לקוטי אמרים פרק י"ח · תשפ"א

00:03 דובר 1 קחו את הדפים, חלקו אותם. היום הדפים זה חשוב. טוב, אנחנו נתחיל, כן?

00:21 דובר 2 אפשר.

00:23 דובר 1 אנחנו היום מתחילים ללמוד את ה... פרק י"ח. לומדים את פרק י"ח, שהוא ההתחלה של החלק השני של התניא. למרות שהחלק השני של התניא באופן רשמי יש חמישים ושלושה פרקים ואחר כך יש חלק שני, שער היחוד והאמונה. אבל בתוך התניא עצמו, בתוך החמישים ושלושה פרקים של עבודת הבינוני, זה גם כן מחולק לכמה וכמה חלקים, חטיבות פרקים. וכמו שמיד נראה, שבעה עשר הפרקים הראשונים שלמדנו עד עכשיו זה החלק הראשון, והחלק השני זה שמונת הפרקים הבאים. מתחיל מהפרק שלנו. בסוף השיעור הקודם אנחנו שאלנו למה התניא כל כך ארוך. התניא כולו בא להסביר ״כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו״. איך אדם יכול להגיע לשלמות בעבודת השם, שהוא אף פעם לא יבטל מצוות ולא יעשה את כל העבירות. התורה אומרת שזה מאוד קרוב, אז הוא הסביר איך זה מאוד קרוב. כל אדם יש לו ראש, יש לו מוח ומוחו ברשותו. הוא יכול להתבונן, לחשוב על מה שהוא רוצה. אם הוא יחשוב על גדולת השם, אז באמת תתעורר אצלו אהבת השם ויראת השם. ואם הוא יאהב את הקדוש ברוך הוא, אז הוא יעשה מצוות, כי האהבה היא שורש לכל מצוות עשה. ואם הוא יירא מהקדוש ברוך הוא, אז הוא לא יעשה עבירות, כי היראה היא שורש של כל מצוות לא תעשה. אמר אחר כך עוד יותר מזה, שאפילו אם כשהוא מתבונן בגדולת השם הוא לא מצליח, הוא לא יכול. אין לו כזה ראש שתהיה לו כזאת הבנה בגדולת השם, עד כדי כך שזה יחדור בלב ותתעורר אצלו אהבה ויראה. הוא לא יכול. אבל מה? לפחות כשהוא מתבונן בגדולת השם, הוא מגיע למסקנה שהוא צריך לאהוב את הקדוש ברוך הוא.

02:29 דובר 1 הוא לא בפועל, אין לו אהבת השם, אבל הוא מגיע למסקנה, להחלטה שהוא צריך. והוא גם רוצה. הוא מאוד רוצה ש... הוא רוצה שתהיה לו אהבת השם. בפועל אין לו, אבל הוא יודע שהוא רוצה, והוא באמת רוצה. אז ההחלטה הזאת וההסכמה הזאת בלב, אומר אדמו"ר הזקן, זה גם מספיק. זה גם מספיק. גם מי שדעתו קצרה להוליד יראת השם בהתגלות ליבו. הוא אומר שם בפרק ט"ז, מכל מקום, היות והוא יכול לעורר את האהבה ויראה במוחו, תעלומות ליבו ומוחו, שרק תהיה לו החלטה במוח והסכמה בלב, זה מספיק. הוא כבר לא יעשה עבירות, הוא כבר יעשה את כל המצוות. זה מספיק. יותר מזה לא צריך. היות והוא הסביר שבעה עשר פרקים ארוכים איך זה כל כך קרוב לכל אחד לקיים את כל המצוות. רק צריך להתבונן בגדולת השם וזה יהיה ממילא. אז בעצם כבר גמר להסביר את הפסוק. מה, מה חסר?

03:36 דובר 2 שדעתו לא תגיע לפרקטיקה.

03:39 דובר 1 לא, לא. הוא גמר להסביר. הוא לא, הוא לא נוגע בעניינים האלה יותר. הוא זהו, הוא הסביר. הוא הסביר מה צריך לעשות, איך להתבונן בגדולת השם. תלמד איך. תלמד קבלה, תלמד את העניינים כמו שמובאים בהרבה מקומות. לא. זה, זה, זה לא... זה לא בתניא, הוא לא מדבר על זה יותר. הוא הסביר.

04:01 דובר 2 אבל אתה אמרת ש...

04:06 דובר 1 אה, התניא הוא מדריך, הוא מדריך לעבודת השם. זה רצפט איך לעבוד את השם. הוא לא מדבר על מה צריך להתבונן. אולי קצת בפרקים האחרונים, אבל לא נוגע לעבודה שהוא דיבר עליה קודם. למוח שיעיר את השכל, שיהיה את הרגש. הוא לא מדבר על זה, זה לא הנושא. אז העניין הוא כזה, אחרי שאדמו"ר הזקן מביא בשער התניא, אה, שהוא רוצה לבאר היטב את הפסוק ״כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו״, הוא אומר שהוא הולך לעשות את זה בדרך ארוכה וקצרה בעזרת השם יתברך. נכון, יש שם מילים כאלה בהתחלה? אחד... יש לזה כמה וכמה הסברים מה אדמו"ר הזקן רוצה להגיד. ההסבר הפשוט הוא שיש לו, אומר אדמו"ר הזקן, ״תשמע, יש לי שתי דרכים. דרך אחת היא ארוכה, היא קצרה וארוכה, ודרך שנייה היא ארוכה וקצרה״. מה פירוש דרך שהיא קצרה וארוכה? דרך שהיא קצרה וארוכה זה פרקים א' עד י"ז. זה הפירוש דרך קצרה וארוכה. רק תתבונן בגדולת השם ומיד תהיה לך אהבה ויראה ותשמור את כל המצוות ולא תעשה עבירות. זה קלי קלות. אתה סך הכול צריך רק להתבונן בגדולת השם וזהו, כל השאר קורה לבד. אז זו דרך קצרה, זה קלי קלות. אלא מה? זה קצרה וארוכה, כמו שאתה אומר, צריך בשביל זה ללמוד הרבה ולדעת הרבה ולהתב... זה, זה, זה ההיגיון מאחורי זה מאוד פשוט וקצר. הדרך היא קצרה, אבל כדי לעשות את זה אז א', צריך זמן ארוך וב', צריך מאמץ עצום ואדם צריך להילחם עם עצמו בלי הפסקה. והכי חשוב, איך אתה יכול להגיד שזה קרוב מאוד? צריך להתבונן, צריך להתאמץ, ואדם שהוא לא למד, לא היה חיים, לא יודע, לא הייתה

06:11 דובר 1 לו הזדמנות ללמוד, איך הוא יתבונן? או אדם כזה שהכישורים השכליים שלו לא כל כך חזקים או שהלב שלו לא כל כך עדין וההתבוננות לא פועלת עליו, מה הוא יעשה? איך אתה... זה קרוב, אני מבין שזה קרוב, אבל זה לא קרוב מאוד! בטח שלא לכל אחד ואחד. לכן, אומר אדמו"ר הזקן, יש לי... יש לי עוד, עוד שיטה לעבוד את השם. בוא נעזוב רגע את הדרך הקודמת ונראה איך אפשר לעבוד את השם בדרך אחרת. לא על ידי מוח ששולט על הלב, אלא באופן אחר. הדרך השנייה, לפה קראתי לה דרך קצ... אה, אה, קצרה, ולמעשה הדרך הארוכה והקצרה. מה אומרת הדרך השנייה שמתחילים ללמוד היום? הדרך השנייה אומרת דבר כזה: אני יהודי, יש לי נשמה. אני יהודי, פירוש הדבר יש לי נשמה. מה הנשמה שלי רוצה? הנשמה שלי רוצה להתחבר עם הקדוש ברוך הוא. הנשמה שלי רוצה להתפלל. הנשמה שלי רוצה לשמור מצוות. הנשמה שלי רוצה ללמוד תורה. הנשמה שלי רוצה להיות כל הזמן רק לחשוב ולדבר על הקדוש ברוך הוא. זה מה שהיא רוצה. זה נקרא שלנשמה יש אהבה טבעית. הטבע של הנשמה זה אהבה. אומר אדמו"ר הזקן, אז למה אני צריך להתאמץ להוליד אהבת השם? בשביל מה? יש לי כבר אהבה. אני לא צריך להוליד פה משהו חדש. רק את אותה אהבה שהיא כל הזמן מסותרת בי, אני לא מרגיש אותה, אני צריך רק לגלות אותה, להוציא אותה ממחבואה. ברגע שהיא תתגלה אז אני כבר לא צריך להוליד שום דבר חדש, כי יש לי משהו פה. אהבה מן המוכן שנמצאת בתוכי ואני רק צריך לגלות אותה. לא צריך להוליד אותה. זה הרעיון. בסדר? את הדרך הזאת

08:27 דובר 1 אדמו"ר הזקן פורס בשמונה פרקים, ואני רוצה שנסתכל בתוך ה-- לפני שמתחילים לצלול פנימה, אז נסתכל בתרשים הזה ונראה מה זה אומר. אז אנחנו רואים בשורה הראשונה, השנייה למעשה, שהפרקים האלה מחולקים לשלוש. יש לנו שני פרקים, י"ח, י"ט, שהיא אהבה מסותרת. שלושה פרקים שהוא מדבר על אחדות השם ועבודה זרה, ועוד שלושה פרקים שמדבר על גילוי אהבה מסותרת. מה, מה זה אומר? אומר אדמו"ר הזקן כך: כדי לעורר את אותה אהבה טבעית של הנפש, קודם כול צריך להכיר אותה. איך אני יכול לדגדג אותה או לדקור אותה אם, אם אני לא יודע איפה היא נמצאת ואיך היא נראית ומה היא עושה? אני אפילו לא יודע מה התכונות שלה. אני לא יודע מה מעיר אותה. אני לא יודע מה מזיז אותה. אז קודם כול אדמו"ר הזקן מקדיש שני פרקים, י"ח, י"ט, כדי ללמד אותנו מה זו אותה אהבת השם, מה זה אהבה מסותרת, איך נראית האהבה של הנפש האלוקית. שני פרקים. אחר כך, אחרי שהוא-- תוך כדי ההסבר של הש-- אני לא אכנס פה לכל הריבועים למטה, פשוט מצד קוצר הזמן, שנספיק גם ללמוד את פרק י"ח. אחרי שהוא מסביר מהי אותה אהבה, מה מתברר לנו שם בכללות מתוך שני הפרקים האלה? ש... יש איזשהו מצב שהאהבה הזאת מתעוררת אצל כל אחד מאיתנו בלי שנעשה כלום. מתי? כאשר מעמידים יהודי לקיר ואומרים לו: או שאתה ממיר את דתך או שאנחנו הורגים אותך. באותו רגע האהבה הזאת מתפרצת. באותו רגע האהבה הזאת יוצאת החוצה. מה פירוש יוצאת החוצה? הבן אדם מוכן למסור את נפשו, הוא מוכן למות ובלבד שלא להיפרד מאחדות השם. עכשיו ברור שאדם שכל החיים שלו לא הייתה לו

10:37 דובר 1 אהבת השם כי בחיים שלו לא התבונן בגדולת השם, אין לו. והוא גם לא נולד לבית חסידי והוא אפילו לא שומר מצוות. הוא לא, הוא לא מסתובב ביום יום שלו עם אהבת השם. כאשר אותו אחד קל שבקלים, כשהוא מתעורר במסירות נפש, מה קורה פה? האם עכשיו פתאום הוא מתחיל להרגיש אהבת השם? לא. אותו אחד שעכשיו בפועל מוסר את נפשו, הוא מרגיש בלב שלו אהבת השם? מתעוררת לו איזושהי עקשנות כזאתי.

11:16 דובר 3 עכשיו תראה.

11:18 דובר 1 כך ולא אחרת. אני מוכן למות, אני לא ממיר את דתי. אה, אתה יודע, אתה לא שם, לא הולך עם כיפה בכלל. לא אכפת לו. הוא לא-- אין לו אהבה, אין לו יראה, אין לו כלום, אין לו רגש. זאת אומרת שהאהבה הזאת, שני דברים. א', היא יכולה לפעול על הבן אדם עד כדי היפך החיים שלו. יש לה כוח עצום. דבר שני, אני לא חייב שהיא תתגלה בפועל. בשביל שהאהבה הזאת תשפיע עליי אני לא צריך שתהיה לי אהבה מורגשת בלב. מספיק שאני אעורר אותה. נכון? זה שתי המסקנות. אומר אדמו"ר הזקן: אוקיי, אז אם אני לא צריך לגלות אותה, רק לעורר אותה, אז אני לא צריך כזאת התבוננות. אני רק אזכר שהיא קיימת, וברגע שאני אזכר שהיא קיימת, ממילא היא תפעל, ממילא אני לא אעשה עבירות. לפחות יותר בגדול. טוב, אבל זה טוב רק בשביל עבודה זרה. אז אני אזכר שיש לי אהבת השם, אזכר שיש נפש אלוקית, אבל אני לא אעבוד עבודה זרה. אבל אנחנו רוצים שהאהבה הזאת תפעל עליי בנוגע לכל המצוות, נכון? שאני לא אעשה בכלל עבירות. שהיא ת-ת-תגרום שאני אקיים את כל המצוות. כן? אומר אדמו"ר הזקן, פשוט מאוד, אני אסביר לך, אומר אדמו"ר הזקן, אני, כן. אדמו"ר הזקן אומר שבוא תראה שבעצם כל מצוות עשה הן משתלשלות מאחדות השם. כל המצוות לא תעשה, הן משתלשלות מאיסור עבודה זרה. כל פעם שאתה עושה איזושהי עבירה הכי קטנה שבעולם, מדברי סופרים, משהו כזה שולי כזה, זה גורם לך בנפש אותו הדבר כמו עבודה זרה. אותו הדבר בדיוק בלי הבדל. וכל פעם שאתה עושה מצווה הכי קטנה זה גורם אצלך בנפש את אותה פעולה כמו קידוש

13:34 דובר 1 השם ממש. אז זה מה שהוא מס-- אז זה מה שהוא מסביר אחר כך, פרקים כ' עד כ"ה. אז כאשר אני ז-- יודע מהי אותה אהבה שלי, מהי אותה נפש אלוקית, מה היא רוצה, ואני גם אהיה מודע לזה שכל מצווה וכל עבירה נוגעים ישירות לאותה אהבה, כל פעם שתהיה לי איזושהי התמודדות עם היצר הרע, יהיה מספיק לי להיזכר שקיימת בי אותה אהבה מסותרת וזה כבר יפעל שאני לא אעשה עבירות. בסדר? עד כאן בסדר? זה הקונספט הכללי. אז עכשיו אנחנו נתחיל ללמוד את פרק י"ח, את העניין בפרק י"ח. אמרנו שפרק י"ח הוא הפרק הראשון שבו אדמו"ר הזקן מסביר, אה, מהי אותה אהבה. אהבה מסותרת שיש בי שלא צריך להוליד אותה, אלא היא קיימת, צריך רק לגלות אותה. פרק י"ח. ולתוספת ביאור באר היטב מילת מאוד שבפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד", כי איך זה קרוב אליך הדבר? כבר למדנו. אבל איך זה קרוב מאוד? צריך לידע נאמנה, כי אף מי שדעתו קצרה בידיעת השם, ואין לו לב להבין בגדולת אין סוף ברוך הוא. גם לא למד וגם הלב שלו זה לא כזה לב רך ומזוכך שקולט בקלות. יש לו לב גס להוליד ממנה דחילו ורחימו, יראה ואהבה, ואפילו במוחו ותבונתו לבד הוא גם כן לא יכול. אין בכוחו להוליד אהבה, אפילו לא במוחו וליבו. אף על פי כן, קרוב אליו הדבר מאוד לשמור ולעשות כל מצוות התורה ותלמוד תורה כנגד כולם. ופה יש הפתעה. למרות שהוא לא יכול להוליד אהבת השם בליבו, ה-ה-אהבה המסותרת הזאת הוא יכול לעורר אותה ואז לקיים את כל המצוות וגם תלמוד תורה. איך הוא יקיים אותם? בפיו ובלבבו ממש מעומקא דליבא באמת.

16:05 דובר 1 לאמיתו בדחילו ורחימו. אז זה פלא פלאים. האהבה שאנחנו מולידים על ידי התבוננות בגדולת השם, שם אומר הרבי זה כן. זה לא כל אחד יכול. זה קצת קשה, זה צריך התבוננות, וגם אם אין לך אהבה בלב, אז לפחות תהיה לך הסכמה, החלטה במוח, הסכמה בלב לפחות. אהבה אין לך. אבל אם אנחנו מדברים על האהבה המסותרת, גם אם אתה לא מרגיש אותה בפועל, הרי היא קיימת, היא אמיתית, היא חזקה מאוד. זאת אומרת, יש מעלה דווקא יהודי כזה שאין מוחו בקודקודו, דווקא יהודי-- אתה משתמש במוח זקן. דווקא יהודי כזה שדעתו קצרה, שאין בכוחו להוליד אהבה ויראה בליבו, דווקא הוא יכול לעבוד את השם יותר בקלות, ויותר קרוב אליו, ויותר מאוד בפיו ובלבבו ממש מעומקא דליבא באמת לאמיתו, יותר מאשר מי שמוליד אהבה ויראה שהתבאר בפרקים הראשונים. על מה מדובר? שהיא אהבה מסותרת שבלב כללות ישראל, שהיא ירושה לנו מאבותינו. לא צריך להוליד פה שום דבר. נולדתי עם זה, זה נמצא אצלי. רק שכדי שבפועל אני אוכל להשתמש בה והיא, שהיא תפעל אצלי, אז צריך להקדים ולבאר תחילה באר היטב שורש ארבע עניינים. תספרו. שורש אהבה הזו, מה השורש שלה בנפש ועניינה. מה זה עניינה?

18:06 דובר 4 מהות.

18:10 דובר 1 אני אתן, אסביר אולי באופן, בקיצור בשתי מילים. אהבה זה משיכה, נכון? משיכה. אהבה זה משיכה. באופן כללי. משיכה למה? כל אהבה היא משיכה למשהו מסוים. כן? יש אהבה, אהבת האוכל שעניינה הוא להימשך לענייני אכילה. יש אהבה של שיא לאהבה ותענוג מסוג אחר. כל אהבה יש לה את המבוקש שלה, מה היא רוצה, מה עניינה של אותה אהבה. גם ברוחניות באופן כללי יש אהבה הרבה הרבה, לא רק דרגות אלא גם סוגים. באותה דרגה סוגים שונים של אהבה. יש אהבה כזו שעניינה אני רוצה להשיג משהו לעצמי, ויש אהבה, אני רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא, להרגיש את-את-את הקדוש ברוך הוא קרוב אליי כמו בן שרוצה להרגיש קרוב אצל אבא, הוא נהנה מעצם הקירבה שלו. ויש בן כזה, למה הוא רוצה להתקרב לאבא? לא בשביל שהוא יהיה קרוב לאבא, בשביל שאבא יהנה נחת רוח. הוא אוהב את האבא, הוא לא אוהב את עצמו. כן? הוא רוצה של-- אז גם ברוחניות יש אהבה כזו שעניינה היא לרצות להתקרב לקדוש ברוך הוא, ויש אהבה כזו שעניינה, מבוקשה הוא הפוך, שהקדוש ברוך הוא יהנה נחת רוח ממני, וכן הלאה. אז כדי להבין, כדי לעורר את אותה אהבה, סליחה. אם אני רוצה לעורר אותה, אני צריך לדעת מה היא רוצה, אותה אהבה, מה המבוקש שלה, מה-מה-- איך, איך אני אגיע אליה? צריך להכיר אותה. וצריך גם להבין איך ירושה לנו, הפירוש לירש אהבה. אני יודע מה זה לרשת כסף. מה זה לרשת אהבה? איך, איך יורשים אהבה? אדם יורש תכונות, מה-- אה, וגם צריך להבין איך נכלל בה גם דחילו. הרי הנפש האלוקית יש בה אה-- מהותה הוא אהבת השם. אנחנו נרד קצת

20:37 דובר 1 יותר במפורט בהמשך. כל עניינה זה אהבה. היא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא באופן כזה והיא רוצה להתקרב. אבל למדנו בתחילת התניא, שם בפרק ג', שהאהבה היא שורש כל רמ"ח מצוות עשה והיראה היא שורש של שלוש מאות מצוות לא תעשה, נכון? אז אם אני רוצה גם להישמר ממצוות לא תעשה, זה לא מספיק לעורר את האהבה. צריך גם לעורר את היראה. אבל אם אותה אהבה מסותרת היא אהבה מסותרת, איך זה יעזור לי לקיים את המצוות לא תעשה? מוכרחים לומר שבתוך אותה אהבה הכלולה מוחבאת בה באיזשהו אופן גם היראה. אז צריך להבין איך, אחרת איך נגיע ליראה? אז את ארבעת העניינים האלה, שורש האהבה הזו, עניינה, איך ירושה לנו ואיך נכלל בה גם דחילו, הרי בעז"ה הולך להסביר בשני הפרקים הראשונים י"ח-י"ט, כאשר בפרק הראשון הוא מסביר את-- איך ירושה לנו ו-ומהו שורשה, ובפרק השני יסביר את שני העניינים האחרים. והעניין: כי האבות אברהם, יצחק ויעקב הן הן המרכבה. משל המרכבה מובא בחסידות במקומות רבים לכמה וכמה עניינים. התוכן הכללי של המשל הזה הוא שמרכבה נמצאת בביטול אל הרוכב. גם עבד הוא בטל לאדונו. עבד עושה מה שהאדון אומר לו. חייל בטל למפקד. כן? אז מה ההבדל בין ביטול של עבד-- יש, אגב, יש בחסידות, אה, הסבר שלם. יש ביטול בדרגות ההתבטלות לקדוש ברוך הוא. יש מה שנקרא, אה, אה, עב-, אה, עבד כנעני, עבד עברי, אה, אמה עברייה וכן הלאה. דרגות שונות בביטול. הדרגה הנעלית ביותר בביטול היא דרגת המרכבה. מהו אותו עניין של מרכבה? מרכבה זה כרכרה בעברית, כן? כל עוד מדברים שאדם אחד בטל לאדם השני, כמו שהבן-- העבד הכנעני לזה, כמו שהבן לאבא,

23:11 דובר 1 כמו שהאמה העברייה לאדון שלה וכן הלאה. בסופו של דבר יש פה את המציאות של המתבטל ואת המציאות של האדון או האבא או המפקד שאליו מתבטלים. זה שני אנשים שונים. מה שאין כן בכרכרה אין לה רצון. היא לא רוצה שום דבר. היא לא רוצה כלום.

23:34 דובר 5 אז למה משה היה צנוע?

23:35 דובר 1 מה?

23:36 דובר 5 למה משה-

23:39 דובר 1 למה משה עבד? עכשיו זה מושג. מבחינת הביטול באמת הקדוש ברוך הוא אומר על, על משה רבנו: חבל על דאבדין ולא משתכחין. חבל על האבות. וואי, וואי, וואי, איזה ביטול היה להם. מבחינת נבואה משה רבנו יותר מהאבות, אבל בסדר, כל אחד וכל. לא, לא פה הנקודה והעניין. מרכבה פירוש הדבר שהוא בטל באופן כזה שאין לו, אין לו רצון משל עצמו. הוא בסך הכל הגלגלים שלוקחים את הבן אדם לאיפה שהוא רוצה. כמו כן, כמו האוטו לא יכול פתאום להחליט שהוא רוצה לנסוע למקום אחר. הוא לא רוצה כלום. אז האבות הם המרכבה. ועל כן, בגלל שבאמת זה מעלה כזו נעלה ונפלאה שרק האבות זכו לה, על כן זכו להמשיך נפש, רוח ונשמה לבניהם אחריהם עד עולם. זה פרס. זה שלכל אחד מאיתנו יש נפש, רוח ונשמה אלוקיות זה פרס שקיבלו האבות. זה באמת לא דבר טבעי שאדם מקבל אהבה בירושה. הקדוש ברוך הוא נתן מתנה לאבות. מאיפה מגיעה? אז זה איך היא-- זה הוא בעצם סיים להסביר איך היא ירושה לנו. מהו שורשה? מאיפה מגיעה אותה אהבה, אותה נשמה אלוקית. מעשר ספירות דקדושה שבארבע עולמות אצילות, בריאה, יצירה, עשייה. לכל אחד ואחד מגיעה אותה נשמה כפי מדרגתו וכפי מעשיו. אחד יותר ואחד פחות. זאת אומרת כפי מדרגתו זה כפי מדרגת נשמתו, איך שהוא נולד וכפי מעשיו. אז כבר ראינו קודם שיש מציאות כזאת שאדם מאוד משתדל, מאוד מתאמץ בעבודת השם ואז מתעברת בו נשמה יותר גבוהה ועד שיכול להיות אפילו שתתעבר בו במקרים מיוחדים נשמה של צדיק ויזכה לעבוד את השם בשלימות. אז כפי מדרגתו וכפי מעשיו. על כל פנים, אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל שהוא אין לו

26:10 דובר 1 לא מעשים ולא מדרגה נמשך בזיווגם נפש דנפש דמלכות דעשייה. שהיא מדרגה תחתונה שבקדושת העשייה. אף על פי כן, מאחר שהיא אותה מלכות ד-- מלכות ד-- מלכות דעשייה-- מלכות דעשייה, היא בסופו של דבר מעשר ספירות קדושות. ובעולמות בקדושה הכל כלול מהכל וכל דבר כלול בתוכו גם את כל שאר הדברים האחרים. אז לכן היא כלולה, אותה מלכות דעשייה כלולה מכל הספירות, מכולן. מ-אם היא כלולה מכולן, זאת אומרת שהיא כלולה, נמצאת בתוך המלכות גם החכמה דעשייה. ובתוך החכמה דעשייה אנחנו כבר יודעים, בעצם לא פה אנחנו נלמד בהרבה מקומות בפרק מ"ב-- מ"ב לי. אה, מלובשת החכמה של מלכות של אצילות. ובתוך החכמה של מלכות דאצילות אז מאיר אור אין סוף ברוך הוא ממש, כדכתיב ה' בחכמה יסד ארץ וכולם בחכמה עשית. נמצא כי אין סוף ברוך הוא מלובש בבחינת חכמה שבנפש האדם, יהיה מי שיהיה. כל יהודי זה יכול להיות לרדת, להתלבש בעוד לבושים ועוד העלמות ועוד הסתרים. אבל בסופו של דבר כל יהודי הוא נולד לאברהם, יצחק ויעקב ולכן יש לו נפש קדושה. ונפש הקדושה הזאת, אפילו אם היא במדרגה נמוכה שבנמוכות היא כלולה ומאיר בתוכה אולי בהעלם יותר גדול, אבל מאיר ונמצא שם אור אין סוף בכבודו ובעצמו. ובחינת החכמה שבה עם אור אין סוף ברוך הוא המלובש בה, בחכמה שבנפש האדם מתפשט בכל בחינות הנפש כולה להחיותה מבחינת ראשה ועד בחינת רגלה, כדכתיב החכמה תחיה בעליה. הרי בכל מדרגה וכל עולם החכמה היא ראשית של אותו עולם וממלו, ממנו מתפשטת החיות לכל, לכל הגוף, לכל העולם. גם בנפש האדם. החכמה שבנפש האדם היא ראשית החיות וממנה מקבלים כל האיברים את חיותם. האמת היא שזה צריך הסבר. צריך ביאור. אני רק

29:03 דובר 1 אעלה את השאלה כי בטח באופן כללי כולם שואלות אותה איכשהו ב-ב-בראש שלהן. אה, אני חי מהראש? אני אוכל ונושם. זה מה שנותן לי את החיים, נכון? אם אני-- הראש הוא חשוב מאוד, אבל הראש זה מה שמביא לי את החיות. כן?

29:24 דובר 6 מפקד.

29:25 דובר 1 מה זה? הוא מפקד, אבל כתוב ש-שממנו הוא ראשית החיות. אז...

29:33 דובר 6 היה אמור לנהל.

29:37 דובר 1 אה, הלב, הכבד. לא יודע. החיות של הגוף לכאורה לא מגיעה מהראש.

29:42 דובר 6 נותן פקודות.

29:44 דובר 1 נותן פקודות. נכון. אז אני לא אכנס לפה רק היות ואני משער שבצורה כזו או אחרת השאלה מרחפת באוויר אצל כולם. אה, העניין הזה מוסבר ומוסבר באריכות גדולה במאמרים של הרבי האמצעי, ושם הוא מראה ממש במשלים גשמיים שאכן החיות הגשמית באמת מגיעה מהראש. אבל תדעו שיש כזה דבר, זה בענייננו עכשיו. ולפעמים ממשיכים פושעי ישראל נשמות גבוהות מאוד שהיו בעמקי הקליפות, כמו שכתוב בספר הגלגולים. זה שאתה נולדת לאחד שהוא כזה, שהוא פושע ישראל, יהודי בעל עבירות. אומר רבי זה לא אומר, זה לא מכריח דווקא שיש לך נשמה נמוכה. בכלל לא מחייב המציאות, לפעמים אדרבה, הפוך בדיוק. למה?

30:36 דובר 6 הנפילים.

30:36 דובר 1 מממ?

30:37 דובר 6 הנפילים.

30:37 דובר 1 כמו?

30:38 דובר 6 הנפילים.

30:40 דובר 1 הנפילים? למה יהיו להם נשמות גבוהות? הם מלאכים. אני חושב. מלאכים זה לא נשמות. מלאכים זה נבראים. לא. כמו אמ, כמו סיפור מאוד ידוע שהרבי סיפר במאמר הראשון שהוא אמר בי' שבט תשי"א. אז הרבי מספר שם סיפור על אהבת ישראל מכל אחד מהאדמו"רים. זוכרים את הקטע הזה במאמר? אה? אז מהרבי המוהר"ש. הרבי מספר שפעם אחת הוא נסע... שיספרו בשתי שורות. הוא נסע לצרפת ונכנס לאיזה קזינו והיה שם-

31:17 דובר 6 המוהר"ש?

31:18 דובר 1 כן, ככה, ככה אני זוכר. אה, היה שם איזה ו-ו-ואז שם לו את היד על ה, על הכתף ואמר לו, "יהודי, יין נסך מטמטם את המוח והלב", משהו כזה. ואותו יהודי יצאה משפחה גדולה של חסידים. אגב, הצרפתים אומרים שהיום הם יודעים איזו משפחה זאת ולא מגלים. לי לא גילו על כל פנים. זה זה, יהודים שמכירים אותם. מה? יודעים, יודעים, אה, יודעים איזה משפחה, כן.

31:54 דובר 6 משפחה צרפתית מאוד חזקה.

31:58 דובר 1 אה, את ידעת מזה? הסיפור עצמו לא מספר עכשיו את הסיפור למרות שהסיפור יפה אבל-

32:09 דובר 6 זה היה מאמר.

32:11 דובר 1 הסיפור הוא סיפור ידוע. הרבי במאמר מספר אותו בשתי- לא קצר את השם?

32:17 דובר 7 לא, קצר-

32:19 דובר 1 את הסיפור — אולי קצר בדעות... את הסיפור מספר הרבי הריי"צ באריכות גדולה. אוקיי. הרבי במאמר הראשון מזכיר אותו בין שתי-- יש סיפור כזה בשתי שורות. טוב, אז זה דוגמה לנשמה מאוד גבוהה, והרבי במאמר שם, שכבר כמה דורות לא ירדה לעולם — בסיפור המקורי של הרבי הריי"צ — שכבר כמה דורות לא ירדה לעולם נשמה כזו גבוהה. אלא מה? היא הייתה בין קליפות. עכשיו למה זה קורה? למה זה קורה כזה דבר? כי הקדוש ברוך הוא לא בא בטרוניא עם בריותיו. הקדוש ברוך הוא לא... בטרוניא הכוונה לא, איך אומרים? לא, אה... לא מחפש, כן, לא מחפש את זה בסיבוב. הקדוש ברוך הוא, אה, הוא הוגן. אז אם הנש-- הקליפות והסטרא אחרא תפסו איזו נשמה גבוהה, הקדוש ברוך הוא לא יוציא אותה משם בכוח. הוא לא יעשה כזה דבר. הוא לא, הוא לא יעשה להם את זה. להם גם זכות לחיות משהו. עכשיו הקליפות עצמן, יש להן כזה אוצר מטמון בידיים. הן לא משחררות אותו בקלות. הן יתנו לו לרדת למטה לגוף גשמי רק בתנאי שבאמת יש איזשהו סיכוי ש-ש-שיצא להן ממנו משהו. אז אם הן יצליחו להוריד אותו בתוך גוף כזה אצל הורים כאלו מגושמים שעושים כאלה עבירות וככה וככה והוא יקבל כזה חינוך, אז יש סיכוי טוב שאותו יהודי יגדל ויעשה הרבה עבירות. עכשיו הוא עושה את העבירות עם הנשמה שלו, שלעבירות שלו יש, יש כוח, יש משמעות. זה ממשיך להן כמות אדירה של, של חיות. אז, אז במקרה כזה מוכנות פה ושם לשחרר איזו נשמה גבוהה כזאתי שנמצאת אצלן. לכן יכול להיות מצב שלפעמים דווקא אצל אנשים פשוטים ביותר ובעלי עבירות, דווקא אצלם. זה לא חייב להיות, כן?

34:26 דובר 1 בדרך כלל זה לא ככה, אבל יכול להיות שת-תגלה דווקא אצלם נשמה גבוהה מאוד, כך שיהודי לא יכול להגיד אני נולדתי ככה וככה, אני לא זה ואני לא פה שם ואין לי כוח ואני לא. תשמע, אל"ף, אתה בן של אברהם יצחק ויעקב ויש לך את זה. שנית, יכול להיות שיש לך יותר. אז מי זה אותו שורש הנשמה שעליה אנחנו מדברים? הנה, מהי אותה-- אז כבר למדנו שה-ה-ה-- אותה אהבה, אותה נפש אלוקית, היא מגיעה מדרגת החכמה, נכון? והיא, מי היא אותה החכמה שהיא היסוד, השורש הראשון של הנפש האלוקית? הנה, החכמה היא מקור השכל וההבנה והיא למעלה מהבינה. הבינה היא הבנת השכל והשגתו, והחכמה היא למעלה מההבנה וההשגה. לא נסביר עכשיו. אני מקווה שיודעים קצת. והיא, החכמה, היא מקור להן, וזהו לשון חכמה: כוח מה, שהוא מה שאינו מושג ומובן ואינו נתפס בהשגה עדיין. אז חכמה מורכב משתי המילים כוח מה. מצד אחד זה כוח, מצד שני שואלים אותו מה, מה? מצד שני שואלים עליו מה, מצד שני שואלים עליו מה. הוא אינו מושג. אז זה דבר והיפוכו. זה דבר-- זה לא שני דברים. יש, יש דבר כזה שאנחנו אומרים שני צדדים של אותו מטבע. נכון? מה פירוש, מה זה? מצד אחד מוטבע עליו איזה מספר ועל צד שני ציור. זה אותו מטבע, אבל יש לו שני צדדים. פה זה לא שני צדדים של אותו מטבע. זה שני הופכים של אותו הדבר. אותו הכוח, מצד אחד זה כוח. היות והוא כוח, כוח החכמה, הוא ראשית כל כוחות הנפש, ממנו מתחילה החיות, הוא השורש של כל חיות האדם. מצד שני, מהי מהותו של אותו כוח? שהוא אין ואפס, הוא

36:46 דובר 1 אינו מושג.

36:47 דובר 8 אז זה בעצם האלוקות.

36:50 דובר 1 מצד אחד הוא אלוקות, הוא אינו מושג, הוא אור אין סוף. זה מה שאמרנו. מצד שני הוא כבר כוח.

37:00 דובר 8 אז הוא נושא הפכים.

37:02 דובר 1 מממ?

37:02 דובר 8 הוא נושא הפכים.

37:03 דובר 1 הוא נושא הפכים. מבחינה מסוימת אפשר להגיד ככה, כן. זה לא הלשון שהרבי משתמש בה, אבל זה... מתאים. ואינו נתפס בהשגה עדיין, ולכן היות והוא לא נתפס מתלבש בה אור אין סוף ברוך הוא. כי, אה, דלית מחשבה תפיסא ביה כלל. כי אור אין סוף כשמו כן הוא. הוא אמנם אור אבל הוא אין סוף. שכל, שגם כן כבר דיברנו על זה יותר מפעם אחת. שכל עניינו לתפוס. לתפוס, אה, על ידי שמגבילים את הרעיון בקצוות שלו. זה נכון עד פה. זה כן נכנס לתוך הרעיון. זה לא נכנס לתוך הרעיון לפי, לפי ההסבר. זה כן וזה לא. זה בפנים וזה בחוץ. שכל עניינו להגדיר ו-ולתפוס את הרעיון השכלי. הקדוש ברוך הוא אור אין סוף. אי אפשר לתפוס אין סוף בתוך-- להכניס אותו לתוך כלי, לתוך גדר. הוא לא נכנס. אין סוף לא יכול להיתפס--

38:13 דובר 9 והשגה?

38:14 דובר 1 השגה הוא גדר, הוא כלי, הוא מגביל. כל הצורה שבה הוא תופס שכל זה על ידי שהוא מגביל אותו. אור אין סוף אי אפשר להגביל אותו. אז שכל, הבנה, השגה לא יכול לתפוס אור אין סוף. אבל חכמה כן יכול לתפוס אור אין סוף. למה? כי חכמה הוא כוח מה. הוא אינו מושג. הוא מעל ההשגה. אין לו צורה, אין לו הגבלה. היות והוא בעצמו אין לו שום מציאות שאתה יכול להגיד לי זה ככה ולא אחרת, אז ממילא שם יכול לשרות אור אין סוף.

38:54 דובר 8 רגע, אז מה השורש של פרעה בעצם?

38:56 דובר 1 של?

38:57 דובר 8 פרעה.

38:58 דובר 1 פרעה? איך הגעת לפרעה?

38:59 דובר 8 הוא גם נושא הפכים של... הוא מאוד

39:02 דובר 1 גדול ומצד שני, אה, הוא פרעה.

39:09 דובר 8 אה!

39:09 דובר 10 דווקא בגלל שפרעה כל כך גדול אז הם בחרו אותו. הם לא מצליחים להיכנס לתוך המציאות.

39:13 דובר 8 אולי זה טוב כאילו?

39:16 דובר 10 בגלל ש...

39:17 דובר 1 יש, יש את, אה, את פרעה כמו שזה בקדושה ויש את פרעה כמו שזה בעולם הזה. זה לא אותו פרעה.

39:25 דובר 8 לא, אני אומרת בקדושה.

39:34 דובר 1 אני לא זוכר כעת על איזה... בסולם הספירות איפה בדיוק זה נמצא שמה, פרעה איפה למעלה, אבל, אה, זה לא עניין החכמה.

39:46 דובר 8 הופך.

39:47 דובר 1 מממ? אז לכן היות וכל יהודי יש לו חכמה, זה דיברנו קודם, נכון? ומהי אותה חכמה? היא כוח מה, היא מה שאינו מושג. והיות והיא לא מושגת, לכן יכול להאיר בה אור אין סוף. לכן כל ישראל, אפילו נשים ואפילו עמי הארץ, הם מאמינים בה'. הוא לא יכול להסביר למה הוא מאמין. הוא מאמין. תגיד לו שהקדוש ברוך הוא לא קיים, ייתן לך מכות. תוכיח לי שהוא קיים, הוא יתעצבן עוד יותר. מה זה להוכיח? מה זאת אומרת?

40:28 דובר 8 פשוט אומר

40:30 דובר 1 אה?

40:30 דובר 8 אפשר פשוט להציע משהו אחר.

40:32 דובר 1 כן. מה זאת אומרת? מה זה להוכיח? מה אתה נורמלי? כן. ה-ה-ה זה, זה נקרא כוח האמונה. זה ברור לו כשמש. מופרך אצלו לחשוב אחרת. זה לא נתפס בשכל. אז אם זה לא מבין את זה והוא לא יכול להסביר את זה גם לעצמו, לא יכול להסביר את זה, אז מאיפה אתה כל כך בטוח בזה?

40:55 דובר 8 שזה קיים וזהו.

40:56 דובר 1 כי יש לך חוכמה שהאמונה היא למעלה מן הדעת וההשגה, כי פתי יאמין לכל דבר וערום יבין. על הפסוק „פתי יאמין לכל דבר” נאמר על משה רבנו. באופן כללי, בדרך כלל מה זה פתי? למה אנחנו אומרים פתי זה טיפש, אצלנו בלשון הרגילה שלנו?

41:22 דובר 8 כי הוא מאמין לכל דבר.

41:24 דובר 1 כי הוא מאמין גם לדבר שאני כן יכול להבין אותו. דבר ש-ש-שפשוט כל כך, פשוט אתה יכול להבין אותו. מה אתה? מה אתה? מה אתה פתי? מה אתה לא רואה? מה אתה לא מבין? כן. אז אצלנו פתי זה כינוי גנאי. אבל אם אנחנו מדברים על דבר, על אלוקות שבאמת בשכל אי אפשר לתפוס אותו, אפשר לתפוס אותו רק על ידי אמונה. אז, אז ממילא „פתי יאמין”, שמה רק פתי יכול להאמין. דווקא מי שיבין, נבון, דווקא הוא לא. השכל מפריע לאמונה. ולגבי הקדוש ברוך הוא, שהוא למעלה מן השכל והדעת, ולית מחשבה, שום מחשבה לא יכולה לתפוס בו. לא רק המחשבה שלנו, גם מחשבה של המלאכים ואפילו המחשבה של הספירות העליונות. שום מחשבה לא יכולה לתפוס בו כלל. הכל כפתאים אצלו יתברך, כדכתיב: „ואני בער ולא אדע, בהמות הייתי עמך”. אם אני בער ואני לא יודע ואני מרגיש את עצמי כמו בהמה, אז אני עמך ואני תמיד עמך וגומר. כלומר שבזה שאני בער ובהמות, בזה אני תמיד עמך. לא בהבנה והשגה. עם הבנה והשגה אני לא יכול להתקרב אליך. ולכן לכל יהודי יש לו נפש אלוקית, מהספירות, מהספירות הקדושות. ובתוך כל זה בסופו של דבר יש שם גם את החוכמה. ובתוך החוכמה מאיר אור אין סוף, ואור אין סוף פירושו אמונה. לכן אפילו קל שבקלים ופושעי ישראל מוסרים נפשם על קדושת השם על הרוב, בדרך כלל, וסובלים עינויים קשים שלא לכפור בה' אחד, ואף אם הם בורים ועמי הארץ ואינם יודעים גדולת השם. נכון, כי מה שמתעורר אצלם פה זה באמת זה, זה לא אהבה. זה אמונה. וגם במעט שהם יודעים הם לא מתבוננים. עכשיו מישהו מ-מ-מוסר להם

43:38 דובר 1 עינויים, אז הם חושבים על גדולת השם? ואין מוסרים נפשם מחמת דעת והתבוננות בה' כלל, אלא מה שהם מוסרים נפשם זה בלי שום דעת והתבוננות, רק כאילו דבר שאי אפשר כלל לכפור בה' אחד בלי שום טעם וטענה ומענה כלל. הם פתאום, זה כל כך ברור לך שצריך לשמור מצוות. אתמול חשבת אחרת. היינו משום שה' אחד מאיר ומחיה כל הנפש על ידי התלבשותו בבחינת חוכמה שבה, שלמעלה מן הדעת והשכל המושג והמובן. עד כאן פרק י"ח. אז פרק י"ח למדנו את החצי הראשון של האהבה המסותרת. למדנו שהאהבה המסותרת היא האהבה הטבעית, הטבע של הנפש האלוקית. יש אותה לכל יהודי בזכות האבות, ושורשה של אותה אהבה הוא מחוכמה שבנפש שבה מאיר אור אין סוף ברוך הוא. ואצל כל אחד ואחד זה מתגלה בשעת קידוש השם. בפרק הבא בעזרת השם אז נלמד אותה אהבה מה היא רוצה, לאן היא שואפת, מה היא רוצה לקבל. זה נראה בפרק הבא בעזרת השם. ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהכול נהיה בדברו.