לקוטי אמרים פרק י"ב · תשפ"א

00:01 דובר 1 ערב טוב. אנחנו אוחזים בפרק י"ב. פרק י"ב הוא הפרק המעניין הראשון. עד עכשיו היו הקדמות. זאת אומרת, כל מה שלמדנו על הנפשות, הנפש האלוקית והנפש הבהמית והכוחות שלהם והלבושים שלהם וההבדל בין צדיק לרשע, זה הכל היה הקדמה כדי שנוכל להבין את פרק י"ב. כש-- כשלמדנו את הפרקים הקודמים אז כל הזמן ריחפה שאלה. לא, לא הדגשנו אותה, לא אמרנו אותה בקול רם, אבל כל הזמן זה ריחף. מה אדמו"ר הזקן כל כך מאריך בפרטים של הנפשות? שיש עצם הנפש וכוחות הנפש ולבושי הנפש, ויש את זה בנפש האלוקית, ויש את זה בנפש הבהמית, ומה קורה אצל הצדיק ומה קורה אצל הרשע? מה הוא כל כך האריך וכל ה-ה-הפרטים האלה של של כוחות הנפש. אז עכשיו פרק י"ב סוף סוף מתגלה הסיבה למה היה צריך את כל האריכות הזאת. כי מכללות כל מה שהתבאר בפרקים הקודמים, מה קיבלנו, מה התמונה שקיבלנו? שיש בגוף שלנו אצל כל אחד מאיתנו יש שתי נפשות וכל אחת משתי הנפשות היא בנויה באופן כללי מורכבת, אפשר להגיד משני, שני, שתי איך זה לקרוא את זה, שתי חלוקות בכל אחת. כל אחת-- ה-ה-הנפש חלוקה לשני עניינים כלליים. יש את העצם של הנפש, הגוף של הנפש, המהות של הנפש ויש את הכוחות שלה, הלבושים שלה, מה שהיא מתלבשת, איך, איך היא מתלבשת בתוך גוף האדם. הרבי מסביר באריכות מאוד גדולה שזה שני מינים שונים לגמרי. לגמרי לגמרי ש-ש-שונים במהותם. זאת אומרת, זה לא-- ההבדל בין עצם הנפש ללבושי הנפש זה הבדל מהותי. זה לא שיש נפש ויש לה כוחות כאלה וכוחות יותר נמוכים וכוחות פחות נמוכים עד שזה מגיע גם לכוחות של מחשבה, דיבור ומעשה.

02:11 דובר 1 לא. שני דברים שונים לגמרי. הלבושים של הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה הם נפרדים לגמרי. זה כמו לבוש של האדם לגבי, לגבי הגוף שלו. זה משהו אחר לגמרי. למה היה צריך כל כך הרבה להדגיש את זה ולפרט את זה ו-ולהראות את זה? כי על סמך זה אפשר להבין מה זה בינוני. אחרי שהוא הסביר את כל האריכות של הנפש, של פרטי הנפש האלוקית והבהמית, אז הוא אומר, מה קורה אצל הצדיק? אצל הצדיק יש רק קדושה. עצם הנפש הוא קדושה ולבושי הנפש הכל זה רק קדושה. מה קורה אצל הנפש הבהמית? הנפש הבהמית אצלה זה כולה טומאה. עצם הנפש זה טומאה וגם הלבושים שלה זה טומאה. עצם הנפש הבהמית, מה היא רוצה? היא רוצה בעיקר להתענג. ממה היא מתענגת? מענייני עולם הזה. ואמרנו הרי בהתחלה בפרק ו' שכל מה ששייך לעולם הזה זה הכל קליפה וסטרא אחרא. זוכרים שדיברנו על זה אז באריכות? ש-ש-שגם הדברים המותרים שבעולם זה הכל קליפה וסטרא אחרא. אז הנפש הבהמית כל מה שהיא רוצה זה קליפה וסטרא אחרא, תענוגי עולם הזה. זה לא מעניין אותה אם זה אסור או זה מותר. זה לא זה הנקודה שלה. היא רוצה להתענג מהעולם הזה. ולא רק עצם הנפש שלה, גם הלבושים שלה. זאת אומרת בזה היא חושבת, בזה היא מדברת ובזה המעשים שלה. אז זה צדיק וזה רשע. מה זה בינוני? אז כשלפני שהתחלנו ללמוד את התניא אז הוא שאל כמה שאלות ש-- לא הצלחנו לענות עליהן. הוא שאל שם, מי שזוכר בפרק א', אם אדם הוא עושה עבירה אז הוא רשע. אם אחר כך הוא עשה תשובה אז הוא צדיק. אז איך יכול להיות? אז מה זה

04:19 דובר 1 בינוני? הוא שאל על זה כמה וכמה שאלות. עכשיו, אחרי שלמדנו את כל האריכות, עכשיו אפשר להבין את העניין. איך יכול להיות אדם בינוני, לא צדיק ולא רשע? זה בגלל שבנפש יש שני חלקים, יש את עצם הנפש ולבושי הנפש. בינוני זה אדם כזה שבעצם מהות הנפש, הנפש הבהמית חיה קיימת, נמצאת בדיוק כמו אצל הרשע, אבל בלבושים של הנפש, המחשבה, דיבור, מעשה שמה הוא צדיק. מה פירוש חצי חצי? שמצד עצם הנפש שמה הנפש הבהמית עדיין קיימת, מצד לבושי הנפש, פה הנפש הבהמית אין לה דריסת רגל. זה הפירוש בינוני. זה מה שהוא הולך להסביר בפרק י"ב. אנחנו מתחילים לקרוא בפנים פרק י"ב. והבינוני הוא שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה. עיר קטנה אמרנו בפרק הקודם שזה הגוף ואצל הבינוני הרע לא גובר כל כך אף פעם לכבוש את העיר קטנה, את הגוף, להתלבש בגוף להחטיאו. דהיינו, ששלושת לבושי הנפש הבהמית, המחשבה, דיבור ומעשה שמצד הקליפה, אין גוברים בו על נפש האלוקית להתלבש בגוף, לא במוח ולא בפה ולא בשאר רמ"ח איברים להחטיאם ולטמאם. חס ושלום אצל הבינוני זה לא קורה. לעולם הוא לא עושה עבירה, לא במעשה, אפילו לא בדיבור, אפילו לא במחשבה. מה פירוש בדיבור? איזה עבירות יש בדיבור? לשון הרע. יש הרבה. רכילות ו...

06:21 דובר 2 כל מה שלא מדובר לתורה.

06:22 דובר 1 כן. איזה עבירות יש במחשבה?

06:29 דובר 2 לא תתורו אחרי לבבכם.

06:30 דובר 1 לא תתורו אחרי לבבכם.

06:30 דובר 2 יותר מדי חושבים.

06:32 דובר 1 כן, יש הרבה דברים שאסור לחשוב עליהם. אבל בינוני זה אדם כזה שלא רק שבפועל לא עושה עבירות מעשיות, גם לא בדיבור וגם לא במחשבה. רק מה המציאות, מה המצב אצלו? שלושה לבושי נפש האלוקית הם לבדם מתלבשים בגוף, שהם מחשבה, דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. זהו. מחשבה שלו תורה, דיבור שלו תורה, מעשה שלו מצוות. אין שם משהו אחר. בינוני זה אדם שהוא שקוע כל כולו יום ולילה, כל ה-- כל המציאות שלו, מחשבה שלו, דיבור שלו, מעשה שלו זה רק תורה ומצוות. אין שם משהו אחר לעולם.

07:26 דובר 2 מה זה צדיק?

07:30 דובר 1 אנחנו, ההבדל בין בינוני לצדיק מוסבר בפרק הזה. אבל קודם כל צריך באמת את הדבר הראשון שרואים שכשאני מסתכל על בינוני, ולא רק כשאני מסתכל על חיצוני, גם כשהבינוני מסתכל על עצמו. מה רואים פה? רואים פה צדיק.

07:49 דובר 2 אבל מה עם כיוון הבינוני?

07:51 דובר 1 מה?

07:51 דובר 2 כיוון הבינוני מה?

07:53 דובר 1 זה אנחנו נראה אחר כך בפרק הבא שיש בזה כמה דרגות גם כן. שלוש דרגות באופן כללי. אבל קודם כל באופן הכי כללי, עוד לפני שנכנסים לפרטים, הדבר הראשון אתה מסתכל על בינוני. מה אתה רואה? אתה רואה צדיק. אתה לא רואה, אתה לא רואה רשע, אתה רואה צדיק. ולא עבר עבירה מימיו. בינוני זה לא כזה אחד שהוא בפועל לא עושה עבירות. בינוני זה אחד כזה שהוא מימיו מאז שהוא נולד הוא לא עשה שום עבירה.

08:22 דובר 2 בינוני.

08:22 דובר 1 מה?

08:23 דובר 2 איך הוא? איך הוא מתקן? איך הוא נהיה בינוני?

08:25 דובר 1 אז זה הרבי אומר שזה שה-- קודם כל, כשאדם עושה תשובה אז זה מתקן את העבר. אז הוא לא עשה עבירה מימיו כי הוא עשה תשובה. ויותר מזה אנחנו נדבר על זה אולי קצת יותר באריכות בהמשך. הרבי נוגע-- זה נוגע יותר בהמשך, שכשהאדמו"ר הזקן אומר לא עבר עבירה מימיו, הכוונה שעכשיו הוא במצב שלא שייך. אומרים לו שהוא עשה עבירה, הוא לא יכול להאמין לעצמו. זה לא שייך. אני כזה דבר עשיתי? לא שייך אצלי. זאת אומרת, עכשיו הוא במציאות כזאת שהוא לא עבר עבירה ולא יעבור לעולם. ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו. אז אם ככה באמת מיד שאלו פה, אז למה הוא נקרא בינוני? אז למה? למה הוא לא צדיק? הוא לא עושה אף עבירה והוא גם חושב, אפילו במחשבה שלו הוא, הוא רק, רק עסוק בתורה ומצוות. אז למה? למה לא נקרא לו צדיק? מה ההבדל? אך מהות ועצמות נפש האלוקית, שהן עשר בחינותיה, כן, המחשבה, השכל והמידות של הנפש האלוקית, לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה. יש גם נפש בהמית. הנפש האלוקית נמצאת במוח. אם אתם זוכרים, דיברנו בפרק ט'. הנפש הבהמית נמצאת בלב. אצל הבינוני זה לא השתנה. הנפש האלוקית נשארה במוח, הנפש הבהמית נשארה בלב.

10:04 דובר 2 עיר קטנה זה הלב?

10:05 דובר 1 מה?

10:06 דובר 2 עיר קטנה זה הלב או...?

10:08 דובר 1 היצר הרע נמצא בלב.

10:10 דובר 2 לא, אומרים שרוצים לכבוש את העיר הקטנה. מה זה העיר הקטנה?

10:13 דובר 1 עיר קטנה זה כל הגוף. זה דיברנו בפרק ט', מלחמת הנפשות, שכל אחד מהם רוצה לכבוש את כל הגוף. ופה המשכן של הנפש האלוקית זה במוח, והוא משם רוצה להתפשט בכל הגוף. המשכן של נפש הבהמית זה בלב, ומשם הוא רוצה להתפשט בכל הגוף. אצל הבינוני זה לא השתנה, הן נמצאות שמה. אז אם הנפש הבהמית נמצאת עדיין בלב בדיוק כמו אצל הרשע ובמלוא תוקפה, אז למה הוא לא עושה עבירות? אז זה הוא מסביר, שבעתים מזומנים, עתים מזומנים כמו בשעת קריאת שמע ותפילה. מה קורה בזמן קריאת שמע ותפילה? בזמן קריאת שמע ותפילה על מה אדם חושב? על הקדוש ברוך הוא. צריך לחשוב על הקדוש ברוך הוא, על גדולת השם, איך שהוא מפרנס את כל העולמות, איך שהוא מחיה את כל העולמות, איך שהוא מהווה את כל העולמות, איך שהוא נותן לי חיים, איך שהוא הוציא אותנו ממצרים, על הטובות שהוא עשה לנו. בזמן התפילה אדם חושב על הקדוש ברוך הוא. היות והוא עכשיו חושב, זה זמן של עבודת המוחין. מי נמצא במוחין? במוחין נמצאת הנפש האלוקית. על מה הוא חושב? על השם, על הקדוש ברוך הוא. אז מה עכשיו עובד פה? עכשיו הנפש האלוקית מתגלה. זמן התפילה זה זמן שאדם חושב, מתבונן בקדוש ברוך הוא ובגדולתו.

11:47 דובר 2 אבל אני לא...

11:48 דובר 1 אז עכשיו הנפש הבהמית לא-- דוחפים אותה הצידה. היות ועכשיו מתעסקים עם העניין של מוחין, ובמוחין נמצאת הנפש האלוקית. עכשיו זה שעת מוחין דגדלות. כמו שהוא מדבר, היא שעת מוחין דגדלות למעלה וגם למטה שעת כושר לכל אדם. אני רוצה להרחיב פה. אני מקווה שיספיק לנו הזמן. אני רוצה להרחיב פה טיפה על העניין של מוחין דגדלות. יש בחסידות, מוסבר באריכות בכמה מקומות, בהרבה מקומות, שבמוחין, בהתבוננות של האדם, יש שני סוגים של מוחין, שני סוגים של התבוננות. יש התבוננות שנקראת מוחין דקטנות ויש התבוננות שנקראת מוחין דגדלות. מה ההבדל ביניהם? מוחין דקטנות פירוש הדבר הוא, הוא לומד את הדבר, את העניין, הוא חשב עליו, הוא הבין אותו, הוא הבין אותו טוב, והיות והוא הבין אותו טוב, העניין נתפס אצלו. היות והעניין נתפס אצלו, הוא יכול להסביר אותו לעצמו ולאחרים מכל הכיוונים. במילים אחרות, מוחין דקטנות זה נקרא פרופסור. הוא מבין את הדבר, הוא יודע את הדבר מצוין. הדבר לא מחייב אותו. אני מבין את הדבר, אני יודע את הדבר. אני לא מתנה-- זה בסדר. כן, כן.

13:22 דובר 6 כל הדבר הזה משחרר אותי מזה.

13:23 דובר 1 זה לא מחייב אותי. אנחנו רואים הרבה פעמים מציאות כזאתי. אפילו יכול להיות יהודי שהוא לא שומר מצוות, שהוא למד תורה, הוא, הוא, הוא בקי מאוד בתורה, אולי יותר ממני. אם הוא כל כך יודע וכל כך מבין יותר ממני, מה חסר פה שעליי זה משפיע ועליו לא? מה הנקודה פה? זה ההבדל בין מוחין דקטנות למוחין דגדלות. מוחין דגדלות פירוש הדבר שאצל האדם לא מאיר רק העניין, הפרטים של הדבר, אלא הוא הגיע לתפוס את העצם של הדבר. הכוונה הפנימית, הרעיון שמאחורה מאיר אצלו. כאשר אדם לא רק מבין את כל הפרטים, כן, יש, יש היום המון כאלה, יש מכונים לקבלה. יש גם הרבה כאלה שלומדים קבלה, אפילו באינטרנט יש מלא קורסים לקבלה, מי שרק רוצה יש שמה בלי סוף. אתה רואה, אתה נכנס למקומות האלה. זה תמיד מעניין, מדי פעם אני עושה את זה. אתה נכנס, אתה רואה אנשים מתווכחים על, על, על כל מיני מושגים בקבלה, ואתה מרגיש שהוא מתווכח על זה. זה לא נוגע לו בכלל. כמו איזה...

14:44 דובר 6 כמו מתווכחים על תרגיל במתמטיקה.

14:46 דובר 1 כן, נו, כמו שמתווכחים על תרגילים בחשבון. כן, האם זה ככה נכון או ככה נכון? ככה נכון, ככה זה, זה, זה בכלל לא מעניין אותו ה-הנקודה, ה-ה-הקשר לאלוקות, הדבקות ב-ב-ב-בקדוש ברוך הוא זה לא... הוא בכלל לא מבין שעל זה מדברים. הוא, הוא מתעסק ב-בפרטים. הוא לא תפס את הנקודה שמאחורה. מוחין דגדלות פירוש הדבר שמאירה-- מאיר אצל האדם, האלוקות מאיר אצלו. הוא מרגיש את הקדוש ברוך הוא. הוא לא מתעסק בפרטים איפה שהקדוש ברוך הוא מתב-- מתגלה, אלא הוא מרגיש אותו, את מהותו, את עצמותו, את מה שיש פה מאחורה. נוגע לו האלוקות. מוסבר בחסידות שממילא כשאדם יש לו מוחין דגדלות, שהוא הגיע לתפוס, להרגיש את עצם האור האלוקי, שמ-ש-שיש לו איזשהו רגש ב-בעניין שיש פה מאחורה, אז ממילא גם ההבנה שלו תהיה אחרת לגמרי. אבל הנקודה פה זה לא שאיך הוא מבין יותר, אלא הנקודה שהוא תפס את העצם. בזמן שאדם מקיים מצווה, קריאת שמע, עצם קיום המצווה שלו, שלי, שאני אומר קריאת שמע או מתפלל, אני עכשיו מקיים מצווה. מצווה זה רצון העליון. מה מ-מי ציווה את המצוות? הקדוש ברוך הוא ציווה את המצוות, זה הרצון שלו. הוא רצה שאני-- שנגיד קריאת שמע. אז כשאני אמ-אומר קריאת שמע מתעורר הרצון שלו. מי זה הרצון שלו? הרצון שלו זה הוא. עכשיו עצם האור האלוקי מאיר בעולמות. מתי הוא מאיר בעולמות? כשאני אומר קריאת שמע. והיות ועכשיו אני אומר קריאת שמע וזה פעל, קריאת שמע שלי פעלה שהאור האלוקי התגלה בעולמות, התגלה עכשיו מוחין דגדלות ד-גדלות למעלה, לכן גם אצלי עכשיו, אצל האדם הפרטי, המוחין דגדלות יכול להתגלות. אני יכול להתקשר לקדוש ברוך הוא. אני יכול להידבק בקדוש

16:58 דובר 1 ברוך הוא. לא רק על ידי שכל, אלא הנקודה הפנימית, עצם האור האלוקי מאיר אצל האדם. הוא יכול להרגיש את הקדוש ברוך הוא. זה מה שקורה בזמן קריאת שמע. שגם למטה יש את הכושר לכל אדם שאז מקשר חב"ד שלו לה', להעמיק דעתו בגדולת אין סוף ברוך הוא ולעורר אהבה כרשפי אש בחלל הימני שבלבו לדבקה בו בקיום התורה ומצוותיה מאהבה. ומה כתוב בקריאת שמע? קריאת שמע... יש ריבוי גדול של, של הסברים של עניינים שמוסברים בקריאת שמע.

17:40 דובר 7 קריאת שמע זה החלק בעצמו או כל שלושת הפרשיות?

17:44 דובר 1 זה כל שלושת הפרשיות בכללות, ובפרטות יותר זה בעיקר שתי הפרשיות הראשונות, ובפרטות עוד יותר זה שני הפסוקים הראשונים ובעיקר זה הפסוק הראשון. ובעיקר בפסוק הראשון זה שתי המילים הראשונות ובעיקר זה המילה הראשונה. המילה הראשונה בקריאת שמע זה שמע. שמע מוסבר בחסידות, בחסידות שזה אותיות שם עין, שכל העולם כולו הוא רק שם, רק הארה מהעין, משבע המידות העליונות. מכירות את זה? מממ? את יודעת מה זה שם? מה זה שם האדם לגבי האדם? לי קוראים את השם שלי ויש מישהו אחר גם כן קוראים את השם שלו. מה הקשר ביני-- בין השם שלי לביני?

18:36 דובר 7 מגיע דרך השם.

18:38 דובר 1 החיות מגיע דרך ה-- החיות מגיעה דרך השם, אבל השם עצמו לא קשור למהות האדם.

18:45 דובר 7 "השם הוסיף את האדם על מה הוסיף את השם?"

18:48 דובר 1 יכול להיות שני אנשים שונים בתכלית שיהיה להם את אותו שם. אני אפילו מכיר מציאות כזאת שיש, אה, בן ובת שקוראים להם באותו שם.

18:58 דובר 7 כן.

18:59 דובר 1 אפילו כזה דבר יש, כן? א-א-אין קשר מהותי בין השם לבין האדם.

19:12 דובר 7 חיצוני ממש.

19:13 דובר 1 חיצוני לגמרי. כאילו אין, אי אפשר להסביר היות וקוראים לו ככה לכן יש לו תכונות כאלה, לכן הוא בן, לכן הוא... זה לא קשור. על זה מסבירים בחסידות ששם פירושו רק הארה מהעצם. זה לא הדבר עצמו, זה לא הגוף, זה לא האדם עצמו. זה, זה השם שלו. ככה קוראים לו. כשרוצים לקרוא לו אומרים לו את השם ואז הוא בא. למה? למה הוא בא ולא מישהו אחר מגיע? כי זה כן יש איזשהו קשר. איזה קשר? קשר חיצוני לגמרי. זה קשור לעצם, לא לפנימיות.

19:50 דובר 7 עצם זה לא מה שבתוך, בתוך, בתוך הפנימי?

19:52 דובר 1 ממש, ממש לא רציתי להיכנס לזה. לא, זה המקיף. מקיף זה דבר שמרגיש-- ש-- פנימי זה דבר שמרגישים אותו, מבינים אותו, מרגישים אותו. מקיף זה דבר שהוא נמצא והוא פועל ואפילו יותר מזה, אבל הוא לא מורגש. אני לא יודע שהוא קיים. לכל יהודי יש נפש אלוקית. נו, אני מכיר המון יהודים שיש להם נפש אלוקית ו-- גם עם מיקרוסקופ אתה לא יכול לראות את זה. זה קיים, זה נמצא, זה פועל, בזמן סכנה הוא אפילו יכול להגיד קריאת שמע והוא לא יודע מאיפה זה בא לו, אבל אתה מסתכל עליו, אתה לא רואה אותו, זה מקיף, זה לא, זה לא ניכר בו באופן פנימי. על דרך זה, שזה עוד הרבה הסברים והרבה עניינים, אבל באופן כללי השם הוא הקשר של האדם-- של השם לאדם הוא חיצוני, הוא מקיף, הוא לא קשר פנימי. אז מה זה שמע ישראל? מה זה שם עין שהקדוש ברוך הוא ברא את העולמות? אז כל העולמות לגבי הקדוש ברוך הוא זה כמו רק שם לגבי הגוף. העין זה שבע המידות האלוקיות, זה כביכול הגוף האלוקי וכל העולמות כולם זה רק שם, זה רק הארה מזה. אנחנו אומרים איזה מין שם זה? השם-- אנחנו אומרים, שמע ישראל ה' אלוקינו, הוי' אלוקינו. מה זה הוי' אלוקינו? ש-שזה כמה הסברים גם כן מלמעלה למטה ומלמטה למעלה. אבל בקשר לעניין, לעניין של שם עין, שהוי', זה שהוא היה הווה ויהיה, הוא בסך הכול אלוקינו. זה בסך הכול צמצום. ואחר כך ממשיכים ואומרים שאותו הוי' שהוא בסך הכול אלוקינו, זה ה' אחד, הוא זה שמחיה את כל העולמות. אחר כך ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. איך שזה, איך שזה

21:40 דובר 1 ה-החיות האלוקית יורדת ומתלבשת וכל העולמות בטלים לאלוקות וכולי וכולי וכולי. ריבוי עצום של הסברים. אז כשאדם אומר שמע ישראל הוא מתבונן בגדולת השם. הוא מתבונן איך שכל העולמות בטלים לאלוקות. איך שכל העולמות אין ואפס, איך שעצמותו ומהותו נעלה. אני הוי' לא שניתי. אני-- אתה הוא ראשון, אתה הוא אחרון ומבלעדיך אין אלוקים. וכל העניינים וההסברים שמוסברים בקריאת שמע. אז עכשיו הוא מתבונן, חושב על הקדוש ברוך הוא ואין עולם. הנפש האלוקית מתגלה, הנפש האלוקית מתגלה, הנפש הבהמית היא לא קיימת עכשיו. שעת מוחין דגדלות.

22:18 דובר 8 כי נגיד אתה הבאת את הדוגמה ש-- ה...

22:21 דובר 1 יש-- אני אסביר את זה באופן אחר. אולי, אולי מילים יותר, יותר פשוטות. יש שתי דרכים שהשכל משפיע על הרגש. יש דרך אחת, הדרך הטבעית, הדרך הרגילה. אדם חושב על משהו, הוא מגיע למסקנה שהדבר טוב, לכן הוא רוצה אותו. כן? למה התעורר בו הרצון, התשוקה לדבר? כי הוא התבונן וחשב שזה טוב, לכן הוא התחיל לרצות אותו. לפני שהוא חשב הוא לא רצה. באופן כזה השכל משפיע על הרגש באופן ישיר. איך השכל משפיע על הרגש? השכל התעסק עם הרגש, השכל ירד מדרגתו לחשוב על דבר אחר, עד שהשכל ירד והשתנה ונהיה מהות של רגש. אז השכל ירד להיות רגש. זה אופן הרגיל. ישנו דבר, משהו אחר. לפעמים, אה, אצל אדם יש לו איזו שמחה גדולה, שמחה עצומה. הוא מחתן-- אז הדוגמה שמביאים, הוא מחתן בן, מחתן את בנו הראשון. כן? בזמן שאדם מחתן את בנו הראשון השמחה שלו היא שמחה עצומה. השמחה היא כזאת גדולה שבאותו זמן הוא פתאום מתחיל לאהוב את כולם. אנשים שעד אתמול, עד היום בבוקר הוא לא היה יכול להסתכל להם בפרצוף. מה, הוא לא יהיה אצלי בחתונה? הוא לא יהיה-- הוא, הוא מוכרח להזמין את כולם. אני עכשיו כזה שמח. אה, אה, שמחה פורצת גדר. כולם צריכים להיות בתוך השמחה שלי. איך זה יכול להיות שמישהו לא יהיה שמח? א-אני שמח עכשיו, נכון? מה השתנה פה? אה, הוא באמת חשב על העניין של אהבת ישראל, שהוא צריך לאהוב את כולם, וזו חתונה של הבן שלו, לכן זה... מה פתאום. אנחנו רואים שפה ההבנה שלו פעלה על הרגש ופעלה בצורה מאוד מאוד חזקה. אבל זה לא היה באופן של התעסקות. זה

24:21 דובר 1 לא היה באופן של התבוננות שהוא חשב והבין שיש לי חתונה, לכן עכשיו אני צריך להזמין גם את מי שעד היום לא אהבתי, ואז הוא התחיל כן לאהוב אותו. זה לא עבד כך, נכון? מאיר אצלו עצם העניין, השמחה, השמחה מאירה אצלו. עניין החתונה מאיר אצלו בראש. כשזה מאיר, הנקודה מאירה, אז כל המידות, כל הרגשות שלו מתבטלים אל השכל בדרך ממילא. הוא לא צריך לעשות שום דבר בשביל זה. הוא לא צריך להתאמץ. מה?

24:56 דובר 9 מה זה מוחין דגדלות?

25:00 דובר 1 זה נקרא מוחין דגדלות. מוחין דגדלות פירוש הדבר, העצם של העניין מאיר אצלו.

25:06 דובר 9 כאילו מפה זה נובע. זה חשיבה בגדול.

25:09 דובר 1 זה יותר מחשיבה בגדול. זה התפיסה של עצם העניין, שכשנתפס אצל האדם עצם העניין הוא הוא. אז זה מאיר אצלו בכל הגוף בשווה בבת אחת.

25:20 דובר 9 זה נשמע סוג של מבקשים ממנו לתת דווקא במוחין דקטנות, שלהגיע בשכל. אהבת ה' מאירה.

25:28 דובר 1 אין הכי נמי, יש מעלה גדולה במוחין דקטנות. בהחלט נכון, אבל הזמן שבו מאיר אצל האדם עצם הקשר לאלוקות מאיר.

25:39 דובר 9 את ההתעוררות על ה-- על ה-- של ה'.

25:42 דובר 1 לא, מוחין דגדלות זה גם אתערותא דלתתא, זה עבודת האדם. מוחין דגדלות זה, זה, זה עבודת האדם. הוא הגיע לזה. הוא התבונן בקריאת שמע, אבל הוא הגיע עד לנקודה העצמית. היות והוא הגיע לנקודה העצמית, אז זה מאיר אצלו בכל הכוחות.

26:03 דובר 9 עד שהוא הגיע זה מוחין דקטנות.

26:04 דובר 1 כן. בסדר. מתי יכול בכלל כזה דבר להאיר אצל האדם? בזמן קריאת שמע. למה בזמן קריאת שמע? א', הוא מתבונן, בגלל שהוא מתבונן ומקיים מצווה. אז יש שעת כושר. העניין הזה מאיר בעולם, בגלל שזה מאיר בעולם, זה יכול להאיר גם אצלו. אז בזמן קריאת שמע יכול להיות אצל אדם כזה דבר, שעכשיו בעקבות ההתבוננות שלו מאיר אצלו האור האלוקי בגלוי. הנפש האלוקית התגלתה אצלו, הנפש האלוקית התגלתה. אז ממילא הוא אוהב את ה' והוא ירא את ה' והוא רוצה וחשק ודבק. הוא עכשיו עם הקדוש ברוך הוא. אין עולם עכשיו.

26:48 דובר 9 זה מה שקורה עם החוזרים בתשובה, שככה זה אומר.

26:51 דובר 1 נכון? נכון. נכון? כן, כן, כן. בסדר, אז זה העניין של מוחין דגדלות שמאיר אצל האדם בשעת קריאת שמע. ומה זה ברכותיה שלפניה ואחריה? כשאומרים קריאת שמע, לפני כן ואחרי כן יש ברכות, ברכות של קריאת שמע, ברכות של קריאת שמע. יש משהו מאוד מובהק שאין באף ברכה אחרת. כל ברכה כשאנחנו מקיימים אותה אנחנו אומרים אשר קידש.

27:25 דובר 9 יש ברכה לאהבה. ברכה לאהבה. סליחה, כאילו זה ברור.

27:29 דובר 1 לא, כל הברכות כולן, כשאדם מברך, על מה הוא מברך? על המצווה. אשר קידשנו במצוותיו וציוונו להדליק נרות. אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לישב בסוכה. ברכת קריאת שמע אנחנו לא מברכים אשר קידשנו במצוותיו וציוונו לקרוא קריאת שמע. אין מילים כאלה. זו הברכה היחידה מכל הברכות שתיקנו חז"ל שכשאדם מברך, הוא מברך על המצווה והוא לא מזכיר את המצווה. אין עוד ברכה כזאת, רק ברכות של קריאת שמע.

28:05 דובר 9 מה זאת אומרת? לא מברך ולא מברך?

28:09 דובר 1 ברכות של-- זה נקרא ברכות קריאת שמע. אני מברך עכשיו על קריאת שמע. תגיד אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על קריאת שמע. זה מה, זה מה שאתה מברך עכשיו, נכון?

28:17 דובר 9 אוקיי. לא, לא. קריאת שמע

28:19 דובר 1 אה?

28:19 דובר 9 אז זו הברכה היחידה שזה לא על מה שעושים בפועל, אלא על מה שבפנים.

28:26 דובר 1 זה מה שאדמו"ר הזקן אומר פה. היות ועכשיו מברכים על קריאת שמע, למה לא אומרים את המילים על קריאת שמע בברכה? הסיבה היא שכל התוכן של הברכה זה כדי להביא את האדם לתוכן של קריאת שמע.

28:42 דובר 9 זה גם הסיבה שפה לא היו במקום באמצע הברכות.

28:47 דובר 1 נכון, זה מדרבנן ולא מדאורייתא.

28:51 דובר 9 כל הברכה בעצם זה

28:53 דובר 1 נכון. נכון. והש-- הש-- חז-- חז"ל ראו שעניין של קריאת שמע זה דבר כל כך גדול, כל כך חשוב. צריך הכנה. אם אדם לא יתכונן הוא לא יוכל, לא יגיע למוחין דגדלות, זה לא יאיר אצלו. אז לכן יש את הברכה הראשונה שמדברת על המלאכים והסדר שלהם ואיך שהם מברכים את הקדוש ברוך הוא ואיך שכל צבא השמיים משתחווים ומהללים. אחר כך את הברכה השנייה. איך שהקדוש ברוך הוא עוזב את כולם בשבילנו כי הוא אוהב אותנו. ואחרי כל ההכנות האלה עכשיו תתבונן בקדוש ברוך הוא עצמו. עכשיו יאיר אצלך מוחין דגדלות. שזהו עניין המבואר בקריאת שמע דאורייתא, וברכותיה שלפניה ולאחריה שהן מדרבנן להכנה לקיום קריאת שמע, כמו שנתבאר במקום אחר. ואז כשהוא אמר את כל פסוקי דזמרה כמו שצריך, הוא התבונן והוא חשב על מה שהוא אומר. אחר כך הוא אמר את הברכות של קריאת שמע גם כמו שצריך, ואחר כך הוא גם בקריאת שמע עצמה התבונן וחשב כמו שצריך, ואז הרע שבחלל השמאלי כפוף ובטל לטוב המתפשט בחלל הימני מחב"ד שבמוח המקושרים בגדולת אין סוף ברוך הוא. שמעתם את המילים האלה?

30:18 דובר 9 שמענו לך.

30:19 דובר 1 מה אמרנו בפרק י'? מה זה צדיק? צדיק זה אחד כזה, לא צדיק גמור. רוב הצדיקים. צדיק רגיל, לא צדיק גמור, שהרע כפוף ובטל. נכון? זה מה שדיברנו. בינוני. זאת אומרת, כל אחד מאיתנו בזמן קריאת שמע הרע כפוף ובטל.

30:40 דובר 9 בינוני הוא בשעת התפילה.

30:42 דובר 1 בשעת התפילה בינוני וצדיק היינו הך. אין הבדל.

30:48 דובר 9 אז איזה מצב? אחרי שהוא...

30:50 דובר 1 כל אחד ואחד, כל יהודי בשעת התפילה, בזמן קריאת שמע ותפילה, יש לו נתינת כוח כל יום ויום להיות בדרגת צדיק. צדיק פירושו הרע כפוף ובטל לטוב. הרע לא יכול עכשיו להרים את הראש. וכמו שאנחנו מבינים בפשטות מה זה רע. רע זה פירוש הדבר שהוא נמשך לעולם הזה. העולם הזה מדבר אליו. אם יהודי עכשיו אמר-- הוא התפלל, הוא עכשיו בפסוקי דזמרה, הוא מדבר, חושב על הקדוש ברוך הוא, על גדולתו, על טובו, חושב על המלאכים, חושב על העולמות העליונים, על זה שצבא השמיים משתחווים, על אהבת השם. אומר קריאת שמע, ובאותו רגע אם יבוא מישהו, איזו תאוות עולם מול עיניו, הוא לא יראה, פשוט הוא לא יראה אותה. הוא לא, הוא לא יתייחס, זה לא יעניין אותו. יכול להיות ששעה אחר כך כן, אבל באותו רגע אין עולם, וזה שייך אצל כל אחד ואחד. בשעת קריאת שמע כל יהודי יכול להיות צדיק. הרע כפוף ובטל לטוב, אבל זה בשעת התפילה. אבל אחר התפילה, בהסתלקות המוחין דגדלות, אין סוף ברוך הוא כבר לא חושב. הוא לא מתבונן, הוא כבר לא מקיים את המצווה עכשיו. הרי הרע חוזר וניעור בחלל השמאלי. הרי בסופו של דבר הרע, הנפש הבהמית, לא התבטלה. סתמו לה את הפה, קשרו לה את הפה במטפחת, אבל ברגע שמורידים את המטפחת אז היא, היא שם. היא נמצאת שם, היא לא זזה משם, ומתהווה תאווה לתאוות עולם הזה ותענוגיו כמו קודם, כאילו לא קרה כלום. זה ההבדל בין צדיק ובינוני. צדיק, הרע שבלב התבטל באמת. אצל בינוני הוא לא התבטל באמת. בשעת התפילה לא נותנים לו... כופפו אותו, אבל מהותו לא התבטלה. רק... נשאל הפוך. אז אם בעצם

33:17 דובר 1 הרע לא התבטל ועכשיו אני לא אומר קריאת שמע, אני גם לא מקיים מצווה. יצאתי מבית כנסת, הלכתי החוצה. אני גם לא אחד כזה שלומד בכולל כל היום, מתעסק במשא ומתן ועכשיו הרע חוזר וניעור. אז מה ימנע ממנו-

33:37 דובר 10 בזמן התפילה?

33:38 דובר 1 אה?

33:38 דובר 10 בזמן התפילה?

33:40 דובר 1 כן.

33:42 דובר 10 לימוד תורה לא?

33:44 דובר 1 לא, בשעת התפילה. כשאדם חושב על הקדוש... כשאדם לומד תורה הוא לא חושב על הקדוש ברוך הוא. אה, לומד חסידות כן, אבל כשהוא לומד גמרא... עכשיו זה הרבה בדיחות, אבל אין הזמן גרמא כעת. אדם יכול ללמוד גמרא כל החיים שלו ולא לחשוב על הקדוש ברוך הוא לעולם. לא, לא מסופר שם, כתוב שם הלכות. פה תעשה ככה, פה תעשה ככה, פה תעשה ככה. זה מותר, זה אסור. זה-- מחלוקות, ויכוחים, שכלים עמוקים. הקדוש ברוך הוא לא מאיר בתוך הגמרא.

34:23 דובר 10 כמו שיש גם את הרב יונתן שמעון[?]... נשמה, יש להגיד אחד כזה שמפחד שישב בית סוהר רק שיצא כזה לגמרא.

34:37 דובר 1 יש איזה בדיחה כזאת שאמרו על חסיד שדיבר עם איזה מתנגד. בסוף הוא אמר לו, "נשבע לך, עשר שנים לא חשבתי עליו." זו בדיחה ארוכה, אבל טוב. אה, אז השאלה היא הפוכה. היות ועכשיו א-א-אוקיי, אני כבר בינוני. התבוננתי, חשבתי, למדתי חסידות, התעורר, התעורר בי מוחין דגדלות. הייתי בתנועה של אהבה ויראה, תשוקה ודבקות ונפש שוקקת וחפצה. כל המילים הכי נפלאות. הייתי שם. הגעתי לשם. עכשיו זהו, עכשיו אני בחוץ. אני בחוץ. עכשיו יש לי תאווה. אני רואה את התאווה מול העיניים. אני לא חושב, לא חושב כעת על הקדוש ברוך הוא. למה ש-- מה ימנע ממני עכשיו להימשך לשם? בזמן הקריאת שמע בסדר, מה קורה עכשיו במשך היום? למה הבינוני במשך כל היום לא נכשל? הוא עכשיו לא מתבונן על הקדוש ברוך הוא. מה מונע ממנו עכשיו להיכשל כשהוא לא אומר קריאת שמע? אז הוא ממשיך: רק מפני שלא לו לבדו משפט המלוכה והממשלה בעיר, ליצר הרע, אינו יכול להוציא תאוותו מכוח אל הפועל, להתלבש באיברי הגוף במעשה דיבור ומחשבה ממש. הדגש הוא על הממש. זאת אומרת מחשבה ממש של תאוות לא יכולה להיות לבינוני. מה ההבדל בין מחשבה לבין מחשבה ממש? סתם מחשבה, סתם הרהור כן יכול להיות לו, אבל מחשבה ממש לא. מה זה מחשבה ממש? אז הוא ממשיך להסביר. להעמיק מחשבתו בתענוגי עולם הזה. איך למלא תאוות ליבו. זה לא שייך אצל בינוני, זה לא יכול להיות. יכול ליפול לו הרהור, יש לו יצר הרע, יש לו נפש בהמית, היא לא התבטלה, היא נמצאת שם סמויה וכפופה, היא יכולה לזרוק לו הרהורים לראש, להכניס זה, זה לא בשליטתו. אבל אחרי שכבר נפל אצלי הרהור בענייני תאוות

36:43 דובר 1 עולם הזה, אז האם אני מרשה לעצמי להרהר בו ולהתעמק בו? איך הלשון, איך למלא תאוות ליבי, או שאני דוחה אותו בשתי ידיים? עצם נפילת ההרהור לא בשליטתי. זה נקרא סתם מחשבה. מחשבה ממש, אם להעמיק בו. סליחה, יש לי גם נפש אלוקית. אני לא חייב לשמוע לך. אני לא חייב להרהר בך. אני יכול ל-ל-התחיל להרהר במשהו אחר. זה בשליטתי. איך זה בשליטתי? כי המוח שליט על הלב, כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פנחס. רעיא מהימנא זה קטעים בזוהר. סיפרתי לכם פעם על הזוהר. זוהר זה ספר מאוד מעניין, אה, מה שקוראים היום ספר ליקוטים. אם היו כותבים היום את הזוהר, היו קוראים לזה ספר הליקוטים. יש שמה קטעים ממשה רבנו, קטעים מרשב"י, קטעים מ-מ-מיעקב אבינו. יש שמה... כל הזוהר זה קטעים קטעים שכל קטע יש לו שם. ש... יש קטע בזוהר שנקרא זוהר. יש קטע בזוהר שנקרא, אה-

37:57 דובר 11 למה הוא קורא לזה אז זוהר?

37:59 דובר 1 ספרא דצניעותא. יש זוהר... מה?

38:02 דובר 11 קוראים לזה זוהר בגלל שהקטעים, שזה פשוט המילה, נשמע מה, העניין הזה של-

38:06 דובר 1 כנראה "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע".

38:09 דובר 12 מהזוהר.

38:09 דובר 1 מה?

38:10 דובר 12 קטעים בזוהר. יש קטעים בזוהר מה-

38:13 דובר 11 מצטט, הוא מצטט את הזוהר.

38:14 דובר 1 אתה מצטט הרבה. אז למשל פה, מה שכתוב רעיא מהימנא, יש קטעים מאוד מאוד ארוכים בזוהר שנקראים רעיא מהימנא.

38:22 דובר 11 תמיד זה מהזוהר.

38:23 דובר 1 קטעים ש-ש-של משה, רעיא מהימנא זה משה רבנו. זה קטעים שמשה רבנו אמר אותם או מיוחסים למשה רבנו, אז זה נקרא רעיא מהימנא. אז, אז שם כתוב, שם הוא אומר שהמוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו, שכך נוצר האדם בתולדתו, ככה נולד אדם. אדם נולד באופן שהמוח יוכל לשלוט על הלב. אז נכון, הלב העלה הרהור למוח, אבל היות והוא אדם ולא קוף אז הוא יכול לשלוט בזה.

38:53 דובר 11 נאבד במשך החיים.

38:54 דובר 1 מה זה?

38:55 דובר 11 לא נאבד? נאבד במשך החיים.

38:56 דובר 1 לא.

38:57 דובר 11 אני אמורה להיוולד ככה. אז מבחינתי אז אני אמורה ישר ללכת לזה משהו בפועל, לא?

39:03 דובר 1 להיאבד במשך החיים התכונה הזאת? זה-

39:06 דובר 11 במשך החיים, במשך השנה, חמש עשרה שנים.

39:09 דובר 1 זה בדיוק כמו להגיד אותו דבר כמו להגיד שאני ב... כשאני מתבגר אגיע לגיל עשר אז אני אזכה להיהפך לצפרדע. זה אדם. זה המהות של האדם.

39:21 דובר 11 אבל אתה לפני רגע אמרת שהאדם בטבעו נולד כמוח שליט על הלב.

39:25 דובר 1 כן.

39:27 דובר 11 אז זה ילד בגיל שלוש, הלב שלו שליט על המוח. זה לא כמו שהוא נולד. איך בשלוש שנים-

39:32 דובר 1 גם ילד בגיל שלוש, כשהוא עומד על הרגליים, הראש הוא מעל, מעל ה, מעל הלב, אבל אצלו זה רק בהתחלת ההתפתחות. ככל שהאדם מתפתח יותר, השליטה של המוח בלב גדולה יותר עד השלמות שזה בגיל עשרים. אבל ה-ה-ה-- באופן טבעי, מה שמתפתח אצל האדם זה יכולת שהמוח יכול להיות שליט על הלב.

40:01 דובר 11 זה עבודה גם כי מוח שליט-

40:03 דובר 1 אבל כדי שזה יהיה בפועל אז הלב הוא לא נותן את המקום שלו בקלות. אבל מצד תולדתו וטבע יצירתו כך נוצר האדם בתולדתו, וזה מהות האדם שכל אדם יכול ברצונו, שהוא יכול, הוא לא חייב, אבל הוא יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבלבו שלא למלאות משאלות לבו במעשה דיבור ומחשבה, ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות לבו אל ההפך לגמרי. היה לי פעם חבר כשהייתי עוד לפני שהתחתנתי וכשהייתי משרת ברמת דוד, אה, בבסיס הצבאי. היה לי שם חבר, חבר בעל תשובה שלי, שאחרי זה היה חבר טוב שלי ויהודי מאוד מסכן, גם כן קראו לו מיכאל. קוראים לו עד היום מיכאל.

40:57 דובר 11 היה אחד בשם יוסף שלום שאמר שהוא מכיר אותך.

41:00 דובר 1 יש הרבה, אז היו הרבה כאלה.

41:03 דובר 11 היה פעם-

41:05 דובר 1 והוא היה מסכן, הוא היה עובד, הוא היה השומר מצוות היחיד ב-ב-שם. הוא עבד בדת"קים, שם איפה שמכונאי מטוסים עם השמן והגריז, ואז עוד היה את ה... זה לא כמו המטוסים של היום, האף שש עשרה, חמש עשרה, הכל נקי שם כמו בית מרקחת. אז עוד היה כפירים וה-ה-ה... לפני כן מטוסים שהיו מלאים כל לכלוך ושמן כל היום והחבר'ה היו יורדים. הוא היה דתי, הוא היה נחנח כזה מסכן, יורדים עליו, מכסחים אותו. הוא היה כל הזמן. הוא היה מסכן בלי הפסקה. מסכן, מסכן בעצם. בקיצור,

41:40 דובר 11 כמו שכל האחרים

41:43 דובר 1 אאאה חיזקתי אותו, למדנו ביחד ועודדתי אותו והיינו חברים טובים. בקיצור, אאאחת הפעמים הוא נשבר, אומר לי: אני לא יכול יותר, לא יכול יותר. הרגשתי שהוא רוצה להתאבד, הוא לא אמר לי. אמרתי לו, מיכאל, עכשיו אנחנו כותבים לרבי. כתב לרבי, שפך ככה, ככה שפך את הלב שלו על כמה דפים, שפך את הלב והכנסנו למעטפה, שלחנו לרבי. אחרי זמן קצר, חודש חודשיים, אז מכתבים זה היה באונייה, זה היה הולך, זה היה חוזר. אחרי זמן יחסית קצר הרבי ענה לו מכתב. מכתב כזה ככה מכתב. לא מהמכתבים של שורה אחת, מכתב הרבי ענה לו. אני צילמתי אותו וזה נמצא אצלי איפשהו עד היום. הנקודה של העניין שהרבי אמר לו ב- שזה מה שכתוב פה. אתה לא חייב להיכנע לרגשות שלך. אתה יכול בכל רגע נתון להסיח את הדעת, לחשוב על דבר אחר. אין לך דבר אחר לחשוב? אז הרבי מציע לו, תשמע, תלמד פרק תהילים בעל פה. כך הרבי כותב לו שם במכתב. תלמד פרק תהילים בעל פה או תניא או משנה. כמה אופציות. וכל פעם שיש לך הרהורים לא טובים אז תתחיל לחזור ב-ב-במחשבה שלך על, על מה שלמדת בעל פה. זה אדם יכול לעשות. לא משנה מה מצבו הרגשי והנפשי, הוא יכול להסיח את דעתו. איך הוא יכול, עכשיו הנפש הבהמית שולטת בו? כן, המוח שליט על הלב בתולדתו ובטבע יצירתו. זה אפשרי. להסיח את הדעת, לחשוב על דבר אחר. כל אחד יכול, כל רגע. להסיח דעתו לגמרי מתאוות לבו, אל ההפך לגמרי. הוא עכשיו נמשך לחשוב על ענייני העולם הזה, הוא יכול באותו רגע שהוא תופס את עצמו להחליט ולהתחיל לחשוב על דבר אחר, על צד

43:52 דובר 1 הקדושה. ובפרט אל צד הקדושה, כדכתיב: וראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך. מאוד מעניין. אומר שלמה המלך חידוש. מה החידוש? ראיתי שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור על החושך. באמת אנחנו לא מבינים איזה יתרון יש לחכמה על הסכלות. צריך להביא לנו משל על זה. שמע, צריך משל? משהו פה לא ברור? החכמה יותר טובה מהסכלות, יש לה יתרון. אה, ממש כמו שהאור יותר טוב מהחושך. אז מה-מה-מה-מה-מה-מה בא המשל הזה להגיד? מה אתה בא להוסיף לי במשל שלא מובן מעצמו?

44:36 דובר 13 שכמו שהאור שמדחיק את החושך, ככה הרבה יותר מתחדד.

44:43 דובר 1 זה לא מה שאומר אדמו"ר הזקן. פירוש כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך, שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החושך שנדחה ממנו. איך? מאליו וממילא. כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא אחרא שבחלל השמאלי, כמאמר רז"ל: אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות, מפני החכמה שבנפש האלקית שבמוח. מה ששלמה המלך משיל את האור לחושך, לא בשביל שנבין שהחכמה יותר מהסכלות. לא זה הנקודה. כדי שנבין שהחכמה דוחה את הסכלות כמו שאור דוחה את החושך. תקשיב, זה דבר נפלא. זה אם הרבי לא היה אומר את זה לא היינו מבינים את זה לבד.

45:30 דובר 13 זה כמו המדע המדעי של זה. חושך זה אין אור. אין דרך אחרת.

45:35 דובר 1 אבל המשמעות, המשמעות. אדם נמצא עכשיו שקוע בענייני עולם הזה. למה הוא שקוע? זה מושך אותו. הלב שלו, ליבו בוער ובוער בתאווה. אומר לו אדמו"ר הזקן, תשמע, אם אתה תתפוס את עצמך ותזיז את המחשבה שלך, במקום לחשוב על זה, תתחיל לחשוב על צד הקדושה. תדע לך שכל מה שנראה לך, הבערה הזאת, המשיכה הזאת לעולם הזה, תיעלם. כמו שמדליקים אור בחדר חשוך. החוכמה יש לה את התכונה לדחות את הסכלות כמו שאור דוחה חושך. ממילא האור לא צריך להתאמץ לדחות את החושך. לא. אתה מדליק את האור, החושך נעלם, הוא לא קיים יותר. כל יהודי, זה דבר נפלא כשחושבים על זה, כי הרבה פעמים אני שוקע. אני יכול לשקוע בדיכאון. אני כל כך, כל כך, כל כך קשה לי. איך אני אצא מזה? תדע לך, מחשבה אחת, רגע אחד, שנייה אחת אתה מזיז את המחשבה שלך לצד הקדושה, הכל נעלם. זה מה שכתוב פה.

47:00 דובר 13 נעלם באותו רגע.

47:02 דובר 1 כל רגע הוא יכול להזיז את מחשבתו. אף אחד לא כופה עליו. מוח שליט על הלב בתולדתו וטבע יצירתו. מפני החוכמה שבנפש האלוקית שבמוח, אשר רצונה למשול לבדה בעיר ולהתלבש בשלושה לבושי הנ"ל בכל הגוף כולו כנ"ל, שהם מחשבה, דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה, כנ"ל. אז אם ככה... רגע, רגע, רגע. אז עכשיו יש לנו את השאלה בכיוון ההפוך. קודם כל שאלנו בהתחלה אם רק בז-- אני חוזר להתחלה. אם רק בזמן התפילה הנפש האלוקית מאירה ואחר כך היא כבר לא מאירה והוא יכול להתאוות, אז למה אתה קורא לו? למה אתה קורא לו בינוני? תקרא לו רשע. הרע יכול להתאוות. אומר, לא, לא, לא, לא, אי אפשר לקרוא לו רשע. למה? כי בכל רגע הוא יכול להזיז את מחשבתו. רגע, אז עכשיו הפוך. אם כל רגע הוא יכול להזיז את מחשבתו וממילא מעט אור ידחה את כל החושך שלו, אז למה אתה לא קורא לו צדיק? כל רגע הוא יכול להזיז את מחשבתו אז הוא צדיק, אבל.

48:11 דובר 13 המחשבה הנעלמת שם.

48:13 דובר 1 ואף על פי כן אינו נקרא צדיק כלל. מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש האלוקית על החושך וסכלות של הקליפה, שנדחה ממילא, אינו אלא בשלושה לבושיה הנ"ל. מה שהנפש האלוקית יכולה ברגע אחד להאיר את החושך ולגרש את הנפש הבהמית. מאיפה היא מגרשת אותה? מגרשת אותה למעשה מהדיבור ואפילו מהמחשבה. אבל זהו, ברגע שהוא יפסיק לחשוב על צד הקדושה אז היא תעורר עוד פעם, את המהות של הנפש הבהמית הוא לא שינה. השליטה של הנפש האלוקית בגוף היא רק בלבושים, לא בעצם מהות הנפש הבהמית. אז לכן הוא בינוני. מצד אחד הוא לא צדיק, יש לו נפש הבהמית ואם יתאווה ואם הוא רגע אחד לא יעמוד על המשמר היא תתחיל לדבר. מצד שני, כל מתי שהוא רוצה, כל רגע ורגע הוא יכול להיות כמו צדיק ממש.

49:19 דובר 13 יראת השם.

49:22 דובר 1 או שיתבונן בגדולת השם. אחר כך אנחנו נראה את זה בהמשך ב...

49:27 דובר 13 מתי הם באים?

49:31 דובר 1 לא זוכר. ולא במהותה ועצמותה על מהותה ועצמותה של הקליפה. כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה שבחלל השמאלי לא נדחה כלל ממקומו בבינוני אחר התפילה, כי אחר התפילה אין רשפי אש אהבת השם בהתגלות ליבו בחלל הימני, כי אם אחרי התפילה רק תוכו רצוף אהבה מסותרת. שהיא אהבה טבעית שבנפש האלוקית כמו שהתבאר לקמן. אחר כך נראה את זה בפרק כ"ה, שלכל יהודי יש אהבה, נפש אלוקית, ונפש אלוקית הטבע שלה לאהוב את הקדוש ברוך הוא וזה נמצא בתוך ליבו כל הזמן. אז זה נמצא שם כל הזמן. אבל זו אהבה. אהבה עצומה אבל מסותרת. לא מרגישים אותה. והיות ולא מרגישים אותה, היא נמצאת בתוכו, היא מוסתרת. אזי יכול להיות סכלות הכסיל הרע בהתגלות ליבו בחלל השמאלי, להתאוות תאווה לכל ענייני גשמיות עולם הזה, בין בהיתר וגם באיסור חס ושלום, כאילו לא התפלל כלל. אבל בכל זאת יש הבדל. בין איסור לבין תאוות איסור לתאוות היתר, שבדבר איסור אינו עולה בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש חס ושלום. אצל בינוני אין דבר כזה תאוות איסור. בינוני יכול להתאוות לתאוות של היתר. זה טעים לי, זה נמשך לי, אני רוצה את זה, זה נעים לי. כן, בינוני לא יכול להתאוות לתאוות איסור.

51:21 דובר 13 בקליפה מבולבלות שלוש כוחות.

51:23 דובר 1 מה?

51:23 דובר 13 לקליפה מבולבלות שלוש כוחות.

51:25 דובר 1 כן. אלא מה כן? הרהורי עבירה שקשים מעבירה יכולים לפעול, לעלות למוחו ולבלבלו מתורה ועבודה. אצל הבינוני יכול ליפול לו הרהור של תאוות איסור. זה כן, אבל לעשות את האיסור בפועל ממש לא שייך. כמאמר רז"ל, ג' עבירות אין אדם ניצול מהם בכל יום, הרהור עבירה ועיון תפילה, זה יכול להיות. ורק שלזה מועיל הרשימו במוחין ויראת השם ואהבתו מסותרת בחלל הימני להתגבר ולשלוט על הרע המתאווה תאווה, שלא להיות לו שליטה וממשלה בעיר, להוציא את תאוותו מכוח אל הפועל, להתלבש באיברי הגוף. אז מה קורה אצל הבינוני? היות ובזמן התפילה היה אצלו מוחין דגדלות, בזמן התפילה הוא ראה את הקדוש ברוך הוא והתגלה אצלו. הייתה אצלו אהבת השם אמיתית. לבו בער באש אהבה כרשפי אש. אחרי התפילה האהבה נגמרה. זה נכון, אבל רושם נשאר. אדם שבשעת התפילה בבוקר כל יום, לא כל יום, לא אתמול, היום, היום בבוקר בשעת התפילה הייתה לו אהבת השם בפועל, משהו נשאר מזה. אז נכון שאחר כך היצר הרע יכול למשוך אותו במשך היום לעניינים אחרים, אבל הרושם של התפילה הזה מספיק כדי להחזיק אותו, שהוא יוכל כל רגע.

53:06 דובר 3 אז העניין של ההכנה לתפילה.

53:09 דובר 1 ההכנה לתפילה והתפילה. במילים אחרות, אולי נעשה את זה יותר חד. נגיד את זה בצורה יותר חדה. אדם שלא התאמץ בתפילה בבוקר, אם אחר כך לא, בלבו לא בער, הוא אמר את המילים, התפלל אבל לא התגלתה אצלו אהבת השם. אם אחר כך במשך היום תהיה אצלו איזושהי משיכה לתאווה, לא רק לתאוות איסור, גם לתאוות היתר, יהיה לו קשה מאוד לעמוד בזה. לא בטוח שהוא יצליח, יצליח לעמוד בניסיון, אבל אדם שבשעת התפילה השקיע בתפילה, הוא חשב, הוא התבונן, הוא עצר, הוא התאמץ. הוא חשב על הקדוש ברוך הוא. אחר כך, במשך היום, כשתהיה לו אותה תאווה, בדיוק אותו אדם, אותה תאווה בדיוק תגיע אליו, הוא יוכל לעצור את עצמו. הרושם של התפילה פועל שאחר כך, במשך כל היום האדם יכול לתפוס את עצמו.

54:10 דובר 3 אמרתי אולי אם בית ספר באמת ישקיעו בהכנה לתפילה אז התפילה תהיה כמו שצריך. בית ספר יסודי וכו'.

54:17 דובר 1 נכון, אבל, אבל, אבל זו הכנה אישית.

54:20 דובר 3 כאילו אני מסתכלת בבית ספר, הילדים מחכים שיגמרו את התפילה ו...

54:24 דובר 1 זה נכון גם אצל-- גם בבית ספר של גדולים.

54:27 דובר 3 אני מתארת את השעה שלי אותו.

54:28 דובר 1 אחרי שכשבני ישראל יוצאים מהר סיני, אז שמה יש איזה נונים הפוכים, כתוב, אז אה, חז"ל אמרו: להפסיק בין פורענות לפורענות. אז שואלים: איזה פורענות? מה מדובר שם קודם? מדובר שמה-- הקדוש ברוך הוא אמר לבני ישראל: רב לכם שבת בהר הזה. איזה עשרים ושש שנים ישבתם פה בהר סיני וקיבלתם את התורה. שמרתם מצוות. הייתם בתוך ענן? גמרנו. קדימה, ממשיכים הלאה. הולכים, הולכים לארץ הקודש, ואז מגיע אחר כך עמלק. אז להפסיק בין פורענות לפורענות. אז יש שם הפסקה. איזה פורענות? אחר כך יש עמלק, אבל לפני כן יש מתן תורה ועשרים וכמה שנים שהיו בהר סיני. איזה פורענות אתה מדבר?

55:13 דובר 3 כפה עליהם הר כגיגית.

55:15 דובר 1 אה?

55:15 דובר 3 כפה עליהם הר כגיגית.

55:16 דובר 1 לא, אז חז"ל אמרו שבני ישראל, כשהם יצאו, הלכו מהר סיני אחרי שהם היו שם, קיבלו את התורה, אכלו מן מהשמיים, שתו מים מבאר של מרים, למדו תורה ממשה רבנו, ראו את לוחות הברית בעיניים, ראו את המים יוצאים מהסלע. א-א-עברו, הם היו שם, היו ב-- חיו בתוך הענן.

55:40 דובר 3 מצטערת.

55:42 דובר 1 חיו בתוך הענן. אומרים להם: קדימה, הולכים עכשיו לארץ הקודש. כתינוק הבורח מבית הספר, מלשון חז"ל. זה שייך אפילו אצל דור דעה. למה? זה כמו שאת אומרת, כפה עליהם הר כגיגית. כל הגילויים, היה הקדוש ברוך הוא שפך עליהם מלמעלה. כשהמורה אומר לילד תתפלל, זה כל זה דברים מצוינים, אבל זה בא מלמעלה. אם זה לא בא מצד האדם עצמו, אפילו שזה ילד בכוחות שלו, אז צריך להסביר לו כדי שידע מה צריך לעשות. אבל בסופו של דבר, אם אדם לא מתאמץ בעצמו, הוא לא חושב בעצמו, הוא לא מעורר את עצמו, לא יעזור כלום. הכל תלוי בעבודה עצמית. שמעתי השבוע ווארט מאוד חזק. אצל חסידי פולין, יש איך מתארים אדם קדוש? זה נקרא בנש"ק. כן, בנם של קדושים, או שיש לו איזה ייחוס, או אני לא יודע מה. איך אומרים בחסידות חב"ד כשרוצים לתאר מישהו שהוא חסיד כזה ככה כמו שצריך? אז יש שני תארים: או משכיל או עובד. משכיל גדול בחסידות, או אחד שעובד. מה ההבדל בין שני סוגי התארים? פה מדובר אחד הוא בנם של קדושים, יש לו ייחוס עליון, הוא דוד של. פה בחסידות הוא משכיל, הוא למד, הוא עובד, הוא בעצמו.

57:08 דובר 4 זה שלו, זה שלו.

57:08 דובר 1 זה שלו והוא בעצמו. זה לא בא אליו מלמעלה. אז אחרי כל המעלה, כמובן שיש גם מעלה נפלאה בזה שמדריכים ומלמדים, אבל בסופו של דבר אי אפשר לבוא... אנחנו יכולים רק לחנך. את העבודה צריך לעשות לבד. אז כאשר אדם מתפלל כמו שצריך, אז אחר כך במשך כל היום, אז אין שליטה, אין לו שליטה וממשלה להרהר חס ושלום ברצונו שבמוחו לקבל ברצון חס ושלום הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל, אלא מיד, כותב שם באמצע עמוד בערך, מיד בעלייתו לשם, איך שהנפש הבהמית מכניסה לו את ההרהור במוח, דוחהו בשתי ידיים ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע. אז יכול להיות שייפול לי איזה הרהור במשך היום. יכול להיות גם שאני אהרהר בו. לא בשנייה אחת. דקה, שתיים. כן, דקה אני חושב, אבל הנקודה היא האם ברגע שאני תופס את עצמי אני מפסיק או לא. כל עוד לא שמתי, אבל בזה באמת יש דרגות מבינוני לבינוני. יש בינוני כזה שברגע שנופל לו הרהור רע הוא מיד נבהל, ויש כזה שיכול לקחת לו דקות ארוכות ואפילו שעות ארוכות עד שהוא תופס את עצמו. כי בינוני זה נקרא ש-ש-שבפועל הוא לא עשה עבירה. זה לא הוא. הוא עוד לא, עוד לא הגיע לשלב של ההתמודדות.

58:42 דובר 4 זה לא אני שאני חושבת על זה.

58:44 דובר 1 הוא לא הגיע לשלב של ההתמודדות. מתי מתחילים להאשים אותו? כשיש לו התמודדות והוא לא עומד בה. ככל שאדם יותר מזוכך ובתפילה הוא יותר מתבונן.

58:55 דובר 4 זה לוקח כמה שעות טובות.

58:55 דובר 1 זה יכול לקחת הרבה זמן. הנקודה היא מה קורה ברגע שאני כן נזכר, האם אני ממשיך או מפסיק. זה הנקודה. אדם יכול לדבר, אה, למצוא... את יודעת מה קורה? בענייני עבודה. ראיתי פעם אחת. נמצא בהתוועדות. התוועדות, התוועדות זה מקום קדוש, נכון? מדברים, אה, מדברים ומדברים ומדברים ומדברים ומדברים ומדברים, ולפעמים יכולים לדבר, לדבר, לדבר גם כמה שעות ו-ולאו דווקא עניינים שקשורים להתוועדות באופן ישיר. השאלה היא ברגע שאני תופס את זה, אני מפסיק או לא? זה המבחן של הבינוני. ברגע שאני תופס מה קורה. כל עוד לא תפסתי, ההרהור נפל. לא אני הפלתי אותו. יש לי נפש בהמית והיא הכניסה לי, ואני יודע שאני לא כזה בדרגה כזאת גבוהה. אני עושה מה שאני יכול לעשות. אבל אם אדם בשעת התפילה הוא מתבונן בגדולת השם, אז הוא ייזכר יותר מהר ואחר כך גם יהיה לו יותר קל להסיח את דעתו.

59:54 דובר 4 אז אני יכולה לומר לתלמידים שההכנה לתפילה והתשובה על הרגש.

59:58 דובר 1 ברור.

59:58 דובר 4 כל מיני עניינים.

59:59 דובר 1 זה כל הנקודה של התפילה. זה בדיוק מה שהוא אומר פה. זה ההבדל בין בינוני-

1:00:03 דובר 4 אפילו בכלל.

1:00:05 דובר 1 ההבדל בין בינוני לרשע, בעצם אנחנו נראה את זה עוד יותר מודגש בהמשך, האם בשעת התפילה הוא יתפלל או לא יתפלל? לשניהם יש נפש אלוקית ונפש בהמית. למה אצל הבינוני הנפש האלוקית הוא יכול להסיח דעתו ואצל הרשע הוא לא יכול להסיח דעתו? הוא יתפלל והוא לא יתפלל. אנחנו נראה בהמשך. זה לא מדויק כי בכל זאת התפילה כן פועלת שינוי במהות שלו, שבמהות של הבינוני. אבל נקודת ההבדל בין בינוני לרשע אם הוא יתפלל או לא יתפלל. היום התפללתי, היום זה מאיר אצלי האלוקות. למחרת התעצלתי ו-ו-וברור שככל שאדם יותר מזדכך-- אותו רגע, עכשיו הוא בינוני, עכשיו זה לא שייך אצלו שהוא עושה עבירות, לא שהוא עושה ולא שהוא עשה ולא שהוא יעשה. הוא לא יכול להבין איך-איך-איך הוא נכשל בכזה דבר. הוא-הוא-הוא באמת לא מבין את זה. אני עשיתי כזה דבר? כל אחד יש לו רגעים כאלה. ברגע הזה שאצל אדם מופרך העניין של רע, עכשיו הוא בינוני. עכשיו, באותו רגע הוא לא עשה ולא יעשה עבירות לעולם. ויש עליות וירידות אצל כולנו. וכן בדברים, כמובן שעוד-עוד פעם אנחנו נראה בפרק הבא שיש דרגות בבינוני ויכול להיות גם בינוני כזה שהוא בינוני בעצם. זאת אומרת שהוא לא מגיע להיות כמו בינוני או זמנים שהוא בינוני, אלא יש אחד כזה שהוא בינוני על-על אמת בלי הפסקה. אנחנו נראה את זה בפרק הבא. אבל מהות-מהות העניין של בינוני שעכשיו, ברגע זה, הנפש האלוקית אצלו מתגברת על הנפש הבהמית. "וכן בדברים שבין אדם לחברו מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה חס ושלום, או איזו קנאה או כעס או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו. ואדרבה, המוח שליט ומושל

1:01:56 דובר 1 ברוח שבלבו לעשות ההפך ממש להתנהג עם חברו במידת חסד וחיבה יתירה, מודעת לו לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס חס ושלום וגם שלא לשלם לו כפעלו, חס ושלום". זה מה שזה נקרא לנקום ולנטור. זה ודאי שלא עולה על דעתו של הבינוני, אלא אדרבה, לגמול לחייבים טובות, כמו שכתוב בזוהר, לגמול-- ללמוד מיוסף עם אחיו, שכמו שיו-- האחים רצו להרוג אותו והוא במקום זה הלך ופירנס אותם.

1:02:23 דובר 4 יוסף לא בינוני.

1:02:24 דובר 1 יוסף בוודאי היה צדיק, ולא סתם צדיק, אלא צדיק עליון. אבל את העניין הזה של לגמול לחייבים טובות, את זה כתוב בזוהר, ללמוד מיוסף עם אחיו. רק עכשיו, אחרי שלמדנו את פרק י"ב, אנחנו יכולים להבין בדיעבד למה אדמו"ר הזקן כל כך האריך בעניין של הנפשות. זאת אומרת, אם הוא לא היה מסביר לנו קודם שיש שתי נפשות ושלכל אחת מהנפשות יש את עצם הנפש והלבושים של הנפש, ומה רוצה עצם הנפש ומה המשמעות של לבושים של הנפש, ואיפה זה מתבטא ואיפה זה מתבטא. אם הוא לא מסביר לנו את כל הפרטי-פרטים, כשהיינו מגיעים לפרק י"ב לא היינו מבינים מה הוא רוצה מאיתנו. פרק א' הוא הציב את המטרה. מה המטרה? שכל אחד מאיתנו-- המטרה של ספר התניא, להביא כל אחד מאיתנו לשלמות בקיום התורה והמצוות, שלעולם לא נעשה עבירות ולעולם לא נבטל מצוות. זה התכלית. ספר התניא נועד להיות מדריך לעבודת השם. עבודת השם פירושה לימוד תורה וקיום מצוות. מה זה שלמות בעבודת השם? שלמות בקיום התורה והמצוות. שרגע אחד האדם לא יבטל מלימוד תורה, לעולם הוא לא יבטל מצוות עשה ולעולם הוא לא ייכשל במצוות לא תעשה. לא בדיבור, לא במחשבה. זה המטרה שהוא הציב בפרק א'. נו, רגע, סליחה, מה אתה רוצה מאיתנו? כדי להבין איך שייך להיות כזה דבר אצלך, אז אני אומר לך שאתה בינוני ובוא אני אסביר לך מה זה בינוני. ואז הוא נכנס לכל הפרטים וההסבר של הנפשות וכו', עד שהסביר לנו עכשיו מה זה בינוני. עכשיו כשאני יודע מה זה בינוני ואני יודע שבכוחי לדחות את היצר הרע כמו שמעט אור דוחה מן החושך, כל מה שנשאר... אז בעצם מה הוא הסביר?

1:04:24 דובר 1 הוא הסביר מה זה בינוני, אבל איך אני עושה את זה? איך אני מגיע לשם? איך אני מתבונן בגדולת השם? על מה אני מתבונן? מתי אני מתבונן? מה קורה אם יש לי הפרעות? מה קורה אם אני לא מצליח? מה קורה אם יש לי קשיים? מה קורה אם מישהו אחר מבחוץ מפריע לי? כל הפרטים שבזה זה הפרטים של עבודת השם שהוא יתחיל לבאר החל מפרק ט"ז. בין פרק י"ב לפרק ט"ז, פרק ט"ז זה תחילת עבודת השם, יש באמצע עוד שלושה פרקים. זה י"ג, י"ד, ט"ו. למה צריך אותם? עד פרק י"ב הסביר לאן צריך להגיע. איך צריך להגיע לשם הוא מתחיל להסביר רק מפרק ט"ז. באמצע יש לנו עוד שלושה פרקים הכנה נפשית. קח צעד אחורה. לפני שאתה מתחיל לעבוד את השם, אתה צריך קודם כל לחקוק בליבך שלושה דברים. זה לא עניין של עבודה, זה שלושה דברים שצריך לדעת אותם, שאם אתה לא יודע אותם, אם זה לא מופנם אצלך שלושת העניינים האלה, אז אין לך מה להתחיל לנסות אפילו. שלושת העניינים שהוא יסביר, פרק י"ג הוא מתחיל, "היה רשע בעיני עצמך", אל תחזיק מעצמך. אל תחשוב שהצלחת. עוד לא הצלחת. זה פרק י"ג. "היה בעיניך כרשע". אדם אסור לו להחזיק מעצמו לצדיק. שלעולם לא-- ברגע שהוא יחשוב שהוא הגיע למטרה באותו רגע הוא נפל. זה פרק י"ג. אחר כך הוא אומר, "אל תחשוב שעבודה קלה". נכון, הסברתי את זה מאוד פשוט. רק מסיח דעתו, מעט אור דוחה מן החושך. זה נשמע... זה נשמע טוב. אל תחשוב שזה ככה. תדע לך, מחכה לך עבודה קשה.

1:06:24 דובר 5 עבודת אלוקים-

1:06:25 דובר 1 מחכה לך עבודה קשה כל החיים. אתה לעולם לא תצליח להגיע לקצה, וכל רגע ורגע זה יהיה מאוד, מאוד, מאוד, מאוד קשה. זה פרק י"א. אל תחשוב שהולך להיות לך חיים קלים. הקדוש ברוך הוא רוצה את המאמץ שלך. הקדוש ברוך הוא לא רוצה את ההצלחות שלך. את הקדוש ברוך הוא לא מעניין ההצלחות. הצלחות? הקדוש ברוך הוא רוצה הצלחות, היה בורא לעצמו מלאכים. מלאכים אין להם יצר רע. הקדוש ברוך הוא לא רוצה הצלחות, הוא רוצה את המאמץ, הוא רוצה את העבודה. אז תדע לך שהעבודה היא קשה. למה העבודה היא קשה? כי הקדוש ברוך הוא, מה שהוא רוצה זה את המאמץ והעבודה, אבל לא את ההצלחה. אחר כך, אחר כך הוא אומר הלאה בפרק שאחר כך, אחרי כל זה, למרות שיהא בעיניך כרשע ולמרות שהעבודה היא מאוד קשה, צריך להיות לך ביטחון בקדוש ברוך הוא. ביטחון שלם. זה מה שרוצים ממני, ומה שאני עושה זה טוב. אחרי שאדם מפנים את שלושת העניינים האלה, "היה בעיניך כרשע", ביטחון ב-ב-ביטחון בהשם, ושהוא ידע שהעבודה קשה, לא להתייאש, העבודה היא קשה, מחכה לי עבודה קשה. אחר כך יתחיל טוב, עכשיו בוא נראה מה צריך לעשות. אז זה נראה אחר כך בהמשך בעזרת השם.