לקוטי אמרים פרק ל"א · תשפ"ה

00:00 דובר 1 אנחנו לומדים פרק ל"א. נתחיל מהאמצע כי התחלנו שבוע שעבר. אה, רק להזכיר באופן כללי שבפרק, בפרק הזה אנחנו עוברים מעצבות לשמחה, מהגנה להתקפה, מאיך לא להיות בעצבות לאיך כן להיות בשמחה. שבהתחלה, מפרק כ"ו, כ"ז, כ"ח, כ"ט, הכל היה איך לא ליפול בעצבות ועצות לביטוש הנפש הבהמית. ואז אמרנו, רגע, אם אדם יתבונן כל כך באריכות עד כמה הוא גרוע, משוקץ, מתועב, עם כל ה... כלפי עצמו, כלפי הקדוש ברוך הוא, כלפי אחרים וכולי וכולי וכולי, אז הוא יפול בעצבות. אומר אדמו"ר הזקן, זה היה פרק כ"ט, כ"ט ול"א. מתחיל אדמו"ר הזקן את הפרק שלנו: שגם אם האדם בהתבוננות כזאת עד כמה הוא גרוע, עד כמה הוא רחוק מהשם, שזה בשביל לשבור את הישות שלו, אין ברירה, לפעמים צריך את זה, אז הוא יפול בעצבות. ואם הוא יפול בעצבות הוא לא יכול לעבוד את השם, כי עבודת השם צריכה להיות בשמחה, ואם אדם לא בשמחה הוא לא יכול להתגבר על היצר. אז אדם יכול לדאוג: מה אתה נותן לי עצות להתבונן, להיות עצוב, כשעצבות זה היפך כל העניין של קדושה? ואדמו"ר הזקן התחיל את הפרק שלנו, אומר: "והנה אף אם כשיאריך בזה להעמיק דעתו בענינים הנ"ל כשעה ושתים... יבא לידי עצבות גדולה, לא יחוש". למה לא יחוש? רגע, נתתי לך... זה היפך כל העניין. להיות בעצבות זה היפך כל העניין. למה לא יחוש? אז אמר כמה דברים. קודם כל, אה, כדי לשבור את הסטרא אחרא צריך משהו שהוא במינה ודוגמתה, משהו שהוא כמוה. הנפש הבהמית, אה, כשרוצים לשבור אותה אתה לא יכול לבוא ולשבור אותה עם משהו שלא מדבר אליה. הנפש הבהמית, היא מבינה עולם הזה, היא מבינה אוכל

02:02 דובר 1 טעים, נעים, זה מה שהיא מבינה. הנפש הבהמית, תבוא תגיד לה: את לא בסדר בגלל שאת לא מאמינה בקדוש ברוך הוא. כן, סתם פשוט, אה, מדברים מילים רוחניות. פשוט שתופסים אדם ברחוב, סתם אדם ברחוב, אומרים לו: אתה לא... שלא שומר מצוות, אתה לא בסדר, אתה לא מניח תפילין. מה אתה רוצה ממני? זה פשוט לא מדבר אליה. כן? כדי לשבור את הנפש הבהמית צריך לדבר איתה בשפה שהיא מבינה, אחרת לא עשינו כלום. אז הוא מביא איזה משל מהגמרא. הגמרא אומרת: "מיניה וביה אבא לשדיה ביה נרגא". כשהולכים לחטוב את היער אז לוקחים את העץ לגרזן מהיער עצמו. אי אפשר לחטוב עצים... לא רוצה שאי אפשר לעשות, אה, גרזן מברזל.

03:03 דובר 2 למה אי אפשר שהידית תהיה גם מברזל?

03:05 דובר 1 למה אי אפשר שהידית תהיה מברזל? יותר חזק מהעץ. לא יישבר אף פעם, לא יעוף אף פעם, ירתכו את זה חזק. למה אי אפשר לעשות...

03:13 דובר 2 כן.

03:13 דובר 1 אה?

03:16 דובר 2 אם הוא חושב.

03:19 דובר 1 שמתם לב פעם שכל כלי העבודה האלה הידיות שלהם עץ?

03:22 דובר 2 כן, זה היה לא מובן.

03:23 דובר 1 אה?

03:26 דובר 2 שזה יהיה

03:27 דובר 7 לא הצלחתי.

03:30 דובר 1 הסוד פשוט מאוד. מי שפעם אחת ינסה לתת עם גרזן או עם מעדר שהידית שלו מברזל מכה אחת באדמה, פשוט תישבר לו היד.

03:43 דובר 2 אה, כי זה...

03:44 דובר 1 זה קשיח. המכה, אם אדם נותן מכה והידית קשיחה, המכה עוברת ישירות ליד. פשוט מכה או שתיים ונשברת היד בלי חוכמות. אז לכן כל כלי העבודה הידיות שלהם מעץ, העץ סופג.

03:59 דובר 2 כן.

04:00 דובר 7 מעביר את זה.

04:01 דובר 1 סיבה, סיבה פשוטה, סיבה טכנית. אה, אבל חז"ל אמרו את זה בתור משל. כשהולכים לכרות את היער צריך לקחת את הידית מהיער עצמו. אומר אדמו"ר הזקן אותו דבר. נכון, עצבות זה דבר ששייך לקליפות. מי זה היער? היער זה הנפש הבהמית. מי זה הידית שאיתו כורתים את היער? זה עצבות. כן, אדם מתבונן בעניינים שמביאים אותו לעצבות כדי לשבור את הנפש הבהמית. נכון, העצבות זה באמת דבר שהוא מצד עצמו קליפה. העצבות זה דבר שבא מצד הסטרא אחרא. כדי לשבור את הנפש הבהמית שהיא באה מהסטרא אחרא צריך לקחת משהו שהוא בעצמו מהסטרא אחרא. אחרת אי אפשר לשבור אותה. אחרת היא לא מבינה על מה מדברים.

05:03 דובר 8 איי ברברה.

05:03 דובר 9 אני קצת לא יודע. לא, אני מרגיש שאני לא טוב איתי היום.

05:07 דובר 8 לא, לא, חכה, יש, אה...

05:16 דובר 1 זה מובן.

05:17 דובר 8 יש פה איזה סדר שצריך חלק מהסדר.

05:20 דובר 1 כדי לשבור, לבטש את הנפש הבהמית. אז אמרנו בפרק ו' היא, היא, היא מקליפת נוגה, קליפת נוגה וקליפה טמאה. הנפש הבהמית, החיות שלנו, היא באה מצד הקליפות, מקליפת נוגה. וברגע שה... מה חוסם על האדם מלהתפעל מגדולת השם, מקדושת השם? אדם מונח בתאוות, מונח בכל מיני רצונות, בכל מיני עניינים של העולם הזה. הוא רוצה כסף, הוא רוצה כבוד, הוא רוצה אוכל, הוא רוצה, הוא רוצה, הוא רוצה. הוא מלא רצונות. הרצונות, התאוות של הנפש הבהמית פשוט מכסות ולא נותנות להבנה שהוא מבין במוח לחדור בלב. זה עומד באמצע ומסתיר. קוראים לזה טמטום הלב. הטמטום הלב הזה נובע מהנפש הבהמית שהמהות שלה זה ישות וגאווה וגסות והיא מסתירה. וכדי שהאור, הנפש האלוקית שבמוח, יוכל לחדור בלב, צריך לשבור את הקליפה הזאת. הקליפה הזאת מאיפה היא יונקת את חיותה? מקליפת נוגה. איך אנחנו נשבור אותה? אז אמרו חז"ל: כדי לשבור משהו אתה צריך לקחת משהו שהוא במינו ובדוגמתו. מה זה? מה יש לנו שהוא... איזה כלי יש לנו? איזה כלי עבודה יש לנו שהוא במינו ובדוגמתו, שהוא גם כן בא מהקליפות, אבל אפשר להשתמש בו בשביל לשבור את הקליפות? אומר אדמו"ר הזקן: זה עצבות.

07:00 דובר 8 זה מה, עצבות?

07:02 דובר 1 זה כל התוכן של פרקים ל', כ"ט ול"א. שאדם פועל בעצמו עצבות. עצבות ממה? לא עצוב בגלל אני לא יודע מה. עצוב בגלל שהוא רחוק מהקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, הוא מבין עד כמה הוא רחוק. כן, עצבות בגלל שהוא גס, בגלל שהוא משוקץ, בגלל שהוא מסוגל להתאוות לענייני איסור, בגלל כל הדברים שהוא מנה שם. אז כשאדם מביא את עצמו לידי עצבות, על מה? על זה שהוא רחוק, רחוק מהקדוש ברוך הוא. אומר אדמו"ר הזקן: נכון שזה קליפה, אבל זה הטוב שבקליפה. זוכרות שאמרנו שבקליפת נוגה היא מעורבת טוב ורע? אז כשאדם מביא את עצמו לידי עצבות, עצבות זה באמת קליפה. אבל עצבות כזאת זה הטוב שבקליפה, ובגלל שזה הטוב שבקליפה היא יכולה לשבור את הרע שבקליפה. בסדר, זה אמר... זה דיברנו על זה באריכות גדולה. לא חשבתי שצריך לחזור. זה, זה תחילת הפרק. אחר כך הוא אמר.

08:09 דובר 9 אה, התחלנו את הפרק של השבוע.

08:11 דובר 8 זהו.

08:21 דובר 1 שזה רק בשלב ראשון. שלב ראשון, כשהאדם מתבונן עד כמה הוא רחוק מהשם, אז הוא עצוב. אבל שלב ראשון, אם ההתבוננות שלו היא אמיתית, מה קורה מיד אחרי שהוא בעצבות? זה כואב לו. איך אני כל כך רחוק מהשם? מה אני יכול לעשות? וברגע שמתעוררת אצלו הנקודה הזאתי, הוא כבר עבר מצב. קודם הוא היה בעצבות, עכשיו הוא במרירות. את שאלת נכון?

08:52 דובר 10 כן.

08:53 דובר 1 מה ההבדל בין עצבות למרירות? עצבות זה אולי הטוב שבנוגה, אבל נוגה זה קליפה והטוב של הקליפה. מרירות זה כבר לא קליפה, מרירות זה כבר קדושה.

09:05 דובר 10 קדושה?

09:06 דובר 1 מרירות זה קדושה. ההבדל בין עצבות למרירות זה ההבדל בין קדושה לקליפה.

09:12 דובר 10 אבל לא מרירות כמו שאנחנו חושבים, נראה לי. זה לא מרירות. כן, זה לא התמרמרות? זה מרירות.

09:19 דובר 9 התמרמרות.

09:20 דובר 10 שונה. לא. מה ההבדל בין עצבות למרירות?

09:26 דובר 1 ההבדל בין עצבות למרירות, שעצבות זה תנועה של דיכאון, שקיעה, חוסר עשייה.

09:34 דובר 10 חוסר אנרגיה.

09:34 דובר 1 הוא חוסר אנרגיה. בדיוק במילים הפשוטות של, של הדור שלנו. מרירות זה תנועה של חיות. כואב לו, רוצה לעשות משהו, רוצה לצאת מזה. הוא לא יכול. זה מרירות, זה תנועה, זה חיים. עצבות זה...

09:50 דובר 9 זה לא תלונה. לא שמצב רוח...

09:53 דובר 10 לא התמרמרות.

09:53 דובר 1 לא. מרירות, שמר לו, המצב שלו מר. הוא רוצה לברוח, הוא רוצה לצאת.

10:00 דובר 9 לשנות את זה.

10:01 דובר 1 כן.

10:02 דובר 9 הוא רוצה משהו, לא.

10:02 דובר 1 התמרמרות זה, זה לא מרירות.

10:05 דובר 10 לא.

10:08 דובר 1 אולי בעברית זה אותו השורש.

10:09 דובר 9 נראה מה עושים עם המילה מרירות.

10:12 דובר 1 לא מרירות. אז רגע, זה כן אומר מה פירוש? איך מעצבות מגיעים למרירות? עצבות, אמרנו, זה קליפה. מרירות זה גבורות קדושות, כבר מצד הקדושה. איך מעצבות מגיעים למרירות? למה זה מין מעבר אוטומטי כזה? נראה, זה כן פשוט. אם העצבות היא כדבעי, אם ההתבוננות שלו היא כמו שצריך, זה יהיה באופן אוטומטי. מה, מה פירוש שההתבוננות בעניינים של הדברים שכבר כתבנו? דיברנו עליהם כל כך הרבה.

10:47 דובר 9 לא.

10:47 דובר 10 אנחנו צריכות להבין את זה.

10:50 דובר 1 טוב, בסדר. יש שני, שתי גישות, ש... שני סוגי התבוננות שיכולים להביא את האדם לעצבות. התבוננות אחת, שהוא חושב על עצמו: כמה לא טוב לי, כמה רע לי, כמה אני מסכן, כמה מגיע לי וכן הלאה. ההתבוננות השנייה, המרכז זה לא אני, אלא זה הקדוש ברוך הוא. כן. מה אני צריך להיות? איפה אני רוצה להיות ואיפה אני בפועל? עד כמה אני רחוק מהמקום שבו אני צריך להיות ורוצה להיות? כן, התבוננות כזאת המרכז שלה הוא לא אני. המרכז שלה הוא הקדוש ברוך הוא. עד כמה אני רחוק. כן, זה גם יביא אותו לעצבות כי הוא חושב כמה אני רחוק. אבל המרכז זה לא אני, המרכז זה הקדוש ברוך הוא. אז התבוננות כזאת שהוא דיבר באריכות כל כך גדולה בשני הפרקים הקודמים, היא באמת תביא אותו לעצבות. אבל בגלל שהמרכז זה לא הישות העצמית של האדם, אלא המרכז זה הקדוש ברוך הוא, אז ברגע שהוא באמת יבין ויפנים וירגיש את עצמו רחוק, באופן אוטומטי זה יכאב לו, וברגע שזה כואב לו זה כבר לא עצבות, זה כבר מרירות. בסדר?

12:29 דובר 10 אני רואה שכן משתמש כאן בביטוי ״להתפעל ולהתמרמר״, שזה בדיוק מה שאמרנו שבעברית זה נשמע לא טוב.

12:36 דובר 1 כן.

12:36 דובר 10 אבל אולי זה ש... מרירות אפשר לעשות אותה מתוקה. זה כאילו טעם שאפשר לה... להפוך אותו לטעם יותר מתוק, ועצבות אי אפשר להפוך את זה לשום מקום. זה תמיד יישאר עצבות. יכול להיות.

12:53 דובר 1 דיברנו קצת על שתי הדרכים שהופכים מרירות למתיקות, אבל נשאיר את זה. זה דיברנו בסוף הפרק הקודם. מה נדבר על זה עוד פעם. אנחנו צריכים לקרוא באות מ, בדף מ, מהשורה השלישית. ״ובזה״, בהתבוננות הזאת בשעת הכושר וכו׳, ״ייפטר מעצבות שממילי דעלמא ואחר כך יבוא לידי שמחה אמיתית״. זאת אומרת, כאשר אחרי השלב של העצבות יבוא השלב של המרירות, ואחרי השלב של המרירות, וזה עצם זה שהוא מתמרמר, כן? מתמרמר על מצבו, המרירות שלו עצמה תפטור אותו מהעצבות שממילי דעלמא. סיפרנו בשיעור הקודם סיפור שנכנס אחד ל... לצמח צדק, איזה חסיד לצמח צדק. הוא התחיל להגיד לו שחסר לו פה, חסר לו כך, הוא מפסיד בעסקים, יש לו בעיות. אז, אה, הרבי הקשיב והקשיב ואחר כך התחיל להגיד לו: ״אתה מדבר איתי על החובות שלך, ומה עם מה שאתה חייב?״ התחיל לשטוף אותו עד שהוא התחיל לבכות. הוא התחיל לבכות, שכח לגמרי מכל ה... מכל, מכל הדברים שבשבילם הוא נכנס וחזר לעיר שלו ועשה תשובה שלמה, והמצב שלו השתפר גם כן. אז בזה ייפטר מהעצבות שממילי דעלמא. זה שני דברים. קודם כול, ברגע שהאדם מבין מה המצב האמיתי שלו, המר... כשהמרירות שלו מתחילה להיות... הכאב שלו מפסיק... מתחיל להיות על כמה הוא רחוק מהקדוש ברוך הוא, הוא פחות, פחות, הוא כבר לא... הדברים של... של העולם כבר לא מדאיגים אותו, לא... לא מטרידים אותו. ועצם זה שהדברים של העולם כבר לא מטרידים אותו והוא שקוע באלוקות, אז הקדוש ברוך הוא, הוא כבר עשה את העבודה. כבר אין סיבה להעמיד אותו יותר בניסיון. אז הקדוש ברוך הוא מוריד לו את כל ההעלמות והסתרים של ענייני העולם, פשוט... זה שאדם מתמרמר

15:12 דובר 1 ומפסיק ברוחניות לחשוב על עניינים הלא טובים, אז זה פועל בדרך ממילא שהקדוש ברוך הוא יוריד ממנו את העניינים הלא טובים. אבל זה לא איזו סגולה. למה הקדוש ברוך הוא נותן לאדם כל מיני קשיים בעולם הזה? כדי להעמיד אותו בניסיון, נכון? אז אם הוא עמד בניסיון, אז כבר אין טעם להמשיך. למה שסתם לא יהיה לו כסף? למה שסתם לא תהיה לו בריאות? הוא כבר עמד בניסיון, נכון? אז מורידים ממנו. זה מה שהרבי אומר: ״ובזה ייפטר מעצבות שממילי דעלמא״, הקדוש ברוך הוא יוריד ממנו את כל ההעלמות וההסתרים. ״ואחר כך״, אחרי המרירות, ״יבוא לידי שמחה אמיתית״. זה כבר השלב הבא. מרירות זה גבורות קדושות, ומהמרירות הוא יגיע לשמחה. איך מהמרירות מגיעים לשמחה? הוא הרי רחוק מהקדוש ברוך הוא. כן? מה, מה, מה שואלים?

16:13 דובר 10 אהמ.

16:14 דובר 1 כן. הוא הרי עכשיו עשה עבירות. הוא נמצא במצב ש... הוא מתבונן בגדולת השם ולא מרגיש שום דבר. הלב שלו לא זז, אין לו אהבת השם. הוא מנסה ללמוד והוא לא מצליח לקלוט. אז מה אומרים לו העצה? תבטל את עצמך עד שתרגיש שאתה אין ואפס, ואז אתה תתמרמר ואחר כך תהיה שמח. שמח ממה? מה קרה פתאום? אומר אדמו"ר הזקן שהשמחה זה לא דבר שבא מעצמו כמו המרירות, אלא זה בא על ידי התבוננות. התבוננות אחרי המרירות. זאת ישיב אל לבו לנחמו בכפליים אחר הדברים והאמת האלה הנ"ל לאמר ללבו: אמת הוא כן בלי ספק. אני רחוק מאוד מהשם בתכלית ומשוקץ ומתועב וכולי. אך כל זה הוא אני לבדי, הוא הגוף עם נפש החיונית שבו. אבל מכל מקום יש בקרבי חלק השם ממש שישנו אפילו בקל שבקלים, שהיא נפש האלוקית. כמו שהוא אמר בפרק ב' שלמדנו לפני לא יודע מתי, פרק ל"א עכשיו. אומר שם בפרק ב', שאפילו בקל שבקלים, פושעי ישראל, ישנו חלק אלוק ממעל ממש, נפש אלוקית. הוא אומר כמה אני משוקץ ומתועב. זה נכון, כל מה שחשבתי זה הכל נכון, אבל חוץ מכל הדברים הגרועים שיש בי, יש בי גם נפש אלוקית. אני לא מרגיש אותה, אני לא יודע איפה היא, זה לא מתבטא אצלי בשום דבר. אני לא מצליח להתבונן, לא מצליח לחשוב. מרגיש שיש לי טמטום המוח וטמטום הלב. אבל חז"ל אמרו שיש לי נפש אלוקית, אני מאמין בזה. ובתוך נפש האלוקית יש ניצוץ אלוקות ממש מלובש בה להחיותה, רק שהיא, הנפש האלוקית שלי, בבחינת גלות. ואדרבה, כל מה שאני בתכלית הריחוק מהשם והתיעוב והשיקוץ, הרי נפש האלוקית שבי בגלות גדול יותר,

18:38 דובר 1 ואם בגלות יותר גדול אז הרחמנות עליה גדולה יותר, גדולה מאוד. ולזה, לכן, אז מה אני צריך לעשות? אשים כל מגמתי וחפצי להוציאה ולהעלותה מגלות הזה להשיבה אל בית אביה כנעוריה קודם שנתלבשה בגופי. אומר אדמו"ר הזקן, אחרי שהאדם מתמרמר, כואב לו, אומר אדמו"ר הזקן, מה עושים? מה עושים עכשיו? עכשיו אתה צריך להתבונן אחרי שזה באמת כואב לך. אם אחרי זה באמת כואב לך, אתה צריך לחשוב על זה. יש לך נפש אלוקית. אם המצב שלך כל כך גרוע, תחשוב על הנפש האלוקית שלך, איזו מסכנה. והיות והיא כל כך מסכנה ונמצאת במצב כל כך קשה, מה צריך לעשות? להוציא אותה מהגלות. איך מוציאים אותה מהגלות? על ידי שאני אתמסר לתורה ומצוות. מתי זה יכול להיות אמיתי אצל האדם? אם באמת כאב לו שהוא רחוק, אז באמת יכאב לו על הנפש האלוקית. אבל אם הוא סתם ילמד איזה בתניא שיש לו גוף משוקץ, יש לו נפש אלוקית מסכנה וצריך לרחם עליה, אז הרחמנות תהיה כמו הכאב. וצריך להתב... זאת אומרת, כדי שהשמחה תהיה אמיתית צריך שהכאב יהיה אמיתי. וזאת הסיבה, זאת הסיבה שהוא כל כך האריך בפרקים כ"ט ל'. כדי להיות בשמחה אמיתית בהשם, לשמוח בהשם, רק מי שמבין עד כמה שהוא רחוק, רק הוא יכול לשמוח בשמחת הנפש שהיא יוצאת. ועכשיו אני אחזיר אותה. אני אשיב אותה אל בית אביה כנעוריה, שהנפש האלוקית תחזור להתגלות, שתהיה כמו קודם שנתלבשה בגופי. מה פירוש הנשמה קודם שנתלבשה בגוף? איפה הייתה הנשמה לפני שהתלבשה בגוף?

21:06 דובר 11 למעלה.

21:07 דובר 1 למעלה, בעולמות עליונים, באצילות הנשמות. לא משנה כרגע הכתובת המדויקת. כן, אבל הייתה איפשהו למעלה. אומר אדמו"ר הזקן שכאשר אדם מתבונן עד כמה הנפש האלוקית, באיזה גלות נוראית, מה התפקיד שלי? להוציא אותה מהגלות. והיא הייתה כלולה באורו יתברך ומיוחדת עמו בתכלית. וגם עתה כן. אני עכשיו, התפקיד שלי, אני עכשיו מה אני הולך לעשות? אני אעשה שהיא תהיה עוד פעם כלולה ומיוחדת בו יתברך. איך? איך אני יכול להוציא את הנפש? אני הרי לא יודע אפילו שהיא קיימת בתוכי. איך אני אעשה את זה? כשאשים כל מגמתי בתורה ומצוות. מה הכוונה כל מגמתי להלביש בהן? מה זה בהן? במי? מי זה בהן?

22:03 דובר 11 בתורה ומצוות.

22:04 דובר 1 בתורה ומצוות. אני אלביש בתורה ומצוות כל עשר בחינותיה כנ"ל. כשאדם אומר, יש פה שני פרטים. כן? קודם כל אני אשים כל מגמתי ואחר כך אני גם אלביש את כל עשר הבחינות שלה. מה ההבדל בין שני הדברים? אדם אומר אני עכשיו הולך על זה עד הסוף. מה הוא מתכוון? מי זה אני?

22:34 דובר 11 מישהו שבי.

22:37 דובר 1 אני, עוד לפני נפש הבהמית. זה מדבר אדם, אדם פשוט. כן? אדם אחר יש לו איזושהי משימה והוא עכשיו רוצה, אני יודע, להכין מסיבה, לא יודע, להכין איזשהו ערב. זה עכשיו בוער לו, זה עכשיו נמצא בראש שלו, הוא עכשיו בתוך, בתוך העניין הזה. כן? הוא עכשיו כל כולו נכנס לתוך עניין. מה פירוש כל כולו? אז יש לאדם הרי עשרה כוחות נפשיים: חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת. נכון? כן? אבל אם זה עניין של פעילות כלשהי, אז מה בעיקר יעבוד אצלו? לא יודע. כוח הבינה יעבוד אצלו, החסד יעבוד אצלו, כוח המעשה. מה עם ההוד? מה עם הגבורה? בדרך כלל כשאדם אומר עכשיו אני זורק את עצמי לתוך הדבר, הוא לא עושה מאמץ מיוחד כדי שכל כוחות נפשו ישתתפו בדבר. המטרה שלו היא הדבר. המטרה שלו לא הנפש. כשאדם, כשאדם עושה פעילות כלשהי, עושה איזשהו מבצע, לוקח על עצמו משימה, איזה כוחות הוא מכניס במשימה? את הכוחות שנדרשים למשימה. מה שלא נדרש למשימה לא צריך את זה עכשיו, נכון? אומר אדמו"ר הזקן, "לא לזה אני מתכוון". פה המשימה זה לא המטרה. המשימה זה הנפש, המשימה זה הכוחות שמשתמשים. לא מספיק לך לזרוק את עצמך בכללות לתוך התורה והמצוות. אתה צריך שכל אחד ואחד מכל כוחות הנפש שלך יהיה שם. כשאתה עכשיו הולך, מה המטרה? לקחת את הנפש האלוקית שהיא בגלות ולגאול אותה. אם אתה עכשיו תשתמש רק בחכמה שלך, או רק בבינה, או רק בחסד או לא יודע בכמה כוחות, שאר הכוחות לא יצאו מהגלות. כדי להוציא את הנפש האלוקית מהגלות צריך להשתמש בכל עשר הכוחות שלה.

24:47 דובר 12 כמו מה?

24:48 דובר 1 מממ?

24:48 דובר 12 כמו מה?

24:49 דובר 1 תכף. קודם כול בפשטות, כל, קודם כול כל עשר כוחות, חוכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה, תפארת, כל הכוחות, בתורה ומצוות. כשהוא לומד תורה, שהוא צריך לחשוב ולראות שזה באמת יהיה לא רק להשתתף בזה עם כל הכוחות שלו. ובפרט במצוות התפילה. מה שונה מצוות התפילה מכל שאר מצוות התורה? מה המטרה עכשיו? עכשיו אנחנו הולכים להוציא את הנפש האלוקית מהגלות, נכון? איך מוציאים אותה? על ידי שזורקים לתוך התורה והמצוות, ובפרט למצוות התפילה. למה? מה שונה? מה ההבדל? מצוות התפילה, או מה למדו את זה ברמב"ם? הלכות עדות, לא יודע, כן. כל, כל מצווה... מה זה, מה זה מצוות? מצוות זה רצון השם, נכון? למה אנחנו מקיימים את המצוות? כי הקדוש ברוך הוא רצה. מצוות זה רצון השם. בכל מצווה יש שני דברים. יש דבר אחד, פרט אחד, שבהם כל המצוות שוות. כל המצוות הן רצון השם. מצווה זאת רצון השם, וזאת גם רצון השם, וגם זאת וגם זאת, כולם אותו דבר. כן? אבל בכל מצווה יש גם את התוכן הפרטי שלה. נכון? מה היא עושה. המצווה הזאת משיגה את רצון השם בשבת. זאת משיגה את רצון השם ב-ב-בעניין של, של כשרות. זאת משיגה את רצון השם בעניין אחר. כן? מה ההבדל בין שני הפרטים? בעניין של לקיים את רצון השם אין הבדל בין המצוות. כל המצוות אותו דבר. אדם עכשיו נדרש להוציא את הנפש שלו מהגלות. זה לא משנה איזו מצווה, כל מצווה, יש בה, זה רצון השם. אבל בכל המצוות האחרות רצון השם מתלבש במשהו. רצון השם שיהיה כך, שיהיה כך, שיהיה כך. מה התוכן של מצוות התפילה? רצון השם שמה? עכשיו אדם מתפלל. הקדוש ברוך

27:26 דובר 1 הוא רצה שנתפלל. בשביל מה הוא רצה?

27:28 דובר 12 לבקש, דיבור, להודות, ללמוד.

27:32 דובר 1 כדי שהנפש תצא מהגלות. התוכן של תפילה זה להתפלל.

27:37 דובר 12 להתקרב לשם.

27:38 דובר 1 להתפלל, להתקרב לשם.

27:40 דובר 12 את השם.

27:41 דובר 1 לתפול, לתפול זה לתפול כלי חרס, זה לחבר כלי חרס, להדביק. כל התוכן של מצוות התפילה זה יציאה מהגלות. יציאה של הנשמה מהגלות. אז מצוות התפילה היא לא רק באופן כללי יציאה מהגלות, אלא גם התוכן הפרטי שלה עניינה להוציא את הנפש מהגלות. לכן אומר אדמו"ר הזקן, "עכשיו אתה רוצה", מה המטרה עכשיו? אתה רוצה עכשיו, הנפש שלך נמצאת בגלות בגלל שאתה ככה וככה, אתה שם ממור-ממורמר, מריר, רוצה להוציא אותה. איך תוציא אותה? נכון, כל המצוות אתה צריך לעשות ככה, לזרוק את עצמך. אבל תחשוב במיוחד מצוות התפילה. תפילה זה המקום שבו יוצאים מהגלות. זה המקום שבו עכשיו אתה חושב על הקדוש ברוך הוא, אתה מתחבר איתו ואתה יוצא החוצה. "לצעוק אל ה' בצר לה מגלותה בגוף המשוקץ להוציאה ממסגר ולדבקה בו יתברך, וזו היא בחינת תשובה ומעשים טובים". בכל מקום בגמרא שכתוב תשובה זה תמיד בא ביחד. תשובה ומעשים טובים. למה זה בא בי-ביחד תמיד? מעשים זה הולך על מעשי המצוות. מתי מעשי המצוות הם טובים?

29:04 דובר 13 כשהם באים יחד עם תשובה.

29:05 דובר 1 כשהם באים יחד עם תשובה. כשהאדם מקיים את המצוות מתוך תנועה של תשוקה לשוב אל השם, תנועה של צעקה, אז המעשים הם טובים.

29:19 דובר 13 נכון.

29:19 דובר 1 "שהוא עושה כדי להשיב חלק ה' למקורא ושרשא דכל עלמין". זה אז... "וזאת היא עבודתו כל ימיו בשמחה רבה, היא שמחת הנפש בצאתה מהגוף המתועב ושבה אל בית אביה כנעוריה בשעת התורה והעבודה. כמאמר חז"ל להיות כל ימיו בתשובה". ברור שחז"ל אמרו לאדם להיות כל ימיו בתשובה. זו לא הכוונה שהוא כל יום יעשה עבירות כדי שאחר כך יוכל לחזור בתשובה. כן. מממ? כן?

29:52 דובר 13 ממ-המ.

29:52 דובר 1 שחז"ל אמרו כל ימיו אדם צריך להיות בתשובה. מה הכוונה? שכל יום יעשה עבירות כדי שאחר כך י-י-יוכל לחזור בתשובה?

29:59 דובר 13 כל הזמן בדיאטה.

30:01 דובר 1 אה?

30:01 דובר 13 כמו אלו שכל הזמן בדיאטה. כן, ברור שזה לא כך. רק כדוגמה.

30:10 דובר 1 כן. אז מה זה תשובה? מה הכוונה כל ימיו בתשובה? תשובה על מה? עשה עבירה, עשה תשובה, קיבל זכות, הלך לו וזהו. מה זה כל ימיו בתשובה?

30:20 דובר 13 בתנועה. להתקרב אליו. לשאוף לשם.

30:24 דובר 1 שיש שני סוגים של תשובה. יש תשובה אחת שהיא תשובה לצאת מהרע. תשובה כפשוט-- פשוטה, תשובה על חטאים. ומה שחז"ל אמרו כל ימיו בתשובה לא מדובר על תשובה כזאת. מדובר על להתקרב, לצאת מ-מהגשמיות, לצאת מהתאוות, לצאת מהנפש הבהמית ולשוב אל השם. ותשובה כזאת שייכת תמיד, כי כל עוד אדם נמצא מלובש בגוף גשמי, אז הנפש הבהמית שלו מסתירה על הנפש האלוקית, אז יש לו, אז צריך לחזור. צריך לשוב. "ואין לך שמחה גדולה כצאת מהגלות והשביה", כצאת מהגלות, מהגלות והשביה. "כמשל בן מלך שהיה בשביה וטוחן בבית האסורים ומנוול באשפה ויצא לחופשי אל בית אביו המלך". אדם, כל אחד יכול לחשוב בעצמו ש-שהוא נמצא חס ושלום ב-- לקחו אותו בשבי, איזה גויים, ושם מכריחים אותו לעשות עבודות קשות בשבילם. זה מצב נורא, כן? הוא מוטל באשפה ולא נותנים לו להתקלח וכולי וכולי וכולי, ופתאום יום אחד משחררים אותו. זו שמחה עצומה. אדם רק מדמיין את השמחה שתהיה לו, ואם זה בן מלך שהוא כנ-- נפל לכזה מצב. אבל אדם צריך לחשוב, פשוט להתבונן בזה שכאשר, שכאשר אני מקיים מצווה, כל מצווה ובפרט מצוות תפילה, עכשיו הנפש האלוקית שלי ככה מרגישה. הנפש האלוקית שלי, הוא דיבר באריכות גדולה קודם בפרקים הראשונים. מה היא רוצה? היא רוצה אלוקות. היא רוצה תורה, רוצה מצוות, רוצה להתלבש בקדוש ברוך הוא. איפה דחפו אותה? הכניסו אותה בתוך גוף גשמי, בתוך נפש הבהמית, פיתלו אותה בתוך שק של בשר ועצמות. הכריחו-- מה פירוש שהיא טוחנת וע-- טוחנת, שעובדת לנפש הבהמית? כשהנפש הבהמית עכשיו יש לה תאווה לאכול. מה הנפש האלוקית עושה עכשיו? היא סתם נמצאת פה? היא מלובשת בנפש הבהמית. כשהנפש הבהמית רוצה עכשיו

32:37 דובר 1 יש לה תאווה של אכילה, לנפש האלוקית גם יש תאווה של אכילה עכשיו. היא סובלת מזה. מכריחים אותה לעשות, לרצות דברים שהם הפך כל הטבע שלה, וברגע שהאדם זורק את עצמו לתוך תורה ומצוות, בפרט בתפילה, היא יוצאת, היא יוצאת מהמאסר. אז אדם פשוט צריך קודם כל להתבונן עד כמה שהוא רחוק מאלוקות, ואחר כך להתבונן איך על ידי קיום תורה ומצוות, בפרט תפילה, עכשיו הוא עושה שמחה לנפש האלוקית. למרות שהוא לא מרגיש את השמחה הזאת, אבל קל מאוד לדמיין את השמחה שהוא עושה לנפש האלוקית. ופה מתחיל הרבי עניין חדש. דף שמונים, שורה שנייה. "ואף שהגוף עומד בשיקוצו ותיעובו", שואל אדמו"ר הזקן שאלה פשוטה: מה מועיל שהנפש האלוקית יוצאת ממאסרו? למה זה טוב? אני מרגיש את זה? לא. הגוף שלי השתנה? לא. יש לי פחות תאוות מאשר קודם? לא. על מה השמחה הגדולה? כן.

33:59 דובר 14 הנפש הבהמית יוצאת מהמאסר?

34:01 דובר 1 נפש האלוקית.

34:02 דובר 14 אה.

34:02 דובר 1 סליחה.

34:03 דובר 14 אוקיי.

34:04 דובר 1 "ואף שהגוף והנפש הבהמית שמחיה אותו עומד בשיקוצו ותיעובו". כשבן המלך יוצא ממעצר הגוי שאסר אותו, קרה לו משהו? הוא השתנה? שום דבר. "וכמו שכתוב בזוהר דנקרא משכא דחויא". מה זה חויא בעברית?

34:31 דובר 14 נחש.

34:31 דובר 1 חויא זה נחש, נכון. מה זה משכא דחויא?

34:36 דובר 14 עור הנחש.

34:37 דובר 1 העור של הנחש. כן. מי זה הנחש?

34:42 דובר 14 מי זה?

34:43 דובר 1 הנחש זה שלוש קליפות הטמאות לגמרי.

34:46 דובר 14 סטרא אחרא.

34:47 דובר 1 אה?

34:48 דובר 14 סטרא אחרא.

34:49 דובר 1 סטרא אחרא זה גם כללי, הכל זה סטרא אחרא. יש הנחש עצמו, יש את העור של הנחש. העור זה משהו מסביב. כן? הנחש עצמו זה שלוש, ג' קליפות הטמאות. עור הנחש זה קליפת נוגה. והגוף שלנו והנפש הבהמית שמחיה אותו, אומר הזוהר, משכא דחויא, זה בא מקליפת נוגה, עור הנחש. מדוע? מדוע הוא נקרא כך? "כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית לא נהפך לטוב להיכלל בקדושה". הנפש האלוקית עכשיו יצאה ממאסר, יוצאת ממאסר ונדבקת באלוקות, ב-ב-בקדושה. "ושבה אל חיק אביה כנעוריה", והנפש הבהמית מה? האדם נהפך להיות צדיק? הוא מתחיל להתאוות ל-לקדושה? שום דבר לא השתנה. מכל מקום, למרות שזה נכון, השמחה לכאורה היא רק של הנפש האלוקית. הנפש הבהמית עומדת, הגוף עומד בשיקוצו ותיעובו. מכל מקום, תיקר נפשו בעיניו לשמוח בשמחתה יותר מהגוף הנבזה, שלא לערבב ולבלבל שמחת הנפש בעצבון הגוף. היום אני חושב שזה כבר שיטה בפסיכולוגיה היום. כשיש אדם שהוא יותר מדי נכנס לדיכאון, לדיכאון, אז אומרים לו: אל תחשוב על זה, אל תחשוב על זה. תחשוב על הדברים הטובים. מה, הדברים הרעים, אם הוא יפסיק לחשוב עליהם הם כבר לא קיימים. אל תחשוב. עצם זה שאתה כבר לא חושב עליהם. עזוב, תתעסק בטוב, תהיה מונח בתוך הטוב. אומר אדמו"ר הזקן: נכון, כשהנפש האלוקית יוצאת ממאסר הגוף זה לא השפיע שום דבר. זה לא שינה את הנפש הבהמית. אבל מה העיקר? העיקר זה הנפש הבהמית או הנפש האלוקית? עזוב, תמשיך הלאה. איך אומרים ביידיש? גיי ווייטער. תמשיך, אל תעצור, אל תסתכל אחורה. והנה בחינה זו היא בחינת יציאת מצרים, שנאמר בה ביציאת מצרים "כי ברח העם". שואל אדמו"ר הזקן שאלה נפלאה. שאלה ששואלים אותה כל מפרשי התורה

37:30 דובר 1 בלי יוצא מהכלל, ולאף אחד אין תשובה. יש הרבה תשובות, אבל לא כמו זאת. "ולכאורה הוא תמוה למה היתה כזאת? וכי אילו אמרו לפרעה לשלחם חופשי לעולם לא היה מוכרח לשלחם?" משה רבנו בא לפרעה ואומר: דרך שלושת ימים נלך במדבר. נכון? מה, משה רבנו לא ידע שהולכים, אה, הולכים ולא חוזרים? הוא לא ידע שמתן תורה יהיה רק אחרי חמישים יום? למה הוא אומר לפרעה דרך שלושת ימים נלך במדבר? למה הוא משקר לפרעה? אם הוא היה אומר לפרעה: אנחנו עכשיו, תוציא אותנו, ואם לא אנחנו נחסל את... לחסל את מצרים, ואנחנו עוד חמישים יום יש לנו חגיגה גדולה. מקבלים את התורה. פרעה לא היה משלח אותם? הייתה לו איזושהי אופציה אחרת? למה? למה משה משקר לפרעה? משה אמת ותורתו אמת. משה לא יכול לשקר. זו שאלה שכל המפרשים... חיפשתי, קשה למצוא מפרש שלא, שלא שואל את השאלה. המון המון המון תשובות מאוד מעניינות. אבל אחרי כל התירוצים זה נשאר. איך יכול, איך יכול להיות שמשה רבנו שיקר, ולמי? לפרעה? בשביל מה? מה? מה היה שם? אחת השאלות הקשות בפשוטו של, פשוטו של מקרא. אז אדמו"ר הזקן עונה תשובה על פי פנימיות, אבל, אבל פשוטה ונפלאה. אומר: "אלא מפני שהרע שבנפשות ישראל עדיין היה בתוקפו". עכשיו הנפש האלוקית, בני ישראל יוצאים ממצרים, אבל הרע שבתוכם עוד היה בתוקפו בחלל השמאלי, "כי לא פסקה זוהמתן עד מתן תורה". לא נחזור עכשיו על כל ההסברים שדיברנו עליהם בעבר. רק, אז למה הם יצאו? אם הרע עוד היה בתוקפו, למה הם יצאו? לכאורה היה צריך להיות הסדר. הקדוש ברוך הוא הרי מ-ממילא כשיצאו ממצרים הייתה להם קפיצת

39:50 דובר 1 הדרך. אתם יודעים שכשיצאו ממצרים התחנה הראשונה הייתה, הם יצאו מרעמסס לסוכות. מרעמסס לסוכות זה מרחק של מאה עשרים קילומטר. והם עשו את זה בשעה אחת. כל העם עם, עם כל הציוד הנלווה. הקדוש ברוך הוא לא היה יכול באותה קפיצת דרך להביא אותם כבר עד, עד, עד הר סיני ולתת להם את ה-, את התורה ב-בככה במיידי, ככה באותו רגע.

40:20 דובר 3 לא היו מוכנים.

40:22 דובר 1 כי מגמתם וחפצם עכשיו, אף אחד לא חשב על מתן תורה. מגמתם וחפצם הייתה לצאת נפשם האלוקית מגלות הסטרא אחרא. עכשיו יוצאים. עכשיו לא חושבים על מה שהיה ולא חושבים על מה שיהיה. פה מר, פה נורא, פה אי אפשר להישאר רגע אחד. יוצאים, הולכים. בורחים. מגמתם וחפצם הייתה לצאת נפשם האלוקית מגלות הסטרא אחרא, היא טומאת מצרים, ולדובקה בו יתברך, כדכתיב: ה' עוזי ומעוזי, מנוסי ביום צרה וגומר, משגבי ומנוסי וגומר, הוא מנוס לי וגומר. הרבי אז מביא פה שלושה, שלושה פסוקים שונים. אבא של הרבי מסביר את זה על פי הקבלה, לא משנה כרגע. ו... וגומר. ולכן... אז מה התשובה לשאלה? מה שאלנו? למה משה רבנו היה צריך-- למה יציאת מצרים הייתה צריכה להיות דרך של תחמנות כזאתי? למה הוא לא אמר להם ישר? אומר אדמו"ר הזקן, פשוט. כל דבר בגשמיות משתלשל מהדבר כמו שהוא ברוחניות. ברוחניות בני ישראל עכשיו יצאו ממצרים, ברחו מהיצר הרע, אז גם היציאה ממצרים הייתה צריכה להיות באופן של בריחה. אם פרעה היה משלח אותם, אז הגשמיות לא הייתה מתאימה לרוחניות. לא היה יכול להיות אחרת. בגלל שהם ברחו, ברחו ברוחניות, אז זה השתלשל שגם בגשמיות זה יצא-- היה באופן של בריחה.

42:13 דובר 3 כן.

42:14 דובר 1 ולכן באמת בגלל-- מאותה סיבה אז כתוב שלעתיד, כשיעביר ה' רוח הטומאה מן הארץ, כתיב: ובמנוסה לא תלכון. היות ולעתיד לבוא זה כבר לא ה-ה-- לא יהיה רע, הרע כבר יתוקן. אז לא תהיה-- לא יצטרכו לברוח מהרע. אז כתוב: ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה'. אבל זה לא מספיק. אז מה אמרנו? עברנו פה כמה שלבים. אחרי העצבות באה המרירות, ואחרי המרירות, שהוא יש לו ח-ח-חיות של גבורות, של קדושה, אז אם הוא מתבונן שעכשיו על ידי תורה ומצוות הוא יו-- מוציא את הנפש שלו מהגלות, עצם זה, הידיעה, ההתבוננות בזה שעכשיו ב-ב-- על ידי תפילה ותורה ומצוות הנפש שלו יוצאת מהגלות, זה עצמו יוציא אותו לשמחה. כן? וככל שה-העצבות והמרירות תהיה יותר, אז גם השמחה תהיה יותר. אומר הרבי, זה לא מספיק. למה זה לא מספיק? סוף סוף נשמה בגוף. צריך לטפל גם בו, נכון? אז זה המשך לפרק. ולהיות בחינת תשובה זו ביתר שאת ויתר עוז מעומקא דליבא. אותה תשובה, יציאת הנפש מנרתיקה, מנרתיק הנפש הבהמית, אבל באופן-- ביתר שאת ויתר עוז. וגם שמחת הנפש תהיה בתוספת אורה ושמחה. מתי? כאשר ישיב אל ליבו דעת ותבונה לנחמו מעצבונו ויגונו לאמר כנ"ל: הן אמת וכו', אך אני לא עשיתי את עצמי. אחרי שאדם כבר פועל בעצמו שהוא רוצה לצאת וזורק את עצמו לתוך התורה ומצוות, אז צריך לחשוב על עוד משהו. למה הקדוש ברוך הוא עשה את זה? למה הקדוש ברוך הוא שם אותי בתוך נפש בהמית? מה הוא-- מה הוא מרוויח? מה המטרה שלו? הקדוש ברוך הוא מה הוא רוצה בעולם? הוא רוצה שתהיה לו יתברך דירה בתחתונים. הקדוש ברוך הוא רוצה שיהיו יהודים שישמרו מצוות,

44:47 דובר 1 נכון? תן-תן-תן את ה... בן אדם מגדל עיזים, רוצה חלב? תן להם ירק, יתנו חלב. למה אתה מערים קשיים? למה אתה שם בי נפש בהמית כזאת גסה שמסתירה ומעלימה, ואני נלחם ואני משתדל וכל מיני קשיים. למה? למה עשית את זה? אין בעיה. אתה רוצה שאני אתמרמר ואני אצא, וכן, אני אלחם ואני בשבילך עד הסוף ואני גם אשמח. אבל למה זה צריך להיות ככה? אומר אדמו"ר הזקן: כאשר ישיב אל ליבו דעת ותבונה לנחמו מעצבונו ויגונו לאמור כנ"ל: הן אמת וכו', אך אני לא עשיתי את עצמי. מי שעשה את זה זה הקדוש ברוך הוא. ואם הקדוש ברוך הוא עשה את זה, כנראה שזה בשביל שנרוויח משהו. למה עשה ה' כזאת? להוריד חלק מאורו יתברך הממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשיב, והלבישו במשכא דחויא, בתוך קליפת נוגה, בתוך נפש הבהמית, בתוך טיפה סרוחה. אין זה כי אם ירידה זו צורך עלייה. איזו עלייה? להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה, הן בחינות מחשבה, דיבור ומעשה שלה. הקדוש ברוך הוא הכניס את הנפש האלוקית שלי לתוך הנפש הבהמית כדי שאני כן אפעל בה. אז מה שאמרנו קודם זה לא נכון. מה אמרנו קודם? שכאשר אדם מתמרמר, צריך לשמוח בשמחת הנפש האלוקית. מה אכפת לך מה קורה עם נפש הבהמית? תשמח בשמחה של מי שצריך לשמוח. הנפש הבהמית לא תיקנת אותה, לא תיקנת אותה. מה-מה-מה? מה זה ענייניך? היא מפריעה. עכשיו אני יוצא החוצה. עכשיו אני יוצא לחופשי. אומר אדמו"ר הזקן, זו לא תכלית. זה מספיק בשביל לשמוח, אבל זה לא התכלית. התכלית היא לקיים את רצון ה', ורצון ה' הוא לתקן אותה. וכאשר אתה תתקן

47:08 דובר 1 את הנפש הבהמית שלך ואת ה-- לא רק את-את הלבושים שלה, אלא גם אותה עצמה, ותעלה אותה לקדושה, בזה אתה מקיים את רצון ה'. וכשאתה מקיים את רצון ה', הוא מתגלה פה למטה. מה פירוש להתגלות למטה? איך אומר-- איך הרבי תמיד חוזר על זה של המדרש תנחומא, שנתאווה הקדוש ברוך הוא-- נתאווה השם יתברך להיות לו יתברך דירה בתחתונים. מה-מה דירה ב-- מה הלשון בתחתונים? איפה זה תחתונים?

47:43 דובר 4 בעולם הזה.

47:44 דובר 1 העולם הזה. עולם הזה יש-- גם בעולם הזה יש עליונים ותחתונים. מה פירוש תחתונים? כמה שיותר תחתון. אז רק כאשר הנפש הבהמית היא שומרת את התורה והמצוות והיא מקיימת אותם, והגוף הגשמי מקיים את התורה והמצוות, והנפש הבהמית משתנה ומתחילה לרצות אלוקות, אז היא עולה לקדושה. וכשהיא עולה לקדושה, הנפש האלוקית ש-אז פעלה את הפעולה הזאת. איך אומרים, אה, איך הלשון? אה, לא השיגה את המטרה. נו, אה, קיימה את ה-- את, את תכלית בריאתה. וכשהנפש האלוקית מקיימת את תכלית בריאתה, היא מתאחדת עם עצמות ומהות ממש. זה מה שהוא אומר פה. למה עשה ה' כזאת? להוריד חלק מאורו יתברך, הממלא ו-ו-וסובב את-- אין זה כי ירידה זו צורך עלייה, להעלות לה' כל נפש החיונית הבהמית שמקליפת נוגה וכל לבושיה, הן בחינת מחשבה, דיבור ומעשה שלה. איך? על ידי התלבשותם במעשה, דיבור ומחשבת התורה. קודם כול על ידי מעשה, דיבור ומחשבה. איך אנחנו אומרים בדרך כלל-

49:11 דובר 5 איך מעשה, דיבור, מחשבה? אז כאילו מה זה-

49:12 דובר 1 יפה מאוד. בדרך כלל אנחנו אומרים שלושת לבושי הנפש: מחשבה, דיבור, מעשה. למה? איך הנפש, איך הנפש מתלבשת בגוף? קודם כל יש את הנפש עצמה, שכל ורגש. אחר כך זה מתלבש במחשבה. אחר כך המחשבה מתבטאת בדיבור ואחר כך זה יורד גם למעשה. לכן זה הסדר. ותמיד כשאומרים לבושי הנפש, הלבושים שלה הם קודם כל מחשבה, אחר כך דיבור, בסוף מעשה. למה הוא פה מתחיל מלמטה?

49:42 דובר 5 כי אה, מדברים על הנפש הבהמית.

49:44 דובר 1 כי התכלית היא לתקן את הנפש הבהמית. איפה התחתונים? מה התחתון שלה? קודם כל את המעשה, ולכן העיקר הוא מעשה המצוות. ואחר כך להעלות לקדושה גם את הלבוש היותר עליון שלה, גם את הדיבור ואחר כך גם את המחשבה שלה. וכמו שהתבאר לקמן עניין העלאה זו באריכות, איך שהיא תכלית בריאת העולם. זה מפרק ל"ה עד פרק ל"ז. שלושה פרקים שמדברים תכלית בריאת העולם, שזה תלוי דווקא בעבודה עם הנפש הבהמית. אנחנו נגיע לשם בעזרת השם. אם כן, וזאת אעשה וזאת תהיה מגמתי כל ימי חלדי, כל ימי חיי, לכלול בהן חיי רוח-רוחי. מי זה בהן? עוד פעם תורה ומצוות.

50:43 דובר 5 אה.

50:43 דובר 1 מה זה לכלול בהן?

50:46 דובר 5 מקיים בהן? להכיל את כולם.

50:51 דובר 1 לכלול.

50:51 דובר 5 כאילו, כולם מלא-

50:53 דובר 1 לכלול. לכלול בתוך התורה והמצוות את חיי רוחי ונפשי.

51:03 דובר 5 זה אותו תוכן של מה שאמרנו מקודם.

51:05 דובר 1 מה?

51:05 דובר 5 אותו תוכן של מה שאמרנו מקודם. לא, לא.

51:08 דובר 1 כן, אבל קודם היה מדובר על לצאת מהמאסר ופה מדובר על לתק-- לרדת לתוך הנפש הבהמית. כמו שכתוב, "אליך ה' נפשי אשא", דהיינו לקשר מחשבתי ודיבורי במחשבתו ובדיבורו יתברך. "והן הן גופי הלכות הערוכות לפנינו". אדמו"ר הזקן לא-לא-לא מסתפק בהלכות. הגוף של ההלכה הערוכה. אל תחשוב, אני לא מדבר איתך על הסברות של ההלכות ולא על טעמי המצוות. על הגוף של ההלכה כמו שהיא כתובה פה למטה.

51:50 דובר 5 שקשור למעשה, כאילו זה הנקודה?

51:53 דובר 1 בדיוק. וכן המעשה. אז כשמדובר על תורה לא מדובר על ענייני העני-- הנעלים שבתורה, אלא שמחת הנפש היוצאת מהגוף, יוצאת מהמאסר, ובעיקר על ידי שהיא מתעסקת בעניינים הפשוטים שבתורה, הנמוכים שבתורה, הלכות, הלכות הערוכות לפנינו. וכן במעשה, במעשה מצוות, שלכן נקראת התורה משיבת נפש. מה הפסוק אומר, אה, "תורת ה' תמימה משיבת, משיבת נפש, פקודי ה' ישרים משמחי לב". פירוש למקורה ושורשה, על זה נאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב". אז התורה נקראת משיבת נפש. למה משיבת נפש? כי היא משיבה את הנפש למקורה ושורשה, להתאחד באלוקות. איך? אתם מבינים, כשאתם אומרים תורת-- מה תורת השם משיבת נפש? איך אנשים מבינים את הפסוק? הפשט של הפסוק.

52:54 דובר 6 מחייה כזאת.

52:55 דובר 1 מה זה משיבת נפש?

52:57 דובר 6 ש--

52:57 דובר 1 כשאדם, אה, כן לומד את סודות התורה, את העניינים הנעלים שבתורה, אז הוא מתמלא חיות ושמחה ותענוג. לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. תורת השם משיבת נפש, הכוונה תלמד את ההלכות ותזרוק את עצמך לתוך ההלכות מתוך הבנה והכרה שבזה אתה מוציא את הנפש האלוקית ממאסר ומעלה את הנפש הבהמית לקדושה. ולכן ההמשך מיד הוא "פקודי ה' ישרים משמחי לב", והדגש הוא על מצוות, מצוות מעשיות. אז בפרק הזה התחיל הרבי לעבור מהעצות איך לא להיות בעצבות לאיך כן להיות בשמחה. פרק הבא יש הפסקה ואחר כך מתחילים-

53:40 דובר 6 אבל איפה השמחה פה?

53:42 דובר 1 אה?

53:43 דובר 6 לא ממש הגענו לשמחה ממש.

53:45 דובר 1 השמחה, כבר אמצע הפרק דיברנו עליה.

53:47 דובר 6 כן.

53:47 דובר 1 הוא דיבר על שני עניינים בשמחה. קודם כל אחרי המרירות. דבר ראשון יש השמחה של ה-השמחה בידיעה שהנפש שלו יוצאת ממאסר, ואחר כך השמחה עוד יותר גדולה בזה ש-שהיא לא רק יוצאת ממאסר, אלא גם מתקנת את הנפש הבהמית ו-

54:07 דובר 6 שזה המטרה.

54:08 דובר 1 מביאה, מביאה לשלמות את כל העולם הזה, את הנפש, את עצמו. כרגע זה רק בידיעה. לעתיד לבוא זה יהיה גם בהרגשה, אבל בפרקים הבאים נראה בזה עוד כמה, עוד כמה עניינים וכמה שלבים. רק באמצע יש הפסקה. מה זה ההפסקה?

54:27 דובר 6 אה, להסביר מה זה העולם הבא.

54:29 דובר 1 ל"ב.

54:31 דובר 6 אה. מה זה?

54:34 דובר 1 פרק ל"ב זה לא חלק מהתניא.

54:36 דובר 6 אה.

54:38 דובר 1 בהוצאה הראשונה לאור של התניא לא היה פרק ל"ב. תוספת מאוחרת.

54:44 דובר 6 למה דווקא שם?

54:45 דובר 1 אה?

54:45 דובר 6 למה דווקא שם?

54:46 דובר 1 שבוע הבא נראה.

54:47 דובר 6 אמרתי שבע עשרה. החבר'ה שומרים עליי, אני חושבת.