לקוטי אמרים פרק ט"ז · תשפ"א

00:12 דובר 1 ערב טוב, רב.

00:13 דובר 2 ערב טוב.

00:14 דובר 1 בוקר טוב. בגלל שירד לי האווירה אחרת. לא קורונה ולא אווירה מוזרה.

01:12 דובר 2 שמה נגמר הקורונה.

01:20 דובר 1 זה לא היה המצב לפני זה. זה היה המצב הזה. למידה חדשה. עוד פעם. אז יש לנו עוד אחד. אה, גם לי אין ברירה.

02:09 דובר 2 ערב טוב. אנחנו נלמד היום את פרק ט"ז. זה ה... כמו שכבר אמרנו הרבה מאוד פעמים עד עכשיו, שבפרק ט"ז בעצם מתחילה עבודת השם. אז-

02:28 דובר 1 עכשיו צריך לרדת לפרטים לקראת אה...

02:31 דובר 2 להתחיל את הספר? אז טיפ טיפה. כאילו פעם ראשונה ש...

02:35 דובר 1 שיעור.

02:37 דובר 2 בסדר. באופן כללי.

02:39 דובר 1 זה עכשיו בשביל שמה. אני לא קיבלתי. לא, אני זוכרת מה יש לך. או היא זוכרת?

03:02 דובר 2 כל ספר יש לו איזשהו ייחוד. אבל הייחוד-- ספר התניא הוא מיוחד שבין המיוחדים. ספר התניא הוא, הוא הספר היחידי שמבאר לאדם את עבודת השם מההתחלה ועד הסוף. כל הספרים האחרים אז או שמבארים פרט מסוים בעבודת השם או שמבארים עניין מסוים, או שמבארים בכלל לא עבודת השם, מבארים עניין בתור-בתורה, בנגלה בתורה, בפנימיות התורה. אבל כשהיחיד רוצה לקיים את מה שכתוב בתורה הוא נתקל בקושי. אם הוא רוצה לקיים את מה שכתוב בתורה אז עומדות בפניו שש מאות ושלוש עשרה מצוות, מתוכן מאתיים ארבעים ושמונה מצוות עשה ושלוש מאות שישים וחמש מצוות לא תעשה, והוא קצת נבהל. וגם כשהוא מתחיל לקיים ומתחיל לנסות ולהשתדל אז הוא נתקל בערימות גדולות של קשיים. למה? כן, זה מפריע לו וזה קשה לו, ופעם אין לו מצב רוח ו-ו-ופעם זה לא הצליח ופעם הוא נכשל בעבירה, לפעמים גם יכול להיות. לפעמים עולות לו בראש מחשבות לא טובות. וכשהוא נתקע, מגיע לפסוק בתורה "כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו", אז יהודי עומד ומשתומם. מה זאת אומרת ש-שהתורה קרובה אליי מאוד? קרוב מאוד לקיים את כל המצוות בלי להיכשל אף פעם בשום עבירה, לא לבטל אף פעם שום מצווה. איך, איך זה קרוב מאוד? זה נראה דבר שהוא... זה לא נראה משהו אנושי. בא ספר התניא ומסביר לאט לאט בדרך ארוכה וקצרה איך כל יהודי, מהגדול שבגדולים ועד הקטן שבקטנים, עד הפשוט שבפשוטים, בלשון התניא הקל שבקלים, אה, לא רק שהוא יכול לקיים את כל המצוות-- תורה ומצוות בשלמות, שלא ייכשל לעולם באף עבירה ולא יבטל לעולם אף מצווה, אלא זה אפילו קרוב מאוד, בדיוק כמו שהתורה מכריזה. אז כל התניא מ-מ-מיוסד, מבוסס על הפסוק "כי

05:41 דובר 2 קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו". לבאר היטב איך הוא קרוב מאוד. זה כל התניא. ו... כדי שהדבר יהיה באמת לא רק מובן בשכל, אלא גם שיהיה דבר מעשי שאני יכול לעשות אותו. יש הרבה דברים-דברים שאנחנו מבינים שככה צריך לעשות, אבל אני מבין שככה צריך לעשות, אבל אני לא יכול או לא מרגיש שאני יכול. כדי להוריד את הדברים לפסים מעשיים, אז אדמו"ר הזקן, לפני שהוא התחיל להסביר איך עובדים את השם, קודם כל הוא נתן לנו, אה, חמישה עשר פרקים של הקדמה. הוא הסביר מהם כוחות הנפש, אה, מה היחסים בין כוחות הנפש. הוא הסביר שלכל יהודי יש שתי נשמות, נשמה אלוקית ונשמה בהמית. תודה רבה. הוא הסביר ש-שתי הנשמות איפה הן נמצאות, שהנפש האלוקית משכנה במוח והנפש הבהמית משכנה בלב. הוא הסביר מה כל אחת משתי הנפשות רוצה. הוא הסביר את המלחמה ביניהן. הוא הסביר מה קורה כשאחת מנצחת, מה קורה כשהשנייה מנצחת. אחר כך הוא המשיך והסביר שכדי לעבוד את השם יהודי צריך לחקוק בנפשו שלושה דברים. קודם כל הוא צריך לדעת שאם הקדוש ברוך הוא מבקש אז הוא יכול. צריך להיות לו תקווה, אמונה, ביטחון. אם הקדוש ברוך הוא מבקש אז הוא יכול. והשני צריך-- הכלל ה-הראשון למעשה שהוא אומר, "ואל תהי רשע בפני עצמך". אם אדם מחזיק את עצמו לרשע הוא יעזוב, הוא לא יוכל לעבוד את השם. מצד שני, גם אדם שמגיע לפסגה-- לשיא השלמות אסור לו ל-- אסור לו לנוח על זרי הדפנה. ברגע שהוא ינוח על זרי הדפנה, ברגע שהוא ירגיש את עצמו... היצר הרע מיד יתקוף אותו. הוא הסביר את זה באריכות גדולה, פרק י"ג. אחרי כל ההקדמות וכל

07:48 דובר 2 ההכנות אנחנו מגיעים לפרק ט"ז. פרק ט"ז סוף סוף הוא מתחיל לבאר את עבודת השם עצמה. מה צריך לעשות? איך אני צריך? על מה אני צריך לחשוב? על מה אני צריך להתבונן? מה אני צריך לעשות כדי להגיע למצב שבו לעולם אני לא אכשל בעבירה, ומצד שני לא אבטל שום מצווה? בוא נרד לפנים, פרק ט"ז. זה כלל גדול בעבודת השם לבינוניים. יש יהודים כאלה שהם צדיקים או שהם לא בינוניים. אז שם עבודת השם-- שם יש כללים אחרים. אבל מדברים על יהודי בינוני, זאת אומרת אחד כזה שהוא לא אדם מיוחד, אין לו איזה כוחות מיוחדים, איזה חינוך מיוחד, אדם בינוני פשוט רגיל. אז הכלל הראשון הגדול, העיקר הוא למשול ולשלוט על הטבע שבחלל השמאלי על ידי אור השם המאיר לנפש האלוקית שבמוחו. כן, כמו שציינו פעמים רבות שהנפש האלוקית משכנה במוח ומשם היא מנסה לשלוט על כל הגוף. הנפש הבהמית משכנה בחלל השמאלי שבלב והיא מנסה את כוחה משם. רק יהודי מתבונן במוחו, בשורה ארבע, כשיהודי מתבונן במוחו בגדולת אין סוף ברוך הוא להוליד מבינתו רוח דעת ויראת השם במוחו, להיות סור מרע דאורייתא ודרבנן ואפילו איסור קל של דבריהם חס ושלום, ואהבת השם בליבו בחלל הימני בחשיקה וחפיצה לדבקה בו בקיום מצוות דאורייתא ודרבנן ותלמוד תורה שכנגד כולן. זה הכלל הראשון. מה הכלל הראשון? להתבונן בגדולת השם. בסך הכל בפרק הזה אדמו"ר הזקן קובע ומראה שיש שני כללים בעבודת השם. שני כללים מאוד מאוד פשוטים, ולכן זה נקרא קרוב מאוד. לכל אדם יש שכל. היצר הרע יכול לשלוט בתאוות של האדם. הוא יכול למשוך את האדם לענייני העולם הזה ש-שת-- ל-לתאוות העולם. היצר הרע אין לו גישה

10:17 דובר 2 בשכל. יצר הרע לעולם לא יבוא לשכנע את האדם. מה הוא יגיד לו? שזה טוב? הוא יעשה עבירה שזה טוב? שזה... מה הוא יכול להגיד לו? הנפש, היצר הרע, כל מהותו הוא רגש. הוא נמצא בלב. אז אם כשיהודי בשכלו, במוחו, יתבונן בגדולת השם, כמו שהוא הבהיר ועוד יבהיר באריכות כמה וכמה פרטים, וההתבוננות בגדולת השם — הוא לא רק יבין עד כמה הקדוש ברוך הוא גדול ונעלה מהעולם, ועד כמה הקדוש ברוך הוא טוב ועד כמה זה טוב להתקרב אליו, עד כמה זה נעים להתקרב. הוא לא רק יבין את הדבר, אלא יתבונן בהתבוננות כזו עמוקה שההבנה תחדור אצלו בלב. אנחנו רואים אצלנו, כל אחד מרגיש את זה בעצמו, שמתי מתחיל להתעורר אצלי רגש למשהו? כשאני חושב. ככל שאני חושב על דבר מסוים יותר, אז הרגש לאותו דבר יתעורר יותר. אם יש משהו שרק למדתי עליו, אני רק יודע שהוא קיים. אני מבין, מבין את הדבר. אז הבנתי. זה לא עשה לי, זה לא פעל בלב שום דבר. אבל כאשר אדם חושב על משהו בעומק, והוא לא רק חושב, לא רק מבין את הדבר, לא רק בשביל להבין, אלא חושב על המשמעות ועל הפרטים ומה זה אומר לי ומה המשמעות שלי, עד שהדבר חודר בליבו. דיברנו על זה כבר כמה פעמים, ואולי זה המקום להדגיש שוב פעם את הנושא. אולי זה המקום אפילו ש... כשמסתכלים על זה במבט ראשון, איך יכול להיות שהמוח, שהשכל ישפיע על הרגש? אז דיברנו על זה כמה פעמים. נכון? או שעוד לא יצא? לא זוכר. השכל, המהות של השכל שהוא רוצה להבין את מה שלמעלה ממנו. השכל שואף כלפי מעלה. הטבע של השכל הוא קר.

12:47 דובר 2 הרגש הוא כולו חם, בהתפעלות, בהתלהבות. הרגש זה בדיוק הפוך. הרגש, כל מה שהוא רוצה זה לי. מה טוב לי, מה לא טוב לי, מה נעים לי. והרגש הוא חם. השכל, כל עניינו הוא כלפי מעלה, מחוץ לאדם, להידבק במה שלמעלה ממנו, והטבע שלו הוא קר. הרגש, כל עניינו הוא חום והתפעלות והולך פנימה לתוך האדם. איפה מתחברים? איך שכל יכול להשפיע על רגש? זה שני עולמות שונים. הם לא קשורים אחד לשני. מה פירוש הדבר שהתורה קובעת? ומוזכר גם כמה פעמים שהמוח שליט על הלב. איך מוח יכול להיות שליט על הלב? נכון שהם שניהם נמצאים באותו גוף, אבל מה הקשר ביניהם? מסבירה תורת החסידות באריכות שאכן כדי שהשכל, המחשבה, תוכל להשפיע על הרגש, על הלב, אז צריך איזשהו מתווך, איזשהו ממשק. צריך כמה שלבי ביניים. יש בזה הרבה פרטים והרבה דרגות, מוסבר באריכות, אבל באופן כללי אז יש... השלב הראשון הוא השכל כמו שהוא. אדם צריך להבין את הדבר. כשהוא מתבונן, רוצה לחשוב. כשאדם רוצה שהתבוננות בגדולת השם תשפיע על הלב, אז קודם כול צריך להבין מה זה גדולת השם. הוא צריך להבין, אה, שהעולם הזה הוא בסך הכול חומרי. ולהתבונן באריכות בכל המקומות שמסבירים שהחיות של העולם הזה נובעת מהעניינים הרוחניים, וממילא העניינים הרוחניים שמחיים את העולם הם הרבה יותר נעלים מהעולם הזה. אחרי שהוא מגיע למסקנה ומבין את זה עם כל הפרטים שבו, אז מסבירים לו שבכלל בעולם הרוחני שמחיה, שהוא עומד מעל העולם הזה, יש בו ארבע דרגות: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה, ובכל אחד מארבע עולמות, ארבע דרגות הכלליים האלו, יש עשר דרגות כלליות, ובכל אחת מהן יש ריבוי גדול ועצום ואין־סופי

15:19 דובר 2 של דרגות, וכל עולם הוא נעלה בלי ערך לגבי העולם שמתחתיו, וכל דרגה היא נעלה בלי ערך לגבי הדרגה שמתחתיה. ואחרי שהוא מבין ומתבונן באריכות בגודל הפלאת הכוחות האלוקיים הרוחניים, הוא צריך להתבונן שבעצם כל העולמות כולם, כולל העולם הכי, הכי נעלה, הם בסך הכול עולמות. עולם בא מהמילה להעלים ולהסתיר. זה לא הקדוש ברוך הוא בעצמו. זה רק משהו מצומצם מאוד. ויש את עצם האלוקות שהיא למעלה מעולמות, וגם בזה יש דרגות למעלה מדרגות למעלה מדרגות. ואחר כך מה למעלה? טוב, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא נטריח אתכם עכשיו עם כל סדר ההשתלשלות. ועתיק, אריך ועתיק, ועקודים, נקודים ו... מה זה, יש... וצמצום הראשון, ולפני הצמצום הראשון, והאור, והאור המוחלט בעצמותו. מעלה מעלה מעלה מעלה מעלה מעלה מעלה

16:31 דובר 7 עד איזה?

16:33 דובר 2 עד אין־סוף. אז כשאדם מתבונן בגודל הפלאת האלוקות עד שזה... עד שהוא מבין, לא רק מבין את העניין. אז קודם כול צריך להבין את העניין. צריך ללמוד בשביל לדעת. אחרי שהוא יודע, הוא מתבונן בגודל ההפלאה, אז הוא מגיע לאיזושהי מסקנה. המסקנה שאלוקות זה טוב. כל עוד הוא לא חשב על גדולת השם, אז הקדוש ברוך הוא ברא אותי. תודה רבה, יישר כוח גדול. אני, יש לי את הצרכים שלי, והוא רוצה שאני אעשה. מה? מה אתה רוצה ממני? שאני אעשה ככה ואני אעשה... אתה מפריע לי לחיות. אז אני מבין שאני בסך הכול יהודי ואני צריך לחיות. אז אני, יש לי את... יש לי קבלת עול, אבל אני לא אקיים את המצוות מתוך אהבת השם. אני אז... אני לא מרגיש, אני לא יודע מי זה השם. אני יודע שקיים כזה דבר באופן כללי והוא ברא אותי, ואני מסיבה כזאת, אם אני כן מבין או לא מבין, אני מחויב, מחויב לו. אבל עושה את הדברים כי אני חייב, אבל זה לא יהיה מתוך אהבה, זה לא יהיה מתוך רצון, זה לא יהיה מתוך חשק. למה? כי, כי אין לי שום מושג למה אני עושה את הדברים. אבל אחרי שאדם מתבונן באריכות בגדולת השם, אז הוא מגיע למסקנה שהקדוש ברוך הוא זה טוב. ואם זה טוב, אז, אז זה גם טוב לי להתקרב אליו. ואם הדרך להתקרב אליו זה שמירת תורה ומצוות, אז אני רוצה לשמור תורה ומצוות כי אני רוצה להתקרב אליו. אבל כל זה, זה עדיין מסקנה שכלית. זה עוד לא רגש. אבל המסקנה השכלית הזאת מצד אחד זה מסקנה שהיא בשכל. אני מבין שזה טוב. מצד

18:38 דובר 2 שני זה לא שכל. אני לא-- זה לא הבנה של העניין. זה כבר יציאה מתוך העניין לגבי החוצה, איזושהי מסקנה. זה איזושהי ירידה של השכל מהבנת העניין בעצמותו אל מסקנה שכלית. המסקנה השכלית הזאת גם בה יש כמה וכמה דרגות, אבל באופן כללי זה נקרא מידות שבשכל. זה כבר לא שכל טהור, זה כבר לא הבנה טהורה. זה איזושהי התחלה של רגש. זה לא רגש, זה שכל. אבל זה שכל עם כיוון. שכל שיש לו זה טוב וזה לא טוב. זה כבר לא נכון או לא נכון. זה כבר עוסקים פה בטוב ורע או אפילו טוב לי ורע לי. זה נקרא מידות שבשכל. היות והמידות שבשכל כבר יש להם איזשהו כיוון, יש להם כבר איזושהי יציאה לכיוון רגש, הם יכולים להתחבר עם השכל שבמידות. כמו שבשכל יש את השכל, עצם השכל והמידות שבשכל, אז כך גם ברגש יש את עצם הרגש. אדם מרגיש אהבה, מרגיש פחד, אה, מרגיש משיכה, מרגיש שמחה, רגש בלב שבשבילו לא צריך להיות שכל. הוא מרגיש, ויש רגש שהוא נובע מאיזושהי הסכמה למה שהלב מרגיש, שככה מבין שזה טוב. אז זה כבר נקרא המוחין שבמידות. אז-אז כמו שבשכל יש את עצם השכל והמידות שבשכל, ככה בלב, ברגש, יש עצם הרגש והשכל שברגש, המוחין שברגש, המוחין שבמידות. ושני אלו כן יכולים להתחבר. המידות שבשכל הן כן יכולות להתחבר עם ה...

20:45 דובר 8 שכל

20:45 דובר 2 עם השכל שב-שבמידות. אז גם בכל אחד יש עוד הרבה דרגות, אולי קצת נראה בהמשך, אבל באופן כללי זה המבנה שעליו מדברים. לכן, כשאדם רוצה שקיום המצוות-- סליחה, נכניס שלב אחד קדימה, אחר כך נחזור אחורה. אז אם אני אתבונן בגדולת השם, לא סתם אבין, אתבונן לעומק עד שזה ייקלט בשכל באופן כזה שתהיה לי מסקנה ברורה שכך צריך לעשות, וימשיך עד שזה יירד למידות שב-- לשכל שברגש. בסופו של דבר גם יתעורר הרגש. אז הדרך לעורר, שאני אעורר בעצמי אהבת השם, איך אני יכול לאהוב את השם? זה להתבונן בגדולת השם. זה הדרך הפשוטה, זאת הדרך הרגילה, זאת-- זה נקרא עבודה תמה לבינוני, עבודה שלמה של הבינוני. זה כל אחד יכול. אף אחד לא מפריע לבן אדם לחשוב. אפשר לכלוא לו את הגוף, אפשר ל-לעשות, אפשר לצ-- אפשר לעשות כל מיני דברים. אי אפשר להפריע לו לחשוב. הוא יכול לחשוב מה שהוא רוצה בכל רגע ורגע. מוחו ברשותו. הוא יכול להתבונן בו ככל אשר יחפוץ, ואם הוא יבחר להתבונן בגדולת השם, בדרך ממילא תתעורר אצלו אהבת השם. ואם יהודי הוא בתנועה כזאתי שעכשיו בוערת בליבו אהבת השם, למה? כי הוא מתבונן בגדולת השם, הוא אוהב את השם והוא יודע איך אני יכול להתקרב לקדוש ברוך הוא. יש רק דרך אחת, הדרך שהוא נתן. היות והקדוש ברוך הוא אין ערוך ממני, הדרך היחידה שלי להתקרב אליו זה רק דרך ב-ב-במסלול שהוא נתן. מה מסלול ההתקרבות שהוא נתן לי להתקרב אליו? זה תורה ומצוות. ואני אוהב אותו ורוצה להתקרב אליו. נו, אז-אז כשאדם כל הזמן חי בתוך תנועה, בתוך רגש, בתוך בועה כזאתי של אהבת השם, אז העולם הזה לא יעניין

22:57 דובר 2 אותו. הוא כל הזמן יחפש איך הוא יכול לשמור מצוות. והיות והוא יודע שאם הוא עושה עבירה זה ירחיק אותו מהקדוש ברוך הוא, אז הוא לא יעשה עבירות. אז כל שמירת תורה ומצוות שלו כבר לא באה מתוך הכרח ומתוך רגש פנימי, הבנה ורגש פנימיים שדוחפים אותו לשמור מצוות. זה מה ש-- איך הוא, איך הוא יפספס? איך הוא ייכשל בעבירה? זה לא שייך. בינוני זה אדם כזה שהוא מתבונן בגדולת השם, והיות והוא מתבונן בגדולת השם, מתעוררת אצלו אהבת השם ויראת השם, ולכן לא שייך שהוא יעשה עבירה. וזה שייך אצל כל אחד מאיתנו. ומה זה תלוי? שזה צריך להיות בינוני. מה זה להיות בינוני? אמרנו שההבדל בין בינוני לאחד שלא בינוני זה איך הוא מתפלל בבוקר. זוכרת שדיברנו על זה?

23:59 דובר 8 מה?

23:59 דובר 2 איך הוא מתפלל שחרית. כשאדם מתכונן לתפילה ומתפלל כמו שצריך, זה הזמן לעורר את ההתבוננות בגדולת השם וממילא את אהבת השם. אז זה הכלל הראשון. הכלל הראשון לבינוניים להתבונן בגדולת השם ושההתבוננות תהיה בעומק עד שהיא תתפוס אותו. וכלשון ב-ב-בסוף התניא, אה, בפרק נ"ג. בסוף, בסוף, בסוף שהוא ממשיל שם, שהוא מביא מהזוהר. לא, לא, לא, לא בעל התניא. הוא מביא מהזוהר שה... הנפש האלוקית נקראת נר. כשאנחנו אומרים נר מצטייר אצלנו ישר איזה, זה כזה חמצ'יק מ-מ-מלבן, מפרפין שמדליקים עם גפרור. זה לא נר.

24:52 דובר 9 עם מה זה?

24:53 דובר 2 נר זה כלי חרס שבתוכו שמים שמן ופתילה ואז מדליקים.

25:01 דובר 9 הכלי חרס זה הנר?

25:02 דובר 2 הכלי חרס הוא הנר.

25:04 דובר 9 למה?

25:04 דובר 2 כל המכלול הוא נ-- הוא, הוא נר. כן, אבל נר בפשטות. בנר שמים-- בנר-- איך אומרת המשנה? שבנר שמים שמן ופתילה. הנר זה הכלי. אז אומר הזוהר הקדוש... סיפרתי לכם פעם על הינוקא? אני לא זוכר.

25:23 דובר 9 אפשר לשמוע שוב. גם

25:26 דובר 2 יש שם בפרק ל"ה בתניא שהזוהר הקדוש מספר שנולד, נולד ילד שאיך שהוא נולד הוא ראה על כל אחד איזה עבירות הוא עשה ואיזה מצוות הוא עשה, והוא גם יכול היה לדבר כמו בן אדם מבוגר. איך שהוא נולד בתור-- איך שהוא יצא מרחם אמו, והוא לא חסך את שבטו וכל אחד שהיה נכנס אליו אז היה אומר לו בדיוק, בדיוק, בדיוק. היה ילד קטן, הוא לא הבין הרבה, אבל הוא ראה והוא דיבר וזה היה מאוד מפחיד אנשים. באיזשהו שלב לקחו אותו לרבי אבא, נדמה לי אחד מתלמידי רשב"י, והוא עשה לו ששש... וזהו. אה? מה את אומרת? אז, אז הינוקא הזה, אז זה נקרא הינוקא שבזוהר. יש בזוהר קטע שנקרא ינוקא. אז ה-אותו ינוקא, אותו תינוק, יש לו כמה וכמה אמרות ופתגמים שמובאות בזוהר.

26:33 דובר 9 ינוקא.

26:36 דובר 2 כן. ואחד מהם שהוא נותן משל מאוד יפה. הוא אומר שהנפש האלוקית של האדם זה הנר והגוף והנפש הבהמית זה ה-- זה הפתילה. והמצוות, תורה ומצוות, זה השמן. אז תקשיבו איזה משל מוזר. בדרך כלל מה אנחנו אומרים? שמן זה תורה, אור, חוכמה. נכון? הוא אומר שהשמן זה המצוות. הפתילה זה לא הנפש האלוקית ולא האור. הפתילה זה הגוף והנפש הבהמית. וה-- מה זה הנפש האלוקית? זה הכלי. זה החרס שבתוכו שמים את כל ה... ככה הוא אומר הינוקא. מסביר אדמו"ר הזקן באריכות שלושה פרקים בסוף התניא, מסביר את המשל הזה.

27:34 דובר 9 מקביל לתבלין, זה קשור. זה אבל באמת אבל

27:43 דובר 2 פה התבלין זה היצר הרע.

27:45 דובר 9 קשור.

27:46 דובר 2 כן. לא, שם התורה היא התבלין, פה היצר הרע הוא התבלין בפתגם הזה. כשלוקחים פתילה, סתם פתילה מצמר גפן ומדליקים אותה, היא נשרפת בשנייה. זה עושה אור כמו קרטון, אבל זה נדלק ופששש ונגמר. שמן בפני עצמו, אם מנסים להדליק שמן הוא יכבה את הגפרור. זה לא עובד. החרס הוא גם כן לא דולק. אם רוצים שיהיה אור אז צריך לקחת כלי חרס, לשים בתוכו פתילה, את הפתילה לטבול בשמן, וכשמדליקים מה דולק? הפתילה לא דולקת, הפתילה, הפתילה רק מושכת. אם ימשיכו להוסיף שמן זה ימשיך לדלוק. הפתילה היא רק מושכת את ה... את השמן שיישרף ויאיר. זה המשל. נכון? מה יוצא בנמשל? שה... הגוף והנפש הבהמית הם הפתילה. למה הם הפתילה? כשאדם רוצה לקיים מצוות, איך הוא מקיים את המצוות? כל המצוות הן במעשה עם הגוף. אי אפשר לקיים מצוות ברוחניות. מצה צריך לאכול, לולב צריך להחזיק ביד. נר שבת צריך לקחת את הגפרור ולהדליק אותו. כל המצוות בלי יוצא מן... אפילו המצוות שהן רוחניות כמו אהבה ויראה, אז השיעור, הרי כל מצווה יש לה שיעור. גם מתי קיימתי אותה? כן, בונה סוכה. אם אני עושה אותה פחות מז' טפחים אז היא פסולה. זה כל מצווה. יש לה כמות, גודל, זמן, מתי. אז מה השיעור של מצוות אהבת ויראת השם?

29:45 דובר 10 שיעור עוד פעם.

29:46 דובר 2 לא.

29:48 דובר 10 מה?

29:48 דובר 2 עד שהלב... עד שהוא ירגיש את הלב. כשאדם מתרגש אז הוא מרגיש את הלב, הוא מרגיש אותו. משהו בלב מתחיל לדפוק יותר חזק, יותר מהר. השיעור של אהבת השם זה עד שהלב יתחיל להתרגש באהבה. הלב בגשמיות. זה השיעור של אהבת השם. אותו דבר פחד, יראת השם. עד שהוא מרגיש כיווץ בלבו. אם הוא לא מרגיש פחד, כיווץ בלב, זה עוד לא קיים את המצווה בשלמות. כל המצוות יש להן שיעור בגשמיות. למה? כי המצוות ניתנו בגשמיות. הרי זה כל העניין. עניין של מתן תורה, כשהמלאכים, כשמשה רבנו עלה להר סיני לקבל את התורה, המלאכים שאלו את הקדוש ברוך הוא: מה לילוד אישה בינינו? הקדוש ברוך הוא אמר לו: ענה להם. אז משה רבנו עונה למלאכים: מה אתם? אין לכם גוף. נו, המלאכים לא ידעו שאין להם גוף? הם לא ידעו שאין להם אב ואם? הם לא ידעו שאין להם יצר הרע? מה, מה משה רבנו עונה להם? איזה מין תשובה זאת? אז התשובה היא פשוטה. זה לא שמלאכים לא ידעו שאין להם גוף. המלאכים אמרו: התורה היא קדושה, היא בשמיים. אנחנו קדושים בשמיים. אתם בני אדם, אתם קרוצי חומר. אתם בשר ודם. אתם... איך הלשון של אחד החסידים? אה. לא זוכר עכשיו. טוב, לא זוכר עכשיו בדיוק. אז מה משה רבנו אומר להם? אדרבה, אם הקדוש ברוך הוא היה רוצה את התורה בשמיים, הוא למה הוא נתן את התורה למטה? כי הוא רצה לקדש את העולם. הוא רצה לקדש את החומריות של העולם, ולכן כל התורה והמצוות צריכים לקיים אותם בגשמיות. אז ואיך מקיימים מצווה עם הגוף? מי מפעיל את הגוף? הנפש האלוקית, אין לה קשר לגוף. דיברנו על

31:42 דובר 2 זה יותר בפרק ג'. נפש האלוקית, היא מבינה את הקדוש ברוך הוא. היא אוהבת את הקדוש ברוך הוא. מראים לה עניינים של בשר ודם, של גוף, של אוכל. היא לא מבינה מה רוצים ממנה. זה לא, זה לא הקטע שלה. היא לא שם. מכריחים אותה, הכניסו אותה לתוך גוף. היא נמצאת בו, היא לא מפעילה את הגוף. מי שמפעיל את הגוף, מזיז אותו, את האיברים ואת הנשימה ואת הדם ואת המוח ואת כל, כל מה שקשור לגוף, זה נפש הבהמית. זה התענוג שלה. היא מרגישה תענוג לחיות את הגוף, זה כל עניינה. אז כאשר הנפש הבהמית והגוף מקיימים מצוות, והמצוות הרי הן רצון השם. מה זה מצוות? הקדוש ברוך הוא רצה כך. הוא רצה כך, הוא רצה כך. כל המצוות, עשה ולא תעשה, זה מה שהקדוש ברוך הוא רצה. זה רצון השם. ורצון השם זה למעלה מ... מידות השם, זה למעלה מחכמת השם, זה למ... זה, זה, זה הרצון, זה הוא בעצמו. כמו שבאדם יש האדם, יש באדם, יש את הכוחות הפנימיים שלו, שלי. יש את מה שאני מרגיש ומה שאני מבין. רק לב ושכל, כן, אבל יש לי גם כוחות שהם עצם הנפש. הרצון של האדם זה עצם הנפש. זה מה הוא רוצה. זה הוא בעצמו. על דרך זה המצוות הן רצון השם. המצוות זה, זה, זה... זה הוא בעצמו. אז כאשר יהודי לוקח עם הנשמה הבהמית שלו, עם הגוף הגשמי שלו ומקיים את מצוות השם, אז אותן מצוות שעד עכשיו היו סתם איזה חתיכת, אה, גשמיות, הן עכשיו נספגות בתוך ה... פתילה, בתוך הגוף והנפש הבהמית, ואז שורה... נדלק אור גדול מעל הנר, מעל הנפש האלוקית. זאת אומרת, כדי שיהיה

33:40 דובר 2 גילוי אלוקות בנפש האלוקית. איך זה נעשה? על ידי קיום מצוות של הנפש הבהמית. טוב, אנחנו מה זה סטינו, שטנו רחוק. יותר מדי רחוק. טוב, אז אנחנו בוא, בוא, אה...

34:01 דובר 11 נחזור למסלול.

34:01 דובר 2 נחזור למסלול. אנחנו עוסקים עכשיו ב... בשני הכללים הגדולים בעבודת השם לבינוני. הכלל הראשון הוא להתבונן בגדולת השם. כאשר אדם מתבונן בגדולת השם, אם הוא מתבונן כמו שצריך, בדרך ממילא מתעורר אצלו אהבה ויראה, ואז קרוב מאוד כל המצוות. ממשיך הלאה לחלק ה... זה היה הקדמה. נמשיך הלאה לחלק העיקרי של הפרק. סליחה. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם שהכול נהיה בדברו. שאלת קודם איך היה אצל הרבי. אני יכול להגיד לך עכשיו במילה אחת. אני עכשיו חושב על זה. תריצי לעצמך שעשרה ימים לא שתיתי קפה ולא הרגשתי.

34:49 דובר 11 וואו. נכון, באמת. לא מרגישים רעבים. אני גם יצא לי להיות בהרבה שנים...

34:54 דובר 2 אני חושב על זה עכשיו. זה לא ייאמן.

34:56 דובר 11 לא הרגשת רעב?

34:58 דובר 2 לא, לא בקשר אליי. אני שותה חמש, שש, שבע, שמונה כוסות אספרסו ביום. זה, זה...

35:04 דובר 11 אני גם, כשהייתי אצל הרבי לפני כמה שנים, לא הרגשתי רעב אף פעם. איך... לא הרגשתי תשישות, כאילו בקושי...

35:11 דובר 2 זה ממש ככה.

35:12 דובר 11 ארוחה אחת הספיקה לי לכל היום.

35:14 דובר 2 זה ממש ככה.

35:24 דובר 11 שורה קצת לסוף.

35:26 דובר 12 שאלנו, איך להעיר את הבן אדם שנמצא ב-770. עם השיר מעירים אותו.

35:33 דובר 2 באמת, גם בשיעורים הקודמים לא השתפכתי כך.

35:38 דובר 11 וואו.

35:43 דובר 2 טוב, איפה הכלל השני? אנחנו בשורה תשע. כל זה היה הכלל הראשון. ויתר על כן, צריך לידע כלל גדול בעבודה לבינוני. מה זה יתר על כן? עוד יותר מזה, הכלל הראשון זה הכלל החשוב, הכלל הכללי, הכלל העיקרי, הכלל הבסי-- יתר על כן! יותר חשוב מזה, הכלל השני, והוא צריך לידע כלל גדול בעבודה לבינוני, שגם אם אין יד שכלו ורוח בינתו משגת להוליד אהבת ה' בהתגלות לבו. הוא יתבונן. הוא לא יתעצב. האמת, זה עבודה קשה להתבונן. גם ללמוד זה עבודה קשה, ואחר כך להתבונן זה עבודה עוד יותר קשה.

36:30 דובר 13 הכל קשה.

36:32 דובר 2 מממ?

36:32 דובר 13 הכל קשה.

36:33 דובר 2 ככל שאני מתקדם ללמוד, בסופו של דבר כל דבר. ללמוד זה הקטע הקל. להבין... התאמצתי, התייגעתי, שאלתי, הסבירו לי, פתחתי איזה ספר, הייתי זהיר, הבנתי, הבנתי. אבל לקחת עניין שהבנתי אותו, ואחרי שהבנתי אותו וכבר הבנתי אותו טוב, ישבתי, למדתי, הבנתי אותו כמו שצריך, לעצום את העיניים ולהתבונן בו, לצייר אותו, ש-ש-ש-שייספג אצלי, שיחדור אצלי, זה הרבה, הרבה יותר קשה מאשר להבין. אבל מוחו של אדם ברשותו, אם הוא יחליט שהוא רוצה הוא יעשה את זה. אף אחד לא מפריע לו. זה עבודה קשה. לא אמרו שזה לא קשה. להפך, קודם אמרו שתדע לך שזאת עבודה קשה, אבל קשה, קשה. אני יודע שזה טוב, אני יודע שזה מה שצריך. אני אעשה את זה, אבל אני עשיתי את זה.

37:39 דובר 13 מה שאני יודע אבל אני לא עושה.

37:41 דובר 2 אבל אני עשיתי את זה. אדם אומר לעצמו, זה הכלל, הכלל השני. אני עשיתי את זה. אני למדתי, התייגעתי, הבנתי. שמתי את הטלית על העיניים והתבוננתי שלוש שעות, ואני מבטיח לך לא הסחתי את הדעת. לא קרה כלום. לא מרגיש לא אהבה ולא כלום. לא מרגיש. אומר לך את האמת. מה קורה פה? אמרנו שהמוח שליט על הלב בטבעו ובטבע יצירתו, וזה בגשמיות ככה. המ-האדם הוא היצ-- הנברא היחידי מכל ה-ה-החיים שהראש נמצא מעל ה-- מעל הגוף. אין עוד נברא כזה. כולם, הראש-- בעלי חיים הראש הוא בצד, לא מעל הגוף.

38:34 דובר 13 ציפורים. ג'ירפה. בת יענה.

38:37 דובר 2 ג'ירפה הראש שלה כל הזמן רחוק.

38:42 דובר 13 מה עם ציפורים?

38:43 דובר 2 על ציפורים זו שאלה טובה. לא חשבתי על זה אף פעם. לא יודע עכשיו להגיד על ציפורים. ג'ירפה ודאי שהראש שלה לגמרי בצד ובדרך כלל גם מתחת. רק אם יש איזה עץ אז היא נזכרת, בשביל התאוות היא מוכנה אפילו להרים את הראש. למה זה ככה בגשמיות? כי זה ככה ברוחניות. מוח שליט על-- אדם נולד. הקדוש ברוך הוא הטביע בנו כמו שנולדנו, שהמוח הוא, אדם יכול לומר הוא רוצה והוא יכול לעצור את עצמו: אני רוצה ואני לא אעשה. אין בעלי חיים, אין כזה דבר אני רוצה והמוח יעצור אותו שהוא לא יעשה. אם הוא רוצה אז הוא עושה. אצל כל בעלי החיים המוח משרת את הלב, אבל ה-החי, היצור היחידי שהמוח, השכל יכול לשלוט ברגש, לעצור אותו, זה אדם. אין עוד, אין עוד כזה דבר. אין עוד מציאות כזאת ב-בעולם. אז מה קורה פה? שאני ניצלתי את הטבע הזה שנולדתי איתו, של טבע פשוט אפילו אצל גוי, והתבוננתי בגדולת ה'. התבוננתי באמת והבנתי והתבוננתי, ובאמת לא התעורר. מה קורה פה? למה זה לא התעורר הרגש? אבל זה אומר שגם אם אין יד שכלו ורוח בינתו משגת להוליד אהבת ה' בהתגלות לבו, שיהא לבו בוער כרשפי אש וחפץ בחפיצה וחשיקה ותשוקה המורגשת בלב לדבקה בו, לא יתעורר. רק מה? רק אהבה מסותרת במוחו ותעלומות לבו. דהיינו, אחרי שהתבוננתי כמו שצריך, שהלב מבין ברוח חכמה ובינה שבמוחו גדולת אין סוף ברוך הוא. אז זה אחרי ההקדמה שאמרנו קודם, המילים האלו יותר מובנות, נכון? הוא התבונן במוחו, אבל זה לא ירד עד ל-- עד ל-- זה לא חדר בלב ממש, אלא בתעלומות מוחו. הוא מבין שככה צריך להיות בתעלומות לבו. הלב שלו

41:02 דובר 2 הוא רוצה לרצות. הוא נורא רוצה שתהיה לו אהבת ה' בתפילה. הוא רוצה, הוא באמת רוצה שתהיה לו, אבל בפועל אין לו. מאיפה בא לו זה שהוא רוצה לרצות? הוא התבונן. אז אם אני התבוננתי וזה כן פעל על הלב, איזושהי התעוררות שאני רוצה שתהיה לי אהבת ה', אז אני כן רוצה. משהו כן יש פה. אז למה לא התעוררה אהבת ה'? אז זה הוא אומר כי אין יד שכלו ורוח בינתו משגת, זה לא תלוי בו. יש, אמרנו בפרק ב', אתם זוכרים שלמדנו פרק ב'? זה היה מזמן. אז שמה דיברנו בין השאר שבין הנשמות יש הרבה חילוקי מדרגות, אין סוף חילוקי מדרגות. שם מדובר על זה באריכות. ו... ועל זה הוא חוזר פה שיש נשמות כאלה שמצד שורש הנשמה שלהם אז הוא יכול לעורר את אהבת ה' בלבו, ויש נשמות כאלה שהן קצת יותר נמוכות, אז מצד שורשם למעלה הן לא יכולות. אין יד שכלו משגת. הוא נברא באופן כזה, הוא יכול להתבונן בשכלו ככל אשר יחפוץ, זה יעורר, זה, זה יביא אותו למסקנה שכלית. יותר מזה, זה אפילו יגרום לו לרצות לאהוב את ה', שהלב-- לבו יסכים בתעלומות לבו, כי זה כן, אבל שתהיה לו אהבה מורגשת בלב אי אפשר. למה? אז בשביל זה יש פה את ההגהה. רואים את ההגהה בצד? בואו נסתכל על ההגהה בזריזות. והסיבה לזה היא מפני היות המוחין שלו ונר"ן. מה זה נר"ן?

43:04 דובר 14 נפש רוח נשמה.

43:05 דובר 2 יפה מאוד. ונפש רוח נשמה שלו מבחינת עיבור והעלם תוך התבונה ולא מבחינת לידה והתגלות, כידוע ליודעי ח"ן, חכמת הקבלה. אגב, זה אחד המקומות שיש שם, זה הערת אגב, מין התדבקות ככה באמצע. זה ראשי תיבות של ראשי תיבות. שמתם לב פעם? י"ח זה ראשי תיבות של יודעי ח"ן. מה זה ח"ן? חכמה נסתרת. זה ראשי תיבות של ראשי תיבות. מאוד מקובל. אז מה הוא אומר פה בעצם ב-ב-

43:42 דובר 14 בעצם הוא מסובך הדבר הזה.

43:45 דובר 2 לא, לא, חס ושלום.

43:47 דובר 14 אבל למה אני שואלת-

43:48 דובר 2 חס ושלום. אז זה, זה, זה הכלל השני. תכף נגיע. להפך. אנ-א-אני אסביר את ה-, את ה-, את ההגהה הזאתי בקצרה במילים לא של קבלה. אה... כמו ש... אנחנו רואים באדם, אצל כל אחד מאיתנו. לא מדבר עכשיו על אלוקות, ששם זה באמת יותר קשה והתבונ-- צריך יותר התבוננות כדי לעורר את הלב. סתם, זה אדם מתבונן ב-ב-במישהו הרגיז אותו, אז הוא מתבונן בזה ואז הרגש שלו מתעורר. זה קל מאוד. בגלל שאנחנו בינוניים ואצלנו יותר קל ה-- זה עובד אותו דבר גם בצד של הקדושה, אבל אצל בינוני העיקר ה-- מי שעובד שמה זה נפש הבהמית, אז הוא מרגיש את זה יותר טוב. אז בפשטות זה ככה.

44:44 דובר 3 האלוקות

44:45 דובר 2 מה?

44:46 דובר 3 זה הבינוני, זה לא את השאלות.

44:48 דובר 2 לא, אמרנו שב-ב-בפרק י"ב אמרנו שזה באתכפיא. זה רק, רק-

44:53 דובר 3 אדם

44:54 דובר 2 אצל בינוני רגיל רק בשעת התפילה הנפש האלוקית שולטת, וגם זה רק אם הוא מתבונן. שאר הזמן זה אתכפיא, הוא מכריח את עצמו. וגם זה ראינו שזה כמה דרגות וכמה מינים וכמה זה מאיר ולא מאיר וכמה זה מאיר. אנחנו עוד נטפל בזה באריכות בהמשך, אבל לצורך העניין זה מספיק. אז. אז אנחנו רואים שיש דברים שאנחנו חושבים עליהם וזה מעורר את הרגש. יש דברים לפעמים, זה גם יכול לקרות, שכשאני חושב על משהו אין לי רגש, אבל זה כן מפעיל אצלי ישירות את הדיבור. אני ח-- אני לא תמיד אני מדבר על מה שאני מרגיש. הרבה פעמים אני מדבר על מה שאני חושב. לדיבור שאדם מדבר יש שני מקורות. אם אדם מדבר, הוא מרגיש, הוא מתפעל, הוא בשמחה, הוא אוהב, הוא שונא, הוא כועס, אז הוא מדבר מה שהוא מרגיש. לפעמים אדם מדבר את מה שהוא חושב, לא את מה שהוא מרגיש. אז זה שאדם מדבר את מה שהוא מרגיש, בסדר, כי הדיבור נובע מהבל הלב. אז זה בסדר, זה מובן. זה שאדם מדבר את מה שהוא חושב קצת יותר קשה להבין. איזה קשר יש בין השכל שנמצא למעלה מעל הרגש לבין הדיבור שנמצא למטה מתחת לרגש?

46:33 דובר 3 אפשר דוגמאות?

46:34 דובר 2 מה?

46:35 דובר 3 דוגמאות.

46:36 דובר 2 אדם שחשב-

46:38 דובר 3 עד שמכריחים אדם לדבר על מה-

46:39 דובר 2 לא.

46:40 דובר 3 רגש לדיבור.

46:43 דובר 2 כן, ודאי. כשאדם מדבר, אז ישר הוא ל-ל-למד בכיתה, לא יודע, שיעור חשבון, ועכשיו הוא צריך להסביר לחבר שלו את ה-- או... אז הוא מסביר לו, מסביר את העניין.

46:53 דובר 3 מסביר את המחשבה?

46:54 דובר 2 כן, הוא מסביר את מה שהוא מבין. אין פה שום רגש בפנים. אבל לפעמים קורה, וגם את זה אנחנו רואים, משהו מאוד מובהק: שאדם מדבר דיבורים של שכל, לא דיבורים של רגש, והוא מדבר אותם בחיות והתלהבות. סליחה, מאיפה הגיע? אם מדברים על רגש, דיבורים של רגש, רגש זה חיות והתלהבות. אני מדבר בהתלהבות, אבל אני מדבר, מדבר עניינים של שכל. מה? מה? מה? ממה אתה מתלהב?

47:27 דובר 3 לא יודע.

47:27 דובר 2 אין, אין פה רגש הרי. מאיפה זה מגיע, החיות הזאתי?

47:31 דובר 3 מכניס לזה שזה ייגע לו.

47:32 דובר 2 אה?

47:33 דובר 3 מכניס לזה שזה ייגע לו.

47:35 דובר 2 מדברים על אחד שזה ש-ש- שבפועל הוא, הוא לא מרגיש אהבה, הוא לא מרגיש-- אין, אין רגש פה עכשיו. יש חיות, מרץ, התלהבות, אבל אין פה לא אהבה, לא פחד, לא יראה, לא שמחה. אין פה רגש. אבל חיות והתלהבות כן יש.

47:52 דובר 3 זה לא ייגע לו. לאו דווקא ש-- שיש לו איזה רגש.

47:55 דובר 2 אבל זה, אז על זה הוא אומר פה בהגהה הזאתי שככה זה למעלה. יש לפעמים... אוי, סליחה, זה הגהה ב... הנה, ראיתי. זה עוד שני דפים. עוד שני דפים. לא, אבל, אבל זה קשור, זה אותו עניין. יש נשמות כאלה שהשורש של הנשמה שלו הוא מה, הוא מהמוחין העליונים כמו שהם בעיבור, כמו שהם למעלה בתוך המוחין, ויש כזאת שהנשמה שלו היא מדרגה נמוכה בתוך הרגש האלוקי. הנשמה מגיעה מהאלוקות. מאיפה באלוקות? האם הנשמה שלו מגיעה מהמידות או מגיעה מהמוחין? אם ה-נ-נ-נשמה שלו מגיעה מהמידות, אז כשהוא יתבונן במידות זה יתעורר. אם ה-נ-נ-נשמה שלו מגיעה מהמוחין, אין שמה מה שיתעורר בנשמה שלו.

48:55 דובר 4 שזה יותר גבוה. אז רגע, אז אדם שהוא יש שם מוחין שמדבר כדי להשתלב?

49:01 דובר 2 מה, מה?

49:02 דובר 4 אדם שהוא כנראה שמה רגש שיש במוחין.

49:04 דובר 2 כן.

49:05 דובר 4 אז לא קיבלו רגש.

49:07 דובר 2 כן.

49:07 דובר 4 אז שהוא ידבר גם של הרגש לא יתעייף.

49:10 דובר 2 אז לכאורה ככה היה צריך להיות, ובפועל אנחנו רואים שלפעמים אדם לומד תורה ו-ו-וכן, הוא חי. אתה רואה שהוא בן אדם, הוא, אתה כן רואה שהוא חי, שזה נוגע לו, שזה חשוב לו, שהוא מתלהב. איך זה יכול להיות? אז זה אומר שלפעמים ה-ה-החכמה האלוקית יורדת למטה ישירות לתוך המלכות בלי הרגש באמצע. יש כזה דבר. יש, יש כזה דבר למעלה, יש כזה דבר גם למטה. אבל מי ששורש נשמתו משם, אז גם כשהוא מתבונן באלוקות וגם כשהחיות והדיבור וקיום המצוות שלו יהיה בחיות והתלהבות, רגש לא יתעורר. למה רגש לא יתעורר? אין את זה בשורש הנשמה שלו. זה לא קיים שם. ולגבי מי שאל אם זה גבוה יותר, נמוך יותר, אז הש...

50:12 דובר 4 בחיים נעשה דברים יותר יפים.

50:13 דובר 2 נכון.

50:14 דובר 4 יש לצדיק הגדול.

50:16 דובר 2 מדברים על בינוני.

50:19 דובר 4 לנשמה. יש לה רגש יותר.

50:23 דובר 2 כשאתה צדיק תתעבר בו נשמה גבוהה יותר. זה גם ראינו כבר כתוב. לגבי השאלה שלך, השאלה במקום. איך אנחנו אומרים שאדם ששורש הנשמה שלו מהמידות הוא יותר גבוה מאדם ששורש הנשמה שלו מהמוחין העליונים?

50:41 דובר 4 אבל בתוך השאלה אתה התייחסת לתשובה של השאלה הקודמת ועכשיו אחרת.

50:46 דובר 2 אז התשובה היא פשוטה. ב...

50:51 דובר 4 כל דבר שאתה יותר למטה יש.

50:53 דובר 2 לא, זה יותר... כן, קשור בהחלט. נכון. אה, אנחנו רואים הרבה פעמים לפנינו, וכל אחד רואה את זה בעצמו, ש... ניקח עוד פעם את הדוגמה של להתרגז על החבר. מישהו עשה לי משהו. אני יודע, מסתכל, איך אומרים בגן? הוא הסתכל עליי. הוא מסתכל עליי. אז אם אני לא חושב על זה, אז הוא יסתכל עליי, בסדר, אני אסתכל עליו חזרה או אפנה אליו את הגב או לא יודע, מתעלם. אבל אם אני חושב, איזה, איך הוא -- ככל שאני חושב על זה יותר, אז הרגש מתעורר. באיזשהו שלב אני כבר שכחתי למה, שכחתי את הסיבה כבר למה אני כועס עליו בכלל. עכשיו פה הרגש כבר עובד לבד. עכשיו, כשהרגש עובד לבד, אנחנו רואים הרבה פעמים שהרגש שמתעורר במחשבה הוא הרבה יותר חזק מהשכל שעורר אותו. ומדוע זה ככה? זה באמת כמו שאת אומרת, כי שורש המידות, שורש הרגש הוא יותר גבוה משורש המחשבה. אז לכן-

52:01 דובר 4 איך יכול להיות בורא?

52:03 דובר 2 אה, יש בזה משהו. אז, אז לכן כש... טוב, בוא, בוא, בואו נתקדם לנושא שלנו. אנחנו נתקענו יותר מדי זמן בהקדמות. כן. איך ש-- איך יכול להיות מה? אני לא שומע. כן. אז אמרנו שבאופן כללי שורש כל-- זה בפרק ב' שמה. שורש כל-- ועוד נתעסק בזה הלאה בהמשך פרק י"ח, שורש כל הנשמות הוא בחכמה דאצילות. אבל הנשמות, כמו שאנחנו מכירים או כמו שאנחנו רואים פה נשמה, אז הן לא הגיעו ישירות מחכמת האצילות, אלא הן נולדו ממלכות, מהדרגה התחתונה של אצילות. ובזה עצמו אז יש אופנים שונים. יש נשמות שיותר מאיר בהם מידה כזאת או מידה אחרת, ויש בהם ריבוי גדול, ריבוי אינסופי של דרגות, עד כדי כך שאין, כשם שאין פרצופיהם שווים, אין דעותיהם שוות. שכל יהודי יש לו נשמה מיוחדת שלא הייתה ולא תהיה לעולם. כל נשמה נולדת פעם אחת. הנשמות, כמו שבעולם שלנו, יש בהן מדרגות רבות, אינסופיות. שורשן של כל הנשמות הוא אחד. שורשן הראשון הוא אחד. ב-אצי-- ב-ב-בדרך הירידה, דרך המידות עד שזה מגיע למלכות, שאז זה מקבל צבעים וגוונים, וכשיוצאות ממלכות זה כבר דרגות שונות. עד כמה זה מתגלה. עד כמה זה מתגלה. בשורש זה אחד, אבל... כשיש עץ יש לו רק שורש אחד, אבל יש עוד תפוח פה ותפוח שם, ואחד גדול ואחד קטן ואחד חמוד ואחד מבשיל לא טוב, וכל אחד נראה אחרת. כולם באים מאותו שורש, וגם אין שום ערך, שום דמיון בין התפוח לבין השורש. זה סתם חתיכת עץ שאי אפשר לאכול אותו. זה בכלל לא תפוח, וזה, זה בכלל לא נראה אותו דבר. שורש זה רק שורש. זה לא בהכרח אותו דבר. נכון. טוב, אז אנחנו חוזרים

54:45 דובר 2 לשורה ארבע עשרה. אנחנו מדברים שיהודי, יהודי מתבונן בגדולת השם, אבל מצד שורש נשמתו לא מתעוררת לו אהבה ויראה גלויה, אלא מה? רק אהבה מסותרת במוחו ותעלומות ליבו. והלב מבין ברוח חכמה ובינה שבמוחו גדולת אין סוף ברוך הוא, שמה? שכולא קמיה כלא חשיב. לא נאריך בזה עכשיו. ממש, אשר על כן, זה פרק כ"א בתניא, אשר על כן יאתה לו יתברך שתכלה אליו נפש כל חי להידבק ולהיכלל באורו, מאחר והוא כולא קמיה כלא חשיב. אז לכן היה ראוי שכל נפש, כל יצור ירצה להידבק בו ולהיכלל באורו. ולא סתם כל יצור, אלא גם הנפש שלי ורוח שלי, וגם נפשו ורוחו אשר בקרבו. כך יאתה להן להיות כלות אליו בחשיקה וחפיצה לצאת מנרתקן הגוף ולדבקה בו, רק שבעל כורחן חיות הנה בתוך הגוף וצרורות בו כאלמנות חיות, ולית מחשבה דילהון, המחשבה שלהם של הנפש שבתוך הגוף, לא, אה, לא יכולה לתפוס בו כלל, כי אם כאשר תופסת ומתלבשת בתורה ומצוותיה, כמו משל המחבק את המלך הנ"ל. אז אדם מתבונן שכך היה צריך להיות. אני מתבונן ואני מבין שצריך להיות לי אהבה ויראה, אבל בפועל אין לי. אבל הגעתי למסקנה שצריך להיות לי. ואי לזאת, והגעתי למסקנה הזאת, בכוונה מצד קוצר הזמן אני מדלג על כל העניינים שבאמצע. ומכיוון שהגעתי למסקנה כזאת, אי לזאת יאתה להן, לנפש שלי, לרוח שלי, לחבקו בכל לב ונפש ומאוד. איך אני מחבק את הקדוש ברוך הוא? על ידי קיום התרי"ג מצוות במעשה, דיבור ובמחשבה, שהיא השגת וידיעת התורה כנ"ל. איפה אמרנו שהתורה ומצוות זה הלבושים של הקדוש ברוך הוא? פרק

57:03 דובר 5 אה, פרק

57:07 דובר 2 ד' ה'. פרק ד' לבושי הנפש. פרק ה' לבוש המחשבה. תוספת מיוחדת בלבוש המחשבה. אז שם מוסבר באריכות מדוע התורה ומצוות נקראים לבושים, ושעל ידי שיהודי מקיים תורה ומצוות אז הוא מתלבש, הוא מתלבש בקדוש ברוך הוא, כי המצוות הם רצונו, אז הוא מתעטף ברצונו וגם מצד שני גם הפוך. המלך, הקדוש ברוך הוא, הלביש את עצמו בתוך הלבושים של תורה ומצוות. אז לכן כאשר אני מקיים את התורה ומצוות אני מחבק את המלך, כי הוא לבוש בתוך הלבושים האלה. אז מה זה משנה אם אני רואה את המלך או לא רואה את המלך? כן, ברגע שאני מחבק אותו אז אני מחבק אותו. אני מאוחד איתו. אחר כך יש יותר מזה. זה בפרק ד'. אחר כך אומר יותר מזה, פרק ה', שכאשר יהודי לומד תורה ומבין תורה הוא לא רק מחבק את המלך, אלא גם מתאחד עם המלך. מדוע? כי כל שאר המצוות מקיימים עם הגוף ותורה זה על ידי לימוד. וכשאדם מבין משהו, למד משהו טוב שעכשיו הוא מבין, אז הוא והדבר שהוא מבין זה נהפך להיות דבר אחד. זה לא שניים, זה-זה-זה אני מבין, זה-זה-זה אני בעצמי. אז על ידי לימוד-- ומה זה התורה שאני מבין?

58:39 דובר 5 זה אחד. לבן אדם יש שלושה דברים שונים.

58:41 דובר 2 מה?

58:42 דובר 5 לבן אדם יש שלושה דברים שונים, אז זה אחד. אצלנו יש, יש את הזה ושיש את מה שאני מבין בעצמי.

58:47 דובר 2 נכון.

58:48 דובר 5 ועכשיו זה דבר אחד.

58:52 דובר 2 זה עוד חילוק עדין יותר, אבל זה לא קשור פה. כשאדם חושב-- אני... מה זה נקרא? זכרו תורת משה עבדי. מה זה תורה של משה? תורה, זכרו-- תורת הקדוש ברוך הוא. זה לא תורת משה. משה נתן את התורה. הוא היה צינור, הוא היה חבית, הוא העביר. מה-מה-מה תורת משה? מה תורת משה? שהוא למד אותה עד שהיא התאחדה איתו ואז הוא והתורה זה דבר אחד. כשאדם לומד משהו עד שזה-- יש עד שהוא מבין ואחר כך הוא גם יכול לשכוח. אבל כשאדם מבין זה נהיה חלק ממנו. הוא לא-

59:25 דובר 5 אין לו כזה.

59:27 דובר 2 זה יותר מזה. הדוגמה שמביאים תמיד זה מנסיעה באופניים. הוא פעם אחת נסע באופניים בלי ליפול. אחרי חמישים שנה הוא יעלה על האופניים, הוא לא ייפול. הוא יודע איך נוסעים. הוא לא יאבד את שיווי המשקל. זה-זה-זה טבעי. זה נהיה חלק ממנו. כשאדם לומד משהו, אם משהו, מה ש-- אותו המשהו שהוא למד זה חוכמתו ורצונו והוא בעצמו, אז הוא והקדוש ברוך הוא נהיה דבר אחד. אז לכן הוא אומר שם שהתורה היא לא רק לבוש, אלא התורה היא גם, אה, מזון לנפש. כמו שהאוכל מתאחד עם האדם, ברגע שהאדם אוכל את האוכל אז האוכל משתנה. זה לא נשאר פה גזר ושם עגבנייה. זה הכל משתנה ומתעכל ונהיה חלק מהגוף. אז ככה כשאדם לומד תורה זה כביכול הוא מתאחד עם הקדוש ברוך הוא כמו שהאוכל מתאחד עם האדם. אז זה הכל שמה. אז, אז היות ואני יודע, אני מבין ש-ר-- ש... כך יאות לו, אין לי אהבה בלב, אבל אני מבין שאני צריך לאהוב ואני מבין שהדרך להתחבר איתו זה רק על ידי תורה ומצוות. אז זה מה שאני עושה. כן? שורה עשר, אה, תשע: "אז הנה, כשמעמיק בעניין זה בתעלומות תבונות ליבו, בתא-- ליבו ומוחו ופיו וליבו שווים". הוא העמיק במחשבתו וזה לא נמצא בגלוי אצלו באהבה, אבל זה נמצא אצלו בתעלומות ליבו וב-ב-בתעלומות, בתעלומות מוחו. הוא הבין ומרגיש שככה צריך להיות והוא גם עושה את זה בפועל. זאת אומרת שמוחו, פיו וליבו שווים. מה זאת אומרת? "שמקיים כן בפיו כפי אשר נגמר בתבונת ליבו ומוחו. דהיינו להיות בתורת ה' חפצו ויהגה בה יומם ולילה בפיו וכן הידיים ושאר איברים מקיימים מצוות כפי מה שנגמר בתבונות ליבו ומוחו". הוא פשוט מתנהג

1:01:31 דובר 2 בפועל כפי מה שהוא מבין שצריך להתנהג למרות שאין לו רגש. אהבה לא התעוררה, אבל הוא התבונן ונהיה אצלו מסקנה שככה צריך להיות והוא מתנהג בפועל לפי המסקנה הזאת. "הרי תבונה זו מתלבשת במעשה דיבור ומחשבת התורה ומצוותיה להיות להם בחינת מוחין וחיות וגדפין לפרחא לעילא, כאילו עסק בהם בדחילו ורחימו ממש, אשר בהתגלות ליבו בחפיצה ותשוקה וכו'". מוסבר הלאה... גם פה קצת, אבל יותר ב... יותר בהמשך שאחרי מאה עשרים אדם מגיע לגן עדן, שם יוש-- יושבים צדיקים ונהנים מזיו השכינה. אה, מאיפה הגיע זיו השכינה לגן עדן? מה, מה הוא עושה שמה? אמרנו ש-- גן עדן זה שכר על קיום מצוות, על לימוד תורה. מה הקשר בין השכר לבין-- איך זה, איך זה עובד ביחד? אז ההסבר הוא שהתורה והמצוות הם הרי רצון ה', וכשאדם מקיים מצווה, המצווה הזאת עולה לגן עדן ושם היא מאירה. פה בעולם הזה המצווה היא חשוכה. לא מרגישים שהיא רצון ה'. יהודי מניח תפילין, יהודי מקיים איזושהי מצווה. הוא לא מרגיש שזה גילוי אלוקות, אי-- הוא לא מרגיש כלום. אבל בזמן שהוא מקיים את המצווה, המצווה הזאת שהוא קיים עולה לגן עדן ושם היא מחכה לו. וכשהוא מגיע לגן עדן, אותה מצווה שם היא מאירה בגילוי. שם מרגישים בה את, את האלוקות והמצוות שהוא קיים בעולם הזה הן אלו שמאירות לו והן-- זה הזיו שממנו הוא נהנה ב-ב-בגן עדן בעולם הבא. איך יכולה מצווה גשמית לעלות לגן עדן? את המצוות עושים עם צמחים, עם-- מהאדמה, מכל מיני חומרי גלם גשמיים. איך יכול דבר גשמי לעלות לגן עדן? זה לא קשור. גן עדן הוא רוחני והמצוות הן גשמיות. ההסבר הוא ש-- כאשר אדם מקיים

1:04:08 דובר 2 את המצווה מתוך אהבה ויראה, אז האהבה שלו ויראה שלו, הרגש שלו זה רוחני. הרגש הרוחני שלו נכנס בתוך המצווה, בתוך הגשמיות של המצווה והוא נהיה כנפיים, גדפין בלשון הזוהר, בלשון הקבלה, כנפיים שמעלות את המצווה לגן עדן. ואז כשהוא מגיע לגן עדן אז יש לו המצווה מחכה לו ומאירה לו שמה. עכשיו מה קורה אם אדם מקיים את המצווה, המצווה בלי אהבה ויראה? אין לה כנפיים, היא לא מגיע לגן עדן והיא לא יכולה להאיר לו שמה למעלה. זה פרק ל"ט. אבל... מה?

1:04:57 דובר 6 לא, לא.

1:04:58 דובר 2 זה מאוד פייר. הוא מקבל, זה מה שחז"ל אמרו: שכר מצווה מצווה. כמו שהוא עושה ככה הוא מקבל. כן. אז יש את הסיפור הידוע של הבעל שם טוב הקדוש. נכון, הסיפור הזה בדיוק.

1:05:20 דובר 6 איזה סיפור?

1:05:29 דובר 2 לא בדיוק.

1:05:30 דובר 6 איפה?

1:05:31 דובר 2 כפר סאדורה[?]. ה-ה-הבעל שם טוב פעם הגיע לאיזה בית כנסת ונכנס פנימה ו-ו-ודיבר שם בתוך הבית כנסת ש-ש-שיש בבית כנסת הזה מלא מצוות ומעשים טובים ואנשים היו מאוד, אה, נכנס ב-- היו מרוצים, כן, הבעל שם טוב משבח אותם. אחר כך הוא הסביר לתלמידים שהוא לא התכוון לשבח, אלא להיפך. היות והם קיימו את המצוות בלי אהבה ויראה, אז כל המצוות והתורה שהם למדו נשאר שם בתוך בית הכנסת, לא עלה למעלה.

1:06:00 דובר 6 זה לא.

1:06:00 דובר 2 מממ?

1:06:01 דובר 6 זה עוזר לך על המצוות האלה גם אם לא...

1:06:05 דובר 2 רגע, אנחנו, אנחנו עוד נטפל בזה בהמשך בכמה וכמה אופנים. אה, עוד נחזור ל-ל-לנושא הזה, אבל כרגע מה שאנחנו רוצים-- מה שהוא רוצה לומר פה זה דבר אחר. זה שעל ידי קיום מצווה באהבה ויראה אז הגשמיות עולה לרוחניות ומתחברת ומאירה שם. בסדר, עוד אפשר להבין, אבל אם אדם מקיים מצוות רק בתעלומות תבונות מוחו וליבו, אין לו רגש. איך זה יגיע לשם? מה יעלה את המצווה? אז על זה הוא אומר שאף על פי שאדם מקיים את המצווה בלי רגש, אם הוא רוצה, הוא עושה את זה מתוך התבוננות ורצון למרות שמפה לא הצליח. למה הוא לא הצליח? כי, כי ש-- שורש נשמתו לא מאפשר לו להצליח. היות והוא עשה את המאמץ, מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. הקדוש ברוך הוא מרים את המצוות שלו למקום שמצד עצמן באמת לא יכולות להגיע לשם. וזה מאיר לו בדיוק כמו שזה מאיר לצדיקים באותו אופן בדיוק. אבל זה בתנאי באמת שהוא ישתדל, שהוא יתבונן. אנחנו אחרי הסוגריים בשורה תשע עשרה: "הואיל ותבונה זו שבמוחו ותעלומות ליבו היא המביאה אותו לעסוק בהם, ולולא שהיה מתבונן בתבונה זו לא היה עוסק בהם כלל אלא לצורכי גופו לבד". אז היות והתבונה היא זאת שגרמה, אז מגיע לו שיצרפו לו את המחשבה הטובה למעשה. גם מתמידים בטבעו וכולי. "ורמזו רז"ל באומרם מחשבה טובה הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, הוה ליה למימר..." את-אתן רוצות להפסיק פה? זה ארוך מדי? מה השעה עכשיו?

1:08:02 דובר 6 שש ורבע.

1:08:04 דובר 2 יאללה, טוב.

1:08:07 דובר 6 לא, לא.

1:08:08 דובר 2 לא, לא, נגמור. אני כבר רוצה לסיים. תשתדלי להתארגן. אז מה הפירוש מחשבה טובה? הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה. צריך להיות כתוב מחשבה טובה מעלה עליו הכתוב כאילו עשה. הוא הרי לא עשה. מחשבה טובה, הוא רצה לעשות ובפועל לא עשה. הוא רצה שתהיה לו אהבת ה'. מה זה רצה? רצית, רצית, אבל אין לך אהבת ה'. מה, מה זה? מה זה אומר? מה? אז אני אחשיב לך כאילו עשית, כאילו אהבת. כי רצית. אז יחשיב לך כאילו. זה לא מה שהוא אומר. חז"ל אמרו מחשבה טובה, הקדוש ברוך הוא מצרף אותה, לא מעלה עליו הכתוב כאילו. הוא מחשיב לו כ-- לא מחשיב, הוא מצרף, מצרף את המעשה. יש פה מעשה המצווה שמצד עצמו הוא לא קשור ל-ל-לרוחניות. יש פה מחשבה שהיא נעלית מדי בשביל לרדת לתוך המעשה. אין לה שום קשר, זה לא יכול להתחבר. הקדוש ברוך הוא עושה נס ומחבר את המחשבה הטובה למעשה כדי שזה יאיר לו למעלה. אלא העניין, כי דחילו ורחימו, יראה ואהבה שבהתגלות ליבו, הם מתלבשים במעשי המצוות להחיותם לפרחא לעילא. כי הלב הוא גם כן חומרי כשאר האיברים שהם כלי המעשה, אלא שהוא פנימי וחיות להם. והלב הוא חומרי והוא החיות של כל האיברים, לכן יכול להתלבש באיברים, להיות להם גדפין להעלותם. אך הדחילו ורחימו שבתבונות מוחו ותעלומות ליבו, על זה אנחנו מדברים בפרק שלנו, הם גבוהים למעלה מעלה מבחינת המעשה, ואי אפשר להם להתלבש בבחינת מעשי המצוות, להיות להם בחינת מוחין וחיות להעלותן לפרחא לעילא, אלא אם לא שהקדוש ברוך הוא מצרפן ומחברן לבחינת המעשה. והן אותן התבוננות שבתעלומות תבונות ליבו, אותה הסכמה ומסקנה והסכמה בלב ל-ל-לרצות להתקרב לקדוש ברוך הוא. הן

1:10:25 דובר 2 נקראות בשם מחשבה טובה, כי אינן דחילו ורחימו ממש. זה לא ממש אהבה ויראה בהתגלות ליבו, כי אם רק בתבונות מוחו ותעלומות ליבו כנ"ל. פה יש הערה ש-- אני כבר אמרתי לכם קודם את שתי-- את שתי ההגהות ביחד, אבל ה-התוכן של ההגהה פה הוא מסביר איך זה יכול להיות כמו שהסברנו קודם, שה... תבונה זה אותיות בן ובת. אני אתן פה יותר ככה בפנים. תבונה זה אותיות בן ובת. בן זה זכר משפיע, בת זה נקבה מקבל. בלשון הקבלה, כל מקום שיש השפעה, כל משפיע נקרא בן וכל מקבל נקרא בת. בדרך כלל, כשמדברים-- לא בדרך כלל, תמיד כשמדברים בכוחות הנפש מי זה הבן והבת, אז זה הרגש והדיבור. הרגש הוא המשפיע והדיבור הוא מקבל מהרגש. מה אדם מדבר? אין אדם מדבר אלא מהרהורי ליבו. מה שהוא מרגיש, וזה מה שהוא מדבר. אז הרגש נקרא משפיע והבן, והדיבור נקרא בת, מקבל. תבונה אמרנו שזה בשכל. שכל אין בו טוב ולא טוב. שכל יש בו נכון ולא נכון. מה, מה, מה עניינו של השכל? תסביר לי. זה ככה או זה לא ככה? שכל לא מתעסק ב-בטוב ורע. טוב ורע זה התחום של הרגש. זה טוב לי, זה רע לי, זה נעים לי, אני רוצה את זה, אני לא רוצה את זה. טוב ורע זה לא עניינו של שכל. מה קשור תבונה, שהוא כוח שכלי, לבן ובת? אז פה מדברים על המידות שבשכל. זה אומנם שכל, אבל זה כבר שכל שהוא עם מסקנה. זה טוב, ככה צריך להיות, כ-- זה עוד לא טוב ורע, אבל זה ככה צריך להיות או ככה לא צריך להיות. זה שכל עם מסקנה.

1:12:49 דובר 2 היות והמסקנה השכלית הזאת היא השורש לרגש. הרי אמרנו ככל שהוא מתבונן, בסופו של דבר זה יעורר את הרגש. אז ה-המידות כמו שהן כלולות בשכל, עוד לפני שיש פה מידות בפועל, רק השורש שלהן למעלה כמו שהוא בשכל, זה נקרא תבונה. זאת אומרת שורש המידות כמו שהוא בשכל זה נקרא תבונה. אז על זה הוא אומר שלפעמים התבונה יורדת להיות מוחין בנוקבא ישירות בדיבור. נוקבא זה המקבל, זה הנקבה, זה הדיבור. לפעמים למעלה באלוקות ובעולם האצילות אז ה-התבונה מדלגת על כל השלב של המידות ומתגלה ישר ב-בנוקבא, בדיבור. וככה זה גם אצלנו, שלפעמים יכול להיות מציאות כזאת שאדם אף על פי שהוא התבונן ואין לו רגש, רגש אין לו, אבל לימוד תורה וקיום מצוות יכול להיות בחיות מאוד גדולה, בהתלהבות גדולה, גם כשאין לו רגש של אהבה ויראה. כמו שאנחנו רואים ב-ב-בפועל בהרבה אנשים שהולכים למבצעים. הוא כל כולו, כל כולו אש. הוא מרגיש איזו אהבת ה'? לאו דווקא. לאו דווקא שאהבת ה' היא זאת שדוחפת אותו ל-- הוא הולך למבצעים. למה? כי הוא התבונן בגדולת ה'? יש לו אהבת ה' לכן הוא הולך למבצעים? זה, זה לא זה. הוא מבין שצריך. הוא יודע שהרבי רוצה אז זה מה שהוא עושה. הוא עושה את זה בחיות והתלהבות. איך תסביר מאיפה יש לך חיות והתלהבות אם אין פה רגש? לפעמים הנוקבא יורדת ל-- ה-ה-התבונה יורדת להיות ישירות לתוך הנוקבא. זה ה... ההגהה הזאת. אך, אז פה בעצם נגמר הפרק. הוא מעיר בסוף עוד הערה קצרה, נלמד גם אותה. "אך צירוף זה מצרף הקדוש ברוך הוא כדי להעלות מעשי המצוות ועסק התורה הנעשים על ידי מחשבה טובה הנ"ל עד עולם הבריאה, מקום"

1:14:44 דובר 2 עליית התורה ומצוות הנעשים בדחילו ורחימו שכליים שבהתגלות ליבו ממש, אבל בלאו הכי נמי עולים לעולם היצירה בדחילו ורחימו טבעיים המסותרים בלב כל ישראל בתולדותם, כמו שיתבאר לקמן באריכות". נסביר את זה בלשון פשוטה. כש... אבא מבקש מילד לעשות משהו, אז הילד למה הוא עושה את זה? כי הוא מכבד את האבא והוא מבין שזה... הוא עושה כי הוא, כי הוא מפעיל את השכל שלו והוא מבין שככה צריך לעשות, אז לכן הוא עושה בגלל שככה אבא אמר לו. אבל יש פה עוד משהו. חוץ מזה שהבן עושה בגלל שה-- הוא מבין, כל ילד באופן טבעי אוהב את אבא שלו והוא רוצה לעשות מה שאבא-- מה שטוב לאבא, מה שאבא רוצה, בשביל לגרום לו נחת. הוא, הוא, הוא אוהב את אבא, ה-- הוא רוצה לעשות. טוב לו, נעים לו, מרגיש עם עצמו טוב כשהוא יודע שהוא עושה מה שאבא רוצה. אז נכון שכרגע בפועל למה הוא עושה? כי אבא ביקש. אבל בתוך העשייה השכלית הזאתי שנובעת משכל, יש פה גם בפנים, מאחורה, איפה שהוא עומד, גם הרגש הטבעי שלו שהוא בן של אבא. ככה זה אותו דבר גם אצל כל יהודי. כל יהודי הוא בן של הקדוש ברוך הוא. יש לו נשמה אלוקית. הנשמה האלוקית נקראת "בנים אתם לה' אלוקיכם", היא בן, היא נולדה. הקדוש ברוך הוא הוליד אותה. היא נראית כמו הקדוש ברוך הוא. היא דומה לו בכמה אופנים ועניינים ושורשה בו עצמו. אז יש לכל יהודי אהבה טבעית, אהבה שהוא נולד איתה לקדוש ברוך הוא. הוא לא מרגיש אותה בדרך כלל, אבל זה נמצא בפנים, ולכן כאשר יהודי מתבונן בתעלומות תבונות ליבו ומוחו, אין לו רגש גלוי. הוא עושה

1:16:51 דובר 2 כי הוא עושה ומקיים תורה ומצוות. כי, כי הוא מבין שככה צריך להתקרב לקדוש ברוך הוא והוא רוצה להתקרב לקדוש ברוך הוא. אבל יחד עם העשייה מתוך ההבנה יש פה עוד משהו, עוד משהו עובד שם בפנים: האהבה הטבעית שיש לכל יהודי לקדוש ברוך הוא. אז על זה אומר ה... על זה אומר פה אדמו"ר הזקן, תדע לך, גם, גם אם הקדוש ברוך הוא לא היה מצרף את המחשבה הטובה למעשה, כשיהודי מקיים מצווה, בסופו של דבר יש פה את האהבה הטבעית שלו. אז לעולם היצירה בכל מקרה זה היה עולה. לגן עדן התחתון בכל מקרה המצווה הייתה מגיעה, כי אהבה טבעית יש לו. ועולם היצירה זה עולם המידות, עולם הרגש האלוקי. אז אם הוא מקיים את המצווה מתוך רגש, נכון, זה לא רגש גלוי, זה רגש מוסתר, זה רגש נעלם, זה רגש טבעי, רגש שהוא אפילו לא מרגיש אותו באופן גלוי, זה רק נמצא איפשהו עמוק בתוך הלב. אבל זה קיים בפנים וזה נמצא שם ברקע. זה מספיק בשביל לעש-לעשות למצווה כנפיים שתעלה לעולם היצירה. מה דובר כאן? שהקדוש ברוך הוא מחשבה טובה מצרף למעשה כדי שהמצווה שלו תגיע לא רק לעולם היצירה, אלא גם לעולם הבריאה, גם לגן עדן העליון כמו הצדיקים ממש. אז, אה, בואו נסכם את פרק ט"ז ונראה בעצם מה חסר לנו כדי להשלים את התמונה. פרק ט"ז, אחרי כל ההקדמות, יש שני הכללים הגדולים בעבודת השם לבינוני. יהודי רוצה לעבוד את השם בשלימות, הוא לא צריך לעשות הרבה. הוא יתבונן בגדולת השם, היות והמוח שליט על הלב, בדרך ממילא תהיה לו אהבה ויראה וממילא הוא יקיים את כל המצוות ולא יעשה עבירות. הוא לא

1:18:54 דובר 2 יצטרך להתאמץ. זה, זה יהיה התענוג שלו, זה מונח, זה הרצון שלו, זה מה שהוא יעשה. הוא יברח מכל העבירות. לא תהיה שום סיבה בעולם שהוא ייכשל באיזושהי עבירה. רק מה? רוב היהודים, בדורנו לפחות, אנחנו כאלה שגם כשאנחנו מתבוננים אהבה ויראה לא מתגלה בליבנו. ואדמו"ר הזקן, אל תדאג, זה לא משהו חריג, זה נשמות כאלה. זה דור של נשמות כאלה. לא קרה כלום. תדע לך שמספיק שאתה תרצה ותתאמץ כדי שה-- כדי שה-ש-שהמצוות שלך יעלו לאלוקות, כדי שהיא תתחבר עם האלוקות. אז גם זה מספיק, וגם זו עבודה שלמה ותמה ומושלמת לבינוני. והתבוננות כזאת מספיקה כדי לגרום שיהודי לא יעבור לעולם על תורה ומצוות. על סמך הפרק הזה הוא יגיד בפרק הבא שבעצם אז עכשיו אנחנו מבינים למה קרוב מאוד לכל יהודי לשמור תורה ומצוות. ואז רגע אחד, ומה נעשה אחר כך? אז בעצם אמרנו, אם, אם כל התניא מיוסד על פסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו", פרק י"ז, פרק ד', אנחנו בעצם גומרים את התניא. עכשיו זה באמת- מה, מה נעשה אחר כך? לא צריך ללמוד יותר. לא? טוב, אז כשנגיע לפרק י"ח נדבר על זה.