לקוטי אמרים פרק ט"ו · תשפ"א

00:03 דובר 1 ערב טוב, ממש קהל גדול יש, רואים. טוב, אנחנו אוחזים בפרק ט"ו. אמרנו, נחזור בקצרה. אמרנו שפרק ט"ו הוא הסיום. דיברנו על זה בשבוע שעבר, שלפני שמתחילים להסביר לנו איך לעבוד את השם, איך אני יכול לקיים את התורה והמצוות מתוך אהבה ויראה? איך אני יכול להגיע לשלימות בקיום תורה ומצוות? איך אני יכול להגיע לזה שלעולם אני לא אכשל באף עבירה ותמיד אני אקיים את כל המצוות ואף... תודה, כן, חשוב. ואף פעם אני לא אוותר על אף מצווה, שזה נראה משהו כזה רחוק בשמיים. אז כדי שנדע איך לעבוד את השם, אז בעל התניא נותן הקדמה, הקדמה ארוכה של חמישה עשר פרקים. היום אנחנו אוחזים בפרק האחרון של ההקדמה. ההקדמה עצמה נחלקה לשני חלקים. מפרק א' עד י"ב אדמו"ר הזקן הסביר לנו מי אנחנו. מה המבנה הנפשי שלנו, שלכל אחד מאיתנו יש שתי נפשות, נפש אלוקית ונפש בהמית, ומה התכונות של כל אחת מהנפשות, מה כל אחת מהנפשות רוצה, איך היא עובדת, מה המהות שלה, מה הלבושים שלה, איך הן נלחמות אחת בשנייה ומי אני? הבנו בפרק א' עד י"ב. אחר כך, לפני שמתחילים בפועל להסביר איך צריך לעבוד את השם, אז הוא נותן לנו הקדמה של שלושה פרקים, איך צריך לגשת לעבודת השם לפני שמתחילים בפועל להתבונן ולהילחם ביצר הרע וכולי. אז קודם כול, מה צריכה להיות הגישה הכללית שלנו? הוא חילק את זה לשלושה עניינים שבאו בשלושה פרקים. הפרק הראשון שם היה פרק י"ג, ואמר שאדם צריך לעולם לא להחזיק את עצמו לצדיק, גם כשהוא מרגיש שהוא כבר התעלה בעבודת השם, שהוא כבר מצליח להתגבר על היצר הרע, שכבר יותר

02:53 דובר 1 קל לו ללמוד תורה, שהוא כבר לא צריך כל כך להתאמץ בזמן התפילה, הוא מצליח בקלות להחזיק ראש ובכל התפילה להסתכל על הסידור בפנים ולא להזיז את העיניים. הוא כבר מצליח לא לדבר לשון הרע וכולי וכולי. הוא כבר מרגיש שהוא כבר התקדם בעבודת השם. אדם צריך לדעת, היה בעיניך כרשע. הדרך שלך עוד ארוכה, אתה עוד לא צדיק. כמה שאדם לא יתקדם ויתקדם, הוא הביא שם דוגמה מאוד קיצונית, עד אפילו אדם שלא רק נראה באופן חיצוני כמו צדיק גמור, אלא מתנהג כמו צדיק גמור ומרגיש כמו צדיק גמור, עדיין אפילו הוא צריך עדיין להחזיק מעצמו כרשע. צריך לדעת שיש לו דרך. אדם אסור לחשוב לעצמו שהוא הגיע לשלמות. זה א', זה הדבר הראשון. הכנה ראשונה לעבודת השם. זה פרק י"ג. פרק י"ד הוא הסביר שלמרות שאדם צריך להחזיק מעצמו כרשע, מצד שני הוא צריך לדעת שזה בכוחו. כל אחד יכול. מה פירוש כל אחד יכול? אני לא מרגיש שאני יכול. הוא אמר, הוא הסביר... תודה רבה. הוא אמר שהקדוש ברוך הוא ברא את האדם בגשמיות, שכל אחד רואה את זה שהוא כן יכול. מה זאת אומרת? איפה רואים את זה בגשמיות? בגשמיות אצל כל אחד מאיתנו הראש נמצא למעלה והלב נמצא למטה. הראש הוא מקום משכן הנפש האלוקית. הלב הוא מקום משכן הנפש הבהמית. אז פשוט בגשמיות הראש נמצא מעל הלב. הנפש האלוקית נמצאת מעל הנפש הבהמית. במה זה מתבטא? זה מתבטא, שם הוא הסביר בפרק י"ד, פרק קודם, שזה גם ברוחניות ככה. כל אדם יכול, אם הוא רק רוצה, כל רגע ורגע לבחור בטוב, זה תלוי בו. אדם לא נולד רשע ולא נולד צדיק.

04:54 דובר 1 אדם נולד עם בחירה חופשית. יש לו יצר טוב, יש לו יצר הרע, רק מה? הקדוש ברוך הוא שם את יצר הטוב בעמדת פתיחה גבוהה. הוא מעל, הוא למעלה. מה פירוש הוא למעלה? שאם הוא רוצה הוא יכול. אין דבר כזה. והוא הסביר באריכות מה פירוש שאם אני רוצה אני יכול. והיות ואדם בכל רגע ורגע נתון בחייו, אם הוא רק רוצה הוא יוכל לגבור על היצר. אין שום סיבה בעולם שלא יעשה את זה. אז תבחר עכשיו בטוב. עכשיו מגיעה לך עוד פעם התמודדות. עוד פעם תבחר בטוב. עכשיו עוד פעם מנסה היצר הרע להכניס לך איזו מחשבה. עוד פעם תבחר בטוב. אתה יכול כל הזמן.

05:40 דובר 2 אין לזה.

05:41 דובר 1 מה?

05:42 דובר 2 אין לזה, אין לזה סוף.

05:45 דובר 1 אין לדבר סוף, זה הצד השני, שזאת עבודה קשה והיא לא נגמרת אף פעם. זה הצד השני. אבל הנקודה שהוא הסביר בפרק י"ד, שאדם צריך שתהיה לו תקווה, ביטחון, אמונה וביטחון גמור, ידיעה ברורה שהדבר בכוחו. אז מה היה פרק י'? אז פרק י"ג, היה בעיניך כרשע. פרק י"ד, תקווה וביטחון שאני יכול. הוא מסביר גם למה אני יכול. מה עוד חסר? עוד חסר מה שאת ציינת, שצריך לדעת שזאת עבודה קשה. אז פרק ט"ו הוא בא להסביר את העניין הזה. אחרי הכול, כל אחד צריך להפנים שבאמת זאת לא עבודה קלה. הקדוש ברוך הוא לא הוריד אותנו לפה, את הנשמה שלנו פה לעולם, בשביל לשחק ולא בשביל להתענג. להתענג זה בעולם הבא.

06:42 דובר 2 איך מסבירים את זה למישהו שלא... כאילו, האמנו... זה לא החיים שלנו. מישהו לא, לא נורא. סליחה על השאלה.

06:58 דובר 1 לא, זו שאלה טובה, אבל אני לא, לא, לא נמצא פה עכשיו. זה מאוד תלוי עם מי מדברים, על מה מדברים. יש סדר מה צריך ללמוד קודם, מה צריך אחר כך, א-איך מושכים אדם לעבודת השם. הכלל הגדול, ו-זה מה שאמרנו, מוסדר. זה לא קשור לעניין שאנחנו לומדים עכשיו. הכלל הגדול כתוב כבר ב-ברמב"ם בהלכות דעות, בהתחלת הלכות דעות, שלעבוד את השם לשם שמיים, לעשות את האמת מפני שהיא אמת, זאת עבודה גדולה, ואי אפשר לבוא להגיד דבר כזה לילדים קטנים. תבוא ל-ל-לילד קטן, תגיד לו, "תשמע, אתה צריך לעבוד את השם לשם שמיים", הוא... הוא לא ישתף פעולה. צריך בהתחלה לתת לו, לחנך אותו עם קליות ואגוזים. אחר כך, כשהוא קצת יותר גדול, אז אומרים לו-- מציעים לו כסף, כי דעתו של קטן קרובה אצל מעות. אחר כך, כשהוא קצת יותר גדול, הוא מבין שגם כסף זה לא הדבר הכי חשוב בעולם. אומרים לו, תשמע, אני אתן לך כבוד, תהיה ראש ישיבה, תהיה כך, יחשיבו אותך, יזכרו אותך, יהללו את שמך. אז זה כבר יותר תופס. כבוד שווה קצת יותר מאשר כסף. ואחר כך הוא מבין שגם כבוד זה קנאה ותאווה וכבוד, זה אחד משלושה דברים שמוציאים את האדם מן העולם. אומרים לו, תשמע, נכון, כבוד זה לא התכלית. יש דבר יותר נעלה, יש גן עדן. אחר כך מסבירים לו גם בגן עדן יש דרגות ומעלות. ככה מ-- לאט לאט מרגילים אותו לדבר הזה ש-- לעבוד את השם לשמה. זה באמת עבודה קשה. אבל פה תניא זה ספר של בינוניים. ספר של בינוניים. התניא לא מדבר לבן אדם שעכשיו מתחיל לעב-- את עבודת השם. פירוש, לא. התניא מדבר ליהודי

08:51 דובר 1 שרוצה לעבוד את השם. אני מס-- אבל אסביר לך איך. יהודי שקורא בתורה את הפסוק, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו" ונבהל. איך זה קרוב אליי? זה לא אדם שעומד בתחילת הדרך. זה אדם שהוא כבר למד תורה והוא יודע מה מדובר ופתאום אומרים לו, תשמע, אתה יכול ה-- את כל התורה ומצוות, הכל, הכל לקיים בשמחה וקרוב אליך מאוד. הוא זה-- הוא לא מבין מה רוצים ממנו. התניא מדבר לאדם כזה. אני? תגיד צדיק, אני מבין. אדם שהתחנך, למד, אמממ נולד, אני לא יודע, במשפחת צדיקים. הבנתי, קיבל חינוך טוב, אבל אני, מה אתה רוצה ממני? אני בן אדם פשוט, אין לי כישרונות מיוחדים ולא נשמה גבוהה. נולדתי במשפחה פשוטה. מההה? זה, זה לצדיקים. זה לא בש-- אני לא יכול. אומר התניא, לא. התורה אומרת קרוב לכל אחד. לא, התורה מדברת אליו, לבינוני, לא, לא לבן אדם שעכשיו, אה, צריך לשכנע אותו להתקרב. זה לא התניא. בסדר? טוב, אז השלב השלישי והאחרון בהכנה הנפשית לעבודת השם זה לדעת שהעבודה קשה. יא-- ולמרות שאנחנו כל אחד בכוחנו להצליח, אה, בטוח שנצליח אם רק נרצה. אבל זו עבודה קשה. זה הפרק שלנו. בוא נראה בפנים. פרק ט"ו. "ובזה יובן מה שכתוב ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע, בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו". זה פסוק בנביא, ספר מלאכי, והגמרא-- השאלה היא שאלה של הגמרא. התניא פה לא מצטט את כל השאלה, הוא מתרץ את הפירוש בלי לשאול את השאלה. הגמרא שואלת, מה בא הנביא לחדש לנו? שלעתיד לבוא אנחנו נבדיל בין צדיק לרשע? נו. אוקיי, עכשיו אנחנו לא יכולים להבדיל, להבדיל, לעתיד לבוא נבדיל, וגם נבדיל

11:00 דובר 1 בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו. אז לכאורה הפסוק מדבר פה על ארבע מדרגות, נכון? צדיק, רשע, עובד אלוקים ואחד שלא עובד אותו. שואלת הגמרא שאלה פשוטה: מה ההבדל בין צדיק לעובד אלוקים? מה ההבדל בין רשע לאחד שלא עובד אלוקים? זה לא אותו דבר? אם הוא עובד אלוקים אז הוא צדיק. אם הוא לא עובד אלוקים אז הוא רשע, נכון? אה, לכאורה. אומרת הגמרא, לא, יש הבדל. יש הבדל בין, אה, מי שלא עובד אלוקים לצדיק. שמע, אה, תקתוק בדלת. אומרת הגמרא, מה ההבדל בין אחד שלא עובד את האל-- הקדוש ברוך הוא? הוא לא עובד אלוקים, אבל הוא לא רשע. יש הבדל. מה ההבדל? סלי-- מה ההבדל בין עובד אלוקים לצדיק? נגיד ככה. עובד, אה-

12:12 דובר 3 לא, אפשר לעבוד כצדיק?

12:14 דובר 1 סליחה, לא. מה ההבדל בין עובד אלוקים לאחד שלא עובד אלוקים? אומרת הגמרא ככה: אה, אדם ש-ש-שלא עובד אלוקים, מה פירוש שהוא לא עובד אלוקים? הוא שונה את פרקו מאה פעמים. הוא לא עובד אלוקים. כל פעם שהוא לומד משנה, מדובר בזמן המשנה, כן? הוא לומד משנה. אין ספרים, אין מחשב. הוא צריך ל-- מה שיצא מבית המדרש, מה שהוא לא חקק בראש, אין לו, אז הוא צריך לחזור. אז הוא חוזר על כל דבר מאה פעמים. למה? הוא לא רוצה לשכוח. אז הוא למד משנה. עכשיו, אה, שמאי הזקן אמר משנה, הוא יושב לפני שמאי או לפני הלל או לא יודע, לפני ישמעאל או רב תנחום. הוא עכשיו, אמרו משנה, הוא חוזר עליה מאה פעמים כדי להיות בטוח שגם כשיוצא מהדלת הוא לא ישכח אותה. זה, הוא לא עובד אלוקים. מה נקרא עובד אלוקים? הוא חוזר על השיעור שלו מאה ואחד פעמים. זאת התשובה של הגמרא. אחד שלא עובד אלוקים, הוא מאה פעמים חוזר על הלימוד שלו, על המשנה. עובד אלוקים, אה, זה משהו אחר לגמרי. הוא חוזר על הלימוד שלו מאה ואחד פעמים. אה?

13:23 דובר 3 אפשר גם, אפשר להגיד את השאלה של התנא.

13:25 דובר 1 זאת התשובה של ה-- של הגמרא.

13:27 דובר 3 של הגמרא. התשובה של התנא, בסדר.

13:30 דובר 1 אז זה רק מסביר, זה רק מסביר את ההבדל בין עובד אלוקים לבין רשע. עובד אלוקים ולא עובד אלוקים לבין רשע, שרשע זה אחד שהוא לא שומר מצוות, ואחד שהוא עובד אלוקים, אפילו אחד שהוא לא עובד אלוקים, הוא לא עובד אלוקים, אבל הוא לומד תורה, לומד תורה ולומד, משקיע. כן? אז זה לא רשע. אז אנחנו כבר מבינים, הגמרא בעצם מסבירה לנו את ההבדל בין אחד שהוא לא עובד אלוקים לבין רשע. זה הגמרא הסבירה, אנחנו הבנו. מה ההבדל בין עובד אלוקים לצדיק? הגמרא לא אומרת כלום. הגמרא עוצרת פה. הגמרא הסבירה לנו את החצי של ההבדל בין הלא עובד לרשע, אבל את ההבדל בין העובד לצדיק הגמרא לא הסבירה, לא אמרה אף מילה. בא בעל התניא בשורות הבאות להסביר את הצד השני. מה ההבדל בין עובד אלוקים לצדיק? בוא נראה בפנים. שההפרש בין... הפרש בין עובד אלוקים לצדיק הוא... שעובד הוא לשון הווה, שהוא באמצע עבודה, היא המלחמה עם היצר הרע להתגבר עליו ולגרשו מהעיר קטנה, שלא יתלבש באיברי הגוף, שהיא באמת עבודה ועמל גדול להילחם בו תמיד. היינו הבינוני. אז מה זה עובד אלוקים? עובד אלוקים זה?

14:57 דובר 3 בינוני.

14:58 דובר 1 זה לא צדיק, זה בינוני. אבל הצדיק הוא לא נקרא עובד אלוקים. הצדיק נקרא, אה, עבד ה'. הוא לא עובד, הוא עבד. הוא כבר גמר את העבודה. זה כבר לא, זה שם התואר כבר. שם התואר כמו שם חכם או מלך. הוא לא תלמיד חכם, הוא חכם. שהוא כבר נעשה חכם או מלך. כך זה הוא כבר-- צדיק כבר עבד וגמר לגמרי עבודת המלחמה עם הרע עד כי ויגרשהו וילך לו וליבו חלל בקרבו. אז בעל התניא נתן לנו פה את התשובה לצד השני, מה שהגמרא לא נתנה. מה זה נותן לנו? זה נותן לנו שעכשיו אנחנו באמת מבינים שיש פה שלוש דרגות. יש פה רשע, צדיק ואחד שהוא עובד אלוקים או לא עובד אלוקים, מישהו באמצע. מה שלא כל כך ברור לנו זה מה ההבדל בין עובד אלוקים ללא עבדו. מה ההבדל בין צדיק ל-ל-לרשע ולבינוני? זה למדנו באריכות. אנחנו יודעים מה היא מהותו של הצדיק, מה מהותו של הרשע, מה מהותו של הבינוני. למה הגמרא מחלקת את הבינוני לשני סוגים, עובד אלוקים ואשר לא עבדו? בינוני זה בינוני. מה ההבדל אם הבינוני לומד את התורה שלו מאה פעמים או לומד מאה ואחד פעמים? בשביל זה הוא כבר סוג רביעי. מה? מה? מה מסתתר פה? ממשיך בעל התניא להסביר שבבינוני יש גם כן שתי מדרגות, עובד אלוקים ואשר לא עבדו. ואף על פי כן, למרות שהוא לא עובד, הוא נקרא לא עובד את הקדוש ברוך הוא. אף על פי כן אינו רשע. איך זה יכול להיות שהוא לא עובד והוא גם לא רשע? אז איך הוא לא רשע אם הוא לא עובד? איך הוא לא נכשל בעבירות אם הוא לא

17:06 דובר 1 עובד את ה'? כי לא עבר מימיו שום עבירה קלה. אנחנו זוכרות בפרק א' שדיברנו מה זה עבירה קלה. זוכרות שדובר שמה אפילו לא מדברי סופרים, אפילו לא מדרבנן, זה אפילו לא, אפילו לא, אפילו לא. אז אם הוא לא עובד אלוקים, אז איך הוא לא עבר שום עבירה קלה? מה מנע ממנו לעבור עבירות? מה? וגם הוא קיים את כל המצוות שאפשר לו לקיימן. הוא לא ביטל אף מצווה בחיים שלו. איך יכול להיות אדם כזה? הוא מזלזל כזה. הוא לא עובד, הוא לא מתאמץ, ואף על פי כן הוא מעולם לא נכשל בעבירה והוא תמיד לא ביטל. איך יכול להיות כזה דבר? ואפילו תלמוד תורה כנגד כולם לא פסיק פומיה מגירסא. דבר אחד שהוא לא עובד אלוקים. לא הפסיק פיו מלדבר דברי תורה. אי אפשר, אתה בא לנסות לדבר איתו בדברים שהם לא תורה. הוא לא מבין אותך, הוא לא שומע אותך, לא שומע. מה? מה לא שומע? הוא שומע רק דברי תורה. מקיים מצוות, לא נחשב. הוא לא עובד, הוא לא עובד את הקדוש ברוך הוא. איזה מין יצור זה? על מה מדובר פה? אלא מדובר על יהודי כזה שאינו עושה שום מלחמה עם היצר לנצחו. ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שהכל נהיה בדברו. הוא לא עושה שום מלחמה עם היצר לנצחו על ידי אור ה' המאיר על נפש האלקית שבמוח השליט על הלב כנ"ל. היצר לא מנצח אותו ולכן הוא לא עושה עבירות. אבל הסיבה שהיצר לא מנצח אותו זה לא בגלל שהוא נלחם ביצר וניצח אותו. לא, אלא מפני שאין יצרו עומד לנגדו כלל לבטלו מתורת ה' ועבודתו, ואין צריך ללחום עימו כלל.

19:29 דובר 1 מה זאת אומרת? יש לו יצר הרע והיצר הרע. הוא מנצח את היצר הרע בלי להילחם ביצר.

19:40 דובר 4 איך בינוני?

19:41 דובר 1 אה?

19:42 דובר 4 איך בינוני?

19:44 דובר 1 ככה זה הגמרא אומרת שהוא נקרא בינוני.

19:48 דובר 4 הבינוני כן נלחם ביצר.

19:50 דובר 1 מה?

19:50 דובר 4 הבינוני כן נלחם ביצר.

19:51 דובר 1 הבינוני הזה שנקרא לא עבדו. הגמרא קוראת לו שהוא בינוני והוא לא עבדו. הוא לא נלחם ביצר. לא, שתיים, עבדו ולא עבדו. מה? אנחנו תכף נראה מה ההבדל בין עובד ולא עבדו. עכשיו הוא מסביר מה זה לא עבדו. בינוני, בינוני זה בינוני. זאת אומרת הוא לא עושה עבירות, הוא עושה מצוות והוא לא פסיק פומיה מגירסא, אבל הוא-הוא-הוא, היצר לא מתגבר עליו. אבל היצר-- מה העניין? היצר לא נלחם בו. היצר לא נלחם בו. למה הוא לא צריך לנצח את היצר? כי היצר לא נלחם בו. מה פירוש היצר לא נלחם בו? אז הוא מסביר. מה? אנחנו מיד נראה. ממשיך בדף פ-- אמ, בדף פה להסביר מה פירוש היצר לא נלחם. יש לו יצר והוא לא נלחם. "כגון שהוא מתמיד בלימודו בטבעו מתולדתו על ידי תגבורת המרה שחורה". יש אנשים כאלה שהם נוטים ל... דיכאון זה נקרא, כן. כל הזמן הוא, הוא למטה, עם האף למטה. אדם כזה אז... זה נקרא, אה, נו, הפוך מאופטימיסט, נו? פסימי. מה? הפוך מאופטימי, פסימי. אדם פסימי, בעל מרה שחורה. הוא פסימי. מה פירוש אדם פסימי? אדם כל הזמן שחור. מה זה שחור? כל הזמן הוא כבד. הוא אדם כבד, כבד אנחנו אומרים, כן? מעדיף להיות לבד, לא אוהב את החברה. אז אם אדם כזה נמצא במקום, אה, לא מוצלח, במשפחה לא מוצלחת, ב-בחברה לא מוצלחת, אז הוא ילך לאיפה שילך. אבל אם אדם כזה נמצא בסבי-- בישיבה, הוא לומד בישיבה ובישיבה נותנים לו דף גמרא. נותנים לו, זה מעניין. בסך הכול זה מעניין. מאוד מעניין. חסידות. אז הוא משקיע את כל ה-- את כל המרה שחורה שלו בלימוד. הוא שוקע, הוא לא...

22:08 דובר 1 הסביבה לא מעניינת אותו. הרבי אמר שלא-- שהוא היה בעל מרה שחורה. נכון. נכון, נכון. נכון, נכון, נכון. הרבי, הרבי העיד על עצמו שיש לו מרה שחורה יותר מפעם אחת. אני אוהב ללמוד. אני לא לומד בגלל שאני, אה, צריך להילחם ביצר ו-ו-ומושיב את עצמי ללמוד. לא, אני אוהב את זה, זה נעים לי. מתענג מזה. עד שהחבר'ה קוראים לי לשחק בחוץ, אני לא יודע, כדורגל, א-אני לא יודע מה שמשחקים אצל הבנות. אה, תעזוב אותי, טוב לי פה. מספרים על הרב מרדכי שמואל אשכנזי זכרונו לברכה. מספרים, כאילו, זו עדות, אה, כתובה ש... כשהוא היה בחור ב-770, זה היה לפני הרבה שנים. הוא היה בחור ב-770 בקבוצה, אחת מהקבוצות הראשונות הראשונות. אז מגיע קיץ שם בארצות הברית בחופש. אז כל ה-- כל הקהילה, כולל החב"דניקים, כולם הולכים ל-להרים שם. כל חסידות איזה צימר, איזה בית פרטי. לא יודע בדיוק איך זה מתארגן שם. הם שמה כמה חודשים ולא רק הם, אלא כל ה-- חם, קיץ, כל המדינה עולה להרים. אז הבחורים באותה תקופה, אה, הולכים לשם גם כן לעשות מבצעים ב-בהרים. והרבי עודד את זה. אבל היה בחור אחד בכל תולדות ליובאוויטש שהרבי אסר עליו ללכת להרים למבצעים. מרדכי שמואל אשכנזי, שהוא רצה ללכת, הוא כתב לרבי שהוא רוצה גם ללכת, מחר לצאת. הרבי אמר לו, "אתה תישאר ללמוד. המקום שלך פה". אז הוא לומד לא בגלל שהוא נלחם. הוא לומד כי הטבע שלו מושך אותו ללמוד. הוא לא צריך להילחם ביצר. אותו דבר, אין לו מלחמה מתאוות נשים מפני שהוא מצונן בטבעו, הוא לא נמשך. וכן בשאר תענוגי עולם הזה הוא מחוסר הרגש הנאה בטבעו. יש אנשים כאלה

24:24 דובר 1 שנמשכים מאוד לתענוגות העולם, ויש כאלה ש...

24:29 דובר 5 נמשכים לספרים.

24:31 דובר 1 או שלא... העולם לא, לא קורץ לו כל כך. אז מה הפלא שהוא לא-- שהיצר לא מצליח לנצח אותו? היצר לא כל כך נלחם בו פשוט. לא מושך אותו ל-לאיסורים ולתאוות, ולכן אין צריך להתבונן כל כך בגדולת ה' ולהוליד מבינתו רוח דעת ויראת ה' במוחו, להישמר שלא לעבור על מצוות לא תעשה. הוא לא צריך להוליד אהבת ה' בליבו, לדבקה בו בקיום מצוות ותלמוד תורה כנגד כולן. הוא לא צריך לעורר במוחו ובלבו לא את היראה ולא את האהבה, אלא די לו באהבה מסותרת אשר בלב כללות ישראל שנקראו אוהבי שמו. הרי כל יהודי יש לו נשמה. זה משהו שנולדים איתו. לא צריך לעבוד בשביל זה, לא צריך להתאמץ בשביל זה. כל אחד יש לו נשמה. במה מתבטא זה שיש לי נשמה? אני לא מרגיש את הנשמה שלי, אבל איפשהו אצל כל יהודי זה כן, זה עובד בפנים. יש לו נשמה. כל יהודי שעושה מצווה, סתם נותן, אה, עוזר לעני, הוא מרגיש שיש לו הרגשה טובה, זה עושה לו טוב. יהודי לומד תורה, יהודי מתפלל, עושה לו הרגשה טובה. הוא-- מאיפה זה בא, ההרגשה הטובה הזאתי? מה, קיבל איזה פרס? הם הציעו לו משהו על זה? לא. הוא עשה מצווה אז זה עושה לו טוב. העניין הזה ש-שלעשות, להתקרב לקדוש ברוך הוא עושה לי הרגשה טובה, זה נקרא אהבה מסותרת. כל יהודי מרגיש את זה גם אם הוא לא יודע שהוא יהודי. זה משהו שנמצא בתוך הלב של כל אחד וזה עובד בלי הפסקה. נון סטופ, ככה איפשהו ברקע זה נמצא כל הזמן. אז אותו יהודי שמדובר עליו פה, מדובר על יהודי שהוא יושב בישיבה, שהוא לומד, שהוא נמצא

26:38 דובר 1 בסביבה חרדית, אז בסך הכל הוא נצמד-- הוא שומר מצוות. היצר הרע לא כל כך נלחם בו. אהבה מסותרת יש לו בלב. אז למה שיעשה מצווה? למה שיעשה עבירות? אהבה מסותרת. טוב לו עם הקדוש ברוך הוא, טוב לו עם המצוות. הוא יודע מה צריך לעשות. אין לו שום דבר מיוחד שמושך אותו נגד. אז ממילא הוא לא נכשל בעבירות והוא מקיים את כל המצוות. אז הוא בינוני. אמרנו מה ההגדרה של בינוני? בינוני זה אחד שיש לו יצר הרע ואף על פי כן הוא לא נכשל בעבירות. אז זה בדיוק הציור. רק מה? הוא לא נלחם, בסדר. למה הוא צריך להילחם? הוא לא-- הוא יכול להיות בינוני גם בלי להילחם. למה הוא צריך להילחם? ולכן אינו נקרא עובד כלל, כי אהבה זו המסותרת אינה פעולתו ועבודתו כלל. הוא נולד עם זה, אלא היא ירושתנו מאבותינו לכלל ישראל. וכמו שהתבאר לקמן מפרק י"ח ועד פרק כ"ה, העניין הזה של אהבה מסותרת. שמונה פרקים. וכן, אף מי שאינו מתמיד בלימודו בטבעו, רק שהרגיל עצמו ללמוד בהתמדה גדולה. זה כבר שלב יותר נעלה בלא עבדו. יש לא עבדו כזה שהוא בכלל לא נלחם. יש אחד כזה שלמה הוא לא עבדו? איך אתה מראה שהוא לא עבדו? הוא כל משנה חוזר מאה פעמים. כמה מאיתנו חוזרים על שיעור מאה פעמים? לא אני.

28:25 דובר 5 נראה לי אפילו שלוש זה הרבה כבר.

28:26 דובר 1 מה?

28:27 דובר 5 נראה לי אפילו שלוש זה הרבה כבר.

28:29 דובר 1 ש--

28:29 דובר 5 שלוש זה הרבה.

28:31 דובר 1 בשבילנו גם שלוש זה הרבה, למרות שכתוב בהלכה שארבע זה המינימום.

28:42 דובר 5 ארבע זה מינימום.

28:44 דובר 1 זה כתוב בהלכה שלחזור על הלימוד ארבע פעמים זה המינימום. זאת גם הסיבה שבגמרא, אם תשימו לב זה רמוז בגמרא-- בכל דף בגמרא, מי שפתח פעם דף גמרא, אז יש את הגמרא באמצע, מסביב יש את רש"י, וברש"י באותיות הקטנות יש מעל העמוד ומתחת העמוד ובצדדים. אז מתחת העמוד זה פעם ארבע, פעם מאה, זה ככה כל פעם משתנה. מעל זה תמיד ארבע שורות. בכל הגמרא מההתחלה עד הסוף. המסדר דפוס וילנא עשה את זה בכוונה כדי לרמז את אותה הלכה שצריך לחזור על הלימוד ארבע פעמים, ארבע מינימום.

29:24 דובר 5 כשאתם מוכנים.

29:25 דובר 1 אה?

29:25 דובר 5 כשאתם מוכנים אנחנו... יש מי שצריך לחזור עוד פעם.

29:27 דובר 1 אין בעיה.

29:30 דובר 5 אין בעיה. לא, כמה פעמים כל אחד במבחן צריך ללמוד עוד פעם אחת.

29:45 דובר 1 אני לא אומר שתעשו ככה, אני רק אומר מה צריך לעשות. זה-- זה כבר שלב יותר מתקדם בלא עבדו. יש אחד כזה שהוא לא עבדו כי הוא באמת לא עובד את השם, הוא לא עושה עבירות אבל הוא לא נלחם ביצר. יש אחד כזה שפעם, כשהוא התחיל את עבודת השם, באמת היה לו קשה. הוא עבד על עצמו ו-- כל אחד מאיתנו יכול לתאר לעצמו שכדי ל-- אדם להרגיל את עצמו לחזור על כל דבר מאה פעמים, זה עבודה. אבל הוא עשה את זה כל כך הרבה פעמים עד שהוא התרגל. היום זה כבר לא עבודה, היום זה הסטנדרט. אבל עכשיו, אחרי שהוא כבר התרגל, אז אומרים: תשמע, אתה רוצה לעבוד את השם? תחזור עוד פעם אחת. העוד פעם אחת שהוא יחזור זה לא יוסיף לו, לא ילמד יותר טוב. הוא למד את זה מאה פעמים, הוא יודע את זה ישר והפוך. מה יוסיף העוד פעם אחת? העוד פעם אחת מוסיף: עכשיו הוא מתאמץ.

31:10 דובר 5 שובר את ההרגל.

31:12 דובר 1 הוא שובר את ההרגל. המאמץ הזה, אמרו חז"ל, שהוא שווה יותר מכל המאה פעמים. רק שהרגיל עצמו ללמוד בהתמדה גדולה ונעשה לו הרגל טבע שני, די לו באהבה מסותרת זו, אלא אם כן רוצה ללמוד יותר מרגילותו. ובזה יובן מה שנאמר בגמרא: עובד אלוקים, היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים ואחד, ולא עבדו, היינו מי ששונה פרקו מאה פעמים לבד. היינו משום שבימיהם היה רגילות לשנות כל פרק מאה פעמים, כדאיתא התם בגמרא, משל משוק של חמרים שנשכרים לעשר פרסי בזוזא ואחד עשר פרסי בתרי זוזי, מפני שיותר מרגילותם. פעם, בזמנו, היינו גרים בכפר חב"ד ו... הרבה פעמים נוסעים, אז לא הייתה תחבורה כמו-- גם היום אין תחבורה מי יודע מה, אבל אז גם רכבים פרטיים לא היו, הרבה תחבורה. בקיצור, הרבה פעמים היינו מגיעים באוטובוס לתחנה מרכזית תל אביב וצריך להגיע לכפר חב"ד. ואתה יודע שבחמש או שש או שבע, שמונה, השעות הקרובות אין לך אוטובוס אז. אז לוקחים מונית. לא הייתה ברירה. אז זה היה קבוע. זה היה סרט קבוע פעם פעמיים בשבוע. תמיד אותו סרט. היינו גרים בכפר חב"ד ב'. אז אתה יכול לקחת אותנו לכפר חב"ד? כן. מה המחיר? זה עשרה שקלים? חמש עשרה שקל, לא זוכר, טוב, חמש עשרה שקל נגיד. אין בעיה. יושבים במונית, מגיעים לכניסה לכפר חב"ד. אנחנו גרים שמה. אהה, כפר חב"ד ב'. למה לא אמרתם? זה מחיר כפול. סליחה אדוני, מה זה מחיר כפול? עוד מאה מטר. מה? המחיר זה על כפר חב"ד. שם זה לא, זה לא, זה, אבל זה לא הרגילות שלנו. ומחוץ לרגילות, פה אתה משלם מחיר כפול, עוד שלושים... לא יודע איפה.

33:19 דובר 1 זה כפר חב"ד, עוד שלושים שניות וסיימנו. זה אף פעם אחת לא עזר לנו. וזה לא חידוש. זה כבר כתוב בתורה וכתוב בגמרא ומובא בתניא, שהחמרים, הפעם אחת שזה יותר מרגילותם, זה רק עשירית מהמרחק, זה רק מאית מהמרחק. אבל אתה משלם כפול.

33:46 דובר 6 חשבתי שהם. חשבתי שהם תופס.

33:49 דובר 1 תופס, תופס. ולכן זאת הפעם המאה ואחת היתרה על הרגילות שהורגל מנעוריו, שקולה כנגד כולן, ועולה על גביהן ביתר שאת ויתר עוז להיות נקרא עובד אלוקים. זה סוג אחר של יהודי. זה לא סתם בינוני, זה לא אדם שלא עובד את הקדוש ברוך הוא. זה נקרא סוג רביעי, בינוני שהוא עובד אלוקים. משהו אחר לגמרי. מפני שכדי לשנות טבע הרגילות צריך לעורר את האהבה להשם, וזה יכול להיות בשני אופנים. רמז ראשון להמשך התניא: או על ידי שמתבונן בגדולת השם במוחו לשלוט על הטבע שבחלל השמאלי המלא דם הנפש הבהמית שמהקליפה שממנה הוא הטבע, וזו היא עבודת עמל הבינוני. מה זה העבודה המושלמת של הבינוני? הסוג הראשון של העבודה, שהוא יסביר הלאה בשני הפרקים הבאים, ט"ז וי"ז, עבודת עמל של הבינוני, מוח שליט על הלב. להתבונן בגדולת השם, והתבוננות כזו עמוקה וחזקה עד שזה, ההבנה שבשכל, תחדור בלב ותבעיר את האש ברשפי אש אהבה, תשוקה וחפצה ותשוקה ונפש שוקקת לגדולת אין סוף ברוך הוא. זה עבודת עמל הבינוני. או לעורר את האהבה המסותרת שבלבו. אהבה מסותרת יש לכל אחד, אבל בדרך כלל היא לא מתגלה. אבל אפשר. אמנם באופן רגיל, מתי כן מתגלה אהבה מסותרת? מסירות נפש. נכון, מתי זה קורה בדרך כלל, כשזה קורה?

36:02 דובר 6 אין.

36:03 דובר 1 אה? כשמעמידים מישהו מול קיר ואומרים לו: או שאתה שומר מצוות, או שאתה מפסיק, או שאנחנו הורגים אותך. אז פתאום הוא עושה שמע ישראל. קרה בכל הדורות שהיו יהודים כאלה שעמדו במצבים כאלה וראינו אותם פתאום מן הקצה מוכנים למסור את נפשם, ללכת עד הסוף. סליחה, אתמול בלילה לא שמרת מצוות. מה קרה עכשיו? פתאום שמע ישראל. מה? מה? התעוררה אצלו אהבה מסותרת. אז בדרך כלל-- אז קודם כל אנחנו רואים שהאהבה המסותרת הזאת יש לה כוח עצום. האהבה המסותרת, כשהיא יוצאת לפועל, היא חשובה לאדם יותר מהחיים שלו. הוא מוכן למות ולא לוותר על האהבה המסותרת שלו. בפועל, הכוח של האהבה המסותרת הוא כוח אינסופי. רק מה? בחיים היומיומיים שלנו אנחנו לא כל כך מרגישים אותה, לא מרגישים אותה בכלל. אומר, יסביר לנו אדמו"ר הזקן בפרקים הבאים, מפרק י"ח עד פרק כ"ה, ש... לא נכון. כל אחד מאיתנו, על ידי התבוננות מסוימת, יכול להאיר את האהבה הזאת, לגלות אותה. אז זה לא ממש כמו להתבונן בגדולת השם ולעורר אהבה בלבו. זה אהבה, זה עבודה תמה. זה באמת יותר קשה. אבל לעורר את האהבה שממילא נמצאת בי זה גם כן עבודה. זה לא פשוט, זה לא קל, אבל זה אפשרי וזה הרבה יותר קל מאשר לעורר בלב אהבה. לא צריך להמציא אהבה על ידי התבוננות, אלא רק לגלות את האהבה שכבר קיימת. זה יותר קל, זה יותר פשוט וזה גם נקרא עבודה לבינוני. בשורה עשר, שזו נקראת גם כן עבודה, להילחם עם הטבע והיצר על ידי שמעורר את האהבה המסותרת שבלבו. אז שני הסוגים האלה זה נקרא עובד אלוקים, או שהוא מעורר את האהבה על ידי התבוננות בגדולת השם,

38:24 דובר 1 או שהוא מעורר את האהבה המסותרת. זה נקרא עובד אלוקים. מה שאין כן, כשאין לו מלחמה כלל, אין אהבה זו המסותרת מצד עצמה נקראת עבודתו כלל. אז מה בעצם יצא לנו מהפרק הזה? שהגמרא מעלה על נס ומשבחת יהודי כזה, לא את מי שהוא לא עושה עבירות. יכול להיות מציאות של יהודי שהוא לא עושה עבירות, שהוא לא מבטל מצוות, שהוא לא פסיק פומיה מגירסא, שכל כולו שקוע בתורה, והגמרא אומרת עליו: זה... זה לא עובד אלוקים, זה לא רציני, לא זה מה שצריך להיות. מה כן צריך להיות? מה כן הגמרא משבחת? אחד שהוא מתאמץ. היי, אבל זה שמתאמץ ונלחם ביצר הוא לפעמים גם מפסיד, והוא לפעמים כן מגיע לעשות עבירות. ואותו אחד שלא עובד את השם הוא לא עושה עבירות. אומרת הגמרא: לא. יהודי שנלחם ביצר שווה אצל הקדוש ברוך הוא לא רק יותר, אלא באין ערוך יותר, זה סוג אחר של יהודי. הקדוש ברוך הוא לא רוצה מאיתנו את ההצלחות. הקדוש ברוך הוא לא מחפש מלאכים. הקדוש ברוך הוא לא מחפש לראות אותנו עם כנפיים. הקדוש ברוך הוא מחפש שנעבוד אותו, ולעבוד אותו כל אחד יכול. ואחרי שאנחנו יודעים מי ומה אנחנו, שאנחנו לא צריכים להחזיק את עצמנו לצדיקים ושאנחנו בכוחנו להצליח, ומה הקב"ה רוצה מאיתנו זה בסך הכול לראות את המאמץ שלנו, איך אנחנו רוצים להתקרב אליו. עכשיו אנחנו מוכנים להתחיל ללמוד איך בפועל עובדים את השם, וזה יהיה בפרקים הבאים. מתחיל מפרק ט"ז, הפרק הבא, שני הכללים הגדולים.