לקוטי אמרים פרק ל' · תשפ"א

00:03 דובר 1 ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. השבוע לא ה-- השבוע לא הספקתי להתעסק עם ההקלטות. היה לי שבוע... זה נשאר ככה, בצד. אנחנו מפתחים עכשיו כבר שנה וחצי. מפתחים, אה, תוכנה, אה, חדשה ל-לבדיקת, אה, ספרי תורה, תפילין, מזוזות. תוכנה מבוססת בינה מלאכותית. התוכנה לומדת. זו טכנולוגיה חדשה שנכנסה לעולם ב-בשש, שש-- שבע, שמונה שנים האחרונות. ו... בעצם הרעיון יצא ממ-- הרעיון יצא ממני. לקח לי איזה שלוש שנים עד שמצאתי מישהו שמוכן להשקיע כסף. שלוש, ארבע שנים. אה, כבר שנה וחצי אנחנו עובדים על זה כל הזמן יותר ויותר חזק. מה? אה, מצל-- מכניסים-- מצלמים באיזושהי צורה, או במצלמה או בסורק או לא משנה איך, מכניסים למחשב את התמונה. ועד היום כל התוכנות שהיו קיימות היו פשוט מתחילות מראש הדף לסרוק. הדף הוא יחסית לבן, עד שמוצאות מק-- מוצאות מקום ככה שהוא קצת יותר כהה.

02:21 דובר 2 גם על ה...

02:23 דובר 1 מה? לא. כן, ברור. אני מדבר על התוכנה. התוכנות שעד עכשיו היו עושות, היו הולכות, הולכות, מתחילות מהפינה, מוצאות איזשהו משהו שחור. כן? מתחילות לחפש מה הצורה שלו. טוב, הצורה שלו היא כזה. בונות פונקציה מתמטית שמת-- שמתחמת את הפינות, ואז מתחילות להשוות כמו מה זה נראה, כמו מה זה לא נראה, זה כן טוב, זה לא טו-- זה, זה על כל אות התוכנות היו צריכות לעשות אלפיים, שלושת אלפים בדיקות, תוכנות בדיקה בשביל על כל אות בודדת. ו... זה עובד לאט, יש לזה הרבה תקלות וכולי. התוכנה שאנחנו מפתחים היא לא מסתכלת אות אות. היא מסתכלת על הדף ובחלקיק שנייה יודעת בדיוק מה כתוב פה, מפרקת אותו לאותיות ומיד גם יודעת האם יש חסרות, מיותרות, דבוקות, אה, בעיות באותיות, כל הסוגים, בפחות מחלקיק שנייה ובדיוק כמעט, כמעט מאה אחוז. על כל, על כל אלף, אה, אותיות יש לנו שגיאה של אחת או שתיים לעומת התוכנות הק-הקיימות שיש שם על בערך עשרים אחוז שגיאות.

03:36 דובר 2 מעניין.

03:38 דובר 1 כן. אז השבוע, למה אני מספר? כי ה-השבוע נכנסנו לשלב ח-- חדש בפרויקט. בעצם אני גם היוזם וגם זה שכל הזמן דוחף את זה מאחורה. דוחף, מ-מגייס אנשים, מדבר ומזיז את זה. אז השבוע נכנסנו לשלב חדש. גייסנו, גייסנו שלושה אנשים חדשים, אז כל השבוע התעסקתי בהדרכה וב-- ש-שתה לי את כל הזמן. לא הספקתי לעשות שום דבר חוץ מזה.

04:06 דובר 2 זמן השיעורים.

04:07 דובר 1 מה?

04:07 דובר 2 זמן השיעורים.

04:09 דובר 1 אה, כן, כן. רוצים זמן להכול. טוב, זה היה מילתא דבדיחותא. אנחנו מתחילים ללמוד פרק ל' היום, פרק ל'. ה-הפרק הקודם, אדמו"ר הזקן, אה, הציג בפנינו מצב שכל אחד מכיר אותו מעצמו, אבל אדמו"ר הזקן הכניס אותו לתוך מסגרת מובנת ומסודרת. קורה לי שאני לומד חסידות, אני מתבונן, אני חושב וו-לא יכול להגיד שזה מלהיב אותי. לא מרגיש שפתאום התעוררה לי איזו אהבה כרשפי אש או דבקות, אה, נפשי נשפכת בדבקות כמים. לא, זה לא קורה. אני מבין, זה מעניין, אבל הלב לא מתרגש מה-מהלימוד ובטח שזה לא נשאר ברגע שאני סוגר את הספר. אומר אדמו"ר הזקן: הסיבה לזה בגלל שהאדם, הבינוני אצלנו, אדם שהוא לא צדיק, שהוא לא הפך את ליבו, אז האדם שבי, האני, זה סטרא אחרא. מה זה אני? אני זה הנפש הבהמית. מה שאני רוצה, מה שאני חושב, מה שאני חי זה הנפש הבהמית. אז היות ואצלי הנפש הבהמית היא השולטת ומה מעניין אותה? מעניין אותה ענייני העולם הזה. מספרים לה שיש עולם הבא, אז היא שומעת ועוברת הלאה ו-לא, לא בדיוק מזיז לה. והיא מכסה על הנפש האלוקית שנמצאת ב-ב-בחלל הימני שבלב ולא נותנת לה להתגלות. אז מובן שכדי לגלות את הנפש האלוקית, שההתבוננות תפעל, תחדור דרך הקליפה הזאת, אז צריך לבטש אותה, להכניע אותה, לשבור אותה, לרסק אותה, ואז האש של הנפש האלוקית תוכל ל-ל-לתפוס, להיתפס ב-ב-בפירורים של ה-- של העץ המרוסק של הנפש הבהמית, ואז הנפש הבהמית בעצמה גם כן תתלהב באהבת השם. איך עושים את זה? אז אדמו"ר הזקן הסביר שכל אחד שהוא י-- ש-- מ-מ-מתבונן ב-בדבר הזה עצמו, כשאדם מתבונן על זה שהוא, המהות שלו זה בעצם סטרא אחרא,

06:39 דובר 1 זה נפש הבהמית, והמחשבות שלי הן כאלה וכאלה והרצונות שלי והחלומות שלי. אדם מתבונן במה שהוא מונח, זה עצמו ישבור את-- ישבור אותו, ישבור את רוח הסטרא אחרא, וברגע שרוח הסטרא אחרא שלו תישבר, רוחו תישבר בקרבו, אז ממילא תתגלה הנפש האלוקית וההתבוננות תפעל בה. זה היה פרק כ"ט. יאמר אדמו"ר הזקן פרק ל', אני אומר זה לא מספיק. כדי לבטש את הנפש הבהמית לא מספיק שאדם יתבונן במהותו הפנימית, שיתבונן איך שהוא לגבי עצמו. אדם קרוב אצל עצמו ואדם יכול לרמות את עצמו שנכון שאני באמת, אבל, אה, פעם ב-- יש לי גם חלומות של קדושה ו... האמת שאני מנסה להיזכר כבר שבוע שלם כבר, אה, אני בסדר, לא עשיתי שום עבירה. אדם יכול לסלוח לעצמו מאוד בקלות, אז לא מס-- בשביל לשבור את הנפש הבהמית, לרסק אותה, לא מספיק שאדם יתבונן בפחיתות עצמו. צריך להתבונן איך הוא לעומת הש-- לעומת השני, לעומת הזולת. זה פרק ל'. פרק כ"ט איך אדם נהיה שפל לגבי עצמו. פרק ל' הוא צריך להתבונן איך הוא לעומת השני. מתחיל ל-- מתחיל את הפרק, פרק ל': "עוד זאת ישים אל לבו". חוץ ממה שנאמר בפרק כ"ט, ישים אל לבו דבר נוסף, "לקיים מאמר רז"ל". ערב טוב. כל ההקדמה הארוכה שדיברנו עד עכשיו הייתה ש-- אה, ה-היום אנחנו מתחילים את השלב השני של ביטוש הסטרא אחרא. שבוע שעבר היה השלב הראשון והשבוע אנחנו נותנים לו את האסבן הגסופי. פרק ל': "עוד זאת ישים אל לבו לקיים מאמר רז"ל 'והוי שפל רוח בפני כל אדם'". זה מאמר חז"ל בפרקי אבות. אז לשון חז"ל היא "והוי". מה זה "והוי"? "והוי" פירוש דבר תהיה. ומדגיש אדמו"ר הזקן שאם חז"ל

09:21 דובר 1 אמרו, תהיה שפל רוח, אז אתה צריך להיות שפל רוח באמת לאמיתו. מה זאת אומרת? למה זה שפל רוח שלא באמת לאמיתו? יש הבדל בין ענווה לשפלות. כי זה מה ההבדל בין ענווה לשפלות. ענווה, אני יודע שאני יותר טוב מהשני. הוא מכיר בערך של עצמו, אבל ברור לי שהשני, זה שהוא פחות ממני, יש לזה סיבה. זה לא בגלל שאני בכוחות עצמי הגעתי עכשיו למה שאני. קיבלתי חינוך יותר טוב, יש לי נשמה יותר גבוהה, אה, אני נמצא במסגרת יותר תומכת, כן? וכן הלאה, כמו שמשה רבינו אמר-- משה רבינו, מה שכת-- התורה אומרת, "עניו מכל האדם אשר על פני האדמה". מה יש לך להיות עניו? הרי אתה משה רבינו, אתה היחיד שקיבלת תורה בידך מהקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו. מה יש לך להיות עניו? על מה אתה עניו? מה זה פה? משה רבינו עשה את החשבון שאם היו נותנים את הכוחות שלו למישהו אחר, אז הוא היה הרבה יותר. אז ענווה זה לא פירוש שאני שפל בפני השני. לא. אני יודע שאני יותר מהשני, אבל אני לא תולה את זה בעצמי. זה פירוש ענווה. שפל, שפל פירוש שאני מרגיש את עצמי פחות מהשני. כן? זה משהו אחר לגמרי. וחז"ל אמרו, "והוי שפל רוח בפני כל האדם", שכל אחד ואחד צריך להיות-- להרגיש את עצמו שפל, שפל בפני כל אחד אחר. אז אם זה אחד השני או אחד שהוא יותר ממני בזה, בזה או שווה ערך אליי, יש לו משהו שהוא יותר ממני, אז אני מבין, אז אני, אה, אז אני פחות ממנו. אבל אם אני נתקל באדם, איך אומרים? אני בחורה חסידית וזה, והיא לא כל כך, אה... כן.

11:38 דובר 1 מה יש לי להיות שפל בפניה? הרי אני רואה בכל ההתנהגות, בכל הדיבורים, בכל ה-- ולא שאפשר למצוא לזה תירוצים. היא גם כן גדלה בבית חסידי, גם כן קיבלה חינוך, הכול בסדר. אז למה היא פחות? היא פחות כי היא פחות. איך אני יכול להרגיש את עצמי שפל לגבי אחד שהוא לא ש-ש-שהוא פחות ממני? עניו אני מבין, אבל איך אני יכול להיות שפל? יותר מזה אומר-- מדגיש אדמו"ר הזקן להיות שפל באמת לאמיתו, שגם אחד כזה ש... אין סיכוי בעולם שיש לו משהו שהוא יותר טוב ממני, גם עליו אני צריך לחשוב, לעשות חשבון שהוא יותר טוב ממני, ולא רק שהוא יותר טוב ממני, אלא שהחשבון יהיה באמת לאמיתו. על זה הולך הפרק. ומדגיש-

12:38 דובר 3 צריך להכיר במעלת עצמו.

12:40 דובר 1 מה? צריך להכיר במעלת עצמו, אבל לא כשמדברים על ביטוש הנפש הבהמית.

12:47 דובר 3 מה שאתה רוצה לבטש את הנפש הבהמית, אתה מתחיל להסתכל

12:51 דובר 1 כשרוצים לחזק את הנפש האלוקית אז צריך להתבונן במעלת עצמו, וכשרוצים לבטש את הנפש הבהמית אז צריך להסתכל בשפלות עצמו.

12:59 דובר 3 אבל זה לא מביא לדיכאון?

13:01 דובר 1 אז זה נראה בתחילת פרק ל', מיד בשורה הראשונה. אמרתי, יש לנו שבועיים קשים ואחר כך אנחנו מתחילים, אה... "והוי באמת לאמיתו בפני כל האדם ממש, אפילו בפני קל שבקלים". יש בחסידות ראשי תיבות קשבק. כמה פעמים ראיתי קשבק, קל שבקלים. אז אפילו אחד שהוא סתם קשבקניק, אז גם בפניו אני צריך להיות שפל. איך יכול להיות? אדמו"ר הזקן עושה לנו שלושה חשבונות. א', "והיינו על פי מאמר חז"ל, אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו, כי מקומו גורם לו לחטוא, להיות פרנסתו לילך בשוק כל היום ולהיות מיושבי קרנות". הוא מסתובב כל היום במקומות שאין לו מה לעשות, אין לו איזו פרנסה קבועה, ועיניו רואות כל התאוות. והרי חז"ל אמרו שהעין רואה אז הלב חומד. ובנוסף לזה, לא רק שהסביבה שלו גורמת, אלא גם הוא אחד כזה שיצרו בוער כתנור בוערה מאופה. יש אדם כזה, לא כולם אנשים שווים. יש אחד שהיצר שלו מושך אותו יותר לתאוות ואחד שפחות. אז אותו אחד הוא גם קיבל חינוך לא כמו שצריך, גם יש לו סביבה כזאתי, גם הפרנסה שלו היא כזאת שהוא כל היום רואה מסביב אנשים מדברים דיבורים גסים ועוברי עבירה, ואין לו עם מי לדבר וזה החברה שלו. ובנוסף לכל זה יש לו גם יצר בוער כתנור מאופה. אז, אז מה אתה רוצה ממנו? כמו שכתוב בהושע: "הוא בוער כאש להבה", מדבר שם על היצר, וגומר. מה שאין כן מי שהולך בשוק מעט. אתה הרי לא מסתובב כל היום ברחוב. תחשבו. ורוב היום יושב בביתו, וגם אם הולך כל היום בשוק, אז יכול להיות שאינו מחומם כל כך בטבעו. יכול להיות שהיצר

15:17 דובר 1 הזה... גם אני מסתובב כל היום. בסדר, טוב, גם אתה, אבל היצר שלך זה לא היצר שלו. כי אין היצר שווה בכל נפש. יש יצרו חלש ויש יצרו וכו', כמו שנתבאר במקום אחר. אז דבר ראשון, התבוננות, מושכל ראשון. כשאדם בא להשוות את עצמו לזולת, קודם כול אל תחשוב שאתה יותר טוב ממנו. מי אמר שאתה יותר טוב ממנו? זה שנראית לך ההתנהגות שלו? תסתכל על הסביבה שלו, תסתכל על היצר שלו לעומת היצר שלך, ואולי יתברר לך שאתה לא יותר טוב ממנו. אז זה דבר ראשון. אבל זה עוד לא יביא אותי להיות שפל ממנו. זה רק קודם כול מוריד לי קצת את האף שאני לא אחשוב על אנשים אחרים שהם בגלל ההתנהגות שלהם אז הם כאלה וכ-- לא. מי אומר? מי אומר ש-- יכול להיות שהניסיונות שהוא עובר יותר קשים משלי ולכן הוא קצת נופל יותר. מה, בשביל זה צריך להאשים אותו? מי אומר שאני יותר טוב? לא. מצד שני, יכול לבוא אדם, לבוא אותו אחד מהצד השני, אותו אחד שהוא באמת יושב קרנות. יבוא לאדמו"ר הזקן בטענות, כן? רבי, מה אתה רוצה ממני? אני יושב קרנות, זה הפרנסה שלי, זה החברה שלי. אה? ברזלן. יושב על הברזלים.

16:58 דובר 4 מהרחוב?

16:59 דובר 1 כן.

17:03 דובר 4 משהו.

17:04 דובר 1 כן, יושב, יושב בפינה של הרחוב על איזה ברזל ומדבר. מקשקש כל היום. משחק שש-- פעם היו כאלה שמשחקים ששבש. כן, או מעשן נרגילה, לא יודע מה. זה, זה אחד ש-ש-שכל היום כולו לא עושה שום דבר עם עצמו. אז יבוא אחד כזה לאדמו"ר הזקן: "אה, תשמע, אני, אין לי כישרונות. ככה גדלתי, ככה התחנכתי, ככה זה, זה, זה המציאות שלי וגם יש לי יצר בוער". נו, אז, אז כמו שהוא עושה חשבון שאני לא יכול יותר מזה, אני גם כן עושה חשבון שאני לא יכול יותר מזה. מה אתה רוצה ממני? אני לא יכול יותר. אומר אדמו"ר הזקן פה במאמר המוסגר בדף, בדף נ' למעלה: "הנה באמת גם מי שהוא מחומם מאוד בטבעו ופרנסתו היא להיות מיושבי קרנות כל היום", גם אחד כזה אין לו שום התנצלות על חטא בסופו של דבר. "ומקרי רשע גמור על אשר אין פחד אלוקים לנגד עיניו, כי היה לו להתאפק ולמשול על רוח תאוותו שבליבו מפני פחד השם הרואה כל מעשיו, כמו שנתבאר לעיל בפרק י"ב, כי המוח שליט על הלב בתולדתו". זה אצל כל אדם. זה תמיד נכון שהמוח שליט על הלב. אז נכון שיש לך יצר. נכון שהמלחמה שלך יותר קשה, הכול, הכול טוב ויפה, אבל גם אצלך, גם אתה יהודי, גם לך יש נשמה אלוקית וגם אתה צריך לשלוט עם מוחך על ליבך. אבל את זה אומרים למי? את זה אומרים לאותו אדם. אני לעצמי צריך להסת-- כשאני מסתכל על אחד כזה, אז ההסתכלות שלי עליו צריכה להיות ש... שאני לא אחשוב שאני יותר טוב ממנו, כי אל תביאני לא לידי ניסיון ולא לידי ביזיון. מי יודע אם אני

18:48 דובר 1 הייתי עומד בניסיונות שהוא עומד? אז זה רק הסתכלות ראשונה. חשבון ראשון שאומר: מי אומר שאתה יותר טוב מהשני? אתה לא יותר טוב מהשני. עושה הרבי חשבון נוס-- זה עוד לא מביא אותי להיות שפל מהשני. עושה הרבי חשבון נוסף שפה יוצא שלא רק שאני לא יותר טוב מהשני, שאני באמת שווה לו. "והנה, באמת שהיא מלחמה גדולה ועצומה לשבור היצר הבוער כאש להבה מפני פחד השם וכמו ניסיון ממש. והלכך צריך כל אדם לפי מה שהוא מקומו, מדרגתו בעבודת השם עכשיו לשקול ולבחון בעצמו אם הוא עובד השם בערך ובחינת מלחמה עצומה כזו וניסיון כזה בבחינת ועשה טוב כמו שההוא יש לו מלחמה ב-בעשה-- ב-בסור מרע". ההוא יש לו מלחמה, את המלחמה שלו אני רואה מצוין. אני מבין בדיוק למה יש לו מלחמה. יש לו ניסיונות וחברה ויצר, בסדר, אז יש לו מלחמה. רגע, רגע, רגע. ואני בצד של הקדושה, בצד של העשה טוב, אני נלחם באותה עוצמה כמו שהוא נלחם? אם אני לא נלחם ביצר שלי בכיוון של העשה טוב באותה עוצמה כמו שהוא נלחם בסור מרע, אז העבודה שלו שווה יותר מהעבודה שלי. נכון שאני לא נכשל, אבל אם אנחנו מסתכלים, אמרנו בפרק י"ד שהקדוש ברוך-- הקדוש ברוך הוא לא מחפש את התוצאה. בשביל תוצאה יש לקדוש ברוך הוא מלאכים. הקדוש ברוך הוא, אם היה רוצה רק קדושה בלי ניסיונות, הוא לא היה בורא אותנו. הוא בורא אותנו בשביל שהוא רוצה את, את העבודה של הניסיונות. אז לאחד הוא נתן ניסיון של סור מרע ולי הוא נתן ניסיון של ועשה טוב. אז אם אני בניסיון שלי לא מתאמץ כמו שהוא מתאמץ בניסיון שלו, אז, אז אני בדיוק כמוהו.

21:13 דובר 1 כמו שהוא לא עומד בניסיון שלו, אני לא עומד בניסיון שלי. נכון שהניסיון שלו זה סור מרע, הניסיון שלי זה סו-- זה עשה טוב. זה לא אותה דרגה.

21:25 דובר 5 זה הכיוון השני.

21:27 דובר 1 כן. אבל אם הוא לא עומד בניסיון שלו ואני לא עומד בניסיון שלי, אז מה ההבדל? מבחינת ה-ה-ה-הרצון האלוקי אני בדיוק כמוהו. ואדמו"ר הזקן מביא דוגמאות מה הכוונה ניסיון בעשה טוב. ניסיון בסור מרע לא צריך להסביר, כל אחד יודע. מה זה ניסיון ב-ועשה טוב? אנחנו בדף נ' בשורה שתים עשרה. שלוש עשרה. "כגון בעבודת התפילה. התפילה צריכה להיות בכוונה לשפוך נפשו לפני ה' בכל כוחו ממש עד מיצוי הנפש". כשאני מתפלל אני ממש זורק את הכול הצידה, זורק את עצמי לתוך התפילה ושופך את נפשי לפני השם בכל כוחי עד מיצוי הנפש? לא תמיד. אז, אז למה? למה שאני אחשוב שה-- שאני עומד בניסיון שלי יותר מההוא שלא עומד בניסיון שלו? ממנו נדרש סור מרע, ממני נדרש עשה טוב. אם אני את העשה טוב שלי לא עושה כמו שצריך, במה אני טוב ממנו? "ולהילחם עם גופו ונפש הבהמית שבו המונעים הכוונה במלחמה עצומה לבטשם ולכתתם כעפר קודם התפילה שחרית וערבית", זה פרק כ"ט, הפרק הקודם, "מדי יום ביום וגם בשעת התפילה ליגע את עצמו ביגיעת נפש ויגיעת בשר כמו שיתבאר לקמן באריכות". כשנגיע לפרק מ"ב בעזרת השם. זה כבר לא כל כך רחוק. עכשיו פעם היו אומרים מ"ב, וואו!

23:30 דובר 5 זה שבורח השבת שנה עשית את השיעור, שנה בורחת.

23:33 דובר 1 כן. אז שם הוא אז מדבר על יגיעת-- זה לא התוכן של פרק מ"ב. התוכן של פרק מ"ב זה יראה תתאה, קבלת עול, אבל שם הוא מדבר כחלק מהעניין של קבלת עול ויראה תתאה על יגיעת נפש ויגיעת בשר. יגיעת בשר זה ליגע את הגוף, זה להילחם בגוף, ש-ש-שהגוף לא יפריע לי אה, אה, להתכוון. מחש-- לא, לא, לא הכוונה יגיעת בשר הכוונה לא, לא שאדם צריך לסגף את עצמו או להפסיק לאכול או כל מיני דברים כאלה. יגיעת בשר הכוונה לעצור את המחשבות והתאוות ב-בשעת התפילה, כמו שדיברנו בפרק, אה, כ"ח, כ"ז, כ"ט גם כן. ש-כשיש לי כל מיני דברים שמפריעים לי בזמן התפילה אז לעצור. לעצור, פשוט ל-להילחם, לא, לא לתת ל-לא לתת למחשבות לרוץ. ויגיעת נפש זה הצד החיובי ל-ל-ל-להידבק ב-ב-במילים, בפירוש המילים, בכוונת התפילה. אז אני שופך את נפשי עד מיצוי הנפש ויגיעת נפש ויגיעת בשר מדי יום ביומו? אז מה, מה, מה אתה כל כך, אה, מבזה את השני אם לא ב-בדיבור? אני לא, אני לא, לא אבזה אותו בדיבור. זה לא, זה לא מוסרי, זה לא, זה לא נימוסי, אבל בליבי אני מרגיש, אני ככה בין החברים לפעמים כן זורקים איזו מילה ככה על חשבון, על חשבון אחד-- אותו אחד שהוא לא, שהוא לא בסטייל, לא עומד ב... ב-בציפיות. אבל מה? למה? מה? למה? מה אתה יותר טוב ממנו? הוא לא, הוא לא עושה את שלו ואתה לא עושה את שלך. אתה בדיוק אותו דבר. וכל שלא הגיע לידי מידה זו להילחם עם גופו מלחמה עצומה כזו, עדיין לא הגיע לבחינת וערך מלחמת היצר הבוער כאש להבה להיות נכנע ונשבר מפני פחד השם. וכמו

25:46 דובר 1 שיש את עניין המלחמה הזאת של עשה טוב בתפילה, אז ככה צריך להיות המלחמה הזאת של עשה טוב. כן, אותו דבר, אותה מלחמה גם בעניין ברכת המזון. לא רק ברכת המזון, כל ברכות הנהנין וכל ברכות המצוות בכוונה. עכשיו הגיע הזמן שמברכים ברכת המזון. כבר ישבנו שעתיים, הייתה התוועדות כמו שצריך. אולי אפילו אמרנו קצת לחיים. אה, כבר עייפים, כבר מאוחר בלילה. ניקח את הסידור בפנים, מילה מילה, להסתכל, לא לוותר, לחשוב על המשמעות. זה מאוד קשה. זה באמת מאוד קשה. ולפעמים גם סתם ככה ברכה באמצע היום. כולה מה אני רוצה? לשתות כוס מים, כוס קפה, לא יודע מה, ועכשיו צריך להתחיל לחשוב, לכוון, מה אני צדיק? ברכה בכוונה, כפשוטו. למסור את הנפש על ברכה בכוונה. ואם אני לא מו... זה מה שדורשים ממני. ממני, אין לי את הניסיונות האלה של הסור מרע כמו שיש להוא. הניסיונות שלי זה עשה טוב. זה ברכה בכוונה ותפילה בכוונה. זה הניסיונות שלי. אם בזה אני לא מתאמץ, לא מוסר את נפשי, אז, אז, אז מה, מה אני יותר טוב ממנו? כן, ואין צריך לומר כוונת המצוות לשמן. בוודאי. ולא רק בתפילה, ברכות ומצוות, כן בעניין עסק לימוד התורה. ללמוד הרבה יותר מחפצו ורצונו לפי טבעו ורגילותו על ידי מלחמה עצומה עם גופו, כי הלומד מעט יותר מטבעו הרי זו מלחמה קטנה ואין לה ערך ודמיון עם מלחמת היצר הבוער כאש, שאותו אחד נקרא רשע גמור אם אינו מנצח יצרו. אז אם ההוא לא מנצח את היצר שלו, אז אני כבר קורא לו רשע גמור, ואם אני לא מנצח את היצר שלי אז מה, אני צדיק גמור? אני בדיוק כמוהו. להיות נכנע ונשבר

27:52 דובר 1 מפני פחד ה'. הן לבחינת סור מרע, הן לבחינת ועשה טוב, והכל מפני מצוות המלך הקדוש יחיד ומיוחד ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא ציווה סור מרע, הקדוש ברוך הוא ציווה עשה טוב. אין הבדל. וכן בשאר מצוות, בפרט דבר שבממון כמו עבודת הצדקה וכהאי גוונא. כן, הרבי מאוד מדגיש כל פעם את העניין של עבודת הצדקה. זה דבר כתוב שאדם, אה, קרוב אצל ממונו. יש גם פתגם, אה, פתגם, אה, בעולם: "צדיק עד הכיס". זה, זה דבר שיש לרובם הגדול של האנשים, אה, זה ניסיון קשה. זה ניסיון קשה. תכניס את היד לארנק לתת. אם הוא כבר מצליח, אז הוא כבר מעדיף פעם אחת ביום לתת עשר שקל. יאללה, היום נתתי צדקה, שלום, גמרנו. זהו. כן, אבל לתת, לפתוח עוד פעם שקל, עוד פעם שקל, עוד פעם חצי שקל, עוד פעם עשר אגורות. זה, זה לא פשוט. אה? עבודה, עבודה קשה. אז אם אני את העבודה שלי בסור... בעשה טוב לא עושה, אז מה אני מתפאר על השני שהוא לא, לא, לא עומד בסטנדרטים של הסור מרע? אותו דבר. אומר הרבי עוד יותר מזה: אדם צריך לעשות חשבון שלא רק בעשה טוב, לא רק שהמלחמה היא אותו דבר. אם אני אחשוב על עצמי רגע אחד טיפה יותר, אני אגלה על עצמי שגם לא רק בעשה טוב אני לא עושה כמו שצריך, גם בסור מרע אני לא בדיוק עושה את התפקיד שלי. אפילו מבחינת סור מרע יכול כל איש משכיל... תזכרו שאדמו"ר הזקן מדבר על בינוני. בינוני זה אחד שהוא... פרק, בפרק, אה, כ"ט, כ"ח, ל' אנחנו, אנחנו כבר בינוני. אנחנו כבר לא עושים עבירות. אז על איזה סור מרע מדובר פה?

30:00 דובר 1 יכול כל איש משכיל למצוא בנפשו שאינו סר לגמרי מרע בכל מכל כל במקום שצריך למלחמה עצומה כערך הנ"ל ואפילו פחות מערך הנ"ל, כגון: להפסיק באמצע שיחה נאה או סיפור בגנות חבירו. אני הרי לא התחלתי לספר. אנחנו דיברנו על דברים כשרים והכול בסדר. רק מה, פתאום זה... בלי שאני ארגיש זה, זה גלש לאיזה... "תשמע, חביבי, תעצור עד פה. לא רוצה יותר לשמוע", או זה... זה פשוט לא נעים להעיר לשני, ולסובב אליו את הגב וללכת זה בטח לא נעים. אז יאללה, שיגיד ואני לא שומע. אבל לעצור באמצע? אפילו גנאי קטן וקל מאוד ואף שהוא אמת ואפילו כדי לנקות את עצמו, אם הוא לא מפסיק באמצע, אז, אז, אז הוא לא סר מרע. ואדמו"ר הזקן מביא דוגמה מדהימה: "כנודע מהא דאמר רבי שמעון לאביו רבינו הקדוש: לאו אנא כתבתיה, אלא יהודה חייטא כתביה. אמר ליה: כלך מלשון הרע". עיין שם בגמרא, ראש פרק י' בבבא בתרא. היה שם בגמרא סיפור. הגמרא דנה שם בגט, דיני גיטין, בבבא מציע... בבא בתרא. הגמרא דנה שם בדיני גיטין. יש כל מיני סוגים של גט, מתי זה כשר, מתי זה פסול, אם יש עדים, אם יש זמן, אם יש מקום, איך כתבו, בפנים, בחוץ, למעלה, למטה, בין השורות. המון המון המון פרטים. אז בין השאר יש מושג שנקרא גט מקושר. יש משנה שעוסקת, גמרא ארוכה שעוסקת בגט מקושר. מה זה גט מקושר? אה, את הגט הרי כותבים כמו דבר... כמו כל דבר שהיו כותבים אז על, אה, על קלף. כן? עכשיו, קלף זה דבר יקר. היום קלפים זה תעשייתי כמעט, אבל, אה, בזמנו קלף היה דבר יקר המציאות

32:15 דובר 1 ומשתמשים בכל חתיכה קטנה. אז הסופר, כשהוא בא לכתוב קלף, לא היה לו קלף לכתוב את כל הגט. צריך, אה, איזה עשר, עשרים סנטימטר, ויש לו רק כמה רצועות כאלה שנשארו לו, קטנטנות כאלה. אז מה הוא עושה? אז הוא כותב על כל רצועה, אה, חלק מהשורה או שתיים מהגט, ואחר כך תופר אותם, קושר את ה-- קושר אותם ביחד. כן? זה נקרא גט מקושר, ויש הלכות איך צריך לקשור ואיך צריך לקפל, ויש עם זה כל מיני ידיעות. זה גט מקושר. מה היה הסיפור? אה, רבי שמעון הביא לאביו, רבינו הקדוש, שהיה דיין, היה סידור, אה, סידור של גט באותו יום, ורבי שמעון הביא את-- הביא את הגט מהסופר. וכשהוא הביא לו את הגט, מסר אותו לרבי. רבי שאל אותו, "סליחה, איפה הזמן? לא כתבת זמן?" אין זמן. אין זמן, הגט פסול. מה-- אז, אה, אומר לו רבי שמעון, "תשמע אבא, אני חושב אולי ה-- אולי ה-ה-- אולי הזמן זה נמצא בפנים. אולי אם תפתח את הקיפולים זה יהיה שמה בפנים", כי הרי זה מקופל, זה מקושר. אז הוא פתח את זה והסתכל וראה שבאמת כתוב בפנים. אז הוא נתן לבן שלו איזה מבט נוזף כזה, ככה הגמרא אומרת. נתן לו מבט שייבש אותו במבט, ורבי שמעון הרגיש מאוד מאוד לא נעים. אז הוא אמר, "אבא, לא אני כתבתי את זה. יהודה החייט כתב את זה". כאילו מה זה לא-- מה אתה מפיל את התיק עליי? זה לא אני. כלך לך מלשון הרע. מה לשון הרע? את הזמן הוא כתב. זה לא שהוא לא כתב. כן? את האמת, הוא אמר את האמת. הוא אמר את האמת לא בגלל

34:17 דובר 1 שהוא רצה להוציא לעז על השני, הוא אמר את האמת כי הוא רצה לנקות את עצמו. אז מה? אז-אז איפה, איפה פה מתחילה הבעיה בכלל? אומר לו רבינו הקדוש, "כלך לך מלשון הרע". תפסיק את העניין, עכשיו עוסקים בגט, עוסקים בעניינים הכי קדושים, הכי חשובים. סליחה, יש פה לשון הרע. לא רוצה לשמוע, תעצור את הכול.

34:41 דובר 6 שם, אה, אני זוכרת. מישהי פעם אמרה לי, אה, היא אמרה משהו, כאילו מישהו נגיד שם, שם כוס ושפכו את זה, ואז היא שמה, "מי עשה את זה?" ואז מישהי ישר צעקה, "לא אני", ואז היא אמרה, "זה לשון הרע". כאילו, כן, בעצם אמרת לא אני, אבל את ישר-- עכשיו חושדת בכל האחרים שבחדר.

35:01 דובר 1 טוב, נו.

35:07 דובר 6 אז זה, אז אתה מזהה, מזהה מקור.

35:11 דובר 1 כנראה שכן, כי יש לא-- ההמשך של הסיפור שם כבר התחלת-- נו. ההמשך של הסיפור שמה, שיש שם עוד סיפור על רבי שמעון ורבינו הקדוש, ובסיפור השני אז, אה, אז-אז, אה, ר' שמעון משבח את יהודה החייט, את אותו יהודה החייט. סיפור אחרי סיפור. הוא משבח אותו. איך שהוא מתחיל לשבח אותו, עוצר אותו רבי, "כלך לך מלשון הרע". אז, אה, שואלים המפרשים שם במקום, מילא רש"י, כל המפרשים. בסיפור הראשון היה שם איזשהו גנאי. בסיפור השני הוא שיבח אותו. מה זה לשון הרע? איפה אתה רואה, מה זה כלך-- על מה, על מה לשון הרע? שיבח אותו, אמר לו דבר טוב. אומר, נכון, אבל אם כשאני אומר על אדם שני דבר טוב וזה יגרום שהשני יתחיל-- שהשלישי יתחיל לדבר עליו. אני יודע שראובן שונא את שמעון. אני מכיר את שניהם כבר שנים. אני יודע שיש ביניהם, לא מסתדרים ביחד. כן. אז אם אני עכשיו בא לראובן ואומר לו, תשמע, שמעון הזה, איזה צדיק, מה הוא יודע לעשות, אז זה הרי מיד יגרום לו להגיד ולהוציא את כל מה שיש לו בלב עליו. נכון? אז זה לא. למה זה לשון הרע? דיברתי עליו דברים טובים. אז אולי, אולי זה המקור. אני לא יודע. אבל, אבל-

36:48 דובר 7 בכלל.

36:50 דובר 1 אבל בפשטות לא.

36:53 דובר 7 אוקיי.

36:59 דובר 1 וכהאי גוונא, כמו זה. כמו שיש שאדם יכול למצוא שהוא לא סור מרע. לא רק שהוא לא עושה טוב בתכלית, חסר לו הרבה בעשה טוב, גם בסור מרע הוא לא בתכלית למרות שהוא כבר בינוני. אז כהאי גוונא כמה מילי, כמה דברים דשכיחי טובא, שהם מצויים מאוד, ובפרט בעניין לקדש עצמו במותר לו. לקדש עצמך במותר לך זה דבר שנתקלים בו ביום יום, אולי פעמים רבות במשך היום, אפילו שהוא מדאורייתא. אז אם התורה אומרת שאתה צריך להיות, נכון, זה מותר לך, אבל אתה צריך להיות, קדש את עצמך, ואתה לא מקדש את עצמך, וזה מדאורייתא. אז, אז ביטלת מצווה. אז אתה אפילו לא סור מרע. ביטלת מצוות עשה מדאורייתא. כמו שכתוב קדושים תהיו וגם והתקדשתם והייתם קדושים. ממש מצוות עשה. ואפילו לפי הדעה שקדש עצמך במותר לך זה לא מצוות עשה מדאורייתא, זה רק מצווה מדברי סופרים, אז בכל זאת, הרי גם דברי סופרים חמורים מדברי תורה. אז אפילו אם זה לא, אפילו לפי השיטה שזה לא מדאורייתא, אז עדיין אתה עושה עבירה שאתה לא מקדש את עצמך במותר לך. אלא שכל אלו וכיוצא בהן הן מעוונות שאדם דש בעקביו וגם נעשו כהיתר מחמת שעבר ושנה. ככה חז"ל אמרו, כשאדם, אה, כיוון שעבר אדם עבירה ושנה, נעשית לו כהיתר. אז פעם אחת הוא הרגיש קצת לא בנוח, קצת התלבט. אחר כך הוא ראה שהשמיים לא נפלו. אז פעם שנייה זה כבר יותר קל. בפעם השלישית הוא כבר שוכח בכלל שהוא התלבט אי פעם. זה כאילו ככה מתנהגים. אז צריך לדעת. אז החשבון הראשון היה שכשאני מסתכל על השני אז אני לא יותר. מי אמר שאני יותר טוב ממנו? הניסיון

39:13 דובר 1 שלו יותר קשה מהניסיון שלי. החשבון השני אמר לא רק שאני לא יותר טוב ממנו, אני שווה לו: כמו שהוא לא עומד בניסיונות שלו, אני לא עומד בניסיונות שלי. ועכשיו מגיע החשבון השלישי והוא העיקרי. אבל באמת, אם הוא יודע ספר ומחזיק בתורת ה' וקרבת אלוקים יחפץ, גדול עוונו מנשוא ואשמתו גדלה בכפלי כפליים מאותו אחד שהוא קל שבקלים. למה? במה שאינו נלחם להתגבר על יצרו בערך ובבחינת מלחמה עצומה הנ"ל. ואשמתו גדולה בכפלי כפליים מאשמת קל שבקלים, יושבי קרנות הרחוקים מה' ותורתו. ואין אשמתם גדולה כל כך במה שאינם כובשים את יצרם הבוער כאש להבה מפני פחד ה'. הם לא למדו תניא. הם לא יודעים שצריך לכבוש את יצרם. אף אחד לא סיפר להם את זה אף פעם. שהם אינם כובשים יצרם הבוער כאש להבה מפני פחד ה' המבין ומביט אל כל מעשיהם, אז אשמתם לא כל כך גדולה כאשמת כל הקרב קרב אל ה' ואל תורתו ועבודתו. והרבי הזקן אומר שהוא לא מחדש את זה מעצמו, אלא זה מאמר רז"ל מפורש, כמו שאמרו רז"ל לגבי אחר. אחר זה אלישע בן אבויה. כן, שידע בכבודי ועשה את ה-- הלך ומרד והמריד. אז, אממ? לכן אמרו רז"ל על עמי הארץ שזדונות נעשו להם כשגגות. אז זה יוצא בדיוק הפוך. אצל עמי הארץ, בגלל שהם, נכון שהם עושים עבירות ויש להם ניסיונות מאוד קשים, אבל בגלל המצב האובייקטיבי שלהם אז גם כשעושה עבירה ממש הקדוש ברוך הוא מחשיב לו את זה כשגגה. לעומת זאת, אצל היהודי שהוא יודע ספר, שהוא קרבת ה' יחפץ, אז אצלו זה בדיוק הפוך. איך הלשון? אני חושב שהוא מביא את זה פה. כן, שגגת

41:50 דובר 1 תלמוד עולה זדון. אה, אצל עמי הארץ זדונות זה כמו שגגות. אצל תלמידי חכמים שגגת תלמוד נחשבת לו כמו זדון, כמו עבירה ממש. אז לפי החשבון הזה יוצא שלא רק שאני לא יותר טוב מעם הארץ, ולא רק שאני שווה לו, הוא יותר ממני. כן, אז עם צדיקים כחוט השערה ואיתנו כחוט, לא יודע, כחוט האצבע, אבל מדקדק יותר מאשר עם, אה, כל אחד לפי דרגתו. אז שני הפרקים האלה, כ"ט, ל', היו-- התחיל שמה את פרק כ"ט, שלפעמים הנפש הבהמית מפריעה לנפש האלוקית להתגלות, אז צריך לבטש אותה ואז זה כמו, זה מאמר הזוהר שזה כמו עץ, שהעץ, בול עץ שהאש לא תופסת בו. כשמרסקים אותו אז הוא נדלק ונתפסת בו האש ואז הוא יכול, אה, לאהבת ה'. ובביטוש הנפש הבהמית כדי לבטל את טמטום הלב, שזה שני פרטים כלליים. ביטוש עצמו בגלל מצבו הלא טוב ברוחניות, שזה היה פרק כ"ט, וביטול עצמו כשהוא יתבונן על עצמו ביחס לזולת, שזה הפרק שלנו. אחרי שגמרנו עד פה מפרק, אה, כ"ו עד הפרק שלנו, פרק ל', אז הרבי הזקן הביא שורה של עצות, אה, שאדם צריך להיות שמח תמיד. בהתחלה שלושה פרקים שאדם צריך להיות תמיד בשמחה כדי שהוא יוכל להתגבר על היצר, ואחר כך הוא אמר שאם הוא בכל זאת לא מצליח, אז הוא צריך לבטש את עצמו, ואז יש שני פרקים. אחרי שגמרנו את הסדרה של העצות איך, אה, איך לא ליפול בעצבות ואיך להתגבר על טמטום הלב, זה עוד לא מספיק. למה זה עוד לא מספיק? כי כל העצות עכשיו, עד עכשיו היו איך לא ליפול. מה היה הכללות של כל מכ"ו עד פה? פה אתה עומד

44:03 דובר 1 ליפול, הנה, הנה, קח תמיכה. פה אתה לא מצליח, הנה, תחשוב על זה. פה, כן, זה היה סדרה של עצות. כשאני עומד, מרגיש שאני עומד להיכשל, הנה, תעשה ככה, תעשה ככה, תעשה כ-- וכל מה-- תשובה לכל מצב. אבל זה רק הסור מרע, זה עוד לא עשה טוב. זה רק האיך לא ליפול. אנחנו לא מחפשים איך לא ליפול. אנחנו מחפשים איך, איך להתרומם, איך להיות בשמחה. אז בשביל זה עכשיו הרבי הזקן הביא שלושת הפרקים הבאים, ל"א, ל"ב, ל"ג, ל"ד, ארבעה פרקים, אה, עצות להיות בשמחה, בלי קשר ללאיך לא ליפול, איך לא להיות עצוב, על מה צריך להתבונן כדי להיות בשמחה.