נפש. אז למה פה אין לי מסירות נפש? אני, אני אעצור את עצמי. אין לו מסירות נפש ב-ב-בהתגלות.

1:03:10 דובר 7 זה גורם לו ממש להגיע לשלמות.

1:03:12 דובר 1 מממ?

1:03:13 דובר 7 זה גורם לו ממש להתפלל מאוד בכוונה ולעשות מצוות מאוד, כאילו...

1:03:17 דובר 1 זה גורם לו ל-ל-להגיע לשלמות בקיום התורה והמצוות בלי כוונה. או יותר נכון, לא בלי כוונה, אלא, אלא הכוונה שנמצאת בתוך התורה והמצוות היא כוונה טבעית.

1:03:35 דובר 7 אם היא עדיין טבעית, טבעית.

1:03:37 דובר 1 מממ?

1:03:39 דובר 7 אם היא טבעית, אז היא מעצם הנפש.

1:03:45 דובר 1 שוב, זה נכון שזה עצם הנפש.

1:03:47 דובר 7 אוקיי.

1:03:50 דובר 1 אבל עצם הנפש פה לא, לא בגילוי ברגש וגם לא בגילוי בשכל. הוא רק מטפטף, נוזל, משפיע על ה-, על ה-, על המעשה בפועל. הוא לא חי עם עצם הנפש. אצל, אצל החסידים הרבי מביא על זה דוגמה באיזו שיחה או בעוד מקומות, נדמה לי, על החסידים ברוסיה. אני זוכר פה את הקטע הזה. יש שם הרבי אומר-- הרבי שואל, בתוכם הרבי שואל: איך יכול להיות חסידים ברוסיה במשך עשרות שנים חיו במסירות נפש בפועל, כל יום, כל רגע, כל שעה מסירות נפש, אפילו לא הרגישו מסירות נפש. חיו עם מסירות-- מציאות-- אז כשהם עברו לארצות הרווחה, פתאום לא רואים את המסירות-- הרבי מדבר שם בעדינות. לא, לא ניכר כל כך המסירות נפש שהייתה להם מקודם. איפה זה נעלם? כי המסירות נפש שהייתה להם שם, שם הם חיו עם המסירות נפש. פה הוא שומר מצוות, הוא לא עושה עבירות, אבל זה לא חי בתוך הרגע שלו. הוא לא חי עם זה. זה לא המציאות שלו. שם זאת הייתה המציאות שלו. כן? אז יש הבדל אם זה מתגלה או אם זה רק משפיע על, על המעשה בפועל. אז כשמדובר בחלק הראשון של התניא, שמה כל המטרה של כל החלק הראשון זה, זה בסך הכל להביא יהודי שלא יעשה עבירות. זה-- זאת הדרישה, זה המינימום. אז יש לך שתי שיטות: או שתגיע, הכי טוב, תגיע לאהבה ויראה שכליים, ואז אתה תאהב את השם ותירא את השם. ברור שלא תעשה עבירות. ברור שתקיים את כל המצוות. אתה לא יכול? לפחות תעורר את האהבה המסותרת. אבל בחלק השני של התניא שהתחלנו ללמוד למעשה היום, פה מדברים על משהו אחר לגמרי. לא מספיק רק לקיים מצוות.

1:05:55 דובר 1 למה לא מספיק רק לקיים מצוות? כי הארת אלוקות שנמצאת בכוונה נעלית שלא בערך מאשר הארת האלוק-- הרצון ש-ש-ש-שבקיום.

1:06:08 דובר 8 למה?

1:06:14 דובר 1 לה, לה, לה, לה, לה, לה, לה. איפה אנחנו? שורה שמונה, תשע עשרה?

1:06:18 דובר 8 שורה שמונה.

1:06:21 דובר 1 אה...

1:06:25 דובר 8 כמו נשמת החי.

1:06:25 דובר 1 כמו נשמת החי שאינו בעל שכל ובחירה, וכל מדותיו שהן יראתו מדברים המזיקים אותו ואהבתו לדברים הנאהבים אצלו, הן רק טבעיים אצלו ולא מבינתו ודעתו. כך על דרך משל, היראה והאהבה הטבעיות המסותרות בלב כל ישראל, כי הן ירושה לנו מאבותינו וכמו טבע בנפשותינו כנזכר לעיל. טוב, אז בואו נסתכל רגע עוד פעם על ה-- עכשיו יהיה הרבה יותר ברור. ה-הדף שער, אה, השורה התחתונה. שלושת התחתונות, שלושת הריבועים התחתונים. אז התחלנו ללמוד על חשיבות הכוונה שבמעשה, שאדמו"ר הזקן מקדיש לזה שלושה פרקים. למדנו את זה פרק ראשון, פרק ל"ח, שאדמו"ר הזקן מסביר את המציאות של הכוונה. שהכוונה היא, היא הנשמה של המעשה. אז למעשה בכל הפרק הזה הרבי, הרבי רק הסביר עוד פעם ועוד פעם שהיא הנשמה ומה הפירוש של הנשמה ועד כמה היא נעלית מהמעשה וכולי. הרבי עוד לא הסביר מה זה אותה נשמה, ממה היא עשויה. כן? את זה אדמו"ר הזקן יסביר בפרק הבא, ממה היא עשויה אותה נשמה של המעשה. ואחר כך בפרק השלישי, פרק מ', הוא יסביר גם ב-- מה היא פועלת, מה היא מוסיפה במעשה.