לקוטי אמרים פרק י"ט · תשפ"א

00:01 דובר 1 אנחנו נתחיל. ערב טוב. אנחנו אוחזים בפרק י"ט. רק להזכיר, ככה להיכנס לתוך העניין, מה-מה מדבר הפרק. פרק י"ט הוא חלק מחטיבת הפרקים שמתחילה, שמונה פרקים מי"ח עד כ"ה, שמדברים איך אנחנו יכולים לעורר את האהבה שמסותרת בנו, האהבה שנולדנו איתה. מה, מה ק-- מה זה קשור לתניא? בכלל, לכללות ההסבר של עבודת השם בתניא. אדמו"ר הזקן הסביר, התחיל את ההסבר עבודת השם שהיות וכל יהודי יש לו מוח שליט על הלב, כל אדם מוחו שליט על ליבו אז הוא יכול להתבונן במוחו ככל אשר יחפוץ. ואם הוא יתבונן בגדולת השם אז מייד ייוולד במו-- בליבו אהבה ויראה, אהבת השם ויראת השם וו-הוא יוכל לעבוד את השם בשמחה ובטוב לבב והכל יבוא על מקומו בשלום. אחרי שהסביר בקצרה את ה... את הדרך הזו בעבודת השם, שנקראת דרך ארוכה וקצרה, מייד הוא שואל עליה שאלה בתחילת, אה, תחילת פרק הקודם. נכון, זו דרך קצרה אבל היא ארוכה. לא כל אחד יכול, לא כל אחד מסוגל. זה דורש הרבה מאמץ. לכן בא אדמו"ר הזקן בפרקים שאנחנו עוסקים בהם עכשיו ומביא אופן נוסף, שיטה, דרך אחרת, דרך נוספת בעבודת השם, ש... אופן שני שכל אחד יכול לעורר בליבו אהבה ויראה שיביאו אותו לקיום המצוות. וזה לא על ידי להוליד בליבו, שאדם לא יוליד-- לא, לא, האדם לא צריך, אומר אדמו"ר הזקן בפרקים האלה, שאדם לא צריך להוליד בעצמו אהבת השם ויראת השם חדשות כי כבר יש לו. הוא נולד עם זה. לכל אחד יש בתוכו, בלב שלו, אהבה לקדוש ברוך הוא והוא-- כל מה שהוא צריך לעשות זה רק לגלות אותה, היות וזה כבר דבר קיים אצלנו. אבל אנחנו לא צריכים התבוננות

03:34 דובר 1 גדולה בגדולת השם, אלא אנחנו-

03:37 דובר 2 הבדל מהותי בין זה?

03:38 דובר 1 מה?

03:39 דובר 2 הבדל מהותי בין שני הדברים?

03:41 דובר 1 יש הבדל מהותי מאוד מהרבה בחינות. זה משהו שונה לגמרי. אה, היות... אז אנחנו לא צ-אנחנו לא צריכים, בגלל שכבר קיימת ה-האהבה הזאתי, כמו שנראה שהיא-היא חלק מהנש-- הטבע, הטבע של הנשמה שלנו, אז אנחנו לא צריכים להתבונן בגדולת השם בשביל להוליד פה משהו חדש. רק צריך לדגדג אותה. היא נמצאת שמה איפשהו עמוק, עמוק, עמוק מוחבא בפנים וצריך, צריך לדקור אותה או לגרד לה או ל-לדגדג אותה כדי שהיא תצא החוצה. וברגע שהיא תצא החוצה, אותה אהבה מסותרת, אז היא כבר תפעל את כל העניינים וכבר לא תהיה לי שום בעיה, אה, לשמור מצוות אני ארדוף אחרי המצוות ואני לעול-- ואני אברח מכל העבירות. כל מה שצריך לעשות זה רק לגלות את האהבה המסותרת.

04:43 דובר 3 רק.

04:43 דובר 1 כן, זה ממש רק. על זה נאמר שזה לא סתם קרוב, אלא קרוב מאוד. לא סתם אהבה ראשונה זה קרוב. קרוב הכוונה כל אחד יכול. אבל איך אתה אומר שזה קרוב מאוד? זה לא קרוב מאוד? זה קשה. האהבה הזאת, אהבה מסותרת, על זה אומרים שזה קרוב מאוד, שזה, שזה רק, שזה כלום. אלא...

05:06 דובר 3 זה אומר-

05:06 דובר 1 שהשאלה מיד עולה אצל כל אחד מאיתנו איך אתה אומר לי שזה קרוב מאוד? אני לא מרגיש שזה קרוב מאוד. אז הוא אומר בואו אני אסביר לכם את זה לאט לאט. הוא מ-מסביר את זה בצורה שיטתית מסודרת על פני שמונה פרקים כמו שאמרנו, שבשני הפרקים הראשונים י"ח-י"ט הוא מסביר קודם כל מה זו האהבה הזאתי. עוד לפני שמתחילים לדבר איך לעורר, איך לעורר אותה, איך להוציא אותה מהכוח לפועל, איך להשתמש בה. אז קודם כל אנחנו לומדים מהי, מה-מהי אותה אהבה מסותרת. אז בפרק הראשון, פרק י"ח שלמדנו בשבוע שעבר הוא דיבר מהו שורשה, אה, של אהבה זו ואיך היא ירושה לנו. אז הוא אמר שהיא ירו-- היא ירושה לנו. פירוש הדבר שכל יהודי מקבל אותה בירושה, במתנה. כל יהודי נולד עם הדבר הזה שנקרא אהבה מסותרת. למה? מתנה. היו לנו אבות קדושים, אברהם, יצחק ויעקב. הם עבודתם הייתה במסירות נפש כל חייהם היו מרכבה, התבטלו בתכלית השלימות לקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא נתן להם שכר. חלק מהשכר שהקדוש ברוך הוא נתן להם זה שלכל צא-צא-צאצאיהם וצא-צא-צא-- נו עד סוף כל הדורות תהיה-- הם ייוולדו עם מין כזה דבר שבתוך הנשמה שלהם יש מין אהבה כזאת. הוא נולד עם זה.

06:39 דובר 3 למה?

06:39 דובר 1 בנים, בנות. עם נשמות גבוהות, עם נשמות נמוכות. לכל יהודי יש את ה-- זה, זה, אז הוא אמר זה ירושה. מה הפירוש של האהבה הזאת? מה זה שורשה של האהבה הזאת? מה ש-- האהבה הזאת מאיפה היא מגיעה? היא מגיעה מהחכמה שבנפש האלוקית. דיברנו כבר כמה פעמים שבנפש האלוקית יש הרבה-- יש עשר דרגות חכמה, בינה, דעת, חסד, גבורה וכן הלאה אבל כל המידו-- וכל המידות כולן משתלשלות, מתחילות מהחכמה שהיא המדרגה הראשונה שבנפש האלוקית. והאהבה המסותרת הזאת היא התכונה הטבעית של מדרגת החכמה. היות ובתוך החכמה, דרגת החכמה שבנפש שורה אור אין סוף ברוך הוא. אז ממילא מובן שאצל כל יהודי ישנו את אור אין סוף שנמצא בתוכו. אז זה נקרא שורשה של האהבה הזאת. שורשה הוא מאור אין סוף שמאיר בנפש כל אחד מאיתנו בדרגת החכמה שבנפש. אז זה היה שני עניינים של פרק הקודם ועכשיו נשאר לנו בפרק הזה להבין עוד שני עניינים על ה-אהבה עצמה לפני שהולכים לדבר איך להעיר אותה. קודם כל, אה, הזכרנו בקיצור בשבוע שעבר, ופה הוא יסביר את זה באריכות, מהו עניינה של האהבה הזאתי? כל אהבה פירוש הדבר משיכה. כל אהבה היא משיכה למשהו, לגשמיות, לרוחניות, לכל-- למשהו. ו... מהו המבוקש? ש-- מה-- אותה דרגה שנקראת אהבה המסותרת, מה היא רוצה? מה המבוקש שלה? מה-- למה היא נמשכת? מה מושך אותה? כשנדע מה מושך אותה, יהיה לנו קל יותר אחר כך להבין איך מעוררים אותה. כן, אם נ-- מאוד בפשטות רוצים ל-למשוך ילד, אה, לא יודע שילמד, כן? שישב ו-ושיגיד פסוקים. אומרים בוא אני אתן לך את-- אם תגיד פסוקים אתן לך סוכרייה. למה? אנחנו יודעים שלסוכרייה הוא נמשך. כן? אז איך אני אגרום לו

09:05 דובר 1 להגיד פסוקים? שאני אתן לו דבר שאליו הוא נמשך. אם אני אגלה את הדבר שאותו הנפש האלוקית, אותה האהבה היא נמשכת אליו, אני אציע לה, "תשמעי, אם תתנהגי יפה אני אתן לך את זה". אז כדי לעורר אותה אנחנו צריכים קודם כל לדעת מהו הדבר שאליו היא נמשכת. אחר כך בסוף הפרק הוא ידבר גם איך כלול בה גם יראה. נדבר כשנגיע לשם. פרק י"ט. "ולתוספת ביאור צריך לבאר היטב מה שכתוב נר ה' נשמת אדם". פירוש הפסוק, הפירוש הפשוט של הפסוק שהנשמה של כל יהודי היא נקראת הנר של הקדוש ברוך הוא. ו... צריך להבין מדוע הפסוק המשיל את הנשמה של יהודי לנר. מה יש בנר שהוא דומה לנשמה? מה יש בנשמה שהיא דומה לנר? יש איזה כמה וכמה עניינים פה, הוא מדבר על אחד מהם. בהמשך התניא הוא יסביר באריכות, למעשה מפרק ל"ה עד סוף התניא הוא רק מסביר, אה, מה פירוש נר ה' נשמת אדם. פה הוא מסביר עניין אחד בקיצור. פירוש שישראל הקרויים אדם נשמתם היא למשל כאור הנר שמתנענע תמיד למעלה בטבעו. מה זה טבע? מה זה טבע? היום, היום, היום המציאו לזה מילה חדשה. היום, היום, אה, קוראים לזה בעברית של ימינו, קוראים לזה פיזיקה. ככה זה מתנהג. מה זה חוקי הטבע? כן, בתורה קוראים לזה אלוקים, אבל בהבנה הפשוטה שלנו טבע פירוש הדבר שההתנהגות של... התנהגות לפי חוקיות קבועה זה לא התנהגות שתלויה ברגש או בשכל או בשום דבר, אלא זה החוקיות. ככה זה עובד. כן, כמו החשמל, כשמזרימים אותו בתוך חוט אז החוט מתחמם. כן, יש מין... מה זה הרעיון? יש פה... הנר שלי כבה? זהו, הנר שלי לא כבה לכם.

11:54 דובר 1 אתם כולם מריחים. כן, כל דבר שמתנהג על פי חוקיות קבועה זה טבע, זה הטבע, כזה המנהג שלו. אז מה הטבע של הנשמה? זאת אומרת משהו שהוא האופי של הנשמה, ככה היא בנויה, היא לא יכולה אחרת. זה החוקיות של הנשמה. מפני שאור האש חפץ בטבע להיפרד מהפתילה ולהידבק בשורשו למעלה ביסוד האש הכללי שתחת גלגל הירח, כמו שנתבאר בעץ חיים. ואף שעל ידי זה יכבה הנר, אם הוא יידבק בשורשו למעלה, הרי פה למטה הוא כבר לא יאיר. הוא... ברגע שהוא יתנתק מהפתילה וירוץ לשורשו שתחת גלגל הירח אז הוא כבר, הוא יכבה ולא יאיר כלום למטה וגם למעלה בשורשו. כל עוד הוא פה למטה הוא נפרד משורשו. אז רואים, יש לו מציאות, יש לו מציאות של אש, של להבה. רואים אותו, מרגישים אותו מחמם. ברגע שיגיע לשורשו שתחת גלגל הירח... מי שטס בחללית לירח לא רואה שם אש בדרך. אין. האש... המציאות של אש שייכת רק כשהוא נפרד משורשו. בשורשו אין מציאות של אש, הוא, הוא, הוא אין ואפס. וגם בשורשו יתבטל אורו במציאות בשורשו. אז לכאורה למה הוא כל כך רוצה? מה יש לנר הזה, לאש של הנר שכל כך רוצה כל הזמן כאילו שהוא... מרגישים תנועה כזאת להיפרד מהפתילה ולעלות למעלה. מה, מה, מה לא טוב לך פה? הרי ברגע שאתה תיפרד אתה תתבטל, לא תהיה לך מציאות לא למטה ולא למעלה. למה, למה, למה אתה רוצה את זה? אף על פי כן, בכך הוא חפץ בטבעו. זה הטבע שלו. הטבע של הנר, של האש הוא שהוא שואף להתבטל. הוא שואף להיות אין ואפס. הוא שואף להתאחד עם מקורו ושורשו, למרות שברור לו שברגע שהוא יתאחד עם מקורו ושורשו הוא יפסיק

14:15 דובר 1 להיות מציאות. לא למטה ולא למעלה. אף על פי כן, בכך... זה טבעו, בכך הוא חפץ. זה אחד הטעמים שהנשמה שלנו נקראת נר. הנשמה אותו דבר. כך נשמת אדם, ולא רק הנשמה, אלא גם הדרגות היותר נמוכות שבנשמה. כן, בחינת רוח ונפש חפצה וחשקה בטבעה, הטבע של הנשמה להיפרד ולצאת מן הגוף ולהידבק בשורשה ומקורה בה' חיי החיים ברוך הוא. זה מה שהנשמה רוצה. זה הטבע שלה. הגם שתהיה אין ואפס ותתבטל שם במציאות לגמרי, בדיוק כמו הנר, ולא יישאר ממנה מאומה ממהותה ועצמותה הראשון. היא לא תאיר בגוף, אז היא כבר לא תהיה נשמה. היא תתבטל במקורה, בשורשה, אז גם שם לא תהיה לה מציאות. למה היא רוצה את זה? זה טבעה וחפצה של הנשמה. היא לא יכולה לרצות אחרת. זאת, זאת... אתה מסתכל על נשמה, אילו יצויר שהיינו יכולים לראות נשמה, מה היינו רואים? היינו רואים איזושהי מציאות שכל הזמן רק מחפשת איך להתנתק מהגוף ולהידבק ולהתכלל במקורו ובשורשו ולהתבטל במציאות. זה מה שהיא רוצה. אף על פי כן, זה רצונה וחפצה בטבעה, וטבע זה הוא שם מושאל לכל דבר שאינו בבחינת טעם ודעת. אין לזה הרי שום היגיון. וגם כאן הכוונה שרצון וחפץ זה בנ... אומרים נר ה' נשמת אדם. מה הכוונה? שרצון וחפץ זה בנפש אינו בבחינת טעם ודעת ושכל מושג. אז אנחנו כבר רואים הבדל עצום בין האהבה שנולדת מהשכל לבין האהבה הזאת. אהבה שנולדת מהשכל, מהי מהותה? ראינו שאם מתבונן בגדולת ה' ומבין כמה זה גדול וקדוש וטהור וטוב ויקר וחשוב ונפלא, הוא רוצה להגיע לשם. למה הוא רוצה להגיע לשם? כדי להיות קרוב, כדי, כדי שגם לי יהיה את הטוב הזה. הנשמה של הנפש,

16:41 דובר 1 האהבה של הנפש האלוקית היא לא כזאת. היא לא מחפשת להידבק בקדוש ברוך הוא כי יהיה לה טוב. זה לא בא בגלל סיבה. זה לא אהבה שהתעוררה בגלל התבוננות, בגלל, בגלל כלום. זה הטבע שלה, ככה היא נולדה. היא רוצה להתבטל במקורה ושורשה. אלא למעלה מהדעת ושכל המושג ומובן, והיא בחינת חכמה שבנפש שבה אור אין סוף ברוך הוא, וזה הכלל בכל סטרא דקדושה.

17:16 דובר 4 איך יכול להיות שמשהו שהוא לא טעם ודעת הוא בחינת חכמה?

17:19 דובר 1 לא שומע.

17:20 דובר 4 איך יכול להיות משהו שהוא לא טעם ודעת הוא בחינת חכמה?

17:22 דובר 1 משהו שהוא לא...

17:23 דובר 4 טעם ודעת הוא בחינת חכמה. מה זה

17:33 דובר 1 ישנה הגהה מפורסמת בתניא בפרק ל"ה, ש... בכל מקום בחסידות שנשאלת השאלה הזאת, ונשאלת בהמון מאמרים בלי סוף, אז תמיד יש למטה הערה: ראה הגהה בפרק ל"ה בתניא. שם נמצאת התשובה על השאלה. אה, חכמה, אגב, זה גם רמוז בדברי הרמב"ם בהלכות יסודי התורה שעכשיו לומדים ממש בימים האלה. אה... לא יודע כמה להרחיב בזה. אולי נקודת העניין. ה-ה-הלשון שאנחנו מדברים היום אנחנו רגילים לקרוא לה עברית. עברית בא-- נגזר מהמ-מהמילה אברהם העברי. הלשון שבה השתמש אברהם אבינו. אה, זו טעות. זו טעות, אה... מצערת ואפילו חמורה. השפה שאנחנו משתמשים בה ב-היום היא באמת לקוחה-- המילים שבה, אה, לקוחות באמת מהתנ"ך, אבל אוצר המילים שאנחנו משתמשים בהם היום, כל אחד מאיתנו, הוא על פי המדקדקים והכול בני דורנו, הוא בערך פי עשר, פי שמונה עד פי עשר מאוצר המילים שכתובות בתנ"ך. החיים היומיומיים שלנו. התחביר שאנחנו משתמשים בו שונה בצורההה דרסטית בכמה וכמה וכמה כיוונים ועניינים, וגם הדקדוק והניקוד וכללי הפיסוק, אה, בניית המשפטים וכולי וכולי וכולי. אנחנו פשוט מדברים בשפה שהיא לא עברית. היו כאלה שרצו לקרוא לזה שפה ישראלית. אגב, אה, יש עכשיו אלי-- אולי דבר אחד להמחיש את העניין. אה... כשלוקחים אמריקאי לבית ספר אמריקאי, גוי, ללמוד אנגלית ומלמדים אותו את הכללים, אז הוא לומד את הכללים. הוא לעולם לא יטעה. הוא לא יגיד אף פעם זכר נקבה. הוא לא יכול לטעות. מה?

19:51 דובר 4 לא, אפשרות לטעות.

19:52 דובר 1 כי הוא נולד. זה לא רק אמריקאי. ישנו כלל ברזל שבשפת אם לא טועים. אדם שמדבר שפת אם בשפה שלו הוא לא טועה. הוא, הוא יכול להיות שהוא לא יודע דקדוק, שהוא מדבר לשון גסה. יכול להיות כל מיני דברים ש-ש-לא למעליותא, אבל טעות לשונית, טעות תחבירית, אפילו שהוא בחיים שלו לא למד, לא היה ב-- לא ביקר בבית ספר יום אחד, הוא לא יעשה טעויות. זה טבעי אצלו. השפה היחידה בעולם שמי שמדבר בה עושה טעויות כל יום, עברית. זכר, נקבה, יחיד, רבים. פה-פה-פה-- על ימין ועל שמאל. אז לא צריך להגיד ככה, צריך להגיד ככה, ויכוחים. למה זה ככה? פשוט מאוד. הסיבה היא מאוד פשוטה כי השפה שאנחנו מדברים בה היא לא עברית. אנחנו מדברים בשפה שהדקדוק והתחביר שלה שונה בתכלית מלשון הקודש. אז אנחנו נסיע-- אנחנו רוצים לדבר על לשון, אנחנו חושבים שאנחנו מדברים על לשון הקודש. רגע, בלשון הקודש כתוב ככה. למה אתה אומר ככה? פשוט השפה שאנחנו מדברים היא שפה אחרת.

21:02 דובר 5 אם יש עניין לדבר עם

21:07 דובר 1 בדיוק הפוך.

21:08 דובר 5 בדיוק הפוך.

21:10 דובר 1 לכן ב-ב-- יש כמה מכתבים של הרבי שאומר ש-ש-בלשון הקודש אסור לד-- להשתמש בענייני חולין. זה איסור. איך אנחנו מדברים היום בלשון הקודש בענייני חולין? כי הלשון שאנחנו מדברים זה לא לשון הקודש, זה לא עברית, זה שפה אחרת. יש כמה מכתבים של הרבי על זה בשערי הלכה. נראה לי שרוצים. מה? רגע, רגע, אני-- טוב, זה היה המכת--

21:37 דובר 5 אני אומרת יש--

21:38 דובר 1 יש, יש-- אפשר להרחיב בנושא הזה, אבל זה לא הנושא של השיעור שלנו. רציתי להגיד רק להגיד את הנקודה כדי להסביר מה מקור הטעות. היום כשאנחנו אומרים על חוכמה אדם חכם, אנחנו מתכוונים בעצם לנבון, לא לחכם. בלשון הקודש חוכמה פירושו ביטול. חוכמה זה הכוח בנפש שהוא, אה, מב-- זה הכוח בנפש ש... אולי נצליח להגיד על זה עוד מילה אחת, זה יותר מובן. זה לא שיעור ב-ב-בכוחות הנפש, אה, אבל זו כן נקודה חשובה אבל. אמ, כשאני, יש לי משהו קשה, אני רוצה להבין. אני לומד משהו וזה עניין עמוק ואני מאוד משתדל, אה, מתאמץ, אה, זה לא הולך. התאמצתי, התאמצתי, פתאום אה! הבריק. וואה! נפל לי הרעיון. כן? מאיפה הוא נפל? מאיפה הוא הגיע? איפה הוא היה קודם? ישנו בנפש, אה, אה, כוח מעל החוכמה שבנפש שקוראים לו שכל היולי. שכל היולי זה שכל פשוט. כלומר שכל לא מצויר. אין בו רעיונות, הוא כוח של שכל. הוא יכול להוציא מעצמו אינסוף רעיונות, כמו שכוח הדיבור יכול להוציא אינסוף מילים ודיבורים. בכוח הדיבור עצמו אין מילים, אבל ממנו יכולות לצאת אינסוף מילים ודיבורים. כוח השכל, כוח היולי, מקור השכל הוא כוח-- הוא מקור ושורש השכל. מה היא-- מהו עניינו של כוח החוכמה? עניינו של כוח החוכמה הוא לשאוב מאותו מקור איזשהו רעיון נקודתי ספציפי שנוגע למה שאני מתעסק בו עכשיו. איך הוא עושה את זה? על ידי שהוא מ-מבטל את המציאות של עצמו ונדבק במקורו ושורשו. כוח ה-החוכמה הוא כוח בנפש שהאדם-- תחשבו על עצמכם כשאתם מנסות להבין משהו חדש. אתם בעצם-- עכשיו, עכשיו אני לא נמצא פה. נכון? אני עכשיו, אני מתאמץ במשהו. אני עכשיו לא רוצה כלום.

24:15 דובר 1 אני לא מבין כלום. אני לא מרגיש כלום. אוכל, שום דבר לא מעניין אותי. א-אני נמצא עם השכל. אני נמצא שם. כוח החכמה זה הכוח שמוציא אותי מהמציאות של עצמי ומדבק אותי במה שמעליי. כן, בין השאר זה קשור. כן, אמרתי את זה מרומז גם בלשון הרמב"ם בהלכות יסודי התורה. עוד יותר, עוד יותר מדויק. אה, אז לכן חכמה הוא כוח הביטול ובגלל שהוא ביטול הוא לא מציאות, הוא כוח של מה? כוח של ביטול. לכן יכול לשרות באור אין סוף כמו שכתוב על קמדי ואגב. טוב, איזה שורה אנחנו? שורה אחת. אלא מה שנמשך מחכמה שנקרא קודש העליון הבטל במציאות באור אין סוף ברוך הוא המלובש בו ואינו דבר בפני עצמו כנ"ל. לכן נקרא כ"ח מ"ה, והוא היפך ממש מבחינת הקליפה וסטרא אחרא. מהקליפה וסטרא אחרא ממנה נפשות אומות העולם דעבדין לגרמייהו ואמרין הב הב והלעיטני. מי אמר את זה?

25:23 דובר 6 עשיו.

25:23 דובר 1 עשיו, נכון. למי?

25:25 דובר 6 ליעקב.

25:26 דובר 1 הנביא דוד[?] עשיו. מה זה הב הב ואל עיני? תשמע, אני נורא רעב עכשיו והכנת אוכל טעים. בוא אני אפתח את הפה ואתה תשפוך בפנים. מה? זה לשון-- זה צורת סימון מקובלת בכתיבה כשרוצים, אה, להגיד שהמילה הזאתי או ש-- זה לא, זה לאו דווקא ראשי תיבות. זה יכול להיות נוטריקון או ר-ר-רמז למשהו שמתייחסים למילה שלא כפשוטה. אז עניין של הקליפות, עשיו, שורש של קליפות זה בדיוק הפוך. כל עניינה של הקדושה זה ביטול. כל עניינו של הקליפה זה אני. להיות יש ודבר בפני עצמו כנ"ל, היפך מבחינת החכמה, ולכן נקראים הקליפות מתים, כי החכמה תחיה. כתוב החכמה תחיה בעליה. החכמה היא הרי הקשר שלנו שדרכה עוברת החיות האלוקית לכל חי. ומי שלא רוצה את החכמה הוא היפך מבחינת החכמה, הוא רק רוצה את עצמו. אז, אז הקליפה, אז זה בדיוק הפוך מחכמה. אז אם חכמה מקור החיים, אז כל מי שלא מתבטל לאלוקות אז הוא... אז זה נקרא מתים.

26:54 דובר 6 לכן הוא רשם.

26:57 דובר 1 בדיוק. וכתיב ימותו ולא בחכמה. וכן הרשעים ופושעי ישראל קודם שבאו לידי ניסיון לקדש את השם, אז הם גם כן נקראים מתים. אבל אחרי שהם באו בניסיון לקדש את השם כבר לא. למה? כשהם באו-- גם פושעי ישראל ברגע שהם באים בניסיון לקידוש השם, בחינת החכמה מתעוררת אצלם. ברגע שהיא מתעוררת אז הוא כבר, הוא כבר חי. כי בחינת החכמה שבנפש האלוקית, עם ניצוץ אלוקות מאור אין סוף ברוך הוא המלובש בהם, בבחינת גלות בגופם בנפש הבהמית, מצד הקליפה שבחלל השמאלי שבלב המולכת ומושלת בגופם בסוד גלות השכינה. כן, דיברנו כבר פעמים רבות שהנפש האלוקית עם הנשמה, עם האהבה המסותרת שלה, היא נמצאת במוח והנפש הבהמית עם התאוות שלה הוא נמצא בלב. אז הנפש האלוקית היא נמצאת במוח ומשם היא מתפשטת ללב. כשהיא מגיעה ללב, היא פוגשת שם את החברה הטובה שלה. חברה טובה שלה מה רוצה? היא רוצה גשמיות. היא רוצה תאוות. היא רוצה הנאות העולם. היות וכרגע אצל הרשעים היא המולכת, היא זאת שבבית, אז הנפש האלוקית, שהיא כבר הגיעה עד הלב, היא נמצאת בגלות ישראל, היא נמצאת שם והיא לא יכולה לתפקד. היא נמצאת במאסר, בשבי, בגלות. ולכן נקראת אהבה הזו בנפש האלוקית שרצונה וחפצה להידבק בהשם חיי החיים ברוך הוא. לכן היא נקראת בשם אהבה מסותרת, כי היא מסותרת ומכוסה בלבוש שק דקליפה בפושעי ישראל. וממנה, מאותה קליפה, נכנס בהם רוח שטות לחטוא. למה לחטוא נקרא רוח שטות? נכון, אבל למה זה נקרא-- למה זה נקרא רוח שטות? הסברנו עכשיו שהרשעים בחיים קרויים מתים. נכון? מה שאתה הולך לעשות, אתה קורע את הענף שעליו אתה יושב. אתה הופך את עצמך למת. אתה מנתק את עצמך מהחיים.

29:21 דובר 1 איך, איך, איך-- אם אדם היה מבין שבזה שהוא עושה עבירה זה אותו-- אני לא רוצה להגיד את המילים. זה-- הוא פוגע בעצמו, ב-ב-- פוגע ב-- לא סתם בעצמו, פוגע בעצם החיים שלו, הופך את עצמו לאדם לא חי. הוא לא היה עושה עבירה. איך יכול להיות שאדם עושה עבירה? כי הוא לא מרגיש. מי גורם לו שהוא לא ירגיש? הקליפה. הקליפה, אותה קליפה שיצר הרע, נפש הבהמית, איך שלא נקרא לו, יש כל השמות היפים שלה. היא נמצאת בלב והיא מכסה את הנפש האלוקית, לא נותנת לה להתגלות וזה רוח השטות שמכסה על האמת של האדם. כמאמר חז"ל, "אין אדם חוטא וכו' אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות". אם לא הייתה נכנסת בו רוח שטות, מה, מה, מה-- למה שיעשה עבירה? מה, מה הוא מתאבד? אלא גלות הזה לבחינת חכמה אינו אלא לבחינה המתפשטת ממנה בנפש כולה להחיותה. אבל שורש ועיקר של בחינת חכמה שבנפש האלוקית הוא במוחין ואינה מתלבשת בלבוש שק דקליפה שבלב בבחינת גלות ממש. אמרנו בינה ליבא, ובה הלב מבין. נכון? בינה, הבנה, דעת זה התפשטות של החכמה. ההתפשטות-- החכמה עצמה, הנפש האלוקית היא במוחין. הנפש הבהמית איפה יש לה שליטה? יש לה שליטה בלב.

31:17 דובר 7 שלימות החכמה זה דעת?

31:19 דובר 1 לא.

31:20 דובר 7 לא?

31:21 דובר 1 לא.

31:24 דובר 7 כי אני זוכרת ש... הייתה לי שאלה, זה לא אומר שמשה מבחינת דעת.

31:32 דובר 1 כן.

31:32 דובר 7 ולא אמרתי למשה כי משה הוא שלמות החכמה והשכלה.

31:36 דובר 1 כן.

31:37 דובר 7 אבל ניסיתי להבין, זה בסדר, אז אתם רואים שזה כאילו מבחינת חכמה.

31:43 דובר 1 ועניינו של משה זה דווקא ספירת היסוד.

31:46 דובר 7 אז מה?

31:51 דובר 1 אה, לא עכשיו. יש מכתב של הרבי שמודפס בליקוטי שיחות חלק ט"ו, אם אני לא טועה. אה, מהו עניינו של משה רבנו? שם הרבי מביא את כל המקומות שכתוב על משה, את כל העשר ספירות ודן בזה. אה, כמה וכמה פעמים חיפשתי מישהו שיסביר לי את המכתב הזה. אני מדבר על חבר'ה שיודעים חסידות וכולם אמרו לי את זה תנסה להבין לבד, אני לא מבין. פשוט כולם כאחד. אני מדבר חבר'ה כמו הרב דוברוסקין וגדולי מבינים בחסידות. המכתב הזה אי אפשר להבין אותו. אה, זאת אומרת העניין הוא מוסבר, אבל להבין אותו על בוריו זה עניין עמוק וקשה. אין לי הסבר. לא ברמה שאני יכול ככה ו-- לשלוף. אהמ, טוב, אז אמרנו ככה. אז ה-ה-ה-הנפש האלוקית עצמה, האהבה המסותרת, איפה היא נמצאת? במוחין, בראש.

33:13 דובר 8 האהבה היא בלב?

33:14 דובר 1 הא? מה?

33:15 דובר 8 האהבה היא בלב?

33:17 דובר 1 לא. אהבה מסותרת של הנפש האלוקית. אהבה שאדם מוליד על ידי התבוננות היא באמת שייכת ללב. אהבה מסותרת היא הטבע של הנפש האלוקית. הנפש האלוקית מגיעה מלמעלה לאדם איך שהוא נולד, והיא משתכנת אצלו במוח. משם היא אחר כך גם יכולה להאיר ולהתפשט בלב, בכל הגוף, אבל מקומה הוא במוחין. ואמרנו למה זה נקרא אהבה? כי היא משתוקקת להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. באיזה אופן משתוקקת? באופן שהיא תתבטל ממציאותה. אבל תשמעו, זה נקרא אהבה כי יש לה משיכה להידבק באלוקות. איפה נמצאת המשיכה הזאת? במוחין שבראש. איפה במוחין עצמם? בחכמה. בינה ודעת זה כבר התפשטות. כשאדם רוצה את אותה החכמה, אותה נפש, להוריד לתוך הגוף, אז הוא מתבונן בבינתו ומקשר את זה לעצמו בדעתו, ואז זה יורד ללב ומגיע עד ללב. אבל החכמה עצמה, מה יוצא? שמה בעצם מגיע ללב? האהבה המסותרת עצמה, נקודת האהבה המסותרת, היא לא מגיעה ללב. מה שמגיע ללב זה רק ההתפשטות שלה דרך הבינה והדעת. היא בעצמה נשארת במוחין. אז יוצא שכל השליטה שיש לנפש הבהמית על האהבה המסותרת זה רק על ההתפשטות של האהבה המסותרת, על אותו חלק בנשמה, מהאהבה, שירדה להתלבש בלב. שמה הנפש הבהמית היא המלך. אבל כאשר הנפש הבהמית מנסה לטפס למעלה ולהחדיר את הרצונות שלה ואת התשוקות שלה ואת התאוות שלה למעלה גם במוח, שם היא מגיעה לאיזשהו מחסום שהיא לא יכולה לעבור אותו. ברגע שהנפש הבהמית מגיעה לנקודה של האהבה המסותרת, לנקודה של הנפש האלוקית שנמצאת במוחין מבחינת החכמה, שם היא נשברת, שמה אין לה שליטה. כן, שעיקר בחינת חכמה שבנפש האלוקית הוא במוחין שבראש. היא לא מתלבשת בלב, ושם קליפה ולב...

35:49 דובר 1 ובלב שמה היא בבחינת גנוז ממש. רק אם האהבה הזאת שבמוחין, הנפש הבהמית לא שולטת בה והיא כן נמצאת במוחין והיא לא מוסתרת, אז למה? תסביר לי עכשיו למה אני לא מרגיש אותה? רק שהיא גנוזה ברשעים ואינה פועלת פעולתה בהם כל זמן שעסוקים בדעתם ובינתם בתאוות העולם. הבן אדם משך את עצמו להתעסק בתאוות וענייני העולם, אז הלב שלו וגם השכל שלו נמצא שם, אז הוא בכלל לא מגיע לנפש האלוקית. הוא לא עובד איתה. היא לא פועלת אצלו. היא נמצאת, אבל הכוחות שלה לא מתפשטים בתוך הגוף. על התפשטות הכוחות שלה, על אותו חלק שלה ממנה שיורד ושולט בגוף, על כן נפש הבהמית שולטת. אז למרות שהיא נמצאת והיא נמצאת בגלוי, כי אין שום דבר בעולם שיכול להסתיר אותה, לפועל היא לא פועלת. זה נקרא מצב של שינה. אך מתי היא מתעוררת? כשבאים לידי ניסיון בדבר אמונה שהיא למעלה מהדעת ונגעה עד הנפש לבחינת חכמה שבה, אזי היא ניעורה משנתה ופועלת פעולתה. ואיך היא פועלת פעולתה? בכוח ה' המלובש בה. כמו שכתוב, "ויקץ כישן ה'". לעמוד בניסיון באמונת ה' בלי שום טעם ודעת, בלי שום שכל מושג לו. הוא בעצמו לא יודע מה קרה לו פתאום. להתגבר על הקליפות ותאוות העולם הזה בהיתר ובאיסור שהורגל בהם ולמאוס בהם, ולבחור לו ה' לחלקו ולגורלו, ולמסור לו נפשו על קדושת שמו. מה פירוש הדבר ניסיון בדבר אמונה? ניסיון בדבר אמונה זה פגיעה ישירה באהבה המסותרת של הנפש האלוקית. הנפש האלוקית, כל עניינה זה שהיא רוצה להיפרד, להידבק, להתכלל באלוקות. זה מה יש שם. כמו אש שכל הזמן מחפשת איך להידבק באלוקות. אז כל עוד

38:24 דובר 1 מדברים איתה על כל מיני דברים שוליים כביכול: הבנה, השגה, להפעיל את הגוף ככה, אפילו עבירות. לא מדברים איתה על עצם העניין ישירות, היא יכולה לספוג, אז היא ישנה. אבל ברגע שמעמידים בן אדם מול הקיר על ניסיון באמונה, זה נגיעה ישירה בעצם הנפש. וכשנוגעים בה אז היא מתעוררת, וכשהיא מתעוררת הנפש הבהמית לא יכולה להתמודד עם זה. היא מתבטלת לגמרי. ואף כי הקליפות גברו עליו כל ימיו ולא יכול להם. הוא רצה ולא יכול. לא הצליח להתגבר על עצמו. כמאמר חז"ל שהרשעים הם ברשות ליבם. הזכרנו את זה פרק י"ז. מכל מקום, כשבא לידי ניסיון בדבר אמונה בה' אחד, שיסודתה בהררי קודש, היא בחינת חכמה שבנפש האלוקית שבה מלובש אור אין סוף ברוך הוא, הרי כל הקליפות בטלים ומבוטלים והיו כלא היו ממש לפני ה', כדכתיב כל הגויים כאין נגדו. וכתוב כי הנה אויביך ה', כי הנה אויביך יאבדו, יתפרדו וגומר. וכתוב כהמס דונג מפני אש יאבדו וגומר. כמו שדונג הוא יכול לכסות ולהעלים ולהסתיר ולעשות מסך. אבל ברגע שמקרבים לו את האש, האש לא צריכה לעשות משהו בשביל שהוא יימס. ברגע שהאש מתקרבת, נדלקת, הוא נעלם. וכתיב הרים. הרים נקרא הרי החושך. כן, ההרים של היצר הרע, הרים כדונג נמסו. והנה אור ה' אין סוף ברוך הוא, המלובש בחכמה שבנפש, גדול ועצום כוחו כל כך לגרש ולדחות את הסטרא אחרא והקליפות שלא יוכלו יגעו אפילו בלבושיו. עד עכשיו מה דיברנו? שכשנוגעים לחכמה שבנפש אז האדם מתעורר, ואני אומר לכם, רבותיי, זה כן, תשימו לב. מדובר פה לא רק על התעוררות פנימית. מדובר פה שהכוח הזה תופס גם את החיצוניות והחיצוניות והחיצוניות של החיצוניות של

41:01 דובר 1 האדם. את כל שלושת הלבושים של מחשבה, דיבור ומעשה של אמונת ה' אחד. והוא מסביר מה פירוש זה אפילו בלבושיו. דהיינו לעמוד בניסיון למסור נפשו אפילו שלא לעשות רק איזה מעשה לבד נגד אמונת ה' אחד, כדי רק להשתחוות לעבודה זרה, אף שאינו מאמין בה כלל בליבו. זוכרים את הסיפור על חנה ושבעת בניה?

41:36 דובר 9 לנצח את הצפונית.

41:40 דובר 1 כן, רק כאילו.

41:43 דובר 9 אז זה בדיוק מה שאמרנו, שאמונה בה', זה לא מספיק, כאן זה עבודה זרה.

41:47 דובר 1 נכון. אז מה השאלה איך זה נוגע לשאר המצוות?

41:51 דובר 9 לא, אמרנו לפני זה שהמשהו של אמונה בה' חזק בתור משהו כללי. אז מה, זה יכול להגיע לכל הכוחות של דיבור ומעשה? אז למה מביאים את הדוגמה של עבודה זרה, שזה סתם איזה מלך השולט שמנסה...

42:04 דובר 1 מה ההבדל בין עבודה זרה ואמונה, ואמונה בה'?

42:07 דובר 9 בהתחלה אמרנו שהאמונה בה' אז עצם הנפש מתעוררת.

42:10 דובר 1 כן.

42:11 דובר 9 ורק עכשיו רבי עזריאל[?] אמר שאפשר להחדיר את זה גם במחשבה, דיבור ומעשה רגילים.

42:14 דובר 1 לא שאפשר להחדיר. שכאשר מתעורר עצם הנפש הוא משפיע לא רק על הכוחות הפנימיים, שכל ורגש, הוא משפיע גם על הלבושים, מחשבה, דיבור ומעשה. אחר כך, בהמשך בפרקים הבאים נראה איך זה נוגע באמת לא רק למצוות עבודה זרה וייחוד השם, אלא גם לכל שאר המצוות. אבל כרגע הוא מדבר על עניין של עבודה זרה. מה מעורר את הדבר הזה? אז מה באמת הדוגמה שזה נוגע, ש-שהאהבה המסותרת כשהיא מתעוררת היא תופסת אפילו את הכוחות החיצוניים, אפילו מחשבה, דיבור ומעשה. אז הוא מביא דוגמה מעניין של מעשה, אפילו רק להשתחוות. הוא לא מאמין. אז מה אכפת לך? תשתחווה. הרי אתה לא מאמין. מה אכפת לך לעשות כאילו ותישאר בחיים ותוכל לעבוד את השם? הוא לא. ה-ה-האהבה של עצם הנפש תופסת גם את כוח המעשה שלו. הוא לא יכול לעשות. הוא לא יכול להשתחוות אפילו בכאילו. וכן שלא לדבר תועה חס ושלום על אחדות השם. אפילו בדיבור לא מסוגל להגיד משהו נגד. אף שאין לבו שלם באמונה זו, רק לבו שלם באמונת השם. אז עד פה הוא הסביר את העניין, את עניינה של אהבה, אהבה מסותרת. כן, מה היא אהבה מסותרת? שהיא דרגת החכמה שבנפש, אה, היא רוצה להתבטל ולהתכלל באלוקות. מה שהנפש הבהמית שולטת זה רק על הלבושים שלה, אבל היא עצמה אין עליה שום שליטה, וברגע שהיא מתעוררת אז האדם הפך ב-בשנייה אחת, ברגע אחד הוא לא מכיר את עצמו. הוא לא יכול להסביר למה הוא מתנהג בצורה כזאת. זה תופס אותו גם בלבושים החיצוניים שלו. עד פה בעצם מה זה אהבה מסותרת. לא נגענו בעניין של יראה. כאשר לאדם מתעוררת אצלו

44:25 דובר 1 אהבה בליבו אז הוא ירצה לשמור את כל המצוות. אבל למה שזה ימנע ממנו לעשות עבירות? כדי שהאהבה המסותרת תוכל למנוע מאיתנו לעשות עבירות, אז אנחנו צריכים לראות איך היא כוללת בתוכה גם את עניין היראה, שהאהבה היא שורש עשה והיראה זה שורש לא תעשה. אז מפה עד סוף הפרק הוא מסביר בקיצור איך היא כוללת בתוכה גם יראה. שזה נקרא דחילו הנכלל ברחימו. העמידו אותו בניסיון של עבודה זרה ומה? זה לא דחף אותו לעשות משהו. זה מנע ממנו לא לעבוד. זה מנע ממנו לעבור על איסור, ל-לעבור על איסור. למה הוא נמנע מלעבור על איסור? בגלל האהבה. זאת אומרת, זה נקרא יראה שכלולה באהבה. הוא כל כך אוהב את השם שהוא ירא לעשות משהו שהוא נגד השם. שהיא אהבה טבעית שבנפש האלוקית שבכללות ישראל, שחפצה ורצונה בטבעה להידבק בשורשה ומקורה אור אין סוף ברוך הוא, שמפני אהבה זו ורצון זה, היא, הנפש, יראה ומפחדת בטבעה מנגוע אפילו בקצה טומאת עבודה זרה, אפילו רק בדיבור, אפילו רק במעשה, חס ושלום, שיהיה נגד אמונת השם אחד, אפילו בלבושיה החיצוניים, שהם דיבור או מעשה בלי אמונה בלב כלל. אה, יש פה בצד סיפור. אני אספר את הסיפור ב-- אספר את הסיפור שכתוב פה בפנים בעצם. אה, סיפור ידוע מהבעל שם טוב. היה בימי הבעל שם טוב איזה ילד יהודי שמכל מיני סיבות התגלגל ו-וגדל, גדל אצל איזשהו פריץ מילדותו, מקטנותו. הפריץ כמובן לא סיפר לו שהוא יהודי. גידל, גידל אותו כגוי לכל דבר. וזהו, אותו ילד קראו לו פייביש. פייביש. שהילד הזה גדל. אז ביום מן הימים הפריץ קורא לו לבן שלו ואומר לו, אה, "תשמע פייביש, אה, הגיע הזמן

46:47 דובר 1 שתמיר את דתך". שואל אותו פייביש, "מה זאת אומרת להמיר את דתי? מה?" אומר, "תשמע, האמת שאתה לא בן שלי. אתה נולדת להורים יהודים ואתה גדלת אצלי מאז שאתה קטן ו-אה, זהו. ואתה, אתה נוצרי טוב. אז בוא...". "מה, מה, מה צריך לעשות בשביל להמיר את הדת?" הוא רוצה. ילד טוב, רוצה לעשות מה שאבא אומר. אומר, אה, "שום דבר. זה לא משהו מסובך. עד היום קראו לך פייביש. מהיום יקראו לך איוון, יואן". אז הילד אמר לאבא שלו, "אבל למה? אם נולדתי פייביש אז אני רוצה להישאר פייביש". אז, "נו, גדלת אצלי ו..." קיצר, התחיל להתווכח. לא מצליח, זה לא הולך. אה, לקח את ה-הילד לכומר. הכומר ניסה לדבר על ליבו בהתחלה בטוב ואחר כך בהפך הטוב ואחר כך התחיל לענות אותו והילד סבל עינויים מאוד, מאוד, מאוד קשים, שהוא כל הזמן צועק במשך כל הזמן ש-שהכומר מענה אותו, אה, "נולדתי פייביש ואמות פייביש". ובסופו של דבר הוא עינה אותו עד מוות. ילד יהודי. סיפור שהיה. הוא לא ידע שהוא יהודי. הוא לא קיים מצווה אחת בחיים שלו. כל מה שהוא ידע מהיהדות זה שסיפרו לו בגיל כך וכך שהוא יהודי וקוראים לו פייביש. זו הייתה היהדות שלו. עצם הנפש כשהוא מתעורר שום דבר בעולם לא יכול לעמוד כנגדו. עכשיו, אחרי שאנחנו עשינו הכרה עם הנפש האלוקית והאהבה המסותרת שלה, אז כל מה שנשאר לנו לראות זה איך באמת אנחנו יכולים לראות, אה, לעבוד עם זה, להביא את זה בחיים היומיומיים שלנו, שזה יתעורר אצלנו, הנקודה הזאתי, לא רק בזמן של מסירות נפש, שלא נגיע לזה אף פעם, חס ושלום, אלא לחיות עם העניין הזה כל הזמן.

49:03 דובר 10 כבר מארח את הרב.

49:05 דובר 1 מה?

49:05 דובר 10 שיעור נגמר מהר.

49:07 דובר 1 תראה את הצד. קצר בזה, אבל ארוך בתוכן. כשהייתי סתם, כשהייתי ב-ב-בצבא הייתה תקופה ששירתי בצריפין, בבסיס אלקטרוניקה בצריפין. אז, אה, החבר'ה שמה דתיים, אני בהפסקות הייתי עושה מבצעים של עצמי, אבל החבר'ה הדתיים בבית כנסת ארגנו שבהפסקת צהריים אחרי שאוכלים אז, אה, יבואו, יבואו רבנים, שיעורי תורה לחצי שעה ביום כזה. אז באחד הימים, אני כבר לא זוכר באיזה יום זה היה, היה מגיע הרב גרינבלט מכפר חב"ד, היה מגיע ולימד תניא. איך הוא היה מלמד תניא? הוא היה מתחיל לקרוא את הפרק, איזה שתיים שלוש שורות. היה מזכיר לו איזשהו סיפור. היה מתחיל לספר סיפורים ובסוף היה נגמר הזמן אז היו הולכים. וכשהגיע לפרק י"ט אני-- אה, את הסיפורים שסיפר אני לא זוכר, אבל כשהגיע לפרק י"ט, פרק של התעוררות עצם הנפש והמסירות נפש, אני זוכר שהוא פשוט לא יכול לגמור את הפרק. איזה חצי שנה, כל שבוע היה מתחיל, קורא עוד כמה שורות, היה מתחיל את הסיפורים על המסירות נפש ועוד סיפור ועוד סיפור. עוד סיפור. מתחיל שבוע הבא, "טוב, אנחנו עוד לא הגענו, בואו נתחיל מההתחלה."

50:31 דובר 10 תודה רבה.

50:40 דובר 1 אין על מה.