לקוטי אמרים פרק ט"ז (חלק 2) · תשפ"ה

00:01 דובר 1 נ-נ-נמשיך את, אה, פרק ט"ז שהתחלנו שבוע שעבר. האמת שזה פרק לא ארוך ולא קשה, אבל, אה, שבוע שעבר התעכבנו המון זמן על להסביר מה זה אהבה מסותרת, אז, אה, נתקענו קצת באמצע. אהמ, ב-ב-בפרק הזה, פרק ט"ז, סוף סוף ה... הגענו לעיקר התניא, שאדמו"ר הזקן מסביר מהי עבודת השם. הספר נקרא ספר-- אדמו"ר הזקן קרא לתניא הספר של בינונים. אה, זאת אומרת הוא בא להדריך כל אחד ואחד מאיתנו, אנשים רגילים, אנשים בינוניים. הוא בא להדריך איך אפשר לעבוד את השם, איך צריך לעבוד את השם ואיך אפשר לעבוד את השם ומה מצפים מאיתנו. ועד כאן כל הפרקים הראשונים עד פרק ט"ו זה איזושהי הכנה כזאתי. הוא מסביר, הוא מסביר בהתחלה באריכות גדולה שיש לאדם שתי נפשות ומה המהות של שתי הנפשות ומה הכוחות של שתי הנפשות ו-ומה-- איך ה-שהנפשות נלחמות ביניהן ואיזה אופי יש למלחמה שביניהן ומה קורה כשאחת מנצחת וכשהשנית מנצחת ומה אדם צריך להפנים ל-- לפני שהוא מתחיל עבודת השם, אז הוא צריך ל-ל-להפנים שיהא בעיניך כרשע. אל תחשוב אף פעם, אל תחשוב את עצמך לצדיק, אחרת אתה מיד תיפול. אה, תדע לך שזאת עבודה קשה. אל תחשוב שמצפה לך עבודה קלה. למרות שזאת עבודה קשה, העבודה היא חלק מהעניין. זאת אומרת, הקדוש ברוך הוא לא רוצה רק את ההצלחה שלנו, אלא הוא רוצה את עצם העבודה שלנו. אה, עוד כמה דברים ש-- הקדמות כאלה. אה, בפרק שלנו, פרק ט"ז, אחרי כל ההגדרות, אדמו"ר הזקן, אוקיי, אז מה? איך עובדים את השם? אז אדמו"ר הזקן מתחיל בפרק ט"ז: "זה כלל גדול בעבודת השם לבינונים". אז יש כלל גדול. מה הכלל הגדול בעבודת השם? אה,

02:15 דובר 1 להתבונן בגדולת השם עד ש... ההתבוננות הזאת תתפוס לו את הלב. ו... כל דבר אצלנו, לא יודע. לא יודע עד כמה אתם, אה, יודעות. אהה. אז אני אגיד במילה אחת, למרות שזה משהו שחוזרים עליו. זה אחרת זה- לאחרות יהיה קצת משעמם, אבל, אה...

02:46 דובר 2 אה, אתה יכול-

02:47 דובר 1 נו, נו, נגיד. לא, זה חשוב. נגיד במילה, הכל בסדר.

02:50 דובר 2 אנחנו לא חד משמעיים בעבודת השם. אנחנו לא חד משמעיים בעבודת השם.

02:52 דובר 1 לא, לא, ברור.

02:54 דובר 2 מילא.

02:55 דובר 1 אדמו"ר הזקן מסביר ברי-- בכלל, בחסידות מסבירים ש... אה, איך אדם יכול להגיע למצב שהוא לעולם לא ייכשל בעבירה. אף פעם. כל רגע הוא נתקל בכל מיני דברים שמושכים אותו. אדמו"ר הזקן אומר, זה פשוט מאוד. אם אתה תאהב את הקדוש ברוך הוא, אתה לא תעשה עבירות. אהבת השם היא היפך מ-מ-מאהבת העולם הזה. אם אתה תצליח לעורר ב-בקרבך אהבת השם, אתה ממילא לא תאהב את העולם הזה. העולם הזה לא ימשוך אותך. מצוות כן ימשכו אותך, אתה לא תעשה עבירות. זה הכלל הגדול. מה יתב-- מה, מה, מה עומד מאחורי זה? איך מעוררים את האהבה לקדוש ברוך הוא? אז כמו כל רגש אחר שאדם-- איך מתעורר רגש בלב האדם? כשאדם לא יודע ממשהו, לא יודע מה העניין, אז הוא לא, לא מעניין אותו. יכול לעבור לו מול האף והוא לא ירגיש, לא ירגיש בדבר. אבל כשהוא מתחיל לחשוב על, על בן אדם מסוים, הבן אדם הזה כמה טוב הוא עשה לי וכמה הוא בן אדם גדול וכמה הוא חשוב, אה, ו-ו-וכמה צריך להעריך אותו וכן הלאה, יתחיל להתעורר אצלי רגש של אהבה, של הערכה אליו. כשה-ההתבוננות בעניין מסוים מעוררת אצל האדם את הרגש. אומר אדמו"ר הזקן, מה הכלל הגדול בעבודת השם לבינונים? תתבונן בגדולת השם, זה יעורר אצלך את הרגש. זה התחיל בתחילת הפרק. ממילא כשיתעורר אצלך הרגש של אהבת השם, אז אתה כבר רק תרצה לעשות מצוות ולא תרצה לעשות עבירות ולא תהיה שום בעיה. אחר כך הוא אומר בהמשך הפרק, "ויתר על כן צריך לידע..." אה, איפה הלשון שם? "ויתר על כן צריך לידע כלל גדול בעבודה לבינונים." זאת אומרת, יש כלל רי-- גדול, כלל ראשון, אחר

04:55 דובר 1 כך יש יתר על כן עוד כלל גדול אחד. מה הכלל הגדול השני? הוא אומר הכלל הגדול השני בדף ב-- פה זה בשורה תשע. מה אומר הכלל הגדול השני? גם זה למדנו בשבוע שעבר. יש אחד כזה שמתבונן בגדולת השם, מתבונן, מתבונן, מתייגע, לא נגע ולא פגע. לא מתעורר שום דבר. זה לא עובד. פשוט זה לא עובד. אז אומר אדמו"ר הזקן, אז יש כלל, כלל בעבודת השם שהוא יותר גדול, יתר על כן, הוא יותר גדול מהכלל הראשון. שמה? שגם אם כשהוא מתבונן הוא לא מצליח לעורר אהבת השם, אבל הוא כן מעורר את האהבה המסותרת שיש בו, זה כבר נקרא עבודה שלמה. וכאילו שהוא אית-- אוהב את השם, וזה יביא אותו לקיום המצוות ושהוא לא יעשה עבירות, וזה יש לזה ממש את אותה מעלה בדיוק כמו-- למה יתר על כן? כי רוב האנשים לא מצליחים לעורר אהבת השם באמת. אז לרוב האנשים יותר נוגע הכלל השני. תדע לך שאפילו אם אתה לא מצליח לעורר אהבה גלויה בלב, אבל אהבה מסותרת אתה כן יכול. מה זה אותה אהבה מסותרת? על זה נתקענו בשבוע שעבר כל השיעור. אה, לא נרחיב כאן את כל הפרטים. לכל יהודי יש נשמה. יהודי נולד עם נשמה, בשונה מגוי או בעלי חיים או צמחים, ליהודי יש נשמה, נשמה אלוקית, חלק אלוקה ממעל ממש. ולנשמה הזאתי יש... מה פירוש יש לי נשמה? מה זה אומר? יש לי נשמה, אבל כאילו מה? בוא-- מה המשמעות של זה? נשמה זה, איך אפשר להגיד ב-ב-במילים שלי, לא מילים של חסידות, זה מין יצור כזה שאוהב את הקדוש ברוך הוא. זאת אומרת, יש-- מה זה כלב? כלב זה מין יצור שיש

07:24 דובר 1 לו ארבע רגליים, והראש שלו באותו גובה של הגב, והוא יודע לנבוח, נאמר, כן? זו ההגדרה של כלב. מה ההגדרה של נשמה? זה מין מציאות, ישות, מהות כזאת. מה התכונה שלה? התכונה שלה זה אהבת השם. זה היא. מוסבר בהסברים איך ומה ולמה הקשר העצמי וכולי וכולי. אבל מה זה נשמה? נשמה זה מדורה של אהבת השם. זה מה שהיא יודעת לעשות. זה משהו שהיא מרגישה. היא לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר. נשמה יש לה שכל, יש לה רגש וכן הלאה. היא לא מסוגלת לחשוב על שום דבר שזה לא הקדוש ברוך הוא. היא לא מסוגלת להתפעל משום דבר. מראים לה את הדברים הכי נפלאים בעולם, זה לא, זה לא מעניין אותה בכלל. לא, זה לא מעניין, זה-זה מגעיל אותה. כל דבר שזה לא הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו זה, זה, זה תעזוב אותי. זורקת, מגלגלת אותו מכל המדרגות. זה נשמה. האהבה הזאת של הנשמה נקראת אהבה מסותרת. למה קוראים לה מסותרת? כי היא מסו-מסותרת. אנחנו לא מרגישים אותה. אחר כך נראה בפרקים הקודמים, אה, בפרקים הבאים, סליחה, מתי כן מתגלה, באיזה כן מצבים היא כן מתגלה וכן אפשר לגלות אותה וכן אפשר להשתמש בה, אבל באופן טבעי, באופן רגיל, למה היא לא מתגלה? הסיבה היא פשוטה. הנשמה היא-- האהבה שלה עצומה, היא לא יכולה להתגלות ב-- הגוף הוא לא כלי בשביל זה. במילים פשוטות, ב-ב-במשל, זה כמו שלתוך כלי קטן אי אפשר להכניס, לא יודע, איזה אוצר גדול, איזה... פה נכנס לא יודע כמה, מאתיים מיליליטר וזהו, זה מה שנכנס. אי אפשר לקחת דבר שהוא ענק והוא לא מתחלק ולהכניס ל-- הוא לא נכנס. הנשמה

09:16 דובר 1 היא מבחינה רוחנית היא כל כך-- האהבה שלה היא כל כך עצומה שהיא לא יכולה, הגוף, המוח והרגש ל-- אין איזה, לא יכולים להכיל אותה, אז זה לא מתגלה. בכל זאת, למרות שלהתגלות בפועל היא לא יכולה, נו, בוא נגיד לא, לא יכולה זה מוגזם להגיד. יש לפעמים כן, אבל בחיים היומיומיים הרגילים שלנו אנחנו לא מרגישים, לא יכולים להרגיש אותה, אבל כן יש לה איזושהי השפעה. מה ההשפעה שלה? על זה הוא קורא פה אהבה מסותרת במוחו ותעלומות ליבו. נגיד את זה ב-ב-בקיצור, במילה אחת, פשוט בלי זה אחר כך ההמשך לא מובן. כשאדם, אה, חושב בגדולת השם, אז יש אחד כזה שיש לו לב מזוכך, יש לו מוח מזוכך, הוא מבין הרבה והלב שלו רגיש ככה, אז איך שהוא מתבונן זה באמת מתחיל לבעור אצלו כמו איזה אדם שהוא... אדמו"ר הזקן מביא באחד המאמרים שזה כמו אדם שהוא רעב, שהוא לא אכל לא כמה שעות, לא אכל ככה יום יומיים לא אכל, רעב, מת מרעב. הוא לא יכול לחשוב על שום דבר. הוא, הוא רוצה אוכל, הוא לא יכול. זה תופס את כל המציאות שלו. זה אצל צדיק. צדיק, האהבה של-- אהבת השם שלו זה כמו רעב, הוא לא יכול, לא יכול. זה תופס כל כולו, בוער באהבת השם. יש אחד כזה כמונו, אנחנו מתבוננים, אה, השכל שלנו לא מבין מספיק והלב שלנו לא מרגיש מספיק וזה לא קורה. אבל מה כן? אני כן מבין שאני צריך לאהוב השם. אני לא טיפש, לא מטומטם. אני מבין את גדולת השם. אני מבין את החשיבות. אני מבין למה, אני-- ברור לי, אני רואה שזאת האמת, ככה צריך להיות. כן?

11:36 דובר 1 אני רוצה להרגיש. זה לא, זה, זה עניין של, של רגש כבר. זה לא רק אני מבין שככה צריך להיות. אני לא רק מבין, אני גם רוצה. כן? אבל מצד ש-- אבל אני רוצה לרצות. אני לא באמת רוצה. כן? זה נקרא, אדמו"ר הזקן קורא לזה אהבה, אה, מסותרת במוחו ותעלומות ליבו, שכך יאתה לו. האדם, הלב מבין שמתאים לו לרצות את הקדוש ברוך הוא, מתאים לו לאהוב. הוא משתוקק לאהוב. בפועל הוא לא אוהב, אבל זה לא שהוא-- אדמו"ר הזקן על, על זה גם, על זה אדמו"ר הזקן מביא משל. הוא אומר שזה כמו-- יש הבדל כשאדם עושה משהו בגלל שהוא מבין. יכול להיות יש שני, שני, שני אופנים, לא כמו קודם שהוא מבין ומרגיש. פה הוא לא מרגיש. יכול להיות שני אופנים בזה שהוא מבין והוא לא מרגיש. יש אחד שהוא מבין והוא עושה. למה? כי הוא חייב. למה הוא משלם קנס? לא בגלל שהוא רוצה, הוא מבין שהוא צריך. אין ברירה. כן. יש אחד שהוא הולך, הולך לעבוד. הוא עצלן. הוא לא אוהב לעבוד. האמת היא שהוא עצלן, הוא לא אוהב לעבוד, אבל הוא מבין שאם הוא לא יעבוד לא תהיה לו פרנסה, לא יהיה לו כסף, לא יהיה לו מה לאכול. אז הוא הולך לעבוד. כשהוא הולך לעבוד, האם הוא בשעת העבודה עצמה הוא מתייחס לעבודה כמו אחד שמשלם קנס? ודאי שלא. נכון. הראשון למה הוא נותן את הקנס? רק הוא מבין בשכל. ברגע שהוא לא מבין, הרגע זה לא נכנס בלב בכלל. השני שהולך לעבוד. נכון שהוא לא עושה את העבודה בהתלהבות, בשמחה. זה לא. הוא לא צדיק. כן, אבל הוא כן מרגיש. הלב

13:35 דובר 1 מסכים. הלב מבין שככה צריך להיות. הוא רוצה שזה יהיה. בפועל הוא לא כל כך מרגיש. זה נקרא אהבה של כך יאתה לו. הוא מבין שצריך לעבוד את השם. הוא רוצה לאהוב. הוא לא כל כך מצליח. אומר אדמו"ר הזקן, למה גם זה מספיק? גם זה למה מספיק? כי ברגע שאדם רוצה לעבוד את השם ולא סתם רוצה בגלל שהכריחו אותו, כן, הוא נולד בבית דתי, ההורים שלו דתיים וחינכו אותו שהוא צריך לקיים מצוות. אז הוא צריך כל בוקר לקום, להניח תפילין והוא, הוא, הוא משגע אותו. כן? לא, לא. הוא מבין והוא כן רוצה, כן? אז אם הוא כן מבין ויש לו איזשהו רגש בלב, זה מספיק בשביל שהוא ישמור את המצוות ולא יעשה עבירות. התבוננות כזאת זה מספיק. זה נקרא אהבה מסותרת במוחו ותעלומות ליבו, שכך יאתה לו, ככה הוא קורא לזה. אז אחרי שהסברנו באריכות את העניין הזה, אדמו"ר הזקן מסיים בסוף הדף שעכשיו דפדפנו ממנו, שעל כן, בגלל שהוא מבין שהקדוש ברוך הוא, הוא, אה, אין סוף והכול, כולא קמיה, וכל ה-- הכול כנגדו חשיב כלא. אז לכן, על כן יאתה לו. לכן מתאים לקדוש ברוך הוא שתכלה אליו נפש כל חי, להידבק ולהיכלל באורו. ולא רק נפש כל חי באופן כללי, גם הנפש שלי, אנ-אני גם כן איזשהו חי. כן, וגם נפשו ורוחו אשר בקרבו כך יאתה להן. מה עם נשמתו? איפה נשמתו נעלמה פה? מה כתוב? מתאים לא רק נפש כל חי, גם הנפש שלי והרוח שלי גם כן מתאים להם להידבק בקדוש ברוך הוא. למה לא מדבר פה על נשמה?

15:36 דובר 3 היא דבקה גם ככה.

15:37 דובר 1 אה?

15:38 דובר 3 כי היא דבקה גם ככה.

15:39 דובר 1 לא.

15:39 דובר 3 אולי כי זה שכל, אז זה לא דבקות של התלהבות.

15:43 דובר 1 בדיוק. כן, זאת הנקודה. ה-ה-- אה, דיברנו בפרקים הקודמים שם ב-ב-- זה היה אחרי כבר פרק ב', ג', שיש לאדם, אה, פרק ב', שהנפש של הנשמה, הנפש של האדם כלולה מ-מכמה בחינות: נפש, רוח ונשמה. נשמה זה יותר קשור למוחין, לשכל. רוח זה יותר קשור ללב. לב ש-- התפעלות, רוח. ונפש, המדרגה התחתונה יותר קשורה לכוח המעשה. אז כאשר יש לאדם, איזו אהבה עכשיו התעוררה בו? זו לא אהבה שכלית שמאירה בלב. יש לו איזושהי הסכמה בלב, משהו, אה, אה, שקשור קצת לרוח, קצת ללב, ובעיקר זה למעשה בפועל, שהוא לא יעשה עבירות. זאת אומרת, זו אהבה כזאת שכלולה מבחינת מעשה, שהוא לא עושה עבירות, שהוא עושה מצוות. זאת אומרת, שקשור יותר לעניין של נפש. ויש בזה גם עניין של רוח קצת, של הסכמת הלב. ולכן הוא אומר נפשו ורוחו, ה-ה-הנשמה שלו זו לא אהבה כזאת שגם הנשמה משתתפת בה, אבל נפשו ורוחו כן. וככה יאתה לנפשו ורוחו להיות כלות אליו בחשיקה וחפיצה, לצאת מנרתיקן, הוא הגוף, לדבקה בו. רק שבעל כורחן חיות הנה, נפשו ורוחו. חיות הנה בתוך הגוף וצרורות בו כאלמנות חיות. זה משל מה-- שזה פסוק, והגמרא מביאה את זה ש... מה זה אלמנה חיה? שאלמנה אחת כזאת שבעלה הלך, כן, היא מצד אחד נורא-נורא רוצה להינשא, להינשא עוד פעם, אבל היא לא יכולה, היא קשורה ל-לבעל שהיא לא רוצה אותו. היא רוצה להיפרד ממנו וללכת ל-להינשא, להתחתן עם מישהו אחר, אבל היא קשורה אליו. זה נקרא אלמנה חיה. הנשמה, ה-ה-הנפש והרוח, הלב וכוח המעשה שלו, הוא מבין, הוא רוצה להידבק בקדוש ברוך הוא, רוצה לצאת מנרתיקו, הוא רוצה לצאת

18:03 דובר 1 מהכלים, שתבער בו אהבה, אבל הוא קשור בתוך הגוף. הוא לא יכול, לא מצליח. ולית מחשבה דילהון תפיסא ביה כלל. והמחשבה של ה-, של ההם, של האנש-- של הנפש ושל הרוח, והמחשבה של האדם לא תופסת בקדוש ברוך הוא כלל, לא יכולה לצאת מהגוף ולתפוס בקדוש ברוך הוא. הקדוש ברוך הוא הוא אין סוף, והנפש והרוח הן מוגבלות, מוגבלות בתוך הגוף, אז הוא לא יכול לתפוס בקדוש ברוך הוא. אז הוא מבין שהוא רוצה. הוא מאוד רוצה לרצות, אבל לצאת מהגוף ול-להידבק בקדוש ברוך הוא לא יכול, הוא קשור בתוך הגוף. אלא יש יוצא מהכלל: כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ומצוותיה. כאשר הנפש והרוח שלו, הנשמה שלו, הגוף ש-- האדם שומר תורה ומצוות. אז למדנו כבר בפרק ד' ו-ה' שיש שלושה לבושים: מחשבה, דיבור ומעשה. כן. יש לי שלושה כוחות נפש, כוח הדיבור, כוח המחשבה וכוח ה-- הכוח לעשות דברים. שלושה כוחות שאיתם אני פועל בעולם. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את המצוות גם כן בשלושה סוגים של מצוות באופן כללי. יש מצוות שהן תלויות במחשבה, חובת הלבבות. יש מצוות שהן תלויות בדיבור, כמו מצוות תלמוד תורה, יש עוד כמה כאלו, ותפילה, ויש מצוות שהן בקיום במעשה. אז כאשר... אז התורה והמצוות הם הלבושים של הקדוש ברוך הוא. לי יש מחשבה, דיבור ומעשה שזה הלבושים שלי. כאשר אני עם הלבושים שלי תופס את הלבושים של הקדוש ברוך הוא, אז אני תופס את הקדוש ברוך הוא. הוא מביא שם משל, כמחבק את המלך. כשאדם מחבק את המלך, יכול להיות שהמלך לבוש בהרבה לבושים וגם אני לבוש בהרבה לבושים, אבל כשאני מחבק אותו אני מחבק את המלך. אז מה אם הוא לבוש בלבושים?

20:19 דובר 1 אז, אז אומר זה המש-- זה המשל. מה הנמשל? הנ-נשמה שלי לתפוס באמת, להרגיש את האלוקות, להבין אלוקות אני לא יכול. אני מוגבל בגוף. אבל היות והקדוש ברוך הוא הלביש את עצמו בתוך תורה ומצוות ונתן לי את הכוח לחבק, לקיים את התורה ומצוות, על ידי שאני מקיים תורה ומצוות, אני מחבק אותו ומתחבר איתו. נכון, אני לא מרגיש את זה, אבל זה קורה. כל מצווה שאני מקיים אני עכשיו תופס את הקדוש ברוך הוא, מחבק אותו, מתאחד איתו. כמשל-- שורה שש. ״כמשל המחבק את המלך הנ"ל״, ואי לזאת, היות וזה ככה, שלתפוס את הקדוש ברוך הוא בעצמו אני לא יכול, אבל על ידי תורה ומצוות אני כן יכול. לכן, ואי לזאת יאתה להן. למי זה להן? נפשו ורוחו. זאת אומרת כוח המעשה והרגש, מחשבה, דיבור ומעשה של האדם. לחבקו, לחבק את הקדוש ברוך הוא בכל לב ונפש ומאוד. איך? דהיינו קיום תרי"ג מצוות במעשה, בדיבור או מחשבה, שהיא השגת וידיעת התורה כנ"ל. נו, מה הכלל כל כך גדול? ופה הוא מסיים להסביר את העניין. מה הרצ-- מה הוא אמר? מתחילת הפרק עד לפה. יש כלל גדול בעבודת השם לבינוני. הכלל הוא שתתבונן באלוקות עד שתתפוס ותתעורר ותתפעל ותתלהב ותהפוך להיות, אה, בן אדם אחר. אתה לא יכול? לא נורא. עדיין כשאתה מקיים את התורה ומצוות אתה עדיין תופס בו. מה... זה נשמע כמו פרס ניחומים כזה. נכון? נכון, את זה אתה לא יכול, אבל אה לפחות משהו. ככה זה נשמע, לא? כן או לא?

22:20 דובר 4 נשמע.

22:21 דובר 1 אה?

22:22 דובר 4 נשמע.

22:22 דובר 1 זה לא נשמע כל כך טוב. אז למה אדמו"ר הזקן אומר, "ויתר על כן צריך לידע כלל גדול, שגם אם אתה לא יכול עדיין, זה עבודה תמה." מה זה תמה? תם זה שלם. אדמו"ר הזקן רוצה להגיד לנו שהעבודה הזאתי של רק לעורר את האהבה המסותרת, ורק שאני מבין שאני צריך ולפעמים-- זה עבודה מושלמת בדיוק כמו אחד שכן מתעורר אצלו אהבת השם. איפה? לא ראינו את ההסבר. לא ראינו איך זה. נכון? אז צריך להסביר. אז איך שם מסביר? הנה, כבר אמרתי, אמרתי את זה הרבה פעמים. בחסידות בכלל, אצל כל רבותינו הצדיקים, כשהם אומרים "הנה" זה שלב חדש, צריך להסביר משהו, מתחילים עניין חדש. מה ההסבר? איך זה-- מדוע זה כן עבודה תמה? הנה, כשמעמיק בעניין זה, בגדולת השם, בתעלומות. אגב, איך מעמיקים בגדולת השם? אה? יש הרבה מאמרי-- זה, זה צריך באמת ללמוד בשביל זה כדי שיהיה במה ל-- במה להתבונן, במה להעמיק. יש המון המון המון המון מאמרי חסידות שמסבירים מהי גדולת השם. המון המון המון המון. אינסוף, אינסוף פרטים בזה. וכשלומדים אז יש על מה להתבונן. אבל פה הוא אומר רק את הכלל, לא את הפרטים. הנה, כשמעמיק בעניין זה בתעלומות תבונות ליבו ומוחו, זה רק בתעלומות תבונות ליבו ומוחו. זה לא ממש בגילוי, אבל הוא מעמיק בזה במה שהוא כן יכול. ופיו וליבו שווים. מה פירוש שפיו וליבו שווים לתעלומות תבונות ליבו ומוחו? שמקיים בפיו את מה שהוא מקיים ב-ב-בפה ובמעשה את מה שהוא הבין ו-ו-ו-הרגיש. כן, פיו וליבו שווים. הפה שווה ללב. שמקיים כן בפיו כפי אשר נגמר בתבונות ליבו ומוחו. דהיינו שהוא בפועל לומד תורה. להיות בתורת ה' חפצו ויהגה ביום

24:51 דובר 1 ולילה בפיו, ולא רק בפה. לא רק הפה שווה ללב, אלא גם בידיים וגם שאר האיברים הם מקיימים את המצוות, מה ששייך להם, כפי מה שנגמר בתבונת ליבו ומוחו. אז מה קורה? הרי תבונה זו מתלבשת במעשה דיבור ומחשבת התורה ומצוותיה. זה כבר פלא גדול. זה כבר פלא גדול. מה זה מתל-- מה המילה? מה אומרת המילה להתלבש? המ-המושג, המילה התלבשות. מה זה אומר התלבשות? הנשמה מלובשת בגוף. מה ההבדל בין נשמה שמלובשת בגוף לבין חשמל שמזיז מנוע? אותו דבר או לא אותו דבר? לא אותו דבר, נכון? אותו דבר? לא אותו דבר. מה ההבדל?

25:58 דובר 5 שהחשמל לא מתחבר עם המכונות.

26:02 דובר 1 שהחשמל מזיז את המכונה, המכונה לא נהיית חיה, הוא לא מתאחד איתה. הוא נותן לה פקודה, נותן לה-- מזיז אותה, אבל הוא לא, הוא לא נהיה אחד איתה. הנשמה כשמחיה את הגוף, הגוף נהיה חי. זה לא שיש פה איזה משהו מת וה-וה-והנשמה בפנים עושה איזה מין מריונטה, בובה, מזיזה אותו עם חוטים. הנשמה מתחברת עם הגוף, שהגוף נהיה חי. זה פירוש המילה התלבשות. מה רוצה לומר-- מה אומר פה אדמו"ר הזקן? שכאשר אדם מבין בשכל, ואחר כך הוא מקיים בפה ובמעשה את מה שהוא הבין והחליט שכך צריך לעשות, אז לכן ההחלטה השכלית שלו מתלבשת בתוך המעשה. זה מה, זה המילים. נכון? כן? זה מה שכתוב. נקרא את זה עוד פעם. כשמעמיק בעניין זה בתעלומות תבונות ליבו ומוחו, הוא חושב על זה, ופיו וליבו שווים. הפה שלו שווה ללב, למחשבה. מ-מה הפירוש? הוא מקיים בפיו כפי שנגמר בתבונות ליבו. הוא עושה בפה ובמעשה מה שהוא הבין. ואז מה? אה, התבונה הזו מתלבשת במעשה דיבור ומחשבת התורה, אז השכל שלו מתלבש בתוך העשייה שלו. למה זה לא מתאים? מה הבעיה? שכל יכול להתחבר עם עשייה? א-א-אני אתן דוגמה. יש אדם שהוא, אה, יש אחד שהוא מדבר, מדבר, סתם מדבר. יש אחד שהוא מדבר עם רגש, עם התלהבות. יש הבדל? יש הבדל גדול. יש אדם שעושה, עושה כל מיני דברים. יש אחד שעושה עם התלהבות. יש הבדל? יש הבדל גדול, נכון? למה? מה ההבדל?

28:17 דובר 5 הוא עושה בצורה יותר טובה.

28:20 דובר 1 כן, אבל למה?

28:22 דובר 5 משפיע.

28:23 דובר 1 הרגש יכול להתחבר עם הדיבור ומעשה. השכל לא. השכל יכול לפקד על הדיבור ועל המעשה. הוא יכול להגיד לו תעשה ככה, תדבר ככה. השכל לא יכול להתחבר. למה? השכל גבוה מדי. השכל זה דבר נעלה והוא מדי גבוה בשביל להתחבר עם הדברים הנמוכים של הגוף. הלב, בגלל שהוא יותר נמוך, הוא יותר מגושם, הוא יותר חומרי. הוא גם כן כמו כל שאר האיברים, הוא גם כן איבר בגוף. זה לא משהו רוחני. הוא איבר יותר מזוכך, יותר עדין, אבל הוא יותר קרוב לאיברים ולכן הרגש כן יכול להתחבר עם המעשה. כשאדם יש לו איזושהי התלהבות והוא עושה מעשה עם אותה-- ההתלהבות מתחברת-- המעשה חי, אבל כשאדם עושה מעשה רק מתוך הבנה, ה-ה-אתה לא רואה שום-- אתה לא רואה את השכל בתוך העשייה שלו. זה לא מתחבר. כן? מה אומר פה הרבי? שכאשר אדם מתבונן בגדולת השם אין לו רגש. יש לו רק שכל, רק תבונות ותעלומות ליבו. אין לו, אין לו רג-- הוא לא מרגיש שום דבר. אז מה פירוש שההתבוננות שלו מתלבשת בתוך המעשה? מה-מה-מה קרה פה? יש פה איזשהו-- משהו שצריך הסבר. תבונה זו מתלבשת במעשה דיבור ומחשבת התורה ומצוותיה להיות להם בחינת מוחין וחיות וגדפין לפרחא לעילא, כאילו עסק בהם בדחילו ורחימו ממש אשר בהתגלות ליבו. מה זה דחילו ורחימו? יראה ואהבה שבהתגלות ליבו. הוא אומר בסוגריים, חפצה וחשקה ותשוקה מורגשת בליבו. לא נסביר את כל הדרגות עכשיו. ונפשו הצמאה לה' מפני רשפי אש אהבתו שבליבו, כנ"ל. אז היות ואותה תבונה, התבוננות, מתלבשת, והיא מתלבשת במעשה בדיוק כמו רגש גלוי. לכן, כמו שרגש גלוי יכול להעלות את המעשה, גם התבונה שלו, ההתבוננות שלו גם כן

30:42 דובר 1 יכולה להעלות את המעשה לרוחניות. עניינים מוסברים באריכות גדולה בפרקים ל"ח, ל"ז בתניא. פה הוא אומר את זה ב-ב-בשורה אחת, שמה זה שני פרקים שלמים. למה? איך הועיל? ותבונה זו שבמוחו ותעלומות ליבו היא המביאתו לעסוק בהם. ולולא שהיה מתבונן בתבונה זו, לא היה עוסק בהם בתורה ומצוות כלל. הוא היה עוסק בצורכי גופו לבד. איי, אבל למדנו בפרק הקודם שיש בבינוני שני סוגים. זוכרים, יש עבדו ולא עבדו? זוכרות את ההבדל? בין-

31:37 דובר 6 מה, אין כאן אף אחת ממי שהייתה בשיעור שעבר.

31:41 דובר 1 את וחני, מה

31:42 דובר 6 בסדר.

31:43 דובר 1 ויעלה ו-- ויעלה שמה ב-ב-

31:46 דובר 6 בסדר, אבל לא.

31:55 דובר 1 טוב. בקיצור, ואני אומר דברים לא מדויקים. אי אפשר. אה, בינוני זה אדם שלא עושה עבירות. לא רק שהוא לא עושה עבירות בפועל, הוא לא עשה עבירה והוא לא יעשה עבירה לעולם. אדם שפעם אחת בחייו עשה עבירה הוא כבר לא בינוני, הוא רשע. הוא עשה עבירה. איך אתה יכול לקרוא לו בינוני? אפילו אם הוא עשה עבירה רק פעם אחת בחייו ב-ב-דיבור, נכשל ברכילות, לשון הרע. זהו, הוא כבר, הוא לא בינוני, הוא רשע. הוא עשה עבירה. אפילו אם הוא רק חשב, עבר בראש שלו איזושהי מחשבה הכי דקה של-- הוא כבר, הוא כבר זהו, גמרנו. הוא כבר רשע. אם הוא עושה תשובה, משהו אחר. כל עוד הוא לא עשה תשובה אז הוא רשע. בינוני, דרגה מאוד גבוהה. מצד שני אומר אדמו"ר הזקן שכל אחד מאיתנו זה בינוני. שני הדברים הוא אומר. הוא אומר גם את זה וגם את זה. הוא אומר ש-- הוא לא אומר שכל אחד יכול להיות בינוני, הוא אומר שכל אחד הוא בינוני בפועל. לא בעכשיו. אם בינוני זה אחד כזה שלא עושה עבירות, אז מה הפירוש שיש בינוני כזה שהוא נקרא בגמרא אחד שהוא עובד את השם ואחד שהוא לא עובד את השם? גם בינוני כזה שהוא לא עובד את השם הוא גם אחד שלא עושה עבירות, ואם הוא לא עושה עבירות זאת אומרת הוא לא מבטל את לימוד התורה אפילו לשנייה אחת כל החיים שלו. תארו לעצמכם בן אדם שהוא רק מקיים כל הזמן מצוות, בחיים שלו עבירה לא, לא מדבר. הוא רק עושה מצוות כל הזמן. אתה לא יכול לדבר איתו על שום דבר, רק על תורה ו-ו-קדושה. כל שנייה פנויה, אין

33:41 דובר 1 שנייה פנויה, כל הזמן לומד, כל הזמן הוא מתפלל כל החיים שלו. אתה אף פעם לא תראה אותו עושה משהו אחר. אומר אדמו"ר הזקן, זה לא נקרא, הוא לא, הוא לא עובד השם. הוא לא עבודה, הוא לא עובד השם. איך יכול להיות כזה דבר? אדם ש... מ-מ-מנסים לחשוב מי, מי בדור שלנו נמצא בדרגה כזאתי והוא נקרא ש-- מה פירוש הוא לא עובד השם? אז, אז, אז מה זה עובד השם? אז מסביר שם אדמו"ר הזקן, יש שני סוגים של אנשים. יש אנשים כאלה שיש להם יצר הרע מושך אותם לתאוות העולם, מושך כל הזמן, הוא נמשך. כל תאווה שבעולם הוא רואה, הוא נמשך. אוכל, עניינים אחרים. לא יודע. טיולים, בריכה, כל דבר, אה, כל דבר מדליק אותו. צריך כל הזמן להילחם בעצמו. קשה לו. זה נקרא עובד השם. יש אחד כזה, העולם לא כל כך מדבר אליו. למה? הוא כזה מופנם. טוב, טוב לי בבית. למה הוא לומד תורה? הוא אוהב ללמוד. הוא דתי, הוא אוהב ללמוד. זה מה שלומדים. לומד את זה. הוא לא לומד תורה בגלל שבוער בו אהבת השם. הוא לומד תורה כי הוא אוהב ללמוד. למה הוא לא עושה עבירות? הוא לא נמשך. העולם הזה לא כל כך מושך אותו. אז בפועל הוא לא עושה עבירות, עושה רק מצוות. והוא לא נכשל אף פעם בשום דבר. אבל זה בגלל שהוא עובד השם? לא, באופי שלו הוא כזה. לא צריך. אז אומר אדמו"ר הזקן, הוא אומר... אז מה הוא אומר פה? אם אדם לא היה מתבונן בגדולת השם ומעורר לפחות את האהבה המסותרת בתעלומות תבונות ליבו ומוחו, אז הוא לא היה יכול להיות בינוני. הוא

35:46 דובר 1 לא היה יכול להיות במצב שהוא לא עושה עבירות בכלל. למה? כי גם אם אדם מתמיד בלימודו בטבעו, אף על פי כן אוהב את גופו יותר בטבעו. נותנים לבן אדם-- כל עוד-- אם אדם לא מתבונן, לא חושב על גדולת השם, רק הטבע שלו, הוא אוהב ללמוד. אה, בסופו של דבר הוא ילך גם לדברים אחרים. למה? כי הוא חי בעולם הזה ו-ו-ויש בעולם הזה עוד דברים. כן. אז גם אם הוא לא נמשך כמו-- אז-- אז בסופו של דבר אפילו אדם כזה, בינוני כזה שהוא לא עובד השם. מה פירוש לא עובד השם? שהוא לא נלחם, אבל מוכרח-- מוכרחים לומר שהוא כן מתבונן בגדולת השם, לפחות לעורר בעצמו את האהבה המסותרת, אחרת הוא לא היה יכול להיות בינוני. אבל כל זה עוד לא מסביר את השאלה ש-ש-שאיתה התחלנו. איך יכול להיות שהמחשבה מתלבשת ב-במעשה ובדיבור כמו, כמו הרגש הלב? בסדר? חזרנו להתחלה. וזה רמזו-- את התשובה לזה רמזו רז"ל באומרם: מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. מה, מה הרמז פה? הפשט של הפסוק, מה הפסוק רוצה לומר? שאם אדם בפשט, אם אדם רוצה לעשות, יש לו מחשבה טובה, רוצה לעשות מצווה. בפועל הוא נאנס, אה, לא הצליח. כן. לא נורא. הקדוש ברוך הוא מעלה עליו הכתוב כאילו, כאילו עשית. נכון? זה מה שאתם, זה הפשט בפסוק. אז שואל אדמו"ר הזקן: "הווה ליה למימר מעלה עליו הכתוב כאילו עשה". למה הפסוק משת-- למה רז"ל אמרו מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה? היה צריך להגיד מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא מעלה עליו כאילו שהוא עשה אותה. מה פירוש מצרף אותה למעשה? הוא לא עשה שום מעשה. למה יש לו לצרף

38:09 דובר 1 אותה? כן? ברור השאלה? אומר אדמו"ר הזקן שרז"ל רצו לרמוז לנו פה משהו מעבר לפשט של הפסוק. מה הרמז? מה העניין? "דחילו ורחימו, יראה ואהבה שבהתגלות ליבו", אצל אחד שכן מצליח לעורר את האהבה בליבו, "הם אלה שמתלבשים במעשי המצוות להחיותן". על זה דיברנו קודם. הוא עושה-- מתבונן בגדולת השם, נולדת אצלו אהבה בוערת, עכשיו כל קיום המצוות שלו זה בהתלהבות, בחיות, באהבה, אז ברור שה-שהמצוות שלו הם כבר... אני אוציא מפה עוד משהו. אי אפשר ככה, זה יותר מדי מדולג. אה, מה הפירוש? סליחה, אני פותח סוגריים. מה הפירוש שאדם אה עושה, מקיים מצווה והמצווה פורחת, עולה למעלה? לאיפה היא עלתה בדיוק? אדם מקיים מצווה והמצוות שלו עולות לשמיים. איזה מצווה? אני הדלקתי נר, הנר נשאר פה, הוא לא הלך לשום מקום. כן? ישבתי בסוכה, כל המצוות. מה פירוש המצוות עולות למעלה? מה זה-- מה זה עולה למעלה? אני אומר ככה. ה-הדברים, המעשה שלנו, מעשה, כל מעשי העולם, דבר מגושם. דבר גשמי לא יכול להתחבר עם דבר רוחני. החיות שמחיה את הדבר הגשמי היא כבר חיות רוחנית והיא כן יכולה לעלות למעלה. היא כן יכולה להידבק ולהתחבר עם האלוקות שבעולמות העליונים. אבל אם החיות הגשמית מחוברת למעשה הגשמי, היא מחוברת אליו, הוא למטה, היא תישאר גם למטה. כדי שהחיות שמחיה את הדברים הגשמיים שבעולם תוכל להתחבר עם, עם האלוקות, צריך ל-ל-להחיות אותה.

40:24 דובר 7 השם שמה מסכים.

40:26 דובר 1 איך מחיים אותה? כשאדם עושה דבר בהתלהבות, הוא מכניס את הרגש, את החיות שלו בתוך המעשה, ואז המעשה יכול להתחבר עם האדם עצמו, הוא מחובר. למה יש לו התלהבות בלב? כי הוא התבונן בגדולת השם. מה זה גדולת השם? הוא התחבר עם הקדוש ברוך הוא ועכשיו הוא מתחבר עם המעשה. אז, אז, אז זה עולה למעלה. אבל אם הוא מקיים את המצוות רק מצוות אנשים מלומדה. נספר עוד פעם את הסיפור על הבעל שם טוב הקדוש. כבר סיפרנו אותו המון פעמים, אבל תמיד צריך לספר אותו עוד פעם. זה סיפור מאוד מאוד ממחיש. מסופר שפעם הבעל שם טוב הגיע עם החבריא קדישא אל איזה עיר והגיעו לאיזה בית מדרש, והבעל שם טוב לא רצה להיכנס. שאלו את הבעל שם טוב למה הוא לא נכנס. תלמידים או מי שאלו אותו: למה אתה לא נכנס? הוא אמר: הוא לא יכול להיכנס. המקום פה מלא תורה ותפילה, אין לו מקום, הוא לא יכול להיכנס. אז התלמידים אמרו, כאילו, זה סיבה לא להיכנס? המקום מלא תורה ותפילה, זה מקום לא להי... התפלאו. לא, אחר כך, לא מיד באותו זמן. כעבור איזה זמן אז הבעל שם טוב הסביר, לא יודע אם בהקשר הזה או בהקשר אחר, אז הסביר, הבעל שם טוב הסביר בעצמו, שהיות וכל מי שלומד שמה תורה לומד תורה משום ה-- הכבוד, הישות, הוא-- זה תורה של לא לשמה. היות זה לא לשמה, זה בלי רגש. אז כל התורה שהם לומדים והתפילות, הכל נשאר בתוך הבית כנסת, זה לא עולה למעלה, אז אין לו מקום להיכנס. הוא לא רוצה להיכנס לכזה מקום. אז אנחנו צריכים לדאוג שהמצוות שלנו לא יישארו למטה. איך עושים

42:07 דובר 1 את זה? על ידי שמכניסים חיות ורגש. איך מכניסים חיות ורגש? על ידי שאני מעורר את הרגש. איך אני מעורר את הרגש? מתבונן בגדולת השם. אבל אם אני לא מצליח, אז מה זה יעזור ש-ש-שאני הבנתי שאני עושה כי אני מבין, אבל ההבנה שלי לא מתחברת עם המעשה. איך היא יכולה להחיות את המעשה, לעלות, להדביק אותו באלוקות עם, עם, עם, עם, אם אני לא שמה? יש פה איזשהו-- צריך לעבור איזשהו... איזה לדלג על מה קורה פה. אומר ה-- אומר, אומר בעל התניא, זה בדיוק מה שאמרו חז"ל במילים: מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. יש לך מחשבה טובה? המחשבה שלך מחשבה טובה. התבוננת בגדולת השם. רצית ש-- רצית שתתעורר בך האלוקות. המחשבה שלך מחשבה טובה, כן. מעשה עשית? למה עשית את המעשה? בגלל המחשבה הטובה. הקדוש ברוך הוא עושה את החיבור הזה. מצד עצמו זה באמת לא יכול להתחבר. הקדוש-- היות ואתה חשבת מחשבה טובה והמחשבה היא הביאה אותך לעשות את המעשה, הקדוש ברוך הוא מחבר. מצרפה למעשה. אז אני אומר את זה פה בכמה מילים. העניין, כי דחילו ורחימו שבהתגלות לבו הם מתלבשים במעשה המצוות להחיותן לפרחא לעילא, כי הלב הוא גם כן חומרי כשאר איברים שהם כלי המעשה, אלא שהוא, הלב, הוא פנימי וחיות להם, לכן יכול להתלבש בהם להיות להם גדפין. הנה דיברנו על זה קודם. להעלותן. אך הדחילו ורחימו שבתבונות לבו, שבתבונות מוחו ובתעלומות לבו הנ"ל, גבהו דרכיהם למעלה מעלה מבחינת המעשה, ואי אפשר להם להתלבש בבחינת מעשי המצוות להיות להם מבחינת מוחין וחיות להעלותן לפרחא לעילא. לא יכולים, אלא אם כן, אם לא שהקדוש ברוך הוא מצרפן ומחברן לבחינת המעשה, והן

44:01 דובר 1 הנקראים בשם מחשבה טובה. הדחילו ורחימו שבתעלומות תבונות לבו ומוחו. למה הם נקראים מחשבה טובה? כי זה לא באמת רגש. הלב מסכים כך, וזה לא-- רגש אין פה. אינם דחילו ורחימו ממש בהתגלות לבו, לא מרגיש שום רגש. כי אם מה כן? זה רק בתבונות מוחו ותעלומות לבו כנ"ל. יש פה הגהה מעניינת, נקרא אותה בפנים כי זה עצמו חידוש. מה שאדמו"ר הזקן אמר פה שהקדוש ברוך הוא מצרף את המחשבה למעשה זה חידוש. זה לא... כאילו זו סברה מאוד יפה, אבל מי אומר שזה ככה? כשאדמו"ר הזקן אומר דבר כזה ש-שאין, אין לו לכאורה שום מקור וזה לא הגיוני על פי השכל, הוא רק אומר: תשמע, אני יודע שככה הקדוש ברוך הוא עושה. תוכיח. מאיפה לך? זאת מנין לך? אז אדמו"ר הזקן מכניס פה הגהה שהוא מסביר, מביא מקור לזה בתורת הקבלה. נקרא את זה בקיצור ונסביר בזריזות. כמו שכתוב בזוהר ועץ חיים, ספרי קבלה, שתבונה זה אותיות בן ובת. עכשיו, מה זה תבונה? תבונה, כשאתם אומרים על אדם שאדם הוא מתבונן, מה אומרים שהוא? שהוא מרגיש או שהוא חושב? עכשיו הוא מתבונן. אז מה? הוא חושב. תבונה, התבוננות קשור לרגש? הוא י-- הוא יעיר את הרגש אחר כך. תבונה עצמו לא קשור לרגש. מבין, הבנה. כן, לא נכון, לא נכון. כן? אומר הזוהר ועץ חיים שתבונה זה אותיות בן ובת. מה זה בן?

46:05 דובר 8 היא, אה, אה, אב.

46:07 דובר 1 מה?

46:07 דובר 8 היא, בן זה אבא? אבא.

46:10 דובר 1 כן. אמרנו ב-ב-בפרק ג' בתחילת התניא שמה שחכמה ובינה זה אבא ואמא שמולידות את הבן-- את המידות, את הבנים. מי זה הבנים והבנות? החסד זה הבן והגבורה זה הבת. כך כתוב שם בפרק ג'. אז מה אומר ה-ה-הזוהר בעץ חיים? שתבונה זה אותיות בן בת. תבונה-- מה זה תבונה? מה זה בן בת, חסד ו-ו-וגבורה? מה זה תבונה, חסד וגבורה? איך תבונה זה חסד וגבורה? תבונה זה מחשבה. חסד וגבורה זה בלב. מה פירוש התבונה זה אותיות בן ובת? שדחילו ורחימו. מדוע? לפעמים התבונה יורדת להיות מו-מוחין בנוקבא דזעיר אנפין. יש, יש ב-- בעשר הספירות יש את המוחין, חכמה, בינה, דעת. יש את זעיר אנפין, המידות, חסד, גבורה, תפארת וכן הלאה. ויש את הנוקבא, את המלכות, הספירה האחרונה. בדרך כלל, מה הסדר הרגיל? שאדם מתבונן וזה מאיר את הרגש. אז בדרך כלל תבונה איפה היא מתלבשת? מתלבשת ברגש. הרגש מתלבש במעשה, בדיבור, במעשה. כן? השכל הוא מתלבש ברגש. זה סדר בדרך כלל שהשכל מתלבש ברגש, מאיר את הרגש, הרגש מתלבש במעשה, מאיר את המעשה. זה בדרך כלל. אבל כתוב בעץ חיים שלפעמים יש מקרים מיוחדים שהתבונה יורדת ישירות לנוקבא, ישירות למעשה, מתחברת איתה. אומר אדמו"ר הזקן, זה מה שכתוב בזוהר, בעץ חיים. זה בדיוק מה שהסברנו פה. מתי זה קורה? מתי התבונה מתחברת ישירות עם הדיבור ומעשה? כשאדם מתכוון לשם שמיים הוא מתבונן ומשתדל. הוא רוצה שיהיה לו אהבת השם. אז הקדוש ברוך הוא מחבר את התבונה עם המעשה, למרות שזה לא הסדר. בסדר, מה זה המעשה? אותיות התורה והמצוות. אך צירוף זה מצרף הקדוש ברוך הוא כדי להעלות מעשי המצוות ועסק התורה הנעשים על ידי מחשבה טובה הנ"ל

48:46 דובר 1 עד עולם הבריאה, מקום עליית התורה והמצוות הנעשים על ידי דחילו ורחימו שכליים אשר בהתגלות לבו ממש. אנחנו פה עוד פעם גולשים לאריכות שם בפרק ל"ט. אני אומר ככה, אני אסביר את זה בקיצור, יש ב... בעולמות הרוחניים יש באופן כללי שלושה עולמות רוחניים. קוראים להם בריאה, יצירה ועשייה. עולם העשייה זה המדרגה הרוחנית שמתגלית בתוך קודש הקודשים שבבית המקדש. זה נקרא עולם העשייה. זה לא עולם העשייה. זה איך שהאלוקות מתגלה במעשה. זה לא, לא הכוונה מעשה שלנו. המעשה שלנו זה מעשה העולם הזה שכולו רעים ו-ו-ו-רשעים ורעים והרשעים גוברים בו. עולם העשייה, הכוונה עולם העשייה הרוחני, זה התגלות האלוקות שמתגלה בקודש הקודשים בתוך בית המקדש. אז זה אלוקות שיורדת עד לרמה של מעשה. איך זה? איך היא מתגלה שם? בגמרא, בקודש הקודשים כולם יודעים את זה שמקומו של ארון אינו מן המידה. דיברנו על זה פעם. לא זוכר אם דיברנו או לא.

50:19 דובר 9 זה לא תפסנו פה, מה?

50:21 דובר 1 כן, בתוך קודש הקודשים היה ארון. גודל ה-הקודש קודשים היה לו גודל. לא משנה כרגע. לא משנה. סתם לבלבל אתכם במספרים. היה גודל של עשר מטר ובאמצע היה ארון שתיים וחצי מטר. לא משנה. אז אם לקחו, מדדו מהארון מצד אחד ומצד שני, אז מכל צד חמש מטר, כאילו הכל ביחד זה עשר מטר מפה לפה. ואיפה השתיים וחצי שהוא בעצמו תופס? אז מודדים אותו. הוא כן קיים, אז הוא כן נמצא או לא נמצא. זאת אומרת שבתוך-- המשמעות היא שבתוך קודש הקודשים התגלה גילוי אלוקות שלמעלה מזמן ומקום, שזמן ומקום לא תופסים מקום. אז זה אלוקות ששייך למעשה. למעלה מזה עולם היצירה, זה אלוקות כזאת ששייך לעניין, אה, לעניין של רגש, התפעלות, לא לעניין של מעשה. עוד יותר גבוה זה עולם הבריאה, שם מתגלה האלוקות באופן ששייך לנשמה, למוחין, ועוד יותר נעלה גן עדן העליון. אז באופן כללי אמרנו קודם שכאשר אדם מקיים תורה ומצוות בחיות והתלהבות, אז התורה והמצוות שלו מתחברים באלוקות שבעולמות העליונים. איפה? באיזה עולם? תלוי באיזה חיות והתלהבות הוא קיים את ה-- אם הוא קיים את ה-את ה-את המצווה בהתלהבות גדולה עם רגש גדול, איפה זה יתגלה? בעולם היצירה, עולם הרגש. ואם הוא, אם הרגש שלו התעורר כתוצאה מהתבוננות שכלית, אז זה יעלה עד עולם הבריאה, עד העולם העליון יותר, עד גן עדן העליון.

52:12 דובר 9 וצניעות?

52:13 דובר 1 צניעות זה לא עולם.

52:15 דובר 9 רגע, אז אמרתי יצירה.

52:18 דובר 1 אה?

52:18 דובר 9 אבל איפה עשייה?

52:21 דובר 1 הוא לא מדבר פה על עשייה. עשייה זה עניין של, של קיום מצוות וקבלת עול. פה מדברים על עניין של רגש. זה גם עולה. תכף, שנייה אחת. אומר אדמו"ר הזקן, אם... מה פירוש מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה? כאשר אדם מקיים, מתבונן עד שיש לו אהבה מסותרת, אז מצד ה-הטבע, לאיפה זה היה אמור לעלות? בסופו של דבר האהבה היא אהבה טבעית. היא-היא... לא מתעורר אצלו רגש ג-גלוי. זה היה אמור לעלות רק עד עולם היצירה. מה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה? הוא מצרף את המחשבה למעשה כדי שיעלה לא רק עד עולם הבריאה, היצירה, אלא עד עולם הבריאה. יעלה מעלה מעלה. זה מה שהוא אומר פה. אה, בלאו הכי נמי, זאת אומרת גם, גם בלי ההתבוננות המיוחדת הזאת, זאת אומרת זה לא היה עולה עד בריאה, אבל זה כן היה עולה לעולם היצירה על ידי דחילו ורחימו הטבעיים המסותרים בלב כל ישראל. כמו שכתוב בת-בתורה, כמו שמתבאר לקמן באריכות שם בפרקים ל"ח, ל"ט. אז... מה, מה כתוב בפרק י"ז שלמדנו?

53:49 דובר 9 גם אם לא מרגישים אז צריך להתבונן שזה שצריך לעשות ואז הקדוש ברוך הוא יחשיב כאילו עושים, כאילו הרגשנו?

53:56 דובר 1 זה הנקודה. הכלל גדול שיש בעבודת השם לבינוניים, אל תח-תחפש להיות צדיק, אל תחפש להיות-- אתה לא כזה. תדע לך שאם אתה מתבונן ומש-- בגדולת השם ומשתדל ורוצה שיהיה לך אהבת השם, זה מספיק. זה עבודה תמה וזה עבודה שלמה, וזה פועל לא פחות מעבודה של, אה, של, אה, של בינוניים. וכמו שנראה אחר כך בפרק כ"ז זה יותר מעבודה של צדיקים. אחרי שכבר למדנו את כל הספר של התניא, זה ספר של בינוניים. איך לעבוד את השם. אז כבר למדנו את שני הכללים הגדולים.

54:41 דובר 9 אז זה מה שהשם-

54:43 דובר 1 אז כבר למדנו את שני הכללים הגדולים בעבודת השם. אז, אה, מה שחסר בעצם זה רק ל-לסגור את המעגל. המעגל התחיל בדף השער. דף השער של התניא, שם הוא כותב, הוא מתחיל, אה, ספר שב, אה, ב-

55:02 דובר 9 יש את הפירושים האלו? ממש כדי להכיר.

55:05 דובר 1 יש, יש הכל. דף השער נקרא הספר-- הוא כותב שם ס-סתם, אה, אה, "ספר של בינונים, אה, נו, מיוסד על פסוק 'כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו' לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד". יש שם שני הסברים מה פירוש "בפיך ובלבבך לעשותו". הפירוש העיקרי שקרוב מאוד לכל אחד ל-- בלב, בלבבך לאהוב את השם. לקיים את המצוות מתוך אהבה. עכשיו, אחרי שראינו איך, איך מגיעים לעורר את האהבה ושאפילו אם אני לא מצליח לעורר אהבה בפועל, אבל אהבה מסותרת, "כן יאתה לו", אני מבין שאני צריך לאהוב את השם. אני כבר יודע איך לעורר גם את זה. אז מה שנשאר בפרק י"ז זה בעצם לסכם ולהראות איך כל עבודת השם של הבינוני מסבירה את ה, את מה, את התכלית, מה שכתוב בדף השער. וזה בעצם סוף התניא. אחר כך יש עוד ... אחר כך מתחיל עניין אבל ה-ה-המעגל הראשון של התניא זה פרקים א' עד י"ז, שזה מסביר את עיקר עבודת השם, עבודת השם של בינוני באופן הנעלה ביותר. אחר כך בפרק י"ח והלאה מתחיל להסביר: טוב, יש מי שגם זה לא יכול, מי שגם זה לא יכול, שזה רוב האנשים שאפילו את זה לא יכולים. מי שדעתו קצרה בידיעת השם, אז בשביל זה יש אחר כך, מפרק י"ח והלאה, מסביר גם מתי יכול לעבוד את השם ואדרבה.

56:45 דובר 10 לפני התניא שאני התחלנו עם זה.

56:47 דובר 1 רגע, שנייה אחת, תני לי לסיים. ומה היא אדרבה? האדרבה, אדמו"ר הזקן מתחיל שם בפרק י"ח. יש גם דרגה יותר נמוכה ואדרבה, ואחר כך עוד יותר נמוכה ואדרבה, ועוד יותר נמוכה, עד שמגיע בסוף סוף התניא, שם לפרקים מ"ו עד מ"ט, לפרקים האחרונים של התניא, אומר שהדרגה הכי הכי הכי נמוכה היא הכי הכי אדרבה, זה התכלית של הכל.

57:10 דובר 10 תודה רבה, נהנינו מאוד.