לקוטי אמרים פרק י"ג · תשפ"א

00:01 דובר 1 טוב, אז א-א-אנחנו צריכים לעשות פה בתחילה, לפני שנתחיל, איזושהי הצהרה ו... כי כשלומדים את התניא, אפשר יותר מזה להגיד, אולי הדבר הכי קשה כשלומדים תניא: לומדים, לומדים, לומדים, לומדים, קוראים, קוראים, קוראים, קוראים ולא מבינים מה הוא רוצה להגיד. ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו ועוד משהו. זה לא נגמר. ואתה-- לאיפה הוא חותר? מה, מה, מה קורה פה? מה-- הרעיונות של התניא מאוד עמוקים ומאוד מאוד ארוכים, והרבה פעמים, כמעט תמיד, כל רעיון שהתניא אומר הוא מתפרס על פני שניים, שלושה, ארבעה, חמישה ואפילו שמונה פרקים. וכשקוראים את התניא ברצף, אם לא עושים באמצע הפסקה בין אחד לשני ומסתכלים רגע מה אמרנו עד עכשיו ואיזה נושא מתחילים להבין עכשיו, ללמוד עכשיו, אז לא מבינים לא את הרעיון שלפני כן ולא את מה שאחרי כן, והכל מתערבב ונהיה סלט אחד גדול בראש, ואחר כך פשוט לא, לא, לא לומדים כלום. אז אמרנו שהמטרה של התניא, כל התניא כולו מהאות הראשונה עד האות האחרונה, כפשוטו ממש, היא להסביר את הפסוק "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". חמישים ושלושה פרקים מהאות הראשונה עד האות האחרונה, אדמו"ר הזקן לא סוטה מהנושא כמלוא הנימה. הוא מסביר אך ורק את הפסוק הזה, "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך--" זה מה שהוא מסביר. אין פה-- יש בחסידות אינספור נושאים נוספים שמוסברים בחסידות ולא נכנסו בתניא. בתניא הוא מסביר אך ורק איך קרוב לכל אחד ואחת לעבוד את השם. זה הנושא, ובשביל זה, היות וזה מה שהוא רוצה להסביר לנו, אז דבר ראשון הוא צריך להסביר לנו מהי הדרישה מעובד השם. אני בא עכשיו להסביר לכם איך קרוב מאוד לעבוד את השם. אז דבר

02:23 דובר 1 ראשון צריך להסביר מה זאת עבודת השם. מה הוא אותו דבר שהוא קרוב מאוד, שאותו דורשים מאיתנו לעשות. זה הדבר הראשון. אז לכן הוא באמת מתחיל בפרק א' ומציג את המטרה. מהי המטרה? מהו אותו דבר שהוא הקרוב מאוד שאותו אנחנו צריכים ללמוד? הקרוב מאוד הוא שמירת תורה ומצוות בשלימות, והוא מאריך להוכיח על פי נגלה, בכלל לא חסידות. חצי פרק בתניא ראשון זה בכלל נגלה, גמרות ו-ו-ופוסקים. מה פירוש הדבר לשמור תורה ומצוות בשלימות? פירוש הדבר שיהודי לעולם בחיים שלו לא נכשל בעבירה ולעולם הוא לא מבטל מצווה, וזה נקרא שלימות. גם במצוות עשה, גם מצוות לא תעשה, גם בלימוד התורה. הבן אדם, היהודי, הוא שלם. שלם זאת אומרת הוא לעולם לא נכשל. או. אחרי שהגדרנו את המטרה בחצי פרק הראשון, שזה מה שנקרא עבודת השם, אז מייד עולה השאלה: איך על זה אומרת התורה שזה קרוב מאוד? איך אתה אומר לי שכזה דבר אני לא מרגיש שזה קרוב אליי? אומר אדמו"ר הזקן: כדי להבין איך קרוב מאוד לשמור תורה ומצוות בשלימות, אתה קודם כל צריך לק-- להכיר את הכוחות שלך, לדעת מי אתה, לדעת מהם הכוחות שפועלים בתוכך. אחר כך תוכל-- נוכל ללמד אותך איך להשתמש בהם, ואז תראה שזה באמת קרוב גם אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. אז הוא מתחיל להסביר שניים עשר פרקים, או ליתר דיוק, בדיוק אחד עשרה וחצי פרקים, כי חצי פרק הראשון היה הגדרת המטרה, אבל שניים עשר פרקים ראשונים מסבירים ליהודי וליהודייה מהי מהותו. מהי מהותו של האדם שהוא זה שאליו, עליו מצווה התורה "קרוב אליך הדבר מאוד". זה אדם בינוני. לא מדברים פה-- התורה לא דורשת את זה רק מצדיקים. התורה

04:31 דובר 1 דורשת מכל אחד ואחד, אנשים רגילים, אנשים בינוניים שנולדו ב-במשפחות רגילות ויש להם הורים רגילים וילדים רגילים. מ-- זה האדם הבינוני שאליו פונה התניא, אליו פונה התורה, וממנו, מד-- מאותו אדם פשוט ורגיל דורשת התורה שאתה תשמור את עבודת השם בשלמות, תקיים תורה ומצוות בשלמות. פירוש הדבר שגם אתה לעולם לא תיכשל בעבירה. כל אחד ואחד. ואז הוא מסביר שלכל יהודי יש, אה, נפש אלקית, יש לו נפש בהמית, וכל אחת ממ-מהנפשות כלולה מעצם הנפש וכוחות של הנפש והלבושים של הנפש. ואחר כך מסביר שהנ-הנפשות נלחמות ביניהן, וכשהנפש האלקית מנצחת אז זה נקרא צדיק. אז תדע לך, אני לא מדבר על צדיק. וכשהנפש ה-ה-הבהמית מנצחת והאדם נכשל בעבירה אז הוא נקרא רשע. אומר אדמו"ר הזקן, תדע לך, אני לא מדבר על רשע. אני מדבר על בינוני. מה זה בינוני? זה הוא הסביר בפרק י"ב אחרי כל ההקדמה הארוכה שלמדנו פעם הקודמת. בינוני זה אדם כזה שהוא מהותו כמו רשע, התנהגותו כמו צדיק. מבחינת המהות שלו יש לו יצר טוב ויצר הרע כמו לרשע. מבחינת ההתנהגות שלו הוא לא נכשל לעולם בעבירה, הוא דבק בקדוש ברוך הוא בשלמות כמו צדיק. איך ייתכן מצב כזה? אם יש לו יצר הרע, למה הוא לא נכשל? אם הוא לא נכשל, איך יש לו יצר הרע? איך זה עובד ביחד? מסביר אדמו"ר הזקן שבינוני זה אדם שבגלל שהוא עשה תשובה אז לכן הוא יכול להתפלל בדבקות. ובגלל שבשעת התפילה, בגלל שהוא לפני כן עשה תשובה, אז המסך של העוונות כבר לא מפריד, ואז בשעת התפילה הוא באמת יכול להידבק בהשם באהבה ויראה אמיתית. אז היות ובשעת התפילה בבוקר הייתה לו אהבה ויראה אמיתית, אז האהבה והיראה

06:56 דובר 1 הזאת משפיעות עליו לכל היום ונותנות לו את הכוח שהוא יכול להחזיק את עצמו, שאף על פי שיש לו יצר הרע, יש לו תאוות, יש לו כל מיני דברים שליליים שיכולים ליפול במחשבתו, הוא יכול להחזיק את עצמו, הוא יכול להתגבר על עצמו. זה מהותו של הבינוני. איך אדם כזה עובד את השם? אז אחר כך, בפרק ט"ו הוא יגיד שיש כלל גדול בעבודת השם לבינוני ויש עוד כלל גדול ואפשר התבוננות ואפשר ככה ואפשר ככה. הוא יסביר את זה כמה וכמה פרקים, אבל לפני שמתחיל להסביר את עבודת השם בפועל, אותו בינוני שלמדנו בפרק הקודם, אז אמרנו בסוף השיעור שעבר שבאמצע, בין מהותו של הבינוני לבין עבודת השם, יש לנו באמצע שלושה פרקים: י"ג, י"ד, ט"ו. שלושת הפרקים האלה אדמו"ר הזקן לא מסביר מהו בינוני, הוא כבר הסביר. הוא גם לא מסביר מהי עבודת השם. אפשר להסתכל בפנים, אין פה מילה אחת איך לעבוד את השם. הוא מסביר עניינים, שלושה עניינים יסודיים שאותם צריך האדם לדעת כדי שהוא יוכל להצליח בעבודת השם. מין שלושה יסודות כאלה שאדם צריך. זה לא עניין של עבודה, זה עניין של שלושה דברים שצריך להבין אותם, ואחרי שאני-- איכשהו לשבת עם שלושת הדברים האלה בראש. שלושת הדברים האלה, נגיד אותם בקיצור, פרק י"ג אומר, "היה בעיניך כרשע", אל תחזיק מעצמך. גם אם אתה מרגיש שאתה כבר התעלית ובאמת אתה מצליח ואתה כבר מצליח להתגבר על היצר הרע, אפילו יותר מזה, לעולם אל תגיד לעצמך שאתה בינוני. ברגע שתחזיק לעצמך טובה, ת-ת-, ברגע שת-תרפה את החבל, ההוא יחזור. "היה בעיניך כרשע", זה המסר של פרק י"ג. קודם כול, דבר ראשון, אדם צריך להיות עניו, צריך

09:01 דובר 1 לדעת שהוא, שהוא לא צדיק. ואז האדם יכול ליפול ב-- ליפול בייאוש. אני עובד כל החיים שלי ומתאמץ ו-, ו-, ו-, ו- ואומרים לי שבסך הכול נשארתי... מראש אומרים לי שאין לי סיכוי. אדם יכול ליפול בייאוש. בא פרק י"ד ואומר, ביטחון בהשם. מה שאתה יכול לעשות זה מה שדורשים ממך. לא דורשים ממך יותר ממה שאתה יכול לעשות, ולכל אחד ואחד ניתנו הכוחות כדי להצליח ולנצח במלחמה. זה פרק י"ד, תקווה וביטחון ואמונה. אז הכלל הראשון זה היה בעיניך כרשע. הכלל השני זה תקווה, ביטחון ואמונה. אחר כך אדם יגיד, "אוקיי, כבר הבנתי. אוקיי, אז אני רץ, קדימה. אני הולך לעבודה. אני מוכן להתחיל". אומר אדמו"ר הזקן, "רגע, רגע, רגע, יש לי עוד דבר אחד להגיד לך. אל תתלהב, זה לא יהיה קל". פרק ט"ו. כל פרק ט"ו בא להגיד לנו, תשמע, מחכה לך עבודה קשה. זה התפקיד שלך. לעולם אתה לא תצליח. צריך להיות לך ביטחון ואמונה שזה מה שרוצים ממך ובזה אתה עושה טוב לעצמך וטוב לעולם ומביא את המשיח ופועל את כל העניינים במסגרת מה שאתה יכול ונדרש לעשות. אבל בסופו של דבר תדע לך, זה לא יהיה קל. אוקיי, קלטת? אתה מבין שזה לא קל? בואו נתחיל. פרק ט"ז, "והנה כלל גדול בעבודת ה'". בסדר? אז אנחנו אחרי שככה תפסנו מבט מה אנחנו, איפה אנחנו עומדים, אנחנו נלמד היום את פרק י"ג, "היה בעיניך כרשע". פרק י"ג: "ובזה יובן לשון--" זה למטה שמה. "ובזה יובן לשון מאמר רז"ל, בינוני זה וזה שופטן", מוסיף בסוגריים מרובעות, "פירוש יצר טוב ויצר הרע. דכתיב כי יעמוד לימין אביון להושיע משופטי נפשו, ולא-- שופטי נפשו, לא אמרו זה וזה מושלים חס ושלום".

11:25 דובר 1 אנחנו זוכרים את השאלה מפרק א', אחת השאלות מפרק א', איך אמר, אה, רבא-- מה פירוש במה שאמר רבא, "בינוני זה וזה שופטן"? מה זה זה וזה שופטן? שם הוא שאל וזה השאיר את השאלה ככה תלויה באוויר. עכשיו, אחרי שלמדנו של-- לבינוני יש לו גם נפש אלוקית וגם נפש בהמית, אנחנו יכולים להבין את מה ששאלנו בפרק א'. מה פירוש זה וזה שופטן? מה הדיוק? הדיוק, אומר אדמו"ר הזקן, שכתוב זה וזה שופטן ולא זה וזה מושלים. למה? אם היצר הרע-- מה פירוש שיצר הרע מושל? מה זה מושל? מושל זה אחד שנותן הוראות, נכון? מה שהוא אומר, אין ברירה, צריך לעשות. כן. אז אם אנחנו אומרים שיצר הרע מושל באדם אפילו לרגע אחד, לשנייה אחת, פעם ביום, פעם בשבוע, באותו רגע שהוא מושל באדם הוא קובע לאדם מה לעשות. זאת אומרת הנפש האלוקית לא יכולה להתנגד. אם לאדם יש מציאות שהנפש האלוקית לא יכולה להתנגד, הוא כבר לא בינוני, הוא רשע. בינוני זה אחד כזה שהוא תמיד יכול. הוא יכול להיכשל, אבל אם הוא יתאמץ הוא יצליח. רשע זה כמו שאומר בפרק א', "הרשעים הם ברשות ליבם ואין ליבם ברשותם". הוא לא יכול להתנגד. אם היצר הרע מושל אז זה כבר לא זה וזה שופטן, הוא כבר רשע. אז אצל בינוני הדיוק הוא זה וזה שופטן. יש פה שני שופטים, לא מושלים, כי כשיש איזושהי ממשלה ליצר הרע בעיר קטנה אפילו לפי שעה קלה נקרא רשע באותה שעה, אלא היצר הרע אצל הבינוני הוא לא מושל אלא אינו רק על דרך משל כמו שופט ודיין האומר דעתו במשפט. ואף על פי כן יכול

13:31 דובר 1 להיות שלא יהיה פסק הלכה למעשה, מפני שיש עוד שופט ודיין החולק עליו וצריך להכריע ביניהם, והלכה כדברי המכריע. כך על פי המשל הזה וגם בנמשל. היצר הרע אומר דעתו בחלל השמאלי שבלב. אמרנו שהנפש הבהמית משכנה בלב והנפש האלוקית משכנה במוח. זוכרות איפה אמרנו את זה? תחילת פרק ט', נכון? נכון מאוד. היצר הרע אומר דעתו בחלל השמאלי שבלב, ומהלב עולה למוח להרהר בו, ומיד חולק עליו השופט השני, שהוא הנפש האלוקית שבמוח ומתפשט בחלל הימני שבלב, מקום משכן יצר טוב. זה מין לשון ציורית כזאת, אבל כשרגע אחד נחשוב לעצמנו, אז בדיוק ככה זה עובד. כשיש לי איזושהי תאווה, אז זה לא שאני מתבונן וחושב שהדבר הזה הוא טוב ורצוי. אני רואה משהו בעיניים או שומע או מריח, ואז יש לי תאווה לדבר הזה ואז אני מתחיל לחשוב עליו. נכון? ככה הסדר. כן. זאת אומרת, התאווה מתחילה באמת בלב, והיות ואני רוצה אז זה עולה למוח ואז המוח מתחיל להרהר ולחשוב. אבל אם זה בינוני, ברגע שהמחשבה מגיעה למוח, אז היא יכולה להגיע למוח כי יצר הרע בלב הוא, הוא עובד, הוא פעיל. אבל ברגע שהמחשבה מגיעה למוח, שם נמצאת הנפש האלוקית והיא לא נותנת למוח להרהר בו. והלכה כדברי המכריע, הוא הקדוש ברוך הוא העוזרו ליצר הטוב. כמאמר רז"ל, "אלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו". באיזה אופן הקדוש ברוך הוא עוזר לבינוני לנצח את המחשבות שלו? מהו העזר? העזר היא ההארה שמאיר אור ה' על נפש האלוקית להיות לה יתרון ושליטה על סכלות הכסיל ויצר רע, כיתרון האור מן החושך כנ"ל. אם זוכרות, למדנו בפעם הקודמת המשל של שלמה, שראיתי יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון

15:47 דובר 1 האור מן החושך. שאלנו מה, מה החידוש הגדול של החכם באדם? שהחכמה יותר טובה מהסכלות כמו שהאור-- מה, מה, מה יש פה משל? מה יש פה להסביר? מה פה לא מובן? אז הסביר את זה המגיד ש-- ששלמה המלך לא התכוון להגיד שהחכמה יותר טובה מהסכלות כמו שהאור יותר טוב מן החושך. לא זה הרעיון, אלא הרעיון הוא כמו שהאור מגרש את החושך ממילא, כך החכמה מגרשת את הטיפשות של יצר הרע ממילא. אז זה בדיוק העזר. זה שהקדוש ברוך הוא עשה מציאות כזאת שברגע שהאדם-- יש לי איזושהי תאווה ואני עכשיו מתחיל להרהר בה, אבל ברגע שאני נזכר שזו תאווה, באותו רגע זה מסתלק, זה נעלם. למה זה נעלם? הרי הלב ממשיך לרצות את זה, וכל אחד יודע שברגע שהוא מחליט אז זה, זה, זה נעלם. מאיפה יש את הכוח הזה? הקדוש ברוך הוא טבע בנפש האלוקית טבע של אור. אז ברגע שהנפש האלוקית מאירה, אז הנפש הבהמית, החושך נעלם. זה מפסיק. זה העזר והסיוע שהקדוש ברוך הוא נותן לנפש האלוקית. עכשיו יש לי שאלה. כל זה, מה שלמדנו מתחילת הפרק עד פה, כבר אמרנו קודם, נכון? כבר פה שום דבר חדש. אז לכאורה אם הוא ממשיך להסביר לנו עוד הסברים מה זה הבינוני, אז למה זה ב-- הוא שם את זה בפרק י"ג? זה היה צריך להיות כל ה-- אם בכלל צריך את הקטע הזה, כל האריכות הזאת, אז היה צריך להיות בפרק, אה, י"ב, לא בפרק י"ג. איפה שאתה מסביר מה זה בינוני, מוסיף עוד כמה מילים. מה זה כל האריכות הזאת פה? אז ההסבר הוא בשורה הבאה. "ולכן נקרא כרשע". כל ההקדמה של זה וזה שופטן

17:52 דובר 1 ושהסכלות בא בשביל לענות על השאלה המרכזית בפרק א'. מה זה יהיה בעיניך כרשע? ואחרי שנבין מה זה יהיה בעיניך כרשע, אז נוכל להתקדם הלאה לרעיון של הפרק. מה הייתה השאלה? "להיות בעיניך כרשע", אתן זוכרות? כן, זה סותר שני פסוקים שסותרים אחד את השני כאילו. אז מה התשובה באמת? יש תשובה או אין תשובה?

18:23 דובר 2 עכשיו המורה-

18:24 דובר 1 אה?

18:25 דובר 2 עכשיו המורה-

18:26 דובר 1 כן, לא חשבתי שיודעות אולי. אוקיי, אז בואו נראה בפנים.

18:28 דובר 2 שאלות תמיד יש.

18:30 דובר 1 כן, לא, אבל זו שאלה שאיתה אני מתחיל. זו שאלה מפורסמת וגם התשובה מפורסמת. טוב, בואו נסתכל בפנים. אפילו כל העולם כולו אומרים לך צדיק אתה, היה בעיניך כרשע, ולא רשע ממש, אלא שיחזיק עצמו לבינוני. אז מה שכתוב שאדם, אה, נו, צריך להיות צדיק, הוא צריך להיות צדיק. אבל מה שכתוב "יהא בעיניך כרשע", לא "אל תהיה בעיני עצמך רשע". מה כתוב? "אל תהי רשע בפני עצמך". אדם אסור לו להיות רשע בעיני עצמו. אסור לו ל-להיות רשע. אסור לו להחזיק את עצמו לרשע, אבל כרשע. אל תחשוב שאתה צדיק. אז זה לא סתירה. כל פסוק מדבר על משהו אחר. הפסוק, אה, מה שכתוב שם "אל תהי רשע בפני עצמך", זה שהאדם אסור לו להיות-- להחזיק את עצמו רשע. אם הוא יחזיק את עצמו רשע, הוא באמת יהיה עם ה-- ילך כל הזמן עם האף למטה. ככה, ככה באמת אי אפשר לעבוד את ה'. אל תחזיק את עצמך לרשע. כן, תחזיק את עצמך לבינוני. אל תהיה ב-- נו, היה, נו. אל תהי רשע בפני עצמך, אבל כן תהיה בעיניך כרשע. בסדר? "אלא שיחזיק עצמו לבינוני, ולא להאמין להעולם שאומרים שהרע שבו נתבטל לגבי הטוב, שזו מדרגת צדיק", כי זה דבר מאוד מאוד מצוי. מאוד מצוי. אדם שהוא לא דתי רואה אדם דתי, ישר רואה את הצדיק. וזה עושה הרגשה טובה. כן. הנה, אפילו הוא מרגיש שאני יותר ממנו, נכון? ואם זה, זה יהודי שומר מצוות, אבל הוא רואה איזה רב, שהרב הזה כבר אפילו למד מסכת שלמה בגמרא. וואי, איזה צדיק זה! יודע את כל התורה בעל פה, והרב מרגיש, אה, מרגיש צדיק. כן, וככה זה מעלה

20:50 דובר 1 מעלה במדרגות אצל כל אחד ואחד. אז מה פירוש שיהא בעיניך כרשע? אל תאמין לעולם שאומרים לך שאתה כבר צדיק. אתה צריך לדעת מה זה צדיק באמת, ואתה צריך לדעת שצדיק באמת אתה לא. אלא יהא בעיניו כאילו מהותו ועצמותו של הרע הוא בתוקפו, בגבורתו, בחלל השמאלי כתולדתו, ולא חלף והלך ממנו מאומה. זאת אומרת, אפילו מדובר על יהודי כזה שהוא באמת בפועל בינוני, שהוא באמת לא נכשל אף פעם, לא במעשה, לא בדיבור ולא במחשבה. כל היום, כל החיים שלו. אפילו אחד שהגיע לדרגה כזאת, גם הוא צריך להחזיק מעצמו לבינוני. למה? כי זה שכל הזמן הוא מצליח לגבור על היצר הרע, זה עוד לא אומר שאין לו יצר הרע. אז יצר הרע מביא לו מחשבות ותאוות. הוא מתגבר. ואדרבה, אומר אדמו"ר הזקן בשורה שלוש עשרה, נתחזק יותר בהמשך הזמן שנשתמש בו הרבה באכילה ושתייה ושאר ענייני עולם הזה. אנחנו יודעים שכל אדם כשהוא מתאמן במשהו אז החוש הזה מתחזק. נכון, הוא רוצה להיות רקדן. אז ככל שיעשה יותר שיעורים אז הוא נהיה יותר גמיש. רוצה לרוץ מאה מטר. אז ככל שהוא רץ יותר מהר, יותר מתאמן, אז הוא מתחזק. לא יודע, גם בעניינים שכליים. עכשיו, אחד שלומד חשבון, כן, ככל שהוא יותר משקיע ולומד ולומד ולומד, אחר כך יותר קל לו לפתור תרגילים. החוש החשבונאי שלו מתחדד, ועל דרך זה כל הכוחות והחושים של האדם. ככל שאדם משתמש באיזשהו חוש, כישרון שיש לו, יותר, אז זה מתחזק. ככה, ככה טבע העולם. אומר אדמו"ר הזקן, גם אצל יצר הרע זה עובד אותו דבר. היצר הרע, כל עניינו זה לאכול ולשתות וליהנות מהעולם. זה מה שהוא מבין. זה

23:13 דובר 1 מה שהוא יודע. אתה כל יום אוכל, אתה כל יום שותה, הוא מתחזק, הוא נהיה יותר חזק. כל יום ויום שאתה אוכל, כל יום שאתה חי, היצר הרע מתחזק, הוא מתאמן, הוא כל הזמן גדל. אז מה זה שאתה מצליח כל הזמן להתגבר עליו? אתה לא נכשל. זה לא אומר שאתה צדיק. בגלל שהוא רוצה ל-ל-ל-הסיר את האדם מדרך האמת, והטענות שלו הן טענות של שטות. איזה טענות יש לו? למשוך את האדם לדברים ש-ש-שממיתים אותו, שהורגים אותו, שמוציאים אותו מדרך החיים, שמונעים ממנו את העולם הזה, שמונעים ממנו את העולם הבא, שדוחים אותו לעברי פי שאול. איזה טענות הוא בא לאדם? כל הטענות שלו זה טענות, טענות של שקר ושטות. אז איך יקראו לו מלך זקן וחכם? ביידיש קוראים לו דער קלוגינקער, הפיקח. הוא פיקח, הוא כן, אבל פיקח אבל טיפש. חז"ל אמרו על אחשוורוש: מלך חכם היה, מלך טיפש היה. כן, יש גם חכמים המה להרע, יש גם כזה דבר. אז זה הכל היה בינוני רגיל. זה אפשר להבין. אדם שהגיע לדרגת בינוני, שלא יחזיק את עצמו לצדיק. בסדר, למה? כי יש לו יצר הרע. מפה מתחיל אדמו"ר הזקן להגיד, רגע, יש בינוני בדרגה יותר נעלית. לא רק שהוא לא נכשל בפועל בעבירות. יש יהודי כזה שאין לו תאוות, אין לו תאוות, אין לו יצר הרע, לא נופלות לו מחשבות זרות, הוא דבוק בקדוש ברוך הוא כל הזמן, גם הוא עדיין לא צדיק. בואו נראה בפנים. בשורה ארבע עשרה. ואף, אף מי שבתורת ה' חפצו. הוא אוהב ללמוד תורה ויהגה בה יומם ולילה. בגלל שהוא אוהב תורה הוא לומד תורה יום ולילה. לא מפסיק. הוא אוהב, זה

25:23 דובר 1 נעים לו, זה טוב לו. זה התענוג שלו בחיים. תאר לעצמך יהודי כזה. התענוג שלו זה ללמוד תורה ולכן הוא לא מפסיק לרגע. ולא סתם, אלא הוא לומד תורה לשמה. לא לומד תורה, לומד תורה לשם התורה. תורה אמיתית. אפילו יהודי בדרגה כזו שהתענוג שלו זה לימוד תורה ולכן לומד תורה בפועל כל היום ובפועל לא נופלות לו מחשבות זרות ותאוות לעולם, אין זו הוכחה כלל שנדחה הרע ממקומו. לא. מה זאת אומרת? אם היה לו יצר הרע היה צריך ליפול לו מחשבות זרות מדי פעם, לא? למה לא נופלות אצלו? למה אין לו תאוות? אלא יכול להיות שמהותו ועצמותו של הרע הוא בתוקפו ובגבורתו, במקומו, בחלל השמאלי. שום דבר לא קרה, הכל בסדר. היצר הרע חי וקיים ועובד ומתפקד ואפילו בועט. אלא מה? למה אני לא מרגיש אותו? רק שלבושיו, שהם מחשבה, דיבור ומעשה של נפש הבהמית, אינם מתלבשים במוח והפה והידיים ושאר אברי הגוף. למה הם לא מתלבשים? הרי יש לו יצר הרע גדול וחזק ותקיף. מפני ה' שנתן שליטה וממשלה למוח על הלב. היהודי אוהב ללמוד תורה, נהנה מזה, נהנה מכל רגע. אז כל הזמן הוא לומד תורה. בזמן שהוא לומד תורה עכשיו הנפש האלוקית מדברת, נכון. הנפש האלוקית עכשיו נמצאת, נמצאת בפועל. היא עכשיו מקיימת מצווה. היות והנפש האלוקית עכשיו בהתגלות, אז הנפש הבהמית לא יכולה לדבר. זה אומר שאין לו נפש בהמית? נראה אותו עכשיו מפסיק ללמוד תורה ותראו בדיוק מה יקרה. אז המדרגה הראשונה דובר על יהודי כזה שמתי נפש האלוקית שלו פעילה? בשעת התפילה. אחרי שגומר להתפלל, במשך כל היום הנפש האלוקית כבר לא כל כך בגלוי. אז הנפש הבהמית יכולה להפעיל כל מיני

27:38 דובר 1 תאוות, מחשבות זרות, ואז יש מלחמה. יש יהודי בדרגה יותר נעלית שאחרי התפילה לומד תורה. עד מתי? יומם ולילה הוא נהנה מזה. הוא לומד, יש לו פרנסה ברוך השם, וללמוד תורה אוהב, אז הוא לומד כל הזמן. אז המחשבות הזרות לא מגיעות, או לא, אין להן רגע, אין להן מתי להגיע אליו. האם זה הוכחה שהוא צדיק? לא. הוא ממשיך לאכול ולשתות, ויצר הרע שלו ממשיך לגדול, והכל עם היצר הרע שלו, הכל בסדר, הוא לא נדחק כלל ממקומו, ואדרבה התחזק במשך הזמן. אלא מה? לא נותנים לו צ'אנס להרים ראש. בגלל זה. נכון, אבל זה לא הנושא של הפרק הזה. כתוב: צדיק אוכל לשובע נפשו. אדם רגיל אוכל לשובע נפשו. הנפש האלוקית לא צריכה לאכול בשביל לשבוע. נפש-- אדם אוכל כי הוא רעב או כי זה טעים, או בגלל שהוא מבין שאם אני אוכל אז יהיה בירור הניצוצות, נגיד. כן, אבל הוא לא אוכל לשובע נפשו. מי שאוכל בו זה לא הנפש האלוקית. צדיק, הוא אוכל כי הקדוש ברוך הוא ציווה לאכול. הוא מקיים מצווה. לגבי הצדיק אין שום הבדל אם הוא, אה, שומר שבת או מניח תפילין או מדליק נר או אוכל. זו אותה מצווה. את שניהם הקדוש ברוך הוא ציווה. זה שונה בתכלית. זה מוסבר באריכות ב... יש ב-- יש ב-- חסידות מבוארת על ליקוטי תורה. יש שמה אחד המאמרים, אה, אכילה, אכילה, אכילת השבת. אחד הדברים שאדמו"ר הזקן דן באריכות גדולה. מוזכר בתניא ובהמשך בקיצור הגדול. כתוב על הלל הזקן בתניא שהיה הולך לאכול, היה אומר על עצמו שהוא הולך לגמול חסד עם העלובה והענייה. מישהו צריך לדאוג לו. טוב, אז אנחנו עכשיו מדברים על הדרגה

29:37 דובר 1 השנייה של הבינוני. דרגה שנייה זה יהודי כזה שהוא בתורת ה' חפצו, ולכן יצר הרע לא מתגלה אצלו מפני שה' נתן שליטה וממשלה למוח על הלב, ולכן נפש האלוקית שבמוח מושלת על חלל השמאלי שבלב ועל כל אברי הגוף כולם שיהיו לבוש ומרכבה לשלושת לבושיה של הנפש האלוקית שיתלבשו בהם, שהם מחשבה, דיבור, מעשה של תרי"ג מצוות התורה. אז זה הכל בלבושים. בלבושים של הנפש האלוקית הם מתגלים, והלבושים של נפש הבהמית לא מתגלים. אבל מהותה ועצמותה של נפש האלוקית אין לה שליטה או ממשלה על מהותה ועצמותה של נפש הבהמית בבינוני. כי אם יוצא מן הכלל אחד בשעה שאהבת ה' היא בהתגלות ליבו. ואמרנו שהנפש האלוקית משכנה במוח, הנפש הבהמית משכנה בלב. ומה הפירוש? שברגש האדם נוטה לתאוות. בשכל האדם יותר נוטה לאלוקות, לחשוב לרוחניות. הלב של האדם בדרך כלל מושך אותו למטה והשכל של האדם מושך אותו למעלה. הנפש האלוקית במוח והנפש הבהמית בלב. מתי זה יוצא מהכלל? מתי יש מציאות כזאת שהלב של האדם מושך אותו לאלוקות כמו הנפש האלוקית, שאז באמת הנפש הבהמית מתבטלת? הנפש הבהמית משכנה בלב. מה היא עושה בלב? מושכת את האדם לתאוות עולם הזה. מתי יכול להיות מציאות כזאת שהלב במקום למשוך את האדם לעולם הזה, פתאום מושך את-- האדם נמשך באהבה לקדוש ברוך הוא? איך זה יכול לקרות כזה דבר? הנפש האלוקית משכנה ב-ב-מוח, לא בלב. בשעת התפילה, ואמרנו פרק י"ב. בשעת התפילה הוא מתבונן בגדלות ה'. מתבונן ב-ב-ב-בכל מה ש-- עניינים שמוסברים בתפילה, במלאכים, בהנהגת הקדוש ברוך הוא את העולמות. עד שההתבוננות הזאת חודרת ומולידה אצלו בלב רגש של אהבה לקדוש ברוך הוא. וברגע שיש לו בלב אהבה לקדוש ברוך הוא, אז לנפש

32:02 דובר 1 הבהמית כבר אין איפה להיות. איפה היא תהיה? תפסו לה את המקום, גירשו אותה. פה כבר-- כשלאדם יש אהבה בלב, הוא כבר לא מגרש את הלבושים של הנפש הבהמית. זה לא רק מחשבה, דיבור, מעשה. פה הוא שולט במהות של הנפש הבהמית. כל עוד מדובר על מחשבה, דיבור ומעשה ושליטה. אני רוצה לעשות ככה, אני מבין שזה אסור, אני מונע את עצמי. בסדר? מצד הרצון, מצד הלב אני כן הייתי רוצה. אני כן נמשך לשם, אבל יש לי שכל ואני מבין שזה אסור, אז אני לא עושה. זה, זה בינוני. הלב מושך אותו לשם. יש לו שכל, יש לו נפש אלוקית והוא תופס את עצמו. הוא לא עושה מה ש, מה ש, מה שאסור לעשות. זה בינוני. מתי זה לא ככה? מתי זה משתנה? בשעת התפילה. בשעת התפילה, כשיהודי מתבונן בגדולת ה', משתנה משהו בלב שלו. הלב שלו מפסיק לרצות את העולם הזה ומתחיל לרצות את הקדוש ברוך הוא. עד כאן בסדר? כן? עכשיו, ברגע שהלב שלו רוצה את הקדוש ברוך הוא, אז הוא כבר לא צריך לתת למחשבה, דיבור, מעשה פקודות לעצור אותה כנגד היצ-- הנפש הבהמית. לא. הלב שלו רוצה את הקדוש ברוך הוא. אם הלב שלי רוצה את הקדוש ברוך הוא, אז אני גם אחשוב על זה ואני אדבר על זה ואני אעשה את זה. נכון? זה נקרא שהנפש האלוקית השתלטה לא רק על הלבושים של הנפש הבהמית, היא השתלטה על המהות, על העצם של הנפש הבהמית. פשוט תפסה אותה מהלב וזרקה אותה החוצה. מתי זה קורה? זה קורה בשעת תפילה. אם הוא מתפלל כמו שצריך.

33:46 דובר 3 מתפלל כמו שצריך.

33:47 דובר 1 אה?

33:48 דובר 3 איך מתפללים כמו שצריך?

33:50 דובר 1 אז זה אחר כך נראה בפרקים הבאים. איך עושים את עבודת השם? זה נראה אחר כך. איך עושים את עבודת השם? פה נדבר רק מה זה עבודת השם. עוד לא איך. האיך, האיך יגיע. נראה דרך ארוכה ודרך קצרה, ואם יש קשיים אז איך פותרים אותם, יש בעיות, ובהמשך יתבררו נקודות מאוד גדולות. אבל קודם כל מדברים מה, מה המטרה, מה צריך לעשות, מה ההבדל. אז יש בינוני-- אז אני חוזר פשוט, זו, זו נקודה שקצת קשה להבין אותה, אבל היא מאוד חשובה. הדרגה הראשונה בבינוני זה בינוני שבשעת-- בינוני זה אחד שבשעת התפילה אוהב את הקדוש ברוך הוא. מה קורה אחר כך שאר היום? מחשבה, דיבור, מעשה הוא יכול לשלוט, אבל על ה-- על-- בלב, אין לו שליטה על הלב. יש בינוני בדרגה יותר גבוהה שהוא כל היום שולט על הלב שלו, כמו בשעת התפילה. למה? כי הוא לומד תורה. אז זה הבדל בין בינוני שלומד תורה כל היום לבינוני שכל היום לא לומד תורה. אצל שניהם הנקודה היא אותה נקודה. מה, מה פועל אצלו, מה גורם אצלו להיות בינוני? שהוא התבונן בתפילה בשעת-- בגדולת השם, וזה פעל שהנ-- הלב שלו במקום להימשך לתאוות מתחיל להימשך לקדוש ברוך הוא. אני חוזר משורה אחת עשרה: "אבל בבינוני הוא דרך משל כאדם שישן שיכול לחזור וליעור משנתו, כך הרע בבינוני הוא כישן בחלל השמאלי בשעת קריאת שמע ותפילה שלבו בוער באהבת השם ואחר כך יכול להיות חוזר וניעור". אז אפילו בינוני כזה שבתורת השם חפצו ובתורתו יהגה יומם ולילה, והוא, הוא לומד תורה לשמה ובאמת בלב שלו אוהב את הקדוש ברוך הוא כל היום וכל לילה, בסדר, נכון, כי עכשיו הנפש

35:38 דובר 1 האלוקית מדברת, עכשיו הוא לומד תורה.

35:40 דובר 3 אז למה אתה זוכר אותה גם?

35:41 דובר 1 פרק י"ג, הכותרת הגדולה שלו זה שלוש דרגות בבינוני.

35:46 דובר 3 כמה, כמה חלוקות?

35:48 דובר 1 כי, כי באופן כללי כולם נקראים בינוניים. עכשיו, בבינוני עצמו יש שלוש דרגות. יש כאלה שמכתירים את פרק י"ג בכותרת שלוש דרגות בבינוני. זה גם נכון, אבל, אבל זה לא עומק ה-- זה לא עומק המסר, מה שאדמו"ר הזקן רוצה להגיד. אומר אדמו"ר הזקן עוד יותר מזה. יש יהודי כזה שהוא לא רק מה שבמשך כל היום הוא לא-- הנפש הבהמית לא מדברת אצלו. זה לא בגלל שהוא לומד תורה, זה הרבה יותר מזה. גם במשך כל היום הלב שלו בוער בשעת-- באהבת השם כמו בזמן התפילה. ממש כמו צדיק. מה זה צדיק? אמרנו צדיק זה אחד כזה שהוא הפך את היצר הרע ליצר הטוב. נכון? דיברנו פרק י'. מה פירוש הפך את היצר הרע ליצר טוב? אין לו יצר רע. אין. אותו לב שנמשך אצל, אצלנו לאהבה ותאוות העולם הזה, אצל הצדיק אותו לב נמשך לאלוקות ולקדושה ולתורה ולמצוות ולהידבק באחדות השם. זה מה שיהיה שם בלב שלו. וכשמציעים לפני צדיק איזשהו עניין של העולם הזה, איזו תאווה או סתם אוכל, לא יודע. סתם איזה עניינים של כסף, לא יודע מה, הכבוד הזה, הוא, זה מגעיל אותו. זה מופרך אצלו. הוא לא, לא, מה רוצים ממנו? זה צדיק. יש גם בינוני כזה. יש גם בינוני כזה. שמה? שהוא כל היום, לא רק בשעת התפילה, כל היום כולו הוא נמצא בתנועה של אהבת השם. אש בוערת לאלוקות כמו צדיק בדיוק בלי שום הבדל. אז למה אתה קורא לו בינוני? בסדר, ברורה השאלה? אז בוא נראה בפנים. ולכן היה רבה מחזיק עצמו כבינוני אף שלא פסיק פומיה מגירסא ובתורת השם חפצו יומם ולילה. והחפץ שלו בתורה ומצוות, לא היה סתם לומד

38:19 דובר 1 תורה כל היום, אלא בחפיצה וחשיקה ותשוקה ונפש שוקקה להשם באהבה רבה, כבשעת קריאת שמע ותפילה. יש פה איזה חמש, שש דרגות באהבת השם שמוסברות במקומות אחרים באריכות, כל אחת מהן גודל העניין. רבה היה צדיק הדור. זה היה מוסכם כמו שבדורנו מוסכם על-- אין מחלוקת על זה שהרבי הוא צדיק הדור. דורו של רבה לא הייתה בזה מחלוקת. נקרא רבה מלשון גדולה. הוא היה צדיק הדור. וכשהוא אמר לתלמידים שלו כגון אנא בינוני, אז אביי היה מתעצבן. אם אתה צדיק הדור, אתה בינוני. מה אנחנו? אנחנו כולנו רשעים, רשעים בחייהם קרויים מתים. איך אתה לא משאיר חיים לכל אחד? ואז הוא שאל בפרק א'. אז איך רבה החזיק עצמו לבינוני? מה רבה לא ידע מה זה בינוני וצדיק? מה הוא לא ידע שאין לו מחשבות רעות? הוא לא ידע שאין לו תאוות רעות? הרי הוא הכיר את עצמו. הוא לא היה שקרן. אתה יכול להגיד עניו, עניו ולא שקרן. איך הוא אמר על עצמו כזה דבר? אז עכשיו מובן למה. כי יש בינוני כזה שלא רק בחיצוניות הוא כמו צדיק, אלא גם בפנימיות הוא כמו צדיק. ונדמה בעיניו כבינוני המתפלל כל היום. זה, זה הסוד. יש יהודי כזה שהוא באמת בינוני, יש לו יצר הרע, אבל דרגתו כל כך גבוהה שהוא כל היום נמצא בתנועה של תפילה. לא שהוא בפועל כל היום מתפלל. כשהוא בתפילה הוא מתפלל. אחר כך כשהוא הולך ללמוד הלכה או לא יודע מה, לומד קצת תורה אחרי התפילה, הוא לומד את ה-- באותה תנועה של תפילה, של אהבת השם. אחר כך כשהוא הולך לאכול הוא עדיין באותה תנועה של תפילה. הוא עוד לא גמר להתפלל.

40:23 דובר 1 אחר כך הוא הולך לעבוד, הוא עובד, יש לו עסק, הוא מוכר ביצים, לא יודע מה הוא עושה, מרים בלוקים. לא משנה מה הוא עושה, הוא עדיין מתפלל כבינוני המתפלל כל היום. יש מציאות כזאת של יהודי שהגיע לדרגה כל כך גבוהה שהוא יכול להמשיך להחזיק את עצמו, לתקוע את דעתו בגדולת השם ופשוט לא להפסיק לחשוב על הקדוש ברוך הוא. עכשיו זה לא דבר טבעי אצלו. אצל צדיק זה טבעי, זה הטבע שלו. אצל בינוני זה לא טבעי. הוא תוקע את דעתו בחוזקה והתמדה, בקושי-- ב-בכוח. הוא מכריח את עצמו כל הזמן לחשוב על גדולת השם. אז זה לא טבעי. אם לרגע אחד הוא יפסיק לחשוב על גדולת השם, אז הוא יהיה בדיוק כמו השאר, כי יצר הרע שלו נמצא שם. אז אם ככה, אדם שבאמת נמצא במקום הזה, איך הוא ידע על עצמו אם הוא בינוני או צדיק? הוא יודע שהוא תוקע את דעתו בגדולת השם. הוא יודע, כן? הוא יודע שיש לו אהבת השם. הוא יודע שהוא שונא את כל תאוות העולם הזה. הוא מרגיש את זה.

41:43 דובר 4 נו, איך הוא ידע שזה-

41:44 דובר 1 אבל איך אני יכול לדעת אם זה בגלל שאני עושה איזושהי פעולה או בגלל שזה הטבע שלי? מה אני אעשה בשביל לבדוק?

41:56 דובר 4 איך אני יודע שזה אמיתי?

42:00 דובר 1 איך את יכולה לדעת שזה אמיתי?

42:02 דובר 4 שאהבת השם שלי באמת היא בשל-- כאילו שלא, זה לא נראה לו כמו-- כל אחד מדמיין את עצמו בתור, אה, כזה...

42:11 דובר 1 לא מדברים על אחד שמדמיין או מדמיין לעצמו. צריך לחפש את האמת. יש בליקוטי שיחות של הרבי בחלק כ"ב שיחה שמסביר מה זה לשון הרע. לשון הרע, כולם-- צריך להסביר מה זה לשון הרע? מישהו צריך להסביר לו מה זה לשון הרע? לשון הרע זה כשאני מדבר על השני ככה וככה. אז זה לשון הרע. זה אסור, נכון? הרבי מביא מהאלשיך הקדוש, אם שמעתם, ש... הוא כותב: "למה היום אין נגעים?" אין נגעים. אנשים מדברים לשון הרע. למה אין נגעים? נכון? תגיד לו נגעים לא שייכים בזמן הזה. מה זה לא שייכים בזמן הזה? ברמב"ם כתוב שההלכות של נגעים כן נוגעים בזמן הזה. יותר מזה, שולחן ערוך שלנו, שולחן ערוך הרגיל הפשוט שנמצא על המדף ומדי פעם פותחים אותו, כתוב שם בהלכות נגעים כמה וכמה דינים. תינוק שיש לו בהרת במקום שבו צריך לעשות את הברית מילה, אז אסור לעשות לו ברית מילה כי יש לו בהרת ואסור לקוץ את הצרעת. זה שולחן ערוך שנוגע לזמן הגלות. למה בפועל באמת זה לא מצוי? לא רואים את זה ביום-יום, את העניין הזה של נגעים. אז אומר האלשיך: "נגעים זה בא כשרק החיצוניות של האדם היא פגומה. אם יש לאדם רעה בפנים, אז זה שבחוץ גם בדיבור הוא מדבר רע. מין במינו אינו חוצץ, כולו טמא מבפנים עד החוץ". אין הבדל בין הפנים לחוץ. למה ש-- איזה, איזה, שסימן בחוץ על זה? כל כולו טמא. כך כותב האלשיך הקדוש. מסביר הרבי: "בלשון הרע יש שני סוגים. יש לשון הרע כזה שלמה הוא לשון הרע? היות והוא שונא את החבר, הוא לא שונא אף אחד, לא שונא את החבר שלי. כן, לא,

44:20 דובר 1 לא כל כך. לא, לא יכול להיות שהוא יהיה שם ואני אהיה פה בסדר. אני לא שונא אותו. בוא לא נדבר, לא ניפגש, לא נראה. כן, הוא ברגע שמזכירים את החבר שלו אז הוא יש לו מה להגיד. כן, לכן הוא מדבר. למה הוא מדבר? הוא מדבר כי יש לו מה להגיד. הדיבור שלו הוא רק מוציא את מה שיש לו בלב. נכון, זה סוג אחד, אבל כשהרמב"ם או הגמרא, חכמי הגמרא, אומרים לשון הרע, הם לא מביאים, לא מדברים, לא מביאים מקרה כזה. מה זה לשון הרע? זה מה שמרים דיברה באחיה משה רבנו. נכון, עכשיו מרים הנביאה היא הייתה נביאה, היא הייתה צדיקה. היא לא דיברה על משה בגלל שהיא שנאה אותו. זה ברור. היא הרי מסרה את נפשה בשביל שהוא יקום, בשביל שהוא ייוולד בכלל, ואחר כך היא הצילה אותו במסירות נפש מהנהר והיא גידלה אותו. היא לא שנאה אותו. למה היא דיברה? היא דיברה לטובתו. היא רצתה דאגה. מה קורה שם? היא רצתה לדאוג לטובתו. נכון, רק מה היא אמרה? אמרה דיבור שם. המילים היו לא טובות. זה בא מתוך לב טהור, מתוך כוונה שכלית טובה, מתוך קדושה וצדקות. המילים היו לא טובות. מי ששמע מבחוץ היה יכול לפרש את זה ככה וככה. על זה באים נגעים. אז איפה הלשון הרע שלנו? אנחנו לא מחזיקים בדרגות האלה. כשאדם חושב על עצמו רגע אחד, איפה המחשבות שלי נמצאות? איפה התאוות שלי נמצאות? מה אני רוצה מעצמי בחיים? אז הוא לא יכול לרמות את עצמו. הוא לא יכול לחשוב על עצמו שהוא צדיק. אנחנו לא. אף אחד מאיתנו לא שם. אבל אדמו"ר הזקן אומר הרבה יותר מזה. שיהודי

46:23 דובר 1 כזה שהוא כן, שהוא יודע בעצמו שאף פעם אין לו תאוות. הוא זוכר בשנה האחרונה לא עלתה לו תאווה. לא היה כזה דבר. יש מציאות כזאת. אז למה שהוא לא יחשוב על עצמו שהוא צדיק? אין לו תאוות, אין לו רצונות. הוא שונא את כל מה שקשור לעולם הזה. למה שהוא לא יחשוב על עצמו שהוא צדיק? אומר אדמו"ר הזקן, אומר אדמו"ר הזקן: לא. זה שאין לך מחשבות ורצונות ותאוות זה לא בגלל שאתה צדיק. זה בגלל שאתה מתפלל כל היום בלי הפסקה. בסדר. אז זה הדרגה של... של בינוני, ולכן היה רבה מחזיק עצמו כבינוני, אף דלא פסיק פומיה מגירסא וכו' וכו', ונדמה בעיניו כבינוני המתפלל כל היום כולו. כמאמר חז"ל, הלוואי והיה מתפלל אדם כל היום כולו. אז עד כאן הוא הסביר את שלוש הדרגות בבינוני ועל פי זה הוא הסביר את מאמר חז"ל, מה זה יהא בעיניך כרשע. שלא משנה אדם לאיזה דרגה וכמה שהוא מצליח להגיע ולהחזיק את עצמו, אפילו שהוא מצליח לעלות בדרגות בעבודת השם. מעלה, מעלה, מעלה. הוא כבר למד תורה. הוא כבר מצליח להתפלל באריכות וכבר לא יודע מה, כן, שלעולם לא יחזיק את עצמו לצדיק, רק מקסימום לבינוני. אבל מפה לשאלה ההפוכה רגע, אם אני בסך הכל בינוני, ומה זה בינוני? בינוני זה אחד שהוא לא ניצח את היצר הרע. אז מה שווה כל העבודה שלי? מה זה שווה כל זה? אני עובד, עובד, מתאמץ, מתייגע, תוקע, ומראש אומרים לי שאני לעולם לא אצליח. זה קצת מייאש, לא? נכון, זה לא מי יודע מה. לא נשמע טוב. כן. אז בואו נסתכל בפנים. אז מפה עד סוף הפרק הרבי עונה על הנקודה

48:28 דובר 1 הזאת. והנה מדת אהבה זו האמורה בבינונים בשעת התפילה על ידי התגברות נפש אלוקית וכו'. הנה לגבי מדרגת הצדיקים, עובדי השם באמת לאמיתו, אין בחינת אהבה זו נקראת בשם עבודת אמת כלל. נכון, האהבה שלי לגבי צדיק זה באמת שום דבר לא. מאחר שחולפת ועוברת אחר התפילה, וכתיב: "שפת אמת תכון לעד". אתם יודעים מה זה שפת אמת?

48:58 דובר 5 שקר.

49:00 דובר 1 מה זה? מה זה? שפתון. שפתון זה ששמו על השפתיים. נכון? מה זה שפת הים?

49:10 דובר 5 הקצה.

49:11 דובר 1 הקצה ש... זה לא הקצה ש... זה מה ש-- בחוץ, מה שמגביל. נכון? השפה של האמת זה מה שמגביל את האמת. אז אצל הצדיקים אפילו שפת אמת, אפילו ה-- מחוץ לאמת שלהם, אפילו זה אצלם נצחי. תיכון לעד. אבל אצלנו, ועד ארגיעה לשון שקר: בזמן התפילה ככה ואחרי התפילה ככה. אז איך-- אז אצלנו זה בכלל לא אמת, אפילו לא שפת אמת. אין בחינת אהבה זו נקראת בשם עבודת אמת כלל, מאחר שעוברת אחר התפילה, וכתיב: שפת אמת תיכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר. אף על פי כן, למרות זאת, לגבי מדרגת הבינוניים, בשבילנו נקראת עבודת אמת לאמיתו שלהם, איש איש כפי מדרגתו במדרגת הבינוניים. זה לא משנה אם אתה בינוני במדרגה של רבה או בינוני שלומד תורה כל היום, או סתם בינוני רגיל שיש לו גם מחשבות זרות באמצע היום. כל אחד במדרגה שלו, האמת שלו היא אמיתית. מה פירוש? איך אתה קורא לזה אמת אמיתית אם זה לא, אם זה לא נצחי? הרי גם אהבתם שבתפילתם נקראת שפת אמת תיכון לעד. למה? הואיל ובכוח נפשם האלוקית לחזור ולעורר בחינת אהבה זו לעולם. בבית המקדש היה נר שנקרא נר, נר, נר המערבי, נר תמיד. למה הוא נקרא נר תמיד? כי כל יום מדליקים אותו מחדש. הוא לא דלק בלי הפסקה. קורבן התמיד הוא קורבן תמיד. מה זה קורבן תמיד? מקריבים אותו פעם בבוקר ובין הערביים. כן, אבל כל יום מקריבים מחדש. אז גם בינוני הוא יהודי כזה שהוא ניצב במדרגה, שאם הוא רק רוצה הוא יכול לעורר את אהבת השם, אז הוא יכול. אז רגע אחד הוא יש

51:11 דובר 1 לו אמת בפועל ורגע אחד יש לו אמת בכוח, אבל אמת יש לו כל הזמן. אז במדרגה שלו זה אמת לאמיתו. בהתגברותה בשעת התפילה מדי יום ביום על ידי הכנה הראויה לכל נפש כפי ערכה ומדרגתה. כן, ברור שיש אחד שצריך הרבה הכנה ואחד צריך פחות הכנה, אבל כל אחד יכול. כי הנה מידת אמת היא מידתו של יעקב הנקרא הבריח התיכון המבריח מן הקצה לקצה, מרום המעלות ומדרגות עד סוף כל דרגין, ובכל מעלה ומדרגה מבריח תוך נקודה אמצעית שלה, שהיא נקודת ובחינת מידת אמת שלה. ומידת אמת היא נחלה בלי מיצרים, ואין לה שיעור למעלה עד רום המעלות, וכל מעלות ומדרגות שלמטה הם כאין לגבי מעלות ומדרגות שלמעלה מהן. כידוע ליודעי חן, שמבחינת ראש ומוחין של מדרגות תחתונות הן למטה מבחינת עקביים ורגלי מדרגות עליונות מהן, כמאמר הזוהר: רגלי החיות כנגד כולן. טוב, קראנו את זה מהר כי אני רואה שאתן כבר קצת עייפות. נקודת העניין שנסביר פה בסוף הפרק היא מאוד פשוטה ומאוד ברורה. נכון, האמת שלי זה לא אמת של צדיק, אבל היא אמת לאמיתו. למה? התורה, האמת היא אינסופית. אינסוף פירושו שהוא בלתי מוגבל. מה זה אינסוף? הוא לא מוגבל. כמו שהוא לא מוגבל למעלה, הוא לא מוגבל למטה. מה פירוש שהוא לא מוגבל למעלה? אין לו סוף. מה פירוש שהוא לא מוגבל למטה? שכל מקום שבו אני נמצא האמת שלי היא קשורה לאותה אמת. זו לא אמת אחרת. שמה זה בפועל ופה זה בכוח. בסדר, אבל זה נמצא, זה קיים. זה קיים אצלי ואני יכול לעורר את זה כל יום. אז ממילא יש פה לנו שני הצדדים. מצד אחד אסור לי להחזיק את

52:56 דובר 1 עצמי לצדיק. צריך להחזיק את עצמי כראוי, שאני רק בינוני. לדעת ש-ש-שבפועל עוד לא גירשתי את הנפש הבהמית ואני גם לא אוכל לגרש אותה לעולם. מצד שני, צריך לדעת שהעבודה הזאת שאני עושה היא עבודת אמת. זה לא פחות חשוב ולא פחות אמיתי מהעבודה של הצדיקים. הם עובדים את הקדוש ברוך הוא עם הכוח שניתן להם ואני עובד את הקדוש ברוך הוא עם הכוח שניתן לי.